אישה מצויינת מהאיש בהרבה דברים.. ואשמח להביא לך מקורות על שזכות הברכה בבית היא בשביל האישה וכו'.

אבל יש כתר אחד שעולה על כולן והוא כתר הצניעות . ושל בעל כתר שהוא רק שלו, כתר המלכות.

אשת חיל היא אישה שלוקחת את כל הנפלאות שלו ומפנה לביתה וזוכרת את הכישרון המיוחד שלה- הצניעות. המלכת הבעל . לא כי הוא תמיד טוב ממני בהכל אלא כי הכתר שלי צניעות והכתר שלו מלכות. וזה הכתר שלך.

אם תמשיכי לדבר לבעלך ככה ולהתמקד במגרעותיו. או שהוא יברח או יישבר.. ויהיה לך קנה רצוץ.

צאי מחטא המובן מאליו, ותראי מה הוא כן נותן.

תראי איזה גבר ה' מגלה לך דרכו ואל תשווי אותו לגבר מהסרטים. אלא למהותו. תהיי פתוחה לקבל אותו.

תשתוקקי אליו.

ואחרי שתיפגשי איתו ותלמדי להעריך אותו ולהיפגש באמת איתו, אם משהו מפריע לך תבקשי ממנו בהמון הערכה, על גבי שיש לך אחלה גבר.. ויש לו נקודה שקשה לך

תפני אליו בהרבה המלכה והבעת רגשות ,לא הטחות.

מכוחך ולא מכח האמת .

אני בטוחה שיש גם לך חוסר מושלמות. לדוגמא חוסר ההערכה הזה הוא גם חוסר בנשיות. היית רוצה שבעלך יכיל אותך יותר נכון? ולא יבלע אותך? שייתן לך את הקצב שלך.. נכון? ומה איתו הוא עז? אין לו עבודת מידיות?

קצת יותר אמפטיה , רחמים וכו' הכלה.

דרך אגב מידות זה תמיד בבחירה קריזה זה בבחירה ולא באופי .. בידיים שלך לבחור בזה או לתקן את זה.

בהצלחה.. ותשמרי עליו.. על תפסידי יהלום

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת

צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.

לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.

פעולה זו נקראית, צניעות.

להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

לשפוט אותי ככה לרעה.

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.

ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .

אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.

בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

קחי פרופורציות.

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

בהצלחה יקרה!!

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

במיוחד להרגיש שהצלחנו בבית עם הקרובים לנו.

קל יותר להיות סבלנים בעבודה, עם חברים וכו'.

בבית יש נטייה לחוש "בעלי בית", לנסות לתקתק את הדברים ולרצות שהדברים יתנהלו בקצב שלנו עפ"י הציפיות שלנו.

במיוחד אם הקצב שלנו מהיר יותר מזה של בן הזוג.

מה עוד שבין בני זוג יש יצר רע גדול במיוחד שמטרתו לקלקל.

אצטרף לעצה שנאמרה קודם:

מה שאת יכולה לעשות - עשי בעצמך.

לא הייתי מציעה ללכת על איש מקצוע אם את יודעת שזה רגיש אצל בעלך (אבא שלי כזה וזה בנפשו לא להביא איש מקצוע, זה ממש דיני נפשות)

אעודד אותך שעם השנים (אני מדברת ממרומי 7 שנות נישואיי...)

בני הזוג נהיים דומים יותר זה לזו ומגשרים על הפערים, לומדים רגישויות אצל בן הזוג ומוצאים דרכים לא להתעמת מולם כי טוב לא יצמח מזה.

אצלנו למשל קצב החיים הפוך.

אני מתקתקת ומספיקה המון בכל זמן נתון ובעלי היקר מתנהל בנחת.

היום הוא למד לחשוב מה הוא יכול לעשות בבית על מנת לקדם את ההרגשה הטובה להיות בו,

ואני למדתי לתת לעצמי זמן לנוח ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמי ולהכניס את כל הבית ללחץ.

ברכה והצלחה.

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

20111229140607.pdf

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה