לצערנו מקרים כאלה ודומים כבר לא כ"כ נדירים כמו שהיינו רוצים לחשוב שהם...

חשוב להדגיש שהקורבן לא אשם! אין בן / בת אדם היום שאין להם "סיפור" כזה או אחר...

החוכמה היא לדעת לחיות ולטפל במקרה, כמו בכל פגיעה נפשית או פיזית יש "צלקות" בנפש,

לא כל אדם מסוגל (או מעוניין להיות מסוגל) להכיל "צלקות" כאלה ואחרות, כגון נכות, שיתוק וכד' ל"ע ח"ו.

שאלת מתי לספר ומה היינו מגיבים,

אין "רגע" נכון, זה לא שבדייט שלישי מספרים ככה וככה, ברביעי על זה וחמישי...

זה תהליך שצריך הרבה רגישות בשבילו, אני לא אומר ח"ו לא לספר! אבל זה מאוד מאוד תלוי ברמת הקשר...

כנ"ל לגבי התגובות של הגולשים כאן, זה תלוי ביכולת של כל אחד להכיל...

לענ"ד,

אם הבחורה עברה מהלך חיובי שבעקבותי היא שלמה עם עצמה, עם הגוף שלה ועם הקמת משפחה, אין שום בעיה!!

החלק שחשוב בעיני הוא לא "מה היה" אלא מה נעשה בנידון? היה טיפול? משהו זז? או שהכל שמור בבטן...

לפי מה שכבתב שאפילו המשפחה לא יודעת זה לא נשמע שהיה טיפול... אולי כדי לשתף חברה טובה?

ב"ה הייתי מקבל את זהזה לא באשמתך מה שהוא עשה לך! איך שבנים אחרים היו מגיבים אני לא יודע! 

אין לי בעיה כיום בגלל מה שעברתי.

אני אוהבת את עצמי,

את הגוף שלי,

ואין לי רתיעה מבנים.

העניין לא טופל מעולם, כי יש לי מערכת הדחקה מטורפת. חוויות שליליות נדחקות ולא מפריעות לי.

אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי.

וחשוב לי שהבחור ידע. שלא יבהל אח"כ- כי זה ברור שאספר לו. ויש לי מספר דברים שהם חלק ממני ומההסטוריה האישית שלי, שחשוב לי שידע, וזה חלק מהעניין.

כדאי לך לשתף פעם ראשונה איש/אשת מקצוע בעניין זה, לפני שאת משתפת את הבחור,

כדי לעשות את החשיפה לסיפור בתהליך מודע.

מה שקורה הרבה פעמים שמתחילים לספר הכל צף בצורה לא מסודרת, ולעיתים לא בריאה לזמן הקשר, ואז זה באמת יכול להביא לחששות. 

וגם נראה לי זה יעשה לך טוב ברגשות אשם - 'וזה אוכל אותי'..

זה מה שקורה לכל הנפגעות מינית..

הן מצטערות :

א. שהן אשמות ש...

ב. שקלטו מה עובר ולא הגיבו בצורה אחרת/בצורה הנכונה להגיב..

זה לא נכון להתאבל על זה  או לחשוב ככה..

אם רק היית יודעת פסיכולוגית כמה שלא באמת יכולת למנוע את זה..

מאלפי סיבות..

א. הוא היה סבא שלך ב.היית רק בת 9 

וזה לא יעזור לך כלום.. אולי יכולת שיכלית עוד הייתה לך אבל ריגשית ופיזית..

לא מספיק בשביל להתנגד לדבר הזה זה כמעט ברור!

בכל מצב! ב"ה שהקב"ה נתן לנו גם מנגנונים טובים של שיכחה ודחיקה..

דעתי האישית בעיניין הדייטים- על תפלי עליו כבר בדייט ראשון עם המידע ספרי את זה באיזה שהי הזדמנות..

אם לא תעשי מזה עיניין למה שהוא יעשה מזה עיניין? (בכל זאת לא היה אונס..)

אבל עכשיו אולי רק כדי לפרוק ספרי לאיזה חברה..

ב"הצלחה רבה נשמה..

ובשורות טובות בקרוב

כאמור לא היה אונס ממש, אז אני אוכל להתחתן עם כהן???

בהנחה שאין בעיה אחרת, את ככל בחורה יהודיה.
 
אין לראות בתשובה שלי תחליף לשאלת רב!!!!

שאלה קשה..ברור שצריך לספר אבל לא כ"כ ברור בדיוק מתי - זה תלוי בך ובו

כדאי לחכות 2-3 דייטים לפני שאת פורקת הכל, וקחי בחשבון שאולי זה ירתיע אותו.

אני חושב שהייתי מסוגל להכיל משהו כזה.

חשוב מאוד ללכת לטיפול...אמרת שאת טובה בהדחקות...אז את הכל את מדחיקה בצורה טובה - אבל במוקדם או במאוחר הכל יתחיל לצוף ואז יהיה...לא פשוט

לכן - עדיף להקדים תרופה למכה וללכת לדבר עם איש מקצוע לפני שהכל יצוף לך.

אם את מחפשת איש מקצוע מתאים שמעתי על מישהי אלופה.

מקסימום היא תגלה שהיא בסדר...

עדייף ללכת על בטוח במקרים כאלה...

אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית) לפני שתדברי איתו על זה מכמה סיבות:

דבר ראשון הדחקה זה פיתרון זמני, זה יצוץ מתישהו ודוקא בזמנים הכי לא מתאימים.

עוד דבר זה שלא כדאי שהקשר יהיה מבוסס על התמיכה שלו בך בתחום הזה. אחרי שכבר יש קשר זה מצויין וזה תפקידו לתמוך בך, אבל אם ככה תתחילו יהיה לכם הרבה יותר קשה אח"כ לשים לב האם הקשר אמיתי.

ובכל מקרה כדאי לך לדבר עם מישהי. זה יעשה לך רק טוב!

זה גם יכול לשחרר אותך מלחצים לא נכונים כמו למשל זה שאולי אסור לך להתחתן עם כהן (לפי מה שסיפרת לא נראה לי שאמורה להיות בעיה!) או מהמחשבה שילדה בגיל 9 מסוגלת להתנגד לסבא שלה בעניינים כאלה! את באמת לא עשית כלום!!!

(ד"א-וידאת שסבא שלך לא עושה את זה לעוד אחות שלך/בת דודה או אפילו לאח או בן דוד?)

בודאי שאחרי שיש קשר אז ברור שתתגברו על זה ביחד אבל לא כדאי שעל זה יהיה מבוסס הקשר אלא אחרי כמה פגישות כשרואים כבר שיש על מה לבנות את הקשר.

את מוזמנת לשיחה בפרטי אם מתחשק לך!

הרבה הצלחה יקירתי!

אוהבת אותך!!

רק סייג קטן.. כתבת:

"אבל בכל זאת אני חושבת שכדאי לך לפתוח את זה עם מישהי יותר מקצועית (אולי מורה/יועצת/רבנית)"

אני חושבת שלא מורה ולא רבנית או רב גדול ככל שהוא יהיה -הם לא נקראים מישהו מיקצועי

אם יש בעיה נפשית הולכים לפסיכולוג.. כל אחד והתחום שלו..

כמו שלבעיה גופנית הולכים לרופא ואין על זה עוררין כך גם נפשית..

זו דעתי..

ב"הצלחה

אבל בפועל אם חוששים ללכת לפסיכולוג עדיף בתור התחלה ללכת לרבנית/מישהי חכמה שלא מוסמכת ואולי היא בחכמתה תעזור להמשיך הלאה, אבל אני מקבלת ב100% את ההסתייגות (ד"א גם אני הייתי ביעוץ מקצועי בקשר מסויים שהיה לי, (לא בגלל הטרדה אמנם) וזה עזר לי מאוד! זה יכול לעזור אפילו אם הכל בסדר בזה שעכשיו אפשר להיות רגוע שגם איש מקצוע אמר שהכל בסדר... ואין צורך להרחיב שזה עוזר גם כשלא הכל בסדר...)

אם זה במודעות שלך?

לא. זה לא נקרא הדחקה.

רובנו רוצים להדחיק דברים. מתפללים לשיכחה שתבוא ותשכיח כמה דברים עצובים שכל אחד חווה בחייו, אבל המודע גדול.

ולא, יקירה, מה שאת עוברת זה ממש לא הדחקה.

את לא חושבת על זה כל יום. זה אולי לא מטריד אותך.. אבל זה לא הדחקה.

הדחקה זה מצב פסיכולוגי שהגוף ממש שוכח מה שקרה. שצריך לגרד את הזיכרון כדי לזכור מה היה. זה לא המצב אצלך.

וגם מכיוון שזה כיום לא משהו ביג דיל שמפריע לך בחיי היומיום לא צריך להציג את זה כבעיה שקיימת אלא משהו שהיה וחלף..

בהצלחה נשמה!!!!

ובעז"ה שתספרי לו בקרוב

נראה לי שדי ברור שצריך לספר פרט כזה מתישהוא, אבל לפי דעתי ממש לא בהתחלה. ולא בגלל עניין ה"להגיד או לא", אלא בגלל שמדובר בדבר אישי ואינטימי, וחשיפה כזו צריכה להיות בשלב מתקדם של קשר.

אבל יש לי שאלה- כתבת "אך חשוב לי לשתף כבר מישהו בעניין", את רוצה לספר כדי לספר ולפרוק או כדי שהבחור ידע?

בהצלחה יקרה.

ברור שדבר כזה כן קצת מרתיע ומעלה חששות. אבל אני חושב שבסופו של דבר אני הייתי ממשיך (במיוחד שאת אומרת שהכל בסדר (ב"ה)).

לגבי מתי להגיד. אני מקווה שברור לך שלא להגיד בדייט ראשון שני, גם אם חשוב לך שהוא ידע בתחילת הקשר. מהסיבה הפשוטה שכל עוד אין בניכם קשר רציני אז א. יש סיכוי טוב שהוא יבהל ולא ירצה להמשיך. וב. יש סיכוי שלא תמשיכו בכלל (בלי קשר למקרה) ויצא שפרקת את הלב בדבר כ"כ אישי עם בנאדם זר.

כתבת "אם יש משהו בעניין שמפרי לי מאוד (!) זה שלא התנגדתי. ששיתפתי פעולה. הבנתי מה קורה ונתתי לזה לקרות. וזה אוכל אותי."

אני ממש לא מסכים! את היית בת 9 לעזאזל! גם אם הבנת במידה מסויימת מה הוא עושה זה לא מסיר ממנו את האחריות! למה שתגידי לא לסבא שלך? זה לא משהו טבעי שסבא ירצה לפגוע בנכדה שלו, אין שום סיבה שילדה בת 9 (ולא משנה אם היא הבינה) תגיד לסבא שלה לא לשום דבר, זה פשוט לא טבעי.

בהצלחה!

משהו קטן,

הדחקה זה לא פיתרון! דברים שאנחנו מדחיקים בסופו של דבר יצוצו (מנסיון אישי), והם יכולים לצאת בצורה מאד גרועה.

מכיוון שנשמע שהנושא מעיק עליך, רצוי מאד וראוי שדברי על כך עם מישהו מוסמך, עובדי רווחה, פסיכולוגים וכו'. דייט עם מישהו הוא בהחלט לא ההזדמנות הנכונה לפרוק מטען מסוג זה.

את הפניה ליעוץ כזה הייתי מציע לך לעשות לאחר שיחה עם אדם שאת סומכת עליו.

את צריכה עוד עבודה רבה על עצמך עד שתוכלי לגעת בעניין בצורה בוגרת בשיחה עם בחור. בשלב שבו את נמצאת אני מציע לך בשום פנים ואופן לא לעשות זאת

בהחלט סביר כי לאחר שתקבלי יעוץ מתאים תרצי ותוכלי לעשות זאת אך עוד חזון למועד.

אחרי חוויה טראומתית קשה הגוף מגיב בהתאם

ונכנס למין מצב השרדותי!

את צריכה לבדוק על עצמך אם את באמת בסדר

מבחינה פסיכולוגית (אני מקווה שאני מדייקת)

כשגוף עובר טראומה הוא זוכר מה נעשה לו,

לכן הוא לא יכול שיגעו בו באותם איברים שפגעו בהם

הוא צורח הוא לא יכול לקבל את המגע הוא מתכווץ לתוך עצמו

אז כל עוד את לא מטפלת בזה לא תוכלי להתחתן

ובטח שלא לתת לבן זוג שלך לגעת בך

מה שעברת לא נעלם, הוא נמצא על הלב ועל הגוף שלך

תבדקי טוב טוב אם הכאב טופל!!

אין דבר כזה הדחקה,אני במשך רוב חיי לא יכולתי שיגעו בי פיזית,

לפעמים הייתי צורחת על חברות שהיו שמות לי יד על הכתפיים

יש איברים שהייתי מתקפלת פיזית אם היו נוגעים לי בהם,

גם אם זה חברה הכי טובה, אבל הייתי בסדר בשאר הדברים

ותפקדתי רגיל ואף אחד לא אמר לי שאני כל כך סגורה פיזית.

לקח לי המון זמן להבין שיש לי בעיה והבעיה הזאת נובעת

מדברים קשים שעברתי בילדות

(לא פגיעה פיזית אבל משהו כואב לא פחות)

ישבו עליי שנים שאני אלך לטיפול,ואני חשבתי שאני יכולה

להתמודד לבד ואני יכולה להדחיק ובסוף הלכתי למטפלת,

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי!

כי היא הצליחה להרפות לי את הכאב.

אם תמשיכי להדחיק את לא תדעי מאיפה לאכול את זה,

זה נורא כואב וזוועתי כשזה מתפוצץ עלייך

זה יכול להכניס אותך למקומות מפחידים.

אצל כל אחד המנגנונים עובדים באופן שונה

לפעמים אנחנו מכניסים לראש שלנו או של אחרים שריטות שלא קיימות שם

אמרתי שהיא לא יכולה באמת לעשות דבר כזה עד הסוף כי יש שמה שריטות,

אז שאני אגיד לה להדחיק? דבר כזה משאיר שריטות תמיד,

היא לא דף חלק לכן אם היא רוצה להתחתן נורמלי היא צריכה לטפל בעצמה

כי אם לא השריטה הולכת איתה לחיי הנישואין ולא משנה כמה הבחור יהיה מדהים

יהיה לה קשה מאוד! ולא אני לא פראנואידית או מכניסה שריטות,

הבחורה כותבת שהיא מדחיקה דבר רע שקרה לא מדחיקים אותו מתמודדים איתו!!

הזכרון לא נעלם והגוף זוכר את הפגיעות שלו! לא המצאתי את זה,

זה דבר ידוע שגם שמעתי ממטפלות,ושמעתי מנפגעות אונס על הטראומה שלהם ממגע

לנקוט בגישה של הכל בסדר זה מסוכן! זה מתפוצץ חזק בפרצוף אחר כך.

אז אני לא מכניסה לה שטויות, אולי היא לא תגיב בטראומה למגע

אבל יש שמה איזה משהו שנשרט ונשבר ואני לא צריכה להיות מומחית בשביל לקבוע את זה.

ומאוד הגיוני שברגע שבחור יגע בה, ולא משנה מי הוא ומה הקשר וכמה היא אוהבת אותו הכי בעולם, יש המון סבירות שהיא תיזכר בסבא שלה.

ולא תהנה מהמגע.

ולעניין, אני חושבת שאת חייבת לספר את זה לבחור. ל-פ-נ-י  החתונה. שהקשר מתקדם ומתקדם לקראת שלב החתונה. שאת מרגישה שאת מסוגלת לספר לו על דברים איישים....

ל-א  אחרי החתונה. זה עוול לעצמך ולא הוגן כלפי הבחור.

אני חושבת שרוב הבחורים הנורמליים זה לא ישפיע עליהם כזה דבר בהחלטה אם להמשיך את הקשר לכיוון רציני או לא.

בדבר אחד אולי זה ישפיע עליהם- בהערכה שלהם כלפייך... היא בטוח תעלה... כי לראות בנאדם שחווה כזה דבר והוא צמח מזה ונהיה בנאדם טוב ולא נשבר והגיע לתהומות בנפש-זה מדהים ומעורר הערכה והתפעלות..

ככה עם טיפול היא יכולה להתקדם ולנצח את הדבר

אני באישי אם בא לך (לשואלת)

ברמה כזו או אחרת (גם בנות- וכן- גם בנים)

חשוב לטפל בזה

גם אם מצליחים לדחוף את כל השדים לבור עמוק- ולטרוק את המכסה- עדיין יש מכסה טרוק באישיות שלך....

טיפול- זה לא רבנית או מדריכה- זה אנשי מקצוע!

זה חשוב- גם למי שלא נראה לו... "מה ? אני? לפסיכולוגית?" את- כן כן. לטובתך

מתי לספר?

בשלב שבו יש מספיק אמון ופתיחות- לגלות סודות. ולדעת שהם יהיו עוד חלק בגילוי וקבלה של הנפלאה שאת- לא אבן בוחן על משו.

חשוב שתשנני- את לא אשמה. בכלום. משום צד של האירועים. מה שאת יודעת ומסוגלת היום- לא היית בגיל 9. הלא כן?

לי ברור שהייתי מספרת. וזה גם מה שאני עשיתי בפועל, בשני הקשרים המשמעותיים היחידים שהיו לי. אחד די נרתע, ועם השני התחתנתי

אני מאוד מבינה את הצורך לספר את זה- כאילו, אם מישהו מכיר אותך, שיכיר אותך לגמרי, כולל הכל. כולל זה.

(וגם ההיבט של להיות ישרה וגלויה עם בן הזוג).

את הפגיעות שלי עברתי בגיל צעיר ומבוגר יותר ממך (שתיים בהפרש של עשר שנים). מלבד קשיים אחרים שהן יצרו אצלי, הן השתלבו ממש יפה עם הקושי שלי במגע. בלי קשר אליהן, עברתי טיפול, ובסוף הגענו גם אליהן...

הטיפול, עבורי, היה מצוין. בהחלט לא קל, אבל קיבלתי ממנו הרבה. המון. לכן הייתי ממליצה לך גם, כמו שעשו רבים כאן, אבל אסייג ואומר שתלכי רק אם זה נכון עבורך. ממה שכתבת- מתחושת האשמה שנראית חבויה שם (אם הבנתי נכון)- הייתי ממליצה לך על זה. עד כאן. לא רוצה ללחוץ יותר מדי, אם זה לא נכון (אבל אם תרצי עוד המלצות וסיבות ללכת לטיפול, אני כאן).

וכמו שכתבו לך כאן- כדאי לספר מהשלב שהקשר כבר נהיה רציני יותר. לדעתי, הרבה יותר נכון לעשות את זה לפני שהקשר נהיה רציני מדי ובכיוון ברור של חתונה (מבחינת הגינות כלפי הבחור). כך הייתי גם רוצה שינהגו כלפיי, אם זה היה הפוך.

הרבה הצלחה, ואני כאן גם באישי אם תרצי.

כי זה ישר ירתיע את הבחור, עוד לפני שהוא מכיר אותך, לפני שהוא יודע איך זה משפיע עליך ואיך את מתמודדת עם זה..

אני  מניחה שנכון לספר כשהקשר הופך לקשר פתוח,רציני ומעמיק.. כשאת תרגישי בנוח "לחשוף" בפניו את הסיפור שלך, ושתרגישי שהוא מוכן לקבל את זה.
ואני גם חושבת שכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע..
בהצלחה ורק טוב.

ביחד. שתינו. והיא היתה בת 5!!!!

אני לא יודעת אם היא זוכרת.

לגבי מתי לספר- הבנתי. חשוב לחכות עם זה.

ולגבי טיפול... אני לא יודעת.  מוזר לבוא לטיפול ולומר: עברתי כך וכך, זה לא מפריע לי לתפקוד הימיומי, הכל בסדר, ב"ה.

ולגבי מה שהבנות אמרו למעלה- אין לי בעיה של מגע, למרות מה שעברתי. אני אדם חם, אוהב לחבק ולקבל חיבוקים ולא נרתע ממגע אקראי.

וונדי שלום!

נרשמתי לאתר במיוחד בשביל לענות לך.

ראשית אקדים ואומר שאני פסיכולוגית מתמחה..... 

לא שזה אומר שכל מה שאומר זה "קודש", אבל בהחלט אני לא אומרת לך את הדברים סתם מהבטן.

נתקלתי במקרים של בנות ובנים שעברו דברים דומים ואף בדרגת חומרה קלה בהרבה, וההמלצה תמיד תמיד היא להתייחס לכך בכובד ראש ולבצע התערבות טיפולית כלשהי (לעיתים קצרה וממוקדת ולעיתים ממושכת).

את כותבת שיש לך יכולת הדחקה טובה.

הדחקה זה מנגנון הגנה טבעי שה' טבע באדם... 

ממה הוא מגן?   בעיקר מחרדות.

חרדות ש"מאיימות" לפרוץ החוצה ולנהל אותנו בכל מיני דרכים.

לרוב, המנגנונים שלנו "עושים את העבודה" אבל האנרגיה שהם דורשים מאיתנו בשביל להפעיל אותם כל הזמן היא רבה (וחבל עליה, יש דברים אחרים שעדיף להשקיע בהם) וכן בעיתות לחץ או עומס רגשי הם עלולים להחלש.

 למה אני כותבת לך את זה?

כי מהמעט שכתבת בפורום נראה לי שיש אצלך חרדה שקשורה במה שעברת ושההדחקה אצלך לא באמת משרתת אותך. (גם אם זה יותר נעים לחשוב אחרת....)

תראי, עצם זה שאת מדברת על הדחקה מלמד שזה לא באמת מודחק, זה חי ונמצא. את אמנם מנסה להדחיק אבל זה לא מספיק מצליח.  (כשמשהו מודחק המודעות כלפיו היא כמעט אפסית ואצלך נראה שיש יותר מודעות מכך).

עצם זה שאת מעלה שאלה כזו לפורום מעיד על מודעות ועל כך שמשהו לא מרגיש לך מספיק בנוח עם מה שעברת (בשפה המקצועית נקרא לזה חרדה).

עצם זה שלא שיתפת מעולם (לפחות 12 שנה...) מישהו (אפילו לא חברה קרובה/אמא/ אחות/בת דודה/מורה) במה שקרה לך גם כן מעיד על כך שהחוויה הזו מאיימת עלייך מאד. עד כדי כך שאת לא מסוגלת להוציא אותה החוצה גם בסביב בטוחה, נוחה ואוהבת.  ובנוסף תחושת האשמה (אפילו אם היא רק בקמצוץ) היא סמן שמדליק נורה אדומה. 

 (אגב את כותב על עניין המגע והחום שאת לא נרתעת ממנו ואף אוהבת, זה לפעמים עובד בדיוק להפך, צורך גדול יותר בחום ומגע בעקבות אירועים מסוג זה)

ועכשיו לעניין הדייטים... קשר עם בחור גם אם הוא מתקדם, זה לא המקום לעבד אירועים כאלה בפעם הראשונה.

נכון שבן זוג אמור להיות משענת ודמות מכילה ותומכת וכו' וכו', אבל לא לדברים כאלה (שאיפה שהוא קשורים בדבר הכי עדין שבינו לבינה) ובשלבים מוקדמים של קשר. (אי אפשר לדעת מה הוא יבין ואיך, אי אפשר לדעת מה יעלה אצלך כשתספרי את זה ומה זה ישדר לו ואי אפשר לדעת מה בסוף יהיו ההשלכות של זה). 

אני יכולה להבין את האי נעימות שלך כביכול מללכת לפגישה עם איש מקצוע. זה משהו מוזר למי שלא מכיר את העולם הזה, אבל אני אומרת לך שיש לך בלי ספק סיבה קונקרטית וברורה שבגללה את באה. וכל איש מקצוע רציני יבין בדיוק את הצורך והחשיבות של הבירור הזה שאת רוצה לעשות עם עצמך. ובייחוד בגלל השלב שאת נמצאת בו בחיים. 

אני חושבת שגם אם כל מה שיהיה בייעוץ הזה הוא לשמוע שהכל בסדר איתך, לתת פרופורציות נכונות למה שעברת ולקבל הדרכה על איך לדבר על זה- זה שווה.  אם תוך כדי הסיפור יעלו זכרונות, רגשות ושיחזור של מה שעברת- אז ברור מעל לכל ספק שהדבר מתבקש. 

תדעי שזו מתנה חשובה ומשמעותית שאת יכולה להעניק לעצמך ולזוגיות שלך לעתיד.

ובאמת באמת שאין לך מה להפסיד חוץ מקצת כסף.

את יכולה לפנות אליי באופן אישי אם יש לך עוד שאלות או שאת רוצה שנחשוב ביחד למי הכי מתאים לך לפנות.

(אגב יש כאן עוד כמה אנשים שכתבו דברים דומים, לדוג' אלעד)

בהצלחה רבה מתוקה

ושהקב"ה יכוון אותך לעשות את הדבר שהכי נכון בשבילך.

ברוכה הבאה לפורום

(תעדכני כרטיס אישי, אולי תחליפי שם למשו עברי? אצל admin ׂ, |כוס קפה| )

ב"ה

שכל מי שהגיב חוץ ממך חושב שחשוב שהיא תלך לטיפול.

ורק אתה לועג לרעיון?

אולי זה בגלל שכל מי שהגיב - הגיב כי הוא היה בסרט הזה ולכן הוא מבין

ואתה- רק חי בסטיגמות?

עדיאל ידידי- סליחה על התקיפות

אבל נראה לי שאתה ממש שוגה בגישה.

ויש מקומות ויש אנשים שבגלל תגובות כמו שלך סוחבים עליהם צרות שהיו יכולים לפתור בקלות

תעשה חושבים

אליסף

אין לי בעיה אם מישהו חושב שהוא צריך ללכת לטיפול שילך. להיפך!!

הבעיה מתחילה שבחורה שואלת על לספר לבחור ואומרים לה שבלי טיפול היא לט יכולה להתחתן

לפסיכולוג..

אני לא לועגת לרעיון אני רק חושבת שלפעמים אפשר להצליח להתגבר בלי עזרה של אדם זר, אולי בעזרת חברות ובטוח בעזרת הרבה רצון עצמי..

אני לא חיה בסטיגמות אני חיה את זה יום יום.

אתה לא יכול להגיד לאדם שהוא שונה בגישה בגלל שאתה לא מסכים איתו.

בקיצור-

לפעמים אם טוב לבן אדם לא ללכת לפסיכולוג והוא בעל רצון חזק להצליח הוא יצליח.

מנסיוני האישי..

וגם-

אדם שלא רוצה ללכת לפסיכולוג לפעמים עצם ההליכה עלול רק לדרדר רת מצבו- גם מנסיון.

לא בגלל שאולי נותרו צלקות אלא על מנת שתוכלי לספר לעצמך את כל הסיפור באוירה פתוחה ומקבלת לפני שאת יוצאת עם זה לאנשים אחרים ובוודאי לפני שאת מדברת על כך עם בעלך לעתיד.

זה פשוט יעזור לך לארגן את המחשבות בצורה נכונה וטובה.

איך הסיפור הזה נפסק?

אף אחד לא מצפה מבת תשע להתנגד לניצול מיני (ועוד בידי הסבא שלה). ובכל זאת - מכיוון שלא שיתפת איש - לא היה אף גורם שהיה יכול לעצור את זה.

(כמדומני שפה מסתתר משהו)

לא קל במיוחד, אבל גם לא צריך להיבהל ולהילחץ.

אני מכיר כמה וכמה אנשים בעולם שמספיק רגישים כדי להתייחס יפה לסיפור כזה שיסופר להם, וגם לדעת להתמודד עם ה"שריטות" שנותרו לך ממנו.

לא אמור להרתיע, אבל לענ"ד נכון לספר בשלב מתקדם, גם ובעיקר כדי שאם יבואו שריטות, תהיה נקודת התחלה להבין מה קורה ולמה זה קורה.

בהצלחה!

משה, מנהל ראשי פה

(גם בגלל זה, וגם בגלל הסטוריית חיים - מכיר כמה וכמה וכמה מקרים מסוג זה שהסתיימו בחתונה ובמשפחה מאושרת, גם אם בחלקם נדרשה עבודה קשה)

לדעתי, צריך לספר כשזה שלב

שאת מרגישה בנוח לספר לו,

לא מתוך הרגשת מחוייבות( ברור שחייבים מתישהו לפני החתונה-

הכוונה שלהיות כנה עם עצמך מתי זה מתאים לך לספר, מבחינת התקדמות הקשר,

הכימיה ביניכם)

ו- לא להיבהל מהתגובות כאן,

(פסיכולוג, טיניניי)

יש פה נטייה לכתוב את כ-ל מה שחושבים בקשר לעניינים ששואולים, גם אם לא נשאלו

זה רק מרצון טוב:d

שבוע טוב!

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

דום ליי' - המתן לישועתו; כמו "אם כה יאמרו אלינו דומו" דיהונתן (ש"א יד , ט)

לפעמים הדממה מצמיחה עוצמה.

בדיוק עכשיו למדתי את הקדמת הזוהר כשרבי שמעון אומר לרבי אלעזר לשתוק, ואז מתגלה להם סוד מאליהו.

כשכתבתי לפני שבועיים על מזמור לז שיש בו את הפסוק בכותרת, אז עברתי על כמה מהמקומות בזוהר שיש את התופעה הזאת.

לא תמיד צריך להיות במרדף אחרי הזיווג.

גם אני נבהלתי מהזוהר על פרשת השבוע על חשיבות החתונה והולדת ילדים, אבל הכל בהשכל ודעת.

הכרובים בדמות ואיש ואישה כאשר פניהם איש אל אחיו

להזכירך

תוכן הפיוט "נתנה תוקף" וכו'

המצוות נעשות בגוף והאדם אחראי על הגוף

הנשמה היא בידו של הקב"ה ולכן האדם אחראי עליה רק במסגרת הגוף

תְּבִינֵם. רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי."

"א"ר יצחק אמר רב אחא מאי דכתיב ונשמת שדי תבינם אלא הנשמה היא מביאה לאדם להכיר את קונו ולהכניסו בתורה ובמעשים טובים ואשריהם אותם שנכנסין בדרך התורה בדרך הנשמה שבשבילה יזכו לחיי העה"ב ולמעלת הקדושים. א"ר יצחק א"ר אחא כל העוסק בתורה הוא קונה הנשמה מעצמו. היינו דתנינן בא ליטהר מסייעין אותו. אוי להם לרשעים שהם נדבקים בכח האדמה שהיא נקראת נפש חיה הנבראת מן האדמה שבשבילה יכלו לעולם ולעולמי עולמים". (זוהר חדש בראשית יט ע"א-ע"ב)

בטיפולנט | אינטלקטואליזציה

היית "בקשר ריאלי מעשי"  שאתה יודע?

ואני הבנתי במובן כמו של בעל ואישה על כל משמעיו.

אם לא אז רק wannabe וזה לא באמת ולא חושב שהשוואה במקום. בכולופן אהבתי תכיוון של הדום לה' וכו

וכבר חז"ל השוו בכמה וכמה מקומות.

הרבה ציטוטים.

אני חושבת מהיגיון בריא

ואני יודעת שיש תופעה של אנשים שקצת מתייאשים מהדבר הזה, לכן הגיוני שאתה תשתמש בציטוטים כדי להצדיק את עצמך...

השבוע וישב קצא ע"א:

"ההוא דיוקניה דבר נש זכאה איהו מלאכא ממש" (הדיוקן של אדם מזוכך הוא מלאך ממש) ועייני שם ההסבר בדניאל שניצל מגוב האריות לא בגלל מלאך כפשט הכתוב, אלא כי הוא היה מלאך.

נביא את תחילת ה'ויקרא רבה' שמציין מלאכים על בני אדם התחתונים:

"רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמר ברכו ה' כל צבאיו אבל תחתונים ע"י שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו".

נעבור לגמרות- שבת כה ע"ב: "כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות".

נדרים כ ע"ב: "מאן מלאכי השרת? רבנן".

קידושין עב ע"א: "הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת".

מועד קטן יז ע"א: "א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו".

ספרי האזינו שכ"א: "גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו".

יש גם שיר קצר שנכתב: "בלילות נפרדת נשמתי מגופי, מתרפקת במתק אהבים על דודי. אשיר וארונן אל השכינה בלילה כמלאך, בכל משמרת ומשמרת אני דבק רק בך. אמתיק סוד איתך אל עליון, נשתעשע יחדיו אשלח דורון. אמלא כל שליחות שאתה מצווה, מתורתך פיקודיך אני קורא. נפשי משתוקקת ומתאוה לאורך, להתעלס ולשמוח בחסד שמך".

אני אישית לא תמיד מלאך והרבה פעמים רחוק מכך, אבל יש זמנים ש-ה' מזכה אותנו להתעלות.

עץ חיים שער עולם העשייה פרק א: "גם יכוין  בר"ת  'בבית  'אלהים 'נהלך 'ברגש. שהוא ר"ת גימטריא - ג' וב"ן. ויכוין לעשות  ג' מוחין חב"ד אל הנוקבא מלכות מנה"י דז"א, והם ר"ת ג' וב"ן, כי ג' הם חב"ד, וב"ן היא המלכות כנודע".

אבל קשה לדבר איתך בהגיון כשאתה לא עונה על זה

(מבחינתי להביא ציטוט בארמית זה לא תשובה)

מִלֵּלוּ"

אניח לך כלל גדול להבנת כל מטרת תגובותיי בפורום. נִ֝צְּרֶ֗הָ!

מה שאני מנסה לעשות זה להזיז אנשים מהכסאות שלהם, לקחת אותם אל מקום לא מוכר להם, ואני יודע שזה יכול לעורר אנטגוניזם או אי הבנות, אבל דווקא האנטגוניזם והההסתר וההעלמות הם הסמים הסודיים לסקרנות.

אני לא רוצה להיות echo chamber שכל אחד רק מהדהד את השני.

אני רוצה שאנשים יזיזו מהכסאות שלהם.

אני חושב שאני מוביל למקום טוב חדש ומועיל בעיני ה' ובסוף בעיני הבריות.

לא משנה לי שיש אנטגוניזם: "אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה ע"ב) [תרגום: התלמיד חכם הצעיר שאוהבים אותו בני עירו לא משום מעלתו, אלא משום שהוא לא מוכיח אותו בדברים שנוגעים לשמים-ליראת שמים]

אני לא ראוי להוכיח, אבל אני כן מנסה להשפיע ולרומם.

לצאת מאיזור הנוחות שלך?

אתה חושב שיש לך מה ללמוד ממה שאנשים אחרים חושבים?

אם היא אומרת לך משהו ואתה בכלל לא מתייחס למה שהיא אמרה לך - זה בהחלט מעורר תהיה ביחס לאנטגוניזם מצידך. 

אֵילִים"

בוודאי שאני קורא ומקשיב. אני כל הזמן בחיים מנסה לשמוע ולהפנים דעות של אחרים: "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".

הקשבה זה דבר שבחשאי.

מילותיה יורות כחץ למעין לבבי ומעין לבבי פורץ כמי נהר החוצה ברחובות פלגי מים. נסיתי לענות לה כפי הבנתי ומורשי לבבי.

לפעמים בין ומתחת השורות נמצא החותם והפיתקא שמעבירים לאחר-"וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" את האוצר החבוי שיעורר את הלב.

כבר אמר החכם: "יותר ממה שכתוב נמצא במכלול המנגינה, החודר מבעד לשכל ללב השני פנימה".

[אני חס ושלום לא העליתי בדעתי שלה יש אנטגוניזם כלפי, אלא סוג של חוסר נוחות.

מה שכתבתי היה בכלליות ולא על מישהו ספציפי שזה כבר אינני יודע כלל: "ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו" (פסחים נד ע"ב)]

עיין מה שהרמחל כותב במפסידי מידת הזהירות לגבי השחוק והלצון שהם כמגן משוח בשמן.

חחח אין בעיה להשתמש בציניות, אבל אם אתה נתלה באידיאלים גבוהים אז אולי כדאי גם להתייחס בצורה עניינית.

נכון שעל חלק מהתנאים שהוזכרו בדורות קודמים, יש קצת פחות הקפדה היום, אבל על התנאי הזה ראיתי גדולי עולם שמקפידים ממש. אדם צריך מקום יציב בעולם כדי להיות מסוגל לעסוק בדברים הללו בזהירות הנדרשת (לדוגמא: לא לבסס עליהם תשובות מעשיות בפורום...)

יש מחלוקת יסודית בינינו מה נקרא סוד ומה לא, וכנראה עוד מחלוקת בעניין המקום של הסוד בעבודת ה' אבל זה נושא לשרשור אחר.

האמת מה שיותר מדאיג אותי, זה שבכלל גיבשתי דעה, ואתמול גם בעקבות עיון בהלכה מסויימת, שהאר"י כלל וכלל לא פוסק, והוא רק צדיק נשגב, מקובל ענק ומדריך בעבודת ה', לכן זה מעולה לקחת הנהגות וחומרות ממנו לפי מה שמתאים למדרגת האדם, אבל במקרה של הכרעת הלכה ובמיוחד כשזה שינוי הלכה או לקולא אין לו משקל, וכך סבר אחד מרבותיי הגדולים. במיוחד, אם הפוסק שכנגדו הוא גם היה מקובל, כמו אתמול שזה היה מחלוקת בינו לבין הב"ח פוסק עצום כותב ספר בקבלה בעצמו (וגם מדרש קדמון שהראשונים מצטטים להלכה מסייע לב"ח).

פחות מדאיג אותי מה שיצאת לערער עלי בענין עצות בעבודת ה', יותר מפריע לי שינוי הלכה לפיו כנגד גדולי הפסוקים.

אבל שכל אחד יעשה לפי רבותיו, אני קטן מלהכריע בנושא גדול כל כך, יש לי את דרכי 'רגלי עמדה במישור'.

איבדתי את זה חחח

מילים מפוצצות מדי..

בניסיון לרומם אותי פשוט ייאשת אותי..

אבל לא נורא

אני לא מוותרת חח

יש במודיעין עילית במרכז קסם-

חומוס אליהו

בית קפה (לא זוכרת את שמו .... סליחה)

לא עברתי עליה, אז רק מוסיפה שיש בירושלים את קפה תמרה ליד הגן הטכנולוגי, יש שם חניה ליד, ואפשר לשבת בבית קפה, והוא בתוך מבנה שיש בו גם ספות ומקום לשבת. נחמד שם לדעתי.

חברים יקרים!

לקראת הסופה הקרובה☃️

הכנו לכם רשימה של *מקומות סגורים* או מקורים לחורף❄️ *באיזור ירושלים*

בהצלחה!!!❤️

*"מקומות יפים לדייטים"*🥰🥇🇮🇱

לקבוצת ווצאפ:

"מקומות יפים - לדייטים"⁸ 🥰🇮🇱🥇

לערוץ:

מקומות יפים לדייטים 😍

*מקומות סגורים לדייטים באזור ירושלים:*

▪️אולם המתנה בקומה העליונה בתחנה מרכזית ירושלים

מהרציפים בקומה 3 עולים במדרגות קומה נוספת

חינם

נסגר לקראת הערב

יש פינת הטענה (בתשלום)

(יש ג'מבורי קטן באותה קומה)

▪️בניין כלל, ירושלים (מרכז קניות ועסקים)

ליד תחנת רכבת קלה הדוידקה

כניסה מרח' יפו, כי"ח או אגריפס

חינם

נסגר באזור 23:00

(המקום קצת שומם, בלי בעיה של יחוד, לכן לא מומלץ להתחלה)

▪️סינמה סיטי, ירושלים

חינם

יש חנויות אוכל או מקומות ישיבה במרכז

הקומה למעלה שקטה ורגועה, עם ספסלים

חניה חינם לשעתיים בחניון הלאום

▪️החווה בגיא

מתחם עם ספסלים, חיות, צמחים

לפעמים יש במקום הופעה או בימי שישי קבלת שבת

אפשר לשבת באוהלים הגדולים במקרה גשום

חינם

▪️תאטרון ירושלים

בבניין התיאטרון יש אולם תצוגה של תערוכות מתחלפות ובקומה מעל יש מסעדה ואזור ישיבה יפה ושקט עם ספות ותמונות, לרוב גם אין הרבה תנועת אנשים.

דוד מרכוס 20 ירושלים. לא רחוק מגן הפעמון.

הכניסה חינם- אומרים בכניסה שבאים לתערוכות.

▪️באולינג תלפיות

מתחם עם באולינג, משחקים, מקומות ישיבה וקצת חנויות אוכל

המיקום חינם, הבאולינג בתשלום 35₪ לאדם

▪️לובי הבניין של הרב נבנצל, הרובע היהודי ירושלים

בירידה מחניון הרובע יש מצד שמאל חניות נכים, ועלייה קטנה שיש בהתחלה שלה שער מברזל, נכנסים ואפשר לשבת שם על האבן בפנים.

חינם

מקום שמגן מעולה מגשם ורוח אבל לא כל כך מקור.

סמוך לבתים- לא להרעיש

צמוד לכותל

▪️מלון פרימה פארק (המלון שנמצא הכי קרוב לתחנת רכבת 'קרית משה')

צריך לקנות משהו

יש לובי מימין עם כורסאות נוחות. התאורה מוחשכת קצת.

▪️מלון גני ירושלים (המלון הבא אחרי פרימה פארק, לכיוון הר הרצל)

צריך לקנות משהו

לובי נחמד אבל קטן יחסית ייתכן שישימו מוזיקה ברקע

▪️מלון רמדה (הבא אחרי גני ירושלים)

צריך לקנות משהו. יקר יחסית.

לובי רחב שמכיל הרבה כורסאות נוחות (הרבה פינות ישיבה)

אווירה נעימה

▪️סנטר 1, ירושלים

סמוך לתחנה מרכזית

ספסלים פזורים

שולחנות וכסאות ליד חומוס אליהו

חינם

פתוח עד 22:00

▪️תחנת רכבת יצחק נבון (תחנת רכבת ישראל שצמודה לתחנה מרכזית)

חינם

צריך להיכנס עם רב קו, אבל לא משלמים על כך.

אפשר לרדת לחלק התת קרקעי ולשבת על הרצפה.. לא הכי מפנק אבל זה אחלה פתרון כל הזמן

▪️קפה גרג בסינמה סיטי

צריך לקנות משהו

▪️ספריה הלאומית

חינם

▪️כנסת ישראל

חינם

▪️אוניברסיטה העברית

חינם

▪️מוזאון ישראל

חינם לחיילים ובנות שירות ומדריכי ירושלים

▪️מתחם רכבת התחנה הראשונה

מתחם אוכל, חנויות ואומנות

פתוח 24/7. החנויות נסגרות סביב 22-23

חינם

אוהלים סגורים ומחוממים

▪️קניון פסגת זאב

חינם

סגור בערב

בקומה העליונה בצד שמאל יש ספסל שקט

▪️הגן הטכנולוגי

מול קניון מלחה

חינם

לובי חמוד שאפשר לשבת בו בנחת עם ספסלים וספות

חניה חינם

▪️קרדו המקורה בעיר העתיקה

חינם

סגור בערב

▪️'מדעי הלוח' - משחקיה במרכז העיר (ההסתדרות 3, רחוב קינג ג'ורג משמאל)

קרוב לתחנת רכבת 'יפו מרכז'

20 ש"ח לאחד.

יש שם עשרות משחקי קופסא  מגוונים, אפשר לשבת ולשחק שם יחד כמה זמן שרוצים, כולל עזרה והדרכה על כללי המשחק מבעלת החנות הנעימה.

כדאי לתאם מראש – גילי 0506611365

כדאי להביא מזומן

▪️שערי העיר (צומת שרי ישראל ויפו)

קומה 5

קרוב לתחנה מרכזית

יש ליד פינת עישון אז לא תמיד נעים לשבת שם

▪️סיטי קורט (ליד שערי העיר)

בין תחנת רכבת קלה 'הטורים' לתחנה מרכזית, בבניין הפינתי מצד שמאל (מכיוון תחנה מרכזית)

יש בצד חנויות של אוכל ויש שלט של 'טרם'- צריך להיכנס בדלת ויש בפנים אחלה פינות ישיבה.

חינם

פתוח עד 23 בלילה. סגור במוצ"ש

▪️קומה שניה בפלאפל ברובע היהודי

צריך לקנות משהו.

בעלים חמוד ממש ומפרגן, יש לפנות שמאלה באריות שלפני הירידה לכותל

▪️קפה נאמן בצומת האיקסים

צמוד לתחנת רכבת 'יפו מרכז'

צריך לקנות משהו

יש קומה שניה שאפשר לשבת בנחת ובשקט

▪️הר חוצבים

חינם

הרבה בנייני משרדים עם לובי שאפשר לשבת בו חופשי

ירושלים

▪️תחנה של קו 400 בתחנה מרכזית

חינם

בשעות הפעילות הוא עמוס, אבל בשעות המאוחרות של הערב הוא ספסל שומם, מבודד ומקורה

▪️מאפה נאמן בקניון רמות, ירושלים

צריך לקנות משהו

מקום מאוד נחמד לשבת בו, יחסית צדדי

▪️אקווריום ישראל

בתשלום

מקום חמוד וכשלא עמוס יש שם אחלה אווירה

▪️שער בנימין

הרבה מקומות בתשלום: קפצת, שיפון, אינגליש קייק, פיצה אורי, יקב פסגות

נוח להגיע בתחבורה ציבורית

▪️קרני שומרון

המאפייה בקרני. משמשת גם כבית קפה עם מתחם סגור לשבת, באחת הכניסות של היישוב

צריך לקנות משהו

פתוח 24/6

כשרות מהודרת

▪️בית אל, ביטוח לאומי

חינם

לא מתאים לדייט שלם, אבל אם אתם צריכים רק כמה דקות עד שהאוטובוס מגיע או שאתם כבר מאורסים, זה אחלה מקום לשבת בו

📍חשוב להבין שבחורף אין פיתרון קסם לדייטים, ולכן אפשר לנסות לשבת בחוץ כרגיל כל עוד לא מאוד קר ולהביא תרמוס/פק"ל כדי להתחמם...

או לשבת באחד המקומות הבאים🙃

*מקומות כלליים ומומלצים:*

☘️ רכב🚗  אופציה נוחה לכל מזג אויר

☘️בתים של אנשים שלא נמצאים

☘️חניונים של בניינים

☘️כל מסעדה שיש בה מקום לשבת

☘️בתי מלון

בהצלחה💫

*מקומות יפים לדייטים*🥰🥇🇮🇱

לקבוצת ווצאפ-

"מקומות יפים - לדייטים"⁸ 🥰🇮🇱🥇

לערוץ-

מקומות יפים לדייטים 😍

בליקרס בייקרי בתוך קניון עזריאלי

ביגה בצומת שילת