פורקן עול...~~~חסויה~~~

מכירים את זה שהנשים חייבות לעבוד כי ככה , והגברים רק מבקשים?!??!?!

 

בשבת , הגשנו (אמא ואני)  אוכל ואז אחד הגברים מהמשפחה אמר לאמא שלי "אין פה מים .."(רמז דק מאוד , עד שאישה יכולה לפוצץ את זה שרמז)  ואז התעצבנתי עליו, ואמרתי לו שהוא צריך לקום ולהביא לעצמו.. אני לא מבינה את זה !! הוא לא יכל לקום ולהביא לעצמו!?!?!? מספיק שהנשים מגישות ועד שהן מגיעות לשולחן נגמרים חצי מהסלטים וכל החשק הולך.. (אז למה הגברים מבקשים מהאישה כל מה שהם "מתעצלים" לעשות)

 

למה תמיד האישה היא צריכה להיות זאת שמגישה ?

באמת למה??  אבל לא כולם כאלו..צבע אדום
בעלך לא יהיה כזה..
את לא תאפשרי לו.. בעז"ה!!
לא יודע איך זה עובד אצלכםאליסף ט
אבל זה לא מדויק התיאור.
יש דברים שהגברים דואגים להם,יש דברים שהנשים,אני מניח שלא חסר פעמים ש(אני משתמש בלשון של אבא ואמא,אבל זה יכול להיות גם את ובעלך,אחיך וגיסתך,וכל דבר אחר...) אבא מגיע מהעבודה,ואמא מכינה לו קפה,ולהפך-אמא עייפה מאוחר בערב ואבא מכין לה משהו לשתות...כל פעם זה אחרת. הרבה פעמים בשבת נוצר מצב כזה שהגברים יושבים ושרים או מדברים,והנשים מגישות,אבל יכול להיות גם מצבים הפוכים,בפינוי של השולחן,במי הולך לזרוק את הזבל,וכדו'...
הכל עניין של הרגל וחינוךאינקו
ברגע שהבנות (בכלליות, אבל הכוונה היא בעיקר לאמא) עושות את הכל, ובדרך כלל בלי תלונות, הבנים מתרגלים שאמא והאחיות הגדולות הן אלה שמארגנות.
הייתי פעם בבית שהאבא לא נותן לאף אחד להגיש חוץ ממנו, כי אצלו בבית רק אמא שלו הייתה עושה הכל.
פעם דוד שלי אמר את זה לדודה שלי, שהיתה בהריוןאנונימי (פותח)
ואבא שלי קם עליו וצרח "קום ותביא לעצמך חתיכת פרזיט"
דוד שלי צעק "היא אשתי"
אבא שלי צעק "היא אחותי"
ודודה שלי עמדה בצד ורצתה לקבור את עצמה.
בסופו של דבר היא היתה צריכה להשלים בינהם...

לא יודע מה אני רוצה לומר. זה פשוט הזכיר לי את זה.
אמאאא גם יל היה סיפור דומה השבתסמדוש
אני חושבת שזה שייך לדור הקודם.
אח שלי שיחיה גדל בבית כזה אבל הוא ממש לא ככזה הוא מהמם בקטעים האלה עושה הכל!!
אני חושבת שזה לא צודק בכלל שרק הנשים עובדות ושזה ברור מאליו.
אבל אני גם באותה נשימה חושבת שהנשים מביאות את זה על עצמן.
למרות. שאני בתור אישה ארצה הכי בעולם לפנק את בעלי.
אבל אני יודעת שכשאני אבחר אותו אני אבחר אחד עם נכונות להיות חלק מזה. ולא איזה שייח סעודי!!!!
למה באמת?!עמית-טליה
האמת אצלנו אמא והבנות סביבה מגישות
אבל אחרי זה גיסי ואבא שלי מפנים הכל ועושים כלים

וזה תלוי בניהול של הבית..
בכל מקרה אם אבא שלי יבקש ממני אחת ל..מים זה לא נורא
הוא בהחלט אבא מפנק ועוזר אפילו יותר ממני.
אבל אם זה אחד שהוא שיח סעודי אז הוא יקבל מים על הראש.
אצלנו זה קצת שונהיונתן782
אצלנו בבית אמע ואני מגישים את האוכל לשולחן, אחי מפנה את הכלים, ואבי שוטף אותם... ממש חלוקת עבודה למופת!
גם אצלנו יש חלוקת עבודה.. אבל~~~חסויה~~~
אבל סתם הרגיז אותי שביקשו (או יותר נכון רמזו להביא את המים) זה היה בזמן "לחץ" וראו שהנשים עסוקות.. אז למה לבקש ולא לקום??

ואם כבר רוצי מים אז שלא ירמזו .. שיגידו.!
למה זה צריך להיות מדע מדוייק?דרדוסית
בס"ד
למה אין "זרימה" בעניין... הוא קם להביא את זה והשני מביא את זה וכו'...
למה חלק צריך לשבת וחלק לעבוד?
כולם יכולים ביחד לעשות ואז כולם יושבים יחדש מסביב לשולחן ונהנים...

אחד המנהגים שאני כ"כ אוהבת בבית שלנו, שבחיים לא ראיתי את אבא שלי מתחיל לאכול לפני שאמא שלי מתחילה לאכול...
כל הכבוד לאבא שלך !!!!!יונה
בנים,אם אתם רוצים טיפ לזוגיות טובה -תלמדו מאבא של דרדוסית !
מכירה את זה כ"כ מקרוב לצערי!אי''ה
וממש לא אתן לזה יד בבית שלי בע"ה!!
צודקת ב100%!shuki
אצלנו בבית אני ת-מ-י-ד מוריד את הדברים מהשולחן ומסדר את כל הכלים במקרר בסוף הארוחה.

(להגשה של המנות אח שלי הקטן דואג כי הוא תמיד רעב אז כשכולם באמצע המנה הקודמת הוא "עוזר" ומביא את המנה הבאה, עד שמגיעים למנה העיקרית ואז הוא טוען שהוא מפוצץ אז מותר לו לרדת מהשולחן ולשכב על הספה. )

אני גם מתעצבן על כאלה שאומרים "אין מים" או "חסר מלח", שיגידו תודה על מה שיש!
ואצלנו-מה ידידות
בס''ד

אמי ואחיותי(ואנוכי הדלה) מגישות ומפנות(אני באמת לא רואה סיבה לכך שאבי יגיש ,סה''כ הוא טורח המון בעבודה ובעזרה בבית).
אם מישהו מהמשפחה רוצה משהו הוא יבקש בצורה יפה(לא ירמוז!!) או ילך להביא בעצמו.
אבי ממונה על שטיפת הכלים והוא בדר''כ מקפל את כל העניינים בתום הערב.
דדוש שלי!!אני אוהבת אותך מלא מלא מלא!!(גילויי אהבה מרגשים לאבוש שלי)
כזה צדיק. הלוואי ואזכה לבעל כזה מתחשב ועוזר.
קראתי את כל התגובות בתשומת לבאלעד
והמסקנה שלי מכל זה היא שפחות משנה מי מוריד כמה, אלא מה היחס שצריך לתת לו כדי שיעשה זאת בשמחה ולא מתוך הרגשת ניצול, כשהיחס הטוב והתומך כולל הצעת עזרה בשעת הצורך. הצדקתי?
אכן יש בסברה שלך הרבה צדק.מה ידידות
צודק..כל העזרה צריכה לבוא ממקום של שמחה ולא ניצול~~~חסויה~~~
צדקת בהחלט !!!!!!!יונה
מסכימה איתך לגמרי...-צורמיש-
המצב האידיאלי שאני שואפת אליו,
הוא חלוקה הדדית ורצון הדדי.

בוודאי שיש דברים שהייתי רוצה שיהיו ברורים,
אבל בעיקרון, מצב גמיש.. אם אני רואה שהוא לא עושה אני אעשה אבל אם הוא רואה שאני לא עושה הוא יעשה..

בלי להגיד.. בשקט בשקט.

זה המצב האידיאלי..

שנזכה בעז"ה בקרב
בתגובה ל: "למה הגברים מבקשים..." שנכתבה בסוגרייםאדרת
התירוץ שלהם יהיה, זה שהם עובדים קשה כל השבוע, מביאים פרנסה הביתה וכו' וכו', אז הם רוצים, לפחות בשבת קודש, להרגיש כמו בני מלכים (אם לא כמו מלכים). אני לא מצדיקה אותם, ברור שגם הם יכולים לקום, או לפחות לומר במפורש מה חסר ולא לרמוז... (נכתב מתוך ניסיון אישי.)
אני חושבת שהיוםעמית-טליה
כשרוב האמהות עובדות בחוץ וחוזרות הביתה ומתחילות לבשל,לנקות,לתלות כביסה,שיעורים עם הילדים,לקלח את הילדים
הן עובדות קשה לא פחות..
התירוץ הזה התבטל מהעולם.
הנשים רגילות משחר האנושות לשרת את הגברים,אינקו
אם 100 שנה הן גם משתתפות בעול הפרנסה, זה עוד לא מבטל את האינסטינקט המקורי שלהן.
סתם סתם......
יש לך מזל שכתבת "סתם" בסוף ההודעה.....גב'
כבר הייתי מתעצבנת....
ספרי את זה לגברים שלנו...אדרת
ספר...אינקו
זה תלוי...נחת רוח

אצנו בבית אם משהו בדיוק היה עומד אז הייתי מבקשת ממנו להביא מים... לא מתוך ניצול אלא בגלל שהוא כבר עומד... וממש לא היה אכפת לי אם היו מבקשים ממני...

כמובן שהכל בצורה יפה עם הרבה בבקשה ותודה!

תמיד בשמחה!!!
אמאלה.....  כ"כ מוכר, ממש ממש!!!אנונימי (פותח)
אצלנו בבית אני בת יחידה עם שלושה אחים והם גדלו להיות מלכים! (משפחה ספרדית טיפוסית....) ופעם זה ממש תסכל אותי, למה אני צריכה לארגן את כל הבית לעזור בבישולים..(בכיף, אני אוהבת לנקות ולבשל) אבל בשבת שכולם יעזרו. יש גבול... בכ"א אצלנו בבית העברתי את כולם תהליך...שמותר לגברים לקום ולעזור... להגיש ולפנות.. על הכלים אני מוכנה לוותר... אבל על שאר הדברים אין פשרות.... ובעיקר מתפללת שבעלי יעזור בהכל בלי לקבל דברים מובן מאליו.....
אצלנו בבית אני מגישה לשולחןסקל
אבל יש לי הסכמה של אחים שלי, אני אורחת את השולחן ומגישה והם מפנים! וזה הולך מצויין, בקשר להכין את האוכל לשבת אז אני מתנדבת כי אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות אז מה איכפת לי להקל מאמא שלי את העול הזה כל עוד זה לא מפריע לי לעשות את זה.
אצלנו זה עובד אחרתמשה
שטיפת כלים - עד לא מזמן היה הכל חד פעמי (גם בשבת). אחיות שלי החליטו שהן רוצות כלים יפים אז הן שוטפות.
סיפורי הזוועה שלי מהמטבח הצבאי מוציאים מהן את החשק לבקש ממני לעזור בנושא שטיפת הכלים (למשל: ניקוי סכו"ם עם מטאטא, הוצאת כלים מהביב לערימת הכלים הנקיים ואחרים, על אף שלרוב מי שעשה את זה היו דווקא חיילות ולא אני).

בסעודה שלישית בשבת הן תדאגנה לעצמן לכלים יפים ואני אסתפק בחד פעמי. באמצע השבוע - כנ"ל.
זה לא בולט ממילא בגלל שאני אוכל מאוחר יחסית, וליד המחשב...

אוכל - לרוב לא רוצים אותי במטבח מחוסר מקום. ימי שישי אני טיפה עוזר ובעיקר מתקן דברים בבית (חשמל וכו').
הן אולי היו רוצות שאעזור להן יותר, אבל הן צריכות אור בשרותים אז זה מתאזן.




_
שמו לי תורנות מטבח בי"ז בתמוז. אררר
פלסטיק לא מתכלה!!!נחת רוח
אויש אויש.ruthi
זה דווקא היה בשיא הרצינות! זה המינימום שאפשר לעשותנחת רוח

לצערי אני לא מהממחזרים וכו' אבל אם אפשר להשתדל אז למה לא?

אוישששששגב'אחרונה
אבל אולי עד אז כבר ניגאל, ולא יהיה צום?
עכשיו יש לך סיבה טובה נוספת להתפלל על גאולה קרובה....
האם הגברים עצלנים?יהודית פוגל
יש בתים (גם אצלינו) שבסעודת שבת הגברים לא קמים. זה לא נחשב למכובד שכולם יעזבו את השולחן זה בכה וזה בכה, ורק הנשים מגישות. בכל אופן, לא הייתי מגיבה בזמן אמת כדי לא לקלקל את האוירה, אבל במועד מאוחר יותר ניתן לאמר: הייתי רוצה שתקום ותביא אם שמת לב שחסר משהוא ולא תבקש ממני כי לא טוב לי עם זה. יש גברים שאומרים בנחמדות: אם את כבר עומדת, את מוכנה להביא כוס/מזלג/ מפית וכו'. ושוב, זה יכול להיות בסדר או לא, אבל לא להגיב בזמן אמת, אלא בזמן רגוע לגבש דפוס התנהגות שמתאים לשניכם. בהצלחה!
מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

פורום אנשים רגישים מאודמשה

גם אם את לא רגישה בדדרך כלל. יש שם כלים שיועילו.

יש הרבה דרכים לפריקת מתחאריק מהדרום

יוגה

מדיטציה

תפילה

התבודדות

ספורט

מתיחות

שתיית מים

כדורים

מוזיקה

טיולים

מזגן

חיבוק

שוקולד

שיחה עם חברים

פסיכולוג

כתיבת יומן

תרגילי נשימות

מקלחת

בכלל להיות לחוצת חתונה זה לא נכון ולא בריא4ne1

צריך להיות חתונה אבל לא לחוצה

שווה לבחון איך מתמודדים עם זהארץ השוקולד
לא נשמע בריא וכדאי לטפל בזה, ישפר מאוד את התחושה
לתת לגוף את מה שהוא דורש, בראש ובראשונה שינהפינג פונג

קיים אצלנו כבני אדם משולש של שינה - בריאות נפש - עיכול,

שכל אחד מהם משפיע על השניים האחרים.


* אם את לא ישנה טוב/ מספיק/ טוב מספיק - זה הדבר הראשון לעבוד עליו. אבל לא להיכנס ללופ של מתחים שרק ימנע ממך להירדם.


* מלבד זאת - להשתדל לאכול בריא  - מנסיון אישי (וגם מחקרים) זה מחולל פלאים בכל מה שקשור לסטרס.

המיקרוביום, בפרט של מערכת העיכול - משפיע גם על המוח שלנו, לא סתם יש כמות רבה כל כך של נוירוטרנסמיטורים במערכת העיכול. מה שמשמח את חיידקי המעיים שלנו - גורם לנו לשמוח, ומה משמח אותם? מזון בריא, עתיר סיבים תזונתיים.


* פעילות גופנית, בפרט כזו שנעשית מחוץ לבית - עוד דרך עוצמתית מאין כמוה להפחתת סטרס.


* מדיטציה/נשימות/ קביעת זמנים פשוט ולחשוב רק על דברים טובים ומרגיעים. אם את מתחברת לקונספט.


* תפילות ותהלים


* להשליך את הכל על ה' יתברך. גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:

[פירוש הרד"ק: "גול על יי דרכיך" - כל צרכך השלך וגלול עליו. "ובטח עליו" - לא על אחר , כי הוא יעשה וישלים הכל.]

בפרט בתחום של פגישות והחלטות, לזכור שה' הוא המזווג זיווגים, ובעניין זה יחס ההשתדלות - ביטחון נוטה יותר לכיוון הביטחון הרבה יותר משאר נושאים.


בהצלחה לך!


לגבי פעילות גופניתמשה

חוץ מזה שזה מעולה, אם את נוסעת למקום שאת יודעת שאת תהיי בו לחוצה. לא לנהוג לשם. לקחת אוטובוס, לרדת 2 תחנות לפני וללכת ברגל. זה לבד ישרוף את הסטרס בזמן אמת לפני הפגישה.

אחלה עצה לחורף, בקיץ לאו דווקאפינג פונג
מומלץ ללכת ברגל את המרחק הזה ממש לפני פגישה. 🥵
בערב בירושלים?משה

במרכז באמת פחות כדאי.

לגבי מה שתיארת בעניין האכילהפינג פונג

ממליץ לשקול צומות יזומים - הימנעות רק מאוכל לא משתיית מים/ תה ללא סוכר, לכמה שעות או אפילו יום עד יומיים. לי ולהרבה אחרים עוזר מאד עם עניינים שקשורים לבחילות ועיכול.

אפשר גם להחליט על חלונות אכילה לפי שעות ביום, כמו להימנע לחלוטין מאכילה בלילה.

נשמע אולי קשוח, אך עשוי מאד לעזור לאפס את הגוף.

קולפרמין גם יכול לעזור עם כאבי בטן ותסמיני עיכולפינג פונג
וזה טבעי ממש וללא תופעות לוואי (כמעט) לחלוטין
סיפור חיי בערךאני:)))))
לפני כל דייט ראשון עם בחור?Lavender

התחלת לצאת רק עכשיו?

לפני הפעם הראשונה שיצאתי לא הצלחתי להירדם כל הלילה

היום אני מתגעגעת להתרגשות שהיתה בי...

כבר יודעת שלא יהיו כאלה יפים...חתול זמני
אה? חח לא הבנתיLavender

עזוב, גם בחורים יפים לא מרגשים אותי כיום

יותר מידי שחוקה 🥲

כנראה לא יפים מספיק...חתול זמני
דווקא חלקם די חמודיםLavender

אבל עם דברים אחרים שמתלבטת עליהם...

אבל ללבטים האלו אני כבר אפתח פצל"ש ואפתח שרשור חדש

וואי וואי יש עוד דרישות...?חתול זמני
כן, יותר מידי🥲Lavender

שה' יעזור לי...

כבר נמאס להתלבט על בחורים

טוב עדיף מאשר להתלבט על בחורותחתול זמני
למה? בנות ישראל חמודות כולןLavender
התרגשות ולחץ זה שני דברים שוניםזיויק
רק אומר
זה ממש ממש טבעי להרגיש לחץזיויק
והידיעה הזאת עצמה מרגיעה יותר
יש סוכריות שממש עוזרותפשוט אני..
קישור למידע על הסוכריות האלה:

ואבן (Vaben) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית


וכמובן צריך מרשם רופא 😬

אני מאד ממליץ נגד ללכת ישר לכדורי הרגעה, בפרט כאלהפינג פונג

מדובר בתרופות שללא ספק מפחיתות תחושות חרדה, אך יש להן מחיר משמעותי של תופעות לוואי ופוטנציאל משמעותי לשימוש 'לא תקין', או שימוש לרעה.

בכללי, הרמב"ם (בכובע של הרופא/ אתיקאי) אומר קודם לנסוץ את התרופות הפחות 'חריפות'

ורק אם אלה לא עובדות, להתקדם לכיוון תרופות יותר ויותר 'חריפות' - (במובן של יעילות יותר אך עם פוטנציאל גדול יותר לתופעות לוואי). ואת זה הוא כותב על צמחי מרפא, תרופות כימיות שעובדות תוך הפרה מכוונת של מאזני הגוף והמוח על אחת כמה וכמה!


א. בוודאי שזה לא הטיפול הראשוניפשוט אני..אחרונה

רק העליתי כאפשרות...


ב. לא הבנתי את החלוקה בין צמחי מרפא לתרופות כימיות, כי:

1. כל חומר הוא כימי, גם צמחים.

2. יש צמחים עם השפעה הרבה יותר גדולה מאשר תרופות מסונטזות (חלק גדול מאוד מהסמים הכי ממכרים, משני תודעה ואסורים - הם צמחים)

3. חלק גדול מאוד מהתרופות, לרבות תרופות נוגדות חרדה, לא ''מפרות בצורה מכוונת את מאזני הגוף והמוח'' אלא בדיוק להפך, מרגיעות סערה שקיימת שם ומחזירות למצב נורמלי.


ושוב, אין כאן המלצה אישית לאף אחד לקחת או לא לקחת תרופה כלשהי. 

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

לא מסכים, אנחנו מדברים על שומרי תורה ומצוות...הסטורי

אנחנו משתדלים מאוד להקפיד על התורה כולה. האם יכול להיות שלפעמים נכשלים במשהו, יכול להיות משתדלים מאוד שלא ואם קורה עושים תשובה.
 

האם זה נכון שיש כאלו שסוציולוגית מוגדרים דתיים והם לא מקפידים על כל המצוות? כן, יש כאלו. אבל לתת לאיסור לגיטימציה ולטעון שמדובר בשומרי מצוות?!

 

אני אכן מבין את שאלתך אבל הפוך. אף אחד לא יעלה על דעתו להזמין בחורה שמוגדרת שומרת תו"מ לדייט בנסיעה בשבת. אף אחד לא יזמין בחורה דתיה לדייט במסעדה שמגישים בה נבלות וטרפות. אז למה בכלל יש דיון על שמירת נגיעה, למה מישהו חושב שזה בכלל רלוונטי אצל דתיים?!

בהמשך לשרשור שליאשר ברא

לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.


לענייננו.

יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.

אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..

נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.

והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.

שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.


אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-

או שהיא מחולקת.

מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.

איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).


בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..

אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.

לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!

בגדול, אלו דברים שאמורים להיות טבעיים ופשוטיםמתוך סקרנות

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.


אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.


לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.


ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.


יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).


למה את מתכוונת כשאת אומרת נשית?אונמר

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

 

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

 

 

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

יפה שאת ככה עובדת עם עצמךנוגע, לא נוגע

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.


צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.


אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.


קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.


יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".


אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.


אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.


ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".


רק שתדעי, שרוב הבתים לא בריאים במובן של גבר-אישהמשה

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

 

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

משה אני מסכים חלקית. כי איפה עובר הגבול?והוא ישמיענו

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

יש המון תיאוריות על גבריות ונשיות וזה מעולהadvfbאחרונה

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

 

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

לא יודעהפתק

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן. 
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?

מה משפט מחץ?אריה ישאג
מציאת הצעות רלוונטיותאיתן אלון

שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית". 

התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).

אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.

 

זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?

ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.

אשמח לעזרה!

 

(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)

אם כאן אנשים לא הבינו מה התכוונתארץ השוקולד
כנראה שצריך לכתוב משהו שידייק טוב יותר מי אתה, ההצעות לא יהיו מתאימות אם התיאור שלך את עצמך שונה ממי שאתה.
הצעותהתלמיד העייף

בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום

מה אתם עשיתם?

זה מגיע בגליםפתית שלג

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

 

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

מסכימה. שדכנים, שגרירים, קבוצות וכותפוחית 1
אמרת שבזמן שנפגשת הגיעו הצעות. תחזור למציעיםיהודי שואף לטוב

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

שאלה אישיתמאור אדרי
עבר עריכה על ידי מאור אדרי בתאריך א' באב תשפ"ו 17:10

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

מעולם לא שמעתי שבציונות הדתית זה שיקולהסטוריאחרונה
טוב, לא ממש מעולם, פגשתי כמה טפשים, אגב מכל העדות, שהנושאים הללו הטרידו אותם. אבל כמעט כל חבריי ממש לא הוטרדו משאלת העדה של מי שמציעים להם.
יש איזו רשימה של פארקים גינות ומקומות נחמדים7410

בחוץ/ בפנים בירושלים? 

לא מסעדות או מקומות בתשלום (לפחות לא גבוה), משהו פשוט לזוג פשוט

וואי היה פה פעם משהו מושקע ממשזיויקאחרונה
מרגיש ליהפי

שאנשים לפעמים מתחתנים מתוך התפשרות שלפעמים עוברת את הגבול הנורמלית עבורי וזה מבאס אותי.


 

כאילו היה לי קשר רציני לאחרונה ולא באלי היה להתפשר על משהו שקשור לתקשורת .. וזה מבאס אותי כאילו קשה לי לשמוח עד הסוף בשמחה שלהם כי זה מרגיש לי שהם הלכו נגד הלב שלהם .

נגיד חברה שממש התלבטה על הבחור.. הוא לא מבין אותה מספיק.. מרגישה שלוקח לה אנרגיה .. לא תמיד שמחה לראות אותו


 

 

לא יודעת זה לא כזה פשוט ההחלטה הזו להתחתן עם מישהו

עכשיו מבינה שזה לא ורוד ..

אבל באמת באלי שתהיה בנינו מציאת חן ואהבה כזו טהורה מתוקה כיפית שאני אראה אותו וממש יתרחב לי הלב

ואני לא ארצה לשנות אותו ..

וזהו זה עושה לי כווץ כזה בלב להרגיש שצריך להתפשר על משהו כזה בסיסי ..

לעומת זאת שאני רואה זוג שהם צוחקים או מבינים אחד את השני בדיבור בוויב ואו זה משגב והכי משמח אותי נותן תקווה ברמות .
 

אני מתחילה לחשוב שיש איתי משהו כביכול לא בסדר אם אמרתי לשלוש גברים לא לאחרונה שמבחינתם זה חתונה ומבחינתי זה פרידה

 

שבסך הכל אני רוצה דבר פשוט מאוד 

תקשורת , אני רוצה להעריץ אותו במובן מסויים.

במקום זה אני מרגישה שאני מנסה לשנות אותם ולא באלי 

אחלוק קצת מפניני חכמתי החתולית הזמניתחתול זמני

בסופו־של־דבר כפי שאת מתארת יש כשל בתהליך. איפשהו זה נופל. ועכשיו המשימה היא למצוא איפה בדיוק בשרשרת נמצאת החוליה החסרה?

אז או שהדרישות שלך – מציאת חן ואהבה כיפית – מופרכות לחלוטין (לא נראה לי?)

או ש-99% מהבחורים היהודיים בארץ (או לפחות מהמדגם שלך, איני יודע כמה רחב הוא) סוציופתים משעממים תתי-אופי (לא נראה לי)

 

או שיש בעיה טכנית כלשהי בפורמט

 

אם לא עובד עד כה אני בספק גדול מאוד אם לעשות שוב ושוב next למועמדים החמודים זאת האסטרטגיה הטובה (אולי כן אני לא באמת יודע) וגם לא נראה לי שהעניין הוא התפשרות

 

אבל כן נראה לי שאת יכולה לחקור יותר לעומק מה בדיוק את רוצה, ולאחר שקיבלת מושג, לבדוק איך הדברים האלה נבנים בדרך-כלל, איך יוצרים מרחב זוגי נעים, מה זה דורש מכל צד, גם ברמת כישורי תקשורת ואולי גם ברמת סגנון הדייטים (לתת יותר זמן? סוגים אלטרנטיביים של דייטים? אורכים שונים? כן להתכתב? לא להתכתב? מה בעצם יכול לעבוד כדי ליצור את התחושה שזה הולך להיות מקום נחמד לשים בו קן?),

 

ובמקביל גם לחקור איפה זה נתקע, כאילו אם כל הבחורים שיצאתם איתם עד כה היו בבונים מצויים אז באמת אין לי מה להציע חוץ מלהשתתף בצערך אבל אם לא אז איפה בדיוק זה נפל? קשה לך להיפתח? הם פחות מחוברים לעולם הרגש? גבריים מדי? נשיים מדי? בקיצור להיות יותר אקטיביים פחות לחכות שמשהו יקרה. או כן לחכות שמשהו יקרה, כאילו אלה ליטרלי שתי האפשרויות היחידות לבחירתך. נראה לי.

אולי יעניין אותך