ולמרות שיש הרבה שממליצות, אני אישית לא אחזור לשם. אני לא אתייחס ללידה כי זה מאוד תלוי במיילדת (למרות שבתי יולדות עמוסים כמו מעייני הישועה נוטים יותר לרצות לזרז לך לידה, כמו שקרה אצלי, אז אולי זה כן שיקול)

אבל הייתי מאוד מאוכזבת שבמחלקת יולדות לא איפשרו לי לביית מסיבות שלדעתי לא היו מוצדקות, וגם אם היו נותנים לי לביית, לא דאגו שאני אהיה בחדר עם עוד נשים שמבייתות.

מלבד זה הצוות (בלידה ובמחלקה) היה חביב מאוד, והאוירה היתה נעימה.

ז"א שאני יכולה בירושלים, ברחובות, במעייני הישועה..

האופציות פתוחות..

ילדתי את הבן הראשון במעייני הישועה הייתי ממש לא מרוצה במילים עדינות..

לידה ראשונה והיה שם עומס מטורף כך שאם אין פתיחה או התקדמות לא מתייחסים אלייך ישבתי שם 12 שעות בחדר לידה מידי פעם באו להציץ עלייי ולא יותר מזה בסוף אחרי יום שלם של כאבים הגיע מישהו ב1 בלילה ואז ראו שכבר הדופק יורד לעובר אז הריצו לניתוח בלי שום הסבר עם הרדמה מלאה בלי להודיע לי בקיצור סיוט..

אבל יש שם כאלה שמרוצות.. לידות רגילות ומהירות נראה לי מצוין..

היחס למעלה היה נחמד.. האוכל לא משהו שעות ביקור לא נוחות בכלל הבעל לא יכול להיות איתך הרבה אם זה חשוב לך..

לידה שניה הייתי בביקור חולים בירושלים היה מקסים!! לפני הלידה אחרי הלידה הכול..

אומנם שוב נותחתי.. מסיבות יותר מוצדקות [ככה נראה לי]  היחס בניתוחו היה טוב \רופא מרדים מהמם הכול מוסבר הכול רגוע הייתי מרוצה עד הגג...

גם אין כזה עומס בקיצור מקסים שם!!

?סליחה שיצאא ארוך נראה לי נשפכתי קצת על הדרך סורי..

ביות,גישה טבעית,אפידורל,מרדימים..

בגדול בירושלים אני ממליצה על עין כרם.

ובמרכז על מעיייני הישועה/תל השומר.

אני אישית ילדתי 2 בנים בהר הצופים,ואת הבת בעין כרם..

וליוויתי מעל 100 לידות רובן בירושלים. ועין כרם לוקח בגדול.

את תמיד ממליצה על מעייני הישועה במרכז. את מוכנה להסביר לנו למה? חוץ מהאווירה הדתית במחלקה...

בגלל שהם מעודדים ויב"ק,ובגדול בעד לידה טבעית.

כמובן ששמעתי שם גם סיפורי זוועה לצערי כמו בכל בית חולים בארץ 

צריך להתפלל לשליחים טובים.

יחסית למרכז הם לא ינתחו אותך ישר.

אם זה פג אני ממליצה על תל השומר שגם שם ליוויתי כמה ויב"קיות.

הבעל בקושי בקושי יכול להיות איתך!

אין להם סבלנות ללידות ארוכות

מסטטיסטיקה פרטית שלי על חברותי שילדו שם לידה ראשונה מסתיימת שם המון בהתערבות

אפילו ניתוחים קיסריים בלידה ראשונה היו שם

וחברה שלי אומרת לי "כי הייתי 12 שעות בחדר לידה ועדיין הגעתי לפתיחה מלאה" לא הייתה מצוקה או משהו

אז מה אני ילדתי לידה ראשונה במשך 23 שעות (ב-"ליס") ואף אחד לא חלם להציע לי קיסרי (רק שעה וחצי מתוכם בפתיחה מלאה).

מה שכן דולות מאד מאד אוהבות וממליצות על מעייני הישועה.

הם נותנים לכן יחס יותר טוב משאר בתי החולים?!?

אני ילדתי שם בלידות הבאות שלי והייתי מרוצה מאד מאד מאד.

רק לידה ראשונה לא הלכתי בגלל ששמעתי שאין להם סבלנות

(הם רגילים שם לרוב ללידות מתקדמות שמסתיימות יותר מהר)

מעייני הישועה- בלי נדר לעולם לא אחזור לשם!!!! היה גרוע,

ילדו אותי (אחרי 14 שעות!) במלקחיים ורק בנס הבובה שלי לא נפגעה

ילדתי פעמיים בקפלן והיה מעולה ב"ה. אבל אני לא פונקציה כי באמת יש לי לידות קלות ומהירות.  ב"ה.

לידה שלישית במעייני הישועה, היה ממש חויה חיובית (לא שלא כאב בטירוף, ללא אפידורל...) אבל הצוות ממש ניסה לעזור ולבוא לקראת. אני לא רציתי אפעדורל אז הם נתנו לי להסתובב לעשות מוניטור אחת לחצי שעה בערך. וממש היו נחמדים.

ומה שעוד היה חשוב לי שהרגשתי בקושי בקפלן היה כמו שאמרו קודמותי זה האוירה, בקפלן בשבת אנשים נכנסו ויצאו ופלאפונים והרגשתי ממש בודדה (בלי לדבר על בעיות של כשרות וחימום אוכל בשבת בבי"ח חילוני). ובמעייני הישועה היתה אוירה מעולה, גם בין הנשים באוכל בשבת ולי זה היה מאוד חסר.

(- אבל הבנתי שבמקרים מסובכים הם לא מספיק מקצועיים.)

בכל מקרה בכל בי"ח צריך הרבה סיעתא דשמיא וכמובן תפילות.

לידה קלה בעיתה ובזמנה.

לידה ראשונה בשע"צ - היה קשה ....

שתי לידות אח"כ הייתי בעין כרם והיה מדהים.

גם אחרי הלידה היה טוב מכל הבחינות.

בע"ה לידה קלה עם שליחים טובים.

ממליצה בחום

לידה ראשונה  היתה בסדר ועם אפידורל,

בלידה שניה ב"ה ללא אפידורל בזכות מיילדות מקסימות (ודולה מקסימה כמובן) שתמכו בי,  עודדו אותי וגם נתנו לי לצרוח בכיף בצירי לחץ

והיה בסדר גמור יש שם מילדות אחראיות אני הייתי מבסוטה,

לגבי העומס- כמובן שעד שאין ממש התפתחות הם לא מתאמצים לפנות חדר לידה אלא אם כן ממש ריק...

אני הייתי מבסוטה סהכ מהאחיות,ומחדר התינוקות,

לידה ראשונה היתה די ארוכה וקשה וכמעט ניתחו אותי..אבל אם תבואי עם דולה טובה שמכירה ותדעי מה את רוצה,וכמובן צריך לדעת איך לדבר עם הצוות בתקיפות אבל בכבוד ובלי זלזול- לדעתי בכל בית רפואה יכבדו אותך וינסו לבוא לקראתך.

לי זה עזר בשע"צ (היתה לי לידה שניסו לשכנע אותי לרדת מאפידורל והתעקשתי.וקיבלתי..)

לגבי האוירה שם בשבתות וחגים-היה  מעולה ,כשרות נורמלית..ובדכ מפרידים חדרים מערביות..

קחי בחשבון שבדכ די עמוס שם .אני יודעת שבלניאדו אם יש סיבה את יכולה לבקש להישאר,

בשע"צ רק אם זה ניתוח או אישפוז קריטי אחרת את יומיים -והביתה.לא ממש מאפשרים שם ביות.

עד כאן התרשמותי אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי בלניאדו, לידה ראשונה. היה מקסים.

חוץ מזה, בלניאדו את מקבלת יום אחד נוסף יותר משאר בתי החולים.

אני ילדתי גם בבלינסון וגם בלניאדו, ומאד נהניתי בלידה בלניאדו. גם ממהלך הלידה, ובעיקר מהיחס לכל אורך הדרך וגם בהמשך במחלקה, בנוסף לכשרות ולאווירה הדתית.

ברור שהכל בהשגחה פרטית וה' שולח אותנו למקום המתאים ביותר עבורנו.

ילדתי שם 2 לידות- היה נהדר, המיילדות מדהימות, הצוות במחלקה, התינוקיה- מומלץ בחום.

ולא היו לי לידות קלות.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷