לצערנו מקרים כאלה ודומים כבר לא כ"כ נדירים כמו שהיינו רוצים לחשוב שהם...

חשוב להדגיש שהקורבן לא אשם! אין בן / בת אדם היום שאין להם "סיפור" כזה או אחר...

החוכמה היא לדעת לחיות ולטפל במקרה, כמו בכל פגיעה נפשית או פיזית יש "צלקות" בנפש,

לא כל אדם מסוגל (או מעוניין להיות מסוגל) להכיל "צלקות" כאלה ואחרות, כגון נכות, שיתוק וכד' ל"ע ח"ו.

שאלת מתי לספר ומה היינו מגיבים,

אין "רגע" נכון, זה לא שבדייט שלישי מספרים ככה וככה, ברביעי על זה וחמישי...

זה תהליך שצריך הרבה רגישות בשבילו, אני לא אומר ח"ו לא לספר! אבל זה מאוד מאוד תלוי ברמת הקשר...

כנ"ל לגבי התגובות של הגולשים כאן, זה תלוי ביכולת של כל אחד להכיל...

לענ"ד,

אם הבחורה עברה מהלך חיובי שבעקבותי היא שלמה עם עצמה, עם הגוף שלה ועם הקמת משפחה, אין שום בעיה!!

החלק שחשוב בעיני הוא לא "מה היה" אלא מה נעשה בנידון? היה טיפול? משהו זז? או שהכל שמור בבטן...

לפי מה שכבתב שאפילו המשפחה לא יודעת זה לא נשמע שהיה טיפול... אולי כדי לשתף חברה טובה?

ב"ה הייתי מקבל את זהזה לא באשמתך מה שהוא עשה לך! איך שבנים אחרים היו מגיבים אני לא יודע! 

אין לי בעיה כיום בגלל מה שעברתי.

אני אוהבת את עצמי,

את הגוף שלי,

ואין לי רתיעה מבנים.

העניין לא טופל מעולם, כי יש לי מערכת הדחקה מטורפת. חוויות שליליות נדחקות ולא מפריעות לי.

אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי.

וחשוב לי שהבחור ידע. שלא יבהל אח"כ- כי זה ברור שאספר לו. ויש לי מספר דברים שהם חלק ממני ומההסטוריה האישית שלי, שחשוב לי שידע, וזה חלק מהעניין.

כדאי לך לשתף פעם ראשונה איש/אשת מקצוע בעניין זה, לפני שאת משתפת את הבחור,

כדי לעשות את החשיפה לסיפור בתהליך מודע.

מה שקורה הרבה פעמים שמתחילים לספר הכל צף בצורה לא מסודרת, ולעיתים לא בריאה לזמן הקשר, ואז זה באמת יכול להביא לחששות. 

וגם נראה לי זה יעשה לך טוב ברגשות אשם - 'וזה אוכל אותי'..

זה מה שקורה לכל הנפגעות מינית..

הן מצטערות :

א. שהן אשמות ש...

ב. שקלטו מה עובר ולא הגיבו בצורה אחרת/בצורה הנכונה להגיב..

זה לא נכון להתאבל על זה  או לחשוב ככה..

אם רק היית יודעת פסיכולוגית כמה שלא באמת יכולת למנוע את זה..

מאלפי סיבות..

א. הוא היה סבא שלך ב.היית רק בת 9 

וזה לא יעזור לך כלום.. אולי יכולת שיכלית עוד הייתה לך אבל ריגשית ופיזית..

לא מספיק בשביל להתנגד לדבר הזה זה כמעט ברור!

בכל מצב! ב"ה שהקב"ה נתן לנו גם מנגנונים טובים של שיכחה ודחיקה..

דעתי האישית בעיניין הדייטים- על תפלי עליו כבר בדייט ראשון עם המידע ספרי את זה באיזה שהי הזדמנות..

אם לא תעשי מזה עיניין למה שהוא יעשה מזה עיניין? (בכל זאת לא היה אונס..)

אבל עכשיו אולי רק כדי לפרוק ספרי לאיזה חברה..

ב"הצלחה רבה נשמה..

ובשורות טובות בקרוב

כאמור לא היה אונס ממש, אז אני אוכל להתחתן עם כהן???

בהנחה שאין בעיה אחרת, את ככל בחורה יהודיה.
 
אין לראות בתשובה שלי תחליף לשאלת רב!!!!

שאלה קשה..ברור שצריך לספר אבל לא כ"כ ברור בדיוק מתי - זה תלוי בך ובו

כדאי לחכות 2-3 דייטים לפני שאת פורקת הכל, וקחי בחשבון שאולי זה ירתיע אותו.

אני חושב שהייתי מסוגל להכיל משהו כזה.

חשוב מאוד ללכת לטיפול...אמרת שאת טובה בהדחקות...אז את הכל את מדחיקה בצורה טובה - אבל במוקדם או במאוחר הכל יתחיל לצוף ואז יהיה...לא פשוט

לכן - עדיף להקדים תרופה למכה וללכת לדבר עם איש מקצוע לפני שהכל יצוף לך.

אם את מחפשת איש מקצוע מתאים שמעתי על מישהי אלופה.

מקסימום היא תגלה שהיא בסדר...

עדייף ללכת על בטוח במקרים כאלה...

רק סייג קטן.. כתבת:

"אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית)"

אני חושבת שלא מורה ולא רבנית או רב גדול ככל שהוא יהיה -הם לא נקראים מישהו מיקצועי

אם יש בעיה נפשית הולכים לפסיכולוג.. כל אחד והתחום שלו..

כמו שלבעיה גופנית הולכים לרופא ואין על זה עוררין כך גם נפשית..

זו דעתי..

ב"הצלחה

אבל בפועל אם חוששים ללכת לפסיכולוג עדיף בתור התחלה ללכת לרבנית/מישהי חכמה שלא מוסמכת ואולי היא בחכמתה תעזור להמשיך הלאה, אבל אני מקבלת ב100% את ההסתייגות (ד"א גם אני הייתי ביעוץ מקצועי בקשר מסויים שהיה לי, (לא בגלל הטרדה אמנם) וזה עזר לי מאוד! זה יכול לעזור אפילו אם הכל בסדר בזה שעכשיו אפשר להיות רגוע שגם איש מקצוע אמר שהכל בסדר... ואין צורך להרחיב שזה עוזר גם כשלא הכל בסדר...)

אם זה במודעות שלך?

לא. זה לא נקרא הדחקה.

רובנו רוצים להדחיק דברים. מתפללים לשיכחה שתבוא ותשכיח כמה דברים עצובים שכל אחד חווה בחייו, אבל המודע גדול.

ולא, יקירה, מה שאת עוברת זה ממש לא הדחקה.

את לא חושבת על זה כל יום. זה אולי לא מטריד אותך.. אבל זה לא הדחקה.

הדחקה זה מצב פסיכולוגי שהגוף ממש שוכח מה שקרה. שצריך לגרד את הזיכרון כדי לזכור מה היה. זה לא המצב אצלך.

וגם מכיוון שזה כיום לא משהו ביג דיל שמפריע לך בחיי היומיום לא צריך להציג את זה כבעיה שקיימת אלא משהו שהיה וחלף..

בהצלחה נשמה!!!!

ובעז"ה שתספרי לו בקרוב

נראה לי שדי ברור שצריך לספר פרט כזה מתישהוא, אבל לפי דעתי ממש לא בהתחלה. ולא בגלל עניין ה"להגיד או לא", אלא בגלל שמדובר בדבר אישי ואינטימי, וחשיפה כזו צריכה להיות בשלב מתקדם של קשר.

אבל יש לי שאלה- כתבת "אך חשוב לי לשתף כבר מישהו בעניין", את רוצה לספר כדי לספר ולפרוק או כדי שהבחור ידע?

בהצלחה יקרה.

ברור שדבר כזה כן קצת מרתיע ומעלה חששות. אבל אני חושב שבסופו של דבר אני הייתי ממשיך (במיוחד שאת אומרת שהכל בסדר (ב"ה)).

לגבי מתי להגיד. אני מקווה שברור לך שלא להגיד בדייט ראשון שני, גם אם חשוב לך שהוא ידע בתחילת הקשר. מהסיבה הפשוטה שכל עוד אין בניכם קשר רציני אז א. יש סיכוי טוב שהוא יבהל ולא ירצה להמשיך. וב. יש סיכוי שלא תמשיכו בכלל (בלי קשר למקרה) ויצא שפרקת את הלב בדבר כ"כ אישי עם בנאדם זר.

כתבת "אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי."

אני ממש לא מסכים! את היית בת 9 לעזאזל! גם אם הבנת במידה מסויימת מה הוא עושה זה לא מסיר ממנו את האחריות! למה שתגידי לא לסבא שלך? זה לא משהו טבעי שסבא ירצה לפגוע בנכדה שלו, אין שום סיבה שילדה בת 9 (ולא משנה אם היא הבינה) תגיד לסבא שלה לא לשום דבר, זה פשוט לא טבעי.

בהצלחה!

משהו קטן,

הדחקה זה לא פיתרון! דברים שאנחנו מדחיקים בסופו של דבר יצוצו (מנסיון אישי), והם יכולים לצאת בצורה מאד גרועה.

מכיוון שנשמע שהנושא מעיק עליך, רצוי מאד וראוי שדברי על כך עם מישהו מוסמך, עובדי רווחה, פסיכולוגים וכו'. דייט עם מישהו הוא בהחלט לא ההזדמנות הנכונה לפרוק מטען מסוג זה.

את הפניה ליעוץ כזה הייתי מציע לך לעשות לאחר שיחה עם אדם שאת סומכת עליו.

את צריכה עוד עבודה רבה על עצמך עד שתוכלי לגעת בעניין בצורה בוגרת בשיחה עם בחור. בשלב שבו את נמצאת אני מציע לך בשום פנים ואופן לא לעשות זאת

בהחלט סביר כי לאחר שתקבלי יעוץ מתאים תרצי ותוכלי לעשות זאת אך עוד חזון למועד.

אחרי חוויה טראומתית קשה הגוף מגיב בהתאם

ונכנס למין מצב השרדותי!

את צריכה לבדוק על עצמך אם את באמת בסדר

מבחינה פסיכולוגית (אני מקווה שאני מדייקת)

כשגוף עובר טראומה הוא זוכר מה נעשה לו,

לכן הוא לא יכול שיגעו בו באותם איברים שפגעו בהם

הוא צורח הוא לא יכול לקבל את המגע הוא מתכווץ לתוך עצמו

אז כל עוד את לא מטפלת בזה לא תוכלי להתחתן

ובטח שלא לתת לבן זוג שלך לגעת בך

מה שעברת לא נעלם, הוא נמצא על הלב ועל הגוף שלך

תבדקי טוב טוב אם הכאב טופל!!

אין דבר כזה הדחקה,אני במשך רוב חיי לא יכולתי שיגעו בי פיזית,

לפעמים הייתי צורחת על חברות שהיו שמות לי יד על הכתפיים

יש איברים שהייתי מתקפלת פיזית אם היו נוגעים לי בהם,

גם אם זה חברה הכי טובה, אבל הייתי בסדר בשאר הדברים

ותפקדתי רגיל ואף אחד לא אמר לי שאני כל כך סגורה פיזית.

לקח לי המון זמן להבין שיש לי בעיה והבעיה הזאת נובעת

מדברים קשים שעברתי בילדות

(לא פגיעה פיזית אבל משהו כואב לא פחות)

ישבו עליי שנים שאני אלך לטיפול,ואני חשבתי שאני יכולה

להתמודד לבד ואני יכולה להדחיק ובסוף הלכתי למטפלת,

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי!

כי היא הצליחה להרפות לי את הכאב.

אם תמשיכי להדחיק את לא תדעי מאיפה לאכול את זה,

זה נורא כואב וזוועתי כשזה מתפוצץ עלייך

זה יכול להכניס אותך למקומות מפחידים.

אצל כל אחד המנגנונים עובדים באופן שונה

לפעמים אנחנו מכניסים לראש שלנו או של אחרים שריטות שלא קיימות שם

אמרתי שהיא לא יכולה באמת לעשות דבר כזה עד הסוף כי יש שמה שריטות,

אז שאני אגיד לה להדחיק? דבר כזה משאיר שריטות תמיד,

היא לא דף חלק לכן אם היא רוצה להתחתן נורמלי היא צריכה לטפל בעצמה

כי אם לא השריטה הולכת איתה לחיי הנישואין ולא משנה כמה הבחור יהיה מדהים

יהיה לה קשה מאוד! ולא אני לא פראנואידית או מכניסה שריטות,

הבחורה כותבת שהיא מדחיקה דבר רע שקרה לא מדחיקים אותו מתמודדים איתו!!

הזכרון לא נעלם והגוף זוכר את הפגיעות שלו! לא המצאתי את זה,

זה דבר ידוע שגם שמעתי ממטפלות,ושמעתי מנפגעות אונס על הטראומה שלהם ממגע

לנקוט בגישה של הכל בסדר זה מסוכן! זה מתפוצץ חזק בפרצוף אחר כך.

אז אני לא מכניסה לה שטויות, אולי היא לא תגיב בטראומה למגע

אבל יש שמה איזה משהו שנשרט ונשבר ואני לא צריכה להיות מומחית בשביל לקבוע את זה.

ומאוד הגיוני שברגע שבחור יגע בה, ולא משנה מי הוא ומה הקשר וכמה היא אוהבת אותו הכי בעולם, יש המון סבירות שהיא תיזכר בסבא שלה.

ולא תהנה מהמגע.

ולעניין, אני חושבת שאת חייבת לספר את זה לבחור. ל-פ-נ-י  החתונה. שהקשר מתקדם ומתקדם לקראת שלב החתונה. שאת מרגישה שאת מסוגלת לספר לו על דברים איישים....

ל-א  אחרי החתונה. זה עוול לעצמך ולא הוגן כלפי הבחור.

אני חושבת שרוב הבחורים הנורמליים זה לא ישפיע עליהם כזה דבר בהחלטה אם להמשיך את הקשר לכיוון רציני או לא.

בדבר אחד אולי זה ישפיע עליהם- בהערכה שלהם כלפייך... היא בטוח תעלה... כי לראות בנאדם שחווה כזה דבר והוא צמח מזה ונהיה בנאדם טוב ולא נשבר והגיע לתהומות בנפש-זה מדהים ומעורר הערכה והתפעלות..

ככה עם טיפול היא יכולה להתקדם ולנצח את הדבר

אני באישי אם בא לך (לשואלת)

ברמה כזו או אחרת (גם בנות- וכן- גם בנים)

חשוב לטפל בזה

גם אם מצליחים לדחוף את כל השדים לבור עמוק- ולטרוק את המכסה- עדיין יש מכסה טרוק באישיות שלך....

טיפול- זה לא רבנית או מדריכה- זה אנשי מקצוע!

זה חשוב- גם למי שלא נראה לו... "מה ? אני? לפסיכולוגית?" את- כן כן. לטובתך

מתי לספר?

בשלב שבו יש מספיק אמון ופתיחות- לגלות סודות. ולדעת שהם יהיו עוד חלק בגילוי וקבלה של הנפלאה שאת- לא אבן בוחן על משו.

חשוב שתשנני- את לא אשמה. בכלום. משום צד של האירועים. מה שאת יודעת ומסוגלת היום- לא היית בגיל 9. הלא כן?

לי ברור שהייתי מספרת. וזה גם מה שאני עשיתי בפועל, בשני הקשרים המשמעותיים היחידים שהיו לי. אחד די נרתע, ועם השני התחתנתי

אני מאוד מבינה את הצורך לספר את זה- כאילו, אם מישהו מכיר אותך, שיכיר אותך לגמרי, כולל הכל. כולל זה.

(וגם ההיבט של להיות ישרה וגלויה עם בן הזוג).

את הפגיעות שלי עברתי בגיל צעיר ומבוגר יותר ממך (שתיים בהפרש של עשר שנים). מלבד קשיים אחרים שהן יצרו אצלי, הן השתלבו ממש יפה עם הקושי שלי במגע. בלי קשר אליהן, עברתי טיפול, ובסוף הגענו גם אליהן...

הטיפול, עבורי, היה מצוין. בהחלט לא קל, אבל קיבלתי ממנו הרבה. המון. לכן הייתי ממליצה לך גם, כמו שעשו רבים כאן, אבל אסייג ואומר שתלכי רק אם זה נכון עבורך. ממה שכתבת- מתחושת האשמה שנראית חבויה שם (אם הבנתי נכון)- הייתי ממליצה לך על זה. עד כאן. לא רוצה ללחוץ יותר מדי, אם זה לא נכון (אבל אם תרצי עוד המלצות וסיבות ללכת לטיפול, אני כאן).

וכמו שכתבו לך כאן- כדאי לספר מהשלב שהקשר כבר נהיה רציני יותר. לדעתי, הרבה יותר נכון לעשות את זה לפני שהקשר נהיה רציני מדי ובכיוון ברור של חתונה (מבחינת הגינות כלפי הבחור). כך הייתי גם רוצה שינהגו כלפיי, אם זה היה הפוך.

הרבה הצלחה, ואני כאן גם באישי אם תרצי.

כי זה ישר ירתיע את הבחור, עוד לפני שהוא מכיר אותך, לפני שהוא יודע איך זה משפיע עליך ואיך את מתמודדת עם זה..

אני  מניחה שנכון לספר כשהקשר הופך לקשר פתוח,רציני ומעמיק.. כשאת תרגישי בנוח "לחשוף" בפניו את הסיפור שלך, ושתרגישי שהוא מוכן לקבל את זה.
ואני גם חושבת שכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע..
בהצלחה ורק טוב.

ביחד. שתינו. והיא היתה בת 5!!!!

אני לא יודעת אם היא זוכרת.

לגבי מתי לספר- הבנתי. חשוב לחכות עם זה.

ולגבי טיפול... אני לא יודעת.  מוזר לבוא לטיפול ולומר: עברתי כך וכך, זה לא מפריע לי לתפקוד הימיומי, הכל בסדר, ב"ה.

ולגבי מה שהבנות אמרו למעלה- אין לי בעיה של מגע, למרות מה שעברתי. אני אדם חם, אוהב לחבק ולקבל חיבוקים ולא נרתע ממגע אקראי.

וונדי שלום!

נרשמתי לאתר במיוחד בשביל לענות לך.

ראשית אקדים ואומר שאני פסיכולוגית מתמחה..... 

לא שזה אומר שכל מה שאומר זה "קודש", אבל בהחלט אני לא אומרת לך את הדברים סתם מהבטן.

נתקלתי במקרים של בנות ובנים שעברו דברים דומים ואף בדרגת חומרה קלה בהרבה, וההמלצה תמיד תמיד היא להתייחס לכך בכובד ראש ולבצע התערבות טיפולית כלשהי (לעיתים קצרה וממוקדת ולעיתים ממושכת).

את כותבת שיש לך יכולת הדחקה טובה.

הדחקה זה מנגנון הגנה טבעי שה' טבע באדם... 

ממה הוא מגן?   בעיקר מחרדות.

חרדות ש"מאיימות" לפרוץ החוצה ולנהל אותנו בכל מיני דרכים.

לרוב, המנגנונים שלנו "עושים את העבודה" אבל האנרגיה שהם דורשים מאיתנו בשביל להפעיל אותם כל הזמן היא רבה (וחבל עליה, יש דברים אחרים שעדיף להשקיע בהם) וכן בעיתות לחץ או עומס רגשי הם עלולים להחלש.

 למה אני כותבת לך את זה?

כי מהמעט שכתבת בפורום נראה לי שיש אצלך חרדה שקשורה במה שעברת ושההדחקה אצלך לא באמת משרתת אותך. (גם אם זה יותר נעים לחשוב אחרת....)

תראי, עצם זה שאת מדברת על הדחקה מלמד שזה לא באמת מודחק, זה חי ונמצא. את אמנם מנסה להדחיק אבל זה לא מספיק מצליח.  (כשמשהו מודחק המודעות כלפיו היא כמעט אפסית ואצלך נראה שיש יותר מודעות מכך).

עצם זה שאת מעלה שאלה כזו לפורום מעיד על מודעות ועל כך שמשהו לא מרגיש לך מספיק בנוח עם מה שעברת (בשפה המקצועית נקרא לזה חרדה).

עצם זה שלא שיתפת מעולם (לפחות 12 שנה...) מישהו (אפילו לא חברה קרובה/אמא/ אחות/בת דודה/מורה) במה שקרה לך גם כן מעיד על כך שהחוויה הזו מאיימת עלייך מאד. עד כדי כך שאת לא מסוגלת להוציא אותה החוצה גם בסביב בטוחה, נוחה ואוהבת.  ובנוסף תחושת האשמה (אפילו אם היא רק בקמצוץ) היא סמן שמדליק נורה אדומה. 

 (אגב את כותב על עניין המגע והחום שאת לא נרתעת ממנו ואף אוהבת, זה לפעמים עובד בדיוק להפך, צורך גדול יותר בחום ומגע בעקבות אירועים מסוג זה)

ועכשיו לעניין הדייטים... קשר עם בחור גם אם הוא מתקדם, זה לא המקום לעבד אירועים כאלה בפעם הראשונה.

נכון שבן זוג אמור להיות משענת ודמות מכילה ותומכת וכו' וכו', אבל לא לדברים כאלה (שאיפה שהוא קשורים בדבר הכי עדין שבינו לבינה) ובשלבים מוקדמים של קשר. (אי אפשר לדעת מה הוא יבין ואיך, אי אפשר לדעת מה יעלה אצלך כשתספרי את זה ומה זה ישדר לו ואי אפשר לדעת מה בסוף יהיו ההשלכות של זה). 

אני יכולה להבין את האי נעימות שלך כביכול מללכת לפגישה עם איש מקצוע. זה משהו מוזר למי שלא מכיר את העולם הזה, אבל אני אומרת לך שיש לך בלי ספק סיבה קונקרטית וברורה שבגללה את באה. וכל איש מקצוע רציני יבין בדיוק את הצורך והחשיבות של הבירור הזה שאת רוצה לעשות עם עצמך. ובייחוד בגלל השלב שאת נמצאת בו בחיים. 

אני חושבת שגם אם כל מה שיהיה בייעוץ הזה הוא לשמוע שהכל בסדר איתך, לתת פרופורציות נכונות למה שעברת ולקבל הדרכה על איך לדבר על זה- זה שווה.  אם תוך כדי הסיפור יעלו זכרונות, רגשות ושיחזור של מה שעברת- אז ברור מעל לכל ספק שהדבר מתבקש. 

תדעי שזו מתנה חשובה ומשמעותית שאת יכולה להעניק לעצמך ולזוגיות שלך לעתיד.

ובאמת באמת שאין לך מה להפסיד חוץ מקצת כסף.

את יכולה לפנות אליי באופן אישי אם יש לך עוד שאלות או שאת רוצה שנחשוב ביחד למי הכי מתאים לך לפנות.

(אגב יש כאן עוד כמה אנשים שכתבו דברים דומים, לדוג' אלעד)

בהצלחה רבה מתוקה

ושהקב"ה יכוון אותך לעשות את הדבר שהכי נכון בשבילך.

ברוכה הבאה לפורום

(תעדכני כרטיס אישי, אולי תחליפי שם למשו עברי? אצל admin ׂ, |כוס קפה| )

ב"ה

שכל מי שהגיב חוץ ממך חושב שחשוב שהיא תלך לטיפול.

ורק אתה לועג לרעיון?

אולי זה בגלל שכל מי שהגיב - הגיב כי הוא היה בסרט הזה ולכן הוא מבין

ואתה- רק חי בסטיגמות?

עדיאל ידידי- סליחה על התקיפות

אבל נראה לי שאתה ממש שוגה בגישה.

ויש מקומות ויש אנשים שבגלל תגובות כמו שלך סוחבים עליהם צרות שהיו יכולים לפתור בקלות

תעשה חושבים

אליסף

אין לי בעיה אם מישהו חושב שהוא צריך ללכת לטיפול שילך. להיפך!!

הבעיה מתחילה שבחורה שואלת על לספר לבחור ואומרים לה שבלי טיפול היא לט יכולה להתחתן

לפסיכולוג..

אני לא לועגת לרעיון אני רק חושבת שלפעמים אפשר להצליח להתגבר בלי עזרה של אדם זר, אולי בעזרת חברות ובטוח בעזרת הרבה רצון עצמי..

אני לא חיה בסטיגמות אני חיה את זה יום יום.

אתה לא יכול להגיד לאדם שהוא שונה בגישה בגלל שאתה לא מסכים איתו.

בקיצור-

לפעמים אם טוב לבן אדם לא ללכת לפסיכולוג והוא בעל רצון חזק להצליח הוא יצליח.

מנסיוני האישי..

וגם-

אדם שלא רוצה ללכת לפסיכולוג לפעמים עצם ההליכה עלול רק לדרדר רת מצבו- גם מנסיון.

לא בגלל שאולי נותרו צלקות אלא על מנת שתוכלי לספר לעצמך את כל הסיפור באוירה פתוחה ומקבלת לפני שאת יוצאת עם זה לאנשים אחרים ובוודאי לפני שאת מדברת על כך עם בעלך לעתיד.

זה פשוט יעזור לך לארגן את המחשבות בצורה נכונה וטובה.

לדעתי, צריך לספר כשזה שלב

שאת מרגישה בנוח לספר לו,

לא מתוך הרגשת מחוייבות( ברור שחייבים מתישהו לפני החתונה-

הכוונה שלהיות כנה עם עצמך מתי זה מתאים לך לספר, מבחינת התקדמות הקשר,

הכימיה ביניכם)

ו- לא להיבהל מהתגובות כאן,

(פסיכולוג, טיניניי)

יש פה נטייה לכתוב את כ-ל מה שחושבים בקשר לעניינים ששואולים, גם אם לא נשאלו

זה רק מרצון טוב:d

שבוע טוב!

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש