ואם הוא רוצה לשבת ללמוד כדאי שאלך לעבוד. הלא כן?

מצטערת, אבל אותי הורגים הביינישים של היום. רוצים ללמוד אך לא רוצים מישהי שלמדה באוני'/תחום מסויים. איך זה בדיוק מסתדר עם הרצון ללמוד? מי ישלם כסף? ההורים? העבודה הזמנית?

נכון,כולנו מסכימים שרופא זה מקצוע שדורש מאות אחוזים מהבנאדם, ואולי גם עורך דין מצליח. אבל אשמח להארת עיניים..

כמובן בהכללות גסות ולא אישי כנגד אף אחד/אחת

ברגע שמתחילים קריירה, באופן טבעי המרכז מוסט מהבית. אבל.... אם למשל היא עובד בתור:מזכירה, אחות, קופאית. כל דבר שעובדים בחצאי משמרות זה באמת רק לפרנסה. 

ולא אמרתי שאני לא רוצה מישהי שלמדה תחום מסויים, אל תכניסי לי מילים לכתב. זה מצויין שהיא למדה, אבל השאלה מה עושים עם זה...

לפרנס משפחה מחצי משרה כקופאית...

ולא שחלילה אני מזלזלת..

אבל איך זה אפשרי שהבעל ישב ללמוד תורה והאישה תעבוד כקופאית??

אם אבא שלך רוטשילד והוא הספונסר זה כבר סיפור אחר..

צריך ללמוד לקחת אחריות כלכלית

ולכן, גם אם לומדים מקצוע שמצריך הרבה שעות מחוץ לבית לומדים לעשות את האיזון ולשים את הגבול המתאים..

שאני לא מצפה שהיא תפרנס, רק תעזור. בהתחלה גם ככה אין ילדים... ב"ה הקב"ה יודע לתכנן את העולם ככה שיש זמן לצבור לפני...

בשנים הראשונות לחייהם אפשר לחיות ממשוכרת של בעל אברך +אמא מורה..ואולי עוד קצת,אם צריך.

מוכח ברוב הישיובת..

להיות מורות, או בכלל לעסוק בחינוך.

ובתוך אלו שלא מתאים להן הנ"ל, יש כאלו שלא מוצאות את עצמן גם לא בסיעוד ולא בעבודה סוציאלית.

ומה איתן? להן לא מגיע להתחתן עם בחור ישיבה?

לא-מורות כבוד

אני באמת מעריך מורים ומורות... זה פשוט קשה!!!

זה-הוא לא מתאים לכל אחד ואחת!

היחס למורות פה לא ברור (במחילה מכבוד הסטיגמה ...)

2 סוגי מורות

אחת רואה בזה יעוד ושליחות (מלה יפה לקריירה)

ואחת רואה בזה הכנסה קלה

מי שרואה בזה יעוד ושליחות איננה שונה מכל אשת קריירה אחרת - היא פשוט צריכה לדעת מה עיקר ומה טפל בחיים שלה ולתת מקום לבית וכו.. עיינו בשרשורים מלפני שבוע מלפני שבועיים לפני חודש  ועוד זמנים... על יחס אישה וקריירה

 מי שרואה בזה הכנסה קלה אז חבל על כל שנות הלימוד ואולי עדיף שתמצא איזה עבודה זמנית כי גם ככה מהר מאוד היא תחפש לעשות הסבה מקצועית או  אל הבית או מחוצה לו .

אחרי 4 שנות לימוד עם מעמד של חדשה בעבודה אף מורה לא שונה מאחות בקופ"ח או רוקחת או מנהלת חשבונות או עו"ד צעירה וכו...  שנמצאת באותו מעמד : 4 ש"ל וחדשה בעבודה

מלגה מינימלית מהישיבה בתוספת איזה חונכות של האברך החביב ושלה יכולים לסגור את השנתיים הראשונות  כשהיא עדיין בלימודים מסיביים אח"כ היא נכנסת למעגל העבודה . כך שיש אפשרות להסתדר...

כל עוד רוצים ... !

התכוונתי לכל מקצוע שהשכר בו הוא לא בשמיים..

וגם למי שלא רוצה להיות בכזה מקצוע מגיע לקבל בעל בחור ישיבה,בודאי.בחור ישיבה במיל'..

או גם אברך,אבך אם היא ממשיכה ללמוד עוד הרבה אחרי שמתחתנים,היא צרכה לקחת בחשבון שזה יהיה הרבה יותר קשה..אבל בסופו של דבר-מבחינה כספית לפחות-זה משתלם..

רק שלא תשכח את עצמה ותפקידה.. זאת מטרת הדיון בסופו של דבר....

והגבר??רק שלא ישכח את תפקידו...!!

אין תפקיד לגבר במשפחה - חוץ מזה שהוא לומד??

ומה זה?עז?

לא מבין..מי שמתחתנת עם בעל אברך,ורוצה שהוא יהיה כזה,כנראה מבינה את חשיבות לימוד התורה.

אבל באמת גם אברך יכול לעבוד קצת בשטיפת בניינים,קריאות בתורה,חלוקת מיצים\עיתונים וכדו'..

אבל ברור שרוב עניין הבאת המשכורת יהיה על האשה,במקרה שהבעל אברך..

ואל נשכח שהיא התחתנה איתו,כי רצתה שיהיה כזה..

הנ"ל, ושזה לא יהפוך להיות אפילו סמי-קרירה?

והרי יש ערך לעבודה לא רק בתור משהו שמכניס כסף, אלא משהו שנותן גיוון-שאני מאמינה שצריך אותו לא מעט- שנותן אווירה אחרת, ובשביל באמת להוציא מזה את כי טוב שהעבדוה יכולה לתת-זה צריך להיות משהו שמתאים גם לאישה, ולא רק לאיך שהבן רואה את אישתו לעתיד.

ומה לעשות, אני, ואני בטוחה שיש עוד הרבה בנות כמוני, לא מרגישה שהמקום שלי הוא בתחומים שנחשבים מקובלים יחסית, והמקצוע שאני מרגישה שהוא מתאים לי עלול לתפוס קצת יותר מקום מהוראה.

אז מה, אצטרך לבחור בין בעל שלומד בישיבה לבין מקצוע שעלול לתפוס קצת נפח בחיים שלי?!

שלא נכונה...

אבל איך בעל אברך יכול לפרנס משפחה..

שכר דירה, מים, חשמל, ארנונה מיסים, אוכל..

אומנם זה תפקידו וחובתו של הבעל לפרנס

אבל זה לחיות בסופר צימצום ולפעמים זה מהיד לפה..

למה זה בעייתי שבחורה תעבוד במקצוע שהוא קצת דורש יותר?? 

הרי ב"ה הקב"ה ברא לנו שכל לדעת להפריע בין העיקר לטפל ולעשות סדרי עדיפויות מה חשוב..

וסתם כדוגמה,

היום רו"ח יכולה לעבוד במשרדים קטנים להרוויח טוב וגם להיות אמא למופת איפה זה בידיוק מתנגש?? למה היא חייבת להיות מורה??

לא באתי לקבוע מה מותר לאישה לעבוד ומה לא....

רק לייצר אמירה, שצריך להיות ברור מה העיקר, אם היא מוצאת עבודה במה שלמדה וזה לא מפריע-תפאדאל. 

וגם מי שעובד חצי יום ולומד חצי יום זאת אופציה...

וכמו שכתבתי, בכללי כאמור, איני מבינה את הדרישה הקשה הזו הנובעת מההלך של הרבה חבר'ה. לא מכירה פה אף אחד אישית כדי להעיד, רק רציתי שיסבירו לי איך מתאפשר לדרוש שהיא תפרנס מבלי שעבודתה תיחשב "קריירה". נכון, עיקר הבית זה מעל להכל הכל, ויש הבדל בין להיות עם קריירה לבין להיות קרייריסטית,בעיניי..

שוב, נכתב בכאב וללא שמץ כעס/האשמה,חס ושלום.

כמו חצאי משמרות.. יעני.. לא משהו.

מי שרוצה פרנסה טובה לבית צריך לעבוד קשה, וזה אומר שכמעט תמיד 2 בני הזוג צריכים לצאת לעבודה.

חוץ מזה-עוד משהו שהגברים קצת הודרו ממנו-

לכו לעבוד כבר!

זה התפקיד שלכם עוד מימים ימימה!!

הרי אמרו לכם- בזיעת אפך תאכל לחם..

אז למה אנחנו צריכות לסבול את שתי הקללות? גם לסבול בלידה וגם להביא לחם הביתה?

[אל תדאגו - אני עובדת למחייתי... ואני לא אשב בבית למי שתהה... אבל עול הפרנסה בהחלט לא צריך להיות עלי.. שלא יהיו לי דאגות חוץ מסנדוויצ'ים וארוחות.. וכביסות וזה..חח]

פעם כתבתי תגובה רצינית ממש כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394562#4723426

בקשר לשאלה השנייה..

אני לא רואה בעיה עם קרירה מחוץ לבית כל עוד יודעים איפה עובר הגבול כדי לא לפגוע בתפקוד של הבית.

למישהי שחושבת על קריירה רצינית.

מי מחנך את הבחורים לרעיון "החכם" הזה שרק לאישה יש תפקידים בבית (גם להם אבל לא בהשוואה..)

וההעיקר הם צריכים לבדוק ולדאוג שהיא תעשה את התפקיד אחרת ח"ו

אז זה אומר שאסור לה לצאת לעבודה שהיא יותר מידי שעות או עדיף שלא תצא בכלל..

לימודים מי בכלל מזכיר דבר כזה

התפקיד שלה הוא רק לנהל את הבית  לגדל את הילדים וכד'  - אני לא מזלזלת בזה בכלל זה באמת התפקיד שלה אבל לא רק!!

כמו שהיא חכמה לנהל את הבית ולגדל את הילדים היא חכמה גם לעשות את זה תוך כדי עבודה / לימודים .

ילא היה לי כוח לשים סמיילי באמצע אז קבלו שתיים בסוף

היא צריכה לעשות את הדברים האלו כי היא רוצה, כי היא מבינה שזה התפקיד שלה, ממש לא בטרוניה או משהו

"אם היא לא תעשה"..זה לא צ'ק ליסט שהיא מגישה עליו דין וחשבון. עשתה לביתה- שכרה בידה.

חכמת נשים בנתה ביתה, האישה עקרת הבית(גם מלשון עיקר) אין אחד שמחנך אותנו לחשוב כמו שכתבת...

מחנכים אותנו לבנות בית אידיאלי עם ילדים בריאים שגודלים עם אמא ולא מטפלת(לא במעון ולא בבית בצהריים). 

איך אפשר אם לא ככה?? לאבא יש תפקיד ולאמא יש תפקיד. צריך להפסיק לערבב הכל. לכל אחד יש תפקיד ש-ו-נ-ה!

היה מפריע לי עם לא הייתי עושה צבא. 

היה מוזר לי עם היא כן עשתה צבא.. אבל.. כבר היו דברים מעולם..

אשמח שתעבוד בכל תחום - עדיף לי שזה יהיה משהו שמעניין אותה ולא איזה חלטורה.. 

קודם כל הייתי שואלת למה הוא דחה עד עכשיו את הגיוס? (בחורים בגילי ומעלה כבר אמורים להיות בסוף הסדר...)

אין לי נסיון בדבר אבל אני מעריכה שהדבר קשה. אני חושבת ששירות צבאי זה דבר מאד חשוב שתורם לאישיות (כמו ששירות לאומי אצל בנות זה מאד חשוב כי זה בונה אותך) ולכן אני מקווה שהוא באמת יעשה צבא ולא ידחה את הגיוס עוד ועוד...

בקשר לשאלתך השנייה-

סליחה?!? אם אני אוהבת מקצוע מסוים והשקעתי בלימודים, למה שאני לא יעסוק בו???

אם בחירת המקצוע שלי תגרום לבחור לא לצאת איתי אז זה כנראה סימן שהוא לא בשבילי!! מי הוא בכלל שיחליט שבגלל מקצוע כזה או אחר אנחנו לא מתאימים? שיכיר אותי לפני ואז יחליט!

בכללי, ברור שזה קשה, וכו'.. אבל לדעתי זה שווה את זה. מה עוד שלהכנס לצבא רווק, ולצאת שלם לגמרי.. זה לא פשוט..

אם הוא עושה עכשיו ישיבה, ולכן לא עשה צבא, והוא מתכוון לחזור לישיבה אחרי הצבא, אני חושבת שלמרות שזה יהיה לי קשה, אני "אלך על זה"..

זה מה שקורה למי שדוגל גם בצבא, וגם בלימוד תורה..

בשורות טובות לכולנו! בקרוב!

א. אם מחפשים מישהו שמשקיע, וישקיע, עמלו בתורה, מאוד הגיוני שימצא עצמו "דוחה" את הצבא,

ולכן יתכן שימצא עצמו מתחתן בזמן שיגיע העת להתגייס..

אז איך אפשר לומר שבחורה מחפשת מישהו שמשקיע רבות בתורה

אבל את הצד של הצבא- מזניחים בצד? לפעמים אלו דברים שהולכים בד בבד..

ב. לגבי אישה מפרנסת- לטעמי זה קילקול עצום שחל בדור שלנו

גם בעל אברך מחויב לעבוד, העבודה לא תגרע מלימוד התורה שלו..

במיוחד אם התורה עיקר ועבודתו ממלאת רק את הצורך לפרנס

ג. אישה שמוכנה להתחתן עם בעל אברך צריכה להבין שאי אפשר לדרוש גם

בעל אברך, על כל המשמעויות של זה, ומאידך לומר שחסרה משכורת ואולי כדאי שהיא תהפוך לאשת קריירה.

אישה המוכנה לבעל אברך צריכה להבין שחלק מהמשמעות של להיות אברך זה גם עניין המשכורת הפשוטה..

ולא רק עצם לימוד התורה.

הרי לומדים תורה כדי ליצור בית של תורה. ולא רק שהבעל יעשיר ידיעותיו בעומק התורה..

אז אם היא תצא לעבוד ותהא אשת קריירה- מה יהיה על הילדים? הבית?

ואז מה השגנו בכל זה?

אי אפשר להחזיק בשני צדדי החבל ולמשוך מכל כיוון..

ויש עוד המון דוגמאות לכך שמצד אחד מחפשים משהו ספציפי,

אבל את המשמעויות האחרות- שלפעמים בלתי נמנעות כחלק מאותה דרישה, מזניחים..

בחורה שהופכת לאשת קריירה בגלל שהיא חושבת שכך זה יועיל ללימוד התורה של בעלה, לביתה ולילדיה

אולי לא מבינה מספיק את המשמעויות של להיות אשת אברך.

ולמה?

א. אשמח לדוגמאות מגדולי הדור, לכך שנשותיהן הפכו לנשות קריירה ולא לנשים המשקיעות בביתן פנימה הרבה יותר.

ב.להיות אברך משמעותו ללמוד ולהשקיע בתורה ולכן גם המשכורת- בהתאם. פשוטה יותר.

ג. להיות אשת אברך מחייב כח אמונה גדול, שה' יצליח ויעזור בפרנסה ( הפרנסה מחייבת אך עם זאת היא פשוטה)

אז אשמח להסבר הגיוני מדוע להיות בכל-זאת אשת קריירה...

אבל מספיק עם הדיכוי הזה של כשרונות האישה - בגלל שהיא אשת אברך..או דוסית!

אם מבחינתך לא להיות אשת קריירה, זה דיכוי כשרונות- זה עניינך. אני לא חושבת כך..

לטעמי המשוואה של אשת קריירה= אישה שאיננה מדוכאת כשרונית הוא מוטעה! לא חייבים להיות נשות קריירה בשביל לא להיות מדוכאים כשרונית

אי אפשר להשוות כשרון שממוצה בדרך של תחביב בעלמא, לבין זה שממוצה תוך כדי

התקדמות של קריירה. 

אישה יכולה ללמוד

אישה יכולה לעבוד

אישה יכולה לפתח כשרונותיה בצורת תחביב, חוג, משהו שהיא עצמה מעבירה

כל עוד זה לא גורע מהבית\ נבנה מתוך הבית. והבית הוא עיקר.

רק פיתוח קריירה= מיצוי עצמי??

אני ממש לא מסכימה.

אין ספק, הבית הוא העיקר.

אבל מציאותית, אין מה להשוות בין רמת המיצוי דרך תחביב לזו שדרך קריירה.

את יכולה לומר למישהי לוותר במודע על רמת המיצוי הזאת.

אבל לא יכולה שלא להיות מודעת לקרבן שבדבר.

יחד עם זאת, ידוע שכדי לנהל בית צריך כוח. כח נפשי.

ואת הכוחות הללו האשה צריכ לשאוב ממקום כלשהו.

השאלה היא האם היא מרגישה צורך בלשאוב את הכוחות מבחוץ?

זו שאלה אינדיווידואלית.

יש מי שמרגישה מיצוי בעבודה שלא מצריכה גריעה מהבית

או שמצליחה לשאוב כוחות מדברים אחרים (שיעור אחה"צ, פעילות התנדבות..),

ויש מי שלא. שמה לעשות, הנתינה שלה למשפחה תהיה קצת פחות.

יש מי שבכלל לא צריכה לצאת מהבית ורוצה להיות עקרת בית,

ויש מי שבלי למצות את עצמה בקריירה- תתקשה לתת בבית. כוחות הנפש שלה מתמלאים מהסיפוק בעבודה מסויימת.

דיברתי על אשת אברך, ועל מה המשמעויות של להיות כזו..

(ברור שלכל אחת מתאים משהו אחר. אבל שוב, לא זה מה שאמרתי)

זה אחד מהקרבנות האציליים שהיא מקריבה.

ממש כמו בעלה - "אדם כי ימות באוהל".

יש פה מוטיב של המתה, מוטיב של ויתור על דברים שהיו יכולים להיות ממש

נחמדים, אם רק היה מחליט לדאוג לעצמו ולא לתורה של כלל ישראל.

שווי בנפשך: אדם בעל משמעת עצמית, אינטלקטואל, בעל שאיפות -

איזה חיל היה עושה עם זה בלימודי תואר או מקצוע...

והוא מוותר על זה.

מקריבים קרבנות חמורים, וצריכים להיות מודעים לזה.

- אשתו של רבי עקיבא, הייתה משכירה עצמה בבית חברותיה. 

והיא לא ראתה בזה הקרבת קורבן חמור

כנראה אף אחד מאתנו לא מבין מזה להיות אשת אברך באמת, 

כי(לפי גישתך)כל עוד זה לא פיתוח קריירה, אזי יש פה "הקרבת קורבן חמור"..

- עוד שאלה שעולה מדברייך היא מה העיקר בחיינו? אנו או כלל ישראל

וכל אלו שהשקיעו עצמם למען כלל ישראל ויתרו על הרבה דברים אישיים שלהם

והם לא ראו בזה "הקרבת קורבן חמור"... 

לכן, אולי אנחנו אלו שלא רואים את המציאות נכון?

- עוד דבר- יש כאלה, בודדים, שהצליחו לשלב לימודי תואר ברמה גבוהה, וגם להיות אנשי תורה אמיתיים

אך זה לא אומר:

שגברים ונשים שווים הם, ולכן אפשר להקיש מהדברים ממעשיהם של הגברים למעשי הנשים. מה גם שרק בודדים הצליחו בכך, לכן אי אפשר להכפיף זאת כהנהגה כללית ולומר שלכולם זה מתאים

ויותר מזה- לכולן..

אני הכי בעד.

אני מאחל לכל יהודי ויהודיה - שיהיו מסוגלים ומוכנים לרמות האלה,

ומקווה בכל מאודי שכל אלה שזה ביכולתם -

שהקב"ה ייתן להם את האומץ והרצון ללכת על זה בכל הכוח.

כשאני אומר "קרבן", אני לא מתכוון לומר שזה רע חלילה.

אני מתכוון לומר שזה אצילי ונעלה.

ושנדע כבר, למען השם, להעריך את היהודיים הגדולים האלה,

ואת הקרבן הגדול הזה שהם מקריבים בשבילנו,

וממילא שנרצה גם שיהא חלקנו עמהם,

עד כמה שהדבר ביכולתנו.

העיקר הוא שנדע לזהות, שאין פער באמת בין הפרט לכלל.

שאהבת עצמי, פירושה העמוק והאמיתי הוא:

אהבת הזולת, אהבת כלל ישראל, אהבת האנושות.

וכל זה נובע כמובן מאהבת ד'.

(ומתוך כך, גם לא להזניח את האהבות ה"קטנות".)

להיות אנשי תורה אמיתיים שהם גם אנשי מלאכה -

זה לדעתי אידיאל לשכבת ציבור יותר רחבה, מאשר לשכבה של

אברכים, שמתמסרים בכל מאודם להיבנות כגדולי תורה עבור

כלל ישראל.

(בלי קשר לזה, שגם בניינם התורני של אנשי התורה והמעשה, חייב

להיות הרבה יותר משמעותי. לימוד תורה בעיון, במשך שנים.)

את שתי השורות האחרונות שבדבריך לא הבנתי.

ואישה שלא מבינה את זה-משהו חסר בחייה,החמצה אמיתית.

השאלה שלי היא- אם אישה יודעת לעבוד אך לשים את הבית בראש ראש העדיפויות, ומאמינה שבעבודתה היא גם מוסיפה לרווחת המשפחה והבית, האם זה נאה לפסול אותה על סמך העובדה שהיא תחת טייטל מסויים של "לא מורה" (נגיד)? מישהו באמת רואה בזה עיקרון ברזל?

אני חושב ש"עקרונות ברזל" יכולים להיגזר רק מנסיונות של המנוסים, או מהדרכות

של המחנכים. לא מ"כרסו" של המשתדך.

הייתי הולך על זה, תוך שימת לב לשאלה - עד כמה ואיך זה משמעותי אצלה.

תלוי גיל- אם הוא עבר כמה שנים טובות בישיבה, זה פלוס מבחינתי שטרם עשה צבא.

אין דומה מי שלמד במסגרת ההסדר והגיע לשיעור ד' לבין מי שהגיע לשיעור ד' דרך מסלול גבוהה.

תלוי סיבה- אם הבחור טרם עשה צבא כי הוא רצה לשבת בישיבה ולהשקיע בלימוד, מעולה.

מה זה אומר שהוא מתכנן לשרת לפחות שנה וחצי? ומתי?

ישר אחרי החתונה? שנה אחרי?

קרבי? קל"ב?

זה תלוי בעוד הרבה דברים..

אסכם את תגובתי: באופן כללי אין לי בעיה להתחתן עם בחור שטרם עשה צבא, כשמדובר בבחור שבחר לשבת ולהשקיע בלימוד תורה.

בפרקטיקה זה תלוי עוד גורמים.

הרב אבינר במאמר לזכר הרבנית חנה טאו זצ"ל.

חובה חובה!!!

אהיה פרופסורית!

הרב שלמה אבינר

כן, אהיה פרופסורית! בעלי גומר דוקטורט בפיזיקה, איני מתקנאת בו, אך אני אהיה פרופסורית. אני חשה שיש לי כוחות לכך. אני רוצה תארים וקריירה, אהיה פרופסורית, אצליח, ותלמידי יעריכו אותי. אני רוצה שוויון. אין זו המלצה שלי, זה ריבונו של עולם אשר יצר את האיש ואת האישה שווים, שנינו בצלם אלקים. יש לי נשמה טהורה, ואני מאמינה בעצמי. בהחלט, אני שונה מבעלי, אך לא פחותה ממנו. אהיה פרופסורית. זה חלום שאני מטפחת מאז האולפנא. אני נעולה עליו, ואני אפילו יודעת במה. פרופסורית לחינוך, פרופסורית לחינוך ילדיי, עם תארים הרבה, תואר בנשיות, תואר בנישואים, תואר באמהיות.

מדוע אתם מחייכים? אין זו בדיחה. בעלי מייצר רכיבים אלקטרוניים בשביל איזה מכשיר חשוב, ואני אייצר ילדים. אני אייצר נשמות. אז מדוע אתם צוחקים? האם זה פחות חשוב? לא, זה הרבה יותר חשוב, אני אהיה פרופסורית בחינוך הילדים שלי.

ודאי, אני אוהבת את כל הילדים שבעולם, אבל הילדים שלי קודמים. עכשיו אני מחנכת כיתה, מחנכת טובה ומסורה. אני אוהבת עבודה זו ושמחה בה. אך ברגע שייוולד לי תינוקי הראשון בע"ה - אני אפסיק. אני רק של ילדיי. אם יהיו לי אילוצים לעבוד בשביל פרנסה, אעשה זאת במידה מזערית. כמובן, אעבוד בנאמנות, אך רק במידה הנצרכת, וכן אם יהיה לי צורך להתאוורר קצת.

אז מי ימלא מקומי החשוב כמחנכת? - השכנה שלי, שהפסיקה להיות מורה כאשר נולד לה תינוקה הראשון ועתה שילדיה גדלו, היא חוזרת למסלול העבודה.

אמהות זו פרופסורה וגם עבודת קודש. זו משימה עצומה. אמר רבי ישראל סלנטר, כמדומני: הנגר דורך על שביבי עץ, הזגג על זכוכיות והמחנך על נשמות. אכן, זו אחריות עצומה, אך אני מרגישה שיש לי  כוחות לכך.

והממלכה שלי, היא הבית. אהיה פרופסורית לבית, בית שמתחלק לשלושה חלקים כדברי המהר"ל (דרך חיים על אבות, א ד-ה). א. מחסה חומרי מפני גשם ושמש ושאר פגעי הזמן. ב. מחסה רגשי שבו אדם ירגיש טוב. ג. מחסה רוחני, שבו יתגדלו כולם באמונה ובמידות טובות.

1.                   אני רוצה בית נעים עם כלים שטופים, מגבות נקיות, פח אשפה מרוקן, מזון אהוב שמחכה, שולחנות ערוכים שמחייכים. אני רוצה כביסה מכובסת ומגוהצת וכפתורים תפורים. צמחיה פורחת, ילדיי רחוצים ושיניהם מצוחצחות. הבית הקטן הזה יהיה גן עדן קטן.

2.                   אבל הכי חשוב שתהיה בבית שלי אווירה טובה, נעימה, חמה, עבור ילדיי וגם עבור בעלי, שגם מאד זקוק לזה. אווירה של אמון בילדיי. אז יצמחו שמחים, שלווים, בריאים בנפשם. כמובן, הם לא יגדלו מפונקים, אך לא אשכח לרגע שהם זקוקים כאוויר לנשימה להרגיש אהובים. זאת אני יודעת מרבנו הרב צבי יהודה שלימדנו שראשית חינוך הילד זאת ההנקה. תחילה לא הבנתי מה הוא אמר, אך משהסביר שחינוך הוא קשר, אז הבנתי! זו היתה הברקה עבורי. החינוך אינו דווקא להעניק ידע, אלא להיות קרוב ואהוב ומחבק. ההנקה היא דוגמא לכל ביטויי האהבה, שמתוכם אישיות הילדים צומחת ביושר. הבית הזה לא יהיה עבור בעלי וילדי חזית נוספת בחיים, אלא מקום נעים שבו מקבלים אותם כמו שהם. ואז הם יעשו פלאים בעולם. אפילו עשיית שיעורי בית יחד עם ילדיי תהיה חוויה נעימה.

3.                   וביתי יהיה מקום שבו מגדלים תורה ואמונה, יראת שמים ומידות טובות, כי לפני הכל, אני בעצמי אהיה כזאת.

אז אתם רואים שאין מה לצחוק. אתם רואים שזו פרופסורה עם כמה תארים בכל מיני מקצועות. אתם רואים שזו עבודת קודש, שלמדתי מהנשים הצדקניות במצרים.

ואיפה אני בזה? מתי אעשה אני לביתי? אז זה בדיוק ביתי, זה אושרי וזו שמחתי. כאשר אומר לילדיי ולבעלי מהבוקר עד הערב: אני אוהבת אתכם ואני מאמינה בכם, ואראה אותם רגועים ושלווים שמחים וצוחקים - אין דבר שיעשה אותי מאושרת יותר.

(לכבודה של מחנכת נשות הדור, הרבנית חנה טאו זצ"ל)

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.