ועם הזמן רואה עד כמה אני מזדהה עם התיאור שלו...

לפעמים אנשים מגדירים את עצמם בהגזמה או הפחתה..

(למשל בנאדם שמגדיר את עצמו כמוסיקאי מחונן אבל כל בר דעת ושמיעה מוסיקלית פעוטה שומע זיוף אחד גדול..

וכן להפך.. אדם שחושב שהוא לא משהו מיוחד אבל אנשים אחרים יודעים כמה הוא מדהים ומיוחד..)

אבל אתה צודק, לרוב האדם מגדיר את עצמו הכי טוב מכל הסביבה..

זתומרת- יכול להיות לד-ע-ת-ו הוא דוס/לא דוס בגלל קיום/אי קיום מצוות מסוימות.

אבל דעת ההלכה היא לפעמים שונה (ולפעמים אפילו מאוד...)- מדובר על קיום המצוות בלבד..

ישנן הלכות שצריכות חיזוק בדורנו גם אצל הציבור החזק יחסית.

בכל הנוגע לבחינת תודעה עצמית, לשאיפות, למחשבות על אופי של הבית

אותו את מתכננת לבנות בעז"ה -

לתפיסה שלך את עצמך יש חשיבות מכרעת...

אבל את עצמי אני מגדירה לפי רמת השאיפה שלי להתקרב ל-ה' ולקיים את המצוות (עפ''י התורה וחז''ל..)

האמת--זה משתנה מרגע לרגע.. וטוב שכך..

אנשים, אני יודע שלא טוב לשפוט אחרים.

לא התכוונתי לזה.

התכוונתי לפי איך נניח אתם בוחרים חברים\דייט\לא משנה מה

תשאלו אחרים עליי, כיף?

שוב לא הסברתי טוב.

נניח שאתה רוצה להיות חבר של מישהו - מצא חן בעיניך - לפי מה??

(כמובן, בלי להגדיר, בלי להגדיר, בלי להגדיר, בלי ל...)

קצת לא הסברתי את עצמי זה יותר מידי מורכב בשבילי להביע את זה בכתב..

IמחרטI

אני ממש לא בוחרת חברות לפי מראה או רמה  . מהסיבה הפשוטה שלעיתים זה מה שיש! אני לא ארוץ באוניברסיטה אחרי הדוסיות רק כדי להתרועע עם מי שמהווה העתק שלי.. אנחנו מספיק בוגרים וחזקים כדי להסתובב בעולם האמיתי שאגב, הוא אמיתי.

מצטערת,קשה לי

גזענות!

שלום (אני חדשה כאן .... בדרך כללל אני לא נכנסת ומגיבה לפורמים.....)

מה תפאום דוסית לא משלמת יותר מ 150 למטפחות  .... נראה לך .

מינסיון אני גרה בשכונה של דתיים לאומים דוסים  ואברכים צערים (לא ישבת הר המור , אם את מכירה ?)

הדוסיות הולכת הכי פשוט ,אין כסף לזה כיש המון ילדים ....

אני יחסת משקיעה במטפחות שלי ולכן אני יועדת .

לפני החגים היתה מחירה של מטפחות (היא הביא מעצב ) אצל מישהיא בבית .

והיא פרסמה בביתי כנסת ובגן ליד ובעלון של הישבה .

(היא כתבה שם שתהיה מחירה מטפחות לחגים וזה מתחיל מ 90 ומעלה + הנחות ) .

התלבתי אם לבוא ובסוף  באתי וגילית שאני כמעט היחדה מהשכונה .

וכשבברתי איתה למה ? היא אמרה לי שנשים מהשכונהלא באו בגלל המחירים ....  כן כן מחיר של 100 למטפחת זה יקר ..(אני קונה מטפחות בדרך כלל סביב ה85-100 בערך בטווח הזה . כובעים למשל יותר יקרים ...)

נ.ב

 נכון שמי שקנה ב15-20 בלאי כמו שאמרת  אלה שקונות בשוק פשטות כאלה .....

אם זה אני מסכימה איתך . אני אוהבת מטפחות שנראות יפות ומשקעות ולא הפשוט האלה וה"סמרטוטות ".

אני מסיכמה אם ציפורה שצריך להפריד בין סתם חברים /חברות בשבל כיף  לבין אנשים שרוצים לצאת לדיט .

למשל כשיצאתי לדייטים (הכרתי דרך האנטרנט באתר 2 שהם אחד .....)

נסתי למיין לפי ישבות מסוימת זה לא כל כך הלך . ולאט לאט אם הזמן ידעתי מה אני לא רוצה וכך התקדמתי .....

לי למשל היה חשוב שהבחור שאיתו אני יוצא היה בהסדר או צבא. ושיעבוד (תורה ועבודה )

במקצוע נורמלי - לא אברך . מקצוע לפרנסה . .

צריך לעדת מה אתה מחפש ורוצה בבחור/בחורה  למשל :

א: צבא או הסדר , אברך שלומד בכללל כל היום .

ב: חינוך ילדים לאן? מופרד בגילאי הגן /יסודי.... או חינוך של הממלכתי דתי ,(טלויזיה בבית או לא .)

כיפה /כסוי ראש שלם או חלקי או בכלל לא .  כיפה שחורה /שחור סגור, סרוג צבעונית ....

ג. דת וערכים - ללכת לצבא או לא , ציפרה ביום הזיכרון או אמרת תהילים ,דגל ביום העצמאות ,

לגור בהתנחלוית, קימה לאדם מבוגר או אישה בהריון .....

ד.לבוש ומראה - שחור לבן חום ותכלת ...וגרביים /גרביון לילדות בנות 3-4 .(נו הדוסים האלה ...).

צבעוני (לא צעק כמובן  , אפשר גם אדום וכתום ....) עד למרפק  וחצאית עד מתחת לברך , סנדלים

(עם או בלי גרביים),מטפחות /כובעים צעיפים - מלא או חלקי .

נ.ב

חלק מן הדברים הרשומים כאן לא חשבתי אלהן יותר מידי רק לאחר הכרוית אם בחורים .

ויש דברים שדברתי עם מי שכיום  הוא בעלי , דברתי בפגישה השניה או אולי השלישת

(אחרי שהחלטנו שזה רציני) על דברים כאלה .

1.טלויזה בבית שאנו בונים כן או לא ?

2. כסוי ראש מלא או חלקי

(בעלי העדיף מלא ולי היה קשה עם זה .... בספו של דבר הסכמתי .

ולא כל כך ידעתי למה הסכמתי ולאן זה הוולך ... היה קשה בהתחלה עד שהתרגלתי לקח המון זמן ....) .

חינוך - נפרד או לא . וממתי כן (באיזה שלב ) . 

עם כל הכבוד בשביל להגדיר מישהו צריך להכיר אותו ממש טוב (לדעתי)..

אני אומרת את זה ממקום שרק בגלל איך שאני נראית (מבחינת לבוש) אז רצו לשדך לי חרדי, חרדי ו... חרדי

ואת האמת שאני בכלל לא בקטע החרדי וכך לגבי כל אחד.

לכן לדעתי בשביל להגדיר משהו צריך לשאול אותו קודם איך הוא מגדיר את עצמו.

בס"ד

כמה שנתחמק מזה אנחנו כן נוטים לעשות את זה לפי רושם חיצוני סטיגמות ודעות קדומות, קשה לנתק מראה חיצוני בפרט כשמנסים להגדיר רמה דתית. יש איזו מחשבה שמי שנראה ככה וככה הוא גם יותר/ פחות עובד ד'. זה שאנחנו מודעים לזה שהחיצוניות מטעה לא אומר שאנחנו באמת מצליחים להתנתק מזה לחלוטין.

באופן כללי האנשים בסביבה שלי לא העתק שלי, אפילו ממש לא. מוצאים דברים משותפים/ תחומי עיניין משותפים, רמה דתית זה עוד מאפיין לאו דווקא המשמעותי ביותר. בגיל קטן טוב לשמור על סביבה די הומוגנית אח"כ אדם הופך להיות יותר משפיע ויכול להמצא גם בסביבה שהיא לא הבית שלו והוא יכול לקבל ממנה ולתרום לה.

ברור שלרמה הדתית של בן/ בת זוג יש חשיבות הרבה הרבה יותר מאשר לרמה דתית של חברים. אפשר להיות חברים של מגוון אנשים, שם תהיה לנו סלחנות רבה כלפי כל מיני תכונות שיש להם.

נראה לי נכון להפריד בין סתם חברים/חברות/סביבה לבין מדוייטים/ות/ בני זוג הדרישות/הציפיות שונות כי המטרה של הקשר גם שונה.

החכמה היא לדעת מה לומדים מחיצוניות, ולא להתבייש לנצל את זה.

תודה

......

רק מתנהג בשמחה......

אם הייתי יודע איך חותמים - כנראה הייתי חותם משהו על שמחת חיים.

אגב, גם את חתמת משהו דומה, נכון?..

נו?.....

 לפי השקפת עולם, היחס לקיום מצוות ותורה.

לגבי חברות, אני אעדיף להתרועע עם מי שלא תגרום לי אי-נחת בהתנהגותה- לבוש פרובוקטיבי בעיני, התנהגות עדינה ולא גסה וכו'.

כי באופן טבעי, נעים לי עם עם מי שדומה לי בצורה החשיבה ההשקפתית.

לגבי אופי- זה דווקא שונה.

בדיוק לזה התכוונתי!

בקשר לאופי - את יכולה להסביר בבקשה?

אני מסיכמה אם ציפורה שצריך להפריד בין סתם חברים /חברות בשבל כיף  לבין אנשים שרוצים לצאת לדיט .

למשל כשיצאתי לדייטים (הכרתי דרך האנטרנט באתר 2 שהם אחד .....)

נסתי למיין לפי ישבות מסוימת זה לא כל כך הלך . ולאט לאט אם הזמן ידעתי מה אני לא רוצה וכך התקדמתי .....

לי למשל היה חשוב שהבחור שאיתו אני יוצא היה בהסדר או צבא. ושיעבוד (תורה ועבודה )

במקצוע נורמלי - לא אברך . מקצוע לפרנסה . .

צריך לעדת מה אתה מחפש ורוצה בבחור/בחורה  למשל :

א: צבא או הסדר , אברך שלומד בכללל כל היום .

ב: חינוך ילדים לאן? מופרד בגילאי הגן /יסודי.... או חינוך של הממלכתי דתי ,(טלויזיה בבית או לא .)

כיפה /כסוי ראש שלם או חלקי או בכלל לא .  כיפה שחורה /שחור סגור, סרוג צבעונית ....

ג. דת וערכים - ללכת לצבא או לא , ציפרה ביום הזיכרון או אמרת תהילים ,דגל ביום העצמאות ,

לגור בהתנחלוית, קימה לאדם מבוגר או אישה בהריון .....

ד.לבוש ומראה - שחור לבן חום ותכלת ...וגרביים /גרביון לילדות בנות 3-4 .(נו הדוסים האלה ...).

צבעוני (לא צעק כמובן  , אפשר גם אדום וכתום ....) עד למרפק  וחצאית עד מתחת לברך , סנדלים

(עם או בלי גרביים),מטפחות /כובעים צעיפים - מלא או חלקי .

נ.ב

חלק מן הדברים הרשומים כאן לא חשבתי אלהן יותר מידי רק לאחר הכרוית אם בחורים .

ויש דברים שדברתי עם מי שכיום  הוא בעלי , דברתי בפגישה השניה או אולי השלישת

(אחרי שהחלטנו שזה רציני) על דברים כאלה .

1.טלויזה בבית שאנו בונים כן או לא ?

2. כסוי ראש מלא או חלקי

(בעלי העדיף מלא ולי היה קשה עם זה .... בספו של דבר הסכמתי .

ולא כל כך ידעתי למה הסכמתי ולאן זה הוולך ... היה קשה בהתחלה עד שהתרגלתי לקח המון זמן ....) .

חינוך - נפרד או לא . וממתי כן (באיזה שלב ) .

יש חסרי כיפה שהם צדיקים גמורים מבחינת ההתנהגות שלהם. ויש חובשי כיפה שגורמים לחילול ה' ברמות על.

אני לא מגדיר את עצמי כדוס. ומכיר כאלו שבא לי לתלוש להם את הכיפה והפאות מהראש, כי אולי הם מתפללים שעות, יודעים להפוך בתורה מכל הכיוונים, לצטט פסוקים ומקורות ונראים צדיקים גמורים, אבל אם הם מייצגים את הדת כלפי החברה שבחוץ, ולא משנה אם "סרוגה או שחורה", אז כבר עדיף להיות כופר.

אני לא יודע מה עדיף אבל חשוב להדגיש שהאופציה שעדיפה היא ללכת בדרך ה' בלבב שלם.

ב.אני לא יודע אם ניתן להגדיר אנשים "חסרי כיפה" צדיקים גמורים (מעצם שכיפה היא חיוב) מפני כך שאינם מקיימים את כל מצוות בין אדם למקום,ובין אדם לחברו גם כן.

אך אני בהחלט מסכים שהכיפה לא בהכרח קובעת שהאדם שחובש אותה הוא בהכרח אדם שרוצה ומשתדל ללכת בדרך ה' בלבב שלם,כלומר נאמן באמת לסמל עול מלכות שמים שיש על ראשו.=.

משום מה בודקים את הדוס בזכוכית מגדלת ועל כל נפילה שלו בתחום שבן אדם לחברו, שופכים עליו קיתונות של בוז. ואם חילוני מתנהג בדרך ארץ, כבר הופכים אותו לצדיק הדור.

"הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה" כנראה שלא רק הקב"ה

נו באמת,

איך תדע מי אתה?

איך ידעו מי אתה?

צריך לדעת פחות או יותר *להגדיר* את עצמנו ואת הסגנון שלנו.

אם אני רוצה שהסביבה תראה אותי כדוס- אני אתנהג כמו דוס.

אם ארצה שהסביבה תראה אותי כלייט- אתנהג בהתאם.

וכן הלאה...

ולא, אל תקפצו.

לא אתנהג ככה בשביל הסביבה, אלא בשביל עצמי.

אבל, מה שהאדם משקף בהתנהגותו ובלבושו זה מה שגורם לאחר שמולו *להגדיר* אותו בצורה מסויימת.

פשוט,

לדעת מי אני.

לדעת איך לשדר את מי שאני באמת.

לדעת להיות אמיתית עם הדרך שלי ועם עצמי.

ולדעת לקבל את מה ששונה ממני,

גם אם לא להסכים, לקבל.

ואז,

כבר לא יהיה איכפת לי מה יגידו.

כי מה שיגידו,הסיכוי שזה יהיה מה שאני באמת גדול יותר.

אז לכל לא אוהבי ההגדרות למיניהם,

כדאי שתניחו לרגע בצד את חוסר ההאהבה שלכם להגדרות,

ותדעו מי אתם.

הצלחות

אהבתי .... וזה נכון .

אתה צריך להתנהג כמו שאתה רוצה לשדר לעצך ולחברה .

 אני ככה קבלו אותי כך וכך וזהו זה . (או שלא תקבלו אותי כי אני דוס מדי / או דתיליט ....).

כבר אי אפשר לדעת לאיפה ללכת,

כל דבר שתעשה יגדיר אותך,

ולא תוכל להגיד כלום, כי ככה אתה משדר ואי אפשר לעשות כלום.

זו השורה התחתונה?

רחמיי על רוב העולם הזה.

* זה אפילו לא קשור לפער שבין מי שאני למה שאני רוצה להיות,

   זה למה בכלל אכפת לי מה אחרים ידעו.

   שמועות זה דבר משביע?, תרבחו ותסעדו.

   כשתרצו להכיר תצטרכו להתאמץ יותר.

   אני באמת מקווה שזה לא נשמע כמו סנוביות כי זה כאב. נטו.

יפה אמרת..

אני לא צריכה הגדרות. הגדרות הם רק למי שאכפת לו מה חושבים עליו, ומתנהג בהתאם. אם ההתנהגות שלי ומה שאני מציגה מתאים לרמות המוסר האוניברסליות והן אלו הדתיות שלי, לא ממש אכפת לי מה יחשבו או איך יגדירו אותי..

תכלס מזה הגדרה? קבוצה של אנשים שקבעה שם לצורת התנהגות מסוימת?

מה העניין הזה עם ההגדרות?

משהו/י דתי/ת מהציבור הציוני דתי זה די בשביל להפגש וללבן סוגיות שבעינך חשובות.

אי אפשר לומר אני דתי יותר או פחות ממנו/ה אלא אני מעוניין ,כדוגמא, בכסוי ראש והיא לא חושבת שצריך -זו נקודת התחלה ואם מלבנים את הדברים לומדים את ההלכה יחד ורואים לאן זה מתפתח אולי היא תסכים ? 

הכי חשוב זו ההרגשה של הביחד- כל השאר אלו דברים הניתנים לגישור אבל כן יכולים להעיד על אפשרות של חיים משותפים.

ולכן אין להגדיר אלא לרשום לעצמך נקודות שחשובות לך בחיים בכלל ואותם לבחון במהלך הקשר.

ככלל אני אומר שצריך תמיד לחפש מדוע כן להתחתן עם הבחור/ה הזה , וזה מוביל להרבה יותר חתונות מאשר לחפש פגמים [כי תמיד יש ...]

ודווקא את הדברים העמוקים ביותר-קשה מאוד להגדיר.

לעתים הסביבה אפילו הקרובה לא מגדירה אותנו בצורה נכונה.

כי איך באמת מודדים יראת שמיים או לב טוב?

רק דברים מעשיים  אפשר למדוד והם כאמור לא תמיד משקפים את הפנימיות

הגדרה זה לא רק משהו חיצוני.

אם אני הולכת בלבוש מסויים, זה מראה מי אני. נכון?!

אם אני פועלת בדרך מסויימת, זה מראה בדרך כלל מה החשיבה שלי. נכון?!

אז ככה.

ברור שאת הפנימיות לוקח זמן לברר ולהכיר.

אבל יש דברים שבעזרתם אפשר להעזר *מסביב*.

למשל, לא תצא עם כל בחורה שיציעו לך, אלא אם כן יספרו לך עליה מספר פרטים וזה יראה לך מתאים.

אז מספרים על האופי, מראה, ואיך היא מבחינה דתית.

תסכים איתי שאם אתה אחד שממש ממש מקפיד ובפי כמה נקרא "דוס", לא תצא עם בחורה שהולכת עם מכנסיים, שהיא לא ממש מקפידה וכאלה.

נגיד, יגדירו אותה בתור לייטית, או לא דוסית בעליל.

אז, הגדרות הן לא דבר מוחלט, אבל הן מכוונות.

יש בחורות מאוד דתיות שמתלבשות בצורה לא דתית גבוהה

אז שואלים איך זה נוצר?

יש אהבה מסויימת ללבוש מסוים לא משנה מה רמת הדת

זה לא מראה על הפנימיות לטעמי, זה מראה שלבחורה

יש אהבה גדולה לסגנון הזה והיא לא רואה בזה רע.

זה גם תלוי מה הבן אדם משדר, יש אנשים שלא נראים דוסים

אבל מה שהם מקרינים זה אהבת אלוקים אמיתית וזה רק הלבוש

שמונע מאיתנו לראות את זה! להגדיר בן אדם לפי לבוש זה להגחיך בן אדם

ברוב המקרים הלבוש לא אומר כלום רק אומר על הטעם של הבן אדם

יש אפשרות למדוד רמת אמונה או קיום מצוות?

לא!!!!!!!!!!!

אז הכי נוח להחליט על פי סטיגמת של לבוש כמה בן אדם באמת מאמין,

ומי שמחליט ככה מראה שאין לו הרבה מוח חושב כי זה לא מדד

הפנימיות היא המדד לאמונה של האדם באלוקים ולדרך שלו.

ואת שוב מכניסה את אותה טענה..

ובפעם השניה אסביר,

לבוש זה לא *רק* מה שמראה על בן אדם,

אלא- *גם*.

אין ספק שהפנימיות חשובה הרבה יותר מהלבוש,

אבל זה חלק "מהחבילה" שנקראת- אדם.

אף אחד לא אומר שמראה חיצוני קובע אמונה.

מה שכן - בן אדם פועל בצורות מסויימות לא רק כי הוא אוהב את הדרכים האלה, אלא כי הוא רוצה - בדרך כלל - לשדר משהו. (תקף לשני המינים).

נכון שאין משהו החלטי שאפשר להגיד עליו - "אה! הוא יותר/פחות דוס"...

אבל כן יש קווים מנחים (ויש קווים מנחים מאד).

מבטיחה לכם שכל פעם שהיתה לי מחשבה רעה וסטיגמטית בגלל לבוש

הבן אדם כזה הפליא אותי והיה כזה בן אדם עם המון דברים

והמון אמונה והמון קבלה.

אתם יכולים לקשקש עד מחר על לבוש ובני אדם

ברוב המקרים זה לא תופס וסתם סטיגמה שהדתיים

משכנעים את עצמם שזה נכון!

ואני מדברת על בחורה נורמלית שמתלבשת נורמלי

ולא מגיע לה הסטיגמות המטומטמות של רוב בני האדם!

במקום לקשקש על לבוש עדיף להסתכל בעין יותר חכמה,

מבטיחה לכם אתם תאכלו את הכובע ותתביישו בעצמכם

כשתראו שהחשיבה הזאת לא נכונה בהרבה מקרים.

לא באים למדוד אנשים.

בדייטים אין עניין למדד "איכות" האדם.

מי מתיימר למדוד איכותו של אדם?

בדייטים העניין הוא למצוא התאמה.

התאמה נבדקת, דרך הטעם האישי של המדוייט.

השאלה היא איך להגדיר *ללא* סטיגמות.

זה שיש אנשים ש"מפתיעים" לטובה לעומת המראה החיצוני שלהם - זה ברור!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!