1. כאן זה לא אתר 'כיפה' כאן יש סוג אחר של אוכלוסיה... לכן לא "פספסת" את השרשור על סרוגים באמת באמת לא היה שרשור בנושא, כנראה זה לא מעניין אותנו יותר מידי... 

2. אישית סרוגים לא מדבר אלי (גם כי אני לא ברווקות מאוחרת 20 וקצת) 

3. אני לא מסכימה עם הכתבה כאן!! סרוגים בכלל לא מראה על הציבור הדתי בכללו בכלל!! זה מתאים לאנשי הביצות בלבד!! אני אישית מכירה לא מעט בנות שהן רווקות מאוחרות והן לא מרגישות או מתנהגות כמו בביצה!! אז נכון זה מתאים לסוג מסוים של רווקים אז זה מתאים לכלל הציבור??

4. עובדה שכאן יש ציבור יש רווקים גם כאלה בגיל מאוחר וזה לא דומה בכולם לסרוגים!! 

בכול מקרה ראיתי את העונה הראשונה וזה הספיק לי... העונות האחרות לא מעניינות אותי!!!!

כי הוא לא נוגע לאף אחד פה.

של השבת, על 'סרוגים', שבאו כתגובה לתגובה של יואב שורק על דברי הר' לונדין בשבוע שעבר.

הוא כתב כ"כ לעניין!

מומלץ ממש

האם הוא ראה את הסדרה (ככה זה נראה...), ואחרי שהגענו למסקנה שכן- מה מקומם של הרבנים במצב כזה?

חח אין ספק שזה הפך לנושא לדיון בשולחנות השבת..

אז רב אחד אצלנו אמר שהוא דיבר עם הרב לונדין על זה,והרב לונדין אמר,שהוא ביקש מאיזה מישו בהפקה (שכנראה הוא מכיר..)כמה דפים מהתסריט כדי להבין פחות או יותר מה הולך שם..

אז למרות שזה נראה..

(

למרות שהרב לונדין מוכר בתור אחד שמבין במה קורה פה ושם בד"כ..)

לדעתי, ואני מנסה להתנסח בעדינות, זה בעייתי שרבנים צופים בדבר כזה, גם אם לפעם אחת.

יותר מזה, מרבנים אני מצפה לדברי תורה ולא לביקורת טלויזיה.

ואחרי כל זה, אני חושב שהוא מאוד צודק בדברים שכתב השבת.

לא ראה.וגם אם זה נראה אז הוי דן את כל האדם לכף סחוג

ופשוט שצריך לצפות מרבנים לדברי תורה,והרב לונדין באמת מפיץ תורה ברבים.זה שמידי פעם צריך לגלות דעת על נושאים בחיי היומיום לענ"ד זה לא סותר.

לפעמים נדמה שמרוב ההתעסקות ב''סרוגים', בעיות האינט' והפייסבוק וכו' בעלונים, זה נהיה לעיקר.

באחד העלונים כתב אדם מוביל שמתעסק עם בני נוער  קצת בזלזול על סוגיות תלמודיות, שאולי 'אינן מועילות'  כמו העיסוק באמונה, מחשבה וכו', וקרא לחשוב לשנות את סדרי הלימוד בישיבות.

הרבנים לענ"ד צריכים 'להעלות את הציבור' ולא 'לרדת אליו'.

זה שהוא רב לא מצריך אותו להתייחס לכל תוכנית טלויזיה כזו או אחרת.

מהרב עובדיה או הרב אליהו לא היינו מצפים שיכתבו על דברים כאלו.

מדוע לא?

נכון שרב צריך להיות קשוב לרחשי הציבור ולהיות בתוך העם, אבל היום לענ"ד זה כבר נהיה מוגזם.

אין כמעט שום דבר שמייחד את הרב על פני שאר הכותבים: שניהם מדברים על אותם דברים באותה צורה, ולולא שלרבנים היה מוצמד תוארם לפני שמם - בכלל לא הייתי חושב שמדובר ברב.

בשביל להביע דעות בעד ונגד 'סרוגים' - אנחנו לא זקוקים לרב, אפשר לעשות זאת בעצמנו.

1. כי זה לשון הרע!

2. כי זה ממש לא הנושא!!

כשרב מדבר במאמר שלו על הסצינה הבאה בתוכנית הטליוזיה - לי אישית זה מוזיל את הכבוד לרבנים.

אני בטוח שיש הרבה בני נוער שבעצמם לא ראו את הסדרה הזו והיא לא מעניינת אותם, ולכן כשהם רואים רבנים שמדברים על סצינות קולנועיות כאלו ואחרות ומגלים בקיאות מפתיעה בשחקני קולנוע וכדורגל - זה ממש גורם להם להתייחס אחרת לאותם רבנים, ואולי בצדק.

אם הקורא עצמו לא מכיר את הדברים הללו והרב כן - איך הוא יכול שלא להתאכזב מרב כזה?

שמכירים, שמסתכלים סביבם ורואים ציבור שמדבר בקול ובלי בעיה

על סדרות כאלה כאילו הן לגיטימיות, וכאילו אין בעיה לצפות בדברים

כאלה - והוא שותק במקום להגיב.

נכון. זה המדד לציבור שלנו כיום. יש הרבה מה להתקדם.

ואם זה המצב של צאן מרעיתו, והרב לא מתייחס - הוא חסר אחריות.

אבל בוא לא נקשה, בעת זאת של מוצאי שבת, לאליהו הנביא למנות

את זכויותינו.

זו היא דרכם של צדיקים, כמקובלנו מרבותינו מאורי החסידות - לברר

את האחדות, לחפש אותה.

שאין מה לחפש בטלוויזיה,

וכל שכן שלא בסדרות שעוסקות בעניינים של צניעות,

וכל שכן שהן עושות זאת בצורה גרועה כשלעצמה.

עד אז - הלוואי שיתייחסו בקול, וביותר חריפות ממה שנעשה עד כה.

איך דתי מסוגל לייצר חומר כזה ועדיין לקרוא לעצמו דתי!?...

למה השיח הציבורי שלנו מכיל את הסדרות האלה כלגיטימיות בכלל!?...

שלא לדבר על סדרות אחרות של "דתיים" לאחרונה.

אם זה מה שמעסיק את צאן מרעיתו של הרב, אז הוא צריך לדעת מזה ואיך לטפל בזה.

זה לא יהיה חכם אם ההמון, האספסוף יהיה עסוק בסרוגים ולא תהיה אמירה חזקה של רב על הנושא.

ובשביל זה יש רבנים מיוחדים, (לא כל רב) שהם גם ענקיים בתורה ובמיוחד במיקצוע האמונה, ויש להם גם יד בעולם הגדול, כך שהם יכולים לעשות ועושים, הרבה מאד.

ברור שהדעה שלך על סרוגים היא מאד חשובה. אבל אתה בעצמך- תטרח לקרוא אותה יותר מפעם אחת? ואחיך? ומישו שלא מכיר אותך? אני חא מכיר אותך אבל אני משער שהתשובה היא - לא!

ולמה? כי זה לא מועיל! זה לא נותן לנו.

התואר רב לא רק אומר שהוא מקבל פחות כסף מכל עבודה אחרת, או שאפשר לקלל אותו כי הוא מציבור אחר.

אלה- זה אומר שיש לו קישור חזק לנשמת העולם, לתורה. התפיסת עולם שלו הרבה יותר רחבה ועמוקה (בפרט אצל הרב חגי), מה שגורם לך ללכת לשאול רב ולשמוע אותו בכל נושא שבעולם, הוא מה שצריך לגרום לך גם להתייחס לתגובה שלו על סרוגים ועל הפיינל פור.

למה אתם חושבים שאנחנו יכולים להחליט בעצמנו?? עובדה שאנשים רואים את השדרה הזאת סרוגים!!

ואם לא יהיה אחד שיגיד "דייייי!! " 

מה לעשות שחלק מהתפקיד של רב זה להיות המוכיח בשער... 

במיוחד שעמ"י נמצא במצב כזה:

תשמעו את הפזמון...

פשוט התלהבתי מהעונה החדשה וחשבתי שאם כבר דיברתי על כך אז אפרסם את הלינק.

א - אפשר להעיר על כך באישי

ב - אפשר להעיר בצורה יותר יפה ועדינה

חןחן

[ולא.. אני לא בעד פרסומות..

 מצד שני - אני לא חושבת שכל מי שכותב כאן זה כדי לפרסם את עצמו.. זה סתם כדי לשמוע עוד דעות.

 ואם את שואלת אותי - עם כל הטררם שנהיה כאן.. עשיתם יותר פרסומת.]

זה בעייתי שבחתימתי יש לי קישור לאתר שהקמתי (ד"א מהפרסומת אצלי עדיין לא ראיתי שקל)

או קישור פעם בשבוע לדבר תורה אצלי מהאתר (בהתחלה פירסתי בעוד פורמים כיום רק אני משתמש רק בפרמי ערוץ 7, יותר כיף לי פה).

או מתי שאני מפרסם קישור לדבר תורה שכתבתי בנושא נישואים (תפילה לזיווג / הסברים לשבע ברכות)

תודה על התשובה (שכחתי לשאול זאת במפגש הפורם, כי דיברתי עם אדמין על קוד האתר) 

וגם זה באינטרנט

וגם זה בטעות

חויה קולינארית ואנטרופולוגית כאחת (מי שמתמחה בפסיכולוגיה - מדובר בחומר מחקרי מדהים, הסוקר תופעות פסיכופאטולוגיות מעניינות ביותר)

אז מה זה דתי ציוני (כפי שעולה מהסדרה, ולא רחוק במיוחד מהמציאות)? 

"דתי ציוני" ("אל-סרוג" בערבית צחה) כשמו כן הוא

חצי דתי (אם בכלל)

חצי ציוני (אם בכלל)

צבא של אנשים משוכפלים שנראים\מדברים\חושבים אותו דבר, מציבים אותן מטרות, חולמים על אותם דברים,

מתלבטים באותן התלבטויות - שמכולן נודף ריח חזק של קטנות קטנוניות או מאידך אוטופיה ללא אחיזה במציאות.

מצד אחד פחד מהתמודדות עם כל מה שמחוץ לבועה - מצד שני שקיעה בכל ה"טוב" שקיים מחוץ לבועה.

אמנם, לפעמים יש גם יוצאי דופן בציבור שלנו.

אלה אנשים שעברו סוג של "מהפכה" בעולמם הפנימי - בין אם זה אירוע חריג שגורם לאותה "מהפכה"

פנימית, בין אם "המפכה" הפנימית היא תוצאה של תהליך שארך כמה שנים טובות.

באנשים האלה חי גרעין של "מהפכן" - האיש שהולך נגד הזרם כשצריך, וכשהזרם הולך בכיוון הנכון, הוא עוזר לדחוף קדימה.

הם לא נכנסים ל"קופסאות" סטנדארטיות של הציבור שלנו - ועל כן נאלצים לשבת בקצה המחנה או מחוצה לו,

כמו מצורעים.

רבים מהחברים שלי הם בדיוק כאלה.

כמה מהם נשואים? מעט.

למה? - מי צריך בעל "מוזר" כשאפשר להקים בית דתי לאומי "רגיל" עם אחד ה"משוכפלים". (אתם יודעים כמה פעמים שמעתי "בית דתי לאומי רגיל" בפגישות? אני חושב שמזמן עברתי כמה עשרות)

הנה, פרקתי

מה זה להגדרתך הולך נגד הזרם?

פרט נמק והסבר.

את המושג "אדם שהולך נגד הזרם"

הוא self explanatory

אני שמח במיוחד שיש עדיין אנשים שמסוגלים לקבל החלטות ולנהוג בשונה מהמצופה מהם ע"י הציבור שאליו הם משתייכיום (או ציבור אחר), במיוחד כאשר אותו אדם מנסה להגן על ערכים או מנסה לקדם\לבנות בסיס למימוש הערכים האלה.

אני יודעת מה זה הולך נגד הזרם ותודה לך.. =)

אתה מתכוון לאדם ש(בניגוד לאיך שהגדרת דתי-ציוני) מקפיד על קלה כבחמורה וציוני אמיתי?

הגדרה אחרת?

ובמקום לתת כללים את מבקשת דוגמאות שמכילות הרבה יותר מכל הכללים כולם ביחד.

לדוגמא - אדם שמוכן להתמודד עם כל מה שיש מחוץ לבועה (הכרות עם העולם המערבי\חילוני) - בלי ויתור על ערכים.

(חברה מארגנת טיול לכל העובדים - אף על פי שטכנית והלכתית אפשר למצוא פתרונות לכל נושא,

אבל עצם רוח הטיול אינה עומדת בקנה אחד עם הערכים של אותו האדם - הוא יסרב וידע להתמודד עם התגובות בצורה מכובדת)

הקפדה על ההלכה - בעיני זה פשיטא, ובלי שידביקו לי תווית של "חרדי"

סגידה לחרדים בנושא ההלכה.

אכן ייתכן שיש בציבור החרדי יותר פוסקים רציניים מאשר בציבור הלאומי - אבל זו תעודת עניות לנו - וכן זה אומר משהו על הציבור שלנו בכללותו.

כמה אנשים בציבור שלנו מוכנים להלחם על כבודה (או באופן כללי - קיומה) של הרבנות הראשית?

אפילו בציבור שלנו (לפחות בחוגים שזה מעניין אותם בכלל) - אדם שלא מנשא "בד"צ"ים ומהדרין למיניהם הוא בגדר "מאיפה נפלת".

היחס לתלמידי חכמים ולמי משמש ברבנות - אין מה לדבר בכלל.

הבעיות כאן כל כך מגוונות - ויש כל כך הרבה "זרמים" שצריך ללכת נגדם, שפשוט תקצר כאן יריעת הדפדפן מלכתוב את כולם.

יחס לידע כללי - חברים, תסלחו לי ואל תקחו את זה כהתנשאות,

אבל בציבור שלנו, מי שסיים ישיבה תיכונית\תיכון דתי - רמת הידע הכללי שלו בהיסטוריה\גאוגרפיה\הכרת התרבויות\מדעים שואף לאפס מוחלט (מצד השלילי).

אמנם זה נכון לגבי רב התיכונים בארץ באופן כללי (גם החילוניים) - אבל מתוך ההכרות שלי עם הביני"שים - המצב בכל זאת יותר קשה בציבור שלנו.

אדם שמנסה להלעות על נס חשיבות של הידע הכללי כצורך של הקודש (בנוסף לבניה הרוחנית בישיבה, בנוסף לשימוש תלמידי חכמים, בנוסף לרכישת הכלים ללימוד תורה) מתקבל או כמי שמבטל זמן לימוד תורה לדברים פחות חשובים (ע"י הציבור היותר תורני) או "כמשכיל" ללא הצד התורני שלו (ע"י הציבור הפחות תורני).

אני יכול להמשיך

הבנתי את הרקע הכללי..

=)

סבבה..

נכון,אין הרבה כאלו.. אבל הם מצויים..

נעלבתי =( (ברצינות)

ב. בחיי שאין לי מושג על מה.. לא התכוונתי להעליב בשום צורה.. אשמח אם תוכל להאיר את עיני..

=)

הכל עניין של אי הבנה..

בכל מקרה הציניות שבדבריו בעיניי לא ראויה לאיש תורה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.