האידיאל בחיים והשירות הכי גדול לאומה שלנו זה -

בלהקים משפחה עם ילדים מחונכים שהם בעצם הדור הבא של עם ישראל. דור של תורה!

תמשיכי להתקדם בלימודים ובחיים שלך.. 

ובהצלחה רבה!!

וסתם עצה קטנה- לא כדאי על כל צעד שעושים בחיים לבדוק אם על זה הבחור יפסול אותי..

אם הוא פוסל אז כנראה שהוא לא זה שתצטרכי להקים איתו את הבית הקדוש שלך!!

מסכימה ממש עם העצה..

אם הסיבה שאת לא רוצה לעשות שירות היא לא מעצלות אלא מכוונה של להתקדם (בין אם תורנית במדרשה ובין אם את רוצה ללמוד כדי שתוכלי מוקדם יותר לפרנס את משפחתך כשבעלך בעז"ה ילמד תורה) אז מישהו מבטל אותך בגלל זה (זה אולי קצת קשוח מדי) כנראה שהתאמת הציפיות שלכם לא כ"כ אותו דבר..

אם מישהו לא ירצה אותי בגלל זה אני לא ירצה אותו בחזרה (ולא מתינוקיות)

חוץ מזה שאח שלי אמר לי שבחיים הוא לא שמע את החברים שלו (הרווקים) מדברים על הנושא הזה-כנראה שזה פשוט לא מעניין אותם..

בהצלחה!! ותחליטי מה שטוב לך! ויקדם אותך!

אוי ואבוי לך אם תפלי על "משרה" לא מספקת, בחברת אנשים לא נחמדים, מקום שבו ינצלו אותך לסתימת חורים,  לעבודות שחורות וכו'.

וכן תחשבי על התחושות שיעלו לך במקום ההוא: א"יזה כיף שאני עושה ש"ל! וואו, אני מרגישה ממש טוב כאן, שאני לא מכלה את זמני לריק, אני מרגישה שאני נותנת מעצמי ובאמת עושה משהו משמעותי.."

 אם ככה נראה לך שתרגישי- לכי על זה. ואם לא- לא!!!

בנות שירות יכולות להרים פרוייקטים מדהימים, שרק בחורה בגיל הזה יכולה לעשות (כי היא צעירה ברוחה ובגופה, כשרונית, יצירתית ופנויה לתת מעצמה ללא עול משפחתי לימודים ועוד) ומקומות כאלה באמת שווים אותך (בעיקר גרעינים ומרכזים להעמקת יהדות)

אישית-

אני במקום הכי לא מספק בעולם, ואני מרגישה בזבוז טוטאלי. הלוואי ולא הייתי שם, אלא ממשיכה ללמוד ולהתקדם בחיי. [משרדי- שלא תעיזי ללכת למקום כזה!!!]

אני לא מאחלת לך את התחושות הנ"ל^ ולכן מתחננת- תחשבי טוב טוב לאן את הולכת.

והכי חשוב- לא להסס לא לעשות שירות.

ומי שלא יקח אותך בגלל זה- לא שווה אותך.

את תתרמי ובגדול לעם ולארץ- בעתיד המשפחתי שלך.

בהצלחה יקירה!

ואני כאן אם תרצי ייעוץ והכוונה!

ממש הרגעתם אותי..

למען האמת הרצון שלי לא לעשות שירות הוא מהסיבה שאני חוששת שלא אמצא מקום שמתאים לי ושבו אתרום.

אני חושבת שאעשה רק במקום שבו אחוש כי אני תורמת לדבר חשוב יותר מאשר לא הייתי במקום הזה והייתי עוסקת בדבר אחר.

ולכן יותר נראה לי שלא אעשה. (רציתי רק דבר אחד ונסגרה ההרשמה פשוט...)

ממש תודה, באמת הרגעתם אותי. טוב לדעת שלפחות רוב הבחורים הם עם מחשבה לא מרובעת ומכלילה כמו 'הבנות שלא עושות ש"ל פחות טובות' וכד'. (אגב, אני גם לא חושבת שחייל שהיה ג'ובניק, מסיבות בריאותיות למשל, שווה פחות וכו')

שאלה נוספת, הפעם בשם חברה שהתייעצה עימי- האם אתם חושבים שירתיע בחורים לשמוע על בחורה מצויינת והכל, רק עם בעיית בריאות שגרמה לכך שנעדרה הרבה מהאולפנא נניח? (בעיה לא מסוכנת) ירתיע או לא? 

אודה גם לתשובותכם החכמות!!

העיקרון הוא לא הדבר אלא אם יש משהו מאחריו.

אין כל ענין לנישואין עם שירות לאומי. הוא לא מחפש בת שירות מנוסה לשרת בביתו..  אם נניח היתה בחורה שלא איכפת לה מאף אחד, וזו הסיבה שהיא לא עושה ש"ל, אז מה שהיה מפריע זה שלא איכפת לה, ולא הש"ל. ואם היתה מישהי שחושבת שלהתפתחותה התורנית ובניית בית טוב בעם ישראל, יותר חשוב שתעשה מדרשה, או שרואה שהשירות שיש לה אפשרות לעשות אינו משמעותי כלל ואינה רוצה לעשות רק בשביל ה"הצגה" -

אז יש להניח שמי שמחפש בחורה תורנית, או אחת שאינה מחפשת לעשות רושם, זה דווקא היה מוסיף מבחינת אישיותה, אפילו אם לכשלעצמו חושב שיותר נכון לעשות ש"ל. כי הש"ל לכשלעצמו אינו נושא רלוונטי לנישואין.  העיקר האישיות.

ולגבי נושא הבריאות - אם למישהי "מצוינת" יש בעיה בריאותית שיכולה אולי להיות משמעותית להמשך - יש להניח שיש כאלו שיראו זאת כ"אתגר" ויגידו, אם זאת בחורה כזאת מצויינת, לא איכפת לי; ויש כאלו שיגידו, למה לי להיכנס לכך מראש אם אני ממילא עוד לא מכיר.

אבל אם זה משהו שאינו משמעותי כעת - וכל השאלה היא ש"נעדרה הרבה מהאולפנה".. כמובן אף אחד לא מתענין ביומן המורה באולפנה. זה לא נתון רלוונטי.  מה שמענין אדם באופן רגיל, זה מה יכולה להיות ההשלכה להמשך.

אם זה כבר לא אקטואלי - אז לא. אם כן, אז אחרי שהיא תכיר קצת, לפני שיווצר קשר עמוק, אבל שכבר רואים את "איכותה" מצד עצמה, תעדכן; והבחור יחליט מה דרכו בנושא זה.  ענ"ד.

כל פעם שאני קורא את התגובות שלך אני מתמוגג מהנאה! ניסוח מעולה, טענות טובות פשוט תענוג לקרוא!

באמת תענוג לקרוא אותן-

נעימות, ברורות ונכנסות ישר ללב בשמחה.

דן- עלה והצלח!

רחלקה -

מה עשה לך המועדון?...

תיזהרי, אם לא שוקו - יאשימו אותך בהדרת נשים... (אולי בתג מחיר...)

זה כמו "המה יגידו" הקלאסי

זה מה שאת רוצה?

את חושבת שזה מה שה' רוצה ממך ?

לכי על זה !!

ואל תדאגי

לבעלך לא יהיה אכפת (או שכן והוא יתגבר )

בהצלחה

תחפשי מה שלך יהיה טוב!! מה שלך טוב אז, גם לבעלך לעתיד יהיה טוב!! ואם לא, אז כנראה הוא לא בעלך..

אישית- אני חושבת ששירות יכול מאוד לתרום לאישיות של הבנאדם-( תלוי גם מה הוא עושה) אבל, לכל אחד מתאים משו אחר אז..לכי עם הלב ותפילות..

לגבי חברה שלך,אני לא בן אבל, נראה לי שזה תלוי בבעיה הרפואית יש לי כמה חברות עם 'בעיות רפואיות' 

 והן לא כל הזמן חושבות על , איך ואם ו..ו..

מה היא תעשה? זה מה שהקב"ה החליט שהיא תהיה!!

הוא יצטרך להיות מיוחד כי אני לא בטוחה שכל אחד יכול אבל, גם לאנשים "רגילים" לא כל אחד מתאים..יש מישו שאין לו שריטה? אז לה יש את זה ולאחרת יש משו אחר..

בעז"ה היא וכולנו נמצא את ה'אחד'..

וב"ה לא נתקלתי בבחורים שנרתעו...אבל זה מאד תלוי כי יש כאלה שזה יפריע להם..

בגלל שזה מעיד על משו באישיות,אבל כל מקרה לגופו...

אני אחד מהם...

אבל זו הסיבה שבגללה את תעשי בסוף שירות לאומי, אז אני ממליץ לך לא לעשות. 

אצלי ספציפית זה נובע לא ברמה תורנית גבוהה (אני ממש לא חושבת שלעשות שירות זה לא צנוע וכד', חוץ מזה שאני ממש לא תורנית יותר מכל אחת אחרת) וברור לי שלגדל ילדים ולבנות משפחה חשוב יותר אך כמובן אי אפשר לדעת מה יקרה. מאין לי מתי אתחתן? אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט... ולכן הסיבות שלי הן אחרות. ואני גם חושבת שברור כי לא צריך להתאים את כל המהלכים שעושים ע"פ ''איך שכולן עושות'' או ''איך שיראה לבחורים''...

ןבקשר לשאלתי השניה, תודה לדן ולחיפושים על התשובות המעודדות והמחכימות!!

סתם, לא קשור...

הדבר האחרון שמעניין אותי.

אם כבר אני רואה את זה לחיוב.

למוד במקום לעשות שירות.

אז יש לך על מי לסמוך..

וכמו שאמרו,תלוי מה היו המניעים,לי אישית זה לא היה מפריע אם זה היה בגלל סיבות מוצדקות כמו להתחיל ללמוד מוקדם כדי להקים משפחה מוקדם,או כי היא הייתה במדרשה במקום..

בעזהי"ת.

לך תסתגר בבית המדרש כמה שנים טובות, תלמד מהי תורה אמיתית,

ואח"כ תפתח את הפה שלך על רבנים שעצומים ממך.

ואם כבר דיברנו על העברת ביקורות, אז אתה היצור שהכי מצווה להעביר עליו ביקורת.

מבזה רבנים. גדולים ועצומים.

איכס.

מישהו אמר הרב מלמד ובלי שום קשר לנושא מה שישי לך להגיד זה הוא רשע, אתה מגיב בלי קשר אל תצפה שאנשים אחרים ישקיעו ביותר מלכתוב לך שאתה אידיוט..

y.s. העביר ביקורת על צורת התנהלות של הרב, וכולם קפצו.

רבנים הם לא חסיני ביקורת כל עוד היא מכובדת ועניינית.

זה כנראה גם חלק מהגלות, להפוך רב לפירר..

אם הנושא היה מי הם הרשימה של הרבנים שאין להם חלק לעולם הבא כי הם רשעים אז סבבה, או אם y.s. היה כותב "לא אין לך על מי לסמוך הרב מלמד הוא אדם נוראי ובטח שאי אפשר לסמוך על הפסקים שלו" הייתי נגעל מהתגובות שלו כרגיל אבל איכשהו סבבה..

אבל זה לא זה, y.s. מסכים שלא צריך לעשות שירות לאומי, הוא סתם רוצה לעצבן..

מלבד זאת לדעתי צריך להשמיד את קרתגו.

לו היה קטע עם סיומת לא קשורה.. 

א. אני אישית מעדיף שמי שתהיה אשתי תהיה משהי שעשתה שירות לאומי,כי זה נראה לי חשוב מאוד.לתרום למדינה נטו בלי שאתה נהנה מזה בכלל.(כלומר-ברור שעדיף שהשירות יהיה מהנה,אבל אם לדוג' מתחילים ללמוד-יש פה תועלת לעצמך..)

אבל,כל מקרה לגופו,ובכ"מ לא נראלי שפוסלים בגלל זה..

ב.אני מכיר האבה אנשים שנעדרו מהלימודים,ולא עקב מצבם הבריאותי,אלא סתם כי בא להם..אז אם זה סתם משהו קטן,זה לא אמור להפריע..

אתה גם רוצה שיתפתח דיון שלא יוביל לשום מקום?

לא?יופי.

המדינה היא המקום שדרכו ה' משפיע את ברכתו לכל העולם,ע"י גאולת עמ"י שמודיעים את שמו בעולם,וב"ה הגאולה התחילה,ולאט לאט היא ממשיכה,ואנו מאמינים שכל מה שעמ"י עובר אלו דרכים בגאולה,שמקדמים אותנו.

ולכן,כל מי שעוזר לקיום המדינה הוא עוזר בגאולתם של עמ"י,בין אם הוא דתי בין אם לאו,ואפילו כופר,כי גם כשלא יודע מה דוחף אותו קדימה,מה שדוחף אותו זה החיבור לכלל עמ"י בתוכיות נשמתו.

ועיין אורות ישראל,נדמה לי ב' או ג'.

אי לכך,יוצא שהמדינה היא בעצם הדבר הכי קדוש בעולם (יחסית),ולכן כל מה שקשור לכלל במדינה הוא קדוש.

גם צבא,וגם ש"ל.

ברור שיש המון חסרונות,ויש עוד מלא לאן להתקדם,ואנחנו כועסים שיש דברים שלא מסתדרים עם דרך התורה,אך אנו מבינים שאלו תהליכים.כי כל צמה שה' עושה נועד לקדם את העולם,דרכנו,שזוכים להיות שותפים עם א-ל.

לו נכונות לתרום לסביבה בה הוא חי ללא סיבה מוצדקת (רפואית בד"כ) כי בעיניי זה עלול להעיד על מידות.

נהוג פה לדבר על המדינה כשורש כל הרע, אבל בפועל *גם* בזכות הצבא אנחנו כאן, תרומה בצבא כוללת הצלת חיים, הצלת יהודים. ותרומה בשירות לאומי זה חסד עצום, טיפול בקשישים, בילדים.......וגם אם לא מסכימים להתנהלות של המדינה כפי שהיא היום וגם אם לא מקבלים את ההסבר היפה שנתן בייניש- בשורה התחתונה התרומה היא קודם כל לאנשים סביבנו, לחברה כולה.

שהמדינה חשובה וחשוב לתרום לה, ולחֶברה (אם כי כמובן לא כל דבר שנעשה במדינה בהכרח קדוש. אם יהיה, למשל, ש"ל לא צנוע - אז הוא לא יהיה קדוש, כמובן).

אך כשבודקים לנישואין, זה לא אומר שחייבים להסכים על כל פרט שעשינו לפני כן. השאלה באמת, מה ואם זה מבטא.

לכן, יתכן מצב שאחד חושב שחשוב מאוד לתרום לחברה - והשניה חושבת (כדברי פותחת השירשור) שאמנם זה חשוב, אך אם לא תמצא מקום שבו תתרום משמעותית, חבל שתלך.

אז מה שנראה לענ"ד, זה שאפילו אם באמת יש "מחלוקת" ביניהם בענין זה. דהיינו, שהבחור למשל חושב שהיתה צריכה לחפש איזשהו שירות, והבחורה בטוחה שהאופציות שנשארו זה כ"כ נורא בשבילה עד שלא היתה תורמת דבר משמעותי -

אבל בהיות ששניהם מלאי רצון והסכמה בערך התרומה לאחרים, ואין כאן אנוכיות, אז זה לא נפ"מ אם עשתה שירות, לענין נישואין.

הקמת המדינה היא ללא ספק דבר חיובי מאוד.

מכאן ועד..

"כל ברכה שהקב"ה מביא לעולם עוברת דרך המדינה".

נראה לי קצת מוגזם ולא נכון..

צוחק.

מבחינה מתודית, אני עם אבא!.

כשבוזקים יותר מדי תבלינים על שקשוקה,

יש אנשים שעשויים להקיא מזה...

בנות היום כן נהנות מזה שהן עושות ש"ל. [פקדון ללימודים גבוהים, דיור על חשבון המדינה, נסיעות, וכו' וכו'...]. אז אם זה השיקול.. כדאי לחשוב שנית.  

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t388910#4666556

זה כמו גבר שלא עושה צבא לך זה היה מפריע שבעלך לא עשה צבא?

אותו דבר בדיוק בחורה שלא עושה לא צבא ולא ש"ל זה כמו גבר שמשתמט מהצבא.

ויש דרכים אינספור לתרום לעם ישראל - שלא במסגרת העמותות של שירות לאומי.

אגב-  חוק גיוס חובה לבנות לא נהוג בכמעט שום מדינה בעולם מלבד ישראל

ופרוייקט שירות לאומי הוא פרה קדושה ומטומטמת שבאה בעקבותיו.

אגב - יש שיאמרו שגם שירות בצה"ל היום (לגבר!!) שנוי במחלוקת מהצד התורני שבו.. ויש גורסים שבמצב הנוכחי זו אינה מצווה. [או מצוה הבאה בעבירה, שזה אותו רעיון]

שבלי צבא, עם ישראל לא היה מתקיים היום בארץ. וחובת ההשתדלות הזו היא מהקב"ה. פיקוח נפש לאומי, שדיניו חמורים מפיקו"נ פרטי."עזרת ישראל מיד צר".

כמובן, לא סותר שצריך להשתדל לקיים בצורה הכי נכונה לכל פרטי ההלכה, וזה אפשרי.

לגבי ש"ל - צריך לדעתי להיזהר מלומר את הביטוי הקיצוני שאמרת (לגבי הפרה..). לא רק בגלל שהרבה בנות יקרות משקיעות בכך את הנשמה, וגם מועילות;

אלא שגם מו"ר הרצי"ה אמר שכיום בנות צריכות להשתתף במאמץ הלאומי מדין מלחמת-מצוה. וזה מה שנקרא "שירות לאומי". ואע"פ שהיו ת"ח שחשבו אחרת.

את צודקת, שזה לא מחוייב המציאות שיתבצע תמיד דרך  המסגרות הפורמליות הקיימות (ובנושא זה בוודאי צריך עוד יותר להקפיד שלא יהיה באופן ומקום, של מצוה הבאה בעבירה) ובעצמי שמעתי על מישהו מתלמידיו המובהקים של הרצי"ה שהמליץ לביתו ללכת ישירות למדרשה.

ככול שהיא יותר צעירה זה יפריע יותר, כשמסתכלים על מישהי בת 27 לא יבדקו אם היא הייתה מדריכה ולא אם היא עשתה שירות, אם השיקולים שלה הם יותר אידאולוגים זה לא יפריע למי שמאמין באותם אידאלים, ואם מה שהיא עשתה במקום זה שווה את זה.

צד שני, את באמת מתכוונת להתחפש למישהי אחרת שאותה ה"בחורים" אוהבים?

יש לך כבר מישהו? את יודעת כבר מה את רוצה ללמוד?

ללכת למדרשה מיד אחרי שמינית לא מחייב לא לעשות שירות שנה אח"כ...

בס"ד

אם הסיבה היא שאת חושבת רק על עצמך על הנוחות שלך וזה שהשירות יבזבז לך זמן בו את יכולה לעשות דברים לעצמך ולפחת את הקרירה שלך - 

זה מעייד בעניי על מקום קצת אנוכי ולא ערכי - כי בן אדם צריך לשאוף להיות חלק מהחברה, לשאת בנטל ולתרום ולעזור ולתת מעצמו לאחרים לפחות בתקופת השריות שבו רוב הנוער בישראל מקדיש לטובת עם ישראל והמדינה.

אם הסיבה היא שאת רוצה למען המדינה, למען העם להתחזק בתורה ובמצוות, להכין את עצמם לבנות בית, לרכוש מקצוע שבעזרתו תוכלי לפרנס את הבית שאת ובעלך תבנו בעז"ה בעם ישראל, רוצה להשקיע בלימוד מקצוע שבסופו תוכלי לתת תרומה גדולה ומשמעותית יותר לעם ישראל כמו רפואה וכדו' אז זה מראה שהסיבה שאת לא עושה שרות לא נובע מזה שלא איכפת לך - אלא בגלל שאיכפת לך מעם ישראל את מחפשת את המסגרת שבה תוכלי לתרום בצורה הטובה ביותר.

ושה מעיד על ערכיות גבוהה.

אז שיהיה לך בהצלחה ובחיררות מוצלחות.

יכול לתרום למדינה בקריירה שלו תרומה הרבה יותר משמעותית לזולת ולמדינה

אפילו מאשר חייל קרבי (בלי לזלזל בכהוא זה).

שבתור אחת שעשתה שירות לאומי , ושומעת על בנות שלא עשו אפילו שנה אחת ....לי זה לא נשמע טוב...למרות שאני יודעת שיש לזה סיבות מוצדקות , אני חושבת מבחינתי שדי הכרחי לעשות שירות לאומי ...לא רק תרומה למדינה , אלא תרומה לעצמך - לאישיות שלך...אתם לא מבינות כמה בנות משתנות לטובה בשירות לאומי בהרבה דברים...

אבל כל אחת תבחר בסוף את דרכה....

לפתח אצלך, במעשים, את התכונה והעניין של התרומה לכלל.

מתוך כך מתרגלים להיות אנשים כלליים במהלך החיים.

שהשאיפה לתרום נעשית חלק בלתי נפרד ממני. צורך.

בדיוק.

הי!

קודם כל אני ממש מבינה אותך-לקח לי שנים למצוא מקום שירות, בכלל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, והלכתי למלא בסיירות ובדקתי מלא מקומות..

אבל אני רק רוצה להגיד לך שאסור להתייאש!!!!

אני יכולה עכשיו לדבר איתך על העקרונות והאידיאלים שעומדים מאחורי שירות לאומי, החל מזה שבנות צריכות לעשות שירות לאומי בדיוק כמו שבנים צריכים ללכת לצבא, זה שהמדינה נותנת לנו הרבה-מקום טוב ובטוח לגור בו וכו' וכשאפשר לתת- כשיש זמן וכח,אז איזו סיבה יש שלא?וגם שאני לפחות, תמיד האמנתי שאין אף פעם "מספיק" נתינה.גם אחרי שנתיים שירות אני יודעת שאני צריכה להמשיך לתת.וחוץ מזה, התרומה שזה תורם לבת השירות בתור בן אדם היא מדהימה,אני השתניתי ב180 מעלות מאז תחילת השירות.

אבל לפי מה שאת אומרת, הבעיה שלך היא מציאת המקום,נכון?

אז לגבי זה אני חייבת להגיד לך-אל תתיאשי!!

אני מצאתי שני מקומות שפשוט הרימו אותי.

כשהייתי בשמינית חיפשתי מלא,ניסיתי הרבה דברים- קומונה, אחי, גרעין,מפתן,כפר נוער,בית ילד,וכו' נסעתי בכל רחבי הארץ,ובאמת זו הייתה אחת התקופות המבאסות,אבל בסוף,בסיירת האחרונה ששלי מצאתי-מצאתי כפר נוער מהמם,שפשוט הרגשתי שזה המקום שלי-זה המקום שבו אני יכולה לתרום הכי הרבה.ובאמת תרמתי,עבדתי עם בנות ממשפחות מצוקה בטירוף,בנות ממש קשות,והייתי איתן 24 שעות ביממה.אז נכון, חזרתי הרוגה כל פעם הבייתה (פעם בשבועיים) ,אבל יצאתי מסופקת,ויותר מזה אני לא צריכה.

ואני עדיין בקשר עם חניכות שלי- גם שנתיים אח"כ- הן באות אלי לשבתות וחגים, אנחנו יוצאות לטיולים ביחד וכו...

חוץ מזה גם הייתי תקן גרעין, אבל זה בפעם אחרת...

אחרי השנה המטורפת הזאת ידעתי שאני צריכה שנה יותר קלה,ופשוט לא מצאתי!

התייאשתי ממש!

אבל,בסוף,באמצע הקיץ- ביולי,ראיתי באחד האתרים מקום שהתאים לי-תיכון של בנים בדרום ת"א,בשכונות המצוקה-עבודה מ8 עד 16:00 (זה מה שאומרים לך..) עם דירה במרכז ת"א-בין עזריאלי לארלוזורוב,וזה בדיוק מה שהייתי צריכה,והשנה השנייה הייתה הרבה יותר מטורפת מהשנה הראשונה,היא פשוט גרמה לי להתבגר, להשיג ביטחון עצמי, סמכות,וגם בזכותה החלטתי במה אני רוצה לעסוק כשאהיה גדולה,וגם בשנה השנייה הצלחתי לעשות פסיכומטרי, מה שאמר ששנה אח"כ כבר התחלתי ללמוד, אז ממש לא בזבזתי זמן...

בקיצור-אני ממליצה על שירות לאומי.בשביל אלה שתעזרי להם,בשביל המדינה,וכמובן-בשבילך.

ואם את צריכה עזרה במקום שירות,יש הרבה אנשים שיכולים לעזור לך בזה.

ואל תתיאשי!

אני מכירה מ-ל-א בנות שמצאו שירות בקיץ.

אבל באמת את לא צריכה לעשות שירות לאומי רק בגלל שידוך.

אני כן חושב שזה יהיה דבר שייפסלו אותו בגללך.

למה? כי כולם בציבור אצלנו עושים צבא\ש"ל. ומי שלא הוא שונה.

סטיגמה טיפשית אבל קיימת, ואל תתעלמי ממנה

אני מחזקת את ידייך! תדאגי להקמת ביתך בע"ה! קחי בחשבון שעכשיו זה כביכול לבזבז שנה וללמוד בע"ה בתור נשואה עם ילדים זה הרבה יותר קשה! זה מאוד חשוב שאת דואגת להקמת בית וזה התרומה הכי גדולה לעמ"י! לשידוכים- אל תדאגי! תסמכי על הקב"ה שמי שמיועד לך יקבל אותך לפי מה שאת ולא לפי אם עשית שירות או לא, וגם תביני שאם בחור זה מה שמעניין אותו כנראה שמשהו אצלו לא בסדר באיך שהוא בוחן...בהצלחה

תודה!

האמת היא שאני שואלת לא רק בקטע של להתחתן יותר מוקדם או להתחיל ללמוד יותר מוקדם כי לא תמיד, כמו שכבר כתבתי, יודעים מה יקרה, ומה זה עוזר אם אחליט שהשנה עד גיל 19 אני מתחתנת אם לא יהיו הצעות?... לדעתי גם לקחת שנה חופש כדי להשלים בגרויות, פסיכומטרי וכל זה ע"מ להתקבל ללימודים שרוצים זה טוב, ולפעמים מראה על בגרות נפשית בדיוק כמו בגרות של בחורה שהולכת לשירות..

אבל קחי בחשבון שחבר'ה אידיאליסטים כמו ישיבת מעלות ומכינות קדם צבאיות לא ממש יקבלו הצעה כזו. מצד שני, את כנראה צריכה בחור יותר רציני, ולכזה לא יהיה אכפת.

"את כנראה צריכה בחור יותר רציני..." - כך, במילה, "מתייגים" מי שבישיבה מסויימת ובמכינות?... מן הסתם בטעות.

יש אנשים רציניים שזה מה שמתאים להם ויש אחרת. הרבה פנים לרצינות.

ול"חדשה". כפי שכתבתי לעיל, המשמעות של דבר כזה לגבי כל מיני אנשים תלויה בעיקר במה שעומד מאחרי זה.

ולכן, בלי להתייחס לשאלה המהותית האם יותר טוב לבחורה "להשלים בגרויות" בבית או לעשות ש"ל - צריך לומר את האמת, שיש הבדל לענ"ד אם בחורה לא הולכת לש"ל כי היא אידיאליסטית בכיוון אחר, של מדרשה משפחה וכו', וזה לא נראה לה מסתדר, וכן - שהיא לא מוצאת שירות משמעותי ולא רוצה לבזבז זמן (גם אם אובייקטיבית זה לא מדוייק - אך יש לה בראש כוונה חשובה); לבין "לקחת שנה חופש כדי להשלים בגרויות ופסיכומטרי"..

זה לא שאלה של "בגרות נפשית" - אלא שמי שמסתכל מצד הרצון לתרום לכלל, זה עלול להיראות לו חסר, ואולי כבא רק מצד בקשת נוחות. גם אם נכון שזו הכנה חשובה לעתיד. שהרי גם בת ש"ל צריכה לעיתים השלמות ופסיכומטרי וכד'.. 

והההחלטה לא צריכה להיות מצד "מה יאמרו", אלא מתוך יושר פנימי והחלטה פנימית מה אמיתי ונכון.

אני מבינה בנותך שלא עושות שירות כי הן מתחתנות-זה לגיטימי.

אבל אם את לא יודעת מה את רוצה לעשות, ואת לא עושה שירות פשוט מטעמי נוחות,אני פשוט לא מבינה את זה.

ולגבי שידוכים- השאלה היא לאיזה בחורים את מתכוונת.כי "מלח הארץ"- האלה מישיבות הסדר,מהמכינות,הבחורים שמשמלבים עבודה עם לימוד תורה,אלה שמטיילים,שיושבים במעיינות ולומדים תורה,המתנחלים,כן מחפשים בנות שעושות שירות,ולפעמים אפילו יפסלו על זה.כי הבנים האלה התחנכו על ערכים של אהבת העם והארץ ונתינה ללא גבולות, כמה שאפשר. ובשבילם,וגם בשבילי,שירות לאומי לא עושים בשביל הבגרות הנפשית.עושים את זה כדי לעזור למדינה שלנו כמה שאפשר,לתת כח זמן שאנחנו יכולים לתת.ואם את לא אחת כזו,פשוט אל תכווני לבחורים כאלה..

מצד שני, את יכולה לכוון לבחורי הישיבות הגבוהות,ש"תורתם אומנותם" שלא עושים צבא..

אבל לא משנה מה שתבחרי- בהצלחה!

יש אנשם שיעדיפו מישהיא שהיא עשתה שירות ויש שיעדיפו שישר התחילה ללמוד.. 

היית יוצאת עם בחור שלא עשה שירות צבאי? לא בגלל שהוא רצה ללמוד תורה, או להקים משפחה או אפילו לחיות במסגרת ובאוירה של ישיבה גבוהה - אלא, הוא פשוט רצה להתחיל ללמוד וזה לא ממש המתאים לו. לא הסתדר לו.  

ואם הוא כבר היה בן 25, זה משנה לך אם הוא מתחרט על זה?  

עכשיו היא טוענת שהיא מתחרטת ושהיא היתה עושה - יש סיכוי שהיא תנסה גם לפצות על זה כמו באמצעות שנת התנדבות למען הקהילה - או שזה סתם דיבורים? 

לדבר זה קל. 

ולגבי מי שלא התגייס בגלל שהוא רצה ללמוד תורה, יש לי רק דבר אחד להגיד: "האחיכם ייצאו למלחמהו ואתם תשבו פה???", ואם למלחמת מצוה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, אני מניח אפשר לצאת גם מהישיבה... 

לדעתי, זה חבל שזה לא מפריע לך, אבל זו בחירה שלך.  

וגם מי שעשתה שירות לאומי יכולה אח"כ להתנדב. זה לא סותר. 

אבל, במדינה כמו שלנו, שבה כל אדם נותן מספר שנים מחייו - אני חושב שזה לא נכון שכמה אנשים "ינצנצו" בזמן שאחרים עובדים ומקריבים. 

מעבר לחילול ה' שאני רואה בזה, ובפגיעה שזה יוצר בחברה הדתית לאומית, אני גם חושב שזה מעיד על פגם מוסרי. 

ואף אחד לא מסמן 'וי' על כלום. מי שהולכת לעשות שירות לאומי בשביל לסמן 'וי', עדיף שבאמת לא תעשה, מאשר שתגזול משאבים מאלה שכן רוצים לעשות. 

וכל אחד שיחיה את חייו איך שהוא מבין ומוצא לנכון. 

הבחורה התחילת השירשור שאלה אם זה יש אנשים שזה יפריע להם, אז התשובה היא כן. את יכולה שלא לאהוב את זה, אבל זו עובדה. 

שלא אכפת לה מחילול ה' שזה גורםת ובגלל שאני חושב שאדם שרואה את כולם נותנים שנתיים או שלוש מהחיים שלו ולא מסוגל לתת אפילו שנה, יש לו פגם במוסריות. בהחלט. 

על 2 הדברים האלה הייתי פוסל. 

אם פרט אחד לא מתאים לי, והפרט הזה הוא שמבחינתה אני אקרע את עצמי והיא לא תרגיש חובה לתרום - כפי שהיא הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות, אז הפרט האחד והקטן הזה מספיק לי כדי לפסול. 

למה שההתנהגות שלה תהיה שונה בבית מאשר בחברה שמחוץ לבית? הרי זו אותה אישיות. 

זה לא "ואם כולם יקפצו מהגג, אז גם אתה תקפוץ?"

אלא, כולם כאן מקריבים ונותנים, ולא מחזיקים טובה לעצמם, אבל כן מצפים שכולם יישאו בנטל. זה לא קל ואף אחד לא עושה את זה כדי להרוויח לעצמו שום דבר - ואם הוא מפיק מזה משהו מבחינת האישיות שלו, אז זה מצוין, אבל הוא יודע שלא זו היתה המטרה. 

את אולי לא חושבת שכולם סובלים ואת מרוויחה, אבל זו עובדה. 

אני דחיתי את הלימודים של בארבע שנים וחצי בשבילך (אם נוריד את תקפות הלימודים שקדמה לצבא, נגיע רק ל-3 שנים) - בעוד שאת לא היית מוכנה לדחות את הלימודים שלך אפילו בשנה אחת בשבילי. 

זה אומר, שמבחינתך, אחרים יעבדו קשה בשבילך, ואת לא מרגישה חובה לעשות את אותו הדבר. תקראי לזה אגואיסטיות או בשם אחר כלשהו, זה המצב, איך שלא תסתכלי עליו. 

אני מודד אנשים עפ"י הסטנדרטים שלי. בדיוק כמו כל אחד אחר.

יש אימרה באנגלית: stupid is stupid does

אדם טיפש הוא זה שעושים מעשים טיפשיים. ובהשאלה: אדם מוסרי, עושה מעשים מוסריים ולא נמנע מהם. 

אז על פי אמות המידה שלי, אדם כזה הוא לא מוסרי ולא ערכי. את יכולה לא להסכים, אבל זכותי לחיות כך ולהאמין בזה. 

הקב"ה לא שופט אותנו על הבחירות שלנו? אני דווקא הייתי תחת הרושם שאנחנו מאוד נשפטים על הבחירות שלנו. בגלל זה יש לנו בחירה חופשית! זו המשמעות של הדבר. 

אם לקב"ה היתה חשובה רק הכוונה, הוא לא היה טורח לעדכן את מלך הכוזרי שמעשיו אינם רצויים. הוא הרי שופט רק על סמך הכוונה, לא? 

אני לא מוצא דרך להפריד בין האדם למעשים אותם הוא עושה. 

במיוחד שאלו דברים שנטועים עמוק באופי של הבנאדם, כמו נתינה והרגשת שותפות. 

ואני לא מחזיק טובה לעצמי. עשיתי את חובתי, לא מעבר. אין לי שום סיבה להחזיק טובה לעצמי בגלל זה. 

חשוב לעשות שירות לאומי!!! באמת שזה רק משפיע לטובה..

זה כמו בנים שלא עשו צבא בכלל , אפילו לא שנה וארבע ...זה חשוב והייתי פוסלת אחד שלא עשה צבא..

כי אני חושבת שאפשר לשלב גם צבא וגם ישיבה..שזה מה שהביינישים עושים וזה האידיאל ..

כך גם בשירות לאומי חשוב להחשף לעולמות אחרים , להשפיע ולהראות נוכחות של הציבור הדתי לאומי..!

אם הייתי בחור, לא הייתי פוסלת "רק" על זה-

זה לא רק!!

לדעתי זה ממש דבר בסיסי,זו ממש חובה!

ולכן-כן.הייתי פוסלת על זה.כי אין שום בעיה שאשתי תהיה שונה ממני,אבל יש גבול בין שוני באישיות,לשוני באידיאלים ובעקרונות הבסיסיים שלי.

ואותו דבר גם על צבא לבנים.

אני ממליצה בחום לעשות שירות לאומי.

אם חשוב לך לעשות מדרשה- יש הרבה אפשרויות לשלב.

זה תורם המון, זה סיפוק ענק וגם חוויה שלא תחזור.

אל תוותרי על זה.

זה חוויה בריאה לנפש!

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר