מכיר את המשפט ש"זוגיות אינה דורשת משני אנשים להסתכל אחד על השני, אלא להסתכל יחד באותו כיוון"?

זה מה שזה אומר..

פירוט - אהבה, או כל רגש אחר, לא מספיקים כדי לבנות זוגיות בריאה. צריך גם איזשהי "תשתית" של דברים משותפים שחשובים וקריטיים לשניהם שיעמדו בבסיסו של הבית המשותף.

עכשיו ברור יותר?

אם לא, חופשי באישי.

מן הסתם יש צורך בהסכמה על עניינים מהותיים.

זה מובן מאליו, זה בסיסי.

אבל לא הבנתי איך "בסיס" הופך ל"יעד"? יעד זה

משהו מעבר לרמה הבסיסית, ואת זה אני לא מבין.

זה מצטייר לי במוח כהתקדמות למקום בו אני נמצא

עכשיו.

המקום שאליו אתה רוצה להגיע - אומר עליך מי אתה.

זה סוג של משקפת שמראה מה יש לך בפנים (אא"כ אתה מרמה את עצמך או אותה).

ובעוד שנתיים אתה תהיה במקום אחר, בטוח. וגם היא.

אתה תגיע אל המקום הזה יחד איתה.

זה לא שאתה הולך למקום אחד והיא נשארת במקום אחר.

להצבת מטרות מעשית לשנתיים הקרובות.

בין "איך אני רואה את החיים שלי" ל"מה אני רוצה להשיג בזמן הקרוב".

השאיפה היא כללית ומתאימה לכולם, התביעה הנגזרת ממנה היא אישית - לפי כוחותי ויכולותי.

אני אנסה להדגים -

נניח, שכרגע השאיפה בחייך היא להיות עובד ה'. אתה מברר לעצמך מה זה אומר, ומגיע למסקנה, למשל, שעובד ה' צריך לעסוק בתורה, ולכן ההשלכה המעשית שבחרת לך, היא ללמוד תורה.

כשאתה מתחתן עם מישהי שגם אצלה השאיפה היא להיות עובדת ה' (בבירור שעשתה, היא הבינה שעובד ה' זה עוד כמה דברים, והיא בחרה להדריך בבנ"ע בשביל לממש את זה), אתם מחליטים להקים בית שזו תהיה מגמתו - עבודת ה'.

מעכשיו, השאיפה הזו צריכה ללוות אתכם בכל החלטה ומעשה, בכל יום.

והיא לא נשארת סטטית, ברמת בני עקיבא, אלא מתפתחת ומשתכללת. מבינים אותה יותר לעומק. וכמו שהיא נעשית מדויקת יותר, כך המעשים נדרשים להיות מדויקים יותר.

כלומר, יכול להיות שהיא הדריכה בבנ"ע מתוך השאיפה הזו, וכעבור עשור מגיעה למסקנה שמתוך אותה שאיפה - לא היה צריך להדריך.

אבל השאיפה, הכיוון - נשאר אותו כיוון.

ומבררים אותו יחד.

אני מניחה שכבר יש לך כיוון בחיים, אידיאל שמניע אותם קדימה, ידיעה לאן אתה רוצה ללכת,

יכול להיות שהוא עוד לא מבוסס מספיק, ו"יושב טוב".

יכול להיות שהוא עוד ישתכלל כך שתחפש בת זוג עם מגמה קצת יותר ספציפית

(ויכול להיות שעל הדקויות האלה צריך לוותר...),

וכמובן שגם יכול להיות שמגמת החיים שלך עדיין לא בוררה...

אבל מקווה שהבנת את מה שניסיתי לומר (כי קצת הסתבכתי...).

הם כוללים גם כביסות, שטיפות כלים...

הכנת הכלים החומריים שבהם מופיע האידיאל.

אני לא יכול להופיע את האידיאל, אם אני רעב, מלוכלך, חולה.

צריך שהחיים הגופניים יהיו בריאים ושלמים, כדי שיהיו כוחות להופעת חיים קצת יותר עליונים.

לתוך הגוף הבריא יוצקים את התוכן.

(דוגמא אחרת - מדינת ישראל...)

אומרים שזה תפקיד האם. לגדל ילדים בריאים, שמחים, מלאי כוחות גוף ונפש.

שיהיה להם את הבסיס לעבודת ה' - הבסיס שיאפשר להם לבטא את הנשמה.

חיים, חיים, חיים!

הייתה לי מחשבה כזאת בירכתי מוחי, לא הייתי

בטוח שאני מבין נכון...

בכל מקרה, תודה. 

(כשכתבתי "שנתיים" באמת התכוונתי למקום

שלי רוחנית ולא מעשית. באותה מידה יכולתי

לכתוב חמש, עשר או עשרים שנה...)

ה-"ה' עמכם" זה חלק מהחתימה..

לא חלק מתוכן השאלה..

אם הבחור מוצא חן בעינייך שזה כולל הכל. אופי. עבודה. דת. יחס. מידות וכ''ו..

כל אלה יוצרים מטרה

אין חיה כזאת  'מטרה'  אלא אם כן הוא חותר להיות ראש ישיבה/ממשלה.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳