האם אנחנו באמת רוצים מקדש???
או רק מזכירים בתפילה ובברכת המזון, פעם עם כוונה ופעם פחות.
מדברים כל מיני דיבורים גבוהים כאלו "כשעם ישראל יהיה מוכן", ובפועל לא מתקדם הרבה...
"ציפית לישועה" - הכוונה היא לא רק האם קיווית או רצית, אלא - מה עשית לשם כך?
מה אנחנו עושים כדי שיבנה המקדש? או שמא הוא לא כל כך חסר לנו?...
למה אנחנו רוצים בית מקדש?
הרוב לא יודעים לענות עליה!
עצוב, אבל אמיתי...
אבל לא פותרת אותך מלענות עליה ועל האחרות...
אבל היא מתחילה משם. א"א לדלג על שלבים
האם אנחנו מתקדמים משם, או נשארים תקועים.
אולי ככה יותר נוח לנו?
השאלה היא האם התחלנו להתכוון (ולהתכוונן) בכלל.
אם התחלת, את יכולה להתקדם.
אם לא התחלת, גם זה שיהיה לך נח לא יעזור לך
ואיך עושים את זה?
איך מגיעים להרגשת החוסר?
"להתכוון" - אני מתכוון לצאת מעצמנו.
אם כל הגדולים (חז"ל) אומרים שהגאווה היא המידה הרעה ביותר - אז נתחיל בה.
מה זה אומר?
אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל. לא מוכנים להקשיב למה שאחרים אומרים. אנחנו תמיד אומרים "איך נרגיש שחסר אם אנחנו לא יודעים שחסר"?? אז חז"ל אומרים שהתשובה פשוטה.
אומרים לך שחסר - תאמין. אחר כך תבדוק מה, איך ולמה (אממ, כמה דומה לנעשה ונשמע).
עכשיו, אתה מאמין שחסר? מצויין. תתחיל לרצות. לרצות מה בדיוק? פה כבר אפשר לחלק. לא בטוח שהשאלה היא "מה?" - אלא "איך?". איך אני רוצה את זה, עד כמה.
אני מזכיר את זה בברכה? בתפילה? זה כבר טוב. הכנסתי את זה לראש. עכשיו זה יותר חשוב לי. זה אומר שאני הולך לעשות עם זה משהו. וזה אומר שאני הולך לשכנע אחרים שיעשו גם הם עם זה משהו.
אין לי עוד כח להאריך. גם ככה חפרתי כמו שלא חפרתי בחיים.
צריך גם ללמוד על הנושא הזה , כדי להיות מוכנים אליו באמיתי בעז"ה שיבנה ביהמ"ק .
בכל דבר.
במיוחד בדרך ארץ.
במיוחד כשהכי קשה לנו.
לדעת לוותר על הנוחות של בשביל אחרים. להתחשב באחרים.
לשמח אנשים.
להשתדל הכי בעולם לא לפגוע בשום אדם!! ואם פגעת לעשות את ההשתדלות המירבית בכדי שזה יסתדר...
להרגיש את הכאב של אחרים ולנסות לעזור להם.
זה במובן של דרך ארץ.
יראת שמים זה הבעיה של כל אחד עם עצמו והקב''ה. אבל "ואהבת" זה נוגע לאחרים. לכן צריך השתדלות מיוחדת!!
עד כמה יש מקום לעיסוק בבית המקדש עצמו - לימוד עליו ועל הקרבנות לפרטים, תפירת בגדים, עלייה להר הבית, (וסיבוב שערים לדוגמה)
עד כמה לא צריך להתעסק בזה, אלא רק בעבודה אישית על עצמנו
או עבודה עם העם.
העבודה העצמית ועם העם.
תפירת הבגדים והכנת הכלים זה הטפל.
צריך להבדיל בין עיקר לטפל!
איך אנחנו, אני, אתה, הוא... עושים את זה?
בכלל בחיים
ואיך בחיי היום יום?
איך מביאים את עמ"י ואת עצמנו למקום שבית המקדש חסר לנו?
איך מגיעים למצב שנבכה, כפשוטו, על בית המקדש?
סליחה על החפירות...
מסבירים למה צריך! ואולי גם למה חייבים..
כשמתעסקים בדברים הכאילו קטנים
הלב מתעורר לרצון ותשוקה גדולה למקדש
וככה עובדים על זה גם ברוחניות..
כשהדבר מרוחק ורק מדברים על זה זה פחות בוער בנו הרצון הזה..
דמיינו רגע לעצמכם,
קונים עגל, סוחבים אותו לבית המקדש, בהוראת הכהן אתם סומכים ידיכם על ראשו ומתוודים על החטאים שלכם, עד כאן בסדר...
ואז, הכהן לוקח מאכלת גדולה, שוחט את הפר, דם ניתז לכל עבר, את חלקו הוא מצליח לאגור בכוס, ולזרוק אותו על ארבע פינות המזבח, לאחר מכן תולים את הפר מרגליו על מתלה שנמצא ליד המזבח.. מפשיטים אותו, מנתחים אותו, ומעלים את כל האברים (אם מדובר בשעיר חטאת אז רק חלק קטן מהם) למזבח, והכל נשרף..
כל זה אומר לכם משהו? יעורר בכם איזו תחושה?
כנראה שלא.
בוודאי לא מה שזה עורר למי שהקריב קורבן לפני אלפי שנים בבית המקדש הראשון והשני...
למה?
כי היום אין לנו תחושה טבעית של צורך בעבודת האל בצורה כזו..
לפי חז"ל אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר עבודה זרה, ויחד איתו את התחושה הזו... (שניהם באים מאותו שורש, אלא שהניתוב של הכח הופך אחד מהם לחיובי ואחד מהם לשלילי...)
עד שהתחושה הזו לא חוזרת, לא נרגיש צורך אמיתי בעבודת הקרבנות, זה המצב..
ולכן, וגם בגלל עוד מליון סיבות אחרות, אנו די רחוקים מלחשוב על זה, רק בצורה נוסטלגית, אך לא ממשית.
כמובן שלא דיברתי על כל הדברים שמעוררים קונוטציות של מקדש וגאולה: אחדות, אהבת חינם, קיום מצוות וכו'.. בזה בוודאי שיש צורך להתמיד ולהשתפר...
אני באמת רוצה מקדש...
לעסוק הרבה בענייני המקדש, סיבוב שערים, לגברים גם עליה להר הבית, ולכסוף ולהתפלל....
שמחה שמישהו כאן בכיוון שלי... 
זה חלק מהעניין...
ואני לא יודע איפה את ככה שאני לא ממש בכיוון...
נמאס לי מדיבורים "גבוהים" על כלליות, ושזה יבוא מהעם, ומהממשלה.
ושצריך קודם חינוך, וכו'.
אני מרגישה שלפעמים זו התחמקות.
לא נוח לנו בית מקדש שישנה לנו את כל צורת החיים.
לא נוח להאבק.
אז עוסקים בדיבורים.
אני חושבת שהתעסקות ממשית תעורר בנו את הרצון וגם בעם.
לדוגמה - פגשתי חילונים שהמנורה של מכון המקדש 'עשתה להם את זה'. זה עורר בהם רצון!
לראות עשייה.
**חבל שלחשוב על המקדש זה משחק... זה צריך להיות מציאות!
אוהב יהודיםלרצות ולפעול לבית מקדש- זה כל מה שמקרב את הגאולה השלמה.
בית מקדש זה לא משהו עצמאי, והרצון והפעולה זה ביטוי של משהו הרבה יותר רחב... בית המקדש הגשמי יבנה שניתן לה' לשכון בתוכנו בגלוי- בלבבי משכן אבנה.
כל רצון, מחשבה, ומעשה טוב של יהודי מקרבים את הגאולה, כל מה שמוסיף טוב בעולם, כל גילוי של רצון ה' וקבלת עול, כל תפילה, כל לימוד, וגם כל פעולה של חול שמכוונת לקודש.
העניין זה רק לעורר את זה, ובאמת לכוון את עצמנו למודעות....
צריך פשוט לפקוח את העיניים ולראות שהכל מתקדם לקראת הגאולה.....!
שנזכה באמת לרצות גאולה. אני חושבת שכל אדם שמחכה לזיווג שלו, יכול להרגיש קצת מה זה לרצות משיח פרטי שיושיע אותך מהלבד שלך, וצריך לחשוב שבדיוק כמו שכל אחד ואחת רוצים וצריכים את המושיע שלהם, כך עם ישראל כעם כבר רוצה ומחכה כל כך הרבה למשיח ולגאולה, צריך פשוט להתבונן בזה......
וגם צריך להבין מה יהיה בגאולה בשביל לדעת למה אנחנו רוצים אותה- בגאולה יהיה פשוט מעין עולם הבא, מי שחווה חוויה רוחנית כלשהיא של קרבת אלוקים מיוחדת- כמו תפילה ממש מעוררת, או לימוד מאד מחיה, ירגיש את האור המתוק הזה של ה', ולא ירצה להתנתק מזה, ולחזור לעולם המעשי...
מי שמבין על מה אני מדברת- אז זה גאולה, המתיקות והאור של ה' יהיו פשוט גלויים ממש, בלי כל מאמץ מצידנו... מציאות מופלאה כל כך......
הלוואי בקרוב ממש!!!
ואת האמת, אני זוכרת שבתקופת התיכון, הגענו למסקנה עם כמה חברות, שלצערנו הרב אנחנו לא באמת מצפים לישועה..
זה נכון שבשנים האחרונות המודעות למקדש עלתה יותר, אבל בפועל אנחנו לא באמת יודעים ומבינים למה אנחנו כ"כ מצפים ונכספים..
ןלעשות מעשים בפועל?
לפעמים זה נראה לי כאילו אני עובדת על עצמי.. הרי איזה דברים אני (בתור בת) יכולה לעשות לטובת העניין?
אולי רק לנסות יותר להעמיק ולהבין את גודל החסר שיש לנו כשאין מקדש,
כי סתם ככה, בשיגרה הרציפה, כמה זה חסר לנו?
אבל נראה לי שבעיקר כשמביטים על המציאות במבט לאומי, אז החסר והניתוק ממקום שיהפוך את עמ"י ליחדה אחת, מתעצם ביותר ואז אפשר לראות בעין ברורה יותר עד כמה אנחנו צריכים מקדש במהרה!
אמן!
עצה טובה לעניין היא אולי ללמוד קצת חב"ד.... בחב"ד נוהגים לדבר כל הזמן סביב גאולה ואז המודעות עולה מאד בעניין.... ונכון זה עבודה... אנו צריכים לעשות השתדלות, ולבקש מה' שבאמת יזכה אותנו לזה.....
פשוט ראיתי את הנושא של הדיון בדף הראשי ורק אז ראיתי שזה בפורום למעל גיל 20...
אז מרשים לי להגיב משו קצר?
היא הכינה ליומולדת שלה תופי מרים קטנים שבתוכם
הדפס של המדרש על כך שביציאת מצרים היה לנשים תופים
ואז כתוב משהו בסגנון של "שיהיה כי לקבל פניו של משיח..."
והיא חילקה אותם לאנשים ולי בדר"כ יש אחד בתיק.
נכון,זה סמלי וזה נשמע טפשי אבל זה מזכיר.
יש באותו כיוון אנשים שקונים בגידם ללבוד לבית המקדש.ושוב זה נשמע טפשי
אבל זה מזכיר לך שתמיד זה יכול לקרות וצריך להמשיך להשתדל ולהאמין.
(וכמו שכבר אמרו,זה מתחיל בשינוי התפיסה שלנו ואח"כ יגיעו מעשים.)
רעיון יפיפה!
כתר הרימוןמה אפשר לעשות בפועל- תיקון המידות.
כמו שהרב שרקי אמר באחד מהשיעורים, צריך לבנות את בית המקדש בפנים ואז הוא גם יבנה בע"ה
וכו'.
זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.
קפיץכי מליון דאגות ירדו לי מהראש
אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל
ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות
מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז
2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.
3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.
4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.
או - מה רע בקורסים מקצועיים?
1. תואר יכול להביא למקומות של מדיניות וקבלת החלטות. הכשרות לא. גם ברמה הטכנית שבמגזר הציבורי תואר הוא תנאי סף, וגם כי תחום העיסוק ההכשרתי בדרך כלל באמת לא מכוון לצווארון לבן.
זה לא רע, אני פשוט רוצה אנשים עמוקים ויראי שמיים בצווארון הלבן המשפיע.
2. הציבור הכללי מסתכל אחרת על בעלי תארים. יש לזה יוקרה שמעצבת דעת קהל. וזה דבר חשוב בהיבט הציבורי.
קח לדוגמא את ראש המל"ל החדש: שמואל בן עזרא. אני רוצה מאות כמוהו.
או שאומרים שהוא כלכלן, פיזיקאי, מהנדס, מה שלא יהיה, זה עושה אפקט אחר - בחלקו מוצדק.
כך או כך, זה מה יש ומכיוון שהייתי שמח להשפיע על הציבור אז יש לזה משמעות.
מיכאל בן-ארי סיפר באיזה פודקאסט שהוא התחיל להקפיד על ההצמדה של "דוקטור" לשם שלו כשהבין שזה משתיק את הטיפשים ונותן לו כוח לפעול.
הערך של האקדמיה מאוד ירד עם הקמת מנוע החיפוש גוגל, היא במשבר רציני בעקבות הAI.
זה נכון שאני אקשיב יותר לכלכלנים בענייני כלכלה ולפיזיקאים בענייני פיזיקה כי עדיף לשמוע ממישהו שעבר בהצלחה מבחנים בתחום אבל השאלה אם עדיף להשקיע בתואר או ברישיון משאית או מנוף, כאשר המטרה היא להתפרנס התשובה היום ברורה.
קמפיין שירסק את הסיפור של דת התארים.
בדיוק הגבתי תוך כדי שאתה מגיבפ.א.קפיץאפשר דו חוגי
מדעי הדשא - פיתוח וניטור טפטפות
זה דווקא לאנשים ש(שונאים את עצמם)מוכנים לעבוד מאוד קשה ובלי סוף
זאת דווקא אחת הבגרויות היותר הגיוניות ומעשיות שיש
אם עברת על פירוט ההשכלה של ראש המל"ל החדש, בודאי ראית שהתארים שלו אינם מהסוג של מדעי הדשא ושלל תארים אחרים שאנשים עושים רק לטובת התעודה על הקיר והשתלבות במשרות ציבוריות שיש בהם תנאי סף לתואר ראשון.
לא מסכים שהשגת תואר, כל תואר, היא קנה מידה ליוקרה וכישורים
בתואר אני לא מבין מספיק,
אבל כל השאר נשמע דברים ממש טובים.
הכי טעים והכי בריא, לא מטוגן ללא שומן
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532
ארץ השוקולדאחרונהישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.
שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.
סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.
לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.
אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"
זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.
ואז זה השפריץ ממנו החוצה:
"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",
"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"
"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".
פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.
אתם פשוט מנסים לשנות אותי.
גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"
"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.
היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".
היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''
"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"
"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".
"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".
"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".
בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".
