חשה בדידות איומה אני לא חשה שיש דברים משותפים ביננו אף על פי שאנו לא רבים ביננו (הוא נחשב לאינטלקטואל ואני לא,אפילו שאני חכמה אך מאד סגורה ובמעגל סגור כזה שלא נותן לי להביע כמו שצריך את עצמי ) .
איך אני מפצה את עצמי אני שבורה לאור העובדה שאחי עם אישתו מאוד בקשר טוב ואני לא אז מה אתם מיעצים לי?
לא קשור ספציפית -
אך הנה מה שגורמת הודעת "כאִילו", מסוג מה שהעלתה איזו ילדה כאן לפני כמה ימים -
שלפני התייחסות להודעה "אנונימית" כזו, ישר אני חושב, שמא זו שוב ליצנית קטנה כזו...
דומני שדי דבר כזה בשביל לגרום שמי שמפרסם הודעות כנ"ל, ראוי שידע שיחסמו את הi.p שלו, באופן שלא יוכל לשלוח הודעות ממחשבו/ה]
וכעת, בהנחה שזו בעיית-אמת:
קודם כל צריך לעבוד על יכולת הביטוי העצמי, יציאה מהסגירות ; כדאי בעזרת איש/אשת מקצוע טוב/ה (פסיכולוג/ית, מטפלת).
אח"כ (וגם בינתיים) משוחחים יותר, מתענינים אחד בשני, שומעים, שואלים, מציעים - וכך נוצרים "דברים משותפים".
ולא משווים לאחרים. אם הולכים בדרך נכונה ובהתמדה - אפשר להגיע ללא-פחות מאחרים.
על הנושא הזה עצמו...
זה נושא שיחה באמת חשוב ומענין לשניכם..
תגידי לו, בעדינות, שאת מרגישה שאין מספיק נושאים משותפים בשיחות ביניכם - ומה הוא מציע. ותנסו לפתח כיוון, שאתם קובעים זמנים שבהם ממש מתענינים האחד במה שהשני עושה, ומקשיבים בכבוד-אמיתי אחד לדברי השני. מתייחסים לדברים. צריך להאמין ש"נושאים משותפים" והלך מחשבה משותף, אינם "גזירת גורל" בלבד". זה דבר שניתן ליצור ולהוציא לפעל מעומק הנפש, ע"י בנין משותף ומתמיד. ואמונה.
יש לי הרושם מתוך דברייך שיצרת אצל עצמך קצת "רגש נחיתות" ביחס לרמה שלו. זה לא טוב ולא נכון. זה טוב לפעמים שאשה מרגישה שבעלה "מעליהָ" אבל בגובה נגיש...
אז את צריכה לדעת, שחוכמה טבעית של אשה, יכולה להיות בת-שיח גם לגברים מאד אינטלקטואלים, בגלל היכולת להקשיב, להעלות רעיון ישר, וכו' וכו'. אם את מסתכלת על עצמך כלא-בעלת-רמה לשיחה, את יוצרת אינסטנקטיבית אצל השני גם תחושה כזו.
כמובן, צריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית.
את צריכה, לענ"ד, לנצל את התחושה הנוכחית, כדי להיות יכולה לפנות לבעלך מתוך הערכת-אמת והתענינות אמת. אבל לדעת שיש לך מעלה טבעית גדולה.
ובקשר ל"סגירות" - תעבדי על זה: תפני באופן יזום לגבי דברים מצחיקים שפגשת וכו' - תתחילו (לא להיבהל..) לצחוק קצת ביחד.
העיקר להאמין שדברים יכולים להתפתח קמעא-קמעא. זה לא או שיש או שאין. זה שזה יכול להיות, ע"י התמדה..
את כותבת "זה לא עד כדי כך".
כדי לפנות לייעוץ לא צריך להגיע למצב קשה שאין ממנו דרך חזרה.
אז פונים לטיפול ולא ליעוץ.
יעוץ זוהי דרך שמתאימה למי שיש לו כוחות ורצון לעשות בהם שימוש, אבל צריך לקבל כלים לכך.
אל תחכי שהמצב יהיה "עד כדי כך".
נסי לשפר עוד קודם.
ונקודה חשובה, אל תשווי את עצמך לזוגות אחרים.
א) לכל אחד יש כוחות אחרים, צרכים אחרים ועוד.
ב) אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה אצל השני. אולי יש זוגות שמקנאים בכם, אתם אינכם רבים, בעלך אינטלקטואל, את חכמה, אולי זה מעורר קנאה אצל אחרים שאינם יודעים כיצד את חשה באמת.
חפשי כיצד לשפר את חייך תוך התבוננות פנימה ולא החוצה.
לא מהזוגיות הטובה של אחיך.
שראיתי אצל אחי שהיה פה כמה ימים וראיתי את ההבדל העצום ביני לבינו אז נפל לי האסימון ונשברתי!!
אני תמיד משתדלת למרות הכל ליישם מה שהוא- בעלי מבקש ולהאיר לו פנים אך זה לא זה,עם זאת אני רק בן אדם ויש לי כמה ילדים קטנים אחד אחרי השני בלי שום מסגרת וזה קשה לתמרן ולעשות בול ולהיות מרובעים שהכל יעבוד וידפוק כמו שעון !
כפי שאמרתי אני משתדלת ולכן כל כך חשוב לי שישמר הקשר ולא יהיה גרוע יותר לכן נפתחתי פה כדי להעזר ולבנות יותר!!!
אין שום חשיבות מיוחדת לשאלה אם ההודעה מתארת מצב אמיתי או שהיא פרי הדמיון.
אם הדברים הכתובים מתארים בעיה שיכולה להיות אמיתית ומשותפת לעוד אנשים - יש לה חשיבות.
עדיף כמובן שמי שכותב כאן יכתוב דברים אמיתיים אבל כל רצון להעניש את הכותב הוא סתם רוע לב.
דבר גורר דבר..
אם אין תקשורת - מנסים "לברוח",
אם בורחים - יש עוד פחות תקשורת וכו' וכו'...
ממה שנשמע מדברייך, חוסר הביטחון שלך צריך תשומת לב מיוחדת.
ככל שאת משכנעת את עצמך שאין ביניכם תקשורת, או שהוא ואת ברמות שונות כך תנציחי את המצב הזה ויותר גרוע מכך - תעמיקי ותרחיבי את הבעיה.
ככל שתגדירי לעצמך מציאות - כך המציאות תהיה.
עובדה שכשהתחתנתם היה לכם על מה לדבר (לפחות מספיק כדי להתחתן), מה שאומר שיש על מה.
גבר שמרגיש נוחוטוב בבית לא יברח מהבית ולא יתיישב מול המחשב במשך שעות. אם יהיה לו למה לצפות כשהוא חוזר הביתה הוא יתרגש כל יום לחזור הביתה. אלא מה הבעיה? הרבה גברים לא יודעים איך לנהל וליזום שיחה. אתן הנשים ניחנתן בבינה יתירה ונטלתן תשעה קבין שיחה (ולא - אני לא בא בקטע השוביניסטי). יש לכן יכולות מיוחדות שגם את יכולה להפיק מעצמך לנהל שיחה שלימה על מה שמעניין את האדם שאיתו אתן מדברות ולגלות התעניינות אמיתית באדם שמולכן.
לצורך העניין, נניח שהוא לומד פיזיקה גרעינית ולך אין מושג בכלל מה זה ולמעשה אפילו לא ממש מעניין אותך, בכל זאת יש לך יכולות מדהימות ללמוד על הנושא רק משיחות איתו. יש לך גם יכולות שזה יהיה אמין.
גם אם בהתחלה זה יראה מלאכותי לאט לאט תוכלי ליצור שיחות מעניינות.
בסופו של דבר ככל שתתענייני בבעלך, גם הוא יתחיל להתעניין בך באמת.
כל האמור אינו גורע מהחובה של בעלך לעשות את חלקו, אבל מכיוון שאת שאלת ניסיתי לעזור לך.
העיקר לחזק את האמונה בעצמך וביכולות שלך לשחזר את האהבה הטמונה שלכם.
בהצלחה
שלמה המלך אומר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כלומר כשאת מחייכת למישהו אפילו אם בהתחלה זה נראה לך שזה מלאכותי, זה יעבוד בסופו של דבר אם תתמידי.
העיקר לעשות את השינוי הבסיסי בתפישה. זה נראה קשה, אבל זה למעשה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. גם אחרי זה מדובר על עבודה קשה, אבל יש הבדל בין פול גז בניוטרל לבין הרבה פחות לחץ על הגז - אבל על הילוך כזה או אחר. ברגע שנוסעים מתחילים להתקדם, אבל אם לא מעבירים להילוך ראשון לא יעזור כמה שנלחץ על הגז. אותו דבר בעבודת הזוגיות - אפשר להשקיע המון ולא להתקדם כי משקיעים באופן לא אפקטיבי, ואפשר להיות אפקטיבי. ההבדל הוא בהבנה של שינוי הגישה הבסיסית.
אם נשנה את המבט שלנו ונשקיע נכון, יידרשו הרבה פחות מאמצים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה. צריך רק להחליט נכון, ואז גם כשיהיה קשה במעלה ההר נוכל לטפוח לעצמנו על השכם על מה שכן הצלחנו, ומזה לשאוב כוחות להמשך.
אבל כמו שאמרתי/כתבתי העיקר הוא בשינוי התפישה ויצירת התעניינות מצידך.
עוד דבר מאוד חשוב שאני רוצה להדגיש - כל מה שכתבתי מתייחס אמנם לשאלה שלך, אבל זה לא אומר שזה בגלל שהבעיה אצלך. זה רק אומר שאת מחפשת פיתרון לבעיה ולכן אני מעלה אפשרויות של מה ביכולתך לעשות. על כל פנים, יישר כח גדול על הרצון העז לקיים את הקן שהקמתם, ועל המחשבה התמידית על ביסוסו ושיגשוגו.
כולי תקווה שבעזרת ה' יהיו לך הכוחות להתמיד ולהחזיר לשניכם את האור והמבט האוהב בעיניים, ושגם בעוד עשרים שנה תוכלו לצחוק על עצמכם שאתם מתנהגים כמו זוג צעיר.
בהצלחה
אבל, הנה כאן יש הודעה - שאולי אם ניתן עצה מכוונת ואמיתית, נוכל להציל משפחה, או לפחות לעזור לה..
ואז אנחנו רואים "אנונימית", סגנון שאינו בטוח במאה אחוז של מי הוא (מלבד שגם מה שההיא כתבה - היה פשוט "מדוייק" להפליא...), ועושים חשבון: אם זו סתם איזה שישיסטית (עם כל הכבוד וההערצה כמובן לגיל מופלא זה..), אז אני אידיוט, שאני הולך לכתוב לה תשובה מעמיקה בענייני איש-ואשתו?.. ומעבר לכך: הרי משקיעים חשיבה, אמפתיה, אנרגיה, כדי לעזור. אז כל "ליצנית" רשאית לבזבז את כחותינו על זה.
ומה אם, מחמת ה"ספק", נכתוב אפילו בלי לחוש, קצת פחות ברצינות? אולי מישהו/י שמאד צריך/ה עזרה, יסבול/תסבול בגלל זה? זה דבר קל בעינייך?
אכן, כשכתבתי את ההודעה שלפני זו, אמרתי גם: גם אם זה לא היה אמיתי - זה יכול לעזור למי שנמצאת במצב דומה.. אבל צריך בכלל להגיע לחשבון כזה?.. [להזכיר: פה זה לא פורום של"מדע בידיוני".. אני מעריך שרוב האנשים הנורמליים כאן, לא היו מתייחסים אם בכותרת היה כתוב: שאלה שהומצאה ע"י נערה בת 16 ש"מתחזה" לנשואה... אז ראוי לאפשר לבני אדם להחליט למה הם רוצים לענות. אגב, לפי הכותרות להודעה ההיא ראיתי שאכן היו כאלו ש"נפלו בפח"... אינני מאמין שמי מהם באמת ענה על-דעת שלזה הוא משיב..]
ומה אם מישהו מרים טלפון למד"א בהודעת שווא? גם "זה נהנה וזה אינו חסר"? או שמא זה עלול פעם אחרת לעלות בנפשות חלילה.
לא כל מקום מתאים לבדיחות..
שצריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית? אפשר הסבר מפורט יותר?
אנא באמת ענו לי אין זה מצוץ מהאצבע!! אין לי כל סיבה להמציא על מה ולמה שאמציא אין לי כל קשר לאותה אחת ולא ידוע לי על כך ובכלל כפי שהבנתי אותה ליצנית בחורה ואני אישה שחווה זאת כל יום והנערה הזאת לא יכולה לנחש מה קורה בין גבר לאישה בזמן שלא היה לה כל כוון לדבר זה ויחסים כאלו
זה מציק לי ואין כל הדבדחות פה אני גם לא אחת שיודעת לסובב אנשים!!
שלעיתים כשאומרים למישהי שהסתכלותה על עצמה כ"לא בעלת רמה" גורמת שיחושו כך גם כלפיה - היא עלולה לנהוג הפוך, בגאוה מעושה. וזה יותר מזיק. אז צריך לשים לב.
אותו דבר..
אם מדברים בנחת, ברצון טוב ובכנות - אין כל סיבה להרגיש "פחות מכובד". הרי את לא באה ב"תלונה", אלא ברצון לדבר על בעיה שהיא של שניכם. אז בהחלט יש סיכוי.
אגב, ממה שהוספת בהודעתך הקודמת (לגבי זה שאת לא קשורה למי שכתבה את ההודעה הדמיונית וכו') - רואים כמה גדול הנזק שמפרסמים הודעות-שווא כאלו, עד שנשים שענו פה, כבר לא ידעו אם להתייחס ברצינות, או לכעוס על מישהי שמנסה, כביכול, "לסדר"אותן".. ואכן - ראוי לחסום את יכולת הכתיבה לפורום למי שעושה כך [ובהיות שראיתי פה שמישהו - שאינני קורא בד"כ את הודעותיו, אך לפי כותרתו חשבתי, בטעות, שבא להצדיק את דברי, והתעניינתי... - כתב שזה "רוע לב" לרצות להעניש כך נערה שמפרסמת הודעות תיאורטיות... אז אני אומר שרוע הלב הוא לחפש מתחת לאדמה רוע-לב אצל אחרים.. מי שמוכן שהפורום פה יתמלא בהודעות פרי-הדימיון של כל הנערות המשועממות בחופש, והוא יענה על כך ברצינות כי "אין לכך חשיבות" ו"העיקר שזו בעייה שיכולה להיות אמיתית".. - בבקשה... אני מניח שהרוב המוחלט של מי שפה, פשוט יחדלו לכתוב בפורום במצב כזה - על כל ההשלכות החמורות של זה..]
למה לא להגיד את האמת הרב דן?
ים של תירוצים במקום האמת הפשוטה והיא שאתה קורא אותי בשקיקה, במסירות ובקפדנות.
בכל פעם אתה צריך להמציא תירוץ חדש למה אתה קורא את הודעותי. פעם בטעות, פעם בגלל שחשבת שאני תומך בך, פעם בגלל שחשבת שאני מתנגד לך, פעם בגלל שנלחץ לך העכבר, פעם בגלל שהתבלבלת ביני לבין מישהו אחר.
הלא כולם יודעים שאתה מקוראי הנאמנים ביותר, אין לך במה להתבייש.
צריך להתייחס בכבוד לכל אדם, ובלי קשר בכלל לזה שצריך לכבד אנשים גדולים!
[אם כי הודעתך הספציפית הזאת מתובלת גם בהומור. לא רע]
כמובן, רוב ה"תירוצים" שהמצאת פה בשמי - הם פרי דמיונך, ולא נאמרו על ידי מעולם. לצערי - גם זה לא דבר חדש...
סימן זה יהא מסור בידך - הפעמים המועטות-מאד מאד שאני פותח את הודעותיך, הן בדיוק אלה שאני מגיב ומסביר למה עשיתי זאת. מסביר - כי אני באמת לא ארד לרמה הזאת (לדוגמה: כתבת "צודק בהחלט", התפלאתי.. מה זה "חזר בתשובה"?... אז עיינתי. פנית ישירות אלי כרגע, פתחתי. את תגובתך הבאה שבוודאי תבוא, שהרי לא תיתן למישהו אחר לומר את "המילה האחרונה", לא אקרא. תהיה סמוך ובטוח. אז אתה יכול למלא אותה בשקרים והבלים - אולי מישהו אחר פה ימצא זמן לך להגיב על השטויות הללו..)
מה שברור, שהדמיונות שלך לקוחים מעצמך - שכן, אתה באמת לא מפספס אף תגובה שלי שאתה יכול להכניס בה את רוע-דיבורך ודמיונך. קורא בשקיקה. אובססיה.
אז אני מציע לך - אל תקרא את תגובותי. אני ממש אשמח בכך. ממילא אינני כותב לך. כך לא תצטרך להוציא עליהם את הבליך האוססיביים, וממילא גם אני לא אצטרך אחת ל.. לזהות ששוב שכתבת משהו שמטריח אותי להגיע למחוזות שאינני שייך אליהם כלל.
ובלשון שאתה כנראה מבין: רד מאיתנו. נמאס - כבר מזמן. את התת-רמה הזו תשאיר לעצמך ואולי לילדים בגן (כן, כן - מכירים: כעת, אתה יכול לעשות "העתק-הדבק" - הנה, תראו באיזה מילים הוא משתמש אחרי שהדבקתי לו את התואר "רב", וכו' וכו'....)
דן, אתה אדם מבוגר, אתה לא צריך לבזבז את הזמן שלך
על התנצחויות עם ילד.
בכנות, זה דיי מוריד מערכך,
שאתה ממש עונה לו בפירוט,
הוא ילדותי, שמגיב בילדותיות, ויש להתייחס אליו כמו לילדון תועה.
ואני ממליצה לך במקום לכלות זמן יקר, פשוט להתעלם מהינוקא.
לשיטתך אתה בפורום על מנת לעזור, התנצחויות עם ילד לא עוזרות לאף אחד.
עצתי היא, שבמקום לענות לילד, תקדיש את הזמן הזה לילדים שלך. (אני לא צינית בכלל!!!!)
וכשצריך עזרה באמת, נשמח כולם לעזרתך (לא צינית).
ויכוחים מתמשכים על פאות עם חבד"ניקים או מענה לכותב שמנסה להכעיס דווקא,
זה לא עזרה, זה ביטול תורה,ביטול לימוד אבא-ילדים/ות, וביטול עזרה בבית.
בהצלחה.
כנראה גם את עדין ילדה קטנה, לתשומת לב, לא מתאים לכתוב עם שגיאות כתיב!!! (מפריע ולא מפריעה)
ולגופו של ענין,
אנשים שנכנסים כאן לפורום לא מעונינים לשתף פעולה עם כל ילדה משעוממת! כתבת: "זה נהנה וזה לא חסר" את בכלל מבינה? את נהנית מלכתוב שטויות ורוצה שאנשים יתיחסו לכך ברצינות?
אז אתן באמת ילדות קטנות, ואולי, סליחה על ההגדרה, אבל גם קצת טיפשות, לכנה לחברותיכן, ספרנה להן שאתן יודעות להמציא סיפורים, אולי תקבלנה מהן את תשומת הלב שחסרה לכן.
כאן, מטרת האנשים היא אחרת לגמרי!!!
והמשפט שבודאי מרגיז יותר מהכל - אבל אין ברירה, הוא הנכון ביותר: " כשתגדלו תבינו"
ועד אז, לכנה למקומות הראויים לכן.
כשתגדלנה, תתבגרנה, תקבלנה קצת דעה וקצת הבנה, ותבנה קצת יותר את החיים שמעבר לחברות, למבחנים וכו' - אתן מוזמנות לחזור לכאן.
1.אנחנו, המגיבים, מעורבים רגשית בנושא.
גם מי שלא מגיב דואג מה יהיה עם X וכן הלאה.
אמנם לא באינטנסיביות של מי שמכיר אבל כן.
2. הקוראים/מגיבים לא רק מנסים לעזור אלא גם לומדים על העולם דרך השאלות והתשובות.
מנקודת מבט כזו, מצב פיקטיבי רק יכול להזיק לקוראים.
את הקושי הנורא במהרה.
די מרגיז כאן זה העיצות של אלו שמטיפים איפה את לא בסדר.
אני דווקא מניח שמי שכואב לו, הוא זה שמוכן להשקיע יותר, לכן, מדוע ישר להתקיפו?
ובכלל, אדם בא וצועק את כאבו, מדוע להטיף מיד?
נכון, גם לו יש מה לתקן אבל לפחות השתתפות, איזון!
ומה שלמעשה, אין לך ברירה, אלא לגשת ליעוץ. זה ברור. יש לי ניסיון דומה.
מה שאת מתארת נשמה ממש לא פשוט.
בהצלחה!
[אגב, לי דווקא נראה שהסיפור אמיתי, (לא נתקלתי ב'שירשור הנערה' שהוזכר כאן) ואם לא, אולי מישהו אחר עם סיפור דומה יעבור על השירשור ויפיק תועלת, מה כל כך נורא?]
שמישהו פה הטיף ש"את" לא בסדר...
היו נשים שחשבו שאת לא באמת "את" (בגלל התקדים מלפני זמן קצר. זו בדיוק אחת הסיבות שבגללה זה חמור, שמקשה על אנשים להתייחס באמון הראוי למי שכותבת באמת. ואי אפשר לתבוע מאנשים שלא יהיה איכפת להם אם הם כותבים ל"בעיה מומצאת", שמא תקרא גם מישהי שיש לה בעיה באמת... אנשים שרוצים לעזור, כותבים לרוב אישית, לא ל"תיאוריה")..
לא היתה על דברייך,
אלא על ההודעה שהיתה לפני כמה ימים, שעלולה להקשות להתייחס באמון ל"אנונימית" שבאמת זקוקה לעצה ולעזרה..
פעם התקשרתי לרבנית אחת להתייעץ איתה,
והיא סיפרה לי שפעם תלמידה אחרת התקשרה אליה לבכות לה על קשיים בזוגיות,
אחרי שעה - מתקשרת עוד תלמידה ובוכה לה
עד כמה קשה לה, ואיך היא לא מצליחה,
והכי קשה לה - כשהיא רואה את חברה שלה, שהזוגיות שלה כ"כ מקסימה.
והרבנית הזו אמרה לי שחבל שהתלמידה הזו לא ידעה,
שהחברה שלה, שהיא חושבת שהזוגיות שלה נהדרת -
היא זו שהתקשרה לפני שעה לבכות לה.
יש קשיים, זה הגיוני, זה טבעי,
נכון שטוב וצריך לפתור אותם,
אבל ההסתכלות על אחרים היא כל כך מחלישה,
והרבה פעמים גם לא נכונה 
בהצלחה!
יכול להיות מאד שחייבים עזרה מבחוץ כדי לחדש אותה, אבל לצורך כך צריך נכונות של שניכם, וכמובן שחייבים לדבר.
בכל אופן נראה לי שיש לך ב"ה הרבה טוב.
ונראה לי שהתמקדות בטוב יכולה להגדיל אותו.
יש סיפור על תנא או אמורא (סליחה שאני לא זוכרת את שמו) שאשתו מיררה את חייו בכוונה והוא שמח בה, כי הצליח למצוא טוב גם במצב הזה.
אני חס וחלילה לא אומרת לשמוח ברע, אלא למקד את המבט בטוב.
תנסי להכין רשימה של דברים טובים בבית שלכם.
(את יכולה להתחיל בזה שב"ה יש לך בעל וילדים, זה ממש לא מובן מאליו)
וככה גם אם כשתרצי לדבר עם בעלך תתחילי בדברים הטובים ותתמקדי בהם, אני חושבת שתוכלו לדבר בפתיחות גם על הקשיים. שזה מה שלדעתי הכי מקרב
המון סיעתא דשמיא ובהצלחה
אני מאמין שהקושי הוא לא רק ההבדל שבינכם, זאת בעיה שהולכת ומעצימה עם הזמן אם אין התערבות.
אני רוצה שכותבת השרשור תבין שגברים מטבעם מרגישים 'צמצום' בבית, הם לרב אוהבים לצאת כי זה נותן להם מרחב, והם מרגישים 'חנוקים' בבית.
אבל, ופה מגיע אבל גדול, כל גבר אמיתי יודע שמקור הכח שלו זה הבית.
אני רוצה שתשאלי את עצמך האם לרב בעלך שמח? או שתמיד הוא מלא מרירות?
האם יש לו כל הזמן טענות עלייך או שלפעמים הוא גם מפרגן?
זה מאוד משנה לקשר ולטיפול בו...
מקווה שאני עוזר אפילו במקצת.
טובים ובאמת יש אך באמת וזה רצוני לא להרגיש את הבדידות הזאת אני התחתנתי על מנת שיהיה גם קשר וזה כמעט אין חוץ מדיבורים ת/טכניים!! וזה מה שכואב!!
אך באמת שוב אני מדגישה שיש דברים טובים וזה משמח ואולי בתת מודע לכן לא הייתי שבורה הייתי בתוך בועה כזאת שזה בעלי וזהו זה אך כשרואים צד אחר של מטבע פתאום שמים לב שהבועה שהייתי עד עכשיו מנופץ כמעט כולו!
אז אין לך כבר כח להשקיע בקבלת פני בעלך בשמחה? ואז מתחילה ההתרחקות והבריחה מהבית..
אולי כדאי להכניס ילדים למסגרת אפילו לחצי יום כדי שתהיי יותר רגועה? ואז תוכלי לשפר יחסים ולהשקיע בהם
אפשר כמובן להמשיך עם המצב הקיים, ואין סיבה נראית לעין שמשהו בו ישתנה אלא רק יחמיר, וה' ישמרנו..
אבל אם פנית סימן שאת רוצה שינוי, ולכן דעי לך שזה תלוי בך. אם בעלך מנסה לברוח מהבית זה אומר שלא טוב לו בבית, אבל זה לא אומר שהוא שמח בזה שלא טוב לו!! כנראה שהוא לא מספיק מודע/ רגיש/ עם כוח כדי לנסות לפתור את הבעיה ולכן עצתי שתקחי על עצמך את הפרוייקט.
בלי רגשות שליליים, בלי מחשבות "למה אני משקיעה והוא לא?", בלי רגשות נחיתות או גאווה לחלופין.
כמו שהכיוון השלילי עלול להתגלגל הלאה כמו כדור שלג, גם הכיוון החיובי כזה. מאמץ קטן מצידך יוביל להערכה, שתוביל בע"ה למאמץ קטן מצידו וכו' וכו'.
כמובן ששווה ללכת לייעוץ בכל מקרה (מכירה זוג מבוגר שכל כמה שנים הולכים ליייעוץ, כדי לחזק את הקשר), אבל גם להתחיל עבודה עם עצמך. זה פרוייקט חייך... ואם הוא יצליח תהיי הכי מאושרת בעולם.
כדאי לך להשקיע מחשבה וכסף בתכנון של ערב כיפי, בקניית מתנה שתשמח אותו סתם ככה ושאר דברים שיתחילו לגלגל את הקשר לכיוון טוב.
זה בטח יקח לך המון כוח, אבל מה יותר חשוב מזה? כי בלי זוגיות טובה גם הילדים מפסידים הרבה.
בהצלחה. זה קשה מאוד. זה דורש מקסימום יציאה מעצמך לפעמים, אבל גם מקסימום כניסה לתוך עצמך ושיתוף אמיתי שלו עם מה שקורה בתוכך.
וה' יברך אתכם בבית שמח ומאושר.
האם בעלך מרוצה מהנשואין?
האם טוב לו אתך ורק את לא מרגישה מרוצה?
חברים לעבודה הוא נשפך בסיפורים (אפילו עם אחי הוא יותר פתוח!) .
והוא מאולץ כזה אך יחד עם זה נראה שהנישואין איתי לאחרונה נהיה יותר איתן לפי הנתונים כך שנראה אולי הוא
פשוט השלים עם זה שאני כך והוא אחרת!!
ולי זה לא פשוט כי אני רוצה קשר!!
אני מנסה אולי ליישם את מה שהציעו לי פה להיפתח ולדבר על הנושא אך פשוט אין את המקום המתאים או שהוא שעות על המחשב והוא לא מרוכז אלי או שפשוט כבר עייף וכ' או שהוא לא בבית אז מתי האם יש לכם הצעה?
אנחנו בהחלט בכיוון.
בעלי באמת אינטלקטואל, מצוי בעולם הגדול, ולמרות שאני חכמה מאוד, (גאונת מתמטיקה של המורים), לא היה בינינו דיבור ושיתוף כל כך [נשואים 5+].
זה היה נראה חסר מוצא כי בעלי שונא בחבושים וחפירות, וזה בדיוק סוג הקשר שאני דמיינתי, והאופן היחיד של שיתוף שהכרתי, וזה רק גרם לו להתרחק ולהסתגר.
[מה שהציעו לך פה - לדבר על זה - הייתי רק אומרת לו ש"אני רוצה לדבר על זה" ואין עם מי לדבר עד סוף הערב...]
היום אני מבינה שגם הוא הרגיש בדידות, רק באופן אחר. חיפשנו אחד את השני כמו שני קווים מקבילים, כל אחד חיפש מתחת לפנס הציפיות והחוויות שלו.
למדתי שיש לו שפה אחרת, שאפשר לשתף חוויות, ושאפשר ליצור קשר מדהים בלי שעתיים של חפירות על הספה בסלון, או מכתבים כאורך הגלות.
למדתי לפתוח את הריבוע ולהקשיב. להדלק על כל רעיון שמצא חן בעיניו ולהשקיע. אף פעם לא הבטחתי לו משהו מסויים, כי לא ידעתי במה אני אוכל לעמוד. זה לא קל ההשקעה והיציאה מעצמך, אבל אחרי שאת מצליחה פעם או פעמיים זה נותן כח.
זה בטח משתנה מאחד לאחד, ולכן אני לא מביאה דוגמאות ספיציפיות, אבל העקרון הוא מדהים (ואת גרמת לי להרשם לאתר מחדש אחרי שנים שלא כתבתי).
אם את מסוגלת לשאול אותו איך הוא מדמיין את הקשר ומה יעשה לו טוב - זה הכי טוב. תגידי לו מראש שאת לא מבטיחה, שאת לא יודעת מה את יכולה, אבל שיגיד מה הוא היה רוצה. אח"כ תחשבי עם עצמך מה את מסוגלת לקחת מתוך זה. דבר אחד קטן שלא דורש ממך הרבה.
זה יכול לפתוח דלתות שלא חשבתם שהן קיימות.
שוב, זה לא שאנחנו זוג מושלם עכשיו, אבל ההבדל בין "דרך ללא מוצא" לבין "התחלה של דרך ארוכה ומשותפת" זה בדיוק ההבדל הגדול שאני מרגישה.
אולי ייעוץ יעשה את הכל יותר מהר, אבל בעלי גם ממש נגד ייעוץ והכנסה של אנשים אחרים לבוץ של הבית, ואין מה לומר, יש בזה משהו, כשמצליחים להתקדם בכוחות עצמנו, אפילו לאט, זה נותן הרגשה מיוחדת. אינטימית. ברור שאם המצב לא נראה כהולך לקראת פתרון שווה לפנות לייעוץ מקצועי, אבל אני גיליתי שאפשר בלי. בשעות צורך גדולות סיכמנו שאני אתייעץ לבד עם מי שאני רוצה.
מספיק שתסדרי את הבית יפה לפני שהוא מגיע הביתה תכיני ארוחת ערב מושקעת, תערכי יפה את הבית,
תכתבי לו פתק יפה ותגידי לו שאת רוצה להתחיל לעבוד על שינוי הקשר.
אני בטוחה שגם לא זה לא נחמד הקשר בצורה כזו, אחרת הוא לא היה בורח כל היום מהבית או למחשב.
אם לא תשבו לשוחח לא תצליחו לצאת מזה.
המפתח הוא השיח.
הרבה הצלחה!
וש-ה' יסייע לכם בבניין בית נאמן בישראל עם אהבה גדולה והרבה שמחה וזוגיות טובה!
קודם כל אני נשואה 10 שנים לא טרי אבל מרגיש כך
חשוב לדעת בנישואין תמיד יש עליות ומורדות וגם לי לאחר 5 שנים היתה לי ירידה שכמעט יכלה להסתיים בגירושים לקח לי זמן והרבה כוחות לשנות את העניין אך הכל התחיל בתאונה שהיה בעלי ןפתאום ראיתי כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו ואזרתי כוח לדבר איתו על הכל היו הרבה הטחות אחד לשני ונעלבתי ונפגעתי אך תמיד זכרתי אך את ההרגשה כמה אני אוהבת אותו יש דרך ארוכה אך היא ששוה הכל גם אם צריך ללכת לייעוץ כדי זה ששוה הכל
אני תמיד זוכרת מה שאבי אמר לי אסור ללכת לישון כועסים בתקופה זו אימצתי את משפט זה לליבי ותמיד בסוף הגענו להסכמה גם אם זה לא אותו דבר והלכנו לישון רגועים (שנינו)אישה לאישה יש לנו את הכוח לוותר כדי להגיע לשלום בית גם אם קשה לך משהו בנוגע לבעלך תנסי לראות משהו חיובי בזה אני יכולה עוד להוסיף המון אך העיקר כאן זה מה שאת תחליטי תזכרי קל להתגרש חס וחלילה יותר קשה לבנות בית ולגשר על הפערים אך כשמצליחם אין יותר אושר מזה ואם אני מרגישה כך עכשיו מהיהיה עוד 10 שנים רק טוב
נ"ב: באותו תקופה שמעתי את הרב שמחה כהן אוןליין (רקצ ריך לרשום את שמו בגוגל ויש שיעורים בחינם)שממש דיבר אליי וחיזק אותי ולאחרמכן שיתפתי את בעלי כמו כן אפשר להתייעץ איתו
שיהיה לך בהצלחה ואני מאמינה אם כוח רצון ואהבה תצליחו חשוב שזה יהיה הדדי
אני נשואה 16 שנה ורק עכשיו הצלחתי לסחוב את בעלי לטיפול / יעוץ (איך שתקראו לזה) וגם זה בעקיפין יצא לפועל.
התחושות שלי היו ועדיין כמו שאת מתארת , חוסר תקשורת , בעל שבקושי נמצא ואם נמצא אז הוא במחשב ....
אני מרגישה שהטיפול בא לשקף לשנינו את תמונת המצב על מנת שנפעל ונשנה את המציאות בה אנו נמצאים .
בקיצור אם את באמת רוצה לטפל בעניין ובעלך גם בעניין אז ממש לא כדאי לחכות .
קראתי הרבה ממה שנכתב כאן ויש הרבה דברים נכונים.
עם קצת יותר נסיון אומר רק דבר אחד להתעקש על מה שנבנה לא לוותר כ"כ מהר.
בקשר לדברים מעשיים צריך גם לדעת לאפשר את הזמן של הלבד. וצריך גם להשאיר זמן של זוג.
כתבת בהתחלה אני עם ילדים , אולי את עסוקה כל הזמן עם הילדים והוא חש שאת לא איתו? רק את יכולה לענות על זה כמובן אבל זה כנקודה למחשבה .
מתי פעם אחרונה הקדשתם לעצמכם זמן לבד בלי הילדים? - סיבוב בערב להליכה - תגידי לו שאת צריכה קצת אויר ואולי תבוא איתי וכד' - הכוונה ליצור פעילות זוגית גם אם את מרגישה שאת מושכת אותו אחרייך בכוח זה בסדר.
קשר בין אנשים נבנה על ארועים משותפים וחויות משותפות.
ממבט של 20 שנות נישואים אני יכול לעבור על המון טעויות שעשיתי בחיי הנישואין אבל רק בשנים האחרונות אני יודע שאני אוהב את אישתי באמת - מה שהיה בהתחלה היה קצת לא אהבה אלא משיכה אהבה זה משהו אחר שבתוך הלב, שמתבטא בהבנה אילמת בגעגוע ביחס אמיתי אחד לשני ועוד . אני בטוח שאם רצון טוב ואמיתי תעברו את המשבר הזה [הוא לא כ"כ גדול !!!] ותמשיכו לזוגיות טובה רק צריך לעשות חוויות טובות.
מנסיוני כיועצת זוגית, ההתרחקות הזו של בני הזוג זה מזה לא נפתרת מאליה.
לצערי ישנם זוגות שנשואים 30-40 שנה (נתקלתי במקרים כאלו!) ועדיין מרגישים שהם נמצאים אחד ליד השני ולא ממש ביחד.
בדר"כ האישה יותר רגישה לעניין, לה יש יותר צורך בלשתף, אבל כשהיא מנסה ומגלה ש"אין פרטנר", היא מתייאשת ואז כאשר הבעל מתעורר זה כבר מאוחר (אבל לא מאוחר מדי, תמיד אפשר לתקן!). הוא אמנם רוצה יותר קירבה אבל כעת אישתו כבר רחוקה וייקח לו יותר מאמץ להגיע אליה (במיוחד לאור הייאוד והנסיונות הכושלים שלה בעבר להתקרב אליו - נסיונות שנדחו על ידי הבעל). לכן, קשה מאוד לעשות את הצעדים האלו, זה לקראת זה, לבד - במיוחד שאת מתארת מצב מתמשך על פני כמה שנים, נצברו הרבה מטענים בלב (גם אם הכל כלפי חוץ נראה שקט, לא כולם מחצינים את תחושת העויינות והניכור בויכוחים קולניים) וצריך "חבלן" מומחה כדי לפרק אותם בלי שיהיה פיצוץ.
בקיצור-יש כאן כדור שלג שצובר תאוצה ואם בני הזוג לא יעצרו את שגרת היומיום וויתחילו לבנות את הקירבה שחסרה, זה לא יקרה מעצמו. כמובן, לא יעזור ה"וותק" של הנישואין, אלא מה עשינו בזמן הזה, כמה עבדנו על מנת לבנות ביחד את הבית הזה!
בהצלחה רבה!!
אשרייך!!איזה מקסים.
התחושה שעולה לי למקרא דברייך היא של הרבה חוסר אונים, ייאוש, וחוסר תקווה.
מנסיוני, כנשואה קרוב לשלושים שנה, אנו קודם כל צריכות להאמין בעצמנו. לדעת שיש אפשרות לשינוי, אפשרות להגיע וליצור מצב אחר. ובוודאי במקרה שלך, שבו אין מריבות אלא רק התרחקות.
אז קודם כל שבי עם עצמך, תשנני לעצמך את המטרה. תהיי בטוחה שאת רוצה להגיע אליה. ואח"כ תקחי את העצות הקטנות שעלו פה ושקיבלת בטח מעוד אנשים, תעלי אותן על הכתב. תבדקי מה מתאים לך בכל שלב ובכל תקופה ותנסי ליישם. כל פעם עוד משהו קטן. לא הלך, מנסים משהו אחר. מתאים ? טוב. לא מתאים? מנסים משהו אחר, או שחוזרים לנסות שוב בצורה אחרת.
דברי אתו על זה. דברי אתו על מה חשוב לך. דברי אתו על שאת רוצה לראות אותו שמח. אל תטיחי בו שהוא בורח. פשוט תרצי להיות אתו, ותראי שגם הוא ירצה להיות אתך.
והכי חשוב, לעולם אל תתייאשי! אל תניחי לחייך להמשיך בצורה שאת לא מרוצה מהם. תשאפי לשינוי והוא בא יבוא.
1. מה השדר שאת מקבלת מבעלך? שדר של אהבה? שדר של "אני יותר חכם ממך"? שדר של הערכה? זלזול?
2. האם יש לכם נושאי שיחה משותפים? את מרגישה שיש לך עם מי לדבר, לחלוק, להתייעץ?
3. איך מתנהל סדר היום בבית ביניכם? מה האווירה היומיומית?
לא נעים אבל הקשר לפי מה שקראתי נמצא במצב של אדישות מצידו ומרמור מופנם מצידדך, המצב הזה צריך להשתנות צריך לגרום לו לרצות לעבוד על הזוגיות ולך לגרום לדבר.
את צריכה להוציא את כל מה שאת מרגישה , לריב איתו , לא לתת לו לשבת במחשב , אולי גם לא לתפקד כרגיל, לא לכבס לא לשתוף כלים לא לטפל בילדים, שביתות קטנות ולהתחיל להוציא את כל המוגלה שאתם נמנעים מלהוציא ברגע שיהיו עצבים אף אחד כבר לא יהיה אדיש אלא יהיה רצון לשינוי ואז תוכלו ללכת לטיפול.
המצב הזה שבו הוא מתעלם ממך הוא סוג של אלימות פאסיבית. הגיע הזמם לפעול בהתאם.
ירידה לצורך עליה. אל תחשבי שהעליה תגיע לפני שהוא יבין שהמצב הנ"ל לא יכול להמשך.
כל עוד הוא יהיה אדיש ואת תמשיכי להפנים את המרמור שלך ולשרות בעצבונך לבדך הוא ימשיך לברוח למחשב. אין שום דבר שיגרום לו לעבוד.
כשמנקים תבית מוציאים את הלכלוך, קודם כל.
אבל זה עלול להוביל למצב בלתי הפיך. מילים שנאמרות בכעס, באשמה, בציניות לפעמים הורסות לטווח הארוך, גם אחרי שמשלימים ומתפייסים.
וברור שכל פעולה שמגיעה מנקודת מבט של: "אני מסכנה ואתה רשע" אין לה הרבה כוחות של בניין, ולהפך.
אין לי בעייה לריב, זה טוב לפעמים לריב, אבל בזהירות ובמחשבה על עתיד טוב. בלי להפיל את כל האשמה עליו, בלי התלהמות, בלי ציניות חותכת בבשר החי.
[ואני מנסה לא להתעצבן - אבל אני מתנגדת לגמרי לכל מה שכתבה אנונימית+, זו לא אלימות, גם הוא במצוקה, את באה לעזור לו, לכם, ולא לעצמך. ושביתות בבית מעולם לא עזרו ולא בנו בטווח הארוך, זה לא פוליטיקה! ומה יקרה אם הוא לא יבין מזה מה שאת רוצה שהוא יבין? ואם הוא ישבות בחזרה? איזה בניין יהיה פה? ולמשפט האחרון הייתי אומרת - תזהרי שלא להוציא את בעלך מהבית ביחד עם המים המלוכלכים!]
מה שאת מציעה - עם כל ההבנה לרצון הטוב -הוא דבר מסוכן מאד.
את משולה לאדם שמציע ניתוח כולל, עם סיכונים גדולים, טרם איבחון והכרת הפציינט.
לא מציעים דבר כזה ללא הכרה מקרוב, ללא ידיעה וודאית שסיכוייו גדולים מסיכוניו וכו'.
ההיפך הגמור, לדעתי:
אכן, לומר לו ערב אחד: אני חייבת לדבר איתך על משהו חשוב. אני לא רוצה שזה יהיה "אגב" המחשב, וגם לא כשאתה עייף. תקבע זמן למחר, ונדבר. על זה אפשר לעמוד. ואז - או שמהסקרנות יעזוב הכל וירצה כעת, או שתקבעו זמן.
בזמן הזה, תשוחחחו על הענין. לא בתלונות ומריבות וטענות, אבל בהסברה ברורה שחייבים שיהיו זמנים שמדברים, שמקשיבים זה לזה, שמטפחים את הקשר. יתכן שהוא קצת "מכור" למחשב. אז צריך לקבוע שבזמנים הללו אין מחשב ברקע.
לנסות קודם בנועם. לא לשבור מה שכבר יש.
ענ"ד.
א. עצת " לכו לטיפול" לא ממש רלוונטית כאן כיוון שהבעל לא מודע ובעיקר נמצא בלופ אדיש.
ב. היא מחדדת את האדישות על ידי חוסר שיתוף, כנראה ששיתפה והדבר לא הועיל ולכן כיום נמנעת מלשתף, מסתגרת ומפנימה..
לריב או לשבות אלו אינם מעשים קיצוניים. אלא בבחינת עם נבר תתנבר עם תמים תתמם. לא ייעצתי מילים קשות או סריטות עמוקות מספיק בריב שיעורר את ההרמוניה המדומה, אני בטוחה שכל אחד יודע את המינונים המתאימים לו ולבת/ן זוגו.
להזכיר לכל הדוסים, גם העולם שלנו נברא משבירת כלים. יש עניין.
(אלימות פאסיבית- כמים הפנים לפנים.. הבעל יודע וחש את אשתו ומרגיש מה עובר עליה , התעלמות מאדם שחי במחיצתך תוך כדי התעלמות מהצורך הבסיסי ביותר שלו והוא דיבור ושיחה ושיתוף, הוא שווה ערך לאישה שמתעלמת ביודעין מצרכיו המיניים של בעלה , או מצורכי אכילה של תינוקה. נקודה.
אלימות היא מילה קשה, אך גם התעלמות. ומבשרך לא תתעלם. לא בכדי זו אחת ההנחיות הרציניות.)
כל קשר ל"דוסים"...
כידוע, לא פוסקים הלכה עפ"י הסוד (ואת ה"כלים" הקב"ה שבר.. הוא הכיר היטב את המציאות שברא..).
"לריב או לשבות" - הם לדעתי כן מעשים קיצוניים, כשהם נעשים במכוון.
גם "עין טובה" זה דבר ששייך להנהגה נכונה. ואני נוטה להניח דווקא שאין כאן כלל "יודע וחש את אשתו ומרגיש מה שעובר עליה... התעלמות ביודעין".. להערכתי, הוא לא יודע ולא חש.. וההזדמנות ליידע אותו, לשוחח על זה, לראות אולי יתעורר ליבו הטוב, היא דווקא מתוך שיחה, מתוך שיחות. ושיחה והתחשבות ונכונות להרגיש מה עובר עליה, לא יבואו בשום אופן מתוך משהו כחני או מפגין. ההיפך: באופן נורמלי, הוא כבר לא ישמע אותה כך. והיא רוצה את הקשר ואת הקירבה. צריך לעזור לה. לא לתקוע אותה במסלול שלא תדע איך לנווט בו צעד אחד אחרי ש"יתפוצץ".
מי יקח אחריות אם כתוצאה מהצעה כזו (שאני דווקא מבין את ה"ראש" ממנו היא באה, את "הרעיון", אבל לא מסכים איתו שלא במקרים ממש קיצוניים ומיוחדים שמכירים היטב את פרטיהם), הבעל יתרחק עוד יותר, וח"ו הכל יתפרק?.. האם את תוכלי להגיד "בשמה", "אז לא צריך"?.... היא כן צריכה.
אין מה לעשות: לעיתים הדרך הקצרה היא הארוכה. ובוודאי שקודם כל מנסים להבריא עם מזון בריא, טרם כדורים קשים, טרם ניתוחים מסוכנים וכו'...
תרגישי בנוח -
את יכולה להפנות להיכן שאת רוצה..
וכי בגלל שם האתר שלי - את צריכה לסבול?....
ובכל זאת, אני מעדיף לקחת את תובנותי בעניינים אלו ממקורות אחרים, וגם מעיון וממה שנראה לי כשכל ישר, הרגשה ישרה, וגם ניסיון.
והם אומרים לי, את הדברים שכתבתי לדעתי לעיל.
וטוב שכולם רוצים לעזור..
[אגב, היתה כאן מישהי שהתייעצה לגבי קושי עם שירות צבאי ממושך... אולי אפשר "למכור" לה את הרעיון שלכם - ולהציע לה להטביע לו את הרובה...]
לא עזרתם לי , אם כי התקפתם אותי בסגנון " אנחנו אחלה דוסים ויודעים יפה להגיד לכי לטיפול" או " תדברו זה אחלה" כאילו לא חשבת על זה לבד..
לפעמים זה לא את זה פשוט הפורום הקבוצתי שקצת כל אחד לקח לעצמו תפקיד והוא פשוט מגלם אותו בכל נושא, אחד הוא ה"טוב והמטיב" השני הוא ה"עליון מוסרי" השלישי הוא ה" מתנגד" תצאו מזה , נראה לי שבעיקר המקום של הפורום הוא להיות יצירתיים ומכילים לבעיות ולא מתנשאים.
לכי לטיפול זה הכי נכון אבל זה מה זה פאסה..
גרואו אפ!
כל אחד אומר מה שהוא חושב, כי הוא באמת מתענין ורוצה לעזור?..
ומטבע הדברים - יש לאנשים גישות בחיים, שמן הסתם יש להן איזה "מכנה משותף" אם בודקים בהרבה הודעות. אבל יש להניח שאף אחד מהם לא "לקח על עצמו" תפקיד כזה וכזה, אלא זה סגנונו האמיתי..
[ואולי ה"התנשאות" היא דווקא קצת בהודעתך, ש"מחליטה" שכולם פה פשוט "שחקנים בהצגה" בגלל "הפורום הקבוצתי" ואינם "יצירתיים ומכילים" אלא מתנשאים (חוץ ממך, שהעדפת לא להזדהות) ?... כל אחד רשאי לנסות לעזור כמיטב רצונו הטוב. לאף אחד כאן אין "בעלות" על היצירתיות וההכלה.. מה גם שבסוף את עצמך אמרת "לכי לטיפול הכי נכון..". ומי אומר שעצותייך היו "יצירתיות", דווקא לענ"ד היה בהן יותר חשש להריסה מאשר ל"יצירה"..].
ודומני, מהודעתה הפשוטה, שהמתייעצת דווקא היתה מאד מרוצה מההשתדלויות השונות שעשו כאן. אז מה המטרה? לעזור לה? או "לעזור" למי שחושב איך היא היתה אמורה להגיב להצעות?...
האם בעלך מכיר את הכינוי שבחרת לעצמך "רוצה גאולה נאו"?
אם כן, (ובעצם, גם אם לא), האם נראה לך שתוכלי להציע לו לקרוא את השרשור שמתחיל כאנונימית, ובהמשך - עם הכינוי שלך?
כפי שאת מכירה אותו, כאשר הוא יקרא את השאלות שלך, את המצוקות שלך ואת הרצון העז שלך לשנות דברים בזוגיות,
האם הוא ישאר אדיש?
יכעס?
יזלזל?
ימשיך הלאה בלי תגובה?
או אולי זו תהיה ההזדמנות שלכם להעלות את הנושא על השולחן לדיון פתוח?
לא כאן המקום להרחיב אבל יש עניין נרחב שנסקר בספרות המקצועית ונקרא תפקידים בקבוצה..
"סגנונו האישי של כל אחד" זה לא ממש אמיתי כיוון שכפי שנסקר בספרים המקצועים תוכל לקראות כי כאשר תפקיד אחד יהיה תפוס אותו אחד שרגיל מפורמים שונים להתנהגות מסוימת יתפוס תפקיד חדש , רק בגלל שהוא כבר תפוס.. פסיכולוגיה חברתית זה קצת ארוך ומורכב.. בט צ'רסט מי אוקי?
אני לא חושבת שמישהו בפורום צריך להזדהות או לכתוב את שמו, או מתחת לשמו לכתוב איזה סטטוס תורני ( מה פרויד היה אומר על זה ? או סתם מישהו שעיניו בראשו) זה בדיוק מה שמוביל אנשים ל"כתיבה דוסית" לכתיבה של מה שהכי ישמע טוב ומה שהחברה מצפה שתשמיע בהקשרים התרבותיים שלך. אני חושבת שבן אדם שנמצא בפורום וכל פעם הוא נותן תשובה "מוארת" זה מראה על הרבה ביקורת חברתית שהוא מפעיל על עצמו על מנת להיות בעל תפקיד העליונות המוסרית. הייתי ממליצה לך ספציפית לפי מה שקראתי בתגובות שלך לנסות לתת תגובות בצורה אנונימית.. לך תדע זה יכול לשחחר לך תצ'אקרות לגמרי.
סליחה על הישירות אבל נראה לי שאתה צריך איזה טיול להודו דחוף לפנים.
וחזרה לענייננו , אני מקווה שהיא נעזרה בכל התשובות ותדע לעשות את המינונים המתאימים לה ולבן זוגה.
בסדנת 'פנים בפנים' של אילן והילה יפרח המקסימים. הסדנאות מתקיימות מדי פעם בבית מאיר בבית ההארחה רמות שפירא. מומלץ בחום לכל זוג שרוצה לשפר את יכולת השיחה וההקשבה שלו זה לזו וזו לזה!
יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).
ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?
ואם לא נעים לדבר איתו,
אז פשוט תתרגלי לרעש...
אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.
פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.
קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.
וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.
אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק
😅 50/60 או יותר 80/90?
אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..
לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜
בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.
בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.
גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.
מצטרפת לשאלה.
אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?
זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון
לזוג.
תודה רבה!!
שלום לכולם,
שימו לב כי התקבלו כבר 3 דיווחים בפרטי על הטרדות מצד הניק "מתלבט34".
הוא נחסם כעת מהפורום.
אך זה כמובן יכול להיות גם שלל ניקים אחרים
והוא כמובן יכול להחליף ניק בקלות.
אז רק הזדמנות נוספת להזכיר את שלל הסכנות במרחב הוירטואלי בכלל ובפורום בפרט.
בין ע"י ניק שמזדהה כגבר
בין ע"י ניק שמזדהה כאישה
בין ע"י ניק ותיק
בין ע"י ניק חדש
בין ע"י פותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים מידע והתייעצות אך כוונותיהם רעות
בין ע"י מגיבים לפותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים לעזור או לשאול אך כוונותיהם רעות.
וכל היתר
לצערנו זו תופעה לא קטנה כלל
אז כל אחד וכל אחת מאיתנו שומר על עצמו ונוקט משנה זהירות.
זה באמת יכול לבוא בכ"כ הרבה מסיכות / בילבולים / הסתרות / חוסר כנות / זיוף / מניפולציה / תמימות במסווה / רצון לעזור במסווה / וכן הלאה.
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏
תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏
אז הוא ממש גרוע בזה.
וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.
אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.
הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.
ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏
ובכלל יש שלל ניקים.
יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".
וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.
לפחות שיהיה מקורי
אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי
לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.
לק"י
אבל באמת שחשוב להיות עירניים.
ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.
(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).
הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.
גיליתי לאחרונה שהבעל שלי במשך שנים נכנס פעם בכמה זמן (יכול להיות פעם בכמה חודשים/פעם בשנה…תלוי ) באופן יזום לאינטרנט בעבודה (אין סינון) או בבית כשעובד מהבית במחשב של העבודה ומחפש תמונות של נשים בבגדי ים מינימליים ושופך זרע לבטלה; לא יודעת איך להגיב לזה; מבחינתי זה סוף העולם; מרגישה נבגדת; אשמח לשמוע דעות לגבי הסיטואציה
ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.
שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.
אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.
זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?
"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.
עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.
הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.
איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??
אי אפשר.
למעשה:
-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..
-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...
הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)
חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.
אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.
דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!
-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!
אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.
תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...
-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!
אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...
אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"
מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.
זכרי: ירידה צורך עלייה!
הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.
את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..
היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.
את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...
והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.
את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.
בטוח!!!
לא לדאוג, לא לדאוג...
בשורות טובות והצלחה רבה..
מה הוא אמר לגבי זה?
ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .
אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?
ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.
ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.
אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.
אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?
בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.
כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.
כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.
אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.
זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.
אבל אני מקבל את הזהירות שלך.
לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.
במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.
ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.
למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.
למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)
שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.
היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.
תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.
זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.
אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.
מבינה אותך ממש.
וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.
בהצלחה ממש!!
עד כמה זה פוגע באשה
קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.
זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?
תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.
לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.
אחרי כמה שנים של שליטה השבוע זה שוב קרה.
כאבי בטן חזקים שלא היו במציאות, והנה אני במיון, והנה רופא לוחץ על כל מיני מקומות בבטן בשביל להבין מאיפה הכאב, ויש לי עירוי ולוקחים בדיקות דם ושתן שחוזרות תקינות, והנה עושים לי אולטראסאונד, והנה לא מוצאים כלום אז עושים לי סיטי, והנה משחררים אותי הביתה בלי שום אבחון ורק אומרים לי להקפיד לשתות הרבה ולחזור אם זה קורה שוב...
וכשיצאתי משם בלילה אל הרכב הייתי מותש. לא הבנתי למה עשיתי את זה. כעסתי על עצמי. והייתי מותש מכל הבדיקות והתורים וההמתנה ליד אנשים שחולים באמת ומשתעלים ללא הפסקה.
וגם לא באמת קיבלתי תשומת לב כי הייתי סתם עוד בנאדם שהם רצו כבר לשחרר כדי שתתפנה מיטה. והכל היה קר. אבל כל זה ניתוח של אחרי האירוע. בזמן אמת לא יכולתי להפסיק. לא יכולתי לוותר על ההצגה. לא יכולתי לוותר על הרופאים שבאים ומתייעצים וקוראים לרופא הבכיר כדי שיסתכל בעצמו.
אבל בסוף פשוט הייתי מותש מהמקום ומותש מעצמי.
עד הפעם הבאה.
קודם כל חיבוק.
כתבת מדהים.
אתה כותב עם המון מודעות.
היית בטיפול?
אתה יודע מה עומד מאחורי זה?
לדברר את זה, את הכאב
לשומן ופחמימות,
להימורים,
לצפייה בתכנים מיניים...
לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...
התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...
כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?
נשמע קשה.
חיבוק.
זה דיי סיוט. מה זה נותן?
ובכלל צריך הפניה למיון, לא?
הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.
ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?
תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.
שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!
אני חדשה אז מרשה לעצמי להשתמש בזה לביטוי נועז
אני מכורה לאינטרנט ולתקופות גם לפורנו
זה עוד מלפני החתונה (נשואה עם ילדים)
עברת ילדות לא הכי פשוטה
ויש לי הנחה שזה לא הגיע אלי סתם
אני כל כך לא רוצה להיות איפה שאני נמצאת
לא טוב לי, בא לי לעזוב הכל ולברוח
אני מרחמת על בעלי שהוא לא יודע אפילו מזה
שונאת את עצמי על מה שאני, מי שאני, על עצם הקיום שלי
שבעלי לא מקבל אישה שהוא רצה, לילדים אין אמא כמו שצריך ומגיע להם
מה אני עושה פה בעצם?
לפעמים אני חושבת על זה רציני, לא רוצה לחיות ככה
רוצה להגאל מהדבר הגועלי והמייסר הזה
להיפטר מהסוד המעיק
ראיתי פה הרבה אשכולות של נשים שמספרות מהצד השני
אבל אולי כן יש כאלו שהם כמוני?
קשה לי נורא
אני רוצה הזדהות
אני רוצה עזרה
לא יודעת ממיל בקש
אני בעז"ה אתחיל טיפול גם על עוד דברים (לכן בעלי יודע מהטיפול)
לא יודע אבל שאני רוצה לטפל קודם בזה
טוב, פרקתי קצת
מקווה שיהיה לתועלת
של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.
תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.
להתחיל מזה שלגלוש ולצפות
זה לא דבר נורא
ובכלל ספק אם זה כזה גרוע
ואז חמלה וקבלה עצמית
כבר משפר את איכות החיים
וזה בסדר שיש סודות
לא על כל דבר שעושים
מישהו צריך לדעת
ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות
ולחפש דרך עם יעדים ראליים
מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?
איך מתייגים?
לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.
לחפש איזה חלל היא באה למלא.
ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.
והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.
הרבה מאד מאד גברים
והרבה נשים
גם הם בצרה הזו.
אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.
ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.
מצויין שאת רוצה עזרה.
יהי ה' בעזרך.
אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.
בהצלחה אחות יקרה.
את שופטת את עצמך מאד לחומרה.
אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.
זה לא.
זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.
בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.
אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.
בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.
מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️
קודם כל חיבוק ענק ענק.
ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה
היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.
וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)
אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה
את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.
זה לא בית משפט.
זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.
כמה דברים
1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.
2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.
3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?
לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.
אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.
אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.
חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.
דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.
העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.
ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!
ההורים של בעלי משתלטים עלינו, עושים מניפולציות ומנסים לגרום לסכסוך בינינו. מסתבר שכך בעלי חי את חייו, לא נוח לו אבל הוא לגמרי נאלם מול אביו בעיקר. אנחנו מחפשים מטפל זוגי מקצועי ממש, שידריך אותנו איך לעשות את הגבול להוריו ולשמור על הבית שלנו.
הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.
שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.
פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.
אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.
על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות
ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏
אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..
רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.
תורני
עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית
לא צפון.
חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...
אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.
יש לכן רעיונות?
אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)
אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️
מכיר כמה מהם
ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות
יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...
ויש יישובים 'ותיקים' יותר...
זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...
ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️
זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.
גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.
המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].
מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.
אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.
