מישהי או מישהו שהיא מחזיקה ממנו.\ממנה ושידבר איתכם ? או בזמן שהיא כן רגועה לנסות להעלות את הנושא בנחמדות כמו :"אני גמור מעייפות לא ישנתי טוב בלילה" או בואי שבי לידי על הספה אני צריך להרגיש אותך קרוב כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה קצת עצוב לי בואי נדבר כדי שנוכל לדבר" אפשר לעשות זאת על כוס קפה ועוגה מפנקת שתכין במיוחד לכבוד האירוע...

אבל די בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני בדרך כלל ב"ה, היא לא תרצה לדבר על מה שקרה כי עכשיו כ"כ טוב לה ואם אני יתעקש זה רק יחזיר אותנו למצב לא נעים.. אנחנו יכולים לפטפט ולהנות המון ביחד אבל אני מרגיש שכל הנושא הזה נושף לי בעורף ואי אפשר אף פעם לפתוח אותו... זה קשה להביא מישהו לדבר איתה בלי שהיא רוצה, ועדיין היא מעדיפה לשמור את עצמה לעצמה במובן מסויים. יצא שדיברנו על זה כמה פעמים והיא לא מבינה למה היא צריכה לשתף אותי. יכול להיות שהיא צודקת? באמת כמו שציינתי מאז החתונה עד היום המצב משתפר מאוד ויכול להיות שזה בגלל שמתפתח אמון. (באמת בתקופת הארוסים היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת לפתח אמון באף אחד והיא מקוה שבי היא תצליח) ובאמת לאט לאט מתפתח אבל זה כ"כ קשה לי, כי אני באמת משקיע את כולי בנושא.. שוב ממש תודה רבה

עם כל מה שאתה מרגיש..בעדינות.

ואולי אולי היא תוכל גם להעלות את מה שמפריע לה בכתב (לפעמים יותר קל)

וגם אם לא, לפחות היא תדע מה מציק לך, 

ובטח בגלל שהיא אוהבת אותך

היא תקח לתשומת ליבה...

שירחדש באמת עצה טובה שמתאימה לה אבל פעם אחת באמת היא כתבה לי מכתב של 4 עמודים, וכ"כ שמחתי.. היא אמרה לי שהיא כתבה אבל היא מתפדחת להביא לי אותו ואחרי שממש ביקשתי היא הביאה לי אותו בהבטחה שאני לא קורא אותו עד שהיא מאשרת. המכתב שרף לי את הכיס שבוע ואז היא ביקשה אותו חזרה ועד היום לא ראיתי אותו.. זה באמת מורכב כל כך ואני לא יודע איך לפתח אותנו

וגם נראה לי שאם אתה תקבל הדרכה (אולי איש מקצוע או מישהו אחר שמבין בתחום)

איך להתמודד עם מה שאתה מרגיש כלפי ההתנהגות הזאת.

זה יפחית מהרגישות שלך, ואולי גם שלה.

תנסה לדבר , ומקסימום היא תאכל אותך סתם...כל פעם טיפה ולא ישירות על הנושא אלא בעקיפין ואולי היא תתחיל להבין שזה כיף לדבר ולשתף ברגע שתוציא את זה ותגיד לה אני מבטיחה לך שתרגיש יותר טוב

בכנות - אין הרבה כאלה. כל הכבוד!

לא כל אחד היה כותב על זה בצורה הזו. כל הכבוד.

שאשה פתאום מסתגרת ולא מוכנה לדבר - זה דבר קשה. דווקא איש טוב, מטבעו ומרגש האחריות שלו, מרגיש "אשם" - אע"פ שזה כלל וכלל לא חייב להיות כך.

מובן מאליו למה אתה מרגיש עם זה "נורא". אתה רוצה יחס קרוב ונעים עם אשתך - והנה פתאום דבר כזה, ואינך תופס למה..

זה ש"ברור לך שאתה אשם ברוב הפעמים" - זה באמת נוגע ללב.  כמובן, אינני מכיר את המצב אצלכם, אבל אם אתה עצמך מעיד שאתה לא מבין בד"כ מה הבעיה, וצריך "לנחש" - אז אינני יודע אם אתה באמת "אשם" ברוב הפעמים, או שמאהבתה ובאמון בה, אתה נוטה לחשוב שזה לא "סתם"..

מכל מקום, אשה - ואף אדם - אינה אמורה, בקביעות, לא להסביר מה ה"טענה" ולשתוק. זה מצב לא תקין ולא רצוי - אם לא, אולי, כשמדובר במישהו שכבר העירו לו מיליון פעם וזה ממילא לא עוזר כלום... זה כנראה לא המצב אצלכם.

נראה שאתה אדם באמת טוב, ורוצה טוב. כנראה גם אשתך טובה, כפי שקורה כשהיא "נרגעת" מהמצב - אך דומני (שוב - בזהירות, שהרי אני לא מכיר), שיש לה בעיה מסויימת בנושא.

אולי כדאי שפעם אחת, בזמו רגוע לחלוטין, "תתפוס פיקוד" (אתה הגבר במשפחה, גם אם בשיא העדינות, כראוי) ןתאמר לה, אחרי שתכין כוס תה או כד לשניכם, שאתה רוצה לשוחח איתה על משהו.

תעשה את זה בשיא הרגיעה, תגיד לה משהו בסיגנון: תראי, אני רואה שמדי פעם את "ננעלת" ומבקשת להניח לך.זה גורם לי הרגשה מאד לא טובה - כי סה"כ אני אוהב אותך ורוצה ששנינו נרגיש נעים וטוב.  אם היה משהו מסוים שהיית אומרת שמפריע לך - הייתי מוכן לבדוק בשיא הכנות: אם אני לא בסדר במשהו, אתקן. אם אחשוב שאת טועה, אסביר (גם זה חשוב. אשה צריכה להבין שלא בהכרח באמת זה כך. לפעמים חילוקים באופי שניתנים להסברה ול"הכלה"). אבל אם את לא אומרת - זו בעיה.

ואז, תציע לה שאו שהיא תסביר, או שתגשו ביחד להתייעץ, או שהיא תיגש לבד.

ותגיד לה, בעדינות: אני אכבד אותך מה שיהיה - אבל לטובתך, ולטובת המשפחה, תבדקי: אם יתברר שזה בגלל עניינים ספציפיים, נעבוד עליהם. אבל אולי פשוט יש לך קושי ב"עיכול" של דברים, וזה גורם לך לקחת "כבד" דברים לא כ"כ כבדים. אז לטובת הרגיעה שלך, כדאי לטפל בזה.

אולי היא תסכים להתייעץ, אפילו בפני עצמה עם איש מקצועי (פסיכולוג, או מישהו שמאד מבין בתחום). והעיקר - שהיא תציג בכנותאת ה"ריטואל" - כמה זמן עובר עד שהיא חוזרת לעצמה וכו'.

זה מאד חשוב להבנה במה מדובר. יתכן שדבר כזה ישפר לה מאד את איכות החיים, וממילא גם לך.

עצתי לך לבינתיים: אל תרגיש "אשם" בכלליות. תהיה שמח. תהיה נכון לעזור, לשכלל כל דבר שאתה מגיע למסקנה שצריך לשכלל. תהיה נכון לשמוע, אם יש באמת משהו רציני להשמיע  ולא "דמיונות". תהיה סבלן גם אם יש דמיונות..  תמשיך לרצות ביחס נפלא ביניכם. אבל אל תרגיש "אשם" - וגם, בשום אופן לענ"ד, אל "תפחד". אם אתה יודע משהוספציפי שאתה צריך לתקן - בבקשה. אך סתם לחשוש שאם לא תקום 15 פעם בלילה - אז היא שוב "תיסגר".. חלילה לך. אע"פ שזה באמת מאד מאד לא נעים. אבל חוששני שזה רק יעצים את התופעה

.

אם יש משהו לא סביר, אתה יכול להגיד, בשיא הנעימות והאהבה, אני מאד עייף כרגע - זה ממש קשה. אולי יותר מאוחר, אחרי שאנוח עוד קצת..  ואל "תיבהל" מ"תדהמה".  אולי זה אפילו יעזור לה להבחין בין פינוק ששני הצדדים אוהבים שהבעל נותן, לבין קצת "גלישה" ל"ניצול" של זה, בלי שהיא אפילו חושבת על כך..

כמובן, לא תאשים אותה חלילה בניצול.  היא לא עושה את זה בכוונה. אבל ההנהגה שלך במציאות עצמה, ע"י יחס נעים בלתי-מותנה מצד אחד, ועמידה רגועה לחלוטין על הסביר, אולי תעזור גם לה "להתייצב" יותר. "יצר, קטן ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.."

נכון, לא נעים לאיש אוהב להרגיש אפילו רגע מה שאתה מרגיש - אבל אם תאמר לעצמך, כעת אני גורם שלטווח ארוך התופעה הזו תחדל, אולי יהיה לך קל יותרלהתמודד עם ה"ריחוקים" הזמניים. כמובן, את החיבוק שאח"כ תקבל באהבה. תבין שהיא מתמודדת עם בעיה. הבעיה היא כנראה לא אתה, אלא "איזון" פנימי שלה שלקיחת פרופורציות של הדברים. בעז"ה, ובסיועך, היא תצא מזה.

כמובן, זה לא סותר שתשתדל ככל האפשר, מתוך גבורה פנימית ושמחה, ולא מתוך "פחד" לשכלל גם את עצמך בכל דבר שאתה רואה לנכון ולאמיתי.

כמו שדן אמר אין לך מה להאשים את עצמך. ייתכן (ואני כותבת זאת בשיא הזהירות אבל כדאי לתת על כך את הדעת), שבעבר אשתך חוותה אירוע טרואמתי כלשהו שגורם לה להסתגרות. אם זה המצב, יש לך תפקיד מאוד חשוב, לעזור לה להגיע לטיפול אישי כדי לפתור את המשקעים של הטראומה. בהצלחה. 

נראה שלאשתך יש קושי לפתח אינטימיות, יתכן בשל משקעים מהעבר. אתה פשוט בעל נפלא ואין ספק שבעז"ה תצליחו! בהתלחה!

אבל חבל לסבול - שוה התייעצות. היא הראשונה שתרויח (גם אתה..).

אבל אם היא מסכימה - עצתי, לא  עם "משער השערות"..  שוה שיחה עם פסיכולוג מקצועי ירא שמיים, אם היא מוכנה. העיקר שהתופעה תוצג בבהירות.

אמנם אני חושב שאין תחליף לעצת איש מקצוע ששמע את המקרה אך אנסה בכ"ז להעלות כיוון מחשבה. מובן שתיקח אותו בערבון מוגבל ורק בתנאי שהדברים מתיישבים על ליבך.

אשתך אמרה לך שהיא לא מסוגלת לפתח אמון, ואתה מרגיש שיש קשר בין אמירה זו להסתגרות.

הענק לה תחושת ביטחון. תן לה לחוש שאתה אוהב אותה ולא משנה מה שיקרה/תשמע עליה וכו'

מובן שכדאי שאיש מקצוע יעזור אבל גם כבעל יש לך יכולת לבנות מחדש את תחושת האמון. אולי תנסה לשדר לה שאתה אוהב אותה לא פחות גם במצבי ההסתגרות. וכך  בתהליך שיכול אמנם לקחת זמן יבנה האמון בבני אדם.

חוסר יכולת לתת אמון יכול להגרם כתוצאה מטראומה חד פעמית או כתוצאה מבעיה  מתמשכת בסביבה שבה היא גדלה. (ואם אתה מכיר את הסביבה הזאת אתה יכול לנסות לשער. אולי אמא שלה לא בנתה בה אמון בעצמה ובעולם? וד"ל)

נסה לשדר אהבה במיוחד ברגעים הקשים בהם היא מסתגרת, כמובן בלי להעיק, אפשר למשל לתת פתק שבו תכתוב שקשה לך אבל אם זה מה שטוב לך כרגע אתה מכבד את ההרגשה שלה וגם בזמן הזה אתה כ"כ כ"כ אוהב אותה.

(קצת כמו ילד שבוחן את הוריו, האם יאהבו אותו גם כשמתנהג לא יפה?).

לא בטוח שהפיתרון הוא דוקא לדבר על זה בשלב ראשון. אם הבעיה היא עמוקה יותר כמו למשל חוסר יכולת לבנות אמון אז קודם צריך לפתור אותה ואז ממילא היא תשתוקק לדבר איתך על זה.

זה שלא פתחת את המכתב ואפילו החזרת אותו זה באמת מדהים, ואני בטוח שזה גם תרם לתחושת האמון שלה בך! (אולי אפילו היא רצתה במודע או שלא במודע לנסות אותך)

אשריך אחי!

הרבה הצלחה!

אוהב אותך אחי היקר ואשמח לשמוע ממך באישי או על גבי הפורום!

כנראה שאכן אישתך מסתגרת כי היא מפחדת להיפגע ואולי גם לפגוע. יש אנשים שמרוב שהם חוששים מתגובה חריפה של עצם הם פשוט "נעלמים".

אבל, לפעמים ההסתגרות הזו היא צעקת "הצילו" של - "עד כמה תהיה מוכן לפתוח את הדברים איתי וללכת לקראתי גם כשאני "מסוכנת לציבור"?

אני דווקא כן חושבת שצריך לשבור את ההסתגרות הזו, להראות לה בכך שהיא חשובה לך.

גם לקום 15 פעם מהמיטה זה לדעתי סוג של ניסיון עד כמה אתה אוהב אותי ומוכן להשקיע עבורי.

כנראה שאישתך לא חשה שאתה מספיק אוהב אותה- לא בהכרח באשמתך, ייתכן שבאמת היא אדם חשדן יותר , עם משקעים מהעבר, חוסר בטחון בעולם וכדו'...).

כנראה שהיא גם מפחדת משיחות "קשות". פוחדת שזה יפוצץ אתץ הקשר. אולי ראתה שהוריה רבו וזה נגמר בגירושין וחוששת מכל ריב קטן שלא תגיעו לגירושין חלילה ולכן לא רוצה לפתוח את העניין.

שבלב זה של הנישואין, שלה "ירח הדבש" כבר נגמר בדר"כ ואתם בונים את הקשר לא רק מתוך ההתלהבות והתאהבות הרומנטית ההתחלתית, אלא ע"י בנייה משותפת.

הבנייה הזו צומחתץ דווקא מתוך יציאה ממשברים ופתירה של קונפליקטים בצורה בוגרת, בלי לברוח מהם, בלי לשבור את הכלים, בלי לחשוב ש"זהו, הוא יותא לא אוהב אותי". הקושי להגיע למצב זה הוא מובן כי האמון והבטחון בקשר עוד לא מספיק חזקים וכבר בונים את הקומה השניה של האהבה - האהבה הבוגרת. זה באמת לא קל אבל אפשרי.

בפרט אם אתה או איש מקצוע תסבירו שככה זה אצל כולם. יש נושאים שקשה לשוחח עליהם אבל עושים זאת ויוצאים נשכרים. מהמשבר יוצאים דווקא יותר מגובשים ואוהבים. כי לומדים להכיל את בן הזוג, מתרחבים להכיל גם אותו, הלב מתרחב ואהבה מתעצמת. יש גם סיפוק בלהנות מפרי העבודה, מאווירת הפיוס שנוצרה. כך שזה לא נורא וגם טבעי ונורמלי לשבת לדבר. גם כשקשה להעלות את הנושא. גם כשהנושא כואב - אתה לא מוותר על אישתך, על הקירבה אליה, ומוכיח לה שאפשר ומותר גם לריב, להתעצבן ולא להסכים ובלבד שיש ביניכם תקשורת  כי ההתעלמות, האדישות, הן יותר גרועות ממצב של ריב (כשרבים - מתייחסים בכל זאת זה לזה).

מקווה שהועלתי..

שרית

אחרי החתונה לא הייתי מסוגלת לדבר מולו על דברים שפגעו בי, הוא ידע הוא ראה וגם שאל אבל לא הייתי מסוגלת לענות.

לפעמים הייתי מחזיקה אצלי דברים במשך חודשים ושנים ולא היה עוזר גם אם הוא היה שואל אותי מאה אלף פעמים.

היום ב"ה אני מעיזה יותר לדבר ויש תקשורת יותר טובה, אבל לפעמים אני לא מרגישה נוח לדבר איתו אז אני שולחת לו הודעה כתובה בפלאפון.

תנסה להציע לה לפחות שהיא תכתוב לך על פתק או בהודעת אס אם אס את מה שמפריעה לה כשאתה לא בבית, אולי היא תוכל לכתוב ולבטא את עצמה בכתיבה במקום בדיבור מולך.

א, ב"ה!!!!!!!!! שיש מקום שאפשר לפרוק בו דברים באנונימיות ומקבלים תשובות חכמות

לעניין, באמת כמו שהרבה שיערו לא עלינו אבא שלה נרצח שהיא הייתה ילדה קטנה וגם לי מאוד נראה שיש קשר חזק לעניין. גם אמא שלה אומרת שהיא לקחה את זה הכי קשה.. אבל אני מרגיש שכמה שאני מנסה לפתח אמון בסופו של דבר יש מקום שבו היא מפחדת (מאוד) לתת לזרים להיכנס, אולי בגלל חוסר ביטחון עצמי, או שהיא מפחדת מרחמים מוגזמים, ולכן היא מפתחת קצת רתיעה מאמון מלא כי זה עלול לפתוח לה את המקומות האלה. ואני גם יודע שיש פעמים שהיא מדחיקה דברים כדי שאני לא יפגע ובאמת שאני מעריך את זה מאוד אבל אני גם מרגיש שההתפרצות הבאה תהיה רק יותר חזקה. אם מישהו חושב שיש לו רעיון איך אני יכול לשפר את המצב אשמח מאוד..

אני כל כך רוצה..

תודה רבה

אולי תגיד לה משהו בסיגנון:

אני כל כך אוהב אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב, שפשוט כואב לי שאת מרגישה צורך מידי פעם "להיסגר".

בטח זה לא נעים לך. גם לי לא הכי..

סה"כ, עברת אירוע לא פשוט בילדות, ועלית מזה הרבה.

אז בואי - תגשי למישהו שיעזור לך להיפטר מ"שאריות" שאולי מפריעות. זו לא בושה, הרבה עושים את זה וזה יכול לעזור. אולי פסיכולוג שהוא אנושי, אדם, עם ערכים ויראת שמיים. למה שתסבלי..  אני מוכן ללכת יחד איתך אם תרצי..

יתכן, למשל, שבגלל איבוד האדם הכ"כ קרוב, היא מפחדת קצת לפתח קשר קרוב שמא, חלילה, תאבד עוד פעם...

קשה לדעת.

אבל כדאי מאד לנסות ייעוץ פסיכולוגי אמיתי, מ"בן אדם", לענ"ד.

ויתכן שבסופו של דבר, בגלל שהיא דווקא מאד צריכה מבפנים את האדם הקרוב שגם יפצה אותה על מה שאיבדה - אז כאשר זה ייפתר ויהיה אמון עמוק, הקשר יהיה יותר עמוק מ"סתם"...

נקוה, בעז"ה.

האמון הנפלא שלך, והרצון הטוב הנפלא שלך - הם מפתח מאד גדול. אל תתייאש מהם.

לא ראית לפני החתונה שזו בחורה בעייתית?

או שאולי אז היא התנהגה אחרת.

ראית מה זה? אחרי החתונה מתגלים דברים.....

משונה- אבל קורה..

נמאס כבר האמירות האלה.. נישואין זה לא לשבת על ערסל ולאכול במבה כל היום.. זו עבודה ועבודה הכי כייפית.

מה הקטע שלך? אתה חי בהווליווד? ששם הכל סרט?

נשמע שהחיים שלך לא דבש עם אשתך, ואם כן אז רק כי אתם בקושי מתראים, כי עם צורת חיים כמו שאתה מציע, אי אפשר להתקדם

סליחה על הבוטות, אבל הגזמנו , לא? עיוות כזה? תתמודד קודם אתה עם יכולת הכלה.. ואז תייעץ.

סליחה מראש.. אבל זה היה דורש מחאה.

אבל זה ממש הפריע לי- מי את שתשפטי אותו?

לך זה מפריע שהוא חושב כך, סבבה תפתחי את העניין.. תשמעי ת'צד שלו!

זה כולה מחשב, את לא באמת שומעת את הטון והצורה בה זה נאמר!

לא יאומן..

אשרי הבחור הצדיק, שמבין את אשתו היקרה, שעברה דבר נורא שכזה, ורואה את הטוב שבה -

ומחפש איך לרומם את שניהם.

כדאי ללמוד ממנו,

במקום "ללמד" אותו..

הטרחניות והמשמימות שלך.

בכל מקרה, נראה לי שחשוב שהבחור יענה לשאלה, מה בכל זאת גרם לכך שהם התחתנו.

אם הוא יבין את שרש העניין, יכול להיות שמשם גם יבוא הפתח לפתרון הבעיות שהוא מציג לנו כאן.

אני שומר את פי מלנבלו ולהשיב לך כראוי לך, על צורת כתיבתך זו. 

עיין בדבריה של אורה.

[ואל דאגה - אני לא כותב עבורך, אלא עבור אנשים לא מעטים המעוניינים בכך; וכנראה השקפתם על "תגובות" אלה שונה משלך - בדיוק כפי ששונה השקפתם לגבי צורת הכתיבה שלך על אשה לבעלה ולהיפך..]

ואל תספר לנו כעת שכתבת את השאלה כדי "לעזור לו" "שיבין את שורש הענין"....

אתה פשוט אדם שמתבטא כאן בצורה חסרת אחריות, לא פעם ראשונה שאתה "מקשה" על אנשים למה בכלל התחתנו...

מוטב תדיר רגליך מכאן - או שתפתח פורום חדש: "הפורום לסכסוך והטלת שנאה בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו".

אני מבטיח לך שלא אכנס לשם. תוכל לכתוב לכולם את תגובתך הקבועה "למה בכלל התחתנת איתו/ה".. 

אמנם, הסברת פעם שאתה כותב בגלל דברים שראית פעם באיזה מקום על יחס בין איש לאשה - זה לא אומר שאתה צריך לעשות השתדלויות כאלה להריסת שלום-בית בישראל.

בכל פעם שאני מתקשה להרדם אני נכנס לכאן וקורא את אחת ההרצאות שלך ונרדם משעמום.

אנחנו הגברים בקושי 10% מהפורום ומצליחים לריב כ"כ הרבה

לא חבל?

ולא עלה בדעתי להיסחף אחרי העברת הענין מהערה שלי על התוכן, לפסים של נסיונות "לפגוע" אישית, בצורה שלכל היותר פוגעת בכותבה..    ואין כל מקום ל"השוואה".

[אני מניח שגם על זה תבוא תגובה.. מבהיר הפעם מראש - אינני קורא דברים כאלה, וגם לא אגיב עליהם. אם זה מענין מישהו - יוכל לראות היטב איך התגלגלו הדברים, ואיך הפך זעזוע מובן מכתיבת גנאי על אשה כאובה, לבעלה - לחירוף חסר קשר וטעם על "תגובות משמימות"...  ב"ה, בזכות ה"תגובות" הללו, זכינו לעזור לכמה וכמה אנשים, הן בגלוי והן ב"אישי", שפנו דווקא בגללן...]

לדוגמא: תנסה להיזכר בדברים שאהבת אצלה ושהובילו אותך להתחתן איתה. ומתוך נקודות החוזק שלה וההבנה שיש אהבה ורצון לחיות ביחד להגיע למסקנה שכדאי לשפר את התקשורת הזוגית.

קודם כל, אפתח ואומר שאתה נשמע בעל עדין ואוהב, סימפתי ורגיש ומאוד רוצה לעזור לאישתך.

אשריה שזכתה בך.

קראתי והופתעתי לראות את מה שכתבת לגבי המכתב שהיא נתנה לך ולא קראת אותו. זה מעשה אצילי שמראה שהאמון שלה בך בהחלט ראוי! היא נתנה לך אותו אבל ביקשה שלא תפתח עד שתקבל ממנה אישור, ואכן עשית זאת וזה נהדר!!!

אתה ראוי להערכה אדירה על מעשה זה. כל הכבוד לך.

ראיתי לנכון להוסיף את דעתי כי היא שונה ממה שאחרים כתבו כאן.

אבהיר ואומר שאיני פסיכולוגית ואיני מטפלת, אני אישה עם הרבה נסיון חיים. לצערי ולשמחתי גם יחד.

אישה שמסתגרת כך, ומסרבת לספר על בעיותיה ועל פחדיה ותחושותיה- מצד אחד בורחת מעימות, מפחדת לפגוע, ומצד שני מפחדת מאוד להיפגע.

כשקראתי אותך בהתחלה חשבתי לעצמי שמן סתם היא עברה דברים בילדותה שגרמו לה לסוג התנהגות מסתגר, שזה דפוס שהתקבע אצלה לאורך זמן ושזה לא מגיע רק מולך.

אחרי שראיתי שכתבת שאביה נרצח- הדברים התבררו לי כנכונים.

אשתך חוותה פגיעה חזקה בדמות האב, בגיל מאוד קטן. זה דבר שקשה מאוד להתגבר עליו אם אין תמיכה נפשית נכונה בגיל צעיר.

בלי קשר לאיבוד האב- דרכו של עולם שכאשר אישה מתחתנת היא מחפשת פחות או יותר דמות שדומה לאביה. גם אם במודע היא תחפש דמות רחוקה ממנו- הרי שבתת המודע שלה היא תמצא דברים דומים לו.

אשתך איבדה את אביה בגיל צעיר ויש לה חסך גדול בדמות אב.

לא פלא שקשה לה לתת אמון בך, כבעל. קשה לה ההימצאות שלך יחד איתה, זה עלול להחזיר אותה אחורה לימי ילדותה, לימים שבהם היא כל כך היתה רוצה לחוות דמות אב. לימים שבהם היא כל כך רגישה ורק רוצה את אבא שלה חזרה.

אני ממליצה לך להיות לה סוג של אבא מכיל ותומך.

אני יודעת שיהיו פה שיגידו שזה לא נשמע להם רעיון טוב, כי אתה בעל ולא אבא.

אני מציעה לך, מידיעה פנימית אמיתית, להיות לה תומך ומכיל ואוהב. לנסות לא לצפות ליותר מדי כרגע, ולהבין שהיא נמצאת במקום קשה מבחינה נפשית, בעיבוד רגשי של חוויות ילדות חסרות אבא.

הדבר היחיד שאני חושבת שכדאי שתדחף אותה אליו- זה טיפול פסיכולוגי עם אישה. פסיכולוגית.

אני חושבת שחשוב מאוד שהיא תלך לטיפול ותעבד את קשייה המוקדמים עם אובדן אביה, שמשליכים על קשייה הנוכחיים להיות איתך, לשתף אותך בקשייה ולהיות אישה לך.

אדון יקר, להסכים ללכת לטיפול זה דורש המון אומץ.

וכדי להמשיך טיפול (זה מציף המון קשיים שהמון פעמים רוצים להסתיר)- צריך כוח רצון חזק מאוד. פנימי.

לכן העבודה שלך כאן לדעתי היא לגרום לה להבין בתוך עצמה שהיא זקוקה לטיפול כדי לעזור לעצמה.

ולגרום לה להבין שהיא רוצה טיפול. ולגרום לה לרצות בטיפול כך שגם כשקשה היא תמשיך ללכת אליו.

זה קשה מאוד. ואני חושבת שזו העבודה שמרכזית שלך כרגע.

אני מאמינה שביכולתך לעשות את זה, התרשמתי שיש בך הרבה רגישות אליה והרבה רצון טוב.

בלי לחץ, בהרבה אהבה וסבלנות. אלה תהליכים שלוקחים זמן- והם משתלמים בסוף.

הרבה הצלחה, איש יקר. אני חושבת שהאהבה שלך אליה היא הפיתרון. היא ההתחלה והיא האמצע והיא הסוף. היא המקום אליו היא יכולה לחזור ברגעים קשים- ולקבל בו תמיכה ועידוד על מה שהיא. בלי שיפוט ובלי ביקורת. ועם המון אמון שמתפתח.

הרבה הצלחה, 

מתחדשת.

ומעוררים מחשבה (כמובן, קשה לדעת בדיוק את ה"דקויות" שבראש האשה. יתכן כדברייך. יתכן קצת אחרת).

רק לא הבנתי מדוע "דעתך שונה ממה שכתבו אחרים".

זה באמת מה שהציעו לה כמה וכמה - לגרום לרצות ללכת לטיפול פסיכולוגי,

באמת כדי לעזור בעיבוד הדברים וכו'.

יישר כחך. שיהיה לך רק ניסיון חיים טוב מעתה והלאה.

ויישר כח לך ולשאר הדוברים החכמים והמחכימים.

וואו בוא נרגיע , חבר. אכלת אותו בלי מלח.

הוא נשמע אוהב אותה, והיא נשמעת מתוקה

נפלת עליו ביום בהיר, הוא  איתה כי הוא אוהב אותה, וזה נשמע מכל אות אצלו 

לשים את הקלפים על השולחן בצורה הכי ברורה.

כמובן שתדברו שהיא רגועה ואתם לא ממהרים ובכבוד וכו וכו, אבל חייבים לדבר על זה.

לשום אשה לא יהיה קל לשמוע שבעלה עושה לפעמים דברים כי הוא מפחד מהתגובות שלה....

גם אני מצטרף לקודמיי וחושב שהגיע הזמן לקחת את רעייתך לשיחת עומק

באוירה נינוחה, אולי תוך כדי חופשה יזומה.

נשמע שאתם שניכם אנשים בוגרים, מבינים, רוחשי אמון ומגיע לכם חיי זוגיות מלאים ועשירים, הרבה יותר ממה שאתה מתאר כאן

עצור, ותשקיע כדי להבין אחת ולתמיד במה מדובר.

[ואל תופתע לגלות דברים שמעולם לא העזת לשער]

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.