לצערנו מקרים כאלה ודומים כבר לא כ"כ נדירים כמו שהיינו רוצים לחשוב שהם...

חשוב להדגיש שהקורבן לא אשם! אין בן / בת אדם היום שאין להם "סיפור" כזה או אחר...

החוכמה היא לדעת לחיות ולטפל במקרה, כמו בכל פגיעה נפשית או פיזית יש "צלקות" בנפש,

לא כל אדם מסוגל (או מעוניין להיות מסוגל) להכיל "צלקות" כאלה ואחרות, כגון נכות, שיתוק וכד' ל"ע ח"ו.

שאלת מתי לספר ומה היינו מגיבים,

אין "רגע" נכון, זה לא שבדייט שלישי מספרים ככה וככה, ברביעי על זה וחמישי...

זה תהליך שצריך הרבה רגישות בשבילו, אני לא אומר ח"ו לא לספר! אבל זה מאוד מאוד תלוי ברמת הקשר...

כנ"ל לגבי התגובות של הגולשים כאן, זה תלוי ביכולת של כל אחד להכיל...

לענ"ד,

אם הבחורה עברה מהלך חיובי שבעקבותי היא שלמה עם עצמה, עם הגוף שלה ועם הקמת משפחה, אין שום בעיה!!

החלק שחשוב בעיני הוא לא "מה היה" אלא מה נעשה בנידון? היה טיפול? משהו זז? או שהכל שמור בבטן...

לפי מה שכבתב שאפילו המשפחה לא יודעת זה לא נשמע שהיה טיפול... אולי כדי לשתף חברה טובה?

ב"ה הייתי מקבל את זהזה לא באשמתך מה שהוא עשה לך! איך שבנים אחרים היו מגיבים אני לא יודע! 

אין לי בעיה כיום בגלל מה שעברתי.

אני אוהבת את עצמי,

את הגוף שלי,

ואין לי רתיעה מבנים.

העניין לא טופל מעולם, כי יש לי מערכת הדחקה מטורפת. חוויות שליליות נדחקות ולא מפריעות לי.

אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי.

וחשוב לי שהבחור ידע. שלא יבהל אח"כ- כי זה ברור שאספר לו. ויש לי מספר דברים שהם חלק ממני ומההסטוריה האישית שלי, שחשוב לי שידע, וזה חלק מהעניין.

כדאי לך לשתף פעם ראשונה איש/אשת מקצוע בעניין זה, לפני שאת משתפת את הבחור,

כדי לעשות את החשיפה לסיפור בתהליך מודע.

מה שקורה הרבה פעמים שמתחילים לספר הכל צף בצורה לא מסודרת, ולעיתים לא בריאה לזמן הקשר, ואז זה באמת יכול להביא לחששות. 

וגם נראה לי זה יעשה לך טוב ברגשות אשם - 'וזה אוכל אותי'..

זה מה שקורה לכל הנפגעות מינית..

הן מצטערות :

א. שהן אשמות ש...

ב. שקלטו מה עובר ולא הגיבו בצורה אחרת/בצורה הנכונה להגיב..

זה לא נכון להתאבל על זה  או לחשוב ככה..

אם רק היית יודעת פסיכולוגית כמה שלא באמת יכולת למנוע את זה..

מאלפי סיבות..

א. הוא היה סבא שלך ב.היית רק בת 9 

וזה לא יעזור לך כלום.. אולי יכולת שיכלית עוד הייתה לך אבל ריגשית ופיזית..

לא מספיק בשביל להתנגד לדבר הזה זה כמעט ברור!

בכל מצב! ב"ה שהקב"ה נתן לנו גם מנגנונים טובים של שיכחה ודחיקה..

דעתי האישית בעיניין הדייטים- על תפלי עליו כבר בדייט ראשון עם המידע ספרי את זה באיזה שהי הזדמנות..

אם לא תעשי מזה עיניין למה שהוא יעשה מזה עיניין? (בכל זאת לא היה אונס..)

אבל עכשיו אולי רק כדי לפרוק ספרי לאיזה חברה..

ב"הצלחה רבה נשמה..

ובשורות טובות בקרוב

כאמור לא היה אונס ממש, אז אני אוכל להתחתן עם כהן???

בהנחה שאין בעיה אחרת, את ככל בחורה יהודיה.
 
אין לראות בתשובה שלי תחליף לשאלת רב!!!!

שאלה קשה..ברור שצריך לספר אבל לא כ"כ ברור בדיוק מתי - זה תלוי בך ובו

כדאי לחכות 2-3 דייטים לפני שאת פורקת הכל, וקחי בחשבון שאולי זה ירתיע אותו.

אני חושב שהייתי מסוגל להכיל משהו כזה.

חשוב מאוד ללכת לטיפול...אמרת שאת טובה בהדחקות...אז את הכל את מדחיקה בצורה טובה - אבל במוקדם או במאוחר הכל יתחיל לצוף ואז יהיה...לא פשוט

לכן - עדיף להקדים תרופה למכה וללכת לדבר עם איש מקצוע לפני שהכל יצוף לך.

אם את מחפשת איש מקצוע מתאים שמעתי על מישהי אלופה.

מקסימום היא תגלה שהיא בסדר...

עדייף ללכת על בטוח במקרים כאלה...

אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית) לפני שתדברי איתו על זה מכמה סיבות:

דבר ראשון הדחקה זה פיתרון זמני, זה יצוץ מתישהו ודוקא בזמנים הכי לא מתאימים.

עוד דבר זה שלא כדאי שהקשר יהיה מבוסס על התמיכה שלו בך בתחום הזה. אחרי שכבר יש קשר זה מצויין וזה תפקידו לתמוך בך, אבל אם ככה תתחילו יהיה לכם הרבה יותר קשה אח"כ לשים לב האם הקשר אמיתי.

ובכל מקרה כדאי לך לדבר עם מישהי. זה יעשה לך רק טוב!

זה גם יכול לשחרר אותך מלחצים לא נכונים כמו למשל זה שאולי אסור לך להתחתן עם כהן (לפי מה שסיפרת לא נראה לי שאמורה להיות בעיה!) או מהמחשבה שילדה בגיל 9 מסוגלת להתנגד לסבא שלה בעניינים כאלה! את באמת לא עשית כלום!!!

(ד"א-וידאת שסבא שלך לא עושה את זה לעוד אחות שלך/בת דודה או אפילו לאח או בן דוד?)

בודאי שאחרי שיש קשר אז ברור שתתגברו על זה ביחד אבל לא כדאי שעל זה יהיה מבוסס הקשר אלא אחרי כמה פגישות כשרואים כבר שיש על מה לבנות את הקשר.

את מוזמנת לשיחה בפרטי אם מתחשק לך!

הרבה הצלחה יקירתי!

אוהבת אותך!!

רק סייג קטן.. כתבת:

"אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית)"

אני חושבת שלא מורה ולא רבנית או רב גדול ככל שהוא יהיה -הם לא נקראים מישהו מיקצועי

אם יש בעיה נפשית הולכים לפסיכולוג.. כל אחד והתחום שלו..

כמו שלבעיה גופנית הולכים לרופא ואין על זה עוררין כך גם נפשית..

זו דעתי..

ב"הצלחה

אבל בפועל אם חוששים ללכת לפסיכולוג עדיף בתור התחלה ללכת לרבנית/מישהי חכמה שלא מוסמכת ואולי היא בחכמתה תעזור להמשיך הלאה, אבל אני מקבלת ב100% את ההסתייגות (ד"א גם אני הייתי ביעוץ מקצועי בקשר מסויים שהיה לי, (לא בגלל הטרדה אמנם) וזה עזר לי מאוד! זה יכול לעזור אפילו אם הכל בסדר בזה שעכשיו אפשר להיות רגוע שגם איש מקצוע אמר שהכל בסדר... ואין צורך להרחיב שזה עוזר גם כשלא הכל בסדר...)

אם זה במודעות שלך?

לא. זה לא נקרא הדחקה.

רובנו רוצים להדחיק דברים. מתפללים לשיכחה שתבוא ותשכיח כמה דברים עצובים שכל אחד חווה בחייו, אבל המודע גדול.

ולא, יקירה, מה שאת עוברת זה ממש לא הדחקה.

את לא חושבת על זה כל יום. זה אולי לא מטריד אותך.. אבל זה לא הדחקה.

הדחקה זה מצב פסיכולוגי שהגוף ממש שוכח מה שקרה. שצריך לגרד את הזיכרון כדי לזכור מה היה. זה לא המצב אצלך.

וגם מכיוון שזה כיום לא משהו ביג דיל שמפריע לך בחיי היומיום לא צריך להציג את זה כבעיה שקיימת אלא משהו שהיה וחלף..

בהצלחה נשמה!!!!

ובעז"ה שתספרי לו בקרוב

נראה לי שדי ברור שצריך לספר פרט כזה מתישהוא, אבל לפי דעתי ממש לא בהתחלה. ולא בגלל עניין ה"להגיד או לא", אלא בגלל שמדובר בדבר אישי ואינטימי, וחשיפה כזו צריכה להיות בשלב מתקדם של קשר.

אבל יש לי שאלה- כתבת "אך חשוב לי לשתף כבר מישהו בעניין", את רוצה לספר כדי לספר ולפרוק או כדי שהבחור ידע?

בהצלחה יקרה.

ברור שדבר כזה כן קצת מרתיע ומעלה חששות. אבל אני חושב שבסופו של דבר אני הייתי ממשיך (במיוחד שאת אומרת שהכל בסדר (ב"ה)).

לגבי מתי להגיד. אני מקווה שברור לך שלא להגיד בדייט ראשון שני, גם אם חשוב לך שהוא ידע בתחילת הקשר. מהסיבה הפשוטה שכל עוד אין בניכם קשר רציני אז א. יש סיכוי טוב שהוא יבהל ולא ירצה להמשיך. וב. יש סיכוי שלא תמשיכו בכלל (בלי קשר למקרה) ויצא שפרקת את הלב בדבר כ"כ אישי עם בנאדם זר.

כתבת "אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי."

אני ממש לא מסכים! את היית בת 9 לעזאזל! גם אם הבנת במידה מסויימת מה הוא עושה זה לא מסיר ממנו את האחריות! למה שתגידי לא לסבא שלך? זה לא משהו טבעי שסבא ירצה לפגוע בנכדה שלו, אין שום סיבה שילדה בת 9 (ולא משנה אם היא הבינה) תגיד לסבא שלה לא לשום דבר, זה פשוט לא טבעי.

בהצלחה!

משהו קטן,

הדחקה זה לא פיתרון! דברים שאנחנו מדחיקים בסופו של דבר יצוצו (מנסיון אישי), והם יכולים לצאת בצורה מאד גרועה.

מכיוון שנשמע שהנושא מעיק עליך, רצוי מאד וראוי שדברי על כך עם מישהו מוסמך, עובדי רווחה, פסיכולוגים וכו'. דייט עם מישהו הוא בהחלט לא ההזדמנות הנכונה לפרוק מטען מסוג זה.

את הפניה ליעוץ כזה הייתי מציע לך לעשות לאחר שיחה עם אדם שאת סומכת עליו.

את צריכה עוד עבודה רבה על עצמך עד שתוכלי לגעת בעניין בצורה בוגרת בשיחה עם בחור. בשלב שבו את נמצאת אני מציע לך בשום פנים ואופן לא לעשות זאת

בהחלט סביר כי לאחר שתקבלי יעוץ מתאים תרצי ותוכלי לעשות זאת אך עוד חזון למועד.

אחרי חוויה טראומתית קשה הגוף מגיב בהתאם

ונכנס למין מצב השרדותי!

את צריכה לבדוק על עצמך אם את באמת בסדר

מבחינה פסיכולוגית (אני מקווה שאני מדייקת)

כשגוף עובר טראומה הוא זוכר מה נעשה לו,

לכן הוא לא יכול שיגעו בו באותם איברים שפגעו בהם

הוא צורח הוא לא יכול לקבל את המגע הוא מתכווץ לתוך עצמו

אז כל עוד את לא מטפלת בזה לא תוכלי להתחתן

ובטח שלא לתת לבן זוג שלך לגעת בך

מה שעברת לא נעלם, הוא נמצא על הלב ועל הגוף שלך

תבדקי טוב טוב אם הכאב טופל!!

אין דבר כזה הדחקה,אני במשך רוב חיי לא יכולתי שיגעו בי פיזית,

לפעמים הייתי צורחת על חברות שהיו שמות לי יד על הכתפיים

יש איברים שהייתי מתקפלת פיזית אם היו נוגעים לי בהם,

גם אם זה חברה הכי טובה, אבל הייתי בסדר בשאר הדברים

ותפקדתי רגיל ואף אחד לא אמר לי שאני כל כך סגורה פיזית.

לקח לי המון זמן להבין שיש לי בעיה והבעיה הזאת נובעת

מדברים קשים שעברתי בילדות

(לא פגיעה פיזית אבל משהו כואב לא פחות)

ישבו עליי שנים שאני אלך לטיפול,ואני חשבתי שאני יכולה

להתמודד לבד ואני יכולה להדחיק ובסוף הלכתי למטפלת,

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי!

כי היא הצליחה להרפות לי את הכאב.

אם תמשיכי להדחיק את לא תדעי מאיפה לאכול את זה,

זה נורא כואב וזוועתי כשזה מתפוצץ עלייך

זה יכול להכניס אותך למקומות מפחידים.

אצל כל אחד המנגנונים עובדים באופן שונה

לפעמים אנחנו מכניסים לראש שלנו או של אחרים שריטות שלא קיימות שם

אמרתי שהיא לא יכולה באמת לעשות דבר כזה עד הסוף כי יש שמה שריטות,

אז שאני אגיד לה להדחיק? דבר כזה משאיר שריטות תמיד,

היא לא דף חלק לכן אם היא רוצה להתחתן נורמלי היא צריכה לטפל בעצמה

כי אם לא השריטה הולכת איתה לחיי הנישואין ולא משנה כמה הבחור יהיה מדהים

יהיה לה קשה מאוד! ולא אני לא פראנואידית או מכניסה שריטות,

הבחורה כותבת שהיא מדחיקה דבר רע שקרה לא מדחיקים אותו מתמודדים איתו!!

הזכרון לא נעלם והגוף זוכר את הפגיעות שלו! לא המצאתי את זה,

זה דבר ידוע שגם שמעתי ממטפלות,ושמעתי מנפגעות אונס על הטראומה שלהם ממגע

לנקוט בגישה של הכל בסדר זה מסוכן! זה מתפוצץ חזק בפרצוף אחר כך.

אז אני לא מכניסה לה שטויות, אולי היא לא תגיב בטראומה למגע

אבל יש שמה איזה משהו שנשרט ונשבר ואני לא צריכה להיות מומחית בשביל לקבוע את זה.

ומאוד הגיוני שברגע שבחור יגע בה, ולא משנה מי הוא ומה הקשר וכמה היא אוהבת אותו הכי בעולם, יש המון סבירות שהיא תיזכר בסבא שלה.

ולא תהנה מהמגע.

ולעניין, אני חושבת שאת חייבת לספר את זה לבחור. ל-פ-נ-י  החתונה. שהקשר מתקדם ומתקדם לקראת שלב החתונה. שאת מרגישה שאת מסוגלת לספר לו על דברים איישים....

ל-א  אחרי החתונה. זה עוול לעצמך ולא הוגן כלפי הבחור.

אני חושבת שרוב הבחורים הנורמליים זה לא ישפיע עליהם כזה דבר בהחלטה אם להמשיך את הקשר לכיוון רציני או לא.

בדבר אחד אולי זה ישפיע עליהם- בהערכה שלהם כלפייך... היא בטוח תעלה... כי לראות בנאדם שחווה כזה דבר והוא צמח מזה ונהיה בנאדם טוב ולא נשבר והגיע לתהומות בנפש-זה מדהים ומעורר הערכה והתפעלות..

ככה עם טיפול היא יכולה להתקדם ולנצח את הדבר

אני באישי אם בא לך (לשואלת)

ברמה כזו או אחרת (גם בנות- וכן- גם בנים)

חשוב לטפל בזה

גם אם מצליחים לדחוף את כל השדים לבור עמוק- ולטרוק את המכסה- עדיין יש מכסה טרוק באישיות שלך....

טיפול- זה לא רבנית או מדריכה- זה אנשי מקצוע!

זה חשוב- גם למי שלא נראה לו... "מה ? אני? לפסיכולוגית?" את- כן כן. לטובתך

מתי לספר?

בשלב שבו יש מספיק אמון ופתיחות- לגלות סודות. ולדעת שהם יהיו עוד חלק בגילוי וקבלה של הנפלאה שאת- לא אבן בוחן על משו.

חשוב שתשנני- את לא אשמה. בכלום. משום צד של האירועים. מה שאת יודעת ומסוגלת היום- לא היית בגיל 9. הלא כן?

לי ברור שהייתי מספרת. וזה גם מה שאני עשיתי בפועל, בשני הקשרים המשמעותיים היחידים שהיו לי. אחד די נרתע, ועם השני התחתנתי

אני מאוד מבינה את הצורך לספר את זה- כאילו, אם מישהו מכיר אותך, שיכיר אותך לגמרי, כולל הכל. כולל זה.

(וגם ההיבט של להיות ישרה וגלויה עם בן הזוג).

את הפגיעות שלי עברתי בגיל צעיר ומבוגר יותר ממך (שתיים בהפרש של עשר שנים). מלבד קשיים אחרים שהן יצרו אצלי, הן השתלבו ממש יפה עם הקושי שלי במגע. בלי קשר אליהן, עברתי טיפול, ובסוף הגענו גם אליהן...

הטיפול, עבורי, היה מצוין. בהחלט לא קל, אבל קיבלתי ממנו הרבה. המון. לכן הייתי ממליצה לך גם, כמו שעשו רבים כאן, אבל אסייג ואומר שתלכי רק אם זה נכון עבורך. ממה שכתבת- מתחושת האשמה שנראית חבויה שם (אם הבנתי נכון)- הייתי ממליצה לך על זה. עד כאן. לא רוצה ללחוץ יותר מדי, אם זה לא נכון (אבל אם תרצי עוד המלצות וסיבות ללכת לטיפול, אני כאן).

וכמו שכתבו לך כאן- כדאי לספר מהשלב שהקשר כבר נהיה רציני יותר. לדעתי, הרבה יותר נכון לעשות את זה לפני שהקשר נהיה רציני מדי ובכיוון ברור של חתונה (מבחינת הגינות כלפי הבחור). כך הייתי גם רוצה שינהגו כלפיי, אם זה היה הפוך.

הרבה הצלחה, ואני כאן גם באישי אם תרצי.

כי זה ישר ירתיע את הבחור, עוד לפני שהוא מכיר אותך, לפני שהוא יודע איך זה משפיע עליך ואיך את מתמודדת עם זה..

אני  מניחה שנכון לספר כשהקשר הופך לקשר פתוח,רציני ומעמיק.. כשאת תרגישי בנוח "לחשוף" בפניו את הסיפור שלך, ושתרגישי שהוא מוכן לקבל את זה.
ואני גם חושבת שכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע..
בהצלחה ורק טוב.

ביחד. שתינו. והיא היתה בת 5!!!!

אני לא יודעת אם היא זוכרת.

לגבי מתי לספר- הבנתי. חשוב לחכות עם זה.

ולגבי טיפול... אני לא יודעת.  מוזר לבוא לטיפול ולומר: עברתי כך וכך, זה לא מפריע לי לתפקוד הימיומי, הכל בסדר, ב"ה.

ולגבי מה שהבנות אמרו למעלה- אין לי בעיה של מגע, למרות מה שעברתי. אני אדם חם, אוהב לחבק ולקבל חיבוקים ולא נרתע ממגע אקראי.

וונדי שלום!

נרשמתי לאתר במיוחד בשביל לענות לך.

ראשית אקדים ואומר שאני פסיכולוגית מתמחה..... 

לא שזה אומר שכל מה שאומר זה "קודש", אבל בהחלט אני לא אומרת לך את הדברים סתם מהבטן.

נתקלתי במקרים של בנות ובנים שעברו דברים דומים ואף בדרגת חומרה קלה בהרבה, וההמלצה תמיד תמיד היא להתייחס לכך בכובד ראש ולבצע התערבות טיפולית כלשהי (לעיתים קצרה וממוקדת ולעיתים ממושכת).

את כותבת שיש לך יכולת הדחקה טובה.

הדחקה זה מנגנון הגנה טבעי שה' טבע באדם... 

ממה הוא מגן?   בעיקר מחרדות.

חרדות ש"מאיימות" לפרוץ החוצה ולנהל אותנו בכל מיני דרכים.

לרוב, המנגנונים שלנו "עושים את העבודה" אבל האנרגיה שהם דורשים מאיתנו בשביל להפעיל אותם כל הזמן היא רבה (וחבל עליה, יש דברים אחרים שעדיף להשקיע בהם) וכן בעיתות לחץ או עומס רגשי הם עלולים להחלש.

 למה אני כותבת לך את זה?

כי מהמעט שכתבת בפורום נראה לי שיש אצלך חרדה שקשורה במה שעברת ושההדחקה אצלך לא באמת משרתת אותך. (גם אם זה יותר נעים לחשוב אחרת....)

תראי, עצם זה שאת מדברת על הדחקה מלמד שזה לא באמת מודחק, זה חי ונמצא. את אמנם מנסה להדחיק אבל זה לא מספיק מצליח.  (כשמשהו מודחק המודעות כלפיו היא כמעט אפסית ואצלך נראה שיש יותר מודעות מכך).

עצם זה שאת מעלה שאלה כזו לפורום מעיד על מודעות ועל כך שמשהו לא מרגיש לך מספיק בנוח עם מה שעברת (בשפה המקצועית נקרא לזה חרדה).

עצם זה שלא שיתפת מעולם (לפחות 12 שנה...) מישהו (אפילו לא חברה קרובה/אמא/ אחות/בת דודה/מורה) במה שקרה לך גם כן מעיד על כך שהחוויה הזו מאיימת עלייך מאד. עד כדי כך שאת לא מסוגלת להוציא אותה החוצה גם בסביב בטוחה, נוחה ואוהבת.  ובנוסף תחושת האשמה (אפילו אם היא רק בקמצוץ) היא סמן שמדליק נורה אדומה. 

 (אגב את כותב על עניין המגע והחום שאת לא נרתעת ממנו ואף אוהבת, זה לפעמים עובד בדיוק להפך, צורך גדול יותר בחום ומגע בעקבות אירועים מסוג זה)

ועכשיו לעניין הדייטים... קשר עם בחור גם אם הוא מתקדם, זה לא המקום לעבד אירועים כאלה בפעם הראשונה.

נכון שבן זוג אמור להיות משענת ודמות מכילה ותומכת וכו' וכו', אבל לא לדברים כאלה (שאיפה שהוא קשורים בדבר הכי עדין שבינו לבינה) ובשלבים מוקדמים של קשר. (אי אפשר לדעת מה הוא יבין ואיך, אי אפשר לדעת מה יעלה אצלך כשתספרי את זה ומה זה ישדר לו ואי אפשר לדעת מה בסוף יהיו ההשלכות של זה). 

אני יכולה להבין את האי נעימות שלך כביכול מללכת לפגישה עם איש מקצוע. זה משהו מוזר למי שלא מכיר את העולם הזה, אבל אני אומרת לך שיש לך בלי ספק סיבה קונקרטית וברורה שבגללה את באה. וכל איש מקצוע רציני יבין בדיוק את הצורך והחשיבות של הבירור הזה שאת רוצה לעשות עם עצמך. ובייחוד בגלל השלב שאת נמצאת בו בחיים. 

אני חושבת שגם אם כל מה שיהיה בייעוץ הזה הוא לשמוע שהכל בסדר איתך, לתת פרופורציות נכונות למה שעברת ולקבל הדרכה על איך לדבר על זה- זה שווה.  אם תוך כדי הסיפור יעלו זכרונות, רגשות ושיחזור של מה שעברת- אז ברור מעל לכל ספק שהדבר מתבקש. 

תדעי שזו מתנה חשובה ומשמעותית שאת יכולה להעניק לעצמך ולזוגיות שלך לעתיד.

ובאמת באמת שאין לך מה להפסיד חוץ מקצת כסף.

את יכולה לפנות אליי באופן אישי אם יש לך עוד שאלות או שאת רוצה שנחשוב ביחד למי הכי מתאים לך לפנות.

(אגב יש כאן עוד כמה אנשים שכתבו דברים דומים, לדוג' אלעד)

בהצלחה רבה מתוקה

ושהקב"ה יכוון אותך לעשות את הדבר שהכי נכון בשבילך.

ברוכה הבאה לפורום

(תעדכני כרטיס אישי, אולי תחליפי שם למשו עברי? אצל admin ׂ, |כוס קפה| )

ב"ה

שכל מי שהגיב חוץ ממך חושב שחשוב שהיא תלך לטיפול.

ורק אתה לועג לרעיון?

אולי זה בגלל שכל מי שהגיב - הגיב כי הוא היה בסרט הזה ולכן הוא מבין

ואתה- רק חי בסטיגמות?

עדיאל ידידי- סליחה על התקיפות

אבל נראה לי שאתה ממש שוגה בגישה.

ויש מקומות ויש אנשים שבגלל תגובות כמו שלך סוחבים עליהם צרות שהיו יכולים לפתור בקלות

תעשה חושבים

אליסף

אין לי בעיה אם מישהו חושב שהוא צריך ללכת לטיפול שילך. להיפך!!

הבעיה מתחילה שבחורה שואלת על לספר לבחור ואומרים לה שבלי טיפול היא לט יכולה להתחתן

לפסיכולוג..

אני לא לועגת לרעיון אני רק חושבת שלפעמים אפשר להצליח להתגבר בלי עזרה של אדם זר, אולי בעזרת חברות ובטוח בעזרת הרבה רצון עצמי..

אני לא חיה בסטיגמות אני חיה את זה יום יום.

אתה לא יכול להגיד לאדם שהוא שונה בגישה בגלל שאתה לא מסכים איתו.

בקיצור-

לפעמים אם טוב לבן אדם לא ללכת לפסיכולוג והוא בעל רצון חזק להצליח הוא יצליח.

מנסיוני האישי..

וגם-

אדם שלא רוצה ללכת לפסיכולוג לפעמים עצם ההליכה עלול רק לדרדר רת מצבו- גם מנסיון.

לא בגלל שאולי נותרו צלקות אלא על מנת שתוכלי לספר לעצמך את כל הסיפור באוירה פתוחה ומקבלת לפני שאת יוצאת עם זה לאנשים אחרים ובוודאי לפני שאת מדברת על כך עם בעלך לעתיד.

זה פשוט יעזור לך לארגן את המחשבות בצורה נכונה וטובה.

איך הסיפור הזה נפסק?

אף אחד לא מצפה מבת תשע להתנגד לניצול מיני (ועוד בידי הסבא שלה). ובכל זאת - מכיוון שלא שיתפת איש - לא היה אף גורם שהיה יכול לעצור את זה.

(כמדומני שפה מסתתר משהו)

לא קל במיוחד, אבל גם לא צריך להיבהל ולהילחץ.

אני מכיר כמה וכמה אנשים בעולם שמספיק רגישים כדי להתייחס יפה לסיפור כזה שיסופר להם, וגם לדעת להתמודד עם ה"שריטות" שנותרו לך ממנו.

לא אמור להרתיע, אבל לענ"ד נכון לספר בשלב מתקדם, גם ובעיקר כדי שאם יבואו שריטות, תהיה נקודת התחלה להבין מה קורה ולמה זה קורה.

בהצלחה!

משה, מנהל ראשי פה

(גם בגלל זה, וגם בגלל הסטוריית חיים - מכיר כמה וכמה וכמה מקרים מסוג זה שהסתיימו בחתונה ובמשפחה מאושרת, גם אם בחלקם נדרשה עבודה קשה)

לדעתי, צריך לספר כשזה שלב

שאת מרגישה בנוח לספר לו,

לא מתוך הרגשת מחוייבות( ברור שחייבים מתישהו לפני החתונה-

הכוונה שלהיות כנה עם עצמך מתי זה מתאים לך לספר, מבחינת התקדמות הקשר,

הכימיה ביניכם)

ו- לא להיבהל מהתגובות כאן,

(פסיכולוג, טיניניי)

יש פה נטייה לכתוב את כ-ל מה שחושבים בקשר לעניינים ששואולים, גם אם לא נשאלו

זה רק מרצון טוב:d

שבוע טוב!

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?