וברצינות- זה אומר שההוכחה לא נכונה,כי בתנ"ך כתוב אחרת..

הכוזרי במפורש כותב שהדת לא יכולה לסתור את השכל.

(בהרבה תחומים מדעיים - לומר את זה על כולם יהיה מוגזם.)

אם כי בהחלט הייתי מעדיף להראות שקביעה מדעית פלונית אלמונית לא סותרת...

כמו שיש (מרכאות כפולות ומכופלות???) "מטה-הלכה", יש גם "מטה-מדע".

יש הרבה מדענים שנוח להם לקבל מסקנות רק בגלל שהן כפרניות...

ויש כאלה שלא מפריע להם לקבל מסקנות כפרניות, כי סתם לא מפריע.

אגב, מרן הרב מיכאל אברהם כותב בספרו "משחק בקוביות", שלעיתים יש מדענים שחושבים שהם

טוענים טיעונים כפרניים - אבל שוכחים שהם טוענים רק במישור הפיזיקלי/ביולוגי, בלי לדון במישור

האמיתי המתבקש בסוגיה: הפילוסופי/תיאולוגי.

אז שלפני שהוא כופר - שילמד איך כופרים. את הלומדעס, הסברות של כופרים... כללי רוב, מיגו וחזקות...

נו, אז מאי ליהוי עלה? השארתנו במתח...

זו שאלה מאד נדרשת.

יש מציאות שאותה הקב"ה ברא - ויש תורה שאותה הקב"ה נתן לנו.

מה אני עושה כשלכאורה יש סתירה...

נ.ב. ממש עשיתי עבודת המידות לענות לך.

זה לא עומד בקריטריונים של מדע. זה חסר הוכחות. איך אני יודע? כי אם כתוב אחרת בתוה"ק שנתן לנו רבש"ע, שהיא כולה אמת וצדק - הרי שאין הוכחות וזהו שקר גס ומוחלט, וסופה של האמת לנצח.

המדע טעה, טועה ויטעה. מחקרים נתן למצוא מכאן ועד בכלל. 

אז איך אתה מסביר את המשפט של הכוזרי שהחלילה לדת לסתור את השכל?

שיגיד פשוט: 'אין שכל!!! יש רק תורה!!!

אני ממליץ לך לקרוא קצת את ההתכבות עם קיש למטה.

וכן יש על זה פרקים שלמים ברמב"ם ואיגרות ראי"ה.

אה, השאלה היא התפוטית לחלוטין, לא הייתה אף פעם - אבל אם יוכח? אם יביאו לך ראיות שעומדות בכל ביקרות ובכל קריטריונים מדעיים, מה תגיד?

אני דן על העיקרון.

מהי התורה? מה היא באה לומר לנו?

אני יוצא מנקודת הנחה שהתורה היא אכן אמת וצדק. אם כן, כל הוכחה שלכאורה תבוא ותסתור את התורה בטלה ומבוטלת, לא ניתן להגיד על שתי אמיתות שהן צודקות אם הן סותרות האחת את השנייה. ומכיוון שאתה יודע, לא רק מכלים אנושיים אלא אף מכלים א-לוקיים, שהתורה היא אמת, אזי כל הוכחה אחרת מכלים אנושיים בלבד היא כקליפת השום.

אף אחד לא אומר שאין שכל, יש רק תורה. ודאי שיש גם שכל וגם תורה, וכמו הכוזרי שציטטת שהתורה לא סותרת את השכל ח"ו. אבל כאשר השכל בא לסתור את התורה, הרי שהוא איננו שכל! הוא סכלות!

אתה במשפט אחד הכנסת גם את הכוזרי וגם את הסיכלות - וזה סותר.

אם יש את הכוזרי אז השכל לא יהפוך לסיכלות...

והמשימה שלנו להבין למה.

אם אני תופס את התורה כידע הסטורי ותו לא, אז באמת קשה לי.

אבל אם אני תופס את התורה כמשהו נצחי - אז זה לא אמור להפריע לי.

כתוב בזוהר - שאם התורה הייתה באה לספר לנו סיפורים, אז לא צריך אותה. אנחנו יכולים לכתוב סיפורים הרבה יותר מותחים ומעניינים מהתורה.

אז למה יש תורה?

אבל נגמרו לי הכפיות מכסף...

תפעיל קצת את השכל.

תחשוב מה היה אומר מרן שקיבלתי הוראותיו...

אבל ברצינות, אנשים, תפעילו קצת את המוח שלכם, למדתם הרבה אמונה, מחשבה, חסידות- יאללה, תעיפו.

מי שמוכיחים לו ח"ו בידיעה "עובדה" כפירתית -

הוא אפיקורס באונס!!!

כי הוא מבחינתו "יודע" (גם אם אינו רוצה בכך) ש"לא הייתה...!"

אני לא יכול להבין איך "זה לא ישנה לי כלום"...

ועוד נקודה.

מה אתם אומרים על סוגיית 'כל האומר'?

מה אתם אומרים על אגדות רבב"ח?

קיש, אם עכשיו אתה לא כותב הסבר מפורט - בהזדמנות ראשונה....

ומה הקושיא מאגדות רבב"ח...

או שמא "כל האומר דוד..."

את אגדות רבב"ח - אתה מבין כפשוטן?

ואת כל אגדות חז"ל?

ואת סוגיית כל האומר דוד, שלמה, ראובן...אינו אלא טועה - איך אתה מבין?

התורה היא הוראה, וככזו היא חייבת להיות נצחית.

ואם היא הייתה מסתכמת בלגלות לנו מה קרה פעם - היא כבר לא ניצחית, היא רק סיפור של פעם, היא לא משפיעה על חיינו היום.

אבל...
א. זו אותה שאלה בעצם.

ב. זה לא אמור לשעשע...

סתם, לא בכבדות, אבל אלו שאלות חשובות שאמורות לגרום לנו להסיר חלק גדול מהחלודה שהגלות טיפחה על המוח התורני שלנו.

שעשע אותי השאלות - שאלות כפית...

אבל באמת אשריך שאתה מתאמץ.

לי בתור יהודי שמאמין בצדיקי החסידות והקבלה לגמרייי,

המשפט האחרון על החלודה של הגלות לא נשמע.

הגלות היא עונש וחושך אבל למפרע אנחנו יודעים שהכל לטובה גמורה,

"אודך ה' כי אנפת בי..."!!

{אתה מבין יבוא יום שפשוט נגיד תודה לה' שהיה שואה(!!!)}

קיצור אנחנו יודעים שבכל בגלות התודעה והחיבור שלנו לה' רק גדלו כי החושך הכי גדול גם הוא מעשה ה'

וזה עיקר סיבת ירידתנו לגלות,

לגלות את ה' במקומות הכי קשים ומרים

"לאתהפכא חשוכא לנהורא",

ובתוקף החושך הזה ה' שלח לנו צדיקים שהשפיעו לנו דעת גבוהה יתר ויותר

כידוע שלחולה קשה יותר צריכים לרופא הגדול ביתר.. 

ויותר ברור,

הגלות לא החלידה לנו ת'מח ,

ההפך,

המח שלנו היה חלוד ואטום והגלות היא עונש שבא לתקן את זה..

שבת שלום!

היו גדולי עולם בגלות, אבל הציבור כציבור היה למטה למטה ורובו עדיין שם.

כמה אנשים אתה מכיר שלומדים חסידות לעומק? וכמה מתוכם 'מזרוחניקים'?

כלומר, לימוד אמוני לעומק אין בשום מקום אחר.

למה?

כי בגלות היה רק 'הציבי לך ציונים', קיום מצוות והתעסקות בפרטים.

לא היה לימוד תורה כללי, מבט על התורה עצמה ולא רק על הפרטים שלה.

וזה התחיל להתחדש פה בארץ, והולך לאט לאט ומתקדם.

אז אני (הק' שבק') אומרת אחרת- במקום בו מתחיל השכל מתחילה גם האמונה ולהיפך. צריך הרבה שכל כדי להאמין.

ומסכימה בגדול עם המשפט. יהיו מוצקים כמה שיהיו ההסברים, לא מזיז לי ולא מזיז אותי.

כי את משביתה את השכל?

או כי את מסדרת את זה עם השכל?

יש כמה מהלכים לוגיים בעולם המדעי מחקרי פילוסופי הגותי-

שכל מה שיש לי לעשות כדי לענות להם

זה לתת להם כאפה

לאמור: "הנה לך ההוכחה שאתה באמת קיים"

אילו לא היה קריעת ים סוף- לא היינו פה היום.

המציאות עולה על כל ההבלים...

היפוטתית לגמרי, והיא באה להדגיש עיקרון.

העיקרון הוא - מה נעשה כשיסתרו לנו משו מאד בסיסי בסיפורי התנ"ך.

כלומר איזה מקום הסיפורים תופסים בחיינו, ומה הם אומרים לנו.

אני שאלתי על הוכחה מדעית שאפשר להרגיש, לא על טענה פילוסופית.

כל התורה מבוססת על ברית האבות על הארץ. וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, לפי הגמרא

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!