ואני ממש לא התכוונתי שזה ישמע אם יש אלימות כל שהי..בעלי הוא אדם עדין מאוד מעולם לא צעק או הרים את הקול...העובדים שלו בכלל לא יודעים איך הוא כשהוא מתעצבן...אז זה בכלל לא שייך!!!! הבעיה היא שהוא זה שרוצה רמה דתית גבוהה וגם אני..אבל הוא לא במקום הזה אני חושבת..הוא ביקש ממני כיסויי ראש מלא ובגדים הרבה יותר צנועים זה בא ממנו הוא רוצה שירים יהודיים בבית וסיפורי חסידים שאני יספר לתינוק אבל פיו וליבו אינם שווים!! זה התסכול!

בנושא עם הרבה פרטים ונושא מורכב מפחיד ליגוע אבל אנסה קצת..

בכל התיאור שלך יש פירוט מאוד גדול על תוצאות .. לא קם .. לא מצליח וכו'

ומה עם הרצון שלו? ניסית לבדוק ,שם האדם.

ולאן הפנים שלו? קדימה או אחורה?

אם קדימה.. או לפחות היה ככה(הגיוני שנחסם קצת עם נוגדנים של שחרור לעומת העצבים עליו)

אז זה מצוין הרב ארוש אומר שאם גבר רוצה האשה צריכה לשמוח , יש כאלה שלא רוצים.

אם בקיצור יש לו רצון נסי את להשקיע כדי שיזכור בכלל מה זה הקשר היפה שלכם..  והנשמה תשלוט בבית

ולאט לאט כווני אותו לשם ע"י שתראי לו איך נעימות הקשר שלכם כ"כ צריכה אותו שם.. ואת תפקידו כגבר.

בעבודה כזו צריך הרבה ענווה  וארך רוח.. ענווה להבין שקשר אמיתי מכיל את שניכם

ושהאושר נמצא בקשר הגרעיני שלכם מי שאתם באמת, פחות בתוצאה הסופית .

אלא באחד שלכם שכולל את שניכם ואומר שלפעמים צריך לעבור עם השני תהליך וזה גם עבודת ה' , לא רק לקום לתפילה בזמן אלא להיות מחובר לתפילה.. אולי זה הזמן שלכם לעבור תהליך משותף של התקרבות בעלך למהות התפילה.. (לא כל מי שהולך מחובר) ואת עזר לו.. לחייך , להאיר ולהעיר ולהבין שגם בתהליך יש עבודת ה' וזה גם סוג של מטרה .. צמחנו. וביחד.

וארך רוח כי זה לוקח זמן. ולפעמים מתים ללחוץ על הגז.. אבל זה לא הדרך . אלא ללכת איתו יד ביד (יש ספר אהבה של הרב גינזבורג שער הרחמים)

נטיית גבר ליפול למובן מאליו אחור באחור , וכמובן אם האשה צועקת עליו.. אז יש מצב שלא מעניין אותו כבר ליל טבילה , כי הוא רוצה לפגוש רוך של אשה ומתוך זה גוף.. הוא רוצה אהבה.

זה שבעלך לא ידע שאת בדיכאון.. אחדש לך שגברים לא רואים מה שאנחנו בטוחות שצריך לראות.. ראייה מתחת לפני השטח מה קורה בליבו של השני - אמפטיה זה חזק אצל נשים, גברים צריכים לימוד לזה.. אישה חוה- חויה

חושפת בהם את זה אבל בשביל זה צריך לחשוף.

תראי קשר בין בחורי ישיבה לבין עצמם וקשר של בנות. איפה יותר חיים את הלב של השני.

ולגבי הלילה , יש אנשים שהם אנשי לילה , וזה לא דבר רע זה עמוק.. לילה זמן מסוגל  רק אפשר לנתב על מה לנצל את הלילה.

הרב יהושוע שפירא אומר שלא משנה כמה הוא עייף, שמגיע הלילה הוא מתעורר, לא יכול ללכת לישון מוקדם.

תציעי לו שיהיה ער בלילה וילך ותיקין ואז ילך לישון, אבל שוב צריך להציע בענוה ומאיך שכתבתי.

אני גם בן אדם של לילה.. לילה זה זמן עמוק.. בעלי נשאר איתי הרבה, ואנו מנצלים לזמן איכות ושיחות טובות. ואם זה מגיע לבוקר הוא הולך ותיקין.. ואז משלים שינה.. והולך לעבודה . ואנחנו רק נהנים מזה

בקיצור תנסי להסתכל על בעלך שניה בלי רשימת תוצאות.. נסי להכיר אותו, את תכונותיו והעיקר את רצונו. נסי לראות את הטוב שלו שוב מעיניו.. הוא זקוק לך.

אשמח לעזור אם תרצי

תוסיפי למה שכתבתי.. 

בשביל השלמת העניין..

שתנסי בנוסף להכל לראות מה הוא כן נותן.. דברים שאת צריכה ובהם הוא מבטא חיבור לה' , אלייך ואליו..

כגון: רצון, יציאה לפרנס, שלום מחוייך אם יש, וכו' ושדרכם את מקבלת את רצונו לקשר עם ה', איתך ועם האני הפנימי שלו.

כי זה מעל הפופיק שלי לגמרי.

וחוזרת אחרי יוקטינה כל מה שרשמה בהתחלה, בעיקר.

תלכי את לייעוץ. תעשי את מעשה.

גברים מצפים שאנחינו נקבל אותם כמו שהם, שנחשוב שהם מושלמים, גיבורים, חכמים, ברגע שהם מרגישים שאנחנו מרוצות מהם, אז הם פתוחים לשינוי. לפני זה לא. ואם הם מרגישים מותקפים, הם התבצרו בעמדתם עוד יותר. בדוק.

קודם כל שחררי. לא רוצה בית כנסת, לא צריך. הכל מאת השם, גם זה.

תלכי לייעוץ דחוף. לא לוותר כל כך מהר. ולא לחכות עוד קצת, את גם ככה על הסף. התחתנת איתו מסיבות טובות, אני בטוחה, ואחת מהם כי הקב"ה רצה בכך, האמיני בטוב.

אני בטוחה שעם הייעוץ ועם התמיכה מצדך, למרות הכל, הוא יחזור להיות חבר שלך. חבר שאוהב, חבר שנותן בבית, חבר שמגדל את הבן שלו.

כרגע הוא בטח מרגיש מותקף, לא אהוב, לא בטוח, לא רצוי, ולכן הוא בבית.

ואני רוצה להגיד לך, אני יודעת שזה לא פשוט. אני כואבת את כאבך. להרגיש מוות בלב זה דבר נורא (אני גם יודעת, נישואין קודמים) ורוצה להגיד לך, תלחמי. אם הוא איש טוב, תלחמי. במערכת אחרת זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אין דבר כזה. נישואין זה הקושי הכי גדול של חיינו.

אני לא יודעת אם עזרתי, רק מתחננת לנפשך ולביתך ולתינוק, לכי לייעוץ. אני לא מאמינה שמשהו פה יכול להחליף יעעוץ מקצועי אמיתי.

יש לו ייצר בעבודת השם? נו לכולנו לא?

אני כל היום בבית ונמצאת במחשב כל הזמן במקום ללמוד. זה לא ייצר?

יש כאלה שהייצר שלהם במשהו אחד יש במשהו אחר. תאמיני לי כל אחד הייצר גובה ממנו משהו. גם אני ובעלי רוצים בית חרדי, אז אומר שאנחנו חיים במושלמות? לא. נקודה. וזה קשה, אבל זה העולם. אני בטוחה שגם צלך יש בעיות עם הייצר, כמו לכולם. נסי לחשוב במה הייצר שלך מפיל אותך כל פעם, ותביני שמול זה, ואולי אפילו יותר, בעלך מתמודד יום יום.

הוא מצווה גם, אז הייצר גדול יותר.

תגידי לעצמך בלב כל פעם שהוא קם ושם תפילין, יש כאלה שלא שמים בכלל, מעטף בציצית, יש כאלה שאין להם ציצית כלל, והקידוש ב4? תעשי לבד לפני, את יכולה ולא חייבת לחכות לו.

מאמי שוב. אין לי כוונה לתקוף. אני פשוט רוצה להראות לך איך להגיע לעמק השווה איתו, ומשם לעלות. הוא לא יעלה איתך כל עוד הוא מרגיש שאת מעליו ומבקרת אותו - למרות שכל הצדק איתך - לגמרי - ממש צודקת, אבל חכמת נשים בנתה ביתה. אנחנו צריכות להיות חכמות בבניין הבית.

ושוב, ייעוץ ייעוץ ייעוץ.

אני לא משפילה אותו ולא צועקת עליו ולא גורמת לו להבין שאני יותר טובה ממנו! אני אומרת את כל המגרעות שלי וכל פעם אומרת לו שאני מוכנה לעבוד קשה כדי לשנות את הדברים שהוא לא מרוצה מהם!!! אויודעת גם שזה מפריע לו אבל איך אני יכולה?? אני יודעת מה היצר שלי! אני מבולגנת ברמות ומייצרת כל הזמן בלגן אבל אני ממש כל היום עם התינוק שלי לא מוצאת זמן לאכול לנוח איך אני יכולה לתקתק גם את הבית??!

אני כ"כ מבינה אותך. יש לך הסתכלות רחבה על עצמך ועל החיים.

לא לכך התכוונתי. אני רק אומרת שכך הוא רואה את זה. גם אם תגידי לו המון כמה את טועה, הוא ישמע רק כמה הוא טועה. ככה  זה.

ומאמי, תפסיקי לחשוב מה את אמורה לעשות בבית לפי מחשבתך ותעשי רק מה שאת יכולה לעשות או שתגיעי להתמוטטות.

את אחרי מצב נפשי לא פשוט, והגוף מגיב בהתאם. להוריד הילוך מהר.

כוונתי בכל מה שכתבתי היא, שקודם כל תטפלי בעצמך, דחוף, וזה גם דרך ייעוץ טוב, דרכו תוכלי לטפל גם בזוגיות כמובן, ואחד תלוי בשני.

לא באתי לתקוף חס ושלום. אני דווקא כ"כ מבינה אותך, ואני מדברת מתוך הכאב ההבנה, לא ממקום שופט, מה חשבת לי אין מה לעבוד בנישואין?

ועוד איך. וגם אני לומדת לשחרר, כמה שיותר, זה קשה כי יש לי רצון לשנות (כל אישה היא ככה) אבל השינוי יגיע אם אני יהיה מספיק חכמה לשתוק (ולדעת לדבר בדרך הנכונה) ולחבק ולתמוך. אך ורק כך.

לא יודעת כמה כוחות נפשיים יש בך כרגע. כמה את מוכנה ומה את יכולה לעשות. בגלל זה אני אומרת שהייעוץ הוא חשוב במקרה הזה פי אלף מאחרים שקראתי פה. ולו רק בגלל הדיכאון שהיה לך.

מאמי. אני מחבקת אותך, אם תרשי לי, את עוברת דברים קשים ומרים.

את יכולה להפוך את זה לפיסגה של חייך. או לתת לזה להתפוגג, באמת, שזה תלוי בך יקירתי.

חשבת לקחת מטפלת לילד לכמה שעות ביום על מנת שתוכלי קצת לנוח וקצת לטפל בעצמך?

כשתהיי קצת יותר פנויה תוכלי לחשוב בצורה יותר רגועה ולהחליט לאין מועדות פנייך.

הבעיה היא לא מטפלת הבעיה היא חמורה יותר אצל שנינו! בפנים!

נכון, אולי מטפלת לא תוכל לעזור לקשר הזוגי שלכם( מי יודע..)

אבל בהחלט תוכל לתת לך אוויר לנשום, ישוב הדעת, זמן לסדר את הבית ולאכול ארוחות נורמליות ואז להתחיל לחשוב בנחת מה את עושה בחייך וכן לנהל שיחה רגועה ונורמלית (אולי?!) עם בעלך וגם אם לאר תדברי איתו יהיה לך רווח נקי ןלעצמך.

בהצלחה ממש!!!

ויעוץ זוגי בהחלט ניתן להתחיל לבד.

אני רוצה להוסיף על מה שכתבתי שכמובן שכל הפעולה הזא תיהיה דיסקרטית כדי שהבעל לא יידע שהאישה היא זו שהובילה לזה כדי לא ליצור ריבים מיותרים אחרים. כל זאת בתנאי שהמשפחה שלו באמת תשמור על כך אך אם לא כל העצה שלי נופלת.

לא מערבים משפחה בזוגיות זה עלול להרוס הכל אם את רוצה להציל את החיי נישואין שלך אל תערבי אותם. אפילו אם הם מקסימים וכיף לדבר איתם. את יודעת איך זה הולך ברגע שתגידי משהו רע על הבן שלה היא ישר תתקוף אמא זו אמא ועוד אומרים שאמהות יותר קשורות לבנים. כנ"ל לגבי משפחתך אל תערבי. תחשבי רגע אםהמצב ישתפר בע"ה והוא יחזור להיות בעל מדהים והוא יבוא להורים שלך אחרי שיש להם עליו סטיגמות ישנות שקשה לצאת מהם איך תהיה ההרגשה שלו? יש לכם בעיה תנסו להתמודד לבד , לא לערב משפחה. תלכו לייעוץ ודרך אגב את יכולה ללכת לבד ,תעשי ארוחת מפנקת ותנצלש'י אותה או טיול או אולי תארגני לכם איזה צימר או משהו לגבי הילד את יכולה להביא מטפלת את יודעת גם כמה שאת אוהבת אותו להיות צמוד לאמא 24 שעות סביב השעון זה מעיק. בזמן הזה את יכולה לעשות משהו שאת אוהבת ללכת לבריכה או ריקודים או לסדר את הבית לבשל וכו'. לגבי התפילות אני מאמינה שאם לא תעירי לו הוא בסוף יראה שירדת ממנו והוא יתחיל לקום לבד הרי אמרת שהוא רוצה בית תורני אז יש לו משהו בפנים שכן רוצה את זה. לגבי האינטרנט תחזירי לו את זה ותסבירי לו שאת מחזירה את זה כי את סומכת עליו לא בביקורתיות פשוט תגידי לו שהוא בא הביתה שאת רוצה שלא ילךישר למחשב תגדירי לו זמן אולי שעה ואת השעה הזאת תנצלשי לטובת הקשר שלו עם הילד תביאי את הילד לסלון ופשוט תעשו משהו בנוכחותו שירה שאופס יש לי גם ילד איזה כיף לי...

הדברים מזכירים לי מעט את עצמי..

ראשית, יש תקווה!

שנית, אמנם אנחנו כאן לא "פורום מקצועי" לטפל בבעיות שעולות כפי שתארת, אנסה להביע את דעתי.

אני מבין אותך, ואת בפירוש לא מתארת מצב פשוט. כל הכבוד לך על ההתמודדות עד כאן, ויתן לך ה' כוחות להמשיך להתמודד בהמשך.

היות ואני מבין מדברייך, שלא באמת את חושבת על גירושין כפתרון, אני מרשה לעצמי להציע - כי לעת עתה תתרכזי בפעולות שאת צריכה לעשות כדי לשפר את המצב, ותתעלמי מפעולות שהוא צריך לבצע, והיות ש: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כאשר הוא ירגיש כי את פועלת לשיפור הקשר ממילא יתעורר בו הרצון לבצע את חלקו. כך גם בייעוץ, אם את מרגישה שייעוץ יעזור לך, לכי לייעוץ גם אם הוא לא בא איתך.

בשביל מי הוא משקיע את עצמו בעבודה? כמה הוא יקח איתו אחרי 120? אני יכול להעריך כי הוא משקיע הכל בשביל משפחתו- אשתו וילדיו, "אביגיל25" הילד ובעז"ה עוד כמה בהמשך.. 

ושוב, אי אפשר להתעלם מהכאב הגדול שאת חשה כעת, העם איתך.

ה' ימלא חסרונך, ויתן לך הכוחות המתאימים. וכמובן תרגישי בנח לפרוק כאן גם אם את לא ממש מבקשת עצות ( ותתדעי להתעלם גם מעצות [או חלק מהן] המחלישות).

ניסית לפנות לרב שלו שיש לו השפעה עליו?

בציבור שלנו יש המון אנשי מקצוע שיכולים לעזור,

אשמח לכוון אותך..

בהצלחה רבה ותתפללי ..

באמת נשמע מאד לא נעים.

אפשר אולי לנסות לעזור, וה' יעזור:

א. נראה מדברייך שחלק מהדברים נובעים מבעיות שלו, חלק פשוט ממבנה אופי שלו, חלק מדברים שאינו מודע להם, וחלק - מדברים שאת לא מודעת להם ביחס אליו או לגבר בכלל, וביחס לציפיותייך ממנו.

ב. קודם כל, הייתי מציע להתחיל ממה שמפריע לך בדברים שאין טעם שיפריעו לך:

לגבי התפילה שלו בבוקר, בית כנסת בשבת וכד'.. הצער שלך מובן. אבל זה לא תפקיד שלך. תחליטי שזה לא עניינך לגמרי. ומה איכפת לך "מה יאמרו" במשפחה. יכול להיות אדם שבאמת רוצה בטוב וירא שמיים, ויש לו "חולשה" בנושא הזה. כל כעס והבעת תסכול כליו בעניינים האלו לא תורמים לכך כלום.  אדם שלא קם בזמן - יעשה את זה רק מתוך שמחה. זה יוכל לבוא רק אם תחליטי שזה לגמרי לא עניינך. אז עם הזמן, ואם המצב ישתפר, יתכן שגם זה ישתפר. תעזבי את זה לגמרי - זה בינו לבין הקב"ה.

ג. אולי תחליטי שאת לוקחת אותו עם האופי שלו, כמו שהוא, במה שנוגע לעצמו (שעות שינה, עבודה). היעד צריך להיות קודם כל שיפור הקשר ביניכם. זה לא יבוא אם את מלאת ביקורת לגביו. אפילו ביקורת מובנת. את צריכה לענ"ד להתנתק מ"הדמות שבדמיון" של הבעל שקם לתפילה, אומר דברי תורה וכו'.  אבל באמת. להגיד לעצמך - אני לא צריכה "להוכיח" לאף אחד שיש לי בעל כזה וכזה. המגמה שלי כעת היא לנסות למצוא את הטוב שבו, בתקוה שזה יביא גם לפתיחות שלו כלפי, ונוכל לשפר את היחס וההתחשבות בינינו, ולדבר גלוי ללא חשש.

מתוך זה, אולי יצמחו גם עוד דברים.

ד.את אומרת: "הוא לא שם לב שאני בדיכאון".. "הוא לא הפנים שהוא אבא".. "הוא לא מסוגל להיות איתו יותר מרבע שעה".. "הוא לא חושב שיש בעיה"..

אני חושב שאת באמת צודקת...  הבעיה שאת לא מודעת לכך, לענ"ד, שזה אצל לא מעט גברים, וכלל לא מרוע או מרצון רע.  הוא באמת לא הבחין במצב הרוח שלך - יתכן שהוא "סלחן", לא מקפיד על זה ולא מתעסק עם זה. אומר, טוב, יש לה מצב רוח - יעבור.. הוא לא מבין מה המשמעות של זה. באמת לא מבין.   הוא באמת לא הפנים שהוא אבא ומה זה; נכון. אשה יולדת, היא כמעט לא יכולה שלא להפנים. הוא עוד לא עשה את ה"סווטיץ' "..  "הוא לא מסוגל להיות איתו" - נכון. אולי הוא קצת "היפר", בעבודה מענין; עם התינוק משתגע...

כל אלו דברים שתוצאותיהם רעות, אבל אינם באים מרוע.

לאור מה שכתבת עליו, גם בהודעה שבהמשך, נראה לענ"ד שיש לכם סיכוי; אבל אני חושב שזה צריך להתחיל ממך.

למה? קודם כל, כי באמת חלק מהדברים באים מכך שאת מצפה ל"דמות אחרת" וזה לא נכון. אם הוא יהיה בעל טוב ונפלא, משוחח איתך, ועם שאיפות טובות לבית של תורה, אז לא עניינך אם יקום לתפילה או לא - זה יהיה מצוין..

אבל כדי להגיע לדבר כזה (בעזרת ה'..) - צריך להגיע לדיבור ביניכם. וכדי להגיע לדיבור ביניכם, הוא צריך לחוש שאת מעריכה את הטוב שבו. בלי זה - לא תהיה לו מוטיבציה לתקן.  ובהיות שאת זו שחשה, בצדק, בבעיה - כדאי שאת "תתחילי" בנסיון התיקון:

ה. כנ"ל - תסתכלי, בינך לבינך, מה הטוב שבו: עדין, לא מרים קול, מפרנס, רוצה בית תורני, לא רוצה לריב עם אשתו וכו'. ממש תתבונני בזה. תתעלמי מכל השאר. תעריכי אותו על זה.

ו. אחר כך - תכיני לו משהו טעים, תנוחי לפני כן, ותאמרי לו בצורה הכי רגועה שהכנת לו ארוחת ערב/צהריים טובה (כשהתינוק ישן), ושאת רוצה לשוחח איתו על משהו חשוב.

תגידי לו שאת מאד מעריכה כל מיני דברים טובים אצלו. תגידי את זה מהלב. ותפרטי.

אח"כ תגידי לו שהיית מאד רוצה שיחזור היחס של האהבה ביניכם, כמו שהיה בהתחלה.

תאמרי לו שאת מבינה שיש דברים שאת צריכה לשפר ותשמחי אם בהזדמנות הוא יגיד לך מה הוא חושב שאת צריכה - אם הוא חושב, ואת תשתדלי.

ותאמרי לו - אני תפסתי עם הזמן, שיש דברים שאשה היתה רוצה מבעלה והיא חושבת שהוא אמור לדעת את זה לבד - אבל הוא לא יודע. מאיפה הוא ידע שזה חשוב לה..  אז אני רוצה להגיד לך כמה דברים כאלה: אף אחד לא בתור "תלונה" - הכל בתור בקשה אם אתה יכול ללכת לקראתי בחלק מהם. ושתגיד לי במה.

ואז תקחי את הדברים שהכי חשובים לך, והכי מציאותיים מבחינתו [אל תבקשי שלא יקום מאוחר, עי זה לא יקרה. הוא כך - בינתיים תכבדי את זה.  יכול להיות שעם הזמן יהיה לו כ"כ נעים לראות אותך בבוקר - שזה עצמו יהיה מוטיבציה לקום בזמן].

למשל, תקחי שני דברים דחופים: תגידי שמאד קשה לך להיות כל הזמן עם התינוק (יש גברים שבכלל לא יודעים את זה), ואם הוא מוכן זמן קבוע ביום להיות איתו. תגידי לו שזה גם טוב שכך הוא יתרגל לקשר עם הבן שלכם. והילד יתרגל אליו. ותשוחחו על זה: אולי הוא יגיד שהוא יוצא מוקדם - אז תשאלי מה דעתו שזה יהיה בימים שהוא יוצא בצהריים.  תשאלי אותו גם אם יש לו רעיון בשבילך, איך תוכלי קצת לנוח חוץ מהזמן שהוא ישמור עליו, כי את חייבת את זה את ממש עייפה.  תסבירי לו שזה קצת דומה למה שהעבודה שלו מעייפת אותו והוא צריך לנוח - גם זה מעייף. את חייבת קצת זמן למנוחה, ולעצמך.

ואז אולי הוא יציע לשלם ל"בייביסיטר".. תגידי תודה מעומק הלב - ותלכי על ההצעה הזאת. כל יום שעתיים בייביסיטר - כל העולם נראה אחרת... תקראי, תנוחי, וכו'.

אח"כ תגידי לו עוד משהו, שהיית רוצה לספר לו מה עברת עם הלידה. תגידי ששמת לב איך הוא בא הרבה לבקר, אבל לא הספקת (לא "אתה לא התעניינת".. אני מניח שבכלל לא ידע במה הוא אמור להתענין..) לספר לו. אם הוא מוכן לשמוע - זה חשוב לך לשתף אותו.. תסבירי לו שבשביל אשה לשתף - זה חיוני.. אם הוא מוכן להקשיב, אבל באמת..

ז. אם הניסיון הזה יצליח - תודי לו מעומק הלב. תגידי כמה שימח אותך לדבר איתו. 

ח. בשלב הבא, שיחה הבאה, תשאלי אם יש משהו שהוא היה רוצה שתשפרי כדי להנעים את ה"ביחד" שלכם.

ט. עם הזמן - תדברו גם על אפשרות של שינוי שעות העבודה כדי שיחזור מוקדם יותר. תסבירי לו שאת מאד צריכה את זה. ושזה חשוב כדי שייבנה יחס טוב ביניכם. וכך גם הילד בעתיד יוכל לראות יחס כזה, וזה יעזור גם לו לבנות בעז"ה בית טוב..

י. וכן הלאה....  הכלל: לנסות לראות קודם, מהלב, את הטוב שבו, ללא טענות כלל. אח"כ לדבר, כנ"ל, מתוך אמון שיש לכך סיכוי. ללהתחיל מדברים קטנים. לדאוג שתהיה לך מנוחה. ובהדרגה, מתוך בניית אמון, להתרגל לשוחח על דברים שרוצים לשפר. ללא "תביעות" וטרוניות. עם נכונות הדדית. ולא להיות ה"משגיח" שלו במובן הדתי. ולהאמין בכנות שאיפותיו.  בעל שמרגיש את הערכת אשתו ואהבתה - יותר סיכוי שירצה על בסיס זה, לעשות גם בעצמו בכיוון.

אביגיל יקרה, את מעלה עניין רציני וכבד. הפתרון לא האיתנו כאן!! את חייבת למצוא אדם מקצועי, שתרגישי נוח כדי שיעזור לך! אל תשארי במצב הזה. את צעירה וכל החיים לפנייך. רק אדם חיצוני, מקצועי יוכל לכוון אותך בצורה שתוביל לפתרון הנכון. העזרי באנשים שיתנו לך עיצות שמקדמות אותך ואת בעלך, עיצות שמכוונות לטוב.

אז בקצרה:

גדלתי בבית עם הורים כאלו. במילה אחת: זוועה. אמא אומללה ולא שמחה, חסרת בטחון ושקועה בעצמה ובכאבה האישי ובכל מה שהוא עשה ועושה לה. כן, הם עדיין ביחד. מי שיראה אותנו מבחוץ יחשוב שאנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין, הרי אחרי הכל החיצוניות הכי חשובה, לא (מזכיר לי ששנתיים אחרי הנישואין כשאמא שלי בכתה להורים שלה ואמרה שהיא רוצה להתגרש הם אמרו לה שלא תעיז לעשות להם כאלו בושות)

רציתי להאיר בפנייך את הצד של הילדים. חשבי על איך יראו חיי הילדים בבית כזה. מנסיון אישי- לא פאן בכלל. גדלנו במסגרת שלא באמת מקנה לילדים דוגמא טובה לתבנית נישואין טובה ואמיתית וכולנו ביקרנו את יועץ הנישואין בתכיפות אחרי נישואינו כדי לקבל מושג אמיתי על החיים הזוגיים. 

בניגוד לכל זה אני ממש לא ממליצה לחתוך את הקשר באופן מיידי.  מה שכן, בניגוד לנאמר מעלי, בשום אופן אל תפני לחמותך או משפחה שלו או חברים וכו' וכו'! זה רק יהרוס עוד יותר ויפגע באמון וכו'. אני אישת גם יכולה לספר שבתור ילדה זה היה לא נעים שכל המשפחה יודעת על האבא המטורלל שלי שמאמלל את אמא שלי. 

בכל אופן, רשימת עשה שבעיני היא צריכה להיות מיידית:

בואי נתחיל במישור האישי:

*מסגרת לילד שתאפשר לך ולילד אוורור אחד מהשני. זה ממש נחוץ!!

*טיפול פסיכולוגי בשבילך, ואני ממש לא רומזת שיש לך בעיה. נשמע שאת בודדה עד כאב וזקוקה לשיחות קבועות עם מישהו. הקופה מסבסדת. מה גם שנשמע שעברת חוויה נוראית בלידה. 

*תתחילי ללכת לייעוץ נישואין לבד. 

אם אחרי כל זה אין שיפור, תציבי לו אולטימטום. או שאתה מתחיל טיפול בעצמך ומצטרף לטיפול זוגי או שתגיד ביי ביי. 

ואגב, גם אני נשואה לבעל עסק ושלא באשמתו נקלענו גם אנחנו לסיטואציות דומות אבל בעלי עבד על עצמו ושינה המון ואני מצדיעה לו! ולכן, רציתי לומר לך שכל, אבל כל מה שכתבתי בא מנסיון אישי (כולל המטפלת והפסיכולוגית וגם הייעוץ נישואין). 

המון בהצלחה, ואם את צריכה אוזן קשבת, אני כאן. 

שלום אביגיל.

יש כמה דברים שתוכלי לעשות, אמנם כנראה שהם לא יפתרו את הבעיה אבל אולי הם יתנו לך מרחב נשימה.

-קחי מטפלת לכמה שעות ביום!

-הבעל לא מתפלל? לא קם לתפילה? שלום בית הרבה יותר חשוב מתפילה! אל תתרגשי מזה!

-הוא גם לא אומר דברי תורה? בודאי ששלום בית גם יותר חשוב מדבר תורה בסעודת שבת!

-אמרת שבעלך מדבר על כך שהוא רוצה בית של תורה ומרגיז אותך שפיו וליבו אינם שוים.

אולי פיו וליבו שוים אבל משום מה קשה לו להביע את זה כרגע במעשים? זה קורה! וזה נהדר שיש לו שאיפות, גם אם עכשיו הוא לא מסוגל להוציא אותן לפועל!

אחרי כל זה, המציאות שתארת מחייבת התיעצות אם יועץ נישואים מומחה!

ולשאלתך-אולי צריך להתגרש וזהו- יש מצבים שבהם הזוג נשוי באופן רשמי אך בעצם כבר התגרש גרושים אמוציונליים.

במצבים מסויימים גירושים הם הפיתרון, אך אך ורק אחרי שהתיעצת עם מומחה אמיתי בשיחה פנים אל פנים ומיצית את כל האפשרויות, וגם אז בע"ה אפשר לבנות אח"כ חיים מאושרים וטובים!

ובהחלט יכול להיות שלאחר טיפול יסודי תצליחי לבנות חיים מאושרים גם עם בעלך ולא תצטרכו להגיע לגירושים.

דבר אחד ברור-ככה אי אפשר להמשיך!

אנא! עשי חסד לעצמך ולמשפחתך ולכי לטיפול זוגי אצל יועץ מומחה! (כן, לבד!)

אני יכול להמליץ לך על הרב משה ברלינר ואברהם כ"ץ.

הרבה הצלחה!

ובע"ה עוד תגיעי אל האושר והאהבה!

נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי..אני לא חושבת ככה!..הפסקתי להעיר לבעלי..בשבת בבוקר אני לא מציקה לו הוא ממשיך לישון ..מישהו כתב מקודם שהוא לא ירגיש נעים שאני ערה ומחכה כל הבוקר אבל זה לא מזיז לו!! הוא ממשיך לישון עד הצהריים ואני בנתיים שומרת על התינוק או מטיילת איתו בחוץ. ואני לא חושבת שאני צריכה לעשות קידוש ולאכול לבד גם ככה אנחנו בנתק אז להוסיף???...עוד דבר- המלצתם כעל אברהם כ"ץ היינו אצלו לפני החתונה הספיק לבעלי 3 פגישות בשביל להבין שזה לא עוזר ושאנחנו נסתדר גם בלי ייעוץ אני מצידי רציתי כל הזמן..מה רע בהדרכה וליווי?..הצעתם לי להכין ארוחה ולדבר איתו- אי אפשר לדבר איתו! אני מתחילה והוא משנה נושא הוא מדחיק אין לי עם מי לדבר ובאמת שאני מוכנה לעשות הכללל כדי שזה יצליח אבל כבר שנה וחצי אני מנסה! שנה וחצי ואין תקשורת נכונה..וזה באמת כמו שאנחנו כבר גרושים, רק שותפים לדירה לא יותר..היום אני נוסעת להורים ובעלי יצטרף ביום שישי הוא יצא בבוקר ואמרתי לו אתה לא אומר שלום לבן שלך?.." הוא לא מבין בכלל מה זה שלום"...עניתי לו שזה לא משנה בכלל! בשבילך תגיד לו שלום 3 ימים הוא לא הולך לראות אותו לא חיבוק ולא נשיקה..והתינוק שלי הוא מקסים ומתוק כל כך אני לא מבינה למה הוא לא מראה לו אהבה..אני נותנת לתינוק שלי חום ואהבה בשביל שניים וזה עצוב שזה ככה.. כמו שאמרתי בעלי הוא אדם מקסים ועדין ומתחשב..כל פעם שאני םוגשת אנשים שמכירים אותו-רק דברים טובים אני שומעת עליו!!!! ובלב אני שואלת את עצמי למה זה לא נראה בבית?..הוא עד כדי כך סובל איתי שהוא לא מחייך בבית? אומרים לי איזה מצחיק הוא וכל היום הוא מחייך ומבסוט אז למה בבית הוא לא ככה?...אין שלום מחוייך זה שלום קריר ...לפעמים אני מרגישה שיש לו לב של אבן!!!  למה הוא לא מראה רגשות לא מדבר על התחושות שלו?? הכל אצלו כל כך מחושב ומה שיש לו בראש זה רק עסקים!!!!! לא רוצה לדבר על עסקים וכשאני מתחילה לדבר על משהו אחר ואני עושה את זה בצורה עדינה לא באה אליו בהאשמות ובלי שום תלונות הוא לא רוצה לדבר! משתתק...הוא קשוח אני יודעת..גם אבא שלו כל הזמן אומר את זה עליו...אבל בכל הקשיחות הזאת אני יודעת שגם לו יש רגשות וגם הוא חושב ומרגיש אני יודעת פשוט קשה לו להביע את עצמו הוא חסום ריגשית חשבתי שאחרי החתונה אני יצליח לפתוח אותו טיפה אבל קרה ההפך!! אני נחסמתי...ואים מצב לדבר עם השוויגער..ממש ממש לא...! אני יכולה לדבר עם אבא שלו יכול להיות שהוא יאפס אותו קצת אבל אני לעולם לא יעשה את זה אם לבעלי יש בעיה עם זה ואני יודעת שזה יפריע לו...לפעמים בא לי פשוט ללכת לרבי ולספר הכל!!!!!1...אבל זה לא מציאותי אני יודעת...

דוקא מאד מציאותי ואולי גם הדבר הנכון לעשות. או דמות אחרת בעלת השפעה עליו. הייתי חושב, אולי גם לתת לו לקרא מה שאת כותבת כאן, אולי סתם להשאיר את המחשב פתוח על הדף הזה בטעות..

ושוב,

"נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי.."  אף אחד לא חושב שזו אשמתך!! ולמרות שזה לא אשמתך יש לך היכולת לשפר את מצבך.

בהצלחה!

כי באמת אף אחד לא מאשים אותך. כי את באמת לא אשמה!!!! 

כתבתי לך: אם אין שיתוף פעולה, לכי לבד, אם גם זה לא עוזר אז שיגיד שלום. את בטח יודעת שהחיים ככה הם לא סוכריה על מקל. ואגב, כשכתבתי לך ללכת לפסיכולוגית זה באמת כי את לא אשמה, אלא כי החיים במחיצת גבר כזה ובצורה כזאת פשוט "שורטים" וחבל. 

אל תזניחי. ברור שצריך כוחות לקום ולאסוף את עצמך, אבל את חייבת למענך ולמען הילד שלך לעשות את זה. תאמיני לי שבקצב הזה בסוף לא תמצאי בך את הכוח אפילו לקום ולעזוב את הבית. (מכירה את זה, כבר אמרתי?) 

אביגיל יקרה

ממש ממש כואב לי לקרוא מה שכתבת, ונשמע שמאוד עצוב לך. המצב הזה לא יכול להימשך

קראתי חלק מהתגובות, אמרו לך דברים נכונים וא-ל תחשבי שזו אשמתך. זה מעצבן אותי לקרוא אותך כותבת את צמד המילים האלה. יש לך בן זוג שלא מתפקד לא כבעל ולא כאבא, וגם אם לך עדיין אין את הכלים לפנות אל ליבו ומחשבותיו, זה לא אשמתך והמצב חייב להשתנות!

ברור שאני לא מקצועית והאידיאל היה שתלכו ליעוץ, כי זה יעזור בצורה מדהימה ויש לכם תקוה להיות זוג יונים (מניסיון), אבל כרגע הוא לא מוכן לחשוב על זה אפילו וחשוב שתדעי כמה דברים ותתני להם לגיטימיות:

לדעתי כרגע לא משנה מה יותר מפריע לך, מצב הדת, תפילות, יחסו אליך, לילד, לבית.. הכל מתסתכם בכך שהזוגיות שלכם כרגע במשבר (עבורך בכל אופן). 

נכון שמטפלת לכמה שעות תעזור, אבל בטח שלא יפתור את הבעיה ויתן מין אישור למצב להימשך ואפילו לקבל לגיטימציה.

אין שום שום שום הצדקה שאת "תתקתקי" בית ותדאגי לארוחות לבן אדם שמתנהג כמו שתיארת. נכון שהוא גבר, והוא אולי לא שם לב שהיית בדיכאון, ונכון שהוא לא מתכוון לרע, ונכון שאין לא מוטיבציה לקום מוקדם והוא עובד קשה וכו'. זה לא הופך את זה למוצדק. הוא צריך לעבור שינוי, את צריכה לעבור שינוי וזאת עובדה.

אני מאוד מסכימה עם העצות שנתנו לך פה לשנות את הגישה שלך אליו שתשמע בעיניו פחות "מאשימה", יחד עם זאת זה לא יספיק כדי לחולל את השינוי בצורה משמעותית לצערי.

אני לא רוצה חלילה לדחוף אותך החוצה ותאמיני לי שאני ממש מנסה להחזיק את הנישואים שלי עם הראש מעל המים וכמה זה קשה, אך אני עדיין לא מוכנה לוותר, אבל הוא חייב להבין נחרצות שאם לא תלכו לטיפול, הזוגיות הזאת לא תדע לצאת מהמשבר בו היא נמצאת ואת לא מוכנה ורוצה את זה בשבילכם ובטח שלא בשביל הילדים בעתיד. 

חשוב מאוד להבין את הרקע שלו, איך הוא גדל, מה הוא עבר בחיים, איך היה לפני החתונה. אני אפילו לא נכנסת לזה כי זה משהו שרק איש מקצוע יוכל לעשות.

אמרת שהייתם אצל מטפל ואחרי 3 פגישות הוא ירד מזה. לדעתי שווה גם להשקיע במציאת המטפל הנכון עבור שניכם.

אנחנו הלכנו בהתחלה למטפלת שממש לא התאימה לנו, ירדנו מזה ולא ויתרתי, המשכתי לחפש והגעתי להכי טובה שהייתי יכולה לדמיין לעצמי ב"ה.

רק ניסו לייעץ לך איך לנסות "להתחיל מהסוף"..  כלומר, לשנות הסתכלות בצורה כזו (למרות שיש סיבות טובות להסתכלות שלך ולצער שלך), שהוא ירגיש הערכה אמיתית, מקובל ולא "מואשם", ואז אולי יוכל בהדרגה "להיפתח" גם בבית, מתוך אמון במה שיקרה כתוצאה מזה.

זה תהליך של בניית אמון.

ברור שאת מנסה לעשות הכל - השאלה רק אם את עושה את זה באופן שמתאים ל"פציינט" הזה..

אולי באמת כדאי שתתייעצי מקרוב, צעד אחר צעד, ותראי אם זז משהו.

אני מתנצל אם ככה הבנת ממני.

התרשמתי שגם אף אחד מהאחרים לא האשים אותך.

להפך! נשמע שאת עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את המצב.

כל מה שכתבתי (ולדעתי גם האחרים) זה עצות קטנות איך אפשר להקל במקצת ואת הלחץ. ודאי וודאי שאין בהן כדי לפתור את הבעיה.

אמרת שהיית כבר אצל אברהם כ"ץ ובעלך לא הסכים להמשיך.

אז תמשיכי בעצמך! בלי בעלך! עדיף לבוא לבד מאשר לבוא ביחד כשאחד הצדדים לא משתף פעולה באופן מוצהר! (וזה מניסיון...).

אני בטוח שיהיה לו מה להגיד לך ועצות טובות ומקצועיות כיצד להתקדם! (או ליועץ מומחה אחר אם לא נוח לך איתו. אני אישית מחזיק ממנו מאוד! ושמעתי מהרבה רבנים שמאוד מחזיקים ממנו.)

אמרת שאולי תפני לרבי. אני מציע לך לחשוב על זה טוב. אם הרבי לא איש מקצוע והוא לא ירד לעומקו של עניין לא בטוח שהוא יוכל לעזור ואולי גם יוכל להזיק.

קודם כל אני רוצה לומר לך שהרבה גברים לא מתחברים לתינוקות עד שהם מתחילים לדבר.

ויש לי 11 אחים ועד שהם דיברו אבא שלי פשוט פחד מהם...

דבר שני אני לא יודעת איפה אתם גרים

אבל יש בכפר סבא זוג שמפעיל מכון שנקרא "שכינה ביניהם" לא בעל ואישה אבל עובדים יחד.

מ ד ה י מ י ם!!

אני יכולה להעיד שהם הצילו לי את הבית!!

והמצב ממש לא היה רחוק ממה שתיארת.

ודבר שלישי, תתחילי את הבוקר בתפילה!!זה עושה מצב רוח לכל היום!!

דבר אשון רציתי להגיד לך שאני מעריצה אותך על שאת איתו!  על האמונה שלך! על שאת מנסה לשנות ולקדם את הבית שלכם!

ודבר נוסף שלא ראיתי שאף אחד הזכיר זה (ואני מנסה להתנסח בעדינות) שאולי כדאי לשקול לתקופה הקרובה למנוע הריון עד שהדברים יתבארו.

ובהצלחה. את נשמעת אישה מדהימה. 

רציתי לומר לך תודה, תודה מכל הלב.

תודה שבזכותך ראיתי כמה אהבה יש בעם ישראל.

אהבה בלי לדעת מי את אפילו. סתם מישהי שמספרת סיפור כל-כך עצוב, ולכולנו זה ממש כואב. אנחנו איתך שם, כואבים את כאבך.

זה מדהים כמה חשוב לסתם אנשים שלא מכירים אותך לחזק ולתמוך, לתת עצות מתוך המון מחשבה הקשבה ואהבה!

אז באמת תודה ותדעי שבאמת כולנו (זה באמת בולט מכל מה שכולם כתבו!) מאוד אוהבים אותך וכואבים את כאבך בשיא עוצמתו!

את חשובה ויקרה לנו מאוד מאוד!

מקוה שתצליחי לקבל את האהבה שלנו ממרחקים, ושזה ייתן לך כח לקום ולהתעודד.

מחזיקים לך אצבעות, מאמינים בך עד הסוף ובטוחים שעוד נכונו לך ימים של הרבה הרבה אור!

בעזרתו יתברך

אני ממש בוכה ובוכה רק מלקרוא את הסבל. לא משנה מי אשם לא משנה אם יש לך חלק אם הוא מתגונן או שאת מקסימה ורעיה נאמנה והבעיה היא רק בו. בפועל יש כאן סבל לאישה יהודיה טהורה וצדיקה ואני בוכה. הלב והעיניים שלי בוכים יחד איתך.

אין לי די כוחות נפש כדי לעזור לך. אני יכולה לומר לך שאם אכן יש לכם "רבי" כפי שכתבת זה אומר שאתם חסידים ואולי אוכל למצוא לך איזה יועץ או יועצת מתאימים שיוכלו להושיע אותך. אולי אנחנו אפילו מאותה חסידות.

בכל אופן,  צריך לדעת שלא כל האדמו"רים מבינים בנושאים של זוגיות ופסיכולוגיה. חשוב מאוד לדעת למי הולכים כדי שלא להחמיר את המצב.

בכל אופן אני אומרת לך שגם אני עברתי תקופות לא קלות וב"ה השתפר.

אני מאחלת לך שבע"ה עוד יבואו ימים טובים ותראו אחד בשני רק טוב ותשמחו ותרוו נחת מכם ומכל יוצ"ח. 

אבל אני חושב שאפשר לתקן את המצב ובגדול

עצות מעשיות לעניות דעתי

1) להתעלם לגמרי מהכשלון הרוחני שלו להפגין הערכה בנקודות הטובות שלו (דואג, מפרנס, עובד קשה ועיקר העיקרים יש לו רצון טוב אע"פ שהוא לא מצליח לממש אותו) וכן לטפל בבית כמה שאפשר אע"פ שיש תינוק ולא צריכים להבריק חלונות וכו' אבל לפחות שהבית יראה כבית.

2) נראה שאתם לא מתקשרים, את חייבת בכל מחיר לבקש - לדרוש - להתחנן לזמן איכות שתוכלו לדבר. כל מניפולציה ריגשית כשרה ע"מ להגיע למטרה נעלה זו. 

את בתקופה מאוד רגישה, הורמונים שלך משתוללים ואולי את עדיין חווה דיכאון אחר הלידה. דברי אתו! תגידי לו שעצוב לך, שאת צריכה אותו. דברי אל הלב שלו וכן תרבי בתפילות עליך ועליו ובע"ה הכל יתקדם.

תודה על התמיכה  באמת...

אחרי השבת החלטתי לשקול לעזוב את הבית לתקופה...יכול להיות שזה רק יחמיר את המצב אני לא יודעת..אבל אני חייבת לנשום!!!!!!!!! אין לי אוויר!

טיפול בהחלט יכול לעזור אני יודעת אבל לא חושבת שזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי בעלי..כפי  שכבר ציינתי אין רגשות יותר..בטח לא רגשות  הערכה ואהבה..לצערי...

אין בי את הכוחות כרגע לענות לך. בכל מקרה רק רציתי לומר שמדבריך נשמע שיש עוד סיכוי.

רק רציתי להזהיר שאולי לעזוב את הבית לתקופה זה לא טוב, למקרה שחס וחלילה בסוף תתגרשי (פעם גלשתי בפורום ומשהי אמרה שהיא תעזוב וכמה גרושות הזהירו אותה- קשור לכל מיני דינים שאני לא מכירה)

יכול להיות שזה לא נכון מה שאמרתי אבל כדאי להתייעץ עם משהו חכם שמבין, רב או רבנית שיש להם ניסיון.

את מתוקה ובהצלחה!!!!!

שאת (בטוב) אומרת - לדעתי בצדק - שיש לה,

הוא בכך שהיא תשנה לגמרי את נקודת המבט (וזה לא קשור ל"אשמה"..).

אבל בשביל זה היא כנראה ממש חייבת לעבוד כמה זמן עם ייעוץ טוב צמוד. כי היא מאד "בתוך" ההסתכלות שכבר סיגלה לה (שוב - לא משנה מה ההצדקה..).

ה' יעזור. כמה חשוב למצות את הסיכוי..

ואגב - אם אינני טועה בהרבה; לענ"ד - אם היא תפנה ישירות לבעלה ותבקש לסוע לתקופת התאווררות מסוימת, הוא יסכים ברצון. לא צריך "לברוח" בשביל זה.

ואם אפשר "לנשום" בהסכמה" - למה לעשות זאת בלי הסכמה?..

היא לא מוכרחה לבקש רשות..

העניין הוא שהראשון שעוזב את הבית מפסיד בענייני גירושין (שבעז"ה יש סיכוי שימנעו במקרה הזה).

אם רוצים שיהיה עוד טיפה יותר סיכוי, ואם היא מוכרחה (מובן) "לנשום" ורק כך היא יכולה לעשות זאת - אז וודאי עדיף בהסכמה. פחות נושא לחיכוך.

ב. היא לא התכוונה "לעזוב" אלא ללכת לזמן מה ולחזור.

ג. זו באמת הנקודה השולית במה שכתבתי. העיקר - אם היא תנסה את ההתחלה.

ואני לא יודעת איך פונים לנושא כזה מורכב..

ואולי אני גם לא צריכה.

רק שהסיפור שלך הזכיר לי סיפור שקראתי ב"אנשים מספרים על עצמם".

[אני לא ממש זוכרת את הסיפור במדוייק, אבל את הפואנטה- זוכרת מאוד. יש לציין שהסיפור הוא אמיתי!]

הבעל התנהג בדיוק בצורה הזו.. האישה גידלה לבד 6 ילדים בערך... ובאיזה שלב נמאס לה והם התגרשו..

לאחר זמן מה - הבעל התחתן בשנית.

קצת הלם, מי תרצה כזה בעל, די כלומניק, לא קם בבוקר, לא מתפקד כאבא...

ובכ"ז.. התחתן!

באירועים המשפחתיים פה ושם יצא לה לפגוש את אשתו השניה, אישה מיוחדת ונעימה לבריות.

לאט לאט - היא שמה לב שחל בבעלה לשעבר שינוי עצום, הוא מצא עבודה (במקרה של הסיפור, הוא לא היה יציב בכלל בעבודתו, והחליף בערך כל חודשיים, עד שנעשה מובטל לאורך זמן) והתמיד בה מעל לשנה, נראה שמח ועזר לטפל בילדיו החדשים. את המזונות שילם בזמן, לפתע - הוא נהיה גבר! הגבר המושלם!

כל הזמן ניסתה להבין איך היה אפשר להפוך כזה לא יוצלח, לבעל משמח ואבא טוב.

היא החליטה לברר את העניין..

באחד מימי החופש, יצאה גיבורת הסיפור לפארק עם ילדיה, ופגשה שם את אשתו הנוכחית של בעלה על שפת האגם שבפארק.. הבעל והילדים שטו בנהר בסירת פדלים (או משהו כזה) ששכרו שם.

התחילה שיחת נימוסין כלשהיא, שלאט לאט גלשה למקומות יותר אינטימיים

כשלפתע שאלה הגרושה את האישה הנוכחית איך גרמה לבעלה לקום מהמיטה בבקרים ואיך התחתנה איתו למרות היותו לא יוצלח שכזה וכו'.

השניה הסתכלה עליה בתדהמה.. ואמרה לה שנכון שבהתחלה הוא לא קם בבקרים ונשאר בבית בדכאון כל היום..

אבל היא ריחמה עליו, והבינה שהוא אחרי משבר של גירושין ויש מזונות לשלם וקשה מאוד לרצות לקום ככה בבוקר

כל עזרה קטנה או מעשה קטן שעשה, הודתה לו מקרב לב, בהתחשב במצבו הנפשי הלא פשוט.

הודתה לו על ששם נייר טואלט במקום גליל שנגמר בשירותים, הודתה לו כשקם מוקדם מן הרגיל, גם אם מדובר ב12 בצהריים. (בקיצור - הודתה לו ושמחה על כל פעולה טיפשית אפשרית, כך זה היה נשמע לגרושתו..)

בין לבין - בתוך השיחה, האישה מריעה לילדים ולבעל כאשר הם מתקרבים אל הצד שבו עמדו עם הסירה.

ומיודעתינו הגרושה נשארת לה במחשבותיה..

ירדו הילדים והאבא מהסירה והאישה הנוכחית מביאה לכולם מגבות ומחמיאה לאב "איך נהגת כל כך יפה, איזה גבר חזק אתה..."

לגרושה זה נשמע כל כך טיפשי להחמיא לאבא על נהיגה בסירת פדאלים או מנוע...

אבל היא ישנה על זה טוב טוב בלילה..

והבינה שהיא יכולה להתחתן שוב, עם כל גבר קיים, כיון שהאמון והמחמאות של האישה - הן אלו שמשנות ומשפיעות על הגבר.

והכל שאלה של עין טובה.

חשוב לי להבהיר - שאין פה אשמה בך, על מה שעשית או לא עשית ולא אשמה שאת יצרת את המצב הקיים! כי זה לא נכון...

יש פה אמירה אחרת  שיש לך את הכוחות לשנות את המציאות הזו!!

כמובן, אין לי מושג בכל המורכבות הגדולה, ומן הסתם יש כאן גם עצות אחרות שאומרות לך לנוח קודם, לפני שאת מכניסה את עצמך לפרוייקט כזה.

אני גם מאמינה שאת עצמך מלאה בכעסים ובפגיעות שצברת, ולכן כדאי איכשהוא לנקז אותם

כי בטח קשה מאוד להסתכל אך ורק על הדברים הטובים כשעמוסים בכל השאר...

בכל אופן -

אני מתפללת לה' שינחה אותך לדרך הנכונה לך, לילדך ולבעלך

וישכין שכינתו בתוך ביתכם, וישרה שלום,אהבה, אחוה ורעות!!

בעז"ה - כל התרעומת ומצבור הכעסים והפגיעות ייעלמו כלא היו, ותחזרו לאהבה איתנה וגדולה, הרבה הרבה יותר מבחתונתכם!

באהבה גדולה!

אני...

הגירושין זה באמת הפתרון היחיד...

כולם התעלמו מזה, אבל בואי נגיד שזה מוזר שהוא נשאר בעבודה עד שעה מאוחרת כזו, לא??...

נשמה, אני הייתי חושדת... הרי לא הגיוני כל היחס הזה,

עם כל הכאב שבדבר, אולי הוא עם אחרת? מישהי מהעבודה?

אני הייתי עוקבת אחריו!

בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה שלך!

שה' יאיר את דרכך... 

יודעת על המצב המשפחתי. 

וזה ממש לא הפיתרון היחיד!! 

להתגרש זה לא דבר פשוט. 

אולי תפני אליו ויתכן והוא יסכים איכשהו להביא לך את השמות של האנשים מהסיפור, אולי מפגש עם מישהי שעברה משהו דומה זה יעזור..

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר