הכל תלוי באיזה סוג של אנשים מדובר.

אני יודעת שזה תלוי בזוג.

לכאורה לא מדובר פה בדיון הלכתי (ואולי כן?),

אני שואלת מהי דעתך האישית, מה אתה חושב..

כלומר, מה מעניין אותך לדעת מה היו עושים אנשים אחרים,

אם לך ולבעלך לעתיד זה מרגיש וזורם טבעי- מעולה.

ואם לא- אז לא.

זה אישי מדי. ויהיה הרבה יותר עוצמתי בהצנעתו ולא לעין כל.

במקרים שהחתן לוקח את הכלה לגברים-עזבו את זה שזה "מפרק" את רחבת הבנות וגורם להן להפוך ליציע של רחבת הבנים..זה גם לא נראה נעים כ"כ לכלה.

החתן אצל הבנות- תמיד אני מפסיקה לרקוד כשהוא מגיע, כי איתו בד"כ מגיעים גם אחי הכלה וכו'.

אני תמיד אומרת שבסוף החתונה שלי {ממש בסוף} אבקש מהלהקה עוד איזה שיר, וארקוד עם המסכן מאחורי מחיצה ובריח לבד..

והוא שהחתן לוקח את הכלה לעזרתו ושם החברים רוקדים להם.

וגם זה מעלה לי שאלה: האם יש טעם להמשיך לרקוד אח"כ? הרי הכלה לא נמצאת והמצווה היא לשמחה.

לי זה צורם גם כשרק החתן מגיע, בלי אחיו או אחי הכלה.

כמו שכבר אמרו פה, יש בזה מן החוסר צניעות (בהרגשתי לפחות).

החרבה מתרוקנת ואז אפשר להתחיל פרי-סטייל..

תנסו את זה בבית..

מוציא ת'עיניים.

לא מרגיש לי צנוע..

למרות שמבקומות רבים נהגו שכן לרקוד החתן והכלה (מצוה-טאנץ) ואלו לא ציבורים שיש לחשוד בהם בחוסר צניעות

ויותר מזה,אומרים שיש בדבר הזה עניין גדול בפנימיות..ולמרות שהמשפחה שלי דיי מקורבת לחסידות,נראה לי שאוותר

על זה בכ"ז..

(ד"א-מי שראה פעם מצווה טאנץ יודע שההרגשה שנמצאת באויר היא ממש הרשה של קדושה,ממש אצילות,ולא של

חוסר צניעות,ובכל זאת.)

באמצעות חבל,ואז החתן רוקד עם הכלה יד ביד (ככה לפחות אני ראיתי)

וכמובן שזה לא ריקוד סוער של הכלה...אבל זה גם קצת שונה כי שמה כל מי שצופה הם גברים...

אבלבלבל למה לא רואים בכלל את הפנים שלה?

ולמה היא נראת כמו מכונת שואב אבק שהוא סוחב אחריו?

ומה לגבי מכונת שואב האבק?

לא נעים להגיד אבל היא נראת כמו פודל כשהיא הולכת אחרי החבל שהוא מחזיק.

ועוד כתוב שם שהריקוד היה שעה וחצי, 

נראה לי מביך בטירוף!

הם רגילים ומחכים לאירוע . הכבוד שהרבי רוקד עם הכלה מרגש את החסידים והחסידות

ואפשר לחוש את זה.כל אחד ומינהגיו.זוהי מסורת שם.

יש בעיה אצלנו.

לנו אין כל כך מסורת ובגלל זה קיימות שאלות כמו שעולות כאן.

אחת החברות שלי היא ממשפחה חסידית וכשהגיע הזמן שלה להתחתן (17 וחצי כמובן) וכבר מצאו את הבעל המיוחל, שאלתי אותה על המצווה טאנץ ואם היא לא מתפדחת לרקוד שם מול כל הגברים. 

והיא ענתה שהיא דווקא נורא מתרגשת! תתארו מזה "לרקוד"  עם האדמו"ר. ואגב, זה בכלל לא לרקוד. היא מזיזה רק את החבל ולעיתים נדירות זזה מצד לצד.

אצלם הרב הוא דבר מקודש. זה ברכה בשבילה.

והיא מכוסה ככה כי סופסוף היא בחורה נשואה, לא ככה?! לא כל אלפי החסידים צריכים לראות אותה. היא שומרת את זה לבעלה.

כשראיתי את זה, זה היה באמת מעמד יפה. רואים את הכבוד, את השמחה האמיתית וההתרגשות..

וגם האדמו"ר עוצם את העיניים שלו..הכל נעשה בקדושה..

זה נראה לי (הסרטון) הדבר הכי מביך ומאמלל בעולם!!!

ורואים עליה- הראש מושפל כ"כ... פשוט להסחב אחריו... למה???

וחשבתי שמצווה טאנץ זה רק עם המשפחה! אז למה "לרקוד" לעיני כולם???

מה העניין כאן למען ה'??? ואם זה אבא שלה- מה הקטע שחבל?

גררר.... תמיד המנהג הזה עצבן אותי!!!

כמו איזה בלון... עם פנים מכוסות. הגזמה ברוטאלית.

למעט זה שהיא נראית כמו איזה חמור בפטר חמור

לא רוצה לחשוב איזה מטעמים יכולים להוציא מזה..

מחילה על הניצלו''ש..

בעזהי"ת.

בשתי מילים: ממש לא.

זה מפריע לסדר הציבורי במחיצת הבנות, וחוצמזה שזה שיא האישי. וזה בדיוק "להפגין אהבה", מה שלא ראוי לעשות בציבור...

זה המקום היחיד שבו ידועה לכל שהם מותרים..

הפעם היחידה בחיים שיוכלו לעשות את זה..

בעזהי"ת.

גם מצד הצופה- זה מביך, אתה מרגיש כאילו אתה חודר להם לרגעים האישיים ביותר,

וגם מצד הכלה [בעזרתשם]- זה שיא המביך.

ומה הקשר לזה שהם מותרים?

זה כמו שהחתן והכלה לא ייתחבקו שנייה אחרי החופה. מה הלחץ?

אני בטוחה שגם מבחינתך, ישנן סיטואציות יותר אינטימיות שברור לך מאליו שהם לא יהיו לעין כל.

כמו שכתבתי למטה, "אפשר לומר את זה גם על עוד כמה דברים", רק תלוי מהי רמת הרגישות בענייני צניעות..

שלא בדיוק יעשו נחת רוח לקודשא בריך הוא..

מותר לזוג לרקוד גם בביתם וגם לאחר 20+ שנות נישואין.

וכל עוד הם עושים את זה בביתם בצניעות, אף אחד לא אמור לדעת אם הם מותרים או לא.

וזה גם לא אמור לעניין אותם מה אחרים חושבים.

אומר שהם חיכו מספיק זמן עד עכשיו-יוכלו לחכות עוד שעתיים-שלוש, שנתיים-שלוש..

{שמעתי כבר על זוגות ששמו להם בחדר ייחוד אמפי ורמקולים..תודו פאדיחה!!}

בדיוק השבת חשבתי על זה...

והתשובות שהחברה' כתבו בו סגרו לי את המעגל.

תודה

ריקוד של אבא ואחים,

לי אישית זה נראה מתבקש ומרגש.

ממש.

אבל חבל לצאת אידיוט מול חבורת בנות כשאני בכלל לא יודע לרקוד...

כאילו כבר רקד עם עלמות בחייו.

ביינישים- לכו תדעו מי הם באמת.. *חושד*

|מלמד זכות|

מחשבים את צעדי ריקוד החתונה העתידית תוך כדי לימוד סוגייה בגמרא.

*מקטגר*

הכל בצחוק, כן?

אישית לא ממליצה לו

נותנים ידיים אחרי החופה בדרך לחדר ייחוד-בהוראה של הרב ...

אחד בשניה בפעם הראשונה בלי שכל העולם רואה...

בברסלב נותנים יד מאור"ש אמר שזה על פי הסוד זה כתו באחת החוברות שלו.

אני שמעתי שהרב אברום שפירא הורה לתלמידיו להקפיד לעשות זאת. כלומר ישר בסיום החופה לתת ידיים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t119504

הייתי מקפיץ אבל אי אפשר...

מצד שני, שמעתי שהתלמידים נוהגים "לזרוק" את הטבעת לאצבעה של הכלה ע"מ שלא ידעו האם זו חתונת נדה.

זו הבעייתיות בשמועות...

אתם לא עומדים ומסתכלים ומקשיבים היטב לכל חופה שאתם נוכחים?

אני כן- כמעט תמיד, אוקי- אלא אם יש חברות שמפריעות לי ממש...

(או שאני עסוקה מידי להתפלל מלשים לב למהך להאירועים)

ככה למשל שמתי לב שאין בכתובות שלנו מיניין השטרות!! אלא מניין לבריאה.

מי צריך שמועות- כשרואים?

לגבי ריקוד ביחד

הייתי בחתונה שעשו משו יפה ביותר

החתן והכלה לקחו את כל המחיצות- סגרו אותם- ככה שאף אחד לא ראה אותם ולא הפריע (היינו עסוקים במנה עיקרית...)

ורקדו

היה כיף ממש לא לראות את זה

זה ניראה לי מביך ביותר...!! 

במיוחד עם הכלה לא יודעת/לא אוהבת לרקוד

אם שניהם רקדנים כאלה.

אז זה הגיוני..

אני סתם כך לא יודעת לרקוד.

אז בכללי לא הייתי מכניסה את עצמי לחתונה עם ריקודים (אני הולכת להתחתן ברבנות..)

אם אזכור- אאמץ אותו.

ולמסיימת..- זה לא מנהג. רק אם שניהם רוצים..

אני גם רוצה ברבנות... - דיברנו על זה כאן פעם. זה ניראה לי הכי אטרקציה שיש!

מה עם שמחת החתונה ?

זה לא רק בגלל צניעות אלא גם לא "חהוציא "לאחרי םת'עיניים, במובן של קנאאה. יש אנשים שלא זכו להינשא או שחייהם אינם אושר (באשמתם או שלא לךא משנה) אז נכון, החתונה זה טבעי וטוב וצריך לשמוח כמובן .בשמחת האחר ותמיד צריך) אבל ברחוב?! סתם כך?: אין הפגנת חיבה במגע בין איש לאשתו. !! גם מהטעמים הקודמים של לא לגרור מבטים ותשומת לב .

אותו כנ"ל על זה שמביאים את הכלה לעזרת גברים,וכולם רוקדים סביב החתן והכלה..למה זה טוב?

ואני לא רוצה שבנות ירקדו ליד בעלי.. וגם החתונה זה זמן קדוש...יום החתונה זה כמו יום כיפור-יום שמכפר על הדברים שעשית..ופתאום להגיע למצב שבנות רוקדות סביבו..וגם אם הבנות לא ירקדו..אני לא צריכה שכל הבנות יראו אותי ואת בעלי רוקדים ביחד-זה אינטימי... אולי אני ארקוד איתו אחרי זה- או בחדר ייחוד

מספיק לי פורים שבוהים בך רוקד שיכור..סתם לא נעים לדעתי.

(וברור שיש את הבעיה שבנות מנהסתם יתחילו לרקוד..)

גם כי בנות ממשיכות לרקוד מסביב, ולא תמיד יודעות שלרקוד מסביב זה בעיה של צניעות. ובכלל, לא כל חתן/כלה רוקדים הכי יפה בעולם, ככה שהוידאו ינציח את רגעי הפדיחה הגדולים ביותר...אבל יש משפחות שזה חלק מהמנהגים שלהם, ולא נעים..

אז שכל אחד יעשה כפי שרבו מורה לו, ואישית, אצלי זה לא יהיה. גם לא "תוכנית חיים שכאלה" כמו שהתחילו לאחרונה שמראים את התמונות המפדחות ביותר מלידה ועד חופה..

אני חושבת שדווקא זה מהמם שהחתן והכלה רוקדים יחד, ובצד של הבנות, כי אז הכלה יכולה לרקוד גם,,

מפדח? בכלל לראות בוידיאו תריקודים אחכ זה מפדח,, אבל חמוד וטהור.. 

סופסוף זה החתונה שלהם...

וברור שסופו של דבר זה לפי הרגש,, צניעות זה בראש ובראשונה רגש..

לרקוד לבד מאחורי המחיצה? אז שירקדו בחדר יחוד..כשזה עם כולם אז יש יותר התלהבות... והחתן לא מסתכל בכלל על הבנות אם הן ממשיכות לקפץ מסביב...

וברור שגם אחרי החתונה תמשיכו לרקוד,,

לכי על זה יעל_א.. או תרקדי על זה.. חחח

ומזל טוב!

וזו היתה שאלה היפוטתית בעקבות חתונה בחמישי.

זה הכל..

יש שחשבו/ עדין חושבים שאני נשואה+..

גם כשהאבא בא לרקוד איתה..

ועניין הבנות המרקדות-כלל לא קשור לחתן אלא לאורחים, החברים ובני המשפחה שלו-בדגש על בנים, שבאים לראות מעבר למחיצה איך החתן מרקד עם הכלה, והבנות מכשילות אותן כי הן לא שמות לב שמסתכלים עליהן. 

קצת קשה לומר ל-300 אורחים למשל לא להסתכל כשהחתן מרקד בעזרת נשים, ותמיד יהיו בנות שיאמרו ש"זה לא בעיה שלנו", אז ככה נחסוך סיבוכים הלכתיים. מי שנוהג אחרת, יש לו כנראה על מי לסמוך.

ולחתן מותר לראות את הבנות שרוקדות סביבו?!? יש לו פריבליגיות נוספות שאני לא יודעת עליהן?!?

ולראות את אישתו הטריה רוקדת הוא יכול.

לעומת ברחבת גברים שהם לא יכולים לראות אותה...

זאת ההזדמנות היחידה שלהם לרקוד.

אבל אני חושבת שנקודות ההנחה שגויה-תמיד יש בנות שלא אכפת להן לרקוד כשיש בנים.. והן ירקדו..

החיים לא נגמרים בחתונה.

אבל יש דעות באחרונים שלא סוברים ככה... בעיקר האחרונים שעדיין לא התחתנו

מצד שני, האם לגברים כן מותר לראות את הכלה רוקדת ברחבת הגברים לפי "נפשי תערוג"? או שאולי לא הבנתי נכון. לגבי רותי-לא אמרתי שלחתן מותר, אלא התכוונתי לומר שהבעיה היא לא רק של החתן אלא של הרבה גברים שרואים. גם מי שתאמר שהחתן "לא רואה" את הבנות המרקדות מרוב התרגשות, החברים שלו דווקא כן.

לפי ההלכה אם לא משמחים את הכלה אסור לבטל תורה ז"א שאם הכלה לא נכנסת לצד של הבחורים הרוקדים אין היתר לבטל סדר ערב. 

כששאלתי בן דוד חרדי כיצד הם מקבלים היתר לבטל תורה אם הכלה לא נכנסת הוא אמר לי שהכלה שמחה כשהיא יודעת שמשמחים את החתן - תירוץ קלוש...

לעניין עצמו אם הבנות יעמדו מסביב וימחאו כפיים אז ניחא אבל לרקוד מסביב זה ספסטנישט.

לגבי המצווה טנץ זה באמתץ נורא ואיום היא נראית כמו פרה המובלת לשחיטה. [לא בגלל המראה האישי חלילה וחס!!!]

אז אם אתה משמח את החתן-קיימת את המצווה,לא?

זה רגע מאד אינטמי של הזוג, הפגנת חיבה ואהבה בפומבי אסורה למיטב ידיעתי.

מי המציא בכלל שזה מותר?

זה מקובל כבר מס' שנים.מותר? כשאנשים מעתיקים מנהגים, הם לא שואלים יותר מידי שאלות..

מי המציא שזה מותר?

כי אני צריך לקחת מידות לעדשות... 

מתחתנים כדי להסתכל אחד על השני

מה לגבי כיסוי ראש ביציאה מחדר ייחוד??

זה עניין הלכתי לחלוטין...

לדעתי יש בזה משו יפה אבל לא נראה לי שהייתי נוהגת כך..

אבל שוב, הנוהגים כך זה בעקבות הלכה..

אלא אם כן אני טועה? מישי רוצה לעשות כך בלי קשר?

אבל אולי רק אני נחשפתי לזה רק בשנים האחרונות.

ללכת עם כיסוי ראש כשיוצאים מהחדר יחוד.

אבל באמ מי שהרב שלו/שלה פוסק ללכת עם כיסוי ראש אז למה לא הולכים?

אשתו , ולכן היא צריכה כיסוי ראש,

יש כאלה שפוסלים את החדר ייחוד ,ע"י כניסה של מישהו וכו'

ולכן היא לא צריכה כיסוי ראש.

הכי טוב הספרדים,

אמורים לא לעשות חדר ייחוד ופותרים את הבעיה...

לכן אלה שכן עושים חדר ייחוד זה יותר בעייתי להם שהאישה תצא ללא כיסוי ראש, לפי מה שהבנתי..

חוצמזה- שיש שאומרים שאם הכלה נשארת עם הטול על הראש זה מכסה את עניין הכיסוי..

ויותר גרוע שהחתן והכלה נשארים שעות בחדר ייחוד....

מצד אחד, זה היום שלהם, פעם בחיים הם מתחתנים, שבוע הם לא ראו זה את זה.

אבל, וזה אבל רציני. לדעתי זה ממש לא בסדר שכל האורחים צריכים לחכות להם הרבה הרבה זמן (לפעמים זה שעה ויותר).

חתונה חתונה אבל תתחשבו

עוד סיבה למה לא לעשות חדר ייחוד....

הרב אבינר פסק פעם, שחתן וכלה צריכים להיות 20 דקות-25 דקות בחדר ייחוד כדי לא להטריח את הקהל. מה לעשות, זה הזמן שבו עושים את כל התמונות שאתם רואים, וזה לוקח זמן, אם הזוג צם באותו יום, ועוד שבר את הצום בלגימת יין, שזה כבר עושה כאב ראש...

לדעתם זה חוסר כבוד וזילזול גמור באורחים שהוזמנו!

אבל לפחות אני מסיימת בנחת את הדג

איך רוקדים שנייה אחרי הכבד? כשמו כן הוא..:S

כתמר- אני מכירה את זה ממזמן (טוב, יש לי יותר פז"ם)

שוקו- למיטב ידיעתי, אלה שהרב שלהם פוסק כך, הם אלה שנוהגים כך..

למרות שאכן שמעתי על זוגות שהיו חלוקים בינהם בענין ומאחר שיש על מי לסמוך כשלא מכסים את הראש אחרי חדר ייחוד- העניין נפתר..

כי זה קשור לחדר יחוד.

בקושי התירו לתת יד מהחופה לחדר יחוד.

זוג נשוי לא אמור להראות גילויי חיבה בפומבי.

ממש ממש לא הבנתי אתכם. האם יש היתר לחתן לראות את החברות של הכלה רוקדות? ולבנים - יש היתר לראות את הכלה רוקדת?

מאיפה ההמצאה הזאת?

מלבד כל חוסר הנעימות שבדבר, וכל מי שראה יודע שפשוט בא לך לעוף מהמעגל כשכלה נכנסת ורוקדת.

אז בלי סיפורים, אין בין זה למצוה טאנץ כלום כמו שכולם ראו בסרטון...

ואם לא נתחיל לחשוב הלכתית, מי יודע לאן נגיע...

אולי היה כדאי גם לפתוח שרשור על נתינת ידיים של נשואים, חיבוקים לעיני כולם ועוד, שזה כבר כן עניין על גבול ההלכה ולא הלכתי ממש.

אבל על זה????????

כל הכבוד על הפורום!!

הגיעו מהחוצניקים כמו שכתבתי פעם, כי אצלם נהוג הריקוד המשפחתי. חיבוק לפני כולם? זה כבר קטע שמגיע מהחילוניים..

יש כל מיני שטיות כאלה שעושים בחתונה..

יש כאלה מעלים אותם על שולחן (רעיון תיכוניסטי לגמרי... נפוץ במיוחד שזוגות מתחתנים בשיעור א'..)..

יש כאלה שהכחתן יושב עם הכלה ורואה ריקוד מיוחד של חברות הכלה (יש לי חבר שכמעט הפסיד בגלל זה ריקוד עם הר"י שלו..).. ומעולם לא הבנתי מה ההתר לכך.

יש כאלה שהחתן רוקד עם הכלה.. לא משנה באיזה צד של המחיצה.

זה פשוט מגוחך!.

חתונה לא באה להפגין את האהבה שבניהם לכולם, אדרבה זה לקוח מחתונות של בר מינן שששם זה הדבר העיקרי. חתונה זה דבר קדוש וזה באה לרומם את החתן והכלה לגבי העתיד שלהם.

ולהודות לה' יתברך על הזכות העצומה שהביאה אותם לערב זה ולנקודה זו של החיים.

ולדעתי כל מיני כאלה שטויות זה לעשות מושב ליצים מהערב הקדוש הזה...

זה חתונה שלך, תרקוד מצידי עם סבתא של הכלה תעשה מה שבא לך, בעיני זה מגוחך.

אהבה זה דבר אישי כ"כ, אני לא ב"א דוס, אבל שאני רואה את זה בפרהסיה, זה פשוט נראה פספוס של הקטע הכ"כ אינטימי הזה..

בנות נהנות מהקיצ'יות הזאת, לראות את המבט בניהם בכסא כלה, לראות אותם הולכים יד ביד אחרי החופה או רוקדים ביחד, אצלי זה שונה, זה קצת מבוזבז...

בזה עוד לא יצא לי להתקל...

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.