תודה על מה שיש לנו- אומנם זה לא הכי אידיאליסטי שיש אבל זה בהחלט עדיף מכלום!!!

לפעמים נראה שמה שהמדינה הזו עושה נגד יהודים זהו חילול ה' יותר גדול מאשר שגוי היה עושה זאת.

שהמדינה זה פשוט שלטון של כמה אנשים שלכל אחד יש ת'אינטרס שלו והוא מצליח לשגע ולהמריד את כולם נגד כולם.

לכן, השנה, אני אגיד רק שורה אחת מההלל: אנא ה' הושיע נא XD

(אני מתווכח עם כולם כדי לעודד את הדיון)

המדינה זה לא אולמרט וברק וליבני. המדינה זה אני, אתה וגם הם.

גירוש יהודים, פוגרום בעמונה, הכאת ילדים בג'בל מוכאבר?

זה לא קשור זה הממשלה וכל הגופים הממלכתים הנלווים אליה. אם לא הייתה מוקמת מדינה בכלל לא היה לנו את גוש קטיף וממילא לא היה גירוש..

מכיוון שמודים על הרעה כשם שמודים על הטובה

צריך ללמוד את ההיסטוריה טוב מה היה בדיוק באותה תקופה (ולא רק אצלנו אלא בעולם), לראות כצד המדינה וחזונה הם יהודים (ולא הכוונה שכותביהם יהודים אלא שהחזון יהודי), ובכלל לראות איך היא השפיעה במובן הרוחני ולא רק הגשמי, ואז להחליט.
אני בכל אופן לא אומר. (גם מי שאומר שיגיד בלא ברכה-הרב עובדיה {וכן כתב שאין מקור לומר בברכה})

מי שטוען שהקמת המדינה לא היתה כזה חשובה אבל היא עדיפה על פני מציאות ללא מדינה-אינו יכול לומר הלל.
כדי לתקן אמירת הלל צריך להאמין שהיה כאן תהליך עצום וחשוב בגאולה משהו כמו יציאת מצרים ולא סתם איזו שהיא עדיפות, כאשר הרבנות יקנה הלל היא באמת חשבה כך ורק על בסיס כזה היתה יכולה לתקן אמירת הלל לדורות.
אבל אם אתה לא חושב שהיה כאן משהו כזה רציני אין לך מה לומר הלל.

כל מה שאמרתי בשרשור הזה זה בעצם התלבטות אחת גדולה שלי:
מדינה שמגרשת יהודים/מכה ילדים בעמונה/לא מנסה לחסל מחבל ב'מרכז'/מכה ילדים יהודים בג'בל מוכאבר זה לא גאולה ולא ראשית.
אבל מאידך זה עדיין יותר טוב מאושוויץ, וזה לא גלות כי אנו יושבים בארצינו.

שמעתי שאפילו הרב דודקביץ ששליט"א אומר הלל (או רק חלקים ממנו) בברכה. כי תמיד היתה ותמיד תהיה ההתלבטות הזאת- קשה להתכחש לדברים הטובים שהמדינה עשתה, כמו גם לדברים הרעים שעשתה.

או במילים אחרות: אור וחושך משמשים בעירבוביה

הרב מרדכי אליהו שליט"א אמר להגיד הלל ביום העצמאות!!!
הסיבה היא לא בגלל המדינה אלא בגלל הניסים שקרו לנו בתקופת קום המדינה קרי מלחמת תש"ח ועל זה שהיום אנחנו יכולים לחיות קצת בשקט!!!

ככה גם כתוב בסידור וגם חבר שלי שמע ממנו

אם לא היתה המדינה היה פה שלטון בריטי כמו שהיה לפני קום המדינה.
ברור שצריך להודות לה' על הנס הזה (שיש לנו מדינה!!!) אבל זה לא אומר שהמדינה לא צריכה תיקון!!!!! אז כולם לעבודה!!!!!

כפסק גדולי תורה רבים, רוב גדולי התורה שהיו בא"י בקום המדינה.
וכפסק רבנו הקדוש, הרב צבי יהודה זצ"ל.
השאלה היא כמובן לא הלכתית. כי הלכתית, בוודאי שיש מקום גדול לורמר הלל ביום העצמאות. וכן מה שמביא הגר"ע יוסף שליט"א (יבי"א, ח"ו, סי' מ"א) ראיה מהירושלמי בפסחים, הנה כבר הביאה הגר"מ אמסעל זצ"ל עורך "המאור" בארה"ב. וכבר ענה לשאלה זו הגרמ"מ כשר זצ"ל ומרן הגר"ש גורן זצ"ל, ובדרך דרשנית יותר - אב בית דין אחד מארה"ב (איני זוכר את שמו).
\ם מה שהיא הגאון המנחת יצחק (ח"י, סי' י') והוכיח שאין לומר הלל על נצחון המלחמה, גם בזאת חלק על ראיותיו הגר"ש גורן זצ"ל והוכיח ההפך.
יש את כל התוקף לומר הלל ביום עצמאותנו.

השאלה היא מבחינה יותר מחשבתית, מדוע שנאמר הלל על מדינה כזאת? לא צריך להרחיב, רק בקצרה: כל פרצות הדת, השבת, החינוך, מערכת המשפט, גוש קטיף, עמונה, שלטון מושחת.
האם יש על מה לומר הלל ביום העצמאות?

יש שיעור ידוע שאמר הרב צבי יהודה, בשנת תשכ"ז, הנקרא מזמור י"ט.

העתקתי אותו לפה, אפשר לשמוע הקלטה (!!) של הרב צבי יהודה באתר ישיבה -
http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?aid=2022
עדיף לשמוע את ההקלטה תוך כדי התבוננות במה שכתוב פה (כך יותר קל להבין, כי זאת הקלטה משנת תשכ"ז..). אם תשמעו, תראו שזה קצת שונה ממה שכתוב פה, כיוון שפה השיעור נערך.

*******

מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

תשע-עשרה שנה. מפעם לפעם אנו רגילים, וצריכים להתרגל יותר, לזכות ולקיים את הפסוקים האחרונים במזמור ק"ז, שאנו אומרים בליל חג-עצמאותנו כתקנת רבנותינו: "המה ראו מעשי ד'... יראו ישרים וישמחו... מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ד'". ישרים רואים מעשי ד'. ולוואי שנזכה יותר ויותר להיכלל בכלל הישרים, ואולי מוטב להזכיר - "הצדיקים הישרים", כדברי קדשו של הנצי"ב בפתיחה לספר בראשית. ובמידה שחסרה ישרות בצדיקים - חסרה הראיה וההכרה במעשי ד'. הרבה הרבה יש להתבונן במעשי ד' בהנהגתו ובהשגחתו, הכללית והפרטית, בחשבון הנפש ובחשבון החיים של כלל ישראל. צריך להתרגל לפקוח את העיניים ולגלות אין קץ נפלאות מתורת ד' ונפלאות ממעשי ד'.

תשע-עשרה שנה. בכל יום יהיו הדברים בעינינו כחדשים. צריכים להתרגל להרגיש את זה. נדמה כי התקדמנו והתרגלנו בינינו למסיבה של בני תורה ושל תלמידי חכמים, למסיבת קבלת קדושת עול מלכות שמים, המופיעה בכוננות מלכות ישראל. אולם, היו זמנים, בשנותיה הראשונות של המדינה, כשהמסיבה בישיבה עוד לא נתקנה, שהייתי רגיל להסתובב באותן שעות בחוצות ירושלים, להיות עם שמחת עמנו ונחלתנו, עם ההמון, הבנים והבנות, עם "עמך". לדאבוננו, קיימת השאלה שיש בה מן הגובל בחילול השם: היכן הזקנים, עיני העדה, גדולי התורה ותופשיה בחוצות ירושלים, בשמחת עמנו ונחלתנו?!

לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!

באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים - לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל - היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" - ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו". נקבעה החותמת!

ועתה, עם המשך השתלשלות שלשלת הקודש בכל גווניה, מערכת דבר ד' המתגלה בכל מדרגותיה הרוחניות והמעשיות במאורעות מדיניים והיסתוריים, הגענו לשכלול פלא זה, ליום קדשנו זה - ובלי ה"מחותנים" הגויים, ברוך ד'! כל השנים הננו מבקשים מאת ריבונו של עולם: "ושבור עולנו מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו". זכינו השנה במידה מסוימת מעשית וסמלית זו לשברון עול הגויים מעל צווארנו - אשרינו!

כדאי להזכיר כאן גם זה: באחרית ימיו של הרב מאיר בר-אילן זצ"ל, בנו של הנצי"ב, נערכה מסיבה חשובה מטעם "המזרחי" בה היה הוא היו"ר. במסיבה השתתף גם יו"ר הסוכנות אז, מר ברל לוקר, ונתכבד לשאת את דבריו. באותו פרק זמן נערך באו"ם הדיון לגבי בינאום ירושלים, וברל לוקר הזכיר בדבריו את ענין ירושלים בהגדירו אותה כבעיה עדינה, הטעונה הרבה טקט וטיפול זהיר וכו' וכו'. לעומת דבריו אלה התפרץ אז ר' מאיר ב"מאמע-לשון" וקרא מכסאו בקול רועם מאחורי גביו: "ווער הערט זיי?!" - מי מאזין לדבריהם? מי מתחשב בדעתם? הם יקבעו לנו מה נעשה בירושלים?! כזאת הייתה תגובתו של הרב בר-אילן, המלא גדלות של מדות, גדולה של קדושה, מתוך אמונה, מתוך תורה, מתוך קדושה, מתוך יראת שמים, מתוך ודאיות ולא מתוך ספקות.

אשר לעִצומו של יום, עלינו לברר לעצמנו כמה דברים:
בערב שבת קודם יום-העצמאות פנה אלי אדם חשוב אחד ושאלני, מדוע לא יתירו לנו רבותינו לברך על ההלל ביום-העצמאות? השיבותי לו, כי הוראת הרבנות הראשית שקולה וצודקת היא. תקנות הרבנות הראשית באות לכל הציבור כולו וכיוון שלצערנו ולחרפתנו חלק גדול מהציבור שלנו איננו מאמין בגודל מעשה ד' המתגלה לנו בכוננות מלכות ישראל, ובהיותו מחוסר אמונה הריהו מחוסר שמחה, ואי אפשר לחייבו בברכה. דוגמת הרואה את חברו ושמח בראייתו החייב לברך, שאם הוא שמח - מברך, ואם איננו שמח - אינו מברך.

הרב מימון, שכל כולו היה קודש לבנין עמו ונחלתו של הקב"ה - הוא היה מלא שמחה של אמונה ולכן קבע שבבית הכנסת שלו יאמרו הלל בברכה. הוא הדין למקומות דומים נוספים - צבא ישראל והקיבוצים הדתיים. אולם הרבנות הכוללת והראשית אינה יכולה לתקן ברכה כהוראה כוללת לכל הציבור, כשזה איננו מוכן לה. בישיבתנו-המרכזית נהגנו כפסק הרבנות, כי אין אנו "קלויז" של חוג מיוחד - שייכים אנו לענינו של כלל ישראל המרוכז בירושלים, ומכיון שבכללו של הציבור יש לעת עתה, לצערנו, ולבשתנו, עכובים בשלמות האמונה והשמחה, ומתוך כך - בחיוב הברכה, נכון הוא שננהג אף אנו כהוראת הרבנות לכלל כולו.

אותו אדם טען לפני טענה נוספת: מדוע לא תאסור הרבנות ללכת לחזות במצעד צה"ל, הרי יש בזה משום "כחי ועוצם ידי". אולם, אדרבה, אין כל פסול בראיית המצעד, כי כשזוכרים אנו שד' נותן לנו את הכוח הזה לעשות חיל אין זה "כחי ועוצם ידי" במובנו השלילי, כי אם למוד וקיום של תורה: לומדים אנו שעלינו לעשות את המצוה המוטלת עלינו בכוח הזה - כיבושה של הארץ. לא כולם מקיימים את המצוה בייחוד הכוונה האמיתית, לא כולם אומרים "לשם ייחוד". לא תמיד מקיימים מצוה בשלמות הכוונה, אבל בסופו של דבר מתקיימת המצוה. זוהי מצוה, מצותם של כלל ישראל ומוטלת על כולנו, ומשום כך, כל השייך אליה, כל כלי הנשק למיניהם, מתוצרתנו ומתוצרתם של גויים, כל מה ששייך ליום הזה של קימום מלכות ישראל - הכל הוא קודש!

יש גדולים הרואים את ערך יום מדינתנו מצד התשועה וההצלה שבו, ולעומת זאת, ערכו כ"אתחלתא דגאולה" הוא בגדר "כבשי דרחמנא" ו"הנסתרות לד' אלהינו". לעומת זה יש להזכיר ולברר שלא כן הוא: ענייני הגאולה של יום מדינתנו אינם בגדר "נסתר" כלל, אלא נגלים ומפורשים הם. גמרא ערוכה היא במסכת סנהדרין (צ"ז-צ"ח). ר' יהושע הסיק שם כי תשובה שלמה איננה מעכבת את הגאולה, ור' אליעזר, החולק עליו שתק. (ובירושלמי - "אסתלק ר' אליעזר"). ההסבר פשוט: שתיקה כהודאה, אין חולק בזה. ואכן, זהו פסוק מפורש: "שובה ישראל כי גאלתיך" - התשובה תהיה אחרי הגאולה. בהמשך דברי הגמ' מובאים דברי ר' אבא: "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו) - ישוב א"י וקיבוץ גלויות. נדקדק כאן מעט: מהו וא"ו החיבור של "ואמר ר' אבא...", הרי ר' אליעזר ור' יהושע היו מראשוני התנאים ואילו ר' אבא היה באמצע תקופת האמוראים ומהו הקשר שבין שני המאמרים? צריכים אנו לומר איפוא שהקשר הוא ענייני: ומכיוון שהקץ אינו תלוי בתשובה - זוהי מסקנת התנאים שם - כיצד, איפוא, נוכל להכירו? - בזה שארץ ישראל עושה פירותיה בעין יפה. וב"ה, היבולים בארצנו עולים יפה מאד...

בהסבר זה בגמרא זכיתי לכוון לדברי ר' זונדל סלנטר, רבו של ר' ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר, כפי שהובאו בספרו של ר' נתן פרידלנד, המזכיר את ר' זונדל כ"מו"ר" - בהיותו תלמידו ומקורבו. והוא היה יחד עם הגאונים ר' צבי קלישר ור' אלי' גוטמכר, ביסוד ההתעוררות לישוב א"י ולחיבת ציון.

וכהמשך בירור הדברים ממקור דברי חז"ל בסנהדרין, מבררים ומחייבים דברי הרמב"ן ב"ספר המצוות" (הוספות למצוות עשה, מצוה ד'): "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן ד' יתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם (של ז' העממים), ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות" - דברי הלכה מפורשים.

ועוד ממשיך הרמב"ן: "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה, והיא: דירת ארץ ישראל... הכל הוא ממצות עשה - הוא שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה...", כלומר: עיקר המצוה היא הכיבוש הממלכתי, השלטון הלאומי הכלל-ישראלי בטריטוריה קדושה זו, ומתוך המצוה הכללית ישנה המצוה הפרטית, המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור ולשבת בארץ הקודש. על נקודה זו עמדו הגאונים בעל "אבני נזר" ובעל "ישועות מלכו", המגדירים את מצות ישוב א"י ככיבוש וישוב ולא כישיבה בלבד.

על קירות שכונות מסוימות מודבקים דברי נבלה, המאשימים את "הציונים הכופרים" שרוצים לעשות אותנו ל"עם לוחם". וכי בתורה אין מצות עשה של מלחמת מצוה?! וכי לא מפי הרמב"ן, "אביהם של ישראל", שמענו על מצות הכיבוש והמלחמה?! ב"ה, זכינו וזוכים אנו אף עתה, לקיים דבר ד' זה ע"י תפארת גבורת צבאנו. נסכם בקצרה: השלטון היהודי בארץ הקודש, קרי: מדינת ישראל וצבאה, יחד עם היותו בבחינת "קץ מגולה", הריהו מצוה מפורשת וחשובה, מצוה כלל-ישראלית.

תוך כדי ברורי דברים של הלכה, אמר לי גדול אחד, כי יום-העצמאות, עם כל חשיבותו מצד התשועה וההצלה, קדושה - אין בו. אולם, כשאנו מאמינים בדבר ד' ביד נביאיו: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו" וכו' ובהמשך דבר ד' המתגלה אלינו בדברי הרמב"ן, באותה מצות עשה של חיוב מלחמה לכיבוש הארץ, החלה עלינו בכל הדורות - מכאן כל תוקף הברור של מציאות הקדושה המתגלה בקיום המצוה "אשר קדשנו במצוותיו"! קדושה היא מציאות ממשית-ריאלית ולא פראזה רגשית-אנושית. מציאות הקדושה איננה נקבעת על ידינו; הקב"ה קבע שאנו הננו עם קדוש, מציאות עובדתית של נשמות קדושות בגופות קדושים, המתפרטים מתוך נשמה כלל ישראלית שכולה קודש. קיימת מציאות של ארץ קדושה, חבל ארץ בו בחר ד', "כי בחר ד' בציון", זוהי ארץ אשר "פירותיה קדושים" ואשר עבודת אדמתה שקולה כמצות הנחת תפילין - כך כתב החת"ם סופר בחידושיו למסכת סוכה. וכמה מופלאים ומפליאים דבריו של הב"ח (או"ח סי' ר"ח), המדגיש את ענין הקדושה של פירות הארץ! כן נקבעו הדברים: זוהי הארץ הקדושה וזהו העם הקדוש!

הרבי מצ'ורטקוב אמר לי פעם בוינה, כי הוא מבין היטב את דרך ה"אורות" שלנו, שכל גשמיות של ישראל הינה קדושה. ברור, כל השייך לכלל ישראל הוא קודש. ככל שממעטים לעסוק וללמוד ב"אורות" למיניהם, בכוזרי ובמהר"ל, שוכחים יותר את יסודות האמונה: כל פושע בישראל הוא קדוש - ובעל כרחו! עיקרי תורה הם: זוהי מציאות של "עם זו יצרתי לי". מאחר שכן, ברור הוא שקדושה מרובה קיימת ביום בו הוקמה מדינתם של עם הקודש על אדמת הקודש.

ולעומת מה שנאמר: "האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו?" אומר אני: זוהי המדינה שחזו הנביאים. כמובן, אין המדינה בתכלית השלמות, אולם נביאינו ורבותינו, ממשיכיהם, אמרו שהמדינה תהיה כזו: זרע אברהם, יצחק ויעקב, ישובו ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי; לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים. אומר הנביא: "בקבצי את בית ישראל... וישבו על אדמתם... וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים..." (יחזקאל כ"ח כ"ה-כ"ו) - נטיעת כרמים נאמרה, הקמת ישיבות לא נאמרה... אמנם, מתוך חזרת ישראל אל אדמתם נביא לידי הגדלת התורה והאדרתה, אולם הצעד הראשון - ישראל על אדמתם! כביטויו של ר' אלי' גוטמכר: "ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות - שתהיה התחלת הגאולה, גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך" (נדפס בראש ס' "נפש חיה"). בודאי, רוצה היה אותו צדיק בהגדלת התורה ויראת השמים, אבל סדרי הגאולה כאלו הם: ישוב חקלאי, קימום המדינה ומתוך כך - להמשך, להעלאה בקודש, להרבצת התורה, להגדלתה ולהאדרתה.

כבר למעלה ציינו, כי לחרפתנו ולצערנו, חלק ניכר מהציבור שלנו איננו מאמין במעשי ד' הנגלים לנו. כן, כדאי לומר פעם אחת דברים ברורים ולא להיות פוסחים על שתי הסעיפים: חוסר אמונה יש כאן, כפירה המתלבשת בלבוש של חרדיות וצדקות, כופרים הקוראים לאחרים בשם זה, וכל הפוסל - במומו פוסל! זוהי כפירה בתורה שבכתב, בדברי נביאינו ובתורה שבע"פ, אשר בארו לנו מהו הקץ המגולה: בשעה שארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה ובשפע. כיצד מעיזים הם פניהם ומתחצפים כנגד גדולי ישראל; האם היה ר' אלי' גוטמכר רמאי ח"ו?! אמר מי שאמר כי טיפש הוא מי שחושב שזוהי אתחלתא דגאולה; האם ר' יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו" יורה-דעה סי' ס"ו) היה טיפש?! כפירה זו במעשי ד' ובחסדיו עמנו, המתלבשת בלבוש של צדקות מרושעת - היא היא המעכבת את דבר ד' מלבוא ומלהתגלות בעולם. גם בחוגים שלנו ישנם כאלו המהססים, החוששים מליפול בספקות. אך עלינו לזכור: אמונה איננה ספיקות - "הוודאי שמו כן תהלתו". כשישראל משעבדים את לבם לאביהם שבשמים - ישנה גאולה שלמה.

זה י"ט שנה ועד עתה ישנה התפתחות. יום ליום יביע אומר. זוכים אנו לחזות בנפלאות ד' ובסודותיו - בבנין, בחקלאות, במדיניות, בבטחון, בגשמיות וברוחניות. אמיתיות הענין האלקי הזה איננה משתנית ומתערערת, בין אם העוסקים בכך מכירים בזה בהכרה שלמה של אמונה, ובין אם אינם מכירים בזה. ישראל קדמו לעולם, עומדים הם באמצע הרקיע ומכריזים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; זכו ישראל לתורה שהיא "חמידה גנוזה", שהוריד משה אלינו - רב הרושם אשר מטביעים ישראל בכל העולמות. ישראל האמיתי הוא ישראל הנגאל, מלכות ישראל וצבא ישראל, עם בשלמותו ולא תפוצות גלותיות. משום כך, כשגלו ישראל חל זעזוע בכל העולמות. הוא הדין בבוא הגאולה, הזעזוע עבר בכל העולמות, שלב אחר שלב, עד הגיעו אלינו, כהשתלשלות התורה עד הגיעה אלינו. השתלשלות זו היא הדרגתית ומתמשכת, כל שנה ושנה היא מזמור נוסף, מזמור אלקי מפואר, המתוסף כחוליה לשרשרת. בשנה זו מזמרים אנו את המזמור הי"ט.

מזמור י"ט בתהלים כולל בתוכו שני חלקים: בחלקו הראשון רואים אנו את נפלאות ד' בטבע והתגלותו בבריאה "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" וכו'. ואילו בחלקו השני מתוארים תורת ד', מצות ד' ויראת ד' המאירים והטהורים. ב"כוזרי" ובמהר"ל נתבארה הקבלה זו: כוחו של ד' מתגלה בעולם הטבע האדיר, אולם, מעלים בקודש, גדולה מידת עוצם התגלותו בתורה וביראה שניתנה לישראל, "ישראל אשר בך אתפאר". כזה הוא אף מזמור שנת הי"ט: מתוך הטבע הארצי נבוא אל הרוחני והשמימי - בונים בחול ואחר-כך מקדישים. מצווים אנו לעסוק בגילוי הקודש מתוך היסוד הארצי, לסייע להקב"ה במעשה בראשית, "תנו עוז לאלהים", "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו".

אין אנו מחניפים לאפיקורסים ח"ו. יש במדינת ישראל דברים מכאיבים שיש בהם חילול השם מרובה. בייחוד שתי הצרות הנוראות: מערכת המשפט במדינה המשתמשת בחוק הרומאי, העותומני והבריטי - ויהא אפילו ההוטנטוטי - ואילו במשפט ישראל האמיתי ב"חושן המשפט", לא נסמכו ולא מסכימים; והחולשה הרוחנית ואזלת היד כלפי אותם ציידי נפשות ימ"ש וזכרם, ממשיכיו של אותו "פושע ישראל שעשאוהו גויים ע"ז" (אגרות הראי"ה), הנלחמים בנו בתוכנו. אולם, עם כל הנוראות צד חילול השם, הרי ערך קידוש השם הגדול לא יסולק בשום אופן מכל ענין המדינה ויום-עצמאותה.

בפרק ל"ו ביחזקאל ניתנת תכנית הגאולה: "וקידשתי את שמי" מתוך "ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". רק אחר-כך "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" - תשובה שלימה של העם תבוא רק אחרי קיבוץ הגלויות. הסבר זה ביחזקאל ל"ו כתב גם ר' שלמה אלישיב זצ"ל ב"הקדמות ושערים" שלו.

לכאורה אפשר לדון: קידוש השם בבנין מלכות ישראל, מחד גיסא, וחילול השם - מאידך גיסא. על זה הורו חז"ל בתלמוד ירושלמי (קידושין) כי "קידוש השם גדול מחילול השם". כמובן אין ענינו של מאמר חז"ל ללמדנו, כי קידוש השם גדול יותר מחילול השם, אלא באוּרו שכשהם נמצאים יחד, כשבאותו ענין יש צד קידוש השם וצד חילול השם, אין אומרים ספיקא ושב ואל תעשה. אלא שצד קידוש השם הוא הגדול, המכריע והמחייב. ועל אחת כמה וכמה בקידוש השם הגדול-האלקי הזה של כלל ישראל ותקומתו.

ככל שתגדל בתוכנו יותר ויותר התקיימות מצות ישוב א"י, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה, מתוך שלמות אמונה וגדלות אמונה בהתקיימות מעשה ד' הגדול אתנו - נזכה יותר ויותר שחילולי השם למיניהם יתבטלו ויעלמו. "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ד', וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר!".

בס"ד
הבריטים עזרו לערבים וגם השלטון העכשווי עוזר לערבים.... הבריטים היו נגד י'הודים והשלטון עכשיו נגד י'הודים.... זה אותם חוקים, זה כמעט אותו מצב וזה שלטון רקוב לחלוטין.... אבל בעז"ה בקרוב תהי'ה מלכות בית דוד!!!!!!!!!!!!!!!

מה ההבדל?
קודם כל, יש עכשיו ריבונות יהודית. זה דבר כל כך גדול!!
נכון שראש הממשלה עושה שטויות. אבל צה"ל יכול להרוג מחבלים, והוא הורג עשרות עשרות של מחבלים, מסכל פיגועים, ומגן על מדינת ישראל ברחמי ה'.
השלטון עוד יתחלף בע"ה.
זה מה שקורה כשהשלטון בלי תורה. בזמן בן גוריון הייתה תקיפות יהודית. לבן גוריון לא היה איכפת מאף אחד בעולם, העיקר מה טוב ליהודים.
אבל אחרי כמה דורות, התקיפות נאבדה. ויש ייאוש בשלטון, בלבול, והם עושים שטויות. אבל אנחנו בטוחים שעוד יהיה יותר טוב, וגם אם עשינו שגיאות ונעשה שגיאות, בכל זאת אנחנו בדרך הנכונה. לאט לאט, יש לפעמים ערפילים שמכסים, אבל סוף האור המלא להתגלות בע"ה.

ובכל זאת יש ריבונות יהודית. ברוך ה'!
לפני מאה שנה היינו רק יכוילם לחלום על צבא של יהודים. שיהודים יאחזו בנשק, ויהרגו את אויביהם!
זה היה חלום שרחוק מאוד מהמציאות. והנה "היינו כחולמים"! החלום התגשם ברחמי ה'! לעם ישראל יש צבא משלו! יש מדינה משלו! הודו לה' כי טוב!!

להיות בשלטון הנאצים זה רע מאוד. הנאצים היו מאוד רשעים. הבריטים לעומת הנאצים היו צדיקים. אבל גם הבריטים היו רשעים! כל הפוגרומים, תרפ"א-תרפ"ב, הפרעות בצפת, פרעות תרפ"ט הקשות, הפרעות בירושלים, כשכל כך הרבה יהודים נרצחו באכזריות! בחברון הערבים התנפלו על שכונת היהודים, בזזו ופשוט ערפו עם גרזנים ראשי נשים וילדים!
והבריטים לא עשו כלום. ויותר מכך - הם לא הרשו ליהודים להחזיק נשק. יהודי שנתפס עם נשק היה יכול להיתלות.

האם לא צריך להודות שיש לנו צבא משלנו ב"ה?! מדינה משלנו ברחמי ה'?! ריבונות משלנו בחסדי ה'?!
הדרך אולי עוד ארוכה. אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ואפילו אם עכשיו נראה שאיבדנו הרבה מריבונותינו (וזה גם לא נכון לחלוטין, כי צה"ל מגיב בפעולות והורג מחבלים וכו', מה שלא היינו יכולים במשך אלפיים שנה אפילו לחלום עליו), אין אנו מתייאשים, ומודים לקב"ה שהביא לנו את כל זה ברחמיו, והאור עוד יתגלה, גם אם נראה עכשיו קצת חשוך.

וכשם שזכינו לראות באתחלתא דגאולה, כן תחזינה עינינו בגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!

בס"ד
צהל הורג מחבלים ואז מגן על חברי'הם ונותן להם רובים...
אז יש קצת שגיאות המדינה נלחמת בה' ובי'הודים שומרי תורה ומצוות עוזרת למחבלים לרצוח י'הודים.......
השלטון לא רק בלי תורה אלא גם נגד התורה(ד"א גם יצא חוק שמותר למכור חמץ בפסח.......)
אין לנו צבא משלנו ואין לנו מדינה משלנו מצטערת לספר לך......
חוץ מיזה אולמרט נראה לך הגאולה??

קודם כל, על עצם זה שצה"ל הורג מחבלים, על עצם זה - צריך להודות והרבה.
את נולדת למציאות שיש לך מדינה, צבא, שיש לך הרבה דברים.
לא היה דבר כזה פעם!
פעם, כשהיו רוצחים יהודים זה לא היה מעניין אף אחד! הנה, יותר משישה מיליון יהודים רצחו באירופה, ועד שמישהו סוף סוף התערב כבר כמעט כולם הושמדו.
הפרעות באוקראינה! עניינו מישהו?
מסעי הצלב! עניינו מישהו?
פרעות ת"ח ת"ט, שאם את מכירה את הקינה על הפרעות האלו, זה מזעזע בצורה שאי אפשר להבין. מאות אלפי יהודים שמתו במיתות משונות ואכזריות שקשה לתאר.
זה עניין מישהו?
לא!!

אז עכשיו, כשצה"ל הורג מחבלים, זה דבר כל כך גדול. כל כך גדול. שכל כך צריך להודות עליו!

איך את יכולה להגיד שאין לנו צבא משלנו?? שאין לנו מדינה משלנו?
אכן, אילו היית חיה לפני שישים שנה היית צוהלת ושמחה ביום העצמאות. כי היית יודעת מה היה לפני זה.
אבל היום, אנחנו קצת מפונקים. שוכחים מה היה.

וזה לא צה"ל שנותן משוריניות. דווקא צה"ל נגד זה. זה ראש הממשלה מחליט. אם ראש הממשלה יגיד לצה"ל להילחם חזק נגד הערבים, זה הם ילחמו.

ואם יחליפו שלטון? אז פתאום תגידי הלל ביום העצמאות?
את יודעת מה? בואי נאמר שעכשיו יהיה ראש ממשלה שיגיד ליישב את כל ארץ ישראל, אין דבר כזה "מאחז לא חוקי", הכל. את תגידי הלל? כן.
מה קרה פתאום?
היו כאלו ראשי ממשלות. קחי את יצחק שמיר שיחיה, איזה ראש ממשלה הוא היה. הוא היחיד אני חושב, בתקופה האחרונה, שהיה נגד החזרת שטחים (קחי לדוגמא את השטות של הסכמי לונדון ששמעון פרס ניסה לעשות, ושמיר התנגד).
בתקופה של אז זה היה פשוט להגיד הלל נכון?

תראי, אם בקום המדינה, בשנת תש"ח, כשניסו להקים יישובים דווקא איפה שיכלו, ופתאום צבא והכל, עם כל השמחה הגדולה שהייתה, אם אז קבעו כל כך הרבה גדולי תורה שזה אתחלתא דגאולה, ובייחוד רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, הם התכוונו באמת. זה לא שפתאום זה לא אתחלתא דגאולה.
כשמתאכזבים, זה אומר שציפינו למשהו והוא לא התקיים.
אם ציפינו שהכל יבוא על מגש של כסף, אז באמת יש אכזבה. אבל זה לא מה שהבטיחו, אדרבא הבטיחו לנו הרבה סיבוכים בגאולה (סנהדרין צז.).
אבל אנחנו לא צריכים להתייאש!
המדינה היא בוודאי אתחלתא דגאולה! זה מעשה ה' וכל כך צריך להודות עליו!
ובעזרת ה' גם מסיבוכים כאלו, יוצא הרבה אור!

ארצי חילקו" כמחאה על כך שההסתדרות הציונית הסכימה לתוכנית החלוקה.

מה, אז לא היו שחיתויות?
לא היה את המרד של בן נתן ועוד סוכנים של "המחלקה המדינית" (שהייתה שייכת למודיעין) ממש אחרי קום המדינה?
לא היו שחיתויות?

ובכל זאת, זו אתחלתא דגאולה.
ויש פה הרבה, כל כך הרבה מה לברר. כדאי לקרוא את מזמור י"ט שאמר הרב צבי יהודה. הבאתי את זה באחת ההודעות פה למעלה.

הבס"ד
המון יהודים עלו לארץ! עכשיו היהודים הם הרוב בא"י!! מה שלא היה בשלטון הבריטים!! אז היו הרבה יותר ערבים!!

איזה רב מנהיג לא להגיד היום הלל ביום העצמאות?

[שאלה, לא התרסה. אני מדגישה..]

הרבנים ה"חרדיים" (אני לא אוהב להשתמש בכינויים כאלו, אבל אין ברירה כרגע) לא אומרים הלל ביום העצמאות.
וכן הגר"ע יוסף שליט"א כתב (יבי"א, ח"ו, סי' מ"א) שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, אך לדעתו אין לומר הלל ביום העצמאות, אך מי שרוצה - יכול בלא ברכה.

הייתה תקופה, לאחר מלחמת ששת הימים, שהגאון הנודע רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, ביקש להנהיג בישיבתו שלא יאמרו תחנון ביום העצמאות, כי עם ישראל יושב "איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" (מיכה, ד', ד').

אחרי הגירוש מגוש קטיף החליט הרב טל שלא לומר הלל ביום העצמאות, וזו היא דרך הישיבה.

לא ידוע לי על רבנים "דתיים לאומיים" שמנהיגים שלא לומר הלל ביום העצמאות.

לדינמית - אני אכתוב לך מה שאמר רב אברום זצ"ל באייר תשס"ז:

"לצערי, ישנם כאלה המטילים ספק אם אנו חייבים להודות לקב"ה כיום, הרי גורשו עשרת אלפים איש מגוש קטיף שזה מעשה איום ונורא, ועוד ועוד חסרונות וטענות.
אולם, אינני יכול להתחיל להבין את חוסר הדעת הנורא הזה. מדינת ישראל היא יצירה שהוקמה ע"י הקב"ה, וכי לא נודה לו? מה כל הדיבורים המשונים האלו לומר חצי הלל, או רבע הלל, המדינה היא דבר קבוע וקיים, כמו כל דבר שאנו מאמינים שניתן לנו בס"ד."

יש המשך, אבל הסתפקתי בהבאת דברי הרב צבי יהודה זצ"ל במזמור י"ט, הרי אפשר לכתוב ספרים רבים על כל העניין (ונכתבו ב"ה).

לקראת הסוף:
"אין אנו מחניפים לאפיקורסים ח"ו. יש במדינת ישראל דברים מכאיבים שיש בהם חילול השם מרובה. בייחוד שתי הצרות הנוראות: מערכת המשפט במדינה המשתמשת בחוק הרומאי, העותומני והבריטי - ויהא אפילו ההוטנטוטי - ואילו במשפט ישראל האמיתי ב"חושן המשפט", לא נסמכו ולא מסכימים; והחולשה הרוחנית ואזלת היד כלפי אותם ציידי נפשות ימ"ש וזכרם, ממשיכיו של אותו "פושע ישראל שעשאוהו גויים ע"ז" (אגרות הראי"ה), הנלחמים בנו בתוכנו. אולם, עם כל הנוראות צד חילול השם, הרי ערך קידוש השם הגדול לא יסולק בשום אופן מכל ענין המדינה ויום-עצמאותה."

מלבד מערכת המשפט, כותב פה הרב צבי יהודה זצ"ל על המסיון. כידוע, הרב צבי יהודה זצ"ל היה מהלוחמים הגדולים כנגד המסיון וכנגד הנצרות (אגב, מרן הרב זצ"ל כתב את "ישראל ותחייתו" [בתוך הסה"ק אורות] על ההפך שלנו מהנצרות, והנזק העצום שהיא גורמת לאנושות, והתרופה היא:ישראל ותחייתו, אורות התחייה) ולדוגמא לא הסכים לחלוטין להשתמש בתאריך לועזי. כשתלמיד הזמין אותו לחתונה ובהזמנה נרשם בנוסף גם תאריך לועזי, הרב צבי יהודה פשוט לא הגיע לחתונה.
וכן סיפר הרב יחזקאל גרינוולד שליט"א:
"רב מכובד מאוד באמריקה בא לבקר את רבנו בסעודה שלישית, ותוך כדי שיחה, הזכיר תאריך לועזי. אמר לו רבנו: איני שומע. הרב הרים קולו. רבנו חזר ואמר: איני שומע. הרב הרים קולו עוד יותר. כך כמה פעמים, עד שתלמיד אחד הסביר לרב האורח שרבנו אינו שומע תאריכים לועזיים."

לרגע חשבתי לנהוג כך ג"כ, אבל זה בלתי אפשרי אצלנו..

אין לי מןשג....

הלל ללא ברכה.

זה לא ברור?

בס"ד לק"י

גם בזמן שהוא כן אמר הלל, הרב טל נהג לאמרו בלא ברכה.

יש לציין, שהרב טל כן אומר הלל, אלא שהוא אומר אותו ביום ירושלים (שוב, בלא ברכה) ברוב עם והדרת מלך בכותל המערבי. סברתו היא (איך שהבנתי), שזה הדבר הכי הכי אבסורדי שקיים בעולם להתקין הלל ביום שמציין מעל לכל את הגוף שנלחם היום בה' קבל עם ועולם (למי שלא הבין- מדינת ישראל). ועל כן, את שבח ה' על תהליך הגאולה ושיבת ציון בו אנו נמצאים, יש לומר ביום ירושלים.

שמעתי פעם, וזה דורש בדיקה, שהרב שבתי סבתו (ראש ישיבת מצפה יריחו) הפסיק לומר הלל (אך ישיבתו ממשיכה. כך שמעתי, חובה לבדוק לפני כן).

בעניין הרב מרדכי אליהו, הוא מתפלל במניין סגור בחדר, ואף אחד לא מספר מה קורה שם. עפ"י מה שהבנתי הוא לא אומר (שמועה ממישהו ששמע מאחד שהתפלל במניין הזה).

אגב, זו נקודה מאוד מאוד חשובה, מה שמ.מ.י.ר כתב, שגם הרבנים החרדיים לא אומרים. יש איזושהי "שיכחה" בציבור הדתי לאומי, מרבני הציבור החרדי. והרי גם הם רבנים, ת"ח גדולים מאוד מאוד, ויש להתחשב בדעתם. לא אמרתי שצריך ללכת על פיהם, אך לא יתכן שדעתם תתבטל כלא קיימת.

בואו נעשה סדר (אם יש למישהו להוסיף, שיוסיף):
א'. הלל בלי ברכה - הגר"ע יוסף שליט"א, הגר"מ אליהו שליט"א, הגר"ש ישראלי זצ"ל.
ב'. עם ברכה - הגר"י משאש זצ"ל, הגר"מ ראטה זצ"ל, הגר"ש גורן זצ"ל, הישכיל עבדי כמדומני. ועוד פוסקים.
ג'. הוצאת ספר תורה - הגר"ש גורן זצ"ל כתב בהסכמתו לסידור ליום העצמאות בהוצאת הקיבות הדתי, שעד שלא תתקן הרבנות הראשית להוציא ספר תורה ביום העצמאות, אין להוציא. אבל הגאונים שברבנות הראשית של לוב תיקנה בשנת תש"ט להוציא ספר תורה בשחרית, ולקרוא הפטרה במנחה.

המסקנה היא כמובן: מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, ויותר נכון כמו שהרב מיימון זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל אמרו - באמצע הגאולה. יש סיבוכים, וסיבוכים לא פשוטים, לכאורה לפעמים חושך, אבל כבר למדנו בירושלמי בברכות שהגאולה תבוא קמעא קמעא, "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קמעא קמעא,כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"
וכתב מרן הרב זצ"ל:
"...כך היא הישועה הרוחנית של הקמת קדושת הארץ על מכונה, מוכרחת להיות גם כן קמעא קמעא, ובעזרת השם יתברך, כל מה שהיא הולכת מתחזקת היא ומשתרשת ותהי' רבה והולכת."
וכן כתב מרן הרב זצ"ל באורות:
"דרכנו בחיים הלאומיים...ארוכה היא מאוד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, על כן, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים הם תנחומינו".

הגר"ע יוסף שליט"א סובר שאין לומר הלל, אך מי שרוצה יכול בלי ברכה.

ולכאן,
המצדדים באמירת הלל מתעלמים מכך שב-3 השנים האחרונות כל הפעולות הגדולות היו נגד יהודים (חוץ ממלחמת לבנון שהמדינה יצאה אליו בעל כורחה).
והמתנגדים לכך מתעלמים מזה שזה יותר טוב ממה שהיה (יותר נכון לא היה).

תקרא שוב את מזמור י"ט, עדיף גם לשמוע את ההקלטה.
יש סיבוכים בתהליך הגאולה, ואנחנו לא מתייאשים.הגאולה באה קמעא קמעא.
וכמו שכתב מרן הרב זצ"ל:
"דרכנו בחיים הלאומיים...ארוכה היא מאוד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, על כן, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים הם תנחומינו".

שוב, כדאי לקרוא את איילת השחר לרב יעקב פילבר שליט"א (ר"מ בישיבת מרכז הרב), ואת הספר סולו המסילה למו"ר הרב צבי ישראל טאו שליט"א.

בזמנו שצריך להגיד הלל ביום העצמאות!!!
(עם עוד הרבה רבנים חשובים)

כמה שהממשלה הזאת מרביצה לילדים, מחריבה ישובים ומובילה את עמי ח"ו לאסון (ע"ע שדרות) לידיעת כל הפנאטים הגולשים באתר זה הבריטים העלו לגרדום 10 יהודים!!! אני חושבת שזה סיבה מספיק טובה לרצות שלטון יהודי. שלא לדבר על רציחות בדם קר (יאיר שטרן, אברהם אמפר, זליג ז'ק ועוד רבים) אז תפסיקו להתבכיין. אני לא אומרת שצריך לקבל את המצב כמו שהוא ולהגיד תודה. ברור שלא !!! המדינה הזאת צריכה תיקון בפוווווווול דברים.בשביל זה אתם כאן. רק בבקשה קצת פרופורציות.

שמונה נרצחים, שמי יודע אם הנשק שרהרג אותם הוא לא נשק שרבין ופרס ימ"ש נתנו לערבים. ובכלל, משתי סיבות הרשעים ששולטים בארה"ק גרועים מהערבים:
א. יהודים שפוגעים ביהודים זה גרוע הרבה הרבה יותר מגויים שעושים זאת, וזה ברור למה.
ב. הרשעים הללו גם פוגעים בנו מבחינה רוחנית: מבחינת צניעות (המצעד וכו'), כשרות (חמץ בפסח, מכירת 'דבר אחר' וכו'), שבת, חינוך לכפירה ועוד.

כל עוד נחשוב שהמדינה הזו היא תקוותנו, ולא נשאף למנהיגות יהודית - לא נצא מן המצר שאנו נתונים בו כיום.

אבל כל ה'הלכות ציבור' שלך לא נכון בשורשו.
אפשר להאריך פה הרבה, ואת הטענות האלו כמדומה לי שיש למעלה, אבל זה לא יעזור יותר מדי. אני חזרתי על זה הרבה ובע"ה גם אחזור על זה הרבה - אנא עיין במזמור י"ט של הרב צבי יהודה זצ"ל (מובא פה באחת ההודעות למעלה).

היו מאות(!!!!!!) הרוגים בפיגועים בגלל שמדינת ישראל לא טיפלה באויבינו כמו שצריך...

כל המלחמות שעם ישראל עבר מקום המדינה, וברחמי ה' הצליח לזקוף קומתו.

אל תסתכלו רק על הרע. זה הכלל - תסתכלו על הטוב ומתוכו תסתכלו על הרע.
זה שיש הרבה קשיים והרבה סיבוכים בגאולה, אין זה אומר שזה בגלל שאנחנו לא בדרך של הגאולה.
אלא ההפך - אנחנו בדרך של הגאולה, ומתוך כך יש הרבה קשיים והרבה סיבוכים.

וכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, ברחמי ה' נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!

חבל שאת לא מכירה במעשי ה' הנגלים אלינו.
ובעז"ה נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

אז מה? מה אכפת לי?
אל תגידו הלל, בעיה שלכם. להגיד הלל זה משמח, זה יפה, זה להכיר תודה גם אם לא הכי טוב לכם כרגע!
אל תגידו. באמת שלא אכפת ולא משנה ולא מזיז לאף אחד..

[זה מה שקורה אחרי אינספור שרשורים על הנושא..]

יום אחד כולם יבינו שביום העצמאות הם היו צריכים להגיד הלל.. איזה יום טוב זה יהיה!
[מבטיחה לא להגיד אמרתי לכם..]

בס"ד
יום הודאה לקב"ה על כך שהוקמה המדינה!! מאודים מוצלים מאש, שכל אחד יכל לעשות בהם כרצונו, הפכנו למדינה עצמאית בארצה!!! ברוך ד'!!

את כותבת דברים נכונים לגמרי, שכויח.

וממש הגדרת את יום העצמאות. לא סתם יום של זיקוקי דינור, מנגלים וריקודי דגלים. רבנו הרב צבי יהודה היה ממש מדגיש את קדושת היום, וממש את השמחה הקדושה והאמיתית שיש ביום זה.

ואני יודע שיש שיתמהו, איזה שמחה יש על מדינה שעושה דברים כואבים כל כך. ובאמת שאפשר לכתוב על זה שרשורים שלמים, ולכן אין ברירה אלא לעשות בירור אמיתי ועמוק. ובכל אופן, יש כמה חוברות של הרב בלייכר שליט"א שממש כדאי לקרוא (כמו "על הר גבוה", "ולירושלים עירך" ועוד).

מצטרפת לדיעות של קומי אורי מ.מ.י.ר ויסכלוש12..
בטח שאומרים! מודים לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה לנו..
תשמעו, דווקא היום ביום הזיכרון לשואה ולגבורה חשבתי עלזה ואמרתי לעצמי כמה אנחנו צריכים להעריך אתזה שיש לנו מדינה!! משלנו!! כמובן שהיא צכה תיקון אבל בכל זאת- תפסיקו להיות קצרי ראיה, תסתכלו רחוק יותר.. מה היה קורה אם ל"ע היינו במחנה באושוויץ.. מה עדיף??


חוצמיזה שכמו שקומי אורי אומרת- זה שיא הכיף להגיד הלל!! זה ממש משמח!! זה הודאה לקב"ה על כל מה שהוא נתן לנו!! [ול-א חסר!!]

בס"ד
ברור שהמדינה יותר טובה מאושוויץ אין חולק עלייך.
זה לא אומר שלא צריך לשאוף להרבה יותר. אני לא מבין-(שלחי תיקון אם הבנתי לא נכון)אם את מודה על המתכונת הנוכחית של המדינה אז את מודה גם על ה"כופרים" מגרשים\מפנים למניהם ועוד כהנה וכהנה ומרעין בישין אחרים. אני לא אגיד תודה על זה. יש אמנם דברים שבאמת הם גרעינים טובים גם בתוך הרוע והקילקול עליהם אומרים תודה אסור להיות כפויי טובה אבל התודה שלי היא לא על המתכונת השלמה(לכן גם לא אגיד הלל,לא מעידים על שלמות כשאין שלמות.) אלא על ניסים(ניסים לא הגיוניים=מעטים מלו רבים לדוגמא)שהיו ועדיין קורים לנו בבודדים ולא בתור עם.כמו שמברכים "ברוך שעשה לי נס..." ככה מודים על ניסים כללים ב"על הניסים" של הרב ישראל אריאל.
נ.ב:אין כוונה לפגוע בגורסים בדעות אלו,אם נפגעתם-עמכם הסליחה זה לא בכוונה ולא זה הרצון.

כזכור במו"מ הקואליציוני, סמוטריץ' רצה ביטחון, בליכוד התעקשו. בסוף סוכם שהוא יקבל שר במשרד הביטחון עם אחריות על החלקים האזרחיים.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.