אני יכול מקסימום להסביר עפ"י עין איה.

ונראה לי שזו הדרך (לאו דווקא הספר הזה) היותר נכונה להסביר את הסיפורים האלה - כי הגמרא רוצה ללמד אותנו משו על דמותו ותורתו, והיא רומזת על זה דרך הסיפורים.

הנה דברי מרן הרב זצ"ל בעין אי"ה שבת ח"א על המעשה >>> http://a7.org/MailAttach.aspx?act=im&f=71044&name=%u05E2%u05D9%u05DF%20%u05D0%u05D9%u05D4%20%u05E2%u05DC%20%u05E8%u05E9%u05D1%u05D9.rtf&dwn=1

זה בסדר, אני האנונימי הטוב.

___

ומאמר מעניין של הרב שמשוני ממעלה אדומים, לא קראתי כולו... לא בהכרח מסכים עם הכל...

אבל מעניין, בהחלט.

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=2569

אבל שני הקטעים שהבאת אינם מתעסקים בשאלות שהטרידו אותי...

פורץ גדר הוא ממכלי העולם - כי מנהג מסוים שבית דין/מד"א וכדו של אותו מקום קבע זה חוק, ומי שפורץ את זה בטענה ש"זה לא נוגד את ההלכה" זה סוג של מרידה בתורה, אפשר לראות משהו דומה לזה בדין "שחוטי חוץ"-דהיינו שאסור לאכול בשר אם המרא דאתר [הרב] של המקום לא מתיר אותו, הבשר הזה נחשב כטרף אף שנשטח כהלכה.

בנוגע לגל של עצמות-בגלל שהוא 'ספר' את המלכות, המהרש"T סובר שלא גורסים עשה אותו גל של עצמות.

אולי יש בזה משהו. אבל אני מתקשה לקבל את זה לאור הגמרות הבאות:

"דלמא רבי חיננא בר פפא ור' שמואל בר נחמני עברון על חד מחורשי שביעית א"ל רבי שמואל בר נחמן איישר א"ל רבי חיננא בר פפא ולא כן אולפן רבי (תהילים קכט) ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם שאסור לומר לחורשי שביעית איישר א"ל לקרות אתה יודע לדרוש אין אתה יודע ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים שעוברין מן העולם ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם מה ישראל אומרת להן ברכנו אתכם בשם ה' לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו ואין אתם אומרים לנו באו וטלו לכם מן הברכות האילו ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימות וגלגוליות וארנוניות" (ירושלמי שביעית פרק ה הלכה ד)

"חד ספר הוה חשוד על פירות שמיטתה אייתוניה גבי ר' אמר לון ומה יעביד עלובא ובגי חייו הוא עבד" (ירושלמי תענית פרק ג הלכה א)

אלה סיפורים דומים, אבל שם אנחנו רואים יחס אחר לחלוטין של חכמים.

אבל לגבי החלק השני "בנוגע לגל של עצמות-בגלל שהוא 'ספר' את המלכות, המהרש"T סובר שלא גורסים עשה אותו גל של עצמות".

קודם כל, רבי יהודה בן גרים *לא * סיפר והלשין למלכות, הוא סיפר על זה לקרובים שלו ומשם זה התגלגל למלכות, יש כאן אולי רשלנות, לא משהו שמצדיק את התגובה הזאת.

ולגבי ההגהה של המהרש"א, מעניין, זה אומר שכנראה גם הוא הרגיש בקושי הזה. אבל אם אין להגהה הזאת ביסוס בכתבי יד היא חסרת משמעות. וגם אם אם נקבל אותה, איך הוא בדיוק מגיה את הגמרא? לשיטתו צריך להיות

"נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות", לא מסתבר, זה נשמע משפט קטוע. מה גם שזה לא "מציל" אותנו ממה שהוא אומר "עדיין יש לזה בעולם".

ושב"י היה בדרגא גבוהה לאין ערוך מהתנאים הנ"ל

והוא לא מהווה תשובה ולא חצי תשובה ולא רבע תשובה.

(ודרך אגב - רבי שמופיע במובאה ממסכת תענית זה רבי יהודה הנשיא)

ועל טיעון מופרך שכזה לא נותר לי אלא לצטט את דבריו של המהרש"ל:

"ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים, לא אשגחינן ביה, כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו...".

מחילה מכבודך (ואני מעריך את זה שהתייחסת לשאלה שלי), אבל אם לא היה לך מה להשיב עדיף היה לומר "איני יודע", אולי יש בכלל חילוק בין המקרים ואי אפשר להשוות, אבל להגיד שאין מקום להשוות כי רשב"י היה גדול לאין ערוך, נשמע לי פשוט הזוי לשמוע טיעון כזה מבן תורה...

ובגלל זה הדרגא שלו היא נעלית באין ערוך מכל התנאים האחרים עד שנאמר על רשב"י שביום הסתלקותו הוא התאחד עם ה' "בי אחידנא", דבר שלא נאמר על כל אחד, ובגלל זה גם יום ההלולא שלו הוא שונה מכל הימי הללוא אחרים, מכיון שביום ההלולא של רשב"י מתעוררת עבודתו שהיא גילוי סודות פנימיות התורה הכי נעלים, ומכיון שכך זה יום שמחה מאוד גדולה.

זה לא שאני מזלזל באחרים.

צריך ללמוד חסידות להבין זאת לעומק, מי שירצה אני יביא לו מראי מקומת באישי

מי צריך שתתלהב בכלל, חתיכת מטומטם שכמוך.

התורה היא לא עקומה כמו שאתה עושה ממנה.

מובטחני שניסית כמיטב יכולתך.

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1720909

ה"התאחד עם ה'  "  זה הפיכת בן אדם לאלו-ה ץ וזה כפירה ועבודה זרה כמו שהרב עובדיה אומר.

אדם יורד לעולם לתקן את העולמות שלו בעיקרון שהוא יסיים הוא יעבור לתקן את העולמות שלו בעולם הבא.

(לפי הרב חרל"פ לפחות) רשב"י הוא היחיד(כן! הרב חרל"פ כותב אפילו לא משה רבינו או אנשי כנסת הגדולה הרב חרל"פ כותב שהיו יותר גדולים אבל לא זכו לז) שזה לסיים לתקן את כל העולמות כולל עולם האצילות שאותו זכה לסיים בל"ג בעומר ולכן הוא ניפטר כי הוא באמת ניפטר מהעולם אבל כי הוא פשוט סיים את העבודה בו, ולכן רק על מותו עושים הילולה כי היא כלכך שמחה!

(מי מרום על פרשות בהר בחוקתי- זה מחובר, לא זוכר לצערי איזה מאמר, אבל זה ממש בסוף אותו המאמר)

סח לי ר"מ באחת הישיבות של ציבורנו הק', תלמיד של הגאון הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת כרם ביבנה: "פעם אחת שלח אותי הראשיבה [= הרב גולדוויכט זצ"ל] עם חבילת ספרים לכולל אחד באחת מערי הק'. הייתי צריך למסור את חבילת הספרים ליהודי קשיש אחד, שלומד באותו כולל. הגעתי לאותו יהודי וראיתי מהי גדלות של תורה. ראיתי יהודים כמותו בכולל ההוא ובכוללים אחרים, ששמים את חלק מ'גדולי הדור' של היום בכיס הקטן!" עכ"ל.

אותו יהודי שוקד יומם ולילה על התורה, לא נע ולא זע. לומד שלא על מנת ללמד. מתגדל שלא ע"מ לגדל. מתקדש שלא ע"מ לקדש. כמותו היה רבה"ק זי"ע. במערה למד והתקדש, התעלה ונהיה מרכבה לשכינה ממש. מה אתה מצפה ממנו? שלא יזדעזע ויתכרכם למראה דבר שאיננו במדרגתו? האש האלקית שבוערת בו מציתה את האינסטינקט ואת מנגנון ההגנה העצמית ויוצאת החוצה בצורה גסה וקשה, בצורה של הפיכת אדם לגל עצמות. יש כאלה שיכנו תורה כזו כתורה מנותקת מהעם ומן המציאות, אבל זה רק מקנאה. מקנאה באדם שהצליח בתנאים הקשים של אותם זמנים להגיע למדרגה כזו בעבודת ד'. תורתו לא מנותקת מהעם, תורתו מגנה על העם. אש כזו של תורה שבוערת בדור, מנחה אותו כמו עמוד האש. תורתו גם לא מנותקת מהמציאות, מכיוון שלאותו תנא אלקי המציאות אפשרה את החיים הללו. בהתקדשות הלכאורה פרטית שלו, הוא משפיע גם משפיע קדושה על הכלל (אמנם בגרמא, אבל משפיע). זה היה רשב"י הק'.

מהצד השני ישנם ת"ח אחרים. ת"ח שלומדים ומלמדים. ת"ח שמתקדשים ומקדשים. ת"ח שנשמותיהם כל כולן קודש ללמד את עמ"י. מטבע הדברים יש בהם פחות כוחות ופחות תורה, מכיוון שהם לא עוסקים תמיד רק בעבודתם את ד'. 

יש גם סוג שלישי. הסוג השלישי מופיע בגאולה. משה רבנו ע"ה חי בדור של גאולה, שחווה על בשרו אידאה ישראלית כה גדולה. כל כולו היה קודש לעמ"י, נשמה כללית שנשתלה באותו דור. נשמה שעליה מספרת הגמ' בתענית (ט.) ש"כיון דלרבים הוא בעי - כרבים דמי". לכאורה הוא כמו הסוג השני. אולם מי יכול להגיד על משה רבנו שיש בו פחות תורה מאלה שלא מסרו את נפשם לעמ"י כמוהו? נאמר עליו שהוא עבד ד', מדרגה כ"כ גבוהה בעבודת ד'. 

התה"ח מהסוג השלישי, מהסוג הגאולי - לא נפגע בגלל מסירות נפשו לאומה בעבודתו הפרטית לכאורה את ד'.

דוגמה מצוינת לכך נמצא אצל מרן הרב קוק זצ"ל. הרב היה איש שחי בדור גאולה, אמנם רק התחלתה אולם גאולה. מצד אחד מסר את נפשו לאומה, ומצד שני עבודתו את ד' היתה כ"כ גבוהה. פלא פלאים.

בגלות אנו צריכים את שני הסוגים הראשונים, ולעומת זאת בגאולה אנו מוצאים את שניהם בת"ח אחד כה גדול ואידאלי.

האמת, לא הצלחתי לכתוב ביותר קצר מזה בלי לאבד את הרעיון.

כמה שאלות:

מאיפה משמע שיש ביקורת בגמרא על גישתו של רשב"י?

וגם ההוא סבא – הסיבה למותו היא הרבה יותר חמורא מחילול השם, זוהי אמירה שאין להחלטה של ישיבת גדולי הדור ערך של תורה, זה מיעוט ערכה של התורה – ובמיוחד בעיני העם. לכן צריך לסתום אמירה זו למען לא תפשט אל כל העם ותגרום לו ירידה שיהיה קשה לעצור אותה.

הכל עפ"י הבנה שלי את דברי הרב בעין איה שבת א' פרק ב', פס' רסא-רסג, רצ-רצא. השטויות עלי.

ועם קצת תוספת חשובה עפ"י הרב טאו ב'לאמונת עתנו' י' (מומלץ מאד, יש שם המון יסודות חשובים.)

רשב"י ובנו - הם שני דמויות שלא חיות את העולם מהצד ההווי שלו, הם חיות את העולם במציאות היותר אידיאלית שלו , מבט ששייך לנצח, למוחלט (ולא סתם הם לא 'ראשי המדברים' – כי הם פשוט שייכים למציאות אחרת, 'עולם הבאית'). הקדושה הישראלית הייתה קשורה בנפשו מהצד היותר שלם ומרומם, לא כפי המציאות, אלא כפי המדרגה שאליה עומדים עמ"י להתעלות, מהצד של הקשר האלוקי עם כנס"י.

ומתוך זה מפריע להם כל דבר שיוצא מתוך רעיון בלתי טהור לגמרי, אפילו אם נראה במבט ראשוני וחיצוני שזה דבר טוב - השורש הורס את הכל, גם זה הופעה של הרשעה. ההבדל בין ישראל לעמים בהיר להם בצורה חדה וחותכת. והמחאה שלהם חזקה שלא מסתנוורת מהרושם החיצוני של כל התיקונים. (וזהו מבטה של כנס"י. קובץ ז' קמו', אוה"ק ג' קפח')

בגלל המדרגה האידיאלית שאותה חיו –  מאוחר יותר - כל מקום שנתנו עיניהם נשרף, כי הוא לא עמד בפרמטרים שלהם, והתיקון היחיד הוא כילוי ובניין מחדש. עד שהם יצאו מהמערה אחרי השנה הנוספת עם תובנות אחרות בהנהגת הקב"ה את העולם בהווה.

יהודה בן גרים - התקופה היא לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, הרומאים שולטים ומדכאים כל נסיון של חירות ועצמאות ישראלית. יש בולשת בכל איזור יהודי לשמוע מה היהודים מדברים, ואף אחד לא מעיז לדבר משו נגד הרומאים. כל מי שלב יהודי בקרבו יודע שצריך להזהר מכל דיבור שיביא לידי סכנה. זו לא שמירה שכלית, אלא זו שמירה טבעית שחקוקה בנפש היהודית.

יהודה בן גרים הלך וסיפר לתלמידיהם או לאביו ואימו. בפשט, אין פה שום בעיה, הוא סיפר לפי תומו ובשגגה הדברים התגלגלו להם עד המלכות.

אבל, שגגה יוצאת בגלל שלא מתייחסים לנושא במספיק זהירות, שהנושא לא קנוי בנפש בקניין טבעי. זהירות לא נובעת מתוך מחשבה והכרה, אלא מתחושה טבעית, מקניין נפשי – שמגיעה אחרי ההבנה השכלית.

והוא כבן למשפחה של גרים, חסרה בנפשו אהבת האומה הטבעית, התחושה הישראלית הטבעית. טבעו נשאר חומרי עד שכל המושכלות שלמד וחפץ בהם לא חיו בקרבו - ולכן לא הייתה לו את הזהירות הנדרשת והוא סיפר את מה ששמע. (ברור לכולם שדברי רשב"י הם לא דברי פוליטיקאי שמפטפטים עליהם – זה דברים עליונים שנובעים ממקום קדוש ונשגב, רוה"ק)

למרות שתכל'ס בזכותו של יהודה בן גרים יצאה בעקיפין ברכה לעולם – בכל אופן הוא גרם לעיכוב הופעת האור.

 'הארת הטבעיות הישראלית' היא עיקר מפעלו של רשב"י, להשיב את האומה להכרת עצמה האמיתית והטהורה, הקשר לטוב האלוקי וההשפעה שלו בעולם, הערך הפנימי של ישראל. נוכחותו של יהודה בן גרים (בטבעיותו החומרית המנוגדת לטבעיות החיים הישראלית, שעדיין לא נטהרה מטומאת גויותה) הייתה יכולה להיות גורם משפיע לרעה על כל הבניין הרוחני של רשב"י, עקב זה שהוא היה בעל כשרונות והשפעה חשובה, ובדיבוריו הוא גורם לטשטוש הערך הפנימי של האומה -  ולכן נתן בו את עיניו והפך אותו לגל של עצמות. ריקבון הבשר וייבוש העצמות הם בעצם ביטול הטבע הגויי הגס.

(אפשר לעיין גם בקובץ ב', מו')

וגם לי עלתה קצת השאלה הזו.. סה"כ באמת בסופו של דבר, אין לנו הרבה מקרים למשל שפסקו הלכה כמו רשב"י (ובדירוג של הרכעה בהלכה הוא בין האחרונים- עירובין מו.)- ואולי כן אפשר לומר שחז"ל לא ניסו לכוון את המון העם לשאוף להיות כדמותו. יש משהו מאוד קשה בדמות של רשב"י. 

אבל ברשב"י באמת יש משהו מיוחד, גם אם לא מסכימים או יכולים להזדהות עם מהלך חייו, ככה נראה לי . וגם בו יש צדדים ממש מתוקים- (למשל המדרש בשה"ש רבא- לא זוכרת את המקור בדיוק, עם הזוג שרצה להתגרש...). אולי אפשר לומר שרשב"י עצמו עבר איזשהו תהליך של התרככות, למשל ביציאה השניה מהמערה עם האיש עם שני ההדסים (נכון שזו תמונה כל כך פשוטה ומקסימה?), ולמשל הסימון קברים- זה ממש חזק, דווקא רשב"י (!) מסמן את הגבול בין החיות למוות.

יש בו גם משהו ממש פנימי, שזה מדהים. (בפסיקות הלכה שלו יש המון המון דגש על הכוונה)- הוא חושף אותנו לרובד אחר במציאות... שהוא תובע ודורש המון, ולא- אני לא חושבת שיש בסופו"ש דרישה מכולנו לחיות ככה תמיד- אבל יש חשיבות לדמותו של רשב"י, למה שהיא חושפת אותנו אליו. (שמעתי ממישהי מקסימה- שרשב"י גרם לנו להיות מודעים לתורת הסוד- כמו הים, שאנחנו לא נמצאים שם 24/7, ולא באמת יכולים לחיות שם- אבל כיף לנו לצלול לשם מדי פעם ולדעת שיש עולם שלם שמתרחש מתחת..). 

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

… לובשים אותו דבר, ומצביעים אותו דבר.

כל הילדים שלי למדו בבית ספר של חב"ד.

בקשר ל"מצביעים אותו דבר" - אתה מוזמן לראות את התפלגות ההצבעות בכפר חבד...

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.