נסה לשוחח עם מבוגרים, שכילדים חוו נישואין כושלים של הוריהם, אך הנישואים המשיכו, ועם מבוגרים שכילדים חוו גירושים של הוריהם.

שני המצבים קשים.

אך כשתשוחח אולי תוכל לקבל החלטה נכונה יותר - מה גרוע פחות (ולאו דוקא מה טוב יותר) עבור הילדים.

יש פורום "בין שני בתים" - הגולשים שם הם צעירים למדי, תוכל לשמוע את דעתם בזמן אמת.

לצערי..

ראשית ההתחשבות בצער הילדים מראה על האישיות שלך.. וזה באמת ראוי להערכה!

זה ממש לא מובן מאליו..

ודאי שאתה לא צריך לסבול ..

אך בבקשה נסה הכל!!

מנסיון.. הקשיים בתהליך עצמו ואחריו הם הרבה יותר קשים..

זה על רגל אחת.. מוזמן לבין שני בתים ..זה יכול מאוד לעזור..

הרבה בהצלחה 

והחלטות נכונות!! 

(פעם ראשונה שאני מגיבה פה בפורום, מרגישה לא קשורה בעליל...)

אין לי כל כך איך להגיב על ההחלטה שלך, כי כשמה כן היא- החלטה שלך. אני לא יודעת ולא מענייני מה הסיבות שלך להתגרש מאשתך, אבל אתה טוען שהסיבות לא להתגרש הם הילדים.

אנחנו 4 ילדים. אחי הגדול היה בן 14 כשהוריי התגרשו, ואחותי הקטנה בת 7. זה לא ממש מדד לגבי איך ילדיך יגיבו (מה הגילאים שלהם?), אך בהנחה שהם לא גדולים מדי- לדעתי יש כמה פגיעות עיקריות בילדים במקרים כאלה: כשהילד לא מבין (ילדים קטנים נוטים לחשוב שזו אשמתם, לצערנו), ושההורים רבים על חשבון הילדים.

אני יודעת שהתודה הכי גדולה שאני יכולה להודות להורים שלי היא שהם הסכימו על דברים שיהיו באמת לטובתנו. יש לצערנו הורים שעושים הכל לפגוע בשני, ולא מבינים שהילד הוא הסובל העיקרי מכך. נכון, קשה להרבה ילדים בהחלטה של ההורים, וקשה להם כשהם מתרחקים(פיזית ורגשית, מהשני ומהילדים) ומתחתנים עם אנשים אחרים וכו', אבל בסופו של דבר, ילד לא מסוגל לראות את ההורים שלו רבים כל היום ומלכלכים זה על זו (נכון גם לאחרי הגירושין ל"ע). כשילד יודע שההורים עושים דברים וחושבים על טובתו (ואני לא מדברת על לקנות מתנות כל היום, וממש לא על "לריב לטובתו"...), זה משפיע.

באמת שאין לי רצון או מקום להגיד לך מה צריך לעשות, רק ניסיתי לשתף קצת מהרגשת הילדים(קצת שונה ממה שאמרה "אני בשמחה תמיד", אבל אני מסכימה איתה שלפני זה צריך לנסות כמה שיותר). וכמו שאמרו, מוזמן לפורום שלנו, אפשר לראות שם כל מיני תגובות וסוגי משפחות שונות. (בניגוד למה שאמרו, יש שם דווקא גילאים מגוונים, וגם כמה נשואים בעצמם...)

היא מאד חשובה. והם אכן מאד נפגעים כשמתגרשים (אני לוקחת את ההנחה שלך שאין סיכוי לזוגיות שלכם כאקסיומה).

אבל-  אם באמת חייבים להתגרש לא בטוח שטובת הילדים היא להישאר יחד ולסבול מריבות, חוסר סיפוק, תיסכולים, כל האנרגיה השלילי בבית לא עושה להם טוב.

מה שכן, צריך לעשות את זה בצורה טובה וזהירה.

יש פרק במשפחה חורגת שמראה תהליך גישור של גירושין. דווקא זה נחמד. אתה יכול לגגל משפחה חורגת-פרקים מלאים ולצפות בזה.

יש אנשי מקצוע גם לגירושין לא רק לנישואים. אז אם אין לך ברירה תעשה את זה בצורה טובה שיהיו כמה שפחות נפגעים...

עצוב לשמוע...

לילדים (קטנים בעיקר) יש חיישנים מאוד חזקים בתחום של קליטת האווירה ומצב הרוח.

אבל, לא כל-כך הבנתי..

אם הנישואין מאוד חשובים לך אולי כדאי לך לנסות ללכת על מטפל/ת זוג/ית אחר/ת.

יכול להיות שאישתך לא התחברה למטפלת הנוכחית או שהמטפלת לא התחברה מספיק אליה,

אולי הגישה של הטיפול לא מתאימה לאישתך,

יכולות להיות המון סיבות.

לעניות דעתי, צריך לבדוק את כל האפשרויות כדי להציל את הנישואין..

וכמובן, יש מקרים שבאמת אין ברירה..

כדאי לנסות טיפול אחר. אולי גם לך יש מה לתקן? אולי אשתך לא כל כך שחורה?

שהתחתן עם פולנייה והתגרש - הוא אמר שזה עשה לו טוב 

עם כל הכבוד לילדים - התחתנת בשביל מטרה "ואהבת לרעך כמוך" - היינו אהוב את האשה שלך 

אם אתה לא מצליח - מה אתה עושה איתה ? 

מצד שני : רבינו ( רבי נחמן מברסלב ) אמר לא להתגרש כמעט אף פעם וכו' וכו' ותמיד מריך לעשות שלום 

לא סתם התחתנת עם האשה הזו , האם סיימתם את תפקידכם ביחד  ? 

תנסה לקרוא את הספר " בגן השלום של הרב ארוש - אם כבר קראת או שאתה לא מעוניין אני לא יכול יותר לעזור בהצלחה

כדאי מאד לחשוב לפני שעושים את הצעד הזה..

אתה לא יודע עד כמה זה גורם סבל לילדים. (וכן,גם לפעמים לאב-במידה והילדים גדלים אצל האמא!)

זה כ"כ קשה לחיות ככה. משפחה חד הורית,סביבה רגילה.. לילדים יהיה קשה קשה!!

תנסה לעשות הכל! - כן,בשביל הילדים!!!

בהצלחה! ושבעז"ה יהיה לכם רק טוב! 

מ"פעם בחודש"..

אם ההורים שלי היו נשואים, אבא שלי מן הסתם לא היה עובר לגור בחו"ל, לא?

רעיון מעניין מה שמושיקו אומר. ההורים שלי עשו משהו דומה, ובכל זאת התגרשו, אבל זה נתן לנו, הילדים, תקופת הסתגלות לרעיון. ז"א, גם אם זה לא עובד, יש לזה יתרונות...הצעה יפה.

אגב, מבחינת ילדים - אם הם מודעים לסיבה (ש"בודקים"..) זה לא בהכרח "תקופת הסתגלות"; זו יכולה גם להיות תקופת מתח בלתי נסבל.

מה שהערתי היה - בלי להביע דעה לעצם הרעיון - ש"פעם בחודש" זה מוגזם. ילדים צריכים את אבא יותר. ואם אצל אחד יש מצב כאוב מאוד - זה לא אומר שכך צריך להעתיק גם לאחרים. הרי רואים שהוא אבא מאד מסור. ובכלל, דעתי - שכבר הבעתי בעבר - שאצל הורים ששניהם יודעים לטפל בילדים, עדיף גם כשמגיעים ל"ע לגירושין (בלי קשר לשירשור זה שלא הגיעו לכך - וצריך להתפלל לנס..), שיהיו שני הורים ב"מזומן". וכך גם ראיתי שהגיעו היום למסקנה (היתה איזו ועדה בענין) שכאשר שני ההורים ממשיכים לטפל בילדים - עדיף.

אני עוד מקוה בשבילכם לנס..

ב. עקרונית - אני מתכוין, אכן, למגורים באותה עיר/ישוב (הבעיה שהזכרת - זה רק ב"אותה חצר". למשל, בבנין מגורים אחד. לא מעבר לכך), כשילדים נמצאים חלק מהשבוע כאן וחלק כאן (ובתקופה הראשונה, יתכן אפילו יום פה ולילה פה, ומתחלף באמצע השבוע). יתכן אפילו חלוקת השבת ללילה/יום.

יש דברים כאלה - ולדעתי יש בכך יתרונות רבים, כי לילדים יש אבא ואמא בפעל ממש.  הורים צריכים להיות מוכנים לקחת אחריות על הילדים, גם אם זה "מגביל" את מקום המגורים, כשזה אפשרי.

ככלל, יש לשדר לילדים יחס מכבד כלפי ההורה השני, ככל האפשר. גם במצבכם היום. ולכבד - יותר קל. האדם באשר הוא אדם, גם אם אינני מחזיק מתכונות מסוימות אצלו, או מרחם על אי יכולתו להחזיק בעניינים מסויימים. רחמים יכולים להוליד לפעמים אפילו אהבה..

ויש משפט כזה שאוהבים להשתמש בו בייעוץ הזוגי:

"להפוך את האיבה לחמלה"

או במילים אחרות: "להפוך אוייב לכואב".

זה עוזר לרכך את האווריה ולנסות להבין ולהכיל את הצד השני, במקום לשנוא אותו.

עצוב..

אני לא יודעת לתת עצות בנושא. מה שיש לי להגיד כבר אמרו...

עולה לי תהייה, ואני מסייגת את דברי, אם כשאחרון נולד הכל היה בסדר, אני לוקחת את דברי בחזרה.

אם היא כל כך בעייתית, למה הבאתם 4 ילדים ב9 שנים?

משגע אותי לראות אנשים שלא מסתדרים בצורה קשה וממשיכים להביא עוד ועוד ילדים כשהזוגיות במשבר.

לא אמרתי שאתם בהכרח כאלה, לא הייתי נוכחת בחיים שלכם.

אחת שההורים שלה היו צריכים להתגרש שהיא הייתה ילדה(לא היו צריכים בכלל להיפגש למען האמת), ולא עשו את זה, תתגרש כמה שיותר מהר!!!!!!

הילדים יגדלו עם הורים שלא מסתדרים וזה יותר דופק אותם מהורים גרושים.
מניסיון (;

נכונה, במחילה...

אע"פ ש"אריתמטית" כאילו אפשר להבין אותה..

אלו דברים מאד מורכבים ועדינים. וב"ה שזכו שיש להם ילדים.

זה לא צריך "לשגע אותך".. ואם יש ספקות שנים רבות, ומנסים בכל זאת, אז לא יהיו להם ילדים כל השנים הללו? ילדים זה גם ערך עצמי, לא מביאים אותם רק ל"חברת ביטוח זוגית"..  יש להניח שלא היה מוחלט אצלם לגמרי להתגרש והחליטו כביכול סתם לחכות.. ניסו.

וגם: ברור ששאלתך לא נובעת כי זה יכול לעזור במשהו אלא כי זה "משגע אותך". אז, עם ההבנה וההערכה - אני חושב שאין לה מקום בשלב זה.. 

באמת בני אדם יכולים להשתנות.

בטוח שאין סיכוי?  ניסיתם עם רב שמבין ענין?

[כמובן, אינני יודע כלום. דחיפה טבעית לראות שמא בכל זאת.. כי אם אפשר "להתחדש" - זה באמת חשוב..]

בס"ד

בתור בת להורים גרושים, אני שמחה שההורים שלי לא עשו את השיקול הזה...

תודה לה' שנולדתי, זאת המציאות שבה הייתי צריכה לגדול ולהתפתח, לא אומר לך שזה היה תענוג גדול לחוות את הגירושין שלהם וכל מה שנילווה לזה, אבל זה בנה אותי, ותסמכי על הקב"ה שכשהוא שולח נשמה לעולם הוא יודע בדיוק מי צריכים להיות ההורים שלה, ואיך היא צריכה לגדול.

אנונימי יקר

אני יכולה לתת נקודת מבט של ילדה שחיה עם הורים שלא היה להם טוב אך הם לא התגרשו עד גיל מבוגר לאחר שהילדים עזבו את הקן.

ועלי להודות כי במבט לאחור העובדה שגדלתי בבית "שלם" ולא בבית חריג איפשרה לי לנהל חיים חברתיים תקינים, אני חושבת שאם הורי היו מתגרשים כשהייתי קטנה זה היה פוגע בי מבחינה חברתית וגורם לי להרגיש שונה ופוגע בבטחון העצמי שלי ואולי אף גורם לי להתנתק מהחברה.

 לגבי המצב בבית:  אני זוכרת הרבה מריבות בין הורי כשהייתי קטנה (עד גיל 12-13) זה היה מאד לא נעים ולווה בהרבה צעקות  אבל חשבתי שזה נורמלי. כשהגעתי לתיכון קלטתי שיש כאן משהו חריג והבנתי שהורי לא יכולים להיות ביחד אולם שוב, שמחתי שחיצונית היתה לנו תדמית של משפחה נורמלית.

מה שהצגתי כאן זו עמדתי האישית. לאחד מאחיי המצב בבית היה הרסני וגרם לנזק רב.

תוך כדי כתיבה עולה בי המסקנה שמן הסתם לא תוכל לספק את הצרכים של כל הילדים כי כ"א שונה ומגיב באופן שונה. לכן המטרה העיקרית היא בריאותך הנפשית בכל מצב שתבחר, ומתוך בריאות זאת תוכל לתת את המקסימום לילדים.

שאלה להבנת המצב (עד כמה שניתן).האם האימא מסוגלת להחזיק את הבית לבד? 

תתפלל ואנחנו מתפללים איתך

בס"ד

קודם כל חייבת לומר שהיה עצוב וכואב לקרוא את המכתב שלך.

 יש אמירה שלך שדורשת התבוננות.

אתה שואל "הייתי מוכן למות למען ילדיי, ההיגיון אומר שאני צריך להסכים לסבול, לא?"- קודם כל מוות זה משהו קצר וחד פעמי. סבל מתמשך זה למות יום יום, רגע רגע. זה לא על אותו משקל...

אבל מעבר לכך אבא ואימא הם חלק פנימי ומהותי מהזהות הפנימית של הילד. כאשר אחד מההורים חי בסבל, (ולא משנה מאיזו סיבה) והוא נושא את הסבל למען הילדים- בפנימיות של הנפש זה מחלחל.

איפה שהוא בתוך הנפש של הילד נוצרת אשמה שאבא סובל בגללי.

איפה שהוא עמוק בנפש ההורה שמרגיש שהוא "מקריב" את עצמו נוצרת ציפייה שהילד "יצדיק" את ההקרבה. שיעריך.

אמירה פנימית של "אני מקריב את חיי למענך" .

הילדים לא צריכים את תיק האשמה הזה על כתפיהם.

הורה יכול להחליט שהוא כל כך אוהב את ילדיו, וכל כך חשוב לו להיות בקשר יומיומי איתם שהוא מוכן לשלם את המחיר האישי והזוגי. אבל ח"ו לא בתודעה של "לסבול" למען הילדים, אלא כי אני לא יכול לסבול להיות בלעדיהם.

ההבדל באמירה ובשדר הפנימי כלפי הילד זה, אני אוהב אותך, ושווה לי למען קרבתך. אתה יקר לי,ולא אתה אשם באומללות שלי.

לא להיכנס לפלונטרים של אשמה, לא עשית את טעות חייך, כי ל"טעות" הזאת היה שותף שלישי, וזה ה'.

אם ה' נתן לחתונה הזאת להתקיים, כנראה שלכל הפחות הייתה לכם שליחות יחד. (ואולי ישנה עדיין, רק אתה יודע)

הבאתם לעולם 4 ילדים, ואלו ילדים שהיו צריכים לבוא לעולם דרככם. אני בטוחה שכל אחד מהם היה שווה לך את "הסבל". הריי לא היית מוותר על מי מהם, נכון? 

ולעולם אל תחשוב על ילדיך כעל "מסכנים"-כי הקב"ה שלח אותם למציאות הזאת. והוא אוהב אותם יותר משאתה מסוגל לאהוב. גם ילדיך יקבלו את הכוחות משמיים לעבור כל ניסיון בצורה הכי טובה ובונה לנפש שלהם.

לעומת זאת אם תחשוב על ילדיך כעל "מסכנים"- הם יקלטו את השדר ויאמינו בזה.

מעבר לכך, אם באמת עשית עבודה על עצמך, בטח השנים הללו לימדו אותך משהו, קירבו אותך לבורא, ואל עצמך.

זה שיעור שהיית חייב ללמוד, ותהייה בטוח שהקב"ה תמיד בוחר עבורנו את השיעורים בחסד וברחמים. כנראה את מה שלמדת באופן הזה, לא יכולת ללמוד אחרת. 

רק אתה יכול לדעת מה באמת המצב, מה הכוחות הפנמיים שלך, ומה נכון באמת לעשות במצבך, ולו מהסיבה הפשוטה שה' נתן לך את הניסיון הזה. היות והניסיון ניתן לך, התשובות האמיתיות נמצאות אצלך.

אבל מה שחשוב זה להיות קשוב למקום הפנימי והאמיתי שבך.

כי כשיהודי עושה את הדבר הכי נכון עבורו באמת, אז במיילא זה הכי טוב לכל הנוגעים בדבר. 

כל עם ישראל זה נפש אחת בגופים מחולקים. הבראה לאיבר אחד, זאת הבראה לכל הגוף. 

בע"ה כשתחליט את הדבר הנכון מתוך המקום האמיתי שבך, דע שזה הכי טוב גם לאשתך, וגם לכל אחד מילדיך.

(כמובן שהרבה תלוי בכם, ולפעמים אופן ביצוע ההחלטה חשוב יותר מההחלטה עצמה, אבל בהנחה שיש מספיק אינטלגנציה כדי לא ללכלך אחד עלך השני בפני הילדים וכ')

ויהי רצון שמתוך המקום האמיתי הזה ה' יאיר לכם בחסד וברחמים.

בשורות טובות. 

תשמח ותתנחם בכך "שלא תראה פני גיהנום" בעולם האמת

תסבול בשקט כמה שנים בעולם הזה, תוותר תוותר תוותר ובסוף תאמין לי שיהיה לך יותר טוב

היינו אצל מטפל שהסביר לנו שבלי טיפול פסיכיאטרי לאישתי אין שום סיכוי. כבר הגענו למצב שחזרתי להורים שלי למשך 3 שבועות ודי היה ברור שזה הסוף. אח"כ החלטנו לנסות שוב. ובעבודה קשה על עצמנו, (כל אחד על עצמו) הבנו איפה הבעיות של כל אחד והתקדמנו המון. מאז כבר בהחלטה מודעת נולד לנו ילד נוסף...

היום אני יודע שטיפול פסיכיאטרי היה עוזר לה. היה פותר לנו את רוב הבעיות, אבל הרווח שהרווחתי בלי הטיפול הפסכיאטרי - עבדתי על עצמי, היה גדול הרבה יותר. התקדמתי בעבודה, אני מסיים סוף סוף תואר. אני אבא טוב יותר ואדם טוב יותר.

אני לא יודע אם מה שעשיתי מתאים לכל אחד אבל אשמח לשתף בשיחה פרטית כל מידע שיכול לעזור.

מפעים לקרוא.

אוהו...

אשריך. אשריכם.

בהצלחה מעלה-מעלה בהמשך, בעז"ה.

העולם הזה הוא עולם של עמל. לאו דווקא סבל, אבל עבודה - כן. וכשאתה מתאמץ- סימן שאתה בעלייה. אולי יש מקום למאמץ שיביא שינוי מבורך?

היה כל כך ברור שהם לא מתאימים, שהם רבים וממררים זה לזה את החיים, שחשבתי שהפתרון הכי טבעי עבורם הוא להתגרש. אני זוכר את עצמי בגיל 6 או 7 חושב את זה. 

כשהם החליטו להתגרש הייתי כבר בן 22, ולמרות מה שכתבתי קודם, ולמרות שכבר לא ממש הייתי בבית, לקחתי את זה מאוד קשה. אני זוכר שניסיתי לשכנע אותם לחיות באותו בית "כמו שני בני דודים" רק כדי לא לפרק את החבילה. הייתי תינוקי ותמים, ולמעשה כנראה שבגללי (=באשמתי) העסק נדחה בשנתיים נוספות. 

כשהם התגרשו חשבתי שאני בסדר גמור עם זה, שהקשר ביניהם חרב לגמרי ממילא. ולמרות זאת, סביב השבוע של הגט הייתי מלא כעס, לא על משהו או מישהו מסוים, אלא כעס "טהור".

כלומר: זה קשה. מאוד קשה, ובכל גיל.

בראייה לאחור אין לי יכולת להגיד האם המחיר ששילמתי בתור ילד כדי שהם יישארו ביחד (מתח תמידי בבית, הפנמה שהחיים זה משהו ממש מבאס) היה שווה את התועלת שקיבלתי בזה שהם נשארו יחד. אני נהנה לדמיין "מה היה אילו", ובהחלט לפעמים נראה שאילו היו מתגרשים מוקדם יותר, החיים שלי היו יותר פשוטים היום. 

מה שברור שהגירושין עשו לשניהם טוב. אחרי תקופה קשה וכואבת הם פנו כל אחד לעניינו, וזה רק שיפר את הקשר שלנו אתם.

תרמה לכך גם העובדה שלא הייתה פה מריבה מכוערת ומתמשכת. אמא שלי פשוט ויתרה על המון (יחסית למה שנשים מקבלות היום בגירושין) רק כדי לסיים את זה מהר ככל האפשר. 

אם לעזוב רגע את עמדת "בעל הניסיון" - קשה לי לקבל את ההנחה שאושרו של אדם אחד תלוי בהריסת חייו של אחר. הילדים שלך יכולים ללמוד גם דברים טובים מהגירושין: שאדם צריך להיות נאמן לעצמו, שיש דרכים לא לפתח תלות בדברים מזיקים. ברור שזה יהיה קשה, ושיש פה סיכון, אבל גם הסיכוי לא קטן, ואולי עולה על הסיכון. 

אף פעם לא תוכל לדעת מה באמת טוב לילדים.

אני איבדתי את אבי בגיל צעיר מאוד אבל כל חיי אני חושבת שמה שבאמת הרס כליל את ילדותי

היא מערכת היחסים הרקובה שהיתה לאימי עם בעלה השני. אין בזה שום דבר טוב לגדול בבית שבו כל

הזמן כעס, צעקות, חוסר כבוד הדדי, ברוגזים ועוד היד נטויה. והרוגז כמובן גם עובר להיות מופנה כלפי הילדים.

אין לך מושג איך כל עולמו של ילד מעורער כשהוא שומע את הוריו מעליבים אחד השני או אפילו שרק צד אחד

מעליב ומשתלט. הילד מפחד, העולם שלו מתרסק. הוא כבר לא מאמין  לשום דבר ולא לאף אחד.

יש לי אח שרק היום כשנתיים אחרי שסוף סוף התגרשו בתהליך ארוך וקשה (שבו אף צד לא הרוויח כלום )

רק עכשיו מתחיל להתאושש ולהראות סימני חיים של ילד נורמאלי. אבל הדרך שלו לחיים נורמאלים עוד ארוכה.

האם היה אפשר לחסוך את זה? אם היו מתגרשים לפני שנים האם לא היה גודל, אולי ב2 בתים, אבל בתים רגועים ושפויים?

מצד שני אתה ודאי יודע שברוב הפעמים הילדים נמצאים אצל האם עם הסדרי ראיה לאב או מקסימום חצי חצי.

אם הילדים שלך חשובים לך ואתה רוצה אותם לידך כמה שיותר תצטרך לקחת זאת בחשבון.

מצד שני המחשבה שאולי יש איזה סיכוי להתפייס ולתקן את הבית... ברור שזה יהיה הכי טוב לילדים. וגם לימוד גדול בשבילם לחיים.

מומלץ מאוד להתייעץ עם הרב אבינר. יכול מאוד להבין ולייעץ.

בבניין ירושלים ננוחם

אני בת להורים גרושים.

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שש.

ולי הרבה יותר טוב אחרי הגירושין -כי אני חושבת שילדים לא יכולים לחיות בבית מלא מריבות ועם אווירה עכורה כל היום...

שאלה לי אלייך ,אם תשים רגע את כל הקריזות שלה מאחור  (אם יש)ואת כל האי הסכמות האם אתה יכול לאהוב אותה? והיא אותך? אם התשובה היא כן ( גם אם לא )שווה לנסות להתגבר על המכשולים  כי אז האהבה יותר חזקה וכמו שנאמר  יכול להיות שהטיפול לא התאים לאחד מכם  או שניכם האם  היועצת היתה הייתה מהמגזר שלנו? האם אישתך רוצה להמשיך לנסות  לפעמים קשה לגבר להבין את האישה ומתחת לכל האדישות או עצבנות או קריזות יושבת לך אישתך עם פחד שלא רוצה להראות לך את חולשתה  הרעי יותר קשה להתחיל פרק ב גרושה+4   מגרוש+4 והקב"ה מעמיד אנשים בניסיון רק מי שיכול להתמודד איתו  שניכם צריכים רצון להמשיך  לנסות ן לגשר בין הפערים ולוותר ולפעמים להסכים לא להכים והעיקר לישון מפוייסים

להיות נשואים זה לא קל  עבודה 24 ש על המידות עד 120

נסו עוד ייעוץ או לדבר עם רב גדול

לגבי ילדים תמיד גירושים ישאיר צלקת גם אם ההורים מסתדרים מצוין אין כמו אבא ואמא יחד אך אם זה ממש אין סיכוי ואין ברירה ומיצתם הכל אז אין מה לעשות

שיהיה לכם בהצלחה ומקווה שתצליחו ביחד להתגבר

ורק רציתי שתדע, שהכי טוב לילדים זה בית בריא, בלי מריבות.

ילדים מרגישים הכל, גם אם תנסו הסתיר, ולכן אני חושבת שתנסו, כמו שכבר הציעו, להפרד, אבל לא להתגרש, ולראות איך זה ישפיע על הילדים....

גרושים לפעמים זה הפתרון היחיד, אבל תתיעצו עם מישהו שמבין....

אמא אבא

אני לא רוצה קשר!!

הרסתם לי ת'חיים. ביי

גם אני במצב יאושששש!

נשואה כמעט 20 שנה.

חיי וחיי ילדי גהנום. אין אלימות פיזית אך יש התעללות רגשית קשה!!!!

אחרי שנים שחשבתי שאני היא זו שלא בסדר הלכתי למטפלת זוגית שהבהירה לי והוכיחה לי שאני בסדר גמור. בעלי זקוק לטיפול פסיכולוגי. גם הוא היה אצלה. היא אמרה עליו דברים לא פשוטים. גם לו. הוא כמובן לא הלך לטיפול ואנחנו סובלים וגם אני בהתלבטות האם הגירושין לא יפגעו בילדים. הם בגילאי העשרה, יהיה להם "פאדיחה"? גם אני אין לי אומץ.... ובנתיים בוכה הרבה במסתרים... מתחננת לה' שיגאל אותי מיסורי. סובלת באמת.... 

בס"ד

לפעמים כדאי לפנות לגורם מקצועי גם לבד, כדי להתמודד עם המצב הזה.

למשל אימון אישי יכול לעזור לך מאד להגיע למקום טוב יותר עם עצמך בנפש שלך.

הרבה פעמים כשצד אחד משתנה, זה משפיע גם על השני.

למשל כאשר אדם מסויים מרגיש שתמיד מאשימים אותו, תוך כדי אימון הוא לומד להבין שבעצם בתוכו יש מקום של "אשמה", כאשר משתחררים מהמקום הזה גם הסביבה לומדת שאין יותר מה לשלוח חצי אשמה, כי בך כבר אין את המקום שמוכן לקבל את זה. 

כן בכל סוג של רגש שלילי שמופעל עלייך, תמיד יש מקום פנימי בתוכנו שמאמין בזה, ולכן זה חודר אל הלב, ומעצים משהו שכבר קיים.

באימון טוב התודעה משתנה, והחיים משתנים.  

יש היום המון שיטות, שמתאימות לאנשים שונים. ממליצה בחום. 

אני לומדת כעת ב"מכון אביה", וזו ממש הגישה שם.

ממליצה בחום, זה בירושלים, בקריית משה.

את יכולה לגגל אותם - ותגיעי לאתר.

בהצלחה!!

צריך כיוון יצירתי.

בטוח שכולכם תפסידו, אך זו המציאות וצריך להקטין את הפגיעה כמה שניתן.

כמובן ביעוץ מתאים ונקודתי והמון מחשבה 

בהצלחה ובשורות טובות

אני יכולה להראות לך הצד של הילדים אם תתגרשו. אני בת להורים גרושים, כמו שקל להבין. אני חייבת להגיד שזה אכן מצב ממש עצוב ולא פשוט, אבל באיזשהו מקום אני קצת קיבלתי את זה אחרי זמן מסוים. אני לא יכולה להגיד ששמחתי בזה, חס וחלילה... אבל היה לי גם מאוד מאוד קשה כשהם רבו. הם היו פרודים כמה וכמה שנים, היו זמנים מעטים שהם צחקו ביחד או משהו כזה או שאבא שלי בא אלינו ליום- יומיים, אבל כשהם רבו זה היה נוראי. ממש נוראי. זה כאילו משהו בך נחצה לשניים בצורה הכואבת ביותר. היינו באמצע וכאב לנו. כל כך. בקטנותי הרבה, אני לא מבינה כלום כמעט באיך חיים משפחתיים וזוגיים צריכים להתנהל כי בקושי זכיתי בזה, אבל כמה דברים- אצלי היתה הקלה מסוימת (היא באה אחרי זמן) שיותר לא יהיו חיכוכים כאלו. קחו בחשבון את עניין המריבות. זה פשוט הורס. יתכן שיהיה עדיף להפרד בשלום. מנסיוני- עדיף לילדים, הכרחי אפילו, לחיות בבית אחד (בלי לפגוע, אבל לדעתי אמא היא הדמות- מי שהם יותר מתחברים). ממש כואב  לי בשבילכם!! ואם וכאשר- שתפו אותם בעדינות, ושידעו שיש מי שיקשיב להם, זה חשוב. אני ממש כואבת בשבילכם ומאחלת שה' יתן לכם כוח והבנה מה להחליט. אם צריך אפשר לשאול אותי באישי מבחינת הילדים. 

ישועת ה' כהרף עין.

אולי זה שלכ"כ הרבה יהודים היה איכפת ממך/ם..

אין יאוש בעולם כלל.

קצת אחרי שהם התגרשו (הוא היה בערך בן 7) שהוא היה מעדיף שהם ישארו ביחד רק כשהם רגועים והוא בעצמו הודה שעדיף ככה...

הוא לא האשים את עצמו ולא כלום אלא פשוט הבין שזה לא ילך ביחד...

מה שכן- אמא שלהם (לפי הרגשתי) קצת מנסה להעביר ת'ילדים לצד שלו (היא קונה להם מתנות וכו') ודוד שלי לא כל כך, גם כי הוא לא אוהב שמעלים לילד את הרף ואז הוא מזלזל בדברים פשוטים וגם מבחינה כספית...

לפי מה שאני שומעת מהילדים הם יותר אוהבים להיות אצל האבא (חוץ מאחד אולי, מתוך 6...)

ומה שהכי חשוב- דוד שלי מדבר בחופשיות על האמא...

אומנם היא לא אישתו אבל זה לא הופך אותה ללא קיימת...

מה שהכי חשוב לדעתי זה שגם אם מתגרשים אז לא לערב את הילדים ולא לנסות לשחד אותם במתנות!

אם תהיה אבא טוב הם יאהבו אותך בלי שום מתנות! לא לנסות לקנות אותם!!

ולא לדבר איתם לא יפה על אמא שלהם (לא להגיד משהו בסגנון של "אמא שלכם" בטון מזלזל... מותר להגיד "אמא" אפילו שאתם לא נשואים)

קיצור- הילדים קולטים שאתם לא אוהבים אחד את השני אין צורך לעקוץ יותר מזה....

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.