מישהי או מישהו שהיא מחזיקה ממנו.\ממנה ושידבר איתכם ? או בזמן שהיא כן רגועה לנסות להעלות את הנושא בנחמדות כמו :"אני גמור מעייפות לא ישנתי טוב בלילה" או בואי שבי לידי על הספה אני צריך להרגיש אותך קרוב כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה קצת עצוב לי בואי נדבר כדי שנוכל לדבר" אפשר לעשות זאת על כוס קפה ועוגה מפנקת שתכין במיוחד לכבוד האירוע...

אבל די בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני בדרך כלל ב"ה, היא לא תרצה לדבר על מה שקרה כי עכשיו כ"כ טוב לה ואם אני יתעקש זה רק יחזיר אותנו למצב לא נעים.. אנחנו יכולים לפטפט ולהנות המון ביחד אבל אני מרגיש שכל הנושא הזה נושף לי בעורף ואי אפשר אף פעם לפתוח אותו... זה קשה להביא מישהו לדבר איתה בלי שהיא רוצה, ועדיין היא מעדיפה לשמור את עצמה לעצמה במובן מסויים. יצא שדיברנו על זה כמה פעמים והיא לא מבינה למה היא צריכה לשתף אותי. יכול להיות שהיא צודקת? באמת כמו שציינתי מאז החתונה עד היום המצב משתפר מאוד ויכול להיות שזה בגלל שמתפתח אמון. (באמת בתקופת הארוסים היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת לפתח אמון באף אחד והיא מקוה שבי היא תצליח) ובאמת לאט לאט מתפתח אבל זה כ"כ קשה לי, כי אני באמת משקיע את כולי בנושא.. שוב ממש תודה רבה

עם כל מה שאתה מרגיש..בעדינות.

ואולי אולי היא תוכל גם להעלות את מה שמפריע לה בכתב (לפעמים יותר קל)

וגם אם לא, לפחות היא תדע מה מציק לך, 

ובטח בגלל שהיא אוהבת אותך

היא תקח לתשומת ליבה...

שירחדש באמת עצה טובה שמתאימה לה אבל פעם אחת באמת היא כתבה לי מכתב של 4 עמודים, וכ"כ שמחתי.. היא אמרה לי שהיא כתבה אבל היא מתפדחת להביא לי אותו ואחרי שממש ביקשתי היא הביאה לי אותו בהבטחה שאני לא קורא אותו עד שהיא מאשרת. המכתב שרף לי את הכיס שבוע ואז היא ביקשה אותו חזרה ועד היום לא ראיתי אותו.. זה באמת מורכב כל כך ואני לא יודע איך לפתח אותנו

וגם נראה לי שאם אתה תקבל הדרכה (אולי איש מקצוע או מישהו אחר שמבין בתחום)

איך להתמודד עם מה שאתה מרגיש כלפי ההתנהגות הזאת.

זה יפחית מהרגישות שלך, ואולי גם שלה.

תנסה לדבר , ומקסימום היא תאכל אותך סתם...כל פעם טיפה ולא ישירות על הנושא אלא בעקיפין ואולי היא תתחיל להבין שזה כיף לדבר ולשתף ברגע שתוציא את זה ותגיד לה אני מבטיחה לך שתרגיש יותר טוב

בכנות - אין הרבה כאלה. כל הכבוד!

לא כל אחד היה כותב על זה בצורה הזו. כל הכבוד.

שאשה פתאום מסתגרת ולא מוכנה לדבר - זה דבר קשה. דווקא איש טוב, מטבעו ומרגש האחריות שלו, מרגיש "אשם" - אע"פ שזה כלל וכלל לא חייב להיות כך.

מובן מאליו למה אתה מרגיש עם זה "נורא". אתה רוצה יחס קרוב ונעים עם אשתך - והנה פתאום דבר כזה, ואינך תופס למה..

זה ש"ברור לך שאתה אשם ברוב הפעמים" - זה באמת נוגע ללב.  כמובן, אינני מכיר את המצב אצלכם, אבל אם אתה עצמך מעיד שאתה לא מבין בד"כ מה הבעיה, וצריך "לנחש" - אז אינני יודע אם אתה באמת "אשם" ברוב הפעמים, או שמאהבתה ובאמון בה, אתה נוטה לחשוב שזה לא "סתם"..

מכל מקום, אשה - ואף אדם - אינה אמורה, בקביעות, לא להסביר מה ה"טענה" ולשתוק. זה מצב לא תקין ולא רצוי - אם לא, אולי, כשמדובר במישהו שכבר העירו לו מיליון פעם וזה ממילא לא עוזר כלום... זה כנראה לא המצב אצלכם.

נראה שאתה אדם באמת טוב, ורוצה טוב. כנראה גם אשתך טובה, כפי שקורה כשהיא "נרגעת" מהמצב - אך דומני (שוב - בזהירות, שהרי אני לא מכיר), שיש לה בעיה מסויימת בנושא.

אולי כדאי שפעם אחת, בזמו רגוע לחלוטין, "תתפוס פיקוד" (אתה הגבר במשפחה, גם אם בשיא העדינות, כראוי) ןתאמר לה, אחרי שתכין כוס תה או כד לשניכם, שאתה רוצה לשוחח איתה על משהו.

תעשה את זה בשיא הרגיעה, תגיד לה משהו בסיגנון: תראי, אני רואה שמדי פעם את "ננעלת" ומבקשת להניח לך.זה גורם לי הרגשה מאד לא טובה - כי סה"כ אני אוהב אותך ורוצה ששנינו נרגיש נעים וטוב.  אם היה משהו מסוים שהיית אומרת שמפריע לך - הייתי מוכן לבדוק בשיא הכנות: אם אני לא בסדר במשהו, אתקן. אם אחשוב שאת טועה, אסביר (גם זה חשוב. אשה צריכה להבין שלא בהכרח באמת זה כך. לפעמים חילוקים באופי שניתנים להסברה ול"הכלה"). אבל אם את לא אומרת - זו בעיה.

ואז, תציע לה שאו שהיא תסביר, או שתגשו ביחד להתייעץ, או שהיא תיגש לבד.

ותגיד לה, בעדינות: אני אכבד אותך מה שיהיה - אבל לטובתך, ולטובת המשפחה, תבדקי: אם יתברר שזה בגלל עניינים ספציפיים, נעבוד עליהם. אבל אולי פשוט יש לך קושי ב"עיכול" של דברים, וזה גורם לך לקחת "כבד" דברים לא כ"כ כבדים. אז לטובת הרגיעה שלך, כדאי לטפל בזה.

אולי היא תסכים להתייעץ, אפילו בפני עצמה עם איש מקצועי (פסיכולוג, או מישהו שמאד מבין בתחום). והעיקר - שהיא תציג בכנותאת ה"ריטואל" - כמה זמן עובר עד שהיא חוזרת לעצמה וכו'.

זה מאד חשוב להבנה במה מדובר. יתכן שדבר כזה ישפר לה מאד את איכות החיים, וממילא גם לך.

עצתי לך לבינתיים: אל תרגיש "אשם" בכלליות. תהיה שמח. תהיה נכון לעזור, לשכלל כל דבר שאתה מגיע למסקנה שצריך לשכלל. תהיה נכון לשמוע, אם יש באמת משהו רציני להשמיע  ולא "דמיונות". תהיה סבלן גם אם יש דמיונות..  תמשיך לרצות ביחס נפלא ביניכם. אבל אל תרגיש "אשם" - וגם, בשום אופן לענ"ד, אל "תפחד". אם אתה יודע משהוספציפי שאתה צריך לתקן - בבקשה. אך סתם לחשוש שאם לא תקום 15 פעם בלילה - אז היא שוב "תיסגר".. חלילה לך. אע"פ שזה באמת מאד מאד לא נעים. אבל חוששני שזה רק יעצים את התופעה

.

אם יש משהו לא סביר, אתה יכול להגיד, בשיא הנעימות והאהבה, אני מאד עייף כרגע - זה ממש קשה. אולי יותר מאוחר, אחרי שאנוח עוד קצת..  ואל "תיבהל" מ"תדהמה".  אולי זה אפילו יעזור לה להבחין בין פינוק ששני הצדדים אוהבים שהבעל נותן, לבין קצת "גלישה" ל"ניצול" של זה, בלי שהיא אפילו חושבת על כך..

כמובן, לא תאשים אותה חלילה בניצול.  היא לא עושה את זה בכוונה. אבל ההנהגה שלך במציאות עצמה, ע"י יחס נעים בלתי-מותנה מצד אחד, ועמידה רגועה לחלוטין על הסביר, אולי תעזור גם לה "להתייצב" יותר. "יצר, קטן ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.."

נכון, לא נעים לאיש אוהב להרגיש אפילו רגע מה שאתה מרגיש - אבל אם תאמר לעצמך, כעת אני גורם שלטווח ארוך התופעה הזו תחדל, אולי יהיה לך קל יותרלהתמודד עם ה"ריחוקים" הזמניים. כמובן, את החיבוק שאח"כ תקבל באהבה. תבין שהיא מתמודדת עם בעיה. הבעיה היא כנראה לא אתה, אלא "איזון" פנימי שלה שלקיחת פרופורציות של הדברים. בעז"ה, ובסיועך, היא תצא מזה.

כמובן, זה לא סותר שתשתדל ככל האפשר, מתוך גבורה פנימית ושמחה, ולא מתוך "פחד" לשכלל גם את עצמך בכל דבר שאתה רואה לנכון ולאמיתי.

כמו שדן אמר אין לך מה להאשים את עצמך. ייתכן (ואני כותבת זאת בשיא הזהירות אבל כדאי לתת על כך את הדעת), שבעבר אשתך חוותה אירוע טרואמתי כלשהו שגורם לה להסתגרות. אם זה המצב, יש לך תפקיד מאוד חשוב, לעזור לה להגיע לטיפול אישי כדי לפתור את המשקעים של הטראומה. בהצלחה. 

נראה שלאשתך יש קושי לפתח אינטימיות, יתכן בשל משקעים מהעבר. אתה פשוט בעל נפלא ואין ספק שבעז"ה תצליחו! בהתלחה!

אבל חבל לסבול - שוה התייעצות. היא הראשונה שתרויח (גם אתה..).

אבל אם היא מסכימה - עצתי, לא  עם "משער השערות"..  שוה שיחה עם פסיכולוג מקצועי ירא שמיים, אם היא מוכנה. העיקר שהתופעה תוצג בבהירות.

אמנם אני חושב שאין תחליף לעצת איש מקצוע ששמע את המקרה אך אנסה בכ"ז להעלות כיוון מחשבה. מובן שתיקח אותו בערבון מוגבל ורק בתנאי שהדברים מתיישבים על ליבך.

אשתך אמרה לך שהיא לא מסוגלת לפתח אמון, ואתה מרגיש שיש קשר בין אמירה זו להסתגרות.

הענק לה תחושת ביטחון. תן לה לחוש שאתה אוהב אותה ולא משנה מה שיקרה/תשמע עליה וכו'

מובן שכדאי שאיש מקצוע יעזור אבל גם כבעל יש לך יכולת לבנות מחדש את תחושת האמון. אולי תנסה לשדר לה שאתה אוהב אותה לא פחות גם במצבי ההסתגרות. וכך  בתהליך שיכול אמנם לקחת זמן יבנה האמון בבני אדם.

חוסר יכולת לתת אמון יכול להגרם כתוצאה מטראומה חד פעמית או כתוצאה מבעיה  מתמשכת בסביבה שבה היא גדלה. (ואם אתה מכיר את הסביבה הזאת אתה יכול לנסות לשער. אולי אמא שלה לא בנתה בה אמון בעצמה ובעולם? וד"ל)

נסה לשדר אהבה במיוחד ברגעים הקשים בהם היא מסתגרת, כמובן בלי להעיק, אפשר למשל לתת פתק שבו תכתוב שקשה לך אבל אם זה מה שטוב לך כרגע אתה מכבד את ההרגשה שלה וגם בזמן הזה אתה כ"כ כ"כ אוהב אותה.

(קצת כמו ילד שבוחן את הוריו, האם יאהבו אותו גם כשמתנהג לא יפה?).

לא בטוח שהפיתרון הוא דוקא לדבר על זה בשלב ראשון. אם הבעיה היא עמוקה יותר כמו למשל חוסר יכולת לבנות אמון אז קודם צריך לפתור אותה ואז ממילא היא תשתוקק לדבר איתך על זה.

זה שלא פתחת את המכתב ואפילו החזרת אותו זה באמת מדהים, ואני בטוח שזה גם תרם לתחושת האמון שלה בך! (אולי אפילו היא רצתה במודע או שלא במודע לנסות אותך)

אשריך אחי!

הרבה הצלחה!

אוהב אותך אחי היקר ואשמח לשמוע ממך באישי או על גבי הפורום!

כנראה שאכן אישתך מסתגרת כי היא מפחדת להיפגע ואולי גם לפגוע. יש אנשים שמרוב שהם חוששים מתגובה חריפה של עצם הם פשוט "נעלמים".

אבל, לפעמים ההסתגרות הזו היא צעקת "הצילו" של - "עד כמה תהיה מוכן לפתוח את הדברים איתי וללכת לקראתי גם כשאני "מסוכנת לציבור"?

אני דווקא כן חושבת שצריך לשבור את ההסתגרות הזו, להראות לה בכך שהיא חשובה לך.

גם לקום 15 פעם מהמיטה זה לדעתי סוג של ניסיון עד כמה אתה אוהב אותי ומוכן להשקיע עבורי.

כנראה שאישתך לא חשה שאתה מספיק אוהב אותה- לא בהכרח באשמתך, ייתכן שבאמת היא אדם חשדן יותר , עם משקעים מהעבר, חוסר בטחון בעולם וכדו'...).

כנראה שהיא גם מפחדת משיחות "קשות". פוחדת שזה יפוצץ אתץ הקשר. אולי ראתה שהוריה רבו וזה נגמר בגירושין וחוששת מכל ריב קטן שלא תגיעו לגירושין חלילה ולכן לא רוצה לפתוח את העניין.

שבלב זה של הנישואין, שלה "ירח הדבש" כבר נגמר בדר"כ ואתם בונים את הקשר לא רק מתוך ההתלהבות והתאהבות הרומנטית ההתחלתית, אלא ע"י בנייה משותפת.

הבנייה הזו צומחתץ דווקא מתוך יציאה ממשברים ופתירה של קונפליקטים בצורה בוגרת, בלי לברוח מהם, בלי לשבור את הכלים, בלי לחשוב ש"זהו, הוא יותא לא אוהב אותי". הקושי להגיע למצב זה הוא מובן כי האמון והבטחון בקשר עוד לא מספיק חזקים וכבר בונים את הקומה השניה של האהבה - האהבה הבוגרת. זה באמת לא קל אבל אפשרי.

בפרט אם אתה או איש מקצוע תסבירו שככה זה אצל כולם. יש נושאים שקשה לשוחח עליהם אבל עושים זאת ויוצאים נשכרים. מהמשבר יוצאים דווקא יותר מגובשים ואוהבים. כי לומדים להכיל את בן הזוג, מתרחבים להכיל גם אותו, הלב מתרחב ואהבה מתעצמת. יש גם סיפוק בלהנות מפרי העבודה, מאווירת הפיוס שנוצרה. כך שזה לא נורא וגם טבעי ונורמלי לשבת לדבר. גם כשקשה להעלות את הנושא. גם כשהנושא כואב - אתה לא מוותר על אישתך, על הקירבה אליה, ומוכיח לה שאפשר ומותר גם לריב, להתעצבן ולא להסכים ובלבד שיש ביניכם תקשורת  כי ההתעלמות, האדישות, הן יותר גרועות ממצב של ריב (כשרבים - מתייחסים בכל זאת זה לזה).

מקווה שהועלתי..

שרית

אחרי החתונה לא הייתי מסוגלת לדבר מולו על דברים שפגעו בי, הוא ידע הוא ראה וגם שאל אבל לא הייתי מסוגלת לענות.

לפעמים הייתי מחזיקה אצלי דברים במשך חודשים ושנים ולא היה עוזר גם אם הוא היה שואל אותי מאה אלף פעמים.

היום ב"ה אני מעיזה יותר לדבר ויש תקשורת יותר טובה, אבל לפעמים אני לא מרגישה נוח לדבר איתו אז אני שולחת לו הודעה כתובה בפלאפון.

תנסה להציע לה לפחות שהיא תכתוב לך על פתק או בהודעת אס אם אס את מה שמפריעה לה כשאתה לא בבית, אולי היא תוכל לכתוב ולבטא את עצמה בכתיבה במקום בדיבור מולך.

א, ב"ה!!!!!!!!! שיש מקום שאפשר לפרוק בו דברים באנונימיות ומקבלים תשובות חכמות

לעניין, באמת כמו שהרבה שיערו לא עלינו אבא שלה נרצח שהיא הייתה ילדה קטנה וגם לי מאוד נראה שיש קשר חזק לעניין. גם אמא שלה אומרת שהיא לקחה את זה הכי קשה.. אבל אני מרגיש שכמה שאני מנסה לפתח אמון בסופו של דבר יש מקום שבו היא מפחדת (מאוד) לתת לזרים להיכנס, אולי בגלל חוסר ביטחון עצמי, או שהיא מפחדת מרחמים מוגזמים, ולכן היא מפתחת קצת רתיעה מאמון מלא כי זה עלול לפתוח לה את המקומות האלה. ואני גם יודע שיש פעמים שהיא מדחיקה דברים כדי שאני לא יפגע ובאמת שאני מעריך את זה מאוד אבל אני גם מרגיש שההתפרצות הבאה תהיה רק יותר חזקה. אם מישהו חושב שיש לו רעיון איך אני יכול לשפר את המצב אשמח מאוד..

אני כל כך רוצה..

תודה רבה

אולי תגיד לה משהו בסיגנון:

אני כל כך אוהב אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב, שפשוט כואב לי שאת מרגישה צורך מידי פעם "להיסגר".

בטח זה לא נעים לך. גם לי לא הכי..

סה"כ, עברת אירוע לא פשוט בילדות, ועלית מזה הרבה.

אז בואי - תגשי למישהו שיעזור לך להיפטר מ"שאריות" שאולי מפריעות. זו לא בושה, הרבה עושים את זה וזה יכול לעזור. אולי פסיכולוג שהוא אנושי, אדם, עם ערכים ויראת שמיים. למה שתסבלי..  אני מוכן ללכת יחד איתך אם תרצי..

יתכן, למשל, שבגלל איבוד האדם הכ"כ קרוב, היא מפחדת קצת לפתח קשר קרוב שמא, חלילה, תאבד עוד פעם...

קשה לדעת.

אבל כדאי מאד לנסות ייעוץ פסיכולוגי אמיתי, מ"בן אדם", לענ"ד.

ויתכן שבסופו של דבר, בגלל שהיא דווקא מאד צריכה מבפנים את האדם הקרוב שגם יפצה אותה על מה שאיבדה - אז כאשר זה ייפתר ויהיה אמון עמוק, הקשר יהיה יותר עמוק מ"סתם"...

נקוה, בעז"ה.

האמון הנפלא שלך, והרצון הטוב הנפלא שלך - הם מפתח מאד גדול. אל תתייאש מהם.

לא ראית לפני החתונה שזו בחורה בעייתית?

או שאולי אז היא התנהגה אחרת.

ראית מה זה? אחרי החתונה מתגלים דברים.....

משונה- אבל קורה..

נמאס כבר האמירות האלה.. נישואין זה לא לשבת על ערסל ולאכול במבה כל היום.. זו עבודה ועבודה הכי כייפית.

מה הקטע שלך? אתה חי בהווליווד? ששם הכל סרט?

נשמע שהחיים שלך לא דבש עם אשתך, ואם כן אז רק כי אתם בקושי מתראים, כי עם צורת חיים כמו שאתה מציע, אי אפשר להתקדם

סליחה על הבוטות, אבל הגזמנו , לא? עיוות כזה? תתמודד קודם אתה עם יכולת הכלה.. ואז תייעץ.

סליחה מראש.. אבל זה היה דורש מחאה.

אבל זה ממש הפריע לי- מי את שתשפטי אותו?

לך זה מפריע שהוא חושב כך, סבבה תפתחי את העניין.. תשמעי ת'צד שלו!

זה כולה מחשב, את לא באמת שומעת את הטון והצורה בה זה נאמר!

לא יאומן..

אשרי הבחור הצדיק, שמבין את אשתו היקרה, שעברה דבר נורא שכזה, ורואה את הטוב שבה -

ומחפש איך לרומם את שניהם.

כדאי ללמוד ממנו,

במקום "ללמד" אותו..

הטרחניות והמשמימות שלך.

בכל מקרה, נראה לי שחשוב שהבחור יענה לשאלה, מה בכל זאת גרם לכך שהם התחתנו.

אם הוא יבין את שרש העניין, יכול להיות שמשם גם יבוא הפתח לפתרון הבעיות שהוא מציג לנו כאן.

אני שומר את פי מלנבלו ולהשיב לך כראוי לך, על צורת כתיבתך זו. 

עיין בדבריה של אורה.

[ואל דאגה - אני לא כותב עבורך, אלא עבור אנשים לא מעטים המעוניינים בכך; וכנראה השקפתם על "תגובות" אלה שונה משלך - בדיוק כפי ששונה השקפתם לגבי צורת הכתיבה שלך על אשה לבעלה ולהיפך..]

ואל תספר לנו כעת שכתבת את השאלה כדי "לעזור לו" "שיבין את שורש הענין"....

אתה פשוט אדם שמתבטא כאן בצורה חסרת אחריות, לא פעם ראשונה שאתה "מקשה" על אנשים למה בכלל התחתנו...

מוטב תדיר רגליך מכאן - או שתפתח פורום חדש: "הפורום לסכסוך והטלת שנאה בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו".

אני מבטיח לך שלא אכנס לשם. תוכל לכתוב לכולם את תגובתך הקבועה "למה בכלל התחתנת איתו/ה".. 

אמנם, הסברת פעם שאתה כותב בגלל דברים שראית פעם באיזה מקום על יחס בין איש לאשה - זה לא אומר שאתה צריך לעשות השתדלויות כאלה להריסת שלום-בית בישראל.

בכל פעם שאני מתקשה להרדם אני נכנס לכאן וקורא את אחת ההרצאות שלך ונרדם משעמום.

אנחנו הגברים בקושי 10% מהפורום ומצליחים לריב כ"כ הרבה

לא חבל?

ולא עלה בדעתי להיסחף אחרי העברת הענין מהערה שלי על התוכן, לפסים של נסיונות "לפגוע" אישית, בצורה שלכל היותר פוגעת בכותבה..    ואין כל מקום ל"השוואה".

[אני מניח שגם על זה תבוא תגובה.. מבהיר הפעם מראש - אינני קורא דברים כאלה, וגם לא אגיב עליהם. אם זה מענין מישהו - יוכל לראות היטב איך התגלגלו הדברים, ואיך הפך זעזוע מובן מכתיבת גנאי על אשה כאובה, לבעלה - לחירוף חסר קשר וטעם על "תגובות משמימות"...  ב"ה, בזכות ה"תגובות" הללו, זכינו לעזור לכמה וכמה אנשים, הן בגלוי והן ב"אישי", שפנו דווקא בגללן...]

לדוגמא: תנסה להיזכר בדברים שאהבת אצלה ושהובילו אותך להתחתן איתה. ומתוך נקודות החוזק שלה וההבנה שיש אהבה ורצון לחיות ביחד להגיע למסקנה שכדאי לשפר את התקשורת הזוגית.

קודם כל, אפתח ואומר שאתה נשמע בעל עדין ואוהב, סימפתי ורגיש ומאוד רוצה לעזור לאישתך.

אשריה שזכתה בך.

קראתי והופתעתי לראות את מה שכתבת לגבי המכתב שהיא נתנה לך ולא קראת אותו. זה מעשה אצילי שמראה שהאמון שלה בך בהחלט ראוי! היא נתנה לך אותו אבל ביקשה שלא תפתח עד שתקבל ממנה אישור, ואכן עשית זאת וזה נהדר!!!

אתה ראוי להערכה אדירה על מעשה זה. כל הכבוד לך.

ראיתי לנכון להוסיף את דעתי כי היא שונה ממה שאחרים כתבו כאן.

אבהיר ואומר שאיני פסיכולוגית ואיני מטפלת, אני אישה עם הרבה נסיון חיים. לצערי ולשמחתי גם יחד.

אישה שמסתגרת כך, ומסרבת לספר על בעיותיה ועל פחדיה ותחושותיה- מצד אחד בורחת מעימות, מפחדת לפגוע, ומצד שני מפחדת מאוד להיפגע.

כשקראתי אותך בהתחלה חשבתי לעצמי שמן סתם היא עברה דברים בילדותה שגרמו לה לסוג התנהגות מסתגר, שזה דפוס שהתקבע אצלה לאורך זמן ושזה לא מגיע רק מולך.

אחרי שראיתי שכתבת שאביה נרצח- הדברים התבררו לי כנכונים.

אשתך חוותה פגיעה חזקה בדמות האב, בגיל מאוד קטן. זה דבר שקשה מאוד להתגבר עליו אם אין תמיכה נפשית נכונה בגיל צעיר.

בלי קשר לאיבוד האב- דרכו של עולם שכאשר אישה מתחתנת היא מחפשת פחות או יותר דמות שדומה לאביה. גם אם במודע היא תחפש דמות רחוקה ממנו- הרי שבתת המודע שלה היא תמצא דברים דומים לו.

אשתך איבדה את אביה בגיל צעיר ויש לה חסך גדול בדמות אב.

לא פלא שקשה לה לתת אמון בך, כבעל. קשה לה ההימצאות שלך יחד איתה, זה עלול להחזיר אותה אחורה לימי ילדותה, לימים שבהם היא כל כך היתה רוצה לחוות דמות אב. לימים שבהם היא כל כך רגישה ורק רוצה את אבא שלה חזרה.

אני ממליצה לך להיות לה סוג של אבא מכיל ותומך.

אני יודעת שיהיו פה שיגידו שזה לא נשמע להם רעיון טוב, כי אתה בעל ולא אבא.

אני מציעה לך, מידיעה פנימית אמיתית, להיות לה תומך ומכיל ואוהב. לנסות לא לצפות ליותר מדי כרגע, ולהבין שהיא נמצאת במקום קשה מבחינה נפשית, בעיבוד רגשי של חוויות ילדות חסרות אבא.

הדבר היחיד שאני חושבת שכדאי שתדחף אותה אליו- זה טיפול פסיכולוגי עם אישה. פסיכולוגית.

אני חושבת שחשוב מאוד שהיא תלך לטיפול ותעבד את קשייה המוקדמים עם אובדן אביה, שמשליכים על קשייה הנוכחיים להיות איתך, לשתף אותך בקשייה ולהיות אישה לך.

אדון יקר, להסכים ללכת לטיפול זה דורש המון אומץ.

וכדי להמשיך טיפול (זה מציף המון קשיים שהמון פעמים רוצים להסתיר)- צריך כוח רצון חזק מאוד. פנימי.

לכן העבודה שלך כאן לדעתי היא לגרום לה להבין בתוך עצמה שהיא זקוקה לטיפול כדי לעזור לעצמה.

ולגרום לה להבין שהיא רוצה טיפול. ולגרום לה לרצות בטיפול כך שגם כשקשה היא תמשיך ללכת אליו.

זה קשה מאוד. ואני חושבת שזו העבודה שמרכזית שלך כרגע.

אני מאמינה שביכולתך לעשות את זה, התרשמתי שיש בך הרבה רגישות אליה והרבה רצון טוב.

בלי לחץ, בהרבה אהבה וסבלנות. אלה תהליכים שלוקחים זמן- והם משתלמים בסוף.

הרבה הצלחה, איש יקר. אני חושבת שהאהבה שלך אליה היא הפיתרון. היא ההתחלה והיא האמצע והיא הסוף. היא המקום אליו היא יכולה לחזור ברגעים קשים- ולקבל בו תמיכה ועידוד על מה שהיא. בלי שיפוט ובלי ביקורת. ועם המון אמון שמתפתח.

הרבה הצלחה, 

מתחדשת.

ומעוררים מחשבה (כמובן, קשה לדעת בדיוק את ה"דקויות" שבראש האשה. יתכן כדברייך. יתכן קצת אחרת).

רק לא הבנתי מדוע "דעתך שונה ממה שכתבו אחרים".

זה באמת מה שהציעו לה כמה וכמה - לגרום לרצות ללכת לטיפול פסיכולוגי,

באמת כדי לעזור בעיבוד הדברים וכו'.

יישר כחך. שיהיה לך רק ניסיון חיים טוב מעתה והלאה.

ויישר כח לך ולשאר הדוברים החכמים והמחכימים.

וואו בוא נרגיע , חבר. אכלת אותו בלי מלח.

הוא נשמע אוהב אותה, והיא נשמעת מתוקה

נפלת עליו ביום בהיר, הוא  איתה כי הוא אוהב אותה, וזה נשמע מכל אות אצלו 

לשים את הקלפים על השולחן בצורה הכי ברורה.

כמובן שתדברו שהיא רגועה ואתם לא ממהרים ובכבוד וכו וכו, אבל חייבים לדבר על זה.

לשום אשה לא יהיה קל לשמוע שבעלה עושה לפעמים דברים כי הוא מפחד מהתגובות שלה....

גם אני מצטרף לקודמיי וחושב שהגיע הזמן לקחת את רעייתך לשיחת עומק

באוירה נינוחה, אולי תוך כדי חופשה יזומה.

נשמע שאתם שניכם אנשים בוגרים, מבינים, רוחשי אמון ומגיע לכם חיי זוגיות מלאים ועשירים, הרבה יותר ממה שאתה מתאר כאן

עצור, ותשקיע כדי להבין אחת ולתמיד במה מדובר.

[ואל תופתע לגלות דברים שמעולם לא העזת לשער]

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה

צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.

בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון

תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:

מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.

אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.

אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.

להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.

אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית

ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.

אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.

בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.

בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.

גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.

כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.

הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.

קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.

אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.

בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.

אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?

כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.

גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.

יש משמעות במקרה כזה?

בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?

שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.

לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון

מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד

אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול

דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)

הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה

אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה

פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.

נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.

שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:

1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).

2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.

אם כן, יש יתרון בכמה חשבונות שונים שמאפשרים יצירה של שכבות מיסוי בקלות. אפשר גם באותו חשבון עם ניירות שונים לאותו מדד.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].