זה חלק מבניה של קשר

אם אין הבעה של מה שיש ביניכם --אז בני אדם נשארים תלויים באוויר-

"רגע! בעצם מ-ה יש לי פה? הוא בכלל קשור אלי? למה הוא לא מביע את עצמו???"

לא כל מילות חיבה- נכון להגיד בכל שלב

אינו דומה "אהובתי" של לקראת חתונה- ל"את נחמדה" של אמצע, ל"יישר כוח" של התחלה

אם אתה לא יודע מה לעשות-

לך לפי הרב שלך

אל תעשה סקר שוק בין רבנים

(יש גם גישה ביהדות שלא נפגשים בכלל בין אירוסין לחתונה. אז מה?

אתה מנסה לצאת ידי כל הדעות?)

לכמה שניות, כשעוברים באותו רחוב לכיוון ההפוך.

משום "דאמר רב יהודה אמר רב:

אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה,

שמא יראה בה דבר מגונה, ותתגנה עליו;

ורחמנא אמר:

'ואהבת לרעך כמוך'"

(קידושין מא ע"א).

קיבלתי הדרכה מהמחנכת שלי (אישה חכמה ומקסימה, הלוואי על כולם), שרצוי מאד לומר דברים ברורים, השני צריך לדעת אותם.

היא אפילו התבטאה שהיא חושבת שזה אפילו חובה לפני שמתחתנים לשמוע שהשני אוהב אותך או לכל הפחות משהו כמו "כיף לי להיות איתך".  זו לא בושה...

לא נראה לי שזו גישה ביהדות.

בלי להביע דעה משלִי כלל -

אני למשל ראיתי שהרב אליקים לבנון כתב לא להגיד לבחורה דבר כזה טרם נישואין.

אז אולי הכי טוב להשאיר את מה שכתבת בסוף - שישאל את רבו.

ואגב, לגבי החשש שהבעת, שמא הבחורה תחשוב "הוא בכלל קשור אלי", יש הרבה דרכים להביע הערכה  גם בלי

ביטויים אלה. וגם הבעת יחס משודרת - בין אנשים שמרגישים כך - לא פעם ע"י עצם צורת הדיבור ביניהם והרבה

דקויות שמאליהן.  ולפעמים ה"כמעט אמירה" אומרת יותר מהאמירה המפורשת.

לדעתי, יש בזה משום אי צניעות. צריך לשקול מילים- להגיד בצורה עדינה ובמינון נכון, אולי גם דרך מכתב.

באופן אישי- לי חשוב לשמוע לאחר תקופת קשר מה עובר בליבו של הבחור,

אבל כשזה נאמר יותר מדיי פעמים וסגנון הדיבור קצת מוגזם- זה מרגיש לי לא בנוח.

אולי כי ב"ה גדלנו בחברה נפרדת. ואולי כי באמת זה לא מתאים וצנוע.

 צדיק- חשוב מאוד: "עשה לך רב" ולך על פיו, בעניין זה ובכל עניין אחר.

בהצלחה רבה!!!

יש לי רב ואני אשאל אותו, אבל רציתי לדעת מה רווח בעולם

ובלי נדר אני גם אגיד לכם מה הרב שלי אומר

שרב אחד אמר שכן להגד אני אוהב אותך בשלב מתקדם..אני חושבת שזה היה הרב שמואל טל לא ב100%

אם אייני טועה אמר לבעלי להגיד "אם הייתי יכול להגיד לך שאני אוהב אותך הייתי אומר..."

הנה דוג' בשבילי אין נימת קול וקונוטציה- לא עוברת במקלדת!!

|תיסכול|

הכוונה שלי לא היתה- לפסוק, או לומר שיש מצווה כזו בתורה

הכוונה שלי כן היתה-

שזה דבר ש(בעיני) בתחום ה"מצווה" -דבר טוב, שמוסיף טוב לעולם, שהולך בדרכי עבודת השם

לא סתם!! כתבתי לעיל- "לא כל מילות חיבה- נכון להגיד בכל שלב"

באה לציין שיש אמירות רמוזות שנכון וראוי להן- לתוי בשלב שבו האדם נמצא\ת\ים- ומה הצורך שלו\ה\ם בקשר שהם בונים

אם נגיד על כל דבר- בסוף לך לשאול את הרב-

לא יהיה לנו בעולם שומדבר לומר

ולרבנים לא יהיה זמן לנשום מרוב שאנשים ישאלו שאלות

(וזה דיון ארוך יותר... שאפשר להמשיך באישי)

(ולא כל אנשים הפורום פה פוסקים לפי הרב לבנון. או יודעים מה הוא כתב. ב"ה יש הרבה רבנים בעמ"י! )

למה שאומרים: "זה מצוֶה"... (בסגול..)  כלומר, חשוב בשלב מסוים.

אני מסכים למה שכתבת שיש "אמירות רמוזות"שראוי לומר בשלבים מסויימים" לפי הצורך הספציפי, לטובת זה שהם יגיעו לחופה באיזושהי השלמה פנימית עם הענין..

אך הוא לא שאל בדיוק על "אמירות רמוזות" וגם היה נראה שזה לא כ"כ כדי לקדם את הקשר - אלא בתור "צורך טבעי", שדי-ניתן להבינו,לבטא הרגשה.

ולכן זה כן נושא יש בו מקום לדעת - תורה. באשר עפ"י דין (ולדעתי, כל הדברים האלה - זה גם הטבע האנושי הנקי. רק שלפעמים קשה להבחין מהמולת ההתנהגויות בעולם..), כידוע אין לנהוג קירבה יתרה באשה שלא שאינו נשוי לה. ולענין זה, גם בשלבי היכרות או "אירוסין" של היום - זה אותו דין. היא לא "קצת אשתו". יש היתר חריג, ומצוה (וכאן - באמת "מצוה"..) שאסור לאדם לשאת אשה קודם שיראנה, שמא תתגנה בעיניו.  ואגב, הרב צבי יהודה היה אומר: קודם שיראנה - זה גם ראיה רוחנית, להכיר.. 

וכאן השאלה: מצד אחד, אין מקום ל"קירבה" כזו טרום נישואין - וגם טוב לשומרה.  מאידך, כמו שציינו פה, לעיתים אולי זה עצמו חלק מההיכרות, בפרט לבחורה. כמו שכתבת לפני כן, דומני, שהיא לא כ"כ יודעת מה היחס שלו אליה..  כלומר, כביכול חלק מההיכרות, לא רק מי הוא אלא אם מישהי/ו כמוני באמת מוצא/ת חן בעיניו/ה.

ואולי יש מקרים, כמו שהוזכר פה, שרק זה "ידחוף" את הוודאות להחליט.

לכן, זו באמת שאלה, מתי זה נקרא "קירבה יתרה" ומתי לא.   ובהיות שגם היצר משחק פה, כי לעיתים מאד רוצים להגיד משהו, שבסופו של דבר גם אינו בריא, על כן יש מקום לשאלה.

וכבר ציינתי בתחילת דברי בהודעתי, שאינני מביע דעה קונקרטית, אבל שמעתי אמירה כזו - של הרב אליקים שליט"א - שניתן מאד להבינה; סימן שיש מה לבדוק, לא חייב דווקא איתו, וזה לא וודאי.  ולפי מה שהיסברת בהודעת הזאת, אני לא רואה הבדל, כי "אמירות רמוזות", זה משהו אחר מאמירות מפורשות - והאחרונות יותר "צריכות עיון"..

ואני מסכים עם דברייך שלא על כל דבר שואלים, צריך גם שכל ישר והרגשה ישרה, מתוך הכיוון שאליו מודרכים.

הרי אפילו בנושא הספציפי הזה - נניח שאנשים שאלו וקיבלו הדרכה; עדיין הדקויות יהיו שלהם: מצד אחד, הרי צריך להכיר איש את רעותו, וגם רוצים להרגיש במידה מסוימת איך הם יכולים להרגיש יחדיו; מאידך - לא קירבה יתרה..  צריך שכל ישר, רגש ישר, טהרה, יראת שמיים, בין אדם לחבירו הגון ונורמלי, והבנה של הפרק בו נמצאים.  הלוואי על כולם.. 

ממש מזדהה!

"

אם נגיד על כל דבר- בסוף לך לשאול את הרב-

לא יהיה לנו בעולם שומדבר לומר

ולרבנים לא יהיה זמן לנשום מרוב שאנשים ישאלו שאלות

(וזה דיון ארוך יותר... שאפשר להמשיך באישי)

אם אנשים שמחזיקים קצת מרבנו היו יודעים מה הוא אמר על להפגש בין האירוסי ןלחתונה לא היו מעיזים לעשות את זה

1. "אם הייתי יכול הייתי מנהיג היום אירוסין מחר חתונה"

2. "הקב"ה שלא ירד מבול של מים אב למבול שלך אש הוא לא הבטיח ועל ידי שנפגשים בין האירוסין לחתונה יכול לבוא מבול של אש"

שני הציטוטים הם מה הספר "שיח שרפי קודש"

ונכון מי שלא מחזיק מרבנו בתור רבו אני לא מצפה ממנו לעשות את זה אבל יש המון שקוראים לעצמם "חסידים" ונפגשים בין האירוסין לחתונה ואין אף חסידות שנפגשי מבין  האירוסין לחתונה (בספר מנהגי חב"ד כתוב מהנג החיסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט שלא להפגשה בי ןהאירוסין לחתונה)

או שזה ישנה משהו

אב ליש היום ברוך ה' המון אנשים בציבור הדתי לאומי שקשורים לחסידות אז רציתי לידע אותם

שזה דבר שבחסידות רואים בו דבר מאד בעייתי

או יותר נכון להגיד שכולם נפגשים... כי עושים את האירוסין והנישואין אחד אחרי השני מתחת לחופה...

למה שקוראים היום "אירוסין" כמעט ואין משמעות....

(אם כי אני אומרת לך מראש שאני בספק אם זה מה שיגרום לי לא לפגוש את ארוסי בין לבין. אבל שלפחות נדע על מה אני עוברת. תמיד טוב)

מובאים למשל כאן (מקורות באורך כמה עמודים): 

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46551&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F&pgnum=427&hilite=451e183e-a544-4860-abc4-a4b2f78ae757.

לא ממש עיינתי אבל קצת.

חוששני שמה שרשום שם זה בין קידושין לנישואין, מה שהיה פעם מוגדר כאירוסין לא מוגדר היום כך (אני מאמין שכולם פה יודעים על ההבדל) והפוסקים שמובאים שם (לפחות בעמוד הראשון) הם ראשונים וכאלה שבזמנם נראהלי שהמצב היה כמו בזמן הגמ' שהאיש היה מקדש ואז היא הייתה הולכת להכין את עצמה והוא היה הולך לעבוד איזה שנה ואז הם מתחתנים, ומכיוון שבזמן הזה היא אסורה עליו יותר מסתם איסור מצד אחד ומצד שני הם כן קשורים אז הנהיגו שלא ייפגשו בין האירוסין (=קידושין) לחתונה (=נישואין).

אשמח שתתקן אותי אם אני טועה/תועה.

אין הגיון לומר לאדם שזו מצווה (שלמיטב ידיעתי זה חסר בסיס) ואח"כ לומר לו לפנות לרב שלו. הבחור פנה על מנת לשמוע חוות דעת הלכתית ומי שאין לו מקור לדבריו עדיף שלא יענה. אני לא כל כך בקי בסוגיא אבל למיטב ידיעתי כמעט אין הבדל מבחינה הלכתית בין בחורה שנפגשים איתה למטרות נישואין לבין בחורה אחרת- בשניהם יש איסורי קירבה פיזית וקירבה מילולית של חיבה. ההיתר היחיד שקיים בהלכה לגבי פגישות למטרות נישואין הוא להסתכל עליה כדי לבדוק האם היא מוצאת חן בעיניו. ההתנסחות של "יש גישה ביהדות" היא מזלזלת  ולא מתאימה לדיון רציני. לכולנו יש שולחן ערוך אחד וסביסו הרבה פוסקים ומחלוקות. רב לא יכול לפתח גישה משלו. גם רב מחוייב לשו"ע ולדברי הפוסקים. אם יש היתר באחד הפוסקים לומר דברי חיבה לפני החתונה אז רב יכול להתיר. יכולים לצטט פה שמועות מאלף רבנים וזה חסר משמעות (אולי השמועה לא נכונה, אולי זו הדרכה אישית מחשש שיגיעו לאיסורים גדולים יותר). לכן, אני מציב פה אתגר לכל מי שאומר שזה מותר או מצווה- אם אתה רציני תביא מקור לדבריך.

מה זאת המחמאה האשכנזית הזאת?

אומרים חזק וברוך.

ואם כבר-שכוייעח

את הרב שלך...התשובות פה בוודאות יהיו שונות ומגוונות לפי כל אחד והרב שלו.

אני  כמעט בטוח שמעתי מהרב אלייקים לבנון שאפשר להגיד "אם היה מותר לומר שאני אוהב אותך, הייתי אומר",אבל מכיוון שאנלא בטוח ב100%-לקחת בערבון מוגבל..

והרב אבינר לדוג' אוסר ממש .

שאלתי נוגעת כמובן גם להלכה

אבל תורף שאלתי הוא

(סוג של סקר)

מה דעת ההלכה שידועה לאנשים פה 

ולמה

הצחקת אותי עד מאוד..

תגיד בחור, הכל בסדר איתך?!

אאמץ את המלוצותיך בפעם הבאה שאצא עם כלב.. (לא מתוכנן בזמן הקרוב..)

ובכלל יש היום הרבה יותר מודעות לנושא, וספרות על זה.

תחום מרתק.

לפעמים מרוב שמנסים להראות רעים זה נהיה מצחיק ואפילו חמוד... 

לדעתי האמירה של אני אוהב אותך.. היא קצת גדולה בשביל תקופת הכרות שיתכן ותיגמר, ולא תמיד דברים ברורים לגמרי, וגם לאחר מכם- כשדברים מתבהרים ומחליטים להתארס וכו', אז המילים הללו יכולות דווקא ליצור דברים שהם לא תמיד יובילו לטוב..

אבל אני כן חושבת שחשוב, ואפילו מאוד, לומר את נחמדה בעיניי, טוב לי בקשר וכו'. כשזה נוגע לדברים הללו- זה נראה לי בסדר

בהצלחה

בכל מקרה, אם רוצים שהסטטוס בין השניים יהיה ברור, חייבים למצוא דרך

לבטא את זה, ובלי להיסחף

ועדיף כמה שפחות לפני החתונה, ואכן כמו שכתבו עדיף להפגש כמה שפחות לפני החתונה, אבל בשני המקרים אם זה נצרך אז זה נצרך... וכל זוג יכול להיות כנה עם עצמו...

הרב יהושע שפירא- באחת השיחות שלו הוא אמר שהוא מהמחמירים הגדולים שלא לומר מילות חיבה לפני החתונה עד שהוא נתקל בקשרים שהוא הבין שאם לא יהיו מילות חיבה אז הקשר יגמר- על בטוח, ואם יהיו יש מצב שזה יוביל לחתונה... הפשרה שהוא הציע זה לומר מילות הערכה כלליות ולא ממוקדות....

הרב ערן טמיר- אמר שיש לומר אך בזהירות רבה ובעדינות

בהצלחה רבה בעזהי"ת.... ודרך אגב- שאלות כאלה משמחות אותי מאוד!!!!!!........   (אפשר כבר להגיד מזל טוב???... נו טוב, נסחפתי...)

אלא עניין של רגישות וטקט לפי מצב הקשר.

גם אם רבנים אומרים את דעותיהם בעניין לא הופך את השאלה לשאלה בהלכה.

צריך להיות עם יד על הדופק ולהיות עירניים מתי דרושות מילות חיבה ומתי עדיף להמנע. אם יש עדיין חששות של חוסר וודאות וחוסר בטחון בקשר וודאי שצריך לחזקו על ידי מילות אהבה, ואני לא מקנאה במי שלא יסטה ממה שציווה עליו רבו.

במקרה שהקשר לא זקוק עוד לטיפוח כזה עדיף לשמור את הריגוש שיש במילים לאחרי החתונה, אבל לא יזיק להשתמש במעט מהתחמושת גם לפני... אי אפשר בלי, לדעתי.

מה שאני הכי מתחברת אליו הוא לומר ממש בעדינות

 לא "אני אוהב אותך" אבל כן "אני מעריך את.." "אני שמח ש...." וכו'

ולדעתי בשלבים מתקדמים של הקשר חשוב להעלות את השאלה הזו ביניכם - מה דעתך? מה הרב שלך אומר? איפה לדעתך אנחנו נמצאים ומה צריך להיות? וכמובן תוך רגישות למצב של הקשר...

עצם זה שמודעים ומדברים על הבעייתיות,

והבחור מסביר למה הוא לא משתמש בכינויי חיבה-

זה יכול לפתור את הרגשת ה"הוא לא אוהב אותי.."

יש משהו שקול, רציני וטהור (מבחינתי) בלשמור את מילות האהבה לזמנים האמיתיים.

לא למהר להגיד "אני אוהב אותך". אהבה אמיתית מגיעה אחרי עמל, אחרי ויתור. זה לא בא ככה סתם..

לכן, אני חושבת שלפני ההחלטה (האמיצה) למיסוד הקשר- אין עניין במילות אהבה.

מהאירוסין ועד לחתונה- לא יודעת.. מה שבטוח, להזהר..

כמובן שאי שימוש במילות אהבה לא אומר קרירות.

הבעיה היא בעיקר כשזה הפוך, כשלא יודעים להחמיא.

אז נכון, צריך להזהר מאוד לפני החתונה ולא לשלוח מילים על ימין ושמאל-

אבל סה"כ זה מראה על מציאות טובה, על אדם אנושי.

שאלו יהיו צרותינו.

לא ידעתי בכלל שיש בזה בעיה..

לא חשבתי על זה..

תודה שהעלית את זה..

מחד אי אפשר לקדם קשר בלי להביע חיבה כלפי הצד השני שלו, מאידך - השימוש הרחב (אך הדל מילולית) של העולם המודרני בביטויים מקשה על הלב להשתמש בהם בקשר אמיתי גם כשהוא מתקדם.

הפיתרון האפשרי העיקרי (שבו למשל אני בחרתי להשתמש כשזה היה רלוונטי, ובשקט - גם היום) הוא שימוש במגוון הרחב של מילים שבשפה העברית. מילים כמו "מעריך","מחבב" (על פעולות בעיקר), "מעולה" (ולא "מקסים") ואחרות שהן לא מילות חיבה אבל מתאימות כשמשלבים אותן.

 *

מה לגבי המילה "אוהב" השחוקה והטחונה לזרא? גם בה אפשר להשתמש, בהקשרים המתאימים. מצד שני, גם היא נשחקה עד דק.  אהבתי.

______________________________________________________________________

* אל תתלהבו מתמונת הלבבות. חתכתי אותה במקור מפלאש 90 בשביל שרשורים שונים. זה חנות לבבות של ערבים

שכוייח על התמונה, חכם משה... |צייתן לרשויות|

היום חתונה זה לא רק בשביל להסתדר בחיים או בשביל להביא ילדים.

היום יש דגש מאד חזק על הקדושה שבזוגיות ועל הבנייה הזוגית בפני עצמה, לא רק בתור אמצעי להקמת משפחה במסגרת נורמאלית. (או כמו שסבתא שלי מספרת שהיא התחתנה כי רצתה בית וביטחון)

ובניית זוגיות מתחילה גם לפני החתונה. היא לא העיקר וגם לא מבוססת- אך עדיין היא תחילתה של זוגיות.

ובנים ובנות זה עם שונה. לבנות הרבה יותר חשובות המילים, הן מתחברות לזה הרבה יותר מבנים, ולפעמים מעדיפות את זה אף יותר ממעשים (מעדיפה לשמוע "את יקרה לי" מאשר שתיקת הכבשים עם מתנה יקרה....).

ואיך בחורה יכולה להתחתן עם מישהו שרק אומר לה ש"זה נראה בסדר"????????? היא לא פוחדת שכל החיים שלה יהיו רק "נראים בסדר"??

אז בואו לא ניסחף, לא להגיד דברים בחוסר פרופורציות, לא להחמיא כל היום וכל הלילה (בעיקר לא כל הלילה...) ולא להגיד דברים בחוסר צניעות. 

אבל "אני אוהב אותך" או "את יקרה/ חשובה לי" או "הייתי שמח שתהיי אשתי" (ולא "זה נראה לי בסדר...")- בעייני זה פשוט הכרחי לבחורה. לא לבחור. לבחורה.

ולכל אלו שהמילים הנסערות כבר מבעבעות במוחם ומתים להטיח אותם בפני- אל תדאגו, לכן אני לא פוסקת הלכה ולא כלום. סתם אומרת את דעתי.

וכמובן- לפי דעתי השימוש במילים הללו צריכות להגיע רק בקשר באמת מתקדם, שברור לשני הצדדים שהוא מוביל לחיים משותפים.

אבל מאוד קשה לי פה הגישה,

הרי מדובר ביחסים בין אנשים, לא בבשר/חלב...

זה יותר הליכות מאשר הלכות.

כלומר, לא נראה לי שיש פה מותר/אסור.

יש רוח התורה, יש הליכות האיש הישראלי...

וזה מאוד משתנה מתרבות/תקופה וכו', למשל, מה שכולם יסכימו שאומרים היום, לפני 200 שנה אולי היה נחשב בפריצות ל"ע(שיקצע!!),

אז ממש הפריע לי פה השיח הכמעט מתמטי.

הייתי מחליפה למילים כמו ראוי, כדאי,מומלץ וכו'.

לעצם השאלה,

נראה לי שראוי להזהר בשימוש במילים בעלות כובד משקל, כמו "אני אוהב אותך".

אולי ביטויים יותר עדינים, וקצת יותר מרוחקים, (שהביטויים יתאימו למקום של הקשר. ואם המקום הוא לפני אירוסין- אז קצת יותר ריחוק [ריחוק יחסי לנשואין, כמובן], אחרי אירוסין זה אחרת, ואחרי החתונה... וכו'

אגב, אני בטוחה שאם בחור יאמר "לבחורה טוב לי איתך" וכד', היא גם תימס, 

ביצוק אנשים, בבקשה אל תהפכו כל דבר בעולם למותר או אסור!!

ביהדות יש גם הליכות, שבוודאי שהן יונקות מהתורה, אבל הן לא מתמטיות!! הן לא שחור ולבן!

שהדבר הכי נכון זה להביע מה שאתה מרגיש במילים.

אבל מצד שני לא להגזים. זה כ"כ הורס.

ואין דומה מחמאה שלפני חתונה למחמאה שאחרי חתונה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.