בעזהי"ת.

הלהקה- אתה מדבר על כלים שלובים? מגוש עציון? הם ממש עושים שמח, והנגנית בסדר גמור, מתלבשת צנוע והכל.

לגבי הכשרות, אפשר לבחור אולם עם כשרות רגילה ותבקשו שבערב האירוע יהיה משגיח שלכם, ארגון "כושרות" עוזר במקרים מעין אלו.

בשעה טובה!

מידת השמחה שהם עושים או פירוט לגבי צורת הלבוש של הנגנית. 

הוא לא רוצה בחורה שתנגן.

(אני מסכים איתך, אני לא מבין את הבעיה, אבל זה לא מה שהוא שאל). 

הוא מגדיר את זה מבחינתו כ"ייהרג ובל יעבור".  

בעזהי"ת.

רק ניסיתי לשים דברים בפרופורציות, שזה לא ב-א-מ-ת כ"כ נורא... לפחות לדעתי..

אתה יודע (או שלא), לפעמים הגדרות זה עניין נזיל...

אבל הוא מגדיר את זה מבחינתו כ"ייהרג ובל יעבור". אין מה להתווכח איתו על זה. 

קודם כל, אקדים ואכתוב שאני לא מכיר הלכה שאסור לאישה לנגן בלהקה. אני מכיר הלכה שאסור לשמוע אותה שרה, אבל לא מכיר שאסור לה לנגן. (יכול להיות שזה פשוט נובע מחוסר ידע). 

מעבר לזה, אני גם בדעה שלא כל דבר צריכים לשאול רב. מה שדורש הכרעה הלכתית - כן. דברים אחרים, לא. 

אני גם מתנגד מאוד ללימוד ללא מקור פרנסה. 

לגבי הויכוחים הקונקרטיים שלך עם המשפחה שלה: 

1. למרות שאני מסכים בנושא עם העמדה של המשפחה שלה, אני חושב שזה בעייתי שאתה ואישתך לא מציגים חזית אחידה בנושא. אתם אמורים לגבות אחד את השני בכל מקרה. 

אם אישתך לעתיד מסכימה עם עמדתך - אני לא מבין מה זה ש"אין לה כח להשפיע". 

בכל מקרה, אני לא מבין מה הבעיה למצוא להקה אחרת ולא בדיוק את זאת שהם רוצים. יש המון להקות. 

2. עד כמה שאני יודע, אפשר לערוך חתונה באולם אחר ממה שהצעת ולדאוג שיגישו שם רק אוכל מהדרין. זה אל כ"כ מסובך.

יש גם אפשרות לפתור את כל הבעיות במכה אחת - הולכים לרבנות, עורכים חופה וקידושין בנוכחות שני עדים, ובזה נגמר הסיפור וכל הבעיות נפתרות.

אתה גם יכול רק להגיד: "זו החתונה שלנו, לנו זה חשוב שלא תהיה בחורה שמנגנת בלהקה וחשוב לנו אוכל כשר למהדרין. מבחינתנו זה אפילו לא פתוח לדיון. לא רוצים? נתחתן ברבנות בלי להקה ובלי אולם" - ולהיות מוכן לעמוד מאחורי הדברים. 

זה אומר ללכת "ראש בראש" עם ההורים שלה, וזה לא מאוד נעים ורצוי להימנע מחיכוכים כאלה, אבל אם הדברים ממש חשובים לך אני מאמין שזה יפתור לך את הבעיה. 

אגב, למשפחה שלך ולכם, הזוג המאושר, אין מילה בנושא? מה זאת אומרת "ויכוח עם המשפחה שלה"? איפה המשפחה שלך בכל הסיפור? 

הוא לא ביקש עצות הלכתיות, נכון? בשבילו זה חשוב מה זה משנה אם אתם מסכימים? מה זה משנה אם זה נכון או לא? הוא רוצה לדעת איך ל"התמודד" עם המשפחה של ארוסתו, זה הכל.

כתבתי גם את דעתי בנושא - אבל זה כדי שלא אחשד חלילה כ"נוגע בדבר" ושמה שכתבתי נובע מכך שאני מסכים איתו. 

סורי

תתפשרו אם צריך וצאוו לדרככם החדשה והטובה כראות עיניכם וכדרישת מצפונכם.

אל תקלקלו לעצמכם את החיים בגלל גיטריסטית באיזו תזמורת

קודם כל, מזל טוב!

ידוע שתקופת האירוסין היא תקופה לחוצה בגלל ההחלטות שצריכות להתקבל ויש הרבה אנשים שמשותפים בדברים הללו (בעיקר ההורים). ההמלצה שלי היא שתשבו יחד שניכם ותחליטו את ההחלטות (אולי עם אופציות לבחירת ההורים אם אתם לא נעולים על משהו ספציפי) אבל כן להבהיר שזו החתונה שלכם וקודם כל אתם אלה שצריכים לקבל את ההחלטה (כמובן שיש עניין להתייעצות עם ההורים)

אני יודעת כמה קשה לעמוד כנגד ההורים (מניסיון) אבל הצעד הראשון בזוגיות היא להחליט באמת ובתמים מה אתם חושבים שנכון בשבילכם (וזה נכון לגבי החתונה ולגבי כל הנושאים החשובים העתידים לבוא לאחר החתונה). להשתדל להבהיר בנימה טובה להורים שעכשיו אתם זוג ואתם אלה שמקבלים את ההחלטות לגבי שניכם. אם זה משהו עקרוני אז תנסו להתפשר איתם על משהו שלכם פחות עקרוני אבל להם חשוב..

העיקר לזכור שזו תקופה שעוברת והבנייה האמיתית היא מהיום שאחרי החתונה

בהצלחה..

זה התמודדות נפוצה אצל זוגות ...

יש כאלו שמצליחים לגשר לבד

ויש כאלו שצריכים לעשות "עשה לך רב"

חפש מישהו שמבין אותך ואתה אותו, אתה סומך על הידע התורני שלו, והוא מכיר כבר מצבים כאלו שידע לתת לך הדרכה נכונה במה להתפשר וללכת לקראת... ובמה ללכת עם האמת שלך עד הסוף.

ב. אם ארוסתך מוכנה לקבל את דרכך, ושלמה עם זה לטווח ארוך - ממש יופי.

ג. תלמדו כבר מעכשיו להתעלם מ"השקפת" המשפחה שלה, בנושאים הדתיים - אתם ילדים גדולים, דרככם טובה ונכונה, ואחרת זה לא ייגמר גם אחרי הנישואין... - ועם זה לאהוב אותם כפשוטם. כי הם המשפחה שלה, ומן הסתם יש בהם עוד מעלות טובות. תהיו חזקים בכך. כשמשפחה מבינים שלזוג יש דרך, לשם שמיים, והם איתנים בכך - אז עם הזמן מפסיקים "ללחוץ", ופשוט היחס מתמקד סביב זה שקרובים ואוהבים. אחרת עלול להיות שלחץ גורר לחץ.

ד. אתה זה שמתחתן: תגיד למשפחה שלה - הרי גם אתם רוצים שאני אשמח בחתונה שלי... עם תזמורת כזאת אני לא יכול לשמוח. אז לא משנה מבינים-לא-מבינים, חשוב שאני אשמח?..  אני מניח שאנשים מיושבים יקבלו את זה. החכמה זה לא להיכנס איתם ל"אידיאולוגיה"; אין ענין לשכנע אותם, החשוב זה שארוסתך בכיוונך. לגביהם מה שחשוב זה שהם יקבלו שבאופן פרקטי, לא שייך להביא מישהו שאתה לא סובל, גם אם הם לא מבינים למה אינך רוצה אותו.. כך זה לא ויכוח חזיתי על כל השקפת עולמם, ויש יותר סיכוי שייסגר.

ה. כנ"ל לגבי הכשרות. הרי ברור שמי שלא מקפיד - יכול לאכול גם "מהדרין", אבל להיפך - לא (ואגב, קראתי לאחרונה פירסום מ"כושרות", שאכן בנושא האולמות צריך בדיקה יתרה).

אז אתה יכול לומר להם, תראו - אם האולמות שהצעתי לא מתאימים לכם, בשמחה תציעו אחר. אבל חייב להיות שיהיה אוכל מהדרין, הרי צריך ששני הצדדים יוכלו לאכול..  את זה הם מסוגלים להבין (לפעמים אפשר להביא קייטרינג חיצוני, ולבקש מ"כושרות" משגיח לזמן החתונה. ואז אפשר להביא אוכל באיכות טובה ו"מהדרין", וגם להשגיח על תהליך חימומו וכד' באולם).

בהצלחה ובשמחה.

וגם לא כל כך רחוק מבני ברק

אני יודעת שאין בעיה בבחורה שמנגנת ופשוט תשאל את הרב שלך

מזל טוב

קודם כל ממש תודה לכל ההתייחסויות.

אתן כמה פרטים שלא כתבתי :

אנחנו בראש אחד אבל לא רוצין מריבות.

התפשרנו בהרבה דברים: ישיבה מעורבת, שבת שבע ברכות ועוד...

2 הנושאים האלו הם לא מגיעים לפתרון..

1. יכול להיות שאין איסור שתהיה נגנת , אבל זה לא נח לי, לא עושה לי טוב ביום התונה שלי, מותר לי?

2. אנחנו צריכים חתונה דווקא במרכז, לא הבנתי מה עושים כושרות, אני לא מכיר אולמות שיש להם השגחה שלהם, אם יש למישהו רשימה אשמח לקבל. 

ושוב תודה לכולם!

יכולים לשלוח משגיח לכל אולם, עפ"י קשר שאתה יוצר איתם, בתשלום. זה "מבטיח" לך מה שקורה במטבח בזמן החתונה. אבל זה עדיין לא כשרות של האוכל שבאולם (מהיכן הוא בא, מי מבשל, כשרות המטבח וכד').

אבל יש אולמות, שאתה שוכר רק את האולם, ומביא קייטרינג חיצוני - מהדרין לגמרי. ואז השילוב הזה, גורם לכך שיש לך אוכל מהודר, וגם השגחה מהודרת בזמן הפעולה איתו בתוך האולם, בזמן החתונה..

מותר לך לחלוטין להרגיש לא נוח עם נגנת. זו הרגשה טבעית לגמרי לגבי דבר שאינו מקובל בד"כ בחתונות של אנשים יר"ש, מסיבות מובנות, גם בלי להיכנס לדקדקנות הלכתית.  וזה בדיוק מה שצריך להסביר להם. חתונה שלי - צריך שארגיש נוח. הלכנו לקראת בהרבה דברים - אבל זה אני עצמי, אותי משמחים..

וזה ממש מצוין שאתם בראש אחד וגם לא רוצים מריבות. מפתח טוב להמשך. אבל "לא מריבות", לפעמים זה גם אומר שבעניינים מהותיים לכם - ובפרט שאינם באמת מציקים לזולת - אתם עומדים על שלכם, גם אם בנינוחות.

בעניין הנגנת - אולי אפשר שהיא תנגן בתוך הריקודים של הנשים? יכול גם לשמח יותר את הנשים וגם לעשות שמח להורים.

בעניין הכשרות ממליצה לך בחום להתייעץ עם כושרות, אנחנו לקחנו אותם בחתונה שלנו למקום שהיה מוגדר כמהדרין, ושלא תדע מה הם מצאו שם... (בישול גוי, ירק עלים רמה נמוכה, זיוף של איזה מוצר ולא זוכרת מה עוד...)

היעוץ אצלהם בחינם והם ממש חברה לעניין

גם הגב הרבני של הרב לבנון מאלון מורה משמעותי.

מזל טוב!

נראה לי שזה מה שהיה אצל אחותי

לוותר במה שאפשר ולתת בראש שצריך.

אל תתפשר על הדברים שמפריעים לך, קח את המשפחה לשיחה רצינית, והסבר את אשר על ליבך...

קשה לי להבין את העקשנות שלהם.. זו החתונה שלך, וכן זכותך להרגיש בנח.

שיהיה בהצלחה!

אני לא יודעת מה קורה על פני השטח, אבל לפעמים הסוד לשיכנוע זו הגישה.

ניסית אולי:

לקבוע איתם פגישה (שתהיה באווירה נינוחה וכמה שפחות שתזכיר את נושאי המחלוקת),ופשוט להודות ולהוקיר להם על כל העזרה והתמיכה הגדולה שהיא בגבול ה"מה היינו עושים בלעדיכם" (תכלס..) ולהזכיר להם (וגם לעצמך) שזה לא מובן מאליו כל הסיוע שאתה וזוגתך לעתיד מקבלים מהם, ושזו תקופה קשה ולחוצה לכולם, ולכן אתה מעריך את זה ומודה להם ולה' וכו'.... ומנסה בסוף, ובסייעתא דשמייא כמובן להסביר שהשמחה הגדולה שלכם תלויה בעניניי הנגנית והכשרות. תסביר בחיוך ובכמה שיותר כנות שזה משהו שפשוט יגרום לכם לשמחה הכי גדולה, כי זה מה שחשוב לכם.

כמובן שתוכל ליישם את העצות שנתנו לך כאן מעלי (בעצם תציע תא הפשרות/רעיונות להתגבר על המכשולים) לגבי האולם עם קייטרינג כרצונכם (וכאן באמת נפתרת הבעיה) וענין הנגנית.

ואגב, דעתי האישית (אם יורשה לי): שהכל סדר עדיפויות בחיים. נכון שזה הכי כיף חתונה אידיאלית-הכי דוסית בעולם! אבל עוד 10 שנים, מה יהיה לך הכי חשוב, הנגנית בלהקה או היחסים עם המשפחה שלה?

סליחה על החפירה..=)

1. הלהקה - המשפחה שלה מאוד רוצה את הלהקה הזאת, דיברתי איתם ולהם לא אכפת שהנגנית תוחלף בנגן, הם רצו עוד כמה שקלים לא נורא, כעת אציג זאת למשפחה ואני מקווה שזה יעבור.

2. כשרות - עדיין לא הבנתי מה זה כושרות, הם נותנים הכשר לאולם מסויים? דיברתי איתם והם הביאו לי מספר אולמות באזור השפלה שהכשרות שם טובה ואין צורך במשגיח נוסף.

לא הבנתי אם הם משגיחים שם או שהם סתם עושים טובה.

בכל מקרה הרשימה שלהם לא באה בחשבון אצל ההורים שלה....

מקווה שיפתר גם לטובה...

קייטרינג חיצוני.

וכך תבחרו אוכל בכשרות המתאימה לכם. ואולם שמתאים גם להורים..

אני לא חושבת שתהיה להורים בעיה לגבי סוג הכשרות, כל עוד האולם "נראה בעיניהם".

ועוד נקודה: ישנם דברים שכדאי להתעקש עליהם,

יש בכך גם מסר מצידכם, שאתם עומדים על שלכם ושיש גבולות שבהם המשפחה לא יכולה לפגוע

לעניין כשרות האוכל אני חושבת שמן הראוי להתעקש, בחכמה..

אי אפשר להחטיא ציבור שלם. זה דברים שאי אפשר לוותר עליהם כלאחר יד..

לגבי השאר- בוודאי ניתן למצוא דרך להתגמש..

בדרך כלל ההורים בודקים אולם בצורה כוללת, איך הוא נראה ואיך האוכל מוגש וטריות המזון וטיבו.

הם לא ממש אוהבים קיטרינג.

וחוצמזה שלקיטרינגים יש גם הרבה בעיות כשרות

ואין יותר בעיות כשרות בקייטרינג מאשר באולם. במיוחד לא בכזה שאתם בוחרים

ואם זה לא מועיל: תאמרו להורים שכל אולם שיבחרו, והוא נח מבחינת המיקום, מקובל עליכם אלא רק שיבדקו שהכשרות תהיה מהדרין..

שאלות- 

1. אתם מממנים חלק מהחתונה או שההורים מממנים הכל?

אני הייתי ממליצה לממן בכוחות עצמכם

זה חוסך כל כך הרבה

2. איפה החלק שלוקחת ארוסתך בענין הזה?

לאולם שאתה רוצה.

אני לא יודעת בדיוק מה העבודה שלהם, אבל פשוט תשאל אותם.

יש הרבה אולמות. כדי לבדוק ויש גם אולמות ברמה....

בהצלחה

1. ההורין ממנים הכל. אנחנו צעירים אין לנו מאן לשלם סכומים כאלו, וזה לא מעשי

2. ארוסתי חושבת כמוני אבל אין לה כך לכל המריבות - די מכניס אותה לעצבות ואני מנסה להוציא אותה מהדיונים...

3. חושבים על אולם כמו לימון או גן הורדים או גבעת האירוסים.

4. מה שהבנתי מכושרות בקיטרינג יש בעיות גדולות יותר.

לדעתי יש לא מעט זוגות שמוצאים את עצמם במצבים דומים.

ברור שעכשיו צריך לתת את הדעת על הבעיות הספציפיות ולפתור אותן בצורה הכי נעימה וטובה שאפשר, אבל כדאי גם לחשוב על זה שמתיחויות קטנות כאלה, או גם יותר גדולות, צפויות לכם מעכשיו.

הצורה שבה תתמודדו עם מה שקורה עכשיו היא תהווה בסיס טוב (כך אני מקווה בשבילכם..) להתמודדויות מהסוג הזה. וכשבע"ה יהיו ילדים יהיו גם עוד קשיים...

כנראה שצריך למצוא את האיזון העדין בין "לבלוע צפרדעים" כשאפשר לבין לעמוד על שלכם כשזה חשוב. גם כאן וגם בכלל. בעיני חשוב מאוד מאוד שההורים לא יפגעו, וגם אפשר לוותר על דברים מסוימים כדי שזה לא יקרה.                           בסופו של דבר, אם תבהירו את דרככם בנינוחות ובעקביות, יכבדו אתכם ויעריכו את הדרך, גם אם תמיד תהיו קצת מוזרים...

מזל טוב ובהצלחה!

בהחלט צריך להשתדל לא לפגוע.

אבל אם ההורים שלך ירצו לקחת את הילדים שלך לבריכה מעורבת, אחרת הם יפגעו מה תעשה?

אם יש לך עקרון על תוותר עליו מהר...

אלא אם כן הוא עיקרון סתמי

לא התכונתי שבכל מחיר לא לפגוע. התכוונתי שהחשיבות של לא לפגוע היא מאוד גדולה, ולכן אפשר לוותר לפעמים על דברים שחשובים לנו. כי החשיבות של כיבוד הורים והלבנת פנים היא לא פחות גדולה.

כל זוג וכל אחד עושה את הוויתורים לפי המציאות שלו, אין בזה כללים.

לדעתי אם ההורים רואים שמכבדים אותם הם גם יכבדו את הזוג.

אם אני לא טועה הייתי שם בחתונה שהאוכל היה מהדרין.

ולנושא ההורים - 

תקבעו לכם כלל שאתה ללא מתווכח עם המשפחה שלה והיא לא מתווכחת עם המשפחה שלך. אם צריך דיונים היא זו שצריכה לנהל אותם מול המשפחה שלה ואתה מול המשפחה שלך, כי הורים תמיד יסלחו לילדים שלהם אבל לא למי שנוסף למשפחה.

לצערי נראה לי שעומד להיות לך לא כל כך פשוט, אני מציעה לך על ההתחלה להשתדל לבוא אליהם ולהזמין אותם, להחמיא להם הרבה ולהודות להם, והכל על מנת לשפר ולרכך את מערכת היחסים, השקעה עכשיו בקירבה תסייע לך בעתיד.

וסליחה אבל... אתה צריך לנהל שיחה עם ארוסתך. אתה לא אמור להתמודד עם הדברים האלה לבד, ואתה צריך לבדוק באמת מה דעתה. אני לא כל כך בטוחה שהיא איתך בנושא.

אל תתווכח (וגם אל תדון) עם המשפחה של ארוסתך/אשתך, שכל אחד ידבר עם הצד שלו!

ותטפחו את הביחד שלכם..

כי אתם צריכים לעבור פה הרבה התמודדיות.

בקטע עם הגיטרה אני חושב שהם יצטרכו להתחשב כי אחרי הכל זאת החתונה שלכם, וזה האופי שלכם, לא סביר שתוותרו.

לדעתי תעמוד על העקרונות שלך, אבל בצורה מכובדת, כי זה המשפחה שלה,

ואוו, שיהיה בהצלחה..

1. אני ואישתי בראש אחד - והיא גם מבהירה להורים את דעתנו אך היא לא רוצה להצית מדורה.

2. לימון - בכושרות אמרו שניתן לעשות שם ארוע ורק להציל מה שניתן , הם לא תולים תעודה שלהם בסוף בגלל שהאולם לא משתף פעולה

בתור נשואה טריה מאוד, אני חושבת שהבחורה , עליה מוטל התפקיד העיקרי אל מול הוריה....

היא זו שיכולה וצריכה יותר להשפיע עליהם. כמובן בנחת ובשמחה ןבכבוד רב להורים שלה.

אתה בתור חתן מיועד, עם כל האהבה אליך, הם עדיין לא מכירים אותך מקרוב כמו שארוסתך מכירה ועל כן היא אוהבת אותך ומוכנה לחיים משותפים אתך למרות הפערים מהבחינה התורנית. ומטבע הדברים, כאשר רעיונות ,במיוחד רעיונות שמנוגדות או קצת שונות, מגיעות מאדם שאין איתו היכרות עמוקה אז יהיה קשה להם (לרעיונות) לחדור ולהתקבל בליבם של אלה שחושבים אחרת.... אם זה יגיע ביותר תוקף וביותר עצמה ורצון גדול מהבת שלהם שהם אוהבים כל כך , לדעתי, זה ייראה אחרת......

כמובן שאתם באים כזוג ולא היא באה מולם לבד. יש לה את התמיכה שלך .... אך הטון הגבוה יותר יבוא ממנה....

בהצלחה ובשורות טובות!!  

נראה לי שאפשר להתקשר לכושרות להסביר להם מה אתם מחפשים ולבקש מהם שמות של אולמות שעונים לקרינריונים גם שלכם וגם של ההורים...

ונראלי באמת כמו שמישו הציע אפשר לבדוק את אולם כתר הרימון, יכול להיות שהוא עונה על הדרישות...

בטוח אתם לא הראשונים שהמצאתם את הדרישה הזאת שמחפשים גם אולם יפה באיזור המרכז וגם כשרות מהדרין!!

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

ומזל טוב...

אני מבינה מאד את המצב שלכם.

האם הצעת להם את כתר הרימון ?   האולם יפה מאד, מנוהל בצורה מקצועית ביותר.

היינו שם כמה פעמים בחתונות שדרשו רמה גבוהה, ובאמת היה טוב מאד.

קיים גם "הדר דימול" בתל-אביב/רמת גן,  באיזור בורסת היהלומים.  האולם נחשב ברמה גבוהה, אבל לדעתי כתר הרימון עולה עליו בהרבה.

אם תרצה עוד פרטים או מידע,  תפנה אלי בפרטי.

לדעתי כדאי לחשוב על התפשרות בנושא הנגנית, ואז אולי יסכימו ההורים להתפשר על אולם עם כשרות מהדרין.

ועל כל פנים שיהיה לכם בהצלחה ובשמחה.

דיברתי עם כושרות, 

אומר את האמת לא יודע מה מעניין אותם, אבל הם ממש עזרו לי.

הם גם הציעו את כתר הרימון - אמרו שזה של הרב לנדא בבני ברק שנחשב רמת כשרות גבוהה ואמרו שאין צורך בפיקוח שלהם והם סומכים עליו.

הצענו להורים והם לא היו שם אף פעם ותיאמנו מועד לבוא ולראות. מאוד מקווה שימצא חן וחסד טוב עיני ה ואדם!

בעניין הנגנית - כנראה שהלהקה פשוט לא תביא אותה, להם זה לא משנה כ"כ - מה שחשוב להם הוא שזאת תהיה הלהקה.

תודה גם לכל העוזרים כאן, והטיפים באישי

אמשיך לעדכן בעז"ה

אימון טוב לחיות בהבנה בהמשך, גם בלי ויתור על עקרונות חשובים...

אם זה מה שהם מחפשים יש סיכוי טוב שזה ימצא חן בעיניהם!

אם הבעיה היא של איכות כשרות וצניעות

אז למי אכפת מהכסף?

יש פה מישהו שמכיר מה הולך שם? יכול לתת טיפים?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.