בעזהי"ת.

נראלי שמקרה שתיארת הוא ממש קיצוני...

לכן תרשה לי להניח שמספר הבנות המוכנות להקרבה כזאת היא מועטה.

דעתי האישית היא שזה ממש לא בריא, זה כמו בעל בקרבי...

אני לא הייתי מסתדרת עם זה, ואני גם לא חושבת שזו הדרך הנכונה והטובה.

בעזהי"ת.

אמרתי שהמצב שתואר בעייתי.

בחור בשנה הראשונה לא אמור להיות בבית המדרש עד 11 בלילה. יש זמנים שביטולה הוא קיומה...

אם יש לך כוחות ללמוד בכזאת התמדה אז זה דבר טוב.



לגבי שנה ראשונה כמו שאמרו הרבה רבונים........סדר ערב יהיה נקי לביתו.

והיו ישיבות שהיו מגרשים את הנשואים שנה ראשונה הביתה סדר ערב למרות שרצו להמשיך ללמוד.

לא הרבה, כמו שאין הרבה בנים שזה ייעודם בעולם, אבל בהחלט יש כאלה.

ברגע שבנאדם מתחתן=הוא לוקח אחריות על המשפחה שלו.

אצלינו בישיבה הרב העיף אברכים שנשארו לסדר ערב לפחות בשנים הראשונות,והבנתי שזה כך בישיבות נוספות

"נקי יהיה לביתו שנה אחת"

נקודה נוספת,שגם אם האשה אומרת שהיא מוכנה,שמגייעים תכלס למצב זה נהיה הרבה יותר מורכב..

הודיה צדיקה זו שאיפה בריאה - בהנחה שאת מבינה במה זה כרוך.

מנגד צריך לאזן ולאמר שאל תפסלי אם הוא לא כזה

יש הרבה מה להאריך אבל לא זו השעה

רק נקודה קטנה לכל הלחוצים:

בחור שמשתגע על התורה בצורה אמיתית בדרך כלל מלווה באנשים שמחברים אותו לקרקע.

רמים ראש ישיבה וכו וכך גם אם קורה שחורג מאזנים אותו

באמת מטורף כולו על לימוד התורה או ש..הוא עושה קצת פוזות..

בעז''ה עם עזרה מה' הטוב וממכם אני יצליח למצוא דבר כזה..

אני רוצה ילדים צדיקים!!

ובעל צדיק..

בדיוק כמו שקשה להבחין בין מי שבאמת מוכנה להגשים את מהותה באופן הזה לבין מי שסתם עושה פוזות.

חלילה לא עקיצה לכיוונך

ה' הטוב בוחן כליות ולב ומה' אישה לאיש

מכירים .בודקים. ומבררים .

ותאמיני לי שבעניין הזה מהר מאוד יודעים מה בשביל הפוזה ומה אמיתי

בעז''ה שנזכה..

אבל מעניין אותי לדעת מה המאירי אומר על זה??

רק שים לב שאני בצד שלך

לא ראיתי את המאירי (אשמח אם  תביא ציטוט או לפחות מקור כדי שנחכים)

דברי היו מופנים אל אחינו הלחוצים - קרי אלו שאמרו שזה לא טיבעי ולא בריא

ולהם כתבתי שגם אם לא סומכים על בחור ש"משתגע" שידעו שהוא לא לבד במערכה

אני סומך רק על הניסיון.

ראיתי בני עליה עם איזון טיבעי וראיתי גם כאלה שהיה צריך להזכיר להם כל מיני דברים פשוטים .

הביטוי משתגע הוא לא הגדרה שלי ולא בא חלילה באופן שלילי

פשוט נזכרתי פה בדברי האורח חיים הקדוש דברים כ"ו י"א ד"ה ושמחת בכל הטוב

"ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"

נכון כיוונתי לדו משמעות

כשם שבתגובתך אלי השתמשת בביטוי 'משתגע' "כהגדרתי"

כך אני השתמשתי בו אל הלחוצים "כהגדרתם" אך לא בלשונם אלא בלשון האו"ח המצוטטת לעיל

זו לא פשט אלא מילה מילה מלשונו הקדוש

ולענ"ד הרב כיוון פה שמי שיטעם טעם תורה בהחלט "יפרוץ מסגרות" בלשוננו .

(אבל זה הסבר שלי ועל זה תחלוק חופשי)

צפוני- מבוגר מפראמדיק באי אלו שנים.... וצ.ע. אם לצפוני באמת יש סמיכה לרב או לא..... ככה שזה לא תלוי בנו לתת לאנשים תארים וכינויים שהם לא בחרו לומר לנו אותם

פרמדיק הוא צעיר ממני בגיל אבל ברור לעין כל מי שקרא דבר או שניים מחידושיו שהוא  תלמיד חכם

לגבי סגנות. לא יודע....  קשה לי המרחק למרות שגם הוא צפוני

מסכים בשמחה להיות תלמיד

לפשוט את הספק שלך

תהיי סמוכה ובטוחה שאין לי סמיכה. ובלילות חורפיים ....

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t392961#4705287

אלו נשים שמן הסתם בהמשך הפכו להיות נשיהם של גדולי התורה/הדור,

וזה ממש ממש ממש נדיר (כמו שאין הרבה נשים שיסכימו או פאליו שירצו שבעלן יהיה בכיר בצבא...)

אני מעריכה מאוד מאוד מאוד את לומדי התורה, ואת נשותיהם התומכות.

אך אני לא חושבת שאני הייתי שורדת ככה...

לגבי "בריא או לא"- תשמעו, למרות שעוסקים בתורה כל היום, זה לא מחייב שהבית ימלא פתאום תורה: הבעל צריך להיות בעל מידות טובות טובות ולשמח את אישתו בזמנים המועטים שהוא בבית, וגם להיות בעל טוב, וגם ליישם את תורתו בחייו. זו לא נוסחה בדוקה לדעתי- לומד תורה- ביתו תורה!

אצלנו בישיבה יש אברך עם ילדים שחוזר פעם ביומיים,ואחד הר"מים אצלנו כשהוא עוד למד אז הייתה תקופה שהוא חזר הבייתה פעם ב5 ימים,אז נכון,זה אולי באמת ליחידי סגולה..

אבל לחזור ב11 זה לא נראלי בשמיים,ונכון,צריך בשביל זה אישה עם מסירות נפש שזה מה שהיא רוצה..

ולענ"ד,יותר מאוחר כיוצאים לעבוד,וחוזרים נגיד ב4,אין סיבה לא לשבת ללמוד עד 11..

אבל אולי זו את רק דעתי..

הלכנו לישון ב6..

לא חוט אחד - אלא שמיכה שלמה...

אבל משוכנע שלא חסרים גדולים שגדלו בדרך ה"נורמלית".

בכל מקרה, מי שקשור כראוי לרבותיו יכול לבטוח בכך שירסנו אותו כשהוא

מגזים. כך נראה לי.

וזה רשום אצלהם בהסכם נישואיהם, יש לו חדר בישיבה.

גר באיזור י-ם.

הוא אדם מיוחד לא מתאים לכל אחד/ת (וזה לא קשור לזה שהוא חרדי)

שכחתי לציין שבשנה הראשונה לנישואים הוא היה בביתו למרות ההסכם, והקשיב לכל דבר ודבר שלה ונתן מלוא תשומת לב.

כמובן שבמקרה הצורך הוא הולך לבית (אך רוב השבועות אשתו לא קוראת לו)

מקשים ואם בעלה לא הגון מה הרבותה שהיא עושה רצונו שאינו ראוי ?

התרוץ הוא , שאישה כשרה מעצבת את רצון בעלה שרצונו יהיה ראוי.מתאילפמניסטיות. אני הכרתי זוג אשר האשה דחפה ועודדה את בעלה להגיע להישגים. המהלך הניב פירות מפני שהבעל היו לו הכישורים איני בטוח שעם בעל אחר התוצאות היו זהות. אני מבין שאת רוצה במהלך כזה אני מקווה שאת מבינה את המשמעות של התנהלות כזו מבחינה כלכלית ,מבחינה נפשית שלך ומבחינת התנהלות הבית.

כדי לא להתמוטט את צרוכה בעל טוב לב.

בעל שאינו אנוכי! בעל אשר יקום בלילה עשר פעמים לילד בוכה. בעל אשר בעת הצורך יכין לעצמו אוכל, בעל אשר, בעת הצורך ינקה ויסדר את הבית, בעעל אשר יחליף תינוק, בעלאשר יקפל כביסה, על אשר יטפל בילדים כאשר אישתו נחה, בעל אשר ינהל את כל צורכי הבית כאשר אישתו עובדת או לומדת. בעל אשיר ישים לב לחובותיו לפי הרמבם וארה ככסותה ועונתה. וכן ישים לב למה הוא התחייב בכתובה. כמו כן ישים לב שעליו להשתדל למלא את רצונך ולבקש הסכמתך בנושאים מסוימים..

בקיצור הוא צריך להיות טוב לב והוגן.

בהצלחה

לי לפחות יש עוד דרך ארוכה עד לשם....

אגב-בוקר טוב.

תגובה לפרמדיק.....

כמה ולמה? נתון ל"מיקוח" לכשיגיע העת בע"ה.

לא פשוט, לא מתאים לכולן, לא מתאים לכולם, ב"החלט מזכיר את דילמת הבעל בקרבי אבל אינו דומה השונה

אהמ אהמ!!!

רק כי אין להם כח לאישה שתשלח אותם לשיעור וכו'.

בצורה אחרת - הלכו להתפלל במניין ולשמוע שיעור, אבל בדרך עברו דרך המשרד....

יש דבר הנקרא מסירות נפש לקיום מצוות , בכלל זה גם מסירות נפש לתורה ולא רק מצד הבעל.

רעייתי כשלמדתי לרבנות אמרה לי שאם אני לומד היא לא צריכה אותי בבית . ובאמת היו זמנים שנשארתי בכולל עד מאוחר מאוד ישנתי אצל חבר קרוב לכולל ולמחרת קמתי לוותיקין וחזרתי ללמוד עד מאוחר והגעתי הבייתה רק בלילה. כך היית תקופה של כמה חודשים כל שנה.

גם היום אני לומד כל יום דף יומי והשיעור הוא בשעה לא נוחה מבחינת הבית , אבל כאן חוזרת האימרה למעלה כל זמן שאתה לומד [ולא ישן , ואו מפטפט ...] אני אסתדר.

זה מסר שנקלט גם לילדים שאין דבר יותר חשוב מלקבוע זמנים לתורה.

לדעתי זה המסר בסיפור של רבי עקיבא ורחל [אישתי אולי דומה לרחל רק החלק השני במשוואה קצת צולע...]

מה שכן ישנם סביבי הרבה זוגות צעירים בוגרי ישיבות שאינם לומדים כל יום בגלל הסיבה שקשה לאישה בבית להתמודד עם ההשכבה לבד וכו' , זה מסר לא נכון לילדים. אם אנחנו מבינים שכשהבעל הולך למילואם זה חשוב ומה לעשות צריך להסתדר לבד אז גם לתורה צריך יחס כזה לפחות.

באמת שאני לא יודע,אבל למה ההשוואה לא בסדר?אם למילואים אפשר להסתדר,אז למה בשביל שהבעל ילמד תורה לא?אני לא מצפה שכל אחת תוכל ותרצה ותשאף לזה אבל אני כן רואה דמיון..

ראשית אשריך וטוב לך שאתה לומד תורה ואשתך מבינה מה הערך ומשתתפת במאמץ

בטוחני שהיא גם רואה פירות ... וגם בחינוך הילדים.

בעניין הזוגות שסביבך

בוגרי ישיבות שלא לומדים כל יום זה לא כי קשה לאישה אלא כי קשה להם.

אם תשאל למה?  אז זה נושא לפורום שלם "בוגרי ישיבות והקשר לתורה" -טרם נפתח

הקדמה אחרונה : אני בעד לימוד תורה בכל אופן בכל כמות ובכל איכות ובלבד שתהיה תורה כל אחד לפי כוחו.

ובכן אין שום סבה לשום אישה בעולם למסור נפש על התורה שבעלה לא רוצה ללמוד. (להרחבה עיין בתגובתו של אדמין קצת מעליך)

כלמר אם הבעל מאוד רוצה ללמוד תורה ונפשו חשקה בתורה דווקא בזמן השכבת הילדים זהו סימן מובבק שכל רצונו הוא לא לעזור לאשתו ולעשות כל דבר חוץ מלהיות בבית

אם היה לומד בזמנים אחרים אז גם לשיעור בזמן הרגיש אשתו היתה שולחת אותו (ולא רק מסכימה אלא שולחת)

למבינים  : "תפילות אבות תיקנום" כדי לא להיות בבית.

תורה כזאת.. ?  בטח שזה יהיה המסר לילדים שלהם!

אני מסתכל על הדברים ממרחק של כ 20 שנות נישואים.

כשעוד הייתי אברך וכל היום למדתי רק בערב כשבאתי הבייתה התעסקתי בדברים שונים ואז ביתי הבכורה [שהיום היא חיילת ...] אמרה לי פעם 'אבא מדוע אינך קובע עיתים לתורה?' ואז הבנתי את המסר היא לא ראתה אותי לומד או הולך לשיעור!!!

אני עדיין חושב שהילדים לא מבחינים בלמה אבא לא הולך לשיעור תורה הם רואים כן הולך לא הולך.

ועוד יותר מכך אני מלמד במקיף דתי והתחלתי להבין בזמן האחרון עוד משהו כשהילדים רואים את ההורים מתעסקים בדברים שופים הם חושבים שאלו החיים ואז החיים שלהם ריקים מתוכן כי הם לא ראו את ההורים מתעסקים במשהו בעל תוכן. נכון אצלם זו ריקנות אמיתית שהאבא אפילו לא קורא ספר טוב אלא אולי עיתון ורואה ספורט , אבל מי שרוצה עוד משהו צריך תמיד להתבונן גם בדוגמא הזו.

כחודש אחרי שהתחתנו שאל אותי הרב מוטי גנירם שלמד איתי בכולל כבר קבעת חברותא לערב אמרתי לו שלא עדיין יש מלא סידורים שלא הספקנו ואז הוא אמר לי אף פעם לא תגמור תיקבע חברותא בבית אפ' מספר פעמים בשבוע זה חשוב. והיום אני מבין עוד יותר את מה שהוא אמר לי.

ודבר אחרון כשהתארסנו הלכנו , כמנהג במרכז, לר' אברום והוא אמר לנו זכה עזר - שהוא הולך לתפילה היא בבית עם הילדים וכן הלאה [לימוד תורה וכד'] וההיפך כשהיא ... לא זכה כנגדו הוא הולך ל... גם היא כנגדו הולכת ל... והילדים מופקרים.

השיתוף הוא הנכון והפורה ביותר לחיי נישואין.

אחר. מתכוונת לקחת את המכלול-עם הטוב והרע,הרצונות,היכולות והחסרונות.

מלכתחילה אני מחפשת גבר שכן יש בו כוחות לשבת וללמוד רוב היום.

אני ל-א רוצה בעל רב,בוודאי לא שיהיה הרב שלי.לא מחפשת איזה ת"ח.מחפשת יהודי פשוט שעובד את הי"ת בשמחה.

אני גם בעניין של בעל שלומד בשנים ראשונות-ואח"כ יוצא לעבוד.

אם בשנים הראשונות שהוא לומד הוא פחות יהיה בבית-מקובל עליי.

וכמובן... "רבות מחשבות" וכו'.

שהוא היה אצל הראש ישיבה שלו בבית השבוע ואשתו נכנסה ואמרה ש "היא צריכה לשאול משהו את הרב" ואני ריחפתי לי במחשבות על שאין יותר מרווה נחת מלהגיע ללקרוא לבעל "הרב".. אחח..

מן הסתם יש אבל..נשמע הזוי.

ישיבות הנשים שלהן לא היו מסכימות שימשיכו ללמוד..

בעל צדיק שלומד תורה כל היום - חלום.

אבל זה נראה לי קצת לא מציאותי,

ואני אישית לא הייתי מסוגלת לזה..

אני רוצה בעל דוס שלמד כמו שצריך... ז"א, היה בכל הסדרים ובכל השיעורים שצריך ?עד? החתונה, ואחרי החתונה- ?עיתים? לתורה.

החלום שלי-

בעל שבבוקר ובערב נמצא לעזור [מה לעזור?!?! זה לא רק התפקיד שלי. זה לא עזרה פה. זה פשוט מימוש תפקיד.. גם אני וגם הוא צריכים להיות עם הילדים!] עם הילדים..

וא"א שרק אני אהיה המפרנסת, כי ברוב המקרים אני אצטרך לעבוד עד מאוחר ולא באלי ילדים בצהרון.. זה עושה לי רע><

אז הוא גם ילך לעבוד.

מתי הוא ילמד?

יהיה לו זמן, אל תדאגו. בעז"ה אחרי שהילדים ישנו- אם הוא ירצה-- אני אבעט אותו מהבית שילך ללמוד, מצידי עד 5 לפנות בוקר. [טוב, לא באמת... לא באלי לי לישון לבד..]

אבל באמת שהשאיפה שלי זה לא בעל שיושב ולומד כל היום.

השאיפה שלי זה יהודי טוב.. ויהודי טוב לא חייב ללמוד כל היום!! מידות טובות לא באות רק מתוך לימוד!!!! 

וזקנם יורד על פי מידותיו כזקן אהרן הכהן בשעתו...

סתם, האמת שלא מצמרר... רק די מובן.

זה לא פסגת השאיפות שלי...

יש בית, ילדים, חיים מעבר לכולל.

הבעל צריך להיות מעורב גם בזה.

פעם שעתי-אני חושבת את הרב יעקב אריאל- שמחנכים אותנו על הסיפור של רבי עקיבא ואשתו, אבל שוכחים שרבי עקיא היה אחד בכל הדורות, ולא כל מי שיושב בבית מדרש הוא רבי עקיבא.

או במילים שלי, יש הרבה בנות/ נשים שמוסרות את נפשן על לימוד התורה של בני הזוג (אפילו אם זה "רק" דף יומי) בשמחה, וחשוב שגם בן הזוג ישאל את עצמו האם הוא ראוי לזה.

בהצלחה

אני מכירה זוג כזה.

לא בטוח שכך תיארו שייראה ביתם, אך עם השנים הגיעו למסקנה שזה רצונם.

איך זה בא לידי ביטוי?

הבעל לומד,

האישה עובדת,

האישה מגדלת את הילדים,

האישה מנקה,

האישה מסדרת,

האישה מבשלת,

הבעל לומד,

הילדים מעריצים את אבא,

האישה מתמוטטת מעייפות,

האישה שואבת כוחות עילאיים וחיות מכך שבעלה לומד,

הבית הפוך ומבולגן בצורה שלא תיאמן,

הילדים שמחים,

האישה שמחה,

הבעל לומד,

משפחה מקסימה!

אז כל אחד ושאיפותיו תוך מודעות להקרבה בתחומים השונים,

והבנה שגם אם אישה רוצה בעל לומד תורה

היא עדיין בן אדם ויש לה כוחות מוגבלים

ולבית צרכים מרובים.

חשוב לעשות סדרי עדיפויות כדי להחזיק מעמד.

רק בריאות ושמחה!

(ודרך אגב, זאת לא אני )

מול הגמרא..

אבל תחשבו רגע הפןך. האים יש בנים שמוכנים להקריב את עצמם בשביל שאישתם תלך לממש את כל האידיאלים שלה והם ישבו בבית לפעמים עם הילדים ויחכו לה?(ובעצם ישמשו גם כאימא)

ואפילו עוד לא אברכית...

אחד לדבר תורה..

והשני להבנת ההקשר...

נדמה לי שבשאלה טמונה הנחת יסוד אשר לא הוצגה..

השאלה המקדימה היא מה הבת ובעצם גם הבן  מצפה כיצד יתנהל הבית שהוא שותף בו.?

מה יהיה מקור הפרנסה? באיזו מידה הבית יהיה בית של תורה. בית אשר כל המשתתפים התורה תהיה חשובה בעיניהם.בית אשר אף אחד לא מוותר על שום דבר ובוודאי מצהיר מדי פעם שהוא ויתר לשני על מה שהוא.. אם מי שהוא מוותר משמעות הדבר שהוא ציפה למה שהוא אחר אשר לא קיבל. נראה לי שגישה זו כוללת בתוכה מוקש לטרוניות מצד הבחורה או מצד הבחור. עצם הדיון אודות ויתורים משמעו השוואות בין בחורים שונים או בחורות שונות. להעמיד כל מעמד או מעמדת על סרגל ולקבוע מי קודם ומי אחר ון. הבעיה היא שאדם הוא רב ממדי ומספר אחד לא מאפין אותו אלא מספר ערכים. כדי להשוות בין שני אנשים יש לצרף לכל תכונה או ממצא שקלול חשיבותו ואחר כך להפעיל את האלגוריתם המתאים. לעיתים כאשר תתקבל התוצאה הבחורים והבחורות כבר נעלמו. בלבלתי אותך. באמת לא בכוונה תחילה. אני נהגתי אחרת כאשר הכרתי מי שהיא לא השויתי אותה לאף אחת גם לא למודל כל שהוא שלא היה לי בראש. אלא בא בחשבון או לא . אם כן המשך הברור יעשה עימה. איני מתימר להגיד שזו השיטה האידיאלית. לפחות היא חוסכת הרהורים מיותרים.

בתור הקדמה...

ידעתי\נו שאני לא אהיה אברך כל ימי חיי, אך כמה שנוכל, כך נעשה. כיום אני לא אברך.

לעצם העניין:

אין שאלה לענ"ד אם להיות בבית או לא. השאלה היא אם לומדים או לא. בשבילי ללא רכב (אמרנו אברך...) להגיע לבית מדרש דרש הרבה זמן, אז ברור שכדי ללמוד והרבה צריך בבית. ואז כבר בשנה הראשונה ב"ה אשתי הייתה בהריון, מה שאומר שנתוסספו לה שעות שינה (בערך מ9 בערב?) ואז מה שנשאר לי לעשות היה, או להתבטל או להתקדם. בחרתי ב"ה בדרך הנכונה. וכך נוצרה מציאות שמהשעה 9 בערב לערך אני לומד תורה, לפעמים בבית לפעמים בבית המדרש, מציאות שקיימת בעצם עד היום הזה(עם מגבלות היצה"ר ושאר העיסוקים). בתור אברך הייתי מוצא את עצמי לומד עד השעות הקטנות של הלילה עם קפה ביתי משובח ומעורר, עם אווירה שהתאימה רק לי. אשתי (הצדיקה כבר אמרתי?) 'התרגלה' להיות בערבים בדר"כ לבדה, ולפעמים הערבים שייכים לנו. ב"ה יש בהמשך עוד ילדים, כך שצריך להגיע לפני 8 להשכיב ילדים לצחצח שינים וכו' ואז יש ארוחת ערב זוגית+שיחה ואז הערב שייך להשי"ת. כמובן שזה דורש הכנה רוחנית וכו', אבל בעיקר זה צריך לבוא בזרימה טבעית. שהרי אנו אומרים כל יום על התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר- כמו שיש בתוכנו גידים עצמות איברים וכו', יש בתוכנו גם זרימה טבעית של 'חיי עולם' של חיי תורה, אז שיהיה בהצלחה לכל הבנות...

כמובן, כיום מי שהכי 'עצבני' על הלימוד, שאלמד וש'זה לא משנה עד מתי' וכו' זאת אשתי. ממש כך, אשתי ממש רוצה שאלך ללמוד. לדעתי גם אם הייתי הולך לכמה ימים היא לא הייתה מסרבת, להיפך, העיקר התורה...

אותו כל יום או מה? שתחכה לו כל יום עד 11?? והילדים מה אח"כ-לא יראו את אבא שלהם??

אני לא חושבת שזה בריא ואני לא שואפת שבעלי יהיה קבור כל היום בישיבה-כן שילמד תורה בשיעורים וחברותות קבועות אבל שלא יהיה כל יום וכל הפרנסה תהיה על האישה???

טוב?

השאלה הייתה אם הייתי מוכנה להקריב, להקריב בהגדרה זה למסור משו ששיך לך ולתת אותו בלי להתחרט. אני בטוחה שהעולם צריך שיהיו כאלה שילמדו תורה אבל אני גם חושבת שבאותה מידה להקים משפחה הבנויה על התורה זה חלק מזה ולא צריך להיות מנוגד. ובנויה על התורה זה לא בהכרח בעל בישיבה ואישה שנקרעת כדי לגדל את הילדים שלא מכירים את אבא- אבא לומד אסור להפריע אבא בישיבה וכו'.. ילדים צריכים אבא שיגדל אותם אבא שיהיה איתם ולא רק שילמד ויתפלל שיגדלו לתורה ולמצוות אלא גם וגם..

"מוכנות להקריב את עצמם"? לא נשמע טוב בכלל.

מילא הבעל משקיע את כל זמנו בללמוד, והאשה עוזרת לו בזה, נשמע סביר, אבל על חשבון הזוגיות, 

או על חשבון היחסים המשפחתיים עם הילדים שלו...

פשוט היחסים יהיו אחרת ממה שאתה, אני, אנחנו רגילים .

יכול להיות לו יחסים מאד משפחתיים עם הילדים, אבל למה הוא צריך לעשות אותם לפי הנורומות שכולם רגילים?

אולי הזמן איכות שיש לו בשבת איתם שווה יותר ממה שאנשים רגילים עושים באמצע שבוע, וכו'.

אותו דבר לזוגיות.

בעיני זאת לא זוגיות תקינה. לפחות לא לאורך שנים.

כי אם הוא לא יהיה סופר בישיבה, הוא יהיה סופר בצבא..(קבע) אז נשאר לו רק לבחור בין שניהם.

בעיני בית של תורה שבו כל הבית מתמסר לתפקיד/שליחות של האבא, הבית נהיה הרבה יותר מיוחד, ערכי, אחדותי..

וכמובן, זה בתנאי שגם לאמא יש רעל בעיניים..

שנזכה. עוד השנה בעז"ה! אנו וכל עם ישראל!

בשורות טובות

זאת לא משפחה תקינה וזאת לא מציאות תקינה זאת מציאות מעוותת בשביל מה לך להתחתן? כדי להגיד יש לי בעל? לשים כיסוי ראש?

לא מבינה למה כ"כ חשוב לבנות שהוא יהיה סופר בצבא או סופר בישיבה כמו שאמרת.. 

קשה לי עם זה..

או לפחות חלק ממנו. ונחרדתי עד דמעות. גמלתי בלבי שאעשה הכל כדי שהצדיק שלי ילמד. הכל..

אבל די לחכם ברמז.

סופסוף אפשר לחזק גם החלטות ולא רק יאוש בפורום הזה

אשרייך

ואשריו (שיתגלה כבר)

ואשרי עם ישראל שבורך בכם

החלטה אמיצה ויהי רצון שחפץ ה' בידך יצליח

או במילים אחרות

עם צדיקה כתמר - בטח שיפרח

פינת ההסתייגות ע"מ להרבות שלום

(כמובן בלי להמעיט מערך מי שלא...)

מאד מפעימה.

ולוואי שתצליחי.

ב"ה

בטח שיש כאלה רק שרובם מתחרטות ולחקלם באמת לא אכפת!

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..