ואלו אנשים שלמדו את המקצוע אז למה לא?

השמיע, והם רק להשמיע?

ב. (לשיטתך)  אם הם מעשירים אז מה איכפת?

מי שמעוניין בייעוץ מיועץ, יפנה לאחד כזה.

אני התרשמתי שאנשים באו לפה כדי לדבר, לשמוע ולדון במה שעובר עליהם,

ולשתף את החברים.

כשבא אחד כזה ונותן תשובה או תגובה בסגנון "יש אמת אחת והיא אצלי"
זה מוריד את הדיון עד עפר.

.....

חוץ מזה, רוצה לייעץ?לעזור? מחק מחתימתך כל פרסום מיותר.

ובתור מי שמצד האמת, אכן מרגיש אי נוחות מ"דחיפת" פרסומות היכן שלא שייך, ולא כלאחר יד בתום לב;

ובתור מי שחושב שזה יפה מאוד אם אנשים באים בכנות ורצון טוב לעזור לאחרים, גם צעירים מהם, בפרט כשגם בעת עזרה האדם קשוב גם לאחרים, מכבדם, לומד מהם ואינו חושב שהוא יודע הכל - אך כל זמן שלא הוכח לו אחרת יודע גם לעמוד על דעתו. וכמובן, גם יפה שאנשים סתם מתלבטים ביחד - יש מקום להכל;

ובתור מי שיש לו הרושם (ואם אני טועה - אז אני מבקש סליחה וחוזר מדברי לגמרי) שעיקר ההודעה הזו מופנית כנגדו כחלק מ"מאבק" בלתי מובן, חוץ מהבנה אחת - שהדעות המובעות בדברי אינן תואמות לדעות פותח השירשור. ואם אכן זה נכון - אז יוצא בעצם שנסיון "לסתום פיות" בצורה כזו, הוא הדוגמה הבוטה ביותר לטענת "יש אמת אחת והיא אצלי"...

ובכן - בתור כל זה... - אני חושב שלעזור זה טוב מאד, מתוך כבוד, מתוך הקשבה, מתוך לימוד; שטוב שזה פרופורציונאלי בתוך עוד גווני כתיבה באתר; ושאין כל סיבה שכל דעה "בעיתית" מבחינה יהדותית יכולה להיאמר כאמת מוחלטת ("האמת אצלי"), ואילו דעות בכיוון אחר צריכות להיאמר בהססנות.. 

ואגב, זכורני כשהסתכלתי כאן מידי פעם בימי הניהול הקודם - שלא פעם ביקשו מפורש שדווקא היועצת תביע את דעתה. אז כנראה שגם במקום כזה - יש לאנשים שונים ציפיות שונות. ויש אכן לא מעט שיותר קריטי להם השאלה שהם מעלים לדיון, מאשר עצם ההתלבטות יחדיו. צריך לכבד את כל הגוונים.

ושוב- אם טעיתי במגמת השירשור, אני חוזר לגמרי מהפיסקה בדברי המתייחסת לכך.

ואני אנסה לנסח שוב:

אני חושבת שהשילוב של תחושת 'האמת אצלי' שאתה משדר* ביחד עם העובדה שאתה מדבר עם ניסיון של נשוי גורמים לא פעם לתחושה שאתה מסתכל מלמעלה על הנעשה בפורום.

וזה לא תמיד נעים.

*אני מודעת לזה שהשתמשת בביטוי הזה כניסיון להבהיר איך הדעות הבעייתיות בעיניך מתבטאות, אבל אתה- בצדק או שלא- מתבטא באותו אופן.

ואם כבר פתחנו את העניין- למה יהדותית למה? יהודית זה לא מספיק טוב?

שלא קראת היטב את השירשור: הביטוי "האמת אצלי" במקורו הוא לא שלי.. אני ציטטתי אותו מטענתו של

"לביא"... ובדיוק כדי לומר שמי שטוען זאת כלפי אחרים - עושה את זה בעצמו, בכך שהוא מנסה לסתום

פיות של אחרים, בתואנות לא רלוונטיות. כאילו הוא אומר: האמת אצלי, לא רוצה שישמעו אתכם...

ב. לגבי עצם הטענה. אני חושב, במחילה, שזה צבוע לגמרי: למיטב זכרוני (אם אינני טועה לגמרי במי

שהיתה חתומה אז) את פירסמת פה פעם מכתב ארוך, שכולו בסיגנון "וודאי" שהדברים הם כפי שאת רואה

אותם. ואפילו ביקורת על "רמת" הצעירים החושבים אחרת...  וכן גם פותח השירשור, פירסם לא פעם

הודעות בסיגנון  "החלטי" ומבקר מי שאומר אחרת.  כשזה לא מוגזם, אולי גם יש בכך משהו "טבעי": אדם

מפרסם דעה, ומניח שמי שרוצה יכול להתווכח. אך מכל מקום, מי שעושה כך - בוודאי אינו יכול לטעון כלפי

אחרים שהם כותבים בסיגנון שכאילו האמת אצלם. ובעצם בכך את עושה בדיוק מה שטענתי כלפיו: מצד

אחד, את מרשה לעצמך להביע דעות החלטיות - מאידך, את מנסה למנוע מאחרים להביע דברים שקשה לך

לסותרם. לדעתי, זה לא ישר. בוודאי לא במתכווין.

ג.  אני כלל לא כותב בסיגנון "האמת אצלי". כאילו "גאוה" כזו..  אני משתדל לכתוב לגופם של דברים, בדרך

כלל עם יחס נעים לאחרים, וגם לנמק את דברי. אז אם זה כל כך משכנע מישהו, שהוא מרגיש ש"אין מה

להתווכח" כי זו אמת - טוב, דבר כזה לא צריך לקבל "עונש"...   אגב, אני דווקא מאד מעשיר את עצמי ממה

שאחרים כותבים פה. גם לומד מזה..  ואינני חושב שבשביל ה"איזון" אני צריך דווקא ללמוד מדעות שבאות

מרוחות לגמרי זרות, או מנסיונות חיים לא רצויים שהשפיעו על הרגשותיו של האדם.

ד. התחושה אם אני "מסתכל מלמעלה" היא כמובן סובייקטיבית לגמרי שלך.  האם זה מקרה שדווקא אנשים

שהביעו דעות שונות מאוד משלי בתחומים ששייכים לתחושות יהדותיות מסוגים מסויימים, הם גם אלה

שחשים כאילו כך אני מסתכל?...

מכל מקום, כמובן אינני מסתכל כך. דומני שהיו פה תגובות "מלמעלה" של אנשים שמבוגרים בשנתיים

מחבריהם, ובגלל זה ("צעירים מידי".. "מה הם עושים פה"..).. - הרבה יותר ממה שאני מגיב גם כלפי

צעירים ממני בהפרש גדול יותר.  אינני מסתכל כלל "מלמעלה". זה לא סותר רצון לעזור כשמרגישים הזדהות

ואולי יכולת לעשות זאת.  מי שמרגיש שדעה או עצה של מישהו עם ניסיון ושמנומקת "טוב" מידי - גורמת לו

להרגיש "לא נעים" - אולי הבעיה היא אצלו? 

גם מתגובות רואים שרבים דווקא מרגישים מאד "נעים" עם דברים מנומקים וגם עם ניסיון. מה נעשה, ניסיון

מסוים, זה דווקא מועיל לפעמים... מי שצורת הכתיבה של מישהו "לא נעימה לו" - יכול לא לקרוא את

הודעותיו. גם אני עושה כך לפעמים. אך מה הניסיון למנוע זאת מאחרים?..

יתכן שהכותרת הראויה היא באמת: האם פורום זה מיועד רק ל"פס" מסוים - מאד צר (לא צעירים מגיל 20 - "איזה ילדותיים".. כמו שכבר טענו בעבר; לא מנוסים מידי - גורמים הרגשה "לא נעימה" שהם יודעים יותר, אולי אפילו כאלה "באים לעזור" - לא נעים: אנחנו רוצים להרגיש פה מספיק חכמים ומנוסים....  אולי גם לא "דתיים מידי" - לא נעים, גורמים הרגשה לא לא טובה... מה בגללם אני צריך להרגיש כאילו "לא בסדר"?....  וכו' וכו'  - אפשר להמשיך את הרשימה..)

ה. אחרון חביב: הביטוי יהדותי = עפ"י היהדות.  שונה מעט מהביטוי "יהודי". לפעמים נכון, דקדוקית ותכנית,

להגיד כך ולפעמים כך..

דבר ראשון- לא אני כתבתי את המכתב ההוא, ואין לי מושג על מה אתה מדבר. צורת הכתיבה שלי ככלל הרבה פחות שיפוטית ומשתמשת הרבה יותר ב-לדעתי, בעיני.

דבר שני- הדגשתי שאני משתמשת בביטוי 'האמת אצלי' אבל מתכוונת למה שאני רוצה להתכוון (ואתה מוזמן לקרוא שוב)

דבר שלישי- בוודאי שמי שמתקומם או שזה מציק לו הוא מי שדעותיו הפוכות משלך. העניין הוא שאין לי בעיה לקבל את קיומן של דעות הפוכות משלי. אבל התחושה שלי היא ש*אתה*, לעומת זאת, די מבטל את דעותיו של מי שחושב אחרת ממך, ולא ממש מכיר בזה שליהדות להלכה ולאנשים הכותבים פה  יש לא מעט גוונים, ניסיונות, חוויות אחרות שההתמודדות איתם היא לא תמיד בשביל הישר והברור והמושלם שלדעתך צריך ללכת בו.

וזה אולי מה שמשגע אותי בביטוי שלך- 'הגישה היהדותית'. מעבר לזה שבעיני זו גם טעות לשונית- היהדות היא יותר רחבה ומכילה מאשר הקווים הצרים שאתה מכתיב לה פה. ולהרגיש כל פעם מחוץ לה, גם אם אני חושבת שבנסיבות שלי אין לי על מה להתנצל- זה עדיין לא נעים. וזה השדר שאני מרגישה.

אם היית אומר- 'לדעתי מבחינה דתית או הלכתית יש פה בעיה, או שרוח ההלכה או הזוגיות שהתורה מכוונת אליה היא שונה'- זה היה הרבה פחות מציק מאשר הצורה שבה אתה כותב עכשיו.

אז כמובן דברי לגבי ה"מכתב" שהתייחסתי אינם מופנים אלייך.

ב. אינני מבטל, חלילה, דעות של מי שחושב אחרת ממני; וכמובן מאליו, גם מכיר שכותבים פה מגוון של אנשים עם נסיונות וחוויות מגוונים (מאיפה בכלל לחשוב אחרת?) - אבל גם אינני חושב שהביטוי "ליהדות ולהלכה יש לא מעט גוונים", יכול לשמש תירוץ לכל דבר.  היום, נהייתה אופנה (ואיני מתייחס כרגע לכאן) שכל אחד אומר כמעט כל דבר בעולם (כולל תועבות גמורות) ומסתמך על ה"גוונים" שביהדות ובהלכה... גם אם בקושי למד מהם משהו.  האימרה הזו נכונה בדברים מסויימים- ובדברים אחרים, לא.

ג. מי אמר לך שה"התמודדות עם נסיונות וחוויות" לדעתי היא "בשביל הישר והברור והמושלם"?... ומניין לקחת ש"לדעתי צריך ללכת בו"?...  יש הבדל גדול בין לעשות "לכתחילה" מדברים שאינם כך - לבין להבין התמודדויות שבדיעבד עם מצבים מסובכים.  כשמישהו עושה מהסתבכות אידיאל, ומנסה לשכנע בכך אחרים - זו טעות.  כשמישהו רוצה להסביר שלגיטימי במצב מסויים להתמודד בדרך מסויימת - לפעמים זה נכון.

ובאמת מצחיק, במחילה, להגיד עלי דברים שאינך מכירה.  יש פה אנשים שהתכתבו איתי באישי על דברים שבהחלט אינם בהגדרה של "השביל הברור והישר", אפשר לשאלם (אי אפשר , כי זה אישי...) איך הרגישו... רחוק מאד ממה שאת כנראה רואה בדמיונך.

ד. מה ש"משגע אותך"..  בעניינים לשוניים לא נתווכח כאן.  אני חושב שלהגיד ש"אני מכתיב ליהדות קוים צרים פה".. זה עצמו קצת צרוּת... "היהדות מכילה ורחבה" - זה לא כמו שאומרים היום, שכל מי שיש לו פחות עקרונות, ופחות דברים "עקרוניים" לו הוא "רחב ומכיל". מזה מגיעים לוותרנות בעניינים הכי בסיסיים, בתחומים הפרטיים וגם הכלליים. זה מין "אופנה" כזו: במקום להתמודד מול האמת - אמור "היה מכיל"... מי יעמוד בפניך?... וחז"ל אומרים "עבודה זרה - ותרנית היא" ו"כל האומר הקב"ה ותרן - יוותרו מעיו".

אלא, לדעתי החילוק הוא כפי שציינתי לעיל: יש "הכלה" וסבלנות גדולה כלפי כל מיני מצבים מסובכים ("נסיבות" כלשונך), אבל זה בא דווקא מתוך בהירות של דרך. כשהכיוון היסודי ברור, ניתן יותר להבין מצבי דיעבד ואיך להתמודד עימם, בלי חשש שכל הבסיס יישמט. כמובן, צריך לבדוק ולהתייעץ על כל דיעבד לגופו.

אבל חלילה חלילה שתחושי בגלל דברי "מחוץ ליהדות".. חס ושלום.  קודם כל, אני לא ממונה על "קבלה ליהדות"..  דיי שאעבוד קודם כל על מה שאני צריך לעבוד, ככל אחד.  דבר שני, כפי שהסברתי - חבל שתקראי לקוים הנפלאים והברורים של התורה "קוים צרים" (גם אם ייחסת את זה לי.. אבל כשאני אומר דברים כאלה - זה באמת עם מקור, מבוסס); אלו קוי חיים. גם בבריאות הגוף יש קוים מדוייקים שמי שיחרוג מהם עלול למצוא עצמו בכי רע - וגם בדרכה של תורה, שהליכותיה ונתיבותיה הם "צינורות" רוחניים שדרכם חיות ה' מופיעה עלינו באור ובטוב. מורגש ושאינו מורגש כרגע. זה לא "צרות" זו אדריכליות מדוייקת, מחיה.  

אבל בתוך האדריכליות המופלאה הזו, יש גם איך נוהגים במצבים מסובכים, ואיך עולים וכו' וכו'.

ולכן: אם אני, או מישהו אחר, כותב על איך הוא חושב הדרך הנכונה, זה כדי להעמיד אמת ועיקרון. ויתווכח עם מי שעושה אידיאל מממה שהוא אילוץ.  אבל, חלילה, לא כדי לגרום למישהו להרגיש "מחוץ לזה".  לפעמים המישהו הזה מתמודד ובעצם התמודדותו - הוא כבר במעלה אישית גבוהה יותר, ועוד כהנה וכהנה. זה כבר הוא צריך לבדוק עם עצמו. אולי לשאול. 

אולי עצם זה שאת מרגישה "לא נעים" דווקא מראה על מעלתך. את מרגישה משהו, לדוגמה, שלא בסדר. רק שיש לך הסבר לגבי עצמך. זה דבר טוב: אדם מרגיש מה ראוי, ויודע את מקומו. ממילא יש לו שאיפה לעלות.  חבל לקלקל את התחושה המוסרית העדינה הזאת ע"י ניסיון להגיד ש"צריך להיות רחבים" ולאבד את השאיפה לעליה...  אני מעולם אינני אומר למישהו שמנסה לעלות: אתה מבחוץ. ח"ו. מי אני שאומר? וגם אינני חושב כך. אולי, במאמציו, הוא בכלל טוב ממני. רק לא לעשות מהדיעבד אידיאל. כנ"ל.

ה. ככלל, יש להבדיל בין אדם ל"דעה". אינני חייב לקבל לגיטימציה של כל דעה. אני כן מכבד כל מי שכותב כאן, גם אם יכתוב שטויות. אם אראה צורך - אגיב. אם יגדף  - "התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר" כדברי ספר החינוך.

ו. כל אחד כותב כסיגנון שנראה לו. כל זמן שזה סביר. אני כותב הרבה פעמים "לדעתי" - אבל כשברור לי שזה לא רק "דעתי" אינני חייב לכתוב כך; כמובן, גם אם דעתך שונה...  לדוגמה - אם אני חושב שקשר סתם, ללא תכלית, לפני הנישואין הוא לא טוב - לא אכתוב "לדעתי". אני לא אכשיל אנשים פה בלחשוב שזה איזה משהו שנתון לסימפוזיון דעות ביהדות. אם זה לא ימצא חן בעינייך, אצטער - אך בכ"ז כך אכתוב...

ואני דוקא חושב שדיו מסוג זה שכרגע בינינו - הוא מאד חשוב ומפרה (חוץ מדברים ש"שמת בפי", שאינני אוהב עניינים כאלה...)

שפשוט לא נגיע להסכמה.

אני בחורה שמשתדלת בהחלט לשמור על ההלכה, מודעת למקומות שבהם אני לא מצליחה לקיים או לא מחמירה כמו שנראה לי נכון, ועדיין יש מקום בעיני ליותר הכלה גם כשאני מקפידה על ההלכה.

אני לא אסכים עם זה שללכת עם מכנסיים אבל כן להתפלל זה בסדר, אבל אני אבין את זה שמישהי נמצאת במצב נפשי שלא מאפשר לה יותר מזה, גם אם זה מכאיב לי (וזה מכאיב לי)

ואני אגיב בצורה שמבהירה מה דעתי אבל לא גורמת לנסיגה מהירה של אותה בחורה שמולי.

וכבחורה דתיה ושומרת מצוות- קשה לי עוד יותר עם סוג ההודעות ה'יהדותיות' האלה. שקצת מנכסות את ראיית היהדות- לצורה ולשיטה שאתה חושב לנכונות (אני תוהה איך היית מגיב להודעות חרדיות שמתנגדות לדעותיך. כי דעות אחרות לא חייבות להיות יותר מקלות, הן יכולות להיות פשוט שונות. ואני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה)

האמת שאין לי יותר כח לדיון הזה.

כתבת והסברת למה אתה כותב, ניסיתי להסביר למה למרות הרצון הטוב לי קשה עם סוג ההודעות הזה.

לא נראה לי שאתה מבין וזה סתם נהיה מתיש.

צר לי אם פגעתי בך בצורה שבה כתבתי, אני מניחה ומבינה שאתה כותב פה מרצון טוב ואני אשתדל לא להכנס לויכוח הזה שוב אלא לדלג אם לא יתאים לי.

שלא נגיע להסכמה.

אינני רואה שום בעיה עם זה.

עם מה שכתבת בהתחלה אין לי כל חילוקי דעות.  ואני כנראה מבין לא פחות ממך "מצב נפשי" שמקשה. ותגובותי כאן מעולם לא היו במובן של "חוסר הכלה" אישית למי שקשה לה/ו. אני כלל לא רואה את זה כתחום שיפוט שלי, שכביכול מישהי צריכה "הסכמה" ממני...כל אחד שיבדוק לעצמו, אם לא שאל דווקא לחוות דעתי. ומעולם לא כתבתי לכתחילה אישית משהו שאמור לגרום ל"נסיגה מהירה".

אחרת הם הדברים כשהם לא מובעים כ"מצב נפשי" אישי כלשונך, דיעבד. אלא כאידיאל, ובפומבי. אז זה לא שאלה של "הכלה" אישית. ואז יש מקום להביע דעה בהירה על העיקרון. וגם זה לא אישי. זו גם משמעות הודעתי הקודמת.

לגבי "ראיית היהדות". כבר  הבהרתי שלא נראה לי מה שאת "מנכסת" את דעתי לכיוון שנוח לך להבינה..

להגיד: "אני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה", זו אמירה שממש אין בה כלום, במחילה. כל אחד יכול להגיד כך על כל דבר וגם אי אפשר להשיב על זה, כמובן..

אם מישהו חושב בנושא ספציפי שעלה, שיש דעות תורניות אחרות - יגיב ספציפית, עם מקורות, והקוראים יוכלו לשפוט כמיטב דעתם. אגב, גם כך אדם לא חייב לקבל כל דעה כ"לגיטימית", אבל לפחות ניתן לדון.

אישית, אני משתדל לא להגיד "יהדותי" - בלי לציין שיש "דעה" כזו, או שזו דעתי - בנושאים שלא ברור לי שזו תפיסה כללית, שאינה שנויה במחלוקת במסורת ישראל. 

לגבי תהייתך, איך הייתי מגיב להודעות חרדיות שמנגדות לדעותי. יש להניח שאם הייתי רואה לנכון להגיב (זה לא "ספורט" אצלי. פה זה מתוך רצון כללי לסייע, כמו אחרים, ממילא לפעמים גם מגיעים לכך), הייתי מתווכח איתם, כדרכה של תורה, בנחת. יש לגיטימיות לדעות שונות בתוך היהדות. אבל אין לי כל ענין ב"ויכוחים". 

וגם מכיוון כזה - אם הייתי רואה דבר "לא יהדותי"(...) - כמו למשל , חלילה, ביזוי תלמידי חכמים שלא בדיוק חושבים כדעתם - הייתי מגיב בצורה ברורה. ו.. ניחשת נכון: בשם היהדות... אין גישה לגיטימית אחרת בנושא הזה.

אם "אין לך כח לדיון הזה" אינך חייבת לדון בו. הוא התחיל מתגובה שלך על דבר שכתבתי..

הסברת למה "קשה לך עם הודעות" מהסוג שאני כותב. זה בסדר גמור. גם אני הסברתי את עמדתי וגם למה (קצת) לפעמים לא נוח לי עם דברים שאת כתבת. לא נורא.. אבל למה לכתוב "לא נראה לי שאתה מבין"? אולי אני בהחלט מבין ופשוט יש לנו קצת חילוקי דעות.. זה בכלל לא אסון (האמת, שאני חשבתי שאת לא כ"כ מבינה, כי לא מצאתי עניינית חילוק כ"כ גדול בין גישותינו..)

וממש יופי שלא רוצים לפגוע אחד בשני: גם אני כמובן מבין שכוונתך ממש לטובה, ומתנצל אם חלילה נפגעת ממני במשהו.

וכמובן - כל אחד יכול לקרוא, ולא לקרוא, מה שנוח לו.  "והאמת והשלום אהבו"..

ואני רוצה להוסיף שדווקא אני אוהבת לקרוא את המבוגרים יותר שקופצים לכאן

ואת דן במיוחד. דברים יפים ונכונים הכתובים בטוב טעם ובנחת...

את היועצים למיניהם - לפעמים. קצת מפריע לי הפרסום אבל לפעמים יש בהחלט מה לקרוא גם אצלם...

למרות שעברו פה בפורום מס' יועצים וחלקם השתלבו יפה בפורום.

רוב היועצים שעברו פה באו מאיזו נקודה של "באתי להציל את העולם - פנו אליי ולא תתאכזבו".

אני גם חושב שהם די ראו את זה כחלק מהעבודה שלהם ולא כחלק מחיי החברה שלהם וזה משנה את נקודת המבט שלהם.

עד כאן דבריי כגולש רגיל בפורום.

מכאן דבריי כמנהל.

כל מי שבא ע"מ לעזור ללא דחיפת פרסומות בוטה מוזמן. מי שלא ירגיש פה בנוח יעזוב מעצמו.

אני אמחק רק הודעות שיש בהם פרסומת כמדיניות הערוץ.

וכל הודעתם היא בנאלית, שטחית ולא עוזרת.

לעתים הם גם טורחים באמת להגיב לעניין.

תמיד - לפרסם את עצמם.

ואני מתפלא - איך אפשר לצפות מיועץ מקצועי שבציניות ולפני כולם מנצל את

ההזדמנות - שיהיה לו רגש אמיתי לסייע בחכמה לפציינטים שלו...

לא מדבר על מגיבים קבועים, שאשרי מי שזוכה להנות מחכמתם ונדיבותם.

כלפיהם ממש לא אכפת לי להתבטל. ובפרט שיבינו מה הם מדברים.

שיעיף מבט בהיסטוריית התגובות ובאתר המופיע בחתימתו של זה שהגיב 3 מעליי ^^

זה כבודו - ב"מלחמה" האווילית הזו במי שאינו חושב כמותו, במסוה של מלחמה ב"כתיבת יועצי זוגיות"... וכפי ששיערתי בתגובתי לעיל.

בלי קשר לכך, כפי שציינתי, שגם אני איני אוהב "כתיבה לייעוץ" שעיקר מגמתה אחרת - פרסום - אם אכן ישנה כזו.

הפורום נועד כדי לעזור לאנשים, ואני אתן לך דוגמא- אם אני נכנס לצורך העניין לפורום רפואת חירום כדי לשאול שאלה בעזרה ראשונה, ממי אני ארצה לשמוע תשובה מאחד שעבר קורס חובשים או מערי"ם או אחד שסתם מביע דעה??

אז נכון שהפורום נועד כדי להשמיע מגוון דעות אבל אם אני שואל שאלה בזוגיות ויש משהו שמבין קצת יותר ויכול לעזור ולתרום מהנסיון שלו אז למה לא??

לשמוע, להכיר, אנשים ברמתי, שמתעניינים באותו תחום כרגע.

לא באתי כדי לקבל חוו"ד מקצועית.

חוץ מזה, אני לא בטוח שהנסיון והידע של אותם אנשים הוא כל כך מקצועי, 
אתה יכול לעקוב אחרי התגובות שלהם, גם בשרשור זה, ולראות שמדובר בדמגוגיה חסרת שחר.

שלרוב באה לתת פרסום ובמה לאותו מייעץ, אני נגד.

מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים, לא מגיב ככה.

אולי במילים האלה תבין: נשבר כבר מהשטויות האלה.

אתה בא להכיר אנשים "ברמתך" - יש אנשים אחרים שבאים לעניינים אחרים. הפורום הוא לא "שלך".

"בשרשור זה" אני היחידי מאלה שאתה בדמיונך מגיב על "דבריהם"; ולהגיד על דברי כאן "דמגוגיה" - זו הדמגוגיה הכי חסרת שחר וזולה. שיטה פסיכולוגית בגרוש של מי שאינו יכול להתמודד עניינית.

זו הדרך שלך פה, לצערי, בעקביות: לחרף ולגדף כשאין לך היכולת להתווכח עניינית.

ודבריך סותרים זה את זה: מצד אחד "לא באתי.. כדי לקבל חוו"ד מקצועית" (כשכבר הסבירו לא פעם שה"מקצועיות" הפורמלית הזו היא בדמיון שלך. ואם בַּתוכן הדברים נראים אמיתיים ומקצועיים - טוב מאוד);

מצד שני "אני לא בטוח שהנסיון והידע..כ"כ מקצועי" - נו, טוב מאוד: כמו כל מי שכותב כאן. אז מה הבעיה?

שהחלטת בדמיונך שמישהו כאן הידע המקצועי שלו מפריע לך, ואז מפריע לך שבעצם הוא לא כ"כ "מקצועי"?...

מי ש"יודע" שאחר שכותב זה "לתת פירסום ובמה לאותו מייעץ" ("גם בשירשור זה"... כלומר: אני..), אחרי שהסבירו לו פעמים אין ספור שזה חסר כל שחר (איזה פירסום יש כאן? שתגיד לילדים שלך שיקראו סיפור מהאתר שלו?...) - "קורא מחשבות כזה" - אז זו כבר בעיה בנפש שלו.

"מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים" (פתאום זה חשוב לך? אחרי שמקודם התלוננת שבאים "לעזור" ולא להתלבט ביחד?...) עוזר להם במלוא הרגישות והאהבה;

אבל בדיוק "מגיב ככה" אל מי שמנסה לעשות נגדו "מלחמה בטחנות רוח" מסיבות שכנראה שייכות לנסיבות  חייו האישיות של הכותב, שאינן ידועות לי.

הגיע הזמן שתבין שאם מישהו רוצה להיות "טוב" - זה לא אומר שהוא מתכווין גם להיות "סמרטוט"... ואם אתה תכתוב (מהרהורי ליבך..) דברים מעוותים ושקריים, כמו: "מוזיל את הרמה"(?....), "דמגוגיה חסרת שחר", "בא לתת פירסום ובמה לעצמו" ושאר ירקות ושקרים - אתה תקבל תגובה בדיוק כפי שמגיע לך.

אמרתי כבר שבילדותי כשהיו מקניטים ילד "דתי" והוא בסוף היה מגיב היו אומרים: לא יפה, ילד דתי מדבר ככה?...

סליחה שאני נכנסת ומתערבת בויכוח אבל לדעתי הויכוח הוא ללא כל טעם.

אם אתה לא רוצה לשמוע מה דעתם אתה מוזמן לא לתגובות שלהם ומי שרוצה-שיכנס..

 אם הם רוצים להגיב-הם יכולים,ואם הם מפרסמים את עצמם בדרך-הם גם יכולים (ואני לא אומרת שהם עושים את זה בהכרח-רק מבהירה שיש להם אפשרות כזו גם אם אתה לא אוהב את זה)

זה מדינה חופשית ודמוקרטית- אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות משהו בניגוד לרצונו..

ולגופו של עניין- בתור אחת שהתייעצה לא פעם עם אנשים שכאלו,אני יכולה להבטיח לך שעוד לא נתקלתי באדם שייעץ לי למטרות רווח אשיות שלו.

כ-ל מי שייעץ לי עשה זאת תוך חשיבה על טובתי האישית ועזרה על חשבון זמנו היקר...

ל-י אישית זה מאוד עוזר שיש כאן אנשים עם נסיון שכזה.

לא מתאים לך? לא חייב לקרוא.. אבל אל תשלול את הזכות הזאת מאנשים שכ-ן נהנים לשמוע את דעתם.

כמו שאמרתי- מדינה חופשית!!

=))

מקווה שלא פגעתי בשום דרך באף אחד. זו לא כוונתי!!

ולעיתים בחתימות שלהם מופיעים לינקים לבתי ספר לזוגיות למיניהם, כשברור

שמאחורי כתיבתם בפורום, אין שום כוונה לשמוע ולדון ברצינות.

אם הם באים להשקיע בפורום (וכצ'ופר לקבל חשיפה) זה אחד, אבל אם הם סתם באים לפרסם את עצמם - אנשים כמוך מתרעמים מה גם שזה לא באמת הולך.

ככה זה בעולם.

יש אנשים שתמיד מפריעה להם המחשבה שחלילה יש דבר יותר נכון מדבר אחר. אך, למען האמת - יש.

סביר שמומחה ומנוסה ידע טוב יותר. למה שנפריע לו לעזור לאנשים? כדי שלא יפריע לנו ללהג דבר והפוכו, קדימה ואחורה, איפכא מסתברא, הבוהן המסתובבת... 

אולי זה רק אני..

אבל מכל מה שאמרת-לא הבנתי אם אתה בעד או נגד...

בס"ד

לעניות דעתי כל מי שמרגיש שיש לו משהו מועיל לכתוב, יכול ורשאי לעשות זאת.

מי שלא מעוניין שלא יקרא.

 יש פה מספיק אנשים שכן מקבלים מהייעוץ הזה דברים טובים, תובנות וכ'.

ומי שזה ממש מפריע לו יכול לכתוב בפרוש שהוא מעוניין לשתף בצורה חברתית,

ולא לקבל חוות דעת מקצועיות.

אישית אני לא מוסיפה בחתימתי פרסומות,

בין היתר כי מעדיפה שהאדם הקורא את התגובות ייתייחס לעצם הדברים,

ולא למי שאני במקצועי,(אמנם לא יועצת נישואין, אך תחום שקשור) .

אבל אם יש אנשים שחותמים עם בית הספר שלהם וכ',

ועל ידי כך מישהו שצריך ייעוץ יראה את זה ויפנה אליהם, לעניות דעתי זה רק לטובה.

מי שלא צריך את הייעוץ הזה לא יפנה בכל מקרה, מי שמתחבר לדברים ולסגנון יוכל להיעזר.

וגם אם היועץ ירוויח כסף- נו זה המקצוע שלו. שיהיה לו ולנועץ בו לבריאות.

למה זה מפריע למישהו??

בנוגע לסגנון "אני יודע הכל", ו"מלמעלה" וכ', גם אם יש אנשים שבאמת כותבים כך,

מן הסתם זה חלק מהאישיות שלהם, והסגנון הזה אופייני לאנשים כאלו בלי קשר למה שהם למדו.

בכל אופן אני לא הייתי מוותרת על עצה חכמה של אדם עם נסיון, רק בגלל שהוא עדיין לא עניו מספיק...

ואני גם לא חושבת שהמטרה בפורום היא לחנך אנשים לענווה ומידות טובות, אלא יותר לחלוק כל אחד מחוכמתו וניסיונו בחיים ומי שזה עוזר לו מרוויח.

משתתפת בפורומים, אבל אוהבת לקרוא, והפעם אני חייבת להגיב, די ברור כלפי מי מופנה השרשור הזה,

ואני חשה צורך גדול לגונן עליו, כיוון שבעניי הדיעות שלו מאוד מחכימות ,מועילות, וכן גם מקצועיות. ואין בהן שום עליונות. ישר כוח.

מתוך שגם אני ניחשתי לעיל כלפי מי זה הופנה... אז קודם כל, כמובן, זה לא "השירשור מופנה", אלא אדם אחד בלבד פתח בו, גם זה לצערנו (ואולי עוד אחת. כנראה שגם זה לא..).

אני כמובן לא צריך ש"יגוננו" עלי.. - אבל זה מאד יפה שלאנשים יש הכרת טובה בסיסית, וגם הכרת האמת הפשוטה לגבי האופן בו נכתבים דברים.

על עצם "קומפלימנטייך" החמים תודה. צריך להשתדל להיות ראויים להם...

[אגב,לגבי ה"פירסום" שהוזכר - זה באמת מגוחך במקצת.  הודעות התחלתי בכלל לכתוב לפני כן.  כשפתחתי אתר בענייני חינוך - הוספתי קישור, כמקובל. ואגב, לא למטרות "רווח". זה בכלל יועד לפורום של ההורים והחינוך ולא לכאן. אלא בגלל שהחתימה עוברת בכל הפורומים, זה הגיע גם לכאן - ולא ראיתי כל סיבה להתאמץ למוחקו...]

בס"ד

כי ההודעות שלו כן עונות על חלק מההגדרות כאן...

ז"א יש בהן פרסומות, ולעיתים יש גם תחושה של

"האמת המלאה אצלי, ואם תקשיב לי יותר,תבין כמה אני צודק".

ועדיין  לא  הייתי חושבת שזאת סיבה להתנגד לזה בכזה אופן, כמו שכבר כתבתי כאן.

וקל וחומר אם זה מופנה כלפי אנשים אחרים...

לי אישית אין שום בעיה אם אנשים שחושבים שהם יותר חכמים ממני,

א. זה יכול להיות נכון

ב. זה לא משנה .

אם יש בהודעה חוכמה אשמח לקבלה, וממש לא משנה לי באיזו תחושה נכתבים הדברים.

ועוד דבר, אני ממש לא זוכרת מי, במיוחד בגלל שזה לא מפריע לי,

אבל לעיתים קרובות גם רווקים ורווקות כותבים בצורה שהאמת המלאה אצלם.

ולדעתי אין בזה פסול, כי הגיוני שאדם מאמין במשהו בצורה מוחלטת, וחולק את זה עם אנשים,

אם מישהו חולק עליו, ניתן לדון על הדברים.

ולא חייבים להגיע להסכמה בכלל...

למה לוקחים כל כך קשה??

את התגובה בהקשר המתאים. אם היא שטחית- היא פרסומת ואם היא עניינית, אז היא ממקום של עזרה.

ותסמוך על האינטלגנציה של הגולשים.

בשביל מה לפתוח שרשורים מעוררי מדון? לא מתאים לך, תתעלם מהכתוב!

הרי זה לא באמת מעניין את פותח השרשור מהי דעתו של כל אחד.

יש לשרשור הזה מגמה מאוד ברורה..

מי שלא נוח לו, במיוחד בשבילו יצרו את התגובות כך שלא חייבים לקרא את התוכן אם לא פותחים.

יועצי זוגיות (בין אם באים מתוך מקום לפרסם את עצמם ובין אם כי פשוט יש להם נשמה טובה) בפורום לקראת זוגיות- אחד הרעיונות החכמים.

יחד עם זאת, אני מבינה אותך, לביא. צריך להבחין מתי בנאדם בא לפרוק ומתי באמת צריך עזרה מקצועית ולדעת איך להגיש את העזרה.

לפעמים יועצים כ"כ לא עוזרים.. אלא ההפך..

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.