חשה בדידות איומה אני לא חשה שיש דברים משותפים ביננו אף על פי שאנו לא רבים ביננו (הוא נחשב לאינטלקטואל ואני לא,אפילו שאני חכמה אך מאד סגורה ובמעגל סגור כזה שלא נותן לי להביע כמו שצריך את עצמי ) .
איך אני מפצה את עצמי אני שבורה לאור העובדה שאחי עם אישתו מאוד בקשר טוב ואני לא אז מה אתם מיעצים לי?
לא קשור ספציפית -
אך הנה מה שגורמת הודעת "כאִילו", מסוג מה שהעלתה איזו ילדה כאן לפני כמה ימים -
שלפני התייחסות להודעה "אנונימית" כזו, ישר אני חושב, שמא זו שוב ליצנית קטנה כזו...
דומני שדי דבר כזה בשביל לגרום שמי שמפרסם הודעות כנ"ל, ראוי שידע שיחסמו את הi.p שלו, באופן שלא יוכל לשלוח הודעות ממחשבו/ה]
וכעת, בהנחה שזו בעיית-אמת:
קודם כל צריך לעבוד על יכולת הביטוי העצמי, יציאה מהסגירות ; כדאי בעזרת איש/אשת מקצוע טוב/ה (פסיכולוג/ית, מטפלת).
אח"כ (וגם בינתיים) משוחחים יותר, מתענינים אחד בשני, שומעים, שואלים, מציעים - וכך נוצרים "דברים משותפים".
ולא משווים לאחרים. אם הולכים בדרך נכונה ובהתמדה - אפשר להגיע ללא-פחות מאחרים.
על הנושא הזה עצמו...
זה נושא שיחה באמת חשוב ומענין לשניכם..
תגידי לו, בעדינות, שאת מרגישה שאין מספיק נושאים משותפים בשיחות ביניכם - ומה הוא מציע. ותנסו לפתח כיוון, שאתם קובעים זמנים שבהם ממש מתענינים האחד במה שהשני עושה, ומקשיבים בכבוד-אמיתי אחד לדברי השני. מתייחסים לדברים. צריך להאמין ש"נושאים משותפים" והלך מחשבה משותף, אינם "גזירת גורל" בלבד". זה דבר שניתן ליצור ולהוציא לפעל מעומק הנפש, ע"י בנין משותף ומתמיד. ואמונה.
יש לי הרושם מתוך דברייך שיצרת אצל עצמך קצת "רגש נחיתות" ביחס לרמה שלו. זה לא טוב ולא נכון. זה טוב לפעמים שאשה מרגישה שבעלה "מעליהָ" אבל בגובה נגיש...
אז את צריכה לדעת, שחוכמה טבעית של אשה, יכולה להיות בת-שיח גם לגברים מאד אינטלקטואלים, בגלל היכולת להקשיב, להעלות רעיון ישר, וכו' וכו'. אם את מסתכלת על עצמך כלא-בעלת-רמה לשיחה, את יוצרת אינסטנקטיבית אצל השני גם תחושה כזו.
כמובן, צריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית.
את צריכה, לענ"ד, לנצל את התחושה הנוכחית, כדי להיות יכולה לפנות לבעלך מתוך הערכת-אמת והתענינות אמת. אבל לדעת שיש לך מעלה טבעית גדולה.
ובקשר ל"סגירות" - תעבדי על זה: תפני באופן יזום לגבי דברים מצחיקים שפגשת וכו' - תתחילו (לא להיבהל..) לצחוק קצת ביחד.
העיקר להאמין שדברים יכולים להתפתח קמעא-קמעא. זה לא או שיש או שאין. זה שזה יכול להיות, ע"י התמדה..
את כותבת "זה לא עד כדי כך".
כדי לפנות לייעוץ לא צריך להגיע למצב קשה שאין ממנו דרך חזרה.
אז פונים לטיפול ולא ליעוץ.
יעוץ זוהי דרך שמתאימה למי שיש לו כוחות ורצון לעשות בהם שימוש, אבל צריך לקבל כלים לכך.
אל תחכי שהמצב יהיה "עד כדי כך".
נסי לשפר עוד קודם.
ונקודה חשובה, אל תשווי את עצמך לזוגות אחרים.
א) לכל אחד יש כוחות אחרים, צרכים אחרים ועוד.
ב) אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה אצל השני. אולי יש זוגות שמקנאים בכם, אתם אינכם רבים, בעלך אינטלקטואל, את חכמה, אולי זה מעורר קנאה אצל אחרים שאינם יודעים כיצד את חשה באמת.
חפשי כיצד לשפר את חייך תוך התבוננות פנימה ולא החוצה.
לא מהזוגיות הטובה של אחיך.
שראיתי אצל אחי שהיה פה כמה ימים וראיתי את ההבדל העצום ביני לבינו אז נפל לי האסימון ונשברתי!!
אני תמיד משתדלת למרות הכל ליישם מה שהוא- בעלי מבקש ולהאיר לו פנים אך זה לא זה,עם זאת אני רק בן אדם ויש לי כמה ילדים קטנים אחד אחרי השני בלי שום מסגרת וזה קשה לתמרן ולעשות בול ולהיות מרובעים שהכל יעבוד וידפוק כמו שעון !
כפי שאמרתי אני משתדלת ולכן כל כך חשוב לי שישמר הקשר ולא יהיה גרוע יותר לכן נפתחתי פה כדי להעזר ולבנות יותר!!!
אין שום חשיבות מיוחדת לשאלה אם ההודעה מתארת מצב אמיתי או שהיא פרי הדמיון.
אם הדברים הכתובים מתארים בעיה שיכולה להיות אמיתית ומשותפת לעוד אנשים - יש לה חשיבות.
עדיף כמובן שמי שכותב כאן יכתוב דברים אמיתיים אבל כל רצון להעניש את הכותב הוא סתם רוע לב.
דבר גורר דבר..
אם אין תקשורת - מנסים "לברוח",
אם בורחים - יש עוד פחות תקשורת וכו' וכו'...
ממה שנשמע מדברייך, חוסר הביטחון שלך צריך תשומת לב מיוחדת.
ככל שאת משכנעת את עצמך שאין ביניכם תקשורת, או שהוא ואת ברמות שונות כך תנציחי את המצב הזה ויותר גרוע מכך - תעמיקי ותרחיבי את הבעיה.
ככל שתגדירי לעצמך מציאות - כך המציאות תהיה.
עובדה שכשהתחתנתם היה לכם על מה לדבר (לפחות מספיק כדי להתחתן), מה שאומר שיש על מה.
גבר שמרגיש נוחוטוב בבית לא יברח מהבית ולא יתיישב מול המחשב במשך שעות. אם יהיה לו למה לצפות כשהוא חוזר הביתה הוא יתרגש כל יום לחזור הביתה. אלא מה הבעיה? הרבה גברים לא יודעים איך לנהל וליזום שיחה. אתן הנשים ניחנתן בבינה יתירה ונטלתן תשעה קבין שיחה (ולא - אני לא בא בקטע השוביניסטי). יש לכן יכולות מיוחדות שגם את יכולה להפיק מעצמך לנהל שיחה שלימה על מה שמעניין את האדם שאיתו אתן מדברות ולגלות התעניינות אמיתית באדם שמולכן.
לצורך העניין, נניח שהוא לומד פיזיקה גרעינית ולך אין מושג בכלל מה זה ולמעשה אפילו לא ממש מעניין אותך, בכל זאת יש לך יכולות מדהימות ללמוד על הנושא רק משיחות איתו. יש לך גם יכולות שזה יהיה אמין.
גם אם בהתחלה זה יראה מלאכותי לאט לאט תוכלי ליצור שיחות מעניינות.
בסופו של דבר ככל שתתענייני בבעלך, גם הוא יתחיל להתעניין בך באמת.
כל האמור אינו גורע מהחובה של בעלך לעשות את חלקו, אבל מכיוון שאת שאלת ניסיתי לעזור לך.
העיקר לחזק את האמונה בעצמך וביכולות שלך לשחזר את האהבה הטמונה שלכם.
בהצלחה
שלמה המלך אומר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כלומר כשאת מחייכת למישהו אפילו אם בהתחלה זה נראה לך שזה מלאכותי, זה יעבוד בסופו של דבר אם תתמידי.
העיקר לעשות את השינוי הבסיסי בתפישה. זה נראה קשה, אבל זה למעשה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. גם אחרי זה מדובר על עבודה קשה, אבל יש הבדל בין פול גז בניוטרל לבין הרבה פחות לחץ על הגז - אבל על הילוך כזה או אחר. ברגע שנוסעים מתחילים להתקדם, אבל אם לא מעבירים להילוך ראשון לא יעזור כמה שנלחץ על הגז. אותו דבר בעבודת הזוגיות - אפשר להשקיע המון ולא להתקדם כי משקיעים באופן לא אפקטיבי, ואפשר להיות אפקטיבי. ההבדל הוא בהבנה של שינוי הגישה הבסיסית.
אם נשנה את המבט שלנו ונשקיע נכון, יידרשו הרבה פחות מאמצים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה. צריך רק להחליט נכון, ואז גם כשיהיה קשה במעלה ההר נוכל לטפוח לעצמנו על השכם על מה שכן הצלחנו, ומזה לשאוב כוחות להמשך.
אבל כמו שאמרתי/כתבתי העיקר הוא בשינוי התפישה ויצירת התעניינות מצידך.
עוד דבר מאוד חשוב שאני רוצה להדגיש - כל מה שכתבתי מתייחס אמנם לשאלה שלך, אבל זה לא אומר שזה בגלל שהבעיה אצלך. זה רק אומר שאת מחפשת פיתרון לבעיה ולכן אני מעלה אפשרויות של מה ביכולתך לעשות. על כל פנים, יישר כח גדול על הרצון העז לקיים את הקן שהקמתם, ועל המחשבה התמידית על ביסוסו ושיגשוגו.
כולי תקווה שבעזרת ה' יהיו לך הכוחות להתמיד ולהחזיר לשניכם את האור והמבט האוהב בעיניים, ושגם בעוד עשרים שנה תוכלו לצחוק על עצמכם שאתם מתנהגים כמו זוג צעיר.
בהצלחה
אבל, הנה כאן יש הודעה - שאולי אם ניתן עצה מכוונת ואמיתית, נוכל להציל משפחה, או לפחות לעזור לה..
ואז אנחנו רואים "אנונימית", סגנון שאינו בטוח במאה אחוז של מי הוא (מלבד שגם מה שההיא כתבה - היה פשוט "מדוייק" להפליא...), ועושים חשבון: אם זו סתם איזה שישיסטית (עם כל הכבוד וההערצה כמובן לגיל מופלא זה..), אז אני אידיוט, שאני הולך לכתוב לה תשובה מעמיקה בענייני איש-ואשתו?.. ומעבר לכך: הרי משקיעים חשיבה, אמפתיה, אנרגיה, כדי לעזור. אז כל "ליצנית" רשאית לבזבז את כחותינו על זה.
ומה אם, מחמת ה"ספק", נכתוב אפילו בלי לחוש, קצת פחות ברצינות? אולי מישהו/י שמאד צריך/ה עזרה, יסבול/תסבול בגלל זה? זה דבר קל בעינייך?
אכן, כשכתבתי את ההודעה שלפני זו, אמרתי גם: גם אם זה לא היה אמיתי - זה יכול לעזור למי שנמצאת במצב דומה.. אבל צריך בכלל להגיע לחשבון כזה?.. [להזכיר: פה זה לא פורום של"מדע בידיוני".. אני מעריך שרוב האנשים הנורמליים כאן, לא היו מתייחסים אם בכותרת היה כתוב: שאלה שהומצאה ע"י נערה בת 16 ש"מתחזה" לנשואה... אז ראוי לאפשר לבני אדם להחליט למה הם רוצים לענות. אגב, לפי הכותרות להודעה ההיא ראיתי שאכן היו כאלו ש"נפלו בפח"... אינני מאמין שמי מהם באמת ענה על-דעת שלזה הוא משיב..]
ומה אם מישהו מרים טלפון למד"א בהודעת שווא? גם "זה נהנה וזה אינו חסר"? או שמא זה עלול פעם אחרת לעלות בנפשות חלילה.
לא כל מקום מתאים לבדיחות..
שצריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית? אפשר הסבר מפורט יותר?
אנא באמת ענו לי אין זה מצוץ מהאצבע!! אין לי כל סיבה להמציא על מה ולמה שאמציא אין לי כל קשר לאותה אחת ולא ידוע לי על כך ובכלל כפי שהבנתי אותה ליצנית בחורה ואני אישה שחווה זאת כל יום והנערה הזאת לא יכולה לנחש מה קורה בין גבר לאישה בזמן שלא היה לה כל כוון לדבר זה ויחסים כאלו
זה מציק לי ואין כל הדבדחות פה אני גם לא אחת שיודעת לסובב אנשים!!
שלעיתים כשאומרים למישהי שהסתכלותה על עצמה כ"לא בעלת רמה" גורמת שיחושו כך גם כלפיה - היא עלולה לנהוג הפוך, בגאוה מעושה. וזה יותר מזיק. אז צריך לשים לב.
אותו דבר..
אם מדברים בנחת, ברצון טוב ובכנות - אין כל סיבה להרגיש "פחות מכובד". הרי את לא באה ב"תלונה", אלא ברצון לדבר על בעיה שהיא של שניכם. אז בהחלט יש סיכוי.
אגב, ממה שהוספת בהודעתך הקודמת (לגבי זה שאת לא קשורה למי שכתבה את ההודעה הדמיונית וכו') - רואים כמה גדול הנזק שמפרסמים הודעות-שווא כאלו, עד שנשים שענו פה, כבר לא ידעו אם להתייחס ברצינות, או לכעוס על מישהי שמנסה, כביכול, "לסדר"אותן".. ואכן - ראוי לחסום את יכולת הכתיבה לפורום למי שעושה כך [ובהיות שראיתי פה שמישהו - שאינני קורא בד"כ את הודעותיו, אך לפי כותרתו חשבתי, בטעות, שבא להצדיק את דברי, והתעניינתי... - כתב שזה "רוע לב" לרצות להעניש כך נערה שמפרסמת הודעות תיאורטיות... אז אני אומר שרוע הלב הוא לחפש מתחת לאדמה רוע-לב אצל אחרים.. מי שמוכן שהפורום פה יתמלא בהודעות פרי-הדימיון של כל הנערות המשועממות בחופש, והוא יענה על כך ברצינות כי "אין לכך חשיבות" ו"העיקר שזו בעייה שיכולה להיות אמיתית".. - בבקשה... אני מניח שהרוב המוחלט של מי שפה, פשוט יחדלו לכתוב בפורום במצב כזה - על כל ההשלכות החמורות של זה..]
למה לא להגיד את האמת הרב דן?
ים של תירוצים במקום האמת הפשוטה והיא שאתה קורא אותי בשקיקה, במסירות ובקפדנות.
בכל פעם אתה צריך להמציא תירוץ חדש למה אתה קורא את הודעותי. פעם בטעות, פעם בגלל שחשבת שאני תומך בך, פעם בגלל שחשבת שאני מתנגד לך, פעם בגלל שנלחץ לך העכבר, פעם בגלל שהתבלבלת ביני לבין מישהו אחר.
הלא כולם יודעים שאתה מקוראי הנאמנים ביותר, אין לך במה להתבייש.
צריך להתייחס בכבוד לכל אדם, ובלי קשר בכלל לזה שצריך לכבד אנשים גדולים!
[אם כי הודעתך הספציפית הזאת מתובלת גם בהומור. לא רע]
כמובן, רוב ה"תירוצים" שהמצאת פה בשמי - הם פרי דמיונך, ולא נאמרו על ידי מעולם. לצערי - גם זה לא דבר חדש...
סימן זה יהא מסור בידך - הפעמים המועטות-מאד מאד שאני פותח את הודעותיך, הן בדיוק אלה שאני מגיב ומסביר למה עשיתי זאת. מסביר - כי אני באמת לא ארד לרמה הזאת (לדוגמה: כתבת "צודק בהחלט", התפלאתי.. מה זה "חזר בתשובה"?... אז עיינתי. פנית ישירות אלי כרגע, פתחתי. את תגובתך הבאה שבוודאי תבוא, שהרי לא תיתן למישהו אחר לומר את "המילה האחרונה", לא אקרא. תהיה סמוך ובטוח. אז אתה יכול למלא אותה בשקרים והבלים - אולי מישהו אחר פה ימצא זמן לך להגיב על השטויות הללו..)
מה שברור, שהדמיונות שלך לקוחים מעצמך - שכן, אתה באמת לא מפספס אף תגובה שלי שאתה יכול להכניס בה את רוע-דיבורך ודמיונך. קורא בשקיקה. אובססיה.
אז אני מציע לך - אל תקרא את תגובותי. אני ממש אשמח בכך. ממילא אינני כותב לך. כך לא תצטרך להוציא עליהם את הבליך האוססיביים, וממילא גם אני לא אצטרך אחת ל.. לזהות ששוב שכתבת משהו שמטריח אותי להגיע למחוזות שאינני שייך אליהם כלל.
ובלשון שאתה כנראה מבין: רד מאיתנו. נמאס - כבר מזמן. את התת-רמה הזו תשאיר לעצמך ואולי לילדים בגן (כן, כן - מכירים: כעת, אתה יכול לעשות "העתק-הדבק" - הנה, תראו באיזה מילים הוא משתמש אחרי שהדבקתי לו את התואר "רב", וכו' וכו'....)
דן, אתה אדם מבוגר, אתה לא צריך לבזבז את הזמן שלך
על התנצחויות עם ילד.
בכנות, זה דיי מוריד מערכך,
שאתה ממש עונה לו בפירוט,
הוא ילדותי, שמגיב בילדותיות, ויש להתייחס אליו כמו לילדון תועה.
ואני ממליצה לך במקום לכלות זמן יקר, פשוט להתעלם מהינוקא.
לשיטתך אתה בפורום על מנת לעזור, התנצחויות עם ילד לא עוזרות לאף אחד.
עצתי היא, שבמקום לענות לילד, תקדיש את הזמן הזה לילדים שלך. (אני לא צינית בכלל!!!!)
וכשצריך עזרה באמת, נשמח כולם לעזרתך (לא צינית).
ויכוחים מתמשכים על פאות עם חבד"ניקים או מענה לכותב שמנסה להכעיס דווקא,
זה לא עזרה, זה ביטול תורה,ביטול לימוד אבא-ילדים/ות, וביטול עזרה בבית.
בהצלחה.
כנראה גם את עדין ילדה קטנה, לתשומת לב, לא מתאים לכתוב עם שגיאות כתיב!!! (מפריע ולא מפריעה)
ולגופו של ענין,
אנשים שנכנסים כאן לפורום לא מעונינים לשתף פעולה עם כל ילדה משעוממת! כתבת: "זה נהנה וזה לא חסר" את בכלל מבינה? את נהנית מלכתוב שטויות ורוצה שאנשים יתיחסו לכך ברצינות?
אז אתן באמת ילדות קטנות, ואולי, סליחה על ההגדרה, אבל גם קצת טיפשות, לכנה לחברותיכן, ספרנה להן שאתן יודעות להמציא סיפורים, אולי תקבלנה מהן את תשומת הלב שחסרה לכן.
כאן, מטרת האנשים היא אחרת לגמרי!!!
והמשפט שבודאי מרגיז יותר מהכל - אבל אין ברירה, הוא הנכון ביותר: " כשתגדלו תבינו"
ועד אז, לכנה למקומות הראויים לכן.
כשתגדלנה, תתבגרנה, תקבלנה קצת דעה וקצת הבנה, ותבנה קצת יותר את החיים שמעבר לחברות, למבחנים וכו' - אתן מוזמנות לחזור לכאן.
הוא יוצא מהבית כל היום?. ויושב שעות מול המחשב.
זה נשמע ממש מצוץ כל הסיפור.. זה לא דבר שאישה פתאום נזכרת.. אלא מתייסרת בזה יום יום וזה לא עוזב אותה
ולגבי מה הבעיה בסיפור מומצא.. ? אנשים כותבים לך עיצות מהעולם שלהם ומוכנים להיפתח בבחינת איש לרעהו יעזורו.
ולא פתאום לגלות שהם נפתחו באמת ומישהו צחר מאחורי המסך.. הבנת מותק
אז יאללה לכי לעזור לאימא .. התנדבות או סתם פעילות אחרת יצירתית.. יותר יועיל לפיתוח האישיות שלך לא?
וצודקת, אני באמת ילדה קטנה... לא ניסיתי להראות גדולה..
(אף על פי, שאכתוב כניראה בשגיאות כתיב גם כשאחצה את גיל החמישים כי יש לי בעיה קטנה. . אבל זה בסדר.. את לא הראשונה..)
באמת לא חשבתי מעבר ל"אולי יש מישהו עם אותה בעיה וזה יכול לעזור לו".. ואני מתנצלת על כך..
לא התכוונתי לכתוב בצורה פוגעת וסליחה אם פגעתי בכל זאת..
אני מעריכה את המאמצים והאנרגיה שלם על כתיבת תגובות לשאלות של אנשים שאתם כלל לא מכירים.. ואני גם מבינה, אחרי התגובות לשאלתי, את הסתייגותכם מכתיבת תגובה לאנונימית שמוטל בספק אם היא רצינית..
סליחה שוב..
ומקווה שאין לי פה שגיאות.. השתדלתי לבדוק את עצמי מספר פעמים.. אם בכל זאת השתרבב, סליחה..
1.אנחנו, המגיבים, מעורבים רגשית בנושא.
גם מי שלא מגיב דואג מה יהיה עם X וכן הלאה.
אמנם לא באינטנסיביות של מי שמכיר אבל כן.
2. הקוראים/מגיבים לא רק מנסים לעזור אלא גם לומדים על העולם דרך השאלות והתשובות.
מנקודת מבט כזו, מצב פיקטיבי רק יכול להזיק לקוראים.
את הקושי הנורא במהרה.
די מרגיז כאן זה העיצות של אלו שמטיפים איפה את לא בסדר.
אני דווקא מניח שמי שכואב לו, הוא זה שמוכן להשקיע יותר, לכן, מדוע ישר להתקיפו?
ובכלל, אדם בא וצועק את כאבו, מדוע להטיף מיד?
נכון, גם לו יש מה לתקן אבל לפחות השתתפות, איזון!
ומה שלמעשה, אין לך ברירה, אלא לגשת ליעוץ. זה ברור. יש לי ניסיון דומה.
מה שאת מתארת נשמה ממש לא פשוט.
בהצלחה!
[אגב, לי דווקא נראה שהסיפור אמיתי, (לא נתקלתי ב'שירשור הנערה' שהוזכר כאן) ואם לא, אולי מישהו אחר עם סיפור דומה יעבור על השירשור ויפיק תועלת, מה כל כך נורא?]
שמישהו פה הטיף ש"את" לא בסדר...
היו נשים שחשבו שאת לא באמת "את" (בגלל התקדים מלפני זמן קצר. זו בדיוק אחת הסיבות שבגללה זה חמור, שמקשה על אנשים להתייחס באמון הראוי למי שכותבת באמת. ואי אפשר לתבוע מאנשים שלא יהיה איכפת להם אם הם כותבים ל"בעיה מומצאת", שמא תקרא גם מישהי שיש לה בעיה באמת... אנשים שרוצים לעזור, כותבים לרוב אישית, לא ל"תיאוריה")..
לא היתה על דברייך,
אלא על ההודעה שהיתה לפני כמה ימים, שעלולה להקשות להתייחס באמון ל"אנונימית" שבאמת זקוקה לעצה ולעזרה..
פעם התקשרתי לרבנית אחת להתייעץ איתה,
והיא סיפרה לי שפעם תלמידה אחרת התקשרה אליה לבכות לה על קשיים בזוגיות,
אחרי שעה - מתקשרת עוד תלמידה ובוכה לה
עד כמה קשה לה, ואיך היא לא מצליחה,
והכי קשה לה - כשהיא רואה את חברה שלה, שהזוגיות שלה כ"כ מקסימה.
והרבנית הזו אמרה לי שחבל שהתלמידה הזו לא ידעה,
שהחברה שלה, שהיא חושבת שהזוגיות שלה נהדרת -
היא זו שהתקשרה לפני שעה לבכות לה.
יש קשיים, זה הגיוני, זה טבעי,
נכון שטוב וצריך לפתור אותם,
אבל ההסתכלות על אחרים היא כל כך מחלישה,
והרבה פעמים גם לא נכונה 
בהצלחה!
יכול להיות מאד שחייבים עזרה מבחוץ כדי לחדש אותה, אבל לצורך כך צריך נכונות של שניכם, וכמובן שחייבים לדבר.
בכל אופן נראה לי שיש לך ב"ה הרבה טוב.
ונראה לי שהתמקדות בטוב יכולה להגדיל אותו.
יש סיפור על תנא או אמורא (סליחה שאני לא זוכרת את שמו) שאשתו מיררה את חייו בכוונה והוא שמח בה, כי הצליח למצוא טוב גם במצב הזה.
אני חס וחלילה לא אומרת לשמוח ברע, אלא למקד את המבט בטוב.
תנסי להכין רשימה של דברים טובים בבית שלכם.
(את יכולה להתחיל בזה שב"ה יש לך בעל וילדים, זה ממש לא מובן מאליו)
וככה גם אם כשתרצי לדבר עם בעלך תתחילי בדברים הטובים ותתמקדי בהם, אני חושבת שתוכלו לדבר בפתיחות גם על הקשיים. שזה מה שלדעתי הכי מקרב
המון סיעתא דשמיא ובהצלחה
אני מאמין שהקושי הוא לא רק ההבדל שבינכם, זאת בעיה שהולכת ומעצימה עם הזמן אם אין התערבות.
אני רוצה שכותבת השרשור תבין שגברים מטבעם מרגישים 'צמצום' בבית, הם לרב אוהבים לצאת כי זה נותן להם מרחב, והם מרגישים 'חנוקים' בבית.
אבל, ופה מגיע אבל גדול, כל גבר אמיתי יודע שמקור הכח שלו זה הבית.
אני רוצה שתשאלי את עצמך האם לרב בעלך שמח? או שתמיד הוא מלא מרירות?
האם יש לו כל הזמן טענות עלייך או שלפעמים הוא גם מפרגן?
זה מאוד משנה לקשר ולטיפול בו...
מקווה שאני עוזר אפילו במקצת.
טובים ובאמת יש אך באמת וזה רצוני לא להרגיש את הבדידות הזאת אני התחתנתי על מנת שיהיה גם קשר וזה כמעט אין חוץ מדיבורים ת/טכניים!! וזה מה שכואב!!
אך באמת שוב אני מדגישה שיש דברים טובים וזה משמח ואולי בתת מודע לכן לא הייתי שבורה הייתי בתוך בועה כזאת שזה בעלי וזהו זה אך כשרואים צד אחר של מטבע פתאום שמים לב שהבועה שהייתי עד עכשיו מנופץ כמעט כולו!
אז אין לך כבר כח להשקיע בקבלת פני בעלך בשמחה? ואז מתחילה ההתרחקות והבריחה מהבית..
אולי כדאי להכניס ילדים למסגרת אפילו לחצי יום כדי שתהיי יותר רגועה? ואז תוכלי לשפר יחסים ולהשקיע בהם
אפשר כמובן להמשיך עם המצב הקיים, ואין סיבה נראית לעין שמשהו בו ישתנה אלא רק יחמיר, וה' ישמרנו..
אבל אם פנית סימן שאת רוצה שינוי, ולכן דעי לך שזה תלוי בך. אם בעלך מנסה לברוח מהבית זה אומר שלא טוב לו בבית, אבל זה לא אומר שהוא שמח בזה שלא טוב לו!! כנראה שהוא לא מספיק מודע/ רגיש/ עם כוח כדי לנסות לפתור את הבעיה ולכן עצתי שתקחי על עצמך את הפרוייקט.
בלי רגשות שליליים, בלי מחשבות "למה אני משקיעה והוא לא?", בלי רגשות נחיתות או גאווה לחלופין.
כמו שהכיוון השלילי עלול להתגלגל הלאה כמו כדור שלג, גם הכיוון החיובי כזה. מאמץ קטן מצידך יוביל להערכה, שתוביל בע"ה למאמץ קטן מצידו וכו' וכו'.
כמובן ששווה ללכת לייעוץ בכל מקרה (מכירה זוג מבוגר שכל כמה שנים הולכים ליייעוץ, כדי לחזק את הקשר), אבל גם להתחיל עבודה עם עצמך. זה פרוייקט חייך... ואם הוא יצליח תהיי הכי מאושרת בעולם.
כדאי לך להשקיע מחשבה וכסף בתכנון של ערב כיפי, בקניית מתנה שתשמח אותו סתם ככה ושאר דברים שיתחילו לגלגל את הקשר לכיוון טוב.
זה בטח יקח לך המון כוח, אבל מה יותר חשוב מזה? כי בלי זוגיות טובה גם הילדים מפסידים הרבה.
בהצלחה. זה קשה מאוד. זה דורש מקסימום יציאה מעצמך לפעמים, אבל גם מקסימום כניסה לתוך עצמך ושיתוף אמיתי שלו עם מה שקורה בתוכך.
וה' יברך אתכם בבית שמח ומאושר.
האם בעלך מרוצה מהנשואין?
האם טוב לו אתך ורק את לא מרגישה מרוצה?
חברים לעבודה הוא נשפך בסיפורים (אפילו עם אחי הוא יותר פתוח!) .
והוא מאולץ כזה אך יחד עם זה נראה שהנישואין איתי לאחרונה נהיה יותר איתן לפי הנתונים כך שנראה אולי הוא
פשוט השלים עם זה שאני כך והוא אחרת!!
ולי זה לא פשוט כי אני רוצה קשר!!
אני מנסה אולי ליישם את מה שהציעו לי פה להיפתח ולדבר על הנושא אך פשוט אין את המקום המתאים או שהוא שעות על המחשב והוא לא מרוכז אלי או שפשוט כבר עייף וכ' או שהוא לא בבית אז מתי האם יש לכם הצעה?
אנחנו בהחלט בכיוון.
בעלי באמת אינטלקטואל, מצוי בעולם הגדול, ולמרות שאני חכמה מאוד, (גאונת מתמטיקה של המורים), לא היה בינינו דיבור ושיתוף כל כך [נשואים 5+].
זה היה נראה חסר מוצא כי בעלי שונא בחבושים וחפירות, וזה בדיוק סוג הקשר שאני דמיינתי, והאופן היחיד של שיתוף שהכרתי, וזה רק גרם לו להתרחק ולהסתגר.
[מה שהציעו לך פה - לדבר על זה - הייתי רק אומרת לו ש"אני רוצה לדבר על זה" ואין עם מי לדבר עד סוף הערב...]
היום אני מבינה שגם הוא הרגיש בדידות, רק באופן אחר. חיפשנו אחד את השני כמו שני קווים מקבילים, כל אחד חיפש מתחת לפנס הציפיות והחוויות שלו.
למדתי שיש לו שפה אחרת, שאפשר לשתף חוויות, ושאפשר ליצור קשר מדהים בלי שעתיים של חפירות על הספה בסלון, או מכתבים כאורך הגלות.
למדתי לפתוח את הריבוע ולהקשיב. להדלק על כל רעיון שמצא חן בעיניו ולהשקיע. אף פעם לא הבטחתי לו משהו מסויים, כי לא ידעתי במה אני אוכל לעמוד. זה לא קל ההשקעה והיציאה מעצמך, אבל אחרי שאת מצליחה פעם או פעמיים זה נותן כח.
זה בטח משתנה מאחד לאחד, ולכן אני לא מביאה דוגמאות ספיציפיות, אבל העקרון הוא מדהים (ואת גרמת לי להרשם לאתר מחדש אחרי שנים שלא כתבתי).
אם את מסוגלת לשאול אותו איך הוא מדמיין את הקשר ומה יעשה לו טוב - זה הכי טוב. תגידי לו מראש שאת לא מבטיחה, שאת לא יודעת מה את יכולה, אבל שיגיד מה הוא היה רוצה. אח"כ תחשבי עם עצמך מה את מסוגלת לקחת מתוך זה. דבר אחד קטן שלא דורש ממך הרבה.
זה יכול לפתוח דלתות שלא חשבתם שהן קיימות.
שוב, זה לא שאנחנו זוג מושלם עכשיו, אבל ההבדל בין "דרך ללא מוצא" לבין "התחלה של דרך ארוכה ומשותפת" זה בדיוק ההבדל הגדול שאני מרגישה.
אולי ייעוץ יעשה את הכל יותר מהר, אבל בעלי גם ממש נגד ייעוץ והכנסה של אנשים אחרים לבוץ של הבית, ואין מה לומר, יש בזה משהו, כשמצליחים להתקדם בכוחות עצמנו, אפילו לאט, זה נותן הרגשה מיוחדת. אינטימית. ברור שאם המצב לא נראה כהולך לקראת פתרון שווה לפנות לייעוץ מקצועי, אבל אני גיליתי שאפשר בלי. בשעות צורך גדולות סיכמנו שאני אתייעץ לבד עם מי שאני רוצה.
מספיק שתסדרי את הבית יפה לפני שהוא מגיע הביתה תכיני ארוחת ערב מושקעת, תערכי יפה את הבית,
תכתבי לו פתק יפה ותגידי לו שאת רוצה להתחיל לעבוד על שינוי הקשר.
אני בטוחה שגם לא זה לא נחמד הקשר בצורה כזו, אחרת הוא לא היה בורח כל היום מהבית או למחשב.
אם לא תשבו לשוחח לא תצליחו לצאת מזה.
המפתח הוא השיח.
הרבה הצלחה!
וש-ה' יסייע לכם בבניין בית נאמן בישראל עם אהבה גדולה והרבה שמחה וזוגיות טובה!
קודם כל אני נשואה 10 שנים לא טרי אבל מרגיש כך
חשוב לדעת בנישואין תמיד יש עליות ומורדות וגם לי לאחר 5 שנים היתה לי ירידה שכמעט יכלה להסתיים בגירושים לקח לי זמן והרבה כוחות לשנות את העניין אך הכל התחיל בתאונה שהיה בעלי ןפתאום ראיתי כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו ואזרתי כוח לדבר איתו על הכל היו הרבה הטחות אחד לשני ונעלבתי ונפגעתי אך תמיד זכרתי אך את ההרגשה כמה אני אוהבת אותו יש דרך ארוכה אך היא ששוה הכל גם אם צריך ללכת לייעוץ כדי זה ששוה הכל
אני תמיד זוכרת מה שאבי אמר לי אסור ללכת לישון כועסים בתקופה זו אימצתי את משפט זה לליבי ותמיד בסוף הגענו להסכמה גם אם זה לא אותו דבר והלכנו לישון רגועים (שנינו)אישה לאישה יש לנו את הכוח לוותר כדי להגיע לשלום בית גם אם קשה לך משהו בנוגע לבעלך תנסי לראות משהו חיובי בזה אני יכולה עוד להוסיף המון אך העיקר כאן זה מה שאת תחליטי תזכרי קל להתגרש חס וחלילה יותר קשה לבנות בית ולגשר על הפערים אך כשמצליחם אין יותר אושר מזה ואם אני מרגישה כך עכשיו מהיהיה עוד 10 שנים רק טוב
נ"ב: באותו תקופה שמעתי את הרב שמחה כהן אוןליין (רקצ ריך לרשום את שמו בגוגל ויש שיעורים בחינם)שממש דיבר אליי וחיזק אותי ולאחרמכן שיתפתי את בעלי כמו כן אפשר להתייעץ איתו
שיהיה לך בהצלחה ואני מאמינה אם כוח רצון ואהבה תצליחו חשוב שזה יהיה הדדי
אני נשואה 16 שנה ורק עכשיו הצלחתי לסחוב את בעלי לטיפול / יעוץ (איך שתקראו לזה) וגם זה בעקיפין יצא לפועל.
התחושות שלי היו ועדיין כמו שאת מתארת , חוסר תקשורת , בעל שבקושי נמצא ואם נמצא אז הוא במחשב ....
אני מרגישה שהטיפול בא לשקף לשנינו את תמונת המצב על מנת שנפעל ונשנה את המציאות בה אנו נמצאים .
בקיצור אם את באמת רוצה לטפל בעניין ובעלך גם בעניין אז ממש לא כדאי לחכות .
קראתי הרבה ממה שנכתב כאן ויש הרבה דברים נכונים.
עם קצת יותר נסיון אומר רק דבר אחד להתעקש על מה שנבנה לא לוותר כ"כ מהר.
בקשר לדברים מעשיים צריך גם לדעת לאפשר את הזמן של הלבד. וצריך גם להשאיר זמן של זוג.
כתבת בהתחלה אני עם ילדים , אולי את עסוקה כל הזמן עם הילדים והוא חש שאת לא איתו? רק את יכולה לענות על זה כמובן אבל זה כנקודה למחשבה .
מתי פעם אחרונה הקדשתם לעצמכם זמן לבד בלי הילדים? - סיבוב בערב להליכה - תגידי לו שאת צריכה קצת אויר ואולי תבוא איתי וכד' - הכוונה ליצור פעילות זוגית גם אם את מרגישה שאת מושכת אותו אחרייך בכוח זה בסדר.
קשר בין אנשים נבנה על ארועים משותפים וחויות משותפות.
ממבט של 20 שנות נישואים אני יכול לעבור על המון טעויות שעשיתי בחיי הנישואין אבל רק בשנים האחרונות אני יודע שאני אוהב את אישתי באמת - מה שהיה בהתחלה היה קצת לא אהבה אלא משיכה אהבה זה משהו אחר שבתוך הלב, שמתבטא בהבנה אילמת בגעגוע ביחס אמיתי אחד לשני ועוד . אני בטוח שאם רצון טוב ואמיתי תעברו את המשבר הזה [הוא לא כ"כ גדול !!!] ותמשיכו לזוגיות טובה רק צריך לעשות חוויות טובות.
מנסיוני כיועצת זוגית, ההתרחקות הזו של בני הזוג זה מזה לא נפתרת מאליה.
לצערי ישנם זוגות שנשואים 30-40 שנה (נתקלתי במקרים כאלו!) ועדיין מרגישים שהם נמצאים אחד ליד השני ולא ממש ביחד.
בדר"כ האישה יותר רגישה לעניין, לה יש יותר צורך בלשתף, אבל כשהיא מנסה ומגלה ש"אין פרטנר", היא מתייאשת ואז כאשר הבעל מתעורר זה כבר מאוחר (אבל לא מאוחר מדי, תמיד אפשר לתקן!). הוא אמנם רוצה יותר קירבה אבל כעת אישתו כבר רחוקה וייקח לו יותר מאמץ להגיע אליה (במיוחד לאור הייאוד והנסיונות הכושלים שלה בעבר להתקרב אליו - נסיונות שנדחו על ידי הבעל). לכן, קשה מאוד לעשות את הצעדים האלו, זה לקראת זה, לבד - במיוחד שאת מתארת מצב מתמשך על פני כמה שנים, נצברו הרבה מטענים בלב (גם אם הכל כלפי חוץ נראה שקט, לא כולם מחצינים את תחושת העויינות והניכור בויכוחים קולניים) וצריך "חבלן" מומחה כדי לפרק אותם בלי שיהיה פיצוץ.
בקיצור-יש כאן כדור שלג שצובר תאוצה ואם בני הזוג לא יעצרו את שגרת היומיום וויתחילו לבנות את הקירבה שחסרה, זה לא יקרה מעצמו. כמובן, לא יעזור ה"וותק" של הנישואין, אלא מה עשינו בזמן הזה, כמה עבדנו על מנת לבנות ביחד את הבית הזה!
בהצלחה רבה!!
אשרייך!!איזה מקסים.
התחושה שעולה לי למקרא דברייך היא של הרבה חוסר אונים, ייאוש, וחוסר תקווה.
מנסיוני, כנשואה קרוב לשלושים שנה, אנו קודם כל צריכות להאמין בעצמנו. לדעת שיש אפשרות לשינוי, אפשרות להגיע וליצור מצב אחר. ובוודאי במקרה שלך, שבו אין מריבות אלא רק התרחקות.
אז קודם כל שבי עם עצמך, תשנני לעצמך את המטרה. תהיי בטוחה שאת רוצה להגיע אליה. ואח"כ תקחי את העצות הקטנות שעלו פה ושקיבלת בטח מעוד אנשים, תעלי אותן על הכתב. תבדקי מה מתאים לך בכל שלב ובכל תקופה ותנסי ליישם. כל פעם עוד משהו קטן. לא הלך, מנסים משהו אחר. מתאים ? טוב. לא מתאים? מנסים משהו אחר, או שחוזרים לנסות שוב בצורה אחרת.
דברי אתו על זה. דברי אתו על מה חשוב לך. דברי אתו על שאת רוצה לראות אותו שמח. אל תטיחי בו שהוא בורח. פשוט תרצי להיות אתו, ותראי שגם הוא ירצה להיות אתך.
והכי חשוב, לעולם אל תתייאשי! אל תניחי לחייך להמשיך בצורה שאת לא מרוצה מהם. תשאפי לשינוי והוא בא יבוא.
1. מה השדר שאת מקבלת מבעלך? שדר של אהבה? שדר של "אני יותר חכם ממך"? שדר של הערכה? זלזול?
2. האם יש לכם נושאי שיחה משותפים? את מרגישה שיש לך עם מי לדבר, לחלוק, להתייעץ?
3. איך מתנהל סדר היום בבית ביניכם? מה האווירה היומיומית?
לא נעים אבל הקשר לפי מה שקראתי נמצא במצב של אדישות מצידו ומרמור מופנם מצידדך, המצב הזה צריך להשתנות צריך לגרום לו לרצות לעבוד על הזוגיות ולך לגרום לדבר.
את צריכה להוציא את כל מה שאת מרגישה , לריב איתו , לא לתת לו לשבת במחשב , אולי גם לא לתפקד כרגיל, לא לכבס לא לשתוף כלים לא לטפל בילדים, שביתות קטנות ולהתחיל להוציא את כל המוגלה שאתם נמנעים מלהוציא ברגע שיהיו עצבים אף אחד כבר לא יהיה אדיש אלא יהיה רצון לשינוי ואז תוכלו ללכת לטיפול.
המצב הזה שבו הוא מתעלם ממך הוא סוג של אלימות פאסיבית. הגיע הזמם לפעול בהתאם.
ירידה לצורך עליה. אל תחשבי שהעליה תגיע לפני שהוא יבין שהמצב הנ"ל לא יכול להמשך.
כל עוד הוא יהיה אדיש ואת תמשיכי להפנים את המרמור שלך ולשרות בעצבונך לבדך הוא ימשיך לברוח למחשב. אין שום דבר שיגרום לו לעבוד.
כשמנקים תבית מוציאים את הלכלוך, קודם כל.
אבל זה עלול להוביל למצב בלתי הפיך. מילים שנאמרות בכעס, באשמה, בציניות לפעמים הורסות לטווח הארוך, גם אחרי שמשלימים ומתפייסים.
וברור שכל פעולה שמגיעה מנקודת מבט של: "אני מסכנה ואתה רשע" אין לה הרבה כוחות של בניין, ולהפך.
אין לי בעייה לריב, זה טוב לפעמים לריב, אבל בזהירות ובמחשבה על עתיד טוב. בלי להפיל את כל האשמה עליו, בלי התלהמות, בלי ציניות חותכת בבשר החי.
[ואני מנסה לא להתעצבן - אבל אני מתנגדת לגמרי לכל מה שכתבה אנונימית+, זו לא אלימות, גם הוא במצוקה, את באה לעזור לו, לכם, ולא לעצמך. ושביתות בבית מעולם לא עזרו ולא בנו בטווח הארוך, זה לא פוליטיקה! ומה יקרה אם הוא לא יבין מזה מה שאת רוצה שהוא יבין? ואם הוא ישבות בחזרה? איזה בניין יהיה פה? ולמשפט האחרון הייתי אומרת - תזהרי שלא להוציא את בעלך מהבית ביחד עם המים המלוכלכים!]
מה שאת מציעה - עם כל ההבנה לרצון הטוב -הוא דבר מסוכן מאד.
את משולה לאדם שמציע ניתוח כולל, עם סיכונים גדולים, טרם איבחון והכרת הפציינט.
לא מציעים דבר כזה ללא הכרה מקרוב, ללא ידיעה וודאית שסיכוייו גדולים מסיכוניו וכו'.
ההיפך הגמור, לדעתי:
אכן, לומר לו ערב אחד: אני חייבת לדבר איתך על משהו חשוב. אני לא רוצה שזה יהיה "אגב" המחשב, וגם לא כשאתה עייף. תקבע זמן למחר, ונדבר. על זה אפשר לעמוד. ואז - או שמהסקרנות יעזוב הכל וירצה כעת, או שתקבעו זמן.
בזמן הזה, תשוחחחו על הענין. לא בתלונות ומריבות וטענות, אבל בהסברה ברורה שחייבים שיהיו זמנים שמדברים, שמקשיבים זה לזה, שמטפחים את הקשר. יתכן שהוא קצת "מכור" למחשב. אז צריך לקבוע שבזמנים הללו אין מחשב ברקע.
לנסות קודם בנועם. לא לשבור מה שכבר יש.
ענ"ד.
א. עצת " לכו לטיפול" לא ממש רלוונטית כאן כיוון שהבעל לא מודע ובעיקר נמצא בלופ אדיש.
ב. היא מחדדת את האדישות על ידי חוסר שיתוף, כנראה ששיתפה והדבר לא הועיל ולכן כיום נמנעת מלשתף, מסתגרת ומפנימה..
לריב או לשבות אלו אינם מעשים קיצוניים. אלא בבחינת עם נבר תתנבר עם תמים תתמם. לא ייעצתי מילים קשות או סריטות עמוקות מספיק בריב שיעורר את ההרמוניה המדומה, אני בטוחה שכל אחד יודע את המינונים המתאימים לו ולבת/ן זוגו.
להזכיר לכל הדוסים, גם העולם שלנו נברא משבירת כלים. יש עניין.
(אלימות פאסיבית- כמים הפנים לפנים.. הבעל יודע וחש את אשתו ומרגיש מה עובר עליה , התעלמות מאדם שחי במחיצתך תוך כדי התעלמות מהצורך הבסיסי ביותר שלו והוא דיבור ושיחה ושיתוף, הוא שווה ערך לאישה שמתעלמת ביודעין מצרכיו המיניים של בעלה , או מצורכי אכילה של תינוקה. נקודה.
אלימות היא מילה קשה, אך גם התעלמות. ומבשרך לא תתעלם. לא בכדי זו אחת ההנחיות הרציניות.)
כל קשר ל"דוסים"...
כידוע, לא פוסקים הלכה עפ"י הסוד (ואת ה"כלים" הקב"ה שבר.. הוא הכיר היטב את המציאות שברא..).
"לריב או לשבות" - הם לדעתי כן מעשים קיצוניים, כשהם נעשים במכוון.
גם "עין טובה" זה דבר ששייך להנהגה נכונה. ואני נוטה להניח דווקא שאין כאן כלל "יודע וחש את אשתו ומרגיש מה שעובר עליה... התעלמות ביודעין".. להערכתי, הוא לא יודע ולא חש.. וההזדמנות ליידע אותו, לשוחח על זה, לראות אולי יתעורר ליבו הטוב, היא דווקא מתוך שיחה, מתוך שיחות. ושיחה והתחשבות ונכונות להרגיש מה עובר עליה, לא יבואו בשום אופן מתוך משהו כחני או מפגין. ההיפך: באופן נורמלי, הוא כבר לא ישמע אותה כך. והיא רוצה את הקשר ואת הקירבה. צריך לעזור לה. לא לתקוע אותה במסלול שלא תדע איך לנווט בו צעד אחד אחרי ש"יתפוצץ".
מי יקח אחריות אם כתוצאה מהצעה כזו (שאני דווקא מבין את ה"ראש" ממנו היא באה, את "הרעיון", אבל לא מסכים איתו שלא במקרים ממש קיצוניים ומיוחדים שמכירים היטב את פרטיהם), הבעל יתרחק עוד יותר, וח"ו הכל יתפרק?.. האם את תוכלי להגיד "בשמה", "אז לא צריך"?.... היא כן צריכה.
אין מה לעשות: לעיתים הדרך הקצרה היא הארוכה. ובוודאי שקודם כל מנסים להבריא עם מזון בריא, טרם כדורים קשים, טרם ניתוחים מסוכנים וכו'...
אפשר פשוט להטביע לו את המחשב...
או להוריד לו אצבע, עצה של בעלי..
מאז שהטבעתי לו את הפאלפון עלינו על דרך המלך... 
סטיגדיש!
אבל ברצינות לא נעים לי להפנות את "חינוך תורני בדרך חיובית" לתרבות השקר והנכר, אבל הייתי ממליצה במצבים כאלו לקרוא את הספר " למה גברים אוהבים ביצ'יות" בבחינת חכמה בגויים תאמין..
תרגישי בנוח -
את יכולה להפנות להיכן שאת רוצה..
וכי בגלל שם האתר שלי - את צריכה לסבול?....
ובכל זאת, אני מעדיף לקחת את תובנותי בעניינים אלו ממקורות אחרים, וגם מעיון וממה שנראה לי כשכל ישר, הרגשה ישרה, וגם ניסיון.
והם אומרים לי, את הדברים שכתבתי לדעתי לעיל.
וטוב שכולם רוצים לעזור..
[אגב, היתה כאן מישהי שהתייעצה לגבי קושי עם שירות צבאי ממושך... אולי אפשר "למכור" לה את הרעיון שלכם - ולהציע לה להטביע לו את הרובה...]
לא עזרתם לי , אם כי התקפתם אותי בסגנון " אנחנו אחלה דוסים ויודעים יפה להגיד לכי לטיפול" או " תדברו זה אחלה" כאילו לא חשבת על זה לבד..
לפעמים זה לא את זה פשוט הפורום הקבוצתי שקצת כל אחד לקח לעצמו תפקיד והוא פשוט מגלם אותו בכל נושא, אחד הוא ה"טוב והמטיב" השני הוא ה"עליון מוסרי" השלישי הוא ה" מתנגד" תצאו מזה , נראה לי שבעיקר המקום של הפורום הוא להיות יצירתיים ומכילים לבעיות ולא מתנשאים.
לכי לטיפול זה הכי נכון אבל זה מה זה פאסה..
גרואו אפ!
כל אחד אומר מה שהוא חושב, כי הוא באמת מתענין ורוצה לעזור?..
ומטבע הדברים - יש לאנשים גישות בחיים, שמן הסתם יש להן איזה "מכנה משותף" אם בודקים בהרבה הודעות. אבל יש להניח שאף אחד מהם לא "לקח על עצמו" תפקיד כזה וכזה, אלא זה סגנונו האמיתי..
[ואולי ה"התנשאות" היא דווקא קצת בהודעתך, ש"מחליטה" שכולם פה פשוט "שחקנים בהצגה" בגלל "הפורום הקבוצתי" ואינם "יצירתיים ומכילים" אלא מתנשאים (חוץ ממך, שהעדפת לא להזדהות) ?... כל אחד רשאי לנסות לעזור כמיטב רצונו הטוב. לאף אחד כאן אין "בעלות" על היצירתיות וההכלה.. מה גם שבסוף את עצמך אמרת "לכי לטיפול הכי נכון..". ומי אומר שעצותייך היו "יצירתיות", דווקא לענ"ד היה בהן יותר חשש להריסה מאשר ל"יצירה"..].
ודומני, מהודעתה הפשוטה, שהמתייעצת דווקא היתה מאד מרוצה מההשתדלויות השונות שעשו כאן. אז מה המטרה? לעזור לה? או "לעזור" למי שחושב איך היא היתה אמורה להגיב להצעות?...
האם בעלך מכיר את הכינוי שבחרת לעצמך "רוצה גאולה נאו"?
אם כן, (ובעצם, גם אם לא), האם נראה לך שתוכלי להציע לו לקרוא את השרשור שמתחיל כאנונימית, ובהמשך - עם הכינוי שלך?
כפי שאת מכירה אותו, כאשר הוא יקרא את השאלות שלך, את המצוקות שלך ואת הרצון העז שלך לשנות דברים בזוגיות,
האם הוא ישאר אדיש?
יכעס?
יזלזל?
ימשיך הלאה בלי תגובה?
או אולי זו תהיה ההזדמנות שלכם להעלות את הנושא על השולחן לדיון פתוח?
לא כאן המקום להרחיב אבל יש עניין נרחב שנסקר בספרות המקצועית ונקרא תפקידים בקבוצה..
"סגנונו האישי של כל אחד" זה לא ממש אמיתי כיוון שכפי שנסקר בספרים המקצועים תוכל לקראות כי כאשר תפקיד אחד יהיה תפוס אותו אחד שרגיל מפורמים שונים להתנהגות מסוימת יתפוס תפקיד חדש , רק בגלל שהוא כבר תפוס.. פסיכולוגיה חברתית זה קצת ארוך ומורכב.. בט צ'רסט מי אוקי?
אני לא חושבת שמישהו בפורום צריך להזדהות או לכתוב את שמו, או מתחת לשמו לכתוב איזה סטטוס תורני ( מה פרויד היה אומר על זה ? או סתם מישהו שעיניו בראשו) זה בדיוק מה שמוביל אנשים ל"כתיבה דוסית" לכתיבה של מה שהכי ישמע טוב ומה שהחברה מצפה שתשמיע בהקשרים התרבותיים שלך. אני חושבת שבן אדם שנמצא בפורום וכל פעם הוא נותן תשובה "מוארת" זה מראה על הרבה ביקורת חברתית שהוא מפעיל על עצמו על מנת להיות בעל תפקיד העליונות המוסרית. הייתי ממליצה לך ספציפית לפי מה שקראתי בתגובות שלך לנסות לתת תגובות בצורה אנונימית.. לך תדע זה יכול לשחחר לך תצ'אקרות לגמרי.
סליחה על הישירות אבל נראה לי שאתה צריך איזה טיול להודו דחוף לפנים.
וחזרה לענייננו , אני מקווה שהיא נעזרה בכל התשובות ותדע לעשות את המינונים המתאימים לה ולבן זוגה.
בסדנת 'פנים בפנים' של אילן והילה יפרח המקסימים. הסדנאות מתקיימות מדי פעם בבית מאיר בבית ההארחה רמות שפירא. מומלץ בחום לכל זוג שרוצה לשפר את יכולת השיחה וההקשבה שלו זה לזו וזו לזה!
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו
עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.
מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.
לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.
יצא שכרו בהפסדו
המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.
אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...
והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..
נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
