מחבלים משוחררים. (אלמגור)

להחלטת ממשלת ישראל מאמש, בדבר השחרור של אלף מחבלים מורשעים, ובהם גם רוצחים, יש היבטים רבים ומן הסתם בתקופה הקרובה נשמע ונקרא על רבים מהם. ישנן סיבות רבות להתנגדות ל"עסקת שליט", וב"ה יש תחושה שלפחות בעניין זה ישנו ציבור גדול,  בריא בנפשו, שלא נכנע לסחטנות הרגשית של התקשורת.

מבין כל ההיבטים שיש לעסקת שליט, תפסה את תשומת ליבי דווקא המשמעות המעשית. בעצם, הנציגות הרשמית של מדינת ישראל הכריזה אתמול על ביטול "שלטון החוק", ביטול המשמעות של קיום מערכת העסוקה באיסוף ראיות, העמדה לדין, שפיטה והענשה,  והפועל היוצא מביטול זה הוא קריאה לכל אזרח ליטול את החוק לידיו, אם ברצונו לשרוד.

כמו רבים אחרים, עשיתי שירות צבאי, אי שם לפני שנים. שירות קרבי מעניין, מאתגר, שכלל פה ושם גם קצת סיכונים.

כמו רבים אחרים, השתתפתי בפעולות שמטרתן היה "בטחון מדינת ישראל", ובהן פעולות שמטרתן היתה תפישה והעמדה לדין של ערבים המסכנים את בטחון היהודים בא"י.

הייתי כמובן רק חלק ממנגנון אדיר ומסורבל הכולל את השב"כ, מודיעין, יחידות לוחמות, פרקליטות, שופטים, סוהרים, ועוד, אשר מטרתו: למנוע מחיות האדם להסתובב חופשי ברחובות ולהמשיך לנסות להרוג יהודים. מליארדים על מליארדים נשפכים מדי שנה על קיום המערכת הזו. אלפי חיילים מסכנים עצמם במבצעים הרואיים למען מעצר החשודים (ואין כאן המקום להאריך בגודל הטיפשות שבעניין), ומאות אלפי שעות דיונים משפטיים מתקיימים למען מטרה זו.

לא סוד הוא שרבים מאיתנו לא מרוצים ממערכת החוקים של המדינה ומהקלות הבלתי נסבלת של העונשים המושתים על אויבים אכזריים. על פי תורתנו, ערבי אשר רק מנסה לפגוע ביהודי חייב בעונשים כבדים עד כדי הוצאה להורג. הכנסת מאות רוצחים מורשעים בדין, חלקם במעשי טבח המוניים, לבתי מלון המכונים "כלא" רחוקה מאוד מאוד מדרכי ההתמודדות הראויות שיש לנקוט מול מכונת הרצח הזו.

ובכל זאת, חשבתי כמו כולם, לפחות יש מנגנון של אכיפת חוק והענשה. גם אם הוא עובד לאט ובחריקות, גם אם הענישה שלו אינה הגיונית ואינה מידתית למעשים האכזריים שמבוצעים ע"י חיות האדם, לפחות יש מנגנון שבאופן כלשהו, חלקי ועלוב ככל שיהיה, מגן עלי ועל בני משפחתי מפניהם. לפחות, כך חשבתי, אני לא אמור לראות ברחוב את הרוצח של חברי מטייל מולי בנחת ומחייך, וגם זה משהו.

אומנם על פי המערכת המעוותת הזו, הפרשנות למונח  "צדק" הוא שהרוצח יושב בנחת אחרי ארוחת ערב דשנה, ומעשן נרגילה מול הטלויזיה שנקנתה מכספי המיסים ששילמה משפחת הנרצח, אך לפחות יש מערכת שמתיימרת לעצור ולכלוא אותו, ולמנוע ממנו לרצוח אנשים נוספים.

התרגלנו לבלוע הרבה צפרדעים, וזו אחת מהן.

אתמול זה נגמר.

המערכת הזאת הכריזה אתמול על ביטולה למעשה.

אין יותר דין ואין יותר דיין. מעתה, אפשר לרצוח ולפצוע, לעבור על כל חוק ותקנה, ובלבד שאתה מחובר לארגון שיודע לעבוד נכון מול המדינה ולהורידה על הברכיים. אחרי שתיתפס ותחקר, אחרי שתואשם ותורשע, אחרי שייגזרו עליך תקופות מאסר ממושכות, יש מסלול עוקף משפט.  כמובן, כל זה נכון רק אם אתה ערבי.

אתמול המדינה הודיעה לאזרחים באופן ברור שהביטחון האישי שלהם חשוב פחות מערכים אחרים כגון חמלה על חייל מסכן, דמעות של אמא, אהדה תקשורתית והצלחה בבחירות.

מאות מחבלים אכזריים שהורשעו ונשפטו בבתי משפט לתקופות מאסר ממושכות, לא ירצו את עונשם, העונש הלא ראוי שניתן להם, כי יש דברים יותר חשובים.

מדינה אמורה לעסוק לפני כל דבר אחר בנתינת בטחון אישי לאזרחיה.

קיום המנגנון של הבאה לדין, שפיטה וענישה, גם אם באופן שאינו נכון על פי תורתנו, הוא הדבר המינימלי ביותר שנדרש מכל שלטון בעולם, לא משנה מאיזה סוג. היעדר מנגנון כזה מבטל את המשמעות של השלטון.

אם המדינה, שהיא בעלת הסמכות הטבעית  לעניין, מושכת ידיה מהשלטת חוק וסדר, ולא מוכנה לעמוד במשימה של הענשת רוצחים אכזריים, מישהו אחר צריך לקחת על זה אחריות.

אתמול המדינה הכריזה שמישהו אחר ולא היא, צריך לשפוט ולהעניש את האשמים,  ולהרתיע את הרוצחים הפוטנציאלים הבאים.

אחרת, תהיה כאן אנרכיה.

אז לכל מי שתהה למה אנחנו לוקחים את החוק בידיים הנה התשובה