ואלו אנשים שלמדו את המקצוע אז למה לא?

השמיע, והם רק להשמיע?

ב. (לשיטתך)  אם הם מעשירים אז מה איכפת?

מי שמעוניין בייעוץ מיועץ, יפנה לאחד כזה.

אני התרשמתי שאנשים באו לפה כדי לדבר, לשמוע ולדון במה שעובר עליהם,

ולשתף את החברים.

כשבא אחד כזה ונותן תשובה או תגובה בסגנון "יש אמת אחת והיא אצלי"
זה מוריד את הדיון עד עפר.

.....

חוץ מזה, רוצה לייעץ?לעזור? מחק מחתימתך כל פרסום מיותר.

ובתור מי שמצד האמת, אכן מרגיש אי נוחות מ"דחיפת" פרסומות היכן שלא שייך, ולא כלאחר יד בתום לב;

ובתור מי שחושב שזה יפה מאוד אם אנשים באים בכנות ורצון טוב לעזור לאחרים, גם צעירים מהם, בפרט כשגם בעת עזרה האדם קשוב גם לאחרים, מכבדם, לומד מהם ואינו חושב שהוא יודע הכל - אך כל זמן שלא הוכח לו אחרת יודע גם לעמוד על דעתו. וכמובן, גם יפה שאנשים סתם מתלבטים ביחד - יש מקום להכל;

ובתור מי שיש לו הרושם (ואם אני טועה - אז אני מבקש סליחה וחוזר מדברי לגמרי) שעיקר ההודעה הזו מופנית כנגדו כחלק מ"מאבק" בלתי מובן, חוץ מהבנה אחת - שהדעות המובעות בדברי אינן תואמות לדעות פותח השירשור. ואם אכן זה נכון - אז יוצא בעצם שנסיון "לסתום פיות" בצורה כזו, הוא הדוגמה הבוטה ביותר לטענת "יש אמת אחת והיא אצלי"...

ובכן - בתור כל זה... - אני חושב שלעזור זה טוב מאד, מתוך כבוד, מתוך הקשבה, מתוך לימוד; שטוב שזה פרופורציונאלי בתוך עוד גווני כתיבה באתר; ושאין כל סיבה שכל דעה "בעיתית" מבחינה יהדותית יכולה להיאמר כאמת מוחלטת ("האמת אצלי"), ואילו דעות בכיוון אחר צריכות להיאמר בהססנות.. 

ואגב, זכורני כשהסתכלתי כאן מידי פעם בימי הניהול הקודם - שלא פעם ביקשו מפורש שדווקא היועצת תביע את דעתה. אז כנראה שגם במקום כזה - יש לאנשים שונים ציפיות שונות. ויש אכן לא מעט שיותר קריטי להם השאלה שהם מעלים לדיון, מאשר עצם ההתלבטות יחדיו. צריך לכבד את כל הגוונים.

ושוב- אם טעיתי במגמת השירשור, אני חוזר לגמרי מהפיסקה בדברי המתייחסת לכך.

ואני אנסה לנסח שוב:

אני חושבת שהשילוב של תחושת 'האמת אצלי' שאתה משדר* ביחד עם העובדה שאתה מדבר עם ניסיון של נשוי גורמים לא פעם לתחושה שאתה מסתכל מלמעלה על הנעשה בפורום.

וזה לא תמיד נעים.

*אני מודעת לזה שהשתמשת בביטוי הזה כניסיון להבהיר איך הדעות הבעייתיות בעיניך מתבטאות, אבל אתה- בצדק או שלא- מתבטא באותו אופן.

ואם כבר פתחנו את העניין- למה יהדותית למה? יהודית זה לא מספיק טוב?

שלא קראת היטב את השירשור: הביטוי "האמת אצלי" במקורו הוא לא שלי.. אני ציטטתי אותו מטענתו של

"לביא"... ובדיוק כדי לומר שמי שטוען זאת כלפי אחרים - עושה את זה בעצמו, בכך שהוא מנסה לסתום

פיות של אחרים, בתואנות לא רלוונטיות. כאילו הוא אומר: האמת אצלי, לא רוצה שישמעו אתכם...

ב. לגבי עצם הטענה. אני חושב, במחילה, שזה צבוע לגמרי: למיטב זכרוני (אם אינני טועה לגמרי במי

שהיתה חתומה אז) את פירסמת פה פעם מכתב ארוך, שכולו בסיגנון "וודאי" שהדברים הם כפי שאת רואה

אותם. ואפילו ביקורת על "רמת" הצעירים החושבים אחרת...  וכן גם פותח השירשור, פירסם לא פעם

הודעות בסיגנון  "החלטי" ומבקר מי שאומר אחרת.  כשזה לא מוגזם, אולי גם יש בכך משהו "טבעי": אדם

מפרסם דעה, ומניח שמי שרוצה יכול להתווכח. אך מכל מקום, מי שעושה כך - בוודאי אינו יכול לטעון כלפי

אחרים שהם כותבים בסיגנון שכאילו האמת אצלם. ובעצם בכך את עושה בדיוק מה שטענתי כלפיו: מצד

אחד, את מרשה לעצמך להביע דעות החלטיות - מאידך, את מנסה למנוע מאחרים להביע דברים שקשה לך

לסותרם. לדעתי, זה לא ישר. בוודאי לא במתכווין.

ג.  אני כלל לא כותב בסיגנון "האמת אצלי". כאילו "גאוה" כזו..  אני משתדל לכתוב לגופם של דברים, בדרך

כלל עם יחס נעים לאחרים, וגם לנמק את דברי. אז אם זה כל כך משכנע מישהו, שהוא מרגיש ש"אין מה

להתווכח" כי זו אמת - טוב, דבר כזה לא צריך לקבל "עונש"...   אגב, אני דווקא מאד מעשיר את עצמי ממה

שאחרים כותבים פה. גם לומד מזה..  ואינני חושב שבשביל ה"איזון" אני צריך דווקא ללמוד מדעות שבאות

מרוחות לגמרי זרות, או מנסיונות חיים לא רצויים שהשפיעו על הרגשותיו של האדם.

ד. התחושה אם אני "מסתכל מלמעלה" היא כמובן סובייקטיבית לגמרי שלך.  האם זה מקרה שדווקא אנשים

שהביעו דעות שונות מאוד משלי בתחומים ששייכים לתחושות יהדותיות מסוגים מסויימים, הם גם אלה

שחשים כאילו כך אני מסתכל?...

מכל מקום, כמובן אינני מסתכל כך. דומני שהיו פה תגובות "מלמעלה" של אנשים שמבוגרים בשנתיים

מחבריהם, ובגלל זה ("צעירים מידי".. "מה הם עושים פה"..).. - הרבה יותר ממה שאני מגיב גם כלפי

צעירים ממני בהפרש גדול יותר.  אינני מסתכל כלל "מלמעלה". זה לא סותר רצון לעזור כשמרגישים הזדהות

ואולי יכולת לעשות זאת.  מי שמרגיש שדעה או עצה של מישהו עם ניסיון ושמנומקת "טוב" מידי - גורמת לו

להרגיש "לא נעים" - אולי הבעיה היא אצלו? 

גם מתגובות רואים שרבים דווקא מרגישים מאד "נעים" עם דברים מנומקים וגם עם ניסיון. מה נעשה, ניסיון

מסוים, זה דווקא מועיל לפעמים... מי שצורת הכתיבה של מישהו "לא נעימה לו" - יכול לא לקרוא את

הודעותיו. גם אני עושה כך לפעמים. אך מה הניסיון למנוע זאת מאחרים?..

יתכן שהכותרת הראויה היא באמת: האם פורום זה מיועד רק ל"פס" מסוים - מאד צר (לא צעירים מגיל 20 - "איזה ילדותיים".. כמו שכבר טענו בעבר; לא מנוסים מידי - גורמים הרגשה "לא נעימה" שהם יודעים יותר, אולי אפילו כאלה "באים לעזור" - לא נעים: אנחנו רוצים להרגיש פה מספיק חכמים ומנוסים....  אולי גם לא "דתיים מידי" - לא נעים, גורמים הרגשה לא לא טובה... מה בגללם אני צריך להרגיש כאילו "לא בסדר"?....  וכו' וכו'  - אפשר להמשיך את הרשימה..)

ה. אחרון חביב: הביטוי יהדותי = עפ"י היהדות.  שונה מעט מהביטוי "יהודי". לפעמים נכון, דקדוקית ותכנית,

להגיד כך ולפעמים כך..

דבר ראשון- לא אני כתבתי את המכתב ההוא, ואין לי מושג על מה אתה מדבר. צורת הכתיבה שלי ככלל הרבה פחות שיפוטית ומשתמשת הרבה יותר ב-לדעתי, בעיני.

דבר שני- הדגשתי שאני משתמשת בביטוי 'האמת אצלי' אבל מתכוונת למה שאני רוצה להתכוון (ואתה מוזמן לקרוא שוב)

דבר שלישי- בוודאי שמי שמתקומם או שזה מציק לו הוא מי שדעותיו הפוכות משלך. העניין הוא שאין לי בעיה לקבל את קיומן של דעות הפוכות משלי. אבל התחושה שלי היא ש*אתה*, לעומת זאת, די מבטל את דעותיו של מי שחושב אחרת ממך, ולא ממש מכיר בזה שליהדות להלכה ולאנשים הכותבים פה  יש לא מעט גוונים, ניסיונות, חוויות אחרות שההתמודדות איתם היא לא תמיד בשביל הישר והברור והמושלם שלדעתך צריך ללכת בו.

וזה אולי מה שמשגע אותי בביטוי שלך- 'הגישה היהדותית'. מעבר לזה שבעיני זו גם טעות לשונית- היהדות היא יותר רחבה ומכילה מאשר הקווים הצרים שאתה מכתיב לה פה. ולהרגיש כל פעם מחוץ לה, גם אם אני חושבת שבנסיבות שלי אין לי על מה להתנצל- זה עדיין לא נעים. וזה השדר שאני מרגישה.

אם היית אומר- 'לדעתי מבחינה דתית או הלכתית יש פה בעיה, או שרוח ההלכה או הזוגיות שהתורה מכוונת אליה היא שונה'- זה היה הרבה פחות מציק מאשר הצורה שבה אתה כותב עכשיו.

אז כמובן דברי לגבי ה"מכתב" שהתייחסתי אינם מופנים אלייך.

ב. אינני מבטל, חלילה, דעות של מי שחושב אחרת ממני; וכמובן מאליו, גם מכיר שכותבים פה מגוון של אנשים עם נסיונות וחוויות מגוונים (מאיפה בכלל לחשוב אחרת?) - אבל גם אינני חושב שהביטוי "ליהדות ולהלכה יש לא מעט גוונים", יכול לשמש תירוץ לכל דבר.  היום, נהייתה אופנה (ואיני מתייחס כרגע לכאן) שכל אחד אומר כמעט כל דבר בעולם (כולל תועבות גמורות) ומסתמך על ה"גוונים" שביהדות ובהלכה... גם אם בקושי למד מהם משהו.  האימרה הזו נכונה בדברים מסויימים- ובדברים אחרים, לא.

ג. מי אמר לך שה"התמודדות עם נסיונות וחוויות" לדעתי היא "בשביל הישר והברור והמושלם"?... ומניין לקחת ש"לדעתי צריך ללכת בו"?...  יש הבדל גדול בין לעשות "לכתחילה" מדברים שאינם כך - לבין להבין התמודדויות שבדיעבד עם מצבים מסובכים.  כשמישהו עושה מהסתבכות אידיאל, ומנסה לשכנע בכך אחרים - זו טעות.  כשמישהו רוצה להסביר שלגיטימי במצב מסויים להתמודד בדרך מסויימת - לפעמים זה נכון.

ובאמת מצחיק, במחילה, להגיד עלי דברים שאינך מכירה.  יש פה אנשים שהתכתבו איתי באישי על דברים שבהחלט אינם בהגדרה של "השביל הברור והישר", אפשר לשאלם (אי אפשר , כי זה אישי...) איך הרגישו... רחוק מאד ממה שאת כנראה רואה בדמיונך.

ד. מה ש"משגע אותך"..  בעניינים לשוניים לא נתווכח כאן.  אני חושב שלהגיד ש"אני מכתיב ליהדות קוים צרים פה".. זה עצמו קצת צרוּת... "היהדות מכילה ורחבה" - זה לא כמו שאומרים היום, שכל מי שיש לו פחות עקרונות, ופחות דברים "עקרוניים" לו הוא "רחב ומכיל". מזה מגיעים לוותרנות בעניינים הכי בסיסיים, בתחומים הפרטיים וגם הכלליים. זה מין "אופנה" כזו: במקום להתמודד מול האמת - אמור "היה מכיל"... מי יעמוד בפניך?... וחז"ל אומרים "עבודה זרה - ותרנית היא" ו"כל האומר הקב"ה ותרן - יוותרו מעיו".

אלא, לדעתי החילוק הוא כפי שציינתי לעיל: יש "הכלה" וסבלנות גדולה כלפי כל מיני מצבים מסובכים ("נסיבות" כלשונך), אבל זה בא דווקא מתוך בהירות של דרך. כשהכיוון היסודי ברור, ניתן יותר להבין מצבי דיעבד ואיך להתמודד עימם, בלי חשש שכל הבסיס יישמט. כמובן, צריך לבדוק ולהתייעץ על כל דיעבד לגופו.

אבל חלילה חלילה שתחושי בגלל דברי "מחוץ ליהדות".. חס ושלום.  קודם כל, אני לא ממונה על "קבלה ליהדות"..  דיי שאעבוד קודם כל על מה שאני צריך לעבוד, ככל אחד.  דבר שני, כפי שהסברתי - חבל שתקראי לקוים הנפלאים והברורים של התורה "קוים צרים" (גם אם ייחסת את זה לי.. אבל כשאני אומר דברים כאלה - זה באמת עם מקור, מבוסס); אלו קוי חיים. גם בבריאות הגוף יש קוים מדוייקים שמי שיחרוג מהם עלול למצוא עצמו בכי רע - וגם בדרכה של תורה, שהליכותיה ונתיבותיה הם "צינורות" רוחניים שדרכם חיות ה' מופיעה עלינו באור ובטוב. מורגש ושאינו מורגש כרגע. זה לא "צרות" זו אדריכליות מדוייקת, מחיה.  

אבל בתוך האדריכליות המופלאה הזו, יש גם איך נוהגים במצבים מסובכים, ואיך עולים וכו' וכו'.

ולכן: אם אני, או מישהו אחר, כותב על איך הוא חושב הדרך הנכונה, זה כדי להעמיד אמת ועיקרון. ויתווכח עם מי שעושה אידיאל מממה שהוא אילוץ.  אבל, חלילה, לא כדי לגרום למישהו להרגיש "מחוץ לזה".  לפעמים המישהו הזה מתמודד ובעצם התמודדותו - הוא כבר במעלה אישית גבוהה יותר, ועוד כהנה וכהנה. זה כבר הוא צריך לבדוק עם עצמו. אולי לשאול. 

אולי עצם זה שאת מרגישה "לא נעים" דווקא מראה על מעלתך. את מרגישה משהו, לדוגמה, שלא בסדר. רק שיש לך הסבר לגבי עצמך. זה דבר טוב: אדם מרגיש מה ראוי, ויודע את מקומו. ממילא יש לו שאיפה לעלות.  חבל לקלקל את התחושה המוסרית העדינה הזאת ע"י ניסיון להגיד ש"צריך להיות רחבים" ולאבד את השאיפה לעליה...  אני מעולם אינני אומר למישהו שמנסה לעלות: אתה מבחוץ. ח"ו. מי אני שאומר? וגם אינני חושב כך. אולי, במאמציו, הוא בכלל טוב ממני. רק לא לעשות מהדיעבד אידיאל. כנ"ל.

ה. ככלל, יש להבדיל בין אדם ל"דעה". אינני חייב לקבל לגיטימציה של כל דעה. אני כן מכבד כל מי שכותב כאן, גם אם יכתוב שטויות. אם אראה צורך - אגיב. אם יגדף  - "התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר" כדברי ספר החינוך.

ו. כל אחד כותב כסיגנון שנראה לו. כל זמן שזה סביר. אני כותב הרבה פעמים "לדעתי" - אבל כשברור לי שזה לא רק "דעתי" אינני חייב לכתוב כך; כמובן, גם אם דעתך שונה...  לדוגמה - אם אני חושב שקשר סתם, ללא תכלית, לפני הנישואין הוא לא טוב - לא אכתוב "לדעתי". אני לא אכשיל אנשים פה בלחשוב שזה איזה משהו שנתון לסימפוזיון דעות ביהדות. אם זה לא ימצא חן בעינייך, אצטער - אך בכ"ז כך אכתוב...

ואני דוקא חושב שדיו מסוג זה שכרגע בינינו - הוא מאד חשוב ומפרה (חוץ מדברים ש"שמת בפי", שאינני אוהב עניינים כאלה...)

שפשוט לא נגיע להסכמה.

אני בחורה שמשתדלת בהחלט לשמור על ההלכה, מודעת למקומות שבהם אני לא מצליחה לקיים או לא מחמירה כמו שנראה לי נכון, ועדיין יש מקום בעיני ליותר הכלה גם כשאני מקפידה על ההלכה.

אני לא אסכים עם זה שללכת עם מכנסיים אבל כן להתפלל זה בסדר, אבל אני אבין את זה שמישהי נמצאת במצב נפשי שלא מאפשר לה יותר מזה, גם אם זה מכאיב לי (וזה מכאיב לי)

ואני אגיב בצורה שמבהירה מה דעתי אבל לא גורמת לנסיגה מהירה של אותה בחורה שמולי.

וכבחורה דתיה ושומרת מצוות- קשה לי עוד יותר עם סוג ההודעות ה'יהדותיות' האלה. שקצת מנכסות את ראיית היהדות- לצורה ולשיטה שאתה חושב לנכונות (אני תוהה איך היית מגיב להודעות חרדיות שמתנגדות לדעותיך. כי דעות אחרות לא חייבות להיות יותר מקלות, הן יכולות להיות פשוט שונות. ואני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה)

האמת שאין לי יותר כח לדיון הזה.

כתבת והסברת למה אתה כותב, ניסיתי להסביר למה למרות הרצון הטוב לי קשה עם סוג ההודעות הזה.

לא נראה לי שאתה מבין וזה סתם נהיה מתיש.

צר לי אם פגעתי בך בצורה שבה כתבתי, אני מניחה ומבינה שאתה כותב פה מרצון טוב ואני אשתדל לא להכנס לויכוח הזה שוב אלא לדלג אם לא יתאים לי.

שלא נגיע להסכמה.

אינני רואה שום בעיה עם זה.

עם מה שכתבת בהתחלה אין לי כל חילוקי דעות.  ואני כנראה מבין לא פחות ממך "מצב נפשי" שמקשה. ותגובותי כאן מעולם לא היו במובן של "חוסר הכלה" אישית למי שקשה לה/ו. אני כלל לא רואה את זה כתחום שיפוט שלי, שכביכול מישהי צריכה "הסכמה" ממני...כל אחד שיבדוק לעצמו, אם לא שאל דווקא לחוות דעתי. ומעולם לא כתבתי לכתחילה אישית משהו שאמור לגרום ל"נסיגה מהירה".

אחרת הם הדברים כשהם לא מובעים כ"מצב נפשי" אישי כלשונך, דיעבד. אלא כאידיאל, ובפומבי. אז זה לא שאלה של "הכלה" אישית. ואז יש מקום להביע דעה בהירה על העיקרון. וגם זה לא אישי. זו גם משמעות הודעתי הקודמת.

לגבי "ראיית היהדות". כבר  הבהרתי שלא נראה לי מה שאת "מנכסת" את דעתי לכיוון שנוח לך להבינה..

להגיד: "אני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה", זו אמירה שממש אין בה כלום, במחילה. כל אחד יכול להגיד כך על כל דבר וגם אי אפשר להשיב על זה, כמובן..

אם מישהו חושב בנושא ספציפי שעלה, שיש דעות תורניות אחרות - יגיב ספציפית, עם מקורות, והקוראים יוכלו לשפוט כמיטב דעתם. אגב, גם כך אדם לא חייב לקבל כל דעה כ"לגיטימית", אבל לפחות ניתן לדון.

אישית, אני משתדל לא להגיד "יהדותי" - בלי לציין שיש "דעה" כזו, או שזו דעתי - בנושאים שלא ברור לי שזו תפיסה כללית, שאינה שנויה במחלוקת במסורת ישראל. 

לגבי תהייתך, איך הייתי מגיב להודעות חרדיות שמנגדות לדעותי. יש להניח שאם הייתי רואה לנכון להגיב (זה לא "ספורט" אצלי. פה זה מתוך רצון כללי לסייע, כמו אחרים, ממילא לפעמים גם מגיעים לכך), הייתי מתווכח איתם, כדרכה של תורה, בנחת. יש לגיטימיות לדעות שונות בתוך היהדות. אבל אין לי כל ענין ב"ויכוחים". 

וגם מכיוון כזה - אם הייתי רואה דבר "לא יהדותי"(...) - כמו למשל , חלילה, ביזוי תלמידי חכמים שלא בדיוק חושבים כדעתם - הייתי מגיב בצורה ברורה. ו.. ניחשת נכון: בשם היהדות... אין גישה לגיטימית אחרת בנושא הזה.

אם "אין לך כח לדיון הזה" אינך חייבת לדון בו. הוא התחיל מתגובה שלך על דבר שכתבתי..

הסברת למה "קשה לך עם הודעות" מהסוג שאני כותב. זה בסדר גמור. גם אני הסברתי את עמדתי וגם למה (קצת) לפעמים לא נוח לי עם דברים שאת כתבת. לא נורא.. אבל למה לכתוב "לא נראה לי שאתה מבין"? אולי אני בהחלט מבין ופשוט יש לנו קצת חילוקי דעות.. זה בכלל לא אסון (האמת, שאני חשבתי שאת לא כ"כ מבינה, כי לא מצאתי עניינית חילוק כ"כ גדול בין גישותינו..)

וממש יופי שלא רוצים לפגוע אחד בשני: גם אני כמובן מבין שכוונתך ממש לטובה, ומתנצל אם חלילה נפגעת ממני במשהו.

וכמובן - כל אחד יכול לקרוא, ולא לקרוא, מה שנוח לו.  "והאמת והשלום אהבו"..

ואני רוצה להוסיף שדווקא אני אוהבת לקרוא את המבוגרים יותר שקופצים לכאן

ואת דן במיוחד. דברים יפים ונכונים הכתובים בטוב טעם ובנחת...

את היועצים למיניהם - לפעמים. קצת מפריע לי הפרסום אבל לפעמים יש בהחלט מה לקרוא גם אצלם...

למרות שעברו פה בפורום מס' יועצים וחלקם השתלבו יפה בפורום.

רוב היועצים שעברו פה באו מאיזו נקודה של "באתי להציל את העולם - פנו אליי ולא תתאכזבו".

אני גם חושב שהם די ראו את זה כחלק מהעבודה שלהם ולא כחלק מחיי החברה שלהם וזה משנה את נקודת המבט שלהם.

עד כאן דבריי כגולש רגיל בפורום.

מכאן דבריי כמנהל.

כל מי שבא ע"מ לעזור ללא דחיפת פרסומות בוטה מוזמן. מי שלא ירגיש פה בנוח יעזוב מעצמו.

אני אמחק רק הודעות שיש בהם פרסומת כמדיניות הערוץ.

וכל הודעתם היא בנאלית, שטחית ולא עוזרת.

לעתים הם גם טורחים באמת להגיב לעניין.

תמיד - לפרסם את עצמם.

ואני מתפלא - איך אפשר לצפות מיועץ מקצועי שבציניות ולפני כולם מנצל את

ההזדמנות - שיהיה לו רגש אמיתי לסייע בחכמה לפציינטים שלו...

לא מדבר על מגיבים קבועים, שאשרי מי שזוכה להנות מחכמתם ונדיבותם.

כלפיהם ממש לא אכפת לי להתבטל. ובפרט שיבינו מה הם מדברים.

שיעיף מבט בהיסטוריית התגובות ובאתר המופיע בחתימתו של זה שהגיב 3 מעליי ^^

זה כבודו - ב"מלחמה" האווילית הזו במי שאינו חושב כמותו, במסוה של מלחמה ב"כתיבת יועצי זוגיות"... וכפי ששיערתי בתגובתי לעיל.

בלי קשר לכך, כפי שציינתי, שגם אני איני אוהב "כתיבה לייעוץ" שעיקר מגמתה אחרת - פרסום - אם אכן ישנה כזו.

הפורום נועד כדי לעזור לאנשים, ואני אתן לך דוגמא- אם אני נכנס לצורך העניין לפורום רפואת חירום כדי לשאול שאלה בעזרה ראשונה, ממי אני ארצה לשמוע תשובה מאחד שעבר קורס חובשים או מערי"ם או אחד שסתם מביע דעה??

אז נכון שהפורום נועד כדי להשמיע מגוון דעות אבל אם אני שואל שאלה בזוגיות ויש משהו שמבין קצת יותר ויכול לעזור ולתרום מהנסיון שלו אז למה לא??

לשמוע, להכיר, אנשים ברמתי, שמתעניינים באותו תחום כרגע.

לא באתי כדי לקבל חוו"ד מקצועית.

חוץ מזה, אני לא בטוח שהנסיון והידע של אותם אנשים הוא כל כך מקצועי, 
אתה יכול לעקוב אחרי התגובות שלהם, גם בשרשור זה, ולראות שמדובר בדמגוגיה חסרת שחר.

שלרוב באה לתת פרסום ובמה לאותו מייעץ, אני נגד.

מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים, לא מגיב ככה.

אולי במילים האלה תבין: נשבר כבר מהשטויות האלה.

אתה בא להכיר אנשים "ברמתך" - יש אנשים אחרים שבאים לעניינים אחרים. הפורום הוא לא "שלך".

"בשרשור זה" אני היחידי מאלה שאתה בדמיונך מגיב על "דבריהם"; ולהגיד על דברי כאן "דמגוגיה" - זו הדמגוגיה הכי חסרת שחר וזולה. שיטה פסיכולוגית בגרוש של מי שאינו יכול להתמודד עניינית.

זו הדרך שלך פה, לצערי, בעקביות: לחרף ולגדף כשאין לך היכולת להתווכח עניינית.

ודבריך סותרים זה את זה: מצד אחד "לא באתי.. כדי לקבל חוו"ד מקצועית" (כשכבר הסבירו לא פעם שה"מקצועיות" הפורמלית הזו היא בדמיון שלך. ואם בַּתוכן הדברים נראים אמיתיים ומקצועיים - טוב מאוד);

מצד שני "אני לא בטוח שהנסיון והידע..כ"כ מקצועי" - נו, טוב מאוד: כמו כל מי שכותב כאן. אז מה הבעיה?

שהחלטת בדמיונך שמישהו כאן הידע המקצועי שלו מפריע לך, ואז מפריע לך שבעצם הוא לא כ"כ "מקצועי"?...

מי ש"יודע" שאחר שכותב זה "לתת פירסום ובמה לאותו מייעץ" ("גם בשירשור זה"... כלומר: אני..), אחרי שהסבירו לו פעמים אין ספור שזה חסר כל שחר (איזה פירסום יש כאן? שתגיד לילדים שלך שיקראו סיפור מהאתר שלו?...) - "קורא מחשבות כזה" - אז זו כבר בעיה בנפש שלו.

"מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים" (פתאום זה חשוב לך? אחרי שמקודם התלוננת שבאים "לעזור" ולא להתלבט ביחד?...) עוזר להם במלוא הרגישות והאהבה;

אבל בדיוק "מגיב ככה" אל מי שמנסה לעשות נגדו "מלחמה בטחנות רוח" מסיבות שכנראה שייכות לנסיבות  חייו האישיות של הכותב, שאינן ידועות לי.

הגיע הזמן שתבין שאם מישהו רוצה להיות "טוב" - זה לא אומר שהוא מתכווין גם להיות "סמרטוט"... ואם אתה תכתוב (מהרהורי ליבך..) דברים מעוותים ושקריים, כמו: "מוזיל את הרמה"(?....), "דמגוגיה חסרת שחר", "בא לתת פירסום ובמה לעצמו" ושאר ירקות ושקרים - אתה תקבל תגובה בדיוק כפי שמגיע לך.

אמרתי כבר שבילדותי כשהיו מקניטים ילד "דתי" והוא בסוף היה מגיב היו אומרים: לא יפה, ילד דתי מדבר ככה?...

סליחה שאני נכנסת ומתערבת בויכוח אבל לדעתי הויכוח הוא ללא כל טעם.

אם אתה לא רוצה לשמוע מה דעתם אתה מוזמן לא לתגובות שלהם ומי שרוצה-שיכנס..

 אם הם רוצים להגיב-הם יכולים,ואם הם מפרסמים את עצמם בדרך-הם גם יכולים (ואני לא אומרת שהם עושים את זה בהכרח-רק מבהירה שיש להם אפשרות כזו גם אם אתה לא אוהב את זה)

זה מדינה חופשית ודמוקרטית- אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות משהו בניגוד לרצונו..

ולגופו של עניין- בתור אחת שהתייעצה לא פעם עם אנשים שכאלו,אני יכולה להבטיח לך שעוד לא נתקלתי באדם שייעץ לי למטרות רווח אשיות שלו.

כ-ל מי שייעץ לי עשה זאת תוך חשיבה על טובתי האישית ועזרה על חשבון זמנו היקר...

ל-י אישית זה מאוד עוזר שיש כאן אנשים עם נסיון שכזה.

לא מתאים לך? לא חייב לקרוא.. אבל אל תשלול את הזכות הזאת מאנשים שכ-ן נהנים לשמוע את דעתם.

כמו שאמרתי- מדינה חופשית!!

=))

מקווה שלא פגעתי בשום דרך באף אחד. זו לא כוונתי!!

ולעיתים בחתימות שלהם מופיעים לינקים לבתי ספר לזוגיות למיניהם, כשברור

שמאחורי כתיבתם בפורום, אין שום כוונה לשמוע ולדון ברצינות.

אם הם באים להשקיע בפורום (וכצ'ופר לקבל חשיפה) זה אחד, אבל אם הם סתם באים לפרסם את עצמם - אנשים כמוך מתרעמים מה גם שזה לא באמת הולך.

ככה זה בעולם.

יש אנשים שתמיד מפריעה להם המחשבה שחלילה יש דבר יותר נכון מדבר אחר. אך, למען האמת - יש.

סביר שמומחה ומנוסה ידע טוב יותר. למה שנפריע לו לעזור לאנשים? כדי שלא יפריע לנו ללהג דבר והפוכו, קדימה ואחורה, איפכא מסתברא, הבוהן המסתובבת... 

אולי זה רק אני..

אבל מכל מה שאמרת-לא הבנתי אם אתה בעד או נגד...

בס"ד

לעניות דעתי כל מי שמרגיש שיש לו משהו מועיל לכתוב, יכול ורשאי לעשות זאת.

מי שלא מעוניין שלא יקרא.

 יש פה מספיק אנשים שכן מקבלים מהייעוץ הזה דברים טובים, תובנות וכ'.

ומי שזה ממש מפריע לו יכול לכתוב בפרוש שהוא מעוניין לשתף בצורה חברתית,

ולא לקבל חוות דעת מקצועיות.

אישית אני לא מוסיפה בחתימתי פרסומות,

בין היתר כי מעדיפה שהאדם הקורא את התגובות ייתייחס לעצם הדברים,

ולא למי שאני במקצועי,(אמנם לא יועצת נישואין, אך תחום שקשור) .

אבל אם יש אנשים שחותמים עם בית הספר שלהם וכ',

ועל ידי כך מישהו שצריך ייעוץ יראה את זה ויפנה אליהם, לעניות דעתי זה רק לטובה.

מי שלא צריך את הייעוץ הזה לא יפנה בכל מקרה, מי שמתחבר לדברים ולסגנון יוכל להיעזר.

וגם אם היועץ ירוויח כסף- נו זה המקצוע שלו. שיהיה לו ולנועץ בו לבריאות.

למה זה מפריע למישהו??

בנוגע לסגנון "אני יודע הכל", ו"מלמעלה" וכ', גם אם יש אנשים שבאמת כותבים כך,

מן הסתם זה חלק מהאישיות שלהם, והסגנון הזה אופייני לאנשים כאלו בלי קשר למה שהם למדו.

בכל אופן אני לא הייתי מוותרת על עצה חכמה של אדם עם נסיון, רק בגלל שהוא עדיין לא עניו מספיק...

ואני גם לא חושבת שהמטרה בפורום היא לחנך אנשים לענווה ומידות טובות, אלא יותר לחלוק כל אחד מחוכמתו וניסיונו בחיים ומי שזה עוזר לו מרוויח.

משתתפת בפורומים, אבל אוהבת לקרוא, והפעם אני חייבת להגיב, די ברור כלפי מי מופנה השרשור הזה,

ואני חשה צורך גדול לגונן עליו, כיוון שבעניי הדיעות שלו מאוד מחכימות ,מועילות, וכן גם מקצועיות. ואין בהן שום עליונות. ישר כוח.

מתוך שגם אני ניחשתי לעיל כלפי מי זה הופנה... אז קודם כל, כמובן, זה לא "השירשור מופנה", אלא אדם אחד בלבד פתח בו, גם זה לצערנו (ואולי עוד אחת. כנראה שגם זה לא..).

אני כמובן לא צריך ש"יגוננו" עלי.. - אבל זה מאד יפה שלאנשים יש הכרת טובה בסיסית, וגם הכרת האמת הפשוטה לגבי האופן בו נכתבים דברים.

על עצם "קומפלימנטייך" החמים תודה. צריך להשתדל להיות ראויים להם...

[אגב,לגבי ה"פירסום" שהוזכר - זה באמת מגוחך במקצת.  הודעות התחלתי בכלל לכתוב לפני כן.  כשפתחתי אתר בענייני חינוך - הוספתי קישור, כמקובל. ואגב, לא למטרות "רווח". זה בכלל יועד לפורום של ההורים והחינוך ולא לכאן. אלא בגלל שהחתימה עוברת בכל הפורומים, זה הגיע גם לכאן - ולא ראיתי כל סיבה להתאמץ למוחקו...]

בס"ד

כי ההודעות שלו כן עונות על חלק מההגדרות כאן...

ז"א יש בהן פרסומות, ולעיתים יש גם תחושה של

"האמת המלאה אצלי, ואם תקשיב לי יותר,תבין כמה אני צודק".

ועדיין  לא  הייתי חושבת שזאת סיבה להתנגד לזה בכזה אופן, כמו שכבר כתבתי כאן.

וקל וחומר אם זה מופנה כלפי אנשים אחרים...

לי אישית אין שום בעיה אם אנשים שחושבים שהם יותר חכמים ממני,

א. זה יכול להיות נכון

ב. זה לא משנה .

אם יש בהודעה חוכמה אשמח לקבלה, וממש לא משנה לי באיזו תחושה נכתבים הדברים.

ועוד דבר, אני ממש לא זוכרת מי, במיוחד בגלל שזה לא מפריע לי,

אבל לעיתים קרובות גם רווקים ורווקות כותבים בצורה שהאמת המלאה אצלם.

ולדעתי אין בזה פסול, כי הגיוני שאדם מאמין במשהו בצורה מוחלטת, וחולק את זה עם אנשים,

אם מישהו חולק עליו, ניתן לדון על הדברים.

ולא חייבים להגיע להסכמה בכלל...

למה לוקחים כל כך קשה??

את התגובה בהקשר המתאים. אם היא שטחית- היא פרסומת ואם היא עניינית, אז היא ממקום של עזרה.

ותסמוך על האינטלגנציה של הגולשים.

בשביל מה לפתוח שרשורים מעוררי מדון? לא מתאים לך, תתעלם מהכתוב!

הרי זה לא באמת מעניין את פותח השרשור מהי דעתו של כל אחד.

יש לשרשור הזה מגמה מאוד ברורה..

מי שלא נוח לו, במיוחד בשבילו יצרו את התגובות כך שלא חייבים לקרא את התוכן אם לא פותחים.

יועצי זוגיות (בין אם באים מתוך מקום לפרסם את עצמם ובין אם כי פשוט יש להם נשמה טובה) בפורום לקראת זוגיות- אחד הרעיונות החכמים.

יחד עם זאת, אני מבינה אותך, לביא. צריך להבחין מתי בנאדם בא לפרוק ומתי באמת צריך עזרה מקצועית ולדעת איך להגיש את העזרה.

לפעמים יועצים כ"כ לא עוזרים.. אלא ההפך..

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..