דבריהם הם הם זכרונם. ומכיוון שזה קשוא לפורום. אז הנה משהו מתורתו:
הצניעות היא העמדה המבליטה שהעיקר זה החלק הפנימי והנסתר שבחיים. עמדה זו מופיעה בחיים המשפחתיים; מה המשפחה מבליטה? האם המשפחה מבליטה את עצמה כלפי חוץ או כלפי פנים? צניעות זה לא ההתמודדות עם יצרא דעריות, אלא זו גישה לחיות חיים פנימיים.
דבר ידוע הוא שאצל הערבים אין שום צניעות. זה שהם מוסתרים זה לא אומר כלום. הרצון להסתיר בא אצלם ממקום אחר, אדם יודע מה יש בלבו ולכן הוא חושש ממה שיש בלב חברו, והתוצאה היא שהוא מסתיר את אשתו. זה בעצם סוג של אלימות. אלימות כזו שבני האדם כולם עומדים עם חרבות, לכן האדם הולך ברחוב גם הוא עם חרב ובנוסף לה מגן לעמוד מול כל החרבות. האווירה הכללית היא מאד אלימה. מאד פרימיטיבית, מאד גסה, בלתי צנועה בכלל. כולם הולכים עם חרבות וכידונים, ועל מנת להתגונן האדם מתלבש כמו אביר בימי הביניים עם מגן שמקיף אותו סביב סביב, כדי שלא יראו אותו, שלא להיחשף לכל החרבות.
לעומת זאת, עמדה של צניעות, זה היכולת לפגוש את העולם הזה נכון. כלומר, לפגוש את העולם הגופני נכון. העולם הגופני הוא המגע עם עולם פנימי עשיר מאד. ולפגוש נכון את העולם הזה קוראים צניעות. האדם תופס את החיים נכון. לכן, עיקר הצניעות זה החיים המשפחתיים, כי החיים המשפחתיים יש בהם אמון ואהבה ושמחה ואחריות, המון! המון דברים מתפתחים בחיים המשפחתיים. בעצם העובדה שהם אינם פונים כלפי חוץ, אל מלחמת החיים הגלויה, אלא הם פונים כלפי פנים, זה כבר אומר שעולם שלם של אחריות, מוסר וצִדקות מתחולל בתוך החיים פנימה. זו הסיבה שהצניעות היא הנושא המהותי למשפחה....
הצניעות זה הנושא המהותי, "הצנע לכת עם אלוקיך". הבלטת העולם הפנימי. אני מצניע, כי אני לא נותן לדברים הפנימיים להיחשף מיד. הג'ונגל מתאים לגידול חיות כי אין להן צניעות. תמיד הם שופים לעין השמש. ברגע שחיה נולדה, היא עומדת מיד במלחמה, מרגע שנולדה היא צריכה להגן על עצמה, היא צריכה מיד צבעי הסוואה, היא מתחבאת מיד במאורה.
לעומת החיה, האדם עובר תהליכים ארוכים מאד. על מנת שהתהליכים המשמעותיים שהוא עובר יוכלו להתפתח ולא יצטרכו להתעמת עם העולם שבחוץ עליו להצניע את החיים שלו .
שבת שלום!