הלפ פליז! דחוף!ניתאי הארבלי
אני חוזר מותש סחוט עייף רצוץ ושבור מדוכא ועצבני חסר אונים ומתוסכל ממילוי מקום בכיתה א בבצפר תורני..
תואר מה תואר, אישיות מה אישיות, סמכות מה סמכות, איך משתלטים על מופרעים באלימות?
איך מגיבים על ניבול פה מהסוג הגב ביותר?
איזה ענישה היא אפקטיבית?
אני מחפש טיפים קצרים כי את כל התאוריות כבר למדתי כשזה מגיע ללמעיישה הכל נגוז.
יש למישו שמץ?
יצויין שאני ״רק״ ממלא מקום ככה שאין לי את הסמכות של המחנך והם מנצלים את זה!
אוהו איזו שאלה!!*קומי אורי*

אחח כמה שזה קשה..

 

ובדיוק לכן, אני מורה קשוחה! אבל מזה קשוחה!!!!

 

משמעת. כללים. אצלי מותר ואסור ככה.

 

ואחרי שזה נכנס, התלמידים זוכים לראות את הצדדים הנחמדים שלי, ותאמין לי שאני רק משחקת אותה קשוחה כי 

 

אני לא מסוגלת להיות כזאת לאורך הרבה זמן.. (הרבה זמן= לא יום אחד..)

 

יוו אני חייבת לעוף.. אולי אח"כ אמשיך..

לא מומחה אבליוסלה קמצן (קדוש?)

על ניבול פה- למנהל לדעתי

ענישה של בושה הכי אפקטיבית

מה שאני זוכר מהבית ספר כתבתי כך שאל תסמוך עלי כ"כ

ענישה של בושה? למה היא עוזרת בדיוק?נקדש את שמך..

אולי תנסה להזכר גם אלו רגשות היו בך לאחר 'ענישה של בושה'..

זה רק מוביל לרגשות שנאה, התנגדות, נקמה, ומתכון בטוח לבטחון עצמי נמוך. כל ילד לפי אופיו.

לא הבנת אותי נכוןיוסלה קמצן (קדוש?)

ח"ו לא לבייש את הילד אלה יותר בקטע של לשדר אתה ילד טוב זה לא לרמה שלך

>>>כתר הרימון

זה באמת לא פשוט בכלל!!

מזדהה ממש... זה מתיש ומעצבן. יש רגעים שאתה אומר לעצמך שבחיים לא תעשה את זה יותר ולא משנה כמה ישלמו לך...

אז ב"ה יש גם טוב בכך שתחושות נחלשות ואח"כ בעז"ה תחזור עם הרבה מרץ לעבודה הקדושה הזו.

 

טיפים שעולים לי כרגע:

1. כשיש רעש - מתחילים למחוא כפיים בקצב מסוים. הילדים צריכים לחזור אחריך. אח"כ אפשר לשנות לקצב מעט יותר מסובך.

מנסיון, זה דבר סוחף...

אחרי שכולם מצטרפים בדר"כ יש שקט ואפשר להמשיך בשיעור.

2. לרשום את השמות של הילדים בשני טורים - סמיילי שמח וסמיילי עצוב. זה עובד עליהם גם אם אתה לא עושה עם זה כלום אח"כ...

3. להגיד ולעמוד בזה! שיהיה תלמיד מצטיין בסוף היום או בסוף השבוע.

4. להגיד להם שאתה מעביר את השמות הלאה - גם את הטובים!

לפנות בתחילת השיעור לתלמיד ספציפי ולומר לו שבשיעור שעבר הוא התנהג יפה ואמרת את זה למורה.

5. להסביר ולעמוד על כך שאצלך - לא מדברים כך! אתה לא מקבל את זה בשום פנים ואופן!

 

בהצלחה!!

 

ואוו תודה!ניתאי הארבלי
הזדהתי עם התיאורים מאוד...
באגב, אני שיא הקשוח (גם מטבעי) וזה לא מזיז לרוב הילדים, יש את החצופונים האלה שהורסים את השקט ויוצרים שריפות או יוצאים מהכיתה וכאלה...
כבר אמרתי למנהל שאני לא עובד עם כיתות נמוכות זה שודד אנרגיות!
אני לא מורהאיזה טוב ה'!!!!

אבל כשהלקוחות שלי מעצבנים אותי אני מוציא אותם לטיפול משפטי שד

 

תעשה את ההשלכות למקרה שלך

 

אני ממש לא מורה, אבל.. תמיד אפשר להוציא מהכיתה אתחסד

בעזרת ה יתברך!

 

תמיד אפשר להוציא מהכיתה את הגורם המתסיס, הילד שמשגע את כולם, שפשוט ישאר בחוץ. גם אם יש כמה כאלה... במיוחד שזה מילוי מקום זמני...

לדעתי עדיף להתעלם מכל מיני הערות, כי הם רוצים את התגובה, הם נהנים מהויכוח...

ובמקום לשדר קשיחות, אם זה לא נראה מספיק אמיתי, והם לא קונים את זה, עדיף לזרום איתם...

 

בהצלחה רבה!

 

החוק היום אוסר על להוציא תלמיד מהכיתה.כתר הרימון
באמת?? יש חוק כזה?ננשמה!


כן, יש חוק כזה.כתר הרימון

בגלל שבית הספר אחראי על הילד וכשהוא מטייל בחוץ לא יודעים מה איתו.

 

בעיקרון אומרים שהפתרון הוא לשים אותו בכיתה אחרת - אבל לא נמוכה יותר כי זה מבייש אותו...

יש משפט "אלימות לא תפתור דבר"האדם היושב

אז זהו, שהיא כן פותרת... 

שד

זה פרס כשמ״מ מוציא מהכיתה!ניתאי הארבלי
אבל אם הילד גם ככה לא לומד, והוא רק מפריע לשארחסד

שיהנה בחוץ... אז מה אם הוא עצבן אותך, העיקר שהוא לא ימשיך להפריע....

נכון אבל זה לא אחד או שתיים זה סוג של תג מחיר כזהניתאי הארבלי
(-;
כולם מתאגדים נגדי בכמה נקודות שונות...
כמה עיצות..~א.ל

א. מיד כשנכנסים לשיעור להתחיל בתוכן עצמו, לא להתעכב על קריאת השמות וכו', כי כך הם מאבדים ריכוז..

ב. להכין מדבקות עם רשימת הילדים עליהם, וכל ילד שנכנס לכיתה צריך להדביק את השם שלו על החולצה

כך הילדים גם מרגישים יחס יותר אישי

וגם- כשמישהו מאחר, ניכר לעיני כל שהוא עשה כך.. והוא מבין את הרמז להבא

כך שהשגת סוג של ענישה, אך בצורה יפה ומתאימה

ג. לשלב בשיעור דברים מעניינים, כל פעם מחדש: שמיעת שיר, משחק, פעילות

ד. נסה לשנות מיקום, במהלך השיעור, כך שגם הילדים המפריעים..(בד"כ הם יושבים בסוף) יצטרכו להקשיב

 

בהצלחה..

ענישה במקרה הזה היא לא אפקטיבית (:מתו"ש

בס"ד

 

כמה טיפים..

 

צריך לדעת שאתה בא רק בתור מילוי מקום, להעסיק אותם, להעביר חומר, לא לחנך! אי אפשר לחנך דרך מילוי מקום.

תבין שילדים בכתה א' זה גיל שעד לפני שנייה היה בגן, הם לא אוהבים קשיחות, זה מפחיד אותם.

לבביות לעומת זאת - מדברת אליהם. כשאתה דמות סמכותית אבל לבבית הם מרגישים הרבה יותר בטוחים והסבירות לחוצפה יורדת.

כניסה לכיתה בחיוך "מה שלומכם ילדים??" הרבה יותר יעילה מעמידה קשוחה בכניסה.

 

כיתה א' זה יותר קבוצת ילדים מאשר כיתה. אתה חייב חייב לזכור שאלו ילדים בני 6 שעד לפני שנייה היו בגן.

הם אוהבים משחקים. מכיר את המשחק "מי ששומע אותי שימחא כף" ? זאת דוגמא טובה (אבל כבר קצת נדושה..). צריך לדעת לסקרן אותם, למשוך את תשומת ליבם, הם כולה בני 6 - כמה כבר אפשר להתרכז?! צריך שיהיה מרתק (לדוגמא שיעור תורה מספרים בעזרת סיפורים, שיהיה מתח וכו'). אוהבים שירים, הצגות, דברים שמפעילים את הגוף וכד'.

 

ומאד חשוב: הם אוהבים בחירה. להרגיש שסומכים עליהם. חשוב שאבהיר את כוונתי, אי אפשר באמת לסמוך על ילד בכתה א' ! אפשר להעניק לו את התחושה שסומכים עליו. לדוגמא אתה קולט מופרע עיקרי, אתה שואל אותו לשמו, מחייך אליו ומציע לו לעזור לך באיזה משו שמעניק לו סוג של "חשיבות".

 

חשוב מאד מאד לא להראות בשום רגע בהלה, אבל לא הקשיחות היא שמובילה לזה, ברגע שאתה לא נבהל בפנים ואתה עדין איתם, הם קולטים את זה. (בכללי ילדים קולטים בקלות מבוגרים "טובים או רעים" לא לזלזל )

 

דיברתי בכלליות, אם רוצה יותר דוגמאות מוזמן בכיף לאישי, בהצלחה רבה מאד!! 

לא להכנס לוויכוח על עונש עם תלמידמאמע צאדיקה

לעבוד בשיטת ה"תקליט שבור"

-מספיק, עכשיו אתה סוגר את הקישקושים ומשלב ידיים

-אבל המורה!

-אמרתי לך לסגור את הדברים לשלב ידיים

-המורה! זה לא פייר הוא... השני.. אני רק...

-אמרתי לך להכניס את הדברים ולשלב ידיים, אם יש לך שאלות- נדבר אחרי השיעור

וכן הלאה...

אחרי השיעור- הוא באמת יוכל לגשת אליך לבירור

 

 

ניהול כיתה- חשוב לעשות דברים של סדרים רגילים

כל הילדים עומדים כשהמורה נכנס, על השולחן יש לכולם מחברת ספר וקלמר

יושבים בידיים שלובות (ואם יש קצת בלגאן- מייד- לעזור "כולם לשלב ידיים! גב זקוף בכיסא!" )

לא לתת להם משימות של דברים לקום להסתובב לעשות- יותר דברים של לשבת

 

לגבי דברים מאוד חמורים שאתה לא יודע להתמודד איתם- כמו ניבולי פה קשים

אתה יכול לומר מייד נזיפה חמורה-

ככה לא מדברים בכיתה שלנו, עכשיו אתה יושב בפינה על כיסא המחשבות עד סוף השיעור, בהפסקה אני אדבר עם המנהל\היועץ\הסגן\המחנך\\ ונחליט איזה עונש מגיע לך

ובאמת בהפסקה ללכת לברר איזה תגובה אתה צריך לעשות

 

 

תהיה חזק

|שורקת| וואו. מורה כזאת הייתי אוכלת בלי מלח.מתו"ש

זה טוב אולי לכיתות יותר גבוהות (אולי כי זה טוב למורה, לא לתלמיד, לדעתי..) בכל מקרה לכיתה א' זה קיצוני. (ל-ד-ע-ת-י.)

רק, במחילה,כתר הרימון

אל תתחילו פה דיון כמו שהיה על הורים וילדים...

חייכתם אותי על הבוקר (: מסכימה איתך כתר.מתו"ש

 

תלמידה כזו הייתי אוכלת בלי מלח.. מאמע צאדיקה

(אבל כן עם סוכר...)

 

מה שעבד יופי לד' בנים אחרי שיעור ספורט בשעת צהריים חמה-

למה שלא יעבוד על כיתה א'?

 

או שנמציא שיטות אחרות להיות קשוחה... אני לא דואגת זה אחת ההתמחויות שלי מעשן

תראה פרק של "סופר נני" ותנסה לקחת ממנה כמה טיפיםבין השורות

אני חושבת שהייתי מגדירה להם חוקים, והייתי מסבירה ועומדת על כך  שזה מוכרח להתבצע,

אבל מנגד זה היה מלווה כל הזמן במחמאות ובחיזוקים חיוביים.

ברגע שילד רואה שמקשיבים לו ומעריכים את מה הוא עושה- הוא מאושר ורק רוצה להוכיח יותר ויותר שהוא מסוגל לעוד.

בהצלחה!

חושב על הצד של התלמידיםמשה

שאפילו לא יודעים מה הם אומרים (הקללות)....

אחים יקרים!!!!ניתאי הארבלי
אני מלא תודות על כל הטיפים וההערות זה פשוט:
עבד!!!!
כיתה לתפארת (כמעט)
עוד הצעהaima

תיקח חבילת עדשים, ילד שאתה רואה יושב יפה ומקשים, תן לו עדש תוך כדי שאתה מלמד.

השאיפה שלך זה שעד סוף השיעור כולם קבלו עדש.

ספר.. מה עשית?מתו"ש
בגדול:ניתאי הארבלי
כמובן התחלתי בקשיחות ואז יצרתי סוג של תחרותיות נושאת פרסים למצטיינים בדרך ארץ, מצטיינים בתפילה, מצטיינים בברכת המזון, וכאלה..
ריעננתי אותם עם משחק תנועות, והתנתי איתם שאם נספיק חומר נתחיל בסיפור מרתק..
בהמשך הסיפור ריכזתי את הילדים קרוב אלי..
היה נפלא!
זה מזכיר לי עוד משהוא!!מאמע צאדיקה

שמעתי את זה פעם... (בהרצאה ביוטיוב של האסימונים... לא זוכרת איך קרואים לו- יש לו עוד כמה הרצאות שם.. מישי מכירה וזוכרת???)

 

להסב את התחרות- במקום תחרות-מורה כיתה

לעשות תחרות מורה וכיתה- מול רשימת מטלות שחייבים להספיק בשיעור

ניתאי: מגניב רצח! איזה כיף לשמוע!ד"ר שוקו

צדיקה, איזה הרצאה? דווקא מעניין אותי

ריק לבויבת-שבע

"כשהאסימונים נגמרים"

תודה!!מאמע צאדיקהאחרונה

הנה לינק http://video.google.com/videoplay?docid=8959233021670235795#

 

תחפשו ביוטיוב גם את שאר ההרצאות שלו- רובם באנגלית (בלי כיתוביות.. אולי זה מאתגר מישהוא?) אבל שווה-שווה!

להקרין סמכות.אלעד
אם את זה אין לך, גם 30 שנות ותק לא היו עוזרות לך
שאלה מעניינת, אני בגישה של "חושך שבטו שונא בנו"מישהו10

ורואה בגישות המודרניות היום ששוללות זאת לחלוטין גישות מסוכנות וחסרות הבנה בחינוך.

 

אני עובד עם ילדים בחינוך מיוחד, והיה לי כמה וכמה פעמים נסיון עם ילדים "אלימים". מה שאצלי עבד ובהחלט בהצלחה, זה שריתקתי אותם לרצפה ואחזתי בהם עד שהם נרגעו. אדגיש שהמטרה היא לא להכאיב, אלא לגרום להם לשחרר אנרגיה (תוך כדי הנסיון להשתחרר) ולהראות להם שגם לכוח שלהם יש גבולות.  ויש בזה גם מימד של עונש בכך שאני שולל מהם לפרק זמן מסויים את החופש שלהם.

 

אני יודע שזה אולי לא נשמע טוב, אבל זה עובד ובשימוש נכון זה בהחלט יעיל ואפקטיבי. כל הילדים שעשיתי להם את  זה בסופו של דבר התקרבו אלי וזה השפיע לטובה.

 

לילדים בחינוך רגיל לא בטוח שהייתי עושה את זה, למרות שאני מאמין שגם שם זה אפקטיבי. אבל מלכתחילה לא חושב שהייתי מתלהב כל כך להתעסק עם ילדים בחינוך רגיל.

אני לא אתפלא אם כל התאוריות שלימדו אותך נגוזות כשזה מגיע למישור המעשי, פשוט כי הן נמנעות ושוללות את המימד של הענישה הגופנית לחלוטין.

אם כי אתה מתעק בחינוך מיוחד וזה קצת שונה!ניתאי הארבלי
אני למדתי ביסודי בתלמוד תורה שכיפכפו אותנו וזה ממש לא כזה גרוע במבט לאחור,
היה אז מורא מהמורה, הליטוף היה בעל משמעות,
וההנהלה קיבלה לגיטימציה מההורים!
היום זה כבר לא ככה וזה הסיבה שאין שליטה על התלמידים לענ״ד.
אבל דור דור ומחנכיו!
דור דור וילדיו! קודם כלמאמע צאדיקה

גם מי שחינך לפני 20 שנה- מקבל היום ילדים ששונים מהילדים שקיבל בתחילת הקריירה...

 

 

מישהו10 הגישה שאתה מביא היא באמת מאוד מאוד מורכבת, קשה אפילו

 

בהתנהלות מול אלימות- חשוב שלא להכנס ל"מאזן אימה" -אני שולט בך כי אני יותר חזק ממך.. ואז הילד מבין- אני יכול לשלוט בכל מי שאני חזק ממנו... שלילי בהחלט

חשוב גם לעשות את זה מתוך אהבה אמיתית לילד- ושהילד ירגיש את זה היטב, וירגיש חופשי להיענות לימין מקרבת- גם אחרי ששמאל עשה לו גבולות

לך- יש את זה ב"ה -לא הייתי סומכת על כל איש חינוך ליכולות האלו

 

מלבד זה יש בעיות פראקטיות כמו-

נהלי משרד החינוך- האין-זכויות של מורים לאומת "זכויות התלמידים"

בעיה פיזית- לא לכל מורה (או מורה -בקמץ) יש את הכיולת לזה... ולא את הפנאי לעשות את זה מול התמודדות עם כיתה שלמה משתוללת...

 

מישהו10- שאלה לבירור-

איך אתה מציע להתמודד עם אלימות מילולית (קללות וכולי)?

 

 

 

 

אז ככהמישהו10

 

ראשית אבהיר שאמנם עשיתי זאת הרבה יותר מפעם אחת, אבל ביחס לכל ילד שעשיתי זאת עשיתי זאת פעמים בודדות בלבד, לרוב פעם אחת ודי, ככה שאני לא חושש שהילד יבין את זה שבדומה לי גם הוא יכול לגבור על חלשים ממנו. במיוחד שאני משתדל לא להכאיב.

 

"מלבד זה יש בעיות פראקטיות כמו-

נהלי משרד החינוך- האין-זכויות של מורים לאומת "זכויות התלמידים"

בעיה פיזית- לא לכל מורה (או מורה -בקמץ) יש את הכיולת לזה... ולא את הפנאי לעשות את זה מול התמודדות עם כיתה שלמה משתוללת"

 

את צודקת., אלה אכן בעיות. במקרה שלי פעם אחת המנהלת של בית הספר "תפסה אותי על חם" והיא די רתחה גם אם לא אמרה לי מילה, בסופו של דבר זה הגיע למפקחת וקיבלתי "אישור". אם הייתי חושש להסתבך לא הייתי עושה את זה, ובחינוך רגיל אני חושב שהייתי חושש להגיע לסיטואציות כאלה...

 

"חשוב גם לעשות את זה מתוך אהבה אמיתית לילד- ושהילד ירגיש את זה היטב, וירגיש חופשי להיענות לימין מקרבת- גם אחרי ששמאל עשה לו גבולות".

בהחלט!!! בניגוד למה שאולי אפשר להבין זה כלי שהשתמשתי ואני משתמש בו לעתים רחוקות עם לא מעט הגבלות ולא ביחס לכל אחד, ואם אני רואה דרך להמנע מזה אני בהחלט מעדיף. אבל כשאני נתקל למשל בילד שמשתולל ומנסה לבעוט בחבר שלו "למטה" בלי שהוא הציק לו, אז אני מעדיף שיבואו אלי בטענות על מה שעשיתי מאשר שהוא יצליח לפגוע בילד אחר.

 

 "איך אתה מציע להתמודד עם אלימות מילולית (קללות וכולי)?".

ת'אמת שזה לא משהו שנתקלתי בו כל כך, וגם כשנתקלתי אז לא בצורה שייחסתי לה יותר מדי חשיבות.

מה שכן, עיקר המאמצים שלי במקרים כאלה זה כלפי הצד המוקנט ללמד אותו להתעלם ולהתגבר ולא להגיב בחזרה.

ממליצה לך לקרוא על "הולדינג"ליכא

אחיזה טיפולית שמשתמשים בחינוך המיוחד, בהמלצת משרד החינוך. זה מזכיר קצת את התיאור שלך.

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%97%D7%99%D7%96%D7%94_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%A8%D7%A1%D7%A0%D7%AA

 

השיטה שנויה במחלוקת.

יום המחרת שלכם - ראש חודש שבטזיויק

תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?

מה עושה את ההבדל?


אה.. וחודש טוב! 😊

בא לי לקנות ראש דשאהרמוניה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

ראשת? נשמע המצאהזיויק
סתם אני אומרת בגלל כל הדיוניםהרמוניה

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

 

כן ראשת זה חארטה..

אפשר לומר ראשת. מלשון ראשה. כמו אבן הראשהקעלעברימבאר
לא שמעתי על זההרמוניה
נראלי המצאה של שמאלנים ממשזיויק
ראש מדשאהקעלעברימבאר
אניoo

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת


בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

מרגשזיויקאחרונה
אםרועישםטוב

אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?

מה הלוז שלכם במוצאי שבתות של חורף?זיויק
זה יוצא חצי יום לפעמים.
זה ברכהפצל🤫

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

יפה ממשזיויק
תודה רבהנחלת

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

השאלה שלךנחלת

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

אה פספסתי טיפהזיויקאחרונה
חח
סקר שמעניין אותי על תורה ועל דתמרגול

כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.


1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?

2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?

3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?


ואגיד גם למה אני שואלת.

פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.

זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.

הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…


כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.

ואף לעתים נוגד.

ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.


ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.

אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.

הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך 

אולינחלת

אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות,  ידידי.....רחמנות. באמת.

חבל.

 

לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.

חודש טוב לכולם! 

הייתם מוותרים על הקשיים שעברתם בחיים?זיויק
על מה שזה בנה בכם? לימד אתכם?
שאלה טובהoo

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת


קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים


זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כתבת מדויק ולא ממש עניתזיויק
כי נשארת בדילמה
אני בסדר עם דילמותoo
יש בזה אמתזיויק
צודקת
"קשיים" זה בעצם החזית שבה אנחנו מתקדמיםמשה

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

 

 

השאלהoo

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני באמת בהרבה מחשבות על זהמשה

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

 

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

 

פחות להתנגדoo

הגדרה טובה


כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

קושי צפוימשה

איך את מגדירה את זה?

 

אםoo

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם


אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אני חושב שאחת המתנות הגדולות שקיבלתימשה

אי אז בגיל 30 וקצת.

 

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

יפה ממשזיויק
הייתי מוותרת. בהחלט. למרות שזה מחשל וכו'נחלת
What doesn't kill you makes you strongerאריק מהדרום

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

הזכרת לי את הגירסא הצבאית:עזריאל ברגר

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

 

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

תלוי איזהרקאני

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

כן חדמשSeven
שילמתי מחירים גבוהים מדי
כן, לא, לאמבולבלת מאדדדד

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…


כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

תשובה יפהזיויק
תודה
בדיעבד חלקם לא. לכתחילא כן.נפש חיה.

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)


בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום


מה כן ומה לא?זיויק
מה העיקרון?
העיקרון הואנפש חיה.

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת


בבחינת "לא הם ולא שכרם"


אבל


בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.


לא.אשר ברא

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אם בא לך תדביקי כאן את עיקרי הדבריםזיויק
מה שזה בנה בי שייך לבדיעבדוהוא ישמיענו

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

על חלקם כןhodayab

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

תשובת הרבי הריי"צ מליובאוויטש:עזריאל ברגר
עבר עריכה על ידי עזריאל ברגר בתאריך א' בשבט תשפ"ו 17:36

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

מדהים!זיויק
תודה!
לאאן אליוט

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

מקסיםזיויק
תודה
הייתי מוותרת על קשיים עתידיים.אני:)))))

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.

ומה לגבי הרווחים הנלווים שרכשת מהאתגרים?זיויקאחרונה
וואו, מחזק כלכךךך, תודה רבה ששלחת🙏תמימלה..?
🤗הרמוניהאחרונה
POVבין הבור למים
חיכיתי שש שנים להגיע לגיל עשרים ולהיות מורשית בפורום אבל משרשרת בדיליי של שנתיים
תוסיפי לווידוי ביו"כפצל🤫
מזעזעזיויק
ברוכה הבאהארץ השוקולדאחרונה
שהכתיבה שלך תמיד תהיה טובה עבורך ועבור הקוראים

אולי יעניין אותך