כיף לקרוא על ההתקדמות.

אני חושבת שאת ההרגשה שבעלך מתאר חווה בערך כל מישהו שחי בזוגיות,

וזה טבעי למדי.

כולנו לא מושלמים, כולנו שונים אחד מהשני.

פעמים רבות דווקא שוני מהותי גורם לנו להמשך ולהקשר לבן הזוג, אך בתוך הנישואין

השוני גורם לחיכוכים רבים, ומתגלים גם הצדדים הפחות זוהרים שבו.

לך יש דברים שמפריעים לבעלך ואולי מוטב שתשני, ואת מסכימה איתו.

בבעלך יש דברים שמוטב שישנה, גם את זה את כבר יודעת.

מה שפותר בעיות בזוגיות הוא לא לחכות שהוא ישתנה ואז כל הבעיות יפתרו,

אלא, כל אחד עובד על עצמו ומשתדל בדברים שהוא יודע שמקשים על הבנזוג,

וכל אחד לומד להגיב להכיל ולקבל גם דברים שלא מוצאים חן.

אם לדוגמא קשה לך שבעלך לא אומר דברי תורה, והוא שיתף אותך בסיבת הקושי שלו,

ומתמודד איתה, גם לך יהיה הרבה יותר קל להכיל את הנפילות שלו, ואת הדרך שלו להתקדמות.

אותו דבר הפוך, עם בעלך ידע כמה את משתדלת לסדר לכבודו למרות שקשה לך,

הוא ילמד להעריך גם סדר חלקי, וגם את מה שאת עושה כדי להצליח ולהתקדם.

צריך לשנן טוב:

שנינו לא מושלמים, אבל שנינו רוצים להשתפר, כדי להיות אנשים ובני זוג טובים יותר.

אם נשתף אחד את השני בהשתדלויות וההתקדמויות, ונדע להעריך אותם על הדרך ולא לדרוש

רק תוצאה, ניתן יהיה להפוך את הבית והזוגיות למקום חם וטוב יותר.

הרמב"ם אומר שגם חיים שלמים לא יספיקו כדי לשרש ממישהו תכונה שיש בו,

ולכן במקביל צריך ללמוד לקבל אחד את השני עם התכונות הפחות טובות,

ולא לחשוב שאי מי, אפילו לא יועץ זוגי(...) יכול לפתור אותן.

בהצלחה יקרה..

תודה לרבש"ע.

אכן - היתה הרגשה כזו, שאת באמת צריכה איזה שינוי בכיוון ההסתכלות שיראה לך שיש אופציה, שהיא תופיע אם תצליחי להרים את הראש מעל ההסתכלות הטוטאלית הנוכחית על המצב.

טוב מאד שתלכי לייעוץ במשך זמן מה.  תבדקי אם זה ייעוץ טוב ולא מקלקל.

תביאי בחשבון שבאמת יתכן ששינוי כיוון בהסתכלות - יביא אחריו סדר חדש וטוב, ודרך קלה יותר לפתור בעיות.

ובינתיים - להשתדל לא לנעול את החרך שנפתח..  קרה לכם ממש "נס", כתוצאה ממהיפתחות הפתאומית הזאת. (וכבלל לא ידעת שהוא כך...). תמשיכו לשוחח, בנחת.  כלל גדול יהיה לך לבינתיים, לדעתי: דברי איתו על מה שכואב לך.לך. ואל תאשימי אותו בכלום. ממש לא-כלום. כך ייבנה אצלו מחדש האמון ביכולת לשוחח איתך. בעל שחושב שאשתו "תשפוך עליו" האשמות, מעדיף בד"כ לא להתחיל בשיחה. והרי לך - גם עצם השיחה חשובה. גם לו. תדברו בנעימות - זה עצמו המרפא הכי גדול. חסר לך מילים טובות שהוא אומר - תגידי לו את זה.

ו

תפסיקי לדאוג שמא "את תתקני" והוא לא.

הסדר הנכון: את תעשי מה שתלוי בך. ביחד תעשו מה שתלוי בשניכם. ותראי שאם אח"כ תבקשי אותו לשפץ דברים מסויימים אצלו - לא ב"טענות" - אלא בתור תוספת חיוב, הוא יעשה את זה בשמחה.

בהצלחה.

לדעתי כדאי לך ללכת לטיפול בעצמך בגלל הדיכאון שהיה לך ובגלל כל הבעיות האחרות שאת מרגישה שיש לך. טפלי בעצמך תתמקדי בעצמך ומתוך כך יבוא השינוי. אל תדאגי, החלק שלו עוד יגיע. בודאי שלא יכול להיות שהכל רק בגללך. (מה גם שההתנהגות הקודמת שלו נשמע שיש לו על מה לעבוד). כיף לשמוע שהוא התנהג איתך בכיף וברוך בעז"ה תחיו ככה כל חייכם והשנה וחצי האלה יהיו רק התחלה קשה ששוכחים מהר...ולכן ממליצה על מטפלת לך ולא ייעוץ זוגי .

המון הצלחה! 

באמת שכבר הפסקתי לפענח את מצבנו..

בשבת הרגשתי לא טוב אבל בעלי לא חשב לרגע לומר לי- בואי תנוחי אני ישמור על התינוק...אז הייתי עם התינוק כל השבת..ובעלי ישן ממש כל היום וקם רק ב- 6 בערב להתפלל שחרית..כן כן שחרית ולקדש..אני לא אמרתי לו שום מילה כלום...אני קידשתי ואכלתי לבד...ואז אחרי שהוא קם הוא אומר לי - למה לא הערת אותי??...נו באמת!!! שנה וחצי אני מעירה אותו! זה עזר??? לא!!!!! ואז במוצאש פשוט התפוצצתי עליו כבר לא יכולתי ואמרתי לו שמחר החלטתי סופית ללכת לרבנות..אין יותר סיכוי וזהו.!...ופתאום האדון אומר-- מה את לא רוצה ללת לנו צאנס? ככה לברוח? לא רוצה להתמודד? בואי נעבוד על זה.. וכו'.....וזה נמאס לי שכל פעם שהוא רואה שאני מאבדת את זה ורוצה לעוף ממנו הוא משתנה פתאום! די כבר!!!! פתאום הוא כן רוצה לדבר? פתאום כן אכפת לו????

לא יודעת באמת...לפחות עשה כלים של שבת...

לא חבל לחכות?

ואם הוא כ"כ רוצה - יתכן שבהמשך גם הוא ילך.

אולי לא נעים לו להתגרש??? יש לנו ילד..זה הרבה יותר מסובך עכשיו....

שיש סיכוי - מתוך התמונה הכוללת.

נכון - זה מרחוק ובלי להכיר מספיק; אבל לדעתי, תני צ'אנס.

מייעץ אמיתי וטוב, בעל ניסיון, יוכל גם להגיד לך אם "הוא רוצה"..

הרי לעשות את הצעד האחר, אפשר גם קצת יותר מאוחר, חלילה..

אבל סיכוי לשינוי הסתכלות - גם אצלך וגם אצלו, שאמון שאולי-אולי.. זה עכשיו.

חבל לפספס את הסיכוי הזה. כי אם זה יצליח - את תשמחי כל החיים, לא רק על עצם הענין - אלא גם על הדברים המחודשים וצורות ההסתכלות המחודשות שגיליתם בתוככם.

אולי תנסי, באמון בסיכוי. לכל היותר - מה קרה? עוד כמה חודשים?..

אבל אם את עושה את זה - תני לזה צ'אנס באמת, בכל הכנות, לא רק "לצאת ידי חובה".

בהצלחה, שה' יעזור לך ולכם.

אם מתוך השיחות עם מי שייעץ יתברר שיש סיכוי אבל צריך בשביל זה אותו - תוכלי להציב זאת כתנאי.

כמו שהוא אומר היום שתתני סיכוי - כך הוא יבין אז שזה תלוי בהשתתפותו. בפרט אם תביאי חוות דעת של מי שמייעץ לך - שצריך גם אותו לתהליך. אולי זה יצליח.

ואני מאד מבין את הקושי שלך.

כל מה שאנחנו אומרים - זה אחרי שאנחנו מבינים...

אבל נשמע שהוא גם רוצה אותך ואוהב אותך. ותאמיני שגם לך להתגרש עם ילד זה לא בדיוק אטרקציה. ושוב, מאחר שהקשר עוד לא מספיק מבוסס, מדבריך נאמר שאין אלימות, רק נוכל להחזיק לך אצבעות מרחוק שתלכי למשהו מקצועי שבעז"ה יעזור לך ולכם לתקן את היחסים.

אני מסכימה עם דן נשמע שיש רצון לשני הצדדים.

אני חושבת שתלכי לטיפול בעצמך, משהו שיעשה לך טוב, יכניס שינוי לך, יתן לך קצת אור, יוציא אותך מהגבול הזה שבין או שהכל יהיה טוב או שנתגרש (מבינה אותך, כי כבר שנה וחצי את חיה במקום מאד לא טוב מבחינתך).

בעז"ה תוך כדי התהליך בעלך יסכים גם לגשת ביחד לאיש מקצוע. אל תוותרי. חמודה. אין לי את הזכות להגיד לך את זה כי את במצב ממש מעצבן אבל נשמע שיש המון המון סיכוי.

אני כבר עברתי ועוברת מצבים לא פשוטים וגם בעלי אומר לי פעמים רבות שיש לי בעיות ושגם אני יטפל בעצמי וכו'...

אבל צריך לזכור שהדבר האחרון זה גירושין. כי המזבח מוריד דמעות על זה....

אבל בכל אופן את יודעת שאני מזדהה איתך לגמרי בכל המובנים.

צריך לטפל ביחד או לבד ולא להתייאש. אני מכירה כמה זוגות שהאישה או הבעל מחזיקים את הבית לבד כי אין שיתוף פעולה מהצד השני. ב"ה הם מנהלים בתים יפים ויש להם משפחות מוצלחות ומפוארות.

הלוואי על שניינו. !!

בתחושות שלך ובמצבי הרוח שלך מקשים עליך לקבל החלטה מושכלת.

נראה לי כי כדאי לך להקל על עצמך מבחינת העול שבבית, אולי לקחת עזרה של מטפלת, כך יהיה לך זמן לעצמך וזמן להחליט מה הכי טוב בשבילך בלי לחצים ותנודות קשות מדי.

מה שברור הוא שעליך לעשות משהו על מנת לשנות את המצב.

גבר לא אמור לנחש שהאישה רוצה לנוח.. צריך להגיד לו מפורש!!

בקטעים האלה נשים מבינות רמזים יותר טוב,

עכשיו את יודעת שפעם הבאה כשהוא ישן הוא ישמח שתעירי אותו ואם הוא לא קם, תעשי קידוש, תאכלי, תהני עם הילד שלך ותראי לו שזה ההפסד שלו..

בהצלחה!

אחרים תוך כדי שגם לך קשה...

לפעמים, הנתינה הזאת עצמה, שמוציאה קצת את האדם מהסתובבות סביב עצמו בלבד - נותנת גם כח חזרה לעצמו..

שמחתי לקרוא את הפירגון והעידוד..

יש שיפור ברוך ה'. אלף פעם ברוך ה'!!! זה לא מובן מאליו, במיוחד כשחושבים שהאופציה היחידה היא גירושין.

אז לא.. אני עובדת קשה גם אם זה אומר שאני עושה את כל העבודה בשביל שנינו..וכמובן לתינוק שלנו!.

הוא עובד בפרנסה -

ואת עובדת בזה..

ובעז"ה, תגרמי - אם תמשיכי כך - שגם הוא יהיה שותף איתך ב"מקצוע" שלך...

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר