מישהי או מישהו שהיא מחזיקה ממנו.\ממנה ושידבר איתכם ? או בזמן שהיא כן רגועה לנסות להעלות את הנושא בנחמדות כמו :"אני גמור מעייפות לא ישנתי טוב בלילה" או בואי שבי לידי על הספה אני צריך להרגיש אותך קרוב כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה קצת עצוב לי בואי נדבר כדי שנוכל לדבר" אפשר לעשות זאת על כוס קפה ועוגה מפנקת שתכין במיוחד לכבוד האירוע...

אבל די בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני בדרך כלל ב"ה, היא לא תרצה לדבר על מה שקרה כי עכשיו כ"כ טוב לה ואם אני יתעקש זה רק יחזיר אותנו למצב לא נעים.. אנחנו יכולים לפטפט ולהנות המון ביחד אבל אני מרגיש שכל הנושא הזה נושף לי בעורף ואי אפשר אף פעם לפתוח אותו... זה קשה להביא מישהו לדבר איתה בלי שהיא רוצה, ועדיין היא מעדיפה לשמור את עצמה לעצמה במובן מסויים. יצא שדיברנו על זה כמה פעמים והיא לא מבינה למה היא צריכה לשתף אותי. יכול להיות שהיא צודקת? באמת כמו שציינתי מאז החתונה עד היום המצב משתפר מאוד ויכול להיות שזה בגלל שמתפתח אמון. (באמת בתקופת הארוסים היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת לפתח אמון באף אחד והיא מקוה שבי היא תצליח) ובאמת לאט לאט מתפתח אבל זה כ"כ קשה לי, כי אני באמת משקיע את כולי בנושא.. שוב ממש תודה רבה

עם כל מה שאתה מרגיש..בעדינות.

ואולי אולי היא תוכל גם להעלות את מה שמפריע לה בכתב (לפעמים יותר קל)

וגם אם לא, לפחות היא תדע מה מציק לך, 

ובטח בגלל שהיא אוהבת אותך

היא תקח לתשומת ליבה...

שירחדש באמת עצה טובה שמתאימה לה אבל פעם אחת באמת היא כתבה לי מכתב של 4 עמודים, וכ"כ שמחתי.. היא אמרה לי שהיא כתבה אבל היא מתפדחת להביא לי אותו ואחרי שממש ביקשתי היא הביאה לי אותו בהבטחה שאני לא קורא אותו עד שהיא מאשרת. המכתב שרף לי את הכיס שבוע ואז היא ביקשה אותו חזרה ועד היום לא ראיתי אותו.. זה באמת מורכב כל כך ואני לא יודע איך לפתח אותנו

וגם נראה לי שאם אתה תקבל הדרכה (אולי איש מקצוע או מישהו אחר שמבין בתחום)

איך להתמודד עם מה שאתה מרגיש כלפי ההתנהגות הזאת.

זה יפחית מהרגישות שלך, ואולי גם שלה.

תנסה לדבר , ומקסימום היא תאכל אותך סתם...כל פעם טיפה ולא ישירות על הנושא אלא בעקיפין ואולי היא תתחיל להבין שזה כיף לדבר ולשתף ברגע שתוציא את זה ותגיד לה אני מבטיחה לך שתרגיש יותר טוב

בכנות - אין הרבה כאלה. כל הכבוד!

לא כל אחד היה כותב על זה בצורה הזו. כל הכבוד.

שאשה פתאום מסתגרת ולא מוכנה לדבר - זה דבר קשה. דווקא איש טוב, מטבעו ומרגש האחריות שלו, מרגיש "אשם" - אע"פ שזה כלל וכלל לא חייב להיות כך.

מובן מאליו למה אתה מרגיש עם זה "נורא". אתה רוצה יחס קרוב ונעים עם אשתך - והנה פתאום דבר כזה, ואינך תופס למה..

זה ש"ברור לך שאתה אשם ברוב הפעמים" - זה באמת נוגע ללב.  כמובן, אינני מכיר את המצב אצלכם, אבל אם אתה עצמך מעיד שאתה לא מבין בד"כ מה הבעיה, וצריך "לנחש" - אז אינני יודע אם אתה באמת "אשם" ברוב הפעמים, או שמאהבתה ובאמון בה, אתה נוטה לחשוב שזה לא "סתם"..

מכל מקום, אשה - ואף אדם - אינה אמורה, בקביעות, לא להסביר מה ה"טענה" ולשתוק. זה מצב לא תקין ולא רצוי - אם לא, אולי, כשמדובר במישהו שכבר העירו לו מיליון פעם וזה ממילא לא עוזר כלום... זה כנראה לא המצב אצלכם.

נראה שאתה אדם באמת טוב, ורוצה טוב. כנראה גם אשתך טובה, כפי שקורה כשהיא "נרגעת" מהמצב - אך דומני (שוב - בזהירות, שהרי אני לא מכיר), שיש לה בעיה מסויימת בנושא.

אולי כדאי שפעם אחת, בזמו רגוע לחלוטין, "תתפוס פיקוד" (אתה הגבר במשפחה, גם אם בשיא העדינות, כראוי) ןתאמר לה, אחרי שתכין כוס תה או כד לשניכם, שאתה רוצה לשוחח איתה על משהו.

תעשה את זה בשיא הרגיעה, תגיד לה משהו בסיגנון: תראי, אני רואה שמדי פעם את "ננעלת" ומבקשת להניח לך.זה גורם לי הרגשה מאד לא טובה - כי סה"כ אני אוהב אותך ורוצה ששנינו נרגיש נעים וטוב.  אם היה משהו מסוים שהיית אומרת שמפריע לך - הייתי מוכן לבדוק בשיא הכנות: אם אני לא בסדר במשהו, אתקן. אם אחשוב שאת טועה, אסביר (גם זה חשוב. אשה צריכה להבין שלא בהכרח באמת זה כך. לפעמים חילוקים באופי שניתנים להסברה ול"הכלה"). אבל אם את לא אומרת - זו בעיה.

ואז, תציע לה שאו שהיא תסביר, או שתגשו ביחד להתייעץ, או שהיא תיגש לבד.

ותגיד לה, בעדינות: אני אכבד אותך מה שיהיה - אבל לטובתך, ולטובת המשפחה, תבדקי: אם יתברר שזה בגלל עניינים ספציפיים, נעבוד עליהם. אבל אולי פשוט יש לך קושי ב"עיכול" של דברים, וזה גורם לך לקחת "כבד" דברים לא כ"כ כבדים. אז לטובת הרגיעה שלך, כדאי לטפל בזה.

אולי היא תסכים להתייעץ, אפילו בפני עצמה עם איש מקצועי (פסיכולוג, או מישהו שמאד מבין בתחום). והעיקר - שהיא תציג בכנותאת ה"ריטואל" - כמה זמן עובר עד שהיא חוזרת לעצמה וכו'.

זה מאד חשוב להבנה במה מדובר. יתכן שדבר כזה ישפר לה מאד את איכות החיים, וממילא גם לך.

עצתי לך לבינתיים: אל תרגיש "אשם" בכלליות. תהיה שמח. תהיה נכון לעזור, לשכלל כל דבר שאתה מגיע למסקנה שצריך לשכלל. תהיה נכון לשמוע, אם יש באמת משהו רציני להשמיע  ולא "דמיונות". תהיה סבלן גם אם יש דמיונות..  תמשיך לרצות ביחס נפלא ביניכם. אבל אל תרגיש "אשם" - וגם, בשום אופן לענ"ד, אל "תפחד". אם אתה יודע משהוספציפי שאתה צריך לתקן - בבקשה. אך סתם לחשוש שאם לא תקום 15 פעם בלילה - אז היא שוב "תיסגר".. חלילה לך. אע"פ שזה באמת מאד מאד לא נעים. אבל חוששני שזה רק יעצים את התופעה

.

אם יש משהו לא סביר, אתה יכול להגיד, בשיא הנעימות והאהבה, אני מאד עייף כרגע - זה ממש קשה. אולי יותר מאוחר, אחרי שאנוח עוד קצת..  ואל "תיבהל" מ"תדהמה".  אולי זה אפילו יעזור לה להבחין בין פינוק ששני הצדדים אוהבים שהבעל נותן, לבין קצת "גלישה" ל"ניצול" של זה, בלי שהיא אפילו חושבת על כך..

כמובן, לא תאשים אותה חלילה בניצול.  היא לא עושה את זה בכוונה. אבל ההנהגה שלך במציאות עצמה, ע"י יחס נעים בלתי-מותנה מצד אחד, ועמידה רגועה לחלוטין על הסביר, אולי תעזור גם לה "להתייצב" יותר. "יצר, קטן ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.."

נכון, לא נעים לאיש אוהב להרגיש אפילו רגע מה שאתה מרגיש - אבל אם תאמר לעצמך, כעת אני גורם שלטווח ארוך התופעה הזו תחדל, אולי יהיה לך קל יותרלהתמודד עם ה"ריחוקים" הזמניים. כמובן, את החיבוק שאח"כ תקבל באהבה. תבין שהיא מתמודדת עם בעיה. הבעיה היא כנראה לא אתה, אלא "איזון" פנימי שלה שלקיחת פרופורציות של הדברים. בעז"ה, ובסיועך, היא תצא מזה.

כמובן, זה לא סותר שתשתדל ככל האפשר, מתוך גבורה פנימית ושמחה, ולא מתוך "פחד" לשכלל גם את עצמך בכל דבר שאתה רואה לנכון ולאמיתי.

כמו שדן אמר אין לך מה להאשים את עצמך. ייתכן (ואני כותבת זאת בשיא הזהירות אבל כדאי לתת על כך את הדעת), שבעבר אשתך חוותה אירוע טרואמתי כלשהו שגורם לה להסתגרות. אם זה המצב, יש לך תפקיד מאוד חשוב, לעזור לה להגיע לטיפול אישי כדי לפתור את המשקעים של הטראומה. בהצלחה. 

נראה שלאשתך יש קושי לפתח אינטימיות, יתכן בשל משקעים מהעבר. אתה פשוט בעל נפלא ואין ספק שבעז"ה תצליחו! בהתלחה!

אבל חבל לסבול - שוה התייעצות. היא הראשונה שתרויח (גם אתה..).

אבל אם היא מסכימה - עצתי, לא  עם "משער השערות"..  שוה שיחה עם פסיכולוג מקצועי ירא שמיים, אם היא מוכנה. העיקר שהתופעה תוצג בבהירות.

אמנם אני חושב שאין תחליף לעצת איש מקצוע ששמע את המקרה אך אנסה בכ"ז להעלות כיוון מחשבה. מובן שתיקח אותו בערבון מוגבל ורק בתנאי שהדברים מתיישבים על ליבך.

אשתך אמרה לך שהיא לא מסוגלת לפתח אמון, ואתה מרגיש שיש קשר בין אמירה זו להסתגרות.

הענק לה תחושת ביטחון. תן לה לחוש שאתה אוהב אותה ולא משנה מה שיקרה/תשמע עליה וכו'

מובן שכדאי שאיש מקצוע יעזור אבל גם כבעל יש לך יכולת לבנות מחדש את תחושת האמון. אולי תנסה לשדר לה שאתה אוהב אותה לא פחות גם במצבי ההסתגרות. וכך  בתהליך שיכול אמנם לקחת זמן יבנה האמון בבני אדם.

חוסר יכולת לתת אמון יכול להגרם כתוצאה מטראומה חד פעמית או כתוצאה מבעיה  מתמשכת בסביבה שבה היא גדלה. (ואם אתה מכיר את הסביבה הזאת אתה יכול לנסות לשער. אולי אמא שלה לא בנתה בה אמון בעצמה ובעולם? וד"ל)

נסה לשדר אהבה במיוחד ברגעים הקשים בהם היא מסתגרת, כמובן בלי להעיק, אפשר למשל לתת פתק שבו תכתוב שקשה לך אבל אם זה מה שטוב לך כרגע אתה מכבד את ההרגשה שלה וגם בזמן הזה אתה כ"כ כ"כ אוהב אותה.

(קצת כמו ילד שבוחן את הוריו, האם יאהבו אותו גם כשמתנהג לא יפה?).

לא בטוח שהפיתרון הוא דוקא לדבר על זה בשלב ראשון. אם הבעיה היא עמוקה יותר כמו למשל חוסר יכולת לבנות אמון אז קודם צריך לפתור אותה ואז ממילא היא תשתוקק לדבר איתך על זה.

זה שלא פתחת את המכתב ואפילו החזרת אותו זה באמת מדהים, ואני בטוח שזה גם תרם לתחושת האמון שלה בך! (אולי אפילו היא רצתה במודע או שלא במודע לנסות אותך)

אשריך אחי!

הרבה הצלחה!

אוהב אותך אחי היקר ואשמח לשמוע ממך באישי או על גבי הפורום!

כנראה שאכן אישתך מסתגרת כי היא מפחדת להיפגע ואולי גם לפגוע. יש אנשים שמרוב שהם חוששים מתגובה חריפה של עצם הם פשוט "נעלמים".

אבל, לפעמים ההסתגרות הזו היא צעקת "הצילו" של - "עד כמה תהיה מוכן לפתוח את הדברים איתי וללכת לקראתי גם כשאני "מסוכנת לציבור"?

אני דווקא כן חושבת שצריך לשבור את ההסתגרות הזו, להראות לה בכך שהיא חשובה לך.

גם לקום 15 פעם מהמיטה זה לדעתי סוג של ניסיון עד כמה אתה אוהב אותי ומוכן להשקיע עבורי.

כנראה שאישתך לא חשה שאתה מספיק אוהב אותה- לא בהכרח באשמתך, ייתכן שבאמת היא אדם חשדן יותר , עם משקעים מהעבר, חוסר בטחון בעולם וכדו'...).

כנראה שהיא גם מפחדת משיחות "קשות". פוחדת שזה יפוצץ אתץ הקשר. אולי ראתה שהוריה רבו וזה נגמר בגירושין וחוששת מכל ריב קטן שלא תגיעו לגירושין חלילה ולכן לא רוצה לפתוח את העניין.

שבלב זה של הנישואין, שלה "ירח הדבש" כבר נגמר בדר"כ ואתם בונים את הקשר לא רק מתוך ההתלהבות והתאהבות הרומנטית ההתחלתית, אלא ע"י בנייה משותפת.

הבנייה הזו צומחתץ דווקא מתוך יציאה ממשברים ופתירה של קונפליקטים בצורה בוגרת, בלי לברוח מהם, בלי לשבור את הכלים, בלי לחשוב ש"זהו, הוא יותא לא אוהב אותי". הקושי להגיע למצב זה הוא מובן כי האמון והבטחון בקשר עוד לא מספיק חזקים וכבר בונים את הקומה השניה של האהבה - האהבה הבוגרת. זה באמת לא קל אבל אפשרי.

בפרט אם אתה או איש מקצוע תסבירו שככה זה אצל כולם. יש נושאים שקשה לשוחח עליהם אבל עושים זאת ויוצאים נשכרים. מהמשבר יוצאים דווקא יותר מגובשים ואוהבים. כי לומדים להכיל את בן הזוג, מתרחבים להכיל גם אותו, הלב מתרחב ואהבה מתעצמת. יש גם סיפוק בלהנות מפרי העבודה, מאווירת הפיוס שנוצרה. כך שזה לא נורא וגם טבעי ונורמלי לשבת לדבר. גם כשקשה להעלות את הנושא. גם כשהנושא כואב - אתה לא מוותר על אישתך, על הקירבה אליה, ומוכיח לה שאפשר ומותר גם לריב, להתעצבן ולא להסכים ובלבד שיש ביניכם תקשורת  כי ההתעלמות, האדישות, הן יותר גרועות ממצב של ריב (כשרבים - מתייחסים בכל זאת זה לזה).

מקווה שהועלתי..

שרית

אחרי החתונה לא הייתי מסוגלת לדבר מולו על דברים שפגעו בי, הוא ידע הוא ראה וגם שאל אבל לא הייתי מסוגלת לענות.

לפעמים הייתי מחזיקה אצלי דברים במשך חודשים ושנים ולא היה עוזר גם אם הוא היה שואל אותי מאה אלף פעמים.

היום ב"ה אני מעיזה יותר לדבר ויש תקשורת יותר טובה, אבל לפעמים אני לא מרגישה נוח לדבר איתו אז אני שולחת לו הודעה כתובה בפלאפון.

תנסה להציע לה לפחות שהיא תכתוב לך על פתק או בהודעת אס אם אס את מה שמפריעה לה כשאתה לא בבית, אולי היא תוכל לכתוב ולבטא את עצמה בכתיבה במקום בדיבור מולך.

א, ב"ה!!!!!!!!! שיש מקום שאפשר לפרוק בו דברים באנונימיות ומקבלים תשובות חכמות

לעניין, באמת כמו שהרבה שיערו לא עלינו אבא שלה נרצח שהיא הייתה ילדה קטנה וגם לי מאוד נראה שיש קשר חזק לעניין. גם אמא שלה אומרת שהיא לקחה את זה הכי קשה.. אבל אני מרגיש שכמה שאני מנסה לפתח אמון בסופו של דבר יש מקום שבו היא מפחדת (מאוד) לתת לזרים להיכנס, אולי בגלל חוסר ביטחון עצמי, או שהיא מפחדת מרחמים מוגזמים, ולכן היא מפתחת קצת רתיעה מאמון מלא כי זה עלול לפתוח לה את המקומות האלה. ואני גם יודע שיש פעמים שהיא מדחיקה דברים כדי שאני לא יפגע ובאמת שאני מעריך את זה מאוד אבל אני גם מרגיש שההתפרצות הבאה תהיה רק יותר חזקה. אם מישהו חושב שיש לו רעיון איך אני יכול לשפר את המצב אשמח מאוד..

אני כל כך רוצה..

תודה רבה

אולי תגיד לה משהו בסיגנון:

אני כל כך אוהב אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב, שפשוט כואב לי שאת מרגישה צורך מידי פעם "להיסגר".

בטח זה לא נעים לך. גם לי לא הכי..

סה"כ, עברת אירוע לא פשוט בילדות, ועלית מזה הרבה.

אז בואי - תגשי למישהו שיעזור לך להיפטר מ"שאריות" שאולי מפריעות. זו לא בושה, הרבה עושים את זה וזה יכול לעזור. אולי פסיכולוג שהוא אנושי, אדם, עם ערכים ויראת שמיים. למה שתסבלי..  אני מוכן ללכת יחד איתך אם תרצי..

יתכן, למשל, שבגלל איבוד האדם הכ"כ קרוב, היא מפחדת קצת לפתח קשר קרוב שמא, חלילה, תאבד עוד פעם...

קשה לדעת.

אבל כדאי מאד לנסות ייעוץ פסיכולוגי אמיתי, מ"בן אדם", לענ"ד.

ויתכן שבסופו של דבר, בגלל שהיא דווקא מאד צריכה מבפנים את האדם הקרוב שגם יפצה אותה על מה שאיבדה - אז כאשר זה ייפתר ויהיה אמון עמוק, הקשר יהיה יותר עמוק מ"סתם"...

נקוה, בעז"ה.

האמון הנפלא שלך, והרצון הטוב הנפלא שלך - הם מפתח מאד גדול. אל תתייאש מהם.

לא ראית לפני החתונה שזו בחורה בעייתית?

או שאולי אז היא התנהגה אחרת.

ראית מה זה? אחרי החתונה מתגלים דברים.....

משונה- אבל קורה..

נמאס כבר האמירות האלה.. נישואין זה לא לשבת על ערסל ולאכול במבה כל היום.. זו עבודה ועבודה הכי כייפית.

מה הקטע שלך? אתה חי בהווליווד? ששם הכל סרט?

נשמע שהחיים שלך לא דבש עם אשתך, ואם כן אז רק כי אתם בקושי מתראים, כי עם צורת חיים כמו שאתה מציע, אי אפשר להתקדם

סליחה על הבוטות, אבל הגזמנו , לא? עיוות כזה? תתמודד קודם אתה עם יכולת הכלה.. ואז תייעץ.

סליחה מראש.. אבל זה היה דורש מחאה.

אבל זה ממש הפריע לי- מי את שתשפטי אותו?

לך זה מפריע שהוא חושב כך, סבבה תפתחי את העניין.. תשמעי ת'צד שלו!

זה כולה מחשב, את לא באמת שומעת את הטון והצורה בה זה נאמר!

לא יאומן..

אשרי הבחור הצדיק, שמבין את אשתו היקרה, שעברה דבר נורא שכזה, ורואה את הטוב שבה -

ומחפש איך לרומם את שניהם.

כדאי ללמוד ממנו,

במקום "ללמד" אותו..

הטרחניות והמשמימות שלך.

בכל מקרה, נראה לי שחשוב שהבחור יענה לשאלה, מה בכל זאת גרם לכך שהם התחתנו.

אם הוא יבין את שרש העניין, יכול להיות שמשם גם יבוא הפתח לפתרון הבעיות שהוא מציג לנו כאן.

אני שומר את פי מלנבלו ולהשיב לך כראוי לך, על צורת כתיבתך זו. 

עיין בדבריה של אורה.

[ואל דאגה - אני לא כותב עבורך, אלא עבור אנשים לא מעטים המעוניינים בכך; וכנראה השקפתם על "תגובות" אלה שונה משלך - בדיוק כפי ששונה השקפתם לגבי צורת הכתיבה שלך על אשה לבעלה ולהיפך..]

ואל תספר לנו כעת שכתבת את השאלה כדי "לעזור לו" "שיבין את שורש הענין"....

אתה פשוט אדם שמתבטא כאן בצורה חסרת אחריות, לא פעם ראשונה שאתה "מקשה" על אנשים למה בכלל התחתנו...

מוטב תדיר רגליך מכאן - או שתפתח פורום חדש: "הפורום לסכסוך והטלת שנאה בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו".

אני מבטיח לך שלא אכנס לשם. תוכל לכתוב לכולם את תגובתך הקבועה "למה בכלל התחתנת איתו/ה".. 

אמנם, הסברת פעם שאתה כותב בגלל דברים שראית פעם באיזה מקום על יחס בין איש לאשה - זה לא אומר שאתה צריך לעשות השתדלויות כאלה להריסת שלום-בית בישראל.

בכל פעם שאני מתקשה להרדם אני נכנס לכאן וקורא את אחת ההרצאות שלך ונרדם משעמום.

אנחנו הגברים בקושי 10% מהפורום ומצליחים לריב כ"כ הרבה

לא חבל?

ולא עלה בדעתי להיסחף אחרי העברת הענין מהערה שלי על התוכן, לפסים של נסיונות "לפגוע" אישית, בצורה שלכל היותר פוגעת בכותבה..    ואין כל מקום ל"השוואה".

[אני מניח שגם על זה תבוא תגובה.. מבהיר הפעם מראש - אינני קורא דברים כאלה, וגם לא אגיב עליהם. אם זה מענין מישהו - יוכל לראות היטב איך התגלגלו הדברים, ואיך הפך זעזוע מובן מכתיבת גנאי על אשה כאובה, לבעלה - לחירוף חסר קשר וטעם על "תגובות משמימות"...  ב"ה, בזכות ה"תגובות" הללו, זכינו לעזור לכמה וכמה אנשים, הן בגלוי והן ב"אישי", שפנו דווקא בגללן...]

לדוגמא: תנסה להיזכר בדברים שאהבת אצלה ושהובילו אותך להתחתן איתה. ומתוך נקודות החוזק שלה וההבנה שיש אהבה ורצון לחיות ביחד להגיע למסקנה שכדאי לשפר את התקשורת הזוגית.

קודם כל, אפתח ואומר שאתה נשמע בעל עדין ואוהב, סימפתי ורגיש ומאוד רוצה לעזור לאישתך.

אשריה שזכתה בך.

קראתי והופתעתי לראות את מה שכתבת לגבי המכתב שהיא נתנה לך ולא קראת אותו. זה מעשה אצילי שמראה שהאמון שלה בך בהחלט ראוי! היא נתנה לך אותו אבל ביקשה שלא תפתח עד שתקבל ממנה אישור, ואכן עשית זאת וזה נהדר!!!

אתה ראוי להערכה אדירה על מעשה זה. כל הכבוד לך.

ראיתי לנכון להוסיף את דעתי כי היא שונה ממה שאחרים כתבו כאן.

אבהיר ואומר שאיני פסיכולוגית ואיני מטפלת, אני אישה עם הרבה נסיון חיים. לצערי ולשמחתי גם יחד.

אישה שמסתגרת כך, ומסרבת לספר על בעיותיה ועל פחדיה ותחושותיה- מצד אחד בורחת מעימות, מפחדת לפגוע, ומצד שני מפחדת מאוד להיפגע.

כשקראתי אותך בהתחלה חשבתי לעצמי שמן סתם היא עברה דברים בילדותה שגרמו לה לסוג התנהגות מסתגר, שזה דפוס שהתקבע אצלה לאורך זמן ושזה לא מגיע רק מולך.

אחרי שראיתי שכתבת שאביה נרצח- הדברים התבררו לי כנכונים.

אשתך חוותה פגיעה חזקה בדמות האב, בגיל מאוד קטן. זה דבר שקשה מאוד להתגבר עליו אם אין תמיכה נפשית נכונה בגיל צעיר.

בלי קשר לאיבוד האב- דרכו של עולם שכאשר אישה מתחתנת היא מחפשת פחות או יותר דמות שדומה לאביה. גם אם במודע היא תחפש דמות רחוקה ממנו- הרי שבתת המודע שלה היא תמצא דברים דומים לו.

אשתך איבדה את אביה בגיל צעיר ויש לה חסך גדול בדמות אב.

לא פלא שקשה לה לתת אמון בך, כבעל. קשה לה ההימצאות שלך יחד איתה, זה עלול להחזיר אותה אחורה לימי ילדותה, לימים שבהם היא כל כך היתה רוצה לחוות דמות אב. לימים שבהם היא כל כך רגישה ורק רוצה את אבא שלה חזרה.

אני ממליצה לך להיות לה סוג של אבא מכיל ותומך.

אני יודעת שיהיו פה שיגידו שזה לא נשמע להם רעיון טוב, כי אתה בעל ולא אבא.

אני מציעה לך, מידיעה פנימית אמיתית, להיות לה תומך ומכיל ואוהב. לנסות לא לצפות ליותר מדי כרגע, ולהבין שהיא נמצאת במקום קשה מבחינה נפשית, בעיבוד רגשי של חוויות ילדות חסרות אבא.

הדבר היחיד שאני חושבת שכדאי שתדחף אותה אליו- זה טיפול פסיכולוגי עם אישה. פסיכולוגית.

אני חושבת שחשוב מאוד שהיא תלך לטיפול ותעבד את קשייה המוקדמים עם אובדן אביה, שמשליכים על קשייה הנוכחיים להיות איתך, לשתף אותך בקשייה ולהיות אישה לך.

אדון יקר, להסכים ללכת לטיפול זה דורש המון אומץ.

וכדי להמשיך טיפול (זה מציף המון קשיים שהמון פעמים רוצים להסתיר)- צריך כוח רצון חזק מאוד. פנימי.

לכן העבודה שלך כאן לדעתי היא לגרום לה להבין בתוך עצמה שהיא זקוקה לטיפול כדי לעזור לעצמה.

ולגרום לה להבין שהיא רוצה טיפול. ולגרום לה לרצות בטיפול כך שגם כשקשה היא תמשיך ללכת אליו.

זה קשה מאוד. ואני חושבת שזו העבודה שמרכזית שלך כרגע.

אני מאמינה שביכולתך לעשות את זה, התרשמתי שיש בך הרבה רגישות אליה והרבה רצון טוב.

בלי לחץ, בהרבה אהבה וסבלנות. אלה תהליכים שלוקחים זמן- והם משתלמים בסוף.

הרבה הצלחה, איש יקר. אני חושבת שהאהבה שלך אליה היא הפיתרון. היא ההתחלה והיא האמצע והיא הסוף. היא המקום אליו היא יכולה לחזור ברגעים קשים- ולקבל בו תמיכה ועידוד על מה שהיא. בלי שיפוט ובלי ביקורת. ועם המון אמון שמתפתח.

הרבה הצלחה, 

מתחדשת.

ומעוררים מחשבה (כמובן, קשה לדעת בדיוק את ה"דקויות" שבראש האשה. יתכן כדברייך. יתכן קצת אחרת).

רק לא הבנתי מדוע "דעתך שונה ממה שכתבו אחרים".

זה באמת מה שהציעו לה כמה וכמה - לגרום לרצות ללכת לטיפול פסיכולוגי,

באמת כדי לעזור בעיבוד הדברים וכו'.

יישר כחך. שיהיה לך רק ניסיון חיים טוב מעתה והלאה.

ויישר כח לך ולשאר הדוברים החכמים והמחכימים.

וואו בוא נרגיע , חבר. אכלת אותו בלי מלח.

הוא נשמע אוהב אותה, והיא נשמעת מתוקה

נפלת עליו ביום בהיר, הוא  איתה כי הוא אוהב אותה, וזה נשמע מכל אות אצלו 

לשים את הקלפים על השולחן בצורה הכי ברורה.

כמובן שתדברו שהיא רגועה ואתם לא ממהרים ובכבוד וכו וכו, אבל חייבים לדבר על זה.

לשום אשה לא יהיה קל לשמוע שבעלה עושה לפעמים דברים כי הוא מפחד מהתגובות שלה....

גם אני מצטרף לקודמיי וחושב שהגיע הזמן לקחת את רעייתך לשיחת עומק

באוירה נינוחה, אולי תוך כדי חופשה יזומה.

נשמע שאתם שניכם אנשים בוגרים, מבינים, רוחשי אמון ומגיע לכם חיי זוגיות מלאים ועשירים, הרבה יותר ממה שאתה מתאר כאן

עצור, ותשקיע כדי להבין אחת ולתמיד במה מדובר.

[ואל תופתע לגלות דברים שמעולם לא העזת לשער]

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏