שנינו הגענו בזמן וחיכינו איזה רבע שעה כי שנינו התפדחנו להתקשר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t323888#4038780

פעם אחת קפאתי בדייט כ"כ היה לי קר ששכחתי לדבר...

זה קורה פעם ב 100 שנה!! 

לוידע יגעת ומצאת תאמין..חיפשתי פשוט

ועוד מפרספקטיבה של היום.

(קראתי הכל!!!) קדימה אנשים! להתחיל לשפוך עוד... תגרמו לי לחייך!

יצאתי לדייט ביום שישי ואחרי הדייט הייתי אמורה לעשות שבת מחוץ לבית עם חברה.

בגאונותי הרבה כשיצאתי מהבית לא סיפרתי שיצאתי לדייט אלא שאני נוסעת לשבת...בקיצור--- הגעתי למקום המיועד הבחור אסף אותי ואני הנחתי את התיק עם הפלאפון באוטו...

אחרי בערך שעתיים הבחור מקבל הודעה ואומר לי :"נראה לי שאמא שלך מחפשת אותך..." מה קרה??? אמא שלי הייתה היסטרית בטירוף שלא עניתי לה ושאף אחד לא יודע איפה אני (גם החברה שעשיתי איתה שבת לא...)ושאני לא עונה...איכשהו במזל הייא דיברה עם חברה שידעה שיצאתי לדייט השיגה את המספר של הבחור כדי לוודא שאני בחיים....קיצר התקשרתי אליה ובמשך חמש דקות אני רק מתנצלת על החוסר אחריות שלי....

פגישה שניה.

אני לא סגורה על עצמי. לא מתלהבת במיוחד..

הבחור מסיע אותי באוטו הביתה.

רגע אחרי שאני יוצאת הוא אומר לי: "חכי רגע,אל תלכי שכחתי משהו בתא מטען"

ואז בתנועה חגיגית (ממש כמו בסרטים..)

שולף מאחורי הגב ורד לבן עטוף בנייר צלופן...

"מצאת חן בעיני אז החלטתי להביא לך פרח "

אני פוקחת זוג עיניים המומות

ובשניה אחת מנסה להריץ את כל המילים בעולם ושום דבר לא מתנסח לי למשפט אחד...

'מה אני אמורה לעשות עכשיו....?!?!'

בסוף מילמלתי כמה מילות תודה (הייתי יחסית נחמדה,אל תדאגו לא ייבשתי לגמרי...)

והקטע

שבדיוק בשניה שהוא נתן לי את הפרח

עבר ממש לידי בחור שנפגשתי איתו רק כמה ימים לפני..

ואם אני נעצתי מבט מופתע..תנחשו מה הוא חשב לעצמו

והאמת יש לי עוד מיליון סיפורים...אחד יותר הזוי מהשני..

לפחות אחרי הרגע עצמו זה נשמע מצחיק

מייד אחרי שהוא נסע לו. נשארתי ברחוב עם ורד לבן עטוף בצלופן.

וכל מה שהצלחתי לחשוב זה: "איך אני אמורה להכנס עם הורד הזה לדירה עם כל החברות שלי...?!"

(הייתי אז מאלה שממש לא מספרים...)

אז

בסוף הנחתי אותו בפתח של איזו דלת.

חשבתי לעצמי שאולי זה יעזור לשלום בית של איזה זוג

(ובסוף התברר שזו היתה דירה של אלמנה מבוגרת...נו מילא..לפחות זכיתי לשמח מישהי..)

(ומיותר לציין שגם בפגישה השלישית (והאחרונה) הבחור הגדיל לעשות. הוציא גיטרה ועשה את עצמו כאילו הוא שעה מנסה להזכר באיזה שיר...

ובסוף התחיל לשיר "וארשתיך לי לעולם....")

לזה קוראים: אהבה ממבט ראשון ותו לא.  הבחור מאוהב בך ללא גבולות...

שובי נפשי- את מוזמנת לשתף בעוד סיפורים כאלה מרתקים  

הייתי מודיע למשטרה ומכין צוואה.

ככה להפחיד אנשים?

איזה חמוודד!!!

והוא לא היה טעים והיו לי בחילות מטורפות שהיה בא לי להקיא....

ואז הוא בדיוק התחיל לדבר על דברים כמו "מה את אומרת על הקשר.."

["האמת שבא לי להקיא..."]

אחותי הגדולה חזרה משבועיים מיגעים ביותר בצפון

והתקשרה לספר לי כמה אין לה כוח וכמה התיק שלה כבד...
אז החלטתי להתעקב קצת בלימודים ולפגוש אותה בדרך חזרה,

היא עלתה על הרכבת הקלה בת"מ ואני הייתי אמור לעלות על הרכבת בשוק,
בשניה שהיא אומרת לי שהיא עולתה על האוטובוס בת"מ אני קולת שיש חנות פרחים ענקית מאחורי התחנה,
פרחים - צפון - עייפה, טוה נכנסתי ובלחץ אמרתי לנהג שאני צריך זר יפה אבל שיארוז לי אותו מהההר...
אחרי דין ודברים יצאתי משם עם 3 זרים מחוברים לאחד, יצא משהו ענקייי אבל במחיר סביר

עליתי על הרכבת וניסיתי להבין איפה היא בדיוק אז אמרתי לה בפלא' "יש איש אחד מוזר שמחזיק זר ענק..."
ומסביבי ישבו-עמדו-נדחס מלא בנות ממדרשה ידוע בירושלים כל הבנות התחילו להחליף מבטים מצוחקקים
גם אחרי מלא הכוונות "לאיש המוזר עם הזר הענק" לא הצלחנו למצוא אחד את השני מרוב אנשים...
בסוף ירדנו בתחנה (ובמרפי גם כל המדרשיסטיות) והחבאתי את הזר (בקושי רב ) מאחורי הגב...
אני מגיע לאחותי ממש עדאליה, יורד על הרך אחת ושואל אותה "התינשאי לי?"
והיא מתפוצצת מצחוק ומתחילה לצרוח עליי שבחיים לא ואיך אני מבייש אותה 
כל המדרשיסטיות היו בהלם  ואז אחותי לקחה את הפרחים ונתנה לי חיבוק
הן בכלל היו הבלם   אז אחותי  ישר התחילה לשחרר משפטים של "אבא אמר" "אמא ביקשה"

לא סיפור מדייט אבל קרוב...

ושובי נפשי הצחקת אותי מתוקה!

לחלוטין!!

זה בא בגנים??

שומרת את ההודעה הזו להוכחה

שמעתי אותו פעם אבל לא האמנתי  שהוא אמיתי עד שפגשתי חניך של הבחור שאימת את העניין.

בחור אחד יצא לדייט עם בחורה אחת במסעדה.

בשלב כלשהו היא אמרה לו שהיא שכחה משהו באוטו שלו.

היא לקחה את המפתחות וחזרה אחרי כמה דקות.

בסוף הדייט כשהם יוצאים מהמסעדה, הם הולכים לכיוון האוטו והאוטו לא שם!

הוא שואל אותה "בטוחה שנעלת אותו? והיא אומרת "נראלי שכן"

הוא נלחץ ומתחיל לצפצף עם השלט בכל האיזור ובסוף מוצא אותו בפינת רחוב אחרי 100 מטר.

הוא שואל אותה "מה זה אמור להביע?"

והיא עונה לו בטבעיות "רציתי לראות איך אתה מתמודד עם מצבי לחץ"

הזוי! אבל זה עוד לא נגמר...

באמצע הדרך (כביש מהיר!!) האוטו מתחיל לזגזג לו

הוא שואל אותה "נראלך שיש פנצ'ר?" תבדקי שניה

היא יוצאת לבדוק והוא ברח לה. (את הזגזוג הוא עשה עם ההגה)

אחרי כמה דקות היא מקבלת SMS "רציתי לבדוק איך את מסתדרת

במצבי לחץ".

מי יותר דפוק, הוא או היא?

ושמעתי את אותו הסיפור רק בגרסא מעט שונה..

לדעתי זה סתם פולקלור (התמימות שלי עובדת שעות נוספות?)

ואני חוזר ואומר למדרשיסטיות לא צריך ליזום בעיות במיוחד לא בפגישות הראשונות, הבעיות, מצבי לחץ כבר יגיעו לבד.

ותחשבו שגם לגבר יש רגשות. למרות שהבחור לא התנהג בסדר ועוד בכביש ראשי (סכנת נפשות)

בחיים לא שמעתי על בחורה מכול סוג שהוא עושה דבר כזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סיפור מחבר (שמעתי מבעל המעשה)

מדרשיסטית איחרה לו בשעה

חבר: למה איחרת? מה קרה לך?

מדרשיסטית: אני יגיד לך את האמת, במדרשה אמרו לנו לאחר  כדי לבדוק אם הבחור מתעצבן.

חבר: אבל שעה זה לא מעצבן (הוא מרוקאי אז גם הוא איחר קצת)

מדרשיסטית: ווי במדרשה צדקו אמרו לנו לאחר בשעתיים, אבל ריחמתי עליך.

(לכל השואלות הבחור תפוס)

טוב לי לא קרה כך, קרה שבחורה איחרה רשמית לא בכוונה, אחרי 10 דקות של איחור, אמרה לי שהיא התחילה לתפוס טרמפים ועוד חצי שעה בערך היא תגיע (לפחות כך הלכתי להית כנסת ללמוד )

אך היו עוד מספיק פעמים שניסו לבחון אותי בכל מיני דרכים...

ושמעתי כבר מספיק סיפורים.

תשאלי את הבנים פה, בטח לכל אחד יש איזה סיפור...

אבל מה שהוא עשה זה ממש לא בסדר!!

להשאיר אותה לבד! בכביש מהיר(ומן הסתם באמצע הלילה?!?)

איזה מזל שאחים שלי בחיים לא יעשו לי את זה!

שהיא בת חודשיים

קבל ח"ח

במקומך הייתי עושה אותו דבר

אילו רק הייתה לי אחות

גם אחי עושה לי דברים כאלה, כל הזמן! הוא קטן ממני בשנה וחצי אבל נראה הרבה יותר גדול.. במחנות של בנ"ע קבוע הוא היה בא ונותן לי כיפים ואני ברוב מבוכה (מדריכה,דוסית טרור..לא יאה) הייתי שואלת בצעקות "דיברת עם הבית היום??" וכו'.

בנוסף, הוא תמיד מתעקש לסחוב לי את התיק ומדבר עליי בגוף שלישי "הגברת/העלמה/ שואלת" וכו'..

אחים גידלתי ורוממתי..

חחחח הייתי חייבת על הסיפא שלך (:

כתמר,
אצלי זה הפוך
אני על תקן הדוס והיא מתעקשת כל פעם שאני עם חברים שלא מכירים אותה או עם חיילים לרוץ אלי בצרחות ולקפוץ עליי באחורה או שרק מיני שטויות   (אני עם פאות והיא במכנסיים פדיחות זו לא מילה....)
יש לציין שהשיא שלה היה כשהייתי פעם בדייט מתקדם והיא עברה במקרה   (המדוייטת כמעט מתה מהלם )

וגוף שלישי? ברור שעושים את זה "הגבירת" "הדוכסית" "כבודה רוצה/ חושבת /אומרת"
אין ספק שמהחינוך שלך יצא אח לעניין

הבחור מחמיא לי בנוכחות כל מיני ומיני. מתעקש ללוות אותי ואת חברותיי (שלום לג'נטלבוחר), כשאני מתקשרת במוצ"ש לשאול איך היה בישבה הוא עונה "לא אותו דבר בלעדייך", תולה לי בחדר כרזות של "יופייך הוא צניעותך" .. כפרה על הצדיק!

יפה לו!!!!
כשאנחנו מדבירם והיא שמה אותי על רמקול, להתחיל להפליג בשבחים אודות מעלותיה הנכבדות

פעם הסתובבנו בעיר (אני הסבל היא בקניות ) וכמובן  נודבתי לטובת גלידה (ב"קצפת"! )
תוך כדי שהיא זוללת לה גלידה היא פוגשת חברות מפ-ע-ם ומתחילה לקשקש אז אני נעמד במרחק מטר ומשתעמם..
אחרי כמה דקות קשקושידה אני קולט שהיא לא אוכלת את הגלידה אז אני ניגש ובעדינות מחירם את הגלידה,

היא מתחילה להתעצבן עלי שאני יגמור את כל הגלידה הטעימה אז בתמורה אני מתחיל לעשות הצגה

"איך את לא מתביישת לדבר אלי ככה? יום שלם אני נגרר אחריך לקניות אני סוחב את הכל, משקיע בך מלא!

קונה לך טבעת, גלידה ומה לא?!  וככה? אפילו לאכול מהגלידה שקנית לנו אסור לי כבר?"
והחברות שהיא פגשה לא ראו אותה מליון שנה אז הן חשבו שהגיוני שהיא התארסה

הן התחילו למלמל ולהחליף צבעים "נו.. לכי, נדבר כבר, חבל שתריבו בגללנו "
ואחותי התחילה להשתגע "הוא אחי הקטן!! תראו אני מושכת לו בפאות!!"
ואני "מה עובר עלייך? אל תגעי בי!! אהההה |בורח| "
בסוף גיליתי להן איזה מכות קיבלתי מאחותי כשהן הלכו

כמה טוב שאני ילד יחיד

זה נורא להיות ילד יחיד

אבל לפעמים ^^ כמו שתואר לעיל... המחשבה בכל זאת עוברת לי בראש

וכשמגלים את זה ת-מיד אומרים לי "באמת?? לא רואים עלייך!"

ואני תמהה למה, בגלל שאני אחת מ.. אני צריכה להראות מוזנחת? מנוזלת? אולי סוחבת איזה אחד או שניים על הגב כבדרך אגב? 

פעם נסעתי עם אח שלי ברכבת,

הוא קטן ממני בכמה שנים,

אבל יותר גבוה, ונראה גם יותר גדול,

ואז ראיתי מישי שאני מכירה, מהדוסים הצולרי"ם הכבדים מאוד,

ובתמימותי, התיישבנו מולם.

(אני ואחי מדברים עם תקיעות מרפקים, אני מושכת לו ת'יד וכו- עכב שימוש בלתי פוסק בmpמצידו)

אחרי כמה דקות אני קולטת מבטים המומים מכיוונה

ניסיתי להפריח משפטים של "אבא אמא"- אבל אחי שנהנה מאוד מהעניין

הרס בתשובות שלואחחח... אכן, אחים גידלתי ורוממתי....

הוא תמיד צוחק עליי ומחקה אותי: "מראית עין מראית עין.."

אבל שלא תטעו- הוא צדיק אמיתי

אליי לפעמים כשאני איתו-

כי הוא קטן ממני ב3 שנים, וגבה בבת-אחת...

ולצורך הבהרה- היום ב"ה היא דוסה טרור...
                       אבל הסיפורים מלפני

באוטובוס מהדרין ולשבת לידה וכל הדרך להחליף כפכופים (מבטים נדהמים מכל האוטובוס,הורים שלא

מרשים לילדים שלהם להסתכל עלינו..ואנחנו דווקא נראים כמו זוג דוסים!)

(היום אני חושב שזה היה חילול ה' קצת,או יותר נכון להוציא שם רע לציבור שלנו, אבל עצבן אותי

לגמרי שהם הפכו את האוטובוס למהדרין...)

למרות שיש דווקא דברים חיוביים במהדרין-שאתה נוסע באופן יומיומי עם אחותך נסיעה של שעה +

לא זורם העסק הזה של לשלוח אותה אחורה.

וגם בכללי,אני חושב שאחד הדברים שבהם הכי חשוב לקחת את דרך האמצע=הנורמאליות בלי

להגזים-זה ענייני צניעות.כשמגזימים-עלולים להגיע לתופעה של נשות השאלים על כל מאפייניה..

איזה מזל שאנחנו רק בנות...

עם כל מה שמספרים פה הייתי מפחדת לצאת החוצה

והיא כולה נקיה,מסודרת מטופחת,יפה..קיצר נראית מעולה..וכל פעם אנשים בשוק מחדש כאילו מה היא אמורה להיראות אחרי פוגרום אם הם הרבה ילדים???עם צלקותוכתמים של שוקולד???

בעזהי"ת.

אנחנו 11 אחים ואחיות בלעה"ר, וכולנו מאוד מטופחים. אחיות שלי תמיד עם תסרוקות וכו'

זה עניין של מודעות...

אין על מה להתווכח..

נפגשתי עם בחור שבאיזה שהוא שלב היה צריך ללכת למקום מסויים,

אז ניצלתי את הזמן בינתיים והתקשרתי לאחי (אחרי שניסה להתקשר כמה וכמה פעמים..).

קיצור, הבחור יוצא מהמקום המסויים ושומע שאני מדברת עם בן בשפה עדינה וצוחקת (כמובן שסגרתי את השיחה כשהבחור יצא..),

אזהוא מתחיל לגמגם: "תקשיבי, אם זה לא נראה לך מתאים.. זה בסדר.. אני מבין.."

זה מזכיר לי שפעם חבר של אחי ראה אותי,

ואח"כ הוא אמר זאת לאחי.

אז אחי שאל אותו "איך ידעת שזו היא?"

והוא ענה "היא בדיוק כמוך, רק בלי זקן.."

חוצפה!!!

ופדיחה בפגישות:

אמרתי לבחור שהתלבשתי יפה לכבודו. חח רק אח"כ הבנתי שזו היתה פדיחה..

פעם בחור בפגישה ראשונה אמר לי:

"קניתי את החולצה הזאת עם אמא שלי לכבוד הפגישה שלנו..",

אין ספק שזה היה משפט חסר טאקט,

אבל הייתה לו מתיקות- אז זה כיפר מעט על התמימות וגם על החולצה שלא הייתה משו..

פאדיחה רצינית שקרתה לי:

במהלך קשר כתבתי הודעה לחברה, בהודעה היו כמה משפטים על הבחור + השם שלו,

ובטעות שלחתי את זה אליו..  וואו, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי במשך כמה ימים.

פגישה ראשונה. בדיוק דיברנו על מה היא עשתה בחיים

היא מספרת שהייתה מחכנת בשירות והייתה מעבירה סדנאות באחד מבתי הספר

אני חייב לציין שהפגישה התארכה מאוד - שנינו באנו מאוחר והיה די כיף ביחד.

12 בלילה - העיר העתיקה... אנחנו מסתובבים בכל מיני מקומות ברובע, היא בדיוק מספרת על השירות.

לידינו נמצאת קבוצה מאוד רועשת של תלמידי ביה"ס - חבר'ה חילונים שבאו בפעם הראשונה לירושלים.

הבחורה פתאום מבינה שזה בדיוק אותו בית הספר שבו היא הדריכה בעברה הלא רחוק.

לא קשה לתאר את מה שהיה הלאה - חיבוקים ונשיקות עם כל הבנות שהכירו אותה.

טוב

רבע שעה של פדיחות (אני עומד לי בצד, לא יודע איפה להחביא את עצמי, והיא מתחבקת עם החברות, כמובן - איך לא - שואלים האם אני בעלה, ומי אני בכלל) - אמרתי לעצמי - רק רבע שעה, יצאנו בזול.

מה שלא ידעתי - זה:

    א' - יש תיכונים גדולים במיוחד בארץ

    ב' - היא לימדה בכל הכיתות שם

    ג' - הם כולם היו בטיול

    ד' - הם הלכו לפי הכיתות, עם מרווח של 5 עד 10 דקות הליכה בין קבוצה לקבוצה.

רבע השעה הזה חזר על עצמו קרוב ל 10 פעמים בשינוי כזה או אחר (למרות שהחלטנו לעזוב את העיר העתיקה המשכנו להתקל בכיתות גם במסלול ההליכה שלנו)

חויה

חבר שלי יצא עם מישהי והוא ממש התלהב אז הוא אמר לחבר שלו שכנראה הוא יציע לה נישואין.

(זה היה בערך אחרי איזה שלוש פגישות! הוא לא תכנן להציע בזמן הקרוב אבל הוא כבר ידע שזה זה.)

בפגישה הרביעית הוא נהג באוטו והחבר בדיוק התקשר אז היא שמה אותו על רמקול כדי שיכלו לדבר.

"מקורה אחי?"  "סבבה, אני לא יכול לדבר עכשיו" "אה, אתה עם ההיא? תגיד, כבר הצעת לה נישואין?"

חברשלי כמעט נחנק וניסה לכסות את עצמו "מה אני כמוך? מציע נישואין אחרי שבועיים?"

אז חבר שלו עונה לו "מה, אבל אמרתי לי שאתה רוצה להציע לה!".

כיום הם נשואים!

חוסר טאקט - אלה התוצאות

כשאומרים לך שזה לא נוח לדבר - לפעמים מתכוונים לזה

היינו הולכים לבחור טבעות .

 אבל הקטע עם הפרחים היה חזק ! אני חייב לנסות אותו פעם .

פעם הדייט שלי דרך לי על החצאית בירידה מהאוטובוס..חח אח"כ הוא לא הפסיק לגמגם..מסכן..

גם לי קרה

לא ידעתי איפה לשים את עצמי!

זה היה החצאיות הארוכות האלה של אותנטי..עם הגומי הזה למעלה 

שימשיכו לדרוך, ואני אמשיך לטאטא את הרחוב. כיף?

סבא שלי תמיד אומר לי את זה..

וגם  נשים בבי"כ

אירוני

למרות שאנחנו לא נשות השאלים! אנחנו בנות המטאטאים..

בנות צנועות..

תשמחו...

למה לקנות קצר אם באותו מחיר יש יותר בד?

הוא יצא לדייט ראשון

קיצר הם קבעו בבית קפה

טוב הוא מגיע לבית קפה

אחרי 5 דק' היא מגיעה

הוא מזמין קרואסון

וכצפוי.. הוא התלכלך בקצה של הפה

והוא לא שם לב.. ומתוך נימוס הוא ניקה את האיזור

ונשאר שם עוד כתם יחסית גדול

קיצר לבחורה זה כנראה הפריע אז היא ניסתה לרמוז לו בצורה עדינה

והטמבל הזה לא מבין..

אני ידעתי שהוא יצא לדייט חיכיתי לו עם האוטו בצומת והייתי צריך לאסוף אותו משם

ולקחת אותו לישיבה

קיצר הוא מגיע אני שואל אותו איך היה הוא אומר לי היה מעולה אני מרגיש שזאת אשתי לעתיד

הסתכלתי עליו אני רואה לכלוך אמרתי לו: "דניאל אל תגיד לי שכל הדייט הייתי עם הלכלוך".

הוא הסתכל במראה והוא כולו כזה אוי לא עכשיו אני מבין למה היא סיפרה לי סיפורים על בייביסיטרים שלה על ליכלוך על הפנים של הילדים

בנים........

אגב,יותם- אם יש לך טעויות הקלדה-

אז כשאתה פותח את ההודעה שלך יש מתחת בנוסף ל"תגובה" גם "עריכה"

שם אתה יכול לערוך את ההודעה שלך.. ולמנוע תאויט אכלדא..

לאן נעלמה הכנות,לאן...??

הייתי אומרת: "אוי, נשאר לך עוד טיפה,", בקלילות ככה... וישר ממשיכים לדבר הלאה.

לא נראה לי שזה מפדח מדי.

הדייטים המלאכותיים האלה של הדוסים.

|ממורמר|

כתמר-אשמח לשמוע איפה יש חצאיות ארוכות שהן במחיר של חצאיות קצרות..

אני מצאתי רק חצאיות ארוכות שעולות יותר מקצרות..

בערך חצי דקה אחרי "שלום שלום" וכו'. בקושי פתחנו את הפה...

נכנסים לאיפשהו ויש שומר בכניסה...

הבחור פותח את התיק... נכנס

ואז אני מגיעה לשומר.

השומר: אתם ביחד?

אנחנו: כן

השומר: זו אשתך?

אנחנו: ממממ..... (אנחנו לא נראים לך מספיק דוסים???)

השומר: טוב, אז היא בטח בדרך להיות אשתך...

כלומר, הראשון שלי בגלגול זה,

יצאנו , היה סביר, ואז חזרנו ביחד בטרמפים (בלי לדבר ביחד, כי אני סברתי שיש גבול... {בצדק!})

(היה לילה, שתינו לאותו כיוון בשומרון...)

שתינו עלינו על טרמפ שהגיע ליישוב שהייתי צכ'ה להגיע אליו, והוא היה צריך לרדת בצומת.

קיצר,

הוא יורד, ואז הנהג לא ממשיך ליסוע...

מסתקל עלי במראה ואומר: אתם לא ביחד???

אז אמרתי לו:לא!

מסתקל עלי במבט מוזר: הייתם נראים ממש קשורים!

מגניב לראות תגובות של אנשים מוכרים שפוגשים אותך באמצע דייט.

הייתי בפגישה בעיר העתיקה (נו טוב לא מצאתם מקום יותר מרכזי??)

ונתקלתי בשלוש חברות מהעבר הלא רחוק בהפרשים של דקות בודדות.

הראשונה - התפקסה על הרצפה באופן מופגן והיתה מן הסתם קוברת ת'צמה לגמרי לו רק יכלה. כאילו שיש מצב שאני אחשוב שהיא לא ראתה אותי...

השניה - קרצה אלי בחצי חיוך והמשיכה ללכת ולדבר עם הבחורצ'יק שבדיוק היה איתה (גם אני קרצתי לה. אחוות מחפשות )

והשלישית - התנפלה עלי בהתרגשות (מהמצב אחותי??? איפה את היום? (כאילו דא ) טוב לראותותך!!! וכאלה) מתעלמת לחלוטין מנוכחותו של עוד מישו בקרבתנו...

טוב גם זאת דרך להתמודד.

ועוד משו חמוד שקרה לי (שוב, לא פאדיחה אבל..)

שתי בחורות זרות עוצרות אותנו באמצע דייט ומתחילות להתלהב בקול על החצאית שלי: "שיואו איזה מהממת החצאית שלך! חבלעלהזמן!!! איפה קנית? יפה לך חבלז!!!!!!!"

תודה תודה בנחלת בנימין חיוך חביב ממשיכים.

סופסוף הוא קולט ת'חצאית השווה שלי... "באמת יפה לך". תודה. באמת.

אחרי הדייט המאוד מרגש והחם היא החליטה ללוות אותי לאוטובוס (ליעד רחוק)

מה שאני אוהב בתחנה מרכזים של י-ם זה האפשרות לפגוש שם כל אדם שבעולם - במיוחד החברים מהישיבה (גם אם היא במקום יחסית רחוק מי-ם).

בעודינו עולים לקומה 3, אני מזהה חבר מהישיבה, שלמעלה משנה היה בצבא וכמעט ולא ראיתי אותו מאז הגיוס.

אני חייב לציין שלבחור הזה יש לב מאוד חם והוא בעצמו מאוד אימפולסיבי.

הוא מזהה אותי (אבל לא שם לב שאני לא לבד). חיבוק ענק נפתח לקראתי בפתאומיות (כך שהאנשים שהיו לידו נאלצו לזוז הצידה)

עוברת שניה, ואני רואה שהבחורצ'יק תופס במבטו את מי שהייתה לצידי. עוד שבריר שניה, החיוך שעל פניו מתחלף במבט של פאניקה בסגנון "מה אני עושה?". חיבוק הענק שנפתח במהירות באותה המהירות גם נסגר, והבחור מנסה להחביא את עצמו, בעודו לא מתסכל לכיוונינו (מלבד מכמה מפזילות)

אני פרצתי בצחוק

הפגישה השניה שלי עם בן-זוגי-לנצח היתה מ-ז-ה א-ר-ו-כ-ה.

בשלב מסוים התעורר בי צורך אנושי מסוים ולשם כך מצאנו עצמינו נכנסים אחר כבוד למלון דן אינטרקונטיננטל שעל הטיילת בת"א (למי שלא מכיר- המלון הכי כבוד ורשמי בארץ מן הסתם).

ברגע שנכנסנו ללובי קלטנו שני דברים:

1. היתה שם איזו פגישה בינלאומית חשובה ביותר עם שגרירים ממלא ארצות.

2. היה שם פסנתר כנף.

ראיתי את העיניים של בעלי לעתיד (כמובן שלא ידעתי את זה אז...) יוצאות מהחורים. הוא מוזיקאי מטורף ולא היה מצב שנצא משם בלי שהוא ירגיש את הקלידים באצבעות..........

אז התישבנו ונגנו.

הוא הקדיש לי מחרוזת שלמה של שירים עבריים רומנטיים.

הייתם צריכים לראות ת'פרצופים של כל היפנים והרוסים והנורווגים...

אגב, מדובר על פסנתרן עולמי ככה שפאדיחות למלון לא יצאו מזה.

במשך איזה שלושת'רבעי שעה התחבטתי בין להקרע מצחוק על הסיטואציה לבין להתחמק משם באלגנטיות ולהכחיש כל קשר...

מזל שבחרתי באופציה הראשונה. עד היום הוא לא מפסיק להקדיש לי שירים. 

להתמוגג

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.