http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394618#4722306

ובפרט:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394618#4724691

זה גם אופציה......או שזה ממש לא בא בחשבון??

חלק מההשלכות:

בשנים של ההתמחות,שעות עבודה לא סבירות משמרות של 28 שעות לחזור לישון ולמחרת להתייצב שוב במשמרת רגילה ולפעמים זה קורה כל יומיים... ועד 6-8 פעמים בחודש כולל שבתות וחגים...

והתמחות זה לפחות 6 שנים....

את צריכה:

- בעל מבין מתחשב ולוקח על עצמו הרבה דברים, הרי אי אפשר לא להתמוטט וגם להצליח בכל!!!!

- המון עזרה, לדעת לקבל מאחרים עזרה כי זה חובה.

-לגור קרוב לבי"ח כדי לחסוך זמן של נסיעות...

-לגור קרוב להורים/משפחה כדי לקבל עזרה...

ועוד ועוד

אם את רוצה אני יכולה לתת לך טלפון של רופאה שמשלבת גם וגם...

נ.ב. אני אחות (וגם זה דורש מהבית ה-מ-ו-ן)

פעם עשו איתה ראיון ארוך במקור ראשון (או אולי בבשבע), ושאלו אותה האם היא ממליצה לבנות ללכת בדרכה, והיא ענתה שממש לא. אני מקווה שאני זוכרת נכון ושהבנתי אותה נכון.

חבל "להתפשר" על מקצוע אחר עם שעות נורמליות רק כדי שזה לא יפחיד את המדוייט.

אני בעד להגשים את החלומות שלך!! סתם חבל שתעוררי יום אחד בגיל 40 ותחשבי כל הזמן "מה אם...?"

(ובנימה אישית- אם רק הייתי טיפה יותר חכמה הייתי גם הולכת ללמוד רפואה אבל לא השקעתי מספיק בתיכון...)

לא רק אצל בנות אלא בכלל,

זה אנשים שהולכים עם מה שהם מאמינים בו.

יש להם את הדרך שלהם והם דבקים בה.

נניח הייתי פוגש אותך והיית אומרת לי ככה:

" רציתי ללמוד רפואה אבל בגלל בית ומשפחה התפשרתי על...

אחיות\חינוך\ פיזיותרפיה אנא עארף"

לי אישית זה היה צורם.

לא בגלל שלהיות אחות או מורה זה רע

אלא בגלל שזה לא מה ש-*את* רוצה.

לכן- אני באמת מאמין שאם זה ממש חשוב לך,

לכי על זה והקב"ה יידאג לסדר את כל השאר על הדרך הטובה ביותר.

הכי מעצבן זה להפגש עם מישהי בלי דעות.

שלא איכפת לה, שום דבר לא דוקר לה היא עושה מה שכולם עושים..

אתה אומר לה על חשוב לגור בהתנחלות ->

והיא עונה לך אבל חשוב לא להתנתק מהעם.

אתה אומר לה אסור להתחבר עם הרשעים ->

והיא אומרת לך אבל כולם עושים עברות.

כלום לא עצוב כלום לא שמח?

הכל פרווה.

מצד שני אלה שעומדות על דעתן ->

עוצרות אותך על כל פיפס. ויש ויכוחים על כלום.

בקיצור איך אומר המשפט,

"עדיף מבול, מבצורת.."

לכל דבר יש מחיר. ווכן אני מעדיף בחורה עם דעות שיהיו לי איתה יותר מריבות וחיכוכים מאשר בחורה בלי דעות.

מה שכן-גם א צריכים להיות ילדים קטנים-חלק מהבגרות-במיוחד של אנשים עם דעות

זה להבין שלכל אחד יש את הדעות שלו, וכל עוד צריך לחיות את החיים שלך בלבד אין פה בעיה

אבל ברגע שצריך לחיות עם עוד אנשים חשוב ללמוד להתפשר.

יותר מזה-אמנות הפשרה היא במובן מסוים האידיאל של הנישואין

לכן, אם מדובר בבחורה בוגרת ופתוחה שיודעת להתחשב, אז כל עוד נוכל להתווכח ולהגיע להסכמות ופשרות בצורה סבירה זה לא מרתיע.

אם מדובר בבחורה לא בוגרת אז באמת זה מאוד יפריע(מצד שני חוסר בגרות זה דבר שמפריע בעוד כל מיני היבטים)

אקח לתשומת ליבי

במצב כזה כנראה שמה שהיא מאמינה בו וחשוב לה באמת הוא הבית והמשפחה,

ולכן היא הולכת איתם עד הסוף.

לענ"ד זה יותר יפה מאשר לתת חשיבות מס' אחד למקצוע...

מה העיקר בחייך ומה פחות?

מה האמצעי ומה המטרה?

נכון שגם צריך לפתח את האמצעי ולהנות ממנו, אבל אם הגולם קם על יוצרו - מה עשינו?

ראשית, אין התחייבות מהקב"ה מתי תזכי לבנות את ביתך.  אמנם בתפילה שיהיה בקרוב, אבל אנו עובדים אצלו....

שנית, בימינו, ניתן להתחיל ללמוד רפואה, ואחרי שלוש שנים, לפרוש, אם נרצה, ושלוש השנים הראשונות נחשבות כתואר ראשון במדעי הרפואה.  ניתן להמשיך עם תואר זה למשהו אחר, כגון מחקר או כל דבר אחר בתחום.  לבחירתך.

כבר פגשתי אמא צעירה שלמדה רפואה, נישאה, ילדה תינוקת, והניקה אותה בהצלחה רבה, כולל שאיבת חלב בזמן הלימודים כדי שהקטנה תקבל בקבוקי חלב-אם צל המטפלת...

חוץ מזה, רבים מתחילים ללמוד דבר אחד, ואחרי שנה מחליפים את החוג.  גם אם תתחילי, אינך מחוייבת להמשיך!  זכותך לשנות בכל עת ומכל סיבהף בלי לדאוג "מה יגידו", שיגידו, העיקר שלך יהיה הכי טוב!!!

ילדייך העתידיים ירצו אמא מאושרת וממומשת.

אמא שמחה= בית מאושר וילדים שגדלים בביטחון.

אם רפואה זה היעוד שלך - לכי ללמוד! אולי תכירי בעל רופא??  ולתחזוקת הבית אין מה לדאוג- מקסימום שוכרים עוזרת. לא בשביל לנקות פאנלים זה מפספסים ייעוד

אני גם ממליצה להמשיך לחפש רופאות- שכנות, בקהילה שלך, חברות של אמא... כדי להתייעץ איתן

בנוסף-

עמ"י צריך רופאות.

ואם את מסוגלת- זו משימה חשובה.

יהודיה גאה ויקרה,

ראיתי את השרשור שפתחת והתכוונתי להגיב כבר בבוקר אבל לא התאפשר לי. ה' תכנן אחרת.

הוא כנראה רצה שאגיב לך ממקום אחר. מחוייה אחרת.

בבוקר רציתי להגיד לך- שהשותפה שלי לשעבר לומדת רפואה (ב"ה מסיימת שנה שלישית) וזה קשה אבל אפשרי.

את פשוט צריכה לנסח לעצמך את סדר העדפויות שלך ולדעת שיש זמנים שלימודים באים על חשבון זמן איכות (תקופת מבחנים) ויש זמנים שבהם המשפחה/ חברים/ עבודה באים על חשבון הלימודים (הסמסטר עצמו). ככל שאת מתקדמת עם הלימודים- הלחץ עולה בכך שהקורסים יותר כבדים, כלומר שווים יותר נקודות והלחץ לעבור אותם גדל בהתאם.. אבל מצד שני יש לך יותר זמן חופשי.

לדעתי זו גם התגייסות של כל המשפחה (שלו ושלך) לדעת שיהיו זמנים קשים (כמו אצל כולם) וזמנים נוחים יותר.

אבל..

עכשיו חזרתי מבדיקות בבית החולים. אחרי תאונת דרכים קלה (ישתבח שמו לעד!)- באשמתי. וכל הזמן שחיכיתי לתורי במיון חשבתי עלייך. הגיע תורי וניגשה אליי סטודנטית לרפואה (נשמתי לרווחה), שאלה שאלות בדקה והודיעה- שהד"ר יגיע עוד מעט לאשר.

וכן אני יודעת שלרופא מותר כי זו העבודה והצלת נפשות וכולי.

אבל כל כך רציתי שתגיע רופאה.

כן, השעות דפוקות, התגמול לא משהו, הלחץ שוחק, החולים מאמללים והדבר שאת הכי יראה ממנו יכול חס וחלילה לקרות- אבל הוא גם יכול שלא.

כמו בכל זוגיות- הסיכוי הוא חצי לכאן וחצי לכאן. תמיד 50%- הכל תלוי בך ובבן זוגך.

ועמ"י זקוק כל כך לרופאות!

אז אם את מרגישה שאת יכולה

בבקשה תלכי להגשים את חלומותייך.

למעני ולמענך. 

קצת קשה לחשוב על זה עכשיו, כי זה לא ממשי עדיין. אם בע"ה תתחתני בשנים הקרובות, ותהיי בלימודים לטווח ארוך, זה אומר שנטל הפרנסה העיקרי יהיה על בעלך, או שמראש בונים על עזרה משמעותית מההורים, כל חודש.

לא מכל ההורים אפשר לבקש כזה דבר וגם בעלך יצטרך להביא משכורת יפה כדי להחזיק בית עם ילדים ומסגרות בע"ה.

לא אומרת שבלתי אפשרי, אבל צריך לתת על זה את הדעת, לדעתי.

חוצמזה- מסכימה שעמ"י צריך רופאות אבל לאו דווקא את צריכה להיות אחת מהן... כלומר, אם את רוצה לעשות זאת, בלב שלם, נהדר, אבל לא בגלל איזה אידיאל למען עם ישראל. אידיאל כזה לא יכול לבוא על חשבון גידול חינוך ילדייך הפרטיים, שנשמע שמאוד חשוב לך.

לדעתי, כל אשה שהיא גם אמא מתפשרת. תמיד. או שבוחרת להתקדם בעבודה ולהכניס יותר כסף וזה על חשבון הילדים, או שבוחרת להיות עם הילדים ,להצטמצם כלכלית ולוותר בינתיים על ההתקדמות בעבודה.

גם מי שעובדת כי אין לה ברירה מתפשרת. אולי מתוך חוסר ברירה אבל זו פשרה.

אז את צריכה להחליט, כמו מה שכתבו פה לפני, על מה את מתפשרת, וללכת עם ההחלטה שלך מתוך מודעות ובלב שלם.

מכירה כמה דתיות שלומדות רפואה.

זה אחד המקצועות שדי קל להשיג בהם מלגות, ומלגות טובות- כל עוד משקיעים ויש ציונים טובים.

ומעבר לזה- יש כל מני מחקרים בתשלום שאפשר לעשות תוך כדי התואר (ולפעמים גם לקבל על זה נק'..)

אז זה מאד לא קל, ודורש המון. 

זה אומר 7 שנים של לימודים קשים

ואז עוד איזה 5 שנים של התמחות בשעות לא שעות (אלא אם את רוצה להיות רופאת משפחה ואז יש לך שעות נורמאליות אבל יכולת התקדמות לא משו..) 

אבל למי שרוצה ומוכנה- זה נצרך וחשוב. 

חשוב שיהיו רופאות דתיות, חשוב בכלל שיהיו רופאים שהם לא ערבים.. (צר לי, אבל כל פעם שאני רואה את כמות אנשי הרפואה למינהם הלא יהודים בבתי חולים- זה צובט לי.)

רופא הוא רופא, איש או אשה, יהודי, נוצרי או מוסלמי, צעיר או זקן, יפה או מכוער.

מזעזע אותי לקרא תגובות מהסוג שלך.

קשה לי שדווקא בא"י בודק אותי רופא שאינו יהודי.

זה לא שהוא בנ"א. זה שאני מעדיפה שהוא יהיה רופא- בבי"ח ערבי. 

וכן. אני רוצה שבמדינת היהודים יהיו בעיקר יהודים.

שלא יקרה מצב שבת תגיע ללימודים באוניברסיטה ותגלה פתאום, שמשה שישב לידה כל השנה, ולמד איתה בכלל לא יהודי. (סיפור אמיתי!) 

אני לא רוצה פה התבוללות כמו שייש בחו"ל.

אני לא רוצה פה בנות שמתחתנות עם ערבים\סודנים\צ'רקסים\שוודים\רוסים 

אני רוצה פה רוב יהודי מוחלט.

ואם אני נשמעת לך גזענית- אז צר לי עליך. 

אלא שאת גאה בדברים המכוערים שאת חושבת ואומרת.

אילו היית מצטערת או מתביישת היה אולי טעם להסביר לך איפה את טועה ומדוע.

אולי מה שאמרת נשמע לא מתאים, ובעיקר לא "פולטיקלי קורקט". כשמדברים על רפואה צריך להתיחס להיבט האנושי ולא לנושאים לאומיים וכו',

אבל בכל זאת, אני משוכנעת שרבות מאתנו חושבות בדיוק כמוך!

לאלעד123, מדוע זה נשמע כל כך מכוער שאשה מעדיפה להיבדק ע"י אשה - ויהודיה?

האם נראה לך שכשבאים למרפאה, מביאים רק את הגוף, ואילו הנפש, התחושות, ההעדפות האישיות וכו' - נשארים בבית?

ובכלל, לאמר שלימודים מעורבים מקצרים את הדרך להתבוללות, זה מכוער?

ומה קורה באירופה ובארצות הברית? במקומות בהם בנות יהודיות לומדות עם סטודנטים שאינם יהודיים, הסיכוי להתבוללות עולה מאד.

מדוע זה נתפס בעיניך כמכוער???

השאלה לא היתה בידי היא מעדיפה להבדק. מובן מאליו שאשה תעדיף אשה וגבר יעדיף גבר, זו תחושה טבעית שיש לכל אחד מאתנו.

מה שהיא אמרה היה שזה צובט בלב לראות אנשי רפואה לא יהודים. האמריה הזו היא מכוערת ובזויה.

שליש מאזרחי מדינת ישראל איננו יהודי, כך זה היה בהקמת המדינה וכך זה היום.

ההתיחסות בכוללנית אליהם כאל גורם שלילי ומפריע היא תופעה קשה המרעילה את האוירה ומשחיתה את הנפש.

ב"ה המציאות כיום שונה לחלוטין.

נכון לאפריל 2012 אוכלוסית מדינת ישראל מנתה סה"כ 7,874.5 מתוכם 5,926.6 יהודים.(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) 

בפעם האחרונה שלמדתי מתמטיקה זה יצא יותר דומה ל3/4..

(ובעבר היחס היה דומה יותר ל4/5..)

וכן זה גורם שמפריע לי כיהודיה ששואפת למדינה יהודית.

שלא רוצה התבוללות.

שרוצה להיות עם חופשי בארצנו- ארץ ציון וירושלים. 

זאת מדינת היהודים- והיא חייבת להישאר כך.

את ממש צודקת בצרימה הזאת- ואני חושבת שזה ממש צריך לזעוק בכולנו!

אני לא באה לומר לאף אחד מה לעשות/לחשוב.. אבל כן כל אחד צריך לדעת, לפי מה שלמדתי, מצוות "לא תחונם" כלול בה גם לא לתת עבודה קבועה לגויים שמן הסתם זה פרנסתם וזה יותר ממעודד אותם להישאר כאן- מה שנקרא להתנחל!!! הם המתנחלים, והם רק מתרבים, ופשוט גוזלים לנו את הארץ מול עינינו!! (ממש לא רק מקומות עבודה...)

כל מה שיד לאחים עושים, ובכלל ספספלי הלימוד, בתים, כל הגירושים למינהם!!!

וזה יצא דוגמא מצויינת! כי דווקא ללימודי רפואה אפשר לומר ששומרים להם מקומות יותק מבשאר הפקולטות, ונותנים להם כלכך הרבה תמיכה ועזרה!! לך שניה לטכניון ותראה מה קורה שם- הייתי שם ונבחלתי. לא רק שהם שם, הם מרגישים בעלות!!!

לפני שנתיים, יום אחרי ה"תקרית" עם שייטת 13 (בספינת המרמרה) היתה הפגנה מתוכננת של היהודים ובעיקר שוחרי צה"ל, והם ברוב חוצפתם (הסטודנטים הערבים) פשוט עמדו מולנו והניפו דגל של פלסטין ימח שמם!

בעיקרון אני די פורקת (וזה ממש לא אישי)- אבל אפילו לא הבנתי מה אתה (אלעד123) מנסה לומר, שזה לא אמור להפריע לנו?!

אגב, באמת שהכל ברוח טובה.

אין לי בעיה ספציפית להיבדק ע"י ערבי\ה (או כל מישהו אחר שאיננו יהודי).

(במרפאה שלי האחות הכי עדינה שעושה בדיקות דם בלי שאני ארגיש- היא ערביה. ואם אני אוכל, אני אלך דווקא אליה)

זה לא שונה מבחינתי להיבדק ע"י רופאה בת שעלתה מרוסיה- אבל אמא שלה לא היתה יהודיה.

אני פשוט מתפללת ומקוה שבארץ שלי, מדינת היהודים. יהיו לי ממשלה יהודית, וצבא יהודי, וקבוצות ספורט שמורכבות מיהודים ולא מגויים למינהם, וגם מערכת רפואה יהודית.

וכשאני רואה את כמויות הלא יהודים שנמצאים במערכת הרפואה- זה צובט לי.

ואלעד- אתה יכול להתחלחל מזה שאני מבדילה בין יהודי ללא יהודי, אבל נראה איך תגיב אם ח"ו אחד הילדים שלך ירצה להתחתן עם גויה.

"ברוך המבדיל בין קודש לחול.. בין ישראל לעמים"

זה פיקוח נפש, ורופא יהודי חייב לבצע תפרים..

כמובן אם מדובר בניתוח חירום, ולא משהו אסתטי...

ואם זה משהו שסובל דיחוי כנראה שגם גוי לא יוכל לעשות את זה, אני לא מבין בזה יותר מדי, ואלו דברים שצריך לשאול רב, אבל זה מה שנראה לי שצריך לעשות..

זאת תשובה מעצבנת...

אבל אני למשל חשבתי שכל כך ברור לי מה שאני רוצה... אפילו שזו עבודה שאין בצידה שכר הולם וכו'...

והלכתי ללמוד את זה, והשקעתי בזה בכל המרץ וכו'...

וכל הנשמה שלי רצתה בזה.....

ואחרי שהתחתנתי, נולד לי נסיך קטן ומתוק...

ופתאום הלימודים זזו להם הצידה... והעבודה כבר לא נראית לי כ"כ חשובה...

ואני רוצה להשקיע בבית שלנו, בילדים שלנו, בבעל שלי... אבל להשקיע, כל כולי...

להיות בבית כל היום, ולדאוג למשפחה שלי.

להיות סבלנית ושיהיה לי את כל הזמן שרק אפשר בשביל הילדים וכו'....

ופתאום הלימודים לא שם.... ואת העבודה שהתחלתי עזבתי מהר מאוד....

אבל, בד"כ זה לא קורה

פשוט אי אפשר לדעת...

ולכן, נראה לי שכרגע תלכי עם מה שאת מאמינה בו, ותהיי מוכנה לזה שבע"ה ייתכנו שינויים מאוד משמעותיים... אי אפשר לדעת לאן החיים יקחו אותנו... ואי אפשר להתכונן לזה מראש.... רק תפילות לה', שיכוון אותך בדרך הנכונה

בהצלחה!

ממילא זו בדיקה לא נעימה, ממילא אם זה רופא אז זה פחות נעים, ואם זה רופא ערבי אז זה ממש ממש לא נעים!!! בלשון המעטה כמובן. אם להיות בוטה- זו יכולה להיות חוויה מגעילה למדי.

אני גם לא אוהבת שאחיות ערביות דואגות לשלומי במחלקת יולדות. מצטערת. זה לא אישי נגדן, זה כללי נגד הלאום שלהם ומה שהן מייצגות עבורי.

ברור שיש רופאים ערבים "מקסימים" ואחיות ערביות "מדהימות", אבל למה שהרופאות היהודיות לא יהיו במקומם ויהיו לא פחות מקסימות?

אולי זה גזענות, אבל אני בטוחה שרוב הנשים כאן יסכימו.

וגם בטח אף פעם לא היית בחדר מיון או באשפוז עם ילדים, כשלכל הרופאים אין מושג שבכלל נכנסה השבת, ואולי גם לא אכפת להם, והכל מתנהל כסדרו.

אפשר להמשיך, אבל נראה לי שברור, לכל מי שהתנסה בעניינים האלה שבאופן כללי התחושות האלה קיימות, ולא מעט.

בס"ד

אני עדיין קצת מתלבטת אבל ב"ה אני בדרך להחלטה...

אני לא חושבת שאלך על רפואה אלא על משהו פחות תובעני.

אני מאמינה שהבית צריך להיות בראש סדר העדיפויות של האישה וכמו שהבנתי מפה, ברפואה זה לא ממש הגיוני.

לכן אני מצטערת ומבקשת סליחה מכל האלה שרוצות רופאות דתיות אבל אני חושבת שהמשפחה והבית צריכים להיות בראש מעיני.

בעז"ה אמצא משהו אחר...

אולי רפואת משפחה או אחיות.

נראה.

תודה רבה בכל אופן לכולם

אגב, היה פה מישהו שאמר שהוא יאהב מישהי שהולכת עם מה שהיא מאמינה בו ומישהי ענתה לו שאולי אני מאמינה יותר במשפחה ככה שזה בכל מקרה מתקיים.

אז אני מאמינה יותר באישה בבית מאשר באישה שכמעט לא בבית

מי שענתה לך צדקה.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים