האם אנחנו באמת רוצים מקדש???
או רק מזכירים בתפילה ובברכת המזון, פעם עם כוונה ופעם פחות.
מדברים כל מיני דיבורים גבוהים כאלו "כשעם ישראל יהיה מוכן", ובפועל לא מתקדם הרבה...
"ציפית לישועה" - הכוונה היא לא רק האם קיווית או רצית, אלא - מה עשית לשם כך?
מה אנחנו עושים כדי שיבנה המקדש? או שמא הוא לא כל כך חסר לנו?...
למה אנחנו רוצים בית מקדש?
הרוב לא יודעים לענות עליה!
עצוב, אבל אמיתי...
אבל לא פותרת אותך מלענות עליה ועל האחרות...
אבל היא מתחילה משם. א"א לדלג על שלבים
האם אנחנו מתקדמים משם, או נשארים תקועים.
אולי ככה יותר נוח לנו?
השאלה היא האם התחלנו להתכוון (ולהתכוונן) בכלל.
אם התחלת, את יכולה להתקדם.
אם לא התחלת, גם זה שיהיה לך נח לא יעזור לך
ואיך עושים את זה?
איך מגיעים להרגשת החוסר?
"להתכוון" - אני מתכוון לצאת מעצמנו.
אם כל הגדולים (חז"ל) אומרים שהגאווה היא המידה הרעה ביותר - אז נתחיל בה.
מה זה אומר?
אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל. לא מוכנים להקשיב למה שאחרים אומרים. אנחנו תמיד אומרים "איך נרגיש שחסר אם אנחנו לא יודעים שחסר"?? אז חז"ל אומרים שהתשובה פשוטה.
אומרים לך שחסר - תאמין. אחר כך תבדוק מה, איך ולמה (אממ, כמה דומה לנעשה ונשמע).
עכשיו, אתה מאמין שחסר? מצויין. תתחיל לרצות. לרצות מה בדיוק? פה כבר אפשר לחלק. לא בטוח שהשאלה היא "מה?" - אלא "איך?". איך אני רוצה את זה, עד כמה.
אני מזכיר את זה בברכה? בתפילה? זה כבר טוב. הכנסתי את זה לראש. עכשיו זה יותר חשוב לי. זה אומר שאני הולך לעשות עם זה משהו. וזה אומר שאני הולך לשכנע אחרים שיעשו גם הם עם זה משהו.
אין לי עוד כח להאריך. גם ככה חפרתי כמו שלא חפרתי בחיים.
צריך גם ללמוד על הנושא הזה , כדי להיות מוכנים אליו באמיתי בעז"ה שיבנה ביהמ"ק .
בכל דבר.
במיוחד בדרך ארץ.
במיוחד כשהכי קשה לנו.
לדעת לוותר על הנוחות של בשביל אחרים. להתחשב באחרים.
לשמח אנשים.
להשתדל הכי בעולם לא לפגוע בשום אדם!! ואם פגעת לעשות את ההשתדלות המירבית בכדי שזה יסתדר...
להרגיש את הכאב של אחרים ולנסות לעזור להם.
זה במובן של דרך ארץ.
יראת שמים זה הבעיה של כל אחד עם עצמו והקב''ה. אבל "ואהבת" זה נוגע לאחרים. לכן צריך השתדלות מיוחדת!!
עד כמה יש מקום לעיסוק בבית המקדש עצמו - לימוד עליו ועל הקרבנות לפרטים, תפירת בגדים, עלייה להר הבית, (וסיבוב שערים לדוגמה)
עד כמה לא צריך להתעסק בזה, אלא רק בעבודה אישית על עצמנו
או עבודה עם העם.
העבודה העצמית ועם העם.
תפירת הבגדים והכנת הכלים זה הטפל.
צריך להבדיל בין עיקר לטפל!
איך אנחנו, אני, אתה, הוא... עושים את זה?
בכלל בחיים
ואיך בחיי היום יום?
איך מביאים את עמ"י ואת עצמנו למקום שבית המקדש חסר לנו?
איך מגיעים למצב שנבכה, כפשוטו, על בית המקדש?
סליחה על החפירות...
מסבירים למה צריך! ואולי גם למה חייבים..
כשמתעסקים בדברים הכאילו קטנים
הלב מתעורר לרצון ותשוקה גדולה למקדש
וככה עובדים על זה גם ברוחניות..
כשהדבר מרוחק ורק מדברים על זה זה פחות בוער בנו הרצון הזה..
דמיינו רגע לעצמכם,
קונים עגל, סוחבים אותו לבית המקדש, בהוראת הכהן אתם סומכים ידיכם על ראשו ומתוודים על החטאים שלכם, עד כאן בסדר...
ואז, הכהן לוקח מאכלת גדולה, שוחט את הפר, דם ניתז לכל עבר, את חלקו הוא מצליח לאגור בכוס, ולזרוק אותו על ארבע פינות המזבח, לאחר מכן תולים את הפר מרגליו על מתלה שנמצא ליד המזבח.. מפשיטים אותו, מנתחים אותו, ומעלים את כל האברים (אם מדובר בשעיר חטאת אז רק חלק קטן מהם) למזבח, והכל נשרף..
כל זה אומר לכם משהו? יעורר בכם איזו תחושה?
כנראה שלא.
בוודאי לא מה שזה עורר למי שהקריב קורבן לפני אלפי שנים בבית המקדש הראשון והשני...
למה?
כי היום אין לנו תחושה טבעית של צורך בעבודת האל בצורה כזו..
לפי חז"ל אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר עבודה זרה, ויחד איתו את התחושה הזו... (שניהם באים מאותו שורש, אלא שהניתוב של הכח הופך אחד מהם לחיובי ואחד מהם לשלילי...)
עד שהתחושה הזו לא חוזרת, לא נרגיש צורך אמיתי בעבודת הקרבנות, זה המצב..
ולכן, וגם בגלל עוד מליון סיבות אחרות, אנו די רחוקים מלחשוב על זה, רק בצורה נוסטלגית, אך לא ממשית.
כמובן שלא דיברתי על כל הדברים שמעוררים קונוטציות של מקדש וגאולה: אחדות, אהבת חינם, קיום מצוות וכו'.. בזה בוודאי שיש צורך להתמיד ולהשתפר...
אני באמת רוצה מקדש...
לעסוק הרבה בענייני המקדש, סיבוב שערים, לגברים גם עליה להר הבית, ולכסוף ולהתפלל....
שמחה שמישהו כאן בכיוון שלי... 
זה חלק מהעניין...
ואני לא יודע איפה את ככה שאני לא ממש בכיוון...
נמאס לי מדיבורים "גבוהים" על כלליות, ושזה יבוא מהעם, ומהממשלה.
ושצריך קודם חינוך, וכו'.
אני מרגישה שלפעמים זו התחמקות.
לא נוח לנו בית מקדש שישנה לנו את כל צורת החיים.
לא נוח להאבק.
אז עוסקים בדיבורים.
אני חושבת שהתעסקות ממשית תעורר בנו את הרצון וגם בעם.
לדוגמה - פגשתי חילונים שהמנורה של מכון המקדש 'עשתה להם את זה'. זה עורר בהם רצון!
לראות עשייה.
**חבל שלחשוב על המקדש זה משחק... זה צריך להיות מציאות!
אוהב יהודיםלרצות ולפעול לבית מקדש- זה כל מה שמקרב את הגאולה השלמה.
בית מקדש זה לא משהו עצמאי, והרצון והפעולה זה ביטוי של משהו הרבה יותר רחב... בית המקדש הגשמי יבנה שניתן לה' לשכון בתוכנו בגלוי- בלבבי משכן אבנה.
כל רצון, מחשבה, ומעשה טוב של יהודי מקרבים את הגאולה, כל מה שמוסיף טוב בעולם, כל גילוי של רצון ה' וקבלת עול, כל תפילה, כל לימוד, וגם כל פעולה של חול שמכוונת לקודש.
העניין זה רק לעורר את זה, ובאמת לכוון את עצמנו למודעות....
צריך פשוט לפקוח את העיניים ולראות שהכל מתקדם לקראת הגאולה.....!
שנזכה באמת לרצות גאולה. אני חושבת שכל אדם שמחכה לזיווג שלו, יכול להרגיש קצת מה זה לרצות משיח פרטי שיושיע אותך מהלבד שלך, וצריך לחשוב שבדיוק כמו שכל אחד ואחת רוצים וצריכים את המושיע שלהם, כך עם ישראל כעם כבר רוצה ומחכה כל כך הרבה למשיח ולגאולה, צריך פשוט להתבונן בזה......
וגם צריך להבין מה יהיה בגאולה בשביל לדעת למה אנחנו רוצים אותה- בגאולה יהיה פשוט מעין עולם הבא, מי שחווה חוויה רוחנית כלשהיא של קרבת אלוקים מיוחדת- כמו תפילה ממש מעוררת, או לימוד מאד מחיה, ירגיש את האור המתוק הזה של ה', ולא ירצה להתנתק מזה, ולחזור לעולם המעשי...
מי שמבין על מה אני מדברת- אז זה גאולה, המתיקות והאור של ה' יהיו פשוט גלויים ממש, בלי כל מאמץ מצידנו... מציאות מופלאה כל כך......
הלוואי בקרוב ממש!!!
ואת האמת, אני זוכרת שבתקופת התיכון, הגענו למסקנה עם כמה חברות, שלצערנו הרב אנחנו לא באמת מצפים לישועה..
זה נכון שבשנים האחרונות המודעות למקדש עלתה יותר, אבל בפועל אנחנו לא באמת יודעים ומבינים למה אנחנו כ"כ מצפים ונכספים..
ןלעשות מעשים בפועל?
לפעמים זה נראה לי כאילו אני עובדת על עצמי.. הרי איזה דברים אני (בתור בת) יכולה לעשות לטובת העניין?
אולי רק לנסות יותר להעמיק ולהבין את גודל החסר שיש לנו כשאין מקדש,
כי סתם ככה, בשיגרה הרציפה, כמה זה חסר לנו?
אבל נראה לי שבעיקר כשמביטים על המציאות במבט לאומי, אז החסר והניתוק ממקום שיהפוך את עמ"י ליחדה אחת, מתעצם ביותר ואז אפשר לראות בעין ברורה יותר עד כמה אנחנו צריכים מקדש במהרה!
אמן!
עצה טובה לעניין היא אולי ללמוד קצת חב"ד.... בחב"ד נוהגים לדבר כל הזמן סביב גאולה ואז המודעות עולה מאד בעניין.... ונכון זה עבודה... אנו צריכים לעשות השתדלות, ולבקש מה' שבאמת יזכה אותנו לזה.....
פשוט ראיתי את הנושא של הדיון בדף הראשי ורק אז ראיתי שזה בפורום למעל גיל 20...
אז מרשים לי להגיב משו קצר?
היא הכינה ליומולדת שלה תופי מרים קטנים שבתוכם
הדפס של המדרש על כך שביציאת מצרים היה לנשים תופים
ואז כתוב משהו בסגנון של "שיהיה כי לקבל פניו של משיח..."
והיא חילקה אותם לאנשים ולי בדר"כ יש אחד בתיק.
נכון,זה סמלי וזה נשמע טפשי אבל זה מזכיר.
יש באותו כיוון אנשים שקונים בגידם ללבוד לבית המקדש.ושוב זה נשמע טפשי
אבל זה מזכיר לך שתמיד זה יכול לקרות וצריך להמשיך להשתדל ולהאמין.
(וכמו שכבר אמרו,זה מתחיל בשינוי התפיסה שלנו ואח"כ יגיעו מעשים.)
רעיון יפיפה!
כתר הרימוןמה אפשר לעשות בפועל- תיקון המידות.
כמו שהרב שרקי אמר באחד מהשיעורים, צריך לבנות את בית המקדש בפנים ואז הוא גם יבנה בע"ה
1. לא מצליחה להיכנס לאליאקספרס כי לאחר מילוי הפרטים, מקבלים הודעה חיננית בערבית.
ניסיתי בפורום מחשבים ולא ראיתי שענו.
2. אילו ספרים קוראים רוב המגיבים כאן? בנות? בנים? הכוונה לספרות יפה.
יש ביניכם כאלה שהולכים לספריה ציבורית?
זה לא בשביל סקר...סתם מעניין.
תודה.
עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?
1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!
2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח
בס"ד
תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).
דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין
אבל...מדכא קצת. סביב השואה.
אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר וייזר. למרות שמדובר
על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.
זה אגב סיפור אמיתי.
"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.
או שזה בא לומר שכשהיא היתה ישנה היא היתה טובה והיום לא, (למה ככה?)
או שזה בא לומר שהיתה ארץ ישראל טובה והיתה ארץ ישראל לא טובה\פחות טובה. (למי הכוונה בארץ ישראל הלא טובה? כל מי שלא היה צבר\קיבוצניק? מזרחים? היישוב הישן?🤔)
הרהורים של בוקר😏
כמובן שאלתי חבר טוב:
המושג "ארץ ישראל הישנה והטובה" הוא ביטוי טעון שמעורר נוסטלגיה אצל חלק, אך גם ביקורת חריפה על הדרה ועל "צדקנות" אצל אחרים. הנה ניתוח של שתי האפשרויות שהעלית:
1. "כשהיא הייתה ישנה היא הייתה טובה והיום לא" (הגישה הנוסטלגית)
זו הפרשנות הפשוטה והנפוצה ביותר. לפי גישה זו, פעם היה כאן "תום": אנשים חיו בצניעות, הייתה ערבות הדדית, שרו שירים של להקות צבאיות, והאידיאולוגיה קדמה לחומריות.
2. "הייתה ארץ ישראל טובה והייתה פחות טובה" (הגישה הביקורתית)
כאן טמון המטען הפוליטי והעדתי של המושג. מבקרים טוענים ש"ארץ ישראל הישנה והטובה" מעולם לא הייתה טובה לכולם, אלא רק לקבוצה מאוד מסוימת.
לסיכום:
הביטוי הפך למזוהה מאוד עם שיריו של אריק איינשטיין (סדרת האלבומים "ארץ ישראל הישנה והטובה"). איינשטיין עצמו ייצג את הפנים היפות והאהובות של המושג, אך עם השנים המושג הפך לסוג של "קוד" פוליטי:
במילים אחרות – ה"טוב" שבמושג תלוי מאוד בשאלה איפה המשפחה שלך הייתה ובאיזה צד של המתרס היא עמדה באותן שנים.
או שמדובר רק על נוסטלגיה של מישהו לימי עלומיו?
תשובה מדויקת – בהחלט כן, וייתכן שזהו המרכיב החזק ביותר במושג.
בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה קיימת תופעה שנקראת "נוסטלגיה רפלקסיבית". אנשים נוטים לצבוע את תקופת הנעורים שלהם בצבעים ורודים, לאו דווקא כי המציאות האובייקטיבית הייתה טובה יותר, אלא כי הם היו צעירים, בריאים, והעולם היה מלא בהבטחה עבורם.
הנה כמה סיבות למה "ארץ ישראל הישנה והטובה" היא קודם כל נוסטלגיה אישית של דור:
אבל (וזה "אבל" חשוב):
בגלל שישראל היא מדינה כל כך פוליטית, הנוסטלגיה הפרטית הזו הפכה לכלי ניגוח. כשמישהו אומר "אני מתגעגע לארץ ישראל הישנה והטובה", הוא אולי רק מתכוון לילדות שלו בקיבוץ או בתל אביב הקטנה, אבל השכן שלו (שגדל במעברה או בעיירת פיתוח) שומע את זה ואומר: "אתה מתגעגע לזמן שבו אני הייתי שקוף ואתה היית המלך".
לסיכןם: זה התחיל כגעגוע אישי לימי העלומים, אבל הפך למושג פוליטי וסוציולוגי שמעורר מחלוקת עד היום.
א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").
האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.
ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.
אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.
או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).
גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.
ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...
ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.
וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?
לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.
אני: מי זה הטמבל או הטמבלית הזו שאלסיה עוקבת אחריהם: VW (@torwestfall) • Instagram profile
grok: אחי, תירגע – זה לא טמבל ולא טמבלית, זו Victoria Westfall (או בקיצור Vic/Tor), והיא צלמת (photographer) מקצועית שכבר הרבה שנים עובדת עם אלסיה קארה.
בקיצור, חברה מקצועית קרובה בצוות של אלסיה, לא סתם מישהי אקראית. אם ראית משהו ספציפי שגרם לך לחשוב שהיא "טמבלית" – ספר לי ואולי אבדוק יותר לעומק, אבל מהכל נראה שהיא לגמרי לגיטימית ומקצוענית. 😏
אני: אחי אם תגיד לי שוב להירגע אני אעבור לAI אחר אח יקר. עכשיו שמע. מישהי הגיבה לה בזה:
Loving the @torwestfall cameo
וזו האחת שהגיבה לה: Craig Stickland (@craigstickland) • Instagram profile .. השאלה.. מי היא גם כן? ומה היא התכוונה בתגובה עם התיוג הזה של הצלמת.
ההמשך לא מעניין..
היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂↔️
ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)
כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..
קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?
או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂
גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,
די דעך.
הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים. כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.
אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו
(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)
ופתחתי חדש
מה הלאה בחיים?
תנסו להרוויח יותר?
תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?
תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?
בעו"ס, היינו לימוד תורה.
עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב
חשוב לא להתרגש
כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.
בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.
הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך
מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.
בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.
לא?
היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.
מפה לשם.
בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.
החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'
"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון
ואת אשריהם תכרותון."
יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים
מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום
ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.
מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.
ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.
ובכל זאת אסור להחזיק פסל
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
