ערב טוב אביגיל - נעצבתי לקרוא את ההודעה שלך

יש לי כמה מחשבות, אבל אני רוצה לסייג ולומר - חשוב מאוד! כל מה שאני כותבת נכון אך ורק ובתנאי שאין כאן מקרה של אלימות במשפחה, חלילה! שאת לא סובלת מאלימות פיזית או נפשית או מילולית בשום פנים ואופן! אני צריכה שתבטיחי לי, שאם יש כאן מצב של אלימות, כל מה שאני כותבת בכלל בכלל לא מתאים, ואפילו מסוכן!

אבל אם המצב הוא "סתם" עצוב ומסובך, ואין אלימות, חלילה, אז אולי תוכלי למצוא תועלת בדברים שלי.

את כותב שהוא לא רוצה ייעוץ זוגי. אני חושבת שיכול להיות שהוא מרגיש ממך לחץ גדול עליו להשתנות, ושהוא לא מצליח להפריד בין השאיפה שלך לשנות בתחום הדת, ובתחום היחסים ביניכם. אני חושבת ומקווה ומאמינה, שאם לאורך זמן תצליחי להוריד ממנו לחץ לשנות ולהשתנות, הוא ירגיש יותר בנח וירצה בייעוץ זוגי.

ובאמת, אולי תרצי לברר בינך ובין עצמך מהי הבעיה ביותר בוערת: מצב הדת, או היחסים ביניכם? מה יותר דחוף לך לשנות? חשוב לך יותר להפוך אותו ליותר דתי, או שחשוב לך יותר להכניס ביניכם שמחה וטוב? אני לא שופטת לשום כיוון, רק רוצה שלך עצמך יהיה ברור במה את מטפלת עכשיו.

אני חושבת שעד שהוא ירצה ייעוץ זוגי, אין כל מניעה שאת תתחילי בייעוץ לבדך! אני בטוחה שתראו תועלת ושינוי לטובה גם אם את תתחילי בייעוץ לבדך. אם תורידי ממנו לחץ בנושא הדת (תכלס, את לא אמא שלו, ואת לא רוצה שהוא יראה בך אמא, אלא אישה), ואם הוא יראה שהקשר ביניכם כל כך חשוב לך, עד כדי כך שאת הולכת לייעוץ אפילו בלעדיו, לאורך זמן, ואם הוא יראה שהייעוץ עובד (והוא יעבוד!), ושהאווירה משתפרת, אז בסופו של דבר הוא יתרצה ויצטרף אליך. אני מאמינה שהוא פשוט במצב מתגונן, מפני ההתקפה הכוללת עליו. אני לא שופטת אותך, אלא רק מתארת לך איך ייתכן שהדברים נראים מנקודת מבטו.

חשוב לי שתדעי שהמון זוגות עוברים תקופה ראשונה קשה מאוד, ועוד אחרי שנולד תינוק. זה קורה המון! קחי נשימה עמוקה ותנסי לראות את האופק בע"ה!

ואני ממש לא התכוונתי שזה ישמע אם יש אלימות כל שהי..בעלי הוא אדם עדין מאוד מעולם לא צעק או הרים את הקול...העובדים שלו בכלל לא יודעים איך הוא כשהוא מתעצבן...אז זה בכלל לא שייך!!!! הבעיה היא שהוא זה שרוצה רמה דתית גבוהה וגם אני..אבל הוא לא במקום הזה אני חושבת..הוא ביקש ממני כיסויי ראש מלא ובגדים הרבה יותר צנועים זה בא ממנו הוא רוצה שירים יהודיים בבית וסיפורי חסידים שאני יספר לתינוק אבל פיו וליבו אינם שווים!! זה התסכול!

בנושא עם הרבה פרטים ונושא מורכב מפחיד ליגוע אבל אנסה קצת..

בכל התיאור שלך יש פירוט מאוד גדול על תוצאות .. לא קם .. לא מצליח וכו'

ומה עם הרצון שלו? ניסית לבדוק ,שם האדם.

ולאן הפנים שלו? קדימה או אחורה?

אם קדימה.. או לפחות היה ככה(הגיוני שנחסם קצת עם נוגדנים של שחרור לעומת העצבים עליו)

אז זה מצוין הרב ארוש אומר שאם גבר רוצה האשה צריכה לשמוח , יש כאלה שלא רוצים.

אם בקיצור יש לו רצון נסי את להשקיע כדי שיזכור בכלל מה זה הקשר היפה שלכם..  והנשמה תשלוט בבית

ולאט לאט כווני אותו לשם ע"י שתראי לו איך נעימות הקשר שלכם כ"כ צריכה אותו שם.. ואת תפקידו כגבר.

בעבודה כזו צריך הרבה ענווה  וארך רוח.. ענווה להבין שקשר אמיתי מכיל את שניכם

ושהאושר נמצא בקשר הגרעיני שלכם מי שאתם באמת, פחות בתוצאה הסופית .

אלא באחד שלכם שכולל את שניכם ואומר שלפעמים צריך לעבור עם השני תהליך וזה גם עבודת ה' , לא רק לקום לתפילה בזמן אלא להיות מחובר לתפילה.. אולי זה הזמן שלכם לעבור תהליך משותף של התקרבות בעלך למהות התפילה.. (לא כל מי שהולך מחובר) ואת עזר לו.. לחייך , להאיר ולהעיר ולהבין שגם בתהליך יש עבודת ה' וזה גם סוג של מטרה .. צמחנו. וביחד.

וארך רוח כי זה לוקח זמן. ולפעמים מתים ללחוץ על הגז.. אבל זה לא הדרך . אלא ללכת איתו יד ביד (יש ספר אהבה של הרב גינזבורג שער הרחמים)

נטיית גבר ליפול למובן מאליו אחור באחור , וכמובן אם האשה צועקת עליו.. אז יש מצב שלא מעניין אותו כבר ליל טבילה , כי הוא רוצה לפגוש רוך של אשה ומתוך זה גוף.. הוא רוצה אהבה.

זה שבעלך לא ידע שאת בדיכאון.. אחדש לך שגברים לא רואים מה שאנחנו בטוחות שצריך לראות.. ראייה מתחת לפני השטח מה קורה בליבו של השני - אמפטיה זה חזק אצל נשים, גברים צריכים לימוד לזה.. אישה חוה- חויה

חושפת בהם את זה אבל בשביל זה צריך לחשוף.

תראי קשר בין בחורי ישיבה לבין עצמם וקשר של בנות. איפה יותר חיים את הלב של השני.

ולגבי הלילה , יש אנשים שהם אנשי לילה , וזה לא דבר רע זה עמוק.. לילה זמן מסוגל  רק אפשר לנתב על מה לנצל את הלילה.

הרב יהושוע שפירא אומר שלא משנה כמה הוא עייף, שמגיע הלילה הוא מתעורר, לא יכול ללכת לישון מוקדם.

תציעי לו שיהיה ער בלילה וילך ותיקין ואז ילך לישון, אבל שוב צריך להציע בענוה ומאיך שכתבתי.

אני גם בן אדם של לילה.. לילה זה זמן עמוק.. בעלי נשאר איתי הרבה, ואנו מנצלים לזמן איכות ושיחות טובות. ואם זה מגיע לבוקר הוא הולך ותיקין.. ואז משלים שינה.. והולך לעבודה . ואנחנו רק נהנים מזה

בקיצור תנסי להסתכל על בעלך שניה בלי רשימת תוצאות.. נסי להכיר אותו, את תכונותיו והעיקר את רצונו. נסי לראות את הטוב שלו שוב מעיניו.. הוא זקוק לך.

אשמח לעזור אם תרצי

תוסיפי למה שכתבתי.. 

בשביל השלמת העניין..

שתנסי בנוסף להכל לראות מה הוא כן נותן.. דברים שאת צריכה ובהם הוא מבטא חיבור לה' , אלייך ואליו..

כגון: רצון, יציאה לפרנס, שלום מחוייך אם יש, וכו' ושדרכם את מקבלת את רצונו לקשר עם ה', איתך ועם האני הפנימי שלו.

כי זה מעל הפופיק שלי לגמרי.

וחוזרת אחרי יוקטינה כל מה שרשמה בהתחלה, בעיקר.

תלכי את לייעוץ. תעשי את מעשה.

גברים מצפים שאנחינו נקבל אותם כמו שהם, שנחשוב שהם מושלמים, גיבורים, חכמים, ברגע שהם מרגישים שאנחנו מרוצות מהם, אז הם פתוחים לשינוי. לפני זה לא. ואם הם מרגישים מותקפים, הם התבצרו בעמדתם עוד יותר. בדוק.

קודם כל שחררי. לא רוצה בית כנסת, לא צריך. הכל מאת השם, גם זה.

תלכי לייעוץ דחוף. לא לוותר כל כך מהר. ולא לחכות עוד קצת, את גם ככה על הסף. התחתנת איתו מסיבות טובות, אני בטוחה, ואחת מהם כי הקב"ה רצה בכך, האמיני בטוב.

אני בטוחה שעם הייעוץ ועם התמיכה מצדך, למרות הכל, הוא יחזור להיות חבר שלך. חבר שאוהב, חבר שנותן בבית, חבר שמגדל את הבן שלו.

כרגע הוא בטח מרגיש מותקף, לא אהוב, לא בטוח, לא רצוי, ולכן הוא בבית.

ואני רוצה להגיד לך, אני יודעת שזה לא פשוט. אני כואבת את כאבך. להרגיש מוות בלב זה דבר נורא (אני גם יודעת, נישואין קודמים) ורוצה להגיד לך, תלחמי. אם הוא איש טוב, תלחמי. במערכת אחרת זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אין דבר כזה. נישואין זה הקושי הכי גדול של חיינו.

אני לא יודעת אם עזרתי, רק מתחננת לנפשך ולביתך ולתינוק, לכי לייעוץ. אני לא מאמינה שמשהו פה יכול להחליף יעעוץ מקצועי אמיתי.

יש לו ייצר בעבודת השם? נו לכולנו לא?

אני כל היום בבית ונמצאת במחשב כל הזמן במקום ללמוד. זה לא ייצר?

יש כאלה שהייצר שלהם במשהו אחד יש במשהו אחר. תאמיני לי כל אחד הייצר גובה ממנו משהו. גם אני ובעלי רוצים בית חרדי, אז אומר שאנחנו חיים במושלמות? לא. נקודה. וזה קשה, אבל זה העולם. אני בטוחה שגם צלך יש בעיות עם הייצר, כמו לכולם. נסי לחשוב במה הייצר שלך מפיל אותך כל פעם, ותביני שמול זה, ואולי אפילו יותר, בעלך מתמודד יום יום.

הוא מצווה גם, אז הייצר גדול יותר.

תגידי לעצמך בלב כל פעם שהוא קם ושם תפילין, יש כאלה שלא שמים בכלל, מעטף בציצית, יש כאלה שאין להם ציצית כלל, והקידוש ב4? תעשי לבד לפני, את יכולה ולא חייבת לחכות לו.

מאמי שוב. אין לי כוונה לתקוף. אני פשוט רוצה להראות לך איך להגיע לעמק השווה איתו, ומשם לעלות. הוא לא יעלה איתך כל עוד הוא מרגיש שאת מעליו ומבקרת אותו - למרות שכל הצדק איתך - לגמרי - ממש צודקת, אבל חכמת נשים בנתה ביתה. אנחנו צריכות להיות חכמות בבניין הבית.

ושוב, ייעוץ ייעוץ ייעוץ.

אני לא משפילה אותו ולא צועקת עליו ולא גורמת לו להבין שאני יותר טובה ממנו! אני אומרת את כל המגרעות שלי וכל פעם אומרת לו שאני מוכנה לעבוד קשה כדי לשנות את הדברים שהוא לא מרוצה מהם!!! אויודעת גם שזה מפריע לו אבל איך אני יכולה?? אני יודעת מה היצר שלי! אני מבולגנת ברמות ומייצרת כל הזמן בלגן אבל אני ממש כל היום עם התינוק שלי לא מוצאת זמן לאכול לנוח איך אני יכולה לתקתק גם את הבית??!

אני כ"כ מבינה אותך. יש לך הסתכלות רחבה על עצמך ועל החיים.

לא לכך התכוונתי. אני רק אומרת שכך הוא רואה את זה. גם אם תגידי לו המון כמה את טועה, הוא ישמע רק כמה הוא טועה. ככה  זה.

ומאמי, תפסיקי לחשוב מה את אמורה לעשות בבית לפי מחשבתך ותעשי רק מה שאת יכולה לעשות או שתגיעי להתמוטטות.

את אחרי מצב נפשי לא פשוט, והגוף מגיב בהתאם. להוריד הילוך מהר.

כוונתי בכל מה שכתבתי היא, שקודם כל תטפלי בעצמך, דחוף, וזה גם דרך ייעוץ טוב, דרכו תוכלי לטפל גם בזוגיות כמובן, ואחד תלוי בשני.

לא באתי לתקוף חס ושלום. אני דווקא כ"כ מבינה אותך, ואני מדברת מתוך הכאב ההבנה, לא ממקום שופט, מה חשבת לי אין מה לעבוד בנישואין?

ועוד איך. וגם אני לומדת לשחרר, כמה שיותר, זה קשה כי יש לי רצון לשנות (כל אישה היא ככה) אבל השינוי יגיע אם אני יהיה מספיק חכמה לשתוק (ולדעת לדבר בדרך הנכונה) ולחבק ולתמוך. אך ורק כך.

לא יודעת כמה כוחות נפשיים יש בך כרגע. כמה את מוכנה ומה את יכולה לעשות. בגלל זה אני אומרת שהייעוץ הוא חשוב במקרה הזה פי אלף מאחרים שקראתי פה. ולו רק בגלל הדיכאון שהיה לך.

מאמי. אני מחבקת אותך, אם תרשי לי, את עוברת דברים קשים ומרים.

את יכולה להפוך את זה לפיסגה של חייך. או לתת לזה להתפוגג, באמת, שזה תלוי בך יקירתי.

חשבת לקחת מטפלת לילד לכמה שעות ביום על מנת שתוכלי קצת לנוח וקצת לטפל בעצמך?

כשתהיי קצת יותר פנויה תוכלי לחשוב בצורה יותר רגועה ולהחליט לאין מועדות פנייך.

הבעיה היא לא מטפלת הבעיה היא חמורה יותר אצל שנינו! בפנים!

נכון, אולי מטפלת לא תוכל לעזור לקשר הזוגי שלכם( מי יודע..)

אבל בהחלט תוכל לתת לך אוויר לנשום, ישוב הדעת, זמן לסדר את הבית ולאכול ארוחות נורמליות ואז להתחיל לחשוב בנחת מה את עושה בחייך וכן לנהל שיחה רגועה ונורמלית (אולי?!) עם בעלך וגם אם לאר תדברי איתו יהיה לך רווח נקי ןלעצמך.

בהצלחה ממש!!!

ויעוץ זוגי בהחלט ניתן להתחיל לבד.

בס"ד

לעניות דעתי.

את חייבת לפעול באופן המיידי ביותר כדי לשנות את המצב! אסור שהמצב יישאר כמו שהוא כי הוא רק ממרר לך את החיים עוד יותר וזה פוגע בך.

אני חושב שאת הזוגיות ניתן להציל  באופן חיצוני ולא מתוך הבית. כמו שאומרים "אם מוחמד לא מגיע להר ההר יגיע למוחמד".

הכוונה באופן חיצוני הוא לדבר עם גורם חיצוני כדוגמת: חבר טוב מאוד שלו, אמא שלו וכו'...

אני הייתי ממליץ ללכת לדבר דווקא עם אמא שלו כדי שהיא תעזור לך וכך גם כל משפחתו, שפשוט יעמידו אותו במקום!

את חייבת לפתוח בפניה את הלב לומר לה "בנך עושה כך וכך וזאת הסיבה שאין לנו זוגיות טובה" ותראי איך היא תגיב... כמובן שהיא תצודד עם בנה אך את חייבת להגיד לה שאת רוצה חיים טובים וארוכים עם בנה אך במציאות שאתם נמצאים בה אין מצב שתחיו בצורה כזאת ולכן את חייבת את העזרה שלה ושל המשפחה כדי לשנות זאת.

כמובן שעליך להתפלל לפני בורא עולם שיעזור לך ואני בטוח שהוא ישמע לביתו היקרה!

זאת הדעה שלי אך יכול להיות שישנם דרכים אחרות עליך לברר אותם כמה שיותר מהר ואסור לך למרוח את המצב שאת נמצאת בו עכשיו. את חייבת לפעול ומהר! בהצלחה ושה' יהיה בעזרך! = להרגעה.

אני רוצה להוסיף על מה שכתבתי שכמובן שכל הפעולה הזא תיהיה דיסקרטית כדי שהבעל לא יידע שהאישה היא זו שהובילה לזה כדי לא ליצור ריבים מיותרים אחרים. כל זאת בתנאי שהמשפחה שלו באמת תשמור על כך אך אם לא כל העצה שלי נופלת.

לא מערבים משפחה בזוגיות זה עלול להרוס הכל אם את רוצה להציל את החיי נישואין שלך אל תערבי אותם. אפילו אם הם מקסימים וכיף לדבר איתם. את יודעת איך זה הולך ברגע שתגידי משהו רע על הבן שלה היא ישר תתקוף אמא זו אמא ועוד אומרים שאמהות יותר קשורות לבנים. כנ"ל לגבי משפחתך אל תערבי. תחשבי רגע אםהמצב ישתפר בע"ה והוא יחזור להיות בעל מדהים והוא יבוא להורים שלך אחרי שיש להם עליו סטיגמות ישנות שקשה לצאת מהם איך תהיה ההרגשה שלו? יש לכם בעיה תנסו להתמודד לבד , לא לערב משפחה. תלכו לייעוץ ודרך אגב את יכולה ללכת לבד ,תעשי ארוחת מפנקת ותנצלש'י אותה או טיול או אולי תארגני לכם איזה צימר או משהו לגבי הילד את יכולה להביא מטפלת את יודעת גם כמה שאת אוהבת אותו להיות צמוד לאמא 24 שעות סביב השעון זה מעיק. בזמן הזה את יכולה לעשות משהו שאת אוהבת ללכת לבריכה או ריקודים או לסדר את הבית לבשל וכו'. לגבי התפילות אני מאמינה שאם לא תעירי לו הוא בסוף יראה שירדת ממנו והוא יתחיל לקום לבד הרי אמרת שהוא רוצה בית תורני אז יש לו משהו בפנים שכן רוצה את זה. לגבי האינטרנט תחזירי לו את זה ותסבירי לו שאת מחזירה את זה כי את סומכת עליו לא בביקורתיות פשוט תגידי לו שהוא בא הביתה שאת רוצה שלא ילךישר למחשב תגדירי לו זמן אולי שעה ואת השעה הזאת תנצלשי לטובת הקשר שלו עם הילד תביאי את הילד לסלון ופשוט תעשו משהו בנוכחותו שירה שאופס יש לי גם ילד איזה כיף לי...

הדברים מזכירים לי מעט את עצמי..

ראשית, יש תקווה!

שנית, אמנם אנחנו כאן לא "פורום מקצועי" לטפל בבעיות שעולות כפי שתארת, אנסה להביע את דעתי.

אני מבין אותך, ואת בפירוש לא מתארת מצב פשוט. כל הכבוד לך על ההתמודדות עד כאן, ויתן לך ה' כוחות להמשיך להתמודד בהמשך.

היות ואני מבין מדברייך, שלא באמת את חושבת על גירושין כפתרון, אני מרשה לעצמי להציע - כי לעת עתה תתרכזי בפעולות שאת צריכה לעשות כדי לשפר את המצב, ותתעלמי מפעולות שהוא צריך לבצע, והיות ש: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כאשר הוא ירגיש כי את פועלת לשיפור הקשר ממילא יתעורר בו הרצון לבצע את חלקו. כך גם בייעוץ, אם את מרגישה שייעוץ יעזור לך, לכי לייעוץ גם אם הוא לא בא איתך.

בשביל מי הוא משקיע את עצמו בעבודה? כמה הוא יקח איתו אחרי 120? אני יכול להעריך כי הוא משקיע הכל בשביל משפחתו- אשתו וילדיו, "אביגיל25" הילד ובעז"ה עוד כמה בהמשך.. 

ושוב, אי אפשר להתעלם מהכאב הגדול שאת חשה כעת, העם איתך.

ה' ימלא חסרונך, ויתן לך הכוחות המתאימים. וכמובן תרגישי בנח לפרוק כאן גם אם את לא ממש מבקשת עצות ( ותתדעי להתעלם גם מעצות [או חלק מהן] המחלישות).

ניסית לפנות לרב שלו שיש לו השפעה עליו?

בציבור שלנו יש המון אנשי מקצוע שיכולים לעזור,

אשמח לכוון אותך..

בהצלחה רבה ותתפללי ..

באמת נשמע מאד לא נעים.

אפשר אולי לנסות לעזור, וה' יעזור:

א. נראה מדברייך שחלק מהדברים נובעים מבעיות שלו, חלק פשוט ממבנה אופי שלו, חלק מדברים שאינו מודע להם, וחלק - מדברים שאת לא מודעת להם ביחס אליו או לגבר בכלל, וביחס לציפיותייך ממנו.

ב. קודם כל, הייתי מציע להתחיל ממה שמפריע לך בדברים שאין טעם שיפריעו לך:

לגבי התפילה שלו בבוקר, בית כנסת בשבת וכד'.. הצער שלך מובן. אבל זה לא תפקיד שלך. תחליטי שזה לא עניינך לגמרי. ומה איכפת לך "מה יאמרו" במשפחה. יכול להיות אדם שבאמת רוצה בטוב וירא שמיים, ויש לו "חולשה" בנושא הזה. כל כעס והבעת תסכול כליו בעניינים האלו לא תורמים לכך כלום.  אדם שלא קם בזמן - יעשה את זה רק מתוך שמחה. זה יוכל לבוא רק אם תחליטי שזה לגמרי לא עניינך. אז עם הזמן, ואם המצב ישתפר, יתכן שגם זה ישתפר. תעזבי את זה לגמרי - זה בינו לבין הקב"ה.

ג. אולי תחליטי שאת לוקחת אותו עם האופי שלו, כמו שהוא, במה שנוגע לעצמו (שעות שינה, עבודה). היעד צריך להיות קודם כל שיפור הקשר ביניכם. זה לא יבוא אם את מלאת ביקורת לגביו. אפילו ביקורת מובנת. את צריכה לענ"ד להתנתק מ"הדמות שבדמיון" של הבעל שקם לתפילה, אומר דברי תורה וכו'.  אבל באמת. להגיד לעצמך - אני לא צריכה "להוכיח" לאף אחד שיש לי בעל כזה וכזה. המגמה שלי כעת היא לנסות למצוא את הטוב שבו, בתקוה שזה יביא גם לפתיחות שלו כלפי, ונוכל לשפר את היחס וההתחשבות בינינו, ולדבר גלוי ללא חשש.

מתוך זה, אולי יצמחו גם עוד דברים.

ד.את אומרת: "הוא לא שם לב שאני בדיכאון".. "הוא לא הפנים שהוא אבא".. "הוא לא מסוגל להיות איתו יותר מרבע שעה".. "הוא לא חושב שיש בעיה"..

אני חושב שאת באמת צודקת...  הבעיה שאת לא מודעת לכך, לענ"ד, שזה אצל לא מעט גברים, וכלל לא מרוע או מרצון רע.  הוא באמת לא הבחין במצב הרוח שלך - יתכן שהוא "סלחן", לא מקפיד על זה ולא מתעסק עם זה. אומר, טוב, יש לה מצב רוח - יעבור.. הוא לא מבין מה המשמעות של זה. באמת לא מבין.   הוא באמת לא הפנים שהוא אבא ומה זה; נכון. אשה יולדת, היא כמעט לא יכולה שלא להפנים. הוא עוד לא עשה את ה"סווטיץ' "..  "הוא לא מסוגל להיות איתו" - נכון. אולי הוא קצת "היפר", בעבודה מענין; עם התינוק משתגע...

כל אלו דברים שתוצאותיהם רעות, אבל אינם באים מרוע.

לאור מה שכתבת עליו, גם בהודעה שבהמשך, נראה לענ"ד שיש לכם סיכוי; אבל אני חושב שזה צריך להתחיל ממך.

למה? קודם כל, כי באמת חלק מהדברים באים מכך שאת מצפה ל"דמות אחרת" וזה לא נכון. אם הוא יהיה בעל טוב ונפלא, משוחח איתך, ועם שאיפות טובות לבית של תורה, אז לא עניינך אם יקום לתפילה או לא - זה יהיה מצוין..

אבל כדי להגיע לדבר כזה (בעזרת ה'..) - צריך להגיע לדיבור ביניכם. וכדי להגיע לדיבור ביניכם, הוא צריך לחוש שאת מעריכה את הטוב שבו. בלי זה - לא תהיה לו מוטיבציה לתקן.  ובהיות שאת זו שחשה, בצדק, בבעיה - כדאי שאת "תתחילי" בנסיון התיקון:

ה. כנ"ל - תסתכלי, בינך לבינך, מה הטוב שבו: עדין, לא מרים קול, מפרנס, רוצה בית תורני, לא רוצה לריב עם אשתו וכו'. ממש תתבונני בזה. תתעלמי מכל השאר. תעריכי אותו על זה.

ו. אחר כך - תכיני לו משהו טעים, תנוחי לפני כן, ותאמרי לו בצורה הכי רגועה שהכנת לו ארוחת ערב/צהריים טובה (כשהתינוק ישן), ושאת רוצה לשוחח איתו על משהו חשוב.

תגידי לו שאת מאד מעריכה כל מיני דברים טובים אצלו. תגידי את זה מהלב. ותפרטי.

אח"כ תגידי לו שהיית מאד רוצה שיחזור היחס של האהבה ביניכם, כמו שהיה בהתחלה.

תאמרי לו שאת מבינה שיש דברים שאת צריכה לשפר ותשמחי אם בהזדמנות הוא יגיד לך מה הוא חושב שאת צריכה - אם הוא חושב, ואת תשתדלי.

ותאמרי לו - אני תפסתי עם הזמן, שיש דברים שאשה היתה רוצה מבעלה והיא חושבת שהוא אמור לדעת את זה לבד - אבל הוא לא יודע. מאיפה הוא ידע שזה חשוב לה..  אז אני רוצה להגיד לך כמה דברים כאלה: אף אחד לא בתור "תלונה" - הכל בתור בקשה אם אתה יכול ללכת לקראתי בחלק מהם. ושתגיד לי במה.

ואז תקחי את הדברים שהכי חשובים לך, והכי מציאותיים מבחינתו [אל תבקשי שלא יקום מאוחר, עי זה לא יקרה. הוא כך - בינתיים תכבדי את זה.  יכול להיות שעם הזמן יהיה לו כ"כ נעים לראות אותך בבוקר - שזה עצמו יהיה מוטיבציה לקום בזמן].

למשל, תקחי שני דברים דחופים: תגידי שמאד קשה לך להיות כל הזמן עם התינוק (יש גברים שבכלל לא יודעים את זה), ואם הוא מוכן זמן קבוע ביום להיות איתו. תגידי לו שזה גם טוב שכך הוא יתרגל לקשר עם הבן שלכם. והילד יתרגל אליו. ותשוחחו על זה: אולי הוא יגיד שהוא יוצא מוקדם - אז תשאלי מה דעתו שזה יהיה בימים שהוא יוצא בצהריים.  תשאלי אותו גם אם יש לו רעיון בשבילך, איך תוכלי קצת לנוח חוץ מהזמן שהוא ישמור עליו, כי את חייבת את זה את ממש עייפה.  תסבירי לו שזה קצת דומה למה שהעבודה שלו מעייפת אותו והוא צריך לנוח - גם זה מעייף. את חייבת קצת זמן למנוחה, ולעצמך.

ואז אולי הוא יציע לשלם ל"בייביסיטר".. תגידי תודה מעומק הלב - ותלכי על ההצעה הזאת. כל יום שעתיים בייביסיטר - כל העולם נראה אחרת... תקראי, תנוחי, וכו'.

אח"כ תגידי לו עוד משהו, שהיית רוצה לספר לו מה עברת עם הלידה. תגידי ששמת לב איך הוא בא הרבה לבקר, אבל לא הספקת (לא "אתה לא התעניינת".. אני מניח שבכלל לא ידע במה הוא אמור להתענין..) לספר לו. אם הוא מוכן לשמוע - זה חשוב לך לשתף אותו.. תסבירי לו שבשביל אשה לשתף - זה חיוני.. אם הוא מוכן להקשיב, אבל באמת..

ז. אם הניסיון הזה יצליח - תודי לו מעומק הלב. תגידי כמה שימח אותך לדבר איתו. 

ח. בשלב הבא, שיחה הבאה, תשאלי אם יש משהו שהוא היה רוצה שתשפרי כדי להנעים את ה"ביחד" שלכם.

ט. עם הזמן - תדברו גם על אפשרות של שינוי שעות העבודה כדי שיחזור מוקדם יותר. תסבירי לו שאת מאד צריכה את זה. ושזה חשוב כדי שייבנה יחס טוב ביניכם. וכך גם הילד בעתיד יוכל לראות יחס כזה, וזה יעזור גם לו לבנות בעז"ה בית טוב..

י. וכן הלאה....  הכלל: לנסות לראות קודם, מהלב, את הטוב שבו, ללא טענות כלל. אח"כ לדבר, כנ"ל, מתוך אמון שיש לכך סיכוי. ללהתחיל מדברים קטנים. לדאוג שתהיה לך מנוחה. ובהדרגה, מתוך בניית אמון, להתרגל לשוחח על דברים שרוצים לשפר. ללא "תביעות" וטרוניות. עם נכונות הדדית. ולא להיות ה"משגיח" שלו במובן הדתי. ולהאמין בכנות שאיפותיו.  בעל שמרגיש את הערכת אשתו ואהבתה - יותר סיכוי שירצה על בסיס זה, לעשות גם בעצמו בכיוון.

אביגיל יקרה, את מעלה עניין רציני וכבד. הפתרון לא האיתנו כאן!! את חייבת למצוא אדם מקצועי, שתרגישי נוח כדי שיעזור לך! אל תשארי במצב הזה. את צעירה וכל החיים לפנייך. רק אדם חיצוני, מקצועי יוכל לכוון אותך בצורה שתוביל לפתרון הנכון. העזרי באנשים שיתנו לך עיצות שמקדמות אותך ואת בעלך, עיצות שמכוונות לטוב.

אז בקצרה:

גדלתי בבית עם הורים כאלו. במילה אחת: זוועה. אמא אומללה ולא שמחה, חסרת בטחון ושקועה בעצמה ובכאבה האישי ובכל מה שהוא עשה ועושה לה. כן, הם עדיין ביחד. מי שיראה אותנו מבחוץ יחשוב שאנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין, הרי אחרי הכל החיצוניות הכי חשובה, לא (מזכיר לי ששנתיים אחרי הנישואין כשאמא שלי בכתה להורים שלה ואמרה שהיא רוצה להתגרש הם אמרו לה שלא תעיז לעשות להם כאלו בושות)

רציתי להאיר בפנייך את הצד של הילדים. חשבי על איך יראו חיי הילדים בבית כזה. מנסיון אישי- לא פאן בכלל. גדלנו במסגרת שלא באמת מקנה לילדים דוגמא טובה לתבנית נישואין טובה ואמיתית וכולנו ביקרנו את יועץ הנישואין בתכיפות אחרי נישואינו כדי לקבל מושג אמיתי על החיים הזוגיים. 

בניגוד לכל זה אני ממש לא ממליצה לחתוך את הקשר באופן מיידי.  מה שכן, בניגוד לנאמר מעלי, בשום אופן אל תפני לחמותך או משפחה שלו או חברים וכו' וכו'! זה רק יהרוס עוד יותר ויפגע באמון וכו'. אני אישת גם יכולה לספר שבתור ילדה זה היה לא נעים שכל המשפחה יודעת על האבא המטורלל שלי שמאמלל את אמא שלי. 

בכל אופן, רשימת עשה שבעיני היא צריכה להיות מיידית:

בואי נתחיל במישור האישי:

*מסגרת לילד שתאפשר לך ולילד אוורור אחד מהשני. זה ממש נחוץ!!

*טיפול פסיכולוגי בשבילך, ואני ממש לא רומזת שיש לך בעיה. נשמע שאת בודדה עד כאב וזקוקה לשיחות קבועות עם מישהו. הקופה מסבסדת. מה גם שנשמע שעברת חוויה נוראית בלידה. 

*תתחילי ללכת לייעוץ נישואין לבד. 

אם אחרי כל זה אין שיפור, תציבי לו אולטימטום. או שאתה מתחיל טיפול בעצמך ומצטרף לטיפול זוגי או שתגיד ביי ביי. 

ואגב, גם אני נשואה לבעל עסק ושלא באשמתו נקלענו גם אנחנו לסיטואציות דומות אבל בעלי עבד על עצמו ושינה המון ואני מצדיעה לו! ולכן, רציתי לומר לך שכל, אבל כל מה שכתבתי בא מנסיון אישי (כולל המטפלת והפסיכולוגית וגם הייעוץ נישואין). 

המון בהצלחה, ואם את צריכה אוזן קשבת, אני כאן. 

שלום אביגיל.

יש כמה דברים שתוכלי לעשות, אמנם כנראה שהם לא יפתרו את הבעיה אבל אולי הם יתנו לך מרחב נשימה.

-קחי מטפלת לכמה שעות ביום!

-הבעל לא מתפלל? לא קם לתפילה? שלום בית הרבה יותר חשוב מתפילה! אל תתרגשי מזה!

-הוא גם לא אומר דברי תורה? בודאי ששלום בית גם יותר חשוב מדבר תורה בסעודת שבת!

-אמרת שבעלך מדבר על כך שהוא רוצה בית של תורה ומרגיז אותך שפיו וליבו אינם שוים.

אולי פיו וליבו שוים אבל משום מה קשה לו להביע את זה כרגע במעשים? זה קורה! וזה נהדר שיש לו שאיפות, גם אם עכשיו הוא לא מסוגל להוציא אותן לפועל!

אחרי כל זה, המציאות שתארת מחייבת התיעצות אם יועץ נישואים מומחה!

ולשאלתך-אולי צריך להתגרש וזהו- יש מצבים שבהם הזוג נשוי באופן רשמי אך בעצם כבר התגרש גרושים אמוציונליים.

במצבים מסויימים גירושים הם הפיתרון, אך אך ורק אחרי שהתיעצת עם מומחה אמיתי בשיחה פנים אל פנים ומיצית את כל האפשרויות, וגם אז בע"ה אפשר לבנות אח"כ חיים מאושרים וטובים!

ובהחלט יכול להיות שלאחר טיפול יסודי תצליחי לבנות חיים מאושרים גם עם בעלך ולא תצטרכו להגיע לגירושים.

דבר אחד ברור-ככה אי אפשר להמשיך!

אנא! עשי חסד לעצמך ולמשפחתך ולכי לטיפול זוגי אצל יועץ מומחה! (כן, לבד!)

אני יכול להמליץ לך על הרב משה ברלינר ואברהם כ"ץ.

הרבה הצלחה!

ובע"ה עוד תגיעי אל האושר והאהבה!

נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי..אני לא חושבת ככה!..הפסקתי להעיר לבעלי..בשבת בבוקר אני לא מציקה לו הוא ממשיך לישון ..מישהו כתב מקודם שהוא לא ירגיש נעים שאני ערה ומחכה כל הבוקר אבל זה לא מזיז לו!! הוא ממשיך לישון עד הצהריים ואני בנתיים שומרת על התינוק או מטיילת איתו בחוץ. ואני לא חושבת שאני צריכה לעשות קידוש ולאכול לבד גם ככה אנחנו בנתק אז להוסיף???...עוד דבר- המלצתם כעל אברהם כ"ץ היינו אצלו לפני החתונה הספיק לבעלי 3 פגישות בשביל להבין שזה לא עוזר ושאנחנו נסתדר גם בלי ייעוץ אני מצידי רציתי כל הזמן..מה רע בהדרכה וליווי?..הצעתם לי להכין ארוחה ולדבר איתו- אי אפשר לדבר איתו! אני מתחילה והוא משנה נושא הוא מדחיק אין לי עם מי לדבר ובאמת שאני מוכנה לעשות הכללל כדי שזה יצליח אבל כבר שנה וחצי אני מנסה! שנה וחצי ואין תקשורת נכונה..וזה באמת כמו שאנחנו כבר גרושים, רק שותפים לדירה לא יותר..היום אני נוסעת להורים ובעלי יצטרף ביום שישי הוא יצא בבוקר ואמרתי לו אתה לא אומר שלום לבן שלך?.." הוא לא מבין בכלל מה זה שלום"...עניתי לו שזה לא משנה בכלל! בשבילך תגיד לו שלום 3 ימים הוא לא הולך לראות אותו לא חיבוק ולא נשיקה..והתינוק שלי הוא מקסים ומתוק כל כך אני לא מבינה למה הוא לא מראה לו אהבה..אני נותנת לתינוק שלי חום ואהבה בשביל שניים וזה עצוב שזה ככה.. כמו שאמרתי בעלי הוא אדם מקסים ועדין ומתחשב..כל פעם שאני םוגשת אנשים שמכירים אותו-רק דברים טובים אני שומעת עליו!!!! ובלב אני שואלת את עצמי למה זה לא נראה בבית?..הוא עד כדי כך סובל איתי שהוא לא מחייך בבית? אומרים לי איזה מצחיק הוא וכל היום הוא מחייך ומבסוט אז למה בבית הוא לא ככה?...אין שלום מחוייך זה שלום קריר ...לפעמים אני מרגישה שיש לו לב של אבן!!!  למה הוא לא מראה רגשות לא מדבר על התחושות שלו?? הכל אצלו כל כך מחושב ומה שיש לו בראש זה רק עסקים!!!!! לא רוצה לדבר על עסקים וכשאני מתחילה לדבר על משהו אחר ואני עושה את זה בצורה עדינה לא באה אליו בהאשמות ובלי שום תלונות הוא לא רוצה לדבר! משתתק...הוא קשוח אני יודעת..גם אבא שלו כל הזמן אומר את זה עליו...אבל בכל הקשיחות הזאת אני יודעת שגם לו יש רגשות וגם הוא חושב ומרגיש אני יודעת פשוט קשה לו להביע את עצמו הוא חסום ריגשית חשבתי שאחרי החתונה אני יצליח לפתוח אותו טיפה אבל קרה ההפך!! אני נחסמתי...ואים מצב לדבר עם השוויגער..ממש ממש לא...! אני יכולה לדבר עם אבא שלו יכול להיות שהוא יאפס אותו קצת אבל אני לעולם לא יעשה את זה אם לבעלי יש בעיה עם זה ואני יודעת שזה יפריע לו...לפעמים בא לי פשוט ללכת לרבי ולספר הכל!!!!!1...אבל זה לא מציאותי אני יודעת...

דוקא מאד מציאותי ואולי גם הדבר הנכון לעשות. או דמות אחרת בעלת השפעה עליו. הייתי חושב, אולי גם לתת לו לקרא מה שאת כותבת כאן, אולי סתם להשאיר את המחשב פתוח על הדף הזה בטעות..

ושוב,

"נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי.."  אף אחד לא חושב שזו אשמתך!! ולמרות שזה לא אשמתך יש לך היכולת לשפר את מצבך.

בהצלחה!

כי באמת אף אחד לא מאשים אותך. כי את באמת לא אשמה!!!! 

כתבתי לך: אם אין שיתוף פעולה, לכי לבד, אם גם זה לא עוזר אז שיגיד שלום. את בטח יודעת שהחיים ככה הם לא סוכריה על מקל. ואגב, כשכתבתי לך ללכת לפסיכולוגית זה באמת כי את לא אשמה, אלא כי החיים במחיצת גבר כזה ובצורה כזאת פשוט "שורטים" וחבל. 

אל תזניחי. ברור שצריך כוחות לקום ולאסוף את עצמך, אבל את חייבת למענך ולמען הילד שלך לעשות את זה. תאמיני לי שבקצב הזה בסוף לא תמצאי בך את הכוח אפילו לקום ולעזוב את הבית. (מכירה את זה, כבר אמרתי?) 

אביגיל יקרה

ממש ממש כואב לי לקרוא מה שכתבת, ונשמע שמאוד עצוב לך. המצב הזה לא יכול להימשך

קראתי חלק מהתגובות, אמרו לך דברים נכונים וא-ל תחשבי שזו אשמתך. זה מעצבן אותי לקרוא אותך כותבת את צמד המילים האלה. יש לך בן זוג שלא מתפקד לא כבעל ולא כאבא, וגם אם לך עדיין אין את הכלים לפנות אל ליבו ומחשבותיו, זה לא אשמתך והמצב חייב להשתנות!

ברור שאני לא מקצועית והאידיאל היה שתלכו ליעוץ, כי זה יעזור בצורה מדהימה ויש לכם תקוה להיות זוג יונים (מניסיון), אבל כרגע הוא לא מוכן לחשוב על זה אפילו וחשוב שתדעי כמה דברים ותתני להם לגיטימיות:

לדעתי כרגע לא משנה מה יותר מפריע לך, מצב הדת, תפילות, יחסו אליך, לילד, לבית.. הכל מתסתכם בכך שהזוגיות שלכם כרגע במשבר (עבורך בכל אופן). 

נכון שמטפלת לכמה שעות תעזור, אבל בטח שלא יפתור את הבעיה ויתן מין אישור למצב להימשך ואפילו לקבל לגיטימציה.

אין שום שום שום הצדקה שאת "תתקתקי" בית ותדאגי לארוחות לבן אדם שמתנהג כמו שתיארת. נכון שהוא גבר, והוא אולי לא שם לב שהיית בדיכאון, ונכון שהוא לא מתכוון לרע, ונכון שאין לא מוטיבציה לקום מוקדם והוא עובד קשה וכו'. זה לא הופך את זה למוצדק. הוא צריך לעבור שינוי, את צריכה לעבור שינוי וזאת עובדה.

אני מאוד מסכימה עם העצות שנתנו לך פה לשנות את הגישה שלך אליו שתשמע בעיניו פחות "מאשימה", יחד עם זאת זה לא יספיק כדי לחולל את השינוי בצורה משמעותית לצערי.

אני לא רוצה חלילה לדחוף אותך החוצה ותאמיני לי שאני ממש מנסה להחזיק את הנישואים שלי עם הראש מעל המים וכמה זה קשה, אך אני עדיין לא מוכנה לוותר, אבל הוא חייב להבין נחרצות שאם לא תלכו לטיפול, הזוגיות הזאת לא תדע לצאת מהמשבר בו היא נמצאת ואת לא מוכנה ורוצה את זה בשבילכם ובטח שלא בשביל הילדים בעתיד. 

חשוב מאוד להבין את הרקע שלו, איך הוא גדל, מה הוא עבר בחיים, איך היה לפני החתונה. אני אפילו לא נכנסת לזה כי זה משהו שרק איש מקצוע יוכל לעשות.

אמרת שהייתם אצל מטפל ואחרי 3 פגישות הוא ירד מזה. לדעתי שווה גם להשקיע במציאת המטפל הנכון עבור שניכם.

אנחנו הלכנו בהתחלה למטפלת שממש לא התאימה לנו, ירדנו מזה ולא ויתרתי, המשכתי לחפש והגעתי להכי טובה שהייתי יכולה לדמיין לעצמי ב"ה.

רק ניסו לייעץ לך איך לנסות "להתחיל מהסוף"..  כלומר, לשנות הסתכלות בצורה כזו (למרות שיש סיבות טובות להסתכלות שלך ולצער שלך), שהוא ירגיש הערכה אמיתית, מקובל ולא "מואשם", ואז אולי יוכל בהדרגה "להיפתח" גם בבית, מתוך אמון במה שיקרה כתוצאה מזה.

זה תהליך של בניית אמון.

ברור שאת מנסה לעשות הכל - השאלה רק אם את עושה את זה באופן שמתאים ל"פציינט" הזה..

אולי באמת כדאי שתתייעצי מקרוב, צעד אחר צעד, ותראי אם זז משהו.

אני מתנצל אם ככה הבנת ממני.

התרשמתי שגם אף אחד מהאחרים לא האשים אותך.

להפך! נשמע שאת עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את המצב.

כל מה שכתבתי (ולדעתי גם האחרים) זה עצות קטנות איך אפשר להקל במקצת ואת הלחץ. ודאי וודאי שאין בהן כדי לפתור את הבעיה.

אמרת שהיית כבר אצל אברהם כ"ץ ובעלך לא הסכים להמשיך.

אז תמשיכי בעצמך! בלי בעלך! עדיף לבוא לבד מאשר לבוא ביחד כשאחד הצדדים לא משתף פעולה באופן מוצהר! (וזה מניסיון...).

אני בטוח שיהיה לו מה להגיד לך ועצות טובות ומקצועיות כיצד להתקדם! (או ליועץ מומחה אחר אם לא נוח לך איתו. אני אישית מחזיק ממנו מאוד! ושמעתי מהרבה רבנים שמאוד מחזיקים ממנו.)

אמרת שאולי תפני לרבי. אני מציע לך לחשוב על זה טוב. אם הרבי לא איש מקצוע והוא לא ירד לעומקו של עניין לא בטוח שהוא יוכל לעזור ואולי גם יוכל להזיק.

קודם כל אני רוצה לומר לך שהרבה גברים לא מתחברים לתינוקות עד שהם מתחילים לדבר.

ויש לי 11 אחים ועד שהם דיברו אבא שלי פשוט פחד מהם...

דבר שני אני לא יודעת איפה אתם גרים

אבל יש בכפר סבא זוג שמפעיל מכון שנקרא "שכינה ביניהם" לא בעל ואישה אבל עובדים יחד.

מ ד ה י מ י ם!!

אני יכולה להעיד שהם הצילו לי את הבית!!

והמצב ממש לא היה רחוק ממה שתיארת.

ודבר שלישי, תתחילי את הבוקר בתפילה!!זה עושה מצב רוח לכל היום!!

דבר אשון רציתי להגיד לך שאני מעריצה אותך על שאת איתו!  על האמונה שלך! על שאת מנסה לשנות ולקדם את הבית שלכם!

ודבר נוסף שלא ראיתי שאף אחד הזכיר זה (ואני מנסה להתנסח בעדינות) שאולי כדאי לשקול לתקופה הקרובה למנוע הריון עד שהדברים יתבארו.

ובהצלחה. את נשמעת אישה מדהימה. 

רציתי לומר לך תודה, תודה מכל הלב.

תודה שבזכותך ראיתי כמה אהבה יש בעם ישראל.

אהבה בלי לדעת מי את אפילו. סתם מישהי שמספרת סיפור כל-כך עצוב, ולכולנו זה ממש כואב. אנחנו איתך שם, כואבים את כאבך.

זה מדהים כמה חשוב לסתם אנשים שלא מכירים אותך לחזק ולתמוך, לתת עצות מתוך המון מחשבה הקשבה ואהבה!

אז באמת תודה ותדעי שבאמת כולנו (זה באמת בולט מכל מה שכולם כתבו!) מאוד אוהבים אותך וכואבים את כאבך בשיא עוצמתו!

את חשובה ויקרה לנו מאוד מאוד!

מקוה שתצליחי לקבל את האהבה שלנו ממרחקים, ושזה ייתן לך כח לקום ולהתעודד.

מחזיקים לך אצבעות, מאמינים בך עד הסוף ובטוחים שעוד נכונו לך ימים של הרבה הרבה אור!

בעזרתו יתברך

אני ממש בוכה ובוכה רק מלקרוא את הסבל. לא משנה מי אשם לא משנה אם יש לך חלק אם הוא מתגונן או שאת מקסימה ורעיה נאמנה והבעיה היא רק בו. בפועל יש כאן סבל לאישה יהודיה טהורה וצדיקה ואני בוכה. הלב והעיניים שלי בוכים יחד איתך.

אין לי די כוחות נפש כדי לעזור לך. אני יכולה לומר לך שאם אכן יש לכם "רבי" כפי שכתבת זה אומר שאתם חסידים ואולי אוכל למצוא לך איזה יועץ או יועצת מתאימים שיוכלו להושיע אותך. אולי אנחנו אפילו מאותה חסידות.

בכל אופן,  צריך לדעת שלא כל האדמו"רים מבינים בנושאים של זוגיות ופסיכולוגיה. חשוב מאוד לדעת למי הולכים כדי שלא להחמיר את המצב.

בכל אופן אני אומרת לך שגם אני עברתי תקופות לא קלות וב"ה השתפר.

אני מאחלת לך שבע"ה עוד יבואו ימים טובים ותראו אחד בשני רק טוב ותשמחו ותרוו נחת מכם ומכל יוצ"ח. 

אבל אני חושב שאפשר לתקן את המצב ובגדול

עצות מעשיות לעניות דעתי

1) להתעלם לגמרי מהכשלון הרוחני שלו להפגין הערכה בנקודות הטובות שלו (דואג, מפרנס, עובד קשה ועיקר העיקרים יש לו רצון טוב אע"פ שהוא לא מצליח לממש אותו) וכן לטפל בבית כמה שאפשר אע"פ שיש תינוק ולא צריכים להבריק חלונות וכו' אבל לפחות שהבית יראה כבית.

2) נראה שאתם לא מתקשרים, את חייבת בכל מחיר לבקש - לדרוש - להתחנן לזמן איכות שתוכלו לדבר. כל מניפולציה ריגשית כשרה ע"מ להגיע למטרה נעלה זו. 

את בתקופה מאוד רגישה, הורמונים שלך משתוללים ואולי את עדיין חווה דיכאון אחר הלידה. דברי אתו! תגידי לו שעצוב לך, שאת צריכה אותו. דברי אל הלב שלו וכן תרבי בתפילות עליך ועליו ובע"ה הכל יתקדם.

תודה על התמיכה  באמת...

אחרי השבת החלטתי לשקול לעזוב את הבית לתקופה...יכול להיות שזה רק יחמיר את המצב אני לא יודעת..אבל אני חייבת לנשום!!!!!!!!! אין לי אוויר!

טיפול בהחלט יכול לעזור אני יודעת אבל לא חושבת שזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי בעלי..כפי  שכבר ציינתי אין רגשות יותר..בטח לא רגשות  הערכה ואהבה..לצערי...

אין בי את הכוחות כרגע לענות לך. בכל מקרה רק רציתי לומר שמדבריך נשמע שיש עוד סיכוי.

רק רציתי להזהיר שאולי לעזוב את הבית לתקופה זה לא טוב, למקרה שחס וחלילה בסוף תתגרשי (פעם גלשתי בפורום ומשהי אמרה שהיא תעזוב וכמה גרושות הזהירו אותה- קשור לכל מיני דינים שאני לא מכירה)

יכול להיות שזה לא נכון מה שאמרתי אבל כדאי להתייעץ עם משהו חכם שמבין, רב או רבנית שיש להם ניסיון.

את מתוקה ובהצלחה!!!!!

שאת (בטוב) אומרת - לדעתי בצדק - שיש לה,

הוא בכך שהיא תשנה לגמרי את נקודת המבט (וזה לא קשור ל"אשמה"..).

אבל בשביל זה היא כנראה ממש חייבת לעבוד כמה זמן עם ייעוץ טוב צמוד. כי היא מאד "בתוך" ההסתכלות שכבר סיגלה לה (שוב - לא משנה מה ההצדקה..).

ה' יעזור. כמה חשוב למצות את הסיכוי..

ואגב - אם אינני טועה בהרבה; לענ"ד - אם היא תפנה ישירות לבעלה ותבקש לסוע לתקופת התאווררות מסוימת, הוא יסכים ברצון. לא צריך "לברוח" בשביל זה.

ואם אפשר "לנשום" בהסכמה" - למה לעשות זאת בלי הסכמה?..

היא לא מוכרחה לבקש רשות..

העניין הוא שהראשון שעוזב את הבית מפסיד בענייני גירושין (שבעז"ה יש סיכוי שימנעו במקרה הזה).

אם רוצים שיהיה עוד טיפה יותר סיכוי, ואם היא מוכרחה (מובן) "לנשום" ורק כך היא יכולה לעשות זאת - אז וודאי עדיף בהסכמה. פחות נושא לחיכוך.

ב. היא לא התכוונה "לעזוב" אלא ללכת לזמן מה ולחזור.

ג. זו באמת הנקודה השולית במה שכתבתי. העיקר - אם היא תנסה את ההתחלה.

ואני לא יודעת איך פונים לנושא כזה מורכב..

ואולי אני גם לא צריכה.

רק שהסיפור שלך הזכיר לי סיפור שקראתי ב"אנשים מספרים על עצמם".

[אני לא ממש זוכרת את הסיפור במדוייק, אבל את הפואנטה- זוכרת מאוד. יש לציין שהסיפור הוא אמיתי!]

הבעל התנהג בדיוק בצורה הזו.. האישה גידלה לבד 6 ילדים בערך... ובאיזה שלב נמאס לה והם התגרשו..

לאחר זמן מה - הבעל התחתן בשנית.

קצת הלם, מי תרצה כזה בעל, די כלומניק, לא קם בבוקר, לא מתפקד כאבא...

ובכ"ז.. התחתן!

באירועים המשפחתיים פה ושם יצא לה לפגוש את אשתו השניה, אישה מיוחדת ונעימה לבריות.

לאט לאט - היא שמה לב שחל בבעלה לשעבר שינוי עצום, הוא מצא עבודה (במקרה של הסיפור, הוא לא היה יציב בכלל בעבודתו, והחליף בערך כל חודשיים, עד שנעשה מובטל לאורך זמן) והתמיד בה מעל לשנה, נראה שמח ועזר לטפל בילדיו החדשים. את המזונות שילם בזמן, לפתע - הוא נהיה גבר! הגבר המושלם!

כל הזמן ניסתה להבין איך היה אפשר להפוך כזה לא יוצלח, לבעל משמח ואבא טוב.

היא החליטה לברר את העניין..

באחד מימי החופש, יצאה גיבורת הסיפור לפארק עם ילדיה, ופגשה שם את אשתו הנוכחית של בעלה על שפת האגם שבפארק.. הבעל והילדים שטו בנהר בסירת פדלים (או משהו כזה) ששכרו שם.

התחילה שיחת נימוסין כלשהיא, שלאט לאט גלשה למקומות יותר אינטימיים

כשלפתע שאלה הגרושה את האישה הנוכחית איך גרמה לבעלה לקום מהמיטה בבקרים ואיך התחתנה איתו למרות היותו לא יוצלח שכזה וכו'.

השניה הסתכלה עליה בתדהמה.. ואמרה לה שנכון שבהתחלה הוא לא קם בבקרים ונשאר בבית בדכאון כל היום..

אבל היא ריחמה עליו, והבינה שהוא אחרי משבר של גירושין ויש מזונות לשלם וקשה מאוד לרצות לקום ככה בבוקר

כל עזרה קטנה או מעשה קטן שעשה, הודתה לו מקרב לב, בהתחשב במצבו הנפשי הלא פשוט.

הודתה לו על ששם נייר טואלט במקום גליל שנגמר בשירותים, הודתה לו כשקם מוקדם מן הרגיל, גם אם מדובר ב12 בצהריים. (בקיצור - הודתה לו ושמחה על כל פעולה טיפשית אפשרית, כך זה היה נשמע לגרושתו..)

בין לבין - בתוך השיחה, האישה מריעה לילדים ולבעל כאשר הם מתקרבים אל הצד שבו עמדו עם הסירה.

ומיודעתינו הגרושה נשארת לה במחשבותיה..

ירדו הילדים והאבא מהסירה והאישה הנוכחית מביאה לכולם מגבות ומחמיאה לאב "איך נהגת כל כך יפה, איזה גבר חזק אתה..."

לגרושה זה נשמע כל כך טיפשי להחמיא לאבא על נהיגה בסירת פדאלים או מנוע...

אבל היא ישנה על זה טוב טוב בלילה..

והבינה שהיא יכולה להתחתן שוב, עם כל גבר קיים, כיון שהאמון והמחמאות של האישה - הן אלו שמשנות ומשפיעות על הגבר.

והכל שאלה של עין טובה.

חשוב לי להבהיר - שאין פה אשמה בך, על מה שעשית או לא עשית ולא אשמה שאת יצרת את המצב הקיים! כי זה לא נכון...

יש פה אמירה אחרת  שיש לך את הכוחות לשנות את המציאות הזו!!

כמובן, אין לי מושג בכל המורכבות הגדולה, ומן הסתם יש כאן גם עצות אחרות שאומרות לך לנוח קודם, לפני שאת מכניסה את עצמך לפרוייקט כזה.

אני גם מאמינה שאת עצמך מלאה בכעסים ובפגיעות שצברת, ולכן כדאי איכשהוא לנקז אותם

כי בטח קשה מאוד להסתכל אך ורק על הדברים הטובים כשעמוסים בכל השאר...

בכל אופן -

אני מתפללת לה' שינחה אותך לדרך הנכונה לך, לילדך ולבעלך

וישכין שכינתו בתוך ביתכם, וישרה שלום,אהבה, אחוה ורעות!!

בעז"ה - כל התרעומת ומצבור הכעסים והפגיעות ייעלמו כלא היו, ותחזרו לאהבה איתנה וגדולה, הרבה הרבה יותר מבחתונתכם!

באהבה גדולה!

אני...

הגירושין זה באמת הפתרון היחיד...

כולם התעלמו מזה, אבל בואי נגיד שזה מוזר שהוא נשאר בעבודה עד שעה מאוחרת כזו, לא??...

נשמה, אני הייתי חושדת... הרי לא הגיוני כל היחס הזה,

עם כל הכאב שבדבר, אולי הוא עם אחרת? מישהי מהעבודה?

אני הייתי עוקבת אחריו!

בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה שלך!

שה' יאיר את דרכך... 

יודעת על המצב המשפחתי. 

וזה ממש לא הפיתרון היחיד!! 

להתגרש זה לא דבר פשוט. 

אולי תפני אליו ויתכן והוא יסכים איכשהו להביא לך את השמות של האנשים מהסיפור, אולי מפגש עם מישהי שעברה משהו דומה זה יעזור..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)