"הריני מוכנה ומזומנת לקיים מצוות כיסוי ראש,

ב"ה

פאנית  תבנה לך את הפאה מהשיער שלך, וזה  גם מהודר וגם יחסוך את המשבר..

יש מספיק שינויים וקשיים בחיים-כמה שיותר מתוך שמחה יותר טוב!!ואם זה משמח אותך אז מעולה!!

זה לא זול אבל  פחות יקר מרכישת פאה חדשה..

מזל טוב ואושר רב!!

בס"ד

אם אני אלך עם פאה מהשיער שלי למה לי לשים כסוי בכלל..

איזה אבסורד

ב"ה

מצוות לא נועדו לאמלל.אם הבחורה הזו נכנסת בבאסה  ועצבות לאיזשהי מצווה,או לחיי הנשואין, זה עצוב.

אם היא לא מתחברת לפאה על רקע של טעם זה בסדר, אבל להגיד שאסור ולהעלות (מהאוב?) את הטיעונים נגד זה מדכא (תרתי משמע.) 

הרבי מליובביטש אמר לחבוש רק פאה. וגם הרבה מהחסידויות המחמירות (גור וכד').לא נראה לי שצריך לומר יותר מזה.

וכן, להעזר בשיער בתוך פאה היא דרך מעולה לשמור על השמחה והצניעות.

כמובן שיש הסברים  עמוקים ל"למה זה צנוע" ע"פ קבלה והלכה , אבל אין כאן המקום.(מי שרוצה יכול ב"לקט שכחת הפאה,הרב וולפא).

העיקר האושר.

"יען אשר ..בשמחה ובטוב לבב."..

מספיק עם הפאנאטיות הזו ב"מסוה" של סובלנות..

יש אכן הסוברים שזה אסור, ויש הסוברים שזה מותר אך כעור מבחינה מוסרית-מידותית, ויש הסוברים לכתחילה כמו שהזכרת.

ואם מישהי סבורה/מרגישה שזה לא ראוי, גם אם צריך להתאמץ עבור כך (כמו רבות בציבורנו) - אז יפה מאד. ובנימוק של "העיקר האושר" וכו' - כבר ראינו כל מיני היתרים "כאילו-חרדיים" לצורות לבוש שגם סתם אדם סביר מבין את הבעייתיות בהם. לא צריך לערבב ענין בענין.

גדולי ישראל רובם המוחלט ככולם אוסרים וכותבים כל זה דברים חמורים מאוד.עוד את מכנה את זה "מצווה"?

פיאה זה השקר הגדול ביותר שקיים.

רוב גדולי ישראל התירו ללבוש פאה, אפשר לעיין גם ברשימת המתירים ולראות יותר ממאה ועשרים פוסקי הלכה בכל הדורות שהתירו פאה.

אפשר לעיין גם כאן ולקרוא על רבים מגדולי ישראל שהעדיפו פאה על מטפחת או כובע, ולשיטתם פאה היא הכיסוי המהודר ביותר, כיון שהיא מכסה הכל, וגם באופן זה הבעל אינו מסתכל על אחרות.

ישנם פרסומים רבים בנושא שמטעים את הרבים, המפרסמים דברי שקר. וחבל מאוד.

בהתחלה ממש התכחשתי לזה שאני צריכה לשים את הדבר הזה על הראש- ופשוט לא רציתי לצאת איתו מהבית....

ואם הזמן התרגלתי....

ועכשיו קשה לדמיין את עצמי בלי

לאט לאט תתחזקי ותכסי הכל. ככה אני עושה. זה מאוד קשה על ההתחלה לשים כיסוי ראש מלא. ואני ממש מבינה אותך למרות כל התגובות פה....

בס"ד

בקושי אני מפרגנת לעצמי את ה2 אצבעות.

ככה הוא יחמיא לך כשתמדדי (או שלא, ואז תדעי אם הוא אוהב את מה שבחרת או לא).

למשל, בעלי ממש לא אוהב מטפחות מעוצבות (המוגזמות שיש היום, לא כאלה עם איזה סרט קטן), ומעדיף שאלך עם קישוטים אחרים כמו סיכות מיוחדות על המטפחת וכו'.

ד"א, כששניכם תדעו איזה סגנון את אוהבת הוא יוכל גם להפתיע אותך ולקנות לך מתנות...

לפני שהתארסת היית מודדת מטפחות ואהבת את זה? כי הרגשת שזה "נשואה". הרגשה אמיתית ופנימית וטבעית.

כעת, כשאת עומדת להגיע לזה בפעל, עולה הענין שהוא "קטן" יחסית לזה, אבל מורגש בגלל התיזמון. זה "מלחיץ", שינוי כזה, וזה "בלי בחירה" - אי אפשר אח"כ להוריד.. ואם לא יהיה יפה...   ובעצם - כעת כן יפה..

זה דבר טבעי - שלפני דבר גדול, אדם חש את העיקר. כשמגיע בפעל - אז הוא מרגיש גם את הדברים הקטנים יותר, אבל בגלל שהם קורים, הם מוחשיים..

אז אולי צריך לחזור אל התחושה שמקודם. אל הערך של הדבר. תנסי אולי "להיות רגע" בדמיון מה שלפני כן, כשניסית את זה ושמחת. זה יחזיר לך קצת את התחושה של הזהות של הדבר הזה עם הנישואין.

תתבונני קצת בערך: מצוה של התורה, ושאדם זר לא יראה אותך כך כשאת כבר אשתו של בעלך.

תגידי לעצמך - בדיוק כמו שכתבת - "השיער שלי ארוך חלק ובאמת יפה..", זה כשאני רווקה והולכת כך בחוץ. נחמד לי. אבל דווקא בגלל זה, כשאני נשואה לבעלי - מה פתאום? מה אני, רווקה? שכולם יראו?..

ומי יודע? אולי תגלי שבעצם, כשאת עומדת לפני השינוי הכללי ב"סטאטוס", לא רק בענין זה, אז קצת קשה לך לעכל אותו..  מרווקה "בחוץ" אל תוך ה"בית". מחייב..  וכשתתבונני בענין - אז תראי שבאמת ה"כלליות" האמיתית, החופש האמיתי - הוא דווקא מתוך ההתרכזות בבית פנימה. מתוך הבנין עם הבעל בתוך הבית, נבנית שייכות עמוקה בהרבה אל כל הסביבה. ממש חלק מבנין העולם, מבנין עם ישראל. ואז, אולי כבר לא יהיה בכלל שום חשק ללכת כך שלא בבית; את תחפשי את מה שמראה עלייך שאת קודם כל "פנימה"... זה יהיה לך הכי יפה.

[ולא חייבים "להיפרד" טוטאלית: יש אז בתוך הבית את האיש שחוות דעתו על מראך אמורה להיות חשובה מאד בעינייך..]

לא היה קשה.

השיער שלי הולך עכשיו לתכליתו.. סוף כל סוף..

אני אוהבת לטפח את השיער

ואוהבת לעשות לבעלי תסרוקות ,עם כל מיני דברים שלא העזתי לעשות בתור רווקה... כמו סיכות של כלות 

ולפעמים תסרוקות רגילות אבל ביותר חופשיות ולא כמו רווקה שאז היו דיני צניעות אם זה היה בולט מידי

ולפעמים סתם נותנת לשיער את המרחב שלו בקרקע הטבעית לו (בית)

כבר אין לי רצון שעוד יראו את השיער שלי, הוא יפה ויקר לי מידי בשביל שימוש זוטר של עוד כמה שיתנו לו ציון במרחבי העולם.

אני באמת רוצה שרק הוא יראה  ופשוט ישאב ממני את היופי.. 

אני מרגישה שהשיער שלי יותר ממומש.

שאני מגעה הביתה הכיסויראש עובר לארון . וברור לי שזה לא צריך להיות ככה אבל אני נמצאת עכשיו בתהליכים כי זהו אני אמא לילדה גדולה בת 4 וחצי חכמולוגית שיש לה שאלות על כל דבר ופה גדול . אז החלטתי לעשות צעד לפניה ולפני שהיא תספר לכל העולם ואישתו איך אמא מתלבשת ומה היא שמה על הראש אני ,יחזיר לעצמי את הכיסוי למרות שממש קשה לי . והיא כבר אמרה לי אמא אני מסתרקת כמוך ועושה קוקו כמוך והיא עושה לי כל מיני תסרוקות בשיער...

גודל מעלת קישוט האשה לבעלה, מובא במקורות רבים:

בגמ' במסכת שבת (כה איתא, "מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה... רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים".

ובספר אורחות חיים (חלק ב', הלכות כתובות) לרבי אהרן הכהן מלוניל (מהראשונים בתקופת הרשב"א), כתב על גמ' זו: "דרשו רז"ל על פסוק נשיתי טובה, "זו מטה נאה ואשה מקושטת לתלמיד חכם". פירוש, כדי שלא יתאוה לאחרת לפי שיצרו גדול משאר בני אדם, כמו שאמרו רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לפי שיצר הרע מתגרה בו כל היום להחטיאו. נראה מזו שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת. דומיא לדההיא דאמרו רז"ל, אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה וכו', וזו נמי אסורה כדי שלא תתגנה ותביא בעלה לידי מכשול תאוה. וכן בכל אשת איש, אלא צריך להשמר יותר לתלמיד חכם".

וכן כתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי"), וזה לשונו: "כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה' במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט "אין אשה אלא ליופי..." וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת".

וכן כתב בספר "דרושי רבי משה מאימראן" (דף ר"ל), להגאון המקובל רבי משה מאימראן זצ"ל, מחכמי מקנאס שבמרוקו, וזה לשונו: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בפרשת חוקת פירש רש"י שלל, ביזת מלבוש ותכשיטין. ויובן ע"פ מה שאמרו בפרק ג' דתענית, אבא חלקיה... כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מקשטא. ויהיב טעמא התם, כדי שלא ליתן עיניו באשה אחרת. ולכן אמר שאשת חיל זו, בטח בה לב בעלה, שהיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולא עלתה על לבו אשה אחרת מעולם, אלא בטח בה לבו שלא היה מהרהר בזולתה, יען כי "שלל" שהם התכשיטין, "לא יחסר", אינו מחסר לה שום תכשיט וקישוט, וכיון דמקשטא לאפיה, לא יהיב דעתא אלא עליה".

וכן כתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".

ובספר "אור החיים" על התורה, להגאון הקדוש רבי חיים בן עטר זצ"ל, בפרשת ויצא, עה"פ "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה", כתב לפרש זאת ע"פ הגמ' בשבת (כה שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והתורה באה ללמד לאדם דעת לקחת אשה נאה.

השיער ישאר, זה לא שאת עומדת לעשות קרחת (אני מניחה שאת לא מהחסידויות האלה...)

צריך להתרגל למראה השונה, אבל כנראה שאת מאלו שכן מתאימה להן מטפחת, עובדה שאהבת את זה בעבר.

והשיער ישאר שם מתחת, ובעלך יוכל לראות אותו, וגם את.

סתם טיפים לגבי כיסויי ראש, לדעתי לא כדאי להתפרע בקניות לפני החתונה, כי עדיין לא יודעים מה 'יושב' טוב, מה נוח, מה מחליק, עם מה את מסתבכת בקשירה וכו'.

אני קניתי ממש מעט לפני החתונה, וקיבלתי עוד כמה מחברה נשואה (אלו שהיא פחות משתמשת בהן, מסיבות שונות) ורק אחרי ש'התאפסתי' על העניין קניתי לי עוד כמה.

אני יודעת שיש בנות שהשיקול שלהן הוא שאח"כ יהיה יותר מסובך לקנות, כי עכשיו זה נכלל בקניות לחתונה וזה מההורים, אבל לדעתי זה שיקול לא כ"כ נכון.

מצטרפת לטיפ של לקנות קצת.

אני קניתי ממש אחת שתיים מכל סוג\סגנון ומה שאחרי כמה זמן הרגיש לי הכי טוב ונוח קניתי יותר.

ועדיין- יש לי כמה מטפחות שאני לבשתי אולי פעמיים מאז החתונה...

ולגבי הקושי- אין לי הרבה מה לייעץ, לי עדיין קשה, גם חצי שנה אחרי בא לי כמעט כל בוקר לוותר על הדבר הזה ולצאת החוצה עם השיער הטבעי והיפה שלי.. 

מתרגלים לאט לאט..

מה שכן הכיסוי ראש הופך את המראה להרבה יותר אצילי ומסודר.

מנסיון אנשים גם מתייחסים אוטומטית יותר בכבוד.

בחנויות מטפחות אני אף פעם לא מוצאת את עצמי- לכי למכירות ביתיות של מטפחות מעוצבות.

אני הכי אוהבת את העיצובים של אביה ששון- אני פשוט מכורה!!

שמעתי שגם הדס טובה ויש עוד מלא מלא מטפחות  מעוצבות ממש יפות ואת כולן אפשר למצוא דרך הפייסבוק.

אם איןלך זמן להגיע למכירה את יכולה ליצור אין קשר והן שולחות גם בדואר .

בהצלחה !

היית יכולה גם אז ללבוש מטפחת יפה מעוצבת, לא?

זה היה צריך להיעשות כבר מזמן.. ברגע שזוהתה כאן ה"הצפה" מחדש של הקישורים לענין...

ויישר כח לADMIN שמצא זמן תוך עבודתו, לשלוח לי הודעת-התנצלות על כך שהיה צריך בתוך ה"מחיקה", למחוק גם את ה"תגובות המושקעות" כנגד התופעה..

למי זה מפריע?

אם לא יתייחסו לזה יותר מדי ברצינות זה יגווע בעצמו.

לא צריך לצנזר דברים כאלה.

אם מישהו חשב שאני נגד - טעה. אני בסך הכל רציתי לאזן את התמונה.

כבר נמאס מההצפה בעד נגד פאות פה.

על משבר השיער לא קל להתגבר תמיד!לא רק לפני החתונה .שיער זה דבר שמאוד מוסיף ליופי ולשם כך או אסור.לכן עליך לזכור את המטרה לשמה את מכסה את השיער.

אחת המטרות העיקריות שמחזקות אותי כל הזמן זה ששיער הוא פשוט משהו שישמר לבעלי ,את שמה כיסוי ראש על מנת שידעו ויבינו שאת נשואה וידעו שאין אפשרות סתם כך כל בן לדבר איתך,להתחיל איתך זה מונע הרבה עוגמת נפש בנישואים ומחשבות מיותרות על בנים אחרים ,שהרבה פעמים אחרי החתונה את יכולה לכעוס על בעלך ומישהו יבוא לדבר איתך ואת יכולה להתחיל לחשוב מחשבות (שלעולם לא היית חושבת ביום שלא היית כועסת עליו)ובשביל מה?!תמנעי את זה!

חוץ מזה שיש היום כיסויי ראש מהממים שיכולים רק להוסיף

ותפסיקו לעטוף את זה במילים מתיפיפות!

אין לזה שום מקור אמיתי בתורה וכולן רק סובלות מזה!!

עובדה לכו תבדקו כמה שירשורים כאלה כבר היו ואיך כולן ישר מזדהות עם הפותחת...ואני עוד לא הכרתי אישה אחת שלא קשה לה עם זה (אפילו רק לפעמים)

אבל את מי זה מעניין בעצם?! רעות חמודה את סובלת ותסבלי בשם הצניעות והתורה כי מצוות לא בוחרים ולא עושים רק מה שנוח וטוב לנו...ובלה בלה..או בקיצור את פשוט תסבלי בכלמקרה, אז עדיף לך להאמין בכל השטויות שכתבו קודם. בהצלחה!

(יאלללה להרוג אותי!  |מצחצחת חרבות|  )

כל מה שכתבו שאת רק לבעלך וכל זה...אז מה עם בעלך באמת? מה הוא לא רק שלך?

למה את זה לאף אחד אין אפשרות לדעת, וכל בחורה ברחוב יכולה להתחיל איתו\לדבר איתו?

ואל תגידו טבעת....או שבנות לא מתחילות עם בנים כבר שמענו את התירוצים האלה.

בעלך בעיקרון לא רק שלך!

ולעומת זה - את רק שלו!!

וכל נסיון להשוות בין איש לאישה סופו להכשל מכיון שהם שונים בתכלית.

נכון שיש הרבה משותף, אי אפשר להתעלם מהשוני. ד"א יש גם הרבה משותף בין האדם לשאר היונקים..

וצדקת שעלינו לעשות רצון ה' מעצם רצונו יתברך, ועם זה יש מעלה בכך שגם נרצה לעשות כך ונבין.

אחד הדברים שמיוחדים לאישה סוטה זה 'פריעת שיער ראשה' נראה לי שזה מהתורה..

הלוו מה קורה?

מקור אמיתי לגמרי בתורה. זו הלכה פשוטה לגמרי שצריך לכסות את הראש. אז לפחות אל תתיימרי להיות מומחית בהלכה...

ב. תפסיקי לדבר בשם "כולן" (את יודעת את ההסבר למה על אחד הבנים בהגדה כתוב "כי יאמרו אליכם בניכם", בלשון רבים.. כי הוא תמיד מדבר "בשם הרוב"... לא כדאי לך להיות שייכת לסוג הזה. אמרי את דעתך האישית..)

אני הכרתי ומכיר, נשים רבות שטוב להן מאד עם זה (והתירוץ שגם "אפילו לפעמים" זה נקרא קשה, אינו תירוץ. מלבד מה שגם זה לא נכון לגביהן. מה הקשר? גם עם ילדים קשה לפעמים...  אז לא רוצים ילדים? ובאופן הכי טבעי?)

ג. אני ראיתי בשירשורים שנפתחו כאן, לא ש"כולן ישר מזדהות".. אדרבה, ראיתי רבות בדיוק ההיפך. וגם אלו ש"מזדהות", זה לא פעם מהנטיה הטבעית בכל שירשור כמעט, לגלות אמפטיה לפותח השירשור ולהבינו. וגם ב"מזדהות" באמת, יש המרגישות גם את הצד של הקושי וגם את הצד של הנועם והיופי. ויש כאלו שסתם קשה, ויש כאלה שדיברו על התרגלות. זה, מלבד כאלו שיש להן עוד דברים לעשות חוץ מלכתוב כאן בשירשורים.

ואגב - גם התרגלות, זו לא תמיד "אין ברירה". לעיתים רגילים לרובד מסוים, חיצוני יותר, ועם הזמן מתרגלים לחוש יופי פנימי יותר. זה אגב, קורה כמעט לכל איש טוב ביחס לאשתו. אחרת הוא היה מרגיש מאד לא טוב עם ה"דגם המיושן" בגיל מסוים, שכבר לא כ"כ יפה. מן הסתם לפי גישתך, כל אלו שאומרים ש"כעת היא יפה בעיניהם יותר מאי פעם" - זה "בלה בלה בלה.. השטויות שלהם".. בסדר - אולי תבקשי מבעלך שיהיה "אמיתי" כשקצת תתבגרי ויגיד לך שאת בעצם מכוערת בעיניו.. את הרי לא "מאמינה" ב"שטויות האלה" שיופי תלוי בתחושות עדינות של קירבה פנימית לענין.   מן הסתם, גם ליצחק שלֵיו, שכתב שיר על כך שאשתו היתה הכי יפה בעיניו כשהיתה הולכת עם ה"בטן" של ההריון את לא מאמינה.. את הרי רציונאלית... מה נעשה? יש הרבה גברים שטעמם שונה..

ד. ואכן, הרבה דברים בחיים - כולל יופי - זה בדיוק לפי הגישה הפנימית והשתקפותה. וכך גם לצד השני - כולל  השטויות שאת כתבת כאן (ואני עוד עדִין: אין לי מילים יותר מעודנות לסיגנון הזול והשחצני שלך, שיודע ש"עדיף לך להאמין בכל השטויות שכתבו קודם".. דהיינו, כל מה שכתבו אחרת מדעתי - הוא בכלל לא דעה. לא נכתב באמת. סתם שטויות.    פשוט מגעיל). וניכר שדברייך באים ממרירות אישית שלך, שאינה רק בתחום זה ("את סובלת ותסבלי בשם הצניעות והתורה"...), השאלה רק למה הכותבת התמה צריכה לסבול מזה. יש מספיק פורומים באינטרנט ששם מילים כאלו על התורה מתקבלות באופן טבעי... לצערנו הרב.

ה. וש"מצוות לא עושים רק מה שנוח לנו" - זה לא "בלה בלה בלה", כלשונך הדלה.  זו אמת פשוטה. ולא רק "מצוות". גם שירות צבאי, גם תשלום מיסים, גם לפעמים טיפול בילדים, ועוד הרבה דברים.  יש ערכים בחיים, ששווים להתאמץ בשבילם.  אבל אדם חכם, ולא אכול-מרירות, משתדל לעיין היטב בטוב שבערכם הכללי, עד שפעמים רבות הוא מרגיש אותו גם בכל פרט מפרטי המאמץ.  גם יכולה להיות אמא שתסביר כמה להחליף חיתולים זה מסריח וסבל, ו"אל תאמיני בכל השטויות שיסבירו לך.." ויכולה להיות אמא שמרוב חמלתה על ילדה והשמחה בו, כמעט שאינה מרגישה בריח. וגם אם מרגישה - אז מה.. ענין של גישה לחיים..

אך האמת היא - שבנושא הצניעות זו באמת הרגשה נעלה ועדינה, ויפה, שהרבה זוכות לה. בוודאות גמורה. ובהיות שלא כולן חוץ ממך שקרניות - אז מוטב שתאמיני לדבריהן - לא פחות ממה שאת רוצה שיאמינו לדברייך על תחושותייך.

ומי  שחיה בצורה כזו, שה"סבל" ממראה חיצוני - אפילו אם הוא קיים אצלה - הוא גדול ללא השוואה כלל, לשמחה הפנימית מחיים ערכיים על פי דרכה של תורה, אז היא באמת מסכנה.  הפלא - שאינה יכולה אפילו להאמין שיש אנשים שבכנות "נוח וטוב להם" לקיים תורה ומצוות, בגלל הגודל שבהם, אפילו לפני שהתחילו לחשוב על היופי שבהם. ק"ו שאינה יכולה לתפוס שזה באמת יפה להם..

אז אם את כ"כ מרגישה סובלת "בשם התורה והצניעות" - אל תגידי את זה בשם אחרים.. את יכולה ללכת גם כמו על חוף הים (הרי יש כאלה שאומרות שגם זה "יפה" ולמה לסבול בשם הצניעות והמצוות ובלה-בלה-בלה..) וכמו כל מיני כאלו שסובורת שגם ברחוב חשוב לא לכסות לא רק את השערות, וכמובן - את "יכולה" גם בלי כיסוי ראש, ומה שאת רוצה - ותרגישי "יפה" עד הגג... רק אל תתפלאי שפעם אחת, סתם פרחח מהרחוב - שכבר גמר להתפעל מדברים כאלה - יגיד: "איזה זולה"...  (היה פעם מילואימניק לא-דתי מת"א בחברון, שראה את הנשים שם - בסיגנון ה"סובל" בעינייך - ואמר בהתפעלות, ביחס למקום בו הוא "רגיל": "שם הכל כ"כ זול...")

וביחס ל"יאללה" שלך בסוף: אם היית כותבת רק מה שכתבת בתחילה - הייתי עונה רק על עצם הענין. למרות טעויותייך בהלכה. 

אף אחד לא "יהרוג אותך" כי את כותבת לא כדעתו או כידיעתו.  אבל כשכותבים בסיגנון של "שטויות" על כל מה שאחרים ביטאו באופן שניכר לגמרי שמבטא אמת פנימית ויפה - אל תתפלאי לקבל באותה מטבע חזרה.

בס"ד

קראתי את התגובה הזו אתמול מאוחר, ולא היה לי זמן ומחשבה פנויה מספיק להגיב.

ח"ח.

המוזרה, הפתעת אותי, אבל נו מילא, זה לא שאנחנו באמת מכירות.

דן כתב בבהירות את כל מה שרציתי לכתוב.

כדאי שתקחי את זה לתשומת ליבך, ויש לי חשש שאם ככה את מרגישה בצניעות, אז אולי זה קשור לעוד הרבה דברים שקשורים להלכה, והייתי מציעה לך להיות קצת יותר אמיתית. לא טוב לך, אל תהיי, לא עם כיסוי ראש ולא שום דבר שגורם לך ככה להרגיש. השם אוהב אמיתיות. לא צביעות. אבל אם תרצי, באמת תרצי, וכלי תמיד למצוא את כל היופי שבתורה ובהלכה, זה שם, מחכה לכל מי שרוצה לקרוא וללמוד.

ולחמודה המתלבטת. כשבאים לעשות מצווה כ"כ יקרה תמיד יצר הרע בא לבלבל. לא צריך להתרגש. אני מרגישה מהתגובות שלך שבוודאי את רוצה כיסוי ואת הולכת עפ"י ההלכה, ואשרייך מתוקה. כמו שכתבו מעליי, זה שומר על הבעל, על הילדים, על בחורי ישראל, ומן הסתם כמו כל מצווה, על העולם כולו. אין יקר יותר לשם מהצניעות של בת ישראל היקרה שלו. ולכן הבלבול והקושי, ככול שמצווה יקרה יותר כך הקושי גדול יותר, זה כדי שנוכל לעבור אותו, ולקבל שכר יותר גדול.

ואני לדוגמא, מאוד אוהבת את הכיסוי ראש, אין יום שיער רע, אני יכולה לעשות בשיער מה בא לי, להיות מיוחדת רק לבעלי, ולדעתי, זה פשוט אביזר אופנה כ"כ מגניב ומוסיף שאני נהנהת מכל רגע שאני בוחר כיסוי בבוקר, או שאני קונה כאלה. היום יש כ,כ יפים ומיוחדים, עם מלא סיכות ופרחים ושטיות, אח, בשבילי זה תענוג.

גם לי היו את אותן הרגשות בדיוק!

כשהייתי בתיכון ובשלב הדייטים וקשרתי סתם כדי לראות איך אני אראה- ממש היה יפה לי ואהבתי איך שזה נראה. ובאירוסין הכל התהפך!  עד כדי כך שבשבת כלה שלי כולן רצו לראות את המטפחות שקניתי והתחילו להתקשקש איתן, לקשור לעצמן ולבקש שאקשור ולא הסכמתי בשום פנים ואופן! חשבתי שזה ממש מכוער לי.

התבכיינתי למדריכת כלות שלי על זה, והיא לימדה אותי שיש דבר כזה שנקרא "ברכת כלה".

באירוסין באמת זה לא מסתדר והתקופה העמוסה הזו נותנת את אותותיה בכל...

ויצר הרע מנסה גם שם להכשיל את בנות ישראל, אם זה בהחלטות אחרות לגבי היקף הכיסוי, אם זה להכנס למצווה בעצבות או בחוסר שביעות רצון וכו'...

אך אחרי החתונה, ברכת כלה שוכנת על הכלה,היא טהורה וזכה, קורנת כולה

 וזה נראה עליה מהמם ובדיוק איך שהיא רצתה!

את תראי את זה עליך, כלה קדושה!

טיפ נוסף, לפעמים כדאי ללכת עם חברה טובה שתאזן איתך קצת את מנגנון הלחץ... "אימלה כיסוי! אני צריכה לדפוק לכולם חשבון, והכל יושב נורא!" 

http://www.kisuirosh.co.il/

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?