להיות רווק או להיות נשוי??
בכול גיל(כלומר זה שהוא רווק בן 32 זה לא מחייב שפחות או יותר כואב לו מבחור בן 20 תלוי בחברה שהוא חי בה וכו'...)
וגם יש את הבחורות...
אולי חפרו על השאלה הזאת אבל אני אשמח לשמוע את כול נקודות המבט שלכם(מי יודע אולי יהיה נקודות שלא אמרו קודם 
)
ובכלל אני אשמח שרווקים יגידו את דעתם ונשואים יגידו את דעתם(כמובן שזה גם לבנים וגם לבנות..)
שיהיה חג שמח!!!!
אני בתור רווק מאמין שהדבר איננו החלטי והתשובה לא מוחלטת.
אבל גם אם אחד הדברים יותר קשה מהשני לא זו הסיבה להשאר רווק או להתחתן.
לא שאלתי את השאלה הזאת כדי שתהיה לי סיבות הנ"ל...
אז אני מסכים +- עם עמית טליה.
כי (וכפי שנאמר בתורתנו הקדושה) אדם שהוא רווק, הוא לא שלם, לא שלם בכלל, למעשה הוא רק 50%!
כשאתה ביחד, וכשהביחד הזה הוא ההשלמה הטבעית והשורשית שלך, כל קושי שבא, נראה אחרת.
אין ספק שלנהל משק בית (פרנסה, משפחה) זה אתגר הרבה יותר גדול,
אבל הבסיס להתמודדות איתו הוא היחד והשלמות שזה פשוט עולם אחר...
וכמובן, כרווקים- יש לנו את תקופת החגים!!
*נאנחת*
לא שהתנסיתי בלהיות נשואה...
אבל כמו שעקיבא אמר .. נראה לי שאני מסכימה עם דבריה של עמית טליה.
קושי של בדידות הוא יותר קשה וחזק... גם אין כל כך מה לעשות איתו..
וקושי של התמודדות עם בן זוג דווקא נראה לי שיש מה לעשות.
שנימנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא, ועכשיו משנברא יעשה תשובה.
ז"א שטוב לו אבל לא תמיד "נוח" וכשנמצאים ב"תשובה" ("זכו שכינה ביניהם") אז זה הכי הכי!
בשמחות השנה
להיות רווק - פחות קשה, אבל גם פחות יכולת להתמודד.
להיות נשוי - יותר קשה ומחייב, יותר כוחות להתמודד.
כך נראה לעניוּת דעתי העניה.
אבל בכל אופן, אם הקשר הזוגי בריא וטוב, אז הרבה יותר קשה להיות רווק.
אם לא עלינו, אין תקשורת טובה בקשר אז..
יותר קשה-אתה מתמודד עם הקשיים לבד
כשנשואין מתמודדים יחד-יותר קל
אי אפשר לעשות השוואות כאלה.
רווק שרוצה להתחתן - ברור שהוא ירגיש שהכי קשה לו כי הוא מרגיש את ה-"לבד" בכל פעם מחדש.
רווק שלא בוער לו הנושא - יתייחס בשוויון נפש.
ורווק נצחי יגיד שטוב לו ככה.
נשוי שטוב לו יגיד שזה הדבר הכי קל בעולם, כשיש אשה תומכת.
ונשוי שרע לו יגיד שעדיפה הרווקות הבודדה, כי הרבה יותר קשה להיות בזוגיות אומללה.
אני הייתי רווקה- ונהנתי מכל רגע.
והיום כנשואה ב"ה- אני גם נהנת מכל רגע 
זה הכל שאלה של על מה להסתכל.
אני בחרתי להסתכל תמיד על מה שכיף לי וטוב לי ועל היתרונות שבכל מצב.
אז נכון שיקפצו אנשים ויגידו שהתחתנתי צעירה, ולא חוויתי רווקות מאוחרת, ושאני בתחילת הנישואין ועדין ולא חוויתי קשיים אמתים, אבל לדעתי זה לא משנה. תמיד אפשר לדעת על מה להסתכל.
יש לי חברה רווקה, כבר לא צעירה- ושמחה בחלקה.
יש לי חברה עם ילדה חולה שמסתובבת כמה חודשים טובים בבתי חולים ל"ע- ושמחה בחלקה.
ויש לי חברה גרושה עם ילדה קטנה- ומאושרת בחלקה.
(ויש לי גם סיפורים הפוכים, של חברות שיש להן מה שהן צריכות- ומתלוננות כל הזמן..)
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
מישהו פה שאל על איך מתנהלים נכון בשידוכים ובפגישות ועניתם יפה, אני לא חדשה בשידוכים אבל אשמח לשמוע מהצד הגברי איך הייתם רוצים שהמדוייטת תתנהל, מה עושים ומה לא.
סתם רוצה לשפר את איכות הפגישות.
תודה רבה! אשריכם!
כמו הגיישות ביפן וכיו"ב
כי האיכרות היו שזופות ובנות המעמד העליון יכלו לשבת בבית ולכן היו בהירות יותר
איך מעניין בו, טעות אחת שלו
והוא לא רלוונטי
אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת
אני כבר לא רוצה אותו
גם אצלכן זה ככה?
( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..
כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)
אנחנו בגלות הדעת
דעת זה החיבור
החיבור לעצמינו
החיבור לאחרים.....
ואנחנו גם דור שלא מתפשר
שרוצה אהבה אמיתית
ולא מוותר
במחיר של או הכל או כלום
ולפעמים
נשארים מבולבלים
נשארים עם כלום.
אין מילים באמת.
וידום אהרון...
הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,
מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו
אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!
עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;
המתיני מעט עד יעבור זעם......
בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק
חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:
"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"
כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?
את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?
עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות.
זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"
איפפפפפפ
לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.
זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.
ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.
אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -
אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.
אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:
שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.
וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.
בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.
אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.
ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.
וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.
וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.
אז איך שנים? וגם אם היא אמרה זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...
גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.
למרות שזה חמוד לפעמים
ממישהו שיסע לגבעת השידוכים (בין חוף בת-ים לחוף ראשון ויביא משם תמונות וסירטונים ויעדכן מה קורה.
האם היא פעילה ? האם כבר התחילו להגיע לשם זוגות בשלב השידוכים ?
אגב, אני בונה על הגבעה הזו גם בשבילי.
אבל זה יקח עוד קצת זמן ויהיו לי את 20 מיליון השקלים החסרים בבנק שתמיד הגדרתי כתנאי להקמת משפחה.
כרגע יש שם 73 שקל, שזה בערך מחיר של לאפה עם שווארמה בישראל, אבל אני חזק, אני אכין כדורי בשר- הרקולסים בבית (חפשו מתכון) ולא אקנה את הלאפה הכ"כ טעימה הזו של שיפודי...
כל פעם אני מתבלבל בין שיפודי התקווה לשיפודי ציפורה, אבל זה אחד מהם.
לסיכום, אני מודה מראש למי שיארגן לנו עדכון נחמד משם. זה חשוב לכל עם ישראל וגם לי. הגבעה הזו מבורכת.
תודה.
רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.
חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)
מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.
אשמח להסבר קצר.
תודה.
-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.
-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.
