קשה לי להישאר רגועהאנונימי (פותח)

אנחנו נשואים שנה וחצי כמעט + תינוקת מתוקה.

בד"כ אנחנו בסדר, אפילו יותר מבסדר, אוהבים ושמחים ב"ה.

בעלי למרות המגרעות הקטנות הוא בעל נהדר, ואני אוהבת אותו מאוד, אני בטוחה שזה הדדי.

 

אני אישה עצבנית וקריזיונרית ברגעים מסויימים. אני יכולה ממש "לצאת" עליו לפעמים.

זה גם משהו רפואי גנטי, וגם, ככה אני. בד"כ זה לא מוקצן, לא יותר גרוע מהרבה בתים אחרים.

 

מפריע לי שהוא לא לוקח אחריות על דברים "גבריים", שהוא אומר הכל "אבא שלי יעשה"

ואבא שלו לא עושה, ובסוף זה נשאר ככה. ההורים שלו קנו לנו אחרי החתונה שידה דפוקה.

הוא שבר לפני שנה את המגירה, שנה שלימה אני מתחננת אליו שיתקן, והוא מתחמק.

לפני חודש בערך חטפתי ממש קריזה, והוא קרה לאבא שלו, אבא שלו שיחק עם זה קצת ואמר שהוא לא יכול לתקן.

בעלי היה בטוח שהכל בסדר והוא תיקן. לא הזיז לו בכלל והוא לא הקשיב לו שזה לא תקין.

היום ממש התעצבנתי, צעקתי עליו שהוא לא לוקח אחריות על מה שקשור בתיקונים.

ניסיתי בהתחלה להסביר לו יפה שכמו שאני מבשלת, מנקה ומסדרת את הבית בצורה נאותה מאד,

ככה הוא צריך לעשות את מה שמוטל עליו (חוץ מהתיקונים הוא עושה הכל).

והוא נעלב, לקח אותי למגירה השבורה בהחלט, אמר "זה בסדר". אמרתי "זה לא בסדר"

הוא אמר שהוא יקנה שידה חדשה. תשובות מפגרות. במקום להודות טעיתי ולהגיד "אני אתקן".

הוא מדבר שטויות בלי קשר.

אני באה מבית שבחיים לא הזמינו טכנאי או איש מקצוע, אבא שלי עשה הכל. אני לא מצפה שהוא יהיה ככה

לא התחתנתי עם אבא שלי. אבל ביקשתי ממנו שיקרה לX השכן, שהוא מעולה בנגרות, שישלם לו 50 שקל ויפתור את העניין. הוא המשיך ב"הכל בסדר זה לא שבור" ואחרי זה ב"אני קונה שידה חדשה". לא בכבוד שלו לבקש עזרה מאיש מקצוע.

בכיתי, צעקתי, ביישתי אותו כשהוא דיבר עם חבר בטלפון והתעצבנתי. כי דיי, שנה שלימה.

הוא תלה מתלה על מסמר עקום, זה נפל ונשבר . אמרתי לו "למה?" הוא אמר "זה המסמר שהיה" אמרתי "למה לא קנית אחר, כשנגמר הבשר במקפיא אני קונה בשר חדש, לא אומרת היום אין בשר" אז הוא אמר "זה היה מתלה מכוער".

וזה מה שמפריע, במקום להודות בטעות, ולשנות, הוא עונה תשובות מעצבנות ומפגרות , מתחמק.

חוץ מהדברים האלה אני מאושרת איתו, אני מרגישה שזכיתי בבעל נהדר וממש במענה לתפילות

יש לו לב זהב והוא אבא מקסים, הבעיה זה שהוא לא לוקח אחריות על מה שהוא צריך לקחת בתיקונים בבית.

וקשה לי כבר לכעוס עליו, הוא כל כך נעלב, וכואב לי להעליב אותו, אבל אם אני לא כועסת לא זז כלום.

כבר שבועיים אני אומרת לו להחליף בטריות במובייל של הילדה. והוא לא עושה את זה.

חמודה שלי.אורה.

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

מה הקשר בין מה שהיא אמרה לצניעות?Adi1990

 

צניעות זה לא רק לבושאורה.

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת


צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.


לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.


פעולה זו נקראית, צניעות.


להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.



את כותבת דברים חשובים מאד. לא לראשונה.ד.
אני האחרון שישפוט אותךאלעד
אבל עם חוסר ההכלה שלך, הביקורת הצודקת והצדקנית שמובעת בצורה לעגנית וחוסר ההערכה כלפיו- גם הגבר שבגברים לא היה מתקן את השידה האומללה ההיא
אתה לא מכיר אותיאנונימי (פותח)

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

 

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

 

 

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

 

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

קצת מוכנות לביקורת בונהאנונימי (פותח)
לא פלא שאת חושבת שיש לכם זוגיות שהלוואי על כל ישראל זוגיות כזאת... עם התוקפנות שלך, גם אני במקום בעלך הייתי משתתק ולא מנסה להילחם בחזרה, קרב אבוד מראש.
אוי למי שנשוי שנה וחצי וחושב שהזוגיות שלו כל כך מושלמת, בעוד שאת משמיעה דברים כאלה נגד בעלך. את כותבת שיש לכם זוגיות נהדרת אבל מה שנשמע מדבריך הוא לא כך, נשמע מדברייך שאת מתמודדת עם הרבה כעס כלפיו.
ציפית לפרוק ולקבל אהדה וחיבוקים או עצות מעשיות איך להתמודד? זה חשוב לדעת כי אם את מצפה לעצות, כדאי שתהיי מוכנה לקבל ביקורת בונה, עד כמה שהצד שלך נשמע לך לגיטימי. ואם ציפית רק לפריקה וחיבוקים, אז אני לוקחת את הערותי בחזרה ומעלימה את עצמי מהשירשור שפתחת. 
כנ"ל^אלעד
זו ממש בורות מצדכםאנונימי (פותח)

לשפוט אותי ככה לרעה.

 

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

 

חלילה שהפכתי אותך למפלצתאנונימי (פותח)

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח




הגיוני שזה מעלה לך את הקריזה..אנונימי (פותח)

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.


ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .


אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.


בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.


אל תהרסי לעצמכם את החיים בשביל שטויותשירק

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

יכולת להתחתן עם שיפוצניק או אינסטלטוראלעד123

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

מצאתי פיתרון אלטרנטיבי (איש מקצוע) הוא דחה אותואנונימי (פותח)
תחשבי שאישה לא יודעת לבשלאחתעם_בטן
ובעלה מתנפל עליה שהיא לא מכינה את המאכלים הטעימים שאימו מכינה
אותו דבר
יש לך בעל מקסים, לא חבל היחס הזה? עדיף לשלם יותר לבעל מקצוע או לשידה חדשה ולחיות ברוגע.
יכול להיות שאחרי פעם פעמיים שתוציאו הרבה כסף הוא ירגיש את זה וקצת יותר יהיה מוכן לעשות משהו בנידון, אבל זה לא משהו ששוה להתעצבן עליו לדעתי.
את יודעת מה זה עושה לו לשמוע את ההטחות שלך?
תעצימי את הבן אדם הנפלא שהוא! זכית! אל תהרסי את זה...

יש פרק של ״רמזור״ שעוסק בזה. ממליצה
מציע שתרגעי - ומיד..ד.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

 

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

 

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

 

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

 

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

 

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

 

קחי פרופורציות.

 

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

 

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

 

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

 

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

 

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

 

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

 

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

 

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

 

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

 

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

 

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

 

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

בוקר טובאיזה יום שמח

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

 

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

 

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

 

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

 

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

 

בהצלחה יקרה!!

גם זה לא נכוןד.

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

 

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

 

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

 

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

 

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

למה א"א לומר לבעלאיזה יום שמח

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

 

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

ומה דעתך על מקרה הפוך?אלעד

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."


הבעל יכול לגהץ לעצמואיזה יום שמח
אסביר לך..ד.

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

 

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

 

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

 

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אתה כותב מאוד יפה דןאיזה יום שמח

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

נכון (אני לא מתכווין לכותרת שלך...).ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ט כסלו תשע"ב 19:29

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

 

 

 

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

 

 

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

 

 

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

מזדהה עם הבעיהחסידית.נט

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

 

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

 

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

מה עושים עם בעל שמאוד אוהב לתקן..קצפת

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

כל הכבוד לך שהוא לא יודע...ד.

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

 

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

 

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

 

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

לי זה עוזרקצפת

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

פשוט תענוג לקרוא. ועצה יפה ביותר.ד.
סבלנות היא דבר שקשהראו כי טוב

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

ממבט מהצד על התגובות שלו...עוד מישהי

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

חזק!!! תיראו איך צדיקים מביאים פרנסה לאנשים...הראל ממודיעין
ממש חמוד אני אשמור את הטלפון לעת הצורך...בטוב
על זה נאמראות והדר

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

מזדהה איתך ומניסיון...בטוב

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

ועוד משהובטוב

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הערכה, הערכה, הערכהביצת עין

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

 

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

שני דבריםעדידפאחרונה

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

בהחלט מבינה אותוזקנת השבט

וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.

פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.

אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

מכשיר ניקוי בקיטור אדיםמפלצתקטנה

האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה

מדהים. קנינו לצורך ספציפי, אבל גילינו שעוזר מאודהסטורי

גם לנקיון באופן כללי.

קנית דגם ביתי או אחד גדול יותר? אשמח ממשמפלצתקטנה

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

די קטן, של חברת KARCHERהסטורי

מה עוד מנקים איתו?שמשית123

הכל - עוברים איתו על כתמים קשים, מנקים שירותיםהסטורי

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

לי יש, מאושר עד.המקורית

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

קניתי אתמול של קרצר עלה לי 800 שקלמפלצתקטנה

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

תעדכנינהג ותיק

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

בע"המפלצתקטנהאחרונה

מדד טל לוריא לחינוךאריק מהדרום

מדד לוריא לחינוך

ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?

אי אפשר לחולל את השינוי (המוצדק להבנתי)מי האיש? הח"ח!

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

קידום יפה למפלגת אל-הדגלנקדימון

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

הוא שקוף לחלוטיןאריק מהדרום

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

זה חלוםמשהאחרונה

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.

טוב, אחרי שעזרתם לי בשאלת הבריכה, יש לי עוד שאלהשמשית123

איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?

אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.

אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).

נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.

כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.

לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.

עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.

התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.

לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.

מה הייתם מייעצים?

טוב לא בקי עד כדי כך. לא ידעתי שהם מספיק דרומייםהסטורי

אולי יעניין אותך