ערב טוב אביגיל - נעצבתי לקרוא את ההודעה שלך

יש לי כמה מחשבות, אבל אני רוצה לסייג ולומר - חשוב מאוד! כל מה שאני כותבת נכון אך ורק ובתנאי שאין כאן מקרה של אלימות במשפחה, חלילה! שאת לא סובלת מאלימות פיזית או נפשית או מילולית בשום פנים ואופן! אני צריכה שתבטיחי לי, שאם יש כאן מצב של אלימות, כל מה שאני כותבת בכלל בכלל לא מתאים, ואפילו מסוכן!

אבל אם המצב הוא "סתם" עצוב ומסובך, ואין אלימות, חלילה, אז אולי תוכלי למצוא תועלת בדברים שלי.

את כותב שהוא לא רוצה ייעוץ זוגי. אני חושבת שיכול להיות שהוא מרגיש ממך לחץ גדול עליו להשתנות, ושהוא לא מצליח להפריד בין השאיפה שלך לשנות בתחום הדת, ובתחום היחסים ביניכם. אני חושבת ומקווה ומאמינה, שאם לאורך זמן תצליחי להוריד ממנו לחץ לשנות ולהשתנות, הוא ירגיש יותר בנח וירצה בייעוץ זוגי.

ובאמת, אולי תרצי לברר בינך ובין עצמך מהי הבעיה ביותר בוערת: מצב הדת, או היחסים ביניכם? מה יותר דחוף לך לשנות? חשוב לך יותר להפוך אותו ליותר דתי, או שחשוב לך יותר להכניס ביניכם שמחה וטוב? אני לא שופטת לשום כיוון, רק רוצה שלך עצמך יהיה ברור במה את מטפלת עכשיו.

אני חושבת שעד שהוא ירצה ייעוץ זוגי, אין כל מניעה שאת תתחילי בייעוץ לבדך! אני בטוחה שתראו תועלת ושינוי לטובה גם אם את תתחילי בייעוץ לבדך. אם תורידי ממנו לחץ בנושא הדת (תכלס, את לא אמא שלו, ואת לא רוצה שהוא יראה בך אמא, אלא אישה), ואם הוא יראה שהקשר ביניכם כל כך חשוב לך, עד כדי כך שאת הולכת לייעוץ אפילו בלעדיו, לאורך זמן, ואם הוא יראה שהייעוץ עובד (והוא יעבוד!), ושהאווירה משתפרת, אז בסופו של דבר הוא יתרצה ויצטרף אליך. אני מאמינה שהוא פשוט במצב מתגונן, מפני ההתקפה הכוללת עליו. אני לא שופטת אותך, אלא רק מתארת לך איך ייתכן שהדברים נראים מנקודת מבטו.

חשוב לי שתדעי שהמון זוגות עוברים תקופה ראשונה קשה מאוד, ועוד אחרי שנולד תינוק. זה קורה המון! קחי נשימה עמוקה ותנסי לראות את האופק בע"ה!

ואני ממש לא התכוונתי שזה ישמע אם יש אלימות כל שהי..בעלי הוא אדם עדין מאוד מעולם לא צעק או הרים את הקול...העובדים שלו בכלל לא יודעים איך הוא כשהוא מתעצבן...אז זה בכלל לא שייך!!!! הבעיה היא שהוא זה שרוצה רמה דתית גבוהה וגם אני..אבל הוא לא במקום הזה אני חושבת..הוא ביקש ממני כיסויי ראש מלא ובגדים הרבה יותר צנועים זה בא ממנו הוא רוצה שירים יהודיים בבית וסיפורי חסידים שאני יספר לתינוק אבל פיו וליבו אינם שווים!! זה התסכול!

בנושא עם הרבה פרטים ונושא מורכב מפחיד ליגוע אבל אנסה קצת..

בכל התיאור שלך יש פירוט מאוד גדול על תוצאות .. לא קם .. לא מצליח וכו'

ומה עם הרצון שלו? ניסית לבדוק ,שם האדם.

ולאן הפנים שלו? קדימה או אחורה?

אם קדימה.. או לפחות היה ככה(הגיוני שנחסם קצת עם נוגדנים של שחרור לעומת העצבים עליו)

אז זה מצוין הרב ארוש אומר שאם גבר רוצה האשה צריכה לשמוח , יש כאלה שלא רוצים.

אם בקיצור יש לו רצון נסי את להשקיע כדי שיזכור בכלל מה זה הקשר היפה שלכם..  והנשמה תשלוט בבית

ולאט לאט כווני אותו לשם ע"י שתראי לו איך נעימות הקשר שלכם כ"כ צריכה אותו שם.. ואת תפקידו כגבר.

בעבודה כזו צריך הרבה ענווה  וארך רוח.. ענווה להבין שקשר אמיתי מכיל את שניכם

ושהאושר נמצא בקשר הגרעיני שלכם מי שאתם באמת, פחות בתוצאה הסופית .

אלא באחד שלכם שכולל את שניכם ואומר שלפעמים צריך לעבור עם השני תהליך וזה גם עבודת ה' , לא רק לקום לתפילה בזמן אלא להיות מחובר לתפילה.. אולי זה הזמן שלכם לעבור תהליך משותף של התקרבות בעלך למהות התפילה.. (לא כל מי שהולך מחובר) ואת עזר לו.. לחייך , להאיר ולהעיר ולהבין שגם בתהליך יש עבודת ה' וזה גם סוג של מטרה .. צמחנו. וביחד.

וארך רוח כי זה לוקח זמן. ולפעמים מתים ללחוץ על הגז.. אבל זה לא הדרך . אלא ללכת איתו יד ביד (יש ספר אהבה של הרב גינזבורג שער הרחמים)

נטיית גבר ליפול למובן מאליו אחור באחור , וכמובן אם האשה צועקת עליו.. אז יש מצב שלא מעניין אותו כבר ליל טבילה , כי הוא רוצה לפגוש רוך של אשה ומתוך זה גוף.. הוא רוצה אהבה.

זה שבעלך לא ידע שאת בדיכאון.. אחדש לך שגברים לא רואים מה שאנחנו בטוחות שצריך לראות.. ראייה מתחת לפני השטח מה קורה בליבו של השני - אמפטיה זה חזק אצל נשים, גברים צריכים לימוד לזה.. אישה חוה- חויה

חושפת בהם את זה אבל בשביל זה צריך לחשוף.

תראי קשר בין בחורי ישיבה לבין עצמם וקשר של בנות. איפה יותר חיים את הלב של השני.

ולגבי הלילה , יש אנשים שהם אנשי לילה , וזה לא דבר רע זה עמוק.. לילה זמן מסוגל  רק אפשר לנתב על מה לנצל את הלילה.

הרב יהושוע שפירא אומר שלא משנה כמה הוא עייף, שמגיע הלילה הוא מתעורר, לא יכול ללכת לישון מוקדם.

תציעי לו שיהיה ער בלילה וילך ותיקין ואז ילך לישון, אבל שוב צריך להציע בענוה ומאיך שכתבתי.

אני גם בן אדם של לילה.. לילה זה זמן עמוק.. בעלי נשאר איתי הרבה, ואנו מנצלים לזמן איכות ושיחות טובות. ואם זה מגיע לבוקר הוא הולך ותיקין.. ואז משלים שינה.. והולך לעבודה . ואנחנו רק נהנים מזה

בקיצור תנסי להסתכל על בעלך שניה בלי רשימת תוצאות.. נסי להכיר אותו, את תכונותיו והעיקר את רצונו. נסי לראות את הטוב שלו שוב מעיניו.. הוא זקוק לך.

אשמח לעזור אם תרצי

תוסיפי למה שכתבתי.. 

בשביל השלמת העניין..

שתנסי בנוסף להכל לראות מה הוא כן נותן.. דברים שאת צריכה ובהם הוא מבטא חיבור לה' , אלייך ואליו..

כגון: רצון, יציאה לפרנס, שלום מחוייך אם יש, וכו' ושדרכם את מקבלת את רצונו לקשר עם ה', איתך ועם האני הפנימי שלו.

כי זה מעל הפופיק שלי לגמרי.

וחוזרת אחרי יוקטינה כל מה שרשמה בהתחלה, בעיקר.

תלכי את לייעוץ. תעשי את מעשה.

גברים מצפים שאנחינו נקבל אותם כמו שהם, שנחשוב שהם מושלמים, גיבורים, חכמים, ברגע שהם מרגישים שאנחנו מרוצות מהם, אז הם פתוחים לשינוי. לפני זה לא. ואם הם מרגישים מותקפים, הם התבצרו בעמדתם עוד יותר. בדוק.

קודם כל שחררי. לא רוצה בית כנסת, לא צריך. הכל מאת השם, גם זה.

תלכי לייעוץ דחוף. לא לוותר כל כך מהר. ולא לחכות עוד קצת, את גם ככה על הסף. התחתנת איתו מסיבות טובות, אני בטוחה, ואחת מהם כי הקב"ה רצה בכך, האמיני בטוב.

אני בטוחה שעם הייעוץ ועם התמיכה מצדך, למרות הכל, הוא יחזור להיות חבר שלך. חבר שאוהב, חבר שנותן בבית, חבר שמגדל את הבן שלו.

כרגע הוא בטח מרגיש מותקף, לא אהוב, לא בטוח, לא רצוי, ולכן הוא בבית.

ואני רוצה להגיד לך, אני יודעת שזה לא פשוט. אני כואבת את כאבך. להרגיש מוות בלב זה דבר נורא (אני גם יודעת, נישואין קודמים) ורוצה להגיד לך, תלחמי. אם הוא איש טוב, תלחמי. במערכת אחרת זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אין דבר כזה. נישואין זה הקושי הכי גדול של חיינו.

אני לא יודעת אם עזרתי, רק מתחננת לנפשך ולביתך ולתינוק, לכי לייעוץ. אני לא מאמינה שמשהו פה יכול להחליף יעעוץ מקצועי אמיתי.

יש לו ייצר בעבודת השם? נו לכולנו לא?

אני כל היום בבית ונמצאת במחשב כל הזמן במקום ללמוד. זה לא ייצר?

יש כאלה שהייצר שלהם במשהו אחד יש במשהו אחר. תאמיני לי כל אחד הייצר גובה ממנו משהו. גם אני ובעלי רוצים בית חרדי, אז אומר שאנחנו חיים במושלמות? לא. נקודה. וזה קשה, אבל זה העולם. אני בטוחה שגם צלך יש בעיות עם הייצר, כמו לכולם. נסי לחשוב במה הייצר שלך מפיל אותך כל פעם, ותביני שמול זה, ואולי אפילו יותר, בעלך מתמודד יום יום.

הוא מצווה גם, אז הייצר גדול יותר.

תגידי לעצמך בלב כל פעם שהוא קם ושם תפילין, יש כאלה שלא שמים בכלל, מעטף בציצית, יש כאלה שאין להם ציצית כלל, והקידוש ב4? תעשי לבד לפני, את יכולה ולא חייבת לחכות לו.

מאמי שוב. אין לי כוונה לתקוף. אני פשוט רוצה להראות לך איך להגיע לעמק השווה איתו, ומשם לעלות. הוא לא יעלה איתך כל עוד הוא מרגיש שאת מעליו ומבקרת אותו - למרות שכל הצדק איתך - לגמרי - ממש צודקת, אבל חכמת נשים בנתה ביתה. אנחנו צריכות להיות חכמות בבניין הבית.

ושוב, ייעוץ ייעוץ ייעוץ.

אני לא משפילה אותו ולא צועקת עליו ולא גורמת לו להבין שאני יותר טובה ממנו! אני אומרת את כל המגרעות שלי וכל פעם אומרת לו שאני מוכנה לעבוד קשה כדי לשנות את הדברים שהוא לא מרוצה מהם!!! אויודעת גם שזה מפריע לו אבל איך אני יכולה?? אני יודעת מה היצר שלי! אני מבולגנת ברמות ומייצרת כל הזמן בלגן אבל אני ממש כל היום עם התינוק שלי לא מוצאת זמן לאכול לנוח איך אני יכולה לתקתק גם את הבית??!

אני כ"כ מבינה אותך. יש לך הסתכלות רחבה על עצמך ועל החיים.

לא לכך התכוונתי. אני רק אומרת שכך הוא רואה את זה. גם אם תגידי לו המון כמה את טועה, הוא ישמע רק כמה הוא טועה. ככה  זה.

ומאמי, תפסיקי לחשוב מה את אמורה לעשות בבית לפי מחשבתך ותעשי רק מה שאת יכולה לעשות או שתגיעי להתמוטטות.

את אחרי מצב נפשי לא פשוט, והגוף מגיב בהתאם. להוריד הילוך מהר.

כוונתי בכל מה שכתבתי היא, שקודם כל תטפלי בעצמך, דחוף, וזה גם דרך ייעוץ טוב, דרכו תוכלי לטפל גם בזוגיות כמובן, ואחד תלוי בשני.

לא באתי לתקוף חס ושלום. אני דווקא כ"כ מבינה אותך, ואני מדברת מתוך הכאב ההבנה, לא ממקום שופט, מה חשבת לי אין מה לעבוד בנישואין?

ועוד איך. וגם אני לומדת לשחרר, כמה שיותר, זה קשה כי יש לי רצון לשנות (כל אישה היא ככה) אבל השינוי יגיע אם אני יהיה מספיק חכמה לשתוק (ולדעת לדבר בדרך הנכונה) ולחבק ולתמוך. אך ורק כך.

לא יודעת כמה כוחות נפשיים יש בך כרגע. כמה את מוכנה ומה את יכולה לעשות. בגלל זה אני אומרת שהייעוץ הוא חשוב במקרה הזה פי אלף מאחרים שקראתי פה. ולו רק בגלל הדיכאון שהיה לך.

מאמי. אני מחבקת אותך, אם תרשי לי, את עוברת דברים קשים ומרים.

את יכולה להפוך את זה לפיסגה של חייך. או לתת לזה להתפוגג, באמת, שזה תלוי בך יקירתי.

חשבת לקחת מטפלת לילד לכמה שעות ביום על מנת שתוכלי קצת לנוח וקצת לטפל בעצמך?

כשתהיי קצת יותר פנויה תוכלי לחשוב בצורה יותר רגועה ולהחליט לאין מועדות פנייך.

הבעיה היא לא מטפלת הבעיה היא חמורה יותר אצל שנינו! בפנים!

נכון, אולי מטפלת לא תוכל לעזור לקשר הזוגי שלכם( מי יודע..)

אבל בהחלט תוכל לתת לך אוויר לנשום, ישוב הדעת, זמן לסדר את הבית ולאכול ארוחות נורמליות ואז להתחיל לחשוב בנחת מה את עושה בחייך וכן לנהל שיחה רגועה ונורמלית (אולי?!) עם בעלך וגם אם לאר תדברי איתו יהיה לך רווח נקי ןלעצמך.

בהצלחה ממש!!!

ויעוץ זוגי בהחלט ניתן להתחיל לבד.

בס"ד

לעניות דעתי.

את חייבת לפעול באופן המיידי ביותר כדי לשנות את המצב! אסור שהמצב יישאר כמו שהוא כי הוא רק ממרר לך את החיים עוד יותר וזה פוגע בך.

אני חושב שאת הזוגיות ניתן להציל  באופן חיצוני ולא מתוך הבית. כמו שאומרים "אם מוחמד לא מגיע להר ההר יגיע למוחמד".

הכוונה באופן חיצוני הוא לדבר עם גורם חיצוני כדוגמת: חבר טוב מאוד שלו, אמא שלו וכו'...

אני הייתי ממליץ ללכת לדבר דווקא עם אמא שלו כדי שהיא תעזור לך וכך גם כל משפחתו, שפשוט יעמידו אותו במקום!

את חייבת לפתוח בפניה את הלב לומר לה "בנך עושה כך וכך וזאת הסיבה שאין לנו זוגיות טובה" ותראי איך היא תגיב... כמובן שהיא תצודד עם בנה אך את חייבת להגיד לה שאת רוצה חיים טובים וארוכים עם בנה אך במציאות שאתם נמצאים בה אין מצב שתחיו בצורה כזאת ולכן את חייבת את העזרה שלה ושל המשפחה כדי לשנות זאת.

כמובן שעליך להתפלל לפני בורא עולם שיעזור לך ואני בטוח שהוא ישמע לביתו היקרה!

זאת הדעה שלי אך יכול להיות שישנם דרכים אחרות עליך לברר אותם כמה שיותר מהר ואסור לך למרוח את המצב שאת נמצאת בו עכשיו. את חייבת לפעול ומהר! בהצלחה ושה' יהיה בעזרך! = להרגעה.

אני רוצה להוסיף על מה שכתבתי שכמובן שכל הפעולה הזא תיהיה דיסקרטית כדי שהבעל לא יידע שהאישה היא זו שהובילה לזה כדי לא ליצור ריבים מיותרים אחרים. כל זאת בתנאי שהמשפחה שלו באמת תשמור על כך אך אם לא כל העצה שלי נופלת.

לא מערבים משפחה בזוגיות זה עלול להרוס הכל אם את רוצה להציל את החיי נישואין שלך אל תערבי אותם. אפילו אם הם מקסימים וכיף לדבר איתם. את יודעת איך זה הולך ברגע שתגידי משהו רע על הבן שלה היא ישר תתקוף אמא זו אמא ועוד אומרים שאמהות יותר קשורות לבנים. כנ"ל לגבי משפחתך אל תערבי. תחשבי רגע אםהמצב ישתפר בע"ה והוא יחזור להיות בעל מדהים והוא יבוא להורים שלך אחרי שיש להם עליו סטיגמות ישנות שקשה לצאת מהם איך תהיה ההרגשה שלו? יש לכם בעיה תנסו להתמודד לבד , לא לערב משפחה. תלכו לייעוץ ודרך אגב את יכולה ללכת לבד ,תעשי ארוחת מפנקת ותנצלש'י אותה או טיול או אולי תארגני לכם איזה צימר או משהו לגבי הילד את יכולה להביא מטפלת את יודעת גם כמה שאת אוהבת אותו להיות צמוד לאמא 24 שעות סביב השעון זה מעיק. בזמן הזה את יכולה לעשות משהו שאת אוהבת ללכת לבריכה או ריקודים או לסדר את הבית לבשל וכו'. לגבי התפילות אני מאמינה שאם לא תעירי לו הוא בסוף יראה שירדת ממנו והוא יתחיל לקום לבד הרי אמרת שהוא רוצה בית תורני אז יש לו משהו בפנים שכן רוצה את זה. לגבי האינטרנט תחזירי לו את זה ותסבירי לו שאת מחזירה את זה כי את סומכת עליו לא בביקורתיות פשוט תגידי לו שהוא בא הביתה שאת רוצה שלא ילךישר למחשב תגדירי לו זמן אולי שעה ואת השעה הזאת תנצלשי לטובת הקשר שלו עם הילד תביאי את הילד לסלון ופשוט תעשו משהו בנוכחותו שירה שאופס יש לי גם ילד איזה כיף לי...

הדברים מזכירים לי מעט את עצמי..

ראשית, יש תקווה!

שנית, אמנם אנחנו כאן לא "פורום מקצועי" לטפל בבעיות שעולות כפי שתארת, אנסה להביע את דעתי.

אני מבין אותך, ואת בפירוש לא מתארת מצב פשוט. כל הכבוד לך על ההתמודדות עד כאן, ויתן לך ה' כוחות להמשיך להתמודד בהמשך.

היות ואני מבין מדברייך, שלא באמת את חושבת על גירושין כפתרון, אני מרשה לעצמי להציע - כי לעת עתה תתרכזי בפעולות שאת צריכה לעשות כדי לשפר את המצב, ותתעלמי מפעולות שהוא צריך לבצע, והיות ש: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כאשר הוא ירגיש כי את פועלת לשיפור הקשר ממילא יתעורר בו הרצון לבצע את חלקו. כך גם בייעוץ, אם את מרגישה שייעוץ יעזור לך, לכי לייעוץ גם אם הוא לא בא איתך.

בשביל מי הוא משקיע את עצמו בעבודה? כמה הוא יקח איתו אחרי 120? אני יכול להעריך כי הוא משקיע הכל בשביל משפחתו- אשתו וילדיו, "אביגיל25" הילד ובעז"ה עוד כמה בהמשך.. 

ושוב, אי אפשר להתעלם מהכאב הגדול שאת חשה כעת, העם איתך.

ה' ימלא חסרונך, ויתן לך הכוחות המתאימים. וכמובן תרגישי בנח לפרוק כאן גם אם את לא ממש מבקשת עצות ( ותתדעי להתעלם גם מעצות [או חלק מהן] המחלישות).

ניסית לפנות לרב שלו שיש לו השפעה עליו?

בציבור שלנו יש המון אנשי מקצוע שיכולים לעזור,

אשמח לכוון אותך..

בהצלחה רבה ותתפללי ..

באמת נשמע מאד לא נעים.

אפשר אולי לנסות לעזור, וה' יעזור:

א. נראה מדברייך שחלק מהדברים נובעים מבעיות שלו, חלק פשוט ממבנה אופי שלו, חלק מדברים שאינו מודע להם, וחלק - מדברים שאת לא מודעת להם ביחס אליו או לגבר בכלל, וביחס לציפיותייך ממנו.

ב. קודם כל, הייתי מציע להתחיל ממה שמפריע לך בדברים שאין טעם שיפריעו לך:

לגבי התפילה שלו בבוקר, בית כנסת בשבת וכד'.. הצער שלך מובן. אבל זה לא תפקיד שלך. תחליטי שזה לא עניינך לגמרי. ומה איכפת לך "מה יאמרו" במשפחה. יכול להיות אדם שבאמת רוצה בטוב וירא שמיים, ויש לו "חולשה" בנושא הזה. כל כעס והבעת תסכול כליו בעניינים האלו לא תורמים לכך כלום.  אדם שלא קם בזמן - יעשה את זה רק מתוך שמחה. זה יוכל לבוא רק אם תחליטי שזה לגמרי לא עניינך. אז עם הזמן, ואם המצב ישתפר, יתכן שגם זה ישתפר. תעזבי את זה לגמרי - זה בינו לבין הקב"ה.

ג. אולי תחליטי שאת לוקחת אותו עם האופי שלו, כמו שהוא, במה שנוגע לעצמו (שעות שינה, עבודה). היעד צריך להיות קודם כל שיפור הקשר ביניכם. זה לא יבוא אם את מלאת ביקורת לגביו. אפילו ביקורת מובנת. את צריכה לענ"ד להתנתק מ"הדמות שבדמיון" של הבעל שקם לתפילה, אומר דברי תורה וכו'.  אבל באמת. להגיד לעצמך - אני לא צריכה "להוכיח" לאף אחד שיש לי בעל כזה וכזה. המגמה שלי כעת היא לנסות למצוא את הטוב שבו, בתקוה שזה יביא גם לפתיחות שלו כלפי, ונוכל לשפר את היחס וההתחשבות בינינו, ולדבר גלוי ללא חשש.

מתוך זה, אולי יצמחו גם עוד דברים.

ד.את אומרת: "הוא לא שם לב שאני בדיכאון".. "הוא לא הפנים שהוא אבא".. "הוא לא מסוגל להיות איתו יותר מרבע שעה".. "הוא לא חושב שיש בעיה"..

אני חושב שאת באמת צודקת...  הבעיה שאת לא מודעת לכך, לענ"ד, שזה אצל לא מעט גברים, וכלל לא מרוע או מרצון רע.  הוא באמת לא הבחין במצב הרוח שלך - יתכן שהוא "סלחן", לא מקפיד על זה ולא מתעסק עם זה. אומר, טוב, יש לה מצב רוח - יעבור.. הוא לא מבין מה המשמעות של זה. באמת לא מבין.   הוא באמת לא הפנים שהוא אבא ומה זה; נכון. אשה יולדת, היא כמעט לא יכולה שלא להפנים. הוא עוד לא עשה את ה"סווטיץ' "..  "הוא לא מסוגל להיות איתו" - נכון. אולי הוא קצת "היפר", בעבודה מענין; עם התינוק משתגע...

כל אלו דברים שתוצאותיהם רעות, אבל אינם באים מרוע.

לאור מה שכתבת עליו, גם בהודעה שבהמשך, נראה לענ"ד שיש לכם סיכוי; אבל אני חושב שזה צריך להתחיל ממך.

למה? קודם כל, כי באמת חלק מהדברים באים מכך שאת מצפה ל"דמות אחרת" וזה לא נכון. אם הוא יהיה בעל טוב ונפלא, משוחח איתך, ועם שאיפות טובות לבית של תורה, אז לא עניינך אם יקום לתפילה או לא - זה יהיה מצוין..

אבל כדי להגיע לדבר כזה (בעזרת ה'..) - צריך להגיע לדיבור ביניכם. וכדי להגיע לדיבור ביניכם, הוא צריך לחוש שאת מעריכה את הטוב שבו. בלי זה - לא תהיה לו מוטיבציה לתקן.  ובהיות שאת זו שחשה, בצדק, בבעיה - כדאי שאת "תתחילי" בנסיון התיקון:

ה. כנ"ל - תסתכלי, בינך לבינך, מה הטוב שבו: עדין, לא מרים קול, מפרנס, רוצה בית תורני, לא רוצה לריב עם אשתו וכו'. ממש תתבונני בזה. תתעלמי מכל השאר. תעריכי אותו על זה.

ו. אחר כך - תכיני לו משהו טעים, תנוחי לפני כן, ותאמרי לו בצורה הכי רגועה שהכנת לו ארוחת ערב/צהריים טובה (כשהתינוק ישן), ושאת רוצה לשוחח איתו על משהו חשוב.

תגידי לו שאת מאד מעריכה כל מיני דברים טובים אצלו. תגידי את זה מהלב. ותפרטי.

אח"כ תגידי לו שהיית מאד רוצה שיחזור היחס של האהבה ביניכם, כמו שהיה בהתחלה.

תאמרי לו שאת מבינה שיש דברים שאת צריכה לשפר ותשמחי אם בהזדמנות הוא יגיד לך מה הוא חושב שאת צריכה - אם הוא חושב, ואת תשתדלי.

ותאמרי לו - אני תפסתי עם הזמן, שיש דברים שאשה היתה רוצה מבעלה והיא חושבת שהוא אמור לדעת את זה לבד - אבל הוא לא יודע. מאיפה הוא ידע שזה חשוב לה..  אז אני רוצה להגיד לך כמה דברים כאלה: אף אחד לא בתור "תלונה" - הכל בתור בקשה אם אתה יכול ללכת לקראתי בחלק מהם. ושתגיד לי במה.

ואז תקחי את הדברים שהכי חשובים לך, והכי מציאותיים מבחינתו [אל תבקשי שלא יקום מאוחר, עי זה לא יקרה. הוא כך - בינתיים תכבדי את זה.  יכול להיות שעם הזמן יהיה לו כ"כ נעים לראות אותך בבוקר - שזה עצמו יהיה מוטיבציה לקום בזמן].

למשל, תקחי שני דברים דחופים: תגידי שמאד קשה לך להיות כל הזמן עם התינוק (יש גברים שבכלל לא יודעים את זה), ואם הוא מוכן זמן קבוע ביום להיות איתו. תגידי לו שזה גם טוב שכך הוא יתרגל לקשר עם הבן שלכם. והילד יתרגל אליו. ותשוחחו על זה: אולי הוא יגיד שהוא יוצא מוקדם - אז תשאלי מה דעתו שזה יהיה בימים שהוא יוצא בצהריים.  תשאלי אותו גם אם יש לו רעיון בשבילך, איך תוכלי קצת לנוח חוץ מהזמן שהוא ישמור עליו, כי את חייבת את זה את ממש עייפה.  תסבירי לו שזה קצת דומה למה שהעבודה שלו מעייפת אותו והוא צריך לנוח - גם זה מעייף. את חייבת קצת זמן למנוחה, ולעצמך.

ואז אולי הוא יציע לשלם ל"בייביסיטר".. תגידי תודה מעומק הלב - ותלכי על ההצעה הזאת. כל יום שעתיים בייביסיטר - כל העולם נראה אחרת... תקראי, תנוחי, וכו'.

אח"כ תגידי לו עוד משהו, שהיית רוצה לספר לו מה עברת עם הלידה. תגידי ששמת לב איך הוא בא הרבה לבקר, אבל לא הספקת (לא "אתה לא התעניינת".. אני מניח שבכלל לא ידע במה הוא אמור להתענין..) לספר לו. אם הוא מוכן לשמוע - זה חשוב לך לשתף אותו.. תסבירי לו שבשביל אשה לשתף - זה חיוני.. אם הוא מוכן להקשיב, אבל באמת..

ז. אם הניסיון הזה יצליח - תודי לו מעומק הלב. תגידי כמה שימח אותך לדבר איתו. 

ח. בשלב הבא, שיחה הבאה, תשאלי אם יש משהו שהוא היה רוצה שתשפרי כדי להנעים את ה"ביחד" שלכם.

ט. עם הזמן - תדברו גם על אפשרות של שינוי שעות העבודה כדי שיחזור מוקדם יותר. תסבירי לו שאת מאד צריכה את זה. ושזה חשוב כדי שייבנה יחס טוב ביניכם. וכך גם הילד בעתיד יוכל לראות יחס כזה, וזה יעזור גם לו לבנות בעז"ה בית טוב..

י. וכן הלאה....  הכלל: לנסות לראות קודם, מהלב, את הטוב שבו, ללא טענות כלל. אח"כ לדבר, כנ"ל, מתוך אמון שיש לכך סיכוי. ללהתחיל מדברים קטנים. לדאוג שתהיה לך מנוחה. ובהדרגה, מתוך בניית אמון, להתרגל לשוחח על דברים שרוצים לשפר. ללא "תביעות" וטרוניות. עם נכונות הדדית. ולא להיות ה"משגיח" שלו במובן הדתי. ולהאמין בכנות שאיפותיו.  בעל שמרגיש את הערכת אשתו ואהבתה - יותר סיכוי שירצה על בסיס זה, לעשות גם בעצמו בכיוון.

אביגיל יקרה, את מעלה עניין רציני וכבד. הפתרון לא האיתנו כאן!! את חייבת למצוא אדם מקצועי, שתרגישי נוח כדי שיעזור לך! אל תשארי במצב הזה. את צעירה וכל החיים לפנייך. רק אדם חיצוני, מקצועי יוכל לכוון אותך בצורה שתוביל לפתרון הנכון. העזרי באנשים שיתנו לך עיצות שמקדמות אותך ואת בעלך, עיצות שמכוונות לטוב.

אז בקצרה:

גדלתי בבית עם הורים כאלו. במילה אחת: זוועה. אמא אומללה ולא שמחה, חסרת בטחון ושקועה בעצמה ובכאבה האישי ובכל מה שהוא עשה ועושה לה. כן, הם עדיין ביחד. מי שיראה אותנו מבחוץ יחשוב שאנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין, הרי אחרי הכל החיצוניות הכי חשובה, לא (מזכיר לי ששנתיים אחרי הנישואין כשאמא שלי בכתה להורים שלה ואמרה שהיא רוצה להתגרש הם אמרו לה שלא תעיז לעשות להם כאלו בושות)

רציתי להאיר בפנייך את הצד של הילדים. חשבי על איך יראו חיי הילדים בבית כזה. מנסיון אישי- לא פאן בכלל. גדלנו במסגרת שלא באמת מקנה לילדים דוגמא טובה לתבנית נישואין טובה ואמיתית וכולנו ביקרנו את יועץ הנישואין בתכיפות אחרי נישואינו כדי לקבל מושג אמיתי על החיים הזוגיים. 

בניגוד לכל זה אני ממש לא ממליצה לחתוך את הקשר באופן מיידי.  מה שכן, בניגוד לנאמר מעלי, בשום אופן אל תפני לחמותך או משפחה שלו או חברים וכו' וכו'! זה רק יהרוס עוד יותר ויפגע באמון וכו'. אני אישת גם יכולה לספר שבתור ילדה זה היה לא נעים שכל המשפחה יודעת על האבא המטורלל שלי שמאמלל את אמא שלי. 

בכל אופן, רשימת עשה שבעיני היא צריכה להיות מיידית:

בואי נתחיל במישור האישי:

*מסגרת לילד שתאפשר לך ולילד אוורור אחד מהשני. זה ממש נחוץ!!

*טיפול פסיכולוגי בשבילך, ואני ממש לא רומזת שיש לך בעיה. נשמע שאת בודדה עד כאב וזקוקה לשיחות קבועות עם מישהו. הקופה מסבסדת. מה גם שנשמע שעברת חוויה נוראית בלידה. 

*תתחילי ללכת לייעוץ נישואין לבד. 

אם אחרי כל זה אין שיפור, תציבי לו אולטימטום. או שאתה מתחיל טיפול בעצמך ומצטרף לטיפול זוגי או שתגיד ביי ביי. 

ואגב, גם אני נשואה לבעל עסק ושלא באשמתו נקלענו גם אנחנו לסיטואציות דומות אבל בעלי עבד על עצמו ושינה המון ואני מצדיעה לו! ולכן, רציתי לומר לך שכל, אבל כל מה שכתבתי בא מנסיון אישי (כולל המטפלת והפסיכולוגית וגם הייעוץ נישואין). 

המון בהצלחה, ואם את צריכה אוזן קשבת, אני כאן. 

שלום אביגיל.

יש כמה דברים שתוכלי לעשות, אמנם כנראה שהם לא יפתרו את הבעיה אבל אולי הם יתנו לך מרחב נשימה.

-קחי מטפלת לכמה שעות ביום!

-הבעל לא מתפלל? לא קם לתפילה? שלום בית הרבה יותר חשוב מתפילה! אל תתרגשי מזה!

-הוא גם לא אומר דברי תורה? בודאי ששלום בית גם יותר חשוב מדבר תורה בסעודת שבת!

-אמרת שבעלך מדבר על כך שהוא רוצה בית של תורה ומרגיז אותך שפיו וליבו אינם שוים.

אולי פיו וליבו שוים אבל משום מה קשה לו להביע את זה כרגע במעשים? זה קורה! וזה נהדר שיש לו שאיפות, גם אם עכשיו הוא לא מסוגל להוציא אותן לפועל!

אחרי כל זה, המציאות שתארת מחייבת התיעצות אם יועץ נישואים מומחה!

ולשאלתך-אולי צריך להתגרש וזהו- יש מצבים שבהם הזוג נשוי באופן רשמי אך בעצם כבר התגרש גרושים אמוציונליים.

במצבים מסויימים גירושים הם הפיתרון, אך אך ורק אחרי שהתיעצת עם מומחה אמיתי בשיחה פנים אל פנים ומיצית את כל האפשרויות, וגם אז בע"ה אפשר לבנות אח"כ חיים מאושרים וטובים!

ובהחלט יכול להיות שלאחר טיפול יסודי תצליחי לבנות חיים מאושרים גם עם בעלך ולא תצטרכו להגיע לגירושים.

דבר אחד ברור-ככה אי אפשר להמשיך!

אנא! עשי חסד לעצמך ולמשפחתך ולכי לטיפול זוגי אצל יועץ מומחה! (כן, לבד!)

אני יכול להמליץ לך על הרב משה ברלינר ואברהם כ"ץ.

הרבה הצלחה!

ובע"ה עוד תגיעי אל האושר והאהבה!

נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי..אני לא חושבת ככה!..הפסקתי להעיר לבעלי..בשבת בבוקר אני לא מציקה לו הוא ממשיך לישון ..מישהו כתב מקודם שהוא לא ירגיש נעים שאני ערה ומחכה כל הבוקר אבל זה לא מזיז לו!! הוא ממשיך לישון עד הצהריים ואני בנתיים שומרת על התינוק או מטיילת איתו בחוץ. ואני לא חושבת שאני צריכה לעשות קידוש ולאכול לבד גם ככה אנחנו בנתק אז להוסיף???...עוד דבר- המלצתם כעל אברהם כ"ץ היינו אצלו לפני החתונה הספיק לבעלי 3 פגישות בשביל להבין שזה לא עוזר ושאנחנו נסתדר גם בלי ייעוץ אני מצידי רציתי כל הזמן..מה רע בהדרכה וליווי?..הצעתם לי להכין ארוחה ולדבר איתו- אי אפשר לדבר איתו! אני מתחילה והוא משנה נושא הוא מדחיק אין לי עם מי לדבר ובאמת שאני מוכנה לעשות הכללל כדי שזה יצליח אבל כבר שנה וחצי אני מנסה! שנה וחצי ואין תקשורת נכונה..וזה באמת כמו שאנחנו כבר גרושים, רק שותפים לדירה לא יותר..היום אני נוסעת להורים ובעלי יצטרף ביום שישי הוא יצא בבוקר ואמרתי לו אתה לא אומר שלום לבן שלך?.." הוא לא מבין בכלל מה זה שלום"...עניתי לו שזה לא משנה בכלל! בשבילך תגיד לו שלום 3 ימים הוא לא הולך לראות אותו לא חיבוק ולא נשיקה..והתינוק שלי הוא מקסים ומתוק כל כך אני לא מבינה למה הוא לא מראה לו אהבה..אני נותנת לתינוק שלי חום ואהבה בשביל שניים וזה עצוב שזה ככה.. כמו שאמרתי בעלי הוא אדם מקסים ועדין ומתחשב..כל פעם שאני םוגשת אנשים שמכירים אותו-רק דברים טובים אני שומעת עליו!!!! ובלב אני שואלת את עצמי למה זה לא נראה בבית?..הוא עד כדי כך סובל איתי שהוא לא מחייך בבית? אומרים לי איזה מצחיק הוא וכל היום הוא מחייך ומבסוט אז למה בבית הוא לא ככה?...אין שלום מחוייך זה שלום קריר ...לפעמים אני מרגישה שיש לו לב של אבן!!!  למה הוא לא מראה רגשות לא מדבר על התחושות שלו?? הכל אצלו כל כך מחושב ומה שיש לו בראש זה רק עסקים!!!!! לא רוצה לדבר על עסקים וכשאני מתחילה לדבר על משהו אחר ואני עושה את זה בצורה עדינה לא באה אליו בהאשמות ובלי שום תלונות הוא לא רוצה לדבר! משתתק...הוא קשוח אני יודעת..גם אבא שלו כל הזמן אומר את זה עליו...אבל בכל הקשיחות הזאת אני יודעת שגם לו יש רגשות וגם הוא חושב ומרגיש אני יודעת פשוט קשה לו להביע את עצמו הוא חסום ריגשית חשבתי שאחרי החתונה אני יצליח לפתוח אותו טיפה אבל קרה ההפך!! אני נחסמתי...ואים מצב לדבר עם השוויגער..ממש ממש לא...! אני יכולה לדבר עם אבא שלו יכול להיות שהוא יאפס אותו קצת אבל אני לעולם לא יעשה את זה אם לבעלי יש בעיה עם זה ואני יודעת שזה יפריע לו...לפעמים בא לי פשוט ללכת לרבי ולספר הכל!!!!!1...אבל זה לא מציאותי אני יודעת...

דוקא מאד מציאותי ואולי גם הדבר הנכון לעשות. או דמות אחרת בעלת השפעה עליו. הייתי חושב, אולי גם לתת לו לקרא מה שאת כותבת כאן, אולי סתם להשאיר את המחשב פתוח על הדף הזה בטעות..

ושוב,

"נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי.."  אף אחד לא חושב שזו אשמתך!! ולמרות שזה לא אשמתך יש לך היכולת לשפר את מצבך.

בהצלחה!

כי באמת אף אחד לא מאשים אותך. כי את באמת לא אשמה!!!! 

כתבתי לך: אם אין שיתוף פעולה, לכי לבד, אם גם זה לא עוזר אז שיגיד שלום. את בטח יודעת שהחיים ככה הם לא סוכריה על מקל. ואגב, כשכתבתי לך ללכת לפסיכולוגית זה באמת כי את לא אשמה, אלא כי החיים במחיצת גבר כזה ובצורה כזאת פשוט "שורטים" וחבל. 

אל תזניחי. ברור שצריך כוחות לקום ולאסוף את עצמך, אבל את חייבת למענך ולמען הילד שלך לעשות את זה. תאמיני לי שבקצב הזה בסוף לא תמצאי בך את הכוח אפילו לקום ולעזוב את הבית. (מכירה את זה, כבר אמרתי?) 

אביגיל יקרה

ממש ממש כואב לי לקרוא מה שכתבת, ונשמע שמאוד עצוב לך. המצב הזה לא יכול להימשך

קראתי חלק מהתגובות, אמרו לך דברים נכונים וא-ל תחשבי שזו אשמתך. זה מעצבן אותי לקרוא אותך כותבת את צמד המילים האלה. יש לך בן זוג שלא מתפקד לא כבעל ולא כאבא, וגם אם לך עדיין אין את הכלים לפנות אל ליבו ומחשבותיו, זה לא אשמתך והמצב חייב להשתנות!

ברור שאני לא מקצועית והאידיאל היה שתלכו ליעוץ, כי זה יעזור בצורה מדהימה ויש לכם תקוה להיות זוג יונים (מניסיון), אבל כרגע הוא לא מוכן לחשוב על זה אפילו וחשוב שתדעי כמה דברים ותתני להם לגיטימיות:

לדעתי כרגע לא משנה מה יותר מפריע לך, מצב הדת, תפילות, יחסו אליך, לילד, לבית.. הכל מתסתכם בכך שהזוגיות שלכם כרגע במשבר (עבורך בכל אופן). 

נכון שמטפלת לכמה שעות תעזור, אבל בטח שלא יפתור את הבעיה ויתן מין אישור למצב להימשך ואפילו לקבל לגיטימציה.

אין שום שום שום הצדקה שאת "תתקתקי" בית ותדאגי לארוחות לבן אדם שמתנהג כמו שתיארת. נכון שהוא גבר, והוא אולי לא שם לב שהיית בדיכאון, ונכון שהוא לא מתכוון לרע, ונכון שאין לא מוטיבציה לקום מוקדם והוא עובד קשה וכו'. זה לא הופך את זה למוצדק. הוא צריך לעבור שינוי, את צריכה לעבור שינוי וזאת עובדה.

אני מאוד מסכימה עם העצות שנתנו לך פה לשנות את הגישה שלך אליו שתשמע בעיניו פחות "מאשימה", יחד עם זאת זה לא יספיק כדי לחולל את השינוי בצורה משמעותית לצערי.

אני לא רוצה חלילה לדחוף אותך החוצה ותאמיני לי שאני ממש מנסה להחזיק את הנישואים שלי עם הראש מעל המים וכמה זה קשה, אך אני עדיין לא מוכנה לוותר, אבל הוא חייב להבין נחרצות שאם לא תלכו לטיפול, הזוגיות הזאת לא תדע לצאת מהמשבר בו היא נמצאת ואת לא מוכנה ורוצה את זה בשבילכם ובטח שלא בשביל הילדים בעתיד. 

חשוב מאוד להבין את הרקע שלו, איך הוא גדל, מה הוא עבר בחיים, איך היה לפני החתונה. אני אפילו לא נכנסת לזה כי זה משהו שרק איש מקצוע יוכל לעשות.

אמרת שהייתם אצל מטפל ואחרי 3 פגישות הוא ירד מזה. לדעתי שווה גם להשקיע במציאת המטפל הנכון עבור שניכם.

אנחנו הלכנו בהתחלה למטפלת שממש לא התאימה לנו, ירדנו מזה ולא ויתרתי, המשכתי לחפש והגעתי להכי טובה שהייתי יכולה לדמיין לעצמי ב"ה.

רק ניסו לייעץ לך איך לנסות "להתחיל מהסוף"..  כלומר, לשנות הסתכלות בצורה כזו (למרות שיש סיבות טובות להסתכלות שלך ולצער שלך), שהוא ירגיש הערכה אמיתית, מקובל ולא "מואשם", ואז אולי יוכל בהדרגה "להיפתח" גם בבית, מתוך אמון במה שיקרה כתוצאה מזה.

זה תהליך של בניית אמון.

ברור שאת מנסה לעשות הכל - השאלה רק אם את עושה את זה באופן שמתאים ל"פציינט" הזה..

אולי באמת כדאי שתתייעצי מקרוב, צעד אחר צעד, ותראי אם זז משהו.

אני מתנצל אם ככה הבנת ממני.

התרשמתי שגם אף אחד מהאחרים לא האשים אותך.

להפך! נשמע שאת עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את המצב.

כל מה שכתבתי (ולדעתי גם האחרים) זה עצות קטנות איך אפשר להקל במקצת ואת הלחץ. ודאי וודאי שאין בהן כדי לפתור את הבעיה.

אמרת שהיית כבר אצל אברהם כ"ץ ובעלך לא הסכים להמשיך.

אז תמשיכי בעצמך! בלי בעלך! עדיף לבוא לבד מאשר לבוא ביחד כשאחד הצדדים לא משתף פעולה באופן מוצהר! (וזה מניסיון...).

אני בטוח שיהיה לו מה להגיד לך ועצות טובות ומקצועיות כיצד להתקדם! (או ליועץ מומחה אחר אם לא נוח לך איתו. אני אישית מחזיק ממנו מאוד! ושמעתי מהרבה רבנים שמאוד מחזיקים ממנו.)

אמרת שאולי תפני לרבי. אני מציע לך לחשוב על זה טוב. אם הרבי לא איש מקצוע והוא לא ירד לעומקו של עניין לא בטוח שהוא יוכל לעזור ואולי גם יוכל להזיק.

קודם כל אני רוצה לומר לך שהרבה גברים לא מתחברים לתינוקות עד שהם מתחילים לדבר.

ויש לי 11 אחים ועד שהם דיברו אבא שלי פשוט פחד מהם...

דבר שני אני לא יודעת איפה אתם גרים

אבל יש בכפר סבא זוג שמפעיל מכון שנקרא "שכינה ביניהם" לא בעל ואישה אבל עובדים יחד.

מ ד ה י מ י ם!!

אני יכולה להעיד שהם הצילו לי את הבית!!

והמצב ממש לא היה רחוק ממה שתיארת.

ודבר שלישי, תתחילי את הבוקר בתפילה!!זה עושה מצב רוח לכל היום!!

דבר אשון רציתי להגיד לך שאני מעריצה אותך על שאת איתו!  על האמונה שלך! על שאת מנסה לשנות ולקדם את הבית שלכם!

ודבר נוסף שלא ראיתי שאף אחד הזכיר זה (ואני מנסה להתנסח בעדינות) שאולי כדאי לשקול לתקופה הקרובה למנוע הריון עד שהדברים יתבארו.

ובהצלחה. את נשמעת אישה מדהימה. 

רציתי לומר לך תודה, תודה מכל הלב.

תודה שבזכותך ראיתי כמה אהבה יש בעם ישראל.

אהבה בלי לדעת מי את אפילו. סתם מישהי שמספרת סיפור כל-כך עצוב, ולכולנו זה ממש כואב. אנחנו איתך שם, כואבים את כאבך.

זה מדהים כמה חשוב לסתם אנשים שלא מכירים אותך לחזק ולתמוך, לתת עצות מתוך המון מחשבה הקשבה ואהבה!

אז באמת תודה ותדעי שבאמת כולנו (זה באמת בולט מכל מה שכולם כתבו!) מאוד אוהבים אותך וכואבים את כאבך בשיא עוצמתו!

את חשובה ויקרה לנו מאוד מאוד!

מקוה שתצליחי לקבל את האהבה שלנו ממרחקים, ושזה ייתן לך כח לקום ולהתעודד.

מחזיקים לך אצבעות, מאמינים בך עד הסוף ובטוחים שעוד נכונו לך ימים של הרבה הרבה אור!

בעזרתו יתברך

אני ממש בוכה ובוכה רק מלקרוא את הסבל. לא משנה מי אשם לא משנה אם יש לך חלק אם הוא מתגונן או שאת מקסימה ורעיה נאמנה והבעיה היא רק בו. בפועל יש כאן סבל לאישה יהודיה טהורה וצדיקה ואני בוכה. הלב והעיניים שלי בוכים יחד איתך.

אין לי די כוחות נפש כדי לעזור לך. אני יכולה לומר לך שאם אכן יש לכם "רבי" כפי שכתבת זה אומר שאתם חסידים ואולי אוכל למצוא לך איזה יועץ או יועצת מתאימים שיוכלו להושיע אותך. אולי אנחנו אפילו מאותה חסידות.

בכל אופן,  צריך לדעת שלא כל האדמו"רים מבינים בנושאים של זוגיות ופסיכולוגיה. חשוב מאוד לדעת למי הולכים כדי שלא להחמיר את המצב.

בכל אופן אני אומרת לך שגם אני עברתי תקופות לא קלות וב"ה השתפר.

אני מאחלת לך שבע"ה עוד יבואו ימים טובים ותראו אחד בשני רק טוב ותשמחו ותרוו נחת מכם ומכל יוצ"ח. 

אבל אני חושב שאפשר לתקן את המצב ובגדול

עצות מעשיות לעניות דעתי

1) להתעלם לגמרי מהכשלון הרוחני שלו להפגין הערכה בנקודות הטובות שלו (דואג, מפרנס, עובד קשה ועיקר העיקרים יש לו רצון טוב אע"פ שהוא לא מצליח לממש אותו) וכן לטפל בבית כמה שאפשר אע"פ שיש תינוק ולא צריכים להבריק חלונות וכו' אבל לפחות שהבית יראה כבית.

2) נראה שאתם לא מתקשרים, את חייבת בכל מחיר לבקש - לדרוש - להתחנן לזמן איכות שתוכלו לדבר. כל מניפולציה ריגשית כשרה ע"מ להגיע למטרה נעלה זו. 

את בתקופה מאוד רגישה, הורמונים שלך משתוללים ואולי את עדיין חווה דיכאון אחר הלידה. דברי אתו! תגידי לו שעצוב לך, שאת צריכה אותו. דברי אל הלב שלו וכן תרבי בתפילות עליך ועליו ובע"ה הכל יתקדם.

תודה על התמיכה  באמת...

אחרי השבת החלטתי לשקול לעזוב את הבית לתקופה...יכול להיות שזה רק יחמיר את המצב אני לא יודעת..אבל אני חייבת לנשום!!!!!!!!! אין לי אוויר!

טיפול בהחלט יכול לעזור אני יודעת אבל לא חושבת שזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי בעלי..כפי  שכבר ציינתי אין רגשות יותר..בטח לא רגשות  הערכה ואהבה..לצערי...

אין בי את הכוחות כרגע לענות לך. בכל מקרה רק רציתי לומר שמדבריך נשמע שיש עוד סיכוי.

רק רציתי להזהיר שאולי לעזוב את הבית לתקופה זה לא טוב, למקרה שחס וחלילה בסוף תתגרשי (פעם גלשתי בפורום ומשהי אמרה שהיא תעזוב וכמה גרושות הזהירו אותה- קשור לכל מיני דינים שאני לא מכירה)

יכול להיות שזה לא נכון מה שאמרתי אבל כדאי להתייעץ עם משהו חכם שמבין, רב או רבנית שיש להם ניסיון.

את מתוקה ובהצלחה!!!!!

שאת (בטוב) אומרת - לדעתי בצדק - שיש לה,

הוא בכך שהיא תשנה לגמרי את נקודת המבט (וזה לא קשור ל"אשמה"..).

אבל בשביל זה היא כנראה ממש חייבת לעבוד כמה זמן עם ייעוץ טוב צמוד. כי היא מאד "בתוך" ההסתכלות שכבר סיגלה לה (שוב - לא משנה מה ההצדקה..).

ה' יעזור. כמה חשוב למצות את הסיכוי..

ואגב - אם אינני טועה בהרבה; לענ"ד - אם היא תפנה ישירות לבעלה ותבקש לסוע לתקופת התאווררות מסוימת, הוא יסכים ברצון. לא צריך "לברוח" בשביל זה.

ואם אפשר "לנשום" בהסכמה" - למה לעשות זאת בלי הסכמה?..

היא לא מוכרחה לבקש רשות..

העניין הוא שהראשון שעוזב את הבית מפסיד בענייני גירושין (שבעז"ה יש סיכוי שימנעו במקרה הזה).

אם רוצים שיהיה עוד טיפה יותר סיכוי, ואם היא מוכרחה (מובן) "לנשום" ורק כך היא יכולה לעשות זאת - אז וודאי עדיף בהסכמה. פחות נושא לחיכוך.

ב. היא לא התכוונה "לעזוב" אלא ללכת לזמן מה ולחזור.

ג. זו באמת הנקודה השולית במה שכתבתי. העיקר - אם היא תנסה את ההתחלה.

ואני לא יודעת איך פונים לנושא כזה מורכב..

ואולי אני גם לא צריכה.

רק שהסיפור שלך הזכיר לי סיפור שקראתי ב"אנשים מספרים על עצמם".

[אני לא ממש זוכרת את הסיפור במדוייק, אבל את הפואנטה- זוכרת מאוד. יש לציין שהסיפור הוא אמיתי!]

הבעל התנהג בדיוק בצורה הזו.. האישה גידלה לבד 6 ילדים בערך... ובאיזה שלב נמאס לה והם התגרשו..

לאחר זמן מה - הבעל התחתן בשנית.

קצת הלם, מי תרצה כזה בעל, די כלומניק, לא קם בבוקר, לא מתפקד כאבא...

ובכ"ז.. התחתן!

באירועים המשפחתיים פה ושם יצא לה לפגוש את אשתו השניה, אישה מיוחדת ונעימה לבריות.

לאט לאט - היא שמה לב שחל בבעלה לשעבר שינוי עצום, הוא מצא עבודה (במקרה של הסיפור, הוא לא היה יציב בכלל בעבודתו, והחליף בערך כל חודשיים, עד שנעשה מובטל לאורך זמן) והתמיד בה מעל לשנה, נראה שמח ועזר לטפל בילדיו החדשים. את המזונות שילם בזמן, לפתע - הוא נהיה גבר! הגבר המושלם!

כל הזמן ניסתה להבין איך היה אפשר להפוך כזה לא יוצלח, לבעל משמח ואבא טוב.

היא החליטה לברר את העניין..

באחד מימי החופש, יצאה גיבורת הסיפור לפארק עם ילדיה, ופגשה שם את אשתו הנוכחית של בעלה על שפת האגם שבפארק.. הבעל והילדים שטו בנהר בסירת פדלים (או משהו כזה) ששכרו שם.

התחילה שיחת נימוסין כלשהיא, שלאט לאט גלשה למקומות יותר אינטימיים

כשלפתע שאלה הגרושה את האישה הנוכחית איך גרמה לבעלה לקום מהמיטה בבקרים ואיך התחתנה איתו למרות היותו לא יוצלח שכזה וכו'.

השניה הסתכלה עליה בתדהמה.. ואמרה לה שנכון שבהתחלה הוא לא קם בבקרים ונשאר בבית בדכאון כל היום..

אבל היא ריחמה עליו, והבינה שהוא אחרי משבר של גירושין ויש מזונות לשלם וקשה מאוד לרצות לקום ככה בבוקר

כל עזרה קטנה או מעשה קטן שעשה, הודתה לו מקרב לב, בהתחשב במצבו הנפשי הלא פשוט.

הודתה לו על ששם נייר טואלט במקום גליל שנגמר בשירותים, הודתה לו כשקם מוקדם מן הרגיל, גם אם מדובר ב12 בצהריים. (בקיצור - הודתה לו ושמחה על כל פעולה טיפשית אפשרית, כך זה היה נשמע לגרושתו..)

בין לבין - בתוך השיחה, האישה מריעה לילדים ולבעל כאשר הם מתקרבים אל הצד שבו עמדו עם הסירה.

ומיודעתינו הגרושה נשארת לה במחשבותיה..

ירדו הילדים והאבא מהסירה והאישה הנוכחית מביאה לכולם מגבות ומחמיאה לאב "איך נהגת כל כך יפה, איזה גבר חזק אתה..."

לגרושה זה נשמע כל כך טיפשי להחמיא לאבא על נהיגה בסירת פדאלים או מנוע...

אבל היא ישנה על זה טוב טוב בלילה..

והבינה שהיא יכולה להתחתן שוב, עם כל גבר קיים, כיון שהאמון והמחמאות של האישה - הן אלו שמשנות ומשפיעות על הגבר.

והכל שאלה של עין טובה.

חשוב לי להבהיר - שאין פה אשמה בך, על מה שעשית או לא עשית ולא אשמה שאת יצרת את המצב הקיים! כי זה לא נכון...

יש פה אמירה אחרת  שיש לך את הכוחות לשנות את המציאות הזו!!

כמובן, אין לי מושג בכל המורכבות הגדולה, ומן הסתם יש כאן גם עצות אחרות שאומרות לך לנוח קודם, לפני שאת מכניסה את עצמך לפרוייקט כזה.

אני גם מאמינה שאת עצמך מלאה בכעסים ובפגיעות שצברת, ולכן כדאי איכשהוא לנקז אותם

כי בטח קשה מאוד להסתכל אך ורק על הדברים הטובים כשעמוסים בכל השאר...

בכל אופן -

אני מתפללת לה' שינחה אותך לדרך הנכונה לך, לילדך ולבעלך

וישכין שכינתו בתוך ביתכם, וישרה שלום,אהבה, אחוה ורעות!!

בעז"ה - כל התרעומת ומצבור הכעסים והפגיעות ייעלמו כלא היו, ותחזרו לאהבה איתנה וגדולה, הרבה הרבה יותר מבחתונתכם!

באהבה גדולה!

אני...

הגירושין זה באמת הפתרון היחיד...

כולם התעלמו מזה, אבל בואי נגיד שזה מוזר שהוא נשאר בעבודה עד שעה מאוחרת כזו, לא??...

נשמה, אני הייתי חושדת... הרי לא הגיוני כל היחס הזה,

עם כל הכאב שבדבר, אולי הוא עם אחרת? מישהי מהעבודה?

אני הייתי עוקבת אחריו!

בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה שלך!

שה' יאיר את דרכך... 

יודעת על המצב המשפחתי. 

וזה ממש לא הפיתרון היחיד!! 

להתגרש זה לא דבר פשוט. 

אולי תפני אליו ויתכן והוא יסכים איכשהו להביא לך את השמות של האנשים מהסיפור, אולי מפגש עם מישהי שעברה משהו דומה זה יעזור..

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.