("במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה")
בררררר...
אולי הוא נכון בעומק העומקים הנסתר שלו, אבל כשכותבים אותו בפורום זאת לא הכוונה.
האמונה לא סותרת שכל - ויהיה השכל הגדול ביותר.
להפך.
ככל שמעמיקים בשכל, גם האמונה גדלה.
אמונה היא לא רגש מיסטי חוויתי, שבשביל להרגיש אותה צריך לעצור את השכל. או לא להבין.
זה עיוות עצום של היהדות.
עייני:
1. בקטנה - רק כדי שתראי שיש לי על מי להתבסס:
"יש אנשים הסוברים שאמונה היא מן רגש, מן המית הלב, מן צביטה בלב... את השיבוש הזה שאמונה היא רגש, יש לעקור מן השורש. יש להשתחרר מהבנה שטחית זו.
אין התנגדות לשיר בבוקר "אני מאמין", לזמר ולרקד. גם זה טוב, אך זו עדיין לא אמונה.
אפשר לומר שזה ביטוי רגשי של האמונה. אבל אמונה מהי?
"אמונה היא דבר שבשכל, היא השכל היותר גדול, האמיתי ביותר, שכל אלוהי, דעת אלוהים"...
(שיחות הרצי"ה, עמ' 19)
2. עין אי"ה (אין לי פה, ולא זוכרת מיקום מדויק, בעיקר כי המקור שאני הכי מכירה הוא: )
3. מאמר הדור.
4. גם מסילת ישרים קשורה לנושא בעקיפין.
(ולאחרונה דובר על זה כאן - /Forum/Forum.aspx/t405740#4839524 )
ולכותבת השרשור -
מאחלת לך הרבה הצלחה במקום בו את נמצאת, ושתזכי למצוא את האור כך שאושר גדול יופיע.