האידיאל בחיים והשירות הכי גדול לאומה שלנו זה -

בלהקים משפחה עם ילדים מחונכים שהם בעצם הדור הבא של עם ישראל. דור של תורה!

תמשיכי להתקדם בלימודים ובחיים שלך.. 

ובהצלחה רבה!!

וסתם עצה קטנה- לא כדאי על כל צעד שעושים בחיים לבדוק אם על זה הבחור יפסול אותי..

אם הוא פוסל אז כנראה שהוא לא זה שתצטרכי להקים איתו את הבית הקדוש שלך!!

מסכימה ממש עם העצה..

אם הסיבה שאת לא רוצה לעשות שירות היא לא מעצלות אלא מכוונה של להתקדם (בין אם תורנית במדרשה ובין אם את רוצה ללמוד כדי שתוכלי מוקדם יותר לפרנס את משפחתך כשבעלך בעז"ה ילמד תורה) אז מישהו מבטל אותך בגלל זה (זה אולי קצת קשוח מדי) כנראה שהתאמת הציפיות שלכם לא כ"כ אותו דבר..

אם מישהו לא ירצה אותי בגלל זה אני לא ירצה אותו בחזרה (ולא מתינוקיות)

חוץ מזה שאח שלי אמר לי שבחיים הוא לא שמע את החברים שלו (הרווקים) מדברים על הנושא הזה-כנראה שזה פשוט לא מעניין אותם..

בהצלחה!! ותחליטי מה שטוב לך! ויקדם אותך!

ממש הרגעתם אותי..

למען האמת הרצון שלי לא לעשות שירות הוא מהסיבה שאני חוששת שלא אמצא מקום שמתאים לי ושבו אתרום.

אני חושבת שאעשה רק במקום שבו אחוש כי אני תורמת לדבר חשוב יותר מאשר לא הייתי במקום הזה והייתי עוסקת בדבר אחר.

ולכן יותר נראה לי שלא אעשה. (רציתי רק דבר אחד ונסגרה ההרשמה פשוט...)

ממש תודה, באמת הרגעתם אותי. טוב לדעת שלפחות רוב הבחורים הם עם מחשבה לא מרובעת ומכלילה כמו 'הבנות שלא עושות ש"ל פחות טובות' וכד'. (אגב, אני גם לא חושבת שחייל שהיה ג'ובניק, מסיבות בריאותיות למשל, שווה פחות וכו')

שאלה נוספת, הפעם בשם חברה שהתייעצה עימי- האם אתם חושבים שירתיע בחורים לשמוע על בחורה מצויינת והכל, רק עם בעיית בריאות שגרמה לכך שנעדרה הרבה מהאולפנא נניח? (בעיה לא מסוכנת) ירתיע או לא? 

אודה גם לתשובותכם החכמות!!

העיקרון הוא לא הדבר אלא אם יש משהו מאחריו.

אין כל ענין לנישואין עם שירות לאומי. הוא לא מחפש בת שירות מנוסה לשרת בביתו..  אם נניח היתה בחורה שלא איכפת לה מאף אחד, וזו הסיבה שהיא לא עושה ש"ל, אז מה שהיה מפריע זה שלא איכפת לה, ולא הש"ל. ואם היתה מישהי שחושבת שלהתפתחותה התורנית ובניית בית טוב בעם ישראל, יותר חשוב שתעשה מדרשה, או שרואה שהשירות שיש לה אפשרות לעשות אינו משמעותי כלל ואינה רוצה לעשות רק בשביל ה"הצגה" -

אז יש להניח שמי שמחפש בחורה תורנית, או אחת שאינה מחפשת לעשות רושם, זה דווקא היה מוסיף מבחינת אישיותה, אפילו אם לכשלעצמו חושב שיותר נכון לעשות ש"ל. כי הש"ל לכשלעצמו אינו נושא רלוונטי לנישואין.  העיקר האישיות.

ולגבי נושא הבריאות - אם למישהי "מצוינת" יש בעיה בריאותית שיכולה אולי להיות משמעותית להמשך - יש להניח שיש כאלו שיראו זאת כ"אתגר" ויגידו, אם זאת בחורה כזאת מצויינת, לא איכפת לי; ויש כאלו שיגידו, למה לי להיכנס לכך מראש אם אני ממילא עוד לא מכיר.

אבל אם זה משהו שאינו משמעותי כעת - וכל השאלה היא ש"נעדרה הרבה מהאולפנה".. כמובן אף אחד לא מתענין ביומן המורה באולפנה. זה לא נתון רלוונטי.  מה שמענין אדם באופן רגיל, זה מה יכולה להיות ההשלכה להמשך.

אם זה כבר לא אקטואלי - אז לא. אם כן, אז אחרי שהיא תכיר קצת, לפני שיווצר קשר עמוק, אבל שכבר רואים את "איכותה" מצד עצמה, תעדכן; והבחור יחליט מה דרכו בנושא זה.  ענ"ד.

כל פעם שאני קורא את התגובות שלך אני מתמוגג מהנאה! ניסוח מעולה, טענות טובות פשוט תענוג לקרוא!

באמת תענוג לקרוא אותן-

נעימות, ברורות ונכנסות ישר ללב בשמחה.

דן- עלה והצלח!

רחלקה -

מה עשה לך המועדון?...

תיזהרי, אם לא שוקו - יאשימו אותך בהדרת נשים... (אולי בתג מחיר...)

זה כמו "המה יגידו" הקלאסי

זה מה שאת רוצה?

את חושבת שזה מה שה' רוצה ממך ?

לכי על זה !!

ואל תדאגי

לבעלך לא יהיה אכפת (או שכן והוא יתגבר )

בהצלחה

תחפשי מה שלך יהיה טוב!! מה שלך טוב אז, גם לבעלך לעתיד יהיה טוב!! ואם לא, אז כנראה הוא לא בעלך..

אישית- אני חושבת ששירות יכול מאוד לתרום לאישיות של הבנאדם-( תלוי גם מה הוא עושה) אבל, לכל אחד מתאים משו אחר אז..לכי עם הלב ותפילות..

לגבי חברה שלך,אני לא בן אבל, נראה לי שזה תלוי בבעיה הרפואית יש לי כמה חברות עם 'בעיות רפואיות' 

 והן לא כל הזמן חושבות על , איך ואם ו..ו..

מה היא תעשה? זה מה שהקב"ה החליט שהיא תהיה!!

הוא יצטרך להיות מיוחד כי אני לא בטוחה שכל אחד יכול אבל, גם לאנשים "רגילים" לא כל אחד מתאים..יש מישו שאין לו שריטה? אז לה יש את זה ולאחרת יש משו אחר..

בעז"ה היא וכולנו נמצא את ה'אחד'..

וב"ה לא נתקלתי בבחורים שנרתעו...אבל זה מאד תלוי כי יש כאלה שזה יפריע להם..

בגלל שזה מעיד על משו באישיות,אבל כל מקרה לגופו...

אני אחד מהם...

אבל זו הסיבה שבגללה את תעשי בסוף שירות לאומי, אז אני ממליץ לך לא לעשות. 

אצלי ספציפית זה נובע לא ברמה תורנית גבוהה (אני ממש לא חושבת שלעשות שירות זה לא צנוע וכד', חוץ מזה שאני ממש לא תורנית יותר מכל אחת אחרת) וברור לי שלגדל ילדים ולבנות משפחה חשוב יותר אך כמובן אי אפשר לדעת מה יקרה. מאין לי מתי אתחתן? אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט... ולכן הסיבות שלי הן אחרות. ואני גם חושבת שברור כי לא צריך להתאים את כל המהלכים שעושים ע"פ ''איך שכולן עושות'' או ''איך שיראה לבחורים''...

ןבקשר לשאלתי השניה, תודה לדן ולחיפושים על התשובות המעודדות והמחכימות!!

סתם, לא קשור...

הדבר האחרון שמעניין אותי.

אם כבר אני רואה את זה לחיוב.

למוד במקום לעשות שירות.

אז יש לך על מי לסמוך..

וכמו שאמרו,תלוי מה היו המניעים,לי אישית זה לא היה מפריע אם זה היה בגלל סיבות מוצדקות כמו להתחיל ללמוד מוקדם כדי להקים משפחה מוקדם,או כי היא הייתה במדרשה במקום..

בעזהי"ת.

לך תסתגר בבית המדרש כמה שנים טובות, תלמד מהי תורה אמיתית,

ואח"כ תפתח את הפה שלך על רבנים שעצומים ממך.

ואם כבר דיברנו על העברת ביקורות, אז אתה היצור שהכי מצווה להעביר עליו ביקורת.

מבזה רבנים. גדולים ועצומים.

איכס.

מישהו אמר הרב מלמד ובלי שום קשר לנושא מה שישי לך להגיד זה הוא רשע, אתה מגיב בלי קשר אל תצפה שאנשים אחרים ישקיעו ביותר מלכתוב לך שאתה אידיוט..

y.s. העביר ביקורת על צורת התנהלות של הרב, וכולם קפצו.

רבנים הם לא חסיני ביקורת כל עוד היא מכובדת ועניינית.

זה כנראה גם חלק מהגלות, להפוך רב לפירר..

אם הנושא היה מי הם הרשימה של הרבנים שאין להם חלק לעולם הבא כי הם רשעים אז סבבה, או אם y.s. היה כותב "לא אין לך על מי לסמוך הרב מלמד הוא אדם נוראי ובטח שאי אפשר לסמוך על הפסקים שלו" הייתי נגעל מהתגובות שלו כרגיל אבל איכשהו סבבה..

אבל זה לא זה, y.s. מסכים שלא צריך לעשות שירות לאומי, הוא סתם רוצה לעצבן..

מלבד זאת לדעתי צריך להשמיד את קרתגו.

א. אני אישית מעדיף שמי שתהיה אשתי תהיה משהי שעשתה שירות לאומי,כי זה נראה לי חשוב מאוד.לתרום למדינה נטו בלי שאתה נהנה מזה בכלל.(כלומר-ברור שעדיף שהשירות יהיה מהנה,אבל אם לדוג' מתחילים ללמוד-יש פה תועלת לעצמך..)

אבל,כל מקרה לגופו,ובכ"מ לא נראלי שפוסלים בגלל זה..

ב.אני מכיר האבה אנשים שנעדרו מהלימודים,ולא עקב מצבם הבריאותי,אלא סתם כי בא להם..אז אם זה סתם משהו קטן,זה לא אמור להפריע..

אתה גם רוצה שיתפתח דיון שלא יוביל לשום מקום?

לא?יופי.

המדינה היא המקום שדרכו ה' משפיע את ברכתו לכל העולם,ע"י גאולת עמ"י שמודיעים את שמו בעולם,וב"ה הגאולה התחילה,ולאט לאט היא ממשיכה,ואנו מאמינים שכל מה שעמ"י עובר אלו דרכים בגאולה,שמקדמים אותנו.

ולכן,כל מי שעוזר לקיום המדינה הוא עוזר בגאולתם של עמ"י,בין אם הוא דתי בין אם לאו,ואפילו כופר,כי גם כשלא יודע מה דוחף אותו קדימה,מה שדוחף אותו זה החיבור לכלל עמ"י בתוכיות נשמתו.

ועיין אורות ישראל,נדמה לי ב' או ג'.

אי לכך,יוצא שהמדינה היא בעצם הדבר הכי קדוש בעולם (יחסית),ולכן כל מה שקשור לכלל במדינה הוא קדוש.

גם צבא,וגם ש"ל.

ברור שיש המון חסרונות,ויש עוד מלא לאן להתקדם,ואנחנו כועסים שיש דברים שלא מסתדרים עם דרך התורה,אך אנו מבינים שאלו תהליכים.כי כל צמה שה' עושה נועד לקדם את העולם,דרכנו,שזוכים להיות שותפים עם א-ל.

לו נכונות לתרום לסביבה בה הוא חי ללא סיבה מוצדקת (רפואית בד"כ) כי בעיניי זה עלול להעיד על מידות.

נהוג פה לדבר על המדינה כשורש כל הרע, אבל בפועל *גם* בזכות הצבא אנחנו כאן, תרומה בצבא כוללת הצלת חיים, הצלת יהודים. ותרומה בשירות לאומי זה חסד עצום, טיפול בקשישים, בילדים.......וגם אם לא מסכימים להתנהלות של המדינה כפי שהיא היום וגם אם לא מקבלים את ההסבר היפה שנתן בייניש- בשורה התחתונה התרומה היא קודם כל לאנשים סביבנו, לחברה כולה.

שהמדינה חשובה וחשוב לתרום לה, ולחֶברה (אם כי כמובן לא כל דבר שנעשה במדינה בהכרח קדוש. אם יהיה, למשל, ש"ל לא צנוע - אז הוא לא יהיה קדוש, כמובן).

אך כשבודקים לנישואין, זה לא אומר שחייבים להסכים על כל פרט שעשינו לפני כן. השאלה באמת, מה ואם זה מבטא.

לכן, יתכן מצב שאחד חושב שחשוב מאוד לתרום לחברה - והשניה חושבת (כדברי פותחת השירשור) שאמנם זה חשוב, אך אם לא תמצא מקום שבו תתרום משמעותית, חבל שתלך.

אז מה שנראה לענ"ד, זה שאפילו אם באמת יש "מחלוקת" ביניהם בענין זה. דהיינו, שהבחור למשל חושב שהיתה צריכה לחפש איזשהו שירות, והבחורה בטוחה שהאופציות שנשארו זה כ"כ נורא בשבילה עד שלא היתה תורמת דבר משמעותי -

אבל בהיות ששניהם מלאי רצון והסכמה בערך התרומה לאחרים, ואין כאן אנוכיות, אז זה לא נפ"מ אם עשתה שירות, לענין נישואין.

הקמת המדינה היא ללא ספק דבר חיובי מאוד.

מכאן ועד..

"כל ברכה שהקב"ה מביא לעולם עוברת דרך המדינה".

נראה לי קצת מוגזם ולא נכון..

צוחק.

מבחינה מתודית, אני עם אבא!.

כשבוזקים יותר מדי תבלינים על שקשוקה,

יש אנשים שעשויים להקיא מזה...

בנות היום כן נהנות מזה שהן עושות ש"ל. [פקדון ללימודים גבוהים, דיור על חשבון המדינה, נסיעות, וכו' וכו'...]. אז אם זה השיקול.. כדאי לחשוב שנית.  

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t388910#4666556

זה כמו גבר שלא עושה צבא לך זה היה מפריע שבעלך לא עשה צבא?

אותו דבר בדיוק בחורה שלא עושה לא צבא ולא ש"ל זה כמו גבר שמשתמט מהצבא.

ויש דרכים אינספור לתרום לעם ישראל - שלא במסגרת העמותות של שירות לאומי.

אגב-  חוק גיוס חובה לבנות לא נהוג בכמעט שום מדינה בעולם מלבד ישראל

ופרוייקט שירות לאומי הוא פרה קדושה ומטומטמת שבאה בעקבותיו.

אגב - יש שיאמרו שגם שירות בצה"ל היום (לגבר!!) שנוי במחלוקת מהצד התורני שבו.. ויש גורסים שבמצב הנוכחי זו אינה מצווה. [או מצוה הבאה בעבירה, שזה אותו רעיון]

שבלי צבא, עם ישראל לא היה מתקיים היום בארץ. וחובת ההשתדלות הזו היא מהקב"ה. פיקוח נפש לאומי, שדיניו חמורים מפיקו"נ פרטי."עזרת ישראל מיד צר".

כמובן, לא סותר שצריך להשתדל לקיים בצורה הכי נכונה לכל פרטי ההלכה, וזה אפשרי.

לגבי ש"ל - צריך לדעתי להיזהר מלומר את הביטוי הקיצוני שאמרת (לגבי הפרה..). לא רק בגלל שהרבה בנות יקרות משקיעות בכך את הנשמה, וגם מועילות;

אלא שגם מו"ר הרצי"ה אמר שכיום בנות צריכות להשתתף במאמץ הלאומי מדין מלחמת-מצוה. וזה מה שנקרא "שירות לאומי". ואע"פ שהיו ת"ח שחשבו אחרת.

את צודקת, שזה לא מחוייב המציאות שיתבצע תמיד דרך  המסגרות הפורמליות הקיימות (ובנושא זה בוודאי צריך עוד יותר להקפיד שלא יהיה באופן ומקום, של מצוה הבאה בעבירה) ובעצמי שמעתי על מישהו מתלמידיו המובהקים של הרצי"ה שהמליץ לביתו ללכת ישירות למדרשה.

ככול שהיא יותר צעירה זה יפריע יותר, כשמסתכלים על מישהי בת 27 לא יבדקו אם היא הייתה מדריכה ולא אם היא עשתה שירות, אם השיקולים שלה הם יותר אידאולוגים זה לא יפריע למי שמאמין באותם אידאלים, ואם מה שהיא עשתה במקום זה שווה את זה.

צד שני, את באמת מתכוונת להתחפש למישהי אחרת שאותה ה"בחורים" אוהבים?

יש לך כבר מישהו? את יודעת כבר מה את רוצה ללמוד?

ללכת למדרשה מיד אחרי שמינית לא מחייב לא לעשות שירות שנה אח"כ...

בס"ד

אם הסיבה היא שאת חושבת רק על עצמך על הנוחות שלך וזה שהשירות יבזבז לך זמן בו את יכולה לעשות דברים לעצמך ולפחת את הקרירה שלך - 

זה מעייד בעניי על מקום קצת אנוכי ולא ערכי - כי בן אדם צריך לשאוף להיות חלק מהחברה, לשאת בנטל ולתרום ולעזור ולתת מעצמו לאחרים לפחות בתקופת השריות שבו רוב הנוער בישראל מקדיש לטובת עם ישראל והמדינה.

אם הסיבה היא שאת רוצה למען המדינה, למען העם להתחזק בתורה ובמצוות, להכין את עצמם לבנות בית, לרכוש מקצוע שבעזרתו תוכלי לפרנס את הבית שאת ובעלך תבנו בעז"ה בעם ישראל, רוצה להשקיע בלימוד מקצוע שבסופו תוכלי לתת תרומה גדולה ומשמעותית יותר לעם ישראל כמו רפואה וכדו' אז זה מראה שהסיבה שאת לא עושה שרות לא נובע מזה שלא איכפת לך - אלא בגלל שאיכפת לך מעם ישראל את מחפשת את המסגרת שבה תוכלי לתרום בצורה הטובה ביותר.

ושה מעיד על ערכיות גבוהה.

אז שיהיה לך בהצלחה ובחיררות מוצלחות.

יכול לתרום למדינה בקריירה שלו תרומה הרבה יותר משמעותית לזולת ולמדינה

אפילו מאשר חייל קרבי (בלי לזלזל בכהוא זה).

שבתור אחת שעשתה שירות לאומי , ושומעת על בנות שלא עשו אפילו שנה אחת ....לי זה לא נשמע טוב...למרות שאני יודעת שיש לזה סיבות מוצדקות , אני חושבת מבחינתי שדי הכרחי לעשות שירות לאומי ...לא רק תרומה למדינה , אלא תרומה לעצמך - לאישיות שלך...אתם לא מבינות כמה בנות משתנות לטובה בשירות לאומי בהרבה דברים...

אבל כל אחת תבחר בסוף את דרכה....

לפתח אצלך, במעשים, את התכונה והעניין של התרומה לכלל.

מתוך כך מתרגלים להיות אנשים כלליים במהלך החיים.

שהשאיפה לתרום נעשית חלק בלתי נפרד ממני. צורך.

בדיוק.

הי!

קודם כל אני ממש מבינה אותך-לקח לי שנים למצוא מקום שירות, בכלל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, והלכתי למלא בסיירות ובדקתי מלא מקומות..

אבל אני רק רוצה להגיד לך שאסור להתייאש!!!!

אני יכולה עכשיו לדבר איתך על העקרונות והאידיאלים שעומדים מאחורי שירות לאומי, החל מזה שבנות צריכות לעשות שירות לאומי בדיוק כמו שבנים צריכים ללכת לצבא, זה שהמדינה נותנת לנו הרבה-מקום טוב ובטוח לגור בו וכו' וכשאפשר לתת- כשיש זמן וכח,אז איזו סיבה יש שלא?וגם שאני לפחות, תמיד האמנתי שאין אף פעם "מספיק" נתינה.גם אחרי שנתיים שירות אני יודעת שאני צריכה להמשיך לתת.וחוץ מזה, התרומה שזה תורם לבת השירות בתור בן אדם היא מדהימה,אני השתניתי ב180 מעלות מאז תחילת השירות.

אבל לפי מה שאת אומרת, הבעיה שלך היא מציאת המקום,נכון?

אז לגבי זה אני חייבת להגיד לך-אל תתיאשי!!

אני מצאתי שני מקומות שפשוט הרימו אותי.

כשהייתי בשמינית חיפשתי מלא,ניסיתי הרבה דברים- קומונה, אחי, גרעין,מפתן,כפר נוער,בית ילד,וכו' נסעתי בכל רחבי הארץ,ובאמת זו הייתה אחת התקופות המבאסות,אבל בסוף,בסיירת האחרונה ששלי מצאתי-מצאתי כפר נוער מהמם,שפשוט הרגשתי שזה המקום שלי-זה המקום שבו אני יכולה לתרום הכי הרבה.ובאמת תרמתי,עבדתי עם בנות ממשפחות מצוקה בטירוף,בנות ממש קשות,והייתי איתן 24 שעות ביממה.אז נכון, חזרתי הרוגה כל פעם הבייתה (פעם בשבועיים) ,אבל יצאתי מסופקת,ויותר מזה אני לא צריכה.

ואני עדיין בקשר עם חניכות שלי- גם שנתיים אח"כ- הן באות אלי לשבתות וחגים, אנחנו יוצאות לטיולים ביחד וכו...

חוץ מזה גם הייתי תקן גרעין, אבל זה בפעם אחרת...

אחרי השנה המטורפת הזאת ידעתי שאני צריכה שנה יותר קלה,ופשוט לא מצאתי!

התייאשתי ממש!

אבל,בסוף,באמצע הקיץ- ביולי,ראיתי באחד האתרים מקום שהתאים לי-תיכון של בנים בדרום ת"א,בשכונות המצוקה-עבודה מ8 עד 16:00 (זה מה שאומרים לך..) עם דירה במרכז ת"א-בין עזריאלי לארלוזורוב,וזה בדיוק מה שהייתי צריכה,והשנה השנייה הייתה הרבה יותר מטורפת מהשנה הראשונה,היא פשוט גרמה לי להתבגר, להשיג ביטחון עצמי, סמכות,וגם בזכותה החלטתי במה אני רוצה לעסוק כשאהיה גדולה,וגם בשנה השנייה הצלחתי לעשות פסיכומטרי, מה שאמר ששנה אח"כ כבר התחלתי ללמוד, אז ממש לא בזבזתי זמן...

בקיצור-אני ממליצה על שירות לאומי.בשביל אלה שתעזרי להם,בשביל המדינה,וכמובן-בשבילך.

ואם את צריכה עזרה במקום שירות,יש הרבה אנשים שיכולים לעזור לך בזה.

ואל תתיאשי!

אני מכירה מ-ל-א בנות שמצאו שירות בקיץ.

אבל באמת את לא צריכה לעשות שירות לאומי רק בגלל שידוך.

אני כן חושב שזה יהיה דבר שייפסלו אותו בגללך.

למה? כי כולם בציבור אצלנו עושים צבא\ש"ל. ומי שלא הוא שונה.

סטיגמה טיפשית אבל קיימת, ואל תתעלמי ממנה

אני מחזקת את ידייך! תדאגי להקמת ביתך בע"ה! קחי בחשבון שעכשיו זה כביכול לבזבז שנה וללמוד בע"ה בתור נשואה עם ילדים זה הרבה יותר קשה! זה מאוד חשוב שאת דואגת להקמת בית וזה התרומה הכי גדולה לעמ"י! לשידוכים- אל תדאגי! תסמכי על הקב"ה שמי שמיועד לך יקבל אותך לפי מה שאת ולא לפי אם עשית שירות או לא, וגם תביני שאם בחור זה מה שמעניין אותו כנראה שמשהו אצלו לא בסדר באיך שהוא בוחן...בהצלחה

תודה!

האמת היא שאני שואלת לא רק בקטע של להתחתן יותר מוקדם או להתחיל ללמוד יותר מוקדם כי לא תמיד, כמו שכבר כתבתי, יודעים מה יקרה, ומה זה עוזר אם אחליט שהשנה עד גיל 19 אני מתחתנת אם לא יהיו הצעות?... לדעתי גם לקחת שנה חופש כדי להשלים בגרויות, פסיכומטרי וכל זה ע"מ להתקבל ללימודים שרוצים זה טוב, ולפעמים מראה על בגרות נפשית בדיוק כמו בגרות של בחורה שהולכת לשירות..

אבל קחי בחשבון שחבר'ה אידיאליסטים כמו ישיבת מעלות ומכינות קדם צבאיות לא ממש יקבלו הצעה כזו. מצד שני, את כנראה צריכה בחור יותר רציני, ולכזה לא יהיה אכפת.

"את כנראה צריכה בחור יותר רציני..." - כך, במילה, "מתייגים" מי שבישיבה מסויימת ובמכינות?... מן הסתם בטעות.

יש אנשים רציניים שזה מה שמתאים להם ויש אחרת. הרבה פנים לרצינות.

ול"חדשה". כפי שכתבתי לעיל, המשמעות של דבר כזה לגבי כל מיני אנשים תלויה בעיקר במה שעומד מאחרי זה.

ולכן, בלי להתייחס לשאלה המהותית האם יותר טוב לבחורה "להשלים בגרויות" בבית או לעשות ש"ל - צריך לומר את האמת, שיש הבדל לענ"ד אם בחורה לא הולכת לש"ל כי היא אידיאליסטית בכיוון אחר, של מדרשה משפחה וכו', וזה לא נראה לה מסתדר, וכן - שהיא לא מוצאת שירות משמעותי ולא רוצה לבזבז זמן (גם אם אובייקטיבית זה לא מדוייק - אך יש לה בראש כוונה חשובה); לבין "לקחת שנה חופש כדי להשלים בגרויות ופסיכומטרי"..

זה לא שאלה של "בגרות נפשית" - אלא שמי שמסתכל מצד הרצון לתרום לכלל, זה עלול להיראות לו חסר, ואולי כבא רק מצד בקשת נוחות. גם אם נכון שזו הכנה חשובה לעתיד. שהרי גם בת ש"ל צריכה לעיתים השלמות ופסיכומטרי וכד'.. 

והההחלטה לא צריכה להיות מצד "מה יאמרו", אלא מתוך יושר פנימי והחלטה פנימית מה אמיתי ונכון.

אני מבינה בנותך שלא עושות שירות כי הן מתחתנות-זה לגיטימי.

אבל אם את לא יודעת מה את רוצה לעשות, ואת לא עושה שירות פשוט מטעמי נוחות,אני פשוט לא מבינה את זה.

ולגבי שידוכים- השאלה היא לאיזה בחורים את מתכוונת.כי "מלח הארץ"- האלה מישיבות הסדר,מהמכינות,הבחורים שמשמלבים עבודה עם לימוד תורה,אלה שמטיילים,שיושבים במעיינות ולומדים תורה,המתנחלים,כן מחפשים בנות שעושות שירות,ולפעמים אפילו יפסלו על זה.כי הבנים האלה התחנכו על ערכים של אהבת העם והארץ ונתינה ללא גבולות, כמה שאפשר. ובשבילם,וגם בשבילי,שירות לאומי לא עושים בשביל הבגרות הנפשית.עושים את זה כדי לעזור למדינה שלנו כמה שאפשר,לתת כח זמן שאנחנו יכולים לתת.ואם את לא אחת כזו,פשוט אל תכווני לבחורים כאלה..

מצד שני, את יכולה לכוון לבחורי הישיבות הגבוהות,ש"תורתם אומנותם" שלא עושים צבא..

אבל לא משנה מה שתבחרי- בהצלחה!

יש אנשם שיעדיפו מישהיא שהיא עשתה שירות ויש שיעדיפו שישר התחילה ללמוד.. 

היית יוצאת עם בחור שלא עשה שירות צבאי? לא בגלל שהוא רצה ללמוד תורה, או להקים משפחה או אפילו לחיות במסגרת ובאוירה של ישיבה גבוהה - אלא, הוא פשוט רצה להתחיל ללמוד וזה לא ממש המתאים לו. לא הסתדר לו.  

ואם הוא כבר היה בן 25, זה משנה לך אם הוא מתחרט על זה?  

עכשיו היא טוענת שהיא מתחרטת ושהיא היתה עושה - יש סיכוי שהיא תנסה גם לפצות על זה כמו באמצעות שנת התנדבות למען הקהילה - או שזה סתם דיבורים? 

לדבר זה קל. 

ולגבי מי שלא התגייס בגלל שהוא רצה ללמוד תורה, יש לי רק דבר אחד להגיד: "האחיכם ייצאו למלחמהו ואתם תשבו פה???", ואם למלחמת מצוה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, אני מניח אפשר לצאת גם מהישיבה... 

לדעתי, זה חבל שזה לא מפריע לך, אבל זו בחירה שלך.  

וגם מי שעשתה שירות לאומי יכולה אח"כ להתנדב. זה לא סותר. 

אבל, במדינה כמו שלנו, שבה כל אדם נותן מספר שנים מחייו - אני חושב שזה לא נכון שכמה אנשים "ינצנצו" בזמן שאחרים עובדים ומקריבים. 

מעבר לחילול ה' שאני רואה בזה, ובפגיעה שזה יוצר בחברה הדתית לאומית, אני גם חושב שזה מעיד על פגם מוסרי. 

ואף אחד לא מסמן 'וי' על כלום. מי שהולכת לעשות שירות לאומי בשביל לסמן 'וי', עדיף שבאמת לא תעשה, מאשר שתגזול משאבים מאלה שכן רוצים לעשות. 

וכל אחד שיחיה את חייו איך שהוא מבין ומוצא לנכון. 

הבחורה התחילת השירשור שאלה אם זה יש אנשים שזה יפריע להם, אז התשובה היא כן. את יכולה שלא לאהוב את זה, אבל זו עובדה. 

שלא אכפת לה מחילול ה' שזה גורםת ובגלל שאני חושב שאדם שרואה את כולם נותנים שנתיים או שלוש מהחיים שלו ולא מסוגל לתת אפילו שנה, יש לו פגם במוסריות. בהחלט. 

על 2 הדברים האלה הייתי פוסל. 

אם פרט אחד לא מתאים לי, והפרט הזה הוא שמבחינתה אני אקרע את עצמי והיא לא תרגיש חובה לתרום - כפי שהיא הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות, אז הפרט האחד והקטן הזה מספיק לי כדי לפסול. 

למה שההתנהגות שלה תהיה שונה בבית מאשר בחברה שמחוץ לבית? הרי זו אותה אישיות. 

זה לא "ואם כולם יקפצו מהגג, אז גם אתה תקפוץ?"

אלא, כולם כאן מקריבים ונותנים, ולא מחזיקים טובה לעצמם, אבל כן מצפים שכולם יישאו בנטל. זה לא קל ואף אחד לא עושה את זה כדי להרוויח לעצמו שום דבר - ואם הוא מפיק מזה משהו מבחינת האישיות שלו, אז זה מצוין, אבל הוא יודע שלא זו היתה המטרה. 

את אולי לא חושבת שכולם סובלים ואת מרוויחה, אבל זו עובדה. 

אני דחיתי את הלימודים של בארבע שנים וחצי בשבילך (אם נוריד את תקפות הלימודים שקדמה לצבא, נגיע רק ל-3 שנים) - בעוד שאת לא היית מוכנה לדחות את הלימודים שלך אפילו בשנה אחת בשבילי. 

זה אומר, שמבחינתך, אחרים יעבדו קשה בשבילך, ואת לא מרגישה חובה לעשות את אותו הדבר. תקראי לזה אגואיסטיות או בשם אחר כלשהו, זה המצב, איך שלא תסתכלי עליו. 

אני מודד אנשים עפ"י הסטנדרטים שלי. בדיוק כמו כל אחד אחר.

יש אימרה באנגלית: stupid is stupid does

אדם טיפש הוא זה שעושים מעשים טיפשיים. ובהשאלה: אדם מוסרי, עושה מעשים מוסריים ולא נמנע מהם. 

אז על פי אמות המידה שלי, אדם כזה הוא לא מוסרי ולא ערכי. את יכולה לא להסכים, אבל זכותי לחיות כך ולהאמין בזה. 

הקב"ה לא שופט אותנו על הבחירות שלנו? אני דווקא הייתי תחת הרושם שאנחנו מאוד נשפטים על הבחירות שלנו. בגלל זה יש לנו בחירה חופשית! זו המשמעות של הדבר. 

אם לקב"ה היתה חשובה רק הכוונה, הוא לא היה טורח לעדכן את מלך הכוזרי שמעשיו אינם רצויים. הוא הרי שופט רק על סמך הכוונה, לא? 

אני לא מוצא דרך להפריד בין האדם למעשים אותם הוא עושה. 

במיוחד שאלו דברים שנטועים עמוק באופי של הבנאדם, כמו נתינה והרגשת שותפות. 

ואני לא מחזיק טובה לעצמי. עשיתי את חובתי, לא מעבר. אין לי שום סיבה להחזיק טובה לעצמי בגלל זה. 

חשוב לעשות שירות לאומי!!! באמת שזה רק משפיע לטובה..

זה כמו בנים שלא עשו צבא בכלל , אפילו לא שנה וארבע ...זה חשוב והייתי פוסלת אחד שלא עשה צבא..

כי אני חושבת שאפשר לשלב גם צבא וגם ישיבה..שזה מה שהביינישים עושים וזה האידיאל ..

כך גם בשירות לאומי חשוב להחשף לעולמות אחרים , להשפיע ולהראות נוכחות של הציבור הדתי לאומי..!

אם הייתי בחור, לא הייתי פוסלת "רק" על זה-

זה לא רק!!

לדעתי זה ממש דבר בסיסי,זו ממש חובה!

ולכן-כן.הייתי פוסלת על זה.כי אין שום בעיה שאשתי תהיה שונה ממני,אבל יש גבול בין שוני באישיות,לשוני באידיאלים ובעקרונות הבסיסיים שלי.

ואותו דבר גם על צבא לבנים.

אני ממליצה בחום לעשות שירות לאומי.

אם חשוב לך לעשות מדרשה- יש הרבה אפשרויות לשלב.

זה תורם המון, זה סיפוק ענק וגם חוויה שלא תחזור.

אל תוותרי על זה.

זה חוויה בריאה לנפש!

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!