אני בדיוק רוצה להירשם לקורס הכלכלי הזה שלהם, ואם אוסיף 100 ש"ח יהיה לי מנוי לחצי שנה. מה אתה אומר?

הרושם שלי היה שהשיעורים חביבים, הם מקנים לך ידע כללי נחמד, אך המטרה העיקרית שלהם היא לגרום לך לרכוש את הקורסים היקרים של המאמן או לגרום לך ללכת לאימון אצלו.

את הקורס הכלכלי אני לא מכיר, אך זה נשמע לי אותו רעיון. אם אין לך ידע בתחום, למה לא, כולה 100 ש"ח, זה כמו לקנות ספר. אם יש לך ידע בתחום אני בספק אם תלמד משהו בקורס כזה. 

עריכה: חיפשתי ולא מצאתי את הקורס שאתה מדבר עליו.

שלחו את זה אחרי הוובינר החינמי-פרסומי האחרון שבעצם היה טעימה מהקורס..

למנף את ההמתנה לחתונה לרווחה כלכלית זה היה החינמי השבוע.

המשך הקורס גם עומד להיות עם קובי רבוח, יובל שוורצמן, ויהונתן שרעבי.

אני לא יודע כמה תוכן יכנס ב5\6 מפגשים, אבל בתחום הזה אני צריך התחזקות דחוף, אז בטוח שגם זה יועיל לי.

אם את מחפשת מה להגיד לו, אולי דברים שכתבתי בעבר יכולים לסייע:

https://www.inn.co.il/forum/t1369141#14847987

https://www.inn.co.il/forum/t1379693#14962010

https://www.inn.co.il/forum/t1380645#14973391

https://www.inn.co.il/forum/t1380645#14973729

https://www.inn.co.il/forum/t1377844#14937855

השקפות, רמה דתית, תוכניות לחיים.

אם אתם ממש באותו ראש זה ידגיש את ההתאמה ביניכם.

אם רואים התאמה ורק חסר החיבור הרגשי, אפשר ללכת לדייט קצת יותר מיוחד, ואז לבדוק איך הייתה ההרגשה.

אני די בטוחה שלא נוצר מישהו עבורי.

אבל אני מאמינה שיש יותר מאדם אחד איתו אוכל להקים בית.

אני לא מאמינה בקיומו של איזשהו אחד אנונימי שנמצא אי שם בגלובוס ושהוא ואני מנסים לאתר אחד את השני.

אני מאמינה בלבנות קשר עם אדם, ולהפוך אותו להיות האחד המיוחד לי.

לא חושבת שמישהו נוצר בשביל להיות בן הזוג שלי, אלא אנחנו בבחירה הדדית שלנו זה בזו מייעדים את עצמינו זה לזה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המאמצים להפוך את מי שאנחנו יוצאים איתו לאדם המיוחד לנו, ליצור איתו את הקשר הפנימי.

להחליט שזה זה, לא שקיים זה אובייקטיבי.

בנוסף, הגיוני שאתה מרגיש משהו כלפיה ושהיא לא מרגישה ככה כלפיך. פער בקשר.

איך אתה רואה את ההבדל בין קשר זוגי לבין קשר חברי?

לדעתי, קשר זוגי מכיל בתוכו גם קשר חברי, אבל מה מייחד את סוג הקשר הזה לעומת אחרים?

ואולי כדאי גם לשאול אותה למה היא מצפה? 

מה אפשר לעשות?

הנה קישור למאמר שמצאתי - לא קראתי, אבל אולי יהיה רלוונטי: איך להעמיק את הקשר? - אש התורה - אתר עם חכמת חיים

עוד משהו שאפשר להעמיק איתו את הקשר - משחקי זוגיות, אפשר להלוות דרך: עמוד הבית | משחקים זוגיות

ואולי אפילו ללכת לייעוץ זוגי ביחד. יכול להיות שתקבלו כלים ומבט שיעזרו לכם.

בהצלחה!

חוץ מזה למה דבר טוב בין חברים בישיבה זה דבר של מה בכך לדעתך?

סדנאות יצירה כמו jclay או אחרים.

יש כל מיני תערוכות והרצאות מדי פעם אם אתם בקטע.

יש את כד וחומר בעמק רפאים שאפשר לצבוע קרמיקה

הליכה על החומות בעיר דוד

פיקניק בגן סאקר (תקחו מקפה גן סיפור, הם נותנים גם סל ושמיכה לשבת עליה)

קפה שלווה

או באמת מוזיאונים באיזור העיר העתיקה

אם מתאים לכם- נקבת חזקיהו בעיר העתיקה (מים עד הברכיים/יריכיים, תלוי בגובה שלכם)

סתם סתם. באהבה. זוכרים אותך (נו, ההוא מהזה) ושמחים איתך. מקווים שיש גם לנו חלק בזה.

אפשר לקחת אופניים/קורקינט חשמלי מההיכרות העירוניות (די זול) ולחרוש את העיר, להכיר מקומות חדשים ולהיות יחד. אפשר גם להחליט שלא מסתכלים בפלאפון והולכים יחד לאיבוד בעיר.
 

בכיוון של לימודי/שכלי/רגשי יש שלל מוזיאונים.

באווירה כבידה יותר, עיסוק באידאלים או כאב, בהר הרצל, יד ושם או בבית חולים (אפשר להתנדב במסגרות רפואיות שונות)

אפשר לבחור איזו פינה בעיר (שכונה, פינה בעיר העתיקה) ולעשות עליה תחקיר משותף במשך זמן מסויים, ואז לשבת ולבנות על זה 'הרצאת טד' של 3-5 דקות. מעניין לראות מה כל אחד רואה כחשוב, מה מעניין אותו.

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

טובה לראות את אלו הצעירות יותר מקימות בתים ודוחפות עגלות תינוקות

ואת עדיין לא....אז צריך לחיות את עצמנו, בלי להסתכל אחורה בעצב

(אשת לוט....זוכרים מה קרה לה?), לנסות לעשות דברים שאוהבים

שמועילים לנפש שלנו ולהתפלל.

ואולי לשנות משהו בתפישה שלנו? האם הציפיות מציאותיות?

נכונות לנו באמת?

או אולי יש משהו שמונע לפתח קשר או משהו כזה?

אני מרגישה שאני סתם מקשקשת ונותנת עצות סבתא (אני באמת סבתא!)

חושבת שבכל גיל אפשר למצוא אהבה; אדם שמתאים לי בדיוק.

קשר טוב. מספק. אמיץ.

העניין שלנו הבנות, זו הילודה.

יש היום פתרונות למי שמוכנה ללדת ולהיות אם יחידנית, על כל הכרוך בזה.

עם יד על הלב, לא הייתי מייעצת לבתי לעשות זאת. אבל מכירה אמהות

נהדרות שכן בעד.

לא. לא הייתי רוצה בשבילך כזה דבר. לא נתייאש. בשום אופן לא!!!!

מה עם ללכת לקבל ברכות מאנשים גדולים? למשל הרב דוד אבו חצירה?

אני לא כל כך טיפוס של סגולות (כי אין לי סבלנות לזה), אבל יש.

יש אנשים גרושים שלא באשמתם. לא משהו חריג. 

יש אלמנים צעירים עם ילד אחד או שניים (לא כל אחת יכולה)

כל דבר לגופו, למרות שגם לבתי, אני לא שמחה לקבל מלכתחילה

הצעה כזו. אבל גם לא לדחות זאת מייד על הסף. וברור שצריך

לבדוק היטב היטב היטב....)

להתחנן להשם. 

ורגע, אולי בכלל את צעירה? אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

ואנא, אל תכעסי. 

גם אני מהנודניקות, כפי שאת רואה.....

לא הבנתי כלום

א. רווקות לא מרירות לא הבנתי איך הסקת שכן.

ב. לא בהכרח כואב להסתכל על אחרות הפוך אנחנו אומרת אם בחורה הזו התחתחנה בטוב ובכיף למה שאני לא? לכל אחד יש את שלו זה רק גורם לי להגיד ישתבח הזיווג משמיים

ג. אני מייעצת לך להסתכל על כל אדם באשר הוא לפני הסטטוס

ד. את לא חייבת להיות נדנוקית עדיף יותר רגישה במילים לזולת שאין לי שמץ של מושג איזה נסיון זה

ה. לפני שאת שולחת נשים לחיות לבד זכרי שאת בעולם של ה' יתברך ישועת ה' כהרף עין .

אפשר גם להיות בחוסר גם בכאב וגם בשמחה כי הכל מה' יתברך ואם הוא רוצה עבורך משהו זה הכי טוב שיש 

 וזהו יקרה שבוע טוב בשורות טובות 

ממש לא היתה לי שמץ כוונה לפגוע. חלילה. חושבת שפשוט לא הבנתי

את ה"מבוגרות"? שלך. הייתי באמת צריכה לברר קודם למה הכוונה.

אין  ספק גם שעשיתי השלכה ממקרים שאני מכירה.

אני שמחה שאת אופטימית. זו תכונה נהדרת בלי קשר לנישואין,

קל וחומר...

ממש לא שלחתי אף אחד לחיות לבד. שוב, חשבתי על בחורה

שאני מכירה. כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך.

הרי כתבתי שלא הייתי ממליצה לך לעשות דבר כזה.

כמו שלא הייתי ממליצה לבתי לעשות זאת.

ממש סליחה; התגובה שלי באמת היתה נחפזת מדי וערטילאית

מדי, מבלי להכיר אותך באמת.

אין ספק שאני צריכה לעבוד על יותר רגישות לבני אדם,

וגם אני חושבת שזה עלול יותר להתבטא בפורום, כל

פורום שהוא, כי אין כל כך יכולת לברר על ידי דיבור

כן, פנים מול פנים, למה הזולת מתכוון.

ממש כואב לי שאת רואה את זה כנסיון מכאיב.

סלחי לי.

בשורות טובות. באמת. בקרוב!

חשבתי על זה אחר כך שאני שוכחת שאתם כל כל צעירים. המקרים שעליהם דיברתי, הם אנשים

הם בגיל 40+,  לא שייך לכם בכלל.

שוב, סליחה.

פשוט שימי לב

הכל טוב גם אני אשתדל לשים לב כולנו חוטאות בזה 

אפילו באותו הקצב.

טכנית.

חשבתי יותר בכיוון של תורת היחסות או משהו כזה...

מה זה שלטון הצעירים הזה?!

סבתות מביאות איזו נקודת ראות אחרת. כל פורום המכבד את עצמו חייב אחת, לפחות!

אבל ברצינות - אני לומדת מכם הרבה. אתם כל כך נבונים ובוגרים. אשריכם!

חג שמח ילדים!

הלואי והייתי בגיל הזה עם כל התובנות (לא הרבה, אללי) שיש לי כעת....

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

מצד שני.

יש הרבה כאלה שהכרתי היטב את שני הצדדים ומעולם לא חשבתי לשדך בניהם.

כאילו מה הקשר?

ובכל זאת ב"ה הקימו בית.

בכל מקרה, זה דורש אומץ ואני מאחל לך הצלחה רבה וכל הכבוד על המוכנות להשקיע בכך 

צריך לחשב נזק מול תועלת:

תועלת אפשרית:

– אולי תתחתנו ותחיו באושר ועושר

נזק אפשרי

– תצא סטוקר מטריד ותרצה לקבור את עצמך מרוב בושה עד סוף ימי חייך

לשיקולך.

לך על זה מה יכול לקרות כבר

על בחור ישיבה אחד שעצר בבסטה לממכר פירות וירקות בתקווה לקנות מלון עסיסי וטעים.

ואולם, כשראה המחיר גבוה מדי, והוא פנה ללכת.

אלא שאז ניגשה נערה חיננית ונפלאה ואמרה שהיא תוזיל את המחיר, ואף הוסיפה ואמרה, "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?"

מצאה חן בעיניו האמירה והביט בה ונוכח לדעת שלא די בכך שהיא בקיאה ברש"י פ"ש ובמקח וממכר אלא גם חמודה להפליא.

אלא שאז קלט את חומרת עוונו (שמירת העיניים וזה) וחזר מרוסק לישיבה.

כששאלו רבו למה פניו רעות הסביר לו את העניין, ורבו אמר לו שאם יישאנה לאישה יוכל לתקן את העוון למפרע, וכך היה.

נראה לי.

אוקיי הנה הסיפור המלא:

רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה. 
אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו". 
מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה. 
יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"
מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"
שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".
העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב. 
המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים. 
הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן. 
אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"
ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."
כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"
ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:
"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"
ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב. 
מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

עם אחד מהרבנים הליטאיים של הדור הקודם או משהו כזה שדיבר עם ספרנית ועד שדיבר איתה חשב לעצמו טוב אם כבר דיברתי יותר מדי ועברתי על קלות ראש עדיף כבר להתחתן וזהו.

איני יודע אם הסיפור אמיתי או לא אני מניח מאוד שלא אבל לך תדע.

אכן לקחת את המסר כפשוטו זה מאוד בעייתי אבל אם להפשיט את המסר ולקחת אותו במבט מאוד כללי ורחב, אני חושב שהרעיון הוא להסב *קצת* את הפוקוס ממה שבא לי וצרכים אישיים וחלומות ופנטזיות שזה משהו שקל לשקוע בו לתודעה של שליחות ורצון ה'. או משהו כזה.

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אז לפנות אליה,

ולומכ לה שהיא מעניינת אותך ושהיית שמח להכיר.

לתת לה לקחת זמן לחשוב על זה/ לתת לה מספרים לבירורים. לתת לה מרחב לחשוב ולתת לה להרגיש בנוח לומר לא במידה והיא לא רוצה.

והכל בצורה צנועה ומכובדת

זה אפילו יפה מאוד!