גם ובעיקר אחרי שמתחתנים?
תשאלי אותו מה הוא חושב על זה? ולא מה אמרו בישיבה... עם כל הכבוד,אין הדרכה שתתאים לכוולם...

נראה לי שהוא קצת הקצין את ההדרכה שהוא קיבל בישיבה.

זה לא ראוי שבן תורה יבזבז את זמנו בבתי קפה?!?!?! ועל ספסל בגן סאקר זה לא בזבוז זמן? אולי שבכלל לא יצא לדייטים כי זה בזבוז זמן.....

את אותו זמן שהוא מבזבז על ספסל או בהסתובבות סתמית הוא יכול להשקיע בבת זוגו  שיהיה לה יותר נעים ונחמד.

חיי הנישואין (והדייטים הם מעין הכנה לעניין) מורכבים מדאגה לבת/ן הזוג ולא לעקרונות כאלו ואחרים. אם לבת הזוג חשוב לשבת בבית קפה אז יושבים בבית קפה. (או לכל הפחות לקנות משהו לאכול ולשתות כפי שכתבת. אין מצווה לגווע מרעב בדייט)

אני חושב שכדאי לברר את העניין בצורה יותר מעמיקה.

כמובן שאם יש אשה שמתנזרת מחיי העולם הזה ולא צריכה לשתות אז אין מצווה ללכת לבית קפה אבל כהדרכה כללית להתנזר ממקומות כאלו?!?!?!

אלה בגלל שבתי קפה ומקומות שכאלה אין בהם אווירה שמתאימה לבני תורה...

ראינו היום מישהו מהישיבה שלו שכן נכנס לשבת עם בחורה בבית קפה והוא אמר שזה ממש חריג בישיבה שלהם....

אני באמת מנסה  לברר את הענין, אבל אני כבר לא יודעת האם זה אני שכל כך חיצונית ולכן זה מציק לי (ואין בי ערכים לכך שאולי זה באמת לא מתאים שבן תורה ישב במקומות כאלה), או שזה כן משמעותי....

איזה אוירה לא מתאימה יש בבית קפה?

לא מדובר על בילוי לשם בילוי במקומות מפוקפקים. מדובר סה"כ על לשבת בנחת במקום מסודר ולשתות קפה.

למה למען ה' זה אמור להפריע לבן תורה?

תנסי לדבר עם נשות אברכים בישיבה הנ"ל לברר עד כמה אם בכלל יש הדרכה שכזו בישיבה ואם אכן יש הדרכה כזו איך הן מתמודדות עם ההדרכה הזו בחיי היום יום

עם חברה שלי שבעלה גם לומד בישיבה הזאת, היא אמרה שהם דווקא ישבו בבתי קפה ואפילו הלכו לגן חיות, באולינג, ודברים כאלה... אבל יכול להיות שבעלה פשוט פחות אקפיד על הענין...

גם חברה שלך שבעלה לומד בישיבה הזו וגם עוד בחור מהישיבה שבמקרה נתקלתם בו נכנס לבית קפה הם המיעוט ואילו הבחור שאת יוצאת איתו כנראה מייצג את הישיבה בכבוד.......

תשאלי עוד נשות אברכים ותופתעי

ודי בעייתי למי שמקםיד ע ל הלכה - מבחינת ברכות וכו' (אפילו בבית אסור לברך מול שער אשה(נשואה)מגולה או בשעה שהיא שרה).

וכן על ספסל בגן סאקר או בכל מקום בטבע שאין בעיה של שמירת העינים וכו' זה אחרת

מכאן הדרך לשתי פגישות בבית עם תיצפות של רבנית\ההורים מאוד קצרה.

התורה ניתנה לנו כדי שנחיה בה.

אבל לא להפוך את זה לסיסמה להיתרים, וכד'..

באיזשהו שלב (ולא הפעם!) זה עלול להפוך להורדת התורה אלינו, במקום להתעלות אליה.

נכון, התורה מתאימה לחיים, וגם שידוך מההורים אמור להתאים לחיים. ההורים שלנו מכירים אותנו יותר ממה שנדמה לנו, ואם ההורים לא נגועים בדעות קדומות ורצונות אישיים (כמו כסף וכבוד) הם יכולים למצוא שידוך מצוין.

אלא מה? מראש הגדרנו שזה "לא מחובר לחיים", ופסלנו את האפשרות.

מי מגדיר מה אלו החיים שהתורה צריכה להיות מחוברת אליהם?

ואם אני ארגיש שהחיים זה ללא איסור נגיעה? אז נבטל?

ברור שיש גבולות, וברור שלקחתי בקיצוניות.

אבל זהירות.

חייו של אדם הם יותר קצרים מהרגע שסיים לשתות את הכוס -

מאשר היו לפני שהתחיל לשתותה.

(כי הוא התחיל לשתות לפני שסיים...) 

לצערנו הסביבה שיש בחוץ מקשה מדי על בניין קומה תורנית ויראת שמיים יחד עם מודעות

ורגישות מספקת כלפי הסובב.

אין ברירה אלא "להתנתק" קצת. והתנתקות מהסובב היא דבר לא בריא... היא קרבן.

יהי רצון שנזכה שהרחובות ובתי הקפה יעמדו בציפיות שיש לנו מסביבה ישראלית ראויה ובריאה.

ובכל זאת - רוב בחורי הישיבה שאני מכיר הם חבר'ה שלא חסר להם דבר (ואפילו מצטיינים)

בפרמטרים שהזכרת.

בפרט אלה שבאים ממשפחות חזקות - בטחון עצמי ואמון בסביבה הרבה יותר נסוך בהם...

הם הרבה יותר זורמים, הרבה פחות מצומצמים וחשים "מאויימים" מה"בחוץ".

כי הם יותר מגובשים, יותר חיים בהרמוניה פנימית.

ברור שמה שהזכרת הוא תופעה קיימת, 

וזה עשוי לאפיין במיוחד דווקא חבר'ה מתחזקים - שהשלב הזה של ישיבה בחיים הוא כ"כ אינטנסיבי

שהם נאלצים להזניח קצת (בשלב הזה של החיים - נניח 2-10 שנים) תחומים חשובים אחרים.

ומה עם "מראית עין", "מושב ליצים", "שמירת העיניים" שנאמר כבר?

אני לא בא להגיד שכל הדברים האלו בהכרח קיימים, אבל רק נקודה למחשבה- יכול להיות שבאמת מסעדה זה לא מקום לבין תורה.

(אני למשל מכיר בית קפה שבחיים אני לא אשב שם, רק בגלל שאתה רואה "תרבות אחרת", אתה מבין מה זה הסגנון חיים שלהם- לשבת כל הבוקר בבית קפה, לקרוא עיתון ולדבר כמו נהג מונית. פשוט גורם לך לברוח משם.

שכולם מסתובבות שם בצורה לא ראויה, מהבחינה הזאת גם לי זה לא נעים... אבל אני לא מבינה מה כל כך רע בבית קפה כשר למהדרין בשכונה שקטה בירושלים שרוב באי בית הקפה דתיים ולבושים בצורה ראויה (כולל המלצריות..)

לא יודעת אולי אני טועה...

תמצאו לי קפה צנוע- בלי קהל מרעים - ואין בעיה.

אפשר לעשות דייטים בבונקר תת קרקעי, אבל נראה לי שתהיה בעיה של ייחוד... 

ולא חסר כאלו.

לפעמים זה משגע אותי  איך אנשים "מיפים" את הקמצנות שלהם..

ניחא לא לשבת עם הבחורה בבית קפה אבל לא לדאוג להביא שתיה / משהו..

זה כבר מעבר ל"אני צדיק ודוס ושומר על העיניים שלי"..

אם הוא כל כך צדיק ודוס ששומר על העיניים שלו שלא יסתובב בכלל בחוץ.

ובחוץ זה כולל גן סאקר, גן הורדים, או כל גן אחר שצעדתם בו למשך כמה שעות!!

מצטערת זה בעיני בסיסי ונימוסי להציע..

אבל מה אני אגיד אולי גם לטאקט בסיסי יש אנשים שצריכים לעבור הדרכה.. (וזה מצער אותי ומעצבן כאחד)

ואם בהדרכות עסקינן אז הבחור שומע כנראה בהדרכות מה שבא לו..

נראה לי שאפילו מסיפורים ששיפרו לנו בגן אנחנו יכולים לראות שלהציע לשתות זה דבר בסיסי

זוכרים את סיפור יעקב ורחל בבאר.. זוכרים שהוא השקה גם את הצאן.. 

ובכל אופן מה שיותר מרגיז אותי שיש אנשים שלומדים ולומדים ומקדישים המון זמן מחייהם ללימוד תורה

אבל ברגע שהם יוצאים מ4 אמות בית המדרש הם קצת שוכחים לישם את מה שהם למדו 

ולהתמודד עם העולם המודרני בהתאם לכל הכלים שיש להם..

שיהיה לך בהצלחה!

תן לי להתרגז בשקט  

אותנו בגן לימדו לחלוק...

אתה יכול להתרגז ביחד איתי 

האם הגיוני שלא לתת לצאת עם בחורה 3 שעות ולא להציע שום דבר לשתות??

באמת מנסה להבין...

עניתי שיש גם דברים הזויים...

וברצינות- לא, זה ממש לא הגיוני ולא מקובל,מוזר שלא הדריכו אותו לזה בישיבה!

תמסרי לו-

שבסופר יש נשים לא צנועות, לפעמים הקופאיות לא לבושות מי- יודע מה.

בגן סאקר, סליחה, יש אווירה שיותר לא מתאימה לבן תורה,

אז אולי לא תלכו לשם יותר.

ולתחנה המרכזית- בכלל- שלא יתקרב.

אם  הייתי יוצאת עם מישו כזה והוא היה מספיק חשוב לי,

הייתי מדברת עם הרב שלו לבדוק מה זה הסיפור ההזוי הזה...

ו- יש היום בתי קפה של חרדים גם, אפשר ללכת לשם.

ויש מלא בתי קפה מתוקים בירושלים, כל כך נעימים ושקטים....

שאין שם שום בעיית צניעות.

אולי תציעי את? אולי תגידי שאת צמאה? אפשר בעדינות, בעוברכם ליד סופר- "בוא ניכנס רגע לקנות שתיה, אני ממש צמאה"- ואז הוא יבין.. נשמע שאם אתם נפגשים כבר זמן מה, יש בו לפחות כמה דברים טובים שהבחנת בהם, הלא כן?  אז אולי את עכשו מצפה ממנו להיות רגיש יותר אלייך. אולי באמת, הוא פחות רגיש ממה שאת חושבת, ואולי הוא פשוט לא יודע עדיין איך לנהוג גם בלי בתי קפה וצריך ללמד אותו? תנסי להכנס למקום הזה ותלמדי אותו כביכול. בעדינות, בבקשה, ואם באמת הוא רגיש אלייך ואכפת לו- הוא ילמד. לא לכולם זה פשוט לעבור משלב לשלב,.. כן, ואני יודעת שצריך להיות בן אדם לפני בייניש ובכל זאת, השלב הזה של להפגש עם בנות, לנסות להבין את הצד השני, עם כל ענייני הצניעות שברחוב- ממש לא קל. פשוט תנסי להגיד לו, להציע, להביא משהו קטן מצידך- שתיה, עוגיות, ופעם הבאה (ואולי הבאה הבאה הוא יפתיעך..

בקיצור- אם זה עניין של רגישות שנלמד בשטח- תעזרי לו בזה..

באופן כללי, במיוחד בקשר לפגישות- אחרי הרבה לבטים וניסיון הגעתי למסקנה שהרבה דברים שרציתי בו- אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות יותר בהם. רוצה רגישות?- תהיי יותר רגישה. רוצה שהוא יביא?- תביאי את.. והרגישות שלו אם היא קיימת- תתגלה. אולי הוא רק צריך את הפתח לכך. זה שינה לי הרבה בפועל, פשוט פתח לי אפיקים חדשים. וזה כמובן לא סותר שיש מקום לדבר על כך, אך לצפות- זה בעיקר מעצמי. והכל מאיר יותר.

בהצלחה רבה!

וכל זה כמובן- בהסתייגות חשובה: שזו אך ורק בעיה של תשומת לב וביטויה בפועל, ולא בעיה של מידות.

בכל זאת עולם גשמי ולנו יש צרכים גשמיים.

שיהיה צדיק לבד

על סמך הנתונים המעטים שהציגה?

בלי להכיר אישית לא אותו ולא אותה?....

אם הוא מוצא חן בעיניך ואת חושבת שתרצי להתחתן אתו אז קחי את העניינים בידיים ובפעם הבאה שתפגשו תגידי לו שאת מזמינה אותו לקפה ותכנסו למקום שתכננת מראש.

אני מאמין שזה יכול להיות לכם נחמד מאד.

מאידך, אם לא בא לך על הבחור הזה אז על מה בכלל יש כאן להתלבט?  שימצא לעצמו מישהי קמצנית, צדיקה וסגפנית כמוהו ושיחיו באושר ועושר עד מאה ועשרים.

ואת תמצאי לעצמך מישהו יותר מתאים.

שהוא לא רוצה לשבת בבית-קפה. בפרט אם זה בעקבות "הדרכה" שקיבל.

אם לך זה דווקא דבר מאד מהותי בחיים - אז כמו כל ענין שמהותי לאדם, בלי קשר לחשיבותו האובייקטיבית, האדם צריך לעשות חשבון בינו-לבינו של דבר מול דבר, ואם זה עלול להפריע בהמשך. ובפרט - האם בשורש של הרצון הנקודתי הזה עומד משהו שונה מאד מהאישיות של השני (והאם באמת כ"כ מהותי לך להמשך בתי קפה?  אולי יש בילויים אחרים שמקובלים על שניכם, וגם בעינייך הם "בסדר").

ולהגיד שאחרי כמה פגישות זה "כבר לא תופס", אין כל סיבה. מה נשתנה מבחינת הטעם שהוא אמר? הרי את אומרת שזו הדרכה שהוא רוצה ללכת לפיה גם בהמשך חייו.

אמנם, לגבי עצם הענין של "לדאוג לשתיה" - בכך את לגמרי צודקת, ומסתבר שזה מחוסר נסיון/שימת לב.

אז כדאי שאם הענין הקודם לא יהיה לך כ"כ מהותי, ורק הנושא הזה כן - כי זה שייך להתחשבות (וגם סתם, קיץ, צמאים..) - שפשוט תאמרי לו, שאת מבינה את הגישה שלו לגבי בתי קפה, אבל אם הוא חושב שאפשר איכשהו לפתור את הנושא של סתם-שתיה לזמן הפגישות...  ותראי מה יציע.  אולי למשל הוא יגיד, בואי נקנה משהו; אולי יציע להביא..  תראי. 

נפגשתי עם מר בחור פגישה ראשונה- לא קנה/ הביא כלום. סבבה, בסדר.

פגישה שניה אני הבאתי חטיף, פגישה שלישית- שוב הבאתי.. אח"כ לא היה לי נעים שאני הבאתי ודי ציפיתי שהוא יבין שגם הוא אמור להביא/ לקנות

פגישות הבאות נראה לי לא הבאנו שנינו כלום ואז הוא הביא משהו ומאז זה זרם כזה לפעמים אני לפעמים הוא..

מסתבר שאחרי א. ערב היה אסור לו לאכול אז מבחינתו זה היה בסדר שלא היה כלום.. זה שהבאתי בעצמי הייתה הדרך שלי להבהיר לו שאני מצפה שגם הוא יביא משהו ומתישהו נפל האסימון..

באותה מידה אפשר גם להציע ללכת לקנות, זה לא סוף העולם.. (לא לצפות שמר בחור יעשה זאת בעצמו ואם הוא לא עושה את זה מיד הוא קמצן, מסתבר שלפעמים יש עוד סיבות ).

אני לא חיפשתי להפסיל על זה ומשאר הבחינות הוא מצא חן בעייני אז ניסיתי להסתכל מעבר וב"ה שכך.

פעם ראשונה שהלכנו למשהו זה היה אחרי ההצעת נישואין..

אז נכון, אני לא הכי מתלהבת מבתי קפה ואני מניחה שיש כאלה שזה היה הרבה יותר מפריע להם. וברור שיש הבדל בין לא להכנס לבתי קפה מעקרון לבין לא להביא כלום באופן עקבי..

לענ"ד זה לא משהו מספיק משמעותי, צריך לבחון עוד דברים יותר מהותיים. נראה לי נכון לדבר על זה. לא ללכת לבתי קפה - אוקי נניח, אבל להביא משהו או לקנות משהו זה לא דרישה מוגזמת..

שיהיה בה"צלחה!

לעניות דעתי (באמת שהיא עניה) זאת לא סיבה לפסול מכמה סיבות..

קודם כל כי זה לא משהו שילך איתך לאורך החיים הנוהג הזה.. לא כל יום תראי אותו ותגידי-הוא לא רוצה ללכת למסעדה (במיוחד אם מילא זה לא אורח החיים שלך)

ודבר שני-זה ממש לא אומר שזה ישאר לו!!!

עכשיו הוא תמים וחמוד - אמרו לו בישיבה לא ללכת למסעדה.. אז הוא לא הולך.. פשוט!

בהמשך הוא כבר יפת חשיבה משלו הוא יבין מתי כן מתי לא ולמה..

יכול להיות שהוא לא מודע לצורך הזה.. או שהוא מקצין את מה שאמרו לו (לא כי הוא קיצוני אלא כי הוא ממושמע לרבנים שלו ורוצה לעשות את דבריהם עד הסוף)

וגם... זה אולי בעיה של הרבנים שלו... לא שלו.. זאת לא סיבה לפסול..

ככה נראלי..

בהצלחה בהחלטות!!

מה שרואים עכשיו -זה מה יש, וצריכים לקחת בחשבון שזה מה שיהיה. 

אסור לבנות על זה שהוא ישתנה.

ולא משנה של מי הבעיה (בעיני מי שזו אכן בעיה) - בסופו של דבר, הוא נוהג ככה, זה מי שהוא - ואם זה לא מתאים לה, אז זו כן סיבה לפסול אם זה מספיק חשוב לה. (מבלי לערב כאן את דעתי האישית בענין). 

לגבי האם זה יילך איתה לכל החיים או לא - זה כבר שיקול אחר. ענייני. כמה זה חשוב לה שמדי פעם הם כאן ייצאו לאויר העולם ויישבו, ר"ל, בבית קפה... 

לא הבעתי את דעתי בנושא - האם זו סיבה לפסילה או לא. 

כתבתי רק שאם מבחינת מישהי זו עילה לפסילה, אז שלא תצפה שהוא ישתנה עם הזמן. 

על חלק מהדברים חשבתי וחלק לא...

ת'אמת שבאופן עקרוני טוב לנו ביחד ואולי זו הסיבה שעד עכשו התעלמתי מכך... הוא רגיש ועדין במלא דברים אחרים, אבל בזה משום מה לא... אולי באמת בגלל שהוא בינייש.

אני לא יודעת אם זה באמת סיבה לפסול, הענין הוא אחר שאם זה קטע עקרוני שממש משמעותי לי אז זה לא השאלה אם ללכת לבית קפה או לא, וזה לא השאלה אם הוא הציע לי שתיה או לא, זה ענין עקרוני יותר..

אולי באמת זה חוסר תשומת לב של בחור ישיבה דוס ממוצע, אנסה לברר את הדברים קצת יותר לעומק ולהבין.

ת'אמת שמה שמענין זה שהוא לא הראשון שלי ואני לא הראשונה שלה והוא ממש הפתיע אותי... מה הוא עשה עד עכשו יצא עם בנות ולא הציע להן כלום לא יודעת כמה זמן? ואני יצאתי עם מספיק בנים דוסים מישיבות שונות ובזה עוד לא נתקלתי...

אני כן חושבת שזה הרבה קטע של ביישנות, צניעות, חוסר מודעות ולא של קמצנות או משהו בסגנון..

אנסה לבדוק את הדברים לעומק יותר ולחשוב מה מתאים לי..

תודה!

מה הענין ה"עקרוני יותר" עבורך.

ואם כוונתך היא לכך, שאינו מוכן "ללכת לקראתך" בדבר שעקרוני עבורך (בית קפה) - הרי שזה נכון אותו דבר גם לגבייך, אם אינך מוכנה "ללכת לקראתו" בדבר שעקרוני עבורו, מסיבות כנראה יותר מהותיות..

ומקווה שנדע לבוא לאחד לקראת השני, אבל מפריע לי החוסר תשומת לב לבך שאתה מסתובב עם מישהי כך וכך זמן , כובש את כל רחובות העיר ואת ספסליה, אבל לא חושב שאולי הבחורה שאיתך צמאה ולא נעים לה להגיד....קצת מרגיש כחוסר רגישות שלא הרגשתי אותה בדברים אחרים...

יכול להיות שהוא אפילו יחשוב בעקבות זה להביא איתו משהו פעם הבאה.
[גם אם לא - לא נורא...]

אם זה הענין - דומני שבדבר כזה צריך "כף זכות".

אם ככלל הוא רגיש - כנראה אינו מודע כאן. הרי הוא היה אמור להיות בעצמו צמא במקביל...

יתכן שבגלל שאינו - לא חשב שאת כן..

כבר הצעתי: אם זה הכל - פשוט תנסי.

תגידי לו, אולי: אני ממש מכבדת את זה שאתה לא רוצה אוירה של בית קפה, אבל אני מאד צמאה - יש לך רעיון?

ותראי מה יגיב...

שאין שום קשר מאיך שלבנאדם אכפת ממך ודואג לך לבין השתיה שהוא קונה או לא קונה בדייט. ואם הוא לא צמא ואת לא אומרת לו אז למה שיחשוב?

יש דברים שאנחנו חושבים שהם הנורמה מהעולם המודרני וזה לא האמת.

ואני מדברת מנסיון מאד אישי.

שאולי הטוב שיצא מהשרשור הזה, זה שבנות יפסיקו לסחוב איתן את הדברים הקטנים האלה לפעמים אפילו חודשים ואולי להרוס לעצמן קשרים טובים, ויתחילו להבין שצריך פשוט לדבר, להגיד למה מצפים ומה חושבים ומה מפריע, ולא לצפות שצד השני יבין לבד. אף אחד לא קורא מחשבות, ולפעמים יש דברים שלנו נראים ברורים אבל לצד השני לא, בין אם בגלל הבדל מגדרי ובין אם בכלל הבדל תרבות ובין אם הוא סתם אהבל, ואת זה נוכל לדעת לפי התגובה שלו אחרי ששיתפנו אותו.
אולי הטוב שיצא מהשרשור הזה הוא שאנשים יצאו מהסרט שלהם.

אחרים.

תראי- לא לשבת בבית קפה זה עוד בסדר, אבל להציע לקנות שתיה? גם הביניישים היותר כבדים עשו את זה, לרוב.

מצד שני יכול להיות שהוא בחור שמקשיב לחלוטין למה שמורים לו רבותיו וכנראה שזה מה שהוא הבין מהם ולכן נוהג כך.

לכן- לא הייתי ממהרת לפסול אלא בודקת אותו בתחומים אחרים.

הם הוא בחור חסכן במיוחד?

אכפת לו ממך? מגיע אלייך? מלווה אותך? מקשיב לך? רגיש אלייך?

כשיש משהו שמפריע כדאי להבין אם הוא שורשי. כדי לדעת אם יש פה עילה לפסילה, או רק פער קטן שאפשר לגשר עליו.

בהצלחה!

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אם הגבר שלי יצבוט לו הלב ליד נשים יפות לא רוצה אותו כגבר שלי

כשאתה מאוהב במישהי מאוהב באופי שלה והיא נראית טוב בעיניך , היא תהייה הכי יפה לא יעניין אותך ולא יצבוט לך הלב משום בחורה יפה שאתה לא מכיר בכלל 

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

מחשבה נוספת.

בתפיסה שלי לכל דבר חיצוני יש משמעות פנימית. אדם לא מתלבש בצורה מסוימת או מחפש נראות ספציפית. זה עונה אצלו על איזשהו צורך, וברגע שנבין מהו הצורך שזה ממלא אצלו נוכל לדעת בצורה הרבה יותר נכונה כיצד להתנהל מול זה.

מישהי מחפשת גבר גבוה - יכול להיות שזה נובע מתחושת ביטחון שהיא זקוקה לו. מישהו מחפש בחורה נמוכה - אולי זה נובע מרגש של אחריות שהוא מחפש להרגיש, או אולי שליטה במצב או אלף ואחד דברים. בסוף מסתתרים מתחת רגשות או צרכים אמפתיים וניתן לענות עליהם כנראה ביותר מדרך אחת ברגע שמזהים אותם

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא