בס"ד
ניסיתי לכמת את צערו במילים, הלוואי והיו הם מספיקים...
אבל בכל זאת.
זהו, זה נגמר, זה הסתיים.
האושר חלף ואיננו, הכאב קנה את משכנו.
ואני בודד ועצוב, ללא רצון לחיות.
הזיכרונות מציפים ללא התראה.
לא נותנים כלל מנוחה.
עורבים לך בשקט, בשקט.
מאחורי פינות, בינות לקירות עזובים.
לוחשים וטורפים, לא מניחים.
באנו בשבילך- בשביל להרוג אותך.
אתה המטרה ואנו השליחים.
נחושים לבצע את המוטל.
לא נהסס ולא נרתע- להשמיד אותך.
מנסה עוד קצת להחזיק את הראש מעל המים.
הוא מצידו רוצה לשקוע, מה יש שם בחוץ הוא שואל.
מה אני אומר לו? במה אני ארצה אותו.
בחוץ חשוך, עצוב ולא שמח.
בודד ורע, קשה. אולי עדיף שתשקע.
אני לא יכול לעזור לך- מצטער.
היא צחקה וחייכה, אפשר ששמחה.
מאושרת, סוף סוף היא נפטרת.
לא חושבת ולא מתחרטת.
לא הרגשתי רחמים, לא הרגשתי הבנה.
הרגשתי אטימות, הרגשתי קרירות איומה.
התכחשות לכל מה שהיה.
כיהודי ליהודי, ואולי רק כאדם לאדם.
חוסי-נא הראי-נא קצת חמלה.
חשפי את הכאב שגם קיים אצלך.
הראי לי שפעם זה היה אמיתי.
תוכיחי לי שלא סתם צחקנו.
תסבירי לי שלא סתם אהבנו.
אני מאמין בכל ליבי שזה לא היה סתם...
ואולי באמת אף פעם לא היית שם.
אולי היה כל זה חלום- אני לא רוצה להתעורר.
אני רוצה להמשיך לישון ולא לקום.
אני רוצה למות.
במצב ממש טוב ב"ה!!
