גם ובעיקר אחרי שמתחתנים?
תשאלי אותו מה הוא חושב על זה? ולא מה אמרו בישיבה... עם כל הכבוד,אין הדרכה שתתאים לכוולם...

נראה לי שהוא קצת הקצין את ההדרכה שהוא קיבל בישיבה.

זה לא ראוי שבן תורה יבזבז את זמנו בבתי קפה?!?!?! ועל ספסל בגן סאקר זה לא בזבוז זמן? אולי שבכלל לא יצא לדייטים כי זה בזבוז זמן.....

את אותו זמן שהוא מבזבז על ספסל או בהסתובבות סתמית הוא יכול להשקיע בבת זוגו  שיהיה לה יותר נעים ונחמד.

חיי הנישואין (והדייטים הם מעין הכנה לעניין) מורכבים מדאגה לבת/ן הזוג ולא לעקרונות כאלו ואחרים. אם לבת הזוג חשוב לשבת בבית קפה אז יושבים בבית קפה. (או לכל הפחות לקנות משהו לאכול ולשתות כפי שכתבת. אין מצווה לגווע מרעב בדייט)

אני חושב שכדאי לברר את העניין בצורה יותר מעמיקה.

כמובן שאם יש אשה שמתנזרת מחיי העולם הזה ולא צריכה לשתות אז אין מצווה ללכת לבית קפה אבל כהדרכה כללית להתנזר ממקומות כאלו?!?!?!

אלה בגלל שבתי קפה ומקומות שכאלה אין בהם אווירה שמתאימה לבני תורה...

ראינו היום מישהו מהישיבה שלו שכן נכנס לשבת עם בחורה בבית קפה והוא אמר שזה ממש חריג בישיבה שלהם....

אני באמת מנסה  לברר את הענין, אבל אני כבר לא יודעת האם זה אני שכל כך חיצונית ולכן זה מציק לי (ואין בי ערכים לכך שאולי זה באמת לא מתאים שבן תורה ישב במקומות כאלה), או שזה כן משמעותי....

איזה אוירה לא מתאימה יש בבית קפה?

לא מדובר על בילוי לשם בילוי במקומות מפוקפקים. מדובר סה"כ על לשבת בנחת במקום מסודר ולשתות קפה.

למה למען ה' זה אמור להפריע לבן תורה?

תנסי לדבר עם נשות אברכים בישיבה הנ"ל לברר עד כמה אם בכלל יש הדרכה שכזו בישיבה ואם אכן יש הדרכה כזו איך הן מתמודדות עם ההדרכה הזו בחיי היום יום

עם חברה שלי שבעלה גם לומד בישיבה הזאת, היא אמרה שהם דווקא ישבו בבתי קפה ואפילו הלכו לגן חיות, באולינג, ודברים כאלה... אבל יכול להיות שבעלה פשוט פחות אקפיד על הענין...

גם חברה שלך שבעלה לומד בישיבה הזו וגם עוד בחור מהישיבה שבמקרה נתקלתם בו נכנס לבית קפה הם המיעוט ואילו הבחור שאת יוצאת איתו כנראה מייצג את הישיבה בכבוד.......

תשאלי עוד נשות אברכים ותופתעי

ודי בעייתי למי שמקםיד ע ל הלכה - מבחינת ברכות וכו' (אפילו בבית אסור לברך מול שער אשה(נשואה)מגולה או בשעה שהיא שרה).

וכן על ספסל בגן סאקר או בכל מקום בטבע שאין בעיה של שמירת העינים וכו' זה אחרת

מכאן הדרך לשתי פגישות בבית עם תיצפות של רבנית\ההורים מאוד קצרה.

התורה ניתנה לנו כדי שנחיה בה.

אבל לא להפוך את זה לסיסמה להיתרים, וכד'..

באיזשהו שלב (ולא הפעם!) זה עלול להפוך להורדת התורה אלינו, במקום להתעלות אליה.

נכון, התורה מתאימה לחיים, וגם שידוך מההורים אמור להתאים לחיים. ההורים שלנו מכירים אותנו יותר ממה שנדמה לנו, ואם ההורים לא נגועים בדעות קדומות ורצונות אישיים (כמו כסף וכבוד) הם יכולים למצוא שידוך מצוין.

אלא מה? מראש הגדרנו שזה "לא מחובר לחיים", ופסלנו את האפשרות.

מי מגדיר מה אלו החיים שהתורה צריכה להיות מחוברת אליהם?

ואם אני ארגיש שהחיים זה ללא איסור נגיעה? אז נבטל?

ברור שיש גבולות, וברור שלקחתי בקיצוניות.

אבל זהירות.

חייו של אדם הם יותר קצרים מהרגע שסיים לשתות את הכוס -

מאשר היו לפני שהתחיל לשתותה.

(כי הוא התחיל לשתות לפני שסיים...) 

לצערנו הסביבה שיש בחוץ מקשה מדי על בניין קומה תורנית ויראת שמיים יחד עם מודעות

ורגישות מספקת כלפי הסובב.

אין ברירה אלא "להתנתק" קצת. והתנתקות מהסובב היא דבר לא בריא... היא קרבן.

יהי רצון שנזכה שהרחובות ובתי הקפה יעמדו בציפיות שיש לנו מסביבה ישראלית ראויה ובריאה.

ובכל זאת - רוב בחורי הישיבה שאני מכיר הם חבר'ה שלא חסר להם דבר (ואפילו מצטיינים)

בפרמטרים שהזכרת.

בפרט אלה שבאים ממשפחות חזקות - בטחון עצמי ואמון בסביבה הרבה יותר נסוך בהם...

הם הרבה יותר זורמים, הרבה פחות מצומצמים וחשים "מאויימים" מה"בחוץ".

כי הם יותר מגובשים, יותר חיים בהרמוניה פנימית.

ברור שמה שהזכרת הוא תופעה קיימת, 

וזה עשוי לאפיין במיוחד דווקא חבר'ה מתחזקים - שהשלב הזה של ישיבה בחיים הוא כ"כ אינטנסיבי

שהם נאלצים להזניח קצת (בשלב הזה של החיים - נניח 2-10 שנים) תחומים חשובים אחרים.

ומה עם "מראית עין", "מושב ליצים", "שמירת העיניים" שנאמר כבר?

אני לא בא להגיד שכל הדברים האלו בהכרח קיימים, אבל רק נקודה למחשבה- יכול להיות שבאמת מסעדה זה לא מקום לבין תורה.

(אני למשל מכיר בית קפה שבחיים אני לא אשב שם, רק בגלל שאתה רואה "תרבות אחרת", אתה מבין מה זה הסגנון חיים שלהם- לשבת כל הבוקר בבית קפה, לקרוא עיתון ולדבר כמו נהג מונית. פשוט גורם לך לברוח משם.

שכולם מסתובבות שם בצורה לא ראויה, מהבחינה הזאת גם לי זה לא נעים... אבל אני לא מבינה מה כל כך רע בבית קפה כשר למהדרין בשכונה שקטה בירושלים שרוב באי בית הקפה דתיים ולבושים בצורה ראויה (כולל המלצריות..)

לא יודעת אולי אני טועה...

תמצאו לי קפה צנוע- בלי קהל מרעים - ואין בעיה.

אפשר לעשות דייטים בבונקר תת קרקעי, אבל נראה לי שתהיה בעיה של ייחוד... 

ולא חסר כאלו.

לפעמים זה משגע אותי  איך אנשים "מיפים" את הקמצנות שלהם..

ניחא לא לשבת עם הבחורה בבית קפה אבל לא לדאוג להביא שתיה / משהו..

זה כבר מעבר ל"אני צדיק ודוס ושומר על העיניים שלי"..

אם הוא כל כך צדיק ודוס ששומר על העיניים שלו שלא יסתובב בכלל בחוץ.

ובחוץ זה כולל גן סאקר, גן הורדים, או כל גן אחר שצעדתם בו למשך כמה שעות!!

מצטערת זה בעיני בסיסי ונימוסי להציע..

אבל מה אני אגיד אולי גם לטאקט בסיסי יש אנשים שצריכים לעבור הדרכה.. (וזה מצער אותי ומעצבן כאחד)

ואם בהדרכות עסקינן אז הבחור שומע כנראה בהדרכות מה שבא לו..

נראה לי שאפילו מסיפורים ששיפרו לנו בגן אנחנו יכולים לראות שלהציע לשתות זה דבר בסיסי

זוכרים את סיפור יעקב ורחל בבאר.. זוכרים שהוא השקה גם את הצאן.. 

ובכל אופן מה שיותר מרגיז אותי שיש אנשים שלומדים ולומדים ומקדישים המון זמן מחייהם ללימוד תורה

אבל ברגע שהם יוצאים מ4 אמות בית המדרש הם קצת שוכחים לישם את מה שהם למדו 

ולהתמודד עם העולם המודרני בהתאם לכל הכלים שיש להם..

שיהיה לך בהצלחה!

תן לי להתרגז בשקט  

אותנו בגן לימדו לחלוק...

אתה יכול להתרגז ביחד איתי 

האם הגיוני שלא לתת לצאת עם בחורה 3 שעות ולא להציע שום דבר לשתות??

באמת מנסה להבין...

עניתי שיש גם דברים הזויים...

וברצינות- לא, זה ממש לא הגיוני ולא מקובל,מוזר שלא הדריכו אותו לזה בישיבה!

תמסרי לו-

שבסופר יש נשים לא צנועות, לפעמים הקופאיות לא לבושות מי- יודע מה.

בגן סאקר, סליחה, יש אווירה שיותר לא מתאימה לבן תורה,

אז אולי לא תלכו לשם יותר.

ולתחנה המרכזית- בכלל- שלא יתקרב.

אם  הייתי יוצאת עם מישו כזה והוא היה מספיק חשוב לי,

הייתי מדברת עם הרב שלו לבדוק מה זה הסיפור ההזוי הזה...

ו- יש היום בתי קפה של חרדים גם, אפשר ללכת לשם.

ויש מלא בתי קפה מתוקים בירושלים, כל כך נעימים ושקטים....

שאין שם שום בעיית צניעות.

אולי תציעי את? אולי תגידי שאת צמאה? אפשר בעדינות, בעוברכם ליד סופר- "בוא ניכנס רגע לקנות שתיה, אני ממש צמאה"- ואז הוא יבין.. נשמע שאם אתם נפגשים כבר זמן מה, יש בו לפחות כמה דברים טובים שהבחנת בהם, הלא כן?  אז אולי את עכשו מצפה ממנו להיות רגיש יותר אלייך. אולי באמת, הוא פחות רגיש ממה שאת חושבת, ואולי הוא פשוט לא יודע עדיין איך לנהוג גם בלי בתי קפה וצריך ללמד אותו? תנסי להכנס למקום הזה ותלמדי אותו כביכול. בעדינות, בבקשה, ואם באמת הוא רגיש אלייך ואכפת לו- הוא ילמד. לא לכולם זה פשוט לעבור משלב לשלב,.. כן, ואני יודעת שצריך להיות בן אדם לפני בייניש ובכל זאת, השלב הזה של להפגש עם בנות, לנסות להבין את הצד השני, עם כל ענייני הצניעות שברחוב- ממש לא קל. פשוט תנסי להגיד לו, להציע, להביא משהו קטן מצידך- שתיה, עוגיות, ופעם הבאה (ואולי הבאה הבאה הוא יפתיעך..

בקיצור- אם זה עניין של רגישות שנלמד בשטח- תעזרי לו בזה..

באופן כללי, במיוחד בקשר לפגישות- אחרי הרבה לבטים וניסיון הגעתי למסקנה שהרבה דברים שרציתי בו- אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות יותר בהם. רוצה רגישות?- תהיי יותר רגישה. רוצה שהוא יביא?- תביאי את.. והרגישות שלו אם היא קיימת- תתגלה. אולי הוא רק צריך את הפתח לכך. זה שינה לי הרבה בפועל, פשוט פתח לי אפיקים חדשים. וזה כמובן לא סותר שיש מקום לדבר על כך, אך לצפות- זה בעיקר מעצמי. והכל מאיר יותר.

בהצלחה רבה!

וכל זה כמובן- בהסתייגות חשובה: שזו אך ורק בעיה של תשומת לב וביטויה בפועל, ולא בעיה של מידות.

בכל זאת עולם גשמי ולנו יש צרכים גשמיים.

שיהיה צדיק לבד

על סמך הנתונים המעטים שהציגה?

בלי להכיר אישית לא אותו ולא אותה?....

אם הוא מוצא חן בעיניך ואת חושבת שתרצי להתחתן אתו אז קחי את העניינים בידיים ובפעם הבאה שתפגשו תגידי לו שאת מזמינה אותו לקפה ותכנסו למקום שתכננת מראש.

אני מאמין שזה יכול להיות לכם נחמד מאד.

מאידך, אם לא בא לך על הבחור הזה אז על מה בכלל יש כאן להתלבט?  שימצא לעצמו מישהי קמצנית, צדיקה וסגפנית כמוהו ושיחיו באושר ועושר עד מאה ועשרים.

ואת תמצאי לעצמך מישהו יותר מתאים.

שהוא לא רוצה לשבת בבית-קפה. בפרט אם זה בעקבות "הדרכה" שקיבל.

אם לך זה דווקא דבר מאד מהותי בחיים - אז כמו כל ענין שמהותי לאדם, בלי קשר לחשיבותו האובייקטיבית, האדם צריך לעשות חשבון בינו-לבינו של דבר מול דבר, ואם זה עלול להפריע בהמשך. ובפרט - האם בשורש של הרצון הנקודתי הזה עומד משהו שונה מאד מהאישיות של השני (והאם באמת כ"כ מהותי לך להמשך בתי קפה?  אולי יש בילויים אחרים שמקובלים על שניכם, וגם בעינייך הם "בסדר").

ולהגיד שאחרי כמה פגישות זה "כבר לא תופס", אין כל סיבה. מה נשתנה מבחינת הטעם שהוא אמר? הרי את אומרת שזו הדרכה שהוא רוצה ללכת לפיה גם בהמשך חייו.

אמנם, לגבי עצם הענין של "לדאוג לשתיה" - בכך את לגמרי צודקת, ומסתבר שזה מחוסר נסיון/שימת לב.

אז כדאי שאם הענין הקודם לא יהיה לך כ"כ מהותי, ורק הנושא הזה כן - כי זה שייך להתחשבות (וגם סתם, קיץ, צמאים..) - שפשוט תאמרי לו, שאת מבינה את הגישה שלו לגבי בתי קפה, אבל אם הוא חושב שאפשר איכשהו לפתור את הנושא של סתם-שתיה לזמן הפגישות...  ותראי מה יציע.  אולי למשל הוא יגיד, בואי נקנה משהו; אולי יציע להביא..  תראי. 

נפגשתי עם מר בחור פגישה ראשונה- לא קנה/ הביא כלום. סבבה, בסדר.

פגישה שניה אני הבאתי חטיף, פגישה שלישית- שוב הבאתי.. אח"כ לא היה לי נעים שאני הבאתי ודי ציפיתי שהוא יבין שגם הוא אמור להביא/ לקנות

פגישות הבאות נראה לי לא הבאנו שנינו כלום ואז הוא הביא משהו ומאז זה זרם כזה לפעמים אני לפעמים הוא..

מסתבר שאחרי א. ערב היה אסור לו לאכול אז מבחינתו זה היה בסדר שלא היה כלום.. זה שהבאתי בעצמי הייתה הדרך שלי להבהיר לו שאני מצפה שגם הוא יביא משהו ומתישהו נפל האסימון..

באותה מידה אפשר גם להציע ללכת לקנות, זה לא סוף העולם.. (לא לצפות שמר בחור יעשה זאת בעצמו ואם הוא לא עושה את זה מיד הוא קמצן, מסתבר שלפעמים יש עוד סיבות ).

אני לא חיפשתי להפסיל על זה ומשאר הבחינות הוא מצא חן בעייני אז ניסיתי להסתכל מעבר וב"ה שכך.

פעם ראשונה שהלכנו למשהו זה היה אחרי ההצעת נישואין..

אז נכון, אני לא הכי מתלהבת מבתי קפה ואני מניחה שיש כאלה שזה היה הרבה יותר מפריע להם. וברור שיש הבדל בין לא להכנס לבתי קפה מעקרון לבין לא להביא כלום באופן עקבי..

לענ"ד זה לא משהו מספיק משמעותי, צריך לבחון עוד דברים יותר מהותיים. נראה לי נכון לדבר על זה. לא ללכת לבתי קפה - אוקי נניח, אבל להביא משהו או לקנות משהו זה לא דרישה מוגזמת..

שיהיה בה"צלחה!

לעניות דעתי (באמת שהיא עניה) זאת לא סיבה לפסול מכמה סיבות..

קודם כל כי זה לא משהו שילך איתך לאורך החיים הנוהג הזה.. לא כל יום תראי אותו ותגידי-הוא לא רוצה ללכת למסעדה (במיוחד אם מילא זה לא אורח החיים שלך)

ודבר שני-זה ממש לא אומר שזה ישאר לו!!!

עכשיו הוא תמים וחמוד - אמרו לו בישיבה לא ללכת למסעדה.. אז הוא לא הולך.. פשוט!

בהמשך הוא כבר יפת חשיבה משלו הוא יבין מתי כן מתי לא ולמה..

יכול להיות שהוא לא מודע לצורך הזה.. או שהוא מקצין את מה שאמרו לו (לא כי הוא קיצוני אלא כי הוא ממושמע לרבנים שלו ורוצה לעשות את דבריהם עד הסוף)

וגם... זה אולי בעיה של הרבנים שלו... לא שלו.. זאת לא סיבה לפסול..

ככה נראלי..

בהצלחה בהחלטות!!

מה שרואים עכשיו -זה מה יש, וצריכים לקחת בחשבון שזה מה שיהיה. 

אסור לבנות על זה שהוא ישתנה.

ולא משנה של מי הבעיה (בעיני מי שזו אכן בעיה) - בסופו של דבר, הוא נוהג ככה, זה מי שהוא - ואם זה לא מתאים לה, אז זו כן סיבה לפסול אם זה מספיק חשוב לה. (מבלי לערב כאן את דעתי האישית בענין). 

לגבי האם זה יילך איתה לכל החיים או לא - זה כבר שיקול אחר. ענייני. כמה זה חשוב לה שמדי פעם הם כאן ייצאו לאויר העולם ויישבו, ר"ל, בבית קפה... 

לא הבעתי את דעתי בנושא - האם זו סיבה לפסילה או לא. 

כתבתי רק שאם מבחינת מישהי זו עילה לפסילה, אז שלא תצפה שהוא ישתנה עם הזמן. 

על חלק מהדברים חשבתי וחלק לא...

ת'אמת שבאופן עקרוני טוב לנו ביחד ואולי זו הסיבה שעד עכשו התעלמתי מכך... הוא רגיש ועדין במלא דברים אחרים, אבל בזה משום מה לא... אולי באמת בגלל שהוא בינייש.

אני לא יודעת אם זה באמת סיבה לפסול, הענין הוא אחר שאם זה קטע עקרוני שממש משמעותי לי אז זה לא השאלה אם ללכת לבית קפה או לא, וזה לא השאלה אם הוא הציע לי שתיה או לא, זה ענין עקרוני יותר..

אולי באמת זה חוסר תשומת לב של בחור ישיבה דוס ממוצע, אנסה לברר את הדברים קצת יותר לעומק ולהבין.

ת'אמת שמה שמענין זה שהוא לא הראשון שלי ואני לא הראשונה שלה והוא ממש הפתיע אותי... מה הוא עשה עד עכשו יצא עם בנות ולא הציע להן כלום לא יודעת כמה זמן? ואני יצאתי עם מספיק בנים דוסים מישיבות שונות ובזה עוד לא נתקלתי...

אני כן חושבת שזה הרבה קטע של ביישנות, צניעות, חוסר מודעות ולא של קמצנות או משהו בסגנון..

אנסה לבדוק את הדברים לעומק יותר ולחשוב מה מתאים לי..

תודה!

מה הענין ה"עקרוני יותר" עבורך.

ואם כוונתך היא לכך, שאינו מוכן "ללכת לקראתך" בדבר שעקרוני עבורך (בית קפה) - הרי שזה נכון אותו דבר גם לגבייך, אם אינך מוכנה "ללכת לקראתו" בדבר שעקרוני עבורו, מסיבות כנראה יותר מהותיות..

ומקווה שנדע לבוא לאחד לקראת השני, אבל מפריע לי החוסר תשומת לב לבך שאתה מסתובב עם מישהי כך וכך זמן , כובש את כל רחובות העיר ואת ספסליה, אבל לא חושב שאולי הבחורה שאיתך צמאה ולא נעים לה להגיד....קצת מרגיש כחוסר רגישות שלא הרגשתי אותה בדברים אחרים...

יכול להיות שהוא אפילו יחשוב בעקבות זה להביא איתו משהו פעם הבאה.
[גם אם לא - לא נורא...]

אם זה הענין - דומני שבדבר כזה צריך "כף זכות".

אם ככלל הוא רגיש - כנראה אינו מודע כאן. הרי הוא היה אמור להיות בעצמו צמא במקביל...

יתכן שבגלל שאינו - לא חשב שאת כן..

כבר הצעתי: אם זה הכל - פשוט תנסי.

תגידי לו, אולי: אני ממש מכבדת את זה שאתה לא רוצה אוירה של בית קפה, אבל אני מאד צמאה - יש לך רעיון?

ותראי מה יגיב...

שאין שום קשר מאיך שלבנאדם אכפת ממך ודואג לך לבין השתיה שהוא קונה או לא קונה בדייט. ואם הוא לא צמא ואת לא אומרת לו אז למה שיחשוב?

יש דברים שאנחנו חושבים שהם הנורמה מהעולם המודרני וזה לא האמת.

ואני מדברת מנסיון מאד אישי.

שאולי הטוב שיצא מהשרשור הזה, זה שבנות יפסיקו לסחוב איתן את הדברים הקטנים האלה לפעמים אפילו חודשים ואולי להרוס לעצמן קשרים טובים, ויתחילו להבין שצריך פשוט לדבר, להגיד למה מצפים ומה חושבים ומה מפריע, ולא לצפות שצד השני יבין לבד. אף אחד לא קורא מחשבות, ולפעמים יש דברים שלנו נראים ברורים אבל לצד השני לא, בין אם בגלל הבדל מגדרי ובין אם בכלל הבדל תרבות ובין אם הוא סתם אהבל, ואת זה נוכל לדעת לפי התגובה שלו אחרי ששיתפנו אותו.
אולי הטוב שיצא מהשרשור הזה הוא שאנשים יצאו מהסרט שלהם.

אחרים.

תראי- לא לשבת בבית קפה זה עוד בסדר, אבל להציע לקנות שתיה? גם הביניישים היותר כבדים עשו את זה, לרוב.

מצד שני יכול להיות שהוא בחור שמקשיב לחלוטין למה שמורים לו רבותיו וכנראה שזה מה שהוא הבין מהם ולכן נוהג כך.

לכן- לא הייתי ממהרת לפסול אלא בודקת אותו בתחומים אחרים.

הם הוא בחור חסכן במיוחד?

אכפת לו ממך? מגיע אלייך? מלווה אותך? מקשיב לך? רגיש אלייך?

כשיש משהו שמפריע כדאי להבין אם הוא שורשי. כדי לדעת אם יש פה עילה לפסילה, או רק פער קטן שאפשר לגשר עליו.

בהצלחה!

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מיד ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?