בס"ד
דבר תורה לפרשת בא
בפרשה שלנו אנחנו מצווים על קידוש החודש: “החודש הזה לכם ראש חודשים. ראשון הוא לכם לחודשי השנה” (שמות יב, ב). מה כ"כ מיוחד במצוות קידוש החודש להיות המצווה הראשונה שניתנה לכלל ישראל? ולמה הקב"ה ציווה את עם ישראל לקדש את החודש אפילו לפני יציאת מצרים?
כידוע במצרים היינו עבדים. לעבד אין מושג של זמן: בכל עת שהיא, רבו יכול לקרוא לעבדו ולצוותו לעשות מלאכה, אפילו באמצע הלילה. וגם כשהעד מתבטל, הוא לא יכול לנצל את זמנו כראוי, משום שרבו תמיד יכול לקרוא לו.
מה שמיוחד בקביעות החודש הוא שנעשה ע"י בני אדם. עדים צריכים להגיע לבית הדין להעיד, ורק אחר כך הדיינים יכולים לקדש אותו. גם ביכולתם של הדיינים, לדחות את העדויות אפילו כשכולם ראו את הלבנה בחידושה! המצווה הזאת באה ללמד אותנו על החשיבות לשלוט על הזמן! וזה כל המושג של חרות: בני חורין הם אלה שיודעים לשלוט על הזמן.
כשבן חורין עובד, זה שברצון הוא מקדיש את זמנו לעבודתו. השם עבודה הוא גם השם שניתן בפרשתנו לקרבן פסח: “ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה” (שם יג, ה). ככל שאנו שועבדנו לפרעה, לא יכולנו להיות עבדי ה’. במסכת מגילה שואלים למה לא אומרים את ההלל בפורים: אחד התירוצים הוא שהיהודים היו בשושן והיו עבדי אחשורוש ולא עבדי ה’. כדי לעבוד את הקב"ה אנחנו מחויבים להיות חופשים.
בהגדה של פסח, הבן הרשע שואל: “מה העבודה הזאת לכם?”. במילים פשוטות: “מה השטויות האלה?! למה אני צריך את כל זה כדי להיות חופשי?” - הוא לא מבין מה הוא מושג של חופשיות. בשבילו, חופשיות זאת הפקרות, לעשות כל מה שחפץ ביקרו. הרב בוצ’קו מסביר בתשובות שנתנה לרשע בהגדה ש"ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל": עצמו - זה הקב"ה (עקבות רש”י בגיטין נו
- כפר בעיקר. הוא לא הבין שמטרת יציאת מצרים זאת "העבודה הזאת", לעבוד את השם, כפי שמסביר אבן עזרא על הפסוק “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” (שמות יג, ח): בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצות, ולא לאכול חמץ שהוא תחילת המצוות, הוציא אותנו הקב"ה ממצרים. זאת עצם יציאת מצרים – להיות עם חופשי - שמאפשר לנו לקבל את התורה ולקיים מצוות - “אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה’ אלוקיכם” (במדבר טו, מא). קרבן פסח הוא גם המצוות עשה היחידה עם ברית מילה שהעובר עליהן חייב כרת. אם לא מבינים מה זאת חופשיות אז מוטב שלא יצאנו ממצרים.
והלקח לזמננו: אנחנו חיים בחברה שדורשת מאתנו הרבה. צריכים לעבוד ולהתפרנס – ויש בזה מצווה גדולה. אבל, בקלות האדם הופך להיות עבד עבודה. חובתנו לדעת שהעיקר זה לעבוד את ה’, ולהבין שהפרנסה זאת דרך להתקיים, אבל המטרה היא לעבוד את ה’ ובכך חשוב מאוד לשלוט על זמננו, ולקבוע עתים לתורה. בכך האדם הופך להיות עבד ה’ אמיתי.
שבת שלום!