לא ירדתי לסוף דעתך.

רק רציתי לספר לכם מה שקורה לי... 

מתי מרגישים פחות דתיים?

אם אני אפסיק להתפלל בכלל - זה יקרה?

ואם אני אלך בלי ציצית?

אני עדיין אוכל להרגיש דתי?

ואני לא ציני.

היתה תקופה שלא התפללתי בכלל.

לא הרגשתי פחות דתי בגלל זה.

אבל זה לא אומר שלא הייתי פחות דתי....

מה באתי להגיד בזה בעצם?

לדעתי להיות דתי ולהרגיש דתי

הם שני דברים שלא בהכרח קשורים זה לזה,

או כמו שנאמר -

אל תראה אותי שיש לי כיפה,

אני חילוני בלב

אני ממש מחפשת תשובה לזה לאחרונה.

אם כל מה שנשאר הוא לאכול כשר, לשמור שבת (אבל לנצל אותה לספרי חול) ולהתלבש פחות או יותר צנוע-

זה עדיין דתי?

אני מרגישה שמשהו מהותי בלב חסר והופך את החיצוניות הזאת לחסרת משמעות כמעט.

כמובן, תשובה מאתגרת, לא קלה... וכל עוד זה לא פאתוס חלול, אלא

משהו שמצליח לפתוח בפנים שערים.

הנושא של החוויה הדתית מתסכל הרבה יהודים. גם עשרות שנים של

למדנות או עיסוק בהלכה, לא נותנות בהכרח תשובה.

צריך לשים לב לעבודת הלב...

ש-א' זה עניין של גלגל. כשאני מתרופפת בתפילות קשה לי עוד יותר ללמוד חסידות, למשל. (כי אני (או היצר הרע) אומרת לעצמי- קודם תתפללי, אחר כך נדבר על ללמוד)

וב'- אתה מתאר לעצמך שאם אני במצב נפשי שאין לי כח להתפלל אז להרים את עצמי ללימוד זה אפילו יותר מורכב.

בדיוק לכן מעניין אותי איפה נשארת תחושת הדתיות?

(מזל שאני דוסית בין לא מעט חילוניים ודתיים עוד פחות ממני, זה משאיר לי תחושה שבכ"ז אני קצת בסדר. אבל גם קצת ייסורי מצפון על זה שאני מרמה במשחק)

יתכן שלימודי חסידות מרוממים אותך מרגעים של משבר. אז יש הרבה שערים

מזמינים, כמו למשל הרב ארוש (לא מכיר בעצמי, שמעתי מחברים).

הבעיה של בנאליות בחוויה הדתית גם כן לא נותנת לי מנוח. אפשר לומר שבזמן

האחרון אני בהחלט נמצא בסביבות דומות (בעיקר חילוניות).

אוי... כשיהודי במשבר (ח"ו לא עלינו), הוא יכול להבין איך לגשת לתפילה כעני

המתעטף, כבן המתחטא על אביו...

אבל כשיהודי פשוט יבש - מה עושים!? שאלה...

צריך להתפלל על זה.

הגמ' היא המחברת בינינו לבין הקב"ה. הקושיות, הסברות, הדחיות, שלוש עשרה המידות הא-להיות בהן התורה נדרשת וכיו"ב - זו דרכה של תורה, כך אנו מתחקים אחר הקב"ה, כך אנו מבינים מה הקב"ה רוצה מאיתנו. בעזרת טעמי ההלכות.

הלכך לא הייתי אומר שעשרות שנים של למדנות או עיסוק בהלכה לא נותנות בהכרח תשובה, כיוון שהן נותנות בהכרח אם לומדים אותן ב'ראש' נכון.

אמנם ודאי שיש ללמוד גם אמונה ומוסר, חסידות ואף נסתר. כמו שהיה אומר מרן הגרצי"ה קוק זצוק"ל זיע"א: מי שלא יודע מתי לסגור את הגמ' - שלא יפתח אותה! אבל זה לא סותר את זה שלימוד הגמ' הוא עבודת הלב היותר גדולה והיותר נשגבה.

מה זה קשור?? זה שונה לחלוטין!!

תפילה זה עבודה פנימית! אם אתה לא עושה את העבודה הפנימית הזאת זה לא משנה כמה הכיפה שלך גדולה אתה הרבה פחות דתי!

בנ"א שלא לובש כיפה ביום יום אבל מתפלל 3 תפילות ביום שווה יותר מבנ"א שכן יש לו כיפה אבל לא מתפלל...

כי מה הקטע שהלכת עד הסוף בחיצוני ואבל נשארת מאחור בפנימי...???

וכן אני מעדיפה את אלה שהלכו עד הסוף בפנימי אבל אולי לא היו במקום הזה עדיין...

יש תהליכים, אני מסכים.

יש תקופות, יש עליות ויש ירידות.

כן תפילה, לא תפילה, כן חצאית, לא חצאית -

זה ענין ביננו לרבש"ע.

אבל

אני שונא שמנפנפים בזה.

לכתוב משפט כמו: 'היום אני הולכת עם מכנסיים אבל אני הרבה יותר דתיה'

זה להפוך את הבדיעבד ללכתחילה,

להפוך את התהליך למטרה.

את כרגע לא מסוגלת ללבוש חצאית?

אתה כרגע לא יכול ללכת עם כיפה?

אוקיי.

למה המסע פרסום?

ואגב,

לבוש זה לא חיצוני.

בטח לא אצל בנות, אם תסלחי לי....

תות,אם לא אכפת לכם..

השאלה היא עד כמה אתה אדם רוחני, אתה כמה אתה מעל לחומריות שלך,

עד כמה אתה  מחובר לעצמך.

ובהנחה שאתה מאמין במי שאמר והיה העולם-

עד כמה אתה ממלא את רצון ה'?

ה' לא ציווה עלינו -להיות דתיים. אולי זו כביכול רק סמנטיקה אבל זו הגדרה גלותית שיהי רצון שתתפוגג לה!

השאלה עד כמה אתה שואל את עצמך מה ה' רוצה ממך? והאם אתה עושה מאמץ כדי למלא את זה?

ורצון ה' -ומה שהוא ציווה עלינו-זה שנהיה אנשים טובים וגם "ואהבת", וגם "ובחרת בחיים" וגם "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום....." וגם, כן, "לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל..." (הציווי למלא את ציוויי חכמינו).

(לעיון נוסף- חמשת חומשי תורה, נביאינו, כתובינו, וכל שאר hebrewbooks)

אני לא באה לומר שום דבר לאדם הפרטי. לכל אדם יש את שבילו שלו בחיים- ומתוך כך גם את נוקדת ההתחלה שלו, וכל אחד יצליח אחרת לקיים את התורה, אבל כל אחד גם צריך לעשות את מלוא השתדלותו.

ו....זה נשמע קשוח ולא מתפשר, אז רק רציתי להוסיף שזו באמת תביעה לא פשוטה, אבל זה מאהבת ה' אותנו ורצונו בטובתינו.ע"מ לרומם אותנו.. "קדושים תהיו כי קדוש אני".

זה קשה, ויש עליות, וירידות, אבל כשהמטרה נמצאת מול העיניים- כי לפעמים כל כך קל לשכוח אותה- זה עוזר.

"הלוא אם תיטיב - שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו"

שבסופו של דבר אי אפשר להיות רק רוחני,

כי זה נזיל מדי.

צריך להתפס במשהו.

לכן ה' נתן לנו תרי"ג מצוות,

כדי שנשאר קצת יהודים.

רצוי להוסיף על זה,

אבל לא תמורת קיצוצים בדברים אחרים....

זה לא שמירת שבת??

זה לא כשרות???

זה לא תפילה??

זה לא ברכות לפני ואחרי האוכל???

אז מה זה תרי"ג מצוות... אה כן חצאית...

מה???

לא הבנתי מה ys אמר..

זכותי לחשוב שתפילה פחות חשוב מצניעות....

ותרי"ג מצוות זה לא לימוד תורה?

זה לא כיבוד הורים?

זה לא ביעור חמץ?

אה, כן, כיפה...

אה, כן, ציצית....

אה, כן, שמירת נגיעה...

1. קיום מצוות

2. חיבור ברגש לה' ובקיום המצוות - 'נשוּמֶה'

[ואני עדיין מתלבטת מה קודם למה.]

נ.ב - לא קראתי כל מה שכתבו. מחילה.

אני חושב שהעיקר תלוי ברצון להתקדם בעבודת ה'.

נכון, המצב שלי עכשיו לא משהו,

אבל על זה אני אתחיל להקפיד.

משהו קטן אפילו.

העיקר לא להשאר איפה שהייתי.

ככה הקיפאון, ואחריו הנסיגה, מובטחים.

'העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים (ר' אליעזר, שם, שם)

האם אני מתקדם למה שה' רוצה?

זה לא חייב להיות חסידות דוקא.

פעם, למשל, החלטתי להתכוון בברכת 'מודים'

וזה חיזק אותי מאוד.

ואני מאוד מסכים איתך בענין הגלגל.

ממש מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה.

התקדמות גוררת חיות.

עמידה במקום מייבשת...

הוא הדבר היחיד שיכול לגרום לך

לזוז מהמקום שבו את נמצאת עכשיו.

ובנוגע לחתונה - אני גם נוטה להשלות את עצמי

אבל לא בטוח שזו טעות,

בגלל שזה ממילא שינוי כ"כ גדול,

שאפשר לפתוח דף חדש בהרבה דברים.

לא תכונות אופי, כמובן,

אבל תקלות נפוצות

ואם כבר -

לפעמים אני חושב שהשינוי ייצור את החתונה...

זו סגולה לא בדוקה בעליל,

אבל מי יודע ישוב וניחם, כולי האי ואולי...

שמעתי אומרים בשם הרב אליהו (מישו יכול לאמת לי את זה?) שאיך יודעים אם סגולה היא טובה? אם היא קשורה למצווה- ואז הסגולה שיש במצווה היא שנותנת תוקף לסגולה שאנשים עושים!!! ולכן -כן! להתחזק בעבודת השם ובמצוות- זה יכול להיות סוגשל סגולה להתחתן (חוצמזה שנישואין לא בהכרח ישנו בבת אחת את כל הבאגים. מניסיון) (וגם שתדעו שנאי נהינת ממש לקרוא את השירשור הזה!!)

סבבה עין אז כול מה שאתה רואה זה חיצוני! וכול היהדות מסתכמת בציצית, כיפה וחצאית

ולא הבנת מה ניסיתי להגיד.

א. לבוש יהודי הוא לא דבר חיצוני.

כיפה גורמת יראת שמים, זה כתוב בגמרא.

ציצית - לא אני המצאתי,

וגם חצאית יותר צנוע, מה לעשות...

גם פותחת השרשור חושבת ככה,

אחרת היא לא היתה מנפנפת בזה.

וצניעות - זה לא חיצוני.

ב. אם אני מתחזק במשהו אחד,

זו לא סיבה להקל במשהו אחר.

זה תהליך מאוד טבעי ומובן,

אבל זה באג בתוכנה.

צריך להיות מודעים לזה

ולא להפוך את זה לאידיאל.

זה כל מה שהתכוונתי להגיד.

1. צניעות זה חשוב אבל אני לא מדברת על אורך החולצה או גודל החצאית... 

אם אני אראה ברחוב בחורה סתם עם בכנסים כנראה שאני לא יחשוב שהיא דתית וכמובן שיש עם זה בעיה...

אבל אם זה רק מה שחשוב???

2. כן לדעתי בחורה שהולכת עם חצאים (לא משנה כמה האורך שלה) אבל מחפפת בתפילות ובברכות אז זה ממש ממש גרוע!!

3. כן לדעתי אם זה או זה או זה עדיף שתלך עם מכנס ותעשה עבודה פנימית מאשר שתלבש חצאית ותישאר בחצאית...

עבודת ה' זה משהו מאוד פנימי ואישי, אין צורך לצאת בהכרזות ובטח לא להמציא הלכות חדשות.

כל אחד נמצא לעיתים בירידות ונפילות רוחניות, כל אחד בהתאם למקומו הרוחני ולנסיונות חייו.

אך למה לבוא בהצהרה שזה המעשה הנכון והראוי כי כרגע זה מה שמתאים לי?  

אי אפשר להפוך מעשה שסותר את ההלכה כמעשה חיובי ודתי!

אף אחד לא ממציא לעצמו הלכות, ב"ה יש לנו את התורה, את חז"ל ואת חכמי ישראל שקבעו עבורנו ארחות חיים.

אולי כרגע קשה לקיים הלכה או מצווה מסויימת, וזה מעמיד בעבודה לא פשוטה, במלחמה יומיומית, ולכן לעיתים צריך להתרחק ולהיפרד מאותן הלכות, פשוט להרפות, אבל לתקופה זמנית בלבד,

מתוך ידיעה שזה לא האידיאל ושזו עכשיו נפילה,

ובטח לא מתוך הכרזה שזו הדרך להרגיש דתיה-בלי קיום אותה הלכה.   

לדוג': להיפרד מהחצאית לזמן מה כדי להתקרב חזרה ולהתגעגע למראה הצנוע שחז"ל ציוונו אותנו, והכל במטרה לכסוף לה' ולחפש אותו במהווי החיים- בצורה שלימה וקדושה.

אבל ברגע שאדם מחליט שהוא עדיין "דתי" כשהוא לא מקיים את אותה הלכה, ומבחינתו להיות דתי- זה כבר מצב שלחא דורש תיקון וחזרה בתשובה- הוא בעצם מונע מעצמו להשתפר ולהתקרב לה'. 

הופך מציאות שגויה לאמת ועוד מסוגל להטעות נשמות בדרך.

ה' הירבה לנו מצוות ופעולות רוחניות למעננו, לטובתנו.

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

שבעזהי"ת נצליח לפתוח את הלב ולקלף את כל הקליפות החוצצות בינינו לבין ריבונו של עולם.

היא רצתה להגיד שגדול החצאית לא קובע כמה הבחורה דתייה וגם לא מדרשה או לא מדרשה

אגב-אחלה קישקוש..

אבל תרגע אחי..

לא באתי לתקוףף..

חיים טובים!!

אני אלך לחפש משהו במטבח שדומה.

אני אמשיך להיות רעבה..ללא הסלט....

וממשיך בחיצוניות.

להיות "דתי" זה הרבה מעבר ללהרגיש דתי.

אני מבינה את ההרגשה שלך, ואפילו מזדהה.

אני חושבת שחלק גדול מלהיות דתי זה גם לשדר את זה בחיצוניות- לבוש/התנהגות.

את מי שאת, וזה כנראה מה שמתאים לך.

אז בהצלחה בדרך

אני יודעת שלהיות דתי זה מעבר להרגשה ואמרתי שבשכל הייתי דתית ואני עדיין דתייה שם...

אני צריכה פשוט לחבר את הרגש למקום של השכל... נכון אולי זה נראה שהלכתי אחורה... אבל אני גם יודעת שזה זמני..

אני לא מנסה להגיד "הי תראו אני הולכת עם מכנסיים ונשארתי דתית!" זה לא עניין!!

אני מנסה לומר שלא תמיד מה שנראה אחורה זה באמת עד הסוף אחורה! ואם אתם מכירים חברים שהורידו כיפה וחברות שהורידו חצאית אל תנדו אותם!! יכול להיות שזו רק נפילה זמנית ואם תקבלו אותם הם יוכלו להתרומם...

כולם עוברים תהליך פנימי או חיצוני כלשהו בזמן מסויים.

אצלי יש סוג של ירידה פנימית, ככה שאני קצת מבינה את המקום שלך.

את צריכה להבין, לחנך את כולם זה לא בא ברגל;)

אנשים גודלים עם חינוך מסויים, מתקבעים עם הגדרות משלהם.

תמיד מחפשים את "האישור הסביבתי" איכשהו, אבל לא תמיד מקבלים אותו.

מה שאומר, שכדאי להפסיק לחפש.

תוכיחי לעצמך מי את, תלכי בדרך שמתאימה לך- מכנסיים/חצאית/חולצה, לא משנה מה.

העיקר שאת תהיי שלימה עם ההחלטה והדרך שלך.

מותר לשאול בת כמה את?

בעז"ה מכאן רק תעלי.

אם בת היתה שואלת אותי מה עדיף חצאית (צניעות) או תפילה, הייתי אומר לה בוודאות שחצאית עדיפה ותפילה תסתפק ב"מודה אני" בבוקר.

אבל, באמת בלי לפגוע,זה יפה מאוד לדבר עם ה',אבל גם צריך לקיים את מה שהוא אומר..וזה אומר לבנות ללכת עם חצאית..

ומ'זתומרת "כל הנושא של בזוגיות והאבה"?! זהו? זה כל הדת?

וחוצמזה,גם לא כל מה שנראה ורוד אנחנו עושים..

באמת אין כוונתי לפגוע,רק להבין.

יש לא רוצה!

מי אמר שזה שאת עושה את זה זה יותר טוב?

חז"ל אומרים בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכות נשים צדקניות עתידים ליגאל ושמעתי מרב גדול שלכן יש כזאת בעיה של צניעות כי זה תלוי במצוה של נשים.

וזה שהורדת את החצאית ועכשיו את מדברת יותר עם השם זה גופא מראה שזה לא מהקדושה כי מה הקשר בין אחד לשני? מה אם תשמי פרח על הראש אז תוכלי לעשות יחודים?

אלא שאדם לעמל יולד וחז" אומרים עמל תורה ולא עבודה ולכן כל דבר שבקדושה בה בהרבה עמל ויש עליו הרבה בילבולים וקשיים 

אין לי זמן וכח יותר לכתוב אבל תמצית של הדברים.  

תרצי או לא תרצי.

את אפילו מראה את זה.. אם זה לא היה מפריע לך לא היית מעלה אתזה.

כל אדם חי על חיצוניות.

חציוניות שהוא משדר, וחיצניות שאיך שאנשים רואים אותו ומגיבים בהתאם.

צניעות זה לא דוסיות, צניעות זה קדושה ויראת שמים.

מי שלא מקפידה על צניעות, לא יכולה להיות קדושה ולא יכולה להגיע לרמות גבוהות ביראת שמים.

כן, אי אפשר. יש לכל דבר דרך וזה פוגם בדרך.

מה זה צניעות? את זה אני כגבר משאיר לכן, אני לא חושב שזה צנוע שגברים מדברים על צניעות.

אינני מבין - לבישת חצאית מפריעה לתפילה ולשאר הדברים, או שזה רק צירוף מקרים?

ולגבי הסתכלותם של אנשים אחרים, טבעי שאדם שרואה חלק מההתנהגות של מישהו, משער לפי זה מה שאר ההתנהגות שלו. למשל אדם שאני רואה אותו הולך יום יום לתפילה, אני ישער שהוא אוכל כשר.  ולכן, טבעי שלדבר שנתקלים בו מיד,  ובצורה ממושכת - לבושו של האדם, יש השפעה כל כך גדולה על הרושם הכללי מהאדם.

ולגופם של דברים, עבודת ה' כוללת לא רק עבודה בלב אלא גם עבודה במעשים. וגם חלק מהעבודה שבלב, היא היראה והמחוייבות. 

את ההודעה

ומאד התפעלתי.

אמנם - לא כל כך מובן ממנה משהו (כי הוא באמת לא כתוב בה): מה הקשר בין "עזבתי את החצאית" לבין "והיום אני מתפללת" וכו'. 

הרי יש להניח שגם את אינך מאמינה שזו "סגולה" כזו - אם מחליפים למכנסיים, מיד מרגישים התעוררות לה'  (חוץ מאִם מדמיינים שאני פתאום בייניש...).  וגם מובן מההודעה שגם את מבינה שמבחינה "דתית" צריך ללכת עם חצאית, ואני מניח שבפרט הזה גם את יודעת שזה יותר "דתי", כלומר: יותר רצון ה'. ושהכאב שהרגשת פעם לגבי הפרט הזה הוא נכון.

אז מה שאני מרשה לעצמי להניח הוא שחסר פרק בסיפור - ואני מרשה לעצמי, ברשותך, להשלימו מהשערה:

אני מניח שעיינת במצבך, וראית שזה לא כ"כ נכון שאת "דוסה" כמו שכינית את זה..  הרי, כתיאורך, לא בירכת, לא התפללת, לא הרגשת...

ואת צודקת: זה באמת מגוחך להגיד: "הייתי דוסה" - הלכתי עם חצאית והכאיב לי מי שלא הולכת, אבל חוץ מזה - בהרבה דברים לא הייתי כזאת.  ממתי "דוסה" זה רק החצאית?

ואז (כנראה) החלטת שה"הצגה בלבד" מפריעה לך להיות אמיתית, ומשום מה (כי זה לגמרי לא חייב לבוא עם זה), החלטת שע"י השינוי החיצוני, את לא תרגישי באיזשהו "שטאנץ" וכך תוכלי להתפתח מבפנים. וזה מה שקרה. ואת יותר מרגישה ואוהבת את היהדות ומדברת עם ה', וכו'.  אשרייך.

ויש להניח (וגם לקוות, כמובן) שבתוך זמן מה, כחלק מהרגשת הקירבה לה', את גם תרצי שזה יתבטא בעשיית רצונו גם בפרט הזה, שיש בו גם צורה טבעית לבת ישראל. אלא שזה יבוא לך לא ככיסוי מבחוץ שפוטר מהפנים, אלא כחלק מכל הענין.

אם מישהו חושב שאת "פחות דתית" - זה בגלל שבדרך כלל זה כך. אז הוא לא מכיר אותך אישית. "דתית" - זה אומר גם אהבת ה', גם תפילה אליו (מסידור - ממש יופי), גם ברכות, גם (כמובן) זהירות מקירבה יתרה לבנים ("נגיעה"), וגם חצאית. הקיצור: יחס לה' ושמירת מצוותיו. אז בהרבה דברים את היום יותר "דתית", ובפרט הזה של החצאית את היום "פחות". מה שנקרא - ירידה לצורך עליה. מן הסתם גם זה ייתקן. כמו שכתבנו: זה הרי לא גורם עצמי לענין, כמובן, מצד עצמו.

ומה שכתבת "אני אוהבת את הדת" וכו' (אני לא כ"כ אוהב את המילה הזאת, "הדת"- אבל העיקרון מובן) - באמת אשרייך שזכית.

רק חשוב להדגיש: מה שקרה אצלך - הוא פיתרון "פסיכולוגי", זמני (יש לקוות) שקרה אישית לך.  זה באמת כואב, לראות בחורה הולכת כך; אבל כנראה הרגשת שאין לך ברירה, שאת תישארי ברובד של "הצגה" מבחוץ, אם לא תעשי צעד כזה.

באמת רצוי לא להגיע לכך. ואפשר ב100% להחליט שמפסיקים רק להסתכל במראה שאני נראית"דוסה" וע"י כך לחסום את כל השאר. את תיארת תהליך שקרה אצלך.

אז הכותרת הנכונה להודעה המעניינת שכתבת היא (בערך) כך, בהתאם לניסוחך: "פעם הייתי לא דוסה. חוץ מדבר אחד בעיקר - שהלכתי עם חצאית. וגם היתה לי טעות כזו שבזה מתמצה הענין. היום אני ברמה דתית גבוהה בהרבה עניינים - ובזה לא". ואת מרגישה כנראה שזה היה שווה לך כי ההרגל אצלך כאילו החצאית זה הכל, היה כנראה כזה, שהרגשת לא יכולה לצאת מההישארות ברובד החיצוני בלבד, בלי זה.  טוב, זה באמת מצער - והתוצאה משמחת.. אולי זה היה לך "פיקוח נפש" כזה.. מאחל לך שתזכי בקרוב להרגיש לא פחות - ויותר, גם עם הלבוש המתאים.  ושנזכה כולנו לאהבת ה', ודרכו, וכו' - בכל הנושאים - כמו שכתבת.

זה כ"כ נכון מה שאתה אומר!

זה היה חוסך זמן..

אז מה שהוא אמר? אז זה-זה.

אין לזה שום קשר למחסור בצניעות.

הרב קוק כתב על זה, שווה להעיף מבט.

הרגשת חנוקה ועכשיו את לא, זה בסדר.

עם הזמן (אם תתמידי בלהיות אמיתית עם עצמך) גם הצניעות תגיע.

אם כי ממקום אחר לגמרי מן הסתם.

הוא לא דתי אמיתי, כי דתי אמיתי מסתכל על הבפנים

ולא שופט או מקטלג  זה לא קשור לחצאית שעזבת

זה קשור למה שהולך לך בלב עם מכנסיים או לא.

אוף!!! אוף!!!

למען השם!!! אולי אני מפגר או משהו. כך נראה...

אבל מישהו יכול לעשות לי טובה, ולהסביר לי אחת ולתמיד:

מה זה "לא מקבל"!??...

למה הכוונה?...

למען השם. אני פשוט מנסה שוב ושוב, ולא מצליח...

בואו צאו צאדיקים שניה. תנו לי איזה רמז...

דן לכף חובה, בטוח שהשני טועה והוא צודק

לדעתי בכל אופן.

כל אחד יכול לפרש כראות עיניו את המושג "דתי".

אני לא חושבת שזה שאדם דתי זה בהכרח מחייב אותו להסתכל רק על הפנימיות של האדם.

אם זה היה כך, התורה לא היתה מייחסת חשיבות לחיצוניות ולא היה את כל העניין של צניעות (בלבוש) וכ'ו.

התורה עוסקת בזה בעצמה, משמע- גם לחיצוניות חלק חשוב.

יש הבדל, "לקבל" אדם כמו שהוא זה כמובן דבר חשוב וגדול מאוד. צריך להבין שהנפש של כל אחד מאיתנו שונה וזה מתבטא גם בחיצוניות.

אבל בין לקבל אותו כמו שהוא, לבין להסכים עם הדרך שלו ולהתאים אותה אליי, יש הבדל שמיים וארץ.

יש לי חברה שהולכת עם מכנסים, היא בחורה מקסימה! אני אוהבת אותה מאוד ומקבלת אותה כמו שהיא.

זה עדיין לא אומרת שזה מתאים לאורח החיים שלי.

כך גם בשידוכים.

בחורה שהולכת עם מכנסיים ומגדירה את עצמה דתיה צריכה להבין שיש בחורים שזה לא יתאים להם.

לא כל אחד מסוגל להתאים את עצמו לרמת פתיחות כזו.

אז לקום שמי שלא יקבל אותה הוא לא דתי אמיתי, זה קצת בעיה

ולא ביושר שלו לקבוע שמכנסיים זה פשוט מרידה בה'

וכל מיני שטויות שכותבים כאן

מצטערת יש בנות עם מכנסיים שפי 2 יותר דתיות ממני ומהחצאית שלי

זה ההתרגלות שלנו לשפוט על חיצוניות, זה לא דת וזה לא מרידה

סתם בחור שלא באמת דוס גדול אלה אחד שחושב,

שדתיה זה רק חצאית וכל הסממנים האחרים

והוא חושב שהוא יודע מזה אישה והוא טועה בגדול!

לשפוט לא מראה לי על דוסיות, זה רק מראה לי שהוא נורא מקובע

וחושב שמראה זה הכול בחיים ואין לו שום הכלה או דיעה משל עצמו

דוס אמיתי יכול לקבל הכול כל עוד זה מכנסיים צנועות

ובת שהיא דוסית רק עם מכנסיים,

זה רק המכנסיים שמפריעים לכם וזה כל כך לא משנה כלום!

אני די בטוחה שהבחורה בשרשור היא דוסית אמיתית

היא לפחות הולכת כמו שהיא חושבת ולא מתחבאת מתחת לפוזה של חצאית

ברוב שרובנו חושבים שאנחנו יותר טובים מאלה שהולכים עם מכנסיים

אז לא, אנחנו בדיוק כמוהם ודי עם השטות הזאת,

של אני דוס אז אני טוב יותר זה פשוט שטויות!

אלוקים מחליט מי זה באמת דוס אמיתי ולא אתם!!!

ועצוב שמישהי צריכה לכתוב שרשור כזה

זה אמור להיות מובן שהיא בדיוק כמוכם.

זה לא אורח חיים, זה מכנסיים צנועות במקום חצאית

לא רואה בזה הבדל גדול, מכנסיים יותר צנועות מחצאית ברוב המקרים

וזה לא מדד עבורי לאורח חיים זה מדד לנוקשות.

אם זה מכנסיים צנועות אז שתהנה מבחינתי היא עדין דוסית

אני מעדיפה שילכו כך כי לא כולם באמת דוסים מעבר לתלבושת,

והיא, היא מקבלת את עצמה כמו שהיא, היא לא מתחזה

ולא מתכוונת לכופף את עצמה לפי שפיטה של חברה

והיא יודעת שהיא דוסית והיא לא צריכה להוכיח לצרי עין והמקובעים

ואם היא צריכה להוכיח אז שתעזוב את זה כי הם לא יבינו.

אני מורידה בפניה את הכובע על האומץ להיות היא

למרות שישחטו אותה על המכנסיים יותר מידי אנשים מפגרים.

קודם כל תרשי לי לחלוק עלייך, לדעתי אין דבר כזה מכנסיים צנועות.

מכנס זה מכנס וחצאית זה חצאית, ומכנס מוגדר בהלכה כלבוש גבר ולא כלבוש אישה.

ככה שמבחינתי מכנס זה לא צנוע, אבל זה נושא אחר.

וזה בהחלט מראה על אורח חיים שונה ופתוח יותר.

ההגדרה הזו של "מכנס צנוע" זה רק כדי להפוך את זה בעינייך לנכון ומותר.

נוקשות את אומרת?

ללכת לפי ההלכה זה נוקשות?

אני לא חושבת.

תראי, אני לא צדיקה גדולה, שלא יצא מהדברים שלי אחרת.

אבל אני הולכת עם חולצות 3/4 וחצאיות (רק חצאיות) אחרי הברך.

אני כן חושבת שזה משדר משהו כלפי חוץ.

אותה אחת שהולכת עם מכנסיים יכולה להיות מקסימה ודתיה מאוד בעיני עצמה ובעיני חלק מהסובבים אותה.

אבל אני חושבת שהמרכיב הזה שנקרא חיצוניות מוסיף נפח מאוד חשוב.

אף אחד לא אמר שהיא מתחזה, או שמישהו אחר מתחזה.

אני גם לא חושבת שיהרגו אותה על זה שהיא שמה מכנסיים.

אבל שימי לב, עצם זה שהיא משכנעת את עצמה שזה נכון, זה מראה שהיא בעצמה לא שלימה עם זה.

שהיא בעצמה יודעת שזה לא הכי מדוייק.

אני לא חושבת שזה קשור לאומץ, זה פשוט עניין של הבנות ותובנות.

היא הבינה מי היא(?) ומה הרמה הדתית שלה (ואני לא באה עכשו להגיד מה הרמה שלה), והיא החליטה שמכנס לא משקף אותה.

אבל שכחתן דבר חשוב, אנחנו בני אדם.

הדבר הראשון שאנחנו רואים זה החיצוניות, ועם הכרת האדם מכירים את הפנימיות.

כשמגיעים לדייט בלבוש מסויים, הבחור שמולך לא מכיר אותך, הוא רואה את הסגנון שלך ולפי שיחה ראשונית מתחיל לנחש מי את.

ואז, או אז, המכנסיים בהחלט משחקות לפעמים לרעתה.

ואל תדברי איתי עכשו על לא לשפוט לפי מראה חיצוני. נכון, זה שגוי, ולא טוב ולא נכון.

אבל זו מציאות.

והיא תתנפץ לה בפנים אם היא לא תשמע את זה כאן.

אני לא רואה הבדל בין מכנסיים צנועות לחצאית.

ואני לא דוסה החצאיות שלי שלושת רבעי/ ארוכות

והחולצות שלי שלושת רבעי/ ארוכות

אני גם לומדת עיצוב אופנה שאין הרבה דתיות שרוצות לעסוק במקצוע הזה

וכל הסגנון שלי מעניין מאוד החל מהלק בצפורניים וכלה בתכשיטים

ואביזרי שיער ככה שחברות תמיד מחפשות דברים חדשים במראה שלי

מה שנקרא בשפת הדוסים בחורה שמשקיעה במראה החיצוני שלה

ועושה מה שבראש שלה (בגבולות ההלכה תמיד)

אמורים לפי ההגיון לראות עליי שאני לא דוסית אלה באמצע

ועדיין חושבים שאני דוסית למרות שאני לא בעלת מראה השכבות,

וטוענים שאני קצת נראת כמו מתנחלת.

בנים דוסים יותר ממני רצו אותי, לפי הדברים שלכם

אני אמורה למצוא לעצמי בחור לייט

כי אני מבטאת את עצמי בדרכים מקוריות

אז למה אנשים לא הופכים אותי לפחות?

פשוט כי הם לא מכניסים לבוש לקטגוריה של פחות בדת,

הם יודעים מה הולך אצלי בלב והם יודעים שזה הסגנון שלי

כמו שאני רואה במכנסיים סגנון ולא פחות בדת,

אז אני משתדלת לא לשפוט לפי דת כי תמיד המציאות מוכיחה אחרת

מי שיכיר אותי וישפוט אותי לפי חיצוניות יופתע כמה אני דתייה

ממש לא פחות ממנו.

לפי המראה חיצוני הראשוני זה בהחלט מהווה מכשול

אבל אולי אנחנו צריכים עין יותר טובה כלפי אחרים

חשבתם על זה?

מה זה מכנסיים צנועות?

בחיים לא שמעתי מושג כזה.

מעולה, אז אני גם מאלה שיכולות לשים דברים קצת שונים שלא רואים על כל דוסית.

אם זה לק כמו שאמרת, או שרשרת או לא יודעת מה.

וגם אותי מגדירים כדוסית, אבל זה לא ממש משנה לי מה הם מגדירים או אומרים.

כשאני נפגשת אני מספרת על עצמי לפני, וגם בפגישות ומראה מי אני.

נראה לי שאת לא כל כך מבינה אותי, אני צודקת?

אמרת שאנשים הפכו אותך לפחות, זה דווקא להפך לא?

אמרו לך שאת דוסית, ואת טוענת שאת לא.

אבל, יש הבדל בין שרשרת שונה שלא רואים על כל אחת לבין מכנס (או מכנס צנוע כהגדרתך).

ואין ספק שיש לי ולנו הרבה עבודה בתחום של עין טובה.

כמו הבחורות עם הכיסוי ראש והמכנסיים הרחבות הנחמדות האלה?

זה מכנסיים צנועות, לא התכוונתי לג'ינס.

אני לא רואה הבדל בין הסגנון שלי, לבין בחורה עם מכנסים.

לא מדובר על שרשרת, מדובר על סגנון יחודי של לבוש

דברים שרק אני מסוגלת לעשות ולשאר הבנות אין אומץ

כמו המניקור הכי צבעוני בעולם, ושילובי צבעים עזים בבגדים

כל מיני דברים כאלו, צריך לראות כדי להבין

והמורה שלי בלימודים (חילונית למהדרין עם בגדים מהממים)

אפילו אמרה לי בחיים לא לשנות את הסגנון היחודי שלי

אנשים רואים את הסגנון הזה כדבר יפה,

אבל מבחינת דוסיות אני שיקצה כמו מכנסיים לחלק מהבנים

רק שאני לא חושבת שיש אמת אחת בלבוש

ושכל דתיה צריכה להראות אותו דבר.

מתאפרות לא פחות ממני ולא נמשכים לאיפור נמשכים לבת יפה,

ואם את לא יפה איפור לא יעזור לך בהרבה.

ובאמת לא אכפת לי מכל ההחמרות שאנשים עושים בטעות

בגלל שהם מפרשים הלכה כרצונם.

לא ראיתי שחור על גבי לבן שאסור איפור איך שבא לי

אתה רוצה בת כזאת בלי איפור ובלי תכשיטים זכותך

אל תמציא לי החמרות על התורה זה לא תורה.

ההלכה מפורש אומרת שכל לבוש שהוא מושך מעבר לרגיל אסור לאשה. והסיבה משום שיש איסור לגבר להרהר באשה (הסתכלי בשו"ע אבן העזר סימן כא) ולכן כאשר את מתאפרת בצורה בולטת או לובשת בגדים בולטים מהרגיש שגורמים לגברים יותר להסתכל עליך זה אסור. ולכן זו הסיבה שאסור לאשה ללבוש בגד אדום שהוא מושך את העין מכל בגד אחר, ומסופר בגמ' (ברכות דף כ עמוד א) שאחד האומראים ראה אשה הולכת עם בגד אדום וקרע לה אותו למרות שאח"כ היה צריך לשלם לה סכום כסף מאוד גדול. אני לא אומר שצריך לעשות ככה, אבל רואים את רוח הדברים.

דברים שהם לא מושכים את העין יותר מהרגיל בוודאי שמותר ואפילו נכון שאשה תלך איתם ותלבש אותם.

זה שיש דוסיות שמושכות את העין. אין בכך שום ראיה. היום העולם מאוד מבולבל וצריך לא להתייחס לעולם אלא למה שה' מדבר איתנו. והדיבור של ה' איתנו כיום שאין לנו נבואה הוא דרך ההלכה.

אבל אני לא פמיניסטית בכלל, באמצע למען האמת

ושכותבים דברים כאלה אני מקבלת בחילה,

אל תהפכו אישה לכלי שאיתו חוטאים ויורדים ביצר

יש לכם יצר תשלטו בו!!!!!!!

בנות לא נולדו יפות בשבילכם, ולא נועדו להחטיא אותכם

והן נהנות להיות הן ולא איפור ולא בגדים זה מה שימשוך גבר

זה רק בחורה יפה עם גוף יפה ולזה לא צריך איפור צר לי!

המגמה היום זה כמה שפחות בגדים כדי שיראו את הגוף,

וכמה שיותר יופי בפרצוף כי זה מה שמושך

מגמה מגעילה לטעמי, ממש

אמרתי שאני מוגזמת? לא, אמרתי שאני יחודית

שני דברים שונים בעליל!

יש לי חוש אופנה וחוש אסתטיקה ואני משתמשת בו

וקצת יוצאת מהקופסא של השיק הדתי המכוער לדורותיו,

והאמת, כולם אוהבים איך שאני מתלבשת

החברות הכי דוסיות מתלהבות מהרעיונות שלי

ולגברים זה לא נראה שונה בהרבה.

אף אחד לא חושב לקטלג אותי ולגעור בי,

הם מכירים אותי והם יודעים שאני אוהבת את זה

וזה בדם שלי והם אוהבים אותי כמו שאני!

והסגנון הזה זה אני חלק ממני, זה כמו שתבקש מדוסה

להפטר מהשכבות ומהפשמינות היא לא תסכים לזה!

אתה לא חייב לאהוב את זה, אבל אל תחליט שזה לא צנוע

כי הגישה שלך קיצונית.

גברים לא מסתכלים עליי בצורה מיוחדת בגלל הביגוד

כשהם עושים את זה זה בגלל שאני יפה בעינהם,

גם בחורה הכי דוסית בעולם והכי צנועה

יכולה להיות יפהפיה משגעת וגברים יתחילו איתה,

פשוט כי היא יפה ורזה שזה כלל שתקף לכל הגברים בעולם

אתם רוצים יופי ורזון, אבל מתלוננים לחוסר צניעות כל הזמן

אז מה אתם רוצים תגידו לי? אני באמת לא

רוב הבחורים בעולם שאשאל אותם מה הם רוצים,

הם יגידו שהם רוצים בחורה יפה

אבל מה אחר כך תבואו ותתלוננו שבנות מכשילות אתכם

וזה לא הוגן שהן הולכות עם איפור/ בגד צבעוני/ שיער פזור

הקף בעיגול את התשובה הנכונה

אז אני שואלת למה אני לא יכולה להיות אישה בשקט?

בלי שיעירו לי על חוסר צניעות או על הביגוד שלי,

למה אני צריכה לכבד גברים שהופכים אישה ליצר

כי אני מכבדת גברים שמכבדים אותי

ורגישים לאישה ואוהבים בני אדם.

אישה זה דבר אדיר, היא הביאה אתכם לעולם

היא יודעת להכיל ויודעת לדאוג למי שחשוב לה

אז תכילו אותה כבר!

לא אמרתי להכיל חוסר צניעות,

רק שתבינו שכל בחורה דתיה זה עולם ומלואו משלה!

ולכל אחד מתאים עולם ומלואו אחר,

זה לא אומר שבחורה אחת היא לא צנועה לך וצנועה לשני,

זה פשוט בעינך לא צנוע דיעה סובייקטיבית של ההלכה

והלכה בימינו מאוד גמישה לעומת פעם.

די להגזים את התורה, תורה לא נועדה להיות סבל לבחורות

וחגיגה לגברים כי אותם לא שמים בזכוכית מגדלת

הלוואי והייתי יכולה להפוך גבר לאישה ליום אחד,

ואז הוא היה חוזר ומנשק לי את הרגליים מטאפורית

ומודה שהוא לא מבין כלום ואנחנו באמת מסכנות

מהיחס המעוות והקיצוני ליופי שלנו ואיך שאנחנו נראות.

עד איפה הקיצוניות שלנו תגיע? אז אני אתחבא מתחת לרעלה

כדי שגברים לא יבחינו שאני מושכת ושאני בחורה

זה כבר איסלם לא יהדות!

אני מעדיפה להיות אני ואיך שאני רוצה להיות אני,

למי יש בעיה עם זה שיקפוץ לי עד השמייים כולנו לא מושלמים.

לכן הדעות הפוכות ואין הבנה.

אני בטוחה שאנשים כאן חכמים

אני פשוט חושבת אחרת מהרבה כאן

לכן אנחנו דנים.

אני פשוט דווקא חושב שהחבר'ה בפורום כ-ן מגלים הבנה לנקודות שאת

מזכירה הרבה (ומאוד בצדק מצדך, לדעתי! את מתארת רגשות בצורה

מאוד כנה, ישירה ואמיתית). נראה מדבריך כאילו את חשה כניצבת

במגננה כאן.

בכל מקרה, אני משוכנע שרוב יושבי הפורום כאן הם אנשים שיודעים

להתייחס באחווה כנה, ובצורה חמה וחיובית גם כלפי יהודים שיש להם

נורמות לבוש אחרות מהמקובל בציבור.

ואני פרשתי להיום

בס"ד

"?גברים לא מסתכלים עליי בצורה מיוחדת בגלל הביגוד

כשהם עושים את זה זה בגלל שאני יפה בעינהם,

גם בחורה הכי דוסית בעולם והכי צנועה

יכולה להיות יפהפיה משגעת וגברים יתחילו איתה,

פשוט כי היא יפה ורזה שזה כלל שתקף לכל הגברים בעולם

אתם רוצים יופי ורזון, אבל מתלוננים לחוסר צניעות כל הזמן"

אז אני מוחה ואומר שזה לא נכון גברים לא מחפשים בחורה רזה(בטוח לא רזה כמו דוגמניות שיש להן רק עצמות..)גברים רוצים בחורה עם בטן כן..

וגם אני רחוקה מהתיאור הזה ברוך ה'

אני רזה נורמלית ורזה מקל לא מושך אותי בכלללל

אשה צריכה להראות אישה ולא מקל סנוקר מהלך.

דברתי על אישה רזה בצורה הבריאה ולכל אחד יש הגדרה לזה

לך תעשה סקר וכל בן יגיד שהוא רוצה יפה ורזה

השאלה מזאת ההגדרה הזאת אצלו כי היא משתנה מבן לבן.

אין איסור על אישה להתאפר ועל אישה להיות אישה,

ולעשות מה שרוב הנשים עושות שזה להתאפר ולהתקשט

אישה שטוב לה מטפחת את עצמה בשבילה,

אחר כך בשביל בעלה, לך תעיין בנשואים טריים

כמה יופי חשוב וכמה שבעל יכול לפגוע באישתו

כי היא לא יפה כמו שהוא רוצה זה שרשור מאוד מעניין.

יש יותר הלכות לכם לשמור על העיניים

מאשר הלכות לאישה, התורה רוצה שנכבד נשים

לא בשביל המוח הקשה של גברים לעיתים,

בגלל שאין צורך להחביא אישה כאילו היא היצר הרע

כי זה מראה על קלקול במידות וזה מה שעשית בהודעות שלך

לכן הצעתי ללבוש רעלה אבל לצערי רעלה זה חפץ לא אופנתי

ואיסלמי אז נבצר ממני ללכת עם זה

דע מאיפה באת וממי באת! באת מאישה

אישה היא יצור מופלא ועדין והיא לא צריכה לדאוג למוח שלך

היא צריכה לאהוב את עצמה ולהיות עצמה.

וברוך ה' בנות יודעות היום מה הן שוות

ואם לא אני אומרת בריש גליה, מותר לכן להיות אתן

ומותר לכן להיות יפות אין רע בזה זה רע רק כשזה מוגזם

ולכל בחור יש את הדיעה שלו וקיצוניות לא מעניינת.

בנות תהיו יפות, עדינות ומלאות חוכמה ומעשים טובים,

אבל תאהבו את עצמכם חיצונית בלי קשר לשום הלכה

ולשום חבורת בנים אידיוטים שיגידו לכן איך להתלבש

ההלכה קובעת לא הם.

ובבוא היום הם באים ומדברים ככה ומקטינים נשים

זכור מאיפה נוצרת, ונוצרנו בהתחלה מהצלע זה נכון

רק כי האדם לא היה יכול היה בלי נשים.

קצת כבוד לאישה בלי קשר לצניעות ותורה

אני ממש מרגישה פמיניסטית כאן 

בעזהי"ת.

ב. זה לא כ-זה ברור מה זה ה"צלע" שהאישה נבראה ממנה.

[יש דעות שאומרות שהאדם הראשון נברא יחד עם האישה, כגוף אחד- מחוברים גב אל גב, ואז בבריאת האישה פשוט הקב"ה 'ניסר' אותם....]

סוגייה מעניינת, שווה ממש לחקור אותה.

<אולי על זה אני אעשה סמינריונית? >

וממילא - אני מתנצל מאוד. דבריי מופנים כלפי וופל אמריקאי.

זאת הזדמנות לחזור לדברי הרב צבי יהודה שהבאתי בזמנו,

שמראים שבריאת האשה מהצלע מראה על מעלתה ביחס

לגבר:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t389059

כדי להבין את הקשר לצלעות וזה - לחצו כאן

כשרשמתי את הנוכחית... כנראה שהיתה מונחת אצלי בתת-מודע.

קטעים!!!    

תודה לך... סינגרת עליי אפילו מעצמי...

אז.. על שום מה הופנתה התגובה אליי?

יעני כל פעם שמדברים על אוכל - זה קשור אליי?

[ואכן כן.. ידוע ידעתי שתגובותיי כאן נצרבות בתת המודע של תושבי הפורום, כמו שנצרבות צלעות הטלה על הגריל  ]

חןחן

ובבקשה! נא לא לעבור לתיאור פלסטי של הצליה...

שלא אעבור חלילה מהצטמררות לחלחלה ורעד בלתי נשלט...

שלא אעבור חלילה על מל"ת תרי"ד ()

'ולא תצמרר ולא תחלחל ולא תגרום לרעד בלתי נשלט לעמיתך'

[או במילים אחרות - התיאור הנ"ל לא מצמרר אלא דווקא טעים ]

איך לעזאזאל ההודעה שלי הגיעה לפה??

טוב אז היא מופנת ל'נקדש'

למרות שזה לא באמת קריטי רק סתם מעצבן...

לא אוהבים אנורקסיות!!!

בנות - תאכלו! ובנחת!

קודם כול אתה יכול להגיד שאותו דבר רוב הנשים היום לובשות מכנסיים ואם בחורה לובשת חצאית זה הרבה יותר מושך!

שנית כי זה לא עניין מה מושך גברים! לדעתי צניעות זה קודם כול בשביל הבת!! זה הגוף שלה ושהיא תכבד אותו!!

שלישית יש דברים שעושים אותם כי זה רצון ה'! וגם אם קשה לנו עושים!!!

נכון שיש עניין של התחשבות בזולות!!! וכמובן שצריך לחשוב על זה מפריע או לא!! אבל זה גם צריך לבוא מתוך עצמך!!

הם עדיין מכנסיים.

ולכן, לדעתי זה לא מתאים.

זה לא: "כל כך לא משנה כלום".

"דתי" - זה גם בלב ובפנימיות, וגם בקיום ההלכות.

ובוודא ש"אלוקים מחליט" כדברייך הנכונים, והוא החליט - כפי שכתוב בהלכה שהיא ממנו - שצריך ללכת בצורה מסויימת.

הרי גם את כותבת "כל עוד שזה מכנסיים צנועות", כלומר - גם את שמה גבול. אז כל השאלה היא מה ההלכה. ואי אפשר להתכחש לכך, שאמנם יש הבדל, אך בכל זאת - גם זה לא "בדיוק" לפי ההלכה, שהיא של ה'.

ו"הכלה" - זה לא אומר שאדם צריך להסכים על דבר שאינו לפי ההלכה, שהוא כן.. זה בכלל לא בידיו.  "הכלה" במובנה החיובי, זה אומר שאפילו אם מישהו אינו נוהג כראוי - אני קודם כל מסתכל עליו בעין טובה, יודע שיש בו צדדים נוספים - אולי מכריעים יותר, מבין שאולי אינני יודע את סיבותיו ונסיבותיו וכו', ומקבלו כאדם באהבה.

ואת מאד צודקת ש"דתיה" זה לא רק "חצאית וכל הסממנים האחרים", אלא מתחיל מהיראת שמיים, הלב וכו', ומתבטא גם במעשה. לא רק בלבוש - גם בנקיות הדיבור, בחסד, בשמירת שבת.. ובכלל - בהקפדה על ההלכה או לפחות בהשתדלות עקרונית לכך. ובין ההלכות - גם הלבוש. אלא שבאמת ללבוש אצל בנות יש משמעות יתרה - כי זה דבר בולט, כי זה דבר שחכמים תמיד הדגישו מאד ביחס לבנות ישראל, כי זה דבר שמשמעותו אינו רק לגביה אישית אלא גם לרואים. 

ולפעמים יש בנות אינן כ"כ תופסות את המשמעותיות של זה - ולפעמים יש נסיבות אחרות, כמו ש"הסברתי" בתגובתי לעיל לגבי פותחת השירשור, שהיא באמת, כמו שאומרים, "בחורה חשובה".. למרות שבפרט החשוב הזה היא עדיין אינה נוהגת באופן האופטימלי. מן הסתם גם זה יבוא בזמנו. לא הכל אפשר לִבנות בלחץ.

ובוודאי נכון שיכול להיות בת שהולכת "עם מכנסיים" ויותר "דתיה" ממי שהולכת עם חצאית.  למשל, אחת שהולכת עם חצאית בגלל הסביבה (וזה לא כ"כ רע - בסופו של דבר לפחות בענין הזה היא זוכה לקיים הלכה. כל רגע שמקיימים מצוה זו זכות שאי אפשר לשער, אפילו אם זה לא לגמרי "לשם שמיים"..), אבל מאד מזלזלת במצוות ולא מרגישה מחוייבת אליהן; ולעומתה - מישהי יראת שמיים, מלאת חסד, מדקדקת ברוב המצוות, ובענין הזה יש לה "ג'וק"...  כמובן, שהענין היסודי הזה צריך אצלה תיקון. אבל כל עוד זה לא כי היא "לא מכירה" בהלכה הזו (שזה כבר משמעות אחרת לגמרי), אלא עדיין לא מצליחה לקיימה - אז במכלול היא יותר "דתיה" כנראה (צריך לשאול את רבש"ע), אע"פ שזה מאד מאד כואב לראות צדיקה כזו - הולכת במכנסיים..

לא הספקתי לקרוא מה כתבו מקודם - אבל אני בטוח שאף אחד לא בא "לשפוט" אותה כאישיות, אלא לדבר על המעשה הספציפי הזה. זה הבדל גדול.

ואני גם לא מאמין שמישהו פה חושב, כלשונך, ש"אנחנו יותר טובים" ממי שהולכת כך... אנחנו - כולנו? מכל מי שהולכת כך? יותר טובים בַּכל?...  מן הסתם רצו לומר - שבפרט החשוב הזה, מי שהולכת כך נוהגת יותר טוב. וזה נכון, כי זו ההלכה. אולי גם רצו לומר, שש בנות שזה מראה משהו שהן רוצות לשדר על יחסן לדקדוק ההלכה. גם זה נכון.  ויש בנות שזה לא מראה - אלא זה חלק מ"מהלך" אצלן. חלק מאד לא נעים, ומאד לא רצוי - אבל יש מציאות כזאת.

ובנוגע לפותחת השירשור - את לגמרי צודקת. היא באמת "דוסית אמיתית" (איזה הגדרות מצחיקות..), ובפרט הזה לא. אבל אצלה - גם זה מרצון ליראת שמיים ואמיתיות. ומן הסתם גם זה יסתדר. מה נעשה? יש לפעמים דרכים מסובכות בעולם... זה לא אומר שכך צריך לעשות - אבל עובדה שיש דברים כאלה.  כמובן, הכי טוב אם עולים בלי צורך ל"עיקוף" הזה.

(לא היה לי כוח להכל..)ואולי אני ישמע קשה ולא מבינה.. אבל מבחינתי להיות דתי זה ללכת נטו אחרי ההלכה!! ברור שיש דברים שיותר מתחברים אליהם בקשר עם ה ... אבל יש דברים שפשוט עושים ולדעתי חצאית זה אחד הדברים ההכרחיים, זה ממש מראה גם חיצוני וגם פנימי.. אני לא אוהבת את כל המשחקים האלה של חלק עושים וחלק לא. אני יכולה להבין שלמשל על קשר עם בנים עובדים וזה יותר קשה ועל תפילה יותר צריך להתאמץ ולהתרכז, אבל יש דברים שהם א.ב..ואולי עכשיו הקשר שלך עם ה' יותר חזק אבל לא נראלי שזה בגלל שהחלפת למכנסים.. פשוט עבדת על זה אחרת....

אני חושבת שאת לוקחת את המקרה שלך ומנסה להראות כי זוהי הדרך, אבל את צריכה להבין שהמקרה שלך , הוא מיקרה של מיעוט... 

ברוב המקרים אי אפשר להתחזק רק פנימית ללא התחזקות חיצונית, זה בא ביחד, בהדרגה נכון... אבל ביחד, אני חושבת שהתהליך שאת עברת לא קשור ליצוניות אלא באמת למשהו פנימי שעבר עלייך , והמכנסיים הם רק סימפטום. , ולדעתי (בלי להיכנס לחיים) זה עניין של זמן עד שגם תתחברי לחיצוניות שלך , ותביני שתהליך התקרבות לבורא עולם לעולם אינו יכול להיות רק פנימי, 

פעם כשהייתי נער צעיר ניסיתי להסביר את כולם , היום אני כבר מבין שאני מייצג רק את עצמי ואם שואלים אותי למה ההוא עם הכיפה מתנהג כך או אחרת אני אומר תשאלו אותו.

לכן הפסקתי כבר מזמן לקטלג אנשים לפי המלבושים ולפי מה שהעיין רואה.

אינני יכול לדעת מי האיש העומד מולי כמה יראת שמים יש עליו? כמה הוא בבן אדם לחברו? איך התפילה שלו באמת [יש המתנדנדים חצי שעה אבל מחשבותם היו במקום אחר...]

נכון שברגע הראשון כשרואים בת במכנס עוברת המחשבה נו טוב היא לא כ"כ... אבל צריך לעבוד על הנושא הזה.

כמובן שמצד שני כל אחד כלפי עצמו צריך לברר מה היא ההלכה ולהשתדל לקיימה, אבל זה מה שהאדם כלפי עצמו צריך לחשב , אני לא יכול לומר שמי שלמשל כיפתו קטנה פחות דתי ממני, וכן הלאה מי שמתפלל בחטף [אני יכול להעיד שכשלמדתי ב"מרכז" תפילת ערבית ביום חמישי לאחר השיעור של הרב ישראלי זצ"ל הייתה המהירה ביותר 14 דק', מכאן שלא האורך קובע!]

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

מציע למרגול ללכת ללמוד קצת מחשבת ישראל וספרי הלכה ולחזור עם ידע ריאלי.

אם במחשבות אישיות עסקינן, מעולה. אבל בשם יהדות/הלכה או משהו כזה, את לא בכיוון בכלל!

תסתכל מה כתבתי למעלה יותר.

שזה אכן אסור.

אבל שזה לא לא-מוסרי בעיניי (היינו, אם גוי עושה כך - זה לא הופך אותו לאדם רע או מושחת).

גם לנסוע בשבת אסור. אבל האם זה הופך אדם למטונף או שזה הופך אותו למישהו שעובר על המצוות וההלכה? כמובן. שוב נקביל לגוי , כי כיהודים אנחנו מחוייבים לתורה ולהלכה. 

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הבגתי את זה בפוסט אחר, ומביא גם לכאן.

פעם היה באתר GYE תוכנית פורטיפיי לעבודה עצמאית. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או פורטיפיי התמכרות או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לפעמים השלב הזה מספיק. תנסה, מה אכפת לך.