בס"ד בר"ה

הדבר הכי יפה זה פתיחות בין בני זוג...אך לצערינו היום הפחידו ת'בנות עם כל הקטע של "בעל מכה"!!

כל פיפס שדבר יעשה בדייט הראשון ויראה לבחורה טיפה לוחץ, מיד היא תירתע ותוותר על הכל, בלי לחשוב בכלל!!

הייתי מציע לא להיות הכי פתוח לפחות עד הפגישה השלישית רביעית!!! אחרי הפגישות הללו, לדעתי האשה תראה את זה בעין יפה...בנות, טעיתי???

הפתיחות שהוא מדבר עליה (בשורה האחרונה) אם הוא באמת עשה את זה בשלבים הראשונים זה אכן מתריע~

לא נראה לך?, זה מלחיץ אפילו, אתה אפילו לא מכיר אותה (כולה פעמיים נפגשתם) וכבר אתה פתוח לשתף אותה בהכל... זה נראה לי קצת מהיר מידיי.

בכל מקרה מדובר בבחורה, היא עודנה בסערת רגשות מהתחלת הקשר (שכנראה הלך טוב, ב"ה) ולהיות פתוח לגמרי על ההתחלה זה קצת מלחיץ כמו שאמרתי.

בכל מקרה פתיחות כזו כמו שאתה מדבר עליה מתאימה בשלבים יותר מאוחרים כמו שאמר שדות האמונה לפני..

וגם, אם כבר פתיחות אז לא עם כל אדם(!!!) זה חלק מאוד חשוב וקריטי..

בכל מקרה שיהיה בהצלחה בהמשך..~!

בנוגע לכל אדם - זה רק אדם שיש לו מכנה משותף.

ובנוגע לפתיחות, מה רע לדבר על הכל, למה אני צריך לשנות את עצמי, או יותר נכון האם זה אני כאשר אני מתנהג בחוסר פתיחות - זה נוגד את הטבע שלי.

אני כן מבין את זה שאני צריך להיות פחות פתוח בהתחלה, אבל עדיין - זה קשה לי להבין באמת למה? מה כל כך צליחץ שגבר פותח ומדבר חופשי ( לא על הקשר עצמו, בפגישות לא דיברנו מילה על הקשר עצמו, אלא רק על "אני" ו"היא", זהו.) מה כל כך מפריע?

תודה1

כי אולי אתה עדיין לא מכיר אותה והיא עוד לא אותך

וכבר אתה חושף בפניה את מסכת חייך...( אולי קצת הגזמתי.. אבל זה הרעיון).

ובקשר לשנות את עצמך- כן צריך לפעמים ואין מה לעשות...

במיוחד שמדובר במקרה של פתיחות כזו שבמילא אח"כ תהיה בסדר.

שלא היית מספר לכל אדם ברחוב

בדקת את זה?

שאלת בנות?

אני חושבת שאתה ממש טועה!

לא יכול להיות שבנות יפעלו גם מתוך שיקולים הגיוניים (ולא רק מתוך פחד מתופעות חריגות)???

אני מבינה כ"כ את הבחורה ההיא....

אם אני לא בטוחה בקשר, והוא אומר לי שהוא מבסוט ומעוניין - אני מייד ארתע ואתפוס "רגליים קרות"...

אולי יש בנות פה שיוכלו להסביר טוב יותר למה זה קורה... (במקרים כאלה - אני לא יודעת להמליל מה עובר עליי).

ב"הצלחה רבה!

בס"ד בר"ה

פשוט מרתיע!!! גבר שנפתח כ"כ מהר!! מה הלחץ שלו? שירגע, מי מכיר אותו בכלל? כולה 2 פגישות וכבר נהיינו החברים הכי טובים בעולם??

ושלא תביני אותי לא נכון, אני שיא המבין ת'הרגשה הזאת, ובעולם כמו שלנו זה גם לגיטימי!! אבל לא צריך להתבייש ולהגיד שזה לא בגלל זה!! בע"ה נתפלל שהעולם יהיה יותר טוב ונוכל לאהוב אחד ת'שני באמת בלי פחד!!!

לשחק אותה בחור סגור? איפה לחסום, מה זה נקרה פתוח בכלל שאת מתכוונת?

ולמה רגליים קרות - מזה שאומר שהיה נחמד הערב?

הרי לא דיברתי מילה על הקשר חוץ מהמשפט בסוף, רק על עצמי בלי מחסומים - שזה נראה לי מאוד חשוב.

להיות אתה, ולא מישהו אחר!!

כי זה לא הזמן, כי הצד השני  לא מוכן, כי זה פשוט לא מתאים

אז זה אומר שאנחנו לא אנחנו? להפך: סוף מעשה במחשבה תחילה. האנחנו האמיתי זה לא לחשוף את הכל אלא לחשוב ובהתאם לנתונים לבצע

בוודאי שחשובה הפתיחות. אבל החשוב הוא לחוש את מה שעובר על הצד השני ובהתאם לזה לפעול

ייתכן שאם היא הייתה מרגישה כמוך ואפילו יותר, זה לא היה עושה את אותו אפקט..

ראיה לכך יעידו אלו שהתארסו אחרי כמה פגישות בודדות

אין לי כוונה להרפות את ידיך חלילה, אלא רק לתת נקודה למחשבה..

אחרי שהגבתי - שמתי לב לתשובה שלך.

מצטרפת לדברייך!!!!

אולי אתה בסדר ביחס לבחורות אין להם בעיה עם זה אז אל תיקח את זה קשה

בכל מקרה אני הייתי מאוד נלחצת מזה שתספר על עצמך בלי מחסומים....

לא כל דבר צריך לספר בפגישות הראשונות...

אוי ואבוי לך אם לא תהיה אתה!!

אבל תלמד לאזן ולהגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון.

להגיד שנהנת הערב - מצויין!

להגיד שטוב לך בקשר - נשמע לי מוקדם מדיי ומלחיץ (כאילו אתה כבר קופץ לשלב ההחלטה ונותן לה הרגשה שגם היא צריכה להחליט/שאם היא ממשיכה איתך - אז סימן שגם לה טוב בקשר).

אני כ"כ מבינה את הבחורה, וזה ממש לא קשור לבעל מכה (שדות האמונה).

אני לא הייתי מתביישת להודות אם היה איזשהו קשר לזה, אבל בעניין הזה (לדעתי) - אין שום קשר לחשש הזה!

[אלא אם כן הוא היה גם מביא מתנות וכד']

אל תשנה אותה. זה ברכה.

איך הרב שמואל אמר לי פעם.. בנות כ"כ רוצות את הג'נטלמניות היותר קשוחית .. עד שהם לפעמים לא שמות לב שהן מתחתנות עם בעל מכה. (בערך..)

פתיחות זה נפלא, נפלא.. זה עוזר שיש לך כלים שבבית שלך לא יהיה שטיח.. שתחביאו תחתיו בעיות.

אצלנו בבית מדברים על הכל , פתוחים והכי חברים, נבנים יחד.. משתפים וזה מפתח את הקשר, מחבר.. והופך את היחסים מאחד ליד השני, לאחד, אחד גדול ורחב שמכיל את שננו.

יש מצב שתתאים לך, שקטה ועמוקה. שקטה שתשלים אותך ועמוקה שתכיל את העומק שלך.. לך יש עומק שמתבטא בהחצנה.. ולה בהכלה.

אני שיא הכנה ודאגתי להגיד לבחורים שיצאתי איתם שא,ב שלי בבית זה כנות.. (וזה פתח בחורים אפילו בפגישות).

הנטיה היום בגלל יון היא להפוך את הבנים לחוסר נזקקים בצורה ברוטלית , כאילו הם אלוקים.

האכזבה תהיה אחרי החתונה, שבנות יראו שהגבר שלהם, צריך הבנה וצ'ומי וכו'.. ויבינו שגבר יהודי, הוא לא סרט הווליוודי.

זו דעתי. (אמרתי אותה בבוטות כדי לחדד את העניין)

כמובן שיש מה ללמוד מהשקט, לדוגמא.. לא להגיד כל הזמן ממש ,אני לא מסוגל בלעדייך וכו' (יש ערך מאוד גדול בקשר ,לשילוב מים ואש.. למקום של השקט, שיש לו עוצמה מדהימה.)

כמעט בכל הזוגות יש אחד שחזק באש יותר ואחד במים.. וזה ברכה, זה משלים  ומפרה .חובה שלשניהם יהיה את שניהם.. ושבקשר יהיה את שניהם.

אם תרצה עוד לשאול משהו  באישי בשמחה..(בעלי ישמח לענות לך, הוא מעולה.)

את באמת חושבת שכשמגיע ה-אחד/ת - הכל הולך חלק?

הם מקבלים אותנו כמו שאנחנו? אנחנו לא צריכים לעשות עבודה והשתדלות שלא לפספס אותם?

מניסיון (לא שהתחתנתי, אבל כן מצאתי אדם שמאוד רציתי להקים איתו בית) - גם כשהולך טוב - צריך להשתדל ולבוא לקראת השני (גם אם כרגע זה קצת חוסם אותי.... קצת סבלנות. אחרי בניית קשר טוב - לומדים להכיר אחד את השני ולהכיל את מיוחדות השני).

ב"הצלחה לכולנו

"זו שמיועדת לך תעריך את הפתיחות"

מציטוט כזה הבנתי שהתובנה שלך היא שהוא יכול להמשיך להיות הוא, כי ה-אחת שלו תעריך אותו על זה ולא תפסול אותו.

אני הייתי אני ופספסתי את ה-אחד שלי (מבחינתי)

צריך להיות קשובים ולהציג את הצדדים השונים בזמנים הנכונים

את לא באמת יודעת מה הלך בינינו

די הרתעתי אותו (הוא אמר בפירוש שהכל מצא חן בעיניו, חוץ מ....)

אבל עזבי אותי - את מסכימה שצריך להתחיל את הקשר על "אש קטנה", ואח"כ להיות משוחררים ב-100%?

גם לי זה שבר סטיגמות....

מזל שיש גיאומטריה פוירקטיבית

מה את לומדת?

רציתי מאוד גם ללמוד את זה, אבל לא היה לי מספיק פסיכומטרי בשביל זה

|<צ>|

בדיוק נזכרתי בפסוק הזה ^^^ בלי קשר לשרשור... סתאם.

ממש לא בטוח שאתה צריך לשנות משהו.

אולי יש לה רגישות יתר, וזו רק היא שנרתעה...

לעתים צריך לשמור כמה קלפים בשרוול.

הרי אם תתחיל לדבר עם סתם זר באוטובוס - לא תשחנ"ש איתו על איזה כיף היה,

כשאמא פירגנה לך הבוקר או איך הופתעת כשהכינה לך ארוחת בוקר מפנקת.

בטח שלא תשתף בתסכולך ולבטיך על זה שאתה לא מרגיש משהו בישיבה,

או שקשה לך להבין את הרב בשיעורי עיון, או שהחברים לא מבינים אותך... וכו' וכו'.

פתיחות היא תכונה נפלאה, מקסימה, חשובה מאין כמוה.

אשרי מי שזכתה לבעל עם פתיחות. תענוג.

פתיחות מוגזמת - נראית משונה.

רק אם מישהו שיש לי בו עניין, כמו מכר משותף, בן-אדם, אז באותו עניין אני ידבר גלויות (בעניין שלנו).

אבל בדייטים, זה להכיר את אישתך, בעז"ה... אז אני מדבר בזימה, לא שאני אומר הכל, אלא מדבר יותר גלוי, קוראים לזה "זורם"...

בס"ד בר"ה

אבל תבין אחי..יש דברים שלא אומרים בהתחלה או שלא מספרים, מה לעשות? ככה העולם עובד....

תתאפק קצת, ואם זה מספיק חשוב, אתה תזכור את זה בפגישות הבאות ותספר לה את זה בעתיד....

בינתיים דברו על כמה העולם יפה, או שתתן לה לספר לך ואז לפי הקצב שלה תוכל לספר דברים שלך...

שיהיה רק ב"הצלחה בתוספת של מלא ישועות!!!

אני אוהבת אנשים זורמים וגמאני זורמת ב'הה Iמחמיא לעצמיI)  - IשוחהI) 

אבל זה בהחלט קצת מלחיץ על ההתחלה פתיחות יתר..

בהצלוחה ושה' ישמח אותך!

יש הבדל משמעותי בין גברים לנשים בקצב וצורה שנפתחים,
בד"כ, לגברים יש גבול מוגדר יותר של פתיחות והם יגיעו אליו די מהר

בנות, לעומת זאת נפתחות לאט לאט וזה דורש תהליך
עכשיו יגיעו  כל מיני ויגידו שאצלם זה הפוך, יתכן אך מנסיון רב נראה לי שבד"כ זה כך

ואם אני לא טועה יש גם השלכות הלכתיות לזה

הכי סביר זה שלא מצאת חן בעיניה והיא לא חושבת שהיא תרצה להתחתן אתך.

אבל מאחר ושאלת היא כבר מצאה לעצמה איזה תירוץ.

אני ממש כזאת,

אומרת מה שאני מרגישה,

את זה למדתי מילדים- אומרים מה שהם מרגישים בלי בושה!

פתיחות זה יתרון עצום!

כל כך מוסיף לקשר,

ואחרי החתונה זה ברכה.

אז נכון שיש כאלו שנלחצים מזה...(גם בנים ד"א)

תהיה אתה, זה הכי טוב!

ובע"ה תבוא האחת שתאהב את זה.

זה בכלל לא חיסרון - מידה טובה ונחמדה; כל זמן שהיא מבטאת כנות, וכמובן - בטאקט (חייב)...

יש בחורה שאמירה כזו היתה "תופסת" אותה ויש ש"נבהלות" ונחסמות.

אני חושב שדרך המיצוע הנכונה,אולי, היא להישאר עם הפתיחות הזו מבפנים (כלומר: בלב, באישיות שלך, לא לאבד אותה), אבל לנקוט קצת יותר זהירות עם ה"סינון" של ביטויה, לפי השלב בו נמצאים.

וגם בנישואין, עם שהפתיחות היא טובה, אבל תמיד טוב שמה שבפנים יהיה עודף על הביטוי.

פרופורציונאלית - אולי יותר לבנות את עצם הקשר ופחות לדבר "עליו".. (אם כי גם זה לעיתים חשוב) 

כשב אדם אומר לך דברים בישירות וחוסף את מחשבויתיו זה מעמיד לך תמציאות מול הענים.

פתאום קלטה שאתה בעניין ושאלה את עצמה אני מעוניינת בו,?בלי התחמקויות עצמיות ישר וחלק וכנירא המסקנה שלא.

 בכל מקרה זה היה דיי בפזיזות ויש מצב שזה הלחיץ אותה לחשוב מהר ולהגיע להחלטה מהירה , כי הרגישה שאתם  לא ממש  על אותו גל מחשבה והרגשה.

ויש מצב שאם לא היתה חוסף היתה מנסה שוב אבל אי אפשר לדעת.

בכל מקרה גם אם עשתה זאת מפזיזות או מלחץ אין לך ממש מה לעשות בעניין,פעם הבאה אולי תחכה קצת אם ממש לפתוח

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר