לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת

צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.

לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.

פעולה זו נקראית, צניעות.

להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

לשפוט אותי ככה לרעה.

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.

ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .

אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.

בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

קחי פרופורציות.

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

בהצלחה יקרה!!

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

20111229140607.pdf

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.