"הריני מוכנה ומזומנת לקיים מצוות כיסוי ראש,

ב"ה

פאנית  תבנה לך את הפאה מהשיער שלך, וזה  גם מהודר וגם יחסוך את המשבר..

יש מספיק שינויים וקשיים בחיים-כמה שיותר מתוך שמחה יותר טוב!!ואם זה משמח אותך אז מעולה!!

זה לא זול אבל  פחות יקר מרכישת פאה חדשה..

מזל טוב ואושר רב!!

בס"ד

אם אני אלך עם פאה מהשיער שלי למה לי לשים כסוי בכלל..

איזה אבסורד

ב"ה

מצוות לא נועדו לאמלל.אם הבחורה הזו נכנסת בבאסה  ועצבות לאיזשהי מצווה,או לחיי הנשואין, זה עצוב.

אם היא לא מתחברת לפאה על רקע של טעם זה בסדר, אבל להגיד שאסור ולהעלות (מהאוב?) את הטיעונים נגד זה מדכא (תרתי משמע.) 

הרבי מליובביטש אמר לחבוש רק פאה. וגם הרבה מהחסידויות המחמירות (גור וכד').לא נראה לי שצריך לומר יותר מזה.

וכן, להעזר בשיער בתוך פאה היא דרך מעולה לשמור על השמחה והצניעות.

כמובן שיש הסברים  עמוקים ל"למה זה צנוע" ע"פ קבלה והלכה , אבל אין כאן המקום.(מי שרוצה יכול ב"לקט שכחת הפאה,הרב וולפא).

העיקר האושר.

"יען אשר ..בשמחה ובטוב לבב."..

מספיק עם הפאנאטיות הזו ב"מסוה" של סובלנות..

יש אכן הסוברים שזה אסור, ויש הסוברים שזה מותר אך כעור מבחינה מוסרית-מידותית, ויש הסוברים לכתחילה כמו שהזכרת.

ואם מישהי סבורה/מרגישה שזה לא ראוי, גם אם צריך להתאמץ עבור כך (כמו רבות בציבורנו) - אז יפה מאד. ובנימוק של "העיקר האושר" וכו' - כבר ראינו כל מיני היתרים "כאילו-חרדיים" לצורות לבוש שגם סתם אדם סביר מבין את הבעייתיות בהם. לא צריך לערבב ענין בענין.

גדולי ישראל רובם המוחלט ככולם אוסרים וכותבים כל זה דברים חמורים מאוד.עוד את מכנה את זה "מצווה"?

פיאה זה השקר הגדול ביותר שקיים.

רוב גדולי ישראל התירו ללבוש פאה, אפשר לעיין גם ברשימת המתירים ולראות יותר ממאה ועשרים פוסקי הלכה בכל הדורות שהתירו פאה.

אפשר לעיין גם כאן ולקרוא על רבים מגדולי ישראל שהעדיפו פאה על מטפחת או כובע, ולשיטתם פאה היא הכיסוי המהודר ביותר, כיון שהיא מכסה הכל, וגם באופן זה הבעל אינו מסתכל על אחרות.

ישנם פרסומים רבים בנושא שמטעים את הרבים, המפרסמים דברי שקר. וחבל מאוד.

בהתחלה ממש התכחשתי לזה שאני צריכה לשים את הדבר הזה על הראש- ופשוט לא רציתי לצאת איתו מהבית....

ואם הזמן התרגלתי....

ועכשיו קשה לדמיין את עצמי בלי

לאט לאט תתחזקי ותכסי הכל. ככה אני עושה. זה מאוד קשה על ההתחלה לשים כיסוי ראש מלא. ואני ממש מבינה אותך למרות כל התגובות פה....

בס"ד

בקושי אני מפרגנת לעצמי את ה2 אצבעות.

ככה הוא יחמיא לך כשתמדדי (או שלא, ואז תדעי אם הוא אוהב את מה שבחרת או לא).

למשל, בעלי ממש לא אוהב מטפחות מעוצבות (המוגזמות שיש היום, לא כאלה עם איזה סרט קטן), ומעדיף שאלך עם קישוטים אחרים כמו סיכות מיוחדות על המטפחת וכו'.

ד"א, כששניכם תדעו איזה סגנון את אוהבת הוא יוכל גם להפתיע אותך ולקנות לך מתנות...

לפני שהתארסת היית מודדת מטפחות ואהבת את זה? כי הרגשת שזה "נשואה". הרגשה אמיתית ופנימית וטבעית.

כעת, כשאת עומדת להגיע לזה בפעל, עולה הענין שהוא "קטן" יחסית לזה, אבל מורגש בגלל התיזמון. זה "מלחיץ", שינוי כזה, וזה "בלי בחירה" - אי אפשר אח"כ להוריד.. ואם לא יהיה יפה...   ובעצם - כעת כן יפה..

זה דבר טבעי - שלפני דבר גדול, אדם חש את העיקר. כשמגיע בפעל - אז הוא מרגיש גם את הדברים הקטנים יותר, אבל בגלל שהם קורים, הם מוחשיים..

אז אולי צריך לחזור אל התחושה שמקודם. אל הערך של הדבר. תנסי אולי "להיות רגע" בדמיון מה שלפני כן, כשניסית את זה ושמחת. זה יחזיר לך קצת את התחושה של הזהות של הדבר הזה עם הנישואין.

תתבונני קצת בערך: מצוה של התורה, ושאדם זר לא יראה אותך כך כשאת כבר אשתו של בעלך.

תגידי לעצמך - בדיוק כמו שכתבת - "השיער שלי ארוך חלק ובאמת יפה..", זה כשאני רווקה והולכת כך בחוץ. נחמד לי. אבל דווקא בגלל זה, כשאני נשואה לבעלי - מה פתאום? מה אני, רווקה? שכולם יראו?..

ומי יודע? אולי תגלי שבעצם, כשאת עומדת לפני השינוי הכללי ב"סטאטוס", לא רק בענין זה, אז קצת קשה לך לעכל אותו..  מרווקה "בחוץ" אל תוך ה"בית". מחייב..  וכשתתבונני בענין - אז תראי שבאמת ה"כלליות" האמיתית, החופש האמיתי - הוא דווקא מתוך ההתרכזות בבית פנימה. מתוך הבנין עם הבעל בתוך הבית, נבנית שייכות עמוקה בהרבה אל כל הסביבה. ממש חלק מבנין העולם, מבנין עם ישראל. ואז, אולי כבר לא יהיה בכלל שום חשק ללכת כך שלא בבית; את תחפשי את מה שמראה עלייך שאת קודם כל "פנימה"... זה יהיה לך הכי יפה.

[ולא חייבים "להיפרד" טוטאלית: יש אז בתוך הבית את האיש שחוות דעתו על מראך אמורה להיות חשובה מאד בעינייך..]

לא היה קשה.

השיער שלי הולך עכשיו לתכליתו.. סוף כל סוף..

אני אוהבת לטפח את השיער

ואוהבת לעשות לבעלי תסרוקות ,עם כל מיני דברים שלא העזתי לעשות בתור רווקה... כמו סיכות של כלות 

ולפעמים תסרוקות רגילות אבל ביותר חופשיות ולא כמו רווקה שאז היו דיני צניעות אם זה היה בולט מידי

ולפעמים סתם נותנת לשיער את המרחב שלו בקרקע הטבעית לו (בית)

כבר אין לי רצון שעוד יראו את השיער שלי, הוא יפה ויקר לי מידי בשביל שימוש זוטר של עוד כמה שיתנו לו ציון במרחבי העולם.

אני באמת רוצה שרק הוא יראה  ופשוט ישאב ממני את היופי.. 

אני מרגישה שהשיער שלי יותר ממומש.

שאני מגעה הביתה הכיסויראש עובר לארון . וברור לי שזה לא צריך להיות ככה אבל אני נמצאת עכשיו בתהליכים כי זהו אני אמא לילדה גדולה בת 4 וחצי חכמולוגית שיש לה שאלות על כל דבר ופה גדול . אז החלטתי לעשות צעד לפניה ולפני שהיא תספר לכל העולם ואישתו איך אמא מתלבשת ומה היא שמה על הראש אני ,יחזיר לעצמי את הכיסוי למרות שממש קשה לי . והיא כבר אמרה לי אמא אני מסתרקת כמוך ועושה קוקו כמוך והיא עושה לי כל מיני תסרוקות בשיער...

גודל מעלת קישוט האשה לבעלה, מובא במקורות רבים:

בגמ' במסכת שבת (כה איתא, "מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה... רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים".

ובספר אורחות חיים (חלק ב', הלכות כתובות) לרבי אהרן הכהן מלוניל (מהראשונים בתקופת הרשב"א), כתב על גמ' זו: "דרשו רז"ל על פסוק נשיתי טובה, "זו מטה נאה ואשה מקושטת לתלמיד חכם". פירוש, כדי שלא יתאוה לאחרת לפי שיצרו גדול משאר בני אדם, כמו שאמרו רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לפי שיצר הרע מתגרה בו כל היום להחטיאו. נראה מזו שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת. דומיא לדההיא דאמרו רז"ל, אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה וכו', וזו נמי אסורה כדי שלא תתגנה ותביא בעלה לידי מכשול תאוה. וכן בכל אשת איש, אלא צריך להשמר יותר לתלמיד חכם".

וכן כתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי"), וזה לשונו: "כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה' במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט "אין אשה אלא ליופי..." וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת".

וכן כתב בספר "דרושי רבי משה מאימראן" (דף ר"ל), להגאון המקובל רבי משה מאימראן זצ"ל, מחכמי מקנאס שבמרוקו, וזה לשונו: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בפרשת חוקת פירש רש"י שלל, ביזת מלבוש ותכשיטין. ויובן ע"פ מה שאמרו בפרק ג' דתענית, אבא חלקיה... כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מקשטא. ויהיב טעמא התם, כדי שלא ליתן עיניו באשה אחרת. ולכן אמר שאשת חיל זו, בטח בה לב בעלה, שהיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולא עלתה על לבו אשה אחרת מעולם, אלא בטח בה לבו שלא היה מהרהר בזולתה, יען כי "שלל" שהם התכשיטין, "לא יחסר", אינו מחסר לה שום תכשיט וקישוט, וכיון דמקשטא לאפיה, לא יהיב דעתא אלא עליה".

וכן כתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".

ובספר "אור החיים" על התורה, להגאון הקדוש רבי חיים בן עטר זצ"ל, בפרשת ויצא, עה"פ "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה", כתב לפרש זאת ע"פ הגמ' בשבת (כה שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והתורה באה ללמד לאדם דעת לקחת אשה נאה.

השיער ישאר, זה לא שאת עומדת לעשות קרחת (אני מניחה שאת לא מהחסידויות האלה...)

צריך להתרגל למראה השונה, אבל כנראה שאת מאלו שכן מתאימה להן מטפחת, עובדה שאהבת את זה בעבר.

והשיער ישאר שם מתחת, ובעלך יוכל לראות אותו, וגם את.

סתם טיפים לגבי כיסויי ראש, לדעתי לא כדאי להתפרע בקניות לפני החתונה, כי עדיין לא יודעים מה 'יושב' טוב, מה נוח, מה מחליק, עם מה את מסתבכת בקשירה וכו'.

אני קניתי ממש מעט לפני החתונה, וקיבלתי עוד כמה מחברה נשואה (אלו שהיא פחות משתמשת בהן, מסיבות שונות) ורק אחרי ש'התאפסתי' על העניין קניתי לי עוד כמה.

אני יודעת שיש בנות שהשיקול שלהן הוא שאח"כ יהיה יותר מסובך לקנות, כי עכשיו זה נכלל בקניות לחתונה וזה מההורים, אבל לדעתי זה שיקול לא כ"כ נכון.

מצטרפת לטיפ של לקנות קצת.

אני קניתי ממש אחת שתיים מכל סוג\סגנון ומה שאחרי כמה זמן הרגיש לי הכי טוב ונוח קניתי יותר.

ועדיין- יש לי כמה מטפחות שאני לבשתי אולי פעמיים מאז החתונה...

ולגבי הקושי- אין לי הרבה מה לייעץ, לי עדיין קשה, גם חצי שנה אחרי בא לי כמעט כל בוקר לוותר על הדבר הזה ולצאת החוצה עם השיער הטבעי והיפה שלי.. 

מתרגלים לאט לאט..

מה שכן הכיסוי ראש הופך את המראה להרבה יותר אצילי ומסודר.

מנסיון אנשים גם מתייחסים אוטומטית יותר בכבוד.

בחנויות מטפחות אני אף פעם לא מוצאת את עצמי- לכי למכירות ביתיות של מטפחות מעוצבות.

אני הכי אוהבת את העיצובים של אביה ששון- אני פשוט מכורה!!

שמעתי שגם הדס טובה ויש עוד מלא מלא מטפחות  מעוצבות ממש יפות ואת כולן אפשר למצוא דרך הפייסבוק.

אם איןלך זמן להגיע למכירה את יכולה ליצור אין קשר והן שולחות גם בדואר .

בהצלחה !

היית יכולה גם אז ללבוש מטפחת יפה מעוצבת, לא?

זה היה צריך להיעשות כבר מזמן.. ברגע שזוהתה כאן ה"הצפה" מחדש של הקישורים לענין...

ויישר כח לADMIN שמצא זמן תוך עבודתו, לשלוח לי הודעת-התנצלות על כך שהיה צריך בתוך ה"מחיקה", למחוק גם את ה"תגובות המושקעות" כנגד התופעה..

למי זה מפריע?

אם לא יתייחסו לזה יותר מדי ברצינות זה יגווע בעצמו.

לא צריך לצנזר דברים כאלה.

אם מישהו חשב שאני נגד - טעה. אני בסך הכל רציתי לאזן את התמונה.

כבר נמאס מההצפה בעד נגד פאות פה.

על משבר השיער לא קל להתגבר תמיד!לא רק לפני החתונה .שיער זה דבר שמאוד מוסיף ליופי ולשם כך או אסור.לכן עליך לזכור את המטרה לשמה את מכסה את השיער.

אחת המטרות העיקריות שמחזקות אותי כל הזמן זה ששיער הוא פשוט משהו שישמר לבעלי ,את שמה כיסוי ראש על מנת שידעו ויבינו שאת נשואה וידעו שאין אפשרות סתם כך כל בן לדבר איתך,להתחיל איתך זה מונע הרבה עוגמת נפש בנישואים ומחשבות מיותרות על בנים אחרים ,שהרבה פעמים אחרי החתונה את יכולה לכעוס על בעלך ומישהו יבוא לדבר איתך ואת יכולה להתחיל לחשוב מחשבות (שלעולם לא היית חושבת ביום שלא היית כועסת עליו)ובשביל מה?!תמנעי את זה!

חוץ מזה שיש היום כיסויי ראש מהממים שיכולים רק להוסיף

כל מה שכתבו שאת רק לבעלך וכל זה...אז מה עם בעלך באמת? מה הוא לא רק שלך?

למה את זה לאף אחד אין אפשרות לדעת, וכל בחורה ברחוב יכולה להתחיל איתו\לדבר איתו?

ואל תגידו טבעת....או שבנות לא מתחילות עם בנים כבר שמענו את התירוצים האלה.

בעלך בעיקרון לא רק שלך!

ולעומת זה - את רק שלו!!

וכל נסיון להשוות בין איש לאישה סופו להכשל מכיון שהם שונים בתכלית.

נכון שיש הרבה משותף, אי אפשר להתעלם מהשוני. ד"א יש גם הרבה משותף בין האדם לשאר היונקים..

וצדקת שעלינו לעשות רצון ה' מעצם רצונו יתברך, ועם זה יש מעלה בכך שגם נרצה לעשות כך ונבין.

אחד הדברים שמיוחדים לאישה סוטה זה 'פריעת שיער ראשה' נראה לי שזה מהתורה..

הלוו מה קורה?

מקור אמיתי לגמרי בתורה. זו הלכה פשוטה לגמרי שצריך לכסות את הראש. אז לפחות אל תתיימרי להיות מומחית בהלכה...

ב. תפסיקי לדבר בשם "כולן" (את יודעת את ההסבר למה על אחד הבנים בהגדה כתוב "כי יאמרו אליכם בניכם", בלשון רבים.. כי הוא תמיד מדבר "בשם הרוב"... לא כדאי לך להיות שייכת לסוג הזה. אמרי את דעתך האישית..)

אני הכרתי ומכיר, נשים רבות שטוב להן מאד עם זה (והתירוץ שגם "אפילו לפעמים" זה נקרא קשה, אינו תירוץ. מלבד מה שגם זה לא נכון לגביהן. מה הקשר? גם עם ילדים קשה לפעמים...  אז לא רוצים ילדים? ובאופן הכי טבעי?)

ג. אני ראיתי בשירשורים שנפתחו כאן, לא ש"כולן ישר מזדהות".. אדרבה, ראיתי רבות בדיוק ההיפך. וגם אלו ש"מזדהות", זה לא פעם מהנטיה הטבעית בכל שירשור כמעט, לגלות אמפטיה לפותח השירשור ולהבינו. וגם ב"מזדהות" באמת, יש המרגישות גם את הצד של הקושי וגם את הצד של הנועם והיופי. ויש כאלו שסתם קשה, ויש כאלה שדיברו על התרגלות. זה, מלבד כאלו שיש להן עוד דברים לעשות חוץ מלכתוב כאן בשירשורים.

ואגב - גם התרגלות, זו לא תמיד "אין ברירה". לעיתים רגילים לרובד מסוים, חיצוני יותר, ועם הזמן מתרגלים לחוש יופי פנימי יותר. זה אגב, קורה כמעט לכל איש טוב ביחס לאשתו. אחרת הוא היה מרגיש מאד לא טוב עם ה"דגם המיושן" בגיל מסוים, שכבר לא כ"כ יפה. מן הסתם לפי גישתך, כל אלו שאומרים ש"כעת היא יפה בעיניהם יותר מאי פעם" - זה "בלה בלה בלה.. השטויות שלהם".. בסדר - אולי תבקשי מבעלך שיהיה "אמיתי" כשקצת תתבגרי ויגיד לך שאת בעצם מכוערת בעיניו.. את הרי לא "מאמינה" ב"שטויות האלה" שיופי תלוי בתחושות עדינות של קירבה פנימית לענין.   מן הסתם, גם ליצחק שלֵיו, שכתב שיר על כך שאשתו היתה הכי יפה בעיניו כשהיתה הולכת עם ה"בטן" של ההריון את לא מאמינה.. את הרי רציונאלית... מה נעשה? יש הרבה גברים שטעמם שונה..

ד. ואכן, הרבה דברים בחיים - כולל יופי - זה בדיוק לפי הגישה הפנימית והשתקפותה. וכך גם לצד השני - כולל  השטויות שאת כתבת כאן (ואני עוד עדִין: אין לי מילים יותר מעודנות לסיגנון הזול והשחצני שלך, שיודע ש"עדיף לך להאמין בכל השטויות שכתבו קודם".. דהיינו, כל מה שכתבו אחרת מדעתי - הוא בכלל לא דעה. לא נכתב באמת. סתם שטויות.    פשוט מגעיל). וניכר שדברייך באים ממרירות אישית שלך, שאינה רק בתחום זה ("את סובלת ותסבלי בשם הצניעות והתורה"...), השאלה רק למה הכותבת התמה צריכה לסבול מזה. יש מספיק פורומים באינטרנט ששם מילים כאלו על התורה מתקבלות באופן טבעי... לצערנו הרב.

ה. וש"מצוות לא עושים רק מה שנוח לנו" - זה לא "בלה בלה בלה", כלשונך הדלה.  זו אמת פשוטה. ולא רק "מצוות". גם שירות צבאי, גם תשלום מיסים, גם לפעמים טיפול בילדים, ועוד הרבה דברים.  יש ערכים בחיים, ששווים להתאמץ בשבילם.  אבל אדם חכם, ולא אכול-מרירות, משתדל לעיין היטב בטוב שבערכם הכללי, עד שפעמים רבות הוא מרגיש אותו גם בכל פרט מפרטי המאמץ.  גם יכולה להיות אמא שתסביר כמה להחליף חיתולים זה מסריח וסבל, ו"אל תאמיני בכל השטויות שיסבירו לך.." ויכולה להיות אמא שמרוב חמלתה על ילדה והשמחה בו, כמעט שאינה מרגישה בריח. וגם אם מרגישה - אז מה.. ענין של גישה לחיים..

אך האמת היא - שבנושא הצניעות זו באמת הרגשה נעלה ועדינה, ויפה, שהרבה זוכות לה. בוודאות גמורה. ובהיות שלא כולן חוץ ממך שקרניות - אז מוטב שתאמיני לדבריהן - לא פחות ממה שאת רוצה שיאמינו לדברייך על תחושותייך.

ומי  שחיה בצורה כזו, שה"סבל" ממראה חיצוני - אפילו אם הוא קיים אצלה - הוא גדול ללא השוואה כלל, לשמחה הפנימית מחיים ערכיים על פי דרכה של תורה, אז היא באמת מסכנה.  הפלא - שאינה יכולה אפילו להאמין שיש אנשים שבכנות "נוח וטוב להם" לקיים תורה ומצוות, בגלל הגודל שבהם, אפילו לפני שהתחילו לחשוב על היופי שבהם. ק"ו שאינה יכולה לתפוס שזה באמת יפה להם..

אז אם את כ"כ מרגישה סובלת "בשם התורה והצניעות" - אל תגידי את זה בשם אחרים.. את יכולה ללכת גם כמו על חוף הים (הרי יש כאלה שאומרות שגם זה "יפה" ולמה לסבול בשם הצניעות והמצוות ובלה-בלה-בלה..) וכמו כל מיני כאלו שסובורת שגם ברחוב חשוב לא לכסות לא רק את השערות, וכמובן - את "יכולה" גם בלי כיסוי ראש, ומה שאת רוצה - ותרגישי "יפה" עד הגג... רק אל תתפלאי שפעם אחת, סתם פרחח מהרחוב - שכבר גמר להתפעל מדברים כאלה - יגיד: "איזה זולה"...  (היה פעם מילואימניק לא-דתי מת"א בחברון, שראה את הנשים שם - בסיגנון ה"סובל" בעינייך - ואמר בהתפעלות, ביחס למקום בו הוא "רגיל": "שם הכל כ"כ זול...")

וביחס ל"יאללה" שלך בסוף: אם היית כותבת רק מה שכתבת בתחילה - הייתי עונה רק על עצם הענין. למרות טעויותייך בהלכה. 

אף אחד לא "יהרוג אותך" כי את כותבת לא כדעתו או כידיעתו.  אבל כשכותבים בסיגנון של "שטויות" על כל מה שאחרים ביטאו באופן שניכר לגמרי שמבטא אמת פנימית ויפה - אל תתפלאי לקבל באותה מטבע חזרה.

בס"ד

קראתי את התגובה הזו אתמול מאוחר, ולא היה לי זמן ומחשבה פנויה מספיק להגיב.

ח"ח.

גם לי היו את אותן הרגשות בדיוק!

כשהייתי בתיכון ובשלב הדייטים וקשרתי סתם כדי לראות איך אני אראה- ממש היה יפה לי ואהבתי איך שזה נראה. ובאירוסין הכל התהפך!  עד כדי כך שבשבת כלה שלי כולן רצו לראות את המטפחות שקניתי והתחילו להתקשקש איתן, לקשור לעצמן ולבקש שאקשור ולא הסכמתי בשום פנים ואופן! חשבתי שזה ממש מכוער לי.

התבכיינתי למדריכת כלות שלי על זה, והיא לימדה אותי שיש דבר כזה שנקרא "ברכת כלה".

באירוסין באמת זה לא מסתדר והתקופה העמוסה הזו נותנת את אותותיה בכל...

ויצר הרע מנסה גם שם להכשיל את בנות ישראל, אם זה בהחלטות אחרות לגבי היקף הכיסוי, אם זה להכנס למצווה בעצבות או בחוסר שביעות רצון וכו'...

אך אחרי החתונה, ברכת כלה שוכנת על הכלה,היא טהורה וזכה, קורנת כולה

 וזה נראה עליה מהמם ובדיוק איך שהיא רצתה!

את תראי את זה עליך, כלה קדושה!

טיפ נוסף, לפעמים כדאי ללכת עם חברה טובה שתאזן איתך קצת את מנגנון הלחץ... "אימלה כיסוי! אני צריכה לדפוק לכולם חשבון, והכל יושב נורא!" 

http://www.kisuirosh.co.il/

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.