לכל אלה שמתלהבות מלידת בית ומתלבטות בנושא , מומלץ לבדוק מה דעת ההלכה בנושא. ( מענין שאף אחת לא התיחסה לזה עד עכשיו....). למי שזה חשוב לה- אין אף רב שמתיר ללדת לכתחילה בבית! ועוד- גדולי הפוסקים אוסרים זאת משום פיקוח נפש ומשום לא תעמוד על דם רעך ועוד. ( הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב מרדכי אליהו שליט"א, הרב אלישיב, ועוד ). איך אתן מעיזות בשעה שכל כך צריך סיעתא דישמיא ללכת נגד ההלכה ? זה בכלל לא נתון להחלטה האישית שלנו כאשר יש הלכה בנושא. ולמי שכל כך קשה להיות יומיים בבית חולים, אני מכירה מטפלים שיכולים לעזור בבעיות נפשיות כאלה...
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
ומי שרוצה דווקא יש מקומות שיכולים להתשחרר אחרי 12דבי חיה
שעות!
את יכולה להשתחרר מתי שאת רוצה, זה לא אשפוז בכפיה.בילי
רק צריך לברר מה הנהלים לגבי שחרור מוקדם, כרגע אומרים שאם אין לפחות 12 שעות בבית חולים, אז לא מקבלים מענק לידה, אז למי שזה חשוב לה שתבדוק זאת טוב.
באמת?לא שמעתי על זה!דבי חיה
רק אם לא יולדים בבית רפואה אין מענק... (וגם אם לא באים אח"כ ומצהירים שילדנו בבית...וכמובן מתאשפזים ליומיים...
אניירוק זית
אני עשיתי את זה, ז"א ילדתי בבית ונסעתי לביה"ח.לא התאשפזתי ליומיים אלא השתחררתי אחרי 20 שעות(הגעתי בצהריים והלכתי למחרת בבוקר).וכן,קיבלנו מענק לידה, ניגשנו לקבל את זה בערך4 שעות אחרי שהגענו (אף אחד לא שאל לכמה זמן באתי להישאר ) ובהתחלה הייתי אמורה להשתחרר כעבור מספר שעות ובסוף החלטתי להישאר לישון שם בלילה כי הייתי עייפה מאד(לא שהסכום הוא מה שימשוך אותנו ללדת דווקא בבית חולים)
אגב אני חייבת לומר שהקבלת פנים בבי"ח היתה של השתתפות מלאה בהתרגשות ובשמחה שלנו .כל הצוות כולל האישה שמחלקת את המענק של הביטוח הלאומי ידעו על הלידת בית וכולם שיתפו אותנו בהרגשה שלהם שזה באמת דבר מיוחד מאד.שיהיה מזל טוב לכוווווווווווווולם
אגב אני חייבת לומר שהקבלת פנים בבי"ח היתה של השתתפות מלאה בהתרגשות ובשמחה שלנו .כל הצוות כולל האישה שמחלקת את המענק של הביטוח הלאומי ידעו על הלידת בית וכולם שיתפו אותנו בהרגשה שלהם שזה באמת דבר מיוחד מאד.שיהיה מזל טוב לכוווווווווווווולם
איזה כיף לשמוע! איזה בית יולדות זה היה?יוקטנה
בית חוליםירוק זית
הדסה הר הצופים בירושלים
שיפוטירוק זית
למה נשים שלא רוצות להישאר בבי"הח יומיים כל כך מכעיסות אותך שאת מתייחסת לנושא כאל מחלת נפש?
התגובה הראשונה שלי מופנית לאם הבנים שמחהירוק זית
אשמח להתייחסות
חברה שלי סיפרה לייוקטנה
שהרב של אחותה אמר לה שבזה שהיא יולדת בבית, היא מקדשת את הבית שלה.
כמו בכל נושא (כמעט), יש פסיקות לכאן ולכאן.
כמו בכל נושא (כמעט), יש פסיקות לכאן ולכאן.
ובעצם, כשאני חושבת על זה...יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך כ"ז סיון תשס"ח 07:45
אז מיילדת הבית שלי דתייה, יש לפחות עוד מיילדת בית אחת שאני יודעת עליה שהיא דתייה, והמון דולות שהן דתיות וליוו לידות בית. אני מרגישה שהנושא מאוד מאיים עליך. ב"ה בימינו כל אישה יכולה ללדת במקום בו היא מרגישה בטוחה ביותר! באיזה בית חולים את יולדת? ספרי לנו על גישת הצוות בה נתקלת בלידות שלך
תגובה לכל השואלותאנונימי (פותח)
קודם כל אני לא מרגישה מאוימת כלל מהנושא. מאוד מפריע לי שדעת ההלכה לא באה בחשבון גם בדברים האלה ואנשים עושים " תורות " לעצמם. אח"כ כשיש בעיות אז רצים לרבנים לקבל ברכה...
לגבי הרב שמתיר בבית , כבר אמר הרב אברהם שפירא זצ"ל שיש רבנים ויש רבארלאך.... כוונתו שיש רמות ומדרגות ברבנים ולא כל ר"מ בישיבה הוא גדול הדור. ולכן בשאלה גורלית כזו שיש בה גם שאלה של חיים ומוות צריך לשאול סמכות הלכתית רחבה.
זה שיש מילדות דתיות בבית זה אומר שזה מותר הלכתית ? אתמהה. כמו שאת לא חושבת שצריך לבדוק מה ההלכה, כך גם הם.
גם אני לא מתלהבת מהשהיה בבי"ח אך הספיקה לי פעם אחת בלידה שגרתית שכמעט הלכתי לעולם שכולו טוב ובנס הצוות הרפואי בשניות הצליח ליצב את מצבי. אם תרצו אוכל לפרט יותר. ולו רק בשביל שתבינו שזה יכול להיות באמת מסוכן ואין לנו שליטה על מהלך הלידה והשיקום. רק לקב"ה יש שליטה...
לגבי הרב שמתיר בבית , כבר אמר הרב אברהם שפירא זצ"ל שיש רבנים ויש רבארלאך.... כוונתו שיש רמות ומדרגות ברבנים ולא כל ר"מ בישיבה הוא גדול הדור. ולכן בשאלה גורלית כזו שיש בה גם שאלה של חיים ומוות צריך לשאול סמכות הלכתית רחבה.
זה שיש מילדות דתיות בבית זה אומר שזה מותר הלכתית ? אתמהה. כמו שאת לא חושבת שצריך לבדוק מה ההלכה, כך גם הם.
גם אני לא מתלהבת מהשהיה בבי"ח אך הספיקה לי פעם אחת בלידה שגרתית שכמעט הלכתי לעולם שכולו טוב ובנס הצוות הרפואי בשניות הצליח ליצב את מצבי. אם תרצו אוכל לפרט יותר. ולו רק בשביל שתבינו שזה יכול להיות באמת מסוכן ואין לנו שליטה על מהלך הלידה והשיקום. רק לקב"ה יש שליטה...
חשוב גם איך שואלים את הרביוקטנה
יש לי הרגשה שקובעי ההלכה בנושא הזה מסתמכים במידה רבה על דעה קדומה ופחות על העובדות. הרי אין כאן מצב של פיקוח נפש, ואפילו להיפך - לידת בית בטוחה יותר מלידה בבית חולים ליולדת בסיכון נמוך.
אני אמשיך לחקור בנושא. בתור מנהלת פורום באתר דתי, חשוב שאחזיק במידע העדכני ביותר בנושא. תודה לך על שהבאת את הנושא לתשומת לבי ולדיון בפורום.
אני אמשיך לחקור בנושא. בתור מנהלת פורום באתר דתי, חשוב שאחזיק במידע העדכני ביותר בנושא. תודה לך על שהבאת את הנושא לתשומת לבי ולדיון בפורום.
וכמובן שנשמח לקרוא את סיפר הלידה!יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך כ"ח סיון תשס"ח 13:09
אני מאוד אוהבת סיפורי לידה מכל הסוגים, ותמיד רעבה לעוד!במקרים רבים אחת ההתערבויות השגרתיות הן שגורמות למצב המצוקה, וכך קורה שהרופאים "מצילים", אם ותינוק ממצב מסוכן שהם עצמם הטילו אותם לתוכו...
לדוגמא: אפידורל גורם לנפילה בלחץ הדם של האם. לדוגמא, עירוי נוזלים רגיל גורם לחוסר מסוים בחמצן אצל העובר. לרוב התינוקות זה לא מפריע, אבל מיעוטם יגיעו בעקבות זאת למצוקה אמיתית. גם פיטוצין, שכיום עושים בו שימוש רגיל בלידות בבית החולים למרבה הצער, לצורך ולרוב שלא לצורך, גורם לירידות דופק אצל העובר. תינוק שאימו שוכבת על המיטה במקום להענות לצו גופה וציריה ולהיות בתנועה, עלול להיכנס לתעלת הלידה בזווית לא נכונה ולהיתקע. לכאורה, "לידה רגילה", אבל עצם העובדה שהיולדת פשוט שכבה במיטה במקום להיות בתנוחה אנכית (ישיבה ברכינה לפנים או עמידה), הביאה על הלידה את המצוקה. אכן גם שכיבה במיטה היא התערבות. הוצאת שילייה יזומה בטרם עת מביאה לפעמים לדימום רב, עד כדי מצוקה אימהית. וכן הלאה, וכן הלאה.
יוקטנהירוק זית
תספרי עוד אלה הם נתונים חשובים שכדאי שכולנו נדע אותם.
שיולדת וולדנית אני יכולה לציין שאשה גם בלי נתונים יודעת מה היא צריכה אנו רק צריכות לעמוד על היכולות שלנו כנשים .הידע הזהרק מחזק.
בלידה האחרונה חוויתי את כל הצירים ביום שישי והכנתי את האוכל לשבת(וואי וואי ועוד איזה אוכל) שכל פעם אני עוצרת ומעבירה את הציר.אפילו הצלחתי לסיים הכל על מי מנוחות להיכנס להתקלח ואמבטיה ואז לשבת עם עצמי קצת ולתת לגוף להירגע הדלקתי נרות עם צירים סעודת שבת עם צירים לימוד פרשת השבוע עם צירים וזה היה כל כך מיוחד כל הילדים ככה שותפים בעלי עצר באמצע הקידוש עד שהציר עבר והאוירה בבית הייתה מיוחדת מאד.הרגשתי שככה צריך אם זה הזדמן ככה אז הולכים עם זה.בלידה שלפני זה התחיל ב-00;3 לפנות בוקר ואז עם הצירים עליתי וירדתי מדרגות תוך כדי סידור הכביסה.הייתי בחדר של הבן וסידרתי כביסה בן13 ותוך כדי עבר עלי ציר העברתי אותה נשענתי על הקיר ועשיתי סיבובים עמוקים עם האגן בני היקר התעורר ואמר מה קורה אמא זה נשמע שיש לך צירים אז עניתי לו כן, אבל זה לא חזק עוד תחזור לישון אז בשניה הבחור נרדם ו1.5 שעות הערנו אותו עם הבשורה שנולד לו אח.אז באמת ,אחרי לידות ראשונות שעברתי על הגב על הצד בשכיבה ממושכת וקשה אני יכולה להעיד שאת רוב זמן הצירים אפשר להעביר בפעילות יומיומית באינטנסיביות כזו או אחר כל אחת תחליט מה מתאים אבל בפעילות.בלידה השלישית שלי קמתי עם צירים ורק אחרי 4-5 שעות נסעתי לביה"ח תוך כדי צירים דיברתי בטלפון עם מישהי שהתקשרה ואחרי כמה שעות שהודענו לה על הלידה היא היתה בהלם כי דיברנו לא לפני הרבה זמן וכהתברר לה שהייתי בצירים תוך כדי היא נפלה.וגם באותה לידה תוך כדי הצירים ישבתי לתפור איזו קריעה בחלוק שרציתי לקחת לבית החולים והחברה שלי באה לקחת את הילדים הגדולים אליה ראתה אותי תופרת והשתבצה כאילו- מה את תופרת עכשיו עם צירים?ולי זה היה נראה הדבר הטבעי ביותר לעשות באותו הרגע יש עוד דברים אבל זהו לעכשיו.
שיולדת וולדנית אני יכולה לציין שאשה גם בלי נתונים יודעת מה היא צריכה אנו רק צריכות לעמוד על היכולות שלנו כנשים .הידע הזהרק מחזק.
בלידה האחרונה חוויתי את כל הצירים ביום שישי והכנתי את האוכל לשבת(וואי וואי ועוד איזה אוכל) שכל פעם אני עוצרת ומעבירה את הציר.אפילו הצלחתי לסיים הכל על מי מנוחות להיכנס להתקלח ואמבטיה ואז לשבת עם עצמי קצת ולתת לגוף להירגע הדלקתי נרות עם צירים סעודת שבת עם צירים לימוד פרשת השבוע עם צירים וזה היה כל כך מיוחד כל הילדים ככה שותפים בעלי עצר באמצע הקידוש עד שהציר עבר והאוירה בבית הייתה מיוחדת מאד.הרגשתי שככה צריך אם זה הזדמן ככה אז הולכים עם זה.בלידה שלפני זה התחיל ב-00;3 לפנות בוקר ואז עם הצירים עליתי וירדתי מדרגות תוך כדי סידור הכביסה.הייתי בחדר של הבן וסידרתי כביסה בן13 ותוך כדי עבר עלי ציר העברתי אותה נשענתי על הקיר ועשיתי סיבובים עמוקים עם האגן בני היקר התעורר ואמר מה קורה אמא זה נשמע שיש לך צירים אז עניתי לו כן, אבל זה לא חזק עוד תחזור לישון אז בשניה הבחור נרדם ו1.5 שעות הערנו אותו עם הבשורה שנולד לו אח.אז באמת ,אחרי לידות ראשונות שעברתי על הגב על הצד בשכיבה ממושכת וקשה אני יכולה להעיד שאת רוב זמן הצירים אפשר להעביר בפעילות יומיומית באינטנסיביות כזו או אחר כל אחת תחליט מה מתאים אבל בפעילות.בלידה השלישית שלי קמתי עם צירים ורק אחרי 4-5 שעות נסעתי לביה"ח תוך כדי צירים דיברתי בטלפון עם מישהי שהתקשרה ואחרי כמה שעות שהודענו לה על הלידה היא היתה בהלם כי דיברנו לא לפני הרבה זמן וכהתברר לה שהייתי בצירים תוך כדי היא נפלה.וגם באותה לידה תוך כדי הצירים ישבתי לתפור איזו קריעה בחלוק שרציתי לקחת לבית החולים והחברה שלי באה לקחת את הילדים הגדולים אליה ראתה אותי תופרת והשתבצה כאילו- מה את תופרת עכשיו עם צירים?ולי זה היה נראה הדבר הטבעי ביותר לעשות באותו הרגע יש עוד דברים אבל זהו לעכשיו.
שני סיפורים לא לבעלות לב חלשאנונימי (פותח)
לידת בני השישי היתה חויתית , רוחנית ומהנה.כלל לא דימינתי מה עלול להתרחש מאוחר יותר. כשעתיים לאחר הלידה , שכבתי כבר במחלקה ועוד לא ירדתי מהמיטה. פתאום הרגשתי שיטפון- כמו ברז בלחץ אדיר- וכמויות של דם זרמו החוצה. ( לא ידעתי שיש לי כ"כ הרבה דם בגוף...). מנסיוני הבנתי שזה לא תקין ומיד קראתי לאחות. בתוך כמה שניות הרגשתי שהדם אוזל מגופי והכרתי מתחילה להתערפל. כאשר האחות הגיעה היא בדקה אותי וראתה שהרחם לא התכוצה כלל ( מה שקורה לעיתים בלידות מתקדמות ). היא ישר קראה לכל הצוות הרפואי ( שלוש אחיות ורופאה) שעמלו ליצב את מצבי כשלושת רבעי שעה. כולל עוד זריקה של פיטוצין - שלפעמים הוא מציל חיים !- נוזלים ועוד כל מני מרעין בישין... בזמן הזה הרגשתי מתוך הכרתי המעורפלת שלא נותר לי אלא לפנות לבורא העולם ולהתחנן על חיי בשביל בני שרק נולד ולא זכה להכיר את אימו, בשביל הבנים שבבית, בשביל בעלי ובשביל עצמי. עברו לנגד עיני כל בני משפחתי וממש התחננתי על חיי. ב"ה הסתיים בשלום. בלידת בני השביעי כבר ביקשתי בחדר לידה תוספת מוגברת של פיטוצין.
מה היה קורה אם הייתי יולדת בבית? ואם זה היה קורה לאחר 6 שעות מהלידה כאשר המילדת היתה הולכת? דימומים ברמות כאלה זה ענין של כמה דקות עד שאפשר להפרד מהעולם...ובדיוק במקרים כאלו נשים היו מתות בשעת לידתן בדורות הקודמים ( עוד לפני הפיטוצין...) אז לא צריך תמיד להשמיץ את הפיטוצין.
סיפור נוסף:
חברתי ילדה לפני כשנתיים תינוק. מיד לאחר הלידה ראו שיש לו בעיות בנשימה וחיברו אותו להנשמה . בדיקות הראו שיש לו מום - משהו שקשור לחיבור שבין קנה הנשימה לריאות. תוך שלוש שעות מהלידה הוא היה בחדר ניתוח. יש לציין שחברתי עשתה את כל הבדיקות האפשריות לפני : שקיפות עורפית, מי שפיר, סקירה אצל מומחים, והכל היה תקין. התינוק הזה לא יכול היה לנשום ללא התערבות רפואית מידית לאחר הלידה. משהי עדיין מוכנה לקחת את הסיכון?
זה מאוד אופנתי היום , כמו כל אופנות אחרות שנעלמות. אבל צריך לדעת שזה חסר אחריות!
לא סיפרתי בשביל להבהיל אלא בשביל לעורר ולהתריע בפני אופנות לא אחראיות.
מה היה קורה אם הייתי יולדת בבית? ואם זה היה קורה לאחר 6 שעות מהלידה כאשר המילדת היתה הולכת? דימומים ברמות כאלה זה ענין של כמה דקות עד שאפשר להפרד מהעולם...ובדיוק במקרים כאלו נשים היו מתות בשעת לידתן בדורות הקודמים ( עוד לפני הפיטוצין...) אז לא צריך תמיד להשמיץ את הפיטוצין.
סיפור נוסף:
חברתי ילדה לפני כשנתיים תינוק. מיד לאחר הלידה ראו שיש לו בעיות בנשימה וחיברו אותו להנשמה . בדיקות הראו שיש לו מום - משהו שקשור לחיבור שבין קנה הנשימה לריאות. תוך שלוש שעות מהלידה הוא היה בחדר ניתוח. יש לציין שחברתי עשתה את כל הבדיקות האפשריות לפני : שקיפות עורפית, מי שפיר, סקירה אצל מומחים, והכל היה תקין. התינוק הזה לא יכול היה לנשום ללא התערבות רפואית מידית לאחר הלידה. משהי עדיין מוכנה לקחת את הסיכון?
זה מאוד אופנתי היום , כמו כל אופנות אחרות שנעלמות. אבל צריך לדעת שזה חסר אחריות!
לא סיפרתי בשביל להבהיל אלא בשביל לעורר ולהתריע בפני אופנות לא אחראיות.
מזעזע! אבל פיטוצין אפשר לקבל גם בלידת בית..אני ירושלמית
חביבתי-אם הבנים שמחה(מכאן השם שבחרת?)ירוק זית
אכן סיפור .אבל הסוף משמח ועוד יותר משמח לשמוע...ובלידה הבאה.את אישה חזקה .אשריך ואשרי משפחתך.תודה ששיתפת אותנו.חזקי ואימצי אני דווקא יצאתי מחוזקת מהסיפור לגמרי.לקחת את הסיפור שלך כמנוף להצלחה.את מנהלת את הלידה שלך וזה בדיוק מה שצריכה כל אשה לעשות.שוב חיזקי ואימצי.
וואו ברוך השם זיהית בעצמך את המצוקה!יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך כ"ט סיון תשס"ח 08:01
אכן חוויות לא נעימות. ברוך השם קיימים בתי חולים בדיוק בשביל לסייע במקרים כאלה. כל לידה היא נס בפני עצמו, ולא משנה באיזה אופן התרחשה. אהבתי מאוד את העובדה שאת ידעת שמצבך לא תקין. זה אומר שאת מרגישה ויודעת שהגוף שלך והלידה שלך הם קודם כל באחריותך, ושהצוות הרפואי קיים כגיבוי. בלידה הבאה ידעת כבר שהנהלים של בית החולים לא מתאימים למצבך, ויידעת אותם. המסר של מודעות לאיתותים של הגוף שלנו והקשבה להם הוא מסר שחשוב לי ביותר להעביר לכל הריונית (ואדם) בעולם. אני מאמינה שההקשבה הזו והאמון במסרים שהגוף שולח לנו הם הכנה לאותו "אינסטינקט אימהי" שקיים בכל אחת מאיתנו, אם רק נותנים לו מקום ומאמינים בו.
כמובן שלא הייתי בוחרת בדימום כמו שתארת לאחר לידה, ובוודאי לא בתינוק בעל מצוקה נשימתית, אבל חשוב לדעת שסביר ביותר שגם בלידת בית היו מתמודדים איתם בדרך דומה לזו שתארת (אם כי בהחלט ייתכן שאם כבר חייבים להיתקל בהם, אז יותר נעים להיות כבר בבית חולים...). מצבי מצוקה "מעכשיו לעכשיו" בלידה (ואחריה) הם נדירים וספורים ביותר.
אני מאחלת אך ורק לידות נעימות ותינוקות בריאים לכל האימהות
איזה יופי לשמוע! פשוט תענוג!דבי חיה
אני נסעתי לבית רפואה די מהר,כי התחילה לי ירידת מיים חזקה, ובמילא זה היה שבת בבוקר,.... אז נסענו ל"הנאתינו", אבל במשך 11 שעות של צירים חזקים העסקתי את עצמי במקלחות, קפיצה על הכדור ואכילת סעודת שבת: געפילטע פיש מקופסא... יחד עם המלווה ובעלי....
אז ככה שאפשרי! (לא נדבר על השעתיים האחרונות.... שהיו סיוט!)
אז ככה שאפשרי! (לא נדבר על השעתיים האחרונות.... שהיו סיוט!)
ואם פתאום תרגישי לחץ ? האם תוכלי לילד את עצמך לבד?ריבק
תשובה לריבקירוק זית
עשיתי זאת.
וואי, באמת? רוצה לשמוע את הסיפור!אני ירושלמית
אין צורך ליילד. הגוף יודע ללדת!בילי
למרות שחשוב לציין שאין דין לידה מתוכננת בבית, כדין לידה שמתרחשת בבית לא בתכנון.
בילי- למה התכוונת?ירוק זית
מסר בדרך...בילי
הוצאת לי את המילים מהמקלדת. חחחחחחחח..... 
בילי
לאם הבנים שמחהירוק זית
אם את רוצה לשתף אשמח לשמוע.
ב"ה שאת כאן ויכולה לספר!
שמחה שהכמעט לא התגשם.
אף אחת לא מתימרת לדעת הכל או לשלוט במה שיכול להיות, כולנו מנסות לעשות כמיטב יכולתנו עם מה שיש לנו ועם מה שנכון לנו .את מעדיפה את ההשגחה הצמודה יותר ותבורכי כי הנה את רואה שאכן הרגשתך היא נכונה ושם בביה"ח זימנו את שליחיך לעזרתך.תבורכי.אשמח לשמוע את סיפורך.זו מצווה לפרסם נסים!
ב"ה שאת כאן ויכולה לספר!
שמחה שהכמעט לא התגשם.
אף אחת לא מתימרת לדעת הכל או לשלוט במה שיכול להיות, כולנו מנסות לעשות כמיטב יכולתנו עם מה שיש לנו ועם מה שנכון לנו .את מעדיפה את ההשגחה הצמודה יותר ותבורכי כי הנה את רואה שאכן הרגשתך היא נכונה ושם בביה"ח זימנו את שליחיך לעזרתך.תבורכי.אשמח לשמוע את סיפורך.זו מצווה לפרסם נסים!
לא חוויתי אבל ממי שחוותה שמעתי שזה חוויה חיובית!!!ניריתושית
***לידת בית - הלכה - תשובה***יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך א' תמוז תשס"ח 07:04
באתר כיפה הפניתי שאלה בנושא, והרב אליעזר אלטשולר ענה. השאלה:"אני מדריכת הרכנה ללידה בהכשרתי, ותומכת ביותר בגישה הטבעית.
מחקרים רבים מראים שככל שתהליך הלידה מופרע פחות, כן בטיחותו עולה ותוצאותיו טובות יותר, לאם ולתינוק. ככל שאני נחשפת יותר לנושא, גם ברור לי מדוע זה כך, למרות שהחיים בעולם המודרני לימדו רבים מאיתנו לבטוח פחות בגופנו שלנו, פאר היצירה, ויותר בעזרים חיצוניים וברופאים, גם כשהמצב איננו רפואי, וחבל.
שמעתי ממקורות שונים דעות שונות אודות ההלכה בנושא לידות בית. כל המחקרים הקיימים כיום קובעים כי לידת בית מתוכננת היא בטוחה ליולדת בסיכון נמוך ממש כמו לידה בבית חולים, ובלידה שניה ומעלה לידת הבית בטוחה יותר מאשר לידה בבית חולים, ליולדת בסיכון נמוך. תהיתי עד כמה יש מודעות לעובדות בקרב קובעי ההלכה בנושא. האם ייתכן שאותם רבנים ש(כך שמעתי) קבעו שיש לאסור לידות בית, מסתמכים במידה רבה על דיעות קדומות ועל אותה נטייה של האדם המודרני לסמוך על הרפואה, גם במצב שאיננו רפואי בכלל, אלא קשור ביצירה אלוהית בטבעה, במקום על מחקרים ועבודות אקדמאיות, שמראות שוב ושוב את אותן העובדות?
לתשובתך אודה, טלי ספיר"
התשובה מאת הרב אליעזר אלטשולר:
"הגישה ההלכתית ללידה בבית , בנויה משקלול של כל הנתונים בנושא , והערכת הסיכונים הן בלידה עצמה, וכמובן גם הסיבוכים שיכולים להיות לפני לידה, ואחריה.
אל תזלזלי ברבנים ותחשבי שהם ממהרים לפסוק הלכה בלי לשמוע את כל הדעות בענין.
אני יודע שבמכון פוע"ה , נערכה עבודה מקיפה מאד בענין, כמה וכמה ישיבות עם תומכות לידה בבית , עם רופאים שמאד פתוחים לענין, וגם עם בעלי גישה שמרנית יותר,. קראנו המון חומר מכל המיגוון, והעלינו את השאלות הרלוונטיות לפני פוסקי ההלכה מן השורה הראשונה, כך שההחלטות לא התקבלו בשום אופן שאפשר לקרוא לו פזיזות או דעה קדומה וכד´.
למעשה - אין הנחיה הלכתית חד משמעית. כי הכל תלוי בנתונים של היולדת ושל התנאים שניתן להגיע אליהם. והנחיה יכולה להינתן רק בשאלה פרטית תוך הצגת כל הנתונים הרפואיים והאחרים לפני הרב, שיצטרך לתת תשובה במלא האחריות והרגישות."
חשוב לי לחזור ולהדגישיוקטנה
לידת בית איננה מתאימה לכל יולדת בכל לידה - הן מהבחינה הרפואית והן מהבחינה הפנימית. מי כמוני יודעת? רק בלידה הרביעית הבשלתי לחלוטין ללידת בית. נהניתי מאוד גם מהלידה השניה והשלישית שלי, שהיו בבית חולים. הלידות עצמן היו נפלאות, ורק הצקות הצוות העיבו עליהן. אני זוכרת שכשמיכלי יצאה האחיות שקלו, שפשפו ולא יודעת מה עוד עשו ואני חזרתי כמה פעמים: "תנו לי אותה. תנו לי אותה!" זה נמשך אולי חצי דקה, אבל זה קילקל לי - מה לעשות.
קשה לתאר את הדרך הארוכה שעשיתי ללידת בית. מפליא אותי נשים שמגיעות לכך כבר בלידה הראשונה.
לידת בית לא בהכרח מבטיחה חוויית לידה חיובית, גם כשהיא מסתיימת בבית.
והכי חשוב - לידת בית איננהמטרה, אלא דרך להשגת המטרה. דרך אחת מבין כל מיני דרכים אפשריות.כל אמא יודעת לבחור העצמה את הדרך הנכונה לה לאותה לידה.
קשה לתאר את הדרך הארוכה שעשיתי ללידת בית. מפליא אותי נשים שמגיעות לכך כבר בלידה הראשונה.
לידת בית לא בהכרח מבטיחה חוויית לידה חיובית, גם כשהיא מסתיימת בבית.
והכי חשוב - לידת בית איננהמטרה, אלא דרך להשגת המטרה. דרך אחת מבין כל מיני דרכים אפשריות.כל אמא יודעת לבחור העצמה את הדרך הנכונה לה לאותה לידה.
תודה שביררת וכל הכבוד על היוזמה!אני ירושלמית
בעז"ה כשיגיע למעשה, נראה מה יהיה המצב ולפי זה אולי באמת נשאל רב.
ובהקשר זה...אנונימי (פותח)
אם תקראו סיפורי לידת בית, למשל בספר של אילנה שמש, תופתעו לגלות על שתי לידות של נשים חרדיות. האחת קיבלה ברכה פלוס אישור ללידת בית מהרב קנייבסקי והשניה קיבלה ברכה ותמיכה וכמובן את אישורו המלא של האדמו"ר מגור.
כך שמי שכתבה שזה מנוגד להלכה טועה ומטעה.
וכן, אני חדשה פה, אבל גולשת קבועה בתפוז, פורום לידה פעילה וביתית וחוץ מזה קוראת קבועה של ערוץ 7 ונכנסתי לפה כי בעמוד הראשי ההודעה על לידת בית משכה את עיני. אז נרשמתי כדי להגיב.
כך שמי שכתבה שזה מנוגד להלכה טועה ומטעה.
וכן, אני חדשה פה, אבל גולשת קבועה בתפוז, פורום לידה פעילה וביתית וחוץ מזה קוראת קבועה של ערוץ 7 ונכנסתי לפה כי בעמוד הראשי ההודעה על לידת בית משכה את עיני. אז נרשמתי כדי להגיב.
להסיר ספקאנונימי (פותח)
יוקטנה וירוק זית היקרות. אין ספק שאתן גרופיות של לידה טבעית בבית. מסכימה איתכן שצריך לחזור להכיר את גופינו ולהיות איתו בזרימה טבעית.
אין ספק גם שלא שאלתן רב לפני שהחלטתן על כך. זכותכן המלאה.
לפני שאתן ממליצות ומעודדות אחרות, מן הראוי היה שתבררו גם את הצד ההלכתי- שמתברר שהוא לא פשוט בכלל, ושתיקחו אחריות מסוימת על לידתן הבטוחה ( או לא ) של נשים אחרות שיושפעו מכן.נכון שסיפורים כמו שסיפרתי לא קורים בכל יום אבל אף אחד לא מבטיח לך שזה לא יקרה לך...או לזו שהמלצת לה על לידת בית... קצת אחריות!
אין ספק גם שלא שאלתן רב לפני שהחלטתן על כך. זכותכן המלאה.
לפני שאתן ממליצות ומעודדות אחרות, מן הראוי היה שתבררו גם את הצד ההלכתי- שמתברר שהוא לא פשוט בכלל, ושתיקחו אחריות מסוימת על לידתן הבטוחה ( או לא ) של נשים אחרות שיושפעו מכן.נכון שסיפורים כמו שסיפרתי לא קורים בכל יום אבל אף אחד לא מבטיח לך שזה לא יקרה לך...או לזו שהמלצת לה על לידת בית... קצת אחריות!
אם הבנים שמחה- אני ממש מסכימה איתך!!!חבילת טישו
מצאתי את הדיון הזה .. סליחה על ההתפרצותאנונימי (פותח)
יש לי תובנה לדימום שקרה לאם הבנים שמחה:
הנוהל הקבוע לחתוך את הטבור מייד לאחר הלידה, ואז להוציא את השליה גורם הרבה פעמים לדימום הנ"ל. נהגו כך גם בזמנים העתיקים להוציא את השליה מיד. זה נוהג מסוכן מאד מאד!
הדרך הבטוחה ביותר היא לחכות לאחר הלידה, לא לגעת בטבור, לא לקשור, לא לחתוך אלא לתת לתהליך להסתיים מעצמו. השליה מכילה 30% עד 50% מדמו של התינוק. הרבה תינוקות מתחילים את חייהם כאנמיים בגלל שהם לא מקבלים את הדם שלהם מהשליה.
כאשר התינוק נולד התינוק מקבל חמצן מהדם הטבור שעדיין זורם חופשי. ואז בהדרגה התינוק לומד לנשום ואז החבל הטבור מעצמו נסגר ומצטמק ומתרוקן מהדם. זה יכול לקחת בין 20 דקות לשעה ואפילו יותר. ברוב הלידות השליה תצא תוך 5 - 15 דקות. יש מקרים שזה יקח יותר זמן.
כאשר השליה מתרוקנת מהדם היא מצטמקת ואז כאשר הרחם מתכווצת בהדרגה העורקים הראשיים שסיפקו דם לשליה מתכווצים ומתנתקים. זה דומה למה שיקרה אם ידביקו בול על גומי מתוח וברגע שהגומי מתכווץ הבול מתקלף מעצמו. והשליה נדחפת למקום שאין בו התנגדות: הנרתיק והחוצה.
אם מוציאים את השליה לפני השלמת התהליך הזה העורקים שסיפקו דם לשליה נשארים פתוחים בלי שאופשרה להם ההזדמנות להסגר ומכאן קורים כל הדימומים ללא שליטה.
אחרי הלידה, צריך לשכב עם התינוק בשקט במגע עור בעור ללא הפרעה, ללא דיבורים ליולדת. לתת לה לנסות להניק את התינוק. כל הפעולות האלו נותנות למוח הודעה שההריון הסתיים והגוף לא צריך להמשיך להזרים דם לשליה, ומכאן ההוראה למוח לסגור את העורקים האלו ולשחרר את השליה.
לא לזרז את כל התהליך בשום דרך! לא עיסוי רחם, לא לחיצות על הרחם, לא משיכה, לא הזרקת פיטוצין. אלא מעקב זהיר לראות אם יש דימום ולחכות. זה בין הזמנים שצריכים שב ואל תעשה. וכאן לרופאים הכי קשה לא לעשות כלום. במידה ואם יש דימום מובן שכאן יש את עזרת הרפואה המודרנית שפה צריכים לעזור!
במשך ההריון כדאי לשתות הרבה תה מעלי פטל שמספק ברזל רב ועוזר להתכווצויות יעילות של הרחם ולמנוע דימומים כאלו. בהריון מומלץ להמנע מסוכר ופחמימות ריקות שגם גורמים באופן עקיף לדימומים.
לי אישית קרה אחרי הלידה שהשליה שלי לא יצאה וחיכינו בסבלנות 5 שעות רצופות ואז היא יצאה מעצמה מייד. ובמשך השבועות לאחר הלידה אפילו לא היה לי דימום פעיל אלא כתמים קלים לאורך השבועות אחרי הלידה.
הנוהל הקבוע לחתוך את הטבור מייד לאחר הלידה, ואז להוציא את השליה גורם הרבה פעמים לדימום הנ"ל. נהגו כך גם בזמנים העתיקים להוציא את השליה מיד. זה נוהג מסוכן מאד מאד!
הדרך הבטוחה ביותר היא לחכות לאחר הלידה, לא לגעת בטבור, לא לקשור, לא לחתוך אלא לתת לתהליך להסתיים מעצמו. השליה מכילה 30% עד 50% מדמו של התינוק. הרבה תינוקות מתחילים את חייהם כאנמיים בגלל שהם לא מקבלים את הדם שלהם מהשליה.
כאשר התינוק נולד התינוק מקבל חמצן מהדם הטבור שעדיין זורם חופשי. ואז בהדרגה התינוק לומד לנשום ואז החבל הטבור מעצמו נסגר ומצטמק ומתרוקן מהדם. זה יכול לקחת בין 20 דקות לשעה ואפילו יותר. ברוב הלידות השליה תצא תוך 5 - 15 דקות. יש מקרים שזה יקח יותר זמן.
כאשר השליה מתרוקנת מהדם היא מצטמקת ואז כאשר הרחם מתכווצת בהדרגה העורקים הראשיים שסיפקו דם לשליה מתכווצים ומתנתקים. זה דומה למה שיקרה אם ידביקו בול על גומי מתוח וברגע שהגומי מתכווץ הבול מתקלף מעצמו. והשליה נדחפת למקום שאין בו התנגדות: הנרתיק והחוצה.
אם מוציאים את השליה לפני השלמת התהליך הזה העורקים שסיפקו דם לשליה נשארים פתוחים בלי שאופשרה להם ההזדמנות להסגר ומכאן קורים כל הדימומים ללא שליטה.
אחרי הלידה, צריך לשכב עם התינוק בשקט במגע עור בעור ללא הפרעה, ללא דיבורים ליולדת. לתת לה לנסות להניק את התינוק. כל הפעולות האלו נותנות למוח הודעה שההריון הסתיים והגוף לא צריך להמשיך להזרים דם לשליה, ומכאן ההוראה למוח לסגור את העורקים האלו ולשחרר את השליה.
לא לזרז את כל התהליך בשום דרך! לא עיסוי רחם, לא לחיצות על הרחם, לא משיכה, לא הזרקת פיטוצין. אלא מעקב זהיר לראות אם יש דימום ולחכות. זה בין הזמנים שצריכים שב ואל תעשה. וכאן לרופאים הכי קשה לא לעשות כלום. במידה ואם יש דימום מובן שכאן יש את עזרת הרפואה המודרנית שפה צריכים לעזור!
במשך ההריון כדאי לשתות הרבה תה מעלי פטל שמספק ברזל רב ועוזר להתכווצויות יעילות של הרחם ולמנוע דימומים כאלו. בהריון מומלץ להמנע מסוכר ופחמימות ריקות שגם גורמים באופן עקיף לדימומים.
לי אישית קרה אחרי הלידה שהשליה שלי לא יצאה וחיכינו בסבלנות 5 שעות רצופות ואז היא יצאה מעצמה מייד. ובמשך השבועות לאחר הלידה אפילו לא היה לי דימום פעיל אלא כתמים קלים לאורך השבועות אחרי הלידה.
לא שיךאנונימי (פותח)
זה נכון במקרים שהשליה או חלק ממנה נשאר ברחם. במקרה שלי זה לא היה הענין. אבל המקרה הספציפי הוא לא העיקר. העיקר הוא שלידה נחשבת מצב של סכנה ( בגלל זה אומרים הגומל וכו') ולכן במצב כזה את אמורה לעשות את מירב ההשתדלות מבחינתך להיות במקום שיתן לך את הטיפול הטוב ביותר במקרה חרום ח"ו. תפסיקו להתחמק מהאמת !!!
זה כן שייךאנונימי (פותח)
הלידה זה מצב של סכנה ובגלל זה צריכים לעשות את כל מה שהיולדת מבקשת אפילו אם היא מבקשת דבר שנראה טפשי כמו להדליק את הנר באמצע השבת!! וגם כן אסור ליולדת לצום ביום כיפור! אבל בבית חולים הצוות לא עושה מה שהיולדת מבקשת אלא ההפך כולל הרעבה ודיבורים ורעש ובדיקות והתערבויות מיותרות המכניסות אותה לסכנה. לא סתם במחקרים הוכיחו שבלידות בית יש פחות סיבוכים מאשר בבתי חולים!
ובמקרי הוצאת השליה, גם אם לא נשאר ממנה כלום - והרחם עדיין לא היתה מוכנה לשחרר את השליה זה גם גורם לדימום!
ובמקרי הוצאת השליה, גם אם לא נשאר ממנה כלום - והרחם עדיין לא היתה מוכנה לשחרר את השליה זה גם גורם לדימום!
מחזקת את דבריה של שרהאנונימי (פותח)
אכן, דווקא בגלל שלידה זה מצב של סכנה, היולדת צריכה לקבל את מה שהיא רוצה ולא מה שהרופאים רוצים!
מצב של סכנה אין משמעו דווקא בית חולים! וזה מה שצריכות הנשים להוציא לעצמן מהראש. לפחות לא לגבי לידות.
אם יש אשה שהיא במצב של סיכון, אז אכן מקומה בבית החולים. אולם אם היא לא בסיכון, אין שום סיבה!
מצב של סכנה אין משמעו דווקא בית חולים! וזה מה שצריכות הנשים להוציא לעצמן מהראש. לפחות לא לגבי לידות.
אם יש אשה שהיא במצב של סיכון, אז אכן מקומה בבית החולים. אולם אם היא לא בסיכון, אין שום סיבה!
אני נועלת את השרשור בנושא לידת בית בהלכהיוקטנהאחרונה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך ו' תמוז תשס"ח 09:53
מכיוון שנושא ההלכה מוצה (כל אחת הביעה את דעתה ועמדתה - שכנוע איננו המטרה כאן), ומכיוון שהנושא שינה כיוון ואני לא בטוחה שאותו הכיוון היה רצוי מבחינת כל הצדדים. נוכל לפתוח שרשורים שונים בנושאים אחרים - גם כאלה שעלו מין הדיון בשרשור הנעול זה נחשב בגידה? מרגישה מפורקת וששברו לי את האמוןמעיין34
בעלי מאז ומתמיד רצה לרכב על אופנוע
אמרתי לו שזה מסוכן ואין מצב בחיים וכו
לא דיברנו על זה שנים, הוא יודע כמה אני פחדנית ואנטי.
במקביל הוא במילואים
ובתקופה האחרונה הןא מגיע בשעות לא שגרתיות
אני יודעת שהוא מסיים ב6 בבוקר וכבר תקופה שהוא אומר לי שהןא מתפלל ואוכל בבסיס ואז מגיע ולכן חוזר ב8 הביתה במקום 6 וחצי.
עכשו גיליתי שהןא לומד שיעורי נהיגה על אופנוע והוא מקיים אותם על הבוקר.
אני לא יודעת איך להגיב לזה, יש לי מחנק בגרון
לעשות בסתר זו לא אופציה בנישואים בעיניימרגול
אני אגב גם נגד אופנוע (בגלל הסכנה כמובן)
מתנגדת נחרצות אפילו.
ואם האיש שלי היה מתחיל ללמוד בלי שדיברנו על זה שנים - כבר בעיה. למה לא לבוא לדבר?
בטח שאני יכולה לסרב ולהתנגד
וננהל על זה שיח, ואולי ממש לא נסכים על מה הלאה
וכמו שאני יכולה לסרב, הוא יכול להגיד לי "אשתי אהובתי; אני שומע את ההתנגדות שלך אבל זה מאוד חשוב לי, ואני בכל זאת הולך לעשות רישיון"
אבל לעשות בסתר? לא. ממש ממש לא מתקבל על הדעת.
התייעצות שם לבתחוזרת4
הי, ממש אשמח לשמוע את דעתכן לגבי שם לבת.
אני מחפשת שם עם צליל חמוד וגם משמעות יפה, ועם חיבור למקורות.
נגיד אני אוהבת גם את השם גלי וגם קצת נויה אבל חסרה לי משמעות וחיבור למקורות.
איך השם אורי? הלידה אמורה להיות בחודש אדר, ונגיד נקרא שם מלא אורה , שזה מתאים לפסוק ליהודים הייתה אורה ושמחה... (ושם חיבה אורי), מה אומרות?? זאת גם משמעות יפה שמתאימה לחודש וגם שם חמוד. זה יהיה חריג לדעתכן בחינוך חרדי? לא רוצה שירימו גבה...
ואם יש הצעות נוספות אשמח לשמוע.
חחח אוי לא אוחחתודה לה'.
סוכרת הריון לא מאוזנתהריון ולידה
אוףףףףף
אני מקפידה על התזונה ברזל. באמת.
והסוכר שלי בבוקר שוב מתחיל לצאת מאיזון
ואני לא יודעת מה לעשות!!
אני כבר עם כדור גלוקומין בערב, ואני שונאת שונאת תרופות, ולא רוצה שהרופאה תתן לי עוד כל מיני
ויש לי עוד זמן בתוך ההריון הזה אני רק שבוע 28 ואין לדעת לאן אגיע בקצב הזה.
בארבעת החודשים האחרונים עליתי חצי קילוהריון ולידה
אני באמת מקפידה ממש
מתסכל ממשיראת גאולה
יש כל מיני טיפים, אומרים שקצת פעילות גופנית בערב עוזרת, גם לאכול שומן לפני השינה.
כל הכבוד לך שאת מקפידה כל כך על התזונה!!! זה ממש קשוח!
בסוף, כמה שמעצבן לשמוע את זה, תודה לה' שיש היום אפשרות תרופתית לטפל במה שפעם לא היה איך לטפל... בעז"ה תינוק בריא זו המטרה.
תודה על החיזוק!הריון ולידה
אוכלת שומן בערב, אני בליווי צמוד של דיאטנית.
באמת עם הספורט נחלשתי לאחרונה. זה מאוד לא קל לצאת בערב בחופש.
יש מצב שמאכל שלא הקפיץ העבר סוכר הוא כןעל הנס
מקפיץ עכשיו?
ושולחת חיבוק זה חתיכת אתגר משמעותי
את מאה אחוזמקלדתי פתח
ובזכות ההקפדה שלך, משך היום מאוזן (נכון?) . אבל סוכר הבוקר מושפע יותר הורמונאלית, ואין ברירה לפעמין אלא לקחת תרופה או אינסולין. זמנית בע"ה, רק להריון .. אבל חשוב לאזן. אז מה שתגיד הרופאה/דיאטנית.
ולמה ששאלה-כן, ככל שהריון מתקדם השינוי הורמונאלי הקשור בסוכר מקשה על האיזון, ולכן נראה שמשון מסוים כבר קשה לשמור איתו על איזון.
כן במהלך היום אני מאוזנת לגמריהריון ולידה
זה שאני צריכה טיפול תרופתי מעלה את הסיכון לסוכרת הריון בפעמים הבאות? מעלה את הסיכוי שאשאר עם סוכרת אחרי הלידה?
התרופהמקלדתי פתח
היא לא זו שמעלה סיכון. עצם העובדה שיש לך סוכרת הריון עלולה להעלות סיכון לסוכרת הריון בהריון הבא ותיאורטית גם לסוכרת. התרופה תסייע באיזון כעת, וזה קריטי לך ולעובר.
ברור שאם צריך אני אקח כדי לאזןהריון ולידה
השאלה אם זה שהתזונה לא מספיקה לאיזון מעלה את הסיכון אפילו יותר מאשר סכרת שמאוזנת תזונתית בלבד.
אני גם הייתי ככהשומשומונית
תמיד הייתי מאוזנת טוב, במיוחד בבוקר. והפעם הכל היה יחסית מאוזן והבקרים קשים מאוד. לקחתי (בהוראת רופא) אינסולין וזה ממש ממש עזר.
בהצלחה! זה רק תקופה ועובר
מה זאת אומרת תמיד? בהריונות קודמים?הריון ולידה
זו הפעם הראשונה שיש לי סכרת הריון, בכל ההריונות הקודמים לא הייתה שום בעיה.
מה שלי עזרמתיכון ועד מעון
היה לעשות הליכה כל ערב לא משנה מה, גם אם הייתי ממש מותשת יצאתי ל20 דקות הליכה, וזה ממש איזן אותי
עוקבת כי גם לי יש חריגותהבוקר יעלהאחרונה
מחפשת שואב אבק לניקוי מסילות חלונות וספות.המלצה?פלפלונת
שואב אבק לספות? יש לך ספה מרופדת?המקורית
את מתכוונת אולי לשואב ספות?
זה לא שואב רגיל הוא עובד על מים
לא.רק שישאב פירורים, לא מעבר. ובעיקר בחלונות.פלפלונת
מקפיצה לך ומנצלשת ברשותךפייגא
אני מחפשת לקנות שואב עומד, כלומר כמו שואב שוטף אבל רק שואב
אשמח להמלצה מניסיון-
משהו עמיד (לא נשבר מהר)
ועוצמתי
וואוו ממש אשמח לשמוע גם.דיליהאחרונה
רוצה שואב לספה ולכיסאות אחרי שבת, למסילות,
לפירולרים על השיש והשוחן לפני ניגוב, גם לשאיבה מקומית של ילד ששפך אורז....
המליצו לך עך משהו מאלה?
העיתון אותיות וילדיםאמא טובה---דיה!
היה על זה שרשור לאחרונה, אבל אני לא מוצאת אותו.
העיתון מתאים למשפחה דתית לאומית תורנית מאוד?
אנחנו בחרנו לא להיות מנויים לומתואמת
אני מנויה לפנימה והוא מצוין בשבילי, אבל העיתון של הילדים מדי פתוח בשבילנו. אם מגיע גיליון כלשהו לילדים אז לא אמנע מהם לקרוא אותו, אבל לא נעשה מינוי.
אני לא מנויה והדעה שלי היא על סמךכבת שבעים
עיתון אחד שקראתי לאחרונה.
נראה שהם חותרים להתאים למגוון אוכלסיות. לא ראיתי בו כמעט שום תוכן תורני, ככה שגם חילונים יכולים להרגיש שהוא מתאים להם.
מצרפת לך קישור לשרשוראוהבת את השבת
בעיני הוא אחלה אנחנו מנוייםאור עולה בבוקר
מענין למה מתכוונות אלה שפחות ממליצות , אני מחזיקה מעצמי תורנית מאוד 🤭
כנ"לרק טוב!
גם אנחנו מנויים (ובעיני נחשבים תורניים)בארץ אהבתי
אני לא קוראת את כל התוכן כל פעם, אבל מה שכן ראיתי היה בעיני בסדר גמור.
אולי זה נכון שזה מכוון לקהלים מגוונים, אז אין שם תכנים יותר מידי 'דתיים'. אבל בהחלט יש שם הרבה תכנים ערכיים. וזה גם מלווה ב'מדע וטבע' שמקבלים פעם בחודש, שבעיני מוסיף הרבה ידע כללי מעניין, ובכלל אני בעד קריאה שמרחיבה את עולם האופקים, מוסיפה ידע, מעוררת מחשבה.
אולי פחות מתאים למי שנמצא בחברות מאוד סגורות, שבהן עולם התוכן שהילדים נחשפים אליו מצומצם יותר, ולא רוצים את החשיפה דרך העיתון.
אנחנו אמנם כן תורניים (משתדלים לפחות) אבל חלק מחברה פתוחה יותר.
לנו העיתון מתאים, והילדים מאוד אוהבים לקרוא (בגילאי 7-12)
אנחנו דתיים לאומייםהבוקר יעלהאחרונה
לא יודעת אם ההגדרה תורנים תתאים פה, אבל לא רואה בעיית צניעות או תוכן בעיתון.אוהבים אצלנו מאוד, וגם את מדע וטבע.
גם בשרשור הקודם מודה שלא כ"כ הבנתי מה הבעיה בו..
ותמיד אפשר לבטל מינוי.
כינים למבוגריםאנונימית בהו"ל
יש לי כינים. איכס.
זו פעם שניה בתקופה האחרונה. פעם קודמת לפני חודשיים בערך.
אני עם כיסוי ראש מלא, יש לי בן מסופר ופעוט עם מעט שיער. אני אבדוק לשניהם, אבל בפעם הקודמת לא היו להם.
מאיפה זה יכול להגיע??
את אולי עובדת עם ילדים?סטודנטית אלופה
גם אני נדבקת. גם בעבודה וגם מהילדים שלי... סיוט😒שיפור
קודם כל124816
כמו שאמרת, לבדוק לילדים רוב הסיכויים שמהם.
אפשרויות אחרות,
אם את עובדת עם ילדים.
או אם נפגשתם עם משפחה/חברים (מתאים יותר לחופש)
שמן רוזמרין כמה טיפות על השיער ממש עוזראוהבת את השבת
אני סבלתי בתור ילדה. אחכ שנים של שקט. ובום איך,שגרה ברוכה
שהבנות נהיו בגילאי יסודי כזה זה בא אלי גם. (אליהם קודם ואז אלי)
ומאז אני לא נפטרת מזה לגמרי .
זה און אנד אוף לפי ההדבקות שלהם. וגם עם כיסוי מלא אני.
אבל אני מנקה אותן מלא ובסוף גרים באותו בית.. מגיעות אלי למיטה וכו' וכו'. וזה עובר..
קיבלתי את זה. מעבירה לי קבוע פעם השבוע מסרק סמיך. לפעמים יוצא יןתר לפעמים פחות. דואגת שיהיה בשליטה . מה עוד יכולה לעשות
בול כמוך. סיוטהבוקר יעלהאחרונה
בתור ילדה סבלתי ממש ולצערי גם עכשיו
לא מצליחה להפטר מזה לגמרי, בעיקר אצל הבנות.
אני כמה פעמים נדבקתי מאחיינים שלי / מגיסותלומדת כעת
תודה לכולכןאנונימית בהו"ל
אז לא מצאתי כלום
אחרי שהייתי בטוחה, וכל הלילה התגרדתי נוראות 😝
בפעם הקודמת לפני חודשיים הייתי בטוחה שזה כל דבר אחר חוץ מכינים... לא יודעת כבר מה לחשוב 😂
יכול להיות מהחוםשיפור
זיעהמדברה כעדן.
זה מגרד. קרה לי כמה פעמים שהייתח בטוחחחחה שיש לי
היסטריההההה-מה אפשר להקפיא לחג????אנונימית בהו"ל
אני לבד עם הילדים בחג בעז"ה
מה אפשר להכין מעכשיו ולהקפיא ושיהיה נורמלי בחג???
אני לא מבינה בזה כלום
ובניתי על להזמין הכל מקייטרינג אבל זה ממש ממש יקר
לבוקר מכינים בבוקר המקורית
בישול לאירועלקראת אירוע
אשמח לעצותיכן ולשיתוף מנסיונכן:
אנחנו לקראת בר מצוה, וכדי לחסוך בעלויות חשבנו לבשל את האוכל לבד.
מדובר בכ130 אנשים, חלקם ילדים.
האם שייך לבשל לכזו כמות של אנשים במטבח ביתי? (יכולה להעזר במקרר של אחרים, אבל שואלת על התנור, כיריים, כלים). כמובן להתחיל הרבה מראש ולהקפיא.
אשמח לשמוע ממישהי שעשתה משהו כזה-האם מומלץ? סדר גודל של זמן (ניסיתי להתייעץ עם הצ'אט, אבל ההערכות שלו לא נראות לי נכונות), מה כדאי להכין ומה לא, והאם ניתן להגיע שפויים לארוע ככה. (יתכן ותהיה לי עזרה, אבל לא רוצה להתבסס על זה)
כל תובנה תעזור. אפשר גם בפרטי.
העתק: פורום מתכונים
רק רוצה לכתובהריון ולידה
לכל אלו שכותבות שכלכלית זה לא משתלם וכל זה
שאין מצב בעולם שלבשל לבד יוצא קרוב למחיר של קייטרינג.
נכון שזה קשה, המון כאב ראש, המון פרטים לחשוב עליהם, הרבה לחץ לפני ותוך כדי, שלא בטוח שזה שווה את הטירחה, הכל נכון. אבל אותו מחיר מבחינת הוצאות? אין סיכוי.
בכל מקרה אני בישלתי לבת מצווה חלבית שהיתה בעיקר ל 60 ומשהו חברות ועוד איזה 20 בני משפחה בערך. זה היה באמת לא פשוט בעיקר מבחינת לוגיסטיקה.
בדיעבד כן הייתי מארגנת את זה אחרת ומקלה על עצמי יותר בדברים מסויימים.
מצד שני אני חושבת שבשרי קל יותר מבחינות מסויימות.