אישה מצויינת מהאיש בהרבה דברים.. ואשמח להביא לך מקורות על שזכות הברכה בבית היא בשביל האישה וכו'.

אבל יש כתר אחד שעולה על כולן והוא כתר הצניעות . ושל בעל כתר שהוא רק שלו, כתר המלכות.

אשת חיל היא אישה שלוקחת את כל הנפלאות שלו ומפנה לביתה וזוכרת את הכישרון המיוחד שלה- הצניעות. המלכת הבעל . לא כי הוא תמיד טוב ממני בהכל אלא כי הכתר שלי צניעות והכתר שלו מלכות. וזה הכתר שלך.

אם תמשיכי לדבר לבעלך ככה ולהתמקד במגרעותיו. או שהוא יברח או יישבר.. ויהיה לך קנה רצוץ.

צאי מחטא המובן מאליו, ותראי מה הוא כן נותן.

תראי איזה גבר ה' מגלה לך דרכו ואל תשווי אותו לגבר מהסרטים. אלא למהותו. תהיי פתוחה לקבל אותו.

תשתוקקי אליו.

ואחרי שתיפגשי איתו ותלמדי להעריך אותו ולהיפגש באמת איתו, אם משהו מפריע לך תבקשי ממנו בהמון הערכה, על גבי שיש לך אחלה גבר.. ויש לו נקודה שקשה לך

תפני אליו בהרבה המלכה והבעת רגשות ,לא הטחות.

מכוחך ולא מכח האמת .

אני בטוחה שיש גם לך חוסר מושלמות. לדוגמא חוסר ההערכה הזה הוא גם חוסר בנשיות. היית רוצה שבעלך יכיל אותך יותר נכון? ולא יבלע אותך? שייתן לך את הקצב שלך.. נכון? ומה איתו הוא עז? אין לו עבודת מידיות?

קצת יותר אמפטיה , רחמים וכו' הכלה.

דרך אגב מידות זה תמיד בבחירה קריזה זה בבחירה ולא באופי .. בידיים שלך לבחור בזה או לתקן את זה.

בהצלחה.. ותשמרי עליו.. על תפסידי יהלום

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת

צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.

לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.

פעולה זו נקראית, צניעות.

להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

לשפוט אותי ככה לרעה.

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.

ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .

אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.

בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

קחי פרופורציות.

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

בהצלחה יקרה!!

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

במיוחד להרגיש שהצלחנו בבית עם הקרובים לנו.

קל יותר להיות סבלנים בעבודה, עם חברים וכו'.

בבית יש נטייה לחוש "בעלי בית", לנסות לתקתק את הדברים ולרצות שהדברים יתנהלו בקצב שלנו עפ"י הציפיות שלנו.

במיוחד אם הקצב שלנו מהיר יותר מזה של בן הזוג.

מה עוד שבין בני זוג יש יצר רע גדול במיוחד שמטרתו לקלקל.

אצטרף לעצה שנאמרה קודם:

מה שאת יכולה לעשות - עשי בעצמך.

לא הייתי מציעה ללכת על איש מקצוע אם את יודעת שזה רגיש אצל בעלך (אבא שלי כזה וזה בנפשו לא להביא איש מקצוע, זה ממש דיני נפשות)

אעודד אותך שעם השנים (אני מדברת ממרומי 7 שנות נישואיי...)

בני הזוג נהיים דומים יותר זה לזו ומגשרים על הפערים, לומדים רגישויות אצל בן הזוג ומוצאים דרכים לא להתעמת מולם כי טוב לא יצמח מזה.

אצלנו למשל קצב החיים הפוך.

אני מתקתקת ומספיקה המון בכל זמן נתון ובעלי היקר מתנהל בנחת.

היום הוא למד לחשוב מה הוא יכול לעשות בבית על מנת לקדם את ההרגשה הטובה להיות בו,

ואני למדתי לתת לעצמי זמן לנוח ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמי ולהכניס את כל הבית ללחץ.

ברכה והצלחה.

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

20111229140607.pdf

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...