http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394618#4722306

ובפרט:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394618#4724691

זה גם אופציה......או שזה ממש לא בא בחשבון??

חלק מההשלכות:

בשנים של ההתמחות,שעות עבודה לא סבירות משמרות של 28 שעות לחזור לישון ולמחרת להתייצב שוב במשמרת רגילה ולפעמים זה קורה כל יומיים... ועד 6-8 פעמים בחודש כולל שבתות וחגים...

והתמחות זה לפחות 6 שנים....

את צריכה:

- בעל מבין מתחשב ולוקח על עצמו הרבה דברים, הרי אי אפשר לא להתמוטט וגם להצליח בכל!!!!

- המון עזרה, לדעת לקבל מאחרים עזרה כי זה חובה.

-לגור קרוב לבי"ח כדי לחסוך זמן של נסיעות...

-לגור קרוב להורים/משפחה כדי לקבל עזרה...

ועוד ועוד

אם את רוצה אני יכולה לתת לך טלפון של רופאה שמשלבת גם וגם...

נ.ב. אני אחות (וגם זה דורש מהבית ה-מ-ו-ן)

פעם עשו איתה ראיון ארוך במקור ראשון (או אולי בבשבע), ושאלו אותה האם היא ממליצה לבנות ללכת בדרכה, והיא ענתה שממש לא. אני מקווה שאני זוכרת נכון ושהבנתי אותה נכון.

חבל "להתפשר" על מקצוע אחר עם שעות נורמליות רק כדי שזה לא יפחיד את המדוייט.

אני בעד להגשים את החלומות שלך!! סתם חבל שתעוררי יום אחד בגיל 40 ותחשבי כל הזמן "מה אם...?"

(ובנימה אישית- אם רק הייתי טיפה יותר חכמה הייתי גם הולכת ללמוד רפואה אבל לא השקעתי מספיק בתיכון...)

לא רק אצל בנות אלא בכלל,

זה אנשים שהולכים עם מה שהם מאמינים בו.

יש להם את הדרך שלהם והם דבקים בה.

נניח הייתי פוגש אותך והיית אומרת לי ככה:

" רציתי ללמוד רפואה אבל בגלל בית ומשפחה התפשרתי על...

אחיות\חינוך\ פיזיותרפיה אנא עארף"

לי אישית זה היה צורם.

לא בגלל שלהיות אחות או מורה זה רע

אלא בגלל שזה לא מה ש-*את* רוצה.

לכן- אני באמת מאמין שאם זה ממש חשוב לך,

לכי על זה והקב"ה יידאג לסדר את כל השאר על הדרך הטובה ביותר.

הכי מעצבן זה להפגש עם מישהי בלי דעות.

שלא איכפת לה, שום דבר לא דוקר לה היא עושה מה שכולם עושים..

אתה אומר לה על חשוב לגור בהתנחלות ->

והיא עונה לך אבל חשוב לא להתנתק מהעם.

אתה אומר לה אסור להתחבר עם הרשעים ->

והיא אומרת לך אבל כולם עושים עברות.

כלום לא עצוב כלום לא שמח?

הכל פרווה.

מצד שני אלה שעומדות על דעתן ->

עוצרות אותך על כל פיפס. ויש ויכוחים על כלום.

בקיצור איך אומר המשפט,

"עדיף מבול, מבצורת.."

לכל דבר יש מחיר. ווכן אני מעדיף בחורה עם דעות שיהיו לי איתה יותר מריבות וחיכוכים מאשר בחורה בלי דעות.

מה שכן-גם א צריכים להיות ילדים קטנים-חלק מהבגרות-במיוחד של אנשים עם דעות

זה להבין שלכל אחד יש את הדעות שלו, וכל עוד צריך לחיות את החיים שלך בלבד אין פה בעיה

אבל ברגע שצריך לחיות עם עוד אנשים חשוב ללמוד להתפשר.

יותר מזה-אמנות הפשרה היא במובן מסוים האידיאל של הנישואין

לכן, אם מדובר בבחורה בוגרת ופתוחה שיודעת להתחשב, אז כל עוד נוכל להתווכח ולהגיע להסכמות ופשרות בצורה סבירה זה לא מרתיע.

אם מדובר בבחורה לא בוגרת אז באמת זה מאוד יפריע(מצד שני חוסר בגרות זה דבר שמפריע בעוד כל מיני היבטים)

אקח לתשומת ליבי

במצב כזה כנראה שמה שהיא מאמינה בו וחשוב לה באמת הוא הבית והמשפחה,

ולכן היא הולכת איתם עד הסוף.

לענ"ד זה יותר יפה מאשר לתת חשיבות מס' אחד למקצוע...

מה העיקר בחייך ומה פחות?

מה האמצעי ומה המטרה?

נכון שגם צריך לפתח את האמצעי ולהנות ממנו, אבל אם הגולם קם על יוצרו - מה עשינו?

ראשית, אין התחייבות מהקב"ה מתי תזכי לבנות את ביתך.  אמנם בתפילה שיהיה בקרוב, אבל אנו עובדים אצלו....

שנית, בימינו, ניתן להתחיל ללמוד רפואה, ואחרי שלוש שנים, לפרוש, אם נרצה, ושלוש השנים הראשונות נחשבות כתואר ראשון במדעי הרפואה.  ניתן להמשיך עם תואר זה למשהו אחר, כגון מחקר או כל דבר אחר בתחום.  לבחירתך.

כבר פגשתי אמא צעירה שלמדה רפואה, נישאה, ילדה תינוקת, והניקה אותה בהצלחה רבה, כולל שאיבת חלב בזמן הלימודים כדי שהקטנה תקבל בקבוקי חלב-אם צל המטפלת...

חוץ מזה, רבים מתחילים ללמוד דבר אחד, ואחרי שנה מחליפים את החוג.  גם אם תתחילי, אינך מחוייבת להמשיך!  זכותך לשנות בכל עת ומכל סיבהף בלי לדאוג "מה יגידו", שיגידו, העיקר שלך יהיה הכי טוב!!!

ילדייך העתידיים ירצו אמא מאושרת וממומשת.

אמא שמחה= בית מאושר וילדים שגדלים בביטחון.

אם רפואה זה היעוד שלך - לכי ללמוד! אולי תכירי בעל רופא??  ולתחזוקת הבית אין מה לדאוג- מקסימום שוכרים עוזרת. לא בשביל לנקות פאנלים זה מפספסים ייעוד

אני גם ממליצה להמשיך לחפש רופאות- שכנות, בקהילה שלך, חברות של אמא... כדי להתייעץ איתן

בנוסף-

עמ"י צריך רופאות.

ואם את מסוגלת- זו משימה חשובה.

יהודיה גאה ויקרה,

ראיתי את השרשור שפתחת והתכוונתי להגיב כבר בבוקר אבל לא התאפשר לי. ה' תכנן אחרת.

הוא כנראה רצה שאגיב לך ממקום אחר. מחוייה אחרת.

בבוקר רציתי להגיד לך- שהשותפה שלי לשעבר לומדת רפואה (ב"ה מסיימת שנה שלישית) וזה קשה אבל אפשרי.

את פשוט צריכה לנסח לעצמך את סדר העדפויות שלך ולדעת שיש זמנים שלימודים באים על חשבון זמן איכות (תקופת מבחנים) ויש זמנים שבהם המשפחה/ חברים/ עבודה באים על חשבון הלימודים (הסמסטר עצמו). ככל שאת מתקדמת עם הלימודים- הלחץ עולה בכך שהקורסים יותר כבדים, כלומר שווים יותר נקודות והלחץ לעבור אותם גדל בהתאם.. אבל מצד שני יש לך יותר זמן חופשי.

לדעתי זו גם התגייסות של כל המשפחה (שלו ושלך) לדעת שיהיו זמנים קשים (כמו אצל כולם) וזמנים נוחים יותר.

אבל..

עכשיו חזרתי מבדיקות בבית החולים. אחרי תאונת דרכים קלה (ישתבח שמו לעד!)- באשמתי. וכל הזמן שחיכיתי לתורי במיון חשבתי עלייך. הגיע תורי וניגשה אליי סטודנטית לרפואה (נשמתי לרווחה), שאלה שאלות בדקה והודיעה- שהד"ר יגיע עוד מעט לאשר.

וכן אני יודעת שלרופא מותר כי זו העבודה והצלת נפשות וכולי.

אבל כל כך רציתי שתגיע רופאה.

כן, השעות דפוקות, התגמול לא משהו, הלחץ שוחק, החולים מאמללים והדבר שאת הכי יראה ממנו יכול חס וחלילה לקרות- אבל הוא גם יכול שלא.

כמו בכל זוגיות- הסיכוי הוא חצי לכאן וחצי לכאן. תמיד 50%- הכל תלוי בך ובבן זוגך.

ועמ"י זקוק כל כך לרופאות!

אז אם את מרגישה שאת יכולה

בבקשה תלכי להגשים את חלומותייך.

למעני ולמענך. 

קצת קשה לחשוב על זה עכשיו, כי זה לא ממשי עדיין. אם בע"ה תתחתני בשנים הקרובות, ותהיי בלימודים לטווח ארוך, זה אומר שנטל הפרנסה העיקרי יהיה על בעלך, או שמראש בונים על עזרה משמעותית מההורים, כל חודש.

לא מכל ההורים אפשר לבקש כזה דבר וגם בעלך יצטרך להביא משכורת יפה כדי להחזיק בית עם ילדים ומסגרות בע"ה.

לא אומרת שבלתי אפשרי, אבל צריך לתת על זה את הדעת, לדעתי.

חוצמזה- מסכימה שעמ"י צריך רופאות אבל לאו דווקא את צריכה להיות אחת מהן... כלומר, אם את רוצה לעשות זאת, בלב שלם, נהדר, אבל לא בגלל איזה אידיאל למען עם ישראל. אידיאל כזה לא יכול לבוא על חשבון גידול חינוך ילדייך הפרטיים, שנשמע שמאוד חשוב לך.

לדעתי, כל אשה שהיא גם אמא מתפשרת. תמיד. או שבוחרת להתקדם בעבודה ולהכניס יותר כסף וזה על חשבון הילדים, או שבוחרת להיות עם הילדים ,להצטמצם כלכלית ולוותר בינתיים על ההתקדמות בעבודה.

גם מי שעובדת כי אין לה ברירה מתפשרת. אולי מתוך חוסר ברירה אבל זו פשרה.

אז את צריכה להחליט, כמו מה שכתבו פה לפני, על מה את מתפשרת, וללכת עם ההחלטה שלך מתוך מודעות ובלב שלם.

מכירה כמה דתיות שלומדות רפואה.

זה אחד המקצועות שדי קל להשיג בהם מלגות, ומלגות טובות- כל עוד משקיעים ויש ציונים טובים.

ומעבר לזה- יש כל מני מחקרים בתשלום שאפשר לעשות תוך כדי התואר (ולפעמים גם לקבל על זה נק'..)

אז זה מאד לא קל, ודורש המון. 

זה אומר 7 שנים של לימודים קשים

ואז עוד איזה 5 שנים של התמחות בשעות לא שעות (אלא אם את רוצה להיות רופאת משפחה ואז יש לך שעות נורמאליות אבל יכולת התקדמות לא משו..) 

אבל למי שרוצה ומוכנה- זה נצרך וחשוב. 

חשוב שיהיו רופאות דתיות, חשוב בכלל שיהיו רופאים שהם לא ערבים.. (צר לי, אבל כל פעם שאני רואה את כמות אנשי הרפואה למינהם הלא יהודים בבתי חולים- זה צובט לי.)

רופא הוא רופא, איש או אשה, יהודי, נוצרי או מוסלמי, צעיר או זקן, יפה או מכוער.

מזעזע אותי לקרא תגובות מהסוג שלך.

קשה לי שדווקא בא"י בודק אותי רופא שאינו יהודי.

זה לא שהוא בנ"א. זה שאני מעדיפה שהוא יהיה רופא- בבי"ח ערבי. 

וכן. אני רוצה שבמדינת היהודים יהיו בעיקר יהודים.

שלא יקרה מצב שבת תגיע ללימודים באוניברסיטה ותגלה פתאום, שמשה שישב לידה כל השנה, ולמד איתה בכלל לא יהודי. (סיפור אמיתי!) 

אני לא רוצה פה התבוללות כמו שייש בחו"ל.

אני לא רוצה פה בנות שמתחתנות עם ערבים\סודנים\צ'רקסים\שוודים\רוסים 

אני רוצה פה רוב יהודי מוחלט.

ואם אני נשמעת לך גזענית- אז צר לי עליך. 

אלא שאת גאה בדברים המכוערים שאת חושבת ואומרת.

אילו היית מצטערת או מתביישת היה אולי טעם להסביר לך איפה את טועה ומדוע.

אולי מה שאמרת נשמע לא מתאים, ובעיקר לא "פולטיקלי קורקט". כשמדברים על רפואה צריך להתיחס להיבט האנושי ולא לנושאים לאומיים וכו',

אבל בכל זאת, אני משוכנעת שרבות מאתנו חושבות בדיוק כמוך!

לאלעד123, מדוע זה נשמע כל כך מכוער שאשה מעדיפה להיבדק ע"י אשה - ויהודיה?

האם נראה לך שכשבאים למרפאה, מביאים רק את הגוף, ואילו הנפש, התחושות, ההעדפות האישיות וכו' - נשארים בבית?

ובכלל, לאמר שלימודים מעורבים מקצרים את הדרך להתבוללות, זה מכוער?

ומה קורה באירופה ובארצות הברית? במקומות בהם בנות יהודיות לומדות עם סטודנטים שאינם יהודיים, הסיכוי להתבוללות עולה מאד.

מדוע זה נתפס בעיניך כמכוער???

השאלה לא היתה בידי היא מעדיפה להבדק. מובן מאליו שאשה תעדיף אשה וגבר יעדיף גבר, זו תחושה טבעית שיש לכל אחד מאתנו.

מה שהיא אמרה היה שזה צובט בלב לראות אנשי רפואה לא יהודים. האמריה הזו היא מכוערת ובזויה.

שליש מאזרחי מדינת ישראל איננו יהודי, כך זה היה בהקמת המדינה וכך זה היום.

ההתיחסות בכוללנית אליהם כאל גורם שלילי ומפריע היא תופעה קשה המרעילה את האוירה ומשחיתה את הנפש.

ב"ה המציאות כיום שונה לחלוטין.

נכון לאפריל 2012 אוכלוסית מדינת ישראל מנתה סה"כ 7,874.5 מתוכם 5,926.6 יהודים.(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) 

בפעם האחרונה שלמדתי מתמטיקה זה יצא יותר דומה ל3/4..

(ובעבר היחס היה דומה יותר ל4/5..)

וכן זה גורם שמפריע לי כיהודיה ששואפת למדינה יהודית.

שלא רוצה התבוללות.

שרוצה להיות עם חופשי בארצנו- ארץ ציון וירושלים. 

זאת מדינת היהודים- והיא חייבת להישאר כך.

את ממש צודקת בצרימה הזאת- ואני חושבת שזה ממש צריך לזעוק בכולנו!

אני לא באה לומר לאף אחד מה לעשות/לחשוב.. אבל כן כל אחד צריך לדעת, לפי מה שלמדתי, מצוות "לא תחונם" כלול בה גם לא לתת עבודה קבועה לגויים שמן הסתם זה פרנסתם וזה יותר ממעודד אותם להישאר כאן- מה שנקרא להתנחל!!! הם המתנחלים, והם רק מתרבים, ופשוט גוזלים לנו את הארץ מול עינינו!! (ממש לא רק מקומות עבודה...)

כל מה שיד לאחים עושים, ובכלל ספספלי הלימוד, בתים, כל הגירושים למינהם!!!

וזה יצא דוגמא מצויינת! כי דווקא ללימודי רפואה אפשר לומר ששומרים להם מקומות יותק מבשאר הפקולטות, ונותנים להם כלכך הרבה תמיכה ועזרה!! לך שניה לטכניון ותראה מה קורה שם- הייתי שם ונבחלתי. לא רק שהם שם, הם מרגישים בעלות!!!

לפני שנתיים, יום אחרי ה"תקרית" עם שייטת 13 (בספינת המרמרה) היתה הפגנה מתוכננת של היהודים ובעיקר שוחרי צה"ל, והם ברוב חוצפתם (הסטודנטים הערבים) פשוט עמדו מולנו והניפו דגל של פלסטין ימח שמם!

בעיקרון אני די פורקת (וזה ממש לא אישי)- אבל אפילו לא הבנתי מה אתה (אלעד123) מנסה לומר, שזה לא אמור להפריע לנו?!

אגב, באמת שהכל ברוח טובה.

אין לי בעיה ספציפית להיבדק ע"י ערבי\ה (או כל מישהו אחר שאיננו יהודי).

(במרפאה שלי האחות הכי עדינה שעושה בדיקות דם בלי שאני ארגיש- היא ערביה. ואם אני אוכל, אני אלך דווקא אליה)

זה לא שונה מבחינתי להיבדק ע"י רופאה בת שעלתה מרוסיה- אבל אמא שלה לא היתה יהודיה.

אני פשוט מתפללת ומקוה שבארץ שלי, מדינת היהודים. יהיו לי ממשלה יהודית, וצבא יהודי, וקבוצות ספורט שמורכבות מיהודים ולא מגויים למינהם, וגם מערכת רפואה יהודית.

וכשאני רואה את כמויות הלא יהודים שנמצאים במערכת הרפואה- זה צובט לי.

ואלעד- אתה יכול להתחלחל מזה שאני מבדילה בין יהודי ללא יהודי, אבל נראה איך תגיב אם ח"ו אחד הילדים שלך ירצה להתחתן עם גויה.

"ברוך המבדיל בין קודש לחול.. בין ישראל לעמים"

זה פיקוח נפש, ורופא יהודי חייב לבצע תפרים..

כמובן אם מדובר בניתוח חירום, ולא משהו אסתטי...

ואם זה משהו שסובל דיחוי כנראה שגם גוי לא יוכל לעשות את זה, אני לא מבין בזה יותר מדי, ואלו דברים שצריך לשאול רב, אבל זה מה שנראה לי שצריך לעשות..

זאת תשובה מעצבנת...

אבל אני למשל חשבתי שכל כך ברור לי מה שאני רוצה... אפילו שזו עבודה שאין בצידה שכר הולם וכו'...

והלכתי ללמוד את זה, והשקעתי בזה בכל המרץ וכו'...

וכל הנשמה שלי רצתה בזה.....

ואחרי שהתחתנתי, נולד לי נסיך קטן ומתוק...

ופתאום הלימודים זזו להם הצידה... והעבודה כבר לא נראית לי כ"כ חשובה...

ואני רוצה להשקיע בבית שלנו, בילדים שלנו, בבעל שלי... אבל להשקיע, כל כולי...

להיות בבית כל היום, ולדאוג למשפחה שלי.

להיות סבלנית ושיהיה לי את כל הזמן שרק אפשר בשביל הילדים וכו'....

ופתאום הלימודים לא שם.... ואת העבודה שהתחלתי עזבתי מהר מאוד....

אבל, בד"כ זה לא קורה

פשוט אי אפשר לדעת...

ולכן, נראה לי שכרגע תלכי עם מה שאת מאמינה בו, ותהיי מוכנה לזה שבע"ה ייתכנו שינויים מאוד משמעותיים... אי אפשר לדעת לאן החיים יקחו אותנו... ואי אפשר להתכונן לזה מראש.... רק תפילות לה', שיכוון אותך בדרך הנכונה

בהצלחה!

ממילא זו בדיקה לא נעימה, ממילא אם זה רופא אז זה פחות נעים, ואם זה רופא ערבי אז זה ממש ממש לא נעים!!! בלשון המעטה כמובן. אם להיות בוטה- זו יכולה להיות חוויה מגעילה למדי.

אני גם לא אוהבת שאחיות ערביות דואגות לשלומי במחלקת יולדות. מצטערת. זה לא אישי נגדן, זה כללי נגד הלאום שלהם ומה שהן מייצגות עבורי.

ברור שיש רופאים ערבים "מקסימים" ואחיות ערביות "מדהימות", אבל למה שהרופאות היהודיות לא יהיו במקומם ויהיו לא פחות מקסימות?

אולי זה גזענות, אבל אני בטוחה שרוב הנשים כאן יסכימו.

וגם בטח אף פעם לא היית בחדר מיון או באשפוז עם ילדים, כשלכל הרופאים אין מושג שבכלל נכנסה השבת, ואולי גם לא אכפת להם, והכל מתנהל כסדרו.

אפשר להמשיך, אבל נראה לי שברור, לכל מי שהתנסה בעניינים האלה שבאופן כללי התחושות האלה קיימות, ולא מעט.

בס"ד

אני עדיין קצת מתלבטת אבל ב"ה אני בדרך להחלטה...

אני לא חושבת שאלך על רפואה אלא על משהו פחות תובעני.

אני מאמינה שהבית צריך להיות בראש סדר העדיפויות של האישה וכמו שהבנתי מפה, ברפואה זה לא ממש הגיוני.

לכן אני מצטערת ומבקשת סליחה מכל האלה שרוצות רופאות דתיות אבל אני חושבת שהמשפחה והבית צריכים להיות בראש מעיני.

בעז"ה אמצא משהו אחר...

אולי רפואת משפחה או אחיות.

נראה.

תודה רבה בכל אופן לכולם

אגב, היה פה מישהו שאמר שהוא יאהב מישהי שהולכת עם מה שהיא מאמינה בו ומישהי ענתה לו שאולי אני מאמינה יותר במשפחה ככה שזה בכל מקרה מתקיים.

אז אני מאמינה יותר באישה בבית מאשר באישה שכמעט לא בבית

מי שענתה לך צדקה.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך