עבר עריכה על ידי צחינא מיא בתאריך כ"ד תשרי תשע"ב 22:43
"וְהַיְינוּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲווֹ יַלְפִין מִנֵּיהּ חַבְרַיָּיא רָזֵי דְּחָכְמְתָא,
הֲוָה מְסַדֵּר קָמַיְיהוּ פִּרְקָא דְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא, בְּגִין דְּיֵיתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא
בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת י) יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעַט,
מִשּׁוּם דְּהִיא תִּקּוּנָא דְּחָכְמְתָא..." (זוהר הקדוש)
"ואותו מה שרב המנונא סבא, כשהיו למדים ממנו החבורה רזי החכמה,
היה מסדר (=מלמד. צ"מ) לפניהם פרק דברי שטות, בשביל שתבוא
תועלת לחכמה ממנו. זה הוא שכתוב: 'יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט',
משום שהיא תיקון החכמה..." (תרגום צחינא מיא)
"דרכו של רב המנונא סבא להקדים מילי דשטותא לפני מילי
דחוכמתא. כדי להכיר האור מתוך החושך, צריך שתהיה תכונת
השטותא, בעמקה היותר חודר. בחושך היותר שחור, יש להשתמש
כשרוצים לדעת את יתרון האור מתוך החושך. אמנם היא מדה ראויה
דוקא לנוני ימא, שאינם צריכים אפילו להגנה של ספינות, וללכת
במעמקי תהומות, וכל מצולות, הוא להם טיול ועונג, המשמח את
המקום, לויתן זה יצרת לשחק בו." (אורות האמונה עמ' 26)
מכאן מקור להומור שחור מן הרב זצ"ל.