אם כל דבר נתון בספק - אז ממילא גם הקביעה ש'אין אמת אחת'/'אין אמת מוחלטת' נתונה בספק, וממילא אולי אינה נכונה.
ואם הקביעה הזו איננה נכונה - הרי שהיא איננה נכונה.
אין 'פלורליזם' יותר צר אופקים מלקבל את כל הדעות 'חוץ מדיעות קיצוניות'.
ראשית, הפלורליזם נבחן דוקא ביכולת המדברים בשמו לקבל כל דעה, גם את אלו הנחשבות בעיניהם ל'קיצוניות'.
ושנית, אם להמשיך בבסיס הטענה השקרית הפוסט מודרנית ש'אין אמת אחת' - הרי שמי קובע מה נחשב קיצוני ומה לא - דבר יכול להחשב בעיני האחד לקיצוני, ובעיני האחר לדעה ממוצעת.
הכל מתומצת יפה במשפט שאמר איש שמאל רדיקאלי חובש כיפה, בשם 'דב הלברטל'.
הלברטל ערך ראיון עם ח"כ ישראל אייכלר ובמהלכו טען על עניין יהודי מסויים שהוא 'איננו מוסרי'.
אייכלר בתגובה שאל אותו בצורה ישירה: אמור נא בכנות - מי מקור המוסר שלך?
והתשובה שהוא ענה לו, ראויה לציון: 'אני'!!!
ובכן, ליהודי מאמין יש תורה, ובשבילו היא היא האמת המוחלטת, ואין בלתה (כמובן שפנים רבים לה אך זה עניין נפרד).
אדם שטוען שמקור המוסר שלו זה 'הוא עצמו' - מראה בכך שאמונה בה' זה הדבר הרחוק ממנו ביותר, וממילא אין להתפלא על דבריו.
