אולי קצת ליטושים..

בגילאי 20-30 אפשר בהחלט לשנות את האופי.

כמובן צריך לזכור שזו עבודה מייגעת וקשה, אבל במקביל ממלאה אותנו באושר אמיתי וסיפוק רוחני.

בגילאים מאוחרים יותר - אפשרי להשתנות, אבל זה כבר הרבה יותר קשה.

אז יאללה לעבודה

ומוכנות לעבודה קשה ומאומצת - אפשרי.

ובעיקר לדעת שזה לא קורה ביום אחד, אלא בתהליך ארוך וממושך.

לא רק שהתרגלנו למה שכבר קיים, כל אחד גם בטוח שהוא ה-מושלם

מי שחושב שהוא המושלם,לא ירצה לשנות את המושלמות שבו....

אז על מה השאלה אם אפשר??

הסברתי חלק מהקושי

אם הבסיס שבנית בגיל צעיר הוא נכון יהיה לך יותר קל 

אבל אתה תמיד יכול לפתח בעצמך תכונות של ענווה ומודעות ואז תוכל להשתנות

יש גדלות כזאת, של אדם שיודע לקבל תוכחה, ולהתרכז בלתקן את עצמו להבא במקום

להתגונן. צריכים להאמין יותר בבני אדם...

כעיקרון - אדם צריך להתרכז מעל הכל בתיקונו של עצמו. אבל החברים האמיתיים שלך -

הם אלה שיודעים, שכאשר יוכיחו אותך ויצביעו לך על חסרון, תשתדל לתקן, ולא תעלב

מהם, אלא ההפך - תשמח ותודה להם.

אני לא מתיימרת להגיד שזה בלתי אפשרי, כי הרי למה יש עבודת המידות בחיינו?

אבל לדעתי זה מאוד קשה, אולי אם היה בנו המון ענווה זה היה אפשרי..

פתאום מפחיד לחשוב על זה, כי הרי שברור (?!) שכשנתחתן נבוא  אחד לקראת השני ונשתנה, ומה אם לא? מה אם זה יהיה יותר מידי קשה? ככל שגדלים זה יותר קשה...

אגב, מנסיון פסיבי (למידה מטעויות של אחרים...) - כשאתה לא משתנה כH לך בן זוג, זה נגמר מהר מאד...!

בכל גיל אפשר להשתנות

זה קשה אבל אפשרי

בדבר שאני יודע באופן מוחלט  

(כן מניסיון . בעיקר של אנשים בסביבה הקרובה)

כן בטח שאפשר וצריך לתקן את המידות (לשנות אופי זה נשמע יותר קשה כי זה כללי מידי)

מה הוא רחום אף אתה .... צריך להידמות למידותיו

רק צריך מודעות לצורך של העבודה החשובה הזאת ואז להתחיל לחפש באיזה תחום לעבוד, ולהצליח .!

וגילנו זה הזמן כי יש גם מודעות ויש גם יכולת להשתנות (וגם צורך לקראת..)

הזכירו פה נישואין?  

א. לא לחינם זה הגיל..

ב. לגבי מודעות :  ישב כל רווק עם עצמו בערך דקה (לא נראה לי שצריך יותר)

ויברר איזה תכונת אופי הוא יהיה חייב לשנות  אצל עצמו כדי להצליח בחיי הנישואין.?  

ב99% זה ברור מראש על מה תהיה העבודה.

וזה בלי צורך שבן הזוג יעיר\תעיר

למתקדמים :

אפשר להתחיל מעכשיו !

ב"הצלחה לכולנ"ו

עבודת המידות היא תהליך "שינוי" שנמשך כל החיים..!!

אפשר לשנות הרגלים, ומידות מגונות, כל הזמן!

נכון שעדיף כמה שיותר מוקדם - כן ייטב, אבל אף פעם לא מתייאשים - גם בגיל 90!! ממשיכים להשתדל..

וכזכור לכולנו -

הדרך היא הקובעת ביהדות, ולא התוצאות.. אע"פ שאנחנו שואפים גם אליהן.

כל זמן שאדם חי,

יכול להשתנות.

לזה קוראים "עבודת המידות"

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"

לא היה טעם בחזרה בתשובה-אם לא היה אפשר...

בין לשנות אופי לבין לחזור בתשובה.

חזרה בתשובה אפשר לעשות עם אותו אופי, לנתב את כל הכוחות לכיוון הטוב.

לא הבנתי בשאלה למה לשנות את האופי...מה רע באופי שיש לנו?

אף אחד לא אומר שיש רע באופי שלנו.

אבל אנחנו לא הולכים לחיות לבד לשארית חיינו ולפעמים צריכים "להשתנות" קצת לטובת חיים תקינים

זה רק תלוי בכוח הרצון שלנו.. ובאמונה שלנו שנצליח להשתנות!

כדי להתחבר לבן\בת זוג

ולכן חייבים את הדינמיות הזאת

הכל תלוי ברצון ומודעות עצמית.. אם אדם יודע שהוא לא טוב במשהו אז הוא צריך לעבוד על זה..

בתהליך לפעמים ארוך ולפעמים קצר..

יש אנשים שהחיים מאלצים אותם לשינויים לטובה ואפילו לרעה..

הקב"ה רוצה ללמד אותנו לעבור שיניים והתמודדיות בחיים בלי כל קשר לגיל..

תמיד יש בחיר חופשית

בגיל צעיר יותר חסרה המודעות המלאה,

ובגיל מבוגר יותר הרבה יותר קשה...

בכל זמן ובכל גיל !

ידידי היקרים , אם גילית בכל שלב שיש בך תכונת אופי שאמורה להשתנות אזי גילית את האמת שאינך מושלם . צריך הרבה אומץ לשחרר הגנות צריך עבודה עמוקה (לא קשה בכלל) להבין מה השורש של האופי הזה מאיפה הוא צמח (אני לא מתכוון לגננת נחמה) בכלל אם תתחיל לשאול את עצמך שאלה אחרת לגמרי ממה ששאלת עד כה זה יתן לך כלים חדשים לראות את העולם ותוכל ביתר קלות להשתחרר מהצורך בתכונה זו . עד כה שאלת - מה הסיבה שאני כזה ? מה הסיבה שאני  מגיב כך ? אני רוצה להציע שתהיה אמיץ והחלטי שתהיה עקבי ועמוק ותשאל את עצמך לעומק מה המטרה שלך כשאתה מגיב כך! מה אתה מנסה להשיג? נכון בתור התחלה תהיה לך התנגדות לשאלה כאילו ברור שאתה נוהג בדרכך מסיבה ש.. אבל אני רק מציע שתחשוב מחוץ לקופסא ותברר מה המטרה שלך ? ויש מטרה ! תתאמץ לחשוף אותה . כשתגלה את המטרה ... תבדוק האם זה שווה לך להתאמץ בשבילה? והאם הדרך שאתה משתמש בה אכן משיגה את המטרה . אם התשובה היא חיובית אז תבחן אם הדרך (תכונת האופי) בה אתה משתמש היא תואמת את עולם הערכים שלך . אם באחת התשובות ענית שלילי אז אתה יודע שכדאי לך לשנות את הדרך וכבר לבד תדע כיצד.

בס"ד

וודאי שאפשר,

רבי שנאור זלמן מלאדי כותב בספר התניא שכל מי שיש לו שכל בקודקודו (זאת ההגדרה שלו!!) יכול לשלוט במעשיו, דיבוריו ומחשבותיו.

זה עיניין של אימון(מלשון להתאמן, ולהיות אומן במקצוע שלך)

הוא מסביר שמי שבאמת רוצה, ועובד לשם כך, אדם יכול לרכוש לו טבע שני.

ז"א לרכוש מידות טובות גם אם הוא נולד עם תכונה הפכית לגמריי.

התכונות שהרדם רוכש לעצמו הרבה יותר מעידות על מהותו האמיתית,

כי מי שנולד עם תכונה וטבה מסויימת הוא לא בחר בה כל כך.

הוא זורם עם הטבע שלו.

אך מי שבוחר בתכונה טובה ועובד עליה, לבסוף רוכש אותה, והיא מגדירה אותו יותר מאשר כל תכונה מולדת.

בעומק העניין זה לא באמת שינוי אלא גילוי.

כי כל תכונה טובה בעולם קיימת אצל כל יהודי, אך אצל כל אחד יש תכונות גלויות, ותכונות נסתרות שקיימות איפה שהו בהעלם.

השאלה כמה אנו משקיעים כדי להוציא את זה לפועל.

מה שכן כל זה ניתן רק מתוך מודעות אמיתית, ודרך שנכונה לאדם.

אך שוב כמו שאומר בעל התניא-כל מי שיש לו שכל בקוקודו יכול לשנות את האופי שלו, שזה בעצם לגלות מעומק הנפש דברים שלא ידעת שקיימים בך.

אגב אותו דבר הפוך תכונות "רעות"- בכל דבר יש משהו חיובי עמוק, אם מקלפים את הלבוש הלא רצוי ששם מתבטאות התכונות "הרעות", מגלים שיש שם משהו טוב, שניתן לנצל לעבודת ה', וגם זה עניין של עבודה נכונה עם מודעות עצמית אמיתית וכ'.

בהצלחה לכולנו....

נראלי הוא יוכל לשנות אותו,אבל לא את כולו ממש.

השאלה אם רוצים....

הרי בשביל מה אנחנו פה? לעבוד על המידות

והיות ומדובר פה בפורום שך זוגיות וכו... אז כדאי שבני זוג לא ינסו לתקן את השני אלא את עצמם ויתרה מזאת שידעו שהקב"ה שלח להם בן זוג כזה שדווקא מעצבן בתחום מסויים כי זה התחום ששהאדם צריך ליטוש בו...

זה היופי של זוגיות (בין השאר) כל אחד עוזר לשני לגדול ולהיות שלם יותר

ומי שמרגיש מושלם, בהצלחה כשירד האסימון....

לדעתי המילה "להשתנות" זה קצת לא נכון... כלומר אי אפשר לקחת בנ"א ולהפוך אותו!!!

יש בנו תכונות שאפשר לקרוא להן "חסרונות" אבל אם נסתכל מזווית שונה הם יכולות להיות "יתרונות"!

השאלה היא:

באיזה מינון התכונה(המידה) נמצאת? 

איך אפשר לבצע אותה במקום אחר? או בדרך אחרת?

אם אפשר להפוך אותה למשהו אחר?? 

אם יש אפשרות לאזן אותה? 

אני אתן דוגמא הכי קיצונית!

שנאה

אסור לשנוא בשום בנים ואופן.. אך כשחייל נמצא במלחמה הוא חייב לשנוא את האויבים שלו אחרת הוא לא יהרוג אותם.

אני אישית חושבת שלכול בנ"א יש את האופי שלו! ואי אפשר לקבוע מה מתאים לכולם! כול אחד זה אחרת! כול אחד זה ההתקדמות שלו!

משפט חכם ששמעתי! " הכול בר תיקון"! 

תמיד אפשר לחזור בתשובה!

שיהיה בהצלחה לכולם!!

עשה מהפך בחייו בגיל 40, 

ומהווה דגם לכולנו..

אם הוא הפךאת כל חייו- מרועה צאן לתלמיד חכם,

מאדם בודד לנשוי, מאנאלפאבית למלמד תורה ודורש כל קוץ שבה-

האם אנחנו לא יכולים לשנות בנו קצת דברים,

לעבוד על המידות?

בע"ה מאמינה שכן, אחרת- למה אנחנו עוד פה?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.