ואלו אנשים שלמדו את המקצוע אז למה לא?

השמיע, והם רק להשמיע?

ב. (לשיטתך)  אם הם מעשירים אז מה איכפת?

מי שמעוניין בייעוץ מיועץ, יפנה לאחד כזה.

אני התרשמתי שאנשים באו לפה כדי לדבר, לשמוע ולדון במה שעובר עליהם,

ולשתף את החברים.

כשבא אחד כזה ונותן תשובה או תגובה בסגנון "יש אמת אחת והיא אצלי"
זה מוריד את הדיון עד עפר.

.....

חוץ מזה, רוצה לייעץ?לעזור? מחק מחתימתך כל פרסום מיותר.

ובתור מי שמצד האמת, אכן מרגיש אי נוחות מ"דחיפת" פרסומות היכן שלא שייך, ולא כלאחר יד בתום לב;

ובתור מי שחושב שזה יפה מאוד אם אנשים באים בכנות ורצון טוב לעזור לאחרים, גם צעירים מהם, בפרט כשגם בעת עזרה האדם קשוב גם לאחרים, מכבדם, לומד מהם ואינו חושב שהוא יודע הכל - אך כל זמן שלא הוכח לו אחרת יודע גם לעמוד על דעתו. וכמובן, גם יפה שאנשים סתם מתלבטים ביחד - יש מקום להכל;

ובתור מי שיש לו הרושם (ואם אני טועה - אז אני מבקש סליחה וחוזר מדברי לגמרי) שעיקר ההודעה הזו מופנית כנגדו כחלק מ"מאבק" בלתי מובן, חוץ מהבנה אחת - שהדעות המובעות בדברי אינן תואמות לדעות פותח השירשור. ואם אכן זה נכון - אז יוצא בעצם שנסיון "לסתום פיות" בצורה כזו, הוא הדוגמה הבוטה ביותר לטענת "יש אמת אחת והיא אצלי"...

ובכן - בתור כל זה... - אני חושב שלעזור זה טוב מאד, מתוך כבוד, מתוך הקשבה, מתוך לימוד; שטוב שזה פרופורציונאלי בתוך עוד גווני כתיבה באתר; ושאין כל סיבה שכל דעה "בעיתית" מבחינה יהדותית יכולה להיאמר כאמת מוחלטת ("האמת אצלי"), ואילו דעות בכיוון אחר צריכות להיאמר בהססנות.. 

ואגב, זכורני כשהסתכלתי כאן מידי פעם בימי הניהול הקודם - שלא פעם ביקשו מפורש שדווקא היועצת תביע את דעתה. אז כנראה שגם במקום כזה - יש לאנשים שונים ציפיות שונות. ויש אכן לא מעט שיותר קריטי להם השאלה שהם מעלים לדיון, מאשר עצם ההתלבטות יחדיו. צריך לכבד את כל הגוונים.

ושוב- אם טעיתי במגמת השירשור, אני חוזר לגמרי מהפיסקה בדברי המתייחסת לכך.

ואני אנסה לנסח שוב:

אני חושבת שהשילוב של תחושת 'האמת אצלי' שאתה משדר* ביחד עם העובדה שאתה מדבר עם ניסיון של נשוי גורמים לא פעם לתחושה שאתה מסתכל מלמעלה על הנעשה בפורום.

וזה לא תמיד נעים.

*אני מודעת לזה שהשתמשת בביטוי הזה כניסיון להבהיר איך הדעות הבעייתיות בעיניך מתבטאות, אבל אתה- בצדק או שלא- מתבטא באותו אופן.

ואם כבר פתחנו את העניין- למה יהדותית למה? יהודית זה לא מספיק טוב?

שלא קראת היטב את השירשור: הביטוי "האמת אצלי" במקורו הוא לא שלי.. אני ציטטתי אותו מטענתו של

"לביא"... ובדיוק כדי לומר שמי שטוען זאת כלפי אחרים - עושה את זה בעצמו, בכך שהוא מנסה לסתום

פיות של אחרים, בתואנות לא רלוונטיות. כאילו הוא אומר: האמת אצלי, לא רוצה שישמעו אתכם...

ב. לגבי עצם הטענה. אני חושב, במחילה, שזה צבוע לגמרי: למיטב זכרוני (אם אינני טועה לגמרי במי

שהיתה חתומה אז) את פירסמת פה פעם מכתב ארוך, שכולו בסיגנון "וודאי" שהדברים הם כפי שאת רואה

אותם. ואפילו ביקורת על "רמת" הצעירים החושבים אחרת...  וכן גם פותח השירשור, פירסם לא פעם

הודעות בסיגנון  "החלטי" ומבקר מי שאומר אחרת.  כשזה לא מוגזם, אולי גם יש בכך משהו "טבעי": אדם

מפרסם דעה, ומניח שמי שרוצה יכול להתווכח. אך מכל מקום, מי שעושה כך - בוודאי אינו יכול לטעון כלפי

אחרים שהם כותבים בסיגנון שכאילו האמת אצלם. ובעצם בכך את עושה בדיוק מה שטענתי כלפיו: מצד

אחד, את מרשה לעצמך להביע דעות החלטיות - מאידך, את מנסה למנוע מאחרים להביע דברים שקשה לך

לסותרם. לדעתי, זה לא ישר. בוודאי לא במתכווין.

ג.  אני כלל לא כותב בסיגנון "האמת אצלי". כאילו "גאוה" כזו..  אני משתדל לכתוב לגופם של דברים, בדרך

כלל עם יחס נעים לאחרים, וגם לנמק את דברי. אז אם זה כל כך משכנע מישהו, שהוא מרגיש ש"אין מה

להתווכח" כי זו אמת - טוב, דבר כזה לא צריך לקבל "עונש"...   אגב, אני דווקא מאד מעשיר את עצמי ממה

שאחרים כותבים פה. גם לומד מזה..  ואינני חושב שבשביל ה"איזון" אני צריך דווקא ללמוד מדעות שבאות

מרוחות לגמרי זרות, או מנסיונות חיים לא רצויים שהשפיעו על הרגשותיו של האדם.

ד. התחושה אם אני "מסתכל מלמעלה" היא כמובן סובייקטיבית לגמרי שלך.  האם זה מקרה שדווקא אנשים

שהביעו דעות שונות מאוד משלי בתחומים ששייכים לתחושות יהדותיות מסוגים מסויימים, הם גם אלה

שחשים כאילו כך אני מסתכל?...

מכל מקום, כמובן אינני מסתכל כך. דומני שהיו פה תגובות "מלמעלה" של אנשים שמבוגרים בשנתיים

מחבריהם, ובגלל זה ("צעירים מידי".. "מה הם עושים פה"..).. - הרבה יותר ממה שאני מגיב גם כלפי

צעירים ממני בהפרש גדול יותר.  אינני מסתכל כלל "מלמעלה". זה לא סותר רצון לעזור כשמרגישים הזדהות

ואולי יכולת לעשות זאת.  מי שמרגיש שדעה או עצה של מישהו עם ניסיון ושמנומקת "טוב" מידי - גורמת לו

להרגיש "לא נעים" - אולי הבעיה היא אצלו? 

גם מתגובות רואים שרבים דווקא מרגישים מאד "נעים" עם דברים מנומקים וגם עם ניסיון. מה נעשה, ניסיון

מסוים, זה דווקא מועיל לפעמים... מי שצורת הכתיבה של מישהו "לא נעימה לו" - יכול לא לקרוא את

הודעותיו. גם אני עושה כך לפעמים. אך מה הניסיון למנוע זאת מאחרים?..

יתכן שהכותרת הראויה היא באמת: האם פורום זה מיועד רק ל"פס" מסוים - מאד צר (לא צעירים מגיל 20 - "איזה ילדותיים".. כמו שכבר טענו בעבר; לא מנוסים מידי - גורמים הרגשה "לא נעימה" שהם יודעים יותר, אולי אפילו כאלה "באים לעזור" - לא נעים: אנחנו רוצים להרגיש פה מספיק חכמים ומנוסים....  אולי גם לא "דתיים מידי" - לא נעים, גורמים הרגשה לא לא טובה... מה בגללם אני צריך להרגיש כאילו "לא בסדר"?....  וכו' וכו'  - אפשר להמשיך את הרשימה..)

ה. אחרון חביב: הביטוי יהדותי = עפ"י היהדות.  שונה מעט מהביטוי "יהודי". לפעמים נכון, דקדוקית ותכנית,

להגיד כך ולפעמים כך..

דבר ראשון- לא אני כתבתי את המכתב ההוא, ואין לי מושג על מה אתה מדבר. צורת הכתיבה שלי ככלל הרבה פחות שיפוטית ומשתמשת הרבה יותר ב-לדעתי, בעיני.

דבר שני- הדגשתי שאני משתמשת בביטוי 'האמת אצלי' אבל מתכוונת למה שאני רוצה להתכוון (ואתה מוזמן לקרוא שוב)

דבר שלישי- בוודאי שמי שמתקומם או שזה מציק לו הוא מי שדעותיו הפוכות משלך. העניין הוא שאין לי בעיה לקבל את קיומן של דעות הפוכות משלי. אבל התחושה שלי היא ש*אתה*, לעומת זאת, די מבטל את דעותיו של מי שחושב אחרת ממך, ולא ממש מכיר בזה שליהדות להלכה ולאנשים הכותבים פה  יש לא מעט גוונים, ניסיונות, חוויות אחרות שההתמודדות איתם היא לא תמיד בשביל הישר והברור והמושלם שלדעתך צריך ללכת בו.

וזה אולי מה שמשגע אותי בביטוי שלך- 'הגישה היהדותית'. מעבר לזה שבעיני זו גם טעות לשונית- היהדות היא יותר רחבה ומכילה מאשר הקווים הצרים שאתה מכתיב לה פה. ולהרגיש כל פעם מחוץ לה, גם אם אני חושבת שבנסיבות שלי אין לי על מה להתנצל- זה עדיין לא נעים. וזה השדר שאני מרגישה.

אם היית אומר- 'לדעתי מבחינה דתית או הלכתית יש פה בעיה, או שרוח ההלכה או הזוגיות שהתורה מכוונת אליה היא שונה'- זה היה הרבה פחות מציק מאשר הצורה שבה אתה כותב עכשיו.

אז כמובן דברי לגבי ה"מכתב" שהתייחסתי אינם מופנים אלייך.

ב. אינני מבטל, חלילה, דעות של מי שחושב אחרת ממני; וכמובן מאליו, גם מכיר שכותבים פה מגוון של אנשים עם נסיונות וחוויות מגוונים (מאיפה בכלל לחשוב אחרת?) - אבל גם אינני חושב שהביטוי "ליהדות ולהלכה יש לא מעט גוונים", יכול לשמש תירוץ לכל דבר.  היום, נהייתה אופנה (ואיני מתייחס כרגע לכאן) שכל אחד אומר כמעט כל דבר בעולם (כולל תועבות גמורות) ומסתמך על ה"גוונים" שביהדות ובהלכה... גם אם בקושי למד מהם משהו.  האימרה הזו נכונה בדברים מסויימים- ובדברים אחרים, לא.

ג. מי אמר לך שה"התמודדות עם נסיונות וחוויות" לדעתי היא "בשביל הישר והברור והמושלם"?... ומניין לקחת ש"לדעתי צריך ללכת בו"?...  יש הבדל גדול בין לעשות "לכתחילה" מדברים שאינם כך - לבין להבין התמודדויות שבדיעבד עם מצבים מסובכים.  כשמישהו עושה מהסתבכות אידיאל, ומנסה לשכנע בכך אחרים - זו טעות.  כשמישהו רוצה להסביר שלגיטימי במצב מסויים להתמודד בדרך מסויימת - לפעמים זה נכון.

ובאמת מצחיק, במחילה, להגיד עלי דברים שאינך מכירה.  יש פה אנשים שהתכתבו איתי באישי על דברים שבהחלט אינם בהגדרה של "השביל הברור והישר", אפשר לשאלם (אי אפשר , כי זה אישי...) איך הרגישו... רחוק מאד ממה שאת כנראה רואה בדמיונך.

ד. מה ש"משגע אותך"..  בעניינים לשוניים לא נתווכח כאן.  אני חושב שלהגיד ש"אני מכתיב ליהדות קוים צרים פה".. זה עצמו קצת צרוּת... "היהדות מכילה ורחבה" - זה לא כמו שאומרים היום, שכל מי שיש לו פחות עקרונות, ופחות דברים "עקרוניים" לו הוא "רחב ומכיל". מזה מגיעים לוותרנות בעניינים הכי בסיסיים, בתחומים הפרטיים וגם הכלליים. זה מין "אופנה" כזו: במקום להתמודד מול האמת - אמור "היה מכיל"... מי יעמוד בפניך?... וחז"ל אומרים "עבודה זרה - ותרנית היא" ו"כל האומר הקב"ה ותרן - יוותרו מעיו".

אלא, לדעתי החילוק הוא כפי שציינתי לעיל: יש "הכלה" וסבלנות גדולה כלפי כל מיני מצבים מסובכים ("נסיבות" כלשונך), אבל זה בא דווקא מתוך בהירות של דרך. כשהכיוון היסודי ברור, ניתן יותר להבין מצבי דיעבד ואיך להתמודד עימם, בלי חשש שכל הבסיס יישמט. כמובן, צריך לבדוק ולהתייעץ על כל דיעבד לגופו.

אבל חלילה חלילה שתחושי בגלל דברי "מחוץ ליהדות".. חס ושלום.  קודם כל, אני לא ממונה על "קבלה ליהדות"..  דיי שאעבוד קודם כל על מה שאני צריך לעבוד, ככל אחד.  דבר שני, כפי שהסברתי - חבל שתקראי לקוים הנפלאים והברורים של התורה "קוים צרים" (גם אם ייחסת את זה לי.. אבל כשאני אומר דברים כאלה - זה באמת עם מקור, מבוסס); אלו קוי חיים. גם בבריאות הגוף יש קוים מדוייקים שמי שיחרוג מהם עלול למצוא עצמו בכי רע - וגם בדרכה של תורה, שהליכותיה ונתיבותיה הם "צינורות" רוחניים שדרכם חיות ה' מופיעה עלינו באור ובטוב. מורגש ושאינו מורגש כרגע. זה לא "צרות" זו אדריכליות מדוייקת, מחיה.  

אבל בתוך האדריכליות המופלאה הזו, יש גם איך נוהגים במצבים מסובכים, ואיך עולים וכו' וכו'.

ולכן: אם אני, או מישהו אחר, כותב על איך הוא חושב הדרך הנכונה, זה כדי להעמיד אמת ועיקרון. ויתווכח עם מי שעושה אידיאל מממה שהוא אילוץ.  אבל, חלילה, לא כדי לגרום למישהו להרגיש "מחוץ לזה".  לפעמים המישהו הזה מתמודד ובעצם התמודדותו - הוא כבר במעלה אישית גבוהה יותר, ועוד כהנה וכהנה. זה כבר הוא צריך לבדוק עם עצמו. אולי לשאול. 

אולי עצם זה שאת מרגישה "לא נעים" דווקא מראה על מעלתך. את מרגישה משהו, לדוגמה, שלא בסדר. רק שיש לך הסבר לגבי עצמך. זה דבר טוב: אדם מרגיש מה ראוי, ויודע את מקומו. ממילא יש לו שאיפה לעלות.  חבל לקלקל את התחושה המוסרית העדינה הזאת ע"י ניסיון להגיד ש"צריך להיות רחבים" ולאבד את השאיפה לעליה...  אני מעולם אינני אומר למישהו שמנסה לעלות: אתה מבחוץ. ח"ו. מי אני שאומר? וגם אינני חושב כך. אולי, במאמציו, הוא בכלל טוב ממני. רק לא לעשות מהדיעבד אידיאל. כנ"ל.

ה. ככלל, יש להבדיל בין אדם ל"דעה". אינני חייב לקבל לגיטימציה של כל דעה. אני כן מכבד כל מי שכותב כאן, גם אם יכתוב שטויות. אם אראה צורך - אגיב. אם יגדף  - "התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר" כדברי ספר החינוך.

ו. כל אחד כותב כסיגנון שנראה לו. כל זמן שזה סביר. אני כותב הרבה פעמים "לדעתי" - אבל כשברור לי שזה לא רק "דעתי" אינני חייב לכתוב כך; כמובן, גם אם דעתך שונה...  לדוגמה - אם אני חושב שקשר סתם, ללא תכלית, לפני הנישואין הוא לא טוב - לא אכתוב "לדעתי". אני לא אכשיל אנשים פה בלחשוב שזה איזה משהו שנתון לסימפוזיון דעות ביהדות. אם זה לא ימצא חן בעינייך, אצטער - אך בכ"ז כך אכתוב...

ואני דוקא חושב שדיו מסוג זה שכרגע בינינו - הוא מאד חשוב ומפרה (חוץ מדברים ש"שמת בפי", שאינני אוהב עניינים כאלה...)

שפשוט לא נגיע להסכמה.

אני בחורה שמשתדלת בהחלט לשמור על ההלכה, מודעת למקומות שבהם אני לא מצליחה לקיים או לא מחמירה כמו שנראה לי נכון, ועדיין יש מקום בעיני ליותר הכלה גם כשאני מקפידה על ההלכה.

אני לא אסכים עם זה שללכת עם מכנסיים אבל כן להתפלל זה בסדר, אבל אני אבין את זה שמישהי נמצאת במצב נפשי שלא מאפשר לה יותר מזה, גם אם זה מכאיב לי (וזה מכאיב לי)

ואני אגיב בצורה שמבהירה מה דעתי אבל לא גורמת לנסיגה מהירה של אותה בחורה שמולי.

וכבחורה דתיה ושומרת מצוות- קשה לי עוד יותר עם סוג ההודעות ה'יהדותיות' האלה. שקצת מנכסות את ראיית היהדות- לצורה ולשיטה שאתה חושב לנכונות (אני תוהה איך היית מגיב להודעות חרדיות שמתנגדות לדעותיך. כי דעות אחרות לא חייבות להיות יותר מקלות, הן יכולות להיות פשוט שונות. ואני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה)

האמת שאין לי יותר כח לדיון הזה.

כתבת והסברת למה אתה כותב, ניסיתי להסביר למה למרות הרצון הטוב לי קשה עם סוג ההודעות הזה.

לא נראה לי שאתה מבין וזה סתם נהיה מתיש.

צר לי אם פגעתי בך בצורה שבה כתבתי, אני מניחה ומבינה שאתה כותב פה מרצון טוב ואני אשתדל לא להכנס לויכוח הזה שוב אלא לדלג אם לא יתאים לי.

שלא נגיע להסכמה.

אינני רואה שום בעיה עם זה.

עם מה שכתבת בהתחלה אין לי כל חילוקי דעות.  ואני כנראה מבין לא פחות ממך "מצב נפשי" שמקשה. ותגובותי כאן מעולם לא היו במובן של "חוסר הכלה" אישית למי שקשה לה/ו. אני כלל לא רואה את זה כתחום שיפוט שלי, שכביכול מישהי צריכה "הסכמה" ממני...כל אחד שיבדוק לעצמו, אם לא שאל דווקא לחוות דעתי. ומעולם לא כתבתי לכתחילה אישית משהו שאמור לגרום ל"נסיגה מהירה".

אחרת הם הדברים כשהם לא מובעים כ"מצב נפשי" אישי כלשונך, דיעבד. אלא כאידיאל, ובפומבי. אז זה לא שאלה של "הכלה" אישית. ואז יש מקום להביע דעה בהירה על העיקרון. וגם זה לא אישי. זו גם משמעות הודעתי הקודמת.

לגבי "ראיית היהדות". כבר  הבהרתי שלא נראה לי מה שאת "מנכסת" את דעתי לכיוון שנוח לך להבינה..

להגיד: "אני סמוכה ובטוחה שרבנים גדולים וטובים ויראי שמיים חושבים אחרת ממך בנושאים שונים, גם שעלו פה", זו אמירה שממש אין בה כלום, במחילה. כל אחד יכול להגיד כך על כל דבר וגם אי אפשר להשיב על זה, כמובן..

אם מישהו חושב בנושא ספציפי שעלה, שיש דעות תורניות אחרות - יגיב ספציפית, עם מקורות, והקוראים יוכלו לשפוט כמיטב דעתם. אגב, גם כך אדם לא חייב לקבל כל דעה כ"לגיטימית", אבל לפחות ניתן לדון.

אישית, אני משתדל לא להגיד "יהדותי" - בלי לציין שיש "דעה" כזו, או שזו דעתי - בנושאים שלא ברור לי שזו תפיסה כללית, שאינה שנויה במחלוקת במסורת ישראל. 

לגבי תהייתך, איך הייתי מגיב להודעות חרדיות שמנגדות לדעותי. יש להניח שאם הייתי רואה לנכון להגיב (זה לא "ספורט" אצלי. פה זה מתוך רצון כללי לסייע, כמו אחרים, ממילא לפעמים גם מגיעים לכך), הייתי מתווכח איתם, כדרכה של תורה, בנחת. יש לגיטימיות לדעות שונות בתוך היהדות. אבל אין לי כל ענין ב"ויכוחים". 

וגם מכיוון כזה - אם הייתי רואה דבר "לא יהדותי"(...) - כמו למשל , חלילה, ביזוי תלמידי חכמים שלא בדיוק חושבים כדעתם - הייתי מגיב בצורה ברורה. ו.. ניחשת נכון: בשם היהדות... אין גישה לגיטימית אחרת בנושא הזה.

אם "אין לך כח לדיון הזה" אינך חייבת לדון בו. הוא התחיל מתגובה שלך על דבר שכתבתי..

הסברת למה "קשה לך עם הודעות" מהסוג שאני כותב. זה בסדר גמור. גם אני הסברתי את עמדתי וגם למה (קצת) לפעמים לא נוח לי עם דברים שאת כתבת. לא נורא.. אבל למה לכתוב "לא נראה לי שאתה מבין"? אולי אני בהחלט מבין ופשוט יש לנו קצת חילוקי דעות.. זה בכלל לא אסון (האמת, שאני חשבתי שאת לא כ"כ מבינה, כי לא מצאתי עניינית חילוק כ"כ גדול בין גישותינו..)

וממש יופי שלא רוצים לפגוע אחד בשני: גם אני כמובן מבין שכוונתך ממש לטובה, ומתנצל אם חלילה נפגעת ממני במשהו.

וכמובן - כל אחד יכול לקרוא, ולא לקרוא, מה שנוח לו.  "והאמת והשלום אהבו"..

ואני רוצה להוסיף שדווקא אני אוהבת לקרוא את המבוגרים יותר שקופצים לכאן

ואת דן במיוחד. דברים יפים ונכונים הכתובים בטוב טעם ובנחת...

את היועצים למיניהם - לפעמים. קצת מפריע לי הפרסום אבל לפעמים יש בהחלט מה לקרוא גם אצלם...

למרות שעברו פה בפורום מס' יועצים וחלקם השתלבו יפה בפורום.

רוב היועצים שעברו פה באו מאיזו נקודה של "באתי להציל את העולם - פנו אליי ולא תתאכזבו".

אני גם חושב שהם די ראו את זה כחלק מהעבודה שלהם ולא כחלק מחיי החברה שלהם וזה משנה את נקודת המבט שלהם.

עד כאן דבריי כגולש רגיל בפורום.

מכאן דבריי כמנהל.

כל מי שבא ע"מ לעזור ללא דחיפת פרסומות בוטה מוזמן. מי שלא ירגיש פה בנוח יעזוב מעצמו.

אני אמחק רק הודעות שיש בהם פרסומת כמדיניות הערוץ.

וכל הודעתם היא בנאלית, שטחית ולא עוזרת.

לעתים הם גם טורחים באמת להגיב לעניין.

תמיד - לפרסם את עצמם.

ואני מתפלא - איך אפשר לצפות מיועץ מקצועי שבציניות ולפני כולם מנצל את

ההזדמנות - שיהיה לו רגש אמיתי לסייע בחכמה לפציינטים שלו...

לא מדבר על מגיבים קבועים, שאשרי מי שזוכה להנות מחכמתם ונדיבותם.

כלפיהם ממש לא אכפת לי להתבטל. ובפרט שיבינו מה הם מדברים.

שיעיף מבט בהיסטוריית התגובות ובאתר המופיע בחתימתו של זה שהגיב 3 מעליי ^^

זה כבודו - ב"מלחמה" האווילית הזו במי שאינו חושב כמותו, במסוה של מלחמה ב"כתיבת יועצי זוגיות"... וכפי ששיערתי בתגובתי לעיל.

בלי קשר לכך, כפי שציינתי, שגם אני איני אוהב "כתיבה לייעוץ" שעיקר מגמתה אחרת - פרסום - אם אכן ישנה כזו.

הפורום נועד כדי לעזור לאנשים, ואני אתן לך דוגמא- אם אני נכנס לצורך העניין לפורום רפואת חירום כדי לשאול שאלה בעזרה ראשונה, ממי אני ארצה לשמוע תשובה מאחד שעבר קורס חובשים או מערי"ם או אחד שסתם מביע דעה??

אז נכון שהפורום נועד כדי להשמיע מגוון דעות אבל אם אני שואל שאלה בזוגיות ויש משהו שמבין קצת יותר ויכול לעזור ולתרום מהנסיון שלו אז למה לא??

לשמוע, להכיר, אנשים ברמתי, שמתעניינים באותו תחום כרגע.

לא באתי כדי לקבל חוו"ד מקצועית.

חוץ מזה, אני לא בטוח שהנסיון והידע של אותם אנשים הוא כל כך מקצועי, 
אתה יכול לעקוב אחרי התגובות שלהם, גם בשרשור זה, ולראות שמדובר בדמגוגיה חסרת שחר.

שלרוב באה לתת פרסום ובמה לאותו מייעץ, אני נגד.

מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים, לא מגיב ככה.

אולי במילים האלה תבין: נשבר כבר מהשטויות האלה.

אתה בא להכיר אנשים "ברמתך" - יש אנשים אחרים שבאים לעניינים אחרים. הפורום הוא לא "שלך".

"בשרשור זה" אני היחידי מאלה שאתה בדמיונך מגיב על "דבריהם"; ולהגיד על דברי כאן "דמגוגיה" - זו הדמגוגיה הכי חסרת שחר וזולה. שיטה פסיכולוגית בגרוש של מי שאינו יכול להתמודד עניינית.

זו הדרך שלך פה, לצערי, בעקביות: לחרף ולגדף כשאין לך היכולת להתווכח עניינית.

ודבריך סותרים זה את זה: מצד אחד "לא באתי.. כדי לקבל חוו"ד מקצועית" (כשכבר הסבירו לא פעם שה"מקצועיות" הפורמלית הזו היא בדמיון שלך. ואם בַּתוכן הדברים נראים אמיתיים ומקצועיים - טוב מאוד);

מצד שני "אני לא בטוח שהנסיון והידע..כ"כ מקצועי" - נו, טוב מאוד: כמו כל מי שכותב כאן. אז מה הבעיה?

שהחלטת בדמיונך שמישהו כאן הידע המקצועי שלו מפריע לך, ואז מפריע לך שבעצם הוא לא כ"כ "מקצועי"?...

מי ש"יודע" שאחר שכותב זה "לתת פירסום ובמה לאותו מייעץ" ("גם בשירשור זה"... כלומר: אני..), אחרי שהסבירו לו פעמים אין ספור שזה חסר כל שחר (איזה פירסום יש כאן? שתגיד לילדים שלך שיקראו סיפור מהאתר שלו?...) - "קורא מחשבות כזה" - אז זו כבר בעיה בנפש שלו.

"מי שבאמת חשוב לו לעזור לאנשים" (פתאום זה חשוב לך? אחרי שמקודם התלוננת שבאים "לעזור" ולא להתלבט ביחד?...) עוזר להם במלוא הרגישות והאהבה;

אבל בדיוק "מגיב ככה" אל מי שמנסה לעשות נגדו "מלחמה בטחנות רוח" מסיבות שכנראה שייכות לנסיבות  חייו האישיות של הכותב, שאינן ידועות לי.

הגיע הזמן שתבין שאם מישהו רוצה להיות "טוב" - זה לא אומר שהוא מתכווין גם להיות "סמרטוט"... ואם אתה תכתוב (מהרהורי ליבך..) דברים מעוותים ושקריים, כמו: "מוזיל את הרמה"(?....), "דמגוגיה חסרת שחר", "בא לתת פירסום ובמה לעצמו" ושאר ירקות ושקרים - אתה תקבל תגובה בדיוק כפי שמגיע לך.

אמרתי כבר שבילדותי כשהיו מקניטים ילד "דתי" והוא בסוף היה מגיב היו אומרים: לא יפה, ילד דתי מדבר ככה?...

סליחה שאני נכנסת ומתערבת בויכוח אבל לדעתי הויכוח הוא ללא כל טעם.

אם אתה לא רוצה לשמוע מה דעתם אתה מוזמן לא לתגובות שלהם ומי שרוצה-שיכנס..

 אם הם רוצים להגיב-הם יכולים,ואם הם מפרסמים את עצמם בדרך-הם גם יכולים (ואני לא אומרת שהם עושים את זה בהכרח-רק מבהירה שיש להם אפשרות כזו גם אם אתה לא אוהב את זה)

זה מדינה חופשית ודמוקרטית- אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות משהו בניגוד לרצונו..

ולגופו של עניין- בתור אחת שהתייעצה לא פעם עם אנשים שכאלו,אני יכולה להבטיח לך שעוד לא נתקלתי באדם שייעץ לי למטרות רווח אשיות שלו.

כ-ל מי שייעץ לי עשה זאת תוך חשיבה על טובתי האישית ועזרה על חשבון זמנו היקר...

ל-י אישית זה מאוד עוזר שיש כאן אנשים עם נסיון שכזה.

לא מתאים לך? לא חייב לקרוא.. אבל אל תשלול את הזכות הזאת מאנשים שכ-ן נהנים לשמוע את דעתם.

כמו שאמרתי- מדינה חופשית!!

=))

מקווה שלא פגעתי בשום דרך באף אחד. זו לא כוונתי!!

ולעיתים בחתימות שלהם מופיעים לינקים לבתי ספר לזוגיות למיניהם, כשברור

שמאחורי כתיבתם בפורום, אין שום כוונה לשמוע ולדון ברצינות.

אם הם באים להשקיע בפורום (וכצ'ופר לקבל חשיפה) זה אחד, אבל אם הם סתם באים לפרסם את עצמם - אנשים כמוך מתרעמים מה גם שזה לא באמת הולך.

ככה זה בעולם.

יש אנשים שתמיד מפריעה להם המחשבה שחלילה יש דבר יותר נכון מדבר אחר. אך, למען האמת - יש.

סביר שמומחה ומנוסה ידע טוב יותר. למה שנפריע לו לעזור לאנשים? כדי שלא יפריע לנו ללהג דבר והפוכו, קדימה ואחורה, איפכא מסתברא, הבוהן המסתובבת... 

אולי זה רק אני..

אבל מכל מה שאמרת-לא הבנתי אם אתה בעד או נגד...

בס"ד

לעניות דעתי כל מי שמרגיש שיש לו משהו מועיל לכתוב, יכול ורשאי לעשות זאת.

מי שלא מעוניין שלא יקרא.

 יש פה מספיק אנשים שכן מקבלים מהייעוץ הזה דברים טובים, תובנות וכ'.

ומי שזה ממש מפריע לו יכול לכתוב בפרוש שהוא מעוניין לשתף בצורה חברתית,

ולא לקבל חוות דעת מקצועיות.

אישית אני לא מוסיפה בחתימתי פרסומות,

בין היתר כי מעדיפה שהאדם הקורא את התגובות ייתייחס לעצם הדברים,

ולא למי שאני במקצועי,(אמנם לא יועצת נישואין, אך תחום שקשור) .

אבל אם יש אנשים שחותמים עם בית הספר שלהם וכ',

ועל ידי כך מישהו שצריך ייעוץ יראה את זה ויפנה אליהם, לעניות דעתי זה רק לטובה.

מי שלא צריך את הייעוץ הזה לא יפנה בכל מקרה, מי שמתחבר לדברים ולסגנון יוכל להיעזר.

וגם אם היועץ ירוויח כסף- נו זה המקצוע שלו. שיהיה לו ולנועץ בו לבריאות.

למה זה מפריע למישהו??

בנוגע לסגנון "אני יודע הכל", ו"מלמעלה" וכ', גם אם יש אנשים שבאמת כותבים כך,

מן הסתם זה חלק מהאישיות שלהם, והסגנון הזה אופייני לאנשים כאלו בלי קשר למה שהם למדו.

בכל אופן אני לא הייתי מוותרת על עצה חכמה של אדם עם נסיון, רק בגלל שהוא עדיין לא עניו מספיק...

ואני גם לא חושבת שהמטרה בפורום היא לחנך אנשים לענווה ומידות טובות, אלא יותר לחלוק כל אחד מחוכמתו וניסיונו בחיים ומי שזה עוזר לו מרוויח.

משתתפת בפורומים, אבל אוהבת לקרוא, והפעם אני חייבת להגיב, די ברור כלפי מי מופנה השרשור הזה,

ואני חשה צורך גדול לגונן עליו, כיוון שבעניי הדיעות שלו מאוד מחכימות ,מועילות, וכן גם מקצועיות. ואין בהן שום עליונות. ישר כוח.

מתוך שגם אני ניחשתי לעיל כלפי מי זה הופנה... אז קודם כל, כמובן, זה לא "השירשור מופנה", אלא אדם אחד בלבד פתח בו, גם זה לצערנו (ואולי עוד אחת. כנראה שגם זה לא..).

אני כמובן לא צריך ש"יגוננו" עלי.. - אבל זה מאד יפה שלאנשים יש הכרת טובה בסיסית, וגם הכרת האמת הפשוטה לגבי האופן בו נכתבים דברים.

על עצם "קומפלימנטייך" החמים תודה. צריך להשתדל להיות ראויים להם...

[אגב,לגבי ה"פירסום" שהוזכר - זה באמת מגוחך במקצת.  הודעות התחלתי בכלל לכתוב לפני כן.  כשפתחתי אתר בענייני חינוך - הוספתי קישור, כמקובל. ואגב, לא למטרות "רווח". זה בכלל יועד לפורום של ההורים והחינוך ולא לכאן. אלא בגלל שהחתימה עוברת בכל הפורומים, זה הגיע גם לכאן - ולא ראיתי כל סיבה להתאמץ למוחקו...]

בס"ד

כי ההודעות שלו כן עונות על חלק מההגדרות כאן...

ז"א יש בהן פרסומות, ולעיתים יש גם תחושה של

"האמת המלאה אצלי, ואם תקשיב לי יותר,תבין כמה אני צודק".

ועדיין  לא  הייתי חושבת שזאת סיבה להתנגד לזה בכזה אופן, כמו שכבר כתבתי כאן.

וקל וחומר אם זה מופנה כלפי אנשים אחרים...

לי אישית אין שום בעיה אם אנשים שחושבים שהם יותר חכמים ממני,

א. זה יכול להיות נכון

ב. זה לא משנה .

אם יש בהודעה חוכמה אשמח לקבלה, וממש לא משנה לי באיזו תחושה נכתבים הדברים.

ועוד דבר, אני ממש לא זוכרת מי, במיוחד בגלל שזה לא מפריע לי,

אבל לעיתים קרובות גם רווקים ורווקות כותבים בצורה שהאמת המלאה אצלם.

ולדעתי אין בזה פסול, כי הגיוני שאדם מאמין במשהו בצורה מוחלטת, וחולק את זה עם אנשים,

אם מישהו חולק עליו, ניתן לדון על הדברים.

ולא חייבים להגיע להסכמה בכלל...

למה לוקחים כל כך קשה??

את התגובה בהקשר המתאים. אם היא שטחית- היא פרסומת ואם היא עניינית, אז היא ממקום של עזרה.

ותסמוך על האינטלגנציה של הגולשים.

בשביל מה לפתוח שרשורים מעוררי מדון? לא מתאים לך, תתעלם מהכתוב!

הרי זה לא באמת מעניין את פותח השרשור מהי דעתו של כל אחד.

יש לשרשור הזה מגמה מאוד ברורה..

מי שלא נוח לו, במיוחד בשבילו יצרו את התגובות כך שלא חייבים לקרא את התוכן אם לא פותחים.

יועצי זוגיות (בין אם באים מתוך מקום לפרסם את עצמם ובין אם כי פשוט יש להם נשמה טובה) בפורום לקראת זוגיות- אחד הרעיונות החכמים.

יחד עם זאת, אני מבינה אותך, לביא. צריך להבחין מתי בנאדם בא לפרוק ומתי באמת צריך עזרה מקצועית ולדעת איך להגיש את העזרה.

לפעמים יועצים כ"כ לא עוזרים.. אלא ההפך..

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.