ב"ה

ובתכלס באמת תלוי בשלב של הקשר, ואיך הוא מתפתח...
האם הפגישות טובות, מנוצלות או שאתן רוב הזמן מעבירים בלאכול וקשה לדבר כשהפה מלא..

ובכלל זה מאוד אינדיבידואלי לכל זוג לדעתי..
 

רק חזרת מהפגישה וכבר את חושבת על הפגישה הבאה?

תחיי את הרגע.. ואם בהמשך השבוע תרגישי שאת צריכה עוד פגישה אז תלכי על זה...

מצד שני לא רוצים להגיע לשחיקה כי אנחנו באמת נהנים . 

מותר לכם להנות.

זה אפילו כדאי.

רעייתי ואני יצאנו גם לדייטים של יותר מ20 שעות רצוף

כשנהנים -הזמן טס 

חלק גדול מהבניין של הקשר נעשה בקטעים הריקים, שיושבים וחושבים.

אז הפסקה, פגישה ושוב. זה מן התבשלות טובה - נפגשים ואח"כ מעכלים, ושוב.

אי אפשר לכסות על הבישול ע"י פגישה ארוכה.

הפסקה ארוכה זה כבר מפסיק את הקשר.

תבלו יחד כמה שיותר.

אתם רציניים??? אני מכירה הרבה זוגות שסגרו כבר אחרי פגישה השניה..
יאללה חתונה!!!!!  

וסופרים פגישות כדי לדעת איפה עומדים ולאן אפשר להתקדם כל פעם. הרי הפגישות הן למטרה מסויימת. 

זה לא לצאת עם חברות פה ושם ששם באמת אין סיבה לספור כלום.

רוצה לתת לי רב אחד דת"ל (אל תתן לי את הרבי מגור) שנותן הגבלות כאלו? כי משומה אני לא שמעתי..

וגם לא בעלי הצדיק שחי' 

וגם לא אחרים טובים תורניים וצדיקים שלא הייתה להם בעיה להסתובב איתי (או עם אחרות) 9 שעות ויותר..

בעיני זה מעולה. זה מקפיץ את הקשר, נותן לך ראיה רחבה יותר, מעמיק את השיחות (כמה זמן אפשר לדבר על מזג האויר) מחייב אותך לחפור יותר, נותן לך הכרות הרבה יותר עמוקה ואמיתית.

אתה מוכן להסביר לי מה הבעיה מבחינה "תורנית" בפגישה של 9 או 15 שעות?

ומניסיוני הקט והדל- לא רק שזה היה בריא (ולא משנה אם זה היה קשר שנקטע באיבו או שנמשך עד עצם היום הזה ובעז"ה עוד איזה 80-90 שנה..) אלא מוסיף ומעמיק ותורם.

אז מה כן בריא לשיפוט הקשר? לפגש שעתיים פעמיים בשבוע? לשבת עם סטופר ולהרגיש שזה מאולץ? 

אמרו לי בזמנו שזה גורם ל"מיצוי". אז צר לי, אבל אם 9 שעות יגרמו לי להרגיש שמיציתי את הכיף שלי מלהיות ביחד עם הבנ"א הזה, אז מה אני אעשה איתו בעז"ה אחרי החתונה? 

בעיני זה הפוך- פגישות קצרות עם הרבה הפסקות סתם גורמות להארכה של תקופת הפגישות, לשחיקה, להארכה של התקופה הראשונה עד שיש חיבור וזרימה טבעית.

כשיצאתי עם בחור 2-3 פגישות בשבוע של 2-3 שעות, היינו צריכים חודשיים וחצי להבין שזה לא מתאים.

כשיצאתי עם מישהו אחר 2-3 פגישות בשבוע, אבל כל פגישה היתה של 6-9 שעות- לקח לנו שבועיים להבין שזה לא הדבר הנכון כי מהר מאד הגענו לדבר על כל מני דברים עמוקים יותר ומעבר לשיחות הרדודות של ההתחלה.

בקיצור- אין סיבה למתוח סתם את הפגישה. אם זה לא זורם לכם עדיין- אז לא.

אבל קשה לי להאמין שהייתי מצליחה להתחתן עם מישהו שלא הייתי מצליחה להעביר איתו פגישה של 10 שעות בכיף, ובסוף להגיד שלום עם טעם של עוד..

כפי שכבר כתבתי לך, לא ראיתי עדיין אף רב שאומר בפירוש את מה שאמרת.

יש ספרי הלכה, וטרם ראיתי הלכות העוסקות בזמני דייטים (אם תוכל להאיר את עיני ולתת מ"מ אני אשמח לבדוק את העניין..) יש הלכות בכל הנוגע לדיני ייחוד, שימרת נגיעה ושמירת העיניים, אבל לא בכל הנוגע לכמה זמן צריכה לארוך פגישה..

יש ספרי הדרכה- וכאן לא קראתי את כולם. אז אני לא יודעת. אבל לא נתקלתי בספר הדרכה שכתב רב שמדבר על זה, בטח שלא בצורה גורפת, ובכל מקרה- ספר הדרכה כשמו כן הוא. הדרכה. לא הלכה. וכאן כל אחד ילך לפי רבו. (וככל מה שבדקתי עם רבותיי- אין בכך בעיה) כך שלהגיד בשם רב מסוים שזה לא נכון לכולם- זה לא נכון.

(כמו שלדוג', הרב אבינר מדריך לא לדבר דברי חיבה בין האירוסים לחתונה והרב טל דווקא מדריך הפוך- כן לדבר דברי חיבה אם כי במידה ולא הרבה כמו אחרי החתונה..)

ויש היגיון פשוט, וראיה של המציאות סביבי, וניסיון אישי, ולמידה מניסיון של אחרים- וכל אלו לימדו אותי שפגישות ארוכות וזורמות הן דבר טוב וחיובי שמועיל לקשר בדר"כ. (ואני לא נותנת פה אמירה של רבנים כי טרם שמעתי התייחסות של רב לכאן או לכאן או בכלל לנושא..)

וגם הרבנים שנתת, האם הם כתבו את זה בפירוש או רק אמרו לבנ"א מסוים בשיחה אישית? כי לפעמים רב יכול לתת הדרכה אישית, ואז הבנ"א הולך והופך את זה להדרכה כללית.

אבל היא כן בעלת רבדים. 

יש הלכה, וזה דבר חד וחותך. אסור או מותר (או ספק, או ישאל רב אישית, או תלוי אם הוא ספרדי או אשכנזי וכו') 

ויש עניני מידות- שמוסמכים על כולם. (לא ראוי לכעוס, לא ראוי לדבר לא יפה לאנשים, לא ראוי להכליל, כן ראוי להתנהג בנחת ובצורה נחמדה וכו') 

ויש הנהגות, הדרכות, ו"ענינים" שתלויים ברב. וכל אחד ילך לפי רבו.

כמו שר' נחמן כותב שלא ראוי להיפגש בין האירוסין לחתונה- אבל אנחנו לא ברסלברים, אז לא הלכנו לפי ההדרכה הזו.

או כמו שיש חסידויות שנפגשות פעם אחת לפני החתונה- וזהו. וזו הדרכת הרבנים שלהם, ובשבילם זו "דעת תורה" ומי שעושה אחרת זה "התנהלות שנוגדת את התורה"

ואתה עדיין לא ענית לי במה זה נוגד את דרך התורה. מה לא טוב ולא ראוי בזה. 

(וסתם משו- לפי מה שאני מכירה, אם בעלי היה מתקשר לראש ישיבה שלו (רב גדול ומוערך על הרבה רבנים) באמצע דייט " הרב, אנחנו כבר יותר מ4 שעות בדייט, רציתי לשאול מה דעת הרב, עוד כמה שעות אנחנו יכולים להמשיך ומתי ללהגיד שלום?" הרב היה מזמין אותו לשיחה על בריאות הנפש האישית שלו ועל מה זה חיי תורה אמיתייים..)

ב"ה לא חסרות בנות שנכנסות תחת ההגדרה של "נפגשת 9 שעות" ולא קרה שום דבר רע, אפילו להיפך...

נכון, זה לא מכליל על כולם שזה מתאים להם,

אבל גם הכיוון ההפוך לא.

נ.ב.

כשאני אוכלת דג עם גבינה זה בסדר, אז למה לו/ה אסור?? הרי התורה היא אחת! ועוד כהנה וכהנה.....

אז אתה בורח?

שאלתי אותך שאלה פשוטה- מה לא בסדר בזה. מה סותר בזה את התורה או את דרכה.

עד עכשיו חוץ מסיסמאות ("סותר את התורה" "רק מזרוחניקים יכולים לעשות דבר כזה" "נגד רבנים") ושזה שוחק, ולא בריא  לא נתת סיבה הגיונית.

אנשים נתנו לך סיבות הגיוניות, דברים שהם מכירים מניסיונם, דוגמאות. 

תענה באותה שפה. 

אמרת שזה שוחק- את מה זה שוחק? למה?

טענת (בשם רבנים) שזה לא בריא- מה לא בריא בזה.

אל תתחבא מאחורי דברים כלליים ואמירות גדולות.

ודווקא כן מעניין אותי למה זה בעיה.

במיוחד כי שכלי הדל והפשוט רואה את המציאות באופן שונה.

בעולם השידוכים כפי שאני הכרתי אותו, פגישה לא נעשת כדי להסתובב 9 שעות- אלא כדי ליצור חיבור בין שני אנשים.

וחיבור חזק שיוכל להחזיק מעמד גם כשהם יחיו ביחד באותו בית ויצטרכו להרים ביחד את הפרוייקט של החיים שלהם.

בעיני- פגישות ארוכות, הן הכרחיות כדי ליצור קשר שכזה (אם יש כאלו שמסוגלים גם בלי זה, וכל אחד ילך לפי מה שנכון לו) 

אני עדיין לא שמעתי ממך סיבה קונקרטית אחת ברורה עם סיבה ותוצאה למה זה לא טוב.

רק אמירות כלליות וכוללניות. 

"סמכויות תורניות מגדירות את הפגישות כאופן להיחשף לעומד מולך" מקוה שהבנתי אותך נכון, אתה אומר שמטרת הפגישות היא להחשף- כלומר להכיר לעומק ולתת לצד השני להכיר אותך לעומק, הבנתי נכון? אז דווקא בפגישה ארוכה (כפי שכבר כתבתי למעלה) מכירים הרבה יותר טוב והרבה יותר לעומק.

(יחסית)

א. לא מבינה מה לא מכובד ומכבד בזה. זה לא סתם "לדסקס" זה לדבר. גם על דברים סתם אבל גם על דברים עמוקים ומשמעותיים. וכמובן שזמן זה מה שנותן היכרות, אלא מה? איך אני אמורה להכיר את הבנ"א שמולי אם לא ע"י זמן של דיבורים? בשתיקות? בזה שנשב בבית וננסה להעביר אמונות, מחשבות ודעות בטלפתיה? מה גורם לפגישה של 4-5 שעות להיות מכובדת ולפגישה של 9 לא? ופגישה של 5 שעות ו5 דקות? ושל 5 וחצי? אז איפה הגבול?

(ולגבי ההגדרה "מנטליות חילונית" סליחה, אבל מהכרות עם החברה החילונית- אצל חילונים דייטים זה דבר שונה לחלוטין. השיחה היא לא אישו בפני עצמו. חייבים לעשות משהו (סרט, מסעדה, בילוי) חוצמזה שהמנטליות החילונית בנויה מאד גם על מראה חיצוני ומגע)

ב. אני מחזיקה מבעלי בחור ישיבה יר"ש. והוא חושב כמוני בדיוק. אני רואה פה עוד כמה אנשים שהגיבו כמוני- וגם הם יכולים להכנס תחת הקטגוריה הנ"ל.. 

ועוד משהו- ביקשתי ממך כבר לתת לי מקום שבו אני אוכל לראות את ההדרכה הנ"ל. אם זו הדרכה לרבים- היא מן הסתם כתובה איפשהו, לא?

ג. שהיה ממושכת מפתחת רגש, בינגו! רגע, אנחנו לא מחפשים לפתח רגש על בסיס שיכלי? זה בדיוק מה שקורה פה! אתה מפתח רגש בגלל שאתה מדבר עם הבנ"א ומכיר אותו לעומק  בפעם האחרונה שבדקתי זו היתה מטרת היציאה לדייטים.. (רק תסתכל כמה שירשורי "סבבה והכל אבל אין לי רגש" יש פה כל הזמן..)

בפגישה השלישית שלי עם בעלי הסתובבנו ביחד 10 שעות, ברביעית זה היה 12, וזה לא הפריע לנו להיות אובייקטיבים ולבחון את הדברים גם בשכל. ולא חושבת שזה הפריע לנו בשום שלב- הפוך בזכות כל הפגישות הארוכות הללו התארסנו מהר יחסית.

רגש זה דבר שאין לו כללים- הוא יכול לבוא אחרי חצי שעה של פגישה ראשונה או אחרי חודשיים אינטנסיבים או לא לבוא בכלל... 

להתחתן עם בנ"א שאני לא אוהבת.

ותודה, אנחנו באמת נהנים 

להתשמש קצת באינטר

בני אדם שונים זה מזה - זוהי המציאות. אולי בשבילך ובשביל רב פלוני זה לא מתאים, אך מה לעשות ויש בני אדם שלא טוב להם להכיר בפגישות של 4 שעות.

גם אם רב נותן לך הדרכה כזו - יכול להיות שכך נטייתו של הרב.

זה שהוא רב גדול, צדיק, בקי בחדרי תורה וחכם, לא אומר שהוא בקיא בנבכי נפשות השונות מנפשו שלו.

לא כל רב צדיק וחסיד הוא "פסיכולוג"

(ואני כותב במרכאות, כי לדעתי הדבר קל וחומר, בן-בנו של קל וחומר נכון לגבי המומחים המדופלמים בעלי הרשיון לעסוק בפסיכולוגיה, שברוב המקרים יראת שמיים מהם והלאה).

אני מאמין שרוב הקוראים כאן מכירים את משל גן המבוכה של בעל המסילת ישרים.

בדרך-כלל נהוג להביאו כנימוק מדוע יש לשמוע להדרכות של גדולי תורה, אך יש לזכור שיש הרבה מסלולים במבוך.

הרב הלך במסלול מאוד ייחודי, בדיוק כשם שאתה הולך במסלול מאוד ייחודי, ויכול להיות בהחלט שהמסלולים שלכם אינם חופפים בכל מקום, ולכן הוא פשוט לא מכיר את המסלול שלך.

לכן, אין אדם לומד מכל רב, אלא צריך שיעשה לו רב כלבבו.

יחידים הם בדור שבאמת יכולים להדריך כל אדם לפי צורכו (ואני מסופק אם עדיין יש לנו מהם, לאחר פטירת הרב מרדכי אליהו זצ"ל).

בכל אופן, גם אם תאמר שהדרכה זו נכונה היום לכל אדם (מה שלדעתי באופן חד משמעי לא נכון), היא עדיין בגדר הדרכה.

אף רב בימינו לא יכול לגזור גזירות חדשות ולהחליט שיש איסור דרבנן להאריך בפגישה יותר מ-X שעות. הכל בגדר הדרכה, שהיא לכל הדעות לא מחייבת.

אם אתה מצטרף לקהילה, וראש הקהילה, רב פלוני, מתקן תקנות - יש לזה תוקף של תקנות קהל. אבל אף רב היום לא יכול לתקן תקנות לכל ישראל.

מעבר לכל הדברים, אני חושב שהדרך בה אתה מתבטא כלפי יהודים כשרים, כשאתה רומז שהם כסילים, עוברים על דעת תורה וכו' - אינה מעידה על עודף יראת שמים.

אנא פשפש במעשיך לפני שאתה בודק בציציותיהם של אחרים.

וגם כתוב בכל קונטרס חרדי מצוי שזה לא צנוע.

תעייני בקונטרסי הדרכה בתוכנת "תורת אמת"

הניתנת להורדה בחיפוש "תורת אמת" בגוגל.

אפשר לעדכן גרסה.

חוצמיזה זה כ"כ פשוט וברור.

אפילו אחרי החתונה זה נשמע לי לא צנוע להפגש 9 שעות.

את/ה רציני/ת??

מה זה שבת ביחד? זה "דייט" של יותר מיממה...

זה סה"כ נניח שעתיים ביחד, להערכתי,

וגם הם מפוזרות.

תיידע את אשתך לפני החתונה שתהיה איתה גג שעתיים בשבת.
אני חושבת שזה אולי מסוג הדברים שכדאי להגיד עוד לפני פגישה ראשונה...

[ואל תעלב, אתה לא המוזר היחיד כאן. יצורים...]

רק הסעודות 4-6 שעות

ובזמן הפנוי בשבת עוד בערך 5 שעות לפחות- יש קצת הבדל קיץ-חורף

תפילות- לבת לראות אותו מלמעלה ולבן..........

מוצש- עוד כמה שעות עד שנפרדים

אם חייבים להיפגש דווקא בסלון תחת השגחה של ההורים, מותר להיפגש 4 פעמים עד לאירוסין ושכל צד חייב לתת חצי דירה לזוג הטרי? 

מה רע בשידוך שההורים מסדרים בגיל 17?

מצטער אבל הסגנון הבוטה והתעוזה לקום ולהיות זה שמעורר סערות (מה שקרוי טרול) מחייבים תגובה שערה.

"זה פוגע באובייקטיביות"??? ממתי קשר בין בני זוג הוא אובייקטיבי??? 

ויש דברים שלא צריכים היתר, כי הם לא אסורים! 

אני על דעת עצמי גם ישן, מתעורר, אוכל ארוחת בוקר, מצחצח שיניים ויוצא החוצה - וכל זה, בלי לשאול רב! 

כנראה שאני מזרוחניק... 

ועל דעתך בלבד?

ולא שאלת דעת תורה כמה זמן, מאיפה להתחיל (שיניים קדמיות, ימניות, שמאליות) ובאיזה משחה להשתמש?!

באמת אתה מזרוחניק..

<צ>

ולהתחיל לצחצח בימין.

כמו שתמיד מתחילים בימין.

וגם מי שמתרחץ קודם רוחץ את הראש ואח"כ את הגוף.

וגם זה לפי הסדר.

וקודם נעל ימין, ונעל שמאל ואח"כ לקשור שמאל,

ואח"כ ימין.

ולקחת את הנטלה בימין למלא ולהעביר לשמאל,

ואח"כ לסירוגין.

את כל מה שכתבת כאן... אני מאוד מקווה שאתה אוהב חתולים... 

מתוך היכרות אישית איתו אני חושבת שאתה טועה בגדול.

אני אברר את זה...

קורה שהפגישות נמשכות הרבה זמן

רק לא ברור מתי הם מצאו כל כך הרבה זמן פנוי...........

אז מה נסחפתם?!

אין שום בעיה בפגישות ארוכות, כל עוד הזוג מרגיש שזה נכון לו.

זה עניין של אינטואיציה זוגית. (או אם לצטט את החתימה שלך- מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך..)

ואין שום קשר לדתומטר.. 

היו לי פגישות ארוכות ב"ה, ואפילו יותר מ9 שעות, ואפילו לפני פגישה 6 ואף פעם ב"ה לא התחיל אפילו להרגיש שחיקה.

אם זה בנ"א מהסוג שאני אוכל בעז"ה לחיות איתו ימים על גבי ימים, אז למה שיהיה לי קשה להעביר איתו בכיף 9 שעות?

"ולדעתי מי שלא מגביל את עצמו לפני החתונה קרוב לודאי שימשיך אני בדרך זו."- אפשר הסבר? איזו הגבלה? 

זה עלול להיות בעייתי, כי הקרבה כ"כ גדולה וקשה לעמוד לפעמים בהגבלות ההלכתיות.

אבל לפני?

אם ככה טוב וזורם- למה לא? אם לא עוברים על איסור יחוד ושאר כאלה, אז מה הבעיה?

אם את אישית מרגישה שזה לא צנוע לך, זה דבר אחר. אבל למה לחשוב בכלל שזה לא טוב? אגב, פגישה שישית זה די מתקדם, לא? (אני לא עברתי את הראשונה בדר"כ..)

וגם- אם להיפגש כל יום 9 שעות מקדם את הקשר, מה טוב. ואם 4 שעות פעמיים בשבוע- גם טוב. הכל לפי מה שלכם מרגיש נכון ואמיתי.  

אולי אומר שזה באמת היה ארוך מדי ומאולץ, אחרת היית סתם אומרת - ביליתי איתו יום שלם.

ורק כי פשוט השעה הגיעה למאד מאוחר בלילה אם לא זה היה ממשיך כנראה

לא "מזרוחניקים"

פשוט היה טוב

שמנו לב לשעה ולהלכות ייחוד אבל היה משהו שלא נתן ללכת...

וזה עזר מאד להחלטה

ואת ההרחקות עושים ומדברים על זה ביחד. זה גם מברר את האהבה. 

במילים אחרות זה להגיד- יש פה קרבה ולכן אנחנו חייבים הרחקות! 

ב"ה לא הייתה קרבה אסורה לפני החתונה

אני חושבת שבין השורות את אומרת

"זה טוב שנפגשנו 9 שעות נכון? נראה לי אנחנו בכיוון של חתונה..."

יהיה לכם זמן רב להיות יחד אחרי החתונה. מה עוצר אותך/אתכם מלקבל החלטה רצינית? האם פגישות נוספות יוסיפו מידע שיש בו כדי להשפיע על החלטתכם..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.