אשמחלידע כללי אודות כל ישיבה. להחכמה 

ישיבה שהלימוד בה בסגנון ליטאי, יש בה כל מיני סגנונות, לא כולם הולכים באותו קו אבל יש לה את הרב קב.

אין תלמידים שלומדים בא תנ"ך בגובה העיניים יודעים להעריך ת"ח אמיתי.

שאני אומר כל מיני סגנונות אז יש גם פייטנים מכל העדות, חסידים כמו בויאן וכד', לימודי אמונה בשנים האחרונות התלמידים לומדים יותר מפעם וזה כקב חומטין לשאר הלימוד.

אין הנחתום יכול להעיד על עיסתו, לא שאני הנחתום אבל אני חלק מהעיסה. במיוחד בגלל שעבדתי בדינרי הישיבה, ספרן וכד'

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%95

מרכז,בית אל,אלון מורה,קדומים,רמת השרון..

אבל אני לא מבין למה מחפשים לפי הישיבות המוכרות והמקובלות..

ולא תמיד הישיבה מעידה על האדם..

בעזהי"ת.

חשבתי על זה מלא שנה שעברה, כשהתלבטתי אם ללכת לפרוייקט הזה.

תכל'ס, זאת השיטה הכי נוחה שמצאתי לארגן את זה...

יש לך רעיון אחר? יותר אפקטיבי ומדוייק?

[ואני חייבת לציין שהקישור שהבאת מקודם ממש חביב... הגעתי משם לזה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D  ]

אה, שכחתי. דוסים לא רוצים לצאת עם בנות מאוניברסיטרא...

רציניים ודוסים גם לא בישיבות המוכרות..

אולי מבחינת לארגן זה הכי נח..

אם לומדים במוסד שלא מארגן זאת?

תודה

ב"ה

עוברים למכללה 

וזה אפשרי להצטרף למרות שאני לא לומדת במקום?

למרות שאני לא סובל את האליטיזם וההתבדלות שטמוע במושג "הקו".

לדעת על מישהו איפה הוא לומד, נותן קו מאוד כללי על האדם. לכן יש להיזהר מלהגדיר
אדם רק על פי הישיבה שהוא לומד.
לכל ישיבה יש את הסגנון שלה ופרמטרים משתנים, ולזכור שמתחתנים עם אדם, ולא עם ישיבה.

ב"ה

כי באמת לכל ישיבה יש את היחודיות שלה בלימוד (יותר מעמיק בזה יותר גדש בזה וכד'..)

והן כל ישיבה ממוקמת באזור> מקום> ישוב אחר בארץ שנותן את האופי השונה לישיבה.
וכמובן כמובן!! האנשים בכל מקום (הר"מים החברים האברכים) הם אחרים וכל אחד הוא אחר...

כך שאני תוהה לעצמי כמה אפשר לספר על ישיבה X אם לא באמת חיים בה ומכירים אותה.
וגם מה שבייניש אחד יספר על הישיבה שלו חברו לספסל יכול לומר דברים אחרים, כי כל אחד תופס את המציאות לפני עולמו האישי!  במיוחד כשמדובר על מציאות רוחנית של תורה.

בכל אופן מקווה שהיה לך טוב היום.
ובעז"ה התקדמת עוד צעד למטרה.

נ.ב- גם אני מהמכללה!!

ישיבות קו הן האמת.כל שאר הישיבות יגלו את אור הקו( רוה"ק בהיפוך אותיות) בעז"ה,ויצטרפו.

סתם,נראלי כבר כתבו פה מלא על זה שזה משתנה מאדם לאדם.למרות שאני לא כ"כ מסכים עם זה,אבל לא נפתח את הדיון עוד פעם.

אבל זה נכון...

(בתור לא קווניק )

כמדומה שהרב צוריאל ב"אוצרות הראי"ה" מאריך בזה...

יש דרך רחבה, אבל גם יש נתיבות פרטיות.

אתמול גם התחבטתי קצת בשאלה, האם אפשר באמת לתחֵם

הגויות (הרב זצ"ל, חסידות, וכו' וכו') רק ברובד הפרטי או הכללי,

ואיך אדם שלומד אמונה בונה את "סקאלת" רבותיו...

על זה נאמר 'לא הבנת כלום!'...

לרב יש את שיטת 'האחדת הכוללת', והיא כוללת, הכל, כי הוא ידע הכל.

ולכן יש שם דברים שמזכירים ברסלב, חב"ד, אריסטו, וכו'.

לא כל מי שלומד רבי נחמן הוא ברסלבר, ויותר מזה- אין קשר בין זה לבין המושג של היום (ולא נפתח...).

ועוד, כל אחד צריך לחשוב ולדעת שהאמת אצלו. אם לא, מה הוא עושה שם?

(לית ליה מגרמיה כלום? )

המושג של היום לא מעניין אותי. אליבא דאמת - תורת ברסלב קנתה עבורו

מקום נכבד ומשמעותי בהגותו וברוחו. הוא חייב להיות משמעותי עבור מי

שחפץ להתעמק בימינו בתורת ברסלב, כי הוא די בא מתוכה (גם), וכן די

עוסק גם בסוגיותיה. "אחרון" בתורת ברסלב.

"אני נשמת רבי נחמן..." וכו' וכו' עיי"ש ואכמ"ל.

כ"ז כדמוכח בדברי הרב צוריאל הנ"ל.

ובכל הנ"ל יש לי עוד מקום עיון גדול ורב הפרוץ על העומד, אני חייב להודות.

וכמובן, להבדיל בין המקום ש"תופס" אצלו אריסטו, לבין השאר...

וכמובן שכוייח עצום על השורה האחרונה. אופייני לך...

לענ"ד, יש מקום לחלק בין "האמת היא אצלי. בבלעדיות." לבין "אני הולך בדרך מסויימת כי היא האמת, אך יש אמת בעוד דרכים..".

מסתמא, שאני כן חושבת שיש אמת בדרך שבחרתי בה, אך עם זאת, אני לא חושבת שהיא רק אצלי.

מפני שאת מוצאת בה הכי הרבה אמת.

או, לכל הפחות, אצל רבותייך ורבניותייך...

מן הסתם שיש לך טיפה מה להתווכח עם כל אדם אחר בעולם.

אין אדם שחי בשקר גמור, ושלם עם עצמו.

גם אנשים שחיים בשקר, אוחזים בנקודת האמת שבו,

והיא זו שמרשימה אותם.

כמובן שחשובה הענווה,

כי מציאותית יתכן שאת לא הכי צודקת בעולם.

בעזהי"ת.

לא הייתי מנסחת את זה יותר טוב...

שכוייח על האמירה המדויקת:

"אני הולך בדרך מסויימת כי היא האמת, אך יש אמת בעוד דרכים..".

מסתמא, שאני כן חושבת שיש אמת בדרך שבחרתי בה, אך עם זאת, אני לא חושבת שהיא רק אצלי.

ממש לגזור ולשמור...!!!

עדרים עדרים חולפים על פני כל אחד אוחז באמת בכל כוחו      

בעוד שהיא בכלל נעדרת 
בעוד שהיא בכלל נעדרת

ורק השה האובד שנותר לבדו ללא עדר 
ללא טיפת אמת
עומד ובוכה וקורה לרועה 
שיוביל וינחנו אל משכנותיו

בכל דרך יש יתרונות וחסרונות.

כמו שכשבונים רפסודה- לוקחים קרש ולחורים שלו דוחפים בליטות של קשר אחר- כך בדעות, יש גישה יותר שכלתנית ובשביל ליצור שלימות צריך להוסיף קצת מגישה שיש בה יותר רגש (דוג'- ללמוד גם כוזרי וגם רמב"ם, גם פילוסופיה וגם חסידות).

וזה מה שנקרא 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', הם יוצרים שלימות ע"י ריבוי דעות.

אבל.

כאן מגיע הרוא"ה הגדול, שהוא בעצמו לקח את כל השיטות ופיתח שיטה חדשה.

שיטה שבעצמה יש בה גם מזה וגם מזה, גם רגש וגם שכל, גם מיסטיקה וגם פילוסופיה וכו'. הכל- 'האחדות הכוללת'.

ולכן כל מי שיחפש טוב - ימצא שם את מה שנוגע בנפש שלו.

ולכן- זו אמירה מפגרת להגיד שהרב היה ברסלב, כי באותה מידה הוא היה מקובל, ובאותה מידה הוא היה פילוסוף.

אפשר להביא פולטק סיפורים לכל צד, אבל מה זה נותן לנו? שגם הרבי שלנו היה 'אין'? הוא גם למד מה שרץ היום?

מה כואב לומר שהוא לא היה ברסלבר? זה אומר שהוא יותר קטן?

אני לא אומר שהוא לא למד- אבל אני שונא שעפ"י כמה סיפורים מכניסים אותו לקטגוריה הרדודה הזו. יש הרבה מאד דברים בתורת רבי נחמן שהרב יוצא נגדם בחריפות מאד חזקה.

ובאותה מידה היה משורר, ובאותה מידה היה ראש ישיבֶה ליטוואק, ובאותה

מידה חסיד איזביצ'אי, תלמידו של ר' צדוק...

הכל גלוי וידוע - להמשיך?

אני מבין שאתה לא מתווכח עם הקביעה שהרב זצ"ל התמלא מתורת ברסלב,

גם, בין השאר, ושהיא תפסה אצלו מקום מכובד. יש הרבה מאוד מוטיבים

חסידיים בכלל שהרב זצ"ל כנראה לא חיבב מדי, כממשיכה של תורת הגר"א.

ע"ע דברי הרב צבי יהודה ב"מתוך התורה הגואלת".

חזור נא למעלה, ותראה שעיקר מה שכיוונתי הוא, שאין פלא איפוא שיש

דמיון בין תורות מסויימות של הרב לבין אלה של ר' נחמן. הא ותו לא.

בכל אופן, בגישה תוקפנית כזאת של הגנה על הכּוּליוּת הרב-זצ"לית, יש אלמנט

אנכרוניסטי משהו, בטח לא מושך.

רצונך ללמד את הדור את תורת הרב - הקשב אפוא לדור. תראה מה מרווה את

צמאונו. במקום לזלזל בנהייה אחר ר' נחמן, ולכנות אותה סתם מודה, "אין", מה

שרץ היום - למוד לכבד את זה, ולהראות איך הרב זצ"ל יודע בתורתו למלא גם

את הנקודה הזאת.

אם אין תקוותך להיעלם בתהום הנשייה ההיסתורית של חוסר הרלוונטיות...

ובזה, אפוא, תממש על הדרך את גישתו של הרב זצ"ל עצמו.

לתת משקל גם ל"אופנות רדודות" של הדור...

"הקטגוריה הרדודה". הואיל ואני מניח שמעכ"ת איננו מה"רדודים" שכל הכרותם

עם העניין הברסלבי עלי חלד הוא רקדנים עם פונפון וציצית בצומת - נלאיתי מהבן

היאך אפשר בכלל להתנסח בצורה כזאת, כלפי הביטוי הנעלה "ברסלבר". 

ירדו מאולימפוס שלהם,ויפה שעה אחת קודם.

|כן,יש לי בטן מלאה על העניין.|

http://www.oreahorot.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=198634

הכוונה לספר "שני המאורות", על היחס בין רבי נחמן ותורתו למרן

הרב זצ"ל.

שכוייח!!!

כי יש מעט מאוד אנשים שיודעים לעשות את זה.

באופן כללי רוב האנשים מטיבים מאוד לתאר את העמדה שלהם

אבל לוקים מאוד בחסר כשהם צריכים לתאר את העמדה הנגדית-

הם ייתארו אותה בחוסר הערכה בולט(שבעצם בא להסביר מדוע לא בחרו בה)

או סתם בבורות.

בעזהי"ת.

עם פירוט מה התחום של כל ישיבה...

אגב, זה יכול להועיל גם לשמינסטים... 

בעזהי"ת.

20111116183144.doc

הקובץ מבוסס על טבלאות שונות שהרכבתי ביניהם והוספתי עוד מהידע שלי

כולכם יותר ממוזמנים לשפצר אותה.

[עריכה: עדכון הקובץ ]

וגם פרטי ישיבות באותה טבלה,

שכוייח!!!

אגב ראיתי שאצלכם במכללה ניסו להלהיב עם כל מיני שלטים וכו'...חחח 

טוב, אני לא בקיאה בישיבות,

בכל אופן שכוייח להם על היוזמה, כל עשייה בנושא הזה מבורכת..

תודה על ההחכמה...

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.