בעזהי"ת.

נראלי שמקרה שתיארת הוא ממש קיצוני...

לכן תרשה לי להניח שמספר הבנות המוכנות להקרבה כזאת היא מועטה.

דעתי האישית היא שזה ממש לא בריא, זה כמו בעל בקרבי...

אני לא הייתי מסתדרת עם זה, ואני גם לא חושבת שזו הדרך הנכונה והטובה.

בעזהי"ת.

אמרתי שהמצב שתואר בעייתי.

בחור בשנה הראשונה לא אמור להיות בבית המדרש עד 11 בלילה. יש זמנים שביטולה הוא קיומה...

אם יש לך כוחות ללמוד בכזאת התמדה אז זה דבר טוב.



לגבי שנה ראשונה כמו שאמרו הרבה רבונים........סדר ערב יהיה נקי לביתו.

והיו ישיבות שהיו מגרשים את הנשואים שנה ראשונה הביתה סדר ערב למרות שרצו להמשיך ללמוד.

לא הרבה, כמו שאין הרבה בנים שזה ייעודם בעולם, אבל בהחלט יש כאלה.

ברגע שבנאדם מתחתן=הוא לוקח אחריות על המשפחה שלו.

אצלינו בישיבה הרב העיף אברכים שנשארו לסדר ערב לפחות בשנים הראשונות,והבנתי שזה כך בישיבות נוספות

"נקי יהיה לביתו שנה אחת"

נקודה נוספת,שגם אם האשה אומרת שהיא מוכנה,שמגייעים תכלס למצב זה נהיה הרבה יותר מורכב..

הודיה צדיקה זו שאיפה בריאה - בהנחה שאת מבינה במה זה כרוך.

מנגד צריך לאזן ולאמר שאל תפסלי אם הוא לא כזה

יש הרבה מה להאריך אבל לא זו השעה

רק נקודה קטנה לכל הלחוצים:

בחור שמשתגע על התורה בצורה אמיתית בדרך כלל מלווה באנשים שמחברים אותו לקרקע.

רמים ראש ישיבה וכו וכך גם אם קורה שחורג מאזנים אותו

באמת מטורף כולו על לימוד התורה או ש..הוא עושה קצת פוזות..

בעז''ה עם עזרה מה' הטוב וממכם אני יצליח למצוא דבר כזה..

אני רוצה ילדים צדיקים!!

ובעל צדיק..

בדיוק כמו שקשה להבחין בין מי שבאמת מוכנה להגשים את מהותה באופן הזה לבין מי שסתם עושה פוזות.

חלילה לא עקיצה לכיוונך

ה' הטוב בוחן כליות ולב ומה' אישה לאיש

מכירים .בודקים. ומבררים .

ותאמיני לי שבעניין הזה מהר מאוד יודעים מה בשביל הפוזה ומה אמיתי

בעז''ה שנזכה..

אבל מעניין אותי לדעת מה המאירי אומר על זה??

רק שים לב שאני בצד שלך

לא ראיתי את המאירי (אשמח אם  תביא ציטוט או לפחות מקור כדי שנחכים)

דברי היו מופנים אל אחינו הלחוצים - קרי אלו שאמרו שזה לא טיבעי ולא בריא

ולהם כתבתי שגם אם לא סומכים על בחור ש"משתגע" שידעו שהוא לא לבד במערכה

אני סומך רק על הניסיון.

ראיתי בני עליה עם איזון טיבעי וראיתי גם כאלה שהיה צריך להזכיר להם כל מיני דברים פשוטים .

הביטוי משתגע הוא לא הגדרה שלי ולא בא חלילה באופן שלילי

פשוט נזכרתי פה בדברי האורח חיים הקדוש דברים כ"ו י"א ד"ה ושמחת בכל הטוב

"ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"

נכון כיוונתי לדו משמעות

כשם שבתגובתך אלי השתמשת בביטוי 'משתגע' "כהגדרתי"

כך אני השתמשתי בו אל הלחוצים "כהגדרתם" אך לא בלשונם אלא בלשון האו"ח המצוטטת לעיל

זו לא פשט אלא מילה מילה מלשונו הקדוש

ולענ"ד הרב כיוון פה שמי שיטעם טעם תורה בהחלט "יפרוץ מסגרות" בלשוננו .

(אבל זה הסבר שלי ועל זה תחלוק חופשי)

צפוני- מבוגר מפראמדיק באי אלו שנים.... וצ.ע. אם לצפוני באמת יש סמיכה לרב או לא..... ככה שזה לא תלוי בנו לתת לאנשים תארים וכינויים שהם לא בחרו לומר לנו אותם

פרמדיק הוא צעיר ממני בגיל אבל ברור לעין כל מי שקרא דבר או שניים מחידושיו שהוא  תלמיד חכם

לגבי סגנות. לא יודע....  קשה לי המרחק למרות שגם הוא צפוני

מסכים בשמחה להיות תלמיד

לפשוט את הספק שלך

תהיי סמוכה ובטוחה שאין לי סמיכה. ובלילות חורפיים ....

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t392961#4705287

אלו נשים שמן הסתם בהמשך הפכו להיות נשיהם של גדולי התורה/הדור,

וזה ממש ממש ממש נדיר (כמו שאין הרבה נשים שיסכימו או פאליו שירצו שבעלן יהיה בכיר בצבא...)

אני מעריכה מאוד מאוד מאוד את לומדי התורה, ואת נשותיהם התומכות.

אך אני לא חושבת שאני הייתי שורדת ככה...

לגבי "בריא או לא"- תשמעו, למרות שעוסקים בתורה כל היום, זה לא מחייב שהבית ימלא פתאום תורה: הבעל צריך להיות בעל מידות טובות טובות ולשמח את אישתו בזמנים המועטים שהוא בבית, וגם להיות בעל טוב, וגם ליישם את תורתו בחייו. זו לא נוסחה בדוקה לדעתי- לומד תורה- ביתו תורה!

אצלנו בישיבה יש אברך עם ילדים שחוזר פעם ביומיים,ואחד הר"מים אצלנו כשהוא עוד למד אז הייתה תקופה שהוא חזר הבייתה פעם ב5 ימים,אז נכון,זה אולי באמת ליחידי סגולה..

אבל לחזור ב11 זה לא נראלי בשמיים,ונכון,צריך בשביל זה אישה עם מסירות נפש שזה מה שהיא רוצה..

ולענ"ד,יותר מאוחר כיוצאים לעבוד,וחוזרים נגיד ב4,אין סיבה לא לשבת ללמוד עד 11..

אבל אולי זו את רק דעתי..

הלכנו לישון ב6..

לא חוט אחד - אלא שמיכה שלמה...

אבל משוכנע שלא חסרים גדולים שגדלו בדרך ה"נורמלית".

בכל מקרה, מי שקשור כראוי לרבותיו יכול לבטוח בכך שירסנו אותו כשהוא

מגזים. כך נראה לי.

וזה רשום אצלהם בהסכם נישואיהם, יש לו חדר בישיבה.

גר באיזור י-ם.

הוא אדם מיוחד לא מתאים לכל אחד/ת (וזה לא קשור לזה שהוא חרדי)

שכחתי לציין שבשנה הראשונה לנישואים הוא היה בביתו למרות ההסכם, והקשיב לכל דבר ודבר שלה ונתן מלוא תשומת לב.

כמובן שבמקרה הצורך הוא הולך לבית (אך רוב השבועות אשתו לא קוראת לו)

מקשים ואם בעלה לא הגון מה הרבותה שהיא עושה רצונו שאינו ראוי ?

התרוץ הוא , שאישה כשרה מעצבת את רצון בעלה שרצונו יהיה ראוי.מתאילפמניסטיות. אני הכרתי זוג אשר האשה דחפה ועודדה את בעלה להגיע להישגים. המהלך הניב פירות מפני שהבעל היו לו הכישורים איני בטוח שעם בעל אחר התוצאות היו זהות. אני מבין שאת רוצה במהלך כזה אני מקווה שאת מבינה את המשמעות של התנהלות כזו מבחינה כלכלית ,מבחינה נפשית שלך ומבחינת התנהלות הבית.

כדי לא להתמוטט את צרוכה בעל טוב לב.

בעל שאינו אנוכי! בעל אשר יקום בלילה עשר פעמים לילד בוכה. בעל אשר בעת הצורך יכין לעצמו אוכל, בעל אשר, בעת הצורך ינקה ויסדר את הבית, בעעל אשר יחליף תינוק, בעלאשר יקפל כביסה, על אשר יטפל בילדים כאשר אישתו נחה, בעל אשר ינהל את כל צורכי הבית כאשר אישתו עובדת או לומדת. בעל אשיר ישים לב לחובותיו לפי הרמבם וארה ככסותה ועונתה. וכן ישים לב למה הוא התחייב בכתובה. כמו כן ישים לב שעליו להשתדל למלא את רצונך ולבקש הסכמתך בנושאים מסוימים..

בקיצור הוא צריך להיות טוב לב והוגן.

בהצלחה

לי לפחות יש עוד דרך ארוכה עד לשם....

אגב-בוקר טוב.

תגובה לפרמדיק.....

כמה ולמה? נתון ל"מיקוח" לכשיגיע העת בע"ה.

לא פשוט, לא מתאים לכולן, לא מתאים לכולם, ב"החלט מזכיר את דילמת הבעל בקרבי אבל אינו דומה השונה

אהמ אהמ!!!

רק כי אין להם כח לאישה שתשלח אותם לשיעור וכו'.

בצורה אחרת - הלכו להתפלל במניין ולשמוע שיעור, אבל בדרך עברו דרך המשרד....

יש דבר הנקרא מסירות נפש לקיום מצוות , בכלל זה גם מסירות נפש לתורה ולא רק מצד הבעל.

רעייתי כשלמדתי לרבנות אמרה לי שאם אני לומד היא לא צריכה אותי בבית . ובאמת היו זמנים שנשארתי בכולל עד מאוחר מאוד ישנתי אצל חבר קרוב לכולל ולמחרת קמתי לוותיקין וחזרתי ללמוד עד מאוחר והגעתי הבייתה רק בלילה. כך היית תקופה של כמה חודשים כל שנה.

גם היום אני לומד כל יום דף יומי והשיעור הוא בשעה לא נוחה מבחינת הבית , אבל כאן חוזרת האימרה למעלה כל זמן שאתה לומד [ולא ישן , ואו מפטפט ...] אני אסתדר.

זה מסר שנקלט גם לילדים שאין דבר יותר חשוב מלקבוע זמנים לתורה.

לדעתי זה המסר בסיפור של רבי עקיבא ורחל [אישתי אולי דומה לרחל רק החלק השני במשוואה קצת צולע...]

מה שכן ישנם סביבי הרבה זוגות צעירים בוגרי ישיבות שאינם לומדים כל יום בגלל הסיבה שקשה לאישה בבית להתמודד עם ההשכבה לבד וכו' , זה מסר לא נכון לילדים. אם אנחנו מבינים שכשהבעל הולך למילואם זה חשוב ומה לעשות צריך להסתדר לבד אז גם לתורה צריך יחס כזה לפחות.

באמת שאני לא יודע,אבל למה ההשוואה לא בסדר?אם למילואים אפשר להסתדר,אז למה בשביל שהבעל ילמד תורה לא?אני לא מצפה שכל אחת תוכל ותרצה ותשאף לזה אבל אני כן רואה דמיון..

ראשית אשריך וטוב לך שאתה לומד תורה ואשתך מבינה מה הערך ומשתתפת במאמץ

בטוחני שהיא גם רואה פירות ... וגם בחינוך הילדים.

בעניין הזוגות שסביבך

בוגרי ישיבות שלא לומדים כל יום זה לא כי קשה לאישה אלא כי קשה להם.

אם תשאל למה?  אז זה נושא לפורום שלם "בוגרי ישיבות והקשר לתורה" -טרם נפתח

הקדמה אחרונה : אני בעד לימוד תורה בכל אופן בכל כמות ובכל איכות ובלבד שתהיה תורה כל אחד לפי כוחו.

ובכן אין שום סבה לשום אישה בעולם למסור נפש על התורה שבעלה לא רוצה ללמוד. (להרחבה עיין בתגובתו של אדמין קצת מעליך)

כלמר אם הבעל מאוד רוצה ללמוד תורה ונפשו חשקה בתורה דווקא בזמן השכבת הילדים זהו סימן מובבק שכל רצונו הוא לא לעזור לאשתו ולעשות כל דבר חוץ מלהיות בבית

אם היה לומד בזמנים אחרים אז גם לשיעור בזמן הרגיש אשתו היתה שולחת אותו (ולא רק מסכימה אלא שולחת)

למבינים  : "תפילות אבות תיקנום" כדי לא להיות בבית.

תורה כזאת.. ?  בטח שזה יהיה המסר לילדים שלהם!

אני מסתכל על הדברים ממרחק של כ 20 שנות נישואים.

כשעוד הייתי אברך וכל היום למדתי רק בערב כשבאתי הבייתה התעסקתי בדברים שונים ואז ביתי הבכורה [שהיום היא חיילת ...] אמרה לי פעם 'אבא מדוע אינך קובע עיתים לתורה?' ואז הבנתי את המסר היא לא ראתה אותי לומד או הולך לשיעור!!!

אני עדיין חושב שהילדים לא מבחינים בלמה אבא לא הולך לשיעור תורה הם רואים כן הולך לא הולך.

ועוד יותר מכך אני מלמד במקיף דתי והתחלתי להבין בזמן האחרון עוד משהו כשהילדים רואים את ההורים מתעסקים בדברים שופים הם חושבים שאלו החיים ואז החיים שלהם ריקים מתוכן כי הם לא ראו את ההורים מתעסקים במשהו בעל תוכן. נכון אצלם זו ריקנות אמיתית שהאבא אפילו לא קורא ספר טוב אלא אולי עיתון ורואה ספורט , אבל מי שרוצה עוד משהו צריך תמיד להתבונן גם בדוגמא הזו.

כחודש אחרי שהתחתנו שאל אותי הרב מוטי גנירם שלמד איתי בכולל כבר קבעת חברותא לערב אמרתי לו שלא עדיין יש מלא סידורים שלא הספקנו ואז הוא אמר לי אף פעם לא תגמור תיקבע חברותא בבית אפ' מספר פעמים בשבוע זה חשוב. והיום אני מבין עוד יותר את מה שהוא אמר לי.

ודבר אחרון כשהתארסנו הלכנו , כמנהג במרכז, לר' אברום והוא אמר לנו זכה עזר - שהוא הולך לתפילה היא בבית עם הילדים וכן הלאה [לימוד תורה וכד'] וההיפך כשהיא ... לא זכה כנגדו הוא הולך ל... גם היא כנגדו הולכת ל... והילדים מופקרים.

השיתוף הוא הנכון והפורה ביותר לחיי נישואין.

אחר. מתכוונת לקחת את המכלול-עם הטוב והרע,הרצונות,היכולות והחסרונות.

מלכתחילה אני מחפשת גבר שכן יש בו כוחות לשבת וללמוד רוב היום.

אני ל-א רוצה בעל רב,בוודאי לא שיהיה הרב שלי.לא מחפשת איזה ת"ח.מחפשת יהודי פשוט שעובד את הי"ת בשמחה.

אני גם בעניין של בעל שלומד בשנים ראשונות-ואח"כ יוצא לעבוד.

אם בשנים הראשונות שהוא לומד הוא פחות יהיה בבית-מקובל עליי.

וכמובן... "רבות מחשבות" וכו'.

שהוא היה אצל הראש ישיבה שלו בבית השבוע ואשתו נכנסה ואמרה ש "היא צריכה לשאול משהו את הרב" ואני ריחפתי לי במחשבות על שאין יותר מרווה נחת מלהגיע ללקרוא לבעל "הרב".. אחח..

מן הסתם יש אבל..נשמע הזוי.

ישיבות הנשים שלהן לא היו מסכימות שימשיכו ללמוד..

בעל צדיק שלומד תורה כל היום - חלום.

אבל זה נראה לי קצת לא מציאותי,

ואני אישית לא הייתי מסוגלת לזה..

אני רוצה בעל דוס שלמד כמו שצריך... ז"א, היה בכל הסדרים ובכל השיעורים שצריך ?עד? החתונה, ואחרי החתונה- ?עיתים? לתורה.

החלום שלי-

בעל שבבוקר ובערב נמצא לעזור [מה לעזור?!?! זה לא רק התפקיד שלי. זה לא עזרה פה. זה פשוט מימוש תפקיד.. גם אני וגם הוא צריכים להיות עם הילדים!] עם הילדים..

וא"א שרק אני אהיה המפרנסת, כי ברוב המקרים אני אצטרך לעבוד עד מאוחר ולא באלי ילדים בצהרון.. זה עושה לי רע><

אז הוא גם ילך לעבוד.

מתי הוא ילמד?

יהיה לו זמן, אל תדאגו. בעז"ה אחרי שהילדים ישנו- אם הוא ירצה-- אני אבעט אותו מהבית שילך ללמוד, מצידי עד 5 לפנות בוקר. [טוב, לא באמת... לא באלי לי לישון לבד..]

אבל באמת שהשאיפה שלי זה לא בעל שיושב ולומד כל היום.

השאיפה שלי זה יהודי טוב.. ויהודי טוב לא חייב ללמוד כל היום!! מידות טובות לא באות רק מתוך לימוד!!!! 

וזקנם יורד על פי מידותיו כזקן אהרן הכהן בשעתו...

סתם, האמת שלא מצמרר... רק די מובן.

זה לא פסגת השאיפות שלי...

יש בית, ילדים, חיים מעבר לכולל.

הבעל צריך להיות מעורב גם בזה.

פעם שעתי-אני חושבת את הרב יעקב אריאל- שמחנכים אותנו על הסיפור של רבי עקיבא ואשתו, אבל שוכחים שרבי עקיא היה אחד בכל הדורות, ולא כל מי שיושב בבית מדרש הוא רבי עקיבא.

או במילים שלי, יש הרבה בנות/ נשים שמוסרות את נפשן על לימוד התורה של בני הזוג (אפילו אם זה "רק" דף יומי) בשמחה, וחשוב שגם בן הזוג ישאל את עצמו האם הוא ראוי לזה.

בהצלחה

אני מכירה זוג כזה.

לא בטוח שכך תיארו שייראה ביתם, אך עם השנים הגיעו למסקנה שזה רצונם.

איך זה בא לידי ביטוי?

הבעל לומד,

האישה עובדת,

האישה מגדלת את הילדים,

האישה מנקה,

האישה מסדרת,

האישה מבשלת,

הבעל לומד,

הילדים מעריצים את אבא,

האישה מתמוטטת מעייפות,

האישה שואבת כוחות עילאיים וחיות מכך שבעלה לומד,

הבית הפוך ומבולגן בצורה שלא תיאמן,

הילדים שמחים,

האישה שמחה,

הבעל לומד,

משפחה מקסימה!

אז כל אחד ושאיפותיו תוך מודעות להקרבה בתחומים השונים,

והבנה שגם אם אישה רוצה בעל לומד תורה

היא עדיין בן אדם ויש לה כוחות מוגבלים

ולבית צרכים מרובים.

חשוב לעשות סדרי עדיפויות כדי להחזיק מעמד.

רק בריאות ושמחה!

(ודרך אגב, זאת לא אני )

מול הגמרא..

אבל תחשבו רגע הפןך. האים יש בנים שמוכנים להקריב את עצמם בשביל שאישתם תלך לממש את כל האידיאלים שלה והם ישבו בבית לפעמים עם הילדים ויחכו לה?(ובעצם ישמשו גם כאימא)

ואפילו עוד לא אברכית...

אחד לדבר תורה..

והשני להבנת ההקשר...

נדמה לי שבשאלה טמונה הנחת יסוד אשר לא הוצגה..

השאלה המקדימה היא מה הבת ובעצם גם הבן  מצפה כיצד יתנהל הבית שהוא שותף בו.?

מה יהיה מקור הפרנסה? באיזו מידה הבית יהיה בית של תורה. בית אשר כל המשתתפים התורה תהיה חשובה בעיניהם.בית אשר אף אחד לא מוותר על שום דבר ובוודאי מצהיר מדי פעם שהוא ויתר לשני על מה שהוא.. אם מי שהוא מוותר משמעות הדבר שהוא ציפה למה שהוא אחר אשר לא קיבל. נראה לי שגישה זו כוללת בתוכה מוקש לטרוניות מצד הבחורה או מצד הבחור. עצם הדיון אודות ויתורים משמעו השוואות בין בחורים שונים או בחורות שונות. להעמיד כל מעמד או מעמדת על סרגל ולקבוע מי קודם ומי אחר ון. הבעיה היא שאדם הוא רב ממדי ומספר אחד לא מאפין אותו אלא מספר ערכים. כדי להשוות בין שני אנשים יש לצרף לכל תכונה או ממצא שקלול חשיבותו ואחר כך להפעיל את האלגוריתם המתאים. לעיתים כאשר תתקבל התוצאה הבחורים והבחורות כבר נעלמו. בלבלתי אותך. באמת לא בכוונה תחילה. אני נהגתי אחרת כאשר הכרתי מי שהיא לא השויתי אותה לאף אחת גם לא למודל כל שהוא שלא היה לי בראש. אלא בא בחשבון או לא . אם כן המשך הברור יעשה עימה. איני מתימר להגיד שזו השיטה האידיאלית. לפחות היא חוסכת הרהורים מיותרים.

בתור הקדמה...

ידעתי\נו שאני לא אהיה אברך כל ימי חיי, אך כמה שנוכל, כך נעשה. כיום אני לא אברך.

לעצם העניין:

אין שאלה לענ"ד אם להיות בבית או לא. השאלה היא אם לומדים או לא. בשבילי ללא רכב (אמרנו אברך...) להגיע לבית מדרש דרש הרבה זמן, אז ברור שכדי ללמוד והרבה צריך בבית. ואז כבר בשנה הראשונה ב"ה אשתי הייתה בהריון, מה שאומר שנתוסספו לה שעות שינה (בערך מ9 בערב?) ואז מה שנשאר לי לעשות היה, או להתבטל או להתקדם. בחרתי ב"ה בדרך הנכונה. וכך נוצרה מציאות שמהשעה 9 בערב לערך אני לומד תורה, לפעמים בבית לפעמים בבית המדרש, מציאות שקיימת בעצם עד היום הזה(עם מגבלות היצה"ר ושאר העיסוקים). בתור אברך הייתי מוצא את עצמי לומד עד השעות הקטנות של הלילה עם קפה ביתי משובח ומעורר, עם אווירה שהתאימה רק לי. אשתי (הצדיקה כבר אמרתי?) 'התרגלה' להיות בערבים בדר"כ לבדה, ולפעמים הערבים שייכים לנו. ב"ה יש בהמשך עוד ילדים, כך שצריך להגיע לפני 8 להשכיב ילדים לצחצח שינים וכו' ואז יש ארוחת ערב זוגית+שיחה ואז הערב שייך להשי"ת. כמובן שזה דורש הכנה רוחנית וכו', אבל בעיקר זה צריך לבוא בזרימה טבעית. שהרי אנו אומרים כל יום על התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר- כמו שיש בתוכנו גידים עצמות איברים וכו', יש בתוכנו גם זרימה טבעית של 'חיי עולם' של חיי תורה, אז שיהיה בהצלחה לכל הבנות...

כמובן, כיום מי שהכי 'עצבני' על הלימוד, שאלמד וש'זה לא משנה עד מתי' וכו' זאת אשתי. ממש כך, אשתי ממש רוצה שאלך ללמוד. לדעתי גם אם הייתי הולך לכמה ימים היא לא הייתה מסרבת, להיפך, העיקר התורה...

אותו כל יום או מה? שתחכה לו כל יום עד 11?? והילדים מה אח"כ-לא יראו את אבא שלהם??

אני לא חושבת שזה בריא ואני לא שואפת שבעלי יהיה קבור כל היום בישיבה-כן שילמד תורה בשיעורים וחברותות קבועות אבל שלא יהיה כל יום וכל הפרנסה תהיה על האישה???

טוב?

השאלה הייתה אם הייתי מוכנה להקריב, להקריב בהגדרה זה למסור משו ששיך לך ולתת אותו בלי להתחרט. אני בטוחה שהעולם צריך שיהיו כאלה שילמדו תורה אבל אני גם חושבת שבאותה מידה להקים משפחה הבנויה על התורה זה חלק מזה ולא צריך להיות מנוגד. ובנויה על התורה זה לא בהכרח בעל בישיבה ואישה שנקרעת כדי לגדל את הילדים שלא מכירים את אבא- אבא לומד אסור להפריע אבא בישיבה וכו'.. ילדים צריכים אבא שיגדל אותם אבא שיהיה איתם ולא רק שילמד ויתפלל שיגדלו לתורה ולמצוות אלא גם וגם..

"מוכנות להקריב את עצמם"? לא נשמע טוב בכלל.

מילא הבעל משקיע את כל זמנו בללמוד, והאשה עוזרת לו בזה, נשמע סביר, אבל על חשבון הזוגיות, 

או על חשבון היחסים המשפחתיים עם הילדים שלו...

פשוט היחסים יהיו אחרת ממה שאתה, אני, אנחנו רגילים .

יכול להיות לו יחסים מאד משפחתיים עם הילדים, אבל למה הוא צריך לעשות אותם לפי הנורומות שכולם רגילים?

אולי הזמן איכות שיש לו בשבת איתם שווה יותר ממה שאנשים רגילים עושים באמצע שבוע, וכו'.

אותו דבר לזוגיות.

בעיני זאת לא זוגיות תקינה. לפחות לא לאורך שנים.

כי אם הוא לא יהיה סופר בישיבה, הוא יהיה סופר בצבא..(קבע) אז נשאר לו רק לבחור בין שניהם.

בעיני בית של תורה שבו כל הבית מתמסר לתפקיד/שליחות של האבא, הבית נהיה הרבה יותר מיוחד, ערכי, אחדותי..

וכמובן, זה בתנאי שגם לאמא יש רעל בעיניים..

שנזכה. עוד השנה בעז"ה! אנו וכל עם ישראל!

בשורות טובות

זאת לא משפחה תקינה וזאת לא מציאות תקינה זאת מציאות מעוותת בשביל מה לך להתחתן? כדי להגיד יש לי בעל? לשים כיסוי ראש?

לא מבינה למה כ"כ חשוב לבנות שהוא יהיה סופר בצבא או סופר בישיבה כמו שאמרת.. 

קשה לי עם זה..

או לפחות חלק ממנו. ונחרדתי עד דמעות. גמלתי בלבי שאעשה הכל כדי שהצדיק שלי ילמד. הכל..

אבל די לחכם ברמז.

סופסוף אפשר לחזק גם החלטות ולא רק יאוש בפורום הזה

אשרייך

ואשריו (שיתגלה כבר)

ואשרי עם ישראל שבורך בכם

החלטה אמיצה ויהי רצון שחפץ ה' בידך יצליח

או במילים אחרות

עם צדיקה כתמר - בטח שיפרח

פינת ההסתייגות ע"מ להרבות שלום

(כמובן בלי להמעיט מערך מי שלא...)

מאד מפעימה.

ולוואי שתצליחי.

ב"ה

בטח שיש כאלה רק שרובם מתחרטות ולחקלם באמת לא אכפת!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.