והוא אמור להבליג ולהבין מאיזה מקום מגיעים כל העצבים שלך ,

יש לו רב שהוא מקשיב לו?כדאי להתקשר ולדבר איתו

מה שבטוח שצריך למצוא את הזמן שהוא מרגיש הכי בנח ולא לחוץ (זה יכול להיות בטיול ארוחה זוגית במסעדה ישיבה משותפת על שפת הים וכו')ולצאת ולדבר על זה ועל סתם דברים אחרים ולנסות להבין אחד את השני - וליועצי זוגיות יש שיטות איך לדבר על זה בצורה אוביקטיבית ונכונה.

יש לו רב, הוא בעצמו תלמיד חכם, זה חלק מהסיבה שזה כל כך נורא... זה כל כך קשה לעכל שהוא "נתפס" כל כך בעיני הסביבה, מייעץ לאנשים הדרכות נפלאות.. ואף אחד לא יודע איך הוא מתנהג לאשתו...

שיחה עם הרב שלו לא תעזור (מהיכרות איתו)

ולדבר איתו? אני קצת חוששת.... שהוא יסובב את זה יפה מאוד כמו שהוא יודע לעשות, ובסוף שוב אני לא בסדר.

אין לי מושג איך לעשות את זה כמו שצריך...

בגלל זה אני מחפשת דברים שאני יכולה לשנות בעצמי, בלי קשר אליו... בתקווה שזה יוביל אותי לעשות צעדים לקראתי בחזרה...

דבר ראשון קבלי חיבוק חזק

ודבר שני נראה שחסר לכם קצת הלבד....

אולי לשתות בערב כוס קפה ולדבר  או לצאת לכוס קפה במסעדה

אולי לצאת פעם בשבוע להליכה ביחד ולהתרענן

יש הרבה רעיונות נחמדים

מה את אומרת?

אפילו בלי שהוא ידע על זה. הוא יוכל לעזור לך ולתת עצה מנקודת מבט של איש חכם.

המליצו פה הרבה, וגם מהכרות אישית על הרב ברלינר (026526753)

ואברהם כ"ץ (0528090162).

בהצלחה יקרה!

נראה כאילו אני כתבתי

ולגופו של עניין מה שלי עוזר זה מאמנת זוגית - קאוצ'רית שאני משוחחת איתה פעם בשבוע.

השיחות הם רק איתי‚ בעלי לא מצטרף (ביינתים) ויש שינוי‚ אמנם קטן לדעתי (3 חודשים בערך), אבל זה כבר קצת יותר טוב.

אולי זה יעזור לכם.

בהצלחה רבה ומופלגה!

אנחנו גרים במקומות שונים, אז פעם בשבוע ביום ובשעה קבועה אנחנו מדברים בטלפון.

לפעמים היא בוחרת את נושא השיחה (קשור לזוגיות כמובן) ולפעמים אני אם יש איזשהו מקרה למשל שאני רוצה לדבר עליו.

אנונימית יקרה!

כאב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת.

המצב שתארת הוא מוכר, זה בהחלט קיים.

(במיוחד אחרי לידה-יש ירידה בזוגיות - זה מוכח מחקרית!!)

קשר בין שניים הוא כמו ריקוד. לכל אחד יש תפקיד בריקוד הזה.

יש ריקוד של מאשים-מואשם. הקורבן מאשים את התוקף. הקורבן הוא המאשים.

לפי מה שתארת את המבליגה והוא מתפרץ, כלומר: את הקורבן.

יש עניין כזה, ביחסים בין-אישיים, שכאשר נכנסים למערכת כזו שלכל אחד ברור מה התפקיד של השני - כל אחד מבני הזוג ישחק את המשחק שלו, גם אם זה לא מוצדק.

יש כנראה משהו בעבר שלך (ילדותך, ימי האולפנא, הקשר של עם הורייך) שגורם לך לנטיה להיות הקורבן שצריך להוכיח שהוא בסדר וכולם נגדו. את גם מגלה אחריות כפי שכתבת: "אבל אני בכל פעם מוצאת משהו אחר "לפקשש"..". כלומר: הריב בגללך (לדעתך), או שבעלך גורם לך לחשוב כך.

עד כאן, קצת פסיכולוגיה. ועכשיו, לתכל'ס:

קשה לייעץ שלא מכירים את כל הסיפור, כלומר: איך מתחיל ומתנהל הריב. צריך איזו דוגמא מעשית. וגם לראות ולשמוע איך בעלך רואה את הדברים. אולי ההתפרצויות האלו - בזמן הריב הם פריקה של חסך אחר כלשהו שלו? למשל: אולי הוא מרגיש שכולם בחוץ מאוד מעריכים אותו כתלמיד חכם וכו' , אבל אשתו לא סומכת עליו בענייני הלכה והוא מרגיש לא מוערך (הערכה היא צורך בסיסי של גבר , בדר"כ-ראי בטור שאני כותבת במוסף "נשים" של האתר). זו רק דוגמא, יכולות להיות אפשרויות נוספות. אולי הוא מרגיש חסר בתשומת לב, את עייפה וטרודה בטיפול בתינוק, אולי זה נשמע ילדותי, אבל הוא אולי קצת "מקנא" ורוצה גם תשומת לב ממך, לפחות באותה כמות, למרות שהוא כבר "גדול"? אני מדגישה - זה לא מצדיק התפרצויות וגם לא אומר שאת האחראית הבלעדית על המצב העגום ביניכם!!

100 אחוז מהאחריות רובצת על כתפי שניכם.

לדעתי, טיפול זוגי הוא בהחלט אופציה. לא יודעת למה כתבת שלא. אם זה עניין כספי-אפשר להסתדר עם מישהו שעושה סטאז' בתחום ויש מומחה שמלווה אותו ועוזר לו לייעץ נכון ולא לטעות. ואז זה בחינם או כמעט בחינם.

הניסיון מראה שבעיות שלא טופלו רק הלכו וגדלו - ככל שעבר להם הפז"מ..

את מתארת את ההתפייסויות - הלא אמיתיות, אני מרגישה מדברייך שאת לא באמת מוחלת לו בלב שלם וזה מובן, כי המועקה לא טופלה מהשורש. לאישה יש צורך להתמסר כל כולה, היא לא יכולה לחיות עם "חצאי אמיתות" ולהיות בקשר עם מישהו. הקשר יהיה חזק וטוב רק אם תרגישי לגמרי אהובה ומוערכת על ידי בעלך ואוהבת אותו בלי שום סיגים וחציצות של עוגמת נפש. אם תעבדו נכון תוכלו להגיע למצב כזה של מחילה שלמה והליכה לקראת, אבל בפירוש יש כאן עבודה זוגית, כי הזוג הוא חטיבה אחת ואיך שאת מתנהגת משפיע על בעלך, ולהיפך-התנהגותו משפיעה עליך בחזרה ויכולה למשל להוריד לך את כל הרוח מהמפרשים, ולהוריד את המוטיבציה שלך להשקיע, להבליג וכו' (ואני בטוחה שלא קל לך להבליג, רק שאין לך פתרון אחר להשיג שקט ולהרגיע אותו). אם את מעוניינת להגיע למחילה בלב שלם, חייבים טיפול זוגי, כדי שאת תרגישי שגם הוא תורם למערכת ולשלום הבית. מה לעשות? אנחנו עדיין לא מלאכי השרת שיכולים רק לתת ולתת בלי לקבל, אפילו קצת, בתמורה לכל מאמצינו. אולי זה משיג שקט כלפי חוץ - אבל הלב, הלב לא שלם, וחבל.

כיוון ששניכם כבר בתוך המעגל, צריך משהו מבחוץ - שיעזור לכם לשבור את המעגל, כי המצב כעת הוא ששניכם טעונים זה על זה וצריך מישהו שיעזור לפרק את המטענים הללו בלי לפוצץ אותם. וחייבים לפרק אותם! אחרת , הם יתפוצצו, במוקדם ובמאוחר! זאת המציאות לצערינו..וככל שהפיצוץ קורה מאוחר יותר, הצברו יותר מטענים בזמן שעבר והפיצוץ מתרחש בקול רעש אדיר יותר!

אנונימית יקרה,

לא כתבתי את הכל כדי לדכא או לייאש אותך חס וחלילה,

 אלא כדי שלא יהיה מאוחר מדי לתקן - עכשיו אפשר לתקן!! ובאמת חבל גם על הילד..(אבל לכם-חבל יותר!)

אשמח גם לעזור באישי..

אני הייתי נותן צ'אנס לכך שרק את תלכי לייעוץ ותהיי ערה אם דברים משתנים בעקבות כך אך תזכרי תמיד שמגיע לך לחיות חיים שלווים ונורמאליים ושמחים עם בעל שלא אלים מילולית כלפייך. זה פוגע בנפשך, ובעתיד , מן הסתם גם בילדייך.

לא שכל הגברים מושלמים, אבל ההכרה בכך שאיננו מושלמים וההסכמה לקבל עזרה היא בסיסית.

"עדיף סוף נורא מאשר נורא בלי סוף". אני לא רומז בכך, אך לדעתי זהו הכיוון הכללי.

זה לא מצביע על שום דבר שלילי. אדרבה זה רק מוכיח שאתם רציניים ורוצים לפתור את הבעיה. 

אין זוג מושלם. אצל כולם יש חריקות - קטנות או גדולות - והעובדה שהולכים לייעוץ מוכיחה שאתם לא מטייחים אלא רוצים באמת לפתור את הבעיה.

מכירה את הפתגם: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים?

לפעמים צריך מישהו חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי שייתן קצת סיוע לעלות על דרך המלך. זה הכול.

העבודה היא בסוף של בני הזוג בלבד. היועץ רק מנחה ומסייע, הוא לא עושה את העבודה.

בהצלחה יקרה!

כמו שפטריה אמרה..

אבל אם חשוב לך לעשות תהליך בעצמך - כדאי לך לדעתי להיעזר בכלי של אימון.

מאמן לא מייעץ, אלא עוזר לך למצוא בעצמך את התשובות, וזה תהליך מדהים ומעצים.

מהדברים שכתבת, נראה שהכלי יכול ממש לעזור לך.

אני לומדת עכשיו אימון דרך 'כוונה' ומכירה כמה מאמנות, אוכל לקשר אותך אליהן אם תרצי. את מוזמנת לפנות בפרטי.

|חיבוק גדול|

מותר לך "לפקשש" ולא להיות מושלמת. את ,כמו כולנו בסך הכל בת אדם.אל תרגישי אשמה בשום אופן.

יישר כח על הרצון לשפר ולבנות..

אנסה לעזור.. אינניי מתיימרת שאני יודעת כי זה נושא מורכב  ועדין, מה שאני עושה זה בגדר נסיון.

הנקודת מבט שראיתי בה את המציאות שאת מספרת, היא אולי כזו.. (אני רק מנסה)

בעלך ואת חיים במערכת יחסים הדדית.., כמו שאת רוצה לדעת שבעלך אוהב אותך.. גם הוא רוצה ודאי.

יש אנשים יותר מים- רגועים שמספיק להם אורח החיים הטבעי, ולא צריכים הפחות אמון.. מרוכזות שיתנו להם את השלוה והבטחון.. על מקומו/ה של בעלי/אשתי לגביי , ויש כאלה יותר ממוקדים, יותר אש.. שצריכים ורוצים יותר פעמים להרגיש את זה בצורה מרוכזת.. כמו תרכיז.. שהוא מרוכז אבל משפיע וצובע את כל המים(החיים היומיומיים באהבה)

ולהסבר:

כמה פעמים אמרת לו, אני אוהבת אותך.. בלי שהוא ביקש.. כמה פעמים הפתעת אותו? רק כי את אוהבת(וככה אמרת לו)  כמה פעמים נתת מעבר לנתינה יומיומית שקטה שברגע שרק היא מופיעה.. בלי אמירה עצמית פתאומית של קישור לשני, היא נראית נתינה שגרתית , רק כי אני נותנת היום כי נתתי אתמול, ולא אני נותנת היום כי אני רוצה לתת לך היום... 

הובנתי לבינתיים? מקווה..

נראה לי מעבר לכל האידאולוגיות של בעלך.. עולה בקשה אחת מתחננת.. תראי לי שאני חשוב לך. חשוב לו לדעת שהוא אצלך, בתוכך בתוך ליבך, חי , טרי מלא טל.. ולא באיזה בוידם 

תראי לי שאני מקום ראשון אצלך..

צאי מהשלווה הזו שכ"כ רגילה ומשדרת לי אדישות.. תשתגעי באהבה אליי לפחות יום אחד.. אפילו שעה.. ותתני לי את השעה הזו.. שמתי שאצא לעבודה, אעזור לך במטבח, ארגיש אותה, ואזכור שהיא ממישהי שזקוקה לי והראתה קישור אליי, ונטעה בי את התחושה, שאכן היא זקוקה לי וקשורה אליי.. ולא הפכתי להיות.. חבר בחדר שלה בפנימיה.

תנסי לתת מחמאות שורשיות שמדברות ומשדרות, איפה בעלך עומד אצלך ואיפה את נמצאת לגבי בעלך..

אתה יקר לי.. אתה יודע? (סתם ככה באמצע החיים)

פתק עם סנדוויץ.. כי חשבתי עליך.. ואתה הכל בשבילי , תתמקדי בשורשיות.

אני מאמינה שהבקשות שלו ירדו יותר.. כי הוא יהיה רווה.. רווה במים.

כמו ילד שרוצה צ'ומי.. ושהוא לא מקבל הוא נתלה על דברים סימפטומיים, אבל הוא מבקש אהבה וכשהוא ייקבל אותה, בצורה שורשית, הוא יהיה ילד טוב.. והטענות.. איכן הן?  יש לו כח סיבולת להכיל.. כי הוא אהוב. וכ"כ רצה להיות אהוב אצל אמו.

ובעצם הילד אוהב את אמא שלו, בדיוק כמו שהיא.. רק... אוהבת.. אמא תראי לי שאני באי המחובק שלך.. שאת בהריון איתי, גם אחרי שנולדתי.. נושאת אותי ונותנת לי נוכחות.

כך גם הבעל.. תראי לי אשתי , שאני אותו חתן אהוב.. ואת הכלה .. שמביטה בי ונותנת לי נוכחות, מכירה בי ופשוט רוצה אותי.. רוצה שאני אהיה חלק מהחיים שלה.

אם יש שאלות, בכיף.

(אה ויש את הספרים, חכמת נשים ובגן השלום של הרב ארוש)

זה נשמע שיש כאן כבר משבר שהעמיק, "הרבה ריבים מתמשכים", כפי שקראה לכך אנונימית.

במצב כזה, ברוב המקרים אין את הכוח הנפשי לתת, שלא לדבר על לתת מעבר לנצרך.

לכן, צריך משהו מבחוץ שלידו מדברים רגוע..

מנחה נישואין, כשמו כן הוא , רק מנחה את הזוג. בני הזוג משוחחים זה עם זה והמנחה, מנחה את השיחה ומוביל אותה למקומות בונים (בניגוד לשיחה שמתרחשת בבית ומובלת למבוי סתוי, במצב של ניכור שכזה). הפתרון הוא אצלבני הזוג, כמו באימון, מנחה הנישואין עוזר להם להאמין שוב - בטוב שיש בהם ובטוב שיש בבן זוגם.

לכן-אין חבוש מתיר עצמו מבי האסורים וצריך עזרה חיצונית.

מה שכתבת מאד יפה באופן כללי,  אבל לא הבנתי למה הסקת שזה הקושי בין האנונימי לאנונימית.

כתבתי במפורש.. שאולי.. 

באמת חיסרון כ"כ גדול,

שאת "לא מסוגלת להתווכח ולריב ולא החלטית"...  ואפילו זה שאת "מפוזרת".. 

אם כי בוודאי לכל אחד  יש תמיד דברים לעלות בהם.

לענ"ד, קודם כל את צריכה להגיד לעצמך: באופו כללי אני בסדר. יש לי את התכונות שלי והאופי שלי - זה לא רע אלא זו אני; וגם אני תמיד עם פתיחות להוסיף טוב, וגם מוכנה להקשיב לדברים שצריך לשכלל כשהם אמיתיים, אבל לא שאקבל אותם בִפְנים, בתוכי, כ"הטחת חיסרון", שמחלישה, אלא אני "מתרגמת" אותם בתוכי כאילו נאמר איזה רעיון-מקומי נכון..

כלומר - לא לפתח בתוכך תחושה של "אני לא בסדר, לא יוצלחית".. זה פשוט לא נכון. יש לך את האופי הלגיטימי שלך, יש בו דברים יפים מאד (לא להיות מסוגלת לריב - מעלה מאד גדולה..), וגם רצון לעלות עוד.

מצד שני - לא להפוך את הידיעה הזו למנוף לעוינות כלפי היחס של בעלך. כלומר: להשלים עם עצמך - אך לא בגלל זה להעצים הרגשה של עוול שנעשה לך. זה רק יקלקל יותר.

שלמות עצמית, עם ענוה. בוודאי כלפי הבעל. ענוה זה לא "סמרטוטיות" בנפש. להיפך - כמה שאדם יותר רגוע עם עצמו ביחד עם רצון פנימי להוסיף חיוב, כך הוא יכול יותר להיות עניו, כי הוא מרגיש שזה לא "מחריב" את אישיותו, אלא מנוף לעליה סבלנית. 

אחרי ה"הסכמה הפנימית" הזו עם עצמך -

יתכן שבעלך אינו מבין כ"כ את ההבדל בין איש לאשה. ודברים שהם טבעיים לאשה, הוא מפרשם במשקפיים של עצמו.

יתכן גם שהוא מאד מעונין ביחס מתמיד יותר של תחושת אהבה איתך ומצידך, ושיחה, והתענינות.. (לא שאת לא בסדר - אבל יכול להיות שהוא סובייקטיבית "צריך" יותר. בפרט שיש ילד, שאולי הוא מרגיש שאמא צריכה לזכור שהיא גם אשתי וגם אני צריך אותה...  לא בטוח - אבל יכול להיות..)

אם זה כך (אינני יודע, לא מכיר אישית, אבל אפשר לנסות. אם יעזור - מה טוב. אם לא - צריך לחפש עוד רעיונות) -

אז אולי שני דברים, לשני העניינים:

האחד - לקנות למשל, ספר "הבית היהודי" של הרב שמחה הכהן (אני לא מכיר היטב את הספר, אבל שמעתי אותו כמה פעמים בעבר ברדיו, והנושא של הבנת ההבדלים בין האיש לאשה תופס אצלו הרבה).

להגיד לבעלך, בזמן של רגיעה, משהו בסיגנון: קניתי לנו (לו "לך" - "לנו"..) את הספר הזה. לא יודעת אם כל מה שיש שם מתאים לכולם (גם אני לא  יודע; וגם, זה "ביטוח" נגד השגות של מישהו "למדן" כדי שלא יקלקלו את הריווח מהענין), אבל שמעתי שהוא מסביר טוב את ההבדלים בין איש לאשה, אז אולי זה יתרום לנו להבין יותר טוב אחד את השני, שנוכל עוד יותר לעשות טוב אחד לשני - אפילו שבוודאי יש דברים אישיים לכל בן אדם, אבל בכל זאת, יש דברים שהם יותר "כלליים" לנשים וגברים.

יש כאלה, שפתאום הבינו שהאשה זה פשוט קצת אחרת מהם..

הדבר השני - לנסות להרבות באהבה, בתשומת לב (שוב - לא מתחושה שאת לא בסדר כיום). לא כתגובה ל"מריבה". אלא סתם. באופן עקבי. באמיתיות, לא כ"תרגיל" לצורך הענין..  תשומת לב בפנים מאירות, לשוחח, להתענין בענייניו, להקשיב. אולי כך תבנו מערכת יחסים שהיא מספיק מעניינת ו"מושכת" גם בלי הריבים..  אם באמת (אינני יודע) זו סיבה ל"מריבות" מצידו, יתכן שכך הן תלכנה ותיפסקנה.

כשתהיה אוירה (נקוה) יותר רגועה - תוכלי פעם להגיד לו, בנעימות: תראה, אני לא מושלמת, אף אחד לא מושלם. אני אבל משתדלת להוסיף טוב. אם תהיה מוכן כמה שאפשר פחות להעיר לי על מה ש"לא בסדר" וכמה שיותר למצוא את הטוב שבי ולהגיד אותו, אז במקום שההערות סתם יגרמו לי הרגשה גרועה, אני אוכל כש"אחת ל.." תעיר לי על משהו, באמת להשתדל על זה יותר. גם כי יהיה לי יותר כח ומרץ לזה, כמו כל אדם שמרגיש טוב, וגם כי זה לא יהיה הרבה מידי...  ותשתדל גם אתה, שזה יהיה הדדי. זאת אומרת אם אני פעם אומרת משהו, גם לשים לב; אם אתה רואה שזה אמיתי, אז "לקחת" את זה.

לפעמים כשיש "הגדרת מצב" כזו, שבאה כשיש אוירה חיובית, ונאמרת באופן שאינו מאיים על "מעמדו", זה יכול לעזור, גם אם באותו רגע לא יודה בכך.

ה' יעזור לכם ותצליחו.

התאור שלך מזכיר לי מצב של חברה קרובה. מערכת היחסים שם היתה דומה לזו שאת מתארת. לאחר שנות צער רבות ואינסוף מילים קשות. לאחר שהדימוי העצמי שלה הגיע לשפל היא הלכה ליעוץ- לבד.

הן עבדו על העלאת הדימוי העצמי והעצמת נקודות חוזק שלה- מחד, ומאידך- על תקשורת עם בעלה.

השינוי הגדול נוצר באחת ההתפרצויות כאשר היא ענתה לו ואמרה:

"אני מבינה שיש לך קושי עם ____________ (נושא ההתפרצות), אבל לא אוכל לשוחח איתך, לענות לך או לעשות משהו כל זמן שאתה מדבר איתי בצורה כזו! אם תרצה שנדבר על כך בצורה נעימה אחר כך- אשמח. אני מחכה שתאמר לי." היא ארגנה את הקטני שלה ויצאה מהבית לטיול יזום באופן פתאומי.

בעלה היה בשוק! הוא  לא הכיר את העצמה הזו באישתו ולא הגיב על כך.

 הוא ניסה לאחר מס' ימים לפתוח שיחה על הנושא אך כיון ששוב הרים את קולו  ודיבר בזילזול והאשמות היא ענתה בצורה דומה  לתשובתה בפעם הראשונה ונעלמה מהמקום.  לא תמיד היא יצאה מהבית אבל התנטרלה באופן מוחלט מהנושא (ורק מהנושא). לאחר נסיונות בודדים הוא התחיל לקלוט את המערכת החדשה וכמו שמישהו הגדיר זאת כאן- את הריקוד החדש. הוא למד שאם יש לו משהו להעיר לה היא לא תיקח את האאשמות עליה אלא תרצה לשמוע את הקושי הנקודתי בצורה נעימה ולראות ביחד מה אפשר לעשות. היא המשיכה ללכת ליעוץ, הוא התחיל לשתף איתה פעולה ורק לאחר עבודה של שנה הוא הצטרף אליה לכמה פגישות נוספות שנתנו לו עוד כלים.

היום הוא ממשיך להיות דמות משמעותית אך הרבה יותר נעימה, היא הפכה להיות אישה קורנת ומיוחדת בזכות עצמה (ויש בה המון המון המון) ולא רק אישתו של.. שכאבה משך שנים רבות.

אני לא יודעת אם המקרים אכן חופפים אך יתכן ותוכלי ללמוד משהו מהמקרה הזה.

חשוב לציין שלא היתה ביניהם אלימות פיזית או התעללות מכוונת מצד בעלה. אלא תגובות בוטות וחריפות מאוד- כעס גדול כמעט בלתי נשלט שכוון כלפיה.

נראה לי שיעוץ נקודתי לעצמך יעזור לך מאוד לסדר ולמצא את הטוב שיש בך, לקבל את עצמך כמו שאת ולעבוד עם הטוב שבך. וזה שאת מצליחה לשתוק ולהבליג זו כבר נקודה משמעותית מאוד!

והלואי שישרו בביתכם תמיד ההכלה, הכבוד השמחה והאהבה!

השאלה היא אם לא כדאי לנסות קודם בלי זה,

בתקוה שלא יצטרכו לזה,

ובאמיתיות.

דבר כזה גם עלול "לגלוש" - כל מקרה לגופו.

וגם כשעושים - זה צריך להיות עם רצון גדול להגיע לתקשור פנימי, אמיתי; ולא להיסחף אחרי חווית ה"עוצמה".. זה לא יעד...

על הברור המעמיק ועל הניתוח הקולע, כרגיל...

הקדמה: לא קראתי את התגובות האחרות אז אין לי מושג לאן השרשור הולך.

אני מצטטת פה כמה משפטים שלך שמדאיגים אותי לגבי המקום הנפשי שלך כרגע-

"הוא מתנהג אליי בצורה מחרידה, שקשה לי להסתכל אליו אחר כך. אחרי כל ריב שאנחנו משלימים והוא אומר לי שהוא אוהב אותי אני פשוט לא מסוגלת להאמין לו."

"אני יודעת שממנו כבר שום דבר לא יבוא"

"כמו שהוא מפציר בי בכל פעם מחדש "(להשתנות)

אף אחד לא מסוגל לחיות ככה, כשכל שניה הוא לא יוצלח, כשהוא תמיד עושה משהו לא בסדר...

"רק- בבקשה לא להגיד לי לדבר איתו"

אני עושה איזשהו סיכום למצב שלך כפי שאני ראיתי אותו- (תקני אותי אם אני טועה) אתם אוהבים אחד את השני, יש המון רגעים טובים (ב"ה!) אבל-

בעלך לפעמים (כל כמה זמן?) מתנהג בצורה שאיננה מקובלת עליך (מה בדיוק הוא עושה? צועק? שובר? חו"ח פוגע פיזית? משפיל? מעליב? חשוב לדעת כדי להבין את התמונה המלאה). לא רק שהצורה שהוא מתנהג לא מקובלת עליך אלא גם הסיבה להתנהגות שלו לא נראית לך.  איכשהו נוצר מצב שאת אשמה בהמון דברים ואת מרגישה שאלו דברים שלא תמיד יש לך שליטה עליהם. לכן את במילכוד, את מפחדת מהתגובות שלו ומצד שני התנהגות שבעיניך היא "נורמלית" מביאה אותו להתפוצץ.

זה מקום פנימי מאד קשה של חוסר אונים. ויותר קשה לי שאת כבר משלימה עם זה שהוא לא יוכל להשתנות. על אף שלפי ההודעה שלך נראה שהוא עובר גבולות באופן קיצוני.

והכי קשה לי זה שהוא מפציר בך להשתנות- כלומר הוא לא כלכך תולה בתגובות שלו את הבעיה אלא בהתנהגות שלך שלפי מה שאת תיארת היא יחסית נורמלית.

כמה שאלות:

כשהוא מפייס אותך האם הוא מתנצל על ההתנהגות שלו או רק אומר שהוא אוהב אותך (כמו שציינת)?

איך הזוגיות של ההורים של בעלך?

האם את רואה התנהגות כמו שלו רווחת אצל אחרים במשפחה, כמו אחיןם וכ'?

למה אתם לא יכולים  ללכת לטיפול זוגי? (זה מה שאתם צריכים חמודה)

האם ההתנהגות הקיצונית שלו הייתה לעיני אנשים אחרים פעם? אם כן איך הם הגיבו?

לדעתי דווקא חשוב לשתף (בידיעת בעלך) משהו חיצוני שבעלך מעריך במצב הזה. כדי שזה לא יהיה רק "הסוד הקטן שלו" כמו שאת מתארת. אולי זה קצת יזיז אותו לכיווןן של שינוי . בעיני השינוי הראשון שצריך לעשות זה בתודעה- צריך לעבוד ביחד. את צודקת שאת מחפשת דברים לעשות לבד,וזה אכן עוזר, אבל לדעתי מאד היה משפר את המצב אם בעלך לפחות היה מודע שמה שהוא עושה זה לא בסדר. ואז התחושה הפנימית שלך לפחות תהיה שאת בסדר ואת לא לא יוצלחית ואת לא אשמה בכל דבר והחוסר אונים שנכנסת אליך קצת ירד.לכן חשוב משהו חיצוני.

עדיף כמובן מטפל או יועץ אבל אם זה לא בא בחשבון משהו שהוא מכיר, ששניכים סומכים עליו ושהמטרה הראשונית היא רק לשקף את המצב ולהבין שדרוש שינוי גם מהצד שלו .(כי אני מבינה שהוא דוחף לשינוי מהצד שלך בעיקר)

אולי אני אוסיף אח"כ עוד כמה דברים.

בהצלחה

דברי חיזוק.. אולי זה יעזור.. 

לגבי העניין של תחושותייך: שהוא "מתפוצץ" עלייך כמובן לשתף אותו ולספר על כך..

החליטו בינכם: מה קורה כשאתם רוצים לדבר על משהו בוער. החליטו שזו תהיה העבודה שלכם בנתיים: כשרוצים מאוד לדבר ולשפוך את הלב עושים זאת רק בחלוף הבערה הפנימית ואז מתפנים גם להכיל את דברי הצד השני וגם להשמיע את שלנו בצורה נהירה וטובה.. זו עבודה, לא תמיד פשוטה אבל משתלמת ומועילה לכל הנפשות הנמצאות בבית

ה"טיפ" הזה יוכל להועיל לכם גם בנוגע לכך שאת אומנם מבליגה אבל מאידך מסתובבת עם תחושות קשות...

כי אומנם אתם לא מנהלים שדה קרב בשעת כעס ומעדיפים להבליג לרגע ולהצניע את תחושתיכם, אך בחלוף הכעס- אתם מדברים על שמטריד אתכם בגילוי לב..

בהצלחה רבה , שתזכו ל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.."

מה פשר האהבה הזו אליו?

זו שתלויה בדבר?

האם אנחנו לא אוהבים את מי שאיתנו למרות טעויותיו (המודעות והבלתי מודעות) ומגרעותיו?

אם בעלה מתעלל בה, משפיל אותה, מציק לה, מתעלם מדבריה, צועק עליה ורומס אותה - ראוי שנבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותו.

אהבה לזולת אינה דבר המובן מאליו, היא בהחלט תלויה בדבר.

אני לומדת המון מהתגובות ומההצעות.

לאחר מחשבה אני חושבת שחלק גדול מהעניין זה שבאמת אולי הוא מרגיש שאני לא מספיק מתייחסת אליו..

אני רוצה להוסיף- אחרי שקראתי את התגובות הבנתי שזה נשמע רע יותר ממה שזה כנראה. יש לי המון סיבות לאהוב את בעלי, הקשר שלנו הוא בהרבה מובנים עמוק וחזק בצורה יוצאת דופן, עברנו המון דברים משמעותיים ביחד. אנחנו לא נמצאים במצב כזה כל הזמן.

בעלי בהחלט מסוגל להשתנות, ואני שמה לב לכך שהוא משתנה (הוא אכן השתפר והתקדם מאוד במישור הזה, אני זוקפת את זה בעיקר לזכות ההשקעה שלו בלימוד תורה), אבל אני לא מתכוונת להגיד לו מה הוא צריך לעשות או איך להשתנות (בעיקר בגלל שהאופי שלנו כל כך שונה, אני אפילו לא יודעת מה לייעץ לו).

בשביל זה ביקשתי שיעזרו לי להסתכל מנקודת מבט אחרת (כמו שהרבה מהמגיבים באמת עשו, ותודה לכם על כך!!).

אני לא רואה טעם בינתיים בלדבר עם מישהו חיצוני, לא כי אני נגד, אלא כי אני מרגישה שטרם עשיתי את מה שביכולתי לבד, וזו בדיוק העזרה שביקשתי. ברור לי שזה מצב שלא יכול להימשך לנצח, ולכן אם גם בזה אראה שאני נכשלת- כנראה זה באמת מה שנעשה, לפחות אני. (בקשר לצעדים כמו לצאת מהבית וכו'- מהיכרות עמוקה ונסיון לעשות דברים בסגנון- זה לא עובד).

אני אנסה גם למקד את עצמי לא רק לעניין היומיום, אלא לעניין הריבים- חלק ממה שקורה זה שכשהוא מתעצבן הוא מודע מאוד לזה שהוא לא מתנהג בצורה נאותה, הוא ממש מבקש ממני לעזור לו, ואני פשוט לא מצליחה למצוא מילים נכונות. הוא אדם מאוד פרקטי ולכן זקוק לעזרה פרקטית, פתרונות מהותיים ומציאותיים, ולי קשה לפעמים לספק אותם, בעיקר בריב, אבל אני מרגישה שאני חייבת לו את זה. לא מסיבה רעה, אלא כי אני אשתו, ואני רוצה לתמוך בו. שוב- עצות יתקבלו בברכה.

עוד משהו שאני חייבת לציין- כשאמרתי שאני "לא יוצלחית" וכו', זה לא מה שאני באמת חושבת, אלא זה איך שהוא גורם לי להרגיש. אני יודעת שהוא לא מתכוון למה שהוא אומר כשאנחנו רבים (ולכן חלק מזה פשוט חולף מעליי..) אלא מנסה להתייחס לביקורת האמיתית, פשוט זו ביקורת שקשה לי לשנות, וכן, אני סופגת הרבה ביקורת. אולי מה שיעזור זה באמת לנסות להתייחס אליו ביותר חיבה.

תודה רבה! אשמח למי שימשיך להגיב כי העצות פה תורמות המון...

על כך שהוא מודע כשהוא מתעצבן וממש מבקש לעזור ואת לא מוצאת מילים נכונות -

א. מאד חביב לראות את צורת ההסתכלות וה"פירגון" שלך.

ב. נוסף על מה שהצעתי מקודם, בכללי, אולי עוד משהו ספציפית למצב המתואר (מתוך הנחה שהכוונה שממש כשמתפתחת המריבה הוא רוצה שתעזרי לבעיה שהוא מודע לה) - תִראי אם זה מתאים לכם: כשמתחיל להתפתח "ריב" כזה, תקחי נשימה עמוקה, ותגידי לו בשיא הכנות והחיבה שאת יכולה, ממש בלשון של בקשה ואם אפשר - עם קצת חיוך: אני מכינה לך כוס תה, ובוא ניקח כמה דקות, שאני אוכל להתייחס למה שאתה אומר בצורה עניינית וטובה; וגם לך אולי בינתיים יהיה יותר קל לסדר את הדברים בנחת. שיצאו לנו דברים טובים מהשיחות האלה.

כך לא "דחית" אותו לגמרי, אבל החיבה, עם ההתקררות בתה החם - יוכלו אולי לתת אוירה טובה יותר, לשניכם.

אני מבינה אותך מצוין.

גם לי היו תקופות שלא יכולתי להאמין לבעלי שהוא אכן אוהב אותי. אבל היום למפרע כאשר נודע לי בצורה מדוייקת יותר את סוג הבעיה של בעלי אני יודעת שהוא לא היה אשם בכלל ואני לומדת איך לחיות עם זה והוא גם מחלים ב"ה.

אני יכולה לומר לך דבר אחד, ההתפרצויות שלו הם לא בגללך ולא בגלל מה שאת אמרת, או עשית או איך שאת נראית ולבושה וכדומה.

ההתפרצות שלו זה נובע מהקושי שלו, מהבעיות שלו, מחוסר הסיפוק שלו, מהגישות ומהחולשות שלו. את יכולה להישאר רגועה ולא להתרגש ולא להילחץ, אלא לרחם עליו שהוא שוב בהתקף של מצוקה וקושי ותנסי להתפלל למענו ולהביט בצד של חוסר האונים שהוא נמצא בו.

פשוט אל תקשיבי למילים שיוצאות מהפה שלו נגדך, כי זה לא רלוונטי. האיש לא מפוקס באותם רגעים.

אני יכולה אולי לנסות ולעזור לך ביתר פרטים או לנסות לאבחן את סוג הבעיה שלו באישי או בטלפון. יתכן ומדובר בבעיה משותפת זהה.  

בכל אופן שולחת לך חיבוק עמוק ומתפללת שהשם יכוון אתכם בדרך הנכונה והמועילה במהירות.

מצבך מאוד נוגע לליבי ואני יכולה לומר לך שאפשר להחלים מהמצב הזה ובסוף הוא גם ירצה בע"ה ללכת לטיפול. בינתיים תשמרי בקנאות על הזוגיות שלכם, אל תתני לחלק החולה שבו לפגוע בזוגיות שלכם ואל תתני לאחרים במשפחה להתערב. אפשר וחשוב להיעזר אבל אך ורק באנשי מקצוע מנוסים בתחום הזה.

שבוע טוב ומבורך !!

הוא ממש רוצה לשלוט בעצמו ולא הולך לו.

הוא גם מחפש פתרונות מעשיים והוא אדם פרקטי שאוהב דברים ברורים.

יכול להיות.. תקחי בערבון מוגבל כי לא ראיתי את בעלך מעולם,

שיש לו הפרעות קשב וריכוז שגורמות לו "לקפוץ" מכל דבר ומצד שני הוא מרגיש בטוח כאשר

דורשים ממנו דברים מוגדרים.

אולי כדאי לנסות ולהיכנס חראש שלו ולהציע לו דברים מוגדרים.

למשל, אם הוא חושב שאת עקרת בית לא טובה, לתמלל את ה במילים לציפיה פרקטית שלו ממך, למשל: אני מצפה שכאשר אגיע הביתה הכיור יהיה ריק-כל הכלים יהיו שטופים והרצפה מטואטאת.

אותו הדבר הפוך - תגדירי את ציפיותיך ממנו לפרטים פרקטיים ומדוייקים.

למשל, אני מצפה שתקדיש לי זמן לשוחח עימי - הגדירי שעה מדוייקת.

כאשר הציפיות ברורות, יש יותר סדר והבעל (וגם האישה וגם נכון לגבי ילדים) מרגיש יותר מוגן, בטוח , שלו ורגוע וכך אני מקווה שיהיו פחות התפרצויות.

מה דעתך?

נראה לך שזה קשב וריכוז?

נראה לך שאתם מסוגלים לנהל שיחה כזו על הציפיות ביניכם?

אשמח לשמוע תגובות.

שרית.

ההגדרה של אלימות היא לא פיזית או וכו היא אדם שטועה ומתחרט ומתנצל ושוב טועה ... מוזר כי כולנו טועים, אבל אני גם מרגישה ככה- סוג של יאוש למרות הדברים הטובים שישד, כי הקושי כשהוא מגיע הוא נוראי.

תקני אותי...

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם