לצערנו מקרים כאלה ודומים כבר לא כ"כ נדירים כמו שהיינו רוצים לחשוב שהם...

חשוב להדגיש שהקורבן לא אשם! אין בן / בת אדם היום שאין להם "סיפור" כזה או אחר...

החוכמה היא לדעת לחיות ולטפל במקרה, כמו בכל פגיעה נפשית או פיזית יש "צלקות" בנפש,

לא כל אדם מסוגל (או מעוניין להיות מסוגל) להכיל "צלקות" כאלה ואחרות, כגון נכות, שיתוק וכד' ל"ע ח"ו.

שאלת מתי לספר ומה היינו מגיבים,

אין "רגע" נכון, זה לא שבדייט שלישי מספרים ככה וככה, ברביעי על זה וחמישי...

זה תהליך שצריך הרבה רגישות בשבילו, אני לא אומר ח"ו לא לספר! אבל זה מאוד מאוד תלוי ברמת הקשר...

כנ"ל לגבי התגובות של הגולשים כאן, זה תלוי ביכולת של כל אחד להכיל...

לענ"ד,

אם הבחורה עברה מהלך חיובי שבעקבותי היא שלמה עם עצמה, עם הגוף שלה ועם הקמת משפחה, אין שום בעיה!!

החלק שחשוב בעיני הוא לא "מה היה" אלא מה נעשה בנידון? היה טיפול? משהו זז? או שהכל שמור בבטן...

לפי מה שכבתב שאפילו המשפחה לא יודעת זה לא נשמע שהיה טיפול... אולי כדי לשתף חברה טובה?

ב"ה הייתי מקבל את זהזה לא באשמתך מה שהוא עשה לך! איך שבנים אחרים היו מגיבים אני לא יודע! 

אין לי בעיה כיום בגלל מה שעברתי.

אני אוהבת את עצמי,

את הגוף שלי,

ואין לי רתיעה מבנים.

העניין לא טופל מעולם, כי יש לי מערכת הדחקה מטורפת. חוויות שליליות נדחקות ולא מפריעות לי.

אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי.

וחשוב לי שהבחור ידע. שלא יבהל אח"כ- כי זה ברור שאספר לו. ויש לי מספר דברים שהם חלק ממני ומההסטוריה האישית שלי, שחשוב לי שידע, וזה חלק מהעניין.

כדאי לך לשתף פעם ראשונה איש/אשת מקצוע בעניין זה, לפני שאת משתפת את הבחור,

כדי לעשות את החשיפה לסיפור בתהליך מודע.

מה שקורה הרבה פעמים שמתחילים לספר הכל צף בצורה לא מסודרת, ולעיתים לא בריאה לזמן הקשר, ואז זה באמת יכול להביא לחששות. 

וגם נראה לי זה יעשה לך טוב ברגשות אשם - 'וזה אוכל אותי'..

זה מה שקורה לכל הנפגעות מינית..

הן מצטערות :

א. שהן אשמות ש...

ב. שקלטו מה עובר ולא הגיבו בצורה אחרת/בצורה הנכונה להגיב..

זה לא נכון להתאבל על זה  או לחשוב ככה..

אם רק היית יודעת פסיכולוגית כמה שלא באמת יכולת למנוע את זה..

מאלפי סיבות..

א. הוא היה סבא שלך ב.היית רק בת 9 

וזה לא יעזור לך כלום.. אולי יכולת שיכלית עוד הייתה לך אבל ריגשית ופיזית..

לא מספיק בשביל להתנגד לדבר הזה זה כמעט ברור!

בכל מצב! ב"ה שהקב"ה נתן לנו גם מנגנונים טובים של שיכחה ודחיקה..

דעתי האישית בעיניין הדייטים- על תפלי עליו כבר בדייט ראשון עם המידע ספרי את זה באיזה שהי הזדמנות..

אם לא תעשי מזה עיניין למה שהוא יעשה מזה עיניין? (בכל זאת לא היה אונס..)

אבל עכשיו אולי רק כדי לפרוק ספרי לאיזה חברה..

ב"הצלחה רבה נשמה..

ובשורות טובות בקרוב

כאמור לא היה אונס ממש, אז אני אוכל להתחתן עם כהן???

בהנחה שאין בעיה אחרת, את ככל בחורה יהודיה.
 
אין לראות בתשובה שלי תחליף לשאלת רב!!!!

שאלה קשה..ברור שצריך לספר אבל לא כ"כ ברור בדיוק מתי - זה תלוי בך ובו

כדאי לחכות 2-3 דייטים לפני שאת פורקת הכל, וקחי בחשבון שאולי זה ירתיע אותו.

אני חושב שהייתי מסוגל להכיל משהו כזה.

חשוב מאוד ללכת לטיפול...אמרת שאת טובה בהדחקות...אז את הכל את מדחיקה בצורה טובה - אבל במוקדם או במאוחר הכל יתחיל לצוף ואז יהיה...לא פשוט

לכן - עדיף להקדים תרופה למכה וללכת לדבר עם איש מקצוע לפני שהכל יצוף לך.

אם את מחפשת איש מקצוע מתאים שמעתי על מישהי אלופה.

מקסימום היא תגלה שהיא בסדר...

עדייף ללכת על בטוח במקרים כאלה...

אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית) לפני שתדברי איתו על זה מכמה סיבות:

דבר ראשון הדחקה זה פיתרון זמני, זה יצוץ מתישהו ודוקא בזמנים הכי לא מתאימים.

עוד דבר זה שלא כדאי שהקשר יהיה מבוסס על התמיכה שלו בך בתחום הזה. אחרי שכבר יש קשר זה מצויין וזה תפקידו לתמוך בך, אבל אם ככה תתחילו יהיה לכם הרבה יותר קשה אח"כ לשים לב האם הקשר אמיתי.

ובכל מקרה כדאי לך לדבר עם מישהי. זה יעשה לך רק טוב!

זה גם יכול לשחרר אותך מלחצים לא נכונים כמו למשל זה שאולי אסור לך להתחתן עם כהן (לפי מה שסיפרת לא נראה לי שאמורה להיות בעיה!) או מהמחשבה שילדה בגיל 9 מסוגלת להתנגד לסבא שלה בעניינים כאלה! את באמת לא עשית כלום!!!

(ד"א-וידאת שסבא שלך לא עושה את זה לעוד אחות שלך/בת דודה או אפילו לאח או בן דוד?)

בודאי שאחרי שיש קשר אז ברור שתתגברו על זה ביחד אבל לא כדאי שעל זה יהיה מבוסס הקשר אלא אחרי כמה פגישות כשרואים כבר שיש על מה לבנות את הקשר.

את מוזמנת לשיחה בפרטי אם מתחשק לך!

הרבה הצלחה יקירתי!

אוהבת אותך!!

רק סייג קטן.. כתבת:

"אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית)"

אני חושבת שלא מורה ולא רבנית או רב גדול ככל שהוא יהיה -הם לא נקראים מישהו מיקצועי

אם יש בעיה נפשית הולכים לפסיכולוג.. כל אחד והתחום שלו..

כמו שלבעיה גופנית הולכים לרופא ואין על זה עוררין כך גם נפשית..

זו דעתי..

ב"הצלחה

אבל בפועל אם חוששים ללכת לפסיכולוג עדיף בתור התחלה ללכת לרבנית/מישהי חכמה שלא מוסמכת ואולי היא בחכמתה תעזור להמשיך הלאה, אבל אני מקבלת ב100% את ההסתייגות (ד"א גם אני הייתי ביעוץ מקצועי בקשר מסויים שהיה לי, (לא בגלל הטרדה אמנם) וזה עזר לי מאוד! זה יכול לעזור אפילו אם הכל בסדר בזה שעכשיו אפשר להיות רגוע שגם איש מקצוע אמר שהכל בסדר... ואין צורך להרחיב שזה עוזר גם כשלא הכל בסדר...)

אם זה במודעות שלך?

לא. זה לא נקרא הדחקה.

רובנו רוצים להדחיק דברים. מתפללים לשיכחה שתבוא ותשכיח כמה דברים עצובים שכל אחד חווה בחייו, אבל המודע גדול.

ולא, יקירה, מה שאת עוברת זה ממש לא הדחקה.

את לא חושבת על זה כל יום. זה אולי לא מטריד אותך.. אבל זה לא הדחקה.

הדחקה זה מצב פסיכולוגי שהגוף ממש שוכח מה שקרה. שצריך לגרד את הזיכרון כדי לזכור מה היה. זה לא המצב אצלך.

וגם מכיוון שזה כיום לא משהו ביג דיל שמפריע לך בחיי היומיום לא צריך להציג את זה כבעיה שקיימת אלא משהו שהיה וחלף..

בהצלחה נשמה!!!!

ובעז"ה שתספרי לו בקרוב

נראה לי שדי ברור שצריך לספר פרט כזה מתישהוא, אבל לפי דעתי ממש לא בהתחלה. ולא בגלל עניין ה"להגיד או לא", אלא בגלל שמדובר בדבר אישי ואינטימי, וחשיפה כזו צריכה להיות בשלב מתקדם של קשר.

אבל יש לי שאלה- כתבת "אך חשוב לי לשתף כבר מישהו בעניין", את רוצה לספר כדי לספר ולפרוק או כדי שהבחור ידע?

בהצלחה יקרה.

ברור שדבר כזה כן קצת מרתיע ומעלה חששות. אבל אני חושב שבסופו של דבר אני הייתי ממשיך (במיוחד שאת אומרת שהכל בסדר (ב"ה)).

לגבי מתי להגיד. אני מקווה שברור לך שלא להגיד בדייט ראשון שני, גם אם חשוב לך שהוא ידע בתחילת הקשר. מהסיבה הפשוטה שכל עוד אין בניכם קשר רציני אז א. יש סיכוי טוב שהוא יבהל ולא ירצה להמשיך. וב. יש סיכוי שלא תמשיכו בכלל (בלי קשר למקרה) ויצא שפרקת את הלב בדבר כ"כ אישי עם בנאדם זר.

כתבת "אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי."

אני ממש לא מסכים! את היית בת 9 לעזאזל! גם אם הבנת במידה מסויימת מה הוא עושה זה לא מסיר ממנו את האחריות! למה שתגידי לא לסבא שלך? זה לא משהו טבעי שסבא ירצה לפגוע בנכדה שלו, אין שום סיבה שילדה בת 9 (ולא משנה אם היא הבינה) תגיד לסבא שלה לא לשום דבר, זה פשוט לא טבעי.

בהצלחה!

משהו קטן,

הדחקה זה לא פיתרון! דברים שאנחנו מדחיקים בסופו של דבר יצוצו (מנסיון אישי), והם יכולים לצאת בצורה מאד גרועה.

מכיוון שנשמע שהנושא מעיק עליך, רצוי מאד וראוי שדברי על כך עם מישהו מוסמך, עובדי רווחה, פסיכולוגים וכו'. דייט עם מישהו הוא בהחלט לא ההזדמנות הנכונה לפרוק מטען מסוג זה.

את הפניה ליעוץ כזה הייתי מציע לך לעשות לאחר שיחה עם אדם שאת סומכת עליו.

את צריכה עוד עבודה רבה על עצמך עד שתוכלי לגעת בעניין בצורה בוגרת בשיחה עם בחור. בשלב שבו את נמצאת אני מציע לך בשום פנים ואופן לא לעשות זאת

בהחלט סביר כי לאחר שתקבלי יעוץ מתאים תרצי ותוכלי לעשות זאת אך עוד חזון למועד.

אחרי חוויה טראומתית קשה הגוף מגיב בהתאם

ונכנס למין מצב השרדותי!

את צריכה לבדוק על עצמך אם את באמת בסדר

מבחינה פסיכולוגית (אני מקווה שאני מדייקת)

כשגוף עובר טראומה הוא זוכר מה נעשה לו,

לכן הוא לא יכול שיגעו בו באותם איברים שפגעו בהם

הוא צורח הוא לא יכול לקבל את המגע הוא מתכווץ לתוך עצמו

אז כל עוד את לא מטפלת בזה לא תוכלי להתחתן

ובטח שלא לתת לבן זוג שלך לגעת בך

מה שעברת לא נעלם, הוא נמצא על הלב ועל הגוף שלך

תבדקי טוב טוב אם הכאב טופל!!

אין דבר כזה הדחקה,אני במשך רוב חיי לא יכולתי שיגעו בי פיזית,

לפעמים הייתי צורחת על חברות שהיו שמות לי יד על הכתפיים

יש איברים שהייתי מתקפלת פיזית אם היו נוגעים לי בהם,

גם אם זה חברה הכי טובה, אבל הייתי בסדר בשאר הדברים

ותפקדתי רגיל ואף אחד לא אמר לי שאני כל כך סגורה פיזית.

לקח לי המון זמן להבין שיש לי בעיה והבעיה הזאת נובעת

מדברים קשים שעברתי בילדות

(לא פגיעה פיזית אבל משהו כואב לא פחות)

ישבו עליי שנים שאני אלך לטיפול,ואני חשבתי שאני יכולה

להתמודד לבד ואני יכולה להדחיק ובסוף הלכתי למטפלת,

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי!

כי היא הצליחה להרפות לי את הכאב.

אם תמשיכי להדחיק את לא תדעי מאיפה לאכול את זה,

זה נורא כואב וזוועתי כשזה מתפוצץ עלייך

זה יכול להכניס אותך למקומות מפחידים.

אצל כל אחד המנגנונים עובדים באופן שונה

לפעמים אנחנו מכניסים לראש שלנו או של אחרים שריטות שלא קיימות שם

אמרתי שהיא לא יכולה באמת לעשות דבר כזה עד הסוף כי יש שמה שריטות,

אז שאני אגיד לה להדחיק? דבר כזה משאיר שריטות תמיד,

היא לא דף חלק לכן אם היא רוצה להתחתן נורמלי היא צריכה לטפל בעצמה

כי אם לא השריטה הולכת איתה לחיי הנישואין ולא משנה כמה הבחור יהיה מדהים

יהיה לה קשה מאוד! ולא אני לא פראנואידית או מכניסה שריטות,

הבחורה כותבת שהיא מדחיקה דבר רע שקרה לא מדחיקים אותו מתמודדים איתו!!

הזכרון לא נעלם והגוף זוכר את הפגיעות שלו! לא המצאתי את זה,

זה דבר ידוע שגם שמעתי ממטפלות,ושמעתי מנפגעות אונס על הטראומה שלהם ממגע

לנקוט בגישה של הכל בסדר זה מסוכן! זה מתפוצץ חזק בפרצוף אחר כך.

אז אני לא מכניסה לה שטויות, אולי היא לא תגיב בטראומה למגע

אבל יש שמה איזה משהו שנשרט ונשבר ואני לא צריכה להיות מומחית בשביל לקבוע את זה.

ומאוד הגיוני שברגע שבחור יגע בה, ולא משנה מי הוא ומה הקשר וכמה היא אוהבת אותו הכי בעולם, יש המון סבירות שהיא תיזכר בסבא שלה.

ולא תהנה מהמגע.

ולעניין, אני חושבת שאת חייבת לספר את זה לבחור. ל-פ-נ-י  החתונה. שהקשר מתקדם ומתקדם לקראת שלב החתונה. שאת מרגישה שאת מסוגלת לספר לו על דברים איישים....

ל-א  אחרי החתונה. זה עוול לעצמך ולא הוגן כלפי הבחור.

אני חושבת שרוב הבחורים הנורמליים זה לא ישפיע עליהם כזה דבר בהחלטה אם להמשיך את הקשר לכיוון רציני או לא.

בדבר אחד אולי זה ישפיע עליהם- בהערכה שלהם כלפייך... היא בטוח תעלה... כי לראות בנאדם שחווה כזה דבר והוא צמח מזה ונהיה בנאדם טוב ולא נשבר והגיע לתהומות בנפש-זה מדהים ומעורר הערכה והתפעלות..

ככה עם טיפול היא יכולה להתקדם ולנצח את הדבר

אני באישי אם בא לך (לשואלת)

ברמה כזו או אחרת (גם בנות- וכן- גם בנים)

חשוב לטפל בזה

גם אם מצליחים לדחוף את כל השדים לבור עמוק- ולטרוק את המכסה- עדיין יש מכסה טרוק באישיות שלך....

טיפול- זה לא רבנית או מדריכה- זה אנשי מקצוע!

זה חשוב- גם למי שלא נראה לו... "מה ? אני? לפסיכולוגית?" את- כן כן. לטובתך

מתי לספר?

בשלב שבו יש מספיק אמון ופתיחות- לגלות סודות. ולדעת שהם יהיו עוד חלק בגילוי וקבלה של הנפלאה שאת- לא אבן בוחן על משו.

חשוב שתשנני- את לא אשמה. בכלום. משום צד של האירועים. מה שאת יודעת ומסוגלת היום- לא היית בגיל 9. הלא כן?

לי ברור שהייתי מספרת. וזה גם מה שאני עשיתי בפועל, בשני הקשרים המשמעותיים היחידים שהיו לי. אחד די נרתע, ועם השני התחתנתי

אני מאוד מבינה את הצורך לספר את זה- כאילו, אם מישהו מכיר אותך, שיכיר אותך לגמרי, כולל הכל. כולל זה.

(וגם ההיבט של להיות ישרה וגלויה עם בן הזוג).

את הפגיעות שלי עברתי בגיל צעיר ומבוגר יותר ממך (שתיים בהפרש של עשר שנים). מלבד קשיים אחרים שהן יצרו אצלי, הן השתלבו ממש יפה עם הקושי שלי במגע. בלי קשר אליהן, עברתי טיפול, ובסוף הגענו גם אליהן...

הטיפול, עבורי, היה מצוין. בהחלט לא קל, אבל קיבלתי ממנו הרבה. המון. לכן הייתי ממליצה לך גם, כמו שעשו רבים כאן, אבל אסייג ואומר שתלכי רק אם זה נכון עבורך. ממה שכתבת- מתחושת האשמה שנראית חבויה שם (אם הבנתי נכון)- הייתי ממליצה לך על זה. עד כאן. לא רוצה ללחוץ יותר מדי, אם זה לא נכון (אבל אם תרצי עוד המלצות וסיבות ללכת לטיפול, אני כאן).

וכמו שכתבו לך כאן- כדאי לספר מהשלב שהקשר כבר נהיה רציני יותר. לדעתי, הרבה יותר נכון לעשות את זה לפני שהקשר נהיה רציני מדי ובכיוון ברור של חתונה (מבחינת הגינות כלפי הבחור). כך הייתי גם רוצה שינהגו כלפיי, אם זה היה הפוך.

הרבה הצלחה, ואני כאן גם באישי אם תרצי.

כי זה ישר ירתיע את הבחור, עוד לפני שהוא מכיר אותך, לפני שהוא יודע איך זה משפיע עליך ואיך את מתמודדת עם זה..

אני  מניחה שנכון לספר כשהקשר הופך לקשר פתוח,רציני ומעמיק.. כשאת תרגישי בנוח "לחשוף" בפניו את הסיפור שלך, ושתרגישי שהוא מוכן לקבל את זה.
ואני גם חושבת שכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע..
בהצלחה ורק טוב.

ביחד. שתינו. והיא היתה בת 5!!!!

אני לא יודעת אם היא זוכרת.

לגבי מתי לספר- הבנתי. חשוב לחכות עם זה.

ולגבי טיפול... אני לא יודעת.  מוזר לבוא לטיפול ולומר: עברתי כך וכך, זה לא מפריע לי לתפקוד הימיומי, הכל בסדר, ב"ה.

ולגבי מה שהבנות אמרו למעלה- אין לי בעיה של מגע, למרות מה שעברתי. אני אדם חם, אוהב לחבק ולקבל חיבוקים ולא נרתע ממגע אקראי.

וונדי שלום!

נרשמתי לאתר במיוחד בשביל לענות לך.

ראשית אקדים ואומר שאני פסיכולוגית מתמחה..... 

לא שזה אומר שכל מה שאומר זה "קודש", אבל בהחלט אני לא אומרת לך את הדברים סתם מהבטן.

נתקלתי במקרים של בנות ובנים שעברו דברים דומים ואף בדרגת חומרה קלה בהרבה, וההמלצה תמיד תמיד היא להתייחס לכך בכובד ראש ולבצע התערבות טיפולית כלשהי (לעיתים קצרה וממוקדת ולעיתים ממושכת).

את כותבת שיש לך יכולת הדחקה טובה.

הדחקה זה מנגנון הגנה טבעי שה' טבע באדם... 

ממה הוא מגן?   בעיקר מחרדות.

חרדות ש"מאיימות" לפרוץ החוצה ולנהל אותנו בכל מיני דרכים.

לרוב, המנגנונים שלנו "עושים את העבודה" אבל האנרגיה שהם דורשים מאיתנו בשביל להפעיל אותם כל הזמן היא רבה (וחבל עליה, יש דברים אחרים שעדיף להשקיע בהם) וכן בעיתות לחץ או עומס רגשי הם עלולים להחלש.

 למה אני כותבת לך את זה?

כי מהמעט שכתבת בפורום נראה לי שיש אצלך חרדה שקשורה במה שעברת ושההדחקה אצלך לא באמת משרתת אותך. (גם אם זה יותר נעים לחשוב אחרת....)

תראי, עצם זה שאת מדברת על הדחקה מלמד שזה לא באמת מודחק, זה חי ונמצא. את אמנם מנסה להדחיק אבל זה לא מספיק מצליח.  (כשמשהו מודחק המודעות כלפיו היא כמעט אפסית ואצלך נראה שיש יותר מודעות מכך).

עצם זה שאת מעלה שאלה כזו לפורום מעיד על מודעות ועל כך שמשהו לא מרגיש לך מספיק בנוח עם מה שעברת (בשפה המקצועית נקרא לזה חרדה).

עצם זה שלא שיתפת מעולם (לפחות 12 שנה...) מישהו (אפילו לא חברה קרובה/אמא/ אחות/בת דודה/מורה) במה שקרה לך גם כן מעיד על כך שהחוויה הזו מאיימת עלייך מאד. עד כדי כך שאת לא מסוגלת להוציא אותה החוצה גם בסביב בטוחה, נוחה ואוהבת.  ובנוסף תחושת האשמה (אפילו אם היא רק בקמצוץ) היא סמן שמדליק נורה אדומה. 

 (אגב את כותב על עניין המגע והחום שאת לא נרתעת ממנו ואף אוהבת, זה לפעמים עובד בדיוק להפך, צורך גדול יותר בחום ומגע בעקבות אירועים מסוג זה)

ועכשיו לעניין הדייטים... קשר עם בחור גם אם הוא מתקדם, זה לא המקום לעבד אירועים כאלה בפעם הראשונה.

נכון שבן זוג אמור להיות משענת ודמות מכילה ותומכת וכו' וכו', אבל לא לדברים כאלה (שאיפה שהוא קשורים בדבר הכי עדין שבינו לבינה) ובשלבים מוקדמים של קשר. (אי אפשר לדעת מה הוא יבין ואיך, אי אפשר לדעת מה יעלה אצלך כשתספרי את זה ומה זה ישדר לו ואי אפשר לדעת מה בסוף יהיו ההשלכות של זה). 

אני יכולה להבין את האי נעימות שלך כביכול מללכת לפגישה עם איש מקצוע. זה משהו מוזר למי שלא מכיר את העולם הזה, אבל אני אומרת לך שיש לך בלי ספק סיבה קונקרטית וברורה שבגללה את באה. וכל איש מקצוע רציני יבין בדיוק את הצורך והחשיבות של הבירור הזה שאת רוצה לעשות עם עצמך. ובייחוד בגלל השלב שאת נמצאת בו בחיים. 

אני חושבת שגם אם כל מה שיהיה בייעוץ הזה הוא לשמוע שהכל בסדר איתך, לתת פרופורציות נכונות למה שעברת ולקבל הדרכה על איך לדבר על זה- זה שווה.  אם תוך כדי הסיפור יעלו זכרונות, רגשות ושיחזור של מה שעברת- אז ברור מעל לכל ספק שהדבר מתבקש. 

תדעי שזו מתנה חשובה ומשמעותית שאת יכולה להעניק לעצמך ולזוגיות שלך לעתיד.

ובאמת באמת שאין לך מה להפסיד חוץ מקצת כסף.

את יכולה לפנות אליי באופן אישי אם יש לך עוד שאלות או שאת רוצה שנחשוב ביחד למי הכי מתאים לך לפנות.

(אגב יש כאן עוד כמה אנשים שכתבו דברים דומים, לדוג' אלעד)

בהצלחה רבה מתוקה

ושהקב"ה יכוון אותך לעשות את הדבר שהכי נכון בשבילך.

ברוכה הבאה לפורום

(תעדכני כרטיס אישי, אולי תחליפי שם למשו עברי? אצל admin ׂ, |כוס קפה| )

ב"ה

שכל מי שהגיב חוץ ממך חושב שחשוב שהיא תלך לטיפול.

ורק אתה לועג לרעיון?

אולי זה בגלל שכל מי שהגיב - הגיב כי הוא היה בסרט הזה ולכן הוא מבין

ואתה- רק חי בסטיגמות?

עדיאל ידידי- סליחה על התקיפות

אבל נראה לי שאתה ממש שוגה בגישה.

ויש מקומות ויש אנשים שבגלל תגובות כמו שלך סוחבים עליהם צרות שהיו יכולים לפתור בקלות

תעשה חושבים

אליסף

אין לי בעיה אם מישהו חושב שהוא צריך ללכת לטיפול שילך. להיפך!!

הבעיה מתחילה שבחורה שואלת על לספר לבחור ואומרים לה שבלי טיפול היא לט יכולה להתחתן

לפסיכולוג..

אני לא לועגת לרעיון אני רק חושבת שלפעמים אפשר להצליח להתגבר בלי עזרה של אדם זר, אולי בעזרת חברות ובטוח בעזרת הרבה רצון עצמי..

אני לא חיה בסטיגמות אני חיה את זה יום יום.

אתה לא יכול להגיד לאדם שהוא שונה בגישה בגלל שאתה לא מסכים איתו.

בקיצור-

לפעמים אם טוב לבן אדם לא ללכת לפסיכולוג והוא בעל רצון חזק להצליח הוא יצליח.

מנסיוני האישי..

וגם-

אדם שלא רוצה ללכת לפסיכולוג לפעמים עצם ההליכה עלול רק לדרדר רת מצבו- גם מנסיון.

לא בגלל שאולי נותרו צלקות אלא על מנת שתוכלי לספר לעצמך את כל הסיפור באוירה פתוחה ומקבלת לפני שאת יוצאת עם זה לאנשים אחרים ובוודאי לפני שאת מדברת על כך עם בעלך לעתיד.

זה פשוט יעזור לך לארגן את המחשבות בצורה נכונה וטובה.

איך הסיפור הזה נפסק?

אף אחד לא מצפה מבת תשע להתנגד לניצול מיני (ועוד בידי הסבא שלה). ובכל זאת - מכיוון שלא שיתפת איש - לא היה אף גורם שהיה יכול לעצור את זה.

(כמדומני שפה מסתתר משהו)

לא קל במיוחד, אבל גם לא צריך להיבהל ולהילחץ.

אני מכיר כמה וכמה אנשים בעולם שמספיק רגישים כדי להתייחס יפה לסיפור כזה שיסופר להם, וגם לדעת להתמודד עם ה"שריטות" שנותרו לך ממנו.

לא אמור להרתיע, אבל לענ"ד נכון לספר בשלב מתקדם, גם ובעיקר כדי שאם יבואו שריטות, תהיה נקודת התחלה להבין מה קורה ולמה זה קורה.

בהצלחה!

משה, מנהל ראשי פה

(גם בגלל זה, וגם בגלל הסטוריית חיים - מכיר כמה וכמה וכמה מקרים מסוג זה שהסתיימו בחתונה ובמשפחה מאושרת, גם אם בחלקם נדרשה עבודה קשה)

לדעתי, צריך לספר כשזה שלב

שאת מרגישה בנוח לספר לו,

לא מתוך הרגשת מחוייבות( ברור שחייבים מתישהו לפני החתונה-

הכוונה שלהיות כנה עם עצמך מתי זה מתאים לך לספר, מבחינת התקדמות הקשר,

הכימיה ביניכם)

ו- לא להיבהל מהתגובות כאן,

(פסיכולוג, טיניניי)

יש פה נטייה לכתוב את כ-ל מה שחושבים בקשר לעניינים ששואולים, גם אם לא נשאלו

זה רק מרצון טוב:d

שבוע טוב!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי