חשה בדידות איומה אני לא חשה שיש דברים משותפים ביננו אף על פי שאנו לא רבים ביננו (הוא נחשב לאינטלקטואל ואני לא,אפילו שאני חכמה אך מאד סגורה ובמעגל סגור כזה שלא נותן לי להביע כמו שצריך את עצמי ) .
איך אני מפצה את עצמי אני שבורה לאור העובדה שאחי עם אישתו מאוד בקשר טוב ואני לא אז מה אתם מיעצים לי?
לא קשור ספציפית -
אך הנה מה שגורמת הודעת "כאִילו", מסוג מה שהעלתה איזו ילדה כאן לפני כמה ימים -
שלפני התייחסות להודעה "אנונימית" כזו, ישר אני חושב, שמא זו שוב ליצנית קטנה כזו...
דומני שדי דבר כזה בשביל לגרום שמי שמפרסם הודעות כנ"ל, ראוי שידע שיחסמו את הi.p שלו, באופן שלא יוכל לשלוח הודעות ממחשבו/ה]
וכעת, בהנחה שזו בעיית-אמת:
קודם כל צריך לעבוד על יכולת הביטוי העצמי, יציאה מהסגירות ; כדאי בעזרת איש/אשת מקצוע טוב/ה (פסיכולוג/ית, מטפלת).
אח"כ (וגם בינתיים) משוחחים יותר, מתענינים אחד בשני, שומעים, שואלים, מציעים - וכך נוצרים "דברים משותפים".
ולא משווים לאחרים. אם הולכים בדרך נכונה ובהתמדה - אפשר להגיע ללא-פחות מאחרים.
על הנושא הזה עצמו...
זה נושא שיחה באמת חשוב ומענין לשניכם..
תגידי לו, בעדינות, שאת מרגישה שאין מספיק נושאים משותפים בשיחות ביניכם - ומה הוא מציע. ותנסו לפתח כיוון, שאתם קובעים זמנים שבהם ממש מתענינים האחד במה שהשני עושה, ומקשיבים בכבוד-אמיתי אחד לדברי השני. מתייחסים לדברים. צריך להאמין ש"נושאים משותפים" והלך מחשבה משותף, אינם "גזירת גורל" בלבד". זה דבר שניתן ליצור ולהוציא לפעל מעומק הנפש, ע"י בנין משותף ומתמיד. ואמונה.
יש לי הרושם מתוך דברייך שיצרת אצל עצמך קצת "רגש נחיתות" ביחס לרמה שלו. זה לא טוב ולא נכון. זה טוב לפעמים שאשה מרגישה שבעלה "מעליהָ" אבל בגובה נגיש...
אז את צריכה לדעת, שחוכמה טבעית של אשה, יכולה להיות בת-שיח גם לגברים מאד אינטלקטואלים, בגלל היכולת להקשיב, להעלות רעיון ישר, וכו' וכו'. אם את מסתכלת על עצמך כלא-בעלת-רמה לשיחה, את יוצרת אינסטנקטיבית אצל השני גם תחושה כזו.
כמובן, צריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית.
את צריכה, לענ"ד, לנצל את התחושה הנוכחית, כדי להיות יכולה לפנות לבעלך מתוך הערכת-אמת והתענינות אמת. אבל לדעת שיש לך מעלה טבעית גדולה.
ובקשר ל"סגירות" - תעבדי על זה: תפני באופן יזום לגבי דברים מצחיקים שפגשת וכו' - תתחילו (לא להיבהל..) לצחוק קצת ביחד.
העיקר להאמין שדברים יכולים להתפתח קמעא-קמעא. זה לא או שיש או שאין. זה שזה יכול להיות, ע"י התמדה..
את כותבת "זה לא עד כדי כך".
כדי לפנות לייעוץ לא צריך להגיע למצב קשה שאין ממנו דרך חזרה.
אז פונים לטיפול ולא ליעוץ.
יעוץ זוהי דרך שמתאימה למי שיש לו כוחות ורצון לעשות בהם שימוש, אבל צריך לקבל כלים לכך.
אל תחכי שהמצב יהיה "עד כדי כך".
נסי לשפר עוד קודם.
ונקודה חשובה, אל תשווי את עצמך לזוגות אחרים.
א) לכל אחד יש כוחות אחרים, צרכים אחרים ועוד.
ב) אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה אצל השני. אולי יש זוגות שמקנאים בכם, אתם אינכם רבים, בעלך אינטלקטואל, את חכמה, אולי זה מעורר קנאה אצל אחרים שאינם יודעים כיצד את חשה באמת.
חפשי כיצד לשפר את חייך תוך התבוננות פנימה ולא החוצה.
לא מהזוגיות הטובה של אחיך.
שראיתי אצל אחי שהיה פה כמה ימים וראיתי את ההבדל העצום ביני לבינו אז נפל לי האסימון ונשברתי!!
אני תמיד משתדלת למרות הכל ליישם מה שהוא- בעלי מבקש ולהאיר לו פנים אך זה לא זה,עם זאת אני רק בן אדם ויש לי כמה ילדים קטנים אחד אחרי השני בלי שום מסגרת וזה קשה לתמרן ולעשות בול ולהיות מרובעים שהכל יעבוד וידפוק כמו שעון !
כפי שאמרתי אני משתדלת ולכן כל כך חשוב לי שישמר הקשר ולא יהיה גרוע יותר לכן נפתחתי פה כדי להעזר ולבנות יותר!!!
אין שום חשיבות מיוחדת לשאלה אם ההודעה מתארת מצב אמיתי או שהיא פרי הדמיון.
אם הדברים הכתובים מתארים בעיה שיכולה להיות אמיתית ומשותפת לעוד אנשים - יש לה חשיבות.
עדיף כמובן שמי שכותב כאן יכתוב דברים אמיתיים אבל כל רצון להעניש את הכותב הוא סתם רוע לב.
דבר גורר דבר..
אם אין תקשורת - מנסים "לברוח",
אם בורחים - יש עוד פחות תקשורת וכו' וכו'...
ממה שנשמע מדברייך, חוסר הביטחון שלך צריך תשומת לב מיוחדת.
ככל שאת משכנעת את עצמך שאין ביניכם תקשורת, או שהוא ואת ברמות שונות כך תנציחי את המצב הזה ויותר גרוע מכך - תעמיקי ותרחיבי את הבעיה.
ככל שתגדירי לעצמך מציאות - כך המציאות תהיה.
עובדה שכשהתחתנתם היה לכם על מה לדבר (לפחות מספיק כדי להתחתן), מה שאומר שיש על מה.
גבר שמרגיש נוחוטוב בבית לא יברח מהבית ולא יתיישב מול המחשב במשך שעות. אם יהיה לו למה לצפות כשהוא חוזר הביתה הוא יתרגש כל יום לחזור הביתה. אלא מה הבעיה? הרבה גברים לא יודעים איך לנהל וליזום שיחה. אתן הנשים ניחנתן בבינה יתירה ונטלתן תשעה קבין שיחה (ולא - אני לא בא בקטע השוביניסטי). יש לכן יכולות מיוחדות שגם את יכולה להפיק מעצמך לנהל שיחה שלימה על מה שמעניין את האדם שאיתו אתן מדברות ולגלות התעניינות אמיתית באדם שמולכן.
לצורך העניין, נניח שהוא לומד פיזיקה גרעינית ולך אין מושג בכלל מה זה ולמעשה אפילו לא ממש מעניין אותך, בכל זאת יש לך יכולות מדהימות ללמוד על הנושא רק משיחות איתו. יש לך גם יכולות שזה יהיה אמין.
גם אם בהתחלה זה יראה מלאכותי לאט לאט תוכלי ליצור שיחות מעניינות.
בסופו של דבר ככל שתתענייני בבעלך, גם הוא יתחיל להתעניין בך באמת.
כל האמור אינו גורע מהחובה של בעלך לעשות את חלקו, אבל מכיוון שאת שאלת ניסיתי לעזור לך.
העיקר לחזק את האמונה בעצמך וביכולות שלך לשחזר את האהבה הטמונה שלכם.
בהצלחה
שלמה המלך אומר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כלומר כשאת מחייכת למישהו אפילו אם בהתחלה זה נראה לך שזה מלאכותי, זה יעבוד בסופו של דבר אם תתמידי.
העיקר לעשות את השינוי הבסיסי בתפישה. זה נראה קשה, אבל זה למעשה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. גם אחרי זה מדובר על עבודה קשה, אבל יש הבדל בין פול גז בניוטרל לבין הרבה פחות לחץ על הגז - אבל על הילוך כזה או אחר. ברגע שנוסעים מתחילים להתקדם, אבל אם לא מעבירים להילוך ראשון לא יעזור כמה שנלחץ על הגז. אותו דבר בעבודת הזוגיות - אפשר להשקיע המון ולא להתקדם כי משקיעים באופן לא אפקטיבי, ואפשר להיות אפקטיבי. ההבדל הוא בהבנה של שינוי הגישה הבסיסית.
אם נשנה את המבט שלנו ונשקיע נכון, יידרשו הרבה פחות מאמצים על מנת להגיע לתוצאה הרצויה. צריך רק להחליט נכון, ואז גם כשיהיה קשה במעלה ההר נוכל לטפוח לעצמנו על השכם על מה שכן הצלחנו, ומזה לשאוב כוחות להמשך.
אבל כמו שאמרתי/כתבתי העיקר הוא בשינוי התפישה ויצירת התעניינות מצידך.
עוד דבר מאוד חשוב שאני רוצה להדגיש - כל מה שכתבתי מתייחס אמנם לשאלה שלך, אבל זה לא אומר שזה בגלל שהבעיה אצלך. זה רק אומר שאת מחפשת פיתרון לבעיה ולכן אני מעלה אפשרויות של מה ביכולתך לעשות. על כל פנים, יישר כח גדול על הרצון העז לקיים את הקן שהקמתם, ועל המחשבה התמידית על ביסוסו ושיגשוגו.
כולי תקווה שבעזרת ה' יהיו לך הכוחות להתמיד ולהחזיר לשניכם את האור והמבט האוהב בעיניים, ושגם בעוד עשרים שנה תוכלו לצחוק על עצמכם שאתם מתנהגים כמו זוג צעיר.
בהצלחה
אבל, הנה כאן יש הודעה - שאולי אם ניתן עצה מכוונת ואמיתית, נוכל להציל משפחה, או לפחות לעזור לה..
ואז אנחנו רואים "אנונימית", סגנון שאינו בטוח במאה אחוז של מי הוא (מלבד שגם מה שההיא כתבה - היה פשוט "מדוייק" להפליא...), ועושים חשבון: אם זו סתם איזה שישיסטית (עם כל הכבוד וההערצה כמובן לגיל מופלא זה..), אז אני אידיוט, שאני הולך לכתוב לה תשובה מעמיקה בענייני איש-ואשתו?.. ומעבר לכך: הרי משקיעים חשיבה, אמפתיה, אנרגיה, כדי לעזור. אז כל "ליצנית" רשאית לבזבז את כחותינו על זה.
ומה אם, מחמת ה"ספק", נכתוב אפילו בלי לחוש, קצת פחות ברצינות? אולי מישהו/י שמאד צריך/ה עזרה, יסבול/תסבול בגלל זה? זה דבר קל בעינייך?
אכן, כשכתבתי את ההודעה שלפני זו, אמרתי גם: גם אם זה לא היה אמיתי - זה יכול לעזור למי שנמצאת במצב דומה.. אבל צריך בכלל להגיע לחשבון כזה?.. [להזכיר: פה זה לא פורום של"מדע בידיוני".. אני מעריך שרוב האנשים הנורמליים כאן, לא היו מתייחסים אם בכותרת היה כתוב: שאלה שהומצאה ע"י נערה בת 16 ש"מתחזה" לנשואה... אז ראוי לאפשר לבני אדם להחליט למה הם רוצים לענות. אגב, לפי הכותרות להודעה ההיא ראיתי שאכן היו כאלו ש"נפלו בפח"... אינני מאמין שמי מהם באמת ענה על-דעת שלזה הוא משיב..]
ומה אם מישהו מרים טלפון למד"א בהודעת שווא? גם "זה נהנה וזה אינו חסר"? או שמא זה עלול פעם אחרת לעלות בנפשות חלילה.
לא כל מקום מתאים לבדיחות..
שצריך מאד להיזהר מהקצנה לצד השני. סוג של "גאוה" מלאכותית? אפשר הסבר מפורט יותר?
אנא באמת ענו לי אין זה מצוץ מהאצבע!! אין לי כל סיבה להמציא על מה ולמה שאמציא אין לי כל קשר לאותה אחת ולא ידוע לי על כך ובכלל כפי שהבנתי אותה ליצנית בחורה ואני אישה שחווה זאת כל יום והנערה הזאת לא יכולה לנחש מה קורה בין גבר לאישה בזמן שלא היה לה כל כוון לדבר זה ויחסים כאלו
זה מציק לי ואין כל הדבדחות פה אני גם לא אחת שיודעת לסובב אנשים!!
שלעיתים כשאומרים למישהי שהסתכלותה על עצמה כ"לא בעלת רמה" גורמת שיחושו כך גם כלפיה - היא עלולה לנהוג הפוך, בגאוה מעושה. וזה יותר מזיק. אז צריך לשים לב.
אותו דבר..
אם מדברים בנחת, ברצון טוב ובכנות - אין כל סיבה להרגיש "פחות מכובד". הרי את לא באה ב"תלונה", אלא ברצון לדבר על בעיה שהיא של שניכם. אז בהחלט יש סיכוי.
אגב, ממה שהוספת בהודעתך הקודמת (לגבי זה שאת לא קשורה למי שכתבה את ההודעה הדמיונית וכו') - רואים כמה גדול הנזק שמפרסמים הודעות-שווא כאלו, עד שנשים שענו פה, כבר לא ידעו אם להתייחס ברצינות, או לכעוס על מישהי שמנסה, כביכול, "לסדר"אותן".. ואכן - ראוי לחסום את יכולת הכתיבה לפורום למי שעושה כך [ובהיות שראיתי פה שמישהו - שאינני קורא בד"כ את הודעותיו, אך לפי כותרתו חשבתי, בטעות, שבא להצדיק את דברי, והתעניינתי... - כתב שזה "רוע לב" לרצות להעניש כך נערה שמפרסמת הודעות תיאורטיות... אז אני אומר שרוע הלב הוא לחפש מתחת לאדמה רוע-לב אצל אחרים.. מי שמוכן שהפורום פה יתמלא בהודעות פרי-הדימיון של כל הנערות המשועממות בחופש, והוא יענה על כך ברצינות כי "אין לכך חשיבות" ו"העיקר שזו בעייה שיכולה להיות אמיתית".. - בבקשה... אני מניח שהרוב המוחלט של מי שפה, פשוט יחדלו לכתוב בפורום במצב כזה - על כל ההשלכות החמורות של זה..]
למה לא להגיד את האמת הרב דן?
ים של תירוצים במקום האמת הפשוטה והיא שאתה קורא אותי בשקיקה, במסירות ובקפדנות.
בכל פעם אתה צריך להמציא תירוץ חדש למה אתה קורא את הודעותי. פעם בטעות, פעם בגלל שחשבת שאני תומך בך, פעם בגלל שחשבת שאני מתנגד לך, פעם בגלל שנלחץ לך העכבר, פעם בגלל שהתבלבלת ביני לבין מישהו אחר.
הלא כולם יודעים שאתה מקוראי הנאמנים ביותר, אין לך במה להתבייש.
צריך להתייחס בכבוד לכל אדם, ובלי קשר בכלל לזה שצריך לכבד אנשים גדולים!
[אם כי הודעתך הספציפית הזאת מתובלת גם בהומור. לא רע]
כמובן, רוב ה"תירוצים" שהמצאת פה בשמי - הם פרי דמיונך, ולא נאמרו על ידי מעולם. לצערי - גם זה לא דבר חדש...
סימן זה יהא מסור בידך - הפעמים המועטות-מאד מאד שאני פותח את הודעותיך, הן בדיוק אלה שאני מגיב ומסביר למה עשיתי זאת. מסביר - כי אני באמת לא ארד לרמה הזאת (לדוגמה: כתבת "צודק בהחלט", התפלאתי.. מה זה "חזר בתשובה"?... אז עיינתי. פנית ישירות אלי כרגע, פתחתי. את תגובתך הבאה שבוודאי תבוא, שהרי לא תיתן למישהו אחר לומר את "המילה האחרונה", לא אקרא. תהיה סמוך ובטוח. אז אתה יכול למלא אותה בשקרים והבלים - אולי מישהו אחר פה ימצא זמן לך להגיב על השטויות הללו..)
מה שברור, שהדמיונות שלך לקוחים מעצמך - שכן, אתה באמת לא מפספס אף תגובה שלי שאתה יכול להכניס בה את רוע-דיבורך ודמיונך. קורא בשקיקה. אובססיה.
אז אני מציע לך - אל תקרא את תגובותי. אני ממש אשמח בכך. ממילא אינני כותב לך. כך לא תצטרך להוציא עליהם את הבליך האוססיביים, וממילא גם אני לא אצטרך אחת ל.. לזהות ששוב שכתבת משהו שמטריח אותי להגיע למחוזות שאינני שייך אליהם כלל.
ובלשון שאתה כנראה מבין: רד מאיתנו. נמאס - כבר מזמן. את התת-רמה הזו תשאיר לעצמך ואולי לילדים בגן (כן, כן - מכירים: כעת, אתה יכול לעשות "העתק-הדבק" - הנה, תראו באיזה מילים הוא משתמש אחרי שהדבקתי לו את התואר "רב", וכו' וכו'....)
דן, אתה אדם מבוגר, אתה לא צריך לבזבז את הזמן שלך
על התנצחויות עם ילד.
בכנות, זה דיי מוריד מערכך,
שאתה ממש עונה לו בפירוט,
הוא ילדותי, שמגיב בילדותיות, ויש להתייחס אליו כמו לילדון תועה.
ואני ממליצה לך במקום לכלות זמן יקר, פשוט להתעלם מהינוקא.
לשיטתך אתה בפורום על מנת לעזור, התנצחויות עם ילד לא עוזרות לאף אחד.
עצתי היא, שבמקום לענות לילד, תקדיש את הזמן הזה לילדים שלך. (אני לא צינית בכלל!!!!)
וכשצריך עזרה באמת, נשמח כולם לעזרתך (לא צינית).
ויכוחים מתמשכים על פאות עם חבד"ניקים או מענה לכותב שמנסה להכעיס דווקא,
זה לא עזרה, זה ביטול תורה,ביטול לימוד אבא-ילדים/ות, וביטול עזרה בבית.
בהצלחה.
כנראה גם את עדין ילדה קטנה, לתשומת לב, לא מתאים לכתוב עם שגיאות כתיב!!! (מפריע ולא מפריעה)
ולגופו של ענין,
אנשים שנכנסים כאן לפורום לא מעונינים לשתף פעולה עם כל ילדה משעוממת! כתבת: "זה נהנה וזה לא חסר" את בכלל מבינה? את נהנית מלכתוב שטויות ורוצה שאנשים יתיחסו לכך ברצינות?
אז אתן באמת ילדות קטנות, ואולי, סליחה על ההגדרה, אבל גם קצת טיפשות, לכנה לחברותיכן, ספרנה להן שאתן יודעות להמציא סיפורים, אולי תקבלנה מהן את תשומת הלב שחסרה לכן.
כאן, מטרת האנשים היא אחרת לגמרי!!!
והמשפט שבודאי מרגיז יותר מהכל - אבל אין ברירה, הוא הנכון ביותר: " כשתגדלו תבינו"
ועד אז, לכנה למקומות הראויים לכן.
כשתגדלנה, תתבגרנה, תקבלנה קצת דעה וקצת הבנה, ותבנה קצת יותר את החיים שמעבר לחברות, למבחנים וכו' - אתן מוזמנות לחזור לכאן.
הוא יוצא מהבית כל היום?. ויושב שעות מול המחשב.
זה נשמע ממש מצוץ כל הסיפור.. זה לא דבר שאישה פתאום נזכרת.. אלא מתייסרת בזה יום יום וזה לא עוזב אותה
ולגבי מה הבעיה בסיפור מומצא.. ? אנשים כותבים לך עיצות מהעולם שלהם ומוכנים להיפתח בבחינת איש לרעהו יעזורו.
ולא פתאום לגלות שהם נפתחו באמת ומישהו צחר מאחורי המסך.. הבנת מותק
אז יאללה לכי לעזור לאימא .. התנדבות או סתם פעילות אחרת יצירתית.. יותר יועיל לפיתוח האישיות שלך לא?
וצודקת, אני באמת ילדה קטנה... לא ניסיתי להראות גדולה..
(אף על פי, שאכתוב כניראה בשגיאות כתיב גם כשאחצה את גיל החמישים כי יש לי בעיה קטנה. . אבל זה בסדר.. את לא הראשונה..)
באמת לא חשבתי מעבר ל"אולי יש מישהו עם אותה בעיה וזה יכול לעזור לו".. ואני מתנצלת על כך..
לא התכוונתי לכתוב בצורה פוגעת וסליחה אם פגעתי בכל זאת..
אני מעריכה את המאמצים והאנרגיה שלם על כתיבת תגובות לשאלות של אנשים שאתם כלל לא מכירים.. ואני גם מבינה, אחרי התגובות לשאלתי, את הסתייגותכם מכתיבת תגובה לאנונימית שמוטל בספק אם היא רצינית..
סליחה שוב..
ומקווה שאין לי פה שגיאות.. השתדלתי לבדוק את עצמי מספר פעמים.. אם בכל זאת השתרבב, סליחה..
1.אנחנו, המגיבים, מעורבים רגשית בנושא.
גם מי שלא מגיב דואג מה יהיה עם X וכן הלאה.
אמנם לא באינטנסיביות של מי שמכיר אבל כן.
2. הקוראים/מגיבים לא רק מנסים לעזור אלא גם לומדים על העולם דרך השאלות והתשובות.
מנקודת מבט כזו, מצב פיקטיבי רק יכול להזיק לקוראים.
את הקושי הנורא במהרה.
די מרגיז כאן זה העיצות של אלו שמטיפים איפה את לא בסדר.
אני דווקא מניח שמי שכואב לו, הוא זה שמוכן להשקיע יותר, לכן, מדוע ישר להתקיפו?
ובכלל, אדם בא וצועק את כאבו, מדוע להטיף מיד?
נכון, גם לו יש מה לתקן אבל לפחות השתתפות, איזון!
ומה שלמעשה, אין לך ברירה, אלא לגשת ליעוץ. זה ברור. יש לי ניסיון דומה.
מה שאת מתארת נשמה ממש לא פשוט.
בהצלחה!
[אגב, לי דווקא נראה שהסיפור אמיתי, (לא נתקלתי ב'שירשור הנערה' שהוזכר כאן) ואם לא, אולי מישהו אחר עם סיפור דומה יעבור על השירשור ויפיק תועלת, מה כל כך נורא?]
שמישהו פה הטיף ש"את" לא בסדר...
היו נשים שחשבו שאת לא באמת "את" (בגלל התקדים מלפני זמן קצר. זו בדיוק אחת הסיבות שבגללה זה חמור, שמקשה על אנשים להתייחס באמון הראוי למי שכותבת באמת. ואי אפשר לתבוע מאנשים שלא יהיה איכפת להם אם הם כותבים ל"בעיה מומצאת", שמא תקרא גם מישהי שיש לה בעיה באמת... אנשים שרוצים לעזור, כותבים לרוב אישית, לא ל"תיאוריה")..
לא היתה על דברייך,
אלא על ההודעה שהיתה לפני כמה ימים, שעלולה להקשות להתייחס באמון ל"אנונימית" שבאמת זקוקה לעצה ולעזרה..
פעם התקשרתי לרבנית אחת להתייעץ איתה,
והיא סיפרה לי שפעם תלמידה אחרת התקשרה אליה לבכות לה על קשיים בזוגיות,
אחרי שעה - מתקשרת עוד תלמידה ובוכה לה
עד כמה קשה לה, ואיך היא לא מצליחה,
והכי קשה לה - כשהיא רואה את חברה שלה, שהזוגיות שלה כ"כ מקסימה.
והרבנית הזו אמרה לי שחבל שהתלמידה הזו לא ידעה,
שהחברה שלה, שהיא חושבת שהזוגיות שלה נהדרת -
היא זו שהתקשרה לפני שעה לבכות לה.
יש קשיים, זה הגיוני, זה טבעי,
נכון שטוב וצריך לפתור אותם,
אבל ההסתכלות על אחרים היא כל כך מחלישה,
והרבה פעמים גם לא נכונה 
בהצלחה!
יכול להיות מאד שחייבים עזרה מבחוץ כדי לחדש אותה, אבל לצורך כך צריך נכונות של שניכם, וכמובן שחייבים לדבר.
בכל אופן נראה לי שיש לך ב"ה הרבה טוב.
ונראה לי שהתמקדות בטוב יכולה להגדיל אותו.
יש סיפור על תנא או אמורא (סליחה שאני לא זוכרת את שמו) שאשתו מיררה את חייו בכוונה והוא שמח בה, כי הצליח למצוא טוב גם במצב הזה.
אני חס וחלילה לא אומרת לשמוח ברע, אלא למקד את המבט בטוב.
תנסי להכין רשימה של דברים טובים בבית שלכם.
(את יכולה להתחיל בזה שב"ה יש לך בעל וילדים, זה ממש לא מובן מאליו)
וככה גם אם כשתרצי לדבר עם בעלך תתחילי בדברים הטובים ותתמקדי בהם, אני חושבת שתוכלו לדבר בפתיחות גם על הקשיים. שזה מה שלדעתי הכי מקרב
המון סיעתא דשמיא ובהצלחה
אני מאמין שהקושי הוא לא רק ההבדל שבינכם, זאת בעיה שהולכת ומעצימה עם הזמן אם אין התערבות.
אני רוצה שכותבת השרשור תבין שגברים מטבעם מרגישים 'צמצום' בבית, הם לרב אוהבים לצאת כי זה נותן להם מרחב, והם מרגישים 'חנוקים' בבית.
אבל, ופה מגיע אבל גדול, כל גבר אמיתי יודע שמקור הכח שלו זה הבית.
אני רוצה שתשאלי את עצמך האם לרב בעלך שמח? או שתמיד הוא מלא מרירות?
האם יש לו כל הזמן טענות עלייך או שלפעמים הוא גם מפרגן?
זה מאוד משנה לקשר ולטיפול בו...
מקווה שאני עוזר אפילו במקצת.
טובים ובאמת יש אך באמת וזה רצוני לא להרגיש את הבדידות הזאת אני התחתנתי על מנת שיהיה גם קשר וזה כמעט אין חוץ מדיבורים ת/טכניים!! וזה מה שכואב!!
אך באמת שוב אני מדגישה שיש דברים טובים וזה משמח ואולי בתת מודע לכן לא הייתי שבורה הייתי בתוך בועה כזאת שזה בעלי וזהו זה אך כשרואים צד אחר של מטבע פתאום שמים לב שהבועה שהייתי עד עכשיו מנופץ כמעט כולו!
אז אין לך כבר כח להשקיע בקבלת פני בעלך בשמחה? ואז מתחילה ההתרחקות והבריחה מהבית..
אולי כדאי להכניס ילדים למסגרת אפילו לחצי יום כדי שתהיי יותר רגועה? ואז תוכלי לשפר יחסים ולהשקיע בהם
אפשר כמובן להמשיך עם המצב הקיים, ואין סיבה נראית לעין שמשהו בו ישתנה אלא רק יחמיר, וה' ישמרנו..
אבל אם פנית סימן שאת רוצה שינוי, ולכן דעי לך שזה תלוי בך. אם בעלך מנסה לברוח מהבית זה אומר שלא טוב לו בבית, אבל זה לא אומר שהוא שמח בזה שלא טוב לו!! כנראה שהוא לא מספיק מודע/ רגיש/ עם כוח כדי לנסות לפתור את הבעיה ולכן עצתי שתקחי על עצמך את הפרוייקט.
בלי רגשות שליליים, בלי מחשבות "למה אני משקיעה והוא לא?", בלי רגשות נחיתות או גאווה לחלופין.
כמו שהכיוון השלילי עלול להתגלגל הלאה כמו כדור שלג, גם הכיוון החיובי כזה. מאמץ קטן מצידך יוביל להערכה, שתוביל בע"ה למאמץ קטן מצידו וכו' וכו'.
כמובן ששווה ללכת לייעוץ בכל מקרה (מכירה זוג מבוגר שכל כמה שנים הולכים ליייעוץ, כדי לחזק את הקשר), אבל גם להתחיל עבודה עם עצמך. זה פרוייקט חייך... ואם הוא יצליח תהיי הכי מאושרת בעולם.
כדאי לך להשקיע מחשבה וכסף בתכנון של ערב כיפי, בקניית מתנה שתשמח אותו סתם ככה ושאר דברים שיתחילו לגלגל את הקשר לכיוון טוב.
זה בטח יקח לך המון כוח, אבל מה יותר חשוב מזה? כי בלי זוגיות טובה גם הילדים מפסידים הרבה.
בהצלחה. זה קשה מאוד. זה דורש מקסימום יציאה מעצמך לפעמים, אבל גם מקסימום כניסה לתוך עצמך ושיתוף אמיתי שלו עם מה שקורה בתוכך.
וה' יברך אתכם בבית שמח ומאושר.
האם בעלך מרוצה מהנשואין?
האם טוב לו אתך ורק את לא מרגישה מרוצה?
חברים לעבודה הוא נשפך בסיפורים (אפילו עם אחי הוא יותר פתוח!) .
והוא מאולץ כזה אך יחד עם זה נראה שהנישואין איתי לאחרונה נהיה יותר איתן לפי הנתונים כך שנראה אולי הוא
פשוט השלים עם זה שאני כך והוא אחרת!!
ולי זה לא פשוט כי אני רוצה קשר!!
אני מנסה אולי ליישם את מה שהציעו לי פה להיפתח ולדבר על הנושא אך פשוט אין את המקום המתאים או שהוא שעות על המחשב והוא לא מרוכז אלי או שפשוט כבר עייף וכ' או שהוא לא בבית אז מתי האם יש לכם הצעה?
אנחנו בהחלט בכיוון.
בעלי באמת אינטלקטואל, מצוי בעולם הגדול, ולמרות שאני חכמה מאוד, (גאונת מתמטיקה של המורים), לא היה בינינו דיבור ושיתוף כל כך [נשואים 5+].
זה היה נראה חסר מוצא כי בעלי שונא בחבושים וחפירות, וזה בדיוק סוג הקשר שאני דמיינתי, והאופן היחיד של שיתוף שהכרתי, וזה רק גרם לו להתרחק ולהסתגר.
[מה שהציעו לך פה - לדבר על זה - הייתי רק אומרת לו ש"אני רוצה לדבר על זה" ואין עם מי לדבר עד סוף הערב...]
היום אני מבינה שגם הוא הרגיש בדידות, רק באופן אחר. חיפשנו אחד את השני כמו שני קווים מקבילים, כל אחד חיפש מתחת לפנס הציפיות והחוויות שלו.
למדתי שיש לו שפה אחרת, שאפשר לשתף חוויות, ושאפשר ליצור קשר מדהים בלי שעתיים של חפירות על הספה בסלון, או מכתבים כאורך הגלות.
למדתי לפתוח את הריבוע ולהקשיב. להדלק על כל רעיון שמצא חן בעיניו ולהשקיע. אף פעם לא הבטחתי לו משהו מסויים, כי לא ידעתי במה אני אוכל לעמוד. זה לא קל ההשקעה והיציאה מעצמך, אבל אחרי שאת מצליחה פעם או פעמיים זה נותן כח.
זה בטח משתנה מאחד לאחד, ולכן אני לא מביאה דוגמאות ספיציפיות, אבל העקרון הוא מדהים (ואת גרמת לי להרשם לאתר מחדש אחרי שנים שלא כתבתי).
אם את מסוגלת לשאול אותו איך הוא מדמיין את הקשר ומה יעשה לו טוב - זה הכי טוב. תגידי לו מראש שאת לא מבטיחה, שאת לא יודעת מה את יכולה, אבל שיגיד מה הוא היה רוצה. אח"כ תחשבי עם עצמך מה את מסוגלת לקחת מתוך זה. דבר אחד קטן שלא דורש ממך הרבה.
זה יכול לפתוח דלתות שלא חשבתם שהן קיימות.
שוב, זה לא שאנחנו זוג מושלם עכשיו, אבל ההבדל בין "דרך ללא מוצא" לבין "התחלה של דרך ארוכה ומשותפת" זה בדיוק ההבדל הגדול שאני מרגישה.
אולי ייעוץ יעשה את הכל יותר מהר, אבל בעלי גם ממש נגד ייעוץ והכנסה של אנשים אחרים לבוץ של הבית, ואין מה לומר, יש בזה משהו, כשמצליחים להתקדם בכוחות עצמנו, אפילו לאט, זה נותן הרגשה מיוחדת. אינטימית. ברור שאם המצב לא נראה כהולך לקראת פתרון שווה לפנות לייעוץ מקצועי, אבל אני גיליתי שאפשר בלי. בשעות צורך גדולות סיכמנו שאני אתייעץ לבד עם מי שאני רוצה.
מספיק שתסדרי את הבית יפה לפני שהוא מגיע הביתה תכיני ארוחת ערב מושקעת, תערכי יפה את הבית,
תכתבי לו פתק יפה ותגידי לו שאת רוצה להתחיל לעבוד על שינוי הקשר.
אני בטוחה שגם לא זה לא נחמד הקשר בצורה כזו, אחרת הוא לא היה בורח כל היום מהבית או למחשב.
אם לא תשבו לשוחח לא תצליחו לצאת מזה.
המפתח הוא השיח.
הרבה הצלחה!
וש-ה' יסייע לכם בבניין בית נאמן בישראל עם אהבה גדולה והרבה שמחה וזוגיות טובה!
קודם כל אני נשואה 10 שנים לא טרי אבל מרגיש כך
חשוב לדעת בנישואין תמיד יש עליות ומורדות וגם לי לאחר 5 שנים היתה לי ירידה שכמעט יכלה להסתיים בגירושים לקח לי זמן והרבה כוחות לשנות את העניין אך הכל התחיל בתאונה שהיה בעלי ןפתאום ראיתי כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו ואזרתי כוח לדבר איתו על הכל היו הרבה הטחות אחד לשני ונעלבתי ונפגעתי אך תמיד זכרתי אך את ההרגשה כמה אני אוהבת אותו יש דרך ארוכה אך היא ששוה הכל גם אם צריך ללכת לייעוץ כדי זה ששוה הכל
אני תמיד זוכרת מה שאבי אמר לי אסור ללכת לישון כועסים בתקופה זו אימצתי את משפט זה לליבי ותמיד בסוף הגענו להסכמה גם אם זה לא אותו דבר והלכנו לישון רגועים (שנינו)אישה לאישה יש לנו את הכוח לוותר כדי להגיע לשלום בית גם אם קשה לך משהו בנוגע לבעלך תנסי לראות משהו חיובי בזה אני יכולה עוד להוסיף המון אך העיקר כאן זה מה שאת תחליטי תזכרי קל להתגרש חס וחלילה יותר קשה לבנות בית ולגשר על הפערים אך כשמצליחם אין יותר אושר מזה ואם אני מרגישה כך עכשיו מהיהיה עוד 10 שנים רק טוב
נ"ב: באותו תקופה שמעתי את הרב שמחה כהן אוןליין (רקצ ריך לרשום את שמו בגוגל ויש שיעורים בחינם)שממש דיבר אליי וחיזק אותי ולאחרמכן שיתפתי את בעלי כמו כן אפשר להתייעץ איתו
שיהיה לך בהצלחה ואני מאמינה אם כוח רצון ואהבה תצליחו חשוב שזה יהיה הדדי
אני נשואה 16 שנה ורק עכשיו הצלחתי לסחוב את בעלי לטיפול / יעוץ (איך שתקראו לזה) וגם זה בעקיפין יצא לפועל.
התחושות שלי היו ועדיין כמו שאת מתארת , חוסר תקשורת , בעל שבקושי נמצא ואם נמצא אז הוא במחשב ....
אני מרגישה שהטיפול בא לשקף לשנינו את תמונת המצב על מנת שנפעל ונשנה את המציאות בה אנו נמצאים .
בקיצור אם את באמת רוצה לטפל בעניין ובעלך גם בעניין אז ממש לא כדאי לחכות .
קראתי הרבה ממה שנכתב כאן ויש הרבה דברים נכונים.
עם קצת יותר נסיון אומר רק דבר אחד להתעקש על מה שנבנה לא לוותר כ"כ מהר.
בקשר לדברים מעשיים צריך גם לדעת לאפשר את הזמן של הלבד. וצריך גם להשאיר זמן של זוג.
כתבת בהתחלה אני עם ילדים , אולי את עסוקה כל הזמן עם הילדים והוא חש שאת לא איתו? רק את יכולה לענות על זה כמובן אבל זה כנקודה למחשבה .
מתי פעם אחרונה הקדשתם לעצמכם זמן לבד בלי הילדים? - סיבוב בערב להליכה - תגידי לו שאת צריכה קצת אויר ואולי תבוא איתי וכד' - הכוונה ליצור פעילות זוגית גם אם את מרגישה שאת מושכת אותו אחרייך בכוח זה בסדר.
קשר בין אנשים נבנה על ארועים משותפים וחויות משותפות.
ממבט של 20 שנות נישואים אני יכול לעבור על המון טעויות שעשיתי בחיי הנישואין אבל רק בשנים האחרונות אני יודע שאני אוהב את אישתי באמת - מה שהיה בהתחלה היה קצת לא אהבה אלא משיכה אהבה זה משהו אחר שבתוך הלב, שמתבטא בהבנה אילמת בגעגוע ביחס אמיתי אחד לשני ועוד . אני בטוח שאם רצון טוב ואמיתי תעברו את המשבר הזה [הוא לא כ"כ גדול !!!] ותמשיכו לזוגיות טובה רק צריך לעשות חוויות טובות.
מנסיוני כיועצת זוגית, ההתרחקות הזו של בני הזוג זה מזה לא נפתרת מאליה.
לצערי ישנם זוגות שנשואים 30-40 שנה (נתקלתי במקרים כאלו!) ועדיין מרגישים שהם נמצאים אחד ליד השני ולא ממש ביחד.
בדר"כ האישה יותר רגישה לעניין, לה יש יותר צורך בלשתף, אבל כשהיא מנסה ומגלה ש"אין פרטנר", היא מתייאשת ואז כאשר הבעל מתעורר זה כבר מאוחר (אבל לא מאוחר מדי, תמיד אפשר לתקן!). הוא אמנם רוצה יותר קירבה אבל כעת אישתו כבר רחוקה וייקח לו יותר מאמץ להגיע אליה (במיוחד לאור הייאוד והנסיונות הכושלים שלה בעבר להתקרב אליו - נסיונות שנדחו על ידי הבעל). לכן, קשה מאוד לעשות את הצעדים האלו, זה לקראת זה, לבד - במיוחד שאת מתארת מצב מתמשך על פני כמה שנים, נצברו הרבה מטענים בלב (גם אם הכל כלפי חוץ נראה שקט, לא כולם מחצינים את תחושת העויינות והניכור בויכוחים קולניים) וצריך "חבלן" מומחה כדי לפרק אותם בלי שיהיה פיצוץ.
בקיצור-יש כאן כדור שלג שצובר תאוצה ואם בני הזוג לא יעצרו את שגרת היומיום וויתחילו לבנות את הקירבה שחסרה, זה לא יקרה מעצמו. כמובן, לא יעזור ה"וותק" של הנישואין, אלא מה עשינו בזמן הזה, כמה עבדנו על מנת לבנות ביחד את הבית הזה!
בהצלחה רבה!!
אשרייך!!איזה מקסים.
התחושה שעולה לי למקרא דברייך היא של הרבה חוסר אונים, ייאוש, וחוסר תקווה.
מנסיוני, כנשואה קרוב לשלושים שנה, אנו קודם כל צריכות להאמין בעצמנו. לדעת שיש אפשרות לשינוי, אפשרות להגיע וליצור מצב אחר. ובוודאי במקרה שלך, שבו אין מריבות אלא רק התרחקות.
אז קודם כל שבי עם עצמך, תשנני לעצמך את המטרה. תהיי בטוחה שאת רוצה להגיע אליה. ואח"כ תקחי את העצות הקטנות שעלו פה ושקיבלת בטח מעוד אנשים, תעלי אותן על הכתב. תבדקי מה מתאים לך בכל שלב ובכל תקופה ותנסי ליישם. כל פעם עוד משהו קטן. לא הלך, מנסים משהו אחר. מתאים ? טוב. לא מתאים? מנסים משהו אחר, או שחוזרים לנסות שוב בצורה אחרת.
דברי אתו על זה. דברי אתו על מה חשוב לך. דברי אתו על שאת רוצה לראות אותו שמח. אל תטיחי בו שהוא בורח. פשוט תרצי להיות אתו, ותראי שגם הוא ירצה להיות אתך.
והכי חשוב, לעולם אל תתייאשי! אל תניחי לחייך להמשיך בצורה שאת לא מרוצה מהם. תשאפי לשינוי והוא בא יבוא.
1. מה השדר שאת מקבלת מבעלך? שדר של אהבה? שדר של "אני יותר חכם ממך"? שדר של הערכה? זלזול?
2. האם יש לכם נושאי שיחה משותפים? את מרגישה שיש לך עם מי לדבר, לחלוק, להתייעץ?
3. איך מתנהל סדר היום בבית ביניכם? מה האווירה היומיומית?
לא נעים אבל הקשר לפי מה שקראתי נמצא במצב של אדישות מצידו ומרמור מופנם מצידדך, המצב הזה צריך להשתנות צריך לגרום לו לרצות לעבוד על הזוגיות ולך לגרום לדבר.
את צריכה להוציא את כל מה שאת מרגישה , לריב איתו , לא לתת לו לשבת במחשב , אולי גם לא לתפקד כרגיל, לא לכבס לא לשתוף כלים לא לטפל בילדים, שביתות קטנות ולהתחיל להוציא את כל המוגלה שאתם נמנעים מלהוציא ברגע שיהיו עצבים אף אחד כבר לא יהיה אדיש אלא יהיה רצון לשינוי ואז תוכלו ללכת לטיפול.
המצב הזה שבו הוא מתעלם ממך הוא סוג של אלימות פאסיבית. הגיע הזמם לפעול בהתאם.
ירידה לצורך עליה. אל תחשבי שהעליה תגיע לפני שהוא יבין שהמצב הנ"ל לא יכול להמשך.
כל עוד הוא יהיה אדיש ואת תמשיכי להפנים את המרמור שלך ולשרות בעצבונך לבדך הוא ימשיך לברוח למחשב. אין שום דבר שיגרום לו לעבוד.
כשמנקים תבית מוציאים את הלכלוך, קודם כל.
אבל זה עלול להוביל למצב בלתי הפיך. מילים שנאמרות בכעס, באשמה, בציניות לפעמים הורסות לטווח הארוך, גם אחרי שמשלימים ומתפייסים.
וברור שכל פעולה שמגיעה מנקודת מבט של: "אני מסכנה ואתה רשע" אין לה הרבה כוחות של בניין, ולהפך.
אין לי בעייה לריב, זה טוב לפעמים לריב, אבל בזהירות ובמחשבה על עתיד טוב. בלי להפיל את כל האשמה עליו, בלי התלהמות, בלי ציניות חותכת בבשר החי.
[ואני מנסה לא להתעצבן - אבל אני מתנגדת לגמרי לכל מה שכתבה אנונימית+, זו לא אלימות, גם הוא במצוקה, את באה לעזור לו, לכם, ולא לעצמך. ושביתות בבית מעולם לא עזרו ולא בנו בטווח הארוך, זה לא פוליטיקה! ומה יקרה אם הוא לא יבין מזה מה שאת רוצה שהוא יבין? ואם הוא ישבות בחזרה? איזה בניין יהיה פה? ולמשפט האחרון הייתי אומרת - תזהרי שלא להוציא את בעלך מהבית ביחד עם המים המלוכלכים!]
מה שאת מציעה - עם כל ההבנה לרצון הטוב -הוא דבר מסוכן מאד.
את משולה לאדם שמציע ניתוח כולל, עם סיכונים גדולים, טרם איבחון והכרת הפציינט.
לא מציעים דבר כזה ללא הכרה מקרוב, ללא ידיעה וודאית שסיכוייו גדולים מסיכוניו וכו'.
ההיפך הגמור, לדעתי:
אכן, לומר לו ערב אחד: אני חייבת לדבר איתך על משהו חשוב. אני לא רוצה שזה יהיה "אגב" המחשב, וגם לא כשאתה עייף. תקבע זמן למחר, ונדבר. על זה אפשר לעמוד. ואז - או שמהסקרנות יעזוב הכל וירצה כעת, או שתקבעו זמן.
בזמן הזה, תשוחחחו על הענין. לא בתלונות ומריבות וטענות, אבל בהסברה ברורה שחייבים שיהיו זמנים שמדברים, שמקשיבים זה לזה, שמטפחים את הקשר. יתכן שהוא קצת "מכור" למחשב. אז צריך לקבוע שבזמנים הללו אין מחשב ברקע.
לנסות קודם בנועם. לא לשבור מה שכבר יש.
ענ"ד.
א. עצת " לכו לטיפול" לא ממש רלוונטית כאן כיוון שהבעל לא מודע ובעיקר נמצא בלופ אדיש.
ב. היא מחדדת את האדישות על ידי חוסר שיתוף, כנראה ששיתפה והדבר לא הועיל ולכן כיום נמנעת מלשתף, מסתגרת ומפנימה..
לריב או לשבות אלו אינם מעשים קיצוניים. אלא בבחינת עם נבר תתנבר עם תמים תתמם. לא ייעצתי מילים קשות או סריטות עמוקות מספיק בריב שיעורר את ההרמוניה המדומה, אני בטוחה שכל אחד יודע את המינונים המתאימים לו ולבת/ן זוגו.
להזכיר לכל הדוסים, גם העולם שלנו נברא משבירת כלים. יש עניין.
(אלימות פאסיבית- כמים הפנים לפנים.. הבעל יודע וחש את אשתו ומרגיש מה עובר עליה , התעלמות מאדם שחי במחיצתך תוך כדי התעלמות מהצורך הבסיסי ביותר שלו והוא דיבור ושיחה ושיתוף, הוא שווה ערך לאישה שמתעלמת ביודעין מצרכיו המיניים של בעלה , או מצורכי אכילה של תינוקה. נקודה.
אלימות היא מילה קשה, אך גם התעלמות. ומבשרך לא תתעלם. לא בכדי זו אחת ההנחיות הרציניות.)
כל קשר ל"דוסים"...
כידוע, לא פוסקים הלכה עפ"י הסוד (ואת ה"כלים" הקב"ה שבר.. הוא הכיר היטב את המציאות שברא..).
"לריב או לשבות" - הם לדעתי כן מעשים קיצוניים, כשהם נעשים במכוון.
גם "עין טובה" זה דבר ששייך להנהגה נכונה. ואני נוטה להניח דווקא שאין כאן כלל "יודע וחש את אשתו ומרגיש מה שעובר עליה... התעלמות ביודעין".. להערכתי, הוא לא יודע ולא חש.. וההזדמנות ליידע אותו, לשוחח על זה, לראות אולי יתעורר ליבו הטוב, היא דווקא מתוך שיחה, מתוך שיחות. ושיחה והתחשבות ונכונות להרגיש מה עובר עליה, לא יבואו בשום אופן מתוך משהו כחני או מפגין. ההיפך: באופן נורמלי, הוא כבר לא ישמע אותה כך. והיא רוצה את הקשר ואת הקירבה. צריך לעזור לה. לא לתקוע אותה במסלול שלא תדע איך לנווט בו צעד אחד אחרי ש"יתפוצץ".
מי יקח אחריות אם כתוצאה מהצעה כזו (שאני דווקא מבין את ה"ראש" ממנו היא באה, את "הרעיון", אבל לא מסכים איתו שלא במקרים ממש קיצוניים ומיוחדים שמכירים היטב את פרטיהם), הבעל יתרחק עוד יותר, וח"ו הכל יתפרק?.. האם את תוכלי להגיד "בשמה", "אז לא צריך"?.... היא כן צריכה.
אין מה לעשות: לעיתים הדרך הקצרה היא הארוכה. ובוודאי שקודם כל מנסים להבריא עם מזון בריא, טרם כדורים קשים, טרם ניתוחים מסוכנים וכו'...
אפשר פשוט להטביע לו את המחשב...
או להוריד לו אצבע, עצה של בעלי..
מאז שהטבעתי לו את הפאלפון עלינו על דרך המלך... 
סטיגדיש!
אבל ברצינות לא נעים לי להפנות את "חינוך תורני בדרך חיובית" לתרבות השקר והנכר, אבל הייתי ממליצה במצבים כאלו לקרוא את הספר " למה גברים אוהבים ביצ'יות" בבחינת חכמה בגויים תאמין..
תרגישי בנוח -
את יכולה להפנות להיכן שאת רוצה..
וכי בגלל שם האתר שלי - את צריכה לסבול?....
ובכל זאת, אני מעדיף לקחת את תובנותי בעניינים אלו ממקורות אחרים, וגם מעיון וממה שנראה לי כשכל ישר, הרגשה ישרה, וגם ניסיון.
והם אומרים לי, את הדברים שכתבתי לדעתי לעיל.
וטוב שכולם רוצים לעזור..
[אגב, היתה כאן מישהי שהתייעצה לגבי קושי עם שירות צבאי ממושך... אולי אפשר "למכור" לה את הרעיון שלכם - ולהציע לה להטביע לו את הרובה...]
לא עזרתם לי , אם כי התקפתם אותי בסגנון " אנחנו אחלה דוסים ויודעים יפה להגיד לכי לטיפול" או " תדברו זה אחלה" כאילו לא חשבת על זה לבד..
לפעמים זה לא את זה פשוט הפורום הקבוצתי שקצת כל אחד לקח לעצמו תפקיד והוא פשוט מגלם אותו בכל נושא, אחד הוא ה"טוב והמטיב" השני הוא ה"עליון מוסרי" השלישי הוא ה" מתנגד" תצאו מזה , נראה לי שבעיקר המקום של הפורום הוא להיות יצירתיים ומכילים לבעיות ולא מתנשאים.
לכי לטיפול זה הכי נכון אבל זה מה זה פאסה..
גרואו אפ!
כל אחד אומר מה שהוא חושב, כי הוא באמת מתענין ורוצה לעזור?..
ומטבע הדברים - יש לאנשים גישות בחיים, שמן הסתם יש להן איזה "מכנה משותף" אם בודקים בהרבה הודעות. אבל יש להניח שאף אחד מהם לא "לקח על עצמו" תפקיד כזה וכזה, אלא זה סגנונו האמיתי..
[ואולי ה"התנשאות" היא דווקא קצת בהודעתך, ש"מחליטה" שכולם פה פשוט "שחקנים בהצגה" בגלל "הפורום הקבוצתי" ואינם "יצירתיים ומכילים" אלא מתנשאים (חוץ ממך, שהעדפת לא להזדהות) ?... כל אחד רשאי לנסות לעזור כמיטב רצונו הטוב. לאף אחד כאן אין "בעלות" על היצירתיות וההכלה.. מה גם שבסוף את עצמך אמרת "לכי לטיפול הכי נכון..". ומי אומר שעצותייך היו "יצירתיות", דווקא לענ"ד היה בהן יותר חשש להריסה מאשר ל"יצירה"..].
ודומני, מהודעתה הפשוטה, שהמתייעצת דווקא היתה מאד מרוצה מההשתדלויות השונות שעשו כאן. אז מה המטרה? לעזור לה? או "לעזור" למי שחושב איך היא היתה אמורה להגיב להצעות?...
האם בעלך מכיר את הכינוי שבחרת לעצמך "רוצה גאולה נאו"?
אם כן, (ובעצם, גם אם לא), האם נראה לך שתוכלי להציע לו לקרוא את השרשור שמתחיל כאנונימית, ובהמשך - עם הכינוי שלך?
כפי שאת מכירה אותו, כאשר הוא יקרא את השאלות שלך, את המצוקות שלך ואת הרצון העז שלך לשנות דברים בזוגיות,
האם הוא ישאר אדיש?
יכעס?
יזלזל?
ימשיך הלאה בלי תגובה?
או אולי זו תהיה ההזדמנות שלכם להעלות את הנושא על השולחן לדיון פתוח?
לא כאן המקום להרחיב אבל יש עניין נרחב שנסקר בספרות המקצועית ונקרא תפקידים בקבוצה..
"סגנונו האישי של כל אחד" זה לא ממש אמיתי כיוון שכפי שנסקר בספרים המקצועים תוכל לקראות כי כאשר תפקיד אחד יהיה תפוס אותו אחד שרגיל מפורמים שונים להתנהגות מסוימת יתפוס תפקיד חדש , רק בגלל שהוא כבר תפוס.. פסיכולוגיה חברתית זה קצת ארוך ומורכב.. בט צ'רסט מי אוקי?
אני לא חושבת שמישהו בפורום צריך להזדהות או לכתוב את שמו, או מתחת לשמו לכתוב איזה סטטוס תורני ( מה פרויד היה אומר על זה ? או סתם מישהו שעיניו בראשו) זה בדיוק מה שמוביל אנשים ל"כתיבה דוסית" לכתיבה של מה שהכי ישמע טוב ומה שהחברה מצפה שתשמיע בהקשרים התרבותיים שלך. אני חושבת שבן אדם שנמצא בפורום וכל פעם הוא נותן תשובה "מוארת" זה מראה על הרבה ביקורת חברתית שהוא מפעיל על עצמו על מנת להיות בעל תפקיד העליונות המוסרית. הייתי ממליצה לך ספציפית לפי מה שקראתי בתגובות שלך לנסות לתת תגובות בצורה אנונימית.. לך תדע זה יכול לשחחר לך תצ'אקרות לגמרי.
סליחה על הישירות אבל נראה לי שאתה צריך איזה טיול להודו דחוף לפנים.
וחזרה לענייננו , אני מקווה שהיא נעזרה בכל התשובות ותדע לעשות את המינונים המתאימים לה ולבן זוגה.
בסדנת 'פנים בפנים' של אילן והילה יפרח המקסימים. הסדנאות מתקיימות מדי פעם בבית מאיר בבית ההארחה רמות שפירא. מומלץ בחום לכל זוג שרוצה לשפר את יכולת השיחה וההקשבה שלו זה לזו וזו לזה!
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
נשואים חמש שנים
לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית
נשמח להמלצות מנסיון
