בעזהי"ת.

נראלי שמקרה שתיארת הוא ממש קיצוני...

לכן תרשה לי להניח שמספר הבנות המוכנות להקרבה כזאת היא מועטה.

דעתי האישית היא שזה ממש לא בריא, זה כמו בעל בקרבי...

אני לא הייתי מסתדרת עם זה, ואני גם לא חושבת שזו הדרך הנכונה והטובה.

בעזהי"ת.

אמרתי שהמצב שתואר בעייתי.

בחור בשנה הראשונה לא אמור להיות בבית המדרש עד 11 בלילה. יש זמנים שביטולה הוא קיומה...

אם יש לך כוחות ללמוד בכזאת התמדה אז זה דבר טוב.



לגבי שנה ראשונה כמו שאמרו הרבה רבונים........סדר ערב יהיה נקי לביתו.

והיו ישיבות שהיו מגרשים את הנשואים שנה ראשונה הביתה סדר ערב למרות שרצו להמשיך ללמוד.

לא הרבה, כמו שאין הרבה בנים שזה ייעודם בעולם, אבל בהחלט יש כאלה.

ברגע שבנאדם מתחתן=הוא לוקח אחריות על המשפחה שלו.

אצלינו בישיבה הרב העיף אברכים שנשארו לסדר ערב לפחות בשנים הראשונות,והבנתי שזה כך בישיבות נוספות

"נקי יהיה לביתו שנה אחת"

נקודה נוספת,שגם אם האשה אומרת שהיא מוכנה,שמגייעים תכלס למצב זה נהיה הרבה יותר מורכב..

הודיה צדיקה זו שאיפה בריאה - בהנחה שאת מבינה במה זה כרוך.

מנגד צריך לאזן ולאמר שאל תפסלי אם הוא לא כזה

יש הרבה מה להאריך אבל לא זו השעה

רק נקודה קטנה לכל הלחוצים:

בחור שמשתגע על התורה בצורה אמיתית בדרך כלל מלווה באנשים שמחברים אותו לקרקע.

רמים ראש ישיבה וכו וכך גם אם קורה שחורג מאזנים אותו

באמת מטורף כולו על לימוד התורה או ש..הוא עושה קצת פוזות..

בעז''ה עם עזרה מה' הטוב וממכם אני יצליח למצוא דבר כזה..

אני רוצה ילדים צדיקים!!

ובעל צדיק..

בדיוק כמו שקשה להבחין בין מי שבאמת מוכנה להגשים את מהותה באופן הזה לבין מי שסתם עושה פוזות.

חלילה לא עקיצה לכיוונך

ה' הטוב בוחן כליות ולב ומה' אישה לאיש

מכירים .בודקים. ומבררים .

ותאמיני לי שבעניין הזה מהר מאוד יודעים מה בשביל הפוזה ומה אמיתי

בעז''ה שנזכה..

אבל מעניין אותי לדעת מה המאירי אומר על זה??

רק שים לב שאני בצד שלך

לא ראיתי את המאירי (אשמח אם  תביא ציטוט או לפחות מקור כדי שנחכים)

דברי היו מופנים אל אחינו הלחוצים - קרי אלו שאמרו שזה לא טיבעי ולא בריא

ולהם כתבתי שגם אם לא סומכים על בחור ש"משתגע" שידעו שהוא לא לבד במערכה

אני סומך רק על הניסיון.

ראיתי בני עליה עם איזון טיבעי וראיתי גם כאלה שהיה צריך להזכיר להם כל מיני דברים פשוטים .

הביטוי משתגע הוא לא הגדרה שלי ולא בא חלילה באופן שלילי

פשוט נזכרתי פה בדברי האורח חיים הקדוש דברים כ"ו י"א ד"ה ושמחת בכל הטוב

"ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"

נכון כיוונתי לדו משמעות

כשם שבתגובתך אלי השתמשת בביטוי 'משתגע' "כהגדרתי"

כך אני השתמשתי בו אל הלחוצים "כהגדרתם" אך לא בלשונם אלא בלשון האו"ח המצוטטת לעיל

זו לא פשט אלא מילה מילה מלשונו הקדוש

ולענ"ד הרב כיוון פה שמי שיטעם טעם תורה בהחלט "יפרוץ מסגרות" בלשוננו .

(אבל זה הסבר שלי ועל זה תחלוק חופשי)

צפוני- מבוגר מפראמדיק באי אלו שנים.... וצ.ע. אם לצפוני באמת יש סמיכה לרב או לא..... ככה שזה לא תלוי בנו לתת לאנשים תארים וכינויים שהם לא בחרו לומר לנו אותם

פרמדיק הוא צעיר ממני בגיל אבל ברור לעין כל מי שקרא דבר או שניים מחידושיו שהוא  תלמיד חכם

לגבי סגנות. לא יודע....  קשה לי המרחק למרות שגם הוא צפוני

מסכים בשמחה להיות תלמיד

לפשוט את הספק שלך

תהיי סמוכה ובטוחה שאין לי סמיכה. ובלילות חורפיים ....

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t392961#4705287

אלו נשים שמן הסתם בהמשך הפכו להיות נשיהם של גדולי התורה/הדור,

וזה ממש ממש ממש נדיר (כמו שאין הרבה נשים שיסכימו או פאליו שירצו שבעלן יהיה בכיר בצבא...)

אני מעריכה מאוד מאוד מאוד את לומדי התורה, ואת נשותיהם התומכות.

אך אני לא חושבת שאני הייתי שורדת ככה...

לגבי "בריא או לא"- תשמעו, למרות שעוסקים בתורה כל היום, זה לא מחייב שהבית ימלא פתאום תורה: הבעל צריך להיות בעל מידות טובות טובות ולשמח את אישתו בזמנים המועטים שהוא בבית, וגם להיות בעל טוב, וגם ליישם את תורתו בחייו. זו לא נוסחה בדוקה לדעתי- לומד תורה- ביתו תורה!

אצלנו בישיבה יש אברך עם ילדים שחוזר פעם ביומיים,ואחד הר"מים אצלנו כשהוא עוד למד אז הייתה תקופה שהוא חזר הבייתה פעם ב5 ימים,אז נכון,זה אולי באמת ליחידי סגולה..

אבל לחזור ב11 זה לא נראלי בשמיים,ונכון,צריך בשביל זה אישה עם מסירות נפש שזה מה שהיא רוצה..

ולענ"ד,יותר מאוחר כיוצאים לעבוד,וחוזרים נגיד ב4,אין סיבה לא לשבת ללמוד עד 11..

אבל אולי זו את רק דעתי..

הלכנו לישון ב6..

לא חוט אחד - אלא שמיכה שלמה...

אבל משוכנע שלא חסרים גדולים שגדלו בדרך ה"נורמלית".

בכל מקרה, מי שקשור כראוי לרבותיו יכול לבטוח בכך שירסנו אותו כשהוא

מגזים. כך נראה לי.

וזה רשום אצלהם בהסכם נישואיהם, יש לו חדר בישיבה.

גר באיזור י-ם.

הוא אדם מיוחד לא מתאים לכל אחד/ת (וזה לא קשור לזה שהוא חרדי)

שכחתי לציין שבשנה הראשונה לנישואים הוא היה בביתו למרות ההסכם, והקשיב לכל דבר ודבר שלה ונתן מלוא תשומת לב.

כמובן שבמקרה הצורך הוא הולך לבית (אך רוב השבועות אשתו לא קוראת לו)

מקשים ואם בעלה לא הגון מה הרבותה שהיא עושה רצונו שאינו ראוי ?

התרוץ הוא , שאישה כשרה מעצבת את רצון בעלה שרצונו יהיה ראוי.מתאילפמניסטיות. אני הכרתי זוג אשר האשה דחפה ועודדה את בעלה להגיע להישגים. המהלך הניב פירות מפני שהבעל היו לו הכישורים איני בטוח שעם בעל אחר התוצאות היו זהות. אני מבין שאת רוצה במהלך כזה אני מקווה שאת מבינה את המשמעות של התנהלות כזו מבחינה כלכלית ,מבחינה נפשית שלך ומבחינת התנהלות הבית.

כדי לא להתמוטט את צרוכה בעל טוב לב.

בעל שאינו אנוכי! בעל אשר יקום בלילה עשר פעמים לילד בוכה. בעל אשר בעת הצורך יכין לעצמו אוכל, בעל אשר, בעת הצורך ינקה ויסדר את הבית, בעעל אשר יחליף תינוק, בעלאשר יקפל כביסה, על אשר יטפל בילדים כאשר אישתו נחה, בעל אשר ינהל את כל צורכי הבית כאשר אישתו עובדת או לומדת. בעל אשיר ישים לב לחובותיו לפי הרמבם וארה ככסותה ועונתה. וכן ישים לב למה הוא התחייב בכתובה. כמו כן ישים לב שעליו להשתדל למלא את רצונך ולבקש הסכמתך בנושאים מסוימים..

בקיצור הוא צריך להיות טוב לב והוגן.

בהצלחה

לי לפחות יש עוד דרך ארוכה עד לשם....

אגב-בוקר טוב.

תגובה לפרמדיק.....

כמה ולמה? נתון ל"מיקוח" לכשיגיע העת בע"ה.

לא פשוט, לא מתאים לכולן, לא מתאים לכולם, ב"החלט מזכיר את דילמת הבעל בקרבי אבל אינו דומה השונה

אהמ אהמ!!!

רק כי אין להם כח לאישה שתשלח אותם לשיעור וכו'.

בצורה אחרת - הלכו להתפלל במניין ולשמוע שיעור, אבל בדרך עברו דרך המשרד....

יש דבר הנקרא מסירות נפש לקיום מצוות , בכלל זה גם מסירות נפש לתורה ולא רק מצד הבעל.

רעייתי כשלמדתי לרבנות אמרה לי שאם אני לומד היא לא צריכה אותי בבית . ובאמת היו זמנים שנשארתי בכולל עד מאוחר מאוד ישנתי אצל חבר קרוב לכולל ולמחרת קמתי לוותיקין וחזרתי ללמוד עד מאוחר והגעתי הבייתה רק בלילה. כך היית תקופה של כמה חודשים כל שנה.

גם היום אני לומד כל יום דף יומי והשיעור הוא בשעה לא נוחה מבחינת הבית , אבל כאן חוזרת האימרה למעלה כל זמן שאתה לומד [ולא ישן , ואו מפטפט ...] אני אסתדר.

זה מסר שנקלט גם לילדים שאין דבר יותר חשוב מלקבוע זמנים לתורה.

לדעתי זה המסר בסיפור של רבי עקיבא ורחל [אישתי אולי דומה לרחל רק החלק השני במשוואה קצת צולע...]

מה שכן ישנם סביבי הרבה זוגות צעירים בוגרי ישיבות שאינם לומדים כל יום בגלל הסיבה שקשה לאישה בבית להתמודד עם ההשכבה לבד וכו' , זה מסר לא נכון לילדים. אם אנחנו מבינים שכשהבעל הולך למילואם זה חשוב ומה לעשות צריך להסתדר לבד אז גם לתורה צריך יחס כזה לפחות.

באמת שאני לא יודע,אבל למה ההשוואה לא בסדר?אם למילואים אפשר להסתדר,אז למה בשביל שהבעל ילמד תורה לא?אני לא מצפה שכל אחת תוכל ותרצה ותשאף לזה אבל אני כן רואה דמיון..

ראשית אשריך וטוב לך שאתה לומד תורה ואשתך מבינה מה הערך ומשתתפת במאמץ

בטוחני שהיא גם רואה פירות ... וגם בחינוך הילדים.

בעניין הזוגות שסביבך

בוגרי ישיבות שלא לומדים כל יום זה לא כי קשה לאישה אלא כי קשה להם.

אם תשאל למה?  אז זה נושא לפורום שלם "בוגרי ישיבות והקשר לתורה" -טרם נפתח

הקדמה אחרונה : אני בעד לימוד תורה בכל אופן בכל כמות ובכל איכות ובלבד שתהיה תורה כל אחד לפי כוחו.

ובכן אין שום סבה לשום אישה בעולם למסור נפש על התורה שבעלה לא רוצה ללמוד. (להרחבה עיין בתגובתו של אדמין קצת מעליך)

כלמר אם הבעל מאוד רוצה ללמוד תורה ונפשו חשקה בתורה דווקא בזמן השכבת הילדים זהו סימן מובבק שכל רצונו הוא לא לעזור לאשתו ולעשות כל דבר חוץ מלהיות בבית

אם היה לומד בזמנים אחרים אז גם לשיעור בזמן הרגיש אשתו היתה שולחת אותו (ולא רק מסכימה אלא שולחת)

למבינים  : "תפילות אבות תיקנום" כדי לא להיות בבית.

תורה כזאת.. ?  בטח שזה יהיה המסר לילדים שלהם!

אני מסתכל על הדברים ממרחק של כ 20 שנות נישואים.

כשעוד הייתי אברך וכל היום למדתי רק בערב כשבאתי הבייתה התעסקתי בדברים שונים ואז ביתי הבכורה [שהיום היא חיילת ...] אמרה לי פעם 'אבא מדוע אינך קובע עיתים לתורה?' ואז הבנתי את המסר היא לא ראתה אותי לומד או הולך לשיעור!!!

אני עדיין חושב שהילדים לא מבחינים בלמה אבא לא הולך לשיעור תורה הם רואים כן הולך לא הולך.

ועוד יותר מכך אני מלמד במקיף דתי והתחלתי להבין בזמן האחרון עוד משהו כשהילדים רואים את ההורים מתעסקים בדברים שופים הם חושבים שאלו החיים ואז החיים שלהם ריקים מתוכן כי הם לא ראו את ההורים מתעסקים במשהו בעל תוכן. נכון אצלם זו ריקנות אמיתית שהאבא אפילו לא קורא ספר טוב אלא אולי עיתון ורואה ספורט , אבל מי שרוצה עוד משהו צריך תמיד להתבונן גם בדוגמא הזו.

כחודש אחרי שהתחתנו שאל אותי הרב מוטי גנירם שלמד איתי בכולל כבר קבעת חברותא לערב אמרתי לו שלא עדיין יש מלא סידורים שלא הספקנו ואז הוא אמר לי אף פעם לא תגמור תיקבע חברותא בבית אפ' מספר פעמים בשבוע זה חשוב. והיום אני מבין עוד יותר את מה שהוא אמר לי.

ודבר אחרון כשהתארסנו הלכנו , כמנהג במרכז, לר' אברום והוא אמר לנו זכה עזר - שהוא הולך לתפילה היא בבית עם הילדים וכן הלאה [לימוד תורה וכד'] וההיפך כשהיא ... לא זכה כנגדו הוא הולך ל... גם היא כנגדו הולכת ל... והילדים מופקרים.

השיתוף הוא הנכון והפורה ביותר לחיי נישואין.

אחר. מתכוונת לקחת את המכלול-עם הטוב והרע,הרצונות,היכולות והחסרונות.

מלכתחילה אני מחפשת גבר שכן יש בו כוחות לשבת וללמוד רוב היום.

אני ל-א רוצה בעל רב,בוודאי לא שיהיה הרב שלי.לא מחפשת איזה ת"ח.מחפשת יהודי פשוט שעובד את הי"ת בשמחה.

אני גם בעניין של בעל שלומד בשנים ראשונות-ואח"כ יוצא לעבוד.

אם בשנים הראשונות שהוא לומד הוא פחות יהיה בבית-מקובל עליי.

וכמובן... "רבות מחשבות" וכו'.

שהוא היה אצל הראש ישיבה שלו בבית השבוע ואשתו נכנסה ואמרה ש "היא צריכה לשאול משהו את הרב" ואני ריחפתי לי במחשבות על שאין יותר מרווה נחת מלהגיע ללקרוא לבעל "הרב".. אחח..

מן הסתם יש אבל..נשמע הזוי.

ישיבות הנשים שלהן לא היו מסכימות שימשיכו ללמוד..

בעל צדיק שלומד תורה כל היום - חלום.

אבל זה נראה לי קצת לא מציאותי,

ואני אישית לא הייתי מסוגלת לזה..

אני רוצה בעל דוס שלמד כמו שצריך... ז"א, היה בכל הסדרים ובכל השיעורים שצריך ?עד? החתונה, ואחרי החתונה- ?עיתים? לתורה.

החלום שלי-

בעל שבבוקר ובערב נמצא לעזור [מה לעזור?!?! זה לא רק התפקיד שלי. זה לא עזרה פה. זה פשוט מימוש תפקיד.. גם אני וגם הוא צריכים להיות עם הילדים!] עם הילדים..

וא"א שרק אני אהיה המפרנסת, כי ברוב המקרים אני אצטרך לעבוד עד מאוחר ולא באלי ילדים בצהרון.. זה עושה לי רע><

אז הוא גם ילך לעבוד.

מתי הוא ילמד?

יהיה לו זמן, אל תדאגו. בעז"ה אחרי שהילדים ישנו- אם הוא ירצה-- אני אבעט אותו מהבית שילך ללמוד, מצידי עד 5 לפנות בוקר. [טוב, לא באמת... לא באלי לי לישון לבד..]

אבל באמת שהשאיפה שלי זה לא בעל שיושב ולומד כל היום.

השאיפה שלי זה יהודי טוב.. ויהודי טוב לא חייב ללמוד כל היום!! מידות טובות לא באות רק מתוך לימוד!!!! 

וזקנם יורד על פי מידותיו כזקן אהרן הכהן בשעתו...

סתם, האמת שלא מצמרר... רק די מובן.

זה לא פסגת השאיפות שלי...

יש בית, ילדים, חיים מעבר לכולל.

הבעל צריך להיות מעורב גם בזה.

פעם שעתי-אני חושבת את הרב יעקב אריאל- שמחנכים אותנו על הסיפור של רבי עקיבא ואשתו, אבל שוכחים שרבי עקיא היה אחד בכל הדורות, ולא כל מי שיושב בבית מדרש הוא רבי עקיבא.

או במילים שלי, יש הרבה בנות/ נשים שמוסרות את נפשן על לימוד התורה של בני הזוג (אפילו אם זה "רק" דף יומי) בשמחה, וחשוב שגם בן הזוג ישאל את עצמו האם הוא ראוי לזה.

בהצלחה

אני מכירה זוג כזה.

לא בטוח שכך תיארו שייראה ביתם, אך עם השנים הגיעו למסקנה שזה רצונם.

איך זה בא לידי ביטוי?

הבעל לומד,

האישה עובדת,

האישה מגדלת את הילדים,

האישה מנקה,

האישה מסדרת,

האישה מבשלת,

הבעל לומד,

הילדים מעריצים את אבא,

האישה מתמוטטת מעייפות,

האישה שואבת כוחות עילאיים וחיות מכך שבעלה לומד,

הבית הפוך ומבולגן בצורה שלא תיאמן,

הילדים שמחים,

האישה שמחה,

הבעל לומד,

משפחה מקסימה!

אז כל אחד ושאיפותיו תוך מודעות להקרבה בתחומים השונים,

והבנה שגם אם אישה רוצה בעל לומד תורה

היא עדיין בן אדם ויש לה כוחות מוגבלים

ולבית צרכים מרובים.

חשוב לעשות סדרי עדיפויות כדי להחזיק מעמד.

רק בריאות ושמחה!

(ודרך אגב, זאת לא אני )

מול הגמרא..

אבל תחשבו רגע הפןך. האים יש בנים שמוכנים להקריב את עצמם בשביל שאישתם תלך לממש את כל האידיאלים שלה והם ישבו בבית לפעמים עם הילדים ויחכו לה?(ובעצם ישמשו גם כאימא)

ואפילו עוד לא אברכית...

אחד לדבר תורה..

והשני להבנת ההקשר...

נדמה לי שבשאלה טמונה הנחת יסוד אשר לא הוצגה..

השאלה המקדימה היא מה הבת ובעצם גם הבן  מצפה כיצד יתנהל הבית שהוא שותף בו.?

מה יהיה מקור הפרנסה? באיזו מידה הבית יהיה בית של תורה. בית אשר כל המשתתפים התורה תהיה חשובה בעיניהם.בית אשר אף אחד לא מוותר על שום דבר ובוודאי מצהיר מדי פעם שהוא ויתר לשני על מה שהוא.. אם מי שהוא מוותר משמעות הדבר שהוא ציפה למה שהוא אחר אשר לא קיבל. נראה לי שגישה זו כוללת בתוכה מוקש לטרוניות מצד הבחורה או מצד הבחור. עצם הדיון אודות ויתורים משמעו השוואות בין בחורים שונים או בחורות שונות. להעמיד כל מעמד או מעמדת על סרגל ולקבוע מי קודם ומי אחר ון. הבעיה היא שאדם הוא רב ממדי ומספר אחד לא מאפין אותו אלא מספר ערכים. כדי להשוות בין שני אנשים יש לצרף לכל תכונה או ממצא שקלול חשיבותו ואחר כך להפעיל את האלגוריתם המתאים. לעיתים כאשר תתקבל התוצאה הבחורים והבחורות כבר נעלמו. בלבלתי אותך. באמת לא בכוונה תחילה. אני נהגתי אחרת כאשר הכרתי מי שהיא לא השויתי אותה לאף אחת גם לא למודל כל שהוא שלא היה לי בראש. אלא בא בחשבון או לא . אם כן המשך הברור יעשה עימה. איני מתימר להגיד שזו השיטה האידיאלית. לפחות היא חוסכת הרהורים מיותרים.

בתור הקדמה...

ידעתי\נו שאני לא אהיה אברך כל ימי חיי, אך כמה שנוכל, כך נעשה. כיום אני לא אברך.

לעצם העניין:

אין שאלה לענ"ד אם להיות בבית או לא. השאלה היא אם לומדים או לא. בשבילי ללא רכב (אמרנו אברך...) להגיע לבית מדרש דרש הרבה זמן, אז ברור שכדי ללמוד והרבה צריך בבית. ואז כבר בשנה הראשונה ב"ה אשתי הייתה בהריון, מה שאומר שנתוסספו לה שעות שינה (בערך מ9 בערב?) ואז מה שנשאר לי לעשות היה, או להתבטל או להתקדם. בחרתי ב"ה בדרך הנכונה. וכך נוצרה מציאות שמהשעה 9 בערב לערך אני לומד תורה, לפעמים בבית לפעמים בבית המדרש, מציאות שקיימת בעצם עד היום הזה(עם מגבלות היצה"ר ושאר העיסוקים). בתור אברך הייתי מוצא את עצמי לומד עד השעות הקטנות של הלילה עם קפה ביתי משובח ומעורר, עם אווירה שהתאימה רק לי. אשתי (הצדיקה כבר אמרתי?) 'התרגלה' להיות בערבים בדר"כ לבדה, ולפעמים הערבים שייכים לנו. ב"ה יש בהמשך עוד ילדים, כך שצריך להגיע לפני 8 להשכיב ילדים לצחצח שינים וכו' ואז יש ארוחת ערב זוגית+שיחה ואז הערב שייך להשי"ת. כמובן שזה דורש הכנה רוחנית וכו', אבל בעיקר זה צריך לבוא בזרימה טבעית. שהרי אנו אומרים כל יום על התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר- כמו שיש בתוכנו גידים עצמות איברים וכו', יש בתוכנו גם זרימה טבעית של 'חיי עולם' של חיי תורה, אז שיהיה בהצלחה לכל הבנות...

כמובן, כיום מי שהכי 'עצבני' על הלימוד, שאלמד וש'זה לא משנה עד מתי' וכו' זאת אשתי. ממש כך, אשתי ממש רוצה שאלך ללמוד. לדעתי גם אם הייתי הולך לכמה ימים היא לא הייתה מסרבת, להיפך, העיקר התורה...

אותו כל יום או מה? שתחכה לו כל יום עד 11?? והילדים מה אח"כ-לא יראו את אבא שלהם??

אני לא חושבת שזה בריא ואני לא שואפת שבעלי יהיה קבור כל היום בישיבה-כן שילמד תורה בשיעורים וחברותות קבועות אבל שלא יהיה כל יום וכל הפרנסה תהיה על האישה???

טוב?

השאלה הייתה אם הייתי מוכנה להקריב, להקריב בהגדרה זה למסור משו ששיך לך ולתת אותו בלי להתחרט. אני בטוחה שהעולם צריך שיהיו כאלה שילמדו תורה אבל אני גם חושבת שבאותה מידה להקים משפחה הבנויה על התורה זה חלק מזה ולא צריך להיות מנוגד. ובנויה על התורה זה לא בהכרח בעל בישיבה ואישה שנקרעת כדי לגדל את הילדים שלא מכירים את אבא- אבא לומד אסור להפריע אבא בישיבה וכו'.. ילדים צריכים אבא שיגדל אותם אבא שיהיה איתם ולא רק שילמד ויתפלל שיגדלו לתורה ולמצוות אלא גם וגם..

"מוכנות להקריב את עצמם"? לא נשמע טוב בכלל.

מילא הבעל משקיע את כל זמנו בללמוד, והאשה עוזרת לו בזה, נשמע סביר, אבל על חשבון הזוגיות, 

או על חשבון היחסים המשפחתיים עם הילדים שלו...

פשוט היחסים יהיו אחרת ממה שאתה, אני, אנחנו רגילים .

יכול להיות לו יחסים מאד משפחתיים עם הילדים, אבל למה הוא צריך לעשות אותם לפי הנורומות שכולם רגילים?

אולי הזמן איכות שיש לו בשבת איתם שווה יותר ממה שאנשים רגילים עושים באמצע שבוע, וכו'.

אותו דבר לזוגיות.

בעיני זאת לא זוגיות תקינה. לפחות לא לאורך שנים.

כי אם הוא לא יהיה סופר בישיבה, הוא יהיה סופר בצבא..(קבע) אז נשאר לו רק לבחור בין שניהם.

בעיני בית של תורה שבו כל הבית מתמסר לתפקיד/שליחות של האבא, הבית נהיה הרבה יותר מיוחד, ערכי, אחדותי..

וכמובן, זה בתנאי שגם לאמא יש רעל בעיניים..

שנזכה. עוד השנה בעז"ה! אנו וכל עם ישראל!

בשורות טובות

זאת לא משפחה תקינה וזאת לא מציאות תקינה זאת מציאות מעוותת בשביל מה לך להתחתן? כדי להגיד יש לי בעל? לשים כיסוי ראש?

לא מבינה למה כ"כ חשוב לבנות שהוא יהיה סופר בצבא או סופר בישיבה כמו שאמרת.. 

קשה לי עם זה..

או לפחות חלק ממנו. ונחרדתי עד דמעות. גמלתי בלבי שאעשה הכל כדי שהצדיק שלי ילמד. הכל..

אבל די לחכם ברמז.

סופסוף אפשר לחזק גם החלטות ולא רק יאוש בפורום הזה

אשרייך

ואשריו (שיתגלה כבר)

ואשרי עם ישראל שבורך בכם

החלטה אמיצה ויהי רצון שחפץ ה' בידך יצליח

או במילים אחרות

עם צדיקה כתמר - בטח שיפרח

פינת ההסתייגות ע"מ להרבות שלום

(כמובן בלי להמעיט מערך מי שלא...)

מאד מפעימה.

ולוואי שתצליחי.

ב"ה

בטח שיש כאלה רק שרובם מתחרטות ולחקלם באמת לא אכפת!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!