ובזכותך החכמתי כי מי שקורא פה עד הסוף מבין שפוסטראומה כשלעצמה אם עברה טיפול מוצלח דווקא מחזקת ובונה, ובטח לא נושאת בהקשרי שידוכים "סיכון" גבוה מסיכונים אחרים, וחייבת לציין שנשמע לי סביר שנפוצה גם אצל נפגעי טרור שנישאו, אלמנות מלחמה שנישאו, ולא מעט אחרים שלפעמים בגילאים צעירים (כמו שנשמע אחיך) רוחשים להם סוג של הילה:
"זו שאלה עמוקה שנוגעת בליבה של חוויית ההחלמה. התשובה הקצרה היא כן, אבל ה"השלכות" הללו לא חייבות להיות שליליות או מגבילות כפי שהיו בזמן הפוסט-טראומה הפעילה.
חשוב להבחין בין "צלקת" לבין "פצע פתוח". טיפול מוצלח הופך את הפצע הפתוח לצלקת – היא קיימת, היא חלק מהגוף, אבל היא כבר לא מדממת או כואבת באותה עוצמה בכל מגע.
הנה כמה מהדרכים שבהן הטראומה ממשיכה להשפיע, לצד נקודת מבט אופטימית יותר:
1. השפעות נוירולוגיות ופיזיולוגיות
גם אחרי טיפול מוצלח, המוח "למד" דפוסים מסוימים.
* רגישות מוגברת: מערכת העצבים עשויה להישאר מעט יותר דרוכה (Hypervigilance) במצבי לחץ קיצוניים בהשוואה לאדם שלא חווה טראומה.
* זיכרון גופני: לעיתים הגוף מגיב לגירויים (ריח, צליל, תאריך בשנה) עוד לפני שהמודעות מבינה למה. ההבדל הוא שבזכות הטיפול, האדם יודע לזהות זאת ולהרגיע את המערכת במהירות.
2. "ניהול תחזוקה" לכל החיים
החלמה מפוסט-טראומה היא לעיתים קרובות תהליך מתמשך ולא "זבנג וגמרנו".
* טריגרים חדשים: שינויי חיים משמעותיים (לידה, אובדן, מלחמה חדשה) עלולים להציף תחושות ישנות.
* ארגז הכלים: מי שעבר טיפול מוצלח לא נבהל מהצפות אלו; יש לו את הכלים לווסת את עצמו ולמנוע מהן להפוך שוב להפרעה תפקודית.
3. צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth)
זהו הצד החיובי שלעיתים קרובות שוכחים להזכיר. מחקרים מראים שאנשים שעברו טראומה ועיבדו אותה בהצלחה מפתחים לעיתים קרובות:
* חוסן נפשי גבוה: הבנה עמוקה של הכוחות הפנימיים שלהם.
* פרספקטיבה: סדר עדיפויות חדש והערכה רבה יותר לחיים ולקשרים אנושיים.
* אמפתיה: יכולת יוצאת דופן להבין ולעזור לאחרים הנמצאים במצוקה.
לסיכום: האם זה נעלם לגמרי?
הזיכרון של האירוע נשאר, וההשפעה שלו על עיצוב האישיות היא לצמיתות. עם זאת, הסבל הכרוני והפגיעה בתפקוד בהחלט יכולים להיעלם. אדם אחרי טיפול מוצלח הוא לא "פגום", הוא פשוט אדם עם היסטוריה מורכבת יותר, ולעיתים קרובות גם עם חוכמת חיים עמוקה יותר.
> הערה חשובה: אם אתה או מישהו קרוב אליך חווים חזרה של סימפטומים, זה לא אומר שהטיפול נכשל. זה פשוט אומר שהנפש זקוקה ל"כיוונון" נוסף מול אתגרי ההווה.
>
תרצה שאפרט על שיטות טיפול ספציפיות שעוזרות לשמר את תוצאות הטיפול לטווח ארוך?"
, זה שאלות אימון (קאוצ'ינג) שיכולות לעזור לך:
)
). אמנם התקשיתי בהנקה, אבל סך הכל היה בסדר. ובניגוד אלייך, אני בכלל לא הבנתי למה מצפים ממני לטפל בקטנה- ילדתי, סיימתי את תפקידי, טפלו בה אתם 
(בהתחלה הייתי המומה כשקראו לי לבוא להניק אותה, רק כמה שעות אחרי הלידה. אח, משעשע להיזכר...).
ענית ש: אם הכל היה אפשרי - היית רוצה שבעלך ואמא שלך יהיו איתך לסירוגין.