בתלמוד יש סיפור על רבי יוחנן שדרש בעניין מסויים, והיה שם תלמיד שאמר לו ׳דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת - כן ראיתי׳. לכאורה, יפה מאוד, התלמיד בא לחזק את דברי רבו בכח זה שראה בעצמו את קיומם במציאות. אך לא, ר׳ יוחנן ראה אחרת את הדברים, וענה לו: ׳ריקא! אלמלא ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה׳ וההמשך: ׳נתן בו ר׳ יוחנן עיניו ועשאו גל של עצמות׳. המסר העולה מפה הוא, שאין התורה צריכה סיוע והסבר מגורמים חיצוניים כלשהם, ואדרבה, זה ׳עלבון׳ לתורה שכביכול המדע או המציאות נדרשים ׳לאשר׳ את אמיתותה. הרי ממה נפשך: אם מאמינים באמת, אז מאמינים גם כשהמדע מראה הפוך, וממילא אין זה משנה, ואם מאמינים רק כאשר גם המדע תואם את דעת התורה, הרי ש׳אמונה׳ כזו עלולה לקרוס בכל רוח מצויה, כאשר המדע יראה את ההיפך. וכפי שכבר נאמר פה, אנשי המדע עצמם חלוקים לגבי ההתרחשויות, כך שגם אם נתאים את סיפור התורה לתאוריה אחת, עדיין ישארו תאוריות רבות אחרות, ומי קובע איזו היא הנכונה? בהחלט מעניין ללמוד ולחקור, אך השאלה האם מקבלים את התורה כאמת מוחלטת, או חלילה לא, וזוהי נקודת המוצא.