בעזהי"ת.

נראלי שמקרה שתיארת הוא ממש קיצוני...

לכן תרשה לי להניח שמספר הבנות המוכנות להקרבה כזאת היא מועטה.

דעתי האישית היא שזה ממש לא בריא, זה כמו בעל בקרבי...

אני לא הייתי מסתדרת עם זה, ואני גם לא חושבת שזו הדרך הנכונה והטובה.

בעזהי"ת.

אמרתי שהמצב שתואר בעייתי.

בחור בשנה הראשונה לא אמור להיות בבית המדרש עד 11 בלילה. יש זמנים שביטולה הוא קיומה...

אם יש לך כוחות ללמוד בכזאת התמדה אז זה דבר טוב.



לגבי שנה ראשונה כמו שאמרו הרבה רבונים........סדר ערב יהיה נקי לביתו.

והיו ישיבות שהיו מגרשים את הנשואים שנה ראשונה הביתה סדר ערב למרות שרצו להמשיך ללמוד.

לא הרבה, כמו שאין הרבה בנים שזה ייעודם בעולם, אבל בהחלט יש כאלה.

ברגע שבנאדם מתחתן=הוא לוקח אחריות על המשפחה שלו.

אצלינו בישיבה הרב העיף אברכים שנשארו לסדר ערב לפחות בשנים הראשונות,והבנתי שזה כך בישיבות נוספות

"נקי יהיה לביתו שנה אחת"

נקודה נוספת,שגם אם האשה אומרת שהיא מוכנה,שמגייעים תכלס למצב זה נהיה הרבה יותר מורכב..

הודיה צדיקה זו שאיפה בריאה - בהנחה שאת מבינה במה זה כרוך.

מנגד צריך לאזן ולאמר שאל תפסלי אם הוא לא כזה

יש הרבה מה להאריך אבל לא זו השעה

רק נקודה קטנה לכל הלחוצים:

בחור שמשתגע על התורה בצורה אמיתית בדרך כלל מלווה באנשים שמחברים אותו לקרקע.

רמים ראש ישיבה וכו וכך גם אם קורה שחורג מאזנים אותו

באמת מטורף כולו על לימוד התורה או ש..הוא עושה קצת פוזות..

בעז''ה עם עזרה מה' הטוב וממכם אני יצליח למצוא דבר כזה..

אני רוצה ילדים צדיקים!!

ובעל צדיק..

בדיוק כמו שקשה להבחין בין מי שבאמת מוכנה להגשים את מהותה באופן הזה לבין מי שסתם עושה פוזות.

חלילה לא עקיצה לכיוונך

ה' הטוב בוחן כליות ולב ומה' אישה לאיש

מכירים .בודקים. ומבררים .

ותאמיני לי שבעניין הזה מהר מאוד יודעים מה בשביל הפוזה ומה אמיתי

בעז''ה שנזכה..

אבל מעניין אותי לדעת מה המאירי אומר על זה??

רק שים לב שאני בצד שלך

לא ראיתי את המאירי (אשמח אם  תביא ציטוט או לפחות מקור כדי שנחכים)

דברי היו מופנים אל אחינו הלחוצים - קרי אלו שאמרו שזה לא טיבעי ולא בריא

ולהם כתבתי שגם אם לא סומכים על בחור ש"משתגע" שידעו שהוא לא לבד במערכה

אני סומך רק על הניסיון.

ראיתי בני עליה עם איזון טיבעי וראיתי גם כאלה שהיה צריך להזכיר להם כל מיני דברים פשוטים .

הביטוי משתגע הוא לא הגדרה שלי ולא בא חלילה באופן שלילי

פשוט נזכרתי פה בדברי האורח חיים הקדוש דברים כ"ו י"א ד"ה ושמחת בכל הטוב

"ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"

נכון כיוונתי לדו משמעות

כשם שבתגובתך אלי השתמשת בביטוי 'משתגע' "כהגדרתי"

כך אני השתמשתי בו אל הלחוצים "כהגדרתם" אך לא בלשונם אלא בלשון האו"ח המצוטטת לעיל

זו לא פשט אלא מילה מילה מלשונו הקדוש

ולענ"ד הרב כיוון פה שמי שיטעם טעם תורה בהחלט "יפרוץ מסגרות" בלשוננו .

(אבל זה הסבר שלי ועל זה תחלוק חופשי)

צפוני- מבוגר מפראמדיק באי אלו שנים.... וצ.ע. אם לצפוני באמת יש סמיכה לרב או לא..... ככה שזה לא תלוי בנו לתת לאנשים תארים וכינויים שהם לא בחרו לומר לנו אותם

פרמדיק הוא צעיר ממני בגיל אבל ברור לעין כל מי שקרא דבר או שניים מחידושיו שהוא  תלמיד חכם

לגבי סגנות. לא יודע....  קשה לי המרחק למרות שגם הוא צפוני

מסכים בשמחה להיות תלמיד

לפשוט את הספק שלך

תהיי סמוכה ובטוחה שאין לי סמיכה. ובלילות חורפיים ....

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t392961#4705287

אלו נשים שמן הסתם בהמשך הפכו להיות נשיהם של גדולי התורה/הדור,

וזה ממש ממש ממש נדיר (כמו שאין הרבה נשים שיסכימו או פאליו שירצו שבעלן יהיה בכיר בצבא...)

אני מעריכה מאוד מאוד מאוד את לומדי התורה, ואת נשותיהם התומכות.

אך אני לא חושבת שאני הייתי שורדת ככה...

לגבי "בריא או לא"- תשמעו, למרות שעוסקים בתורה כל היום, זה לא מחייב שהבית ימלא פתאום תורה: הבעל צריך להיות בעל מידות טובות טובות ולשמח את אישתו בזמנים המועטים שהוא בבית, וגם להיות בעל טוב, וגם ליישם את תורתו בחייו. זו לא נוסחה בדוקה לדעתי- לומד תורה- ביתו תורה!

אצלנו בישיבה יש אברך עם ילדים שחוזר פעם ביומיים,ואחד הר"מים אצלנו כשהוא עוד למד אז הייתה תקופה שהוא חזר הבייתה פעם ב5 ימים,אז נכון,זה אולי באמת ליחידי סגולה..

אבל לחזור ב11 זה לא נראלי בשמיים,ונכון,צריך בשביל זה אישה עם מסירות נפש שזה מה שהיא רוצה..

ולענ"ד,יותר מאוחר כיוצאים לעבוד,וחוזרים נגיד ב4,אין סיבה לא לשבת ללמוד עד 11..

אבל אולי זו את רק דעתי..

הלכנו לישון ב6..

לא חוט אחד - אלא שמיכה שלמה...

אבל משוכנע שלא חסרים גדולים שגדלו בדרך ה"נורמלית".

בכל מקרה, מי שקשור כראוי לרבותיו יכול לבטוח בכך שירסנו אותו כשהוא

מגזים. כך נראה לי.

וזה רשום אצלהם בהסכם נישואיהם, יש לו חדר בישיבה.

גר באיזור י-ם.

הוא אדם מיוחד לא מתאים לכל אחד/ת (וזה לא קשור לזה שהוא חרדי)

שכחתי לציין שבשנה הראשונה לנישואים הוא היה בביתו למרות ההסכם, והקשיב לכל דבר ודבר שלה ונתן מלוא תשומת לב.

כמובן שבמקרה הצורך הוא הולך לבית (אך רוב השבועות אשתו לא קוראת לו)

מקשים ואם בעלה לא הגון מה הרבותה שהיא עושה רצונו שאינו ראוי ?

התרוץ הוא , שאישה כשרה מעצבת את רצון בעלה שרצונו יהיה ראוי.מתאילפמניסטיות. אני הכרתי זוג אשר האשה דחפה ועודדה את בעלה להגיע להישגים. המהלך הניב פירות מפני שהבעל היו לו הכישורים איני בטוח שעם בעל אחר התוצאות היו זהות. אני מבין שאת רוצה במהלך כזה אני מקווה שאת מבינה את המשמעות של התנהלות כזו מבחינה כלכלית ,מבחינה נפשית שלך ומבחינת התנהלות הבית.

כדי לא להתמוטט את צרוכה בעל טוב לב.

בעל שאינו אנוכי! בעל אשר יקום בלילה עשר פעמים לילד בוכה. בעל אשר בעת הצורך יכין לעצמו אוכל, בעל אשר, בעת הצורך ינקה ויסדר את הבית, בעעל אשר יחליף תינוק, בעלאשר יקפל כביסה, על אשר יטפל בילדים כאשר אישתו נחה, בעל אשר ינהל את כל צורכי הבית כאשר אישתו עובדת או לומדת. בעל אשיר ישים לב לחובותיו לפי הרמבם וארה ככסותה ועונתה. וכן ישים לב למה הוא התחייב בכתובה. כמו כן ישים לב שעליו להשתדל למלא את רצונך ולבקש הסכמתך בנושאים מסוימים..

בקיצור הוא צריך להיות טוב לב והוגן.

בהצלחה

לי לפחות יש עוד דרך ארוכה עד לשם....

אגב-בוקר טוב.

תגובה לפרמדיק.....

כמה ולמה? נתון ל"מיקוח" לכשיגיע העת בע"ה.

לא פשוט, לא מתאים לכולן, לא מתאים לכולם, ב"החלט מזכיר את דילמת הבעל בקרבי אבל אינו דומה השונה

אהמ אהמ!!!

רק כי אין להם כח לאישה שתשלח אותם לשיעור וכו'.

בצורה אחרת - הלכו להתפלל במניין ולשמוע שיעור, אבל בדרך עברו דרך המשרד....

יש דבר הנקרא מסירות נפש לקיום מצוות , בכלל זה גם מסירות נפש לתורה ולא רק מצד הבעל.

רעייתי כשלמדתי לרבנות אמרה לי שאם אני לומד היא לא צריכה אותי בבית . ובאמת היו זמנים שנשארתי בכולל עד מאוחר מאוד ישנתי אצל חבר קרוב לכולל ולמחרת קמתי לוותיקין וחזרתי ללמוד עד מאוחר והגעתי הבייתה רק בלילה. כך היית תקופה של כמה חודשים כל שנה.

גם היום אני לומד כל יום דף יומי והשיעור הוא בשעה לא נוחה מבחינת הבית , אבל כאן חוזרת האימרה למעלה כל זמן שאתה לומד [ולא ישן , ואו מפטפט ...] אני אסתדר.

זה מסר שנקלט גם לילדים שאין דבר יותר חשוב מלקבוע זמנים לתורה.

לדעתי זה המסר בסיפור של רבי עקיבא ורחל [אישתי אולי דומה לרחל רק החלק השני במשוואה קצת צולע...]

מה שכן ישנם סביבי הרבה זוגות צעירים בוגרי ישיבות שאינם לומדים כל יום בגלל הסיבה שקשה לאישה בבית להתמודד עם ההשכבה לבד וכו' , זה מסר לא נכון לילדים. אם אנחנו מבינים שכשהבעל הולך למילואם זה חשוב ומה לעשות צריך להסתדר לבד אז גם לתורה צריך יחס כזה לפחות.

באמת שאני לא יודע,אבל למה ההשוואה לא בסדר?אם למילואים אפשר להסתדר,אז למה בשביל שהבעל ילמד תורה לא?אני לא מצפה שכל אחת תוכל ותרצה ותשאף לזה אבל אני כן רואה דמיון..

ראשית אשריך וטוב לך שאתה לומד תורה ואשתך מבינה מה הערך ומשתתפת במאמץ

בטוחני שהיא גם רואה פירות ... וגם בחינוך הילדים.

בעניין הזוגות שסביבך

בוגרי ישיבות שלא לומדים כל יום זה לא כי קשה לאישה אלא כי קשה להם.

אם תשאל למה?  אז זה נושא לפורום שלם "בוגרי ישיבות והקשר לתורה" -טרם נפתח

הקדמה אחרונה : אני בעד לימוד תורה בכל אופן בכל כמות ובכל איכות ובלבד שתהיה תורה כל אחד לפי כוחו.

ובכן אין שום סבה לשום אישה בעולם למסור נפש על התורה שבעלה לא רוצה ללמוד. (להרחבה עיין בתגובתו של אדמין קצת מעליך)

כלמר אם הבעל מאוד רוצה ללמוד תורה ונפשו חשקה בתורה דווקא בזמן השכבת הילדים זהו סימן מובבק שכל רצונו הוא לא לעזור לאשתו ולעשות כל דבר חוץ מלהיות בבית

אם היה לומד בזמנים אחרים אז גם לשיעור בזמן הרגיש אשתו היתה שולחת אותו (ולא רק מסכימה אלא שולחת)

למבינים  : "תפילות אבות תיקנום" כדי לא להיות בבית.

תורה כזאת.. ?  בטח שזה יהיה המסר לילדים שלהם!

אני מסתכל על הדברים ממרחק של כ 20 שנות נישואים.

כשעוד הייתי אברך וכל היום למדתי רק בערב כשבאתי הבייתה התעסקתי בדברים שונים ואז ביתי הבכורה [שהיום היא חיילת ...] אמרה לי פעם 'אבא מדוע אינך קובע עיתים לתורה?' ואז הבנתי את המסר היא לא ראתה אותי לומד או הולך לשיעור!!!

אני עדיין חושב שהילדים לא מבחינים בלמה אבא לא הולך לשיעור תורה הם רואים כן הולך לא הולך.

ועוד יותר מכך אני מלמד במקיף דתי והתחלתי להבין בזמן האחרון עוד משהו כשהילדים רואים את ההורים מתעסקים בדברים שופים הם חושבים שאלו החיים ואז החיים שלהם ריקים מתוכן כי הם לא ראו את ההורים מתעסקים במשהו בעל תוכן. נכון אצלם זו ריקנות אמיתית שהאבא אפילו לא קורא ספר טוב אלא אולי עיתון ורואה ספורט , אבל מי שרוצה עוד משהו צריך תמיד להתבונן גם בדוגמא הזו.

כחודש אחרי שהתחתנו שאל אותי הרב מוטי גנירם שלמד איתי בכולל כבר קבעת חברותא לערב אמרתי לו שלא עדיין יש מלא סידורים שלא הספקנו ואז הוא אמר לי אף פעם לא תגמור תיקבע חברותא בבית אפ' מספר פעמים בשבוע זה חשוב. והיום אני מבין עוד יותר את מה שהוא אמר לי.

ודבר אחרון כשהתארסנו הלכנו , כמנהג במרכז, לר' אברום והוא אמר לנו זכה עזר - שהוא הולך לתפילה היא בבית עם הילדים וכן הלאה [לימוד תורה וכד'] וההיפך כשהיא ... לא זכה כנגדו הוא הולך ל... גם היא כנגדו הולכת ל... והילדים מופקרים.

השיתוף הוא הנכון והפורה ביותר לחיי נישואין.

אחר. מתכוונת לקחת את המכלול-עם הטוב והרע,הרצונות,היכולות והחסרונות.

מלכתחילה אני מחפשת גבר שכן יש בו כוחות לשבת וללמוד רוב היום.

אני ל-א רוצה בעל רב,בוודאי לא שיהיה הרב שלי.לא מחפשת איזה ת"ח.מחפשת יהודי פשוט שעובד את הי"ת בשמחה.

אני גם בעניין של בעל שלומד בשנים ראשונות-ואח"כ יוצא לעבוד.

אם בשנים הראשונות שהוא לומד הוא פחות יהיה בבית-מקובל עליי.

וכמובן... "רבות מחשבות" וכו'.

שהוא היה אצל הראש ישיבה שלו בבית השבוע ואשתו נכנסה ואמרה ש "היא צריכה לשאול משהו את הרב" ואני ריחפתי לי במחשבות על שאין יותר מרווה נחת מלהגיע ללקרוא לבעל "הרב".. אחח..

מן הסתם יש אבל..נשמע הזוי.

ישיבות הנשים שלהן לא היו מסכימות שימשיכו ללמוד..

בעל צדיק שלומד תורה כל היום - חלום.

אבל זה נראה לי קצת לא מציאותי,

ואני אישית לא הייתי מסוגלת לזה..

אני רוצה בעל דוס שלמד כמו שצריך... ז"א, היה בכל הסדרים ובכל השיעורים שצריך ?עד? החתונה, ואחרי החתונה- ?עיתים? לתורה.

החלום שלי-

בעל שבבוקר ובערב נמצא לעזור [מה לעזור?!?! זה לא רק התפקיד שלי. זה לא עזרה פה. זה פשוט מימוש תפקיד.. גם אני וגם הוא צריכים להיות עם הילדים!] עם הילדים..

וא"א שרק אני אהיה המפרנסת, כי ברוב המקרים אני אצטרך לעבוד עד מאוחר ולא באלי ילדים בצהרון.. זה עושה לי רע><

אז הוא גם ילך לעבוד.

מתי הוא ילמד?

יהיה לו זמן, אל תדאגו. בעז"ה אחרי שהילדים ישנו- אם הוא ירצה-- אני אבעט אותו מהבית שילך ללמוד, מצידי עד 5 לפנות בוקר. [טוב, לא באמת... לא באלי לי לישון לבד..]

אבל באמת שהשאיפה שלי זה לא בעל שיושב ולומד כל היום.

השאיפה שלי זה יהודי טוב.. ויהודי טוב לא חייב ללמוד כל היום!! מידות טובות לא באות רק מתוך לימוד!!!! 

וזקנם יורד על פי מידותיו כזקן אהרן הכהן בשעתו...

סתם, האמת שלא מצמרר... רק די מובן.

זה לא פסגת השאיפות שלי...

יש בית, ילדים, חיים מעבר לכולל.

הבעל צריך להיות מעורב גם בזה.

פעם שעתי-אני חושבת את הרב יעקב אריאל- שמחנכים אותנו על הסיפור של רבי עקיבא ואשתו, אבל שוכחים שרבי עקיא היה אחד בכל הדורות, ולא כל מי שיושב בבית מדרש הוא רבי עקיבא.

או במילים שלי, יש הרבה בנות/ נשים שמוסרות את נפשן על לימוד התורה של בני הזוג (אפילו אם זה "רק" דף יומי) בשמחה, וחשוב שגם בן הזוג ישאל את עצמו האם הוא ראוי לזה.

בהצלחה

אני מכירה זוג כזה.

לא בטוח שכך תיארו שייראה ביתם, אך עם השנים הגיעו למסקנה שזה רצונם.

איך זה בא לידי ביטוי?

הבעל לומד,

האישה עובדת,

האישה מגדלת את הילדים,

האישה מנקה,

האישה מסדרת,

האישה מבשלת,

הבעל לומד,

הילדים מעריצים את אבא,

האישה מתמוטטת מעייפות,

האישה שואבת כוחות עילאיים וחיות מכך שבעלה לומד,

הבית הפוך ומבולגן בצורה שלא תיאמן,

הילדים שמחים,

האישה שמחה,

הבעל לומד,

משפחה מקסימה!

אז כל אחד ושאיפותיו תוך מודעות להקרבה בתחומים השונים,

והבנה שגם אם אישה רוצה בעל לומד תורה

היא עדיין בן אדם ויש לה כוחות מוגבלים

ולבית צרכים מרובים.

חשוב לעשות סדרי עדיפויות כדי להחזיק מעמד.

רק בריאות ושמחה!

(ודרך אגב, זאת לא אני )

מול הגמרא..

אבל תחשבו רגע הפןך. האים יש בנים שמוכנים להקריב את עצמם בשביל שאישתם תלך לממש את כל האידיאלים שלה והם ישבו בבית לפעמים עם הילדים ויחכו לה?(ובעצם ישמשו גם כאימא)

ואפילו עוד לא אברכית...

אחד לדבר תורה..

והשני להבנת ההקשר...

נדמה לי שבשאלה טמונה הנחת יסוד אשר לא הוצגה..

השאלה המקדימה היא מה הבת ובעצם גם הבן  מצפה כיצד יתנהל הבית שהוא שותף בו.?

מה יהיה מקור הפרנסה? באיזו מידה הבית יהיה בית של תורה. בית אשר כל המשתתפים התורה תהיה חשובה בעיניהם.בית אשר אף אחד לא מוותר על שום דבר ובוודאי מצהיר מדי פעם שהוא ויתר לשני על מה שהוא.. אם מי שהוא מוותר משמעות הדבר שהוא ציפה למה שהוא אחר אשר לא קיבל. נראה לי שגישה זו כוללת בתוכה מוקש לטרוניות מצד הבחורה או מצד הבחור. עצם הדיון אודות ויתורים משמעו השוואות בין בחורים שונים או בחורות שונות. להעמיד כל מעמד או מעמדת על סרגל ולקבוע מי קודם ומי אחר ון. הבעיה היא שאדם הוא רב ממדי ומספר אחד לא מאפין אותו אלא מספר ערכים. כדי להשוות בין שני אנשים יש לצרף לכל תכונה או ממצא שקלול חשיבותו ואחר כך להפעיל את האלגוריתם המתאים. לעיתים כאשר תתקבל התוצאה הבחורים והבחורות כבר נעלמו. בלבלתי אותך. באמת לא בכוונה תחילה. אני נהגתי אחרת כאשר הכרתי מי שהיא לא השויתי אותה לאף אחת גם לא למודל כל שהוא שלא היה לי בראש. אלא בא בחשבון או לא . אם כן המשך הברור יעשה עימה. איני מתימר להגיד שזו השיטה האידיאלית. לפחות היא חוסכת הרהורים מיותרים.

בתור הקדמה...

ידעתי\נו שאני לא אהיה אברך כל ימי חיי, אך כמה שנוכל, כך נעשה. כיום אני לא אברך.

לעצם העניין:

אין שאלה לענ"ד אם להיות בבית או לא. השאלה היא אם לומדים או לא. בשבילי ללא רכב (אמרנו אברך...) להגיע לבית מדרש דרש הרבה זמן, אז ברור שכדי ללמוד והרבה צריך בבית. ואז כבר בשנה הראשונה ב"ה אשתי הייתה בהריון, מה שאומר שנתוסספו לה שעות שינה (בערך מ9 בערב?) ואז מה שנשאר לי לעשות היה, או להתבטל או להתקדם. בחרתי ב"ה בדרך הנכונה. וכך נוצרה מציאות שמהשעה 9 בערב לערך אני לומד תורה, לפעמים בבית לפעמים בבית המדרש, מציאות שקיימת בעצם עד היום הזה(עם מגבלות היצה"ר ושאר העיסוקים). בתור אברך הייתי מוצא את עצמי לומד עד השעות הקטנות של הלילה עם קפה ביתי משובח ומעורר, עם אווירה שהתאימה רק לי. אשתי (הצדיקה כבר אמרתי?) 'התרגלה' להיות בערבים בדר"כ לבדה, ולפעמים הערבים שייכים לנו. ב"ה יש בהמשך עוד ילדים, כך שצריך להגיע לפני 8 להשכיב ילדים לצחצח שינים וכו' ואז יש ארוחת ערב זוגית+שיחה ואז הערב שייך להשי"ת. כמובן שזה דורש הכנה רוחנית וכו', אבל בעיקר זה צריך לבוא בזרימה טבעית. שהרי אנו אומרים כל יום על התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר- כמו שיש בתוכנו גידים עצמות איברים וכו', יש בתוכנו גם זרימה טבעית של 'חיי עולם' של חיי תורה, אז שיהיה בהצלחה לכל הבנות...

כמובן, כיום מי שהכי 'עצבני' על הלימוד, שאלמד וש'זה לא משנה עד מתי' וכו' זאת אשתי. ממש כך, אשתי ממש רוצה שאלך ללמוד. לדעתי גם אם הייתי הולך לכמה ימים היא לא הייתה מסרבת, להיפך, העיקר התורה...

אותו כל יום או מה? שתחכה לו כל יום עד 11?? והילדים מה אח"כ-לא יראו את אבא שלהם??

אני לא חושבת שזה בריא ואני לא שואפת שבעלי יהיה קבור כל היום בישיבה-כן שילמד תורה בשיעורים וחברותות קבועות אבל שלא יהיה כל יום וכל הפרנסה תהיה על האישה???

טוב?

השאלה הייתה אם הייתי מוכנה להקריב, להקריב בהגדרה זה למסור משו ששיך לך ולתת אותו בלי להתחרט. אני בטוחה שהעולם צריך שיהיו כאלה שילמדו תורה אבל אני גם חושבת שבאותה מידה להקים משפחה הבנויה על התורה זה חלק מזה ולא צריך להיות מנוגד. ובנויה על התורה זה לא בהכרח בעל בישיבה ואישה שנקרעת כדי לגדל את הילדים שלא מכירים את אבא- אבא לומד אסור להפריע אבא בישיבה וכו'.. ילדים צריכים אבא שיגדל אותם אבא שיהיה איתם ולא רק שילמד ויתפלל שיגדלו לתורה ולמצוות אלא גם וגם..

"מוכנות להקריב את עצמם"? לא נשמע טוב בכלל.

מילא הבעל משקיע את כל זמנו בללמוד, והאשה עוזרת לו בזה, נשמע סביר, אבל על חשבון הזוגיות, 

או על חשבון היחסים המשפחתיים עם הילדים שלו...

פשוט היחסים יהיו אחרת ממה שאתה, אני, אנחנו רגילים .

יכול להיות לו יחסים מאד משפחתיים עם הילדים, אבל למה הוא צריך לעשות אותם לפי הנורומות שכולם רגילים?

אולי הזמן איכות שיש לו בשבת איתם שווה יותר ממה שאנשים רגילים עושים באמצע שבוע, וכו'.

אותו דבר לזוגיות.

בעיני זאת לא זוגיות תקינה. לפחות לא לאורך שנים.

כי אם הוא לא יהיה סופר בישיבה, הוא יהיה סופר בצבא..(קבע) אז נשאר לו רק לבחור בין שניהם.

בעיני בית של תורה שבו כל הבית מתמסר לתפקיד/שליחות של האבא, הבית נהיה הרבה יותר מיוחד, ערכי, אחדותי..

וכמובן, זה בתנאי שגם לאמא יש רעל בעיניים..

שנזכה. עוד השנה בעז"ה! אנו וכל עם ישראל!

בשורות טובות

זאת לא משפחה תקינה וזאת לא מציאות תקינה זאת מציאות מעוותת בשביל מה לך להתחתן? כדי להגיד יש לי בעל? לשים כיסוי ראש?

לא מבינה למה כ"כ חשוב לבנות שהוא יהיה סופר בצבא או סופר בישיבה כמו שאמרת.. 

קשה לי עם זה..

או לפחות חלק ממנו. ונחרדתי עד דמעות. גמלתי בלבי שאעשה הכל כדי שהצדיק שלי ילמד. הכל..

אבל די לחכם ברמז.

סופסוף אפשר לחזק גם החלטות ולא רק יאוש בפורום הזה

אשרייך

ואשריו (שיתגלה כבר)

ואשרי עם ישראל שבורך בכם

החלטה אמיצה ויהי רצון שחפץ ה' בידך יצליח

או במילים אחרות

עם צדיקה כתמר - בטח שיפרח

פינת ההסתייגות ע"מ להרבות שלום

(כמובן בלי להמעיט מערך מי שלא...)

מאד מפעימה.

ולוואי שתצליחי.

ב"ה

בטח שיש כאלה רק שרובם מתחרטות ולחקלם באמת לא אכפת!

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…