אבל אל תדרשו ממני להגיב בשרשורים משעממים, חסרי תוכן.

צר לי.

ולסיכום: יש בעיה - תוכן טיפה רדוד

הפיתרון- כל אחד יעשה מאמץ, א. להיות יותר ברמה, ב.להעלות דיונים,ונושאים וכד' בעלי רמה גבוהה ותוכן חינני

עכשיו קמתי

עכשיו אכלתי

אני מתכנן ללכת לישון

אני כמעט ישן

הלכתי לישון

הייתי היום כאן

מחר שם

מי עוד בא?

ואז יחזרו לסורם..

לכן, הצעתי היא, שתשמרי על פרופיל נמוך, ואולי ביום מן הימים הפורום ישנה את פניו, לכי תדעי..

אני יודעת שאני לא הכי אובייקטיבית...

ונכון שאני המקור של רוב ההשירשורים שהאנשים עם ה- קצת רמה ותוכן  לא אוהבים...

אבל יודעים מה?

כולם אומרים שהפורום לא על רמה שלא כיף להם שכל השירשורים פה על שטויות..

אפשר לומר לכם מה אני חושבת?

אתם כולכם דיבורים!!

תראו. אני הכי נהנית מהשירשורים האלו.. אני באה אחרי יום עמוס וקשה ושבו אני חורשת מצאת החמה עד צאת הנשמה ,והפורום פה משמש לי בתור ניקוי ראש..

ובתור שכזה,אני מודה, לא תמיד בא לי וכיף לי לענות על שירשורים עם נושאים עם נושא רציני.

ולכן,בהתאם לזה,השירשורים שאני פותחת הם בדר''כ קלילים ולא דורשים מאמץ חשיבה או חפרנות על נושא רציני.

מודה בזה. אין לי בעיה להיות ילדותית אם זה מה שיעלה לי את המצב רוח והחיוך...

ואני אפילו רואה בזה ערך חשוב... כי הדברים הקלילים שאני עושה כאן נותנים לי כוח להתמודד עם הדברים הרציניים בחיים..

זה לא אומר שאני שוללת שירשורים על נושאים רצינים!!

עכשיו תראו איזה קטע.. נהיה פה טרנד להתלונן על הרמה והתוכן של הפורום..

אבל מה? לא רק שבקושי פותחים פה שירשורים בנושאים רציניים.. אלא גם עד שכבר פותחים-כמעט ולא מגיבים להם.

אז תגידו לי אתם. מה רוב האנשים רוצים?

אני לא אומרת.

שירשורים עם תוכן רציני הם חשובים וטובים. אבל כל עוד אתם לא פותחים כאלו וכל עוד יש כאלו (והרבה) שמגיבים רק לשירשורים הקלילים ומצד שני מתלוננים על הרמה של התוכן.. (שזה מין קטע כזה)

אל תתלונונו!! אל תתבכיינו!! ואל תפתחו שירשורים על כמה רדוד כאן!!

בפורום יש מקום לכולם. אמור להיות איזה איזון בין הנושאים הקלילים לרציניים!! ככה שכל אחד יגיב למה שהוא אוהב..

רוצים איזון? תעשו איזון!!

אם אתם לא פועלים לזה- אל תתלוננו!!

זה לא חוכמה רק להתלונן. צריך לפעול לשינוי!

עד כאן.

ועוד דבר- אם מישהו חושב (ואני מדברת עליי ספציפית עכשיו) שהשירשורים שאני פותחת מפריעים לו עד כדי כך שלא נעים לו להיות בפורום- בבקשה (!!!!!) שיבוא ויגיד לי את זה באישי. אני פתוחה לשמוע ולקבל.. ואם זה כ''כ מפריע אין לי בעיה לרסן את עצמי..

אבל כשזה על גבי הפורום זה סתם פוגע,מעליב ולא מועיל.

אני מצטערת שאני כ''כ בוטה.. זה נאגר אצלי הרבה זמן..

לא התכוונתי לפגוע באף אחד. רק להאיר נק'. ואני מתחננת שלא תקחו את זה כפגיעה אישית אלא כדעתי בנושא..

שתהיה לכולנו שבת נהדרת ומלאה שמחה ואושר!!!

דבר ראשון - אוהבים אותך 

יש בדברייך הרבה. זה נחמד בהחלט שרשורים קלילים.

(טוב, אני גם כזאת )

אבל עדיין לא חושבת שיש לפתוח שרשור חדש על כל פיפס שזז.

וגם - תשמרו את הרעיונות הכיפיים שלכם לזמן שיבש כאן! באמת 

נכון - אני גם בעד שמי שרוצה שרשורי דיונים - בבקשה. כשלי בא, אני פותחת. חלק עובד, חלק פחות 

דבר שני - אנשים!

תולתול לא התלוננה! היא רק הסבירה את מעשיה 

אז בעז"ה שנמשיך להנות כאן.

אין על פורום צמ"ע!

אני חושבת שכל אחד יפתח שירשורים כראות עניו..

אם מישהו כותב משהו כמו- "הלכתי לישון" זה לגיטימי בעניי, כנראה שהוא צריך לפרוק שהוא הולך לישון/הוא רוצה תמיכה במעשה שלו/ הוא רוצה שיתנגדו לזה בכל תוקף.

אבל משהו בטוח הביא אותו לעשות את זה!!

ולכן אני חושבת שכל אחד יעשה מה שטוב לא.

זה מאוד אישי מה שאמרת...

ל-ך זה מפריע,לאחר זה צורך.. מבינה?

לך השירשור על בית המקדש (דוג'!!) היה צורך והיה לך טוב ולאחר זה היה מעיק ומייבש. יש מבין?

דבר שני- אמרתי מראש, זה לא היה מכוון נגד אף אחד אישית ובטח לא נגד תולתול

זה בסדר בעניי שאני אוהבת משהו אחר והיא משהו אחד.

מה שבעיקר מפריע לי זו הצביעות. תולתול לדוג, אולי לא אוהבת את מה שהולך פה,אבל גם לא משתתפת בזה!

אבל אם מישהו גם משתתף,גם לא יוזם וגם מתלונן, ז-ה מפריע לי..

אולי אני יחידה ואולי לא צריך להתחשב בדעה שלי,אבל אני חושבת שזה לא בסדר..

שבת מלאה אור!!

במיוחד בשביל לא לדבר על נושאים עם תוכן..

הם מפחדים להיות ח"ו כמו נוג"ה או כמו לנ"ו (שקץ תשקצהו..)

בס"ד בר"ה

ו...כמוצי, את אחלה ואת חמודה, את אחלה חמודה!!!!!

תמשיכי להנעים לנו ת'זמן

איזה שיר מזעזע!!

הוא עושה לי צמרמורת..

אבל העיקר הכוונה

בס"ד בר"ה

או לעשות לך צמרמורת??

פויה!

היא לא התלוננה על זה שחסר תוכן בפורום.
(אולי מילולית כן, אבל אני לא חושבת שלזה היא התכוונה...)

והלא היא בעצמה פתחה שרשורים הבלותיים לרוב! (ואין לי כוח לקשר, אני מקווה שכולכם זוכרים.)

היא לא מצפה עכשיו ללימוד קבוע, או משהו בסגנון!
היא פשוט טוענת שמשעמם לה כאן!
וזה לגיטימי!
אני אפילו קצת מסכימה איתה!
כשהשרשור הראשון שקופץ לעין כל יום זה "מי ער?", "האם מותר לפתוח שרשור מי ער ב- 23:00?", "ועכשיו שרשור מי ער האמיתי!" ועוד כאלה... - זה קצת, איך לומר? חוזר על עצמו...

אבל אם אתם נהנים, מי אני שאפריע לכם? איפה שלא כיף לי אני לא מגיבה וזהו!

זה כל הקטע בפורום, כל אחד כותב על מה שבא לו, ולא מגיב על מה שלא בא לו.
(ובינינו, אם אני הייתי כותבת כל יום על מה שמענין אותי - 95.75% מכם היו משתעממים למוות ונוטשים את הפורום לעולמים...)

ולכן, תולתול, נראה לי שאם לא כיף לך פה איתנו, יש לך פטור עם חתימה של ראש המועצה שמאשר לך להעלם מהאזור.

(אבל תחזרי מדי פעם כדי לדאוג שלא יעשו בי לינץ', טוב? )

וד.א.
אם סילפתי את דברייך בכל צורה שהיא ולו כחוט השערה - את מוזמנת להכנס בי, למחוק אותי, לערוך אותי או סתם להתעלם, והתצלותי שלוחה לך מראש.

שבת שלום לכל בית ישראל,
ולכו כבר להתקלח!
 

בס"ד בר"ה

אפשר ת'ממתק שלי???

בס"ד בר"ה

ונראה ת'אבא או האמא שיבואו לגרור אותי

בין 23:30 ל00:00 באופן אקראי ע"י המערכת ששה ימים בשבוע

.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים