היום הבאנו הסבר מהו מונולוג.
זה בעצם משהו שהכי קרוב לנו. כי הוא קורה לנו בתוכנו. המחשבות שלנו, שרצות לנו בראש יכולות בכיף להרכיב מונולוג. כי מונולוג זה המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, זה בעצם מה שרץ לנו בראש.
אז עכשיו משימתכם היא:
להקשיב היטב לאני הקטן שבתוככם, לקחת תקופה מסויימת בחייכם, או לקחת חפץ כלשהו שאתם בוחרים - ולדבר בשמו. לבנות התלבטויות, מחשבות, רגשות, מה שאתם רוצים - רק שיהיה בנוי טוב. שיהיה לזה ערך, שיהיה לזה רמה.
ומי שיעזור לו לחשוב שאני הבימאית ואני רוצה שזה יהיה חלק מהמופע שלי - אז בבקשה.
תפקידכם - לזרוק אותנו למקומות אחרים, לא מוכרים, ובמידה והם מוכרים לנו היטב -אז להביא אותם בצורה שונה. זוית חדשה ומקורית.
את המונולוגים יש לשרשר כאן, בתגובות שאחרי ההסבר.
כל מונולוג פותח תגובה חדשה לשירשור הנוכחי.
כל אחד הוא עולם עצמאי משלו. לא לשרשר את המונולוג שלכם כתגובה יוצר אחר.
בהצלחה רבה!
מונולוג הוא שיחת יחיד, וקורה כאשר אדם משוחח בלי בן זוג לשיחה. מקור הביטוי ביוונית, שם מונו - יחיד ולוגוס - שיחה. כאשר חוברים שניים לשיחה אזי זה דיאלוג.
המושג קשור בעיקר לתחומי הספרות והתיאטרון. צורת המונולוג רווחת הרבה בספרות, כאשר הדמות מביעה את תחושות לבה, או רצף רעיונות מבלי "שתופרע" על ידי מישהו. במונולוגים יכולים לבוא לידי בטוי מיצוי רעיונות נשגבים והתלבטויות נפשיות, ואז מי שעומד מאחורי היצירה (הסופר במקרה זה) צריך לגלות את כוחו גם כפסיכולוג ופילוסוף.
בתנ"ך ספר איוב מורכב ממונולגים של איוב וחבריו המתייחסים לעקרון הצדק האלוהי ועל מהות החטא והעונש.
ספרריו של חיים הזז, "הדרשה" ו"דרבקין" הם בנויים על ספור שנושא אופי שבו הגיבור נושא מונולוג רציף אחד.
והנה קטע לדוגמה למונולוג של יודקא החלוץ בספור ה"דרשה":
"... ההיסטוריה היהודית משעממת, לא מעניינת. אין בה לא מעשים ועלילות, לא גיבורים וכובשי עולם, רק ציבור של דוויים וסחופים, נאנחים, נבוכים ומבקשי רחמים. הסכימו בעצמכם שזה לא מעניין. אני הייתי אוסר ללמד לילדים שלנו את ההיסטוריה היהודית. אני פשוט הייתי אומר להם: "חברה! לנו אין היסטוריה! מיום שגלינו מארצנו אנו עם בלי היסטוריה. אתם פטורים. לכו לשחק בכדור רגל...".
בשירה העברית לא חסרים שירים שהם בעצם מונולוג לירי ובמיוחד מטיבה להביע רגשתויה בסוג זה של בטוי, רחל המשוררת:
רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.
גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.
כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
בתיאטרון, המונולוג (או ה"מנלוג" ("MANALOG"), כפי שביטאו זאת בהבימה שנים אחרי שהתיאטרון עלה מרוסיה) בא למיצוי כשהשחקן מדבר בלי ש"יופרע" על ידי שחקן אחר, כשהמונולוג המפורסם ביותר הוא של "המלט" גיבור מחזה של וויליאם שייקספיר הנושא שם זה. במונולוג זה, המלט, שהפך להיות למושג של אדם מתלבט, מתלבט ומתחבט בשאלה אם "להיות או לחדול".
קטע ממונולוג זה מובא כאן בתרגומו של אברהם שלונסקי:
- "להיות, או לא להיות
- הנה השאלה.
- מה נעלה יותר:
- לשאת באורך רוח
- חיצי גורל אכזר ומטחי מרגמותיו
- או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
- למרוד, וקץ לשים להם?
- למות."
- הנה השאלה.
או בתרגומו של ט. כרמי משנת 1988 כפי שמוצג בימים אלו בתיאטרון הקאמרי:
- "להיות או לא להיות,
- זו השאלה:
- האם נעלה יותר להתענות בפגיעותיו ובחיציו של הגורל המתאכזר;
- או להניף את חרבך על ים היסורים;
- להלחם בגליו הסוערים,
- וכך לשים קץ גם ליסורייך.
- למות - לישון, וסוף לכל.
- לומר כי בשינה הזאת נשׂימה קץ לכאבי-הלב,
- ואין-ספור המכות הנוחתות על כל בשר ודם.
- על סוף כזה הרי חולמים כולנו
- למות - לישון.
- זו השאלה:
מונולוג זה הוא הקטע השיקספירי המתורגם ביותר לעברית, שכן עוד לפני שתורגם בשלמות המחזה השיקספירי העברי הראשון, כבר רווחו מספר תרגומים של המונולוג של המלט, כשאחד מהם היה תחת הכותרת "המתאונן".
מונולוג שקספירי ידוע אחר, פחות מצוטט מהמונולוג של "המלט" אך יש לו נגיעה ליהודים, הוא המונולוג של שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה", בו הוא שופך את לבו וטוען שגם ליהודי יש נשמה וגוף כמו כל אדם אחר, אך למרות זאת ממהרים לשפוך את דם היהודים כאילו אין להם רגשות ודמם מותר.
גרסה חדישה של צורת מופע מונולוג הוא הסטנד-אפ, בו שחקן נותן מופע יחיד על הבמה, משולב בקטעים מצחיקים בדרך כלל, ובשילוב עוד מרכיבים לא מילוליים כגון קסמים או שירה, מופע שהוא כביכול ללא הכנה, ומהלכו מתכוון לפי תגובות הקהל.
קישור לויקיפדיה
