ואם הוא רוצה לשבת ללמוד כדאי שאלך לעבוד. הלא כן?

מצטערת, אבל אותי הורגים הביינישים של היום. רוצים ללמוד אך לא רוצים מישהי שלמדה באוני'/תחום מסויים. איך זה בדיוק מסתדר עם הרצון ללמוד? מי ישלם כסף? ההורים? העבודה הזמנית?

נכון,כולנו מסכימים שרופא זה מקצוע שדורש מאות אחוזים מהבנאדם, ואולי גם עורך דין מצליח. אבל אשמח להארת עיניים..

כמובן בהכללות גסות ולא אישי כנגד אף אחד/אחת

ברגע שמתחילים קריירה, באופן טבעי המרכז מוסט מהבית. אבל.... אם למשל היא עובד בתור:מזכירה, אחות, קופאית. כל דבר שעובדים בחצאי משמרות זה באמת רק לפרנסה. 

ולא אמרתי שאני לא רוצה מישהי שלמדה תחום מסויים, אל תכניסי לי מילים לכתב. זה מצויין שהיא למדה, אבל השאלה מה עושים עם זה...

לפרנס משפחה מחצי משרה כקופאית...

ולא שחלילה אני מזלזלת..

אבל איך זה אפשרי שהבעל ישב ללמוד תורה והאישה תעבוד כקופאית??

אם אבא שלך רוטשילד והוא הספונסר זה כבר סיפור אחר..

צריך ללמוד לקחת אחריות כלכלית

ולכן, גם אם לומדים מקצוע שמצריך הרבה שעות מחוץ לבית לומדים לעשות את האיזון ולשים את הגבול המתאים..

שאני לא מצפה שהיא תפרנס, רק תעזור. בהתחלה גם ככה אין ילדים... ב"ה הקב"ה יודע לתכנן את העולם ככה שיש זמן לצבור לפני...

בשנים הראשונות לחייהם אפשר לחיות ממשוכרת של בעל אברך +אמא מורה..ואולי עוד קצת,אם צריך.

מוכח ברוב הישיובת..

להיות מורות, או בכלל לעסוק בחינוך.

ובתוך אלו שלא מתאים להן הנ"ל, יש כאלו שלא מוצאות את עצמן גם לא בסיעוד ולא בעבודה סוציאלית.

ומה איתן? להן לא מגיע להתחתן עם בחור ישיבה?

לא-מורות כבוד

אני באמת מעריך מורים ומורות... זה פשוט קשה!!!

זה-הוא לא מתאים לכל אחד ואחת!

היחס למורות פה לא ברור (במחילה מכבוד הסטיגמה ...)

2 סוגי מורות

אחת רואה בזה יעוד ושליחות (מלה יפה לקריירה)

ואחת רואה בזה הכנסה קלה

מי שרואה בזה יעוד ושליחות איננה שונה מכל אשת קריירה אחרת - היא פשוט צריכה לדעת מה עיקר ומה טפל בחיים שלה ולתת מקום לבית וכו.. עיינו בשרשורים מלפני שבוע מלפני שבועיים לפני חודש  ועוד זמנים... על יחס אישה וקריירה

 מי שרואה בזה הכנסה קלה אז חבל על כל שנות הלימוד ואולי עדיף שתמצא איזה עבודה זמנית כי גם ככה מהר מאוד היא תחפש לעשות הסבה מקצועית או  אל הבית או מחוצה לו .

אחרי 4 שנות לימוד עם מעמד של חדשה בעבודה אף מורה לא שונה מאחות בקופ"ח או רוקחת או מנהלת חשבונות או עו"ד צעירה וכו...  שנמצאת באותו מעמד : 4 ש"ל וחדשה בעבודה

מלגה מינימלית מהישיבה בתוספת איזה חונכות של האברך החביב ושלה יכולים לסגור את השנתיים הראשונות  כשהיא עדיין בלימודים מסיביים אח"כ היא נכנסת למעגל העבודה . כך שיש אפשרות להסתדר...

כל עוד רוצים ... !

התכוונתי לכל מקצוע שהשכר בו הוא לא בשמיים..

וגם למי שלא רוצה להיות בכזה מקצוע מגיע לקבל בעל בחור ישיבה,בודאי.בחור ישיבה במיל'..

או גם אברך,אבך אם היא ממשיכה ללמוד עוד הרבה אחרי שמתחתנים,היא צרכה לקחת בחשבון שזה יהיה הרבה יותר קשה..אבל בסופו של דבר-מבחינה כספית לפחות-זה משתלם..

רק שלא תשכח את עצמה ותפקידה.. זאת מטרת הדיון בסופו של דבר....

והגבר??רק שלא ישכח את תפקידו...!!

אין תפקיד לגבר במשפחה - חוץ מזה שהוא לומד??

ומה זה?עז?

לא מבין..מי שמתחתנת עם בעל אברך,ורוצה שהוא יהיה כזה,כנראה מבינה את חשיבות לימוד התורה.

אבל באמת גם אברך יכול לעבוד קצת בשטיפת בניינים,קריאות בתורה,חלוקת מיצים\עיתונים וכדו'..

אבל ברור שרוב עניין הבאת המשכורת יהיה על האשה,במקרה שהבעל אברך..

ואל נשכח שהיא התחתנה איתו,כי רצתה שיהיה כזה..

הנ"ל, ושזה לא יהפוך להיות אפילו סמי-קרירה?

והרי יש ערך לעבודה לא רק בתור משהו שמכניס כסף, אלא משהו שנותן גיוון-שאני מאמינה שצריך אותו לא מעט- שנותן אווירה אחרת, ובשביל באמת להוציא מזה את כי טוב שהעבדוה יכולה לתת-זה צריך להיות משהו שמתאים גם לאישה, ולא רק לאיך שהבן רואה את אישתו לעתיד.

ומה לעשות, אני, ואני בטוחה שיש עוד הרבה בנות כמוני, לא מרגישה שהמקום שלי הוא בתחומים שנחשבים מקובלים יחסית, והמקצוע שאני מרגישה שהוא מתאים לי עלול לתפוס קצת יותר מקום מהוראה.

אז מה, אצטרך לבחור בין בעל שלומד בישיבה לבין מקצוע שעלול לתפוס קצת נפח בחיים שלי?!

שלא נכונה...

אבל איך בעל אברך יכול לפרנס משפחה..

שכר דירה, מים, חשמל, ארנונה מיסים, אוכל..

אומנם זה תפקידו וחובתו של הבעל לפרנס

אבל זה לחיות בסופר צימצום ולפעמים זה מהיד לפה..

למה זה בעייתי שבחורה תעבוד במקצוע שהוא קצת דורש יותר?? 

הרי ב"ה הקב"ה ברא לנו שכל לדעת להפריע בין העיקר לטפל ולעשות סדרי עדיפויות מה חשוב..

וסתם כדוגמה,

היום רו"ח יכולה לעבוד במשרדים קטנים להרוויח טוב וגם להיות אמא למופת איפה זה בידיוק מתנגש?? למה היא חייבת להיות מורה??

לא באתי לקבוע מה מותר לאישה לעבוד ומה לא....

רק לייצר אמירה, שצריך להיות ברור מה העיקר, אם היא מוצאת עבודה במה שלמדה וזה לא מפריע-תפאדאל. 

וגם מי שעובד חצי יום ולומד חצי יום זאת אופציה...

וכמו שכתבתי, בכללי כאמור, איני מבינה את הדרישה הקשה הזו הנובעת מההלך של הרבה חבר'ה. לא מכירה פה אף אחד אישית כדי להעיד, רק רציתי שיסבירו לי איך מתאפשר לדרוש שהיא תפרנס מבלי שעבודתה תיחשב "קריירה". נכון, עיקר הבית זה מעל להכל הכל, ויש הבדל בין להיות עם קריירה לבין להיות קרייריסטית,בעיניי..

שוב, נכתב בכאב וללא שמץ כעס/האשמה,חס ושלום.

כמו חצאי משמרות.. יעני.. לא משהו.

מי שרוצה פרנסה טובה לבית צריך לעבוד קשה, וזה אומר שכמעט תמיד 2 בני הזוג צריכים לצאת לעבודה.

חוץ מזה-עוד משהו שהגברים קצת הודרו ממנו-

לכו לעבוד כבר!

זה התפקיד שלכם עוד מימים ימימה!!

הרי אמרו לכם- בזיעת אפך תאכל לחם..

אז למה אנחנו צריכות לסבול את שתי הקללות? גם לסבול בלידה וגם להביא לחם הביתה?

[אל תדאגו - אני עובדת למחייתי... ואני לא אשב בבית למי שתהה... אבל עול הפרנסה בהחלט לא צריך להיות עלי.. שלא יהיו לי דאגות חוץ מסנדוויצ'ים וארוחות.. וכביסות וזה..חח]

פעם כתבתי תגובה רצינית ממש כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394562#4723426

בקשר לשאלה השנייה..

אני לא רואה בעיה עם קרירה מחוץ לבית כל עוד יודעים איפה עובר הגבול כדי לא לפגוע בתפקוד של הבית.

למישהי שחושבת על קריירה רצינית.

מי מחנך את הבחורים לרעיון "החכם" הזה שרק לאישה יש תפקידים בבית (גם להם אבל לא בהשוואה..)

וההעיקר הם צריכים לבדוק ולדאוג שהיא תעשה את התפקיד אחרת ח"ו

אז זה אומר שאסור לה לצאת לעבודה שהיא יותר מידי שעות או עדיף שלא תצא בכלל..

לימודים מי בכלל מזכיר דבר כזה

התפקיד שלה הוא רק לנהל את הבית  לגדל את הילדים וכד'  - אני לא מזלזלת בזה בכלל זה באמת התפקיד שלה אבל לא רק!!

כמו שהיא חכמה לנהל את הבית ולגדל את הילדים היא חכמה גם לעשות את זה תוך כדי עבודה / לימודים .

ילא היה לי כוח לשים סמיילי באמצע אז קבלו שתיים בסוף

היא צריכה לעשות את הדברים האלו כי היא רוצה, כי היא מבינה שזה התפקיד שלה, ממש לא בטרוניה או משהו

"אם היא לא תעשה"..זה לא צ'ק ליסט שהיא מגישה עליו דין וחשבון. עשתה לביתה- שכרה בידה.

חכמת נשים בנתה ביתה, האישה עקרת הבית(גם מלשון עיקר) אין אחד שמחנך אותנו לחשוב כמו שכתבת...

מחנכים אותנו לבנות בית אידיאלי עם ילדים בריאים שגודלים עם אמא ולא מטפלת(לא במעון ולא בבית בצהריים). 

איך אפשר אם לא ככה?? לאבא יש תפקיד ולאמא יש תפקיד. צריך להפסיק לערבב הכל. לכל אחד יש תפקיד ש-ו-נ-ה!

היה מפריע לי עם לא הייתי עושה צבא. 

היה מוזר לי עם היא כן עשתה צבא.. אבל.. כבר היו דברים מעולם..

אשמח שתעבוד בכל תחום - עדיף לי שזה יהיה משהו שמעניין אותה ולא איזה חלטורה.. 

קודם כל הייתי שואלת למה הוא דחה עד עכשיו את הגיוס? (בחורים בגילי ומעלה כבר אמורים להיות בסוף הסדר...)

אין לי נסיון בדבר אבל אני מעריכה שהדבר קשה. אני חושבת ששירות צבאי זה דבר מאד חשוב שתורם לאישיות (כמו ששירות לאומי אצל בנות זה מאד חשוב כי זה בונה אותך) ולכן אני מקווה שהוא באמת יעשה צבא ולא ידחה את הגיוס עוד ועוד...

בקשר לשאלתך השנייה-

סליחה?!? אם אני אוהבת מקצוע מסוים והשקעתי בלימודים, למה שאני לא יעסוק בו???

אם בחירת המקצוע שלי תגרום לבחור לא לצאת איתי אז זה כנראה סימן שהוא לא בשבילי!! מי הוא בכלל שיחליט שבגלל מקצוע כזה או אחר אנחנו לא מתאימים? שיכיר אותי לפני ואז יחליט!

בכללי, ברור שזה קשה, וכו'.. אבל לדעתי זה שווה את זה. מה עוד שלהכנס לצבא רווק, ולצאת שלם לגמרי.. זה לא פשוט..

אם הוא עושה עכשיו ישיבה, ולכן לא עשה צבא, והוא מתכוון לחזור לישיבה אחרי הצבא, אני חושבת שלמרות שזה יהיה לי קשה, אני "אלך על זה"..

זה מה שקורה למי שדוגל גם בצבא, וגם בלימוד תורה..

בשורות טובות לכולנו! בקרוב!

א. אם מחפשים מישהו שמשקיע, וישקיע, עמלו בתורה, מאוד הגיוני שימצא עצמו "דוחה" את הצבא,

ולכן יתכן שימצא עצמו מתחתן בזמן שיגיע העת להתגייס..

אז איך אפשר לומר שבחורה מחפשת מישהו שמשקיע רבות בתורה

אבל את הצד של הצבא- מזניחים בצד? לפעמים אלו דברים שהולכים בד בבד..

ב. לגבי אישה מפרנסת- לטעמי זה קילקול עצום שחל בדור שלנו

גם בעל אברך מחויב לעבוד, העבודה לא תגרע מלימוד התורה שלו..

במיוחד אם התורה עיקר ועבודתו ממלאת רק את הצורך לפרנס

ג. אישה שמוכנה להתחתן עם בעל אברך צריכה להבין שאי אפשר לדרוש גם

בעל אברך, על כל המשמעויות של זה, ומאידך לומר שחסרה משכורת ואולי כדאי שהיא תהפוך לאשת קריירה.

אישה המוכנה לבעל אברך צריכה להבין שחלק מהמשמעות של להיות אברך זה גם עניין המשכורת הפשוטה..

ולא רק עצם לימוד התורה.

הרי לומדים תורה כדי ליצור בית של תורה. ולא רק שהבעל יעשיר ידיעותיו בעומק התורה..

אז אם היא תצא לעבוד ותהא אשת קריירה- מה יהיה על הילדים? הבית?

ואז מה השגנו בכל זה?

אי אפשר להחזיק בשני צדדי החבל ולמשוך מכל כיוון..

ויש עוד המון דוגמאות לכך שמצד אחד מחפשים משהו ספציפי,

אבל את המשמעויות האחרות- שלפעמים בלתי נמנעות כחלק מאותה דרישה, מזניחים..

בחורה שהופכת לאשת קריירה בגלל שהיא חושבת שכך זה יועיל ללימוד התורה של בעלה, לביתה ולילדיה

אולי לא מבינה מספיק את המשמעויות של להיות אשת אברך.

ולמה?

א. אשמח לדוגמאות מגדולי הדור, לכך שנשותיהן הפכו לנשות קריירה ולא לנשים המשקיעות בביתן פנימה הרבה יותר.

ב.להיות אברך משמעותו ללמוד ולהשקיע בתורה ולכן גם המשכורת- בהתאם. פשוטה יותר.

ג. להיות אשת אברך מחייב כח אמונה גדול, שה' יצליח ויעזור בפרנסה ( הפרנסה מחייבת אך עם זאת היא פשוטה)

אז אשמח להסבר הגיוני מדוע להיות בכל-זאת אשת קריירה...

אבל מספיק עם הדיכוי הזה של כשרונות האישה - בגלל שהיא אשת אברך..או דוסית!

אם מבחינתך לא להיות אשת קריירה, זה דיכוי כשרונות- זה עניינך. אני לא חושבת כך..

לטעמי המשוואה של אשת קריירה= אישה שאיננה מדוכאת כשרונית הוא מוטעה! לא חייבים להיות נשות קריירה בשביל לא להיות מדוכאים כשרונית

אי אפשר להשוות כשרון שממוצה בדרך של תחביב בעלמא, לבין זה שממוצה תוך כדי

התקדמות של קריירה. 

אישה יכולה ללמוד

אישה יכולה לעבוד

אישה יכולה לפתח כשרונותיה בצורת תחביב, חוג, משהו שהיא עצמה מעבירה

כל עוד זה לא גורע מהבית\ נבנה מתוך הבית. והבית הוא עיקר.

רק פיתוח קריירה= מיצוי עצמי??

אני ממש לא מסכימה.

אין ספק, הבית הוא העיקר.

אבל מציאותית, אין מה להשוות בין רמת המיצוי דרך תחביב לזו שדרך קריירה.

את יכולה לומר למישהי לוותר במודע על רמת המיצוי הזאת.

אבל לא יכולה שלא להיות מודעת לקרבן שבדבר.

יחד עם זאת, ידוע שכדי לנהל בית צריך כוח. כח נפשי.

ואת הכוחות הללו האשה צריכ לשאוב ממקום כלשהו.

השאלה היא האם היא מרגישה צורך בלשאוב את הכוחות מבחוץ?

זו שאלה אינדיווידואלית.

יש מי שמרגישה מיצוי בעבודה שלא מצריכה גריעה מהבית

או שמצליחה לשאוב כוחות מדברים אחרים (שיעור אחה"צ, פעילות התנדבות..),

ויש מי שלא. שמה לעשות, הנתינה שלה למשפחה תהיה קצת פחות.

יש מי שבכלל לא צריכה לצאת מהבית ורוצה להיות עקרת בית,

ויש מי שבלי למצות את עצמה בקריירה- תתקשה לתת בבית. כוחות הנפש שלה מתמלאים מהסיפוק בעבודה מסויימת.

דיברתי על אשת אברך, ועל מה המשמעויות של להיות כזו..

(ברור שלכל אחת מתאים משהו אחר. אבל שוב, לא זה מה שאמרתי)

זה אחד מהקרבנות האציליים שהיא מקריבה.

ממש כמו בעלה - "אדם כי ימות באוהל".

יש פה מוטיב של המתה, מוטיב של ויתור על דברים שהיו יכולים להיות ממש

נחמדים, אם רק היה מחליט לדאוג לעצמו ולא לתורה של כלל ישראל.

שווי בנפשך: אדם בעל משמעת עצמית, אינטלקטואל, בעל שאיפות -

איזה חיל היה עושה עם זה בלימודי תואר או מקצוע...

והוא מוותר על זה.

מקריבים קרבנות חמורים, וצריכים להיות מודעים לזה.

- אשתו של רבי עקיבא, הייתה משכירה עצמה בבית חברותיה. 

והיא לא ראתה בזה הקרבת קורבן חמור

כנראה אף אחד מאתנו לא מבין מזה להיות אשת אברך באמת, 

כי(לפי גישתך)כל עוד זה לא פיתוח קריירה, אזי יש פה "הקרבת קורבן חמור"..

- עוד שאלה שעולה מדברייך היא מה העיקר בחיינו? אנו או כלל ישראל

וכל אלו שהשקיעו עצמם למען כלל ישראל ויתרו על הרבה דברים אישיים שלהם

והם לא ראו בזה "הקרבת קורבן חמור"... 

לכן, אולי אנחנו אלו שלא רואים את המציאות נכון?

- עוד דבר- יש כאלה, בודדים, שהצליחו לשלב לימודי תואר ברמה גבוהה, וגם להיות אנשי תורה אמיתיים

אך זה לא אומר:

שגברים ונשים שווים הם, ולכן אפשר להקיש מהדברים ממעשיהם של הגברים למעשי הנשים. מה גם שרק בודדים הצליחו בכך, לכן אי אפשר להכפיף זאת כהנהגה כללית ולומר שלכולם זה מתאים

ויותר מזה- לכולן..

אני הכי בעד.

אני מאחל לכל יהודי ויהודיה - שיהיו מסוגלים ומוכנים לרמות האלה,

ומקווה בכל מאודי שכל אלה שזה ביכולתם -

שהקב"ה ייתן להם את האומץ והרצון ללכת על זה בכל הכוח.

כשאני אומר "קרבן", אני לא מתכוון לומר שזה רע חלילה.

אני מתכוון לומר שזה אצילי ונעלה.

ושנדע כבר, למען השם, להעריך את היהודיים הגדולים האלה,

ואת הקרבן הגדול הזה שהם מקריבים בשבילנו,

וממילא שנרצה גם שיהא חלקנו עמהם,

עד כמה שהדבר ביכולתנו.

העיקר הוא שנדע לזהות, שאין פער באמת בין הפרט לכלל.

שאהבת עצמי, פירושה העמוק והאמיתי הוא:

אהבת הזולת, אהבת כלל ישראל, אהבת האנושות.

וכל זה נובע כמובן מאהבת ד'.

(ומתוך כך, גם לא להזניח את האהבות ה"קטנות".)

להיות אנשי תורה אמיתיים שהם גם אנשי מלאכה -

זה לדעתי אידיאל לשכבת ציבור יותר רחבה, מאשר לשכבה של

אברכים, שמתמסרים בכל מאודם להיבנות כגדולי תורה עבור

כלל ישראל.

(בלי קשר לזה, שגם בניינם התורני של אנשי התורה והמעשה, חייב

להיות הרבה יותר משמעותי. לימוד תורה בעיון, במשך שנים.)

את שתי השורות האחרונות שבדבריך לא הבנתי.

ואישה שלא מבינה את זה-משהו חסר בחייה,החמצה אמיתית.

השאלה שלי היא- אם אישה יודעת לעבוד אך לשים את הבית בראש ראש העדיפויות, ומאמינה שבעבודתה היא גם מוסיפה לרווחת המשפחה והבית, האם זה נאה לפסול אותה על סמך העובדה שהיא תחת טייטל מסויים של "לא מורה" (נגיד)? מישהו באמת רואה בזה עיקרון ברזל?

אני חושב ש"עקרונות ברזל" יכולים להיגזר רק מנסיונות של המנוסים, או מהדרכות

של המחנכים. לא מ"כרסו" של המשתדך.

הייתי הולך על זה, תוך שימת לב לשאלה - עד כמה ואיך זה משמעותי אצלה.

תלוי גיל- אם הוא עבר כמה שנים טובות בישיבה, זה פלוס מבחינתי שטרם עשה צבא.

אין דומה מי שלמד במסגרת ההסדר והגיע לשיעור ד' לבין מי שהגיע לשיעור ד' דרך מסלול גבוהה.

תלוי סיבה- אם הבחור טרם עשה צבא כי הוא רצה לשבת בישיבה ולהשקיע בלימוד, מעולה.

מה זה אומר שהוא מתכנן לשרת לפחות שנה וחצי? ומתי?

ישר אחרי החתונה? שנה אחרי?

קרבי? קל"ב?

זה תלוי בעוד הרבה דברים..

אסכם את תגובתי: באופן כללי אין לי בעיה להתחתן עם בחור שטרם עשה צבא, כשמדובר בבחור שבחר לשבת ולהשקיע בלימוד תורה.

בפרקטיקה זה תלוי עוד גורמים.

הרב אבינר במאמר לזכר הרבנית חנה טאו זצ"ל.

חובה חובה!!!

אהיה פרופסורית!

הרב שלמה אבינר

כן, אהיה פרופסורית! בעלי גומר דוקטורט בפיזיקה, איני מתקנאת בו, אך אני אהיה פרופסורית. אני חשה שיש לי כוחות לכך. אני רוצה תארים וקריירה, אהיה פרופסורית, אצליח, ותלמידי יעריכו אותי. אני רוצה שוויון. אין זו המלצה שלי, זה ריבונו של עולם אשר יצר את האיש ואת האישה שווים, שנינו בצלם אלקים. יש לי נשמה טהורה, ואני מאמינה בעצמי. בהחלט, אני שונה מבעלי, אך לא פחותה ממנו. אהיה פרופסורית. זה חלום שאני מטפחת מאז האולפנא. אני נעולה עליו, ואני אפילו יודעת במה. פרופסורית לחינוך, פרופסורית לחינוך ילדיי, עם תארים הרבה, תואר בנשיות, תואר בנישואים, תואר באמהיות.

מדוע אתם מחייכים? אין זו בדיחה. בעלי מייצר רכיבים אלקטרוניים בשביל איזה מכשיר חשוב, ואני אייצר ילדים. אני אייצר נשמות. אז מדוע אתם צוחקים? האם זה פחות חשוב? לא, זה הרבה יותר חשוב, אני אהיה פרופסורית בחינוך הילדים שלי.

ודאי, אני אוהבת את כל הילדים שבעולם, אבל הילדים שלי קודמים. עכשיו אני מחנכת כיתה, מחנכת טובה ומסורה. אני אוהבת עבודה זו ושמחה בה. אך ברגע שייוולד לי תינוקי הראשון בע"ה - אני אפסיק. אני רק של ילדיי. אם יהיו לי אילוצים לעבוד בשביל פרנסה, אעשה זאת במידה מזערית. כמובן, אעבוד בנאמנות, אך רק במידה הנצרכת, וכן אם יהיה לי צורך להתאוורר קצת.

אז מי ימלא מקומי החשוב כמחנכת? - השכנה שלי, שהפסיקה להיות מורה כאשר נולד לה תינוקה הראשון ועתה שילדיה גדלו, היא חוזרת למסלול העבודה.

אמהות זו פרופסורה וגם עבודת קודש. זו משימה עצומה. אמר רבי ישראל סלנטר, כמדומני: הנגר דורך על שביבי עץ, הזגג על זכוכיות והמחנך על נשמות. אכן, זו אחריות עצומה, אך אני מרגישה שיש לי  כוחות לכך.

והממלכה שלי, היא הבית. אהיה פרופסורית לבית, בית שמתחלק לשלושה חלקים כדברי המהר"ל (דרך חיים על אבות, א ד-ה). א. מחסה חומרי מפני גשם ושמש ושאר פגעי הזמן. ב. מחסה רגשי שבו אדם ירגיש טוב. ג. מחסה רוחני, שבו יתגדלו כולם באמונה ובמידות טובות.

1.                   אני רוצה בית נעים עם כלים שטופים, מגבות נקיות, פח אשפה מרוקן, מזון אהוב שמחכה, שולחנות ערוכים שמחייכים. אני רוצה כביסה מכובסת ומגוהצת וכפתורים תפורים. צמחיה פורחת, ילדיי רחוצים ושיניהם מצוחצחות. הבית הקטן הזה יהיה גן עדן קטן.

2.                   אבל הכי חשוב שתהיה בבית שלי אווירה טובה, נעימה, חמה, עבור ילדיי וגם עבור בעלי, שגם מאד זקוק לזה. אווירה של אמון בילדיי. אז יצמחו שמחים, שלווים, בריאים בנפשם. כמובן, הם לא יגדלו מפונקים, אך לא אשכח לרגע שהם זקוקים כאוויר לנשימה להרגיש אהובים. זאת אני יודעת מרבנו הרב צבי יהודה שלימדנו שראשית חינוך הילד זאת ההנקה. תחילה לא הבנתי מה הוא אמר, אך משהסביר שחינוך הוא קשר, אז הבנתי! זו היתה הברקה עבורי. החינוך אינו דווקא להעניק ידע, אלא להיות קרוב ואהוב ומחבק. ההנקה היא דוגמא לכל ביטויי האהבה, שמתוכם אישיות הילדים צומחת ביושר. הבית הזה לא יהיה עבור בעלי וילדי חזית נוספת בחיים, אלא מקום נעים שבו מקבלים אותם כמו שהם. ואז הם יעשו פלאים בעולם. אפילו עשיית שיעורי בית יחד עם ילדיי תהיה חוויה נעימה.

3.                   וביתי יהיה מקום שבו מגדלים תורה ואמונה, יראת שמים ומידות טובות, כי לפני הכל, אני בעצמי אהיה כזאת.

אז אתם רואים שאין מה לצחוק. אתם רואים שזו פרופסורה עם כמה תארים בכל מיני מקצועות. אתם רואים שזו עבודת קודש, שלמדתי מהנשים הצדקניות במצרים.

ואיפה אני בזה? מתי אעשה אני לביתי? אז זה בדיוק ביתי, זה אושרי וזו שמחתי. כאשר אומר לילדיי ולבעלי מהבוקר עד הערב: אני אוהבת אתכם ואני מאמינה בכם, ואראה אותם רגועים ושלווים שמחים וצוחקים - אין דבר שיעשה אותי מאושרת יותר.

(לכבודה של מחנכת נשות הדור, הרבנית חנה טאו זצ"ל)

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה