לא מפריעים להם. גם התינוקת שלנו משהקת הרבה ונשארת רגועה.
האם היא בוכה כשהיא משהקת? אם לא, כנראה זה לא מפריע לה. כשמשהו מפריע להם הם יודעים איך להודיע...
ולגבי הודעתך הראשונה:
אני לא יודעת אם המדיניות להרים מוצץ רק 3 פעמים היא טובה. בגיל הזה קשה להם להחזיק את המוצץ. הרבה פעמים הוא נופל ומחליק, והם בוודאי לא יכולים להחזיר אותו חזרה לפה.
אני זוכרת שקראתי פעם כתבה של ד"ר קטן שבה היא התייחסה לקשיים בגידול תינוק חדש. אחד הדברים שהיא כתבה שם זה "להרים לו את המוצץ בפעם ה-48" (או מספר דומה). אצל כולם זה ככה ובהחלט מתיש מאוד!
ובקשר לכמות הבכי שלה -
נניח שבאמת לא חסר לה דבר: היא לא רעבה, לא מלולכת, אין לה גרפס, הבטן לא כואבת וכו' (למרות שאין לנו שום דרך לדעת זאת בוודאות).
יכול להיות שהיא עייפה והיא לא מצליחה להירדם. הרבה פעמים הם עדיין לא יודעים להרדים את עצמם והם צריכים את העזרה שלנו, אם על הידיים, אם בנדנוד בעגלה, במנשא וכו'.
חוץ מזה, אל תשכחי, היא קטנה כל כך. היא הייתה רגילה תשעה חודשים להיות בתוכך ושום דבר לא חסר לה (חז"ל אומרים שאין לאדם ימים טובים כמו הימים שהוא היה ברחם). קשה להם להסתגל למציאות החדשה. הם זקוקים להרבה חום, מגע, קרבה ואהבה. זה צורך שלהם כמו מזון, ניקיון טמפ' מתאימה, ואולי אפילו יותר. כל הצרכיים הפיזיים מסופקים לגוף, אבל בהחלט יש לתינוקות גם צרכים נפשיים שחשוב לספק אותם לא פחות מהצרכים הפיזיים. הרב אבינר כותב שהשנה הראשונה (או התקופה הראשונה, לא זוכרת בדיוק) בגידול תינוק צריכה להיות כמו 'רחם סוציאלי' - להשתדל לספק להם את התנאים כמו ברחם...
אל תחששי שאם תחזיקו אותה הרבה היא תהפוך למפונקת. להפך. זה צורך ואם הוא לא יינתן לה היא תדרוש אותו עוד ועוד ולא 'תלמד' (ואם היא כן 'תלמד' זה יהיה רק על פני השטח ויהיה לזה מחיר). אם נותנים להם בנחת את הצומי והיחס שהם זקוקים לו, הם לומדים שהם מקבלים את מה שהם צריכים ואז הם הרבה יותר רגועים ונינוחים ולא 'לחוצים'.
אין ספק שעובר עליכם זמן קשה. את אחרי לידה, התינוקת בוכה הרבה... כל ההתחלות קשות (לנו ולהם).
אולי זה יעודד אותך שככל שהזמן עובר זה משתפר.
בהצלחה יקרה!
