מה באמת אומרת תגובות כמו "וואו"? או "וווואאוווווו" ?
באמת לא מבינה.
![]()
מה באמת אומרת תגובות כמו "וואו"? או "וווואאוווווו" ?
באמת לא מבינה.
![]()
הבנתי מה היא רוצה, אבל זה גרם לי הרגשה מיוחדת ומסתוריות כזו של עומק ורבדים שאני לא מבינה אבל מרגישה שיש שם אז כנראה זה ממש עמוק וממש חזק עד שאין לי איך להגיב עניינית, זה רק עורר בי רגש של גדלות אז מסתמא יש שם משהו חזק (לעורר רגש? במצבנו? פשש) אז.. "וואו "יפרגן לה ולא יאלץ אותי להסתבך עם מילים כי אין לי מושג למה בדיוק היא התכוונה ואולי איפה שזה הזכיר לי ופגש אותי (אם זה הזכיר ופגש) זה בכלל לא מה שהיא התכוונה"
חפר?
אז אנחנו כבר לא יוצאים מנק' הנחה שיצירה, ככל שתיהיה מוזרה יכולה לפגוש כל אחד בכל מקום שהוא בלי קשר לכוונת המשורר?
בעיקרון זה נשמע אחלה משפט, אבל
א. לפעמים אני קוראת יצירות ובא לי להגיב- זה נראלך יצירה? יצירה מבחינתי זה תמצית הנפש. משהו שנובע מ100% רגש טהור. יצירה אמורה ללהיות עצמית- מה אני מרגישה מאמינה חושבת או מה אני חושבת על הסביבה חשה כלפי הסביבה ולא לכתוב בתור בנאדם אחר. זה לא אתה ובחיים לא תבין את הניואנסים שלו.
אז אם כותבים יצירה כדי לפרסם משהו, מחפשים חרוזים, ולא כותבים חלק, מהבפנים- אם כותבים בתור בנאדם אחר- למה שזה יפגוש אדם אחר?
ב. אנחנו עטופים שכבות של חוויות ואטימות ואכזבות ופחדים. לפעמים יצירה נכנסת עמוק פנימה, ולוחצת בנקודה הכי רגישה הכי אמיתי הכי פנימית הכי- חודרת דרך כל הקליפות, אבל לא ממיסה אותן. אז אנחנו מרגישים את זה מיטלטל, מרגישים שזה אמת שזה פגש אותי, אבל כל הקליפות לא מאפשרות לי להבין מה קרה כאן בדיוק, רק "משהו קרה" אז כותבים "וואו". אולי במילים יפות יותר זה "זה נגע בי".
כמה דברים:
יצירה יכולה לפגוש נראה לי אדם אחר רק כל עוד היא נקראת יצירה ובאמת מבטאת את האדם. אבל גם אחרי כן לא תמיד האדם יכול להתחבר ליצירה- למשל, חילוני אנאכיסט שמאלן לא יוכל להתחבר לציור של דגל מדינת ישראל מונף בבינת ג'בל ע"י ילד עם פאות (או כסיפור של הרב צבי יהודה ששמע פעם לחן של וגנר ימ"ש והזדעזע ואמר שמחבר הלחן רשע אף שלא ידע מי זה..). אני חושב שהסוגה שבה האדם הכי מתחבר ליצירה היא מוזיקה.[אולי כי היא כ"כ גבוהה ונוגעת בנשמה הפנימית הגבוהה שלנו ואנחנו מרגישים משהו מוכר...]
אבל יתכן מאוד שמישהו יכתוב על רצונו להשתחרר מהכלא ושנמאס לו מהעולם כי חברה שלו עזבה אותו, וכל אדם ירא שמיים שמבין כמה העולם הזה נוראי ('גהינום', בלשונו של רבי נחמן, אבל לא מאותם סיבות) יתחבר למנגינה כי גם הוא רוצה להשתחרר. (עיינו בניגון , או הרבה ניגונים אחרים של החסידיים שנלקחו מהגויים.)
לדעתי 'ואוו' בא לומר שהאדם נהנה מהיצירה. זה הכל.
אבל נראה לי ש'בקטנה' רצתה לומר בכלל שצריך ביקורת בונה ולא ביקורות סתמיות.
בגלל זה הפסקתי להעלות לפסיפס.
ובגלל זה אני לא מאד אוהבת את היצירות שמועלות לשם ומרגישים שנכתבו בידיעה שיפורסמו.
לא כולם יודעים ויכולים לבטא בפירוט את ההערכה שלהם ליצירה מסויימת
קחי את זה כעידוד בעלמא 
ש מהחוויה שקרתה לי-רק בראיה או בקריאה ואחרי שאני יבין את זה אני יוכל להבין,לתת ביקורת בונה.
כשאני רואה יצירה אני יכולה לתת ביקורת רק אחרי הרבה זמן,כשאני מבינה את היצירה מהמקום שלי.

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.
כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.."
"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?"
"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."
"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"
"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."
"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"
"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."
מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.
"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.
ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".
"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"
ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.
"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"
באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.
ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.
הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.
ובאמת מעורר השראה
תודה על זה
היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..
אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש
תודה
כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית
עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)
ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...
בס"ד
חודש המודעות הגיע ככה אומרים,
לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,
אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,
על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,
בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,
פתאום את המוות פוגשים,
עברו 5 שנים מאז,
רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,
יפת תואר שקשה לתאר,
זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,
בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,
אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,
לא חטאתם בכלל ככה אומרים,
אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,
הרי הוא סבך,
הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,
והלכתי להדליק נרות לשבת,
אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,
ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,
שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,
אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,
לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,
לחבק את האמונה בבכי של שמחה,
את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,
אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,
ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,
אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,
מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,
תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,
ותודה אבא, תודה שבחרת בי .
כמה עוצמות יש בך.
נגעת בי ממש.
ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.
🤍
אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!
מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!
🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה
בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!
האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?
האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?
האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת?
איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?
איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?
איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?
תם, ועוד אשלים עם זה.