ערב טוב אביגיל - נעצבתי לקרוא את ההודעה שלך

יש לי כמה מחשבות, אבל אני רוצה לסייג ולומר - חשוב מאוד! כל מה שאני כותבת נכון אך ורק ובתנאי שאין כאן מקרה של אלימות במשפחה, חלילה! שאת לא סובלת מאלימות פיזית או נפשית או מילולית בשום פנים ואופן! אני צריכה שתבטיחי לי, שאם יש כאן מצב של אלימות, כל מה שאני כותבת בכלל בכלל לא מתאים, ואפילו מסוכן!

אבל אם המצב הוא "סתם" עצוב ומסובך, ואין אלימות, חלילה, אז אולי תוכלי למצוא תועלת בדברים שלי.

את כותב שהוא לא רוצה ייעוץ זוגי. אני חושבת שיכול להיות שהוא מרגיש ממך לחץ גדול עליו להשתנות, ושהוא לא מצליח להפריד בין השאיפה שלך לשנות בתחום הדת, ובתחום היחסים ביניכם. אני חושבת ומקווה ומאמינה, שאם לאורך זמן תצליחי להוריד ממנו לחץ לשנות ולהשתנות, הוא ירגיש יותר בנח וירצה בייעוץ זוגי.

ובאמת, אולי תרצי לברר בינך ובין עצמך מהי הבעיה ביותר בוערת: מצב הדת, או היחסים ביניכם? מה יותר דחוף לך לשנות? חשוב לך יותר להפוך אותו ליותר דתי, או שחשוב לך יותר להכניס ביניכם שמחה וטוב? אני לא שופטת לשום כיוון, רק רוצה שלך עצמך יהיה ברור במה את מטפלת עכשיו.

אני חושבת שעד שהוא ירצה ייעוץ זוגי, אין כל מניעה שאת תתחילי בייעוץ לבדך! אני בטוחה שתראו תועלת ושינוי לטובה גם אם את תתחילי בייעוץ לבדך. אם תורידי ממנו לחץ בנושא הדת (תכלס, את לא אמא שלו, ואת לא רוצה שהוא יראה בך אמא, אלא אישה), ואם הוא יראה שהקשר ביניכם כל כך חשוב לך, עד כדי כך שאת הולכת לייעוץ אפילו בלעדיו, לאורך זמן, ואם הוא יראה שהייעוץ עובד (והוא יעבוד!), ושהאווירה משתפרת, אז בסופו של דבר הוא יתרצה ויצטרף אליך. אני מאמינה שהוא פשוט במצב מתגונן, מפני ההתקפה הכוללת עליו. אני לא שופטת אותך, אלא רק מתארת לך איך ייתכן שהדברים נראים מנקודת מבטו.

חשוב לי שתדעי שהמון זוגות עוברים תקופה ראשונה קשה מאוד, ועוד אחרי שנולד תינוק. זה קורה המון! קחי נשימה עמוקה ותנסי לראות את האופק בע"ה!

ואני ממש לא התכוונתי שזה ישמע אם יש אלימות כל שהי..בעלי הוא אדם עדין מאוד מעולם לא צעק או הרים את הקול...העובדים שלו בכלל לא יודעים איך הוא כשהוא מתעצבן...אז זה בכלל לא שייך!!!! הבעיה היא שהוא זה שרוצה רמה דתית גבוהה וגם אני..אבל הוא לא במקום הזה אני חושבת..הוא ביקש ממני כיסויי ראש מלא ובגדים הרבה יותר צנועים זה בא ממנו הוא רוצה שירים יהודיים בבית וסיפורי חסידים שאני יספר לתינוק אבל פיו וליבו אינם שווים!! זה התסכול!

בנושא עם הרבה פרטים ונושא מורכב מפחיד ליגוע אבל אנסה קצת..

בכל התיאור שלך יש פירוט מאוד גדול על תוצאות .. לא קם .. לא מצליח וכו'

ומה עם הרצון שלו? ניסית לבדוק ,שם האדם.

ולאן הפנים שלו? קדימה או אחורה?

אם קדימה.. או לפחות היה ככה(הגיוני שנחסם קצת עם נוגדנים של שחרור לעומת העצבים עליו)

אז זה מצוין הרב ארוש אומר שאם גבר רוצה האשה צריכה לשמוח , יש כאלה שלא רוצים.

אם בקיצור יש לו רצון נסי את להשקיע כדי שיזכור בכלל מה זה הקשר היפה שלכם..  והנשמה תשלוט בבית

ולאט לאט כווני אותו לשם ע"י שתראי לו איך נעימות הקשר שלכם כ"כ צריכה אותו שם.. ואת תפקידו כגבר.

בעבודה כזו צריך הרבה ענווה  וארך רוח.. ענווה להבין שקשר אמיתי מכיל את שניכם

ושהאושר נמצא בקשר הגרעיני שלכם מי שאתם באמת, פחות בתוצאה הסופית .

אלא באחד שלכם שכולל את שניכם ואומר שלפעמים צריך לעבור עם השני תהליך וזה גם עבודת ה' , לא רק לקום לתפילה בזמן אלא להיות מחובר לתפילה.. אולי זה הזמן שלכם לעבור תהליך משותף של התקרבות בעלך למהות התפילה.. (לא כל מי שהולך מחובר) ואת עזר לו.. לחייך , להאיר ולהעיר ולהבין שגם בתהליך יש עבודת ה' וזה גם סוג של מטרה .. צמחנו. וביחד.

וארך רוח כי זה לוקח זמן. ולפעמים מתים ללחוץ על הגז.. אבל זה לא הדרך . אלא ללכת איתו יד ביד (יש ספר אהבה של הרב גינזבורג שער הרחמים)

נטיית גבר ליפול למובן מאליו אחור באחור , וכמובן אם האשה צועקת עליו.. אז יש מצב שלא מעניין אותו כבר ליל טבילה , כי הוא רוצה לפגוש רוך של אשה ומתוך זה גוף.. הוא רוצה אהבה.

זה שבעלך לא ידע שאת בדיכאון.. אחדש לך שגברים לא רואים מה שאנחנו בטוחות שצריך לראות.. ראייה מתחת לפני השטח מה קורה בליבו של השני - אמפטיה זה חזק אצל נשים, גברים צריכים לימוד לזה.. אישה חוה- חויה

חושפת בהם את זה אבל בשביל זה צריך לחשוף.

תראי קשר בין בחורי ישיבה לבין עצמם וקשר של בנות. איפה יותר חיים את הלב של השני.

ולגבי הלילה , יש אנשים שהם אנשי לילה , וזה לא דבר רע זה עמוק.. לילה זמן מסוגל  רק אפשר לנתב על מה לנצל את הלילה.

הרב יהושוע שפירא אומר שלא משנה כמה הוא עייף, שמגיע הלילה הוא מתעורר, לא יכול ללכת לישון מוקדם.

תציעי לו שיהיה ער בלילה וילך ותיקין ואז ילך לישון, אבל שוב צריך להציע בענוה ומאיך שכתבתי.

אני גם בן אדם של לילה.. לילה זה זמן עמוק.. בעלי נשאר איתי הרבה, ואנו מנצלים לזמן איכות ושיחות טובות. ואם זה מגיע לבוקר הוא הולך ותיקין.. ואז משלים שינה.. והולך לעבודה . ואנחנו רק נהנים מזה

בקיצור תנסי להסתכל על בעלך שניה בלי רשימת תוצאות.. נסי להכיר אותו, את תכונותיו והעיקר את רצונו. נסי לראות את הטוב שלו שוב מעיניו.. הוא זקוק לך.

אשמח לעזור אם תרצי

תוסיפי למה שכתבתי.. 

בשביל השלמת העניין..

שתנסי בנוסף להכל לראות מה הוא כן נותן.. דברים שאת צריכה ובהם הוא מבטא חיבור לה' , אלייך ואליו..

כגון: רצון, יציאה לפרנס, שלום מחוייך אם יש, וכו' ושדרכם את מקבלת את רצונו לקשר עם ה', איתך ועם האני הפנימי שלו.

כי זה מעל הפופיק שלי לגמרי.

וחוזרת אחרי יוקטינה כל מה שרשמה בהתחלה, בעיקר.

תלכי את לייעוץ. תעשי את מעשה.

גברים מצפים שאנחינו נקבל אותם כמו שהם, שנחשוב שהם מושלמים, גיבורים, חכמים, ברגע שהם מרגישים שאנחנו מרוצות מהם, אז הם פתוחים לשינוי. לפני זה לא. ואם הם מרגישים מותקפים, הם התבצרו בעמדתם עוד יותר. בדוק.

קודם כל שחררי. לא רוצה בית כנסת, לא צריך. הכל מאת השם, גם זה.

תלכי לייעוץ דחוף. לא לוותר כל כך מהר. ולא לחכות עוד קצת, את גם ככה על הסף. התחתנת איתו מסיבות טובות, אני בטוחה, ואחת מהם כי הקב"ה רצה בכך, האמיני בטוב.

אני בטוחה שעם הייעוץ ועם התמיכה מצדך, למרות הכל, הוא יחזור להיות חבר שלך. חבר שאוהב, חבר שנותן בבית, חבר שמגדל את הבן שלו.

כרגע הוא בטח מרגיש מותקף, לא אהוב, לא בטוח, לא רצוי, ולכן הוא בבית.

ואני רוצה להגיד לך, אני יודעת שזה לא פשוט. אני כואבת את כאבך. להרגיש מוות בלב זה דבר נורא (אני גם יודעת, נישואין קודמים) ורוצה להגיד לך, תלחמי. אם הוא איש טוב, תלחמי. במערכת אחרת זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אין דבר כזה. נישואין זה הקושי הכי גדול של חיינו.

אני לא יודעת אם עזרתי, רק מתחננת לנפשך ולביתך ולתינוק, לכי לייעוץ. אני לא מאמינה שמשהו פה יכול להחליף יעעוץ מקצועי אמיתי.

יש לו ייצר בעבודת השם? נו לכולנו לא?

אני כל היום בבית ונמצאת במחשב כל הזמן במקום ללמוד. זה לא ייצר?

יש כאלה שהייצר שלהם במשהו אחד יש במשהו אחר. תאמיני לי כל אחד הייצר גובה ממנו משהו. גם אני ובעלי רוצים בית חרדי, אז אומר שאנחנו חיים במושלמות? לא. נקודה. וזה קשה, אבל זה העולם. אני בטוחה שגם צלך יש בעיות עם הייצר, כמו לכולם. נסי לחשוב במה הייצר שלך מפיל אותך כל פעם, ותביני שמול זה, ואולי אפילו יותר, בעלך מתמודד יום יום.

הוא מצווה גם, אז הייצר גדול יותר.

תגידי לעצמך בלב כל פעם שהוא קם ושם תפילין, יש כאלה שלא שמים בכלל, מעטף בציצית, יש כאלה שאין להם ציצית כלל, והקידוש ב4? תעשי לבד לפני, את יכולה ולא חייבת לחכות לו.

מאמי שוב. אין לי כוונה לתקוף. אני פשוט רוצה להראות לך איך להגיע לעמק השווה איתו, ומשם לעלות. הוא לא יעלה איתך כל עוד הוא מרגיש שאת מעליו ומבקרת אותו - למרות שכל הצדק איתך - לגמרי - ממש צודקת, אבל חכמת נשים בנתה ביתה. אנחנו צריכות להיות חכמות בבניין הבית.

ושוב, ייעוץ ייעוץ ייעוץ.

אני לא משפילה אותו ולא צועקת עליו ולא גורמת לו להבין שאני יותר טובה ממנו! אני אומרת את כל המגרעות שלי וכל פעם אומרת לו שאני מוכנה לעבוד קשה כדי לשנות את הדברים שהוא לא מרוצה מהם!!! אויודעת גם שזה מפריע לו אבל איך אני יכולה?? אני יודעת מה היצר שלי! אני מבולגנת ברמות ומייצרת כל הזמן בלגן אבל אני ממש כל היום עם התינוק שלי לא מוצאת זמן לאכול לנוח איך אני יכולה לתקתק גם את הבית??!

אני כ"כ מבינה אותך. יש לך הסתכלות רחבה על עצמך ועל החיים.

לא לכך התכוונתי. אני רק אומרת שכך הוא רואה את זה. גם אם תגידי לו המון כמה את טועה, הוא ישמע רק כמה הוא טועה. ככה  זה.

ומאמי, תפסיקי לחשוב מה את אמורה לעשות בבית לפי מחשבתך ותעשי רק מה שאת יכולה לעשות או שתגיעי להתמוטטות.

את אחרי מצב נפשי לא פשוט, והגוף מגיב בהתאם. להוריד הילוך מהר.

כוונתי בכל מה שכתבתי היא, שקודם כל תטפלי בעצמך, דחוף, וזה גם דרך ייעוץ טוב, דרכו תוכלי לטפל גם בזוגיות כמובן, ואחד תלוי בשני.

לא באתי לתקוף חס ושלום. אני דווקא כ"כ מבינה אותך, ואני מדברת מתוך הכאב ההבנה, לא ממקום שופט, מה חשבת לי אין מה לעבוד בנישואין?

ועוד איך. וגם אני לומדת לשחרר, כמה שיותר, זה קשה כי יש לי רצון לשנות (כל אישה היא ככה) אבל השינוי יגיע אם אני יהיה מספיק חכמה לשתוק (ולדעת לדבר בדרך הנכונה) ולחבק ולתמוך. אך ורק כך.

לא יודעת כמה כוחות נפשיים יש בך כרגע. כמה את מוכנה ומה את יכולה לעשות. בגלל זה אני אומרת שהייעוץ הוא חשוב במקרה הזה פי אלף מאחרים שקראתי פה. ולו רק בגלל הדיכאון שהיה לך.

מאמי. אני מחבקת אותך, אם תרשי לי, את עוברת דברים קשים ומרים.

את יכולה להפוך את זה לפיסגה של חייך. או לתת לזה להתפוגג, באמת, שזה תלוי בך יקירתי.

חשבת לקחת מטפלת לילד לכמה שעות ביום על מנת שתוכלי קצת לנוח וקצת לטפל בעצמך?

כשתהיי קצת יותר פנויה תוכלי לחשוב בצורה יותר רגועה ולהחליט לאין מועדות פנייך.

הבעיה היא לא מטפלת הבעיה היא חמורה יותר אצל שנינו! בפנים!

נכון, אולי מטפלת לא תוכל לעזור לקשר הזוגי שלכם( מי יודע..)

אבל בהחלט תוכל לתת לך אוויר לנשום, ישוב הדעת, זמן לסדר את הבית ולאכול ארוחות נורמליות ואז להתחיל לחשוב בנחת מה את עושה בחייך וכן לנהל שיחה רגועה ונורמלית (אולי?!) עם בעלך וגם אם לאר תדברי איתו יהיה לך רווח נקי ןלעצמך.

בהצלחה ממש!!!

ויעוץ זוגי בהחלט ניתן להתחיל לבד.

בס"ד

לעניות דעתי.

את חייבת לפעול באופן המיידי ביותר כדי לשנות את המצב! אסור שהמצב יישאר כמו שהוא כי הוא רק ממרר לך את החיים עוד יותר וזה פוגע בך.

אני חושב שאת הזוגיות ניתן להציל  באופן חיצוני ולא מתוך הבית. כמו שאומרים "אם מוחמד לא מגיע להר ההר יגיע למוחמד".

הכוונה באופן חיצוני הוא לדבר עם גורם חיצוני כדוגמת: חבר טוב מאוד שלו, אמא שלו וכו'...

אני הייתי ממליץ ללכת לדבר דווקא עם אמא שלו כדי שהיא תעזור לך וכך גם כל משפחתו, שפשוט יעמידו אותו במקום!

את חייבת לפתוח בפניה את הלב לומר לה "בנך עושה כך וכך וזאת הסיבה שאין לנו זוגיות טובה" ותראי איך היא תגיב... כמובן שהיא תצודד עם בנה אך את חייבת להגיד לה שאת רוצה חיים טובים וארוכים עם בנה אך במציאות שאתם נמצאים בה אין מצב שתחיו בצורה כזאת ולכן את חייבת את העזרה שלה ושל המשפחה כדי לשנות זאת.

כמובן שעליך להתפלל לפני בורא עולם שיעזור לך ואני בטוח שהוא ישמע לביתו היקרה!

זאת הדעה שלי אך יכול להיות שישנם דרכים אחרות עליך לברר אותם כמה שיותר מהר ואסור לך למרוח את המצב שאת נמצאת בו עכשיו. את חייבת לפעול ומהר! בהצלחה ושה' יהיה בעזרך! = להרגעה.

אני רוצה להוסיף על מה שכתבתי שכמובן שכל הפעולה הזא תיהיה דיסקרטית כדי שהבעל לא יידע שהאישה היא זו שהובילה לזה כדי לא ליצור ריבים מיותרים אחרים. כל זאת בתנאי שהמשפחה שלו באמת תשמור על כך אך אם לא כל העצה שלי נופלת.

לא מערבים משפחה בזוגיות זה עלול להרוס הכל אם את רוצה להציל את החיי נישואין שלך אל תערבי אותם. אפילו אם הם מקסימים וכיף לדבר איתם. את יודעת איך זה הולך ברגע שתגידי משהו רע על הבן שלה היא ישר תתקוף אמא זו אמא ועוד אומרים שאמהות יותר קשורות לבנים. כנ"ל לגבי משפחתך אל תערבי. תחשבי רגע אםהמצב ישתפר בע"ה והוא יחזור להיות בעל מדהים והוא יבוא להורים שלך אחרי שיש להם עליו סטיגמות ישנות שקשה לצאת מהם איך תהיה ההרגשה שלו? יש לכם בעיה תנסו להתמודד לבד , לא לערב משפחה. תלכו לייעוץ ודרך אגב את יכולה ללכת לבד ,תעשי ארוחת מפנקת ותנצלש'י אותה או טיול או אולי תארגני לכם איזה צימר או משהו לגבי הילד את יכולה להביא מטפלת את יודעת גם כמה שאת אוהבת אותו להיות צמוד לאמא 24 שעות סביב השעון זה מעיק. בזמן הזה את יכולה לעשות משהו שאת אוהבת ללכת לבריכה או ריקודים או לסדר את הבית לבשל וכו'. לגבי התפילות אני מאמינה שאם לא תעירי לו הוא בסוף יראה שירדת ממנו והוא יתחיל לקום לבד הרי אמרת שהוא רוצה בית תורני אז יש לו משהו בפנים שכן רוצה את זה. לגבי האינטרנט תחזירי לו את זה ותסבירי לו שאת מחזירה את זה כי את סומכת עליו לא בביקורתיות פשוט תגידי לו שהוא בא הביתה שאת רוצה שלא ילךישר למחשב תגדירי לו זמן אולי שעה ואת השעה הזאת תנצלשי לטובת הקשר שלו עם הילד תביאי את הילד לסלון ופשוט תעשו משהו בנוכחותו שירה שאופס יש לי גם ילד איזה כיף לי...

הדברים מזכירים לי מעט את עצמי..

ראשית, יש תקווה!

שנית, אמנם אנחנו כאן לא "פורום מקצועי" לטפל בבעיות שעולות כפי שתארת, אנסה להביע את דעתי.

אני מבין אותך, ואת בפירוש לא מתארת מצב פשוט. כל הכבוד לך על ההתמודדות עד כאן, ויתן לך ה' כוחות להמשיך להתמודד בהמשך.

היות ואני מבין מדברייך, שלא באמת את חושבת על גירושין כפתרון, אני מרשה לעצמי להציע - כי לעת עתה תתרכזי בפעולות שאת צריכה לעשות כדי לשפר את המצב, ותתעלמי מפעולות שהוא צריך לבצע, והיות ש: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כאשר הוא ירגיש כי את פועלת לשיפור הקשר ממילא יתעורר בו הרצון לבצע את חלקו. כך גם בייעוץ, אם את מרגישה שייעוץ יעזור לך, לכי לייעוץ גם אם הוא לא בא איתך.

בשביל מי הוא משקיע את עצמו בעבודה? כמה הוא יקח איתו אחרי 120? אני יכול להעריך כי הוא משקיע הכל בשביל משפחתו- אשתו וילדיו, "אביגיל25" הילד ובעז"ה עוד כמה בהמשך.. 

ושוב, אי אפשר להתעלם מהכאב הגדול שאת חשה כעת, העם איתך.

ה' ימלא חסרונך, ויתן לך הכוחות המתאימים. וכמובן תרגישי בנח לפרוק כאן גם אם את לא ממש מבקשת עצות ( ותתדעי להתעלם גם מעצות [או חלק מהן] המחלישות).

ניסית לפנות לרב שלו שיש לו השפעה עליו?

בציבור שלנו יש המון אנשי מקצוע שיכולים לעזור,

אשמח לכוון אותך..

בהצלחה רבה ותתפללי ..

באמת נשמע מאד לא נעים.

אפשר אולי לנסות לעזור, וה' יעזור:

א. נראה מדברייך שחלק מהדברים נובעים מבעיות שלו, חלק פשוט ממבנה אופי שלו, חלק מדברים שאינו מודע להם, וחלק - מדברים שאת לא מודעת להם ביחס אליו או לגבר בכלל, וביחס לציפיותייך ממנו.

ב. קודם כל, הייתי מציע להתחיל ממה שמפריע לך בדברים שאין טעם שיפריעו לך:

לגבי התפילה שלו בבוקר, בית כנסת בשבת וכד'.. הצער שלך מובן. אבל זה לא תפקיד שלך. תחליטי שזה לא עניינך לגמרי. ומה איכפת לך "מה יאמרו" במשפחה. יכול להיות אדם שבאמת רוצה בטוב וירא שמיים, ויש לו "חולשה" בנושא הזה. כל כעס והבעת תסכול כליו בעניינים האלו לא תורמים לכך כלום.  אדם שלא קם בזמן - יעשה את זה רק מתוך שמחה. זה יוכל לבוא רק אם תחליטי שזה לגמרי לא עניינך. אז עם הזמן, ואם המצב ישתפר, יתכן שגם זה ישתפר. תעזבי את זה לגמרי - זה בינו לבין הקב"ה.

ג. אולי תחליטי שאת לוקחת אותו עם האופי שלו, כמו שהוא, במה שנוגע לעצמו (שעות שינה, עבודה). היעד צריך להיות קודם כל שיפור הקשר ביניכם. זה לא יבוא אם את מלאת ביקורת לגביו. אפילו ביקורת מובנת. את צריכה לענ"ד להתנתק מ"הדמות שבדמיון" של הבעל שקם לתפילה, אומר דברי תורה וכו'.  אבל באמת. להגיד לעצמך - אני לא צריכה "להוכיח" לאף אחד שיש לי בעל כזה וכזה. המגמה שלי כעת היא לנסות למצוא את הטוב שבו, בתקוה שזה יביא גם לפתיחות שלו כלפי, ונוכל לשפר את היחס וההתחשבות בינינו, ולדבר גלוי ללא חשש.

מתוך זה, אולי יצמחו גם עוד דברים.

ד.את אומרת: "הוא לא שם לב שאני בדיכאון".. "הוא לא הפנים שהוא אבא".. "הוא לא מסוגל להיות איתו יותר מרבע שעה".. "הוא לא חושב שיש בעיה"..

אני חושב שאת באמת צודקת...  הבעיה שאת לא מודעת לכך, לענ"ד, שזה אצל לא מעט גברים, וכלל לא מרוע או מרצון רע.  הוא באמת לא הבחין במצב הרוח שלך - יתכן שהוא "סלחן", לא מקפיד על זה ולא מתעסק עם זה. אומר, טוב, יש לה מצב רוח - יעבור.. הוא לא מבין מה המשמעות של זה. באמת לא מבין.   הוא באמת לא הפנים שהוא אבא ומה זה; נכון. אשה יולדת, היא כמעט לא יכולה שלא להפנים. הוא עוד לא עשה את ה"סווטיץ' "..  "הוא לא מסוגל להיות איתו" - נכון. אולי הוא קצת "היפר", בעבודה מענין; עם התינוק משתגע...

כל אלו דברים שתוצאותיהם רעות, אבל אינם באים מרוע.

לאור מה שכתבת עליו, גם בהודעה שבהמשך, נראה לענ"ד שיש לכם סיכוי; אבל אני חושב שזה צריך להתחיל ממך.

למה? קודם כל, כי באמת חלק מהדברים באים מכך שאת מצפה ל"דמות אחרת" וזה לא נכון. אם הוא יהיה בעל טוב ונפלא, משוחח איתך, ועם שאיפות טובות לבית של תורה, אז לא עניינך אם יקום לתפילה או לא - זה יהיה מצוין..

אבל כדי להגיע לדבר כזה (בעזרת ה'..) - צריך להגיע לדיבור ביניכם. וכדי להגיע לדיבור ביניכם, הוא צריך לחוש שאת מעריכה את הטוב שבו. בלי זה - לא תהיה לו מוטיבציה לתקן.  ובהיות שאת זו שחשה, בצדק, בבעיה - כדאי שאת "תתחילי" בנסיון התיקון:

ה. כנ"ל - תסתכלי, בינך לבינך, מה הטוב שבו: עדין, לא מרים קול, מפרנס, רוצה בית תורני, לא רוצה לריב עם אשתו וכו'. ממש תתבונני בזה. תתעלמי מכל השאר. תעריכי אותו על זה.

ו. אחר כך - תכיני לו משהו טעים, תנוחי לפני כן, ותאמרי לו בצורה הכי רגועה שהכנת לו ארוחת ערב/צהריים טובה (כשהתינוק ישן), ושאת רוצה לשוחח איתו על משהו חשוב.

תגידי לו שאת מאד מעריכה כל מיני דברים טובים אצלו. תגידי את זה מהלב. ותפרטי.

אח"כ תגידי לו שהיית מאד רוצה שיחזור היחס של האהבה ביניכם, כמו שהיה בהתחלה.

תאמרי לו שאת מבינה שיש דברים שאת צריכה לשפר ותשמחי אם בהזדמנות הוא יגיד לך מה הוא חושב שאת צריכה - אם הוא חושב, ואת תשתדלי.

ותאמרי לו - אני תפסתי עם הזמן, שיש דברים שאשה היתה רוצה מבעלה והיא חושבת שהוא אמור לדעת את זה לבד - אבל הוא לא יודע. מאיפה הוא ידע שזה חשוב לה..  אז אני רוצה להגיד לך כמה דברים כאלה: אף אחד לא בתור "תלונה" - הכל בתור בקשה אם אתה יכול ללכת לקראתי בחלק מהם. ושתגיד לי במה.

ואז תקחי את הדברים שהכי חשובים לך, והכי מציאותיים מבחינתו [אל תבקשי שלא יקום מאוחר, עי זה לא יקרה. הוא כך - בינתיים תכבדי את זה.  יכול להיות שעם הזמן יהיה לו כ"כ נעים לראות אותך בבוקר - שזה עצמו יהיה מוטיבציה לקום בזמן].

למשל, תקחי שני דברים דחופים: תגידי שמאד קשה לך להיות כל הזמן עם התינוק (יש גברים שבכלל לא יודעים את זה), ואם הוא מוכן זמן קבוע ביום להיות איתו. תגידי לו שזה גם טוב שכך הוא יתרגל לקשר עם הבן שלכם. והילד יתרגל אליו. ותשוחחו על זה: אולי הוא יגיד שהוא יוצא מוקדם - אז תשאלי מה דעתו שזה יהיה בימים שהוא יוצא בצהריים.  תשאלי אותו גם אם יש לו רעיון בשבילך, איך תוכלי קצת לנוח חוץ מהזמן שהוא ישמור עליו, כי את חייבת את זה את ממש עייפה.  תסבירי לו שזה קצת דומה למה שהעבודה שלו מעייפת אותו והוא צריך לנוח - גם זה מעייף. את חייבת קצת זמן למנוחה, ולעצמך.

ואז אולי הוא יציע לשלם ל"בייביסיטר".. תגידי תודה מעומק הלב - ותלכי על ההצעה הזאת. כל יום שעתיים בייביסיטר - כל העולם נראה אחרת... תקראי, תנוחי, וכו'.

אח"כ תגידי לו עוד משהו, שהיית רוצה לספר לו מה עברת עם הלידה. תגידי ששמת לב איך הוא בא הרבה לבקר, אבל לא הספקת (לא "אתה לא התעניינת".. אני מניח שבכלל לא ידע במה הוא אמור להתענין..) לספר לו. אם הוא מוכן לשמוע - זה חשוב לך לשתף אותו.. תסבירי לו שבשביל אשה לשתף - זה חיוני.. אם הוא מוכן להקשיב, אבל באמת..

ז. אם הניסיון הזה יצליח - תודי לו מעומק הלב. תגידי כמה שימח אותך לדבר איתו. 

ח. בשלב הבא, שיחה הבאה, תשאלי אם יש משהו שהוא היה רוצה שתשפרי כדי להנעים את ה"ביחד" שלכם.

ט. עם הזמן - תדברו גם על אפשרות של שינוי שעות העבודה כדי שיחזור מוקדם יותר. תסבירי לו שאת מאד צריכה את זה. ושזה חשוב כדי שייבנה יחס טוב ביניכם. וכך גם הילד בעתיד יוכל לראות יחס כזה, וזה יעזור גם לו לבנות בעז"ה בית טוב..

י. וכן הלאה....  הכלל: לנסות לראות קודם, מהלב, את הטוב שבו, ללא טענות כלל. אח"כ לדבר, כנ"ל, מתוך אמון שיש לכך סיכוי. ללהתחיל מדברים קטנים. לדאוג שתהיה לך מנוחה. ובהדרגה, מתוך בניית אמון, להתרגל לשוחח על דברים שרוצים לשפר. ללא "תביעות" וטרוניות. עם נכונות הדדית. ולא להיות ה"משגיח" שלו במובן הדתי. ולהאמין בכנות שאיפותיו.  בעל שמרגיש את הערכת אשתו ואהבתה - יותר סיכוי שירצה על בסיס זה, לעשות גם בעצמו בכיוון.

אביגיל יקרה, את מעלה עניין רציני וכבד. הפתרון לא האיתנו כאן!! את חייבת למצוא אדם מקצועי, שתרגישי נוח כדי שיעזור לך! אל תשארי במצב הזה. את צעירה וכל החיים לפנייך. רק אדם חיצוני, מקצועי יוכל לכוון אותך בצורה שתוביל לפתרון הנכון. העזרי באנשים שיתנו לך עיצות שמקדמות אותך ואת בעלך, עיצות שמכוונות לטוב.

אז בקצרה:

גדלתי בבית עם הורים כאלו. במילה אחת: זוועה. אמא אומללה ולא שמחה, חסרת בטחון ושקועה בעצמה ובכאבה האישי ובכל מה שהוא עשה ועושה לה. כן, הם עדיין ביחד. מי שיראה אותנו מבחוץ יחשוב שאנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין, הרי אחרי הכל החיצוניות הכי חשובה, לא (מזכיר לי ששנתיים אחרי הנישואין כשאמא שלי בכתה להורים שלה ואמרה שהיא רוצה להתגרש הם אמרו לה שלא תעיז לעשות להם כאלו בושות)

רציתי להאיר בפנייך את הצד של הילדים. חשבי על איך יראו חיי הילדים בבית כזה. מנסיון אישי- לא פאן בכלל. גדלנו במסגרת שלא באמת מקנה לילדים דוגמא טובה לתבנית נישואין טובה ואמיתית וכולנו ביקרנו את יועץ הנישואין בתכיפות אחרי נישואינו כדי לקבל מושג אמיתי על החיים הזוגיים. 

בניגוד לכל זה אני ממש לא ממליצה לחתוך את הקשר באופן מיידי.  מה שכן, בניגוד לנאמר מעלי, בשום אופן אל תפני לחמותך או משפחה שלו או חברים וכו' וכו'! זה רק יהרוס עוד יותר ויפגע באמון וכו'. אני אישת גם יכולה לספר שבתור ילדה זה היה לא נעים שכל המשפחה יודעת על האבא המטורלל שלי שמאמלל את אמא שלי. 

בכל אופן, רשימת עשה שבעיני היא צריכה להיות מיידית:

בואי נתחיל במישור האישי:

*מסגרת לילד שתאפשר לך ולילד אוורור אחד מהשני. זה ממש נחוץ!!

*טיפול פסיכולוגי בשבילך, ואני ממש לא רומזת שיש לך בעיה. נשמע שאת בודדה עד כאב וזקוקה לשיחות קבועות עם מישהו. הקופה מסבסדת. מה גם שנשמע שעברת חוויה נוראית בלידה. 

*תתחילי ללכת לייעוץ נישואין לבד. 

אם אחרי כל זה אין שיפור, תציבי לו אולטימטום. או שאתה מתחיל טיפול בעצמך ומצטרף לטיפול זוגי או שתגיד ביי ביי. 

ואגב, גם אני נשואה לבעל עסק ושלא באשמתו נקלענו גם אנחנו לסיטואציות דומות אבל בעלי עבד על עצמו ושינה המון ואני מצדיעה לו! ולכן, רציתי לומר לך שכל, אבל כל מה שכתבתי בא מנסיון אישי (כולל המטפלת והפסיכולוגית וגם הייעוץ נישואין). 

המון בהצלחה, ואם את צריכה אוזן קשבת, אני כאן. 

שלום אביגיל.

יש כמה דברים שתוכלי לעשות, אמנם כנראה שהם לא יפתרו את הבעיה אבל אולי הם יתנו לך מרחב נשימה.

-קחי מטפלת לכמה שעות ביום!

-הבעל לא מתפלל? לא קם לתפילה? שלום בית הרבה יותר חשוב מתפילה! אל תתרגשי מזה!

-הוא גם לא אומר דברי תורה? בודאי ששלום בית גם יותר חשוב מדבר תורה בסעודת שבת!

-אמרת שבעלך מדבר על כך שהוא רוצה בית של תורה ומרגיז אותך שפיו וליבו אינם שוים.

אולי פיו וליבו שוים אבל משום מה קשה לו להביע את זה כרגע במעשים? זה קורה! וזה נהדר שיש לו שאיפות, גם אם עכשיו הוא לא מסוגל להוציא אותן לפועל!

אחרי כל זה, המציאות שתארת מחייבת התיעצות אם יועץ נישואים מומחה!

ולשאלתך-אולי צריך להתגרש וזהו- יש מצבים שבהם הזוג נשוי באופן רשמי אך בעצם כבר התגרש גרושים אמוציונליים.

במצבים מסויימים גירושים הם הפיתרון, אך אך ורק אחרי שהתיעצת עם מומחה אמיתי בשיחה פנים אל פנים ומיצית את כל האפשרויות, וגם אז בע"ה אפשר לבנות אח"כ חיים מאושרים וטובים!

ובהחלט יכול להיות שלאחר טיפול יסודי תצליחי לבנות חיים מאושרים גם עם בעלך ולא תצטרכו להגיע לגירושים.

דבר אחד ברור-ככה אי אפשר להמשיך!

אנא! עשי חסד לעצמך ולמשפחתך ולכי לטיפול זוגי אצל יועץ מומחה! (כן, לבד!)

אני יכול להמליץ לך על הרב משה ברלינר ואברהם כ"ץ.

הרבה הצלחה!

ובע"ה עוד תגיעי אל האושר והאהבה!

נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי..אני לא חושבת ככה!..הפסקתי להעיר לבעלי..בשבת בבוקר אני לא מציקה לו הוא ממשיך לישון ..מישהו כתב מקודם שהוא לא ירגיש נעים שאני ערה ומחכה כל הבוקר אבל זה לא מזיז לו!! הוא ממשיך לישון עד הצהריים ואני בנתיים שומרת על התינוק או מטיילת איתו בחוץ. ואני לא חושבת שאני צריכה לעשות קידוש ולאכול לבד גם ככה אנחנו בנתק אז להוסיף???...עוד דבר- המלצתם כעל אברהם כ"ץ היינו אצלו לפני החתונה הספיק לבעלי 3 פגישות בשביל להבין שזה לא עוזר ושאנחנו נסתדר גם בלי ייעוץ אני מצידי רציתי כל הזמן..מה רע בהדרכה וליווי?..הצעתם לי להכין ארוחה ולדבר איתו- אי אפשר לדבר איתו! אני מתחילה והוא משנה נושא הוא מדחיק אין לי עם מי לדבר ובאמת שאני מוכנה לעשות הכללל כדי שזה יצליח אבל כבר שנה וחצי אני מנסה! שנה וחצי ואין תקשורת נכונה..וזה באמת כמו שאנחנו כבר גרושים, רק שותפים לדירה לא יותר..היום אני נוסעת להורים ובעלי יצטרף ביום שישי הוא יצא בבוקר ואמרתי לו אתה לא אומר שלום לבן שלך?.." הוא לא מבין בכלל מה זה שלום"...עניתי לו שזה לא משנה בכלל! בשבילך תגיד לו שלום 3 ימים הוא לא הולך לראות אותו לא חיבוק ולא נשיקה..והתינוק שלי הוא מקסים ומתוק כל כך אני לא מבינה למה הוא לא מראה לו אהבה..אני נותנת לתינוק שלי חום ואהבה בשביל שניים וזה עצוב שזה ככה.. כמו שאמרתי בעלי הוא אדם מקסים ועדין ומתחשב..כל פעם שאני םוגשת אנשים שמכירים אותו-רק דברים טובים אני שומעת עליו!!!! ובלב אני שואלת את עצמי למה זה לא נראה בבית?..הוא עד כדי כך סובל איתי שהוא לא מחייך בבית? אומרים לי איזה מצחיק הוא וכל היום הוא מחייך ומבסוט אז למה בבית הוא לא ככה?...אין שלום מחוייך זה שלום קריר ...לפעמים אני מרגישה שיש לו לב של אבן!!!  למה הוא לא מראה רגשות לא מדבר על התחושות שלו?? הכל אצלו כל כך מחושב ומה שיש לו בראש זה רק עסקים!!!!! לא רוצה לדבר על עסקים וכשאני מתחילה לדבר על משהו אחר ואני עושה את זה בצורה עדינה לא באה אליו בהאשמות ובלי שום תלונות הוא לא רוצה לדבר! משתתק...הוא קשוח אני יודעת..גם אבא שלו כל הזמן אומר את זה עליו...אבל בכל הקשיחות הזאת אני יודעת שגם לו יש רגשות וגם הוא חושב ומרגיש אני יודעת פשוט קשה לו להביע את עצמו הוא חסום ריגשית חשבתי שאחרי החתונה אני יצליח לפתוח אותו טיפה אבל קרה ההפך!! אני נחסמתי...ואים מצב לדבר עם השוויגער..ממש ממש לא...! אני יכולה לדבר עם אבא שלו יכול להיות שהוא יאפס אותו קצת אבל אני לעולם לא יעשה את זה אם לבעלי יש בעיה עם זה ואני יודעת שזה יפריע לו...לפעמים בא לי פשוט ללכת לרבי ולספר הכל!!!!!1...אבל זה לא מציאותי אני יודעת...

דוקא מאד מציאותי ואולי גם הדבר הנכון לעשות. או דמות אחרת בעלת השפעה עליו. הייתי חושב, אולי גם לתת לו לקרא מה שאת כותבת כאן, אולי סתם להשאיר את המחשב פתוח על הדף הזה בטעות..

ושוב,

"נשמע מהתגובות שלכם שזה אשמתי.."  אף אחד לא חושב שזו אשמתך!! ולמרות שזה לא אשמתך יש לך היכולת לשפר את מצבך.

בהצלחה!

כי באמת אף אחד לא מאשים אותך. כי את באמת לא אשמה!!!! 

כתבתי לך: אם אין שיתוף פעולה, לכי לבד, אם גם זה לא עוזר אז שיגיד שלום. את בטח יודעת שהחיים ככה הם לא סוכריה על מקל. ואגב, כשכתבתי לך ללכת לפסיכולוגית זה באמת כי את לא אשמה, אלא כי החיים במחיצת גבר כזה ובצורה כזאת פשוט "שורטים" וחבל. 

אל תזניחי. ברור שצריך כוחות לקום ולאסוף את עצמך, אבל את חייבת למענך ולמען הילד שלך לעשות את זה. תאמיני לי שבקצב הזה בסוף לא תמצאי בך את הכוח אפילו לקום ולעזוב את הבית. (מכירה את זה, כבר אמרתי?) 

אביגיל יקרה

ממש ממש כואב לי לקרוא מה שכתבת, ונשמע שמאוד עצוב לך. המצב הזה לא יכול להימשך

קראתי חלק מהתגובות, אמרו לך דברים נכונים וא-ל תחשבי שזו אשמתך. זה מעצבן אותי לקרוא אותך כותבת את צמד המילים האלה. יש לך בן זוג שלא מתפקד לא כבעל ולא כאבא, וגם אם לך עדיין אין את הכלים לפנות אל ליבו ומחשבותיו, זה לא אשמתך והמצב חייב להשתנות!

ברור שאני לא מקצועית והאידיאל היה שתלכו ליעוץ, כי זה יעזור בצורה מדהימה ויש לכם תקוה להיות זוג יונים (מניסיון), אבל כרגע הוא לא מוכן לחשוב על זה אפילו וחשוב שתדעי כמה דברים ותתני להם לגיטימיות:

לדעתי כרגע לא משנה מה יותר מפריע לך, מצב הדת, תפילות, יחסו אליך, לילד, לבית.. הכל מתסתכם בכך שהזוגיות שלכם כרגע במשבר (עבורך בכל אופן). 

נכון שמטפלת לכמה שעות תעזור, אבל בטח שלא יפתור את הבעיה ויתן מין אישור למצב להימשך ואפילו לקבל לגיטימציה.

אין שום שום שום הצדקה שאת "תתקתקי" בית ותדאגי לארוחות לבן אדם שמתנהג כמו שתיארת. נכון שהוא גבר, והוא אולי לא שם לב שהיית בדיכאון, ונכון שהוא לא מתכוון לרע, ונכון שאין לא מוטיבציה לקום מוקדם והוא עובד קשה וכו'. זה לא הופך את זה למוצדק. הוא צריך לעבור שינוי, את צריכה לעבור שינוי וזאת עובדה.

אני מאוד מסכימה עם העצות שנתנו לך פה לשנות את הגישה שלך אליו שתשמע בעיניו פחות "מאשימה", יחד עם זאת זה לא יספיק כדי לחולל את השינוי בצורה משמעותית לצערי.

אני לא רוצה חלילה לדחוף אותך החוצה ותאמיני לי שאני ממש מנסה להחזיק את הנישואים שלי עם הראש מעל המים וכמה זה קשה, אך אני עדיין לא מוכנה לוותר, אבל הוא חייב להבין נחרצות שאם לא תלכו לטיפול, הזוגיות הזאת לא תדע לצאת מהמשבר בו היא נמצאת ואת לא מוכנה ורוצה את זה בשבילכם ובטח שלא בשביל הילדים בעתיד. 

חשוב מאוד להבין את הרקע שלו, איך הוא גדל, מה הוא עבר בחיים, איך היה לפני החתונה. אני אפילו לא נכנסת לזה כי זה משהו שרק איש מקצוע יוכל לעשות.

אמרת שהייתם אצל מטפל ואחרי 3 פגישות הוא ירד מזה. לדעתי שווה גם להשקיע במציאת המטפל הנכון עבור שניכם.

אנחנו הלכנו בהתחלה למטפלת שממש לא התאימה לנו, ירדנו מזה ולא ויתרתי, המשכתי לחפש והגעתי להכי טובה שהייתי יכולה לדמיין לעצמי ב"ה.

רק ניסו לייעץ לך איך לנסות "להתחיל מהסוף"..  כלומר, לשנות הסתכלות בצורה כזו (למרות שיש סיבות טובות להסתכלות שלך ולצער שלך), שהוא ירגיש הערכה אמיתית, מקובל ולא "מואשם", ואז אולי יוכל בהדרגה "להיפתח" גם בבית, מתוך אמון במה שיקרה כתוצאה מזה.

זה תהליך של בניית אמון.

ברור שאת מנסה לעשות הכל - השאלה רק אם את עושה את זה באופן שמתאים ל"פציינט" הזה..

אולי באמת כדאי שתתייעצי מקרוב, צעד אחר צעד, ותראי אם זז משהו.

אני מתנצל אם ככה הבנת ממני.

התרשמתי שגם אף אחד מהאחרים לא האשים אותך.

להפך! נשמע שאת עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את המצב.

כל מה שכתבתי (ולדעתי גם האחרים) זה עצות קטנות איך אפשר להקל במקצת ואת הלחץ. ודאי וודאי שאין בהן כדי לפתור את הבעיה.

אמרת שהיית כבר אצל אברהם כ"ץ ובעלך לא הסכים להמשיך.

אז תמשיכי בעצמך! בלי בעלך! עדיף לבוא לבד מאשר לבוא ביחד כשאחד הצדדים לא משתף פעולה באופן מוצהר! (וזה מניסיון...).

אני בטוח שיהיה לו מה להגיד לך ועצות טובות ומקצועיות כיצד להתקדם! (או ליועץ מומחה אחר אם לא נוח לך איתו. אני אישית מחזיק ממנו מאוד! ושמעתי מהרבה רבנים שמאוד מחזיקים ממנו.)

אמרת שאולי תפני לרבי. אני מציע לך לחשוב על זה טוב. אם הרבי לא איש מקצוע והוא לא ירד לעומקו של עניין לא בטוח שהוא יוכל לעזור ואולי גם יוכל להזיק.

קודם כל אני רוצה לומר לך שהרבה גברים לא מתחברים לתינוקות עד שהם מתחילים לדבר.

ויש לי 11 אחים ועד שהם דיברו אבא שלי פשוט פחד מהם...

דבר שני אני לא יודעת איפה אתם גרים

אבל יש בכפר סבא זוג שמפעיל מכון שנקרא "שכינה ביניהם" לא בעל ואישה אבל עובדים יחד.

מ ד ה י מ י ם!!

אני יכולה להעיד שהם הצילו לי את הבית!!

והמצב ממש לא היה רחוק ממה שתיארת.

ודבר שלישי, תתחילי את הבוקר בתפילה!!זה עושה מצב רוח לכל היום!!

דבר אשון רציתי להגיד לך שאני מעריצה אותך על שאת איתו!  על האמונה שלך! על שאת מנסה לשנות ולקדם את הבית שלכם!

ודבר נוסף שלא ראיתי שאף אחד הזכיר זה (ואני מנסה להתנסח בעדינות) שאולי כדאי לשקול לתקופה הקרובה למנוע הריון עד שהדברים יתבארו.

ובהצלחה. את נשמעת אישה מדהימה. 

רציתי לומר לך תודה, תודה מכל הלב.

תודה שבזכותך ראיתי כמה אהבה יש בעם ישראל.

אהבה בלי לדעת מי את אפילו. סתם מישהי שמספרת סיפור כל-כך עצוב, ולכולנו זה ממש כואב. אנחנו איתך שם, כואבים את כאבך.

זה מדהים כמה חשוב לסתם אנשים שלא מכירים אותך לחזק ולתמוך, לתת עצות מתוך המון מחשבה הקשבה ואהבה!

אז באמת תודה ותדעי שבאמת כולנו (זה באמת בולט מכל מה שכולם כתבו!) מאוד אוהבים אותך וכואבים את כאבך בשיא עוצמתו!

את חשובה ויקרה לנו מאוד מאוד!

מקוה שתצליחי לקבל את האהבה שלנו ממרחקים, ושזה ייתן לך כח לקום ולהתעודד.

מחזיקים לך אצבעות, מאמינים בך עד הסוף ובטוחים שעוד נכונו לך ימים של הרבה הרבה אור!

בעזרתו יתברך

אני ממש בוכה ובוכה רק מלקרוא את הסבל. לא משנה מי אשם לא משנה אם יש לך חלק אם הוא מתגונן או שאת מקסימה ורעיה נאמנה והבעיה היא רק בו. בפועל יש כאן סבל לאישה יהודיה טהורה וצדיקה ואני בוכה. הלב והעיניים שלי בוכים יחד איתך.

אין לי די כוחות נפש כדי לעזור לך. אני יכולה לומר לך שאם אכן יש לכם "רבי" כפי שכתבת זה אומר שאתם חסידים ואולי אוכל למצוא לך איזה יועץ או יועצת מתאימים שיוכלו להושיע אותך. אולי אנחנו אפילו מאותה חסידות.

בכל אופן,  צריך לדעת שלא כל האדמו"רים מבינים בנושאים של זוגיות ופסיכולוגיה. חשוב מאוד לדעת למי הולכים כדי שלא להחמיר את המצב.

בכל אופן אני אומרת לך שגם אני עברתי תקופות לא קלות וב"ה השתפר.

אני מאחלת לך שבע"ה עוד יבואו ימים טובים ותראו אחד בשני רק טוב ותשמחו ותרוו נחת מכם ומכל יוצ"ח. 

אבל אני חושב שאפשר לתקן את המצב ובגדול

עצות מעשיות לעניות דעתי

1) להתעלם לגמרי מהכשלון הרוחני שלו להפגין הערכה בנקודות הטובות שלו (דואג, מפרנס, עובד קשה ועיקר העיקרים יש לו רצון טוב אע"פ שהוא לא מצליח לממש אותו) וכן לטפל בבית כמה שאפשר אע"פ שיש תינוק ולא צריכים להבריק חלונות וכו' אבל לפחות שהבית יראה כבית.

2) נראה שאתם לא מתקשרים, את חייבת בכל מחיר לבקש - לדרוש - להתחנן לזמן איכות שתוכלו לדבר. כל מניפולציה ריגשית כשרה ע"מ להגיע למטרה נעלה זו. 

את בתקופה מאוד רגישה, הורמונים שלך משתוללים ואולי את עדיין חווה דיכאון אחר הלידה. דברי אתו! תגידי לו שעצוב לך, שאת צריכה אותו. דברי אל הלב שלו וכן תרבי בתפילות עליך ועליו ובע"ה הכל יתקדם.

תודה על התמיכה  באמת...

אחרי השבת החלטתי לשקול לעזוב את הבית לתקופה...יכול להיות שזה רק יחמיר את המצב אני לא יודעת..אבל אני חייבת לנשום!!!!!!!!! אין לי אוויר!

טיפול בהחלט יכול לעזור אני יודעת אבל לא חושבת שזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי בעלי..כפי  שכבר ציינתי אין רגשות יותר..בטח לא רגשות  הערכה ואהבה..לצערי...

אין בי את הכוחות כרגע לענות לך. בכל מקרה רק רציתי לומר שמדבריך נשמע שיש עוד סיכוי.

רק רציתי להזהיר שאולי לעזוב את הבית לתקופה זה לא טוב, למקרה שחס וחלילה בסוף תתגרשי (פעם גלשתי בפורום ומשהי אמרה שהיא תעזוב וכמה גרושות הזהירו אותה- קשור לכל מיני דינים שאני לא מכירה)

יכול להיות שזה לא נכון מה שאמרתי אבל כדאי להתייעץ עם משהו חכם שמבין, רב או רבנית שיש להם ניסיון.

את מתוקה ובהצלחה!!!!!

שאת (בטוב) אומרת - לדעתי בצדק - שיש לה,

הוא בכך שהיא תשנה לגמרי את נקודת המבט (וזה לא קשור ל"אשמה"..).

אבל בשביל זה היא כנראה ממש חייבת לעבוד כמה זמן עם ייעוץ טוב צמוד. כי היא מאד "בתוך" ההסתכלות שכבר סיגלה לה (שוב - לא משנה מה ההצדקה..).

ה' יעזור. כמה חשוב למצות את הסיכוי..

ואגב - אם אינני טועה בהרבה; לענ"ד - אם היא תפנה ישירות לבעלה ותבקש לסוע לתקופת התאווררות מסוימת, הוא יסכים ברצון. לא צריך "לברוח" בשביל זה.

ואם אפשר "לנשום" בהסכמה" - למה לעשות זאת בלי הסכמה?..

היא לא מוכרחה לבקש רשות..

העניין הוא שהראשון שעוזב את הבית מפסיד בענייני גירושין (שבעז"ה יש סיכוי שימנעו במקרה הזה).

אם רוצים שיהיה עוד טיפה יותר סיכוי, ואם היא מוכרחה (מובן) "לנשום" ורק כך היא יכולה לעשות זאת - אז וודאי עדיף בהסכמה. פחות נושא לחיכוך.

ב. היא לא התכוונה "לעזוב" אלא ללכת לזמן מה ולחזור.

ג. זו באמת הנקודה השולית במה שכתבתי. העיקר - אם היא תנסה את ההתחלה.

ואני לא יודעת איך פונים לנושא כזה מורכב..

ואולי אני גם לא צריכה.

רק שהסיפור שלך הזכיר לי סיפור שקראתי ב"אנשים מספרים על עצמם".

[אני לא ממש זוכרת את הסיפור במדוייק, אבל את הפואנטה- זוכרת מאוד. יש לציין שהסיפור הוא אמיתי!]

הבעל התנהג בדיוק בצורה הזו.. האישה גידלה לבד 6 ילדים בערך... ובאיזה שלב נמאס לה והם התגרשו..

לאחר זמן מה - הבעל התחתן בשנית.

קצת הלם, מי תרצה כזה בעל, די כלומניק, לא קם בבוקר, לא מתפקד כאבא...

ובכ"ז.. התחתן!

באירועים המשפחתיים פה ושם יצא לה לפגוש את אשתו השניה, אישה מיוחדת ונעימה לבריות.

לאט לאט - היא שמה לב שחל בבעלה לשעבר שינוי עצום, הוא מצא עבודה (במקרה של הסיפור, הוא לא היה יציב בכלל בעבודתו, והחליף בערך כל חודשיים, עד שנעשה מובטל לאורך זמן) והתמיד בה מעל לשנה, נראה שמח ועזר לטפל בילדיו החדשים. את המזונות שילם בזמן, לפתע - הוא נהיה גבר! הגבר המושלם!

כל הזמן ניסתה להבין איך היה אפשר להפוך כזה לא יוצלח, לבעל משמח ואבא טוב.

היא החליטה לברר את העניין..

באחד מימי החופש, יצאה גיבורת הסיפור לפארק עם ילדיה, ופגשה שם את אשתו הנוכחית של בעלה על שפת האגם שבפארק.. הבעל והילדים שטו בנהר בסירת פדלים (או משהו כזה) ששכרו שם.

התחילה שיחת נימוסין כלשהיא, שלאט לאט גלשה למקומות יותר אינטימיים

כשלפתע שאלה הגרושה את האישה הנוכחית איך גרמה לבעלה לקום מהמיטה בבקרים ואיך התחתנה איתו למרות היותו לא יוצלח שכזה וכו'.

השניה הסתכלה עליה בתדהמה.. ואמרה לה שנכון שבהתחלה הוא לא קם בבקרים ונשאר בבית בדכאון כל היום..

אבל היא ריחמה עליו, והבינה שהוא אחרי משבר של גירושין ויש מזונות לשלם וקשה מאוד לרצות לקום ככה בבוקר

כל עזרה קטנה או מעשה קטן שעשה, הודתה לו מקרב לב, בהתחשב במצבו הנפשי הלא פשוט.

הודתה לו על ששם נייר טואלט במקום גליל שנגמר בשירותים, הודתה לו כשקם מוקדם מן הרגיל, גם אם מדובר ב12 בצהריים. (בקיצור - הודתה לו ושמחה על כל פעולה טיפשית אפשרית, כך זה היה נשמע לגרושתו..)

בין לבין - בתוך השיחה, האישה מריעה לילדים ולבעל כאשר הם מתקרבים אל הצד שבו עמדו עם הסירה.

ומיודעתינו הגרושה נשארת לה במחשבותיה..

ירדו הילדים והאבא מהסירה והאישה הנוכחית מביאה לכולם מגבות ומחמיאה לאב "איך נהגת כל כך יפה, איזה גבר חזק אתה..."

לגרושה זה נשמע כל כך טיפשי להחמיא לאבא על נהיגה בסירת פדאלים או מנוע...

אבל היא ישנה על זה טוב טוב בלילה..

והבינה שהיא יכולה להתחתן שוב, עם כל גבר קיים, כיון שהאמון והמחמאות של האישה - הן אלו שמשנות ומשפיעות על הגבר.

והכל שאלה של עין טובה.

חשוב לי להבהיר - שאין פה אשמה בך, על מה שעשית או לא עשית ולא אשמה שאת יצרת את המצב הקיים! כי זה לא נכון...

יש פה אמירה אחרת  שיש לך את הכוחות לשנות את המציאות הזו!!

כמובן, אין לי מושג בכל המורכבות הגדולה, ומן הסתם יש כאן גם עצות אחרות שאומרות לך לנוח קודם, לפני שאת מכניסה את עצמך לפרוייקט כזה.

אני גם מאמינה שאת עצמך מלאה בכעסים ובפגיעות שצברת, ולכן כדאי איכשהוא לנקז אותם

כי בטח קשה מאוד להסתכל אך ורק על הדברים הטובים כשעמוסים בכל השאר...

בכל אופן -

אני מתפללת לה' שינחה אותך לדרך הנכונה לך, לילדך ולבעלך

וישכין שכינתו בתוך ביתכם, וישרה שלום,אהבה, אחוה ורעות!!

בעז"ה - כל התרעומת ומצבור הכעסים והפגיעות ייעלמו כלא היו, ותחזרו לאהבה איתנה וגדולה, הרבה הרבה יותר מבחתונתכם!

באהבה גדולה!

אני...

הגירושין זה באמת הפתרון היחיד...

כולם התעלמו מזה, אבל בואי נגיד שזה מוזר שהוא נשאר בעבודה עד שעה מאוחרת כזו, לא??...

נשמה, אני הייתי חושדת... הרי לא הגיוני כל היחס הזה,

עם כל הכאב שבדבר, אולי הוא עם אחרת? מישהי מהעבודה?

אני הייתי עוקבת אחריו!

בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה שלך!

שה' יאיר את דרכך... 

יודעת על המצב המשפחתי. 

וזה ממש לא הפיתרון היחיד!! 

להתגרש זה לא דבר פשוט. 

אולי תפני אליו ויתכן והוא יסכים איכשהו להביא לך את השמות של האנשים מהסיפור, אולי מפגש עם מישהי שעברה משהו דומה זה יעזור..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?